בפני
כבוד השופטת, סגנית הנשיאה ליזי פרוינד
מאשימה
מדינת ישראל מדינת ישראל
נגד
נאשמים
פלוני (קטין)
נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד אנה קצובסקי
קצינת המבחן גב' חגית עסיס
אין התייצבות לנאשם
ב"כ הנאשם עו"ד עידו רז (בשם עו"ד אודי עמר)
פרוטוקול – נוסח מותר בפרסום
*בימ"ש מקריא לצדדים את עיקרי ההחלטה
<#2#>
החלטה
ב"כ הנאשם העלה בפתח ההליך טענה המורכבת משניים – האחת טענת התיישנות בשל חלוף שנה ממועד ביצוע העבירה ולצידה, טענת שיהוי העולה כדי פגם בכתב האישום.
זו לשונו של כתב האישום אשר הוגש ביום 8.11.22. :
במועד שאינו ידוע למאשימה באופן מדויק, אך עובר לתאריך 08.11.2021 בשעה 24:18, עמד רכב השייך לחברת "car to go" מספר רכב – 189-49-801 ברחוב בן אלעזר בנתניה.
בהמשך לכך, בתאריך 8.11.2021 וזאת לאחר השעה 01:00 לפנות בוקר, אך בשעה שאינה ידועה למאשימה במדויק, ניגשו הנאשם, ושותפיו אל הרכב, פרצו אותו, והחלו בנסיעה בו ברחבי העיר, עד אשר התנגשו בחומה. כתוצאה ממעשיהם של הנאשם והאחרים, נגרם לרכב נזקי פח.
על כן יוחסו לנאשם עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב בצוותא חדא עבירה לפי סעיף 413 ו סיפא לחוק העונשין, תשל'ז 1977 +סעיף 29 (א), גניבת רכב בצוותא חדא עבירה לפי סעיף 413 ב + סעיף 29 (א) לחוק העונשין תשלז 1977 ועבירה של התנהגות הגורמת נזק לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961.
טיעוני הצדדים –
טען הסנגור כי על אף המועדים המפורטים בכתה האישום, מחומר הראיות עולה כי כתב האישום הוגש בחלוף שנה מיום ביצוע העבירה ומבלי שהוגש אישור היועמ"ש כנדרש. כמו כן נטען כי פעולת החקירה האחרונה בתיק התבצעה 10 חודשים טרם הגשת כתב האישום, באופן המקים שיהוי.
זאת ביסס הסנגור על עדותה של הגב' צרפתי, נציגת חברת הרכב, מגישת התלונה, אשר ממנה נלמד כי כבר בערבו של יום 07.11.2021, בשעה 21:54, נרשמה במחשבי החברה עדות לפריצה של הרכב וניסיון הנעתו. היינו טרם המועד המצוין בכתב האישום, באופן המחייב אישור יועמ"ש.
המאשימה בתגובתה הכתובה, הסכימה, בהעדר אישור היועמ"ש, למחוק את העבירה של פריצה לרכב בכוונה לגנוב בצוותא חדא, לאור עדותה הנ"ל של הגב' צרפתי.
ביחס ליתר העבירות ושאר הנטען, גורסת המאשימה כי לא יכול להיות ספק שאלה בוצעו אחר חצות, היינו כבר אל תוך יום ה- 8.11.21 על כן מצויה המאשימה בתוך מסגרת הזמנים שהתווה סעיף 14 הנ"ל.
תיק החקירה צורף לטיעוניה הכתובים – והונח לעיוני.
הפנתה המאשימה, לעדותה של הגב' א**** ב*****, שכנה אשר התקשרה למוקד 100 ומסרה כי "בסביבות השעה 01:00 שמעתי בום ודיבור של ילדים". בהתאמה, נפתח במוקד 100 אירוע לטיפול שוטר, בשעה 00:54 של יום ה-8.11.21.
כן הפנתה לעדותה של הגב' יובל צרפתי, עובדת חב' car to go ולמזכר שנערך בעקבות שיחה עמה המלמדים לשיטת המאשימה כי הרכב נגנב בין השעות 00:00-02:00.
עוד נטען כי מעדויותיהם של ***** ****** וחקירת הנאשם מסתמן ציר זמן התואם המפורט בכתב האישום לפיו העבירות בוצעו אל תוך יום ה-8.11.23.
דיון:
המסגרת הנורמטיבית
סעיף 14 לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול ), התשל"א – 1971 קובע כי אין להעמיד אדם לדין בשל עבירה שביצע בהיותו קטין, אם עברה שנה מיום ביצועה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.
כמו כן מן הראוי להזכיר בענייננו את הוראת סעיף 57א(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 אשר קובעת כי לא יוגש כתב אישום אם חלפו התקופות שנקבעו בנהלים ובהנחיות, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.
העבירות המיוחסות לנאשם בוצעו לכאורה ביום 8.11.21 אז היה קטין. הנאשם נחקר לראשונה ביום 10.11.21. לא הובא בפניי מתי עבר התיק למאשימה אך אין חולק כי פעולת החקירה האחרונה בוצעה ביום 12.1.22 ועד לסיום עבודת התביעה חלפו 10 חודשים נוספים.
סעיף 57א(א) לחוק סדר הדין הפלילי הנ"ל קובע כדלקמן:
" משך הליכי חקירה והעמדה לדין
(א) משך הליכי חקירה והעמדה לדין יהיה בהתאם לתקופות שיקבעו בנהלי רשויות החקירה באישור היועץ המשפטי לממשלה ובהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, לפי הענין; לא יוגש כתב אישום אם חלפו התקופות בנהלים ובהנחיות כאמור אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.
(ב) …"
על פי לשון זו, הגבלת משכי חקירה והעמדה לדין מעוגנים למעשה על דרך הפניית החוק להנחיות פנימיות, לצד חובת אישור יועמ"ש לחריגה מאלה, וחובת דיווח לכנסת על העמידה בהן.
מכך נלמדת החשיבות שהעניק המחוקק למאמץ שנדרשות לו הרשויות כדי להימנע משיהוי.
לא זו אף זו, בהינתן האמור, חריגה מן הקבוע בהנחיות לא תהא רק בסטייה מהן, אלא תעלה כדי הפרת לשון החוק, באופן שמקים טענה עצמאית לפגם או פסול בכתב האישום.
נפרדות ההנחיות לשניים, לגופי החקירה ולרשויות התביעה; נוהל אגף חקירות ומודיעין במשטרת ישראל 300.300.166 שעניינו הגבלת משך החקירה נגד חשוד והנחיית היועץ המשפטי לממשלה 4.1202 שעניינה משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום.
נוהל אגף חקירות ומודיעין במשטרת ישראל 300.300.166 שעניינו "הגבלת משך החקירה נגד חשוד " (להלן: "הנוהל") קובע מועדים לסיום חקירה פלילית, מרגע החשדת החשוד במשטרה כאשר הודגש כי בעניינו של קטין, יש לסיים את החקירה בהקדם האפשרי ותוך מאמץ מיוחד להימנע מ"להתקרב לתום תקופת השנה" ולא מעבר לשישה חודשים מיום חקירתו הראשונה באזהרה, עיכובו או מעצרו של הקטין, לפי המוקדם ביניהם.
הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 1202.4 "משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום" (להלן: "ההנחיה") מסדירה את משך הטיפול בתיק מקליטתו ביחידות ההעמדה לדין ועד להגשת כתב האישום.
ההנחיה עומדת על הטעמים לכך שנדרש טיפול מהיר עד ההחלטה בדבר הגשת כתב אישום ומקימה חובה לעשות כל מאמץ להשלים את טיפול התביעה בתיק בתוך פרק הזמן הקצר ביותר שניתן.
לצד אמירה ברורה זו ההנחיה קובעת זמני טיפול מקסימליים מרגע הגעת התיק לטיפול התביעה.
עוד נקבע "מנעד חשיבות" לסוגת מקרים, ולפיו, בין היתר, יש להימנע במיוחד משיהוי כאשר החשוד הוא קטין.
אכן, לא נקבע פרק זמן לעניינם של קטינים שהרי ההתיישנות הקבועה בחוק הנוער קצרה ממילא מקביעת ההנחיה (לפיה בעבירות מסוג עוון ובעבירות מסוג פשע שדינן עד עשר שנות מאסר יש לפעול לסיום הטיפול בתיק בתוך 18 חודשים); אולם מוצבת חובה כפולה – לעשות כל מאמץ לסיים הנדרש בפרק הזמן הקצר ביותר ולהימנע באופן מיוחד משיהוי .
העובדה כי מאז פעולת החקירה האחרונה בתיק ועד להגשת כתב האישום חלפו 10 חודשים, מעוררת אי נחת.
בהינתן תקופת התיישנות על פי חוק הנוער שנקבעה לשנה אחת מיום ביצוע העבירה, הרי שמן ההנחיה, (שהפכה לחובה חוקית עם עיגונה בסעיף 57 הנ"ל) משתמע בהכרח כי פרק הזמן המצופה אינו מכוון למילוי השנה הקצובה. כידוע אין המחוקק משחית מילותיו לריק, וברי כי כך גם היועמ"ש בהנחייתו, לכן לא יכול להיות שהכוונה הנה לראות בזמן ההתיישנות (שנה) כפרק הזמן הראוי בתיק חסר מורכבות כבענייננו, אותו הגדיר היועמ"ש כפרק הזמן הקצר ביותר תוך הימנעות באופן מיוחד משיהוי .
בהינתן ציר הזמנים הרלוונטי, הרי שבהכרח, דרישות אלה לא מולאו במקרה דנא.
עוד קודם שאבחן משמעות פגם זה לענייננו, תיבחן טענת ההתיישנות בשים לב לראיות שהובאו בפניי.
עיינתי בחומר הראיות שהונח לפניי ובין היתר גם בהודעות אליהן הפנתה המאשימה בטיעוניה, ומצאתי כי לא ניתן למקם – במידה הנדרשת להליך פלילי – את ביצוע העבירות בתוך יום ה- 8.11.21.
עדותה של נציגת חב' הרכב, נמסרה אחרי עריכתו של המזכר (מיום 10.11.21) בו תועד זימונה לעדות ובו נכתב כי "מסרה לי שהרכב נגנב בתאריך 8.11.21 בשעה 00:19" וכי תגיע להגיש תלונה, באופן שמעמיד מזכר זה כחסר משמעות ועיגון; לא כל שכן עת בעדותה הסדורה מיום 11.5.22 מסרה כי לפי תחקור במערכת "רואים התחלה של התעסקות ברכב, פתיחת דלתות ונסיון הנעה החל משעה 21:54 בתאריך 7.11.21"
בהמשך ללא כל פירוט מה העלתה מערכת זו בנוסף, מסרה כי בשעה 00:19 נסעו עם הרכב עד שעה 00:49 אז זוהתה התנגשות.
התווך בין הזמנים לא פורט ולמיצער לא ידוע.
על כן הודיעה המאשימה כי את תחילת האירוע – היינו הפריצה לרכב שלמעשה מצוי בתוך תקופה שהתיישנה, תסכים למחוק מכתב האישום. בעמדתה זו למעשה מבקשת המאשימה לנתק את ההתפרצות לרכב מגניבתו והשימוש בו שנעשו בהמשך.
על מנת לבחון האם ניתן להשאיר יתר המיוחס כתלוי במנותק מסעיף לגביו מסכימה שהתיישן; עיינתי גם ביתר הראיות – עדות הנאשם, אשר טען כי היה בבית ידידה עד אחר חצות לערך, עדותו של **** ***** אשר מסר גרסה דומה גם לגבי עצמו וכן עדות השכנה אשר דיווחה למוקד 100.
ראשית, לא מצאתי כי ניתן לקבוע ממצאי עובדה, באשר לשעות המצוינות אשר נמסרו כאומדן והערכה סתמית ומבלי שנקודה זו חודדה עד תום בכל אחת מן החקירות.
שנית, עדותה של השכנה, מתייחסת בבירור לשלב מתקדם של האירועים – כשהתרחשה כבר ההתנגשות; שמעה את ה"בום" ועל כן אינה יכולה ללמד על ההתרחשויות שקדמו, אימתי ומי המעורב בהן.
עוד עלה מעיון בחומר הראיות כולו, כי אופן איסופו אינו מאפשר לאבחן מתוך שרשרת האירועים את אלה שהתרחשו קודם לתקופה שהתיישנה מהעבירות שבוצעו לכאורה אחריה – ודאי לא משבחרה המאשימה ליחס לנאשם רצף מעשים אחד.
כאשר תחת ראיה זו, נבחנת אף משמעות הפגם תוצר השיהוי לענייננו – אני מורה כי בהעדר אישור יועמ"ש, יבוטל כתב האישום כולו.
<#4#>
ניתנה והודעה היום ח' אדר תשפ"ג, 01/03/2023 במעמד הנוכחים.
ליזי פרוינד, שופטת, סגנית הנשיאה
נוסח מותר בפרסום לבקשת הסנגוריה הציבורית, ניתן היום, כ"ו ניסן תשפ"ג, 17 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.
