בפני
כבוד השופט בן שלו
תובע (ונתבע)
ג. ס. ת"ז XXX
ע"י ב"כ עוה"ד אסף סיידא וזהבית דבי
נגד
נתבעת (ותובעת)
ס. ת"ז XXX
ע"י ב"כ עו"ד אירית בשארי
ובעניין :ב"כ היועץ המשפטי לממשלה (משיב 2 בתמ"ש 30617-09-19)
פסק דין
על המדוכה ארבע תובענות שהוגשו ע"י הצדדים. שלוש תובענות שהוגשו ע"י האם: למזונות קטינים (תלה"מ 23896-07-19);למשמורת הקטינים (תמ"ש 39518-05-20) ; למתן סמכויות בלעדיות לאם בענייני חינוך של הקטינים (תמ"ש 30617-09-19) ; וכן תובענה שהגיש האב להשבת הקטינים ל XXX ולמשמורת הקטינים (תמ"ש 42986-12-19 ; להלן גם: "תביעת האב").
במוקד ההליכים שאלה מרכזית אחת לה השלכות על כלל הסוגיות שבמחלוקת, והיא האם טובת הקטינים בהשבתם להתגורר ב XXX, כפי עתירת האב ; או שמא בהותרת מקום מגוריהם העיקרי בXXX במחיצת האם.
ככל שלא יובהר אחרת, ההתייחסות לתסקירים ולפרוטוקולים תהא כפי שהוזנו בתמ"ש 42986-12-19.
רקע כללי ודיוני
הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 15.11.15 והתגרשו בראשית שנת 2020.
לצדדים שני ילדים משותפים, ג' יליד 17.2.16 וא' יליד 10.1.18.
בין ההורים, שהתגוררו עם הקטינים ב XXX (לשם עברה האם מXXX עם היכרותה את האב) התגלע סכסוך. במהלך חודש אוקטובר 2018 עברה האם להתגורר עם הקטינים ב XXX, שם הם מתגוררים עד היום בסמיכות לבני משפחתה.
אין מחלוקת כי בעת שעברה האם ל XXXהגישה כנגד האב תלונה בגין עבירות אלימות כנגדה. אף אין מחלוקת כי האב הורשע על פי הודאתו ונגזר דינו.
האב התגורר ועודנו ב XXX.
כמו כן אין מחלוקת כי למעשה מאז חודש אוקטובר 2018 ועד אשר הוגשה תביעת האב בחודש דצמבר 2019 (כשנה וחודשיים מאוחר יותר), לא פנה האב בכל דרך ותבע השבתם של הקטינים לXXX.
בכלל זה אף יצויין, כי בחודש אפריל 2019 הגיש האב בעודו מיוצג תביעה להסדרת זמני שהות עם הקטינים (תלה"מ 19189-04-19 ; להלן: "תביעת האב הקודמת"). בתביעה זו ניתן ביום 15.7.19 פסק דין, שהסדיר בהסכמה את זמני השהות בין האב ובין הקטינים (להלן: "פסק הדין"). גם במסגרת ניהול תביעה זו האב כלל לא תבע דבר בכל הקשור עם מקום מגורי הקטינים.
האם עובדת כ XXX בטיפול בקשישים. האב, אשר מוכר כנפגע נפש כתוצאה משירותו הצבאי מזה שנים רבות וזכאי לגמלה של משרד הביטחון, עבד לסירוגין בעבודות שונות במשרה חלקית.
נסיבות מעבר האם והקטינים ל XXX נותרו שנויות במחלוקת. לטענת האם, היא נאלצה לעזוב את הבית בו התגוררו יחדיו ב XXX לנוכח מעשי האלימות של האב כלפיה ולאור הסיכון שנשקף לה ולקטינים מהתנהגותו. מנגד, לטענת האב האם ביצעה "מחטף" וניתקה את הקטינים ממנו ומסביבתם הטבעית על אף היותו אב למופת המקיים קשר אוהב וחם עם ילדיו.
בין כותלי בית משפט זה נוהלו בין הצדדים גם שני הליכים לפי החוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א-1991. בין היתר, בפסק דין שניתן בדיון מיום 12.11.20 (בתמ"ש 39546-05-20) ניתן על פי הסכמת הצדדים צו מניעה הדדי האוסר על הצדדים להתקרב לבית ההורה האחר ולהטריד זו את זה וזאת למשך שנה.
הקונפליקט שבין ההורים לא שכך עם הזמן תוך שבית המשפט נאלץ להידרש לא פעם להכרעה במחלוקות שונות הקשורות עם הקטינים. למרבה הצער, הפערים בעמדות הצדדים לא אפשרו מציאת פתרון מוסכם. גם בשלב האחרון של ההליכים בעת הכרעה, נדרשה האם להגיש פעם נוספת לרישום הקטינים למסגרת חינוכית ב XXX. גם לבקשה זו אדרש בגדריו של פסק הדין.
בהליכים נשמעו ראיות. מטעם הצדדים הוגשו תצהירי עדות ראשית.
בדיון שהתקיים ביום 20.4.21 נחקרו בעלי הדין ושני עדים מטעם האב מר א. נ. ומר י. ס.. בדיון מיום 16.6.21 נחקרה העו"ס לסדרי דין הגב' י. ב. נ.
הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.
תחילה, אדרש לתובענות ההורים למשמורת והשבת הקטינים, להן נפקות ברורה ביחס לשאלת החיוב במזונות ושיעורם.
תובענות למשמורת; למתן סמכויות בלעדיות בענייני חינוך ; ולהשבת הקטינים (תמ"ש 39518-05-20; תמ"ש 42986-12-19 ותמ"ש 30617-09-19)
כאמור, בפסק הדין נקבעו בין האב ובין הקטינים זמני שהות פעמיים בשבוע ללא לינה בימים ב' ו-ד' ובכל סוף שבוע שני וכן בחגי ישראל ובחופשת הקיץ. בנוסף, נקבעה סנקציה כספית בגין הפרה של זמני השהות מצד איזה מההורים לשיפוי ההורה האחר בסכום של 150 ₪ לכל ביקור ללא לינה ו-300 ₪ לכל ביקור כולל לינה.
בהמשך, הוגשו התובענות דכאן. האם הגישה תובענה למתן סמכויות בלעדיות בענייני חינוך (תמ"ש 30617-09-19). לאחריה, היה זה האב שהגיש תובענה מטעמו למשמורת הקטינים והשבתם ל XXX (תמ"ש 42986-12-19). לאחר מכן, הגישה האם גם תובענה למשמורת הקטינים (תמ"ש 39518-05-20).
זמני השהות דלעיל הורחבו. כיום, על פי הסכמות הצדדים בהליכים דכאן בדיון מיום 12.11.20 מתקיימים זמני שהות של הקטינים אצל האב הכוללים גם לינה בכל יום רביעי וכן לינה של סוף שבוע ארוך לסירוגין מיום שישי ועד ליום ראשון.
ההליכים הנוכחיים בין הצדדים לוו על ידי גורמי הרווחה שהגישו תסקירים ועדכונים מעת לעת (לתמ"ש 42986-12-19 ולתמ"ש 30617-09-19), שנדרשו על רקע טענות חוזרות ונשנות האב כלפי האם לבחינה עתית של מצב הקטינים גם בהסתייע מדיווחים של גורמי החינוך והרפואה של הקטינים, גורמי טיפול ואף ממצאי חקירת משטרה.
בד בבד עם מעורבות אינטנסיבית של גורמי הרווחה, נדרשה, לא אחת, גם התערבות שיפוטית בענייני דיומא שבין ההורים שהצריכו הסדרה.
כך, שעה שהתברר שחרף מגורי הקטינים מזה למעלה משנה בXXX , "משך" האב את תיקיהם הרפואיים בקופת החולים בחזרה ל XXX. כפועל יוצא, בדיון מיום 17.12.19 (בתמ"ש 30617-09-19) ניתנה הוראה לאב האוסרת עליו למשוך את התיקים הרפואיים של הקטינים מXXX לכל מקום אחר.
כך גם נדרשתי לבקשת האם, לאפשר רישום הקטינים למסגרת חינוכית ב XXX שאושרה חרף התנגדות האב (ראו: החלטה מיום 31.5.20 בתמ"ש 30617-05-20). בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה בהחלטה מנומקת של ערכאת הערעור מיום 26.7.20 (רמ"ש 40488-06-20).
חרף מעורבות אינטנסיבית של גורמי הרווחה, הגיש האב בקשות לא מעטות לבית המשפט ובהן שטח טענות כנגד האם ; בכללן בקשת ביניים של האב לקיום ביקורי בית בבית האם לנוכח טענותיו כי נוקטת באלימות כלפיהם והזנחתם (ראו: בקשת האב מיום 18.5.20 בתלה"מ 42986-12-19, וכן בקשות נוספות שהגיש האב מעת לעת באופן עצמאי אף שהינו מיוצג בו גולל טענותיו ביחס למצב הקטינים ןתיפקוד האם (למשל: בקשתו מיום 5.5.20 ;20.8.20; 31.1.21 ומיום 4.4.21).
כבר עתה אציין כי גורמי הטיפול והרווחה ככלל לא מצאו ממש בטענותיו החריפות של האב.
בשים לב לקונפליקט החריף, כינסה המחלקה לשירותים חברתיים וועדת תסקירים. בתסקיר שהוגש ביום 4.11.20 והוזן בתמ"ש 30617-05-20, הובאו המלצות ועדת התסקירים, בהן הומלץ כי משמורת הקטינים תהא אצל האם; כי הקטינים ימשיכו ללמוד במסגרות חינוך ב XXX; וכי יורחבו זמני השהות. כמו כן הודגשה חשיבות התמדתו של האב בטיפול, המשך טיפול לאם ושילוב הקטינים בטיפול רגשי בהתאם לצרכיהם, וזאת בלא תלות בהסכמת איזה מההורים.
כמו כן לאור הקונפליקט בין ההורים המליצו גורמי הטיפול כי האם תהא מחויבת ליידע את האב בכל דבר ועניין לשם קבלת הסכמתו ; במידה ואינו עונה בתוך 24 שעות, תוכל האם לפעול על פי שיקול דעתה בענייני חינוך, בריאות וטיפול.
אתייחס לתסקירים שהוגשו בהרחבה בהמשך.
מכאן, לטענות הצדדים.
תמצית טענות האם
האם עותרת להתיר המשך מגורי הקטינים בXXX . לטענתה, עתירת האב להשבת הקטינים ל XXX בעוד מרכז חייהם מצוי ב XXX מתעלמת מטובת הקטינים ומצרכיהם. התעלמות זו באה לידי ביטוי במישורים נוספים בחיי הקטינים; בסירובו לרישום הקטינים למסגרות חינוך ב XXX; בסירובו לרישום למסגרת צהרון רגילה ; באי הכרתו בצורך של הקטין ג' בהמשך לטיפול רגשי ; כמו גם בהעדר נשיאה של האב בתשלום מזונות הקטינים תקופה ארוכה.
כן לטענתה, האב בהתנהלותו גם אל מול הקטינים פוגע ומערער את מצבם הרגשי בעודם שבים מביקורים אצלו עם קשיים אותם חווים על רקע טענותיו כלפיה וסירובו להשלים עם מקום מגוריהם הנוכחי. כל זאת, עת האב מעלה טענותיו חדשות לבקרים גם בפני גורמים חיצוניים ומותיר האם להתמודד עם ההשלכות על מצבם הרגשי של הקטינים. לעומתו, היא מקפידה לעודד הקשר עם האב.
תמצית טענות האב
האב עותר לקביעת משמורת משותפת. לטענתו, לא שקט על שמריו וניסה בסמוך למעבר לעצור את המחטף שנעשה ע"י האם במעבר ל XXX .
האב טוען כי עמדת גורמי הרווחה מעדיפה את צרכי האם על פני טובת הקטינים. כך לטענתו, בתסקירים קיימים פגמים מהותיים הנשענים על הנחה כוזבת כי האם חוותה אלימות מצידו או על מצבו כהלום קרב, שאין בו כדי להשליך על זכויותיו ההוריות או דחיית טענותיו להזנחה מצד האם.
לטענתו, אין מקום להעדיף מגורי האם בקרבת בני משפחתה המהווה סביבה רעילה עבורם על פני מגורי הקטינים בקרבת אביהם.
האב מוסיף להביע דאגה ביחס למצבם הרגשי והבריאותי של הקטינים, שלדידו הולך ומידרדר.
האב הדגיש רצונו להיות שותף פעיל ודמות משמעותית בגידול הקטינים בהיותו גם מצויד בכל התנאים לכך, לרבות דירה מסודרת עבורם. לשיטתו, הקטינים שעודם מתחנכים בגן ממילא עתידים להשתלב בהמשך במסגרת של בית ספר שתצריך ביצוע מעבר ואין בהשבתם ל XXX כדי ליצור טלטלה עבורם.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי במכלול החומר המצוי בתיק; שקלתי עמדות הצדדים ושמעתי ראיות בהליכים, מצאתי כי דין תביעת האב להשבת הקטינים ל XXX להידחות. אפרט נימוקיי.
האב אינו מתעלם בסיכומיו מהשיהוי הנטען לשיטתו בהגשת התביעה. אולם הלכה למעשה אין עסקינן בשיהוי בלבד. שכן אין לשכוח כי בתביעת האב הקודמת – בה היה מיוצג ואשר היא עצמה הוגשה כחצי שנה לאחר מעבר האם עם הקטינים לXXX – האב כלל לא תבע דבר ביחס למקום שהייתם של הקטינים אלא אך עתר להסדיר את זמני השהות עימם, שאכן הוסדרו בפסק דין מוסכם, כולל בחגים ובחופשות ולא באופן זמני בלבד.
אין מדובר במי שלא היה מיוצג, ואולי לא היה מודע לאפשרותו לתבוע השבת הקטינים. מדובר במי שבמישרין ובמודע בחר לתבוע להסדיר את קיומם של זמני השהות עם ילדיו, ורק כעבור כשנה וחודשיים בחר לתבוע להשיבם לXXX .
לא שיהוי בלבד משקפת לשיטתי ניהולה של תביעת האב הקודמת, כי אם השלמה – דה יורה ודה-פקטו – עם מגוריהם של הקטינים ב XXX.
אולם גם אלמלא הייתי מגיע למסקנה שהאב השלים בפועל ולהלכה עם מעברם של הקטינים ל XXX ובשלב מסויים התחרט, הרי שגם אז אי הגשתה של תובענה להשבת הקטינים במשך כשנה וחודשיים, נגועה בשיהוי ניכר.
האב מנמק שיהוי זה בטענה, כי בתחילה היה נתון במעצר ולא היה באפשרותו לפעול להגשת תובענה מתאימה. זו הוגשה לטענתו רק לאחר שהתחוור לו שגורמי הרווחה אינם פועלים להשבת הקטינים וכי מוטל עליו להגיש תובענה לשם כך. בתצהיר עדותו הראשית ציין האב, כי שהה במעצר ובמעצרי בית משך כחצי שנה.
אף אם נכון אני לקבל חלקית טענתו, כי באותו פרק זמן התקשה לפעול בקשר עם השבת הקטינים, עדיין אין בפי האב, שכזכור היה מיוצג חודשים רבים לפני הגשת תביעת השבת הקטינים וניהל הליך קודם, כל הסבר מדוע יכול היה להיוועץ בעורכי דין, להגיש תביעה להסדרת זמני שהות עם הקטינים, לקבל ייעוץ משפטי שוטף ועדיין לא להגיש מייד ובהזדמנות הראשונה תביעה להשבתם של הקטינים.
לשיהוי המשמעותי בהגשת התובענה הנוכחית, בניסיון להשיב הגלגל לאחור, לאחר שנקבעו כבר זמני שהות בפסק דין, לא מצאתי בהסבריו של האב הסבר מניח את הדעת.
שעה שכפי שאראה עוד להלן הקטינים כבר השתלבו במרקם החיים באזור XXX, בוודאי שהשיהוי הניכר מטה את הכף באופן משמעותי לכיוונו של המעשה העשוי ; ובכך לדחיית עתירתו של האב.
כמובן, שגם שיקולים שבמהות, הקשורים עם טובתם של הקטינים בראש ובראשונה, מתיישבים היטב עם מסקנה זו. להם אדרש עוד להלן. אולם קודם לכן, והואיל וגם האב ביקש במסגרת ניהול ההליך להידרש לנסיבות המעבר ל XXX ובכך לטעון שלא היתה כל הצדקה למעבר זה, אדרש לכך גם אני.
נסיבות המעבר ל XXX
כאמור, הקטינים מתגוררים עם האם ב XXX מזה כשלוש שנים, עת המעבר בוצע בחודש אוקטובר 2018 (ראו בין היתר בתביעת האב הקודמת).
חרף העובדה שגם בית המשפט מצא להעיר במהלך חקירתה הנגדית של האם, כי ההליכים דכאן אינם בבחינת משפט פלילי חוזר, מצא האב גם לחקור את האם באופן קונקרטי בסוגיות שהוכרעו בהליך הפלילי והינן חלוטות (עמ' 11 – 12 לפרוטוקול). לא זו בלבד, האב בחר להכחיש בהליך שלפני בחקירתו וגם בסיכומיו אירוע של אלימות כלפי האם וטוען לתקרית מילולית בלבד בוויכוח שאירע ביניהם (ראו למשל עמוד 21 לפרוטוקול מיום 20.4.21 ש' 30-31 וכן עמ' 22 ש' 9 וכן בסעיף 18 לסיכומיו).
אלא שלא יכול להיות חולק, שהאב הורשע בהליך פלילי, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של איומים ותקיפה סתם בנסיבות מחמירות כנגד האם (ת"פ 30840-10-18 ; גזר הדין צורף כנספח 2 לתיק מוצגי האב). על פי המפורט בגזר הדין, העובדות בהן הורשע האב היו בכך שאיים על האם, ירק על פניה ודחף אותה בחוזקה. כפועל יוצא, בגזר הדין מיום 6.2.19 נידון האב לחמישה חודשי מאסר על תנאי ופיצוי כספי לאם.
אמנם צוין בגזר הדין, בין היתר, כי מדובר באלימות פיזית ברף הנמוך וכי כתב האישום המתוקן מלמד על אירוע נקודתי ויחיד. אולם דבר קיומו של אירוע זה לא הוטל אז בספק גם לא ע"י האב שהורשע כאמור על פי הודאתו.
בית משפט זה אינו מכהן כערכאת ערעור לבטח לא על גזר דין שניתן בגדריו של הליך פלילי. יש
להביע תמיהה על התזה העובדתית אותה מציג האב גם בסיכומיו לפיה האם ביצעה "חטיפה" של הקטינים ובחרה לטשטש המעשה בהגשת תלונה למשטרה כנגדו תוך שכל "חטאו" הוא מצבו הנפשי המוכר. תזה עובדתית זו מנוגדת בתכלית להרשעתו של האב עצמו באירוע אלימות של ממש כנגד האם בסמוך מאד לעזיבתה לXXX . אירוע אלימות שלשיטת האם עצמה שימש כטריגר לעזיבתה ; זאת במיוחד ושעה שלגרסת האב בתצהיר עדותו הראשית, האם עזבה עם הקטינים קודם לכן לתקופה בת כחודש וחצי שבה ל XXX עימם לבקשתו ואחרי מספר ימים אירע האירוע בגינו עזבה לבלי שוב.
יש בכך משום נסיון לעשות שימוש עתה בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה על מנת להפוך היוצרות, ולמעשה להפוך – במישרין או בעקיפין – נפגעת עבירה למעוולת, בניגוד לפסק דין פלילי חלוט על פי הודאת האב עצמו. לא זו בלבד שנסיון זה ראוי לביקורת של ממש כי אם יש בו גם חוסר תום לב דיוני, בהתחשב בכלל האוסר על העלאת טענות עובדתיות סותרות בהליכים שונים.
הרשעתו החלוטה של האב מלמדת יותר מכל מסקנה, בוודאי שבכשהליכים בעלי אופי אזרחי עסקינן, גרסת האם בדבר מעברה לXXX היא המסתברת.
וכשבטובת הקטינים עסקינן הרי שכפי שהבהירה העו"ס לסדרי דין בחקירתה, עם קרות האירועים הוצע לאם לצאת למקלט לנשים נפגעות אלימות והיא בחרה לעבור ל XXX, להימצא בקרבת בני משפחתה (עמ' 29 – 30 לפרוטוקול). בוודאי שבחירה להימצא בחיק משפחה מורחבת, מוגנת יחסית, על פני להימצא בהשמת קלט חירומית וזמנית דוגמת מקלט לנפגעות אלימות, מעידה על שיקול דעת מיושב שהפעילה האם גם בעת מצוקה של ממש.
אכן עסקינן במעבר מקום מגורים שהתבצע באופן חד צדדי והלכה למעשה אין על כך מחלוקת. אלא שנסיבות המעבר- אירוע אלימות של ממש שנקט כלפיה האב ובחירתה להימצא בסביבה תומכת ומוכרת לה ביחד עם הקטינים, עוללים באותה העת – בוודאי שניצבות מנגד להיות הבחירה חד צדדית (שבנסיבות אחרות יכול והיתה מקבלת משקל משמעותי יותר).
לא בכדי, בחקירתה של האם בסוגיות שבה האם ותיארה את תחושות הפחד שליוו אותה בעת מגוריה עם האב (עמ' 11- 12 לפרוטוקול). דבריה האותנטיים של האם בעדותה לפניי מדברים בעד עצמם ומחזקים מסקנות אלה. בבחירתו של האב לחקור האם בסוגיות אלה אין לו אלא להלין על עצמו.
לבסוף יש להעיר כי בחירתו של האב לשוב ולעורר מחלוקות שהוכרעו בהליך פלילי חלוט כמו גם להידרש לשאלות מתחום היחסים הזוגיים שהסתיימו לפני פרק זמן לא מבוטל, מחזקות את הרושם לפיו יכול והאב עצמו לא השלים עם משמעותו של הפירוד. אלא שגם בהקשר זה דווקא דבריה של האם משקפים נכוחה את המצב כהווייתו עתה: "… ש: מי זה י. ל.? ת: הוא טוען שהוא האקס שלי ….. ש: ג. טוען שהוא נכנס הביתה והוא תפס אותך עם י. בבית היה או לא היה? ת: לא היה בכלל לא היה ולא נברא. ש: את חיה עם בן זוג? ת: לא. זו מבחירה וזו זכותי אם אני רוצה להיות אני גרושה…" (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 1 – 4).
ואם אמנם קו חקירה זה נועד להוכיח טענה קונספירטיבית באופייה לפיה המעבר ל XXX היה מתוכנן ולא נבע מאירוע אלימות, מדוע לא מצא האב לזמן למתן עדות את אותו צד ג' שלפיו היה חלק מהמזימה? לכך לא מצאתי תשובה מבוררת.
סיכום ביניים
לזמן שחלף השלכות של ממש על תחושת השייכות, היציבות והביטחון של הקטינים שהורגלו לסביבת המגורים בXXX . בראי צרכים אלה של הקטינים התרתי גם בהחלטה מיום 31.5.20 שאושרה גם ע"י הערכאת הערעור (ראו: תמ"ש 30617-09-19 והחלטה מיום 26.7.20 ברמ"ש 40488-06-20), חרף התנגדות האב, את רישום הקטינים למסגרות חינוך לשנת לימודים תשפ"א בXXX . בהחלטה מיום 28.2.21 (בתמ"ש 30617-09-19), בהיעדר תגובה של האב, הותר לאם פעם נוספת לרשום את הקטינים למסגרות חינוך ב XXX.
אף שיש ליתן משקל לנסיבות מעבר המגורים ולשיהוי בעתירת האב להשבתם (ובאשר לשניהם – לא לטובת עתירת האב דווקא), אין בשיקולים אלה לבדם כדי להכריע בשאלת אפשרות השבת הקטינים. שכן מעל כל שיקול אשר יהיה מרחף עקרון העל והוא- בחינת טובת הקטינים. אדרש לכך בהרחבה עתה.
טובתם של הקטינים בראי מצבם עתה
האב מעלה על נס את הורותו כלפי הקטינים וחשיבות הקשר בין הורה לילדו, כמו גם רצונו ליטול חלק פעיל ודומיננטי בחיי הקטינים, שיתאפשר ככל שישובו ל XXX.
רצון זה טבעי ומובן. אלא שטיב ההורות איננו נגזר מפעולה חשבונית של היקף הזמן בו מבלה הורה עם ילדו כנתון כמותי. טיב ההורות נלמד בראש ובראשונה ביחס למקום שבו ממלא ההורה את תפקידו בחיי הקטין, בתרומתו לאיכות חיי הקטין ובדאגה לצרכיו. הדברים יפים גם בהתחשב בזמני השהות המשמעותיים ממילא שבין האב לקטינים.
לאב טענות חמורות כלפי האם ותפקודה, כמו גם כלפי משפחתה הגרעינית של האם המתגוררת בקרבתה. האב לא חדל לטעון כי האם מזניחה את הקטינים, כי בעברה התמכרות לאלכוהול, כי נקטה באלימות כלפי הקטין ג' וביקשה לנתקם ממנו.
גורמי הרווחה שבחנו טענות האב שוב ושוב הגיעו למסקנה שונה ומצאו כי האם מיטיבה ודואגת לצרכי הקטינים. דומה, שככל שטענות האב לא התקבלו בהבנה אצל גורמי הרווחה הלכה והתחזקה אצלו התפיסה כי גורמי הרווחה לא פעלו כשורה, הפלו את האם לטובה וצמצמו את תפקידו ההורי. אלא שלא מצאתי כי כך היא. האב למעשה מתעלם מבחינה ארוכת טווח שכן בוצעה – שוב ושוב מצד גורמי הרווחה – שלא העלתה דבר ביחס לחומרת טענותיו כלפי האם.
בעדכון העו"ס לסדרי דין שהוגש ביום 17.2.20 (לתמ"ש 30617-09-19) תוארו פניות חוזרות ונשנות של האב לגורמי הרווחה בטענות כלפי התנהלות פוגענית של האם כלפי הקטינים והיותם מצויים בסביבה מסכנת, טענות שלא נמצאה בהן ממש, לרבות לאור התרשמות ישירה של עו"ס המשפחה ב XXX. אף לא נמצא כי האם המקשה על קיום קשר בין האב לקטינים. כן תואר, כי עלו קשיים במעברים בין ההורים בזמני השהות עם האב. צוין, כי האם ממשיכה ליטול חלק בהליך טיפולי במרכז למניעת אלימות במשפחה. הומלץ בין היתר, על איסוף והשבה של הקטינים באמצעות צד שלישי ושילוב גם של האב בהדרכה הורית.
בתסקיר שהוגש ביום 21.6.20 תואר, כי ההתרשמות הינה מאם מיטיבה שדואגת לקטינים ומעניקה להם את הטיפול הדרוש, לרבות על פי מידע של קופת החולים וכי הקטינים השתלבו יפה במסגרות החינוך. צוין, כי על פי ממצאי החקירה הפלילית בעקבות טענות האב לאלימות מצד האם כלפי הקטין ג', הקטין לא מסר אשמה וכי החוקרת התרשמה מאם אכפתית ומאב שחושף את הקטינים לקונפליקט שבין ההורים בצורה עוצמתית.
הומלץ על מתן טיפול רגשי לקטין ג' והדרכה הורית במסגרת הטיפול הרגשי. תוארה בתסקיר התנגדות האב להמשך מתן טיפול רגשי לקטין אף שהוא זה שפנה לשלבו בטיפול.
קרי – לא רק גורמי הרווחה, כי אם גם גורמי החקירה, לא מצאו ממש בטענות האב.
בתסקיר שהוגש ביום 4.11.20 (לתמ"ש 30617-05-20) תוארו, בין היתר, המשך התנגדות האב להמשיך במתן טיפול רגשי לקטין ג'; דיווח הגננת של הקטין ג' בדבר יצירת קשר של האב עם צוות הגן יותר מהנדרש בהבעת דאגה לקטין ובפנייה לפסיכולוגית הגן. כן תואר שעל פי דיווח רופאת הילדים, זו הבהירה לאב שאינה מוכנה לדבר איתו באופן שהוא מתנהל לאחר שהלין על אופן עבודתה ודיבר בטון לא יפה וכי מאז אינו מדבר איתה.
הובעה התרשמות העו"ס לסדרי דין, כי האב- חרף כל הבדיקות שנעשו- מתקשה לקבל את העובדה שהקטינים מטופלים כראוי ומתקשה לגלות גמישות ביחס לצרכי הקטינים. האב אינו נושא בתשלומי הגן ומסרב לשלב את הקטין ג' בהמשך טיפול רגשי. האם, מנגד, מעוניינת שהאב יהיה שותף פעיל בטיפול בילדים ; מסוגלת לראות את החלקים ההורים הטובים של האב ומאפשרת קשר בין האב לקטינים.
בעדכון העו"ס לסדרי דין שהוגש ביום 4.1.21 חזרה העו"ס על המלצות ועדת התסקירים (כפי שהובאו בתסקיר מיום 4.11.20) והתרשמותה גם לאור דיווחים עו"ס מרכז XXX ועו"ס המשפחה בXXX , כי הקטינים המצויים במרכזו של קונפליקט הורי בעצימות גבוהה זקוקים מרחב טיפולי ניטרלי. בהתאם הוצע להורים לשלבם במרכז הורים וילדים בXXX שם ינתן טיפול לקטינים והדרכה להורים. בשונה מהאם, האב סרב לכך והעו"ס פנתה בבקשה למתן החלטה שיפוטית שתאפשר השתלבות הקטינים בטיפול.
בהחלטה מיום 19.1.21 (בתלה"מ 42986-12-19) שניתנה לאחר שהאב נתן הסכמה עקרונית להליך טיפולי, הוריתי על שילוב הקטינים בטיפול ושילוב ההורים בהדרכה הורית ב"מרכז הורים וילדים".
בעדכון העו"ס לסדרי דין שהוגש ביום 11.4.21 צוין כי להתרשמות מנהלת מרכז הורים ילדים הגב' נ. ש. , האם מיטיבה, קשובה לצרכי הקטינים ועושה ככל יכולתה לספקם במציאות מורכבת. עוד היתה התרשמות כי הקטין ג' מודע ומושפע מהמתח הקיים בין ההורים מה שמגביר את הפיצול בחייו במעבר שבין ההורים. הקטינים שבים מהמפגשים עם האב כשהם סוערים. לקטין ג' התקפי זעם ואף השליך במועדונית מספר פעמים כסאות במצבי תסכול עם אנשי צוות וילדים. אל מול רצון האם לקבל כלים להתמודד האב הביע טענות בפני מנהלת המרכז כי הקטינים אינם זקוקים לטיפול רגשי וכי מעולם לא נתן הסכמה לשלבם. סרב לחתום על טפסים גם לצורך קבלת אינפורמציה מגורמי החינוך של הקטינים.
צוין, כי נבנתה לקטינים תוכנית טיפולית לאם ולקטינים למשך שנה הכוללת טיפול פרטני לקטין ג' והדרכה לאם בשילוב טיפול דיאדי (אם-ילדים) לסירוגין.
כבר נקבע בפסיקה כי מעמדו של תסקיר עו"ס לסדרי דין הינו כמעמד מומחה שמונה מטעם בית המשפט [השוו: בע"מ 4259/06 פלוני נ' היועמ"ש (13.7.06 ; מצוי במאגרים המשפטיים), ע"מ 5072/10 פלוני נ' אלמונית (מצוי במאגרים המשפטיים ; 26.10.10)]. העובדים הסוציאליים הם אנשי מקצוע שחוות דעתם היא בעלת משקל רב ויש צורך בנימוקים כבדי משקל על מנת לסטות מהמלצתם [השוו: תמ"ש (ת"א) 45104-09-14 פלוני נ' אלמונית (28.10.15) ; תמ"ש 22800/99 ל.ש.נ' א.ש (17.6.12); תמ"ש (ת"א) 4745-07-12 א.ג. נ' א.ג (16.12.12) ; תמ"ש (נצ') 19190-07-14 מ.ב. נ' מ.ז. (19.10.14)].
על פי הפסיקה, בית המשפט יאמץ את המלצות המומחים אשר מהווים גורמים אובייקטיבים, מנותקים מהסכסוך ובעלי כלים מקצועיים ניסיון ומיומנות, למעט במקרים בהם קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי המצדיקים סטייה מהמלצותיהם [ השוו: בע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני (מצוי במאגרים המשפטיים, 1.5.06) ; בע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני (מצוי במאגרים המשפטיים, 21.10.08)].
גם חקירתה של העו"ס לסדרי דין בבית המשפט לא שינתה ממסקנות גורמי הרווחה (ראו בהרחבה בעמ' 28 – 38 לפרוטוקול).
האב התבטא בחקירתו בלשון חריפה כנגד גורמי הרווחה בכללותם. בסיכומיו אף טען כי אלה היו מוטים כלפיו בשים לב למצבו הנפשי ולאור טענות האם בדבר אלימות כלפיה. אלא, שסבורני כי טענותיו נבחנו דווקא באופן ענייני ולא מצאתי כי נפלו פגמים מהותיים כטענת האב בהתנהלות גורמי הרווחה.
הנחת המוצא של האב, כי מצבו הנפשי היה לו לרועץ ו/או ש"קיטלוג" גורמי הרווחה את ביצוע מעבר המגורים על רקע התנהלות אלימה מצידו, הם שבין היתר הובילו את המלצות גורמי הרווחה, דומני ששגויה היא.
התרשמות גורמי הרווחה מההורים לא ריחפה בחלל ריק, אלא נמשכה על פני תקופה לא מבוטלת ונסמכה גם על מקורות מידע חיצוניים של ממצאי חקירת משטרה ודיווחים של גורמי חינוך ורפואה המטפלים בקטינים. גם אם לא נערך ביקור פתע בבית האם, הונח לפני העו"ס לסדרי דין תשתית עובדתית רחבה לשם גיבוש המלצות ודווקא לאור מורכבות המקרה המלצות אלה גובשו בוועדת תסקירים. בנוסף, לא ראיתי מדוע לא הלין האב על כך שגם בביתו לא נערך ביקור פתע.
דווקא האב היה זה שבחר לצמצם יכולת רחבה יותר של גורמי הרווחה להתרשם מההתנהלות ההורית, כשבחר בניגוד להחלטה דלעיל מיום 19.1.21 שלא להשתלב בטיפול מרכז הורים ילדים ב XXX שהיה מאפשר לגורמי הרווחה נקודת מבט. האם היא שקיבלה, כאמור, הדרכה הורית במרכז XXX והשתלבה בתוכנית טיפולית.
בתסקיר שהוגש ביום 4.11.20, תואר כי על פי דו"ח הפסיכיאטר המטפל ד"ר ר.ד. האב מצוי במעקב פסיכיאטרי ונוטל טיפול תרופתי על רקע היותו סובל מהפרעה פוסט טראומטית כרונית. כן נכתב, כי על פי דו"ח עו"ס שיקום הגב' כ. כ. האב מצוי בקשר רציף עם המערכת השיקומית במשרד הביטחון וצוין כי רואה בקשר עם הקטינים ובצורך להיות דמות משמעותית עבורם ככלי לשיקומו.
בחקירתו האב טען שכיום מטופל רק בקנאביס רפואי. לבד מכך, אינו מצוי במסגרת טיפולית של הדרכה הורית, חרף החלטה שיפוטית, בלא שניתן על ידו הסבר של ממש לכך. בחקירתה העו"ס לסדרי דין הצהירה כי הציעה לאב להשתלב בטיפול ועו"ס המשפחה ב XXX ציינה שהאב כל כך מוצף שאינו פנוי לטיפול (ראו: עמוד 19 ש' 26-27; עמוד 20 ש' 4-5 ; עמוד 35 ש' 1-8 ועמוד 36 ש' 19-20 לפרוטוקול).
אל מול חקירת האם שתיארה לאורכה באופן קוהרנטי קשיים בהתנהלות שבין ההורים, בלטה בחקירתו של האב הסתכלותו על תפקודה של האם כלקויה מיסודה, לרבות התנהלות משפחתה (ראו: עמוד 20 ש' 33 ועמוד 22 ועמוד 22 ש' 32 עד עמוד 23 ש' 2).
אלא שדווקא תשובותיו של האב בהיבטים שונים של חיי הקטינים העלו תמיהות ביחס לשיקול דעתו כהורה וליכולתו להפריד בין המחלוקות עם האם לבין טובת הקטינים, כמו גם באשר לאופן הפעלת שיקול הדעת שלו עצמו ביחס לטובתם של ילדיו.
כך למשל, הודה כי העדיף להותיר את הילדים ללא מסגרת חינוכית על רקע המחלוקת המשפטית:
"…ש. אתה מעדיף שהילדים יהיו בלי מסגרות חינוכיות כדי להתנצח בבית המשפט התנגדת לרשום את הילדים למסגרות החינוכיות? ת. כן. ש. זאת אומרת שאם האם לא היתה פונה לבית המשפט לדאוג לילדים למסגרת חינוכית הילדים היו היום בבית נכון? ת: אז לעקור אותם ממסגרת זה הכי נוח. ש:אם האם לא הייתה פונה לבית המשפט לרשום את הקטינים למסגרות עד היום הם היו בבית. ת: עובדה שבית משפט נתן החלטה ללא הסכמתי לרשום את הילדים. ת: עד היום אני מתנגד. ש: לא מפריע לך שהמקום קרוב ליד הבית שלהם ייתפס? ת: לעקור בלי הסכמתם את מרכז חייהם אני מחזיר בשליחות שלי במוח הסיכון אני יודע בשליחות שלי במוח לאיזה בית הם חוזרים. ש.ת לשאלת בית המשפט אתה מבקש להשיב את הילדים שיהיו קרובים אליך תביעה יכול להתקבל ולא להתקבל אם התביעה תתקבל זה דבר אם לא תתקבל איפה הילדים צריכים ללמוד אני אומר שכרגע במצב הנוכחי איפה שהם נמצאים לצערי הרב אני מכבד את בית המשפט אני הייתי מתורגמן אני מכבד את המערכת. ש: אם אתה מכבד את בית המשפט למה לא נתת הסכמה? ת: כמו שאמרתי אין אדם שאינו חפץ במסגרת של ילדיו אך מאחר ואני יום יום בשליחות שלי בנוער בסיכון שאחרי מסגרת נותנת חום ואהבה שמחה אבל כשאני יושב עם הנער שאומר שהוא חוזר לאבא אלכוהוליסט וכשאני יודע שהיא כזאת ילדיי אינם הפקר לא רק מסגרת מסגרת מעניקה רק חום ואהבה השאלה מה אחרי המסגרת מה קורה ואיזה התפתחות להשליך הכל על המסגרת… " (עמוד 20 – 21 לפרוטוקול)
ועוד ציין את השקפתו ביחס להתנגדותו לרישום ג' לצהרון:
"ש. למה לא הסכמת לרשות את הילד לצהרון של הגן אוכלים ביחד משחקים ביחד יש גן שממשיך אתה מאשר שאתה התנגדת לרשום את הילד לצהרון ?
"ת. אני אענה מה הסיבה שהתנגדתי מאחר ויש לי את הזכאות במשרד הביטחון שאני הייתי המפרנס היחיד הסיבה שהתנגדתי לצהרון הרי מה הוא? ארוחה חמה ומשחקים הילד שלי ג' הוא נבון הוא לא ילד שנועד למשחק…" (עמוד 21 ש'5-7 לפרוטוקול).
בנוסף, נשאל:
"ש. אני מפנה לסעיף 54 בתצהיר שלך, לאיזה הזנחה אתה מתכוון מה עשית כדי לדאוג לילדים שלך שילמת מזונות כדי לשפר את התזונה שלהם?
ת. לא שילמתי מזונות שאלת ועניתי לך" (עמוד 22 ש' 21-25 לפרוטוקול).
כך גם כשנשאל:
"ש. אתה מצפה מהאמא לרוץ עם הבן שלה למיון כשיש לו 38 חום?
ת. לא מצפה הולכים לרופא המרפאות קיימים לא שיחות טלפון לאותם תירוצים של ווירוס.
….. כל זה נובע כדי להסתיר את הצלקות על גופם של ילדיי.
ש.ת. לשאלת בית המשפט אל לילד יש 38-39 מעלות חום צריך לקחת את הילד לרופא ועכשיו אתה אומר שהיא לא לקחה בגלל הצלקות מה הטריד אותך שהאמא לא לקחה את הילד לרופא בגלל הצלקות או בגלל המחלה אני אומר בגלל המחלה…" (עמוד 24 ש' 8-10 לפרוטוקול).
לכך יש להוסיף את בחירתו של האב עם תחילתו של ההליך, כפי שפורט לעיל, "למשוך" את תיקיהם הרפואיים של הקטינים בחזרה ל XXX, שעה שהם עצמם התגוררו אותה העת לXX . משמעות הדברים בהיבטי היום יום של הקטינים דומני שברורה.
כאמור, האב הגיש במהלך ההליכים בקשות עצמאיות להשבת הקטינים בו גולל טענותיו כנגד האם. לבקשתו מיום 4.4.21 (שהוגשה לתיק תלה"מ 42986-12-19) צרף מדיה מגנטית המכילה רצועות של סרטוני וידאו והקלטות של שיחות ברובן בהשתתפות הקטינים והאם, חלקם ללא שמע עת האב נראה משוחח עם הקטינים ובכללות, לא מצאתי כי יש בהם לתמוך באיזה מטענות האב. חלקם אף דווקא מלמדים על קשייו של האב בקבלת מקומה של האם ומשפחתה בחיי הקטינים.
כך, בתקליטור מס' 1 ברצועות 5-7 מיום 30.3.21 נשמע האב מתחקר צד שלישי לגבי משפחת האם ויש לראות זאת בחומרה יתרה.
בתקליטור השני ברצועה 13 מיום 24.10.19 נשמע אישוש של ממש לטענות האם בדבר התנהלות האב וחשיפתו את הקטינים למחלוקות ולטענותיו. עסקינן בהקלטה שערך האב כפי הנראה לקראת מעמד איסוף או השבת הקטינים, בת 24:51 דקות. לקראת סוף ההקלטה נשמע דין ודברים בין האב ובין האם, תוך שמי שהתברר שכפי הנראה הוא ג' (כעולה מהשיח עימו בדקה 24:21) נוכח. בחילופי הדברים האלה שבהם האב חוזר ומאשים את האם כי לא השיבה לו בגדי ילדים שהביא עם הקטינים, נשמע האב מכנה את האם בנוכחות ג' לפחות, "יא אישה חוטפת" (דקה 24:01) ; "יא מסיתה" (דקה 24:02), "את חטפת לי את הילדים תתביישי לך" (דקה 24:13). הדברים אומרים דרשני.
כך גם, בתקליטור השני ברצועה 7 מיום 16.2.20 נשמע האב מתחקר את אחד הקטינים על האופן בו הקטין השיב בשיח עם האם.
לבד מהיעדר היכולת של האב, כך נראה, להפריד את הסכסוך אל מול האם מטובתם של הקטינים, כמו גם סימן השאלה באשר לבחירות היום-יום שביצע באשר לחיי הקטינים בצל הסכסוך המשפטי, הרי שאין להתעלם גם מהתרשמות גורמי הרווחה הנמשכת בדבר עירובו של האב את הקטינים במחלוקת ובטענותיו כנגד האם כפי שפורט גם לעיל, וכפי שגם ראינו בתיעוד שהאב עצמו צירף.
האם בכך יש להוביל למסקנה שטובתם של הקטינים בהשבתם ל XXX? גם על כך יש לענות בשלילה, שכן במהלך שכזה דווקא הסיכון לגבור הסתה כנגד האם, במיוחד מקום בו האב עצמו אינו משתתף בהליך טיפולי של ממש, אך יגדל.
האב העיד מטעמו שני עדים מר א. נ. ומר י. ס., ביחס לתפקודו האב כאב למופת לילדיו וטענות ביחס להתנהלות קלוקלת לכאורה של האם כלפיו. אלא, שמעדות שניהם עלה כי לא היו מעורים בעומק הדינאמיקה שבין ההורים ביחס לאירועים שתיארו וספק של ממש במה עדותם תרמה להכרעה בסוגיות שעל הפרק, שעה שגם להתרשמות גורמי הרווחה האינטראקציה הטובה שבין האב לקטינים לא הוטלה בספק.
בתסקיר העו"ס לסדרי דין שהוגש ביום 4.11.20 צוין, כי בשני ביקורי בית שנערכו בבית האב ההתרשמות היתה חיובית מהקשר שבין האב לקטינים ומהאווירה הטובה והנינוחה שהייתה בבית.
גם בחקירתה העו"ס לסדרי דין הבהירה, כי התרשמה מאב שבאמת רוצה את טובת הקטינים אולם לצד זאת הבהירה את המשמעות השלילית שיש לייחס להתנהלותו של האב, הן בנזק המשני הפוטנציאלי לקטינים כתוצאה מהעלאת טענות חוזרות ונשנות והן ביחס להפעלת שיקול הדעת ההורי שלו בצל המחלוקת.
כך, למשל, ציינה, כי "הוא אבא טוב אבל ההתנהלות הזו של טענות חוזרות ונשנות שאין לילדים שקט שכל הדברים נבדקו צריך לחזור ולשנן אותם שוב פוגעת בילדים" (עמוד 33 ש' 11-12 לפרוטוקול).
כך גם: "… בגלל חוסר הפניות שלו, כל ההתנגדות שלו גם לבתי ספר גם לרשום את הילדים לטיפול, הוא לא מסוגל לראות את טובת הילדים, הכל נעשה אך ורק בהחלטות שיפוטיות למה צריך להגיע למצב כזה גם אם לקחו את הילדים? …" (עמוד 37 ש' 20-22 לפרוטוקול).
וכך גם: "… כי כל הזמן האב רק הציף תלונות והאשמות כי היתה לו רק משימה אחת שהילדים חוזרים ל XXX, מה האחריות שלו מה הוא עושה לא היה" (עמוד 38 ש' 8-10).
גם בימים אלה טרם מתן הכרעה זו, צפה ועלתה סוגית רישום הקטינים, בבקשת האם שנתקלה פעם נוספת בהתנגדות האב שחפץ בהשבת הקטינים לXXX .
בצמתים מרכזיים בחיי הקטינים, אם ברישום למסגרת חינוכית ואם בצורך בהמשך מתן טיפול רגשי לקטין ג', האב התקשה לראות את צרכי הקטינים העכשוויים ויותר מכך, המשיך שוב ושוב לייחס לאם כשלים חמורים בתיפקודה, שלא נמצא להם בסיס ; זאת תוך חשיפה של הקטינים גם בנוכחות צוותי החינוך למחלוקות שבינו לבין האם (ראו גם: עמוד 36 ש' 3-14 לפרוטוקול בחקירת העו"ס לסדרי דין).
התרשמתי כי האם בחקירתה דיברה בכנות על החשיבות והצורך שלה להמשיך ולהתגורר בXXX בקרבת משפחתה, שם ביססה את חייה וחיי הקטינים כמקום מגורים בשלוש שנים האחרונות.
האם אינה מתכחשת למקומו של האב בחיי הקטינים, אשר הלכה למעשה פוגש בקטינים באופן שוטף ופועלת לקבלה עזרה תמיכה טיפולית שתטיב עם הקטינים. מנגד, האב מתקשה לראות את חשיבות מקום האם בחיי הקטינים.
טובת הקטינים, לאור מכלול המפורט לעיל, כך לעמדת גורמי הרווחה וכך גם להתרשמותי, בהמשך מגוריהם עם האם ב XXX. זמני השהות המתקיימים משקפים לטעמי כהלכה את הצורך בקיום קשר משמעותי בין האב לקטינים ומאזנים צורך זה גם אל מול המרחק שבין בתי ההורים.
אנו רואים, אפוא, שהן טובת הקטינים, הן התנהלותו הדיונית של האב (ההשלמה עם המעבר כמו גם לכל הפחות השיהוי בהגשת תביעתו להשבתם), והן נסיבות המעבר ל XXX תומכות דווקא במסקנה כי יש להותיר את מקום מושבם של הקטינים בXXX .
לכך מצטרף הדין הידוע לפיו כשבבחינת טובת הקטינים יש גם להביא בחשבון את רווחתו של ההורה עימו חולקים את מרבית זמנם, ודומני שאין חולק על כך שמקום מגוריה של האם במחיצת משפחתה המורחבת בXXX משמש לה כעוגן משמעותי, לעומת חייה הקודמים במנותק ממעטפת תמיכה שכזו בXXX [השוו: עמ"ש (נצ') 9963-06-11 פלונית נ' אלמוני (מצוי במאגרים המשפטיים ; 10.8.11), פסקה 5 לפסק הדין].
לבסוף יש להכיר בכך שבמיוחד עת עד להגשת התביעה חלפו כשנה וחודשיים ומאז חלפו כשנתיים נוספות, והקטינים נטעו שורשים ב XXX, עסקינן במעשה עשוי במובנים רבים.
מכלל הנימוקים לעיל הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להשבת הקטינים להידחות וכך אני מורה.
מקום בו התנגדותו של האב למסגרת החינוך נבעה בעיקרה מרצונו להשבת הקטינים לXXX , משתביעה זו נדחתה ועת עצם מסגרת החינוך הולך ככלל אחר מקום מגורי הקטינים, אני מתיר לאם גם עתה לרשום הקטינים למסגרות החינוך בXXX כפי עתירתה האחרונה.
על המונח משמורת
גם אם בתסקיר שמיום 4.11.20 צוינה המלצת ועדת תסקירים, בין היתר, בקביעת משמורת הקטינים אצל האם הרי שהאם בסיכומי זנחה טענות מתחום המשמורת (כמו גם מתחום הסמכויות ההוריות).
האב חזר על עמדתו לפיה יש להידרש למשמורת משותפת.
אלא שהדיון בשאלת המשמורת הוא דיון עקר במובנים רבים הימנו. מדובר במונח יציר הפסיקה שכבר אינו שגור ורווח בהיבטים רבים של השיח המשפטי הנוהג ואף הוצא – הלכה למעשה – מגדריהן של תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א – 2020.
מקום בו זמני השהות של האב עם הקטינים מוסדרים ומתנהלים אף הם באופן סדיר ככלל, איני רואה כל משמעות מעשית לעתירתו של האב להגדיר המשמורת כמשותפת, באופן שבמיוחד בהתחשב במכלול המפורט לעיל אך ישמש כקרדום לחפור בו לשם הנצחת המחלוקת ההורית [בהקשרים אלה השוו, למשל: קביעותיי בתלה"מ (ב"ש) 17811-01-21 מ.כ נ' נ.כ (מצוי במאגרים המשפטיים ; 20.10.21) ; כן ראו, באשר לשיח על אודות המעבר משיח של משמורת לשיח של זמני שהות והדעות בהקשרו: עמ"ש (ת"א) 13008-02-21 א. ק. נ' מ.ע.ק (מצוי במאגרים המשפטיים ; 18.5.21)].
במיוחד מקום בו האם עצמה איננה עומדת על הגדרות המשמורת, וברי כי מטיבה אחריותם של ההורים שווה ביחס לקטינים, אינני נדרש לקביעת משמורת כל עיקר.
יחד עם זאת, ככל שהאם תזדקק להגדרתה כמשמורנית לצורך בחינת זכאות לתגמולים והטבות שונות אל מול גורמים שונים (אשר יכול וטרם הפנימו עד תום את המעבר משיח המשמורת לשיח האחריות ההורית וזמני השהות), תוגדר היא כמשמורנית בהתחשב גם בהיות ביתה הבית העיקרי בו גדלים הקטינים.
על סמכויות בלעדיות ומחלוקות עתידיות
כאמור, בדיון שהתקיים ביום 12.11.20 ב"כ היועמ"ש הבהירה כי עמדתו שאין מקום ליתן לאם סמכויות בלעדיות וכי המלצת העו"ס לסדרי דין בדבר חובת האם ליידע האב ויכולתה לפעול, ככל שלא ישיב לה מקובלת עליו.
גם העו"ס לסדרי דין חזרה בחקירתה על הצורך של הקטינים בקשר משמעותי עם שני ההורים והתנגדותה למתן סמכויות בלעדיות לאם (ראו: עמ' 31 ש' 7-9 לפרוטוקול).
האם עצמה זנחה, כך נראה, בסיכומיה, את עתירתה לסמכויות בלעדיות בנושאי חינוך.
כידוע, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 (להלן: "חוק הכשרות") מחייב הורים לקבל החלטות ביחס לילדיהם בהידברות ואף מסדיר את המנגנון שאליו יכולים לפנות ההורים במקרים של היעדר הסכמה והיעדר יכולת ליישב המחלוקות (קרי בפני לבית המשפט). ככזו, ברי שהאם מחוייבת לשתף פעולה וליידע את האב בכל סוגיה של ממש החורגת מענייני דיומא לשם קבלת הסכמתו. האב עצמו מחוייב אף הוא לנהל תקשורת עם האם לעניין זה וככל שלא יעשה כן, יימצא מסתכן שהאם תיאלץ לקבל החלטה אף בהיעדרו.
הענקת סמכויות בלעדיות מלכתחילה להורה אחד טומנת בחובה כידוע גם גריעה של יכולתו של הורה אחד לפעול ולקבל החלטה בעבור ילדיו. ככזו, הנטיה היא להידרש בצמצום רב להענקת סמכויות בלעדיות להורה אחד בלבד, בתחומים כלשהם.
מנגד, אין לשכוח שבמוקד מצויים קטינים. זכותם לגדול ולהתפתח באופן מיטבי היא שעל הפרק והיא שבמרכז. לא זכויותיו של הורה זה או אחר, לבטח שלא לבדה. לפיכך, ובמיוחד מקום בו עסקינן בקטינים המצויים בין הפטיש ובין הסדן באופן אשר פוגע בזכותם להתפתחות תקינה, לעתים אין מנוס מהענקת שרביט ההובלה להורה אחד, ולו בתחום ספציפי.
בהקשר לסמכויות בענייני רפואה ולהוראותיו של סעיף 18(א) לחוק הכשרות , נדרש לכך בית המשפט המחוזי הנכבד בחיפה:
"… תכלית הוראת חוק זו, אשר עוסקת בקבלת החלטות משותפות של ההורים, היא בין היתר, להדגיש, כי האפוטרופסות מקנה להורים זכויות וחובות כאחד, וזאת גם באמצעות קידום התקשורת ביניהם לטובת ילדיהם. יודגש כי הרציונל המצוי בבסיס כלי ההסכמה המשותפת, איננו שהורים ישתמשו בכלי זה כקרדום לחפור בו, ימררו את חייו של ההורה השני ובכך יפגעו במישרין בטובתם של ילדים, עליהם נועדה הוראת חוק זו להגן. סבורני, כי על הערכאות השיפוטיות לעשות כל שלאל ידם על מנתלמנוע שימוש לרעה של הורים בהוראת חוק חיונית זו, וזאת הן כדי לשמור על טובתם של ילדים, והן כדי לשמור על הורים רבים, אשר פועלים כדין, בתום-לב, ובשיתוף פעולה כנה ואמיתי…" (רמ"ש (חיפה) 28711-02-22 א. נ' ב. (מצוי במאגרים המשפטיים).
דברים אלה יפים גם לענייננו. ניצני השימוש לרעה בצורך בהסכמה לשם העלת הסמכויות ההוריות כבר נותנים אותותיהם בטיפול בקטינים ובמצבם. מדי שנה נאלצת האם לפנות בבקשה חדשה לרישום הקטינים למסגרות החינוך הואיל והאב מסרב לרשמם. האב אישר כי הערים קשיים גם בסוגיית הרישום לצהרון. מחלוקת התגלעה גם בנושא הטיפול הרגשי לג' עוד בתחילת הדרך התברר כאמור כי האב "משך" את תיקי קופת החולים של הקטינים ל XXX.
אלא שטוב עשתה גם האם שלא עמדה על התביעה בקשר עם הסמכויות הבלעדיות בתחום החינוך בשלב זה, שכן זו צריכה לשמש כמוצא אחרון. לשלב זה דומני שטרם הגענו.
כפי שהתרשמו כאמור לעיל גם העו"ס, גם אני התרשמתי שהאב מיקד את כלל מאמציו ותשומותיו ברצון להשיב הקטינים לXXX , באופן שיכול ולא איפשר לו די פניות להתמקד בסוגיות היום-יום הקשורות עם טובתם כמו גם בנסיון לייצר בעזרת גורמי הטיפול מנגנון תקשורת וקבלת החלטות ולו מינימלי עם האם.
שעה שאין מחלוקת כל עיקר שהאב אוהב את ילדיו ורוצה בטובתם, יש לקוות כי עם שוך להבות מחלוקת מקום המגורים, יהא האב פנוי יותר להליכי טיפול שכאלה באופן שייתר את הצורך מהתדיינויות חוזרות ונשנות בסוגיות מתחום קבלת ההחלטות בעניינם של הקטינים.
כמובן, שככל שהתנהלות זו תימשך, יכול ולא יהא מנוס בעתיד, גם כדבריו של בית המשפט המחוזי הנכבד דלעיל, מלהידרש להכרעות קונקרטיות שתמנענה נזק לקטינים לאור העמדתם במוקד מחלוקות הסמכות ההורית.
בשלב זה, וביחס לסוגיות מתחום החינוך (שדומה שממילא הן בליבת המחלוקת עד כה בין ההורים), מקובלת עליי המלצת התסקיר כפתרון שנועד לסייע להורים לגבש מנגנון תקשורת וקבלת החלטות התחלתי ביחס לילדיהם. הלכך, האם תהא מחויבת ליידע את האב בכל דבר ועניין לשם קבלת הסכמתו לרבות במסרון מידי. במידה שהאב לא ישיב בתוך 24 שעות (בכפוף להצגת אסמכתא בכתב בדבר פנייתה) תוכל האם לפעול על פי שיקול דעתה בענייני חינוך הקטינים.
ביתר העניינים ממילא לא הגישה האם את תביעתה, שהוגבלה מלכתחילה לסמכויות בנושאי חינוך. לפיכך, גם דיונית אין מקום להרחיב ההמלצות הטיפוליות לתחום אחר וגם מהותית, ממילא המלצות אלה אך משקפות את הוראות סעיף 18 לחוק הכשרות, שההורים חבים בו מכח אפוטרופסותם הטבעית ממילא. כפועל יוצא, איני נדרש להוראות אחרות בגדריה של תביעת סמכויות החינוך.
סיכום ביניים
כפועל יוצא, במכלול האמור, אני מורה כדלקמן:
עתירת האב להשבת הקטינים ל XXX ולמשמורת הקטינים (תלה"מ 42986-12-19) נדחית. עתירת האם למשמורת הקטינים נדחית. עתירת האם למתן סמכויות בלעדיות בענייני חינוך (תמ"ש 30617-09-19) נדחית, בכפוף לסייגים שפורטו לעיל ולגדרים שהבהרתי.
הקטינים יוסיפו להתגורר עם האם ב XXX.
אני מבהיר בזה, כי אחריותם של ההורים ביחס לילדיהם היא משותפת. ככל שהאם תזדקק להגדרתה כמשמורנית לצורך בחינת זכאות לתגמולים והטבות שונות אל מול גורמים חוץ שונים, תוגדר היא כמשמורנית.
זמני השהות שבין האב לקטינים יוסיפו להתקיים כפי מתכונתם הנוכחית. ביום רביעי האב יאסוף את הקטינים מהמסגרת החינוכית וישיבם למסגרת למחרת בבוקר. ביום שני יאסוף האב את הקטינים מהמסגרת החינוכית בשעה 16:00 וישיבם לבית האם בשעה 20:00. כל סוף שבוע שני האב יאסוף את הילדים מיום שישי מהמסגרת החינוכית וישיבם למסגרת ביום ראשון בבוקר. זמני השהות בחגים יתנהלו שווה בשווה ולסירוגין.
אני מתיר לאם לרשום את הקטינים למסגרות החינוך בXXX לשנת הלימודים הקרובה.
האם תיידע את האב בכל דבר ועניין לשם קבלת הסכמתו ובמידה ואינו עונה בתוך 24 שעות, תוכל לפעול על פי שיקול דעתה בענייני חינוך.
אני אוסר על ההורים לשתף את הקטינים במחלוקות שביניהם ולדבר סרה על ההורה האחר.
התקשורת בין ההורים תתנהל בתדירות סבירה וכן באופן ענייני ומכבד בנוגע לצרכי הקטינים בלבד.
אני מחייב את ההורים שניהם ליטול חלק בתוכנית הטיפולית הקיימת. אני מחייב את האב להצטרף לתוכנית הטיפולית הקיימת במתכונת שתיקבע ע"י העו"ס לסדרי דין. ההורים יעשו כל שלאל ידם לשם הבניית תקשורת תקינה ושיתוף פעולה הכרחי ביניהם שישיא את טובת הקטינים.
אני מסמיך את העו"ס לסדרי דין לפקח על זמני השהות של הקטינים עם כל אחד מההורים וכן על יישום התוכנית הטיפולית עבור ההורים והקטינים וזאת לפי סעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות .
תוקף ההסמכה למשך שנה מהיום.
תובענה למזונות הקטינים (תלה"מ 23896-07-19)
בכתב התביעה עתרה האם לפסיקת מזונות הקטינים בשיעור הכולל גם רכיב של מדור שכור בסכום של 5,000 ₪ לחודש.לשיעור זה עתרה גם בתצהיר עדותה הראשית.
בהחלטה מיום 11.11.19 חויב האב במזונות זמניים עבור הקטינים בסכום יסודי של 2,500 ₪ לחודש הכולל גם הוצאות מדור ואחזקתו.
אציין, כי בהחלטה מיום 15.7.21 התרתי לאב לצרף מסמכים בדבר מצבו הכלכלי העובדתי, בשלב שלאחר שנשמעו חקירות הצדדים.
הדין החל
הצדדים כולם יהודים וחל בעניינם הדין העברי. מכאן, חבותו של אב עד לגיל 6 היא אבסולוטית ומגיל 6 ואילך החבות היא מדין צדקה ועליה להביא בחשבון את זמני השהות עם ההורים, את יכולותיהם הכלכליות של ההורים, ואת צרכי הקטינים [השוו: בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים ; 19.7.17)].
נקבע לא פעם, כי חישוב מזונות – גם מדין צדקה – איננו בבחינת תחשיב חשבוני גרידא, שאיננו יכול להביא בחשבון נתונים שאינם ברי כימות כספי מדוייק [בהקשר זה השוו, בין היתר: בע"מ 817/18 פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים ; 31.1.18) ; עמ"ש 14612-10-16 (ת"א) פ' ב' נ' ע' פ' (מצוי במאגרים המשפטיים ; 20.12.17) ; עמ"ש (חיפה) 17309-05-17 ג.ט נ' א.ק (מצוי במאגרים המשפטיים ; 15.6.18) ; עמ"ש (מרכז) 11623-07-17 ד.ש נ' מ.ש (מצוי במאגרים המשפטיים ; 24.6.18)].
תמצית טענות הצדדים בסיכומיהם
בסיכומיה עתרה האם להותרת שיעור המזונות הזמניים שנפסק כמזונות של קבע. לטענתה, מיום שנאלצה לעבור להתגורר בXXX , האב אינו מסייע בכלכלת הקטינים ואינו נושא במזונותיהם הזמניים שנפסקו, חרף יכולתו להשתכר ולו כגובה שכר מינימום.
בסיכומיו, האב עתר לביטול החיוב במזונות זמניים ולנשיאה של כל צד בהוצאות הקטינים בנפרד. האב טען כי בניגוד לטענות האם הוא נושא במזונות הקטינים וכי חוב קודם שהצטבר בגין כך משולם בפריסה לתשלומים במסגרת הליכי הוצאה לפועל שנקטה האם.
כן טען האב, כי פוטר מעבודתו וכי הוא משתכר מקצבאות הביטוח הלאומי ומשרד הביטחון בלבד בעודו מצוי בגרעון כספי . לעמדתו, בשונה ממנו בידי האם להגדיל הכנסתה ואף מצבה הכלכלי טוב יותר בעודה צוברת כספים לחיסכון.
כן לטענתו, לא הובאו בחשבון העלויות הגבוהות בנסיעותיו מXXX לXXX ובחזרה לשם קיום זמני השהות עם הקטינים וכן הוצאות הפנאי הגבוהות בהן נושא בעת שזמני השהות מתקיימים בXXX פעם בשבוע ולא בביתו.
יכולתו הכלכלית של האב
בהחלטה למזונות זמניים מיום 11.11.19 הובא בחשבון, כי לאב פוטנציאל השתכרות כגובה שכר המינימום במשק בשל היותו כשיר להשתלב בעבודה בהיקף של חצי משרה ולאור תגמול חודשי של משרד הביטחון בסכום של 1,900 ₪ לחודש. סבורני, כי מאז הונחו ראיות המלמדות כי פוטנציאל הכנסתו של האב אף גבוה מכך.
על פי החלטת משרד הביטחון מיום 4.9.19 ( נספח "6" לתצהיר עדות ראשית שצירף האב בתמ"ש 30617-09-19) צוין, כי האב כשיר לעבודה בהיקף של חצי משרה לשנה ללא עבודה מול קהל או במצבי לחץ מוגבר וכי חופשת מחלתו הופסקה ביום 31.7.19.
על פי תלוש תגמולים לחודש ינואר 2019 שצורף לתצהירו, שיעור התגמול לאב לאחר ניכויים, לרבות ניכוי הלוואה בסך 255 ₪ לחודש עמד על כ-2,000 ₪ ונכון אני להניח כי זהו סכום התגמול החודשי.
בתצהיר עדות ראשית של האב שהוגש בהליך דכאן הצהיר האב כי החל לעבוד בחודש ינואר 2020 בכפוף למגבלותיו התפקודיות בהיקף של חצי משרה במוסד לביטוח לאומי, בשכר שעתיד לעמוד על 2,400 ₪ וכי הופסק תשלום הגמלה שקיבל מטעם משרד הביטחון.
מנגד, בתצהיר עדות ראשית (בתמ"ש 30617-09-19) טען האב כי הכנסתו הכוללת מקצבת נכות בסך 1,900 ₪ ומעבודתו בביטוח הלאומי עומדת על 6,500 ₪ לחודש, אף שצרף תלושי שכר ספורדיים (לחודשים 1-2/20 ולחודשים 7/20 עד 11/20) בשכר ממוצע של כ- 2,300 ₪ נטו לחודש.
לצד זה, האב אישר בחקירתו כי בחודש דצמבר 2020 נכנס לחשבונו סכום של 14,810 ₪ וכי בחודש ינואר 2021 נכנס לחשבונו סכום של 10,000 ₪ (עמוד 23 ש' 10 ו-20 לפרוטוקול).
האב טען למצב כלכלי קשה (עמוד 21 ש' 19 לפרוטוקול). האב טען בחקירתו כי כבר אינו עובד (ביום 9.6.21 צרף אישור בדבר סיום העסקתו בחודש אפריל 2021). עם זאת, אישר בחקירתו כי הוא מיוצג באופן פרטי ולא ע"י הלשכה לסיוע משפטי וכי לאחרונה שיפץ את הבית (עמוד 23 ש' 5-6 ועמוד 25 ש' 15-16 לפרוטוקול).
ממכלול התיעוד שצרף האב, קיים קושי לקבל תמונה כוללת של הכנסותיו ושיעור הקצבאות להן זכאי. מעדותו עולה, כי שכרו עמד בעת שעבד על 4,500 ₪ ולכך גם התווסף רכיב של גמלת משרד הביטחון בסכום של 1,900 ₪ וזאת בטרם הובאו בחשבון קצבאות המוסד לביטוח לאומי, שלא מן הנמנע כי זכאי להן.
משכך, ואך על יסוד דברי האב לבדם ניתן להעמיד פוטנציאל הכנסתו של האב על סכום של 6,500 ₪ לחודש לכל הפחות, וכך אני קובע.
באשר להוצאותיו, האב מתגורר בדירת עמידר (עמוד ש' 1-2 לפרוטוקול) והוא מחזיק ברכב על פי זכאות ממשרד הבטחון (סעיף 27 לתגובתו לבקשה למזונות זמניים מיום 6.11.19). האב לא צרף תיעוד בגין הוצאות המגורים והרכב שמשמש אותו.
האב טען בחקירתו כי נושא בהחזר שלוש הלוואות בסכום של 3,000 ₪ לחודש ולו יתרה שלילית בחשבון הבנק בסכום של 36,000 ₪ . כך גם טען כי נושא בהחזר חודשי בסכום של 500 ₪ לחודש בהסדר בהליכי הוצאה לפועל והתחיל לשאת בתשלום המזונות.
לתצהירו צרף תיעוד בגין הלוואה לבנק XXX בסכום של כ-1,400 ₪ לחודש וזו הסתיימה בינתיים בחודש אוגוסט 2021. מעבר לכך, ביום 9.6.21 צרף תיעוד יתרת חשבון בנק שלילית בסכום של כ-32,000 ₪ נכון ליום 3.5.21. באשר להלוואות נוספות נטענות והסדר תשלומים בהליכי הוצאה לפועל, לא ראיתי שצרף תיעוד.
יוצא, אפוא, כי ניתן לקבוע שמרבית הכנסתו הפוטנציאלית (בהינתן מגורים בדיור ציבורי) היא למעשה הכנסה פנויה.
יכולתה הכלכלית של האם
בהחלטה למזונות זמניים הועמד פוטנציאל השתכרותה של האם כגובה שכר המינימום וסבורני כי שיעור זה נותר כשהיה.
בחקירתה הצהירה האם כי היא עובדת ב XXX כ-4.5 עד 5 שעות ביום בשכר של 2,500 ₪ לחודש בממוצע וכי מקבלת השלמת הכנסה בסכום של 2,500 ₪ לחודש. האם שללה כי עובדת גם במשק בית חרף טענות האב בעניין (ראו: עמוד 13 ש' 15-23 לפרוטוקול).
האם צירפה לתצהירה תלושי שכר בודדים לחודשים 11/19-12/19 מראשית עבודתה, נמוכים משיעור השתכרותה על פי טענתה כיום.
בנוסף, האם מקבלת לטענתה סיוע במימון דיור מהמדינה בסכום של 950 ₪ לחודש (עמוד 13 ש' 29-30 לפרוטוקול).
במכלול האמור, אני מעמיד פוטנציאל הכנסתה של האם כגובה שכר המינימום במשק, כאשר הסיוע במימון דיור בסכום הנטען על ידה יובא בחשבון דמי המדור.
לטענת האב בתצהירו,האם נטלה כספים משותפים בסכומים מצטברים של כ-60,000 ₪ של כספי חתונה וברית ובחקירתה אף נשאלה על כספים בסכום של 140,000 ₪ שנטען כי הועברו לחשבונה. לא הוצגו בגין כך כל מסמכים תומכים והאם הכחישה בחקירתה כי נכנסו לחשבונה כספים ( עמוד 15 ש' 24-25 לפרוטוקול). לפיכך, וממילא מקום בו סוגיות אלה אין בהן כדי להשפיע רבות על שאלת חיובם של קטינים במזונות, אין מקום לקבל טענות האב בהקשר זה.
באשר להוצאותיה, האם מתגוררת בשכירות בדמי שכירות בסך 3,000 ₪ לחודש (צורף הסכם שכירות לתצהירה).
זמני שהות
כאמור, בימות שגרה האב פוגש בקטינים פעמיים בשבוע, פעם אחת למפגש הכולל לינה וכן לינה בכל סוף שבוע שני מיום שישי ועד ליום ראשון. קרי, הקטינים שוהים אצל האב 4 לילות מתוך 14 בתוספת שני מפגשים שאינם כוללים לינה ; כ 30% מזמן השהות מדי שבועיים.
צרכי הקטינים
בהתחשב בגיל הקטינים, חובתו של האב במזונות הקטין ג' הינה מדין צדקה ואילו חובתו במזונות הקטין א' הינה אבסולוטית.
על פי הפסיקה, חזקת הצרכים ההכרחיים של קטין הועמדו על סכומים הנעים בין 1,300-1,400 ₪ לחודש. חזקת הצרכים המינימאליים של קטין (הנידונה כשבדיני צדקה עסקינן), הועמדה בכל הנוגע לצרכי ילד אחד על סכומים העולים על סכומים שנקבעו בשנים קודם לכן, ומגיעה גם עד כדי סך 1,900 ₪ לחודש ויותר מכך לקטין הגדל בבית מרכזי אחד והועמדה על סך 2,250 ₪ לחודש לפחות לקטין הגדל בשני בתים מרכזיים [לעניין זה השוו, למשל: רמ"ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ. נ' א.נ' (מצוי במאגרים המשפטיים ; 25.10.18) וכן עמ"ש (מרכז) 5121-05-20 י.ג ' נ.ג (מצוי במאגרים המשפטיים ; 26.10.20)] . זאת, בכפוף לכלל ההוצאה השולית הפוחתת בעבור מספר קטינים, כך שככל שמדובר במספר קטינים הרי שחישוב דמי המזונות לא יעשה כמכפלה חשבונית גרידא (הלכת ורד).
כאמור, האם עותרת בסיכומיה, לקביעת שיעור המזונות כפי שיעור המזונות הזמניים שנפסק.
עסקינן בקטינים המתגוררים בבית האם כבית מרכזי. אף יש להביא בחשבון כי הפער בזמני השהות שבין ההורים (לטובת האם), מקבל גם כספית ביטוי, אשר איננו ניתן בהכרח לכימות כספי. אף במובחן מהאב, לאם הוצאות מדור ניכרות יותר בדמי שכירות בהן נושאת, אף בהביאי בחשבון שיעור הסיוע שלטענתה ניתן לה במימון המדינה.
מנגד, בין האב ובין הקטינים זמני שהות משמעותיים יחסית אשר בעת שהותם עימו נושא הוא בהוצאותיהם ודואג לצרכיהם הפיזיים ברכישת משחקים, ביגוד ומזון ביד רחבה, לרבות במסגרת מפגש שבועי שאינו כולל לינה (האב כלל במדיה המגנטית שצרף תיעוד בוידאו של חפצי הקטינים שבביתו).
כך אף האב נושא גם בהוצאות דלק בשיעור שלא אמד, אם כי ביקש להביא רכיב זה בחשבון בשים לב לתדירות הנסיעות לצורך קיום זמני השהות.
ההורים שניהם צרפו בין היתר קבלות מדגמיות בגין רכישת מוצרים שונים עבור הקטינים וקבלות עבור טיפול רגשי לקטין ג'.
בהביאי בחשבון את פערי ההכנסה הפוטנציאלית שבין ההורים ואת ההוצאה העיקרית של האם בדמי שכירות; את יחסי זמני השהות של הקטינים עם כל אחד מההורים אשר גם מוביל להנחה בדבר קיומן של הוצאות שאינן בעלות כימות כספי מדוייק לטובת האם; את גיל הקטינים והדין הנוהג ביחס לכל אחד מהם (חובה אבסולוטית אל מול דין צדקה) ואף הביאי בחשבון כי לאב הוצאות דלק ואירוח של הקטינים, סבורני כי עתירת האם להעמדת שיעור המזונות של הקטינים כפי שנפסק בהחלטה למזונות זמניים (עת שם פוטנציאל השתכרותו של האב עמד על סכום נמוך יותר), עושה חסד של ממש עם האב בהתחשב בצרכיו המינימאליים של קטין כפי שהוכרו בפסיקה. אלא שחזקה, כי משזו עתירתה, בידה לדאוג כראוי לצרכי הקטינים. משכך, ובשים לב לקצבת הילדים שתוסיף להשתלם לאם, מצאתי לקבלה.
סיכום אופרטיבי לכל התובענות
במכלול האמור, בהתאם לקביעותיי דלעיל בארבעה התובענות שעל הפרק, אני מורה כדלקמן:
תביעת האב להשבת הקטינים ל XXX נדחית.
בשלוש התביעות בענייני האפוטרופסות והאחריות ההורית יפעלו הצדדים בהתאם להוראותיי שבסעיף 48 דלעיל. הוראות אלה אינן בגדר המלצה.
באשר למזונות הקטינים, האב ישלם עבור מזונות הקטינים סך כולל 2,500 ₪ לחודש הכוללים הוצאות מדור ואחזקתו (בחלוקה שוויונית לכל קטין).
החיוב הוא בנוסף לקצבת הילדים, שתמשיך ותשתלם לאם.
המזונות ישולמו עד לכל 10 לחודש עבור מזונות החודש השוטף וזאת עד הגיע הקטינים לגיל 18 או עד סיום הלימודים לפי המאוחר מבין השניים.
מעת הגיע כל קטין לתחילת השירות הצבאי או הלאומי, ישולם שליש מסכום המזונות המשולם עבורם וזאת עד סיום שירות חובה בצה"ל או סיום שירות לאומי לפי העניין.
סכום המזונות יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן האחרון שבסיסו פורסם ביום 15.2.22 והוא יעודכן בכל שלושה חודשים ללא חיוב רטרואקטיבי בגין הפרשי הצמדה לעבר.
בנוסף, יישא האב במחצית הוצאות חינוך עבור הקטינים וזאת בכפוף להצגת קבלת תשלום בפועל על ידי האם ובקיזוז כל הנחה ו/או הטבה שתקבל האם בגין הוצאה זו, מכל גורם שהוא ככל שתקבל הנחה, וזאת תוך 7 ימים ממועד הצגתן. זאת, לרבות גן, צהרון, מחזור אחד של קייטנה וחוג אחד לכל קטין – הכל בעלות ציבורית.
כן יישא האב במחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי או הביטוח המשלים, לרבות טיפולי שיניים, טיפולים אורתודנטיים, משקפיים, טיפולים פסיכולוגיים, אבחונים והוראה מתקנת. וזאת תוך 7 ימים ממועד הצגת קבלות בגין התשלום. טרם הטיפול תיידע האם את האב בדבר הצורך בטיפול ועלות משוערת.
ככל שתתעורר מחלוקת לעניין נחיצות איזו מהוצאות החינוך ו/או הרפואה, יפעלו הצדדים בהתאם להמלצת הגורם המקצועי הרלוונטי, רופא המשפחה, רופא מומחה, יועץ חינוכי לפי העניין.
ככל שטיפולים כלשהם יסובסדו על ידי מקום העבודה של איזה מהצדדים יישאו הצדדים בחלקים שווים בהפרש שנותר לתשלום.
עד למתן פסק הדין, יחול החיוב במזונות זמניים כפי החלטות קודמות.
בנסיבות העניין ובשים לב לתוצאה אליה הגעתי, כמו גם עת האב בחר לנהל הליכים ממושכים שהצריכו הקצאת משאבי שיפוט ומנהל גם לצורך הכרעה בקשות ביניים, לרבות בהסדרת רישום הקטינים למסגרות חינוך, מקום בו מנגד האם יוצגה (לכל הפחות מרבית שלבי ההליכים) באמצעות הלשכה לסיוע משפטי, יישא האב בהוצאות לטובת אוצר המדינה בשיעור מתון, בסך כולל של 7,500 ₪.
פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת מלוא פרטיהם המזהים של הצדדים ובני משפחתם.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.
ניתן היום, ל' אדר א' תשפ"ב, 03 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.
