ירושלים: DOCPROPERTY DocDateEng * MERGEFORMAT 23.02.2023
DOCPROPERTY DocDateHeb * MERGEFORMAT ב’ באדר תשפ”ג
תקציר פסק דין, בית משפט לענייני משפחה ב”ש, תיק אמ”ץ 33/20
בפני השופטת רותם קודלר עיאש
פסק הדין עוסק בקטין שגדל מיום לידתו אצל הדודים שלו, כאשר סיפור חייו האמיתי הוסתר ממנו וכאשר התברר תוך ניהול ההליך, כי חלק מנסיבות חייו היו ידועות לו בדרכים כאלה ואחרות ואף הוא היה נוהג בסתר לקרוא לאמו הביולוגית אמא, כאשר הדודים שמגדלים אותו לא היו נוכחים. התברר כי הילד נלקח מאמו בסמוך ללידתו, תוך שהיו מביאים אותו אליה בעת ינקותו להנקה ובסיום ההנקה היה נלקח ממנה.
ב”כ היועמ”ש במשרד הרווחה ביקש מבית המשפט לאשר את הסכמת האם לאימוץ בנה הקטין על ידי הדודים וטען כי לטובת הקטין ניתן להכשיר את מסירתו בניגוד לחוקי המדינה. הבקשה להכריז על הקטין כפנוי לאימוץ הוגשה ביחס למסמך שנחתם ע”י האם, ולפיו היא מסכימה למסור את בנה לאימוץ, אלא שהתברר כי מדובר בקטין שנולד במהלך נישואיה עם בעלה, ואותו מסרו היא ובעלה לאחיו של הבעל ואשתו, בהליך לא חוקי, שמעולם לא אושר ע”י רשויות מדינת ישראל. הדודים גידלו את הקטין במהלך 7 שנים ולאחר 7 שנים הגישו בקשה לאמץ את הקטין. מאחר והקטין מעולם לא הוכרז פנוי לאימוץ, נעשתה פנייה לאשר את הסכמת אימו לאימוצו בידי הדודים. אביו של הקטין הלך לעולמו עוד טרם פתיחת ההליכים.
בית המשפט דחה את בקשת משרד הרווחה להכריז על הקטין כפנוי לאימוץ ואף דחה הבקשה לתת לדודים לאמצו וקבע כי מה שנעשה הן ע”י ההורים הביולוגים והן ע”י ההורים המגדלים הוא מעשה אסור עוד קבע כי מדובר בקטין אהוב בשני הבתים, הן הבית הביולוגי והן הבית המגדל.
בית המשפט קבע כי עסקינן בבקשה לאשר הסכמה לאימוץ שניתנה ע”י אישה שהיתה אישה רביעית לבעלה המנוח, כיום אלמנה ממנו, אשר היתה תלויה בעת חייו של הבעל בצורה מוחלטת בבעלה ולאחר פטירתו, תלויה לחלוטין בבניו מנישואיו הראשונים. עוד קבע כי עסקינן במקרה חמור מעין כמוהו שמדינת ישראל אינה יכולה להכשירו. טובתם של ילדים וילדות היא כי לא יבוצעו מסירות שלהם כאילו היו חפץ וכי ב”כ היועמ”ש פעל כנדרש כאשר בנסיבות העניין הביא את הסכמת האם הביולוגית לפתחו ולא הסתפק בהחתמתה במשרדי השירות למען הילד. על פי פסק הדין מדיניות מדינת ישראל שוללת כל צורה של סחר בבני אדם בכלל ובקטינים בפרט וככל שהיה בית המשפט נעתר לבקשת משרד הרווחה להכשיר בדיעבד את פעולת מסירת הקטין, עלול הדבר להוות עמדה הסותרת את המדיניות הראויה של מדינת ישראל, זאת שעה שמדינת ישראל אף חתומה על האמנה הבינלאומית למניעת סחר בבני אדם והיתה המדינה הראשונה מחוץ לאירופה שהצטרפה לאמנה.
בית המשפט לא השתכנע כי האם הביולוגית בנסיבות שנוצרו חופשיה לדעה עצמאית, שכן דעתה קשורה בעומק התרבותי שלה, בין היתר במחויבות שהיא חשה להתחייבות שמסר בעלה המנוח, כאשר בכך למעשה התברר כי מי שהתחייב למסור את הקטין לדודים הוא הבעל המנוח ולא ידוע ולא ניתן לדעת היום האם כלל ניתנה לאם הביולוגית הזדמנות להביע את דעתה בעניין לקיחת פרי בטנה ממנה בסמוך ללידתו.
ביהמ”ש קבע כי למעשה הדודים ביקשו להכיר באמצעות חוק האימוץ בהורות שלהם כלפי הקטין, זאת על יסוד הסכם פרטי שלהם עם הוריו של הקטין כאשר אף גורם מוסמך במדינת ישראל לא בחן את המקרה בעת מסירת הקטין והפנה בענין זה לפסיקת ביהמ”ש העליון אשר קבע במספר פסקי דין כי עשיית הסכם פרטי להולדת ילדים מנוגדת לתקנת הציבור ומתן חופש לאזרחים לפעול ללא מגבלה ולא פיקוח, בלא ששלב משלבי המהלך עומדים לבקרה של גורם מוסמך, עלול להביא לניצול גורמים מוחלשים בהליך ההולדה תוך פגיעה בטובת היילודים.
פסיקת ביהמ”ש העליון בענין זה קובעת כי הנפגע העיקרי מתהליכים אלו יהיה הילד ועל כן מדגיש ביהמ”ש לענייני משפחה כי מצא לדחות את בקשת הדודים לאמץ את הקטין ואף הורה לעו”ס חוק נוער להתערב בעניינו של הקטין ולבחון האם אכן טובתו להמשיך ולגדול במקום הימצאו הנוכחי, אליו נמסר בצורה לא חוקית, בסמוך לאחר לידתו או האם טובתו בהשבתו לבית אימו הביולוגית, שכן מדובר בילד צעיר שיודע את נסיבות הולדתו ומסירתו לדודיו, אשר כל חייו לפניו ויש לאפשר לו לגדול כפי זכותו הבסיסית בבית אימו מבלי לגרוע מאפשרות הדודים לקחת חלק בטיפול בו ולסייע בגידולו וחינוכו כדודים אוהבים.
הנוסח המחייב הוא אך ורק נוסח ההחלטה / פסק הדין. התקציר אינו בא כתחליף להם.
