לפני
תובעים
נתבעים
בית משפט לענייני משפחה בקריות
כבוד השופטת ליאת דהן חיון
1.ע.ד
2.א.א.ד
1.א.ד
2.ד.כ.מ
באמצעות ב"כ עו"ד מוחמד חיגאזי
1..9.3
bx
"TEOP
4.ר.ד
5.א.ד
באמצעות ב"כ עו"ד ויסאם יאסין
1.1.17
6. ת.ד
7.פ.ד
8.ע.א.ר
9.פ.ע.א (המנוח)
10.ה.ד
נגד
11.ס.ד
12.ו.פ.ד
13.מ.ס.ד (המנוח)
14.ע.ד
15.ע.ד
16.ע.ד
20.ח'.א.ד
21.א.ד
1.1.22
18.ח.ע.א (המנוח)
19.י.ד
23.ע.א.א (המנוח)
24.ב.ד
25.מ.ד
26.ח.ע.ד (המנוח)
27.מ.ח.ד
28.מ.ח.ד
29.מ.ד
30.כ.ע.ד (המנוח)
31.מ.כ.ד
32.ע.כ.ד
33.ב.כ.ד
34.ס.כ.ד
35.ע.ד
36.מ.ע.ד (המנוח)
1 מתוך 28
עניינו של פסייד זה בפרשנות לשון ייפוי כח בלתי חוזר במסגרתו התחייב המנוח לעשות עסקאות
במקרקעין שונים.
רקע בקצרה:
1. המנוח ע.א.ח.ד זייל, שנשא בחייו ת.ז 00000 (להלן: "המוכר" או "הסב") אביהם של מ.ס.ע.ד;
פ.ע.א.ד; מ.ע.ד; ע.א.א.ד; ח.ע.א.ד; א.ע.א.ד (להלן: "הבנים" או המוטבים").
יא
2. התובעים בני זוג הנשואים זל"ז. התובעת (להלן: "התובעת") הינה היורשת היחידה של אביה
מ.ע.ד זייל (להלן: "מ' ") שנפטר כשהייתה בת שנתיים בלבד והינה בתו היחידה. התובע (להלן:
"התובע") הינו בנו של מ.ס.ע.ד זייל, אחיו של מ', ובן דודה של התובעת. הנתבעים 1-5 והתובעים
הינם בני דודים מצד האב (ילדי המנוח א.ע.א.ד זייל, ונכדיו של ע.א.ח.ד זייל- הסב) (להלן:
"הנתבעים").
ב.
bx
3. בחודש נובמבר 1960 חתם הסב על ייפוי כח בלתי חוזר במסגרתו התחייב לעשות עסקאות
במקרקעין שונים לטובת חמשת בניו וחמשת נכדיו, הם הנתבעים (להלן: "ייפוי הכחי). במועד
החתימה על ייפוי הכח, בניו היו בחיים למעט בנו א.ע.א.ד, אבי הנתבעים.
ג.
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
4. המחלוקת בעניינו הינה בפרשנות לשון סעיף 8 לייפוי כח (להלן :" פסקה 8 או שמינית"), כך
שלגרסת התובעים מלשון הפסקה השמינית יש להתייחס לנתבעים כישות אחת, ומכאן שהם ביחד
זכאים לחלק שווה כמו כל אח (דודיהם), קרי 1/6 מהזכויות המועברות, ומנגד סבורים הנתבעים
שלכל מוטב כמפורט בפסקה השמינית, הוענקו זכויות, ומכאן שיש לערוך חלוקה שווה בין כולם
כך שחלקו של כל מוטב יהיה 1/10 מכלל הזכויות המועברות בנכסים הבאים (להלן: "נכסי
המקרקעין"(;
ד.
ה.
פסק דין
ו.
זכויות בנכס === הידוע כחלקה
(דאז 3) בגוש ==
זכויות בנכס ==== הידוע כחלקה
=(דאז 101) בגוש ===
זכויות בנכס === הידוע כחלקה ==== (דאז 104) בגוש ====
זכויות בנכס ==== הידוע כחלקה (דאז 87)בגוש :
(דאז 86) בגוש ===
זכויות בנכס === הידוע כחלקה
זכויות בנכס === הידוע כחלקה (דאז 9) בגוש
==
===
===
===
2 מתוך 28
====
===
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
זה מפנים לעדות עמי 38 ש' 25-36 ועמ' 39 שו 1-20). מכאן, עפ"י הלכת מוסקוביץ, כלל הגילוי
המאוחר בסעיף 8 לחוק ההתיישנות הוא בעל אופי אובייקטיבי.
37. עוד סבורים הנתבעים שכפי שנקבע בע"א 8995/03 עמותת אהל נ' עמותת אהל דוד לצרכי דת
(פורסם במאגרים 9.2.09), התובעים אינם עומדים על זכות עצמאית שלהם אלא מבקשים להיכנס
בנעלי מי ולתבוע תביעתו, ברם זכותה של התובעת אינה טובה מזכותו, ומשכך ככל ותביעתו
התיישנה בעודו בחיים, ברי כי אין ליורשיו הזכות לתבוע שנים רבות לאחר פטירתו. לכן, כל טענה
של מי כנגד יפוי הכח התיישנה עוד בשנת 1967, קרי, בחלוף 7 שנים לאחר שנערך, שכן במועד זה
הזכויות היו אובליגטוריות וכל עילה ביחס אליהם מתיישנת בחלוף 7 שנים. כמו כן, בהתאם
להוראות סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, אף אם מדובר בתביעה לקבלת סעד הצהרתי לזכויות
במקרקעין מוסדרים שתקופת התיישנותה הינה 25 שנים מתחילת מרוץ ההתיישנות, הרי
שהתביעה התיישנה בשנת 1985 (בחלוף 25 שנים ממועד ההתחייבות). בניגוד לטענת התובעים
ולפיה מרוץ ההתיישנות מתחיל מידיעתם על ייפוי הכח, הרי שהתובעת נכנסת בנעלי אביה שהוכח
כי ידע על ייפוי הכח ואף מכר חלקה שקיבל מכוחו וזאת עוד בשנת 1972. על כן, מרוץ ההתיישנות
החל מיום עריכת ייפוי הכח ומסתיים בשנת 1985. לחילופין; התביעה התיישנה מכוח היות אם
התובעת אפוטרופסית טבעית עליה מאז פטירת מי ועל זכויות האם חלה התיישנות כבר בשנת
1985, בטרם הסתלקה מעיזבונו של מ'; כך או כך, לתובעת מלאו 18 שנים בשנת 1994 ותביעתה
התיישנה זה מכבר.
38. מכל האמור סבורים הנתבעים שדין התביעה להידחות שכן התובעים כשלו בהוכחת תביעתם,
התפתלו והתחמקו במהלך עדותם תוך שטענו כי אינם זוכרים" או "אינם יודעים" ומסרו
גרסאות מנוגדות, כמו גם נמנעו מלהביא עדים וראיות בתמיכה לטענותיהם הרבות משוללות
היסוד. העד היחיד מטעמם, מסר עדותו לאחר שקיבל טובת הנאה בהתאם לה צומצם צו איסור
דיספוזיציה מיום 3.8.16 כך שנגרע שטח של 500 מייר שנקבע בצו, והכל על מנת שיוכל להעבירו
לצד ג'. מנגד עומדת עדותו הקוהרנטית הברורה וההגיונית של נתבע 1, לאורכה ענה בעקביות על
כל שאלה שנשאל. מבלי לפגוע בטענות, סבורים הנתבעים שלשון ייפוי הכח אינה דורשת כל
הבהרה, ורק מטעם זה דין התביעה להידחות.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את הצדדים והעדים במסגרת הדיון לפניי, הגעתי
לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות במלואה. ואנמק;
11 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
39. בטרם אדון בטענות הצדדים לגופן, אדרש לטענת ההתיישנות והשיהוי לה טענו הנתבעים נוכח
נפקותן להמשך בירור התובענה. אקדים ואציין שמצאתי כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר העולה
בכדי דחייתה ובחלוף תקופת ההתיישנות. ובפירוט
האם העילה התיישנה ?
40. סעיף 2 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 (להלן: "החוק") קובע כהאי לישנא:
"תביעה לקיום זכות כל שהיא נתונה להתיישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה
וטען הנתבע טענת התיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה, אך אין בהתיישנות בלבד כדי
לבטל את הזכות גופה".
;
41. סעיף 5 לחוק קובע כך:
"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא(1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים;
(2) במקרקעין – חמש עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת
הקרקעות (סידור זכות הקנין) – עשרים וחמש שנה" (ההדגשה אינה במקור)."
:
42. בהמשך קובע סעיף 6 לחוק, כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".
בשורה ארוכה של פסייד נקבעה הפרשנות הראויה למושג "עילת תביעה". אפנה בעניין זה לעייא
2919/07 מדינת ישראל – הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל, פייד סד(2) 82, (להלן :
ייעניין גיא-ליפליי), פסקה 39 לפסק-דינו של כבוד השופט י. עמית, שם קבע:
"סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות של תביעה מתחילה ביום בו נולדה
העילה. מירוץ ההתיישנות מתחיל כאשר התגבש בידי התובע "כוח תביעה" שפירושו כי לתובע
עומדת אפשרות של ממש להגיש תביעה ולזכות בסעד המבוקש אם יעמוד בנטל ההוכחה
העובדתי ובנטל המשפטי לביסוס תביעתו (ראו ע"א 3319/94 פפר נ' הוועדה המקומית, פייד
נא(2) 595-594,581 (1997) (להלן: עניין פפר); עניין אלנקווה; ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד
הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166, 175 (2003), עניין יפרח בפסקה 22 והאסמכתאות שם)".
43. בעניינו, אין מדובר בתביעה ישירה של המוטב מי, אלא בתביעת חליפתו כיורשת. מכאן, צריכות
הוראות סעיף 18 לחוק הקובעות כדלקמן :
יילענין חישוב תקופת ההתיישנות אין נפקא מינה אם הזכות נתבעת על-ידי הזכאי המקורי או
על-ידי חליפו או אם הזכות נתבעת נגד החייב המקורי או נגד חליפו, ובלבד שאם נסבה הזכות
בדרך ירושה, לא תסתיים תקופת ההתיישנות לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו נסבה
הזכות."'
מלשון סעיף 18 עולה בבירור שהעברת הזכות מהתובע המקורי לתובע הנעבר לא פוגעת במרוץ
ההתיישנות. כמו כן, למעט הארכת תקופת ההתיישנות של יורש עד לשנה נוספת, אין לחלפו של
12 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
התובע המקורי יותר או פחות ממה שהיה לו. מכאן, מרוץ ההתיישנות לגבי התובע החליף יתחיל
מנקודת הזמן בה התובע המקורי ידע או היה צריך לדעת אודות רכיבי הרשלנות והקשר הסיבתי,
בכפוף לבחינת הסייגים הקבועים בחוק להשעיית המרוץ, ובכלל זה ליקוי נפשי או שכלי (סעיף
11לחוק), או מחמת העובדה שלתובע טרם מלאו 18 שנה (סעיף 10 לחוק).
44. מטענות הצדדים כפי שיפורט בהמשך אודות ידיעתו והסכמתו של מי לחלוקה והשימוש בנכסים,
ובהתאם לה הרישום בספרי המקרקעין בשנת 1978, הביאוני לכלל מסקנה מי בחייו ידע אודות
החלוקה, הסכים לה ונהג לפיה (ראה לעניין זה סעיפים 69-73). אציין שהתובעים לא הכחישו ולא
סתרו טענה זו, וכפי שהוכח מי פעל למימוש זכויותיו, ואף מכר חלקן מהן. נוכח העובדה שהזכויות
נרשמו בספרי המקרקעין עוד בשנת 1978, הרי שעד למועד זה היה מדובר בהתחייבות לעשות
עסקה, ובהתאם לסעיף 5 לחוק ההתיישנות, העילה לגבי זכויות אלה מתיישנת בחלוף 15 שנה.
משלא נסתרה הטענה ולפיה מי ידע אודות ייפוי הכח ממועד חתימתו בשנת 1960, מועד זה מתחיל
מרוץ ההתיישנות. המסקנה אם כן, כי עוד בטרם נפטר מי בשנת 1977, התיישנה העילה. בהתאמה,
לתובעת, בהיותה חליפתו של מי אין זכות ביתר, ועל כן אינה יכולה להגיש תביעתה מקום בו זו
התיישנה ביחס לתובע המקורי.
45. לצרכי הדיון אציין שככל והתביעה לא הייתה מוגשת באמצעות התובעת בהיותה חליפה, דין טענת
ההתיישנות כנגדה, להידחות. ואסביר; מי נפטר בשנת 1977 ובמועד זה הייתה התובעת בת
שנתיים. בהתאם לסעיף 10 לחוק, מרוץ ההתיישנות לגביה מתחיל במועד בו מלאו לה 18 שנים,
קרי ביום 3.12.93 (התובעת ילידת 3.12.75), דאז כבר בוצע הרישום בספרי המקרקעין. על כן, עת
המדובר במקרקעין מוסדרים כאמור בסעיף 5 לחוק, תקופת ההתיישנות הינה 25 למן המועד בו
בגרה התובעת, קרי העילה תתיישן ביום 3.12.18, וזאת אף מבלי להידרש לתחולת סעיף 18. עת
הוגשה התביעה לפניי ביום 3.5.16, הרי שלא ניתן היה לקבוע שהתיישנה ביחס לתובעת.
למעלה מן הצורך ועל אף שמצאתי שהתביעה הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות, אדרש גם לטענת
השיהוי;
46. כידוע, חוק ההתיישנות מקנה לבית המשפט סמכות לדחות תובענה או לסרב ליתן את הסעד
המבוקש מחמת שיהוי גם מקום בו לא התיישנה. כך קובעת הוראת סעיף 27 לחוק ההתיישנות:
" אין חוק זה בא לפגוע בתקופת ההתיישנות הקבועה לענין פלוני בדין אחר, אלא אם נאמר כך
במפורש בחוק זה; ואין חוק זה בא לפגוע בכל סמכות, לפי כל דין, לדחות תובענה או לסרב למתן
סעד מחמת שיהוי."
47. התנאים לקיומו של שיהוי נקבעו בפסיקה עקבית של בית המשפט העליון, והתנאי העיקרי שבהם
הינו שמצבו של הצד שכנגד הורע בשל השיהוי. אפנה לדבריו של כבוד המשנה לנשיאה בדימוס,
13 מתוך 28
1
2
3
4
n o
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
השופט א. רובינשטיין ב- ע"א 5110/05 מדינת ישראל מנהל מקרקעי ישראל נ' קלרה
שטיינברג [פורסם במאגרים] (18.01.2007), שם קבע :
"משכבר הימים קבע בית משפט זה, בעקבות דיני היושר האנגליים, כי שיהוי
כשלעצמו אינו חוסם תביעה אלא אם ראשית, כמוהו כזניחת התביעה; או אם מצבו של
הצד שכנגד הורע בשל השיהוי; או סוג של משנה של התנאי הקודם קיפחו
אפשרויות הצד שכנגד להוכחת טענותיו נגד התביעה (ע"א 167/51 ברסקי נ' סגל, פ"ד
ט 5, 15 (מפי השופט (כתארו אז) לנדוי)). לימים נקבע בסעיף 27 לחוק ההתיישנות
תשי"ח-1958 כי אין החוק בא לפגוע, בכל סמכות, לפי כל דין, לדחות תובענה או לסרב
סעד מחמת שיהוי"; לא למותר לציין כי בהצעת חוק ההתיישנות תשס"ד-2004
שהגישה הממשלה (הצעות חוק הממשלה תשס"ד 611) נאמר בסעיף 36 (עמ' 632) "חוק
זה לא יגרע מסמכות בית משפט, על פי דין אחר, לדחות תובענה או לסרב למתן סעד,
בשל שיהוי או בשל טעם אחר הקשור במועד העלאת התביעה" (בדברי ההסבר נאמר כי
הסעיף חוזר לעניין זה על הוראת סעיף 27 לחוק ההתיישנות הקיים). בע"א
4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נד(5) 252 ראה
השופט קדמי את השיהוי כעילה לדחיית תובענה, אם נתבטא בו ויתור על הזכות מצד
התובע, ומצב הנתבע הורע (עמ' 281); ראו גם דברי השופט – כתארו אז מצא בעמ'
283-282, והשופטת דורנר (בדעת מיעוט) בעמ' 287-286. בע"א 6805/99 תלמוד תורה
הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, פ"ד נז(5)
433 סקרה השופטת פרוקצ'יה בהרחבה את נושא השיהוי בדין האזרחי (עמ' 449-445);
כדבריה (עמ' 446) "לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה זנח התובע
את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. היו
שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום לבו של התובע…
הנטל להוכיח את התנאים הנדרשים לקיום שיהוי מוטל על הטוען לכך, קרי הנתבע".
ועוד נאמר: "התנאי בדבר שינוי מצב לרעה של הנתבע אחוז ושלוב בדרישה כי שינוי
כאמור ינבע מהתנהגותו הבלתי ראויה של התובע …" ולהלן (עמ' 447) "… וכך, אם
נמנע תובע לתובע את זכויותיו במשך זמן ניכר בנסיבות שניתן להבין בהן מכך כי שוב
לא יעמוד על זכויותיו, והנתבע הסתמך על כך ושינה את מצבו לרעה, עשויה לעמוד
לנתבע טענת שיהוי …". עוד נאמר (עמ' 448-447) כי לבית המשפט שיקול דעת בנושא
זה, שהוא אמצעי המופעל אך בנסיבות חריגות, תוך הפעלת שיקולים מורכבים,
והשימוש בו "עשוי להיות מוצדק בנסיבות שבהן הדבר מתחייב מטעמים של צדק
והגינות כלפי הנתבע, שיקולים שבאינטרס הציבור ודאגה לקיום הליך שיפוטי תקין.
לפיכך תביעה לא תיחסם בשל טענת שיהוי כאמור, אלא מקום שהתנאים המוקדמים
לכך נתמלאו, ומקום ששיקול הדעת השיפוטי מוביל לכך מטעמים של מאזן הצדק בין
הצדדים והשגת תכליות שבאינטרס ציבורי" (עמ' 448).".
14 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
48. בפסיקה נקבע שטענת השיהוי הנטענת במסגרת תקופת התיישנות הוא אמצעי שיש לעשות בו
שימוש מצומצם ובנסיבות חריגות בלבד, ולבית המשפט שיקול דעת לקבוע מהן הנסיבות
והמקרים בהם יוחל, ומתי יש להימנע מכך. במסגרת זו, ישקול על דרך האיזון את האינטרסים
ההדדיים של הצדדים, מאזן הנזקים ביניהם, מהות התביעה והסעד המבוקש. ככל שמדובר
בתביעת לעניין זכות בעלת משקל רב יותר, כך יימנע בית המשפט מלסלקה על הסף בטענת שיהוי.
לפיכך, תביעה לא תיחסם בשל טענת שיהוי אלא כאשר התמלאו התנאים המוקדמים לכך. עם
זאת, השימוש באמצעי זה עשוי להיות מוצדק בנסיבות בהן הדבר מתחייב מטעמים של צדק
והגינות כלפי הנתבע, שיקולים שבאינטרס הציבור ודאגה לקיום הליך שיפוטי תקין. לעניין זה
אפנה לע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה נ' הועדה המקומית, פייד נז(5) 433 ;
"טענת שיהוי המועלית כנגד תובענה אזרחית בטרם חלפה תקופת ההתיישנות היא טענה קשה
ברבדים שונים. מעצם טיבה היא מבקשת להתערב ולשנות תקופת התיישנות שנקבעה בדין על
דרך קיצורה העשויה לפגוע בציפייתו של התובע לכלכל צעדיו לפי טעמו במסגרת תקופת
התיישנות המוכרת בחוק…קבלתה מאפשרת דחיית תביעה על הסף בלא דיון לגופה. קבלתה
מרחיבה את מניעת הגישה של בעל דין לערכאות מעבר למה שהציבו כללי ההתיישנות, והיא
יוצרת מחסום נוסף לזכות גישה כאמור, המוכרת כזכות יסוד בעלת חשיבות מיוחדת במדרג
זכויות האדם…נוכח ההשלכות הנובעות מקבלת טענת שיהוי התנאים לקבלתה הם מטבע
הדברים מחמירים, ונסיבות החלתה נדירות, וקוזה מאפיין את הפסיקה בנושא זה לאורך
שנים…". (שם, עמ' 445).
בהמשך נקבע :
"השימוש באמצעי זה עשוי להיות מוצדק בנסיבות שבהן הדבר מתחייב מטעמים של צדק
והגינות כלפי הנתבע, שיקולים שבאינטרס הציבור ודאגה לקיום הליך שיפוטי תקין". (שם,
עמ' 448).
ומן הכלל אל הפרט :
49. בעניינו, תחילה יש לברר האם התובעים ידעו אודות עילת התביעה או שהיה עליהם לדעת,
וכטענת הנתבעים ישבו בחיבוק ידיים. אקדים ואציין שמצאתי את התשובה לשאלה בחיוב. ובמה
דברים אמורים? דומה שאין חולק אודות חשיבות המועד בו נודע לתובעים אודות קיומו של ייפוי
הכח. לאורך כל ההליך טענו שזה הוסתר מפניהם, תוך שרימו אותם ולא גילו להם אודות זכויותיו
של מי כפי שהוענקו לו. למשמע עדותם כמו גם עיון בכתבי בי- הדין אותם הגישו, מצאתי שלעניין
זה גרסתם לא הייתה סדורה כלל ועיקר, תוך שהציגו שלל גרסאות עובדתיות, שאינן מתיישבות
האחת עם השנייה. ואפרט; תחילה טענו התובעים שנודע להם על קיומו של ייפוי הכח בשנת 2014
בסמוך להגשת התביעה. גרסה נוספת נמצאת בסעיף 11 לכתב התביעה המקורי שם טענו שגילו
אודות יפוי הכח בחודש 6/14 בבית אבי התובע לאחר שנתבעים הגישו בקשה לצו מניעה זמני
15 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
בתביעה לפירוק שיתוף. לאחר מכן, בסעיף 11 לכתב התביעה המתוקן טענו טענה חדשה לפיה זה
הומצא להם עייי בן הדוד, מר ב.ל. גם בעדותם לא עלה בידי התובעים להוכיח אף אחת מהגרסאות
הנטענות. כאשר נשאלה התובעת לעניין הסתירות שעלו בגרסאותיה לא עלה בידיה ליתן הסבר,
כך שתשובותיה היו לקוניות ומתחמקות. אפנה לעניין זה לעדותה בעמוד 42 שורות 16-31 שם
הצהירה:
ש. מפנה לסעיף 4 לתצהירך, כתבת סיפור שלם על ב.ל שאמר שבחזקתו יש ייפוי כוח. כמו כן
מפנה לסעיף 11 לכתב התביעה המקורי שהגשת (מקריא את הסעיף) – את כותבת שאיתרת את
ייפוי הכוח בביתו של ***** (אבא שלך בעלך). הסיפור, שבסעיף 11 בכתב התביעה המקורי,
נכון?
ת. זה לקחנו מב.ל.
ש. הסיפור של ***** היה סיפור לא אמיתי ?
ת. לא יודעת, את המסמך לקחתי מב.ל.
ש. אם מישהו אומר שמצא את זה בביתו של אבא של כ', זה לא נכון?
ת. זה ב.ל שנתן לנו את המסמך, אף פעם לא ראינו את המסמך.
ש. הסיפור בתביעה המקורית לא נכון?
ת. אני אמרתי שלקחנו מב.ל, אף פעם לא ראינו המסמך לא אני ולא בעלי.
ש. זה שני סיפורים הפוכים, אחד מהם בטוח שקרי.
ת. אני לא משקרת, אני מדברת אמת.
ש. לא יכול להיות ששניהם נכונים. אני רוצה להסביר לך הסבר אחר: לא זה נכון ולא זה נכון
כי בעלך כ' הוא בנו של ****, ממילא יש לו את ייפוי הכוח מלפני שנים.
ת. אם היה לו היה אומר ולא מחכה עד שיגיד לי. אמרתי שזה היה במקרה.
50. גם התובע לא ידע להסביר את הסתירה בגרסאות, ובחקירתו אף הודה שהגרסה ולפיה מצאו את
ייפוי הכח בבית אביו, אינה נכונה. כאשר נשאל אם יש עוד דברים לא נכונים בתצהירו, השיב
שאינו יודע. כמו כן אישר שאינו יודע מדוע שינה את גרסתו. אפנה לעניין זה לעדותו בעמוד 46
שורות 35-34 שם הצהיר :
ש. אני מפנה אותך לתביעה שאתה הגשת בסעיף 11 "לאחר מכן בעקבות איתור ייפוי הכוח
הבלתי חוזר… בביתו של המנוח…" – זה אבא שלך.
ש. יש עוד דברים לא נכונים בתצהיר שלך?
ת. לא יודע, תשאל. רשמתי איפה מצאתי.
ת. כן.
ש. כתבת בסעיף שמצאתם אותו בביתו של אביך. זה לא אמת מה שכתבת פה?
ת. זה לא נכון.
16 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
4 5 6 8 9 0 4
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
ש. יש לך הסבר למה החלטתם לשנות גרסה בנושא הזה? זה שהייפוי כוח נמצא אצל אביך
עשרות שנים זה מפורר את כל הגרסה שלכם לכן שיניתם גרסה.
ת. אמרתי לך שאני לא זוכר. רשמתי שפעם אחת ראיתי שב.ל נתן לי את הייפוי כוח, זה הכל.
מהאמור, מצאתי לקבוע שלא עלה בידי התובעים להוכיח טענתם ולפיה ייפוי הכח נמסר לידיהם ע"י
מר ב.ל, תוך שהתרשמתי שידעו, או למצער, היה עליהם לדעת על קיומו, במועד מוקדם מהנטען ;
ואסביר.
51. טענה מרכזית שהובאה לפניי ויש בה ללמד על ידיעת התובעים אודות זכויותיו של מי בהתאם
לייפוי הכח נעוצה בעובדה שהבית בו התגוררה בו התובעת עד לחתונתה, בנוי על קרקע שנקנתה
עייי מי מכספי מכירת חלק מזכויותיו בחלקה ===גוש ===, ואשר הוענקו לו בהתאם לייפוי הכח.
זכויותיו אלה מכר מי למר מ.ע מכפר ***, , וזאת בהתאם ליפוי כח נוטריוני בלתי חוזר מיום 5.3.72
עליו חתום. התובעת בחקירתה אישרה שהזכויות בבית נקנו ע"י אביה או אמה, ועת עומתה עם
המסמכים המלמדים על מכירת זכויותיו של מ', ואשר צורפו לכתבי הטענות, לא ידעה ליתן הסבר
מניח את הדעת והשיבה בתשובות לקונית ומתחמקות. (ראה לעניין זה עדותה בעמוד 40 שורות
12-25, ובהמשך בעמוד 41-42 שורות 18-36, ושורות 1-15).
52. חיזוק נוסף לידיעת התובעים אודות קיומו של ייפוי הכח מצאתי בכך שעוד בשנת 1999 ניהלו
תביעה אזרחית כנגד רוכש הקרקע שהייתה בבעלותו של מי ואשר גם הזכויות בה הוענקו לו מכח
אותו ייפוי כח. כאשר עומתה התובעת עם עובדה זו ענתה "אולי אבל אין לנו" (ראה עדותה בעמוד
42 שורות 4-8).
53. זאת ועוד; אין חולק שהתובעת ואמה היו היורשות על פי דין אחר המנוח מי והאם הסתלקה
לטובת התובעת. מי נפטר בשנת 1977 וצו הירושה ניתן בשנת 1999. בשים לב לכך שאמה של
התובעת הסתלקה מעיזבונו לטובתה, מתחזקת המסקנה, כי צו הירושה ניתן לבקשת התובעת או
מי מטעמה, שהייתה באותה העת בגירה בת כ- 24 שנים, מתוך רצונה לממש את הנכסים
שהזכויות בהם היו רשומות על שמו של מי. כאשר נשאלה לעניין זה בחקירתה, שוב השיבה
בתשובות מתחמקות, לא זכרה כל פרט הקשור בהליך הוצאת צו הירושה ואף לא את המועד בו
ניתן (ראה עדותה בעמוד 38 שורות 25-33 ובהמשך בעמוד 39 שורות 4-20). כאשר עומתה עם
הטענה ולפיה ביקשה להוציא צו ירושה מאחר והיה ידוע לה על אדמות הירושה, השיבה ייאמרתי
שאני לא זוכרת" (ראה עמוד 38 שורות 34-35).
54. גם למשמע עדות התובע ובנסיבות המקרה, התרשמתי ללא כל ספק שידע על קיומו של ייפוי הכח
עובר לכל מועד שטען בגרסאותיו הסותרות; בחקירתו אישר התובע שידע אודות חלוקת הזכויות,
והצהיר כי "כל הזמן ידענו שאם מגיע להם חלק אחד, אנחנו חלק. אבא שלי 1/6 והם 1/6
(ראה עדותו בעמוד 46 שורות 1-2). למשמע עדותו זו, ובשים לב לכך שהיא מתייחסת לחלוקת
17 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
הזכויות בהתאם לייפוי הכח, נהיר שעובדת קיומו הייתה ידועה לו. התובע אף אישר שירש חלק
מזכויות מאביו, ואלה נרשמו על שמו, כמו גם שזכויות האב היו רשומות על שמו. כאשר נשאל
באם ייפוי הכח שנמסר לצורך הגשת התביעה לפניי הינו אותו ייפוי כח מכוחו נרשמו הזכויות,
אישר את הדבר ברם הכחיש שידע על קיומו (ראה עדותו בעמוד 46 שורות 14-15).
55. יתר על כן; לא נעלמה מעיניי העובדה שלעניין הסעד הנתבע, לתובע אין כל מעמד, שכן אינו יורש
על פי דין אחר המנוח מי. לכך יש להוסיף את העובדה שעותר לסעדים כנגד עצמו בהיותו יורש על
פי דין אחר המנוח אביו מ.ע.א.ד. למשמע עדות הצדדים ובשים לב לכך שהתובע אינו בעל דין צריך
לסעד המבוקש, התרשמתי שעותר לקבלת הסעד שכן ככל ויינתן, יטיב עמו, הן בבחינת הגדלת
זכויותיה של התובעת- אשתו-בת דודתו, והן באופן בו יגדל חלק בזכויות המועברות בהיותו יורש
על פי דין אחר המנוח מוחמד סעיד. בנסיבות אלה, ולאחר שנתתי אמון בגרסת התובעת ולפיה
מובן לה הסעד המבוקש במסגרת התביעה, הרי שהמסקנה המתבקשת הינה שכפי שהתובע ידע
אודות קיומו של ייפוי הכח, כך גם התובעת.
56. עוד התרשמתי שגם בעדותו של העד ב.ל, לא היה בכדי לתמוך בגרסת התובעים תוך שמצאתי
אותה כחסרה, מבולבלת, רצופת סתירות ושאינה קוהרנטית, ומשכך לא נתתי בה אמון. מר ב.ל
לא ידע לתאר מתי לראשונה נודע לו על ייפוי הכח, מתי מסר העתקו לתובע ובאיזה נסיבות. עת
נשאל אודות הנסיבות אשר הובילו אותו למסור את ייפוי הכח לתובע הצהיר שבמקרה פגש בו
לאחר שהיה בידיו העתק מייפוי הכח אותו מצא אצל אביו בתאריך שאינו זכור לו, ולאחר שיחה
בין השניים סיפר שידוע לו כי גם שמו של מי הוזכר ביפוי הכח, ולבקשת התובע מסר לידיו העתקו
(ראה עדותו בעמוד 49 שורות 30-33). עוד הצהיר שהשיחה התפתחה בין השניים על רקע ייבלאגן"י
במשפחה שקשור באדמות (ראה עמוד 49 שורות 35-36). מאידך, בהמשך עדותו הצהיר שרק לאחר
שהוברר לו שהתובע נשוי לתובעת יעלה לו בראש" וציין לפניו שיש בידיו ייפוי כח (ראה עדותו
בעמוד 50 שורות 18-21). בהמשך, הצהיר שהשניים דיברו ובשיחה ייעצרויי על מי ואז אמר לתובע
שראה את שמו בייפוי הכח (ראה עדותו בעמוד 50 שורות 24-25). לאחר הצהיר גרסה נוספת לפיה
חיפש אדמות של אביו, "ובגלל זה העניין של ייפוי כוח" (ראה עדותו בעמוד 50 שורות 27-30).
בסוף עדותו אישר מר ב.ל כי נתן תצהיר תמיכה כמו גם את ייפוי הכח כדי לעזור לתובע, ומיד
לאחר מכן הצהיר שנתן רק יפוי כח (ראה עדותו בעמו 51 שורות 1-7).
57. הנה כי כן, מכל האמור עולה שהתובעים ידעו אודות קיומו של ייפוי הכח למצער בסמוך למועד
בו נפטר אבי התובע, שכן התובע הצהיר שמצא את ייפוי הכח בביתו. מעדות התובע עולה שאביו
נפטר ביום 22/11/91, ומכאן שהמדובר בשיהוי ניכר שכן התביעה הוגשה כ- 25 שנים לאחר המועד
שנודע לתובעים אודות ייפוי הכח.
18 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
58. נוכח דחיית הטענה היחידה שיכולה להסביר את השיהוי, כמפורט, התובעים לא הציגו כל הסבר
לשיהוי הרב. הגשת התביעה אלא לאחר שהדודים- המוטבים הלכו לבית עולמם פגעה באופן
ממשי באפשרותם של הנתבעים לתמוך טענותיהם באמצעות עדים רלוונטיים בפרט עת הוברר כי
הזכויות נרשמו עוד בשנת 1978 בהתאם לחלוקה אותה מבקשים היום התובעים לשנות. זאת
ועוד; לא נסתרה טענת הנתבעים ולפיה משך השנים בוצע שינוי במצב הזכויות כך שהמוטבים או
חלפיהם פעלו למכירת והעברת זכויותיהם, והשיהוי אף עלול להביא לפגיעה בצדדי ג'. מכאן, על
רקע הרציונליים העומדים בבסיס מוסד ההתיישנות, השיהוי הרב בהגשת התביעה הרע את מצבם
של הנתבעים בכל הקשור לשמירה על ראיות ויש בו בכדי לחזק את ההנחה שהתובעים זנחו את
תביעתם.
59. מכל האמור, מצאתי שהשיהוי הניכר בהגשת התביעה, בנסיבות עסקינן, חוסה תחת הכלל החריג
שנקבע בפסיקה באופן הדורש את דחייתה שכן הדבר מתחייב מטעמים של צדק והגינות כלפי
הנתבעים, שיקולים שבאינטרס הציבור ודאגה לקיום הליך שיפוטי תקין.
למעלה מן הצורך, וחרף קביעותיי לעיל לפיהן דין התביעה להידחות מחמת התיישנות ושיהוי, על מנת
להכריע גם בסכסוך לגופו, אדון בטענות הצדדים. אקדים תוצאה לדרך ואציין שמצאתי לדחות את
טענות התובעים במלואן. אנמק;
=====
60. כזכור; בחודש נובמבר 1960 חתם הסב על ייפוי כח בלתי חוזר בהתאם לו התחייב לעשות עסקה
במקרקעין שעניינה העברה ומכירת זכויות בנכסים שונים, לחמשת ילדיו וחמשת נכדיו (בניו של
א.ד), הם הנתבעים. המחלוקת הצריכה בעניינו הינה בשאלת פרשנות לשון הפסקה השמינית
ובאופן חלוקת הזכויות בין המוטבים כפי שפורט לעיל.
להן ציטוט הפסקה כפי שכתובה בשפה הערבית בייפוי הכח:
====
המתווה הנורמטיבי הצריך לבחינת טענות הצדדים;
61. כאשר ניתן ייפוי כח יילהבטחת זכותו של אדם אחריי במובן סעיף 14 (ב) לחוק השליחות, מדובר
ביייפוי-כוח בלתי חוזריי שהינו ספציפי ומתייחס לצד שלישי מוגדר ביחס לנכס ספציפי. ייפוי כח
בלתי חוזר מקרקעין שניתן לטובת אדם בקשר לנכס, אינו ניתן לביטול אלא בהחלטת בית משפט
ואינו פוקע בפטירה. בתי המשפט מכירים בייפוי-כוח בלתי חוזר להעברת זכויות במקרקעין
כמסמך בכתב לצורך סעיף 8 לחוק המקרקעין (ראו: ע"א 309/87 יחיא נ' אגבריה, פסקה 5
([פורסם במאגרים], 8.3.1990); ע"א 3812/97 ארזי נ' קישק, פסקה 4 ([פורסם במאגרים],
15.9.1999) (להלן: עניין ארזי); בעיים 9825/05 חמדאן נ' עזבון המנוח פריד מוחמד חמדאן חג'
אחמד, פסקה 29 ([פורסם במאגרים], 28.10.2009)). מכאן, ככל ונדרשת פרשנות הקשורה בלשון
19 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
א
א
8
2
4
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
ייפוי הכח, יפעל בית המשפט באותו האופן בו נדרש לפרשנות חוזה או התחייבות במקרקעין, קרי,
בהתאם להוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשלייג- 1973 (להלן: "חוק החוזים").
62. מלאכתו של בית המשפט עת נדרש הוא לפרשנות חוזה הינה להתחקות אחר אומד דעת הצדדים.
בעניין זה קובעות הוראות סעיף 25 (א) לחוק החוזים כדלקמן
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין,
ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם
ללשונו".
:
לשון הסעיף מקנה לבית המשפט כלי משולב כך שהחוזה יפורש לפי לשונו, יינסיבות העניין" שהינן
הנסיבות הנוגעות והאופפות את העסקה ובכלל זה התנהגויות הצדדים, המסמכים אותם החליפו
ביניהם ומהם ניתן ללמוד על העסקה, ההיגיון המסחרי שביסוד העסקה והמשמעויות המתלוות
לפרשנות כזו או אחרת המוצעת לחוזה. לעניין זה נקבע לא אחת:
"נקודת המוצא בדיון בשאלה זו היא היעדרו של טקסט כתוב אותו ניתן לפרש. בית המשפט
נדרש, במקרה כזה, לפרש את התנהגותם של הצדדים וליצוק לתוכה תוכן. […] השאלה היא מה
אומד דעת הצדדים, כפי שהוא עולה מהתנהגותם ומנסיבות העניין (סעיף 25(א) לחוק החוזים),
לעניין משך הזמן בו יוחל ההסדר. בהתחקות אחר אומד דעת הצדדים של הצדדים נודעת
חשיבות להיגיון המסחרי שביסוד העסקה ולמשמעויות המתלוות לפרשנות כזו או אחרת
המוצעת לחוזה בין הצדדים, כפי שהן נראות באספקלריה של היגיון מסחרי זה…" [ראה עייא
4956/90 פזגז חברה שליווק בע"ן נ' גזית הדרום בע"מ (פורסם במאגרים); הפ (ת"א)
715/08 עומר רגב נ' מיכאל רביב (פורסם במאגרים); אהרון ברק, פרשנות במשפט (כרך רביעי,
נבו הוצאה לאור, 2001), עמ' 45, וגבריאלה שלו, דיני חוזים – החלק הכללי: לקראת קודיפיקציה
של המשפט האזרחי (דין הוצאה לאור בעיימ, 2005), עמ' 420)].
63. ההלכה המושרשת באשר לפרשנות הסכם בכתב נקבעה בפרשת אפרופים (ע"א 4628/93 מדינת
ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פייד מט(2) 265 וראו גם דנייא 2485/95 אפרופים
שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים] (4.7.95), עייא 8836/07 בלמור
השקעות בע"ע נ' ירון כהן (23.2.10), פייד כב' השופט ג'ובראן ופס' 2 לפיד כב' השופט ריבלין
ועניין המוסד לביטוח לאומי, פס' 15 לפייד כב' השופט ריבלין) שם נפסק שמטרת ההליך הפרשני
הינה התחקות אחר אומד דעת הצדדים כפי שנלמד מבחינה מקבילה ללשון החוזה והנסיבות
החיצוניות לו. כן נקבע שרק במקום בו לא יכול בית המשפט להתחקות אחר התכלית
הסובייקטיבית של חוזה כאשר אומד דעת הצדדים המשותף של צד אחד שונה מזה משל הצד
האחר, יפנה לפרשנות התכלית האובייקטיבית שלו (פרשת אפרופים, עמ' 291, 300, 302). כך,
בין היתר, יש ליתן את הדעת להתנהגות הצדדים בשלב המשא ומתן, להתנהגותם לאחר כריתת
החוזה, לחוזים נוספים בין הצדדים ולנוהג המסחרי ביניהם.
20 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
64. לאחרונה נדרש בית-המשפט לסוגיית הפרשנות במסגרת פרשת ביבי כבישים [בע"א 7649/18 ביבי
כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (פורסם במאגרים, 20.11.2019) מפי כבוד
השופט אלכס שטיין, אליו הצטרפו השופטים פוגלמן וגרוסקופף]. במקרה זה נערכה הבחנה בין
"חוזי יחס פתוחים" שנועדו להסדיר מערכות יחסים ארוכות טווח, כגון חוזה בין בנק ללקוח,
לבין "חוזים סגורים". בית-המשפט הדגיש שהכלל הבסיסי הינו שלשון החוזה הוא כלי הקיבול
של אומד דעת הצדדים (שם, בפסקה 14), ונקבע כי " הלכת אפרופים חלה על כל חוזה וחוזה, אבל
לא כל החוזים נולדו שווים…בקצה אחד של הספקטרום נמצא חוזה יחס פתוח אשר מנוסח
בקווים כלליים בלבד – זאת, מאחר שבעלי החוזה, אשר הסכימו אהדדי לגבי מטרתו ונטלו על
עצמם את התחייבות הבסיסית לקדמה, לא יכלו, לא רצו או לא השכילו לקבוע בו מתווה צעדים
מדויק שבו כל אחד מהם אמור לצעוד כדי להגיע אל אותה מטרה משותפת. בדרך כלל, אם כי
לא תמיד, חוזים כאלה נעשים כדי לשרת מערכות יחסים ארוכות טווח…
בקצה השני של הספקטרום, נמצא חוזה סגור עם התניה מלאה: חוזה ממצה שכל תנאיו
מוגדרים באופן ברור ונהיר, והוא איננו זקוק לפרשנות יצירתית. חוזה סגור מנוהל על ידי כללים
פורמאליים, שעיקרם דרישת הכתב. לנוכח הכלל שקובע כי לשון החוזה היא כלי הקיבול של
אומד דעת הצדדים, ובהתחשב בחזקה הפרשנית לפיה לשון ברורה משקפת את מה שהצדדים
לחוזה התכוונו לקבוע בינם לבין עצמם, שופט אשר בא להכריע במחלוקת לגבי משמעותם של
תנאיו של חוזה סגור לא יעסוק אלא בקביעתן של עובדות החוזה, דהיינו פרשנות סובייקטיבית.
במקרה של ספק עובדתי יופעלו נטלי ההוכחה שנקבעו בדיני הראיות והכלל בדבר פירושו של
תנאי חוזי בלתי ברור לרעת מנסחו. מכאן שפרשנות חוזה פורמאלי סגור תהא חסינה מפני
הכנסת שיקולים ערכיים, החיצוניים לחוזה…. חובתו של בית המשפט לפרש וליישם את תנאיו
של חוזה סגור ככתבם וכלשונם עולה בקנה אחד עם הגישה התכליתית שנקבעה בהלכת
אפרופים",
65. ראיות חיצוניות מהוות אף הן כלי פרשני חשוב מעבר ללשונו של החוזה; על משקלן ומשמעותן
של ראיות אלה עמד השופט חשין בדנייא 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית
נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגרים) שם קבע : "ככל שלשון החוזה ברורה יותר, כן תידרשנה
ראיות חוץ בעלות משקל כבד יחסית כדי לגבור על הפירוש הנדרש ממנה לכאורה. ראיות חוץ
יכול שתבאנה ממקורות מגוונים -טיוטות שהוכנו במהלך המו"מ, עדויות הצדדים באשר
לכוונותיהם, חילופי דברים שהיו בין הצדדים, התנהגות הצדדים במהלך המשא ומתן, הקשרו
של החוזה ועוד ". התנהלותם של הצדדים לאחר כריתתו של ההסכם הינה דוגמא לנסיבות
חיצוניות להסכם המהווה כלי פרשני חשוב לצורך התחקות אחר אומד דעתם שכן ניתן ללמוד
ממנה כיצד כל אחד מהם פרש את זכויותיו ו/או חובותיו וכיצד הוא הבין את החוזה עליו הוא
חתם. אם צד לחוזה פעל בדרך מסוימת לאחר כריתתו, יקשה עליו לטעון שהבין את הסכמות
הצדדים בדרך אחרת (ראו בעניין זה עייא 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' הורש (פורסם במאגרים,
21 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
bx
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
7.12.09); עייא 49/06 שניר תעשיות צמר גפן רפואי בע"מ נ' עיריית כפר סבא (פורסם במאגרים,
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
66. בע"א 380/88 מוהיב טוקאן נ' פאטומה פאהיימה אלנששיבי, מה(5) 410 (1991) התייחס השופט
שופט ג' בך לפרשנות ייפוי כח בלתי חוזר שניתן בין בני משפחה וקבע כי "מאחר שמדובר בהסכם
בין בני משפחה שהתכוונו להתקשר התקשרות משפטית פורמאלית, ניתן לוותר על הצורך
בקביעת תנאים מפורטים ונוקשים לשם הבטחת המסוימות הדרושה, ואם יגיע פירוש החוזה
לבית המשפט, יוכל השופט להשלים את החסר בעזרת שיקולי הסבירות בהתחשב בכל
הנסיבות."
א.
ומן הכלל אל הפרט:
67. לאחר שנתתי דעתי לכלל הראיות שהובאו לפניי, שמעתי את הצדדים והעדים ועיינתי בהוראות
ייפוי הכח מצאתי שהפרשנות הצריכה הינה כטענת הנתבעים, קרי שיש לחלק את הזכויות בין
כלל המוטבים, בחלקים שווים, כפי שבוצע בפועל, וזאת משני טעמים עיקריים:
ב.
התנהלות הצדדים משך השנים תואמת פרשנות זו.
לשון ייפוי הכח במכלול הנסיבות.
התנהלות המוטבים והצדדים משך השנים:
68. עיון בהוראות ייפוי הכח מלמד שמדובר במסמך המכיל הוראות אופרטיביות בוררות המנוסחות
בלשון בהירה, כך שהסב פירט את הזכויות במקרקעין שבבעלותו, רצונו באופן העברתן ומכירתן,
התמורה בעבורן וכן התשלום שבוצע בפועל. מכאן, אין המדובר בהתחייבות ייפתוחו ', המנוסחת
בקווים כלליים, אלא בהתחייבות סגורה, המתבטאת במסוימות. הצדדים פעלו ליישום הוראות
ייפוי הכח, אשר מעמדו בהתאם לסעיף 7(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969 כהתחייבות לביצוע
עסקה, ובין היתר פעלו להשלמתה אגב רישום הזכויות על שמם בספרי המקרקעין עוד בשנת 1978
(למעט מי) בנסיבות אלה, ההתחייבות השתכללה לכדי עסקה מחייבת, והרישום הפך ראייה
חלוטה שאינה ניתנת לסתירה בכל הקשור לתוכן המרשם והזכויות על פיו כקבוע בסעיף 125 לחוק
המקרקעין.
69. משך השנים התנהלו המוטבים, ולימים חלפיהם בהתאם לחלוקה הרשומה, תוך שאף לא אחד
מהם הלין אודותיה או ביקש לשנותה, ובכלל זה גם אביו של התובע, ולימים יורשיו, היינו אחיו
של התובע. הנתבעים גרסו שהחלוקה ורישום הזכויות נערכו בהסכמת כלל המוטבים שעה
22 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
ת.
ש.
ת.
ש.
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
שקיבלו החלטה מגובשת לחלוקה שוויונית כך שכל מוטב ירשם כבעל 1/10 מהזכויות המועברות.
בהתאם לכך, ניגשו לבצע את הרישום בלשכת רישום מקרקעין, למעט המוטבים אביו של התובע
ומי. יצוין שאביו של התובע נרשם כבעל זכויות לפי אותה חלוקה שנה לאחר מכן, וזכויותיו של מי
לא הועברו ונשארו עייש הסב, לפי אותה חלוקה. לעניין זה הצהיר הנתבע: "זה היה בהסכמת
כולם… הבנים של הסב אמרו מה ששמעו ולפי זה הם הסכימו למה שהוא אמר." (ראו: עמי 53
לפרוטוקול, שו' 21). בהמשך אף הצהיר הנתבע שחלוקה זו הייתה בהתאם לרצונו של הסב, כפי
שאמר לצדדים בעודו בחיים. אפנה לעדותו בעמ' 53 לפרו' שו' 19-29:
" ש. איך אתה יכול להגיד לנו, מכוח ייפוי הכוח הזה, שבעל האדמה החליט כפי שאתה
ש.
bx
ש.
ת.
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
אומר ?…
אבל זה היה בהסכמת כולם, כלומר פ' וח', הבנים של הסב.
…ההחלטה היתה בהסכמת האחים ולא הסב שהחליט את זה?
לא, הם סמכו על הסב.
אתה אומר שהם הסתמכו על הפרשנות של הייפוי כוח ולא על דבריו של הסב.
הם הסתמכו על דבריו של הסב.
אתה שמעת את הסב אומר את זה או ששמעת את הבנים של הסב אומרים את זה?
הבנים של הסב אמרו מה ששמעו ולפי זה הם הסכימו למה שהוא אמר.
למה לא רואים את שמו של מ' במסמכים שצירפתם אותם כדי לרשום את הזכויות מכוח
ייפוי הכוח בטאבו?
באיזו שנה ?
ב 78'.
פשוט מאוד, כשרוצים לרשום בטאבו צריכים לשלם כסף ואז הוא לא היה לו כנראה כסף
כדי לרשום. עובדה שלא רק הוא, גם אביו של התובע לא מופיע שהוא 1 מ 10. אני זוכר
שהלכנו בזמנו לרשום את האדמות בטאבו הוא אמר שאין לו כסף לרשום.
מי זה הלך?
ש.
ת. פ'י, ע.א.ר, ח', ע', א.א, פ', א"
70. עוד הצהיר הנתבע שאחיו של מ', הם אלה אשר יזמו את תהליך הרישום, וכפי שהצהיר:
"ש.
אתה זה שיזמת את הרישום ?
לא, הדודים שלי, הבנים של הסב – פ,, מ', ח" (עמ' 51 לפרו' שו' 35-36).
עדותו של הנתבע לא נסתרה ע"י התובעים בכל מסמך או ראייה; למשמע עדותו, אשר הייתה
סדורה, הגיונית, נתמכת במסמכים וקוהרנטית מצאתי לאמצה, ובהתאמה, לקבל את הטענה
ולפיה רישום הזכויות בהתאם לחלוקה הנוכחית נערך בהסכמת כלל המוטבים. בניגוד לעדות
הנתבע אותה מצאתי לאמץ, עדותה של התובעת הייתה רצופת תשובות לאקוניות ומתחמקות
כגון "אני לא יודעת" או "אני לא זוכרתיי. כך גם תשובותיו של התובע היו ברובן מתחמקות, למשל
23 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
כאשר עומת עם העובדה המרכזית ולפיה עוד בשנת 1978 אביו בעצמו ניגש לרשום את זכויותיו
בטאבו עייפ החלוקה שהוסכם עליה, ענה "אני לא יודע. אתה שואל אותי שאלה שאני לא יודע
אם הוא הלך או לא הלך, לא הייתי." (עמ' 46 לפרוטוקול שו' 16-20).
71. את טענת התובעים ולפיה מצבו הפסיכיאטרי של מי מנע ממנו מלהבין את טיב פעולותיו ובכלל
זה רישום הזכויות על שמו או מכירת זכויותיו שהוענקו לו בהתאם לייפוי הכח, כפי שעשה בנכסים
אחרים, מצאתי לדחות במלואה; טענות אלה נטענו ללא כל תימוכין ולו בראשית ראייה ואף
בחקירתה הצהירה התובעת שלא ראתה את אביה כאדם חולה שכן הייתה בת שנתיים ולמעשה
מדובר בשמועה שלא ידוע מקורה, וכפי שהצהירה: "אני שמעתי שאבא שלי היה חולה
פסיכטארי". (ראה: עמי 39 לפרוטוקול שו' 21-25). בניגוד לטענותיה, בידי הנתבעים עלה להוכיח
שמי חתם על ייפוי כח בלתי חוזר לעניין זכויותיו בנכסים אחרים שהוענקו לו מכח הוראות אחרות
בייפוי הכח, וכאשר עומתה התובעת עם עובדה זו התחמקה וענתה: "לא מבינה. " (עמ' 40
לפרוטוקול שו' 1-17). בנסיבות אלה בהן הנתבע הינו האחיין המבוגר שהכיר את מי היטב,
ולדאבון הלב יותר מהתובעת עצמה, ולאחר שמצאתי את עדותו כמהימנה עליי, אני מקבלת
אותה, ומוצאת לקבוע שכטענת הנתבעים, מי היה כשיר להבין, הסכים עם הרישום, פעל לפיו, ואף
פעל למימוש זכויותיו.
72. מבלי לפגוע באמור לעיל, וגם ככל והייתי מוצאת שמי לא ידע או לא הסכים לחלוקה כפי שבוצעה,
לא היה בכך בכדי לאיין את העובדה שהתובעת בעצמה, עת בגרה, ידעה אודות חלוקה זו,
והסכימה לה. כאשר נשאלה בחקירתה הנגדית האם ראתה שכל הדודים והנתבעים רשמו
זכויותיהם שווה בשווה ענתה " כן." (ראה עמוד 37 שורה 21 ). בהמשך עדותה אישרה שאביה
זכאי לזכויות שוות לאחיו, אולם גרסה שחלוקה זו אינה כוללת את הנתבעים (ראה: עמי 37
לפרוטוקול שו' 19-28). בהמשך עדותה הצהירה שהיא מבקשת לממש זכויותיה בהתאם לזכויות
הדודים כפי שהצהירה בעמ' 38 לפרוטוקול שו' 1-17: "כמו הדודים שלי." כמו גם שאינה מבקשת
לקבל יותר מהם, וכלשונה: "לא, אני אמרתי שמגיע לי כמו הדודים שלי."
73. הנה כי כן, אף מעדות התובעת עולה שהבינה את תוכן ההסכמה שהייתה בין המוטבים, פעלה
בהתאם לה ולא הביעה כל התנגדות עת בגרה, וחרף זאת, כיום, טוענת כנגד אותן הסכמות. על
כגון דא נאמר בפסיקה כי "מידת ההוכחה הנדרשת היא ברמה גבוהה בהרבה מזו המספיקה
בהליך אזרחי רגיל" (ע"א 323/86 לרנר נ' ניב ואח' [3]). יתרה מזאת; נוכח פטירת המוטבים
טענות התובעים מועלות כלפי עיזבונם ומשכך נדרשות "ראיות חזקות יתר על המידה הרגילה
וסיוע לעדותו שלו" (דברי הנשיא שמגר בע"א 843/87 כוכב נ' עזבון המנוח חיטרוש שמעון ז"ל
ואח' [4]). הטעם לכלל זה נעוץ בעובדה, ש"בהעדר הבעל-הדבר גופו אין לדעת אם לא היה מצליח
– אילו עוד בחיים חייתו – להזים או לסתור את ראיות יריבו…" (ע"א 459/59 מ' פינקלשטיין
ואח' נ' פרושטייר ואח' [5], בעמ' 2330). למעט הנתבעים, הצדדים הנהנים מייפוי הכח שנתנו
24 מתוך 28
1
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
הסכמתם לחלוקה שבוצעה הלכו לעולמם ומשכך על התובעים מוטלת חובת הוכחה מוגברת בה
לא עמדו. העובדה שלא העלו טענותיהם עת המוטבים היו בחיים, כמו גם שלא עלתה כל טענה
מצד המוטבים, מחזקת את המסקנה שכולם שהסכימו עם החלוקה כפי שבוצעה ונרשמה, וכיום,
עם פטירתם, מבקשים התובעים לשפר את מצבם, שלא כדין.
74. עוד מצאתי שאין בתצהירים שצורפו ואשר נערכו ע"י חלק מיורשי המוטבים, שם ציינו כי
מצטרפים לטענותיהם העובדתיות של התובעים, בכדי ללמד על פרשנות שונה מזו המקורית
האוטנטית כפי שנתקבלה בהסכמה עייי המוטבים, שהינם הוריהם וסביהם של המצהירים שאינם
עוד בחיים; ראשית, אף אחד מהם לא הגיע להיחקר על תצהירו ובכלל זה על ידיעותיו אודות
הנסיבות הצריכות, כמו גם האינטרס הצומח לו מהתביעה. עיון בתצהירים מלמד שהמצהירים
העלו טענות עובדתיות ועל כן קיימת חשיבות רבה בחקירתם. בנסיבות בהן התובעים מבקשים
להסתמך על התצהירים כחלק מראיותיהם, שכן הוגשו על- ידם, היה עליהם לזמן את המצהירים
לעדות. משלא עשו כן, בנסיבות, מצאתי שאין ליתן להם משקל (ראו עוד לעניין זה: עייא 6002/92
מלק נ' עזבון הרב יהושוע דויטש ז"ל פד"י נא(5) 1. ע"א 8493/06 עזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ'
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ פד"י סד(2) 256). שנית; דווקא מקום בו היורשים,
עורכי התצהיר סבורים שהצדק עם התובעים, ובפרט מקום בו יצמחו להם זכויות נוספות באם
התביעה תתקבל, מצופה שהיה, שככל וקיימת מחלוקות אודות הפרשנות או על התנהלות
הצדדים משך השנים, גם הם היו מצטרפים כבעלי דין בהליך.
75. גם את טענות התובעים אודות משקל התשריט שצורף מצאתי לדחות; אמנם, התשריט מלמד על
חלוקה אחרת למן החלוקה שבוצעה בפועל. יחד עם זאת, על גבי התשריט מצוין במפורש "לא
לצורכי רישום" ולראייה, לא נעשה בו כל שימוש באופן שבו לא השתכלל לידי הסכם חלוקה בין
הצדדים.
76. מכל המפורט לעיל, התרשמתי שהתנהגות המוטבים והתובעים בעצמם מלמדת שהרישום
והחלוקה משקפים את אומד דעתם, כמו גם התנהלותם בפועל, ותומכת בטענת הנתבעים לפיה
אין כל מקום לשנות מהרישום שבוצע בספרי המקרקעין עוד בשנת 1978.
פרשנות לשון ייפוי הכח:
77. התובעים הגישו תרגום נוטריוני של ייפוי הכח שנערך ביום 19.8.18 ע"י הנוטריון עוייד ח'. בין
הצדדים קיימת מחלוקת ביחס לנכונות התרגום כפי שיפורט, ועיקרה לעניין פרשנות לשון הפסקה
השמינית. על כן אתייחס למחלוקת זו בלבד שכן היא הצריכה להכרעתי. להלן העתק הפסקה
השמינית מהתרגום הנוטריוני שהוגש :
25 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
בית משפט לענייני משפחה בקריות
bx
"TEOP
78. עייפ התרגום, ייויי החיבור מופיעה לפני המילה "יובני אי.." (הכוונה לבניו של א') ולפני שמות
ארבעת הנתבעים; הנתבעים מתנגדים לתרגום וטוענים שנפל בו פגם מהותי כך שהושמטה ע"י
עורך התרגום אות ייויי החיבור שהופיעה בייפוי הכח במקור לפני שמות כלל המוטבים (היינו
האחים והנתבעים) ומשכך עתרו להוצאתו מתיק בית המשפט. בהחלטתי מיום 24.02.18 נדחתה
הבקשה ונקבע: "..משנפל פגם באימות ייפוי הכוח, הופרכה אמנם חזקת התקינות של מעשי
הנוטריון, אך בלא להביא לבטלותו של ייפוי הכוח. תוצאת הפגם באימות היא העברת הנטל אל
בעל הדין המבקש ליתן תוקף לייפוי הכוח, להראות כי ייפוי הכוח תקף חרף הפגם". אקדים
ואציין שהתובעים לא עמדו בנטל המונח לפתחם לעניין זה; עוייד חורי, עורך התרגום נחקר והעיד
אודות התרגום אותו ערך. מעדותו התרשמתי שאכן התרגום אינו משקף נאמנה את לשון ייפוי
הכח במקור שכן הצהיר ואישר ששינה את נוסחו המקורי, ושם, האות ייויי החיבור הופיעה לפני
שמו של כל מוטב, למעט שמו של הנתבע 1 ייעפוי. לטענתו עשה כן מאחר וכך מחייבת השפה
הערבית.
;
וכך הצהיר עוייד ח' (עמ' 31-32 לפרוטוקול)
יש. אני מפנה אותך למקור, תאשר לי שבין השמות "האדונים הנכבדים א.מ – האם
מופיעה האות ו'?
ת. כן.
ש. האם בין כולם מופיעה והחיבור
ת. כן, לפני שם כל הבנים מופיעה אות החיבור ו.
ש. גם בשמות של בניו של א.ע.א – אותו דבר?
ש. כלומר, לפני כל 10 השמות יש והחיבור?
ת. נכון.
ת. כן. ו' החיבור מופיעה לפני השמות של בניו של א.מ – א', ר', פ' וא' מופיעה
אות החיבור ו'. בשפה הערבית בשם הראשון לא שמים לפניו ו, אלא אומרים כמו בעברית
"פלוני ואלמוני".
11
ש. בניגוד לכך, תאשר לי שבתרגום יש רק פסיקים ולא ו החיבור?
ת. למה שככה אני מבין בשפה העברית. בשפה העברית כשאתה רוצה להגיד "ו" בשמות, לא
שמים תמיד ו', שמים פסיק. זה ברור, לא צריך לשאול אותי. "
בחקירה חוזרת השיב עו"ד ח' (עמ' 32 לפרוטוקול שו' 12-15):
"ש.
ת. לפני השם 'ע' לא מופיעה האות ומאחר וככה מחייבת אותנו השפה הערבית."
תקרא אותה שוב פעם ותסתכל. האם אתה רואה שבראשון ע' יש והחיבור או אין?
26 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
79. עורך התרגום אישר שלפי לשון ייפוי הכח במקור, ו' החיבור הופיעה לפני שמו של כל מוטב, ומכאן,
על פי לשונו התחבירית אין כל מקום לפרשנות וניתן להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית,
שכן מנוסח הוא בצורה בהירה וברורה, והוראותיו קובעות שהסב ביקש להעביר ולמכור את
זכויותיו בנכסים מושא המחלוקת בחלוקים שווים לכלל המוטבים, וכפי שמצויין: "התחייבתי
למכור ולהסב חלקות אלה בחלקים שווים להייה…"
סוף דבר
80. מבלי לפגוע באמור לעיל, וגם באם הייתי מוצאת לקבל את התרגום כפי שהוצע, לא היה בכך בכדי
להביאני למסקנה שונה; כמפורט לעיל, עת נדרשת פרשנות בית המשפט, זו תבוצע באופן דווקני,
בהתאם לנסיבות העניין וככל הניתן תוך התחקות אחר התכלית הסובייקטיבית. העובדה כי ייו
החיבורי הופיעה לפני כלל שמות המוטבים המפורטים בפסקה השמינית למעט לפני ייע"י מאחר
וכך נדרש בשפה הערבית, מלמדת שחל שוויון בין כלל המוטבים. חיזוק שיש בו בכדי ללמד על
כוונת הסב לחלוקה שווה בין כלל המוטבים נעוצה דווקא בהוראה הקובעת כי .."התחייבתי
למכור ולהסב חלקות אלה בחלקים שווים לה"ה…". עת הורה הסב על חלוקה שווה לכל האדונים
הנכבדים המפורטים בייפוי הכח, אין מקום לערוך הבחנה בין המוטבים ולקבוע כל חלוקה אחרת.
עובדה זו מקבלת משנה תוקף בנסיבות העניין בהן משך השנים, כלל המוטבים התנהלו בהתאם
לחלוקה זו, כמפורט לעיל.
81. מכל המפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה שלשון ייפוי הכח אינה דרושה פרשנות וקובעת חלוקה
שווה בין כלל המוטבים. גם באם הייתה מתקבלת הטענה ולפיה נדרשת פרשנות, אזי במקרה זה
ניתן להתחקות אחר הפרשנות הסובייקטיבית, לאור התנהלות המוטבים והצדדים משך השנים,
כמו גם נוכח הוראות אחרות בייפוי הכח, וזו מלמדת כי הפרשנות הצריכה הינה כטענת הנתבעים.
בזאת תמה המחלוקת לפניי.
82. מכל האמור לעיל מצאתי שדין התביעה להידחות במלואה, וכך הנני מורה.
83. התובעים יישאו בהוצאות הנתבעים 1-5 הקשורות עם ניהול הליך זה והכוללות את שכר טרחת
עוייד בסך של 8,500 ₪. התשלום יבוצע תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי
ריבית והצמדה החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל; בהיעדר התייצבות שאר הנתבעים
או נוכח הסכמתם להליך, כמפורט לעיל, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.
המזכירות תואיל לסגור את כלל התיקים הפתוחים ותמציא פסייד לצדדים.
27 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
פסייד מותר בפרסום בהשמטת כל פרט מזהה ובכפוף לתיקוני הגהה.
ניתן היום, י"ב אדר א' תשפייב, 13 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.
…
ליאת דהן חיון, שופטת
28 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
5. ייפוי הכח נשוא המחלוקת נכתב בשפה הערבית והתובעים הגישו תרגום לשפה העברית שנערך
עייי הנוטריון עוייד ח' (ראה הודעתם ביום 19.8.18). עפ"י התרגום, ייויי החיבור מופיעה אך ורק
לפני המילה "יובני א***.." (מלשון בניו, הם הנתבעים); הנתבעים מתנגדים לתרגום וטוענים שנפל
בו פגם מהותי כך שהושמטה ע"י עורך התרגום אות ייויי החיבור.
6. ביום 23.4.18 הגישו התובעים הודעה בדבר המצאת כתב התביעה, בקשה לצו מניעה זמני והחלטה
מיום 3.5.16 לכלל הנתבעים, למעט לנתבע מס' 36 זייל אשר נפטר בטרם עת ללא שארים. כתב
הגנה הוגש רק מטעם הנתבעים.
7. ביום 31.10.18 הוגשו תצהירים חתומים מטעם הנתבעים מספר 9-33 ונתבע מספר 35, במסגרתם
הצהירו שהם מסכימים לסעד המבוקש בתביעה.
הסכמות הצדדים והמחלוקת להכרעה :
8. במסגרת קדם המשפט שנערך ביום 27.2.19 הצהירו בייכ הצדדים כדלקמן :
"המחלוקת הינה האם בשאר החלקות של המנוח ע.ב.ח.ד (הסבא) לפי ייפוי הכוח, צריכות
להירשם 1/6 או 1/10."
.(13
:
9. בסעיף 14 לסיכומי התובעים ובדיון ההוכחות מיום 7.2.20 טען בייך שהמחלוקת העיקרית
והיחידה הינה שאלת פרשנות הפסקה השמינית לייפוי הכח. כפי שנרשם לפרוטוקול (ראה: עמי
30 לפרוטוקול שו' 9-11):
"….נשארה לנו נקודת מחלוקת אחת. טוב חברי עשה שהוא מודה בזכויותיה של גב' א.ד מכוח
הייפוי כוח, אבל יש עוד נקודה שלאורך כל הדרך אמרנו שבהתאם לייפוי הכוח בלתי חוזר
לטענתנו מגיע ל מ', אביה של א.ד, 1/6 ולא 1/10 כמו שהם מנסים להראות".
10. עוד הוסכם שלעניין המחלוקת לפניי לא תידון שאלת תוקפו של צו הירושה שניתן אחר הסב.
לעניין זה אפה לדברי בייכ התובעים בדיון שהתקיים ביום 7.12.20;
"מבלי להודות בכל טענה לצורך ההכרעה בתיק עסקינן, אני יודע ומאשר שבית המשפט יקבע
על בסיס זה שצו הירושה בר תוקף וככל ויש לנו טענות לעניין צו הירושה עלינו להגיש בקשה
לביטול." (עמ' 30 לפרוטוקול שו' 15-18).
כך גם טען בדיון מיום 30.01.20 ;
"אני מסכים שבית המשפט לא ידון בתוקף של צו הירושה, על אף שהודעת כל הנתבעים באי
כשרותו של צו הירושה והם מודים ומתוודים שדינו להיות מבוטל." (עמ' 25 לפרוטוקול שו' -12
3 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
o
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
11. עוד הוסכם בין הצדדים שלא קיימת כל מחלוקת ביחס לזכאותה של התובעת להירשם כבעלת
זכויות בהתאם לחלקו של המנוח מ', בהיותה היורשת היחידה על פי דין (ראה לעניין זה דברי בייכ
הנתבעים בעמ' 29 לפרוטוקול מיום 7.12.20 שו' 4-5). לעניין זכויות המנוח מי לפי הפסקה
הרביעית לייפוי הכח הוסכם כי "ביחס לגוש
חלקה מספר 2 אנחנו מסכימים ש מי היה
זכאי להירשם כ 100% מבעלי הזכויות ועל כן א.ד זכאית להירשם". (ראה דברי ב"כ הנתבעים
בעמ' 29 לפרוטוקול שו' 14-16).
===
12. מכאן, בהתאם להסכמת הצדדים, המחלוקת היחידה העומדת להכרעה במסגרת פסייד זה הינה
פרשנות לשון הפסקה השמינית, קרי, האם כטענת התובעים, הנתבעים מהווים אחד, ומכאן כל
מוטב זכאי לקבל 1/6 מהזכויות המועברות, או שמא, כטענת הנתבעים, כל אחד מהם זכאי לחלק
שווה ככלל המוטבים, ומכאן שכל מוטב זכאי לקבל 1/10 מהזכויות המועברות. בהתאמה לאמור,
לא יידונו טענות משפטיות ועובדתיות נוספות שנטענו ע"י הצדדים ואשר אינן צריכות עם
המחלוקת לפניי.
עיקר טענות הצדדים:
טענות התובעים:
13. בשל העובדה שהתובעת הינה היורשת היחידה אחר מי, זכאית היא להירשם כבעלת זכויות בכלל
הנכסים שהיו בבעלותו, או כאלה שהיה זכאי להירשם כבעלים, לרבות הזכויות בחלקות שהוענקו
לו בייפוי הכח. לטענתם, זכויותיו של מילא הועברו על שמו עד היום, גם בחלקות אחרות אשר
הזכויות בהן הוענקו לו במלואן במסגרת ייפוי הכח (חלקה** בגוש ***) בעוד הנתבעים נרשמו
כבעלי זכויות ביתר, באופן שגרע מזכויותיו של מי ואחיו, ובהתאמה לכך, בזכויותיהם.
14. לטענתם, ייפוי הכח הוסתר מהם ועל כן סברו שהסב לא התחייב להעניק ל מי כל זכויות בנכסים.
רק בחודש 06/2014, לאחר שהגישו בקשה לצו מניעה זמני ותביעה לפירוק שיתוף לעניין חלקות
129 ו- 126 בגוש === (תיק א בבימ"ש —), קרוב משפחתם, מר ב.כ.ע.ד (להלן: "ב.ל") הציג
בפניהם את ייפוי הכח ומסר להם העתקו וכך התברר להם אודות זכויותיו של מי. לעניין העובדה
שבכתב התביעה המקורי טענו שייפוי הכח נמצא אצל אביו של התובע, גרסו כי המדובר בטעות
תמימה ובבקשה לצו מניעה זמני כמו גם בתצהירים אשר הוגשו בד בבד לכתב התביעה המקורי,
טענו שהעתקו נמסר להם עייי ב.ל.
15. התובעים סבורים שנוסחו של ייפוי הכח פשוט להבנה ואינו דורש סיוע חיצוני. לשונו קובעת שהסב
חילק בין הבנים שווה בשווה את זכויותיו כך שכל אחד מהם זכאי לקבל 1/6 מהזכויות ומכאן
שנתבעים אמורים להתחלק ביניהם בחלקו של אביהם זייל. וחרף זאת, רישום הזכויות בפנקסי
4 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
המקרקעין נעשה שלא בהתאם להוראות לשון ייפוי הכח, כך שכל מוטב נרשם כבעל 1/10
מהזכויות במקום כבעל 1/6 מהזכויות, בדומה לדיני הירושות והצוואות.
16. לדידם, ככל ונדרשת פרשנות ללשון הסעיף, יש לפעול בהתאם לקבוע בסעיף 25 לחוק החוזים וכפי
שנקבע בהלכת אפרופים עייא 4628/93, קרי, לפרש את חוזה לפי אומד דעתם של הצדדים מתוך
לשונו והנסיבות החיצוניות לו. עוד מפנים התובעים להלכה שנקבעה בע"א 7649/18 ובעיא
7729/18 רכבת ישראל נ' ביבי כבשים עפר ופיתוח בעיימ, לפיה באם מדובר בחוזה שהצדדים לו
דאגו לכלול במסגרתו בצורה ברורה ומפורשת את מכלול זכויותיהם וחובותיהם (ייחוזה סגוריי
בלשון השופט שטיין), אין מקום להחלת שיטת הפרשנות התכליתית ובמקרה כזה יש ליתן ללשון
החוזה משקל מכריע לצורך פרשנותו. בעניינו, סבורים שלשון ייפוי הכח ברורה ונהירה ועל כן
ייושמו העקרונות כפי שנקבעו בהלכת אפרופים, וגם לפי הפרשנות של נסיבות חיצוניות, נגיע
לאותה מסקנה.
17. התובעים גורסים שהנתבעים סותרים טענתם לעניין זכותו של כל מוטב מאחר ובפועל בוצעה
חלוקה אחרת; בתשריט שהגישו כראייה, נרשמה חלוקה שונה, עת חלקה שלמה נרשמה עייש דוד
אחד והנתבעים התחלקו ביניהם בשתי חלקות אחרות. לחיזוק טענתם מציינים שרק הנתבעים
התנגדו לסעד המבוקש בעוד יתר הנתבעים מסכימים לו ואף הגישו הסכמתם בהודעות חתומות
ומאומתות בפני עוייד, למעט נתבעת 8 אשר לא התגוננה ועל כן יש לראות בה כמצטרפת לעמדת
שאר הנתבעים. עובדה זו לדידם, מכרסמת בטענות הנתבעים.
18. עוד סבורים התובעים שלמעט עדות הנתבע 1 במסגרת דיון ההוכחות, הנתבעים לא הציגו ראיות
ולא הביאו עדים לתמיכה בטענותיהם, ועובדה זו פועלת לחובתם לפי הפסיקה הרווחת. טענתם
כי ייעצם הרישום בטאבו מוכיח את כוונת הסבא לחילוק של 1/10", אינה נותנת מענה להוכחת
פרשנות זו. רק נתבע 1 ראה לנכון להעיד בתיק ואילו יתר הנתבעים נמנעו מלהעיד ולהמציא ולו
בדל ראייה כהוכחה לטענותיהם בפרט לטענה המרכזית ולפיה הסבא סטה מהנוהג של חלוקת
נכסים שווה בין בניו או ילדי בן שנפטר, כקבוע בסעיף 14 לחוק הירושה. כן טוענים שהנתבע 1
סתר את עצמו עת בכתב הגנתו ותצהירו טען שהדודים ובני הדודים הסכימו על פרשות ייפוי הכח
בהתאם לגרסתו, קרי רישום של 1/10 חלקים, ואילו בעדותו הצהיר שהיו יידיבורים" בין הנתבעים
לבין הדודים או בנו הדודים לעניין פרשנות ייפוי הכח לפי חלקים של 1/6 או 1/10.
19. לדעתם, עדותו של הנתבע 1 אינה אמינה בלשון המעטה ועלו סתירות רבות בגרסתו. כך למשל
הצהיר שיחסיו עם מי היו מצוינים והכיר אותו הכי הרבה אך כאשר נשאל האם ידע על זכויותיו
של מי כל השנים השיב שאינו זוכר ובחר בשיטת הזיכרון הסלקטיבי. עוד הצהיר הנתבע 1 שמי
לא הגיע לרשום זכויותיו בשנת 1978 מאחר ולא היה לו כסף בעוד בתצהירו הצהיר שהואיל ומי
5 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
נפטר שנה קודם לכן, לא נרשמו זכויותיו על שמו. זאת ועוד, כשנשאל הנתבע 1 על תשריט החלוקה
שצורף לתצהירים לעניין חלקות 126 ו- 129 המעיד על חלוקה שאינה בחלקים של 1/10, גרס
שהתשריט אינו מיועד לצורכי רישום והחלוקה הייתה לפי זיתים ולא לפי אדמה, אולם, מעיון
בתשריט לא ניתן לראות כל התייחסות לעצים וזיתים אלא מדובר על חלוקת שטחים. על אף
הרישום על גבי התשריט יילא לצורכי רישום", הוא חתום ותוכנו מעיד על תרמית הרישום
בחלקים שאינם שווים; כך גם לגבי התשלום בעד הקרקעות. בייפוי הכח רשום שהסב קיבל
מהקונים את הכספים במזומן ובשלמות, וחרף זאת הנתבע בעדותו הצהיר מחד כי הנתבעים לא
שילמו תמורת כסף שכן הסב החזיק בכספים שקיבלו מפיצויים עקב מות אביהם, ומאידך,
בהמשך הצהיר ששילם בעבור הרכישה מכספו האישי שהתקבל מעבודתו בהסתדרות.
20. מטעימים התובעים שהעקרונות החלים על ייפוי הכח בכל הקשור לחלוקת ירושה נשאבים מדיני
הירושה ומהפסיקה שנקבעה בעניין. לטענתם, נתבע 1 הצהיר בתצהירו (סעיף 33 לתצהיר) שהסבא
חילקו העביר את זכויות המקרקעין שבבעלותו לילדיו ונכדיו ונמנע מלפרט את התמורה הכספית
שניתנה, וגם במסגרת הדיון כאשר נשאל לגבי התמורה ניסה לחמוק ממתן תשובה משום
שהתייחס לפעולות בייפוי כח כחלוקה והענקה של מקרקעין. לטענתם, לא בכדי הורה הסב
בפסקה 8 לייפוי הכח יובני א.ד זייליי, שכן מטרתו הייתה להראות שילדי המנוח באים בנעליו,
שאם לא כן, היה מציין את שמם באופן ברור. כמו כן, העובדה שצוין בתחילתו של המשפט יישווה
ביניהם" מלמדת על שוויון בין האחים.
21. התובעים סבורים שראייה לכך שייפוי הכח מנוסח באופן התומך בטענתם, הינה שהתמורה
שננקבה בו לגבי חלק מהנתבעים דומה לתמורה של כל אחד מן הדודים. אם כטענת הנתבעים היו
זכאים ליחס מיוחד מהסב בשל אירועי עבר, הרי שהיה נוקב בתמורה מסוג אחר. לעניין זה,
מציינים שבעדותו הנתבע 1 לא נתן כל הסבר למהות התמורה, כמו גם באם שולמה. לדידם, טענת
הנתבעים לפיה הסב קיבל לידיו את כל כספי הפיצויים בגין תאונת הדרכים של אביהם ובשל כך
התחייב להעניק להם זכויות שוות ערך לאלה שהתחייב להעניק לילדיו, אינה מתיישבת עם השכל
הישר, כמו גם שלא נתמכה בכל אסמכתא להוכחתה.
22. לגרסתם, התנגדות הנתבעים לתרגום הנוטריוני של ייפוי הכח שהוגש על ידם, חרף דחיית בקשתם
להוצאתו מהתיק כקבוע בהחלטה מיום 24.4.19 הינה לחובתם, נוכח עדותו. לגרסתם, עדותו של
הנוטריון אמינה וברורה ובהתאם לה ייויי החיבור כפי שמופיעה בתרגום העברי, אינה נמצאת
בייפוי הכח המקורי לפני שמו של הנתבע ייעפויי שכן כך מחייבת השפה הערבית. על כן, כל השמות
בייפוי הכח לאחר הנתבע 1, שהם אחיו, מתחברים אליו כגוש אחד. לעניין זה מוסיפים שהנתבעים
לא הציגו כל תרגום נוטריוני אחר לסתירה. זאת ועוד, על פי סדר כתיבת בני הסב בפסקה
השמינית, האח === זייל מצוין אחרון ושמו מחובר ליתר אחיו באמצעות ייויי החיבור ולאחר מכן
6 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
מצוינים ילדיו כבאים במקומו. בכתב הגנתם המקורי טענו הנתבעים (בסיפא של סעיף 7) כי
המשיבים נכנסו בנעלי אביהם בהתאם להחלטת המנוחיי. מטענה זו יש ללמוד על האופן בו הם
מתארים את זכותם כמי שבאו בנעליו של אביהם המנוח וקיבלו זכויות ביחידה אחת כמו הדודים.
על כן אין לתת להם ישועה לשנות הודאה זו בהמשך ההליך.
23. לדעתם, אין ברישום הזכויות בפנקסי המקרקעין בכדי להעניש את התובעת שהינה יורשת עפ"י
דין אחר אביה שנפטר בטרם הרישום שבוצע מבלי שנתן הסכמתו לכך שכן הייתה אז בת שנתיים
ולא קיבלה כל הזדמנות להשמיע דבריה או התנגדותה, ועל כן יש להעדיף במקרה זה את האמת
על פני הרישום. לעניין רישום הזכויות מוסיפים וטוענים שמי היה חולה פסיכיאטרי ואף אושפז
בבתי חולים פסיכיאטרים עד שנפטר בשנת 1977 וגם מסיבה זו לא נרשמו הזכויות על שמו. אחיו
ואחייניו של מי (הנתבעים) נרשמו כבעלי זכויות בשנת 1978, שנה לאחר מותו וגם הם לא פעלו עד
אז לרישום זכויותיהם. מבדיקתם בלשכת רישום מקרקעין עולה שכאשר נרשמו הזכויות לבקשת
האחים והאחיינים, שמו של מי הושמט. לטענתם, הנתבעים טענו בכתב ההגנה המקורי שנתמך
בתצהיר של הנתבע 1, שמי סבל מהפרעות נפשיות והיה מטופל פסיכיאטרית (סעיף 8) אך שינו
טענה זו בכתב ההגנה המתוקן.
24. לעניין טענת התיישנות לה טענו הנתבעים סבורים שהזכות מתחילה ממועד ההודאה, ובמקרה דנן
הודו הנתבעים לאורך כל הדרך בזכותו של מי ובתו היורשת. מכאן, בהתאם להוראת סעיף 9 לחוק
ההתיישנות תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") ועת הודה הנתבע בקיום זכות התובעת
בתקופת ההתיישנות או לאחריה, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה. כן טוענים
שבפרוטוקול הדיון מיום 27.2.19 עמי 20 שו' 5-6 הצהיר והודה בייכ הנתבעים שהתובעת הייתה
קטינה ולכן אין לה מחסום של התיישנות בדומה לשאר הנתבעים. זאת ועוד; הנתבעים מוחזקים
להיות נאמנים על זכויותיהם הנובעות מייפוי הכח, וכל עוד לא התכחשו לאותן הזכויות אין למנות
את תקופת התיישנות וזו תחל להימנות ממועד ההתכחשות, כנטען בכתב ההגנה המקורי. לעניין
זה מפנים להלכת תורג'מן (עייא 1559/99 צ'מבלר נ' תורג'מן, ניתן ביום 29.6.03) וטוענים שעילת
התביעה כנגד נאמן נוצרת רק מהרגע בו הנאמן כפר במטרת הנאמנות או הפר את חובת הנאמנות
שלו כלפי הנהנה ורק אז מתחיל מרוץ ההתיישנות אולם במקרה דנן, מעולם לא הייתה כל כפירה
בחובת הנאמנות לא מצד המוריש ולא מצד יורשיו.
25. מבלי לפגוע באמור, חוזרים על טענתם ולפיה נודע להם על קיומו של ייפוי הכח רק תקופה קצרה
לפני הגשת התביעה וממועד זה לכל היותר מתחילה תקופת ההתיישנות. לטענתם, הוכיחו שעד
אז לא הוצג להם ייפוי הכח והסתרתו עולה כדי רמייה וחוסר תום לב ועל פי הוראת סעיף 7 לחוק
ההתיישנות, תקופת ההתיישנות תחל מהיום שגילו על התרמית. לחלופין, לפי הוראת סעיף 8
לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות מתחילה מהמועד שגילו את העובדות שנעלמו מידיעתם
7 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
.3.12.1975
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
מסיבות שלא היו תלויות בהם ושבזהירות סבירה לא יכלו למנוע אותן. למעלה מן הנדרש מציינים
שלא עברו 25 שנים מאז שלתובעת מלאו 18 שנים עד להגשת התביעה דנן שכן היא ילידת
26. מכל האמור עותרים התובעים לקבוע שמי זכאי להירשם כבעל זכויות ב- 1/6 מהחלקות המצוינות
בפסקה השמינית, ובהתאמה יש להורות על תיקון הרישום באופן בו יוקטן חלקם של הנתבעים
וכלל המוטבים או יורשיהם.
טענות הנתבעים:
27. הנתבעים סבורים שדחיית התביעה מתחייבת מנימוקים רבים ודי בכל אחד מהם בכדי להורות
כן, לרבות העובדה שהתובע הגיש תביעתו כנגד עצמו. לדידם, מדובר בתביעת סרק קנטרנית,
מופרכת וחסרת כל יסוד ולא יתכן שיורשת אחת מתוך למעלה מ- 100 יורשים, סבורה שיש לפרש
את ייפוי כח שנערך לפני 61 שנים בצורה אחרת ממה שהמוטבים שלו פרשו, וזאת לאחר שכבר
בשנת 1978 בוצע רישום סופי לפי סעיף 125 לחוק המקרקעין עייי כל המוטבים. לטענתם, התובעים
מתנהלים בחוסר תום לב תוך ניסיון נפסד לעקוף את דיני המרשם ודיני ההתיישנות ובהתנהלותם
מבקשים לכפות פרשנות שתגדיל את חלקם, והכל בניגוד לרצון הסב ובניגוד להסכמת המוטבים
והיורשים כיום. כמו כן, התנהלותם מנוגדת לחלוקה הנהוגה כבר עשרות שנים, לרבות על- ידם.
28. הנתבעים גורסים שהתובעים התעלמו כליל מהסכמה הדיונית לפיה המחלוקת היחידה תהא
בעניין פרשנות ייפוי הכח, ובסיכומיהם חזרו על כל טענות שפורטו בכתב התביעה ואף ביצעו
הרחבת חזית אסורה בטענתם כי ייהנתבעים מוחזקים להיות נאמנים על זכויותיהם של התובעים
בכלל ותובעת בפרט, בכל הנוגע הנובעות מייפוי הכחיי (סעיף 37 לסיכומי התובעים); לדידם,
המדובר בטענה שלא נטענה בכתב התביעה ולא הוכחה ומעבר לכך, עפ"י הפסיקה לא מתקיימים
התנאים המצטברים, ובכלל זה שיחסי נאמנות מתקיימים בין המוכר לקונה ולא בין הקונים
עצמם.
29. מוסיפים הנתבעים שהסכמת הנתבעים הנוספים אינה מכרסמת בהגנתם ואינה רלוונטית, שכן
אף אחד מהם מעולם לא הגיש תביעה ביודעו כי הוא מושתק, והסכמתם הינה כאפס עת החלוקה
בוצעה בהסכמה. בנוסף, כופרים הנתבעים בטענה ולפיה יש להעביר את נטל ההוכחה לפתחם
בשאלת ההסכמה לחלוקה, בהיותה מנוגדת לסדרי הדין שכן המוציא מחברו עליו הראייה. זאת
ועוד; אף אחד מבניו של הסב לא הלין מעולם כנגד הרישום חרף רצונה של התובעת לשנות את
הרישום, ועובדה זו עולה אף מעדותה עת גרסה שחלקה צריך להיות יילא יותר מהדודים", דהיינו
אין בכוונתה לקבל יותר מדודיה המוטבים.
8 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
30. הנתבעים סבורים שבמקרה הנדון חל עקרון ייהנטל המוגבר" מאחר ועסקינן בתביעה כנגד עיזבון
לשינוי בזכויות הרשומות על שמם עוד משנת 1978. מכאן, על התובעים להוכיח ראייה מקדמת
אולם לא עמדו בנטל זה משני טעמים; הראשון, שאם הסב היה רוצה לקבוע חלוקה כטענתם,
היה כותב זאת במפורש, והשני, שהוכח שנפל פגם בתרגום אותו הגישו באופן בו הושמטו אותיות
כגון ייויי החיבור.
31. עוד גורסים שרישום הזכויות הושלם לטובת 9 מבין 10 המוטבים אולם מי נפטר שנה קודם לכן,
ועל כן זכויותיו נותרו רשומות על שם הסב. אף אביו של התובע רשם את הזכויות על שמו בשלב
מאוחר יותר מהמועד בו נרשמו הזכויות עייש שאר מוטבים, עובדה שלא צוינה, ועת נשאל על כך
התובע הצהיר כי הוא לא רשם. מישהו הלך ורשם, אני לא יודע מי. אבא שלי לא הלך"י. כך גם
התובעת בחקירתה לא ידעה להסביר מה הסעד לו עותרת ומדוע, והודתה שהיא מעוניינת בחלק
של אביה, שחייב להיות כחלקם של אחיו (עמוד 37 לפרוטוקול שו' 23-30). מנגד, התובע הודה
בחקירתו שהתביעה הוגשה בתיאום עם בני דודיו ולאחר שנלקחה החלטה משותפת, באומרו ייכל
הזמן יושבים, לאחר שראינו את ייפוי הכח החלטנו ביחד"י.
32. ברקע העובדות מתארים הנתבעים שאביהם המנוח נהרג בתאונת דרכים בטרם עת, ובשל עבודתו
במשרד החקלאות התקבלו פיצויים בסכומי עתק ויכופר"י מהנהג המפגע. הסב לקח לידיו את כל
הכספים שהתקבלו ובאמצעותם גידל אותם תחת חסותו, טיפח אותם ותמך בכל ילדיו בבניית
בתים. כפיצוי על השימוש בכספים לטובת בניית הבתים של כל ילדיו, חילק את נכסיו באופן שווה
בין ילדיו לנכדיו באופן בו כל אחד זכאי להירשם כבעל 1/10 מכלל הזכויות. ראייה לכך, לדבריהם,
ניתן למצוא בהוראות הנוספות של ייפוי הכח, שם העניק להם הסב נכסים נוספים (בפסקה 7) כפי
שהעניק לילדיו, ואת הזכויות נשוא המחלוקת, כמפורט בפסקה 8, העניק שווה בשווה לכל
המוטבים, הם ובניו
33. הנתבעים מכחישים את טענת התובעים בדבר אי כשרותו של מי וטוענים שפעל למימוש זכויותיו
עפיים ייפוי הכח ומכר למר מ.ע מכפר חלק מזכויותיו בחלקה === גוש ===. בהתאם, ביום
5.3.72 חתם על ייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר, על מנת לקנות חלקה אחרת עליה בנה את ביתו שעד
לפני זמן מה התגוררו בו התובעים עצמם. מוסיפים, שלמי הייתה עוד חלקה הידועה כחלקה =
בגוש === בכפר שקיבל מאביו וגם אותה מכר בשנת 1972 לצורך בניית ביתו, וזאת
זאת ועוד, בשנת 1996 נתבעת 33
באמצעות עסקה שנכרתה בעייפ עם מר יית.שיי מכפר
בתו של נתבע 30, או גורמים מטעמה, זייפו צוואה בהתאם לה ירשה את מלוא זכויות הסב
במקרקעין, ואלה נרשמו על שמה, לרבות זכויותיו של מי. לאחר הליך משפטי שהתנהל בתיק ה.ת
=== הרישום בוטל, כך שזכויותיו של מי שוב נרשמו על שם הסב. מכאן, חזקה על התובעים,
ובפרט התובע 2 שיידעו על קיומו של ייפוי הכח או היה עליהם לדעת ולגלות שידעו, וחרף זאת
השתהו שיהוי קיצוני בהגשת התביעה וזו הוגשה כ- 56 שנים לאחר עריכת ייפוי הכח, כ- 36 שנים
9 מתוך 28
==
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
"TEOP
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 8153-05-16 ד ואח' נ' ד ואח'
לאחר רישום הזכויות במקרקעין וכ- 24 שנים לאחר שהנתבעת הגיעה לגיל הבגרות. משך כל
השנים התובעים ישבו בחיבוק ידיים ולא הלינו דבר ובהשתהותם, גרמו לנזק ראייתי כבד שכן
בעלי העניין המנויים בייפוי הכח, למעט הנתבעים, הלכו לבית עולמם (הסב נפטר ביום 22.6.66,
מ.ע.א נפטר ביום 22.11.91, ע.א.ע.א נפטר ביום 26.12.07, פ.ע.א.ד נפטר ביום 15.08.11, ח.ע.א.ד
נפטר ביום 20.4.11).
34. לעניין טענת השיהוי מפנים להלכה שנקבעה בתצ(תייא) 1691-04-10 חמאדה דיאב נ' הפניקס חבי
לביטוח בע"מ וטוענים כי בענייננו מתקיימות החלופות; חוסר תום לב שכן התובעים ידעו שלא
קיימת להם עילת תביעה וחרף זאת פתחו בהליכים המכוונים נגד צו ירושה. שנית, המדובר
בשיהוי מובהק תוך שימוש לא נאות בזכות התביעה ופגיעה בציפייה לגיטימית של הנתבעים שלא
להיתבע. בנוסף, בחלוף הזמן הנתבעים שינו מצבם וחלק מהם העביר את הזכויות שהוענקו להם
לצדדים שלישיים מתוך ידיעה שפעלו בהתאם להוראות ייפוי הכח ורישום הזכויות שלא היו
שנויות במחלוקת. עוד נגרם להם נזק ראייתי כבד שכן המוטבים נפטרו. מכל האמור סבורים
שהשיהוי הרב דורש את דחיית התביעה.
35. מבלי לפגוע בטענת השיהוי טוענים הנתבעים שיש להורות על דחיית התביעה מפאת התיישנות
של עשרות שנים, שכן מאז שנחתם ייפוי הכח חלפו 56 שנים והזכויות נרשמו על שם המוטבים
עוד בשנת 1978. לדידם, יש נפקות רבה לשאלת המועד בו נודע לתובעים אודות קיומו של ייפוי
הכח ולעניין זה העלו שלל גרסאות סותרות; לאורך ההליך נאחזו בטענה שנודע להם בשנת 2014
בסמוך להגשת התביעה בעוד שבסעיף 11 לכתב התביעה המקורי טענו שגילו אודות ייפוי הכח
בחודש 6/14 לאחר שנתבעים הגישו בקשה לצו מניעה זמני בתביעה לפירוק שיתוף. לאחר מכן
בסעיף 11 לכתב התביעה המתוקן טענו טענה חדשה העומדת בסתירה לטענות הקודמות ולפיה
יפויי הכח ניתן להם ע"י ב.ל. גם עדותם סותרת את גרסאותיהם שכן העידו שאבי התובע החזיק
בייפוי הכח, בעוד ב.ל הצהיר שידע על קיומו עובר לפטירת אביו ( ולכך מפנים לעמי 50 שו' 13-14
לפרו'). התובעת מאידך הצהירה שנודע לה על יפוי הכח כשבעלה התובע יהביא את המסמכים
מ**** *י (מפנים לעדותה בעמי 37 שו' 12-15), ועל כן, מן הראוי שהתובע יעביר לב.ל את היפוי כח
ולא להפך. זאת ועוד; התובע העיד שהוא וכל המוטבים ידעו על קיומו של ייפוי הכח וחרף זאת
ישבו ללא מעש לאורך שנים. מכאן סבורים שנשמטה הקרקע מתחת לטענה הלא הגיונית למרמה
או הסתרת יפוי הכח, והמרמה הינה מנת חלקם.
36. מוספים וטוענים הנתבעים לעניין המועד בו נודע לתובעים על ייפוי הכח, כי העובדה שפנו בהליך
לקבלת צו ירושה אחר המנוח למי עוד בשנת 1999, לאחר שאמה של התובעת הסתלקה מהעיזבון
והיא נותרה יורשת יחידה, מוכיחה שידעו על ייפוי הכח שכן הפכו להיות צד להליכים משפטיים
בנעלי מי. לדידם, לא בכדי בעדותם, מתחמקים התובעים מהעובדה שהוצא צו ירושה למי ואף
אינם שוללים את זיופו, כל זאת על מנת שלא יהא בכך בכדי להוכיח שידעו על ייפוי הכח (לעניין
10 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
