בפני
כבוד השופטת אורית קליינפלד
מבקשים
מחלקה לשירותים חברתיים XXX רשויות מקומיות 10000000314
נגד
משיבים
XXX
החלטה
-עותק ערוך לפרסום-
פתח דבר –
ביום ד’ 16/3/22 התקבלה באגף הרווחה של עיריית XXX פנייה מאת משטרת ישראל, לפיה, בבית בו ישנם ילדים קטינים מתרחש אירוע אלים. (ראה עמ’ 4 לתסקיר העובדות מיום 4/5/22). לבית הגיעו מנהל האגף, עו”ס לחוק נוער ורכזת צוות חוק הנוער.
באותן הנסיבות נצפו הילדים כשעל פניהם שריטות – שניהם סיפרו כי הסבים הם אלו ששרטו אותם.
הילדים אמרו שאסור להם לדבר עם עובדות סוציאליות כי אבא אמר להם שהם מפרקות משפחה.
על מקרר המטבח נתלו פתקים עם המילים “סילוק סכינים” ו”תזכורת לבית הסכינים של XXX” כאשר הילדים נשאלו מי זהXXX הם סיפרו שהוא “איש רע” שצילם אותם: ..”עושים קקי בשירותים ואבא שפך עליו בקבוק לימונדה והיו מכות”. המשיב בשיחה עם עו”ס לחוק נוער אישר כי ראה מספר רב של סרטונים של ילדיו בטלפון הנייד של XXX בוכים בתוך השירותים וכי XXX חשף את הילדים לתכנים “מוזרים”. (ראה עמ’ 5 לתסקיר העובדות).
בנסיבות אלה, נקטה עו”ס לחוק נוער באמצעי חירום הוציאה את הילדים ממשמורת המשיב וקבעה מקום חסותם במרכז חירום. החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט במסגרת צו בינים אשר הוארך מעת לעת.
בהמשך הוכרזו הקטינים, תאומים כבני 8, כ”קטינים נזקקים” הן על ידי בית המשפט לנוער בפתח תקווה והן בהחלטת בית המשפט המחוזי מרכז במסגרת הליך ענ”א 45110-06-22. צווי הנזקקות ודרכי הטיפול הכוללות העמדת הקטינים תחת השגחת עו”ס לחוק נוער בתוקפם עד ליום 31/8/23.
השאלה הצריכה הכרעה היא איזו מעטפת טיפולית נדרשת לקטינים בעת הנוכחית כדי לבסס טובתם – סוגיה בה חלוקים הצדדים שלפני.
בקליפת האגוז אציין כי בעוד גורמי הרווחה אוחזים בדעה הנסמכת על ממצאי האבחון שנערך לקטינים במהלך שהותם במרכז החירום לפיהם טובתם מחייבת מענה טיפולי אינטנסיבי במסגרת פנימיית יום, חולק המשיב על המלצות אלה, וטוען כי יש בשילוב הקטינים בפנימיית יום כדי לגרום לנזק העולה על התועלת וכי יש ביכולתו לקיים תוכנית טיפול פרטית המקיפה את מלוא המענים הטיפוליים הנדרשים לקטינים.
עקרי ממצאי האבחון שנערך לקטינים בחודש מאי 2022 –
פלוני – “..חרד מאוד ומנסה להתמודד עם החרדה ע”י הימנעות וצמצום . ניכר כי הוא מסגול לתפוס את המציאות באופן תקין ותואם אך שומר על תפיסה בסיסית וקונבנציונאלית, ששומרת כוחות נפשיים ומנטליים ומאפיינת מצבים הישרדותיים…הוא חש בודד ומנותק מסביבתו ולא חווה התעניינות כנה בו מצד קבוצת השווים, כפי שהורגל בסביבה הביתית…הסביבה הביתית מתוארת ע”י פלוני במונחים של פגיעה ותיקון. …נראה שלא הפנים תפיסה ברורה, יציבה וקבועה של בית. .. בציור עץ מצייר עץ מרחף, נראה כי מבקש לבטא היעדר שורשים והחיבור לקרקע יציבה, בטוחה, ומוכרת. בסיפוריו אין כמעט עדות לקיומם של מבוגרים בוודאי לא לאינטראקציה משמעותית עמם. נראה כי הוא למד לוותר על פנייה למבוגר לצורך סיוע ועזרה ומעדיף לפנות לעולמות של דמיון ופנטזיה שמסייעים לו להפחית כאב או מצוקה…פלוני מבטא חוויה של טראומה וקושי סביב הבית..”
אלמונית– הסביבה המשפחתית של אלמונית נתפסת כמאוכלסת בדמויות חיוביות אך קיים אלמנט בולט של חוסר יציבות וחוסר קביעות…ניכר כי מתמודדת עם השלכותיהן של חוויות מלחיצות ואף משבריות בעיקר בהקשר המשפחתי אשר צובעות את עולמה בצבעים דיספוריים..אלמונית ,זקוקה מאוד לסדר ויציבות בחייה, שיפחיתו את החרדה ויאפשרו לה להביא לידי ביטוי את הפוטנציאל הרב והחיובי שקיים בה”.
בסיכומה של חוות הדעת נכתב: “..יש צורך בהמשך פיקוח וליווי של האב, ככל שמחליטים על השבת הקטינים למשמורתו. יש לבנות עבורם מערך תומך של טיפול בקהילה שיסייע לאב להעניק להם את היציבות והרווחה הנפשית אשר נחוצות לצורך המשך התפתחותם התקינה…אשר היו נעדרות מחייהם מזה תקופה ארוכה…מומלץ לשלב את הילדים במסגרת טיפולית אינטנסיבית בקהילה, קרי פנימיית יום או מערך דומה לזה, שיספק את המענים הרגשיים הלימודיים והחברתיים של הקטינים לצד עבודה טיפולית עם האב. חשוב לדאוג לטיפול פסיכולוגי שיסייע בעיבוד של התכנים הקשים שנחשפו אליהם, הערכה פסיכיאטרית ומעקב לפי הצורך, סיוע לימודי מקסימלי ושילוב בפעילות קבוצתית עם דגש חברתי.”
וראה גם חוות דעתה של הד”ר דפנה אדר, פסיכיאטרית מומחית לילדים ונוער מיום 16/6/22 לפיה הקטינים סובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת (משוערת).
לצד האמור אף נקבע בענ”א 45110-06-22 (ערעור על החלטתי) כי :
“…על פי המלצות הגורמים המטפלים, אין מחלוקת שטובת הילדים מחייבת טיפול אינטנסיבי בקהילה… המתווה שמתגבש בשלב זה הוא מתווה של “פנימיית יום…תכנית מדויקת עם הוראות נלוות תקבע על ידי בית משפט לנוער בדיון הקרוב…”
לאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעניין למול האפשרויות ברות הקיימא בחופשת הקיץ כשפנימיית היום לא פעילה, ומבלי שנעלמו מעיני ממצאיה של הד”ר אדר קבעתי כי החל מיום 29/7/22 יעמדו הקטינים תחת השגחת עו”ס לחוק נוער לפי סעיף 3 (3) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש”ך – 1960. במקביל ידאג המשיב לתגבור הקטינים בהוראה בזמן החופשה באופן שיסייע להם בצמצום הפערים הלימודיים, ירשום אותם לקייטנה ויתאם עבורם פגישות עם פסיכולוג כפי התחייבותו.
בתאריך 24/07/22 עדכנה עו”ס לחוק נוער כי הקטינים התקבלו לפנימיית היום “עלומים” ויוכלו לקבל בה את המעטפת הטיפולית הנדרשת לרבות טיפול רגשי.
בתאריך 24/08/22 ביקש המשיב לקבוע כי תכנית הטיפול בקהילה תמשיך להתקיים במסגרת המוצעת על ידו בהתאם להמלצות המטפלים מטעמו – ד”ר יעקב פולאקביץ’ והפסיכולוגיות הגב’ אורלי רביב והגב’ גוטליב כרמלה – אשר סברו כי שילובם של הקטינים במסגרת פנימיית היום “עלומים” מנוגדת לטובתם.
לאחר שעיינתי בתגובות הצדדים ובחוות הדעת שצירף המשיב, קבעתי כי החל מיום 1/9/22 במסגרת צו טיפול והשגחה, יפקדו הקטינים מסגרת חינוכית באופן סדיר ורציף ובתום יום הלימודים יגיעו לפנימיית היום “עלומים” שם יקבלו מעטפת טיפולית כוללנית, כפי צרכיהם.
על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (ראה ענ”א 65802-08-22) ובהמשך הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע”א 6655/22).
כהחלטת בית המשפט המחוזי ובהמשך לה בית המשפט העליון קיימתי דיון אשר נפרש משך 4 שעות, במסגרתו נשמעו הקטינים בשיחה חסויה, וכן העידו שלושה עדים מטעמו של המשיב. פרוטוקול הדיון משתרע על פני למעלה מ- 70 עמודים.
על העדים –
ד”ר יעקב פולאקביץ, פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער, בעל ניסיון של 38 שנים. שימש כראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, ניהל את בית החולים הפסיכיאטרי “מעלה כרמל” כיום יועץ חיצוני למסגרות החינוך המיוחד החרדי ובעל קליניקה פרטית.
העד פגש באב ולאחר מכן קיים שיחה בת שעה עם כל אחד מהקטינים בנפרד. נחשף לחומרים מאת מרכז החירום “נרדים” וכן קיבל אינדקציה מסויימת אשר לחיים שניהלו המשיב והקטינים בתקופת שהותם בארצות הברית. הד”ר פולאקביץ חזר על המלצתו להותיר את הקטינים בחזקת אביהם, לשלבם במסגרת חינוך בסמוך לבית האב, בצהרון המשך ליום הלימודים, לתת להם שעות העשרה בבית הספר לצורך הדבקת הפער הלימודי ולאפשר לאב לשקול לשלבם בפעילות חוגים אחה”צ.
מבחינה טיפולית סבור כי טיפול פסיכו-תרפויטי פרטני בתדירות של אחת לשבוע יחד עם, הדרכת הורים אחת לשלושה שבועות יספיקו ואין הצדקה להמשך מעורבות בית המשפט. לדעתו, ההצעה של גורמי הטיפול לשלב את הקטינים בפנימיית היום המרוחקת ממקום מגוריהם פוגעת בהם שכן היא מקבעת ומשמרת חוסר יציבות.
לעניין חוות הדעת של הד”ר ארד ואבחנתה כי הקטינים סובלים מפוסט טראומה ציין העד כי הא אינו שותף לאבחנה זו. מבלי להטיל ספק במומחיותה של הד”ר ארד אותה הוא מכיר ומוקיר הד”ר פולאקביץ לא הבחין בסימפטומים המסוימים המאפיינים את האבחנה בבדיקתו את הקטינים. העד כן מצא שייתכן ויש סימנים להפרעת הסתגלות אך שלל את האבחנה אשר לפוסט טראומה. בסיכומם של הדברים ציין כי גם אם תהליך הוצאת הקטינים למרכז החירום היה מוצדק אפשר לסיים אותו בשלב הנוכחי. לשיטתו יש לאפשר לקטינים לחיות באווירה נורמטיבית – אשר לא תתקיים עם שילובם בפנימיית היום “עלומים”.
לאחר ששמעתי את העד, ואפשרתי לגורמי הרווחה והאפוט’ לדין את חקירתו, הן על חוות דעתו, והן בשאלות הבהרה, מבלי להגביל הצדדים, במתווה או בזמן, התרשמתי כי העד נחשף למלוא החומרים הרלוונטיים בעניינם של הקטינים וכי הוא בקיא בעובדות המקרה, לצד השכלה וניסיון בתחום ומטעמים אלו נתתי משקל לחוות דעתו, להסבריו, למסקנותיו ולהמלצותיו.
שונים הדברים אשר לעדות הגב’ גוטליב כרמלה ולעדות הגב’ אורלי רביב וזאת מהנימוקים המפורטים לעיל:
הגב’ גוטליב כרמלה, פסיכולוגית קלינית מומחית, העידה כי לדעתה האב והילדים נמצאים במצב פוסט טראומטי וסובלים מחרדת נטישה כתוצאה מהפרידה שנכפתה עליהם בהתערבות גורמי הרווחה ובית המשפט. להבנתה לילדים לא נחוצה כל תמיכה או טיפול פרט לטיפול הפסיכולוגי אותו הם מקבלים לצד תמיכה בלימודים. הילדים זקוקים ליציבות מרבית וכל הרחקה מסביבתם עלולה “לעורר מחדש את הטראומה שעברו”.
הגב’ גוטליב לא קיימה בעבר הדרכות להורים אשר ילדיהם הועברו למשמורת רשות הסעד בהחלטה שיפוטית ואינה בקיאה בתחום (ראה עמ’ 35 לפרוטוקול) ומעולם לא פגשה בקטינים (ראה עמ’ 35 לפרוטוקול ש’ 14 ואילך).
העדה חזרה פעם אחר פעם בעדותה על כי נגרם עוול נוראי למשפחה כתוצאה ממאבקי כוח של הרווחה אשר אינם מתקבלים על הדעת או מחזיקים הגיון טיפולי כלשהו (ראה עמ’ 36-37 לפרוטוקול) מנגד אשרה כי היא לא מכירה את תוכנית הטיפול המוצעת בפנימיית “עלומים” וציינה כי הקושי שעלה בהדרכת ההורים לא נעוץ בקשיים שיש למשיב כהורה אלא שיש לו מול המערכת (ראה עמ’ 47-48 לפרוטוקול) והיא עצמה לא מאמינה ולא מבינה בדרך הטיפולית המוצעת (ראה עמ’ 53 לפרוטוקול).
אשר לעדותה של הגב’ גוטליב ציינה עו”ס לחוק נוער – “מדריכת הורים אשר חושבת שנעשה עוול לאב (למרות ששמעה רק אותו), כי פנימיית היום אינה מקום ראוי לילדים (למרות שראתה את המקום לפני 30 שנה) כי טובת הילדים הינה צהרון (למרות שכלל לא פגשה את הילדים), הדרכה שנמשכת 7 חודשים במהלכם עולה נושא אחד עיקרי בכל הפגישות וזה תחושת ה”עוול” וה”נרדפות” של האב עד כי לא נותר מקום לשום נושא ולאף אחד כולל הילדים, יקשו על גורמי הטיפול לוודא כי הקטינים אכן מקבלים את הטיפולים והמענים להם הם זקוקים” – וכך התרשמתי גם אני.
הגב’ אורלי רביב, פסיכולוגית קלינית מומחית, עבדה במרפאת הילדים בשלוותה כפסיכולוגית אחראית כ- 28 שנים. פרשה לפני 3 שנים ומאז עובדת בתחום הפרטי.
מטפלת בקטינים שעה בשבוע – עם כל אחד מהם בנפרד. ממליצה להשאיר את הקטינים במסגרות בית הספר והצהרון אליהם הם רשומים ולא להסיעם למסגרת חלופית אחרת עם תום יום הלימודים, אשר לא הולמת את אפיונם שכן הם אינם קטינים בסיכון, ותהא בבחינת טלטולם וניתוקם פעם נוספת מהמסגרת הטבעית שלהם.
בעדותה בבית המשפט ציינה כי היא סבורה שהקטינים צריכים להישאר במסגרת הטבעית שלהם, כלומר להיות בבית הספר, בצהרון של בית הספר, ובחוגים באזור מגוריהם, כדי ליצור סוציאליזציה עם בני גילם באופן טבעי. הקטינים לדבריה חווים את פנימיית היום כמסגרת שמזכירה להם את מרכז החירום “נרדים” על כל המשתמע מכך לגביהם.
לשאלה איך העדה מגדירה ילדים בסיכון השיבה – “ילד בסיכון צריך להיות ילד שהמשפחה שלו לא מתפקדת” (ראה עמ’ 63 לפרוטוקול).
לשאלת בית המשפט האם מכירה את מסגרת פנימיית היום השיבה בשלילה (ראה עמ’ 65 לפרוטוקול).
לשאלת בית המשפט האם מכירה את תוכנית הטיפול המוצעת השיבה שלא (ראה עמ’ 65 לפרוטוקול).
לשאלה האם ראתה דיווחים הנוגעים למשך שהותם של הקטינים עם אביהם בחו”ל השיבה שלא.
לשאלה האם חשיפתה לנתונים יכלה לשנות או להשפיע על חוות דעתה השיבה בשלילה (ראה עמ’ 65 לפרוטוקול).
אשר לאבחנה שנערכה לקטינים במרכז החירום השיבה כי לדעתה האבחנה שגויה.
בתגובתה מציינת עו”ס לחוק נוער – “פסיכולוגית ילדים אשר חושבת כי הילדים אינם ילדים בסיכון (למרות שביקשה לקבל מידע מהי ההגדרה של ילדים בסיכון), שהעידה כי השארת הילדים בעודם תינוקות במנותק מהאב לתקופה ממושכת אינה מהווה גורם סיכון (למרות שהמחקרים מראים שלצורך התפתחות תקינה הכרחי שתהיה היקשרות בטוחה בין ההורה והילד ואם הדבר לא קורה בשנים הראשונה אזי הילד נמצא בסיכון התפתחותי) שהעידה כי עיקר הקשיים אותם העלו הילדים קשורים לעלומים למרות שהיו שם סה”כ 5 ימים עד היום…שטיפלה בשני האחים למרות שהגישה הטיפולית הרווחת היא שרצוי ועדיף הוא שכאשר מדובר באחים שלכל אחד יהיה איש מקצוע משלו ובעיקר כשלה להביא לחדר הטיפולים את הקשיים האמיתיים הרבים אתם התמודדו הילדים – פרידות, מעברים, הקשר עם האב, ההתמודדות הרגשית בהיותם בלב הקונפליקט בין האב לסבים -כל אלה מעלים סימן שאלה גדול באשר ליכולת הילדים להיתרם מטיפול זה שלא ברור עד כמה הוא רואה את טובתם ואת צרכיהם”.
ואכן התרשמתי כי העדה מנסה להסדיר משנתה באופן התואם חוות דעתה אך בפועל, בעדותה סתירות, הגזמות והשענות יתר על הנרטיב אותו אוחז המשיב ומבלי שהעמיקה חקר בתמונה בכללותה – מצאתי לקבוע כי נפגם משקל המלצותיה.
עמדת האפוט’ לדין –
עו”ד גרוסמן העבירה עמדה כתובה לבית המשפט המחוזי לפיה : “התמונה העולה מהמידע שהתקבל מגורמי הטיפול לרבות חוות הדעת הפסיכו דיאגנוסטית וההערכה הפסיכיאטרית שנערכה לקטינים מורה כי טובת הקטינים מצריכה כי הקטינים ישולבו במסגרת טיפולית אינטנסיבית, קרי פנימיית יום וזאת לצד הדרכה הולמת לאב…הח”מ סבורה כי יש לאמץ את האמור בחוות הדעת הפסיכו דיאגנוסטית וההערכה הפסיכיאטרית ..ולהותיר את הקטינים בפנימיית…” .
בדיון לא הוסיפה מעבר לאמור.
לאחר הדיון התקבל מסמך הבהרה מאת פנימיית היום. במסמך פירוט אודות אופייה של פנימיית היום “עלומים”, הרכב הקבוצות בהן שולבו הקטינים, הרכב הצוות המקצועי ותוכנית הטיפול המוצעת. לצד האמור נכתב: “… צוות פנימיית היום עושה ימים כלילות (הטעות במקור- ההערה שלי א.ק) על מנת להעניק את הטיפול הטוב ביותר בעבור ההורים והילדים המשולבים במסגרתנו, אולם, עולה קושי מהותי לעשות כן, כאשר הורה מתנהל מולנו באופן מתנגד, כוחני ומחבל באופן בוטה. הדבר בא לידי ביטוי בין היתר, ביחס מחשיד, בסירובו לשוחח באופן כנה על צרכי הילדים, אי חתימה על טפסי קליטה, תיעוד וצילום..” – התנהלותו של המשיב כך לדברי צוות הפנימייה גרמה לנזק לתהליך הקליטה של הילדים והסתגלותם אשר מפעילה עליהם לחץ… היכולת לעשות עבודה טיפולית עם הילדים במרחב שעומד בקשר יומי עם הורה שאינו משתף פעולה, הוא מוגבל. ללא שיתוף פעולה מלא מצד האב ויחסי שקיפות ואמון מול צוות הפנימייה, אנחנו מתקשות לראות איך תהליך זה יכול להתקיים…”.
לאחר קבלת המסמך אפשרתי לצדדים השלמת טיעון ומתן תגובה –
המשיב באמצעות בא כוחו בתגובתו מיום 14/11/22 טען –
תוצאות האבחון שנערך לפלוני במרכז החירום שגויות שכן האבחון לא התקיים בשפה האנגלית השגורה בפיו, ומבלי שניתן משקל להפרעת הקשב ממנה סובל הקטין. המשיב צירף אבחון מאת המרכז הארצי ללקויות למידה שנערך ע”י הגב’ דניאלה פרוג מורה לחינוך מיוחד ומאבחנת דידקטית מורשית מיום 9/11/22.
הפסיכיאטרית הד”ר דפנה ארד המליצה על מספר אפשרויות ולא קבעה במפורש כי על הקטינים להשתלב בפנימיית יום וכך גם הפסיכולוג איתמר ירון אשר נקט לשון “..פנימיית יום או מערך דומה”.
המשיב הציג תוכנית מפורטת הן מבחינה חינוכית הן מבחינה חברתית והן מבחינה רגשית הנסמכת על מטפלים מומחים ועל המלצות הצוות החינוכי של בית הספר “אילנות” אותו פוקדים הקטינים באופן רציף לשביעות רצונם של כלל הגורמים.
פנימיית היום לא מציגה במסמך תוכנית טיפול מותאמת לקטינים. תוכנית שכזו תתגבש רק בעוד 3 חודשים המוגדרים כ”ניסיון” ובתקופה זו יוותרו הקטינים ללא מענה טיפולי הולם לצרכיהם.
הקטינים חווים תחושות קשות של כליאה ומסרבים בכל תוקף להשתלב בפנימיית היום הסרוב נובע מהחוויות שהם עצמם עברו בימים הבודדים בהם שהו במסגרת.
בסיכומם של דברים חוזר המשיב על בקשתו לקיים את התוכנית שגיבש באמצעות גורמי טיפול פרטיים ולא להורות על שילובם של הקטינים בפנימיית היום.
האפוט’ לדין בתגובתה מיום 16/11/22 כתבה: ” תוכנית הטיפול כפי שהוצגה על ידי … הינה תוכנית עשירה ומיטיבה עבור הקטינים עם צוות רב מקצועי ובקבוצות קטנות וכוללת חוגים, טיפולים רגשיים, הדרכת הורים ומעטפת רחבה מאוד עבור הקטינים…עם זאת חוסר האמון השורר בין האב לבין פנימיית… מונע את המשך הטיפול במסגרת זו על אף שהח”מ סבורה כי זו מסגרת מיטיבה לקטינים. זאת ועוד, שליחת הקטינים לפנימיית …., תצור חיכוך יומיומי לקטינים ותציבם במציאות קונפליקטואלית. משכך הח”מ סבורה כי אין הצר שווה בנזק המלך …במצב דברים זה שליחת הקטינים לפנימיית … תרע להם ויש לנסות לבחון דרך טיפולית אלטרנטיבית.”
עו”ס לחוק נוער בעמדתה הכתובה מיום 20/11/22 חוזרת על המלצתה הטיפולית לשלב הקטינים בפנימיית היום ומדגישה כי היא חולקת על האמירה לפיה ללא שיתוף פעולה לא ניתן לקיים טיפול.
וראה עמ’ 2 לתגובה : “…נוצר מצב פרדוקסלי שדווקא ילדים שזקוקים עד מאוד למענה רגשי בשל התנהלות הוריהם לא יקבלו זאת משום שההורים מביעים התנגדות . נכון הוא שהאידיאל היה כי הורה יביע הסכמה, ישתף פעולה ויהיה חלק מתהליך אבל מכיוון שבסיטואציה הזו מלכתחילה לא היה שיתוף פעולה והסכמה לכל התהליכים שנעשו עד כה ונהפוך הוא, אין לצפות לכזה גם למול תוכנית הטיפול אותה הציעה האפוטרופא….הסיכוי שמר ….ישתף פעולה עם גורמי טיפול מטעמנו או המוסכמים על ידנו בקהילה זהה לסיכוי שהוא ישתף פעולה עם צוות פנימיית היום…אנו חוזרים ומבקשים מכב’ בית המשפט להורות על חזרתם של פלוני ואלמונית לפנימיית היום …עד לסיום שנת הלימודים הנוכחית.
נדרש איפוא, בית המשפט לקבוע, מידותיה והיקפה של תוכנית טיפול בעת הנוכחית –
דיון והכרעה –
על מעמדן של המלצות גורמי הטיפול –
כידוע וכפי שכבר נקבע בעבר על מנת למלא את המונח “טובת הקטין” תוכן ולבחון מהי טובתו של הקטין שעל הפרק, נוהגים בתי המשפט להסתייע בתסקירי רשויות הרווחה (ראה בג”ץ 5227/97 דויד נ’ בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ”ד נה(1) 453 (1998)).
אמנם, עמדת עו”ס היא בגדר המלצה בלבד וההכרעה הסופית נתונה תמיד בידי בית המשפט, אשר רשאי לסטות מהמלצות התסקיר כאשר קיימים טעמים של ממש לעשות כן עם זאת, וככלל ייטה בית המשפט לאמץ המלצות תסקיר. (ראה עמ”ש (חיפה) 707-03-17 י.ג נ’ ג.ג (30.5.2018); עמ”ש (ב”ש) 9246-03-20 פלונית נ’ פלוני וכן בע”מ 5541/20 עו”ס לחוק הנוער, עיריית קריית גת נ’ פלונית).
בעניין מעמד חוות דעת מומחה נפסק כי מדובר במכשיר חשוב בו מסתייע בית המשפט בבואו להכריע בשאלות הנוגעות לטובתו של קטין, והגם שתסקיר רשויות הרווחה אינו בבחינת “חוות דעת מומחה”, נפסק כי יש ליתן לו משקל דומה ויש צורך בנימוקים כבדי משקל על מנת לסטות מהמלצותיו. ראה ענ”א (מחוזי ת”א) 46039-04-22 מחלקה לשירותים חברתיים נ’ פלונית ואח’.
סוף דבר –
לאחר שבחנתי את חוות הדעת, העדכונים והדיווחים שהועברו לתיק בית המשפט, התרשמתי מן העדים שהעידו לפניי, מצאתי כי עמדתה של עו”ס לחוק נוער מבוססת היטב ומבחינה טיפולית מוטב היה, לו היו הקטינים משולבים במסגרת פנימיית היום.
אוסיף לכך כי גם בסיכומן של עדויות ועל אף ההסתייגויות אשר פורטו לעיל – מצאתי שכל המטפלים שפגשו בקטינים, הן מטעם המשיב והן מטעם המדינה התכנסו לכדי אותה האבחנה בנוגע אליהם – חוסר יציבות, טראומה מתמשכת, וחרדה, ברם, מקובלת עלי עמדת האפוט’ לדין לפיה שילובם של הקטינים בפנימיית היום בהתנגדות הקיימת, לצד תחושותיהם הקשות של המשיב והקטינים כלפי המסגרת לא תטיב עמם ועל כן לא מצאתי לחייב המשיב במתווה זה.
בשולי הדברים אם כי לא בשולי חשיבותם אציין כי השביל הפתלתל בו הולך המשיב משאיר את גורמי הטיפול דרוכים כל העת בדבר מצב הקטינים. טוב יעשה המשיב לו יביא עצמו לקיים קשר עם גורמי הטיפול והחינוך באופן המאפשר בניית אמון והפחתת חרדה ומתוך קבלה כי מעורבות גורמי הרווחה בחייו ובחיי הקטינים היא אך ורק בראי טובתם של הקטינים.
ודוק “.. כאשר הופך אדם להורה, מעמיס הוא על עצמו מרצון חובות לא מעטים ובין השאר מדובר בחובות שבהתנהגות…במילים אחרות: הורה אינו יכול להרשות לעצמו דרך כלל את ה”פינוק” אשר באי קיום תקשורת עם הזולת. צריך נסיבות כבדות משקל כדי לסרב לתקשר, בוודאי שמדובר בתקשורת תמת לב וקורקטית, זאת לטובת הילדים…מעמדו של אדם כהורה אינו מותיר אותו עוד כמעין מתבגר, הרשאי להיות “ברוגז”…” (תלה”מ של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב שמספרו 1243-11-20 בענין א.ט נ’ נ. ט).
התוצאה-
הקטינים ימשיכו בטיפול אחד לשבוע, כל אחד מהם, ע”י הגב’ רביב אשר תעביר לעו”ס לחוק נוער סיכומי הפגישות הטיפוליות אותם היא מקיימת עם הקטינים. סיכומים אלה יועברו לעיון בית המשפט. המשיב ימשיך לקיים הדרכה הורית. עו”ס לחוק נוער תעמוד בקשר רצוף ועקבי עם מסגרת בית הספר ותקבל עדכונים עתיים אשר למצב הקטינים.
זכות ערעור כחוק.
ניתנה היום, כ”ז חשוון תשפ”ג, 21 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.
