בפני
כבוד השופטת מאיה לוי
תובע
ח' ס' ת"ז *********
נגד
נתבעת
ש' ס' ת"ז *********
פסק דין
הקדמה:
שלוש תובענות עומדות על המדוכה: האחת, תביעה לתשלומי מזונות ומדור קטינים, השנייה למשמורת וחלוקת זמני שהות, והשלישית – תביעה לפירוק שיתוף.
האם – ש' ס' הקדימה והגישה את שתי התובענות הראשונות, ואילו האב – ח' ס' הגיש לאחר מכן את התובענה השלישית.
למען הנוחות ורצף הקריאה, האם תכונה: "התובעת"/"האם"/"האישה" ואילו האב יכונה: "הנתבע"/"האב/"האיש".
הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 2000.**.**, נפרדו ביום 2017.**.**, והתגרשו זמ"ז ביום 2019.**.**.
מנישואי הצדדים נולדו ארבעה ילדים: ל' ילידת 2001.**.** (כבת 21 – בגירה), ש' יליד 2003.**.** (כבן 18.5 – בגיר), ר' יליד 2007.**.** (בן 14.5) ו-א' יליד 2012.**.** (בן 10).
ביום 8.4.2018 מונה עו"ס לס"ד מהמחלקה לשירותים חברתיים ב****** ובהמשך, בתאריך 18.7.2019 מונתה אפו' לדין מטעם הסיוע המשפטי – עו"ד זיו זהבה יאיר.
ביום 10.4.2018 מונו מומחים לשם פירוק שיתוף ואיזון המשאבים – השמאי דן ברלינר וכן רו"ח אלי רואש.
חוות הדעת השמאית ניתנה ביום 2.5.2018, ואילו חוות הדעת האקטוארית ניתנה ביום 23.10.2018.
הצדדים הסכימו ביום 14.7.2019 כי הנתבע ישלם לתובעת את דמי האיזון (הסכום אשר נקבע בחלופה הראשונה בחוות הדעת האקטוארית), וכן סכום נוסף אשר נקבע על-ידי כב' בית הדין הרבני ובסך הכול 105,000 ₪ (עמ' 15 לפרו' מיום 6.4.2022).
בנוסף, מכרו הצדדים את דירתם המשותפת באופן עצמאי וללא צורך בכינוס נכסים, והתמורה אשר התקבלה בגין המכירה חולקה ביניהם.
תכולת הדירה (המיטלטלין) חולקה גם כן על דרך עריכת שתי רשימות על-ידי התובעת, ובחירת אחת מהן על-ידי הנתבע, מבלי לגרוע מהן פריטים אשר נמצאים בשימושם של הילדים בלבד.
ביום 30.9.2021 הוגשה חוות דעת משלימה מטעם האקטואר בהמשך לשאלות ההבהרה מטעם התובעת, בקשר לתשלומים והעברות אשר נערכו ע"י הנתבע, לאחר המועד הקובע.
אם כן, הפלוגתות אשר נותרו שנויות במחלוקת בין הצדדים כוללות חלק מצומצם מהתיק הרכושי, זמני שהות, שיעור המזונות והמדור, צרכי הקטינים וכן תשלום בסך 7,500 ₪ אשר הושת על הנתבע במסגרת ההליכים ותשלומו הוקפא עד לקיום דיון ההוכחות/מתן החלטה אחרת ביחס למימושו, כפי שעוד יפורט בהמשך.
דיון והכרעה:
אקדים ואציין כי לאחר עיון מעמיק בחוות הדעת האקטואריות הקיימות בתיק (הראשונה והמשלימה), טיעוני הצדדים, חקירותיהם, ההשלמות בכתב לסיכומיהם וכן בחינה מדוקדקת של האסמכתאות, אני מוצאת לנכון לחייב את הנתבע בתשלום סך של 7,500 ₪, אשר יופקד בקופת חיסכון ייעודית לטובת מימון טיפולים רגשיים/פסיכולוגיים לקטינים, וכן לחייב את הנתבע בתשלום מזונות רטרואקטיבי בסכומים משתנים, לצד השבת חלק מהסכומים אשר פורטו בגדרי חוות הדעת המשלימה, הכל, כפי שיפורט בהרחבה להלן.
זמני השהות בין האב לבין הקטינים, התשלום אשר הושת על האב בסך 7,500 ₪, הדרכה הורית והפניית הצדדים ליחידת להתמכרויות ב****** בקשר עם בנם ש':
עוד לפני שנצלול לדיון לגופו של עניין, יצוין, כי זמני השהות המתקיימים כיום בין האב לבין הקטינים, לא התקיימו בצורה סדירה לכל אורך ההליך ולא יושמו בשטח הלכה למעשה, זאת על אף החלטות ברורות וקביעות אופרטיביות של בית המשפט, בדבר הצורך בחלוקה שוויונית של זמני השהות, למען טובת הקטינים.
על אף המלל הרב המתחייב מציטוט עיקרי המלצות העו"ס לס"ד, הסכמות הצדדים וכן קביעות בית המשפט בנושא זמני השהות, יש צורך בעמידה מפורטת על אלו, כדי לתאר תמונה מלאה בדבר התנהלות הצדדים לאורך ההליך, ולשם הבנת הרציונל העומד בפני ההחלטה להשית על האב תשלום בסך 7,500 ₪, כאמור לעיל, לטובת טיפולים רגשיים ופסיכולוגים לקטינים.
ביום 2.5.18 הודיעה העו"ס לס"ד על הסכמות הצדדים ביחס לזמני השהות של הילדים עם האב:
פעמיים בשבוע בימי שני ורביעי כדלהלן –
ביום שני החל מהשעה 16 ועד השעה 19.
ביום רביעי החל מהשעה 15 ועד השעה 19
כל שבת שנייה החל מיום שישי בשעה 17 ועד ליום שבת בשעה 17 (בעיקר ביחס לבן הצעיר א', כאשר לשלושת הקטינים הגדולים תינתן אפשרות לחזור לבית האם ביום שישי בערב).
ההסכמות והוראות העו"ס לס"ד קיבלו תוקף של החלטה שיפוטית.
בתסקיר המשלים מיום 29.4.2019 נכתבו הדברים הבאים:
"מהותו של התסקיר המשלים הינו טובתם של הקטינים אשר נמצאים במרכזו של קונפליקט ומאבק בעצימות גבוהה של הוריהם…ל' תארה בפניי באופן בוגר וכואב את השינוי שחל באביה מאז שעזב את הבית ואת השינוי בסדר העדיפות שלו וביחס כלפיה וכלפי אחיה. לדבריה יש העדפה מציגו את הזוגיות וחיי המשפחה החדשים שהוא יוצר, דבר שגורם לו להיות פחות נוכח בחייה ובחיי אחיה…ל' מתארת חזרה לקשר בסיסי עם אביה לאחר נתק, נפגשת עמו בסופי שבוע אחת לשבועיים בלי לינה ולעיתים הם נפגשים בבית הספר או משוחחים מעת בטלפון…בשיחה עם ש' בלטה המצוקה הקשה שהוא חווה, האכזבה מדמות האב המוכר והאמביוולנטיות שלו ברצון בקשר עם אביו…ר' אינו פוגש את אביו בסופי שבוע וגם המפגשים בימות השבוע הינם חלקיים. גם ר' מתאר חוסר נוחות מול מעשיו של אביו והבאת בת זוגתו של האב למפגשים אתו והוא אינו רוצה שתהיה חלק מחייו. ר' מתאר קושי לתאר עם אביו, חש שהוא כאדם זר ולא יכול לדבר עמו בפתיחות…א' מקבל שעות שילוב וטיפול רגשי אחת לשבוע. א' מספר שהוא אוהב ללכת לאביו, מתאר חוויות משותפות…סיכום והערכה – האם מוצפת, מתנהלת כשורדת…. קורעת תחת עומס האחריות והטיפול בילדיה כהורה אחראי ויחיד בחייהם. הדבר גורם לה להמשיך ולדרוש מהאב מעורבותו בחיי ילדיו וקיומם של זמני שהות כזמנם וסדרם למרות שילדיה פגועים מהתנהלותו של האב ואינם רוצים בקשר כזה עמו. יחד עם זאת האם מצליחה לגייס את עצמה לטובת ילדיה ומבינה את הצורך בהתגייסות לטיפול ולהדרכה על מנת ליצור שינוי במצבם…האב נמצא במאבק קשה מול האם…הדבר אינו מאפשר לו לראות את צורכי ילדיו כקודמים לצרכיו…האב בעצמו מעיד על כך שיש פער ממה שנתן בעבר למה שיכול לתת כרגע בשל חסרון בזמן פנוי…האב אינו לוקח אחריות על המצב למרות ששלושה מתוך ארבעת ילדיו אינם מגיעים לזמני השהות כסדרם והניתוק מהם מתגבר עם כל יום שעובר. הילדים חווים את השינוי והפער, כועסים על אביהם על בחירתו בתחושתם בבת זוגתו וילדיה על פניהם ומאותתים על מצוקתם. כל ניסיון לנהל שיח עם האב על צורכי הילדים חוזר מצידו לשיח על הקונפליקט מול האם ולהאשמות כלפיה…" (ההדגשות אינן במקור).
בתסקיר העו"ס לס"ד מיום 17.6.20 נכתב כדלקמן:
"אבקש לציין שבכל ניסיונות ההתערבות שלי לא הצלחתי לגרום לאב לחזור לזמני שהות מלאים כפי שהוחלט בבית המשפט ולכל הצעה או בקשה האב נתן הסברים מדוע התנהלותו עונה לחלוטין על החלטות בית המשפט ועל צרכי הקטינים ואף מעבר לכך. אני סברתי שנימוקיו לא מקובלים ולהבנתי אינם משקפים את כוונת בית המשפט. אני סבור גם כיום שהוא פועל בדרך המציבה את הנוחות שלו בעדיפות גבוהה יותר מטובת ילדיו…מההכרות עם כל המשפחה בחודשים האחרונים ניתן לומר למיטב ידיעתי שזמני השהות אינם מתקיימים ע"י האב באופן מלא ועפ"י החלטות כב' בית המשפט…האב מסביר שיש לו אילוצי עבודה שמקשים עליו לעמוד בזמנים אלה ולכן הוא מפצה על כך בימים אחרים ואף מעבר לשעות שנדרש. הסבר זה לא מקובל ואיננו עולה בקנה אחד עם טובת הקטין מקום שמצב זה גורם לו לאי וודאות ולבלבול והדבר חמור במיוחד מכיוון שמדובר בקטין הסובל מבעיות קשב וריכוז שמתקשה להכיל את חוסר היציבות הזאת…גם הקשר של האב עם הקטין ש' באמצע השבוע איננו יציב ומתקיים באופן מזדמן יותר מאשר בקביעות…בכל החגים האחרונים…ש' לא נשאר ללון אצל האב. גם א' לא נשאר ללון אצל האב ולמרות העובדות האלה, האב עומד על דעתו שהוא מקיים כראוי את זמני השהות. לשיטתו די בכך שהקטינים שהו אצלו שעתיים בערב החג או ארבע שעות לערך ביום החג השני, כדי להכריז שהקטינים היו אצלו בחג…האב מגדיל לעשות ונותן פרשנות לתקופת החופש הגדול וטוען שבאף משפחה בגירושין האב איננו לוקח את הילדים לשבועיים רצופים או אפילו לא לשבוע ברצף…להערכתי האב חצוי באופן בולט בין הרצון להשקיע במשפחתו החדשה וחייו החדשים לבין המחויבות הרבה לילדיו…" (ההדגשות אינן במקור).
בעמדת האפו' לדין מיום 28.7.2020 נכתב כדלקמן:
"…נראה שהקטינים עדיין פגועים מהקונפליקט בין הוריהם, ובפרט מהתנהלותו של האב כלפיהם, חוסר התחשבותו בם, התנערותו מצרכיהם, העדר שמיעת קולם ורצונם, תחושות קשות עד מאוד המלווים את הקטינים, אשר כל אחד בדרכו נשמע פגוע עד עמקי נשמתו…הבת ל' אינה בקשר עם אביה…הקטינים כל אחד בדרכו הבהירו כי מבינים בחירתו של אביהם באותה בת זוג, אולם אין הם רוצים כי זו תהא חלק מחייהם, ולכן חשים תסכול רב כי על אף שפונים לאב פעם אחר פעם כי זה ימנע מהבאת בת הזוג למפגשים ביניהם, ממשיך האב להביא אותה, לכן ר' אף הגיע להחלטה כי אינו רוצה לקיים המפגש ואף א' כבר בתחושה כי "אם זה ימשיך ככה גם אני אותי יחליט לא ללכת…עד שאבא יבין שאני רוצה אותו לבד…". יש לקבוע מפורשות כי זמני השהות יתקיימו עם האב אשר ימנע מהבאת בת זוגו למפגשים, כן לא יהיה כל שיח אודות האם… יש לחייב האב בזמני שהות, כך שיתקיימו באופן קבוע ורציף…הקטינים זקוקים לזמן רב יותר עם אביהם, ולזמן איכות איתו, ואין די באותם שש השעות השבועיות, כאשר זה אינו לוקח חלק בחייהם, אינו מלווה אותם לטיפולים…דברים שכדאי ליתן הדעת אף בעניינים אלה, כך שהאב ייקח חלק בטיפול ובמטפלים, יהיה מעורה ומעורב בחייהם, דבר אשר לבטח יפחית תחושותיהם של הקטינים אשר נשמעים פגועים עד מאוד…עסקינן בקטינים מתבגרים, הזקוקים לדמות אב מעורה ומעורבת בחייהם…על האב "להתגייס" ולראות טובת ילדיו, ולכבד רצונו של כל קטין, כך גם להקדיש לכל ילד זמן איכות עמו, ועד כמה שניתן יחד עם אחיו…" (ההדגשות אינן במקור).
בתסקיר מיום 22.11.2020 נכתב כדלקמן:
"…בנוגע להשפעת זמני השהות המקוימים בפועל על הילדים: מעבר לפער הקיים בין זמני השהות שאמורים להיות לבין מה שמתקיים בפועל, הרי שישנו גם פער בין מה שאומרים ש' ור' לבין מה שאולי היו רוצים ובוודאי לבין מה שילדים צריכים…אינני יכול להתעלם מהמחשבה שמא ר' וש' לימדו את עצמם בזמן שחלף ובאירועים אותם חוו, שלא לצפות ליותר מדי ולהסתפק במה שיש. מכיוון שגם האב, מסיבותיו שלו, אינו פועל נכון לעכשיו להגדיל את פרק הזמן שהוא שוהה עמם הרי שגם הם מסתפקים בקיים. אין זה אומר שהם לא היו רוצים יותר או צריכים יותר מכך אך יתכן שנכון לעכשיו הם אינם מצפים ליותר או חשים שלא יוכלו לקבל יותר…".
בדיווח העו"ס לס"ד מיום 27.5.2021 נכתב כדלקמן:
"ישנם זמני שהות שנקבעו וישנו ויכוח מתמיד ועקבי בין ההורים האם זמני השהות הללו מקוימים כהלכתם או שמא לא…על-פי שני ההורים למעשה, הילדים קצו במפגשים עם עו"ס אך יתכן ובכך מביעים את עמדתם הרחבה יותר, שהם קצו במאבק. שהם קצו ביכולת שלהם להמשיך ולספוג את ניצוצות המאבק הזה. בכך הם מביעים כעס על הפגיעה המתמשכת בהם ושיתכן שזהו הדבר היחיד החשוב ופחות חשוב מבחינתם האם זמני השהות מקוימים כהלכתם או לא…אנו סבורים, כי נכון לקבע זמני השהות שהומלצו וניתן להם תוקף החלטה, על האב לעמוד בזמני השהות עם הילדים…".
ביום 13.7.2021 ניתנה החלטה שמפאת חשיבותה אצטט חלקים נרחבים הימנה:
"…התנהלותו הנ"ל של האב משקפת העדר כל ניסיון אמיתי מצידו למצוא פתרונות יצירתיים לקיום קשר שוטף ומשמעותי עם ילדיו, על בסיס שוויוני, גם אם ללא לינה בביתו, כגון ביקורים בבתי קולנוע, הופעות אומנים, הופעות מוזיקליים, מוזיאונים, פיקניקים בטבע ו/או טיולים רגליים וכיו"ב, הכל בהתאמה לצרכי הקטינים ועל מנת להפוך את המפגש למפגש פורה ואיכותי. אין ספק שהתנהלות האב פוגעת בקטינים רגשית ועלולה להסב להם נזק רב ואולי אף בלתי הפיך. ובכן ונוכח התנהלותו המתוארת של האב, אשר מתקשה לראות את צרכי ילדיו ואף מפר החלטות שיפוטיות פעם אחר פעם, אני מחייבת אותו לשלם לידי האם סך של 15,000 ₪ …הכספים יופקדו על-ידי האם בפיקדון נפרד ויעודו למימון טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים עבור מי מהילדים…ויודגש שוב: אף אם הלינה עצמה יוצרת קושי, ניתן להגיע להסדר לפיו האב יבלה עם הילדים במהלך זמני השהות – במרחב המחייה המשותף בבית (ולא בחדרים) או בפעילויות מגוונות מחוץ לבית כפי שפורט לעיל. אין מקום לטענות בדבר גודל הבית ומספר החדרים וכן היות הקטינים בעלי עיסוקים משלהם, כדי לאיין את חובת האב לשהות עם הקטינים מחצית מהזמן (זאת, אף אם בחלק מזמני השהות ישיב האב את הקטינים בסיום הפעילויות לבית האם בכדי שילונו בחדרם )".
בעקבות תגובת האב ועל מנת שהצדק ייראה ולא רק יעשה, ניתנה החלטה משלימה ביום 14.7.2021 המתייחסת לטרוניות האב ביחס להחלטת בית המשפט:
"… אמרת האב אשר הובאה בתסקיר מיום 27.5.2021 לפיה לשיטת האב "…בנסיבותיו ובחיים החדשים שפתח, אינו יכול "לקלוט" את הילדים לזמן ממושך, שכן אין לו תנאי מגורים עבורם, והכוונה לחדר פרטי עבורם", הינה אמרה קשה, אשר אינה מתיישבת עם טובת הקטינים…יש להטיל ספק בטענת האב לפיה הקטינים אינם מעוניינים לקיים עמו קשר…נכון יותר לומר, מתוך עיון בדיווח האחרון של עו"ס לס"ד, כי הקטינים מעוניינים לקיים קשר, וקשר קרוב וצמוד הינו בטובתם גם כעת ואף לאחר מכן בחייהם הבוגרים, ודווקא קשר מרוחק של מספר שעות בשבוע או למטה מכך, הוא אשר אינו בטובתם…הילדים כמהים לקשר קרוב עם אביהם, אף אם אינם מציינים זאת באופן ברור, וכאשר האב יחדל מהתניית גודל הבית בקיום הסדרי השהות, ויחדול מכריכת שיעור המזונות בזמני שהות, ואף יעתור לבחינת קיום מפגשי איכות (גם אם בלא לינה בחלק מהזמן), רצונם של הילדים להתקרב אליו יותר יתרחש באופן טבעי והדבר יתרום ממילא לשיפור מצבם הרגשי והנפשי של הקטינים…ובכן, לאחר שעיינתי בבקשה וכן פעם נוספת בהחלטתי מיום 13.7.2021, מצאתי לנכון להורות כך: האב ישלם לידי האם סך של 7,500 ₪ (חלף הסך בגובה 15,000 ₪ אשר נקבע בהחלטה מיום 13.7.2021), כאשר הכספים יופקדו על-ידי האם בפיקדון נפרד ויעודו למימון טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים עבור מי מהילדים. זאת גם מאחר וזמני השהות אשר הוצעו על-ידי האב בתגובתו אינם שוויוניים, וגם לאור הפרת הוראות שיפוטיות באופן חוזר ונשנה…".
ביום 2.9.2021 ניתנה החלטה אשר הורתה על השהיית הפקדת הסך בגובה 7,500 ₪, בפיקדון אשר ייפתח על שם האם, עד להגשת התסקיר ועיון בעמדות הצדדים לעניין הסדרי השהות הקבועים.
בהחלטה מיום 29.9.2021 נקבע הסדר של קבע ביחס לזמני השהות של הקטינים עם האב:
"א' ור':
באמצע השבוע בימים ב' ו- ד' מהשעה 16:00 עד השעה 20:00/21:00 לאחר ארוחת ערב, שאז ישובו הילדים לבית האם.
ככל שהיום החופשי של האב מעבודתו ישתנה, תעשה האם כל מאמץ להתאים את ימי השהות באופן שלפחות אחד מהם יחול ביומו החופשי של האב.
בכל סוף שבוע שני מיום ו' עד יום שבת בשעה 18:00, כאשר האיסוף של הקטינים יחול לסירוגין כך: אחת לשבועיים יאסוף האב את הילדים ישירות ממסגרות החינוך בשעה 13:00, ואחת לשבועיים יאסוף האב את הילדים בשעה 16:00 מבית האם.
ש':
היות וש' בגר עם הגעתו לגיל 18 ביום 19.9.2021, לא ניתן לחייבו בזמני שהות, שלא מרצונו. מכל מקום, ועל מנת לשמור על קשר רצוף בין ש' לבין האב, מוצע כי שני ההורים יעודדו את ש' להתלוות לשני אחיו א' ור', בעת שהותם אצל האב (עם לינה בבית האב או בלעדיה, לפי בחירתו של ש'), וזאת הן בימי חול ובסופי שבוע והן בימי חופשות וחגים".
בדיון ההוכחות אשר התקיים ביום 6.4.22 הובהר על ידי גורמי המקצוע – העו"ס לס"ד וכן האפו' לדין, כי זמני השהות בין האב לבין הקטינים אינם מתקיימים הלכה למעשה.
ראה דברי האפו' לדין:
"אני יכולה להבין את הטענות והרצון של האם שיש חשיבות למפגשים עם האב, קבועים ויציבים עם האב, אבל בסופו של דבר אנחנו רואים שאפילו א' לעתים מסרב ואין פרטנר מהצד השני לגייס אותו להגיע, שזה האבא…אני יודעת שמתקיימים מפגשים, לא ב- 100% או כפי שנקבע, אבל שוב, יש מעצורים מהילדים ואין פרטנר מהצד השני שיגייס אותם להגיע. אני מתבססת על ההליך הטיפולי, שאם לא תהיה כאן מגויסות, זה המקום שמדאיג אותי…".
ראה גם דברי העו"ס לס"ד:
"נאמר כאן על ש' שהוא בגיר, ש' משתמש בסמים קשים, ללא רצון לשתף פעולה. מדובר בעלם חמודות, מאמן כדורסל לילדים, היה תלמיד למופת….הוא משתמש בסמים ונשר מבית הספר ובהמון מאמצים הוחזר לבית הספר. ש' לא מתפקד כתלמיד… לגבי זמני השהות – א' מגיע לאב בקביעות אבל בהסתמך על דיווח של האמא, היה פיצוץ לפני כמה זמן והיא דיווחה על כך. מדובר למשל על חג פורים, 16.3 א' הלך לאבא וב- 17.3 לא הגיע אך בסופו של דבר, א' מגיע לאב כפי שנקבע. נכון הוא שכנראה הוא חוזר לא תמיד בזמן, מוקדם יותר ועדיין התחושה של האם שאין לה פרטנר אמיתי…לגבי ר' – הוא לא רואה את האבא באמצע שבוע אלא בסופי שבוע אחת לשבועיים. ר' הוא נער עם העיסוקים שלו ולא מוכן להתחייב. לפעמים זה 5 שעות ולפעמים לא. הוא הולך לסופי שבוע ביחד עם א'…הדגש שלי כאן, הוא לא על זמני שהות, זה מזמן בעיני חצה את המקום הזה, יש איזושהי קביעות. הזמן מלמד שלא בטוח שאפשר יותר. ביקשתי מהאבא לייחד חדר קבוע לילדים, גם בהרגשה שתמיד יהיו זמנים, בהרגשה של שייכות. האבא לא הסכים בשום פנים ואופן לייחד חדר לדבר הזה. יש את הבנות של בנות הזוג שיש להן חדר…".
ובכן, מהדברים העולים מגורמי המקצוע, עולה כי הסדרי השהות אשר נקבעו בהחלטה שיפוטית, אינם מקוימים בפועל. חשיבותן של הסיבות והגורמים לכך פחותה, בין אם כתוצאה מאי ייחוד חדר בבית האב ובת זוגו ואיסוף הקטינים ממסגרות הלימוד, ובין אם באי התגייסות של האב ונקיטה באופן פעיל במעשים אופרטיביים ובפעולות מחברות ומקרבות כדי שהקטינים ישהו עמו באופן שווה או כמעט שווה, כפי שהם שוהים עם האם. התוצאה בפועל והמצב הלכה למעשה, מעידים על כי הסדרי השהות בין הקטינים לבין האב אינם מקוימים, וודאי לא באופן שוויוני.
ראה גם החשש אותו הביעו גורמי המקצוע בדיון ביחס לר', נוכח הניסיון המר אשר אירע עם ש' ומצבו העגום כיום, זאת, כתוצאה, בין היתר, מאי קיום זמני השהות – "אנו מאוד מודאגים. אני לא צופה פני עתיד, אבל אני חושש ש- ש' הוא מראה קשה ואכזרית למה שיכול חלילה לקרות ל- ר'. גם על ש' לא האמנתי. אם היו מספרים לי לפני שלוש שנים ש- ש' יהיה בסמים, לא הייתי מאמין. זה כאב עצום ולכן אני אומר שהמשך זמני השהות חשוב. ש' עדיין ילד שגר בבית ומבחינתי אין מצב שנער כזה לא הולך לטיפול ביחידה לנפגעי סמים. כל יום ושעה שעוברת והוא לא בתהליך טיפולי, הוא הולך לאיבוד…".
יודגש שוב, אמרותיהם בפועל של הקטינים ביחס ללוח הזמנים הצפוף שלהם מבחינה חברתית, וכן השלמתם בפועל עם זמני שהות מצומצמים המתקיימים עם האב מזה תקופה ממושכת, בהשוואה למה שהיו רגילים אליו קודם לפירוד בין ההורים, אינם מאיינים את צורכיהם האמתיים של הקטינים. הקטינים עודם משוועים לקשר איכותי, קרוב וממשי עם אביהם, ואף זקוקים לביטוי מפורש מצד אביהם בדבר חשיבות שמירת הקשר, תוך הכלה והתחשבות בצורכי הקטינים, הבעת עניין וחתירה מתמשכת וחסרת פשרות מצד האב, לקיום קשר קרוב וצמוד.
שומה היה על האב לפעול באופן חסר פשרות ושאינו משתמע לשתי פנים כדי לקיים את הסדרי השהות כפי שנקבעו. כאשר הדבר לא התאפשר באותם המועדים, היה על האב להשלים את זמני השהות עם ילדיו במועד חלופי. אולם האב לא פעל כאמור.
מאחר והדברים אינם מקוימים וזמני השהות אינם מתנהלים באופן קבוע ורציף, אני מורה על ביטול ההקפאה/השהייה מיום 2.9.2021, כך שהאב יפקיד בתוך 30 ימים סך של 7,500 ₪, אשר הושת עליו בגדרי ההחלטה מיום 14.7.21, בתכנית חיסכון אשר תיפתח לטובת הקטינים על-ידי האם, לשם מימון טיפולים רגשיים ופסיכולוגיים לקטינים.
בנוסף, אני מורה על קיבוע זמני השהות המתקיימים כיום, חלף ההחלטות אשר ניתנו בעבר ואינן מקוימות הלכה למעשה:
א':
באמצע השבוע בימים ב' ו- ד' מהשעה 16:00 עד השעה 20:00 לאחר ארוחת ערב.
א' ור':
בכל סוף שבוע שני מיום ו' עד יום שבת בשעה 18:00, כאשר האיסוף של הקטינים יחול לסירוגין כך:
אחת לשבועיים יאסוף האב את הילדים ישירות ממסגרות החינוך בשעה 13:00, ואחת לשבועיים יאסוף האב את הילדים בשעה 16:00 מבית האם.
כמו כן ובהסכמת הצדדים מיום 6.4.2022, אני מורה להם לפנות ללא דיחוי ליחידה להתמכרויות ב******, לצד פנייה לעו"ס משפחה, תוך התחייבות הצדדים לנקיטה בכל האמצעים הנדרשים על פי הנחיות והדרכה של היחידה להתמכרויות, במטרה משותפת לסייע לש' להיגמל מחומרים ממכרים. בנוסף לטיפול בהדרכה מטעם היחידה להתמכרויות, יפנו הצדדים למאמן אישי אשר יגייס את ש' לטיפול.
הצדדים יישאו באופן שווה בעלויות הטיפול. זאת ועוד, אני מורה לצדדים להמשיך/להתמיד בהדרכה הורית, ברציפות וללא כל הפסקות.
גובה המזונות, רמת ההשתכרות של הצדדים, דמי מדור והחזקת מדור:
מפאת חשיבות ההחלטות אשר ניתנו בעבר בנושא המזונות הזמניים וזמני השהות, נכון יהיה לפרט את ההחלטות לפי סדר נתינתן, קודם לדיון לגופו של עניין.
בהחלטה בבקשה למזונות זמניים מיום 22.5.2018, נקבע כי הנתבע ישלם לידי התובעת מקדמה על חשבון מזונות זמניים, בסך של 4,000 ₪ לחודש, וזאת החל מחודש 5/18 ואילך, מידי ה- 1 לכל חודש בגין החודש השוטף, בתוספת מחציות.
ביום 6.10.2019 ניתנה החלטה כי הנתבע ימשיך לשלם סך של 4,000 ₪ על חשבון מזונות זמניים, ללא הפחתה כתוצאה מהגעת הבת הבכורה ל' לגיל בגרות ו/או עד סיום כיתה י"ב, וכן נקבעה חלוקה שווה בין הצדדים לעניין הנשיאה בהוצאות הקייטנות אותן יפקדו הקטינים בפועל.
בהחלטה מיום 23.7.2020 נקבע כי מעיון במסמכים הרפואיים, הבן א' סובל מבעיית קשב חמורה כמו גם דיסלקציה ולכן זקוק לתגבור נרחב. על כן חויב האב לשאת במחצית מעלויות הבדיקות הרפואיות או האבחונים שנערכו לא'.
ביום 30.11.2020 ניתנה החלטה בה חויב האב לשאת במימון מחצית מעלויות הצהרון של הקטין א' בגין החודשים 9/18-4/20. עוד נקבע כי ככל ותחודש הפעילות בצהרונים, יישאו הצדדים בחלקים שווים בעלויות הצהרון של הקטין.
צרכי הקטינים:
בהתאם לסעיף 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 חיובו של אדם במזונות ילדיו הקטינים נקבע ונבחן בהתאם לדין האישי החל עליו.
ההלכה הידועה אשר נקבעה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית מדגימה כי יחס החלוקה בין ההורים, ביחס לקטינים בגילאי 6-15 וכן 15-18 ייקבע בהתאם ליכולותיהם הכלכליות, מכלל המקורות העומדים לרשותם (שכר עבודה ונכסים אחרים המצמיחים רווחים כדוגמת דמי שכירות ורווחי הון), חלוקת זמני השהות בפועל וכן בשקלול נסיבותיו הייחודיות של המקרה העומד לדיון:
"בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה".
אם כן, הקריטריונים הטעונים בחינה הינם כדלהלן:
צרכי הקטינים ושיעור ההוצאות בגינם, לרבות מדור והוצאותיו.
היכולות הכלכליות של ההורים מכלל המקורות העומדים לרשותם, תוך עריכת השוואה וקביעת היחסיות בנוגע לאיתנותם הכלכלית.
חלוקת זמני השהות בפועל.
עיון בפסיקה הידועה מעלה כי המזונות הבסיסיים אשר אינם דורשים הוכחה, עמדו בעבר על רף ממוצע של 1,500 ₪ לילד.
ברם, מחיפוש ובדיקה של פסיקה עדכנית יותר, נמצא כי יש להעמיד את המזונות הבסיסיים שאינם דורשים הוכחה על המנעד שבין 1,600-1,700 ₪, כאשר בית המשפט אינו נדרש להוכחה מדויקת של הצרכים, ובאפשרותו לקבוע את צרכי הקטינים על דרך האומדנה.
ראה עמ"ש (חי') 26409-10-18 מ' ש' נ' ק' ש' [פורסם במאגרים המקוונים] (25.7.2019) וההפניות ששם:
"ביתר פירוט, בכל הנוגע לגובה המזונות הבסיסיים שאינם דורשים הוכחה ציינו במסגרת עמ"ש (חי') 32385-11-18 א' ג' נ' ר' ג' עמ' 7 [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] (22.5.2019) כדלקמן:
"נזכיר כי כעקרון, המזונות הבסיסיים אינם דורשים הוכחה והם מצויים בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. לאחר בחינה סבורני כי הסכום שנפסק – 1,600 ₪ אינו חורג מהמקובל. ראו למשל עמ"ש (חי') 41465-10-17 ש' נ' ש' [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] עמ' 17 (25.10.2018) שם ציינו כי "המזונות ההכרחיים של קטין ללא צרכים מיוחדים נעים על המנעד שבין 1,300 לבין 1,400 לפחות ולעיתים אף מעבר לכך…" כאשר במסגרת זו לא נכללות הוצאות בריאות או חינוך, הוצאות עבור פעילות פנאי, בילויים לרבות נסיעות וטיולים, בהתאם לרמת החיים לה הורגלו הקטינים במהלך החיים המשותפים והוצאות מדור…למעלה מן הצורך נפנה לפסיקת בתי המשפט המחוזיים מהשנים האחרונות המצדדת בהעלות הרף שאינו דורש הוכחה לכדי 1,600 – 1,700 ₪. בכגון דא הפנה בית משפט קמא לעמ"ש (ת"א) 46291-01-16 פלונית נ' פלוני [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] עמ' 10 (9.10.2017).ראו גם: עמ"ש (ת"א) 32172-11-17 ע.ש (קטינה) נ' נ.ש [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] עמ' 10-11 (10.1.2019) – עמדת כב' השופטת שבח לפיה הסך של 1,400 ₪ הנוהג מזה שנים קפא על שמריו למרות העלייה ביוקר המחיה והגידול בשכר הממוצע במשק, ועל כן הגיעה העת להעלות את הרף המינימלי שאינו דרוש הוכחה לכדי סך של 1,600 עד 1,700 ₪"…נשוב ונזכיר: לבית המשפט הסמכות לפסוק מזונות ולקבוע את גובה צורכיהם של הקטינים, על דרך האומדנה ומבלי להיזקק להוכחה מדויקת של הצרכים, זאת בהתבסס על ניסיון חייו וידיעתו השיפוטית. (ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29 , עמ' 33 (15.7.1984); ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 822 עמ' 828 (31.10.1985))".
לא זו אף זו, בפסיקה מהעת האחרונה, כדוגמת עמ"ש (מרכז-לוד) 58574-06-20 נ.ב. נ' מ.ב.[פורסם במאגרים המקוונים] (10.3.2021) נקבע כדלהלן:
"…הפסיקה כיום נוטה להעריך צרכי קטין מינימליים המתגורר בשני בתים בשיעורים שבין 2,250 ₪ ל- 2,500 ₪ לחודש לפחות, ללא רכיב המדור…".
יש לזכור כי הבן א' סובל מבעיית קשב חמורה כמו גם דיסלקציה, ולכן זקוק להוצאות עודפות ומיוחדות.
מלבד האמור, מאחר והאם הינה המטפלת העיקרית, ישנם צרכים נוספים אשר אינם ניתנים לכימות, ולא בהכרח נתמכים בקבלות, הנלווים לטיפול היומיומי של ההורה אשר נושא במרבית הנטל. משכך, יש לערוך שקלול כולל, ולהוסיף את העלויות המשוערות של סיפוק הצרכים הללו (על דרך האומדנה) לשיעור מזונות הקטין, בו יחויב האב.
ראה בהקשר האמור את אשר נקבע בעמ"ש (חי') 36735-10-17 י.ב נ' ו.ב. [פורסם במאגרים המקוונים] (5.10.2018):
"…יש לזכור כי נכון להכיר בהוצאות מסוימות הנגרמות להורה הנושא בעיקר נטל גידול הילדים – המשמורן העיקרי, שאינן ניתנות לחישוב אריתמטי מדויק, ולמרות זאת יש ליתן להן ביטוי במסגרת פסיקת המזונות.
"…מן הראוי לציין, כי 'חלוקה שוויונית' של מזונות בין הורים, מן הראוי שתשקלל גם מרכיבים נוספים של עלות מזונותיהם של קטינים, אשר אינם חולקים פרקי זמן שווים בין בית אימם ובית אביהם, ומטבע הדברים מוטלות על ההורה, המשמורן העיקרי, הוצאות נוספות אשר קשה לערוך בגינן חישוב אריתמטי מדוייק" (ע"מ (ת"א) 1052/05 ס.מ. נ' ג.מ. [פורסם בנבו] (26.3.2006))"
בשקלול כלל הנתונים, מצאתי להעמיד את צרכי הקטין א', אשר אינם דורשים הוכחה, על סך של 2,400 ₪ ואת צרכי הקטין ר' על 2,000 ₪, בתוספת 500 ₪ עבור הצרכים העודפים המוטלים על ההורה הנושא במרבית הנטל, ובסך הכל 4,900 ₪.
בכל הנוגע לש', יש להעמיד את צרכיו על סך של 1,500 ₪.
ש' אומנם אינו קטין, אך הוא טרם סיים את לימודיו התיכוניים, וקיים ספק האם יוכל להתגייס לצה"ל במועד המתוכנן ואף בכלל, בשל שימוש בחומרים ממכרים.
עבודתו של ש' במרכולית אינה מבטלת את הצורך בתשלום מזונות, וזאת לאור עדות האם אשר הותירה רושם אמין ומשכנע, לפיה הכספים אותם השתכר ש' אינם נשמרים בחשבונו באופן התואם את גובה השתכרותו, ויש להניח ברמת סבירות גבוהה למדי, כי אלו משולמים לטובת רכישת סמים.
ראה לעניין זה חקירת האם:
"ש: ש' לא לומד נכון לעכשיו.
ת: הוא לומד ושילמתי את שכר הלימוד שלו באופן מלא, לבד. הוא נשר ונמצא במסגרת קידום נוער ובעזרת ה' יעשה במאי בגרות אחרונה בזכותי שהובלו ומשכתי אותו.
ש: אמרת שהוא עתיד להתגייס בתחילת אוגוסט?
ת: כן, למג"ב. ביקשנו.
ש: ש' עובד בפיצוציה?
ת: נכון…
…ש: כמה בערך הוא מרוויח בשבוע?
ת: לא יודעת לשבוע, בחודש ש' מרוויח בסביבות 6,000-6,500 ₪. אין לו שום דבר בחשבון והוא לא משתתף בשום דבר בבית. גם לא לדברים אישיים. אני קניתי לו.
ש: כמה זמן הוא עובד שם?
ת: כחצי שנה….
…ש: נשאלת לגבי שכר של הבת ל' מהצבא וגם לגבי השכר של ש' – האם מי מהילדים מעביר לך מהכנסתו איזשהו סכום?
ת: לא. היום לפני שבוע ביקשתי מש' לפתוח את חשבון הבנק שלו, יש הימורים והוא כנראה מסובך. נעלמו מהחשבון של ש' כספים, כשהוא עובד כבר חצי שנה. יש לו כרגע רק 8,000 ₪. הם לא שותפים לשום דבר בתוך הבית ויותר מזה, אני חושבת שצריך להשלים לו את הסכום, כי לדעתי ש' מסובך בעולם התחתון וביקשתי ממנו לדעת אם יש משהו שהוא מסובך ואם אצטרך לעזור לו. אם הוא עובד חצי שנה וזה מה שנשאר לו בחשבון והוא מבקש ממני כסף לקנות בגדים ונעליים, נדלקה לי נורה אדומה".
על אף שאין מקום לעודד התנהגות בלתי חוקית פוגענית ומסוכנת של שימוש בחומרים ממכרים, המחסלת את המשאבים הכלכליים הפנויים של נער צעיר המשתכר מעבודה זמנית טרום צבאית, יש מקום לחייב את הוריו לשאת בתשלום צרכיו ההכרחיים או העודפים; זאת, בייחוד נוכח המחויבות עליה סוכם בדיון האחרון, לפעול במשותף לשיקומו של ש', ורישומו למסגרת אשר תסייע לו להיגמל מהשימוש בחומרים ממכרים. אם כן, מין הראוי לחייב את האב בתשלום מזונותיו של ש', כל עוד הוא מתגורר בבית האם, וגם אחרי שיסיים את לימודיו במסגרת של קידום נוער, כל זאת, עד שיתגייס לצה"ל, או עד 1/9/2022, לפי המוקדם שיניהם. ככל שיתגייס ש' לצה"ל או ייקלט למסגרת של שירות לאומי/ שירות אזרחי דומה, יישא האב במזונותיו בשיעור של 500 ₪ עד סיום השירות החובה כאמור, בכפוף לכך שימשיך ש' להתגורר בבית האם.
בכל הנוגע לבת החיילת ל', אשר כיום הינה בגירה בת 21, אך במועד הגשת התביעה למזונות טרם מלאו לה 17, יש להעריך את צרכיה על סך של 1,500 ₪, וזאת עד להגעתה לגיל 18 – (ביום 30.6.2019 ). מגיל 18 ועד לגיל 20 – ( 30.6.2021 ) יש להעמיד את צרכיה על סך של 500 ₪.
לא שוכנעתי כי יש לפסוק מזונות עבור הבת ל' עד למועד שחרורה משירות חובה במג"ב – 30.6.2022, וזאת לאור המשכורת/תוספת מוגדלת אותה היא מקבלת מצה"ל, על אף שהיא ממשיכה להתגורר בבית האם.
דמי מדור והוצאות מדור:
בכל הנוגע להוצאות המדור, עלה מתצהיר עדותה הראשית של האם וכן מחקירתה כי היא רכשה דירה מהכספים אשר נתקבלו בידיה לאחר מכירת הדירה המשותפת, בצירוף כספי הלוואה אשר נתקבלו בידה מאת הוריה, בסך של 400,000 ₪ (ראה העברה מיום 5.2.2020 בהתאם לדפי החשבון אשר צורפו ביום 8.4.2022).
את הדירה אותה רכשה האם, היא משכירה לצד שלישי כנגד קבלת דמי שכירות חודשיים, כאשר היא גרה עם הילדים בדירה מעל בית הוריה (אשר עברה שיפוץ מסיבי כדי להתאימה לצרכיהם).
התובעת טענה כי היא משלמת להוריה דמי שכירות חודשיים בסך 4,200 ₪, לכל המאוחר מחודש אוגוסט 2019 (ואף לפני כן) ועד היום. עם זאת, לא עלה בידי האם להציג בתדפיסי חשבון הבנק מהשנים 2020-2021 את העברת התשלומים החודשיים להוריה בסך קבוע של 4,200 ₪
ראה חקירתה של האם:
"ש: את אומרת שאת משלמת דמי שכירות להורייך בשיעור 4,200 ₪, ממתי את משלמת?
ת: מ- 2019.
ש: את משלמת מ-2019 ועד היום?
ת: כן. עברתי להוריי באוגוסט 2019 והתשלומים התחילו לפני?
ש: את משלמת באופן שוטף?
ת: היה סכום גדול בסך 32,000 ₪ במהלך 2019…
…ש: את משלמת להורים שלך 4,200 ₪ לחודש חודש בחודשו.
ת: כן ורשמתי באיזה חודשים היה לי קשה ולא שילמתי.
ש: תציגי לי בדפי הבנק תשלומים להורים שלך בסך 4,200 ₪ בכל שנת 2020 ושנת 2021.
ת: יש סכומים שכן מועברים להוריי, לא רק הסכומים האלה. בינואר 2020 נדמה לי, ההורים שלי ביקשו שנעביר את כל הוצאות הבית על שמי, כי בגלל הקורונה היה להם בלגן. כל הוצאות המדור משולמים מהחשבון שלי והעברתי תיעוד לשנתיים אחרונות. כל הוצאות המדור שלי, כולל פלאפונים, ארנונה וחשמל, צירפתי את כל הדפים בתצהיר עדות ובנוסף שילמתי להם 1,500 ₪ ובחודשים שלא יכולתי, שילמתי להם בכל פעם שהיה לה.
ש: איך שילמת להם?
ת: בהעברות. אתה תראה שבשנת 2020, 2021, העברתי להוריי מלבד הוצאות המדור, בין 600-700 ₪ לחודש.
ש: כשאת מבצעת העברה להורים שלך, כתוב העברה ל*******, זו העברה להורים שלך?
ת: כן.
ש: יש חודשים שלמים שאין פה העברה ל*********?
ת: בחודשים שלא היה לי, באתי להוריי ואמרתי שאין לי לשלם 1,500 ₪. שילמתי את כל הוצאות המדור והוריי אמרו בסדר ובסוף החודש משתחררת לי קרן השתלמות ואחזיר להם.
ש: כמה את חייבת להורים שלך.
ת: לדעתי בסביבות 30,000 ₪ נכון להיום.
ש: את לא מחזירה להורים שלך עבור ההלוואה של ה- 400,000 ₪.
ת: למה לא. אתה לא רואה ב- 2019 וב- 2020. אני שוב אומרת, עשינו חוזה שכירות 4,200 ₪. בינואר 2020 כשהחלה הקורונה כשההורים שלי לא ידעו לשלם דברים, החלטנו ביחס, לא במעמד חוזה ולא שינינו את החוזה, החלטנו שכל הוצאות המדור ואפשר לראות מינואר 2020 ועד שהגשנו.
ש: לפני הקורונה ההורים שלך שילמו את הוצאות אחזקת הבית שלהם.
ת: כן.
ש: היו להם הוראות קבע.
ת: לא. הם שילמו או בכרטיס אשראי.
ש: ב- 2019 העברת להם 4,200 ₪ – מה קרה ב- 2020?
ת: זו בקשה שלהם וביקשו שאשלם את כל הוצאות המדור שלי ושלהם, כולל טלפונים והמצאתי את כל ההמחאות…"
כאמור, עדות האם הותירה רושם אמין ואותנטי.
לצד ההתרשמות מאמינות האם, הציגה האם הסכם הלוואה מיום 6.2.2020 אשר נערך מול הוריה להעמדת הלוואה בגובה 400,000 ₪ ופירעונה בפרק הזמן שלא יעלה על 10 שנים. האם הוכיחה כי היא מעבירה להוריה סכום חודשי בגין דמי השכירות החודשיים, נשאה בהוצאות של משק הבית הכולל של דירת הוריה ודירתה או חלקן, ישירות לגורמי השירות, וכן העבירה להוריה סכומים חד פעמיים גבוהים.
לא נעלמה מעיניי העובדה כי האם לא העבירה להוריה סך קבוע בגובה 4,200 ₪ עבור דמי השכירות וכן סכום נוסף אשר עולה על 2,000 ₪ עבור דמי אחזקת המדור, כפי שנטען בתצהירה.
בנוסף, נתתי את דעתי ושקלתי גם את טענת הנתבע אשר ביקש להרהר אחר הסיבות אשר הובילו את האם לשאת במקום הוריה בכלל התשלומים לנותני השירות (עבור הבית בו התגוררה עם הילדים וכן עבור בית הוריה) מאז תקופת הקורונה ואילך, בשל אי קבלת קהל נוכח מגבלות ההתקהלות. זאת משום שלכאורה היה באפשרות הוריה להקים הוראת קבע לחובתם באמצעות האינטרנט או הוראה טלפונית לבנק, לטובת תשלום החשבונות.
עם זאת וכאמור, התובעת תמכה את טענותיה בהעברות בנקאיות אשר נערכו ישירות לחשבון הוריה (ראה המסמכים אשר הוגשו ביום 8.4.2022) וכן האסמכתאות בדבר תשלום לנותני השירות אשר צורפו ביום 6.1.2022, לצד הוראות קבע אותן הקימה מחשבון הבנק שלה.
אף אם טרם השיבה התובעת להוריה את מלוא החוב או את מלוא החזרי ההלוואה, הדבר אינו מאיין את חובתו של האב לשאת בתשלומי המדור ואחזקת המדור, בין אם בבחינת כספים אותם על האם להשיב להוריה בהתחשבנות הפנימית ביניהם ובין אם בבחינת כספים אשר ניתנו לה כהלוואה על-ידי הוריה (השווה: ע"א 518/88 אליזבט פדלון נ' אריה פדלון [פורסם במאגרים המקוונים] (1.2.1988).
יובהר למען הסר ספק, אין המדובר בטיעונים שבעלמא אשר נשמעו מפי האם בדבר כספים אותם היא משלמת להוריה, שכן עלה בידה להציג אסמכתאות לתמיכה בטענותיה והסכמים אשר נערכו מול הוריה.
אם כן, האם יצאה כדי נטל ההוכחה להדגים כי היא נושאת בתשלומים להוריה עבור דמי המדור והוצאותיו, אם כי בסכומים נמוכים מכפי שנטען על ידה.
בהיקש לתחום הנזיקין, כפי שחברת הביטוח אינה יכולה לצאת ידי חובתה בהיעדר תשלום עבור עזרת צד שלישי לעבר לניזוק אשר בני משפחתו עזרו לו ולא הסתייע בצד שלישי, אלא היא נדרשת לשפות את הניזוק ובני משפחתו שהינם "מטיבי הנזק", בין בשכר ובין בשווה כסף – בסכומים מוערכים עבור הפסד ימי עבודה וניצול ימי חופש – כך גם האב אינו יכול להיסמך בלעדית על הכספים אשר ניתנו כעזרה לאם על-ידי הוריה ובכך לשחרר את עצמו מהחובה לספק לילדיו דמי מדור, זאת בייחוד כאשר הילדים שוהים במרבית הזמן אצל האם ונדרשים להוצאות עודפות.
אם כן, עלינו להעריך את דמי המדור ואחזקת המדור הראויים או אלו שעלה בידי האם להוכיח כי שולמו בפועל ועוד ישולמו, ולגזור מהם את דמי המזונות בהם יש לחייב את האב.
מעיון בעדויות האם ובתדפיסי חשבון הבנק שלה ביחס להעברות אשר בוצעו להוריה בפועל, לא שוכנעתי כאמור כי יש להעמיד את דמי השכירות החודשיים של האם על 4,200 ₪ לחודש, אך גם לא על סך של 1,500 ₪, אשר הועברו להוריה בחודשים מסוימים.
סבורני כי יש להעמיד את דמי המדור הראויים על "קו האמצע", כך שדמי השכירות של האם יוערכו בסך של 2,500 ₪ בתוספת הוצאות אחזקת מדור בסך 1,250 ₪, ובסך הכל 3,750 ₪.
חלקם של הילדים (הקטינים א' ור', וש' שאינו קטין, אך מתגורר בבית וטרם סיים את חוק לימודיו) עומד על 50%, כלומר על סך כולל של 1,875 ₪.
אם כן, עד לסוף חודש 6/2019 צורכי הקטינים א' ור' עמדו על 4,900 ₪, בתוספת צרכיו של ש' בסך 1,500 ₪ ובתוספת צרכיה של ל' בגובה 1,500 ₪, ובסך הכל 7,900 ₪, ובתוספת דמי מדור והוצאות מדור בסך 1,875 ₪, מתקבל סך של 9,775 ₪.
מסוף חודש 6/2019 ועד לחודש 6/2021, עמדו צרכי הקטינים א' ור' על ס"ך של 4,900 ₪, בתוספת צרכיו של ש' בסך 1,500 ₪ ובתוספת צרכיה של ל' בגובה 500 ₪, ובסך הכל 6,900 ₪, להם נוסיף דמי מדור והוצאות מדור בגובה 1,875 ₪, כך שסה"כ סכום המזונות כולל המדור יסתכם בס"ך כולל של 8,775 ₪
מסוף חודש 6/2021 ואילך עומדים צרכי הקטינים א' ור' על ס"ך של 4,900 ₪, בתוספת צרכיו של ש' בסך 1,500 ₪, ובתוספת דמי מדור והוצאות מדור בסך 1,875 ₪ ובסך הכל 8,275 ₪.
העמדת צורכי הקטינים על סך של 8,275 ₪ תחול לכל המאוחר, עד לתאריך 1/9/2022, וזו תלויה בגיוסו של ש' לצה"ל ו/או השתלבותו במסגרת של שירות לאומי/אזרחי כלשהוא, הכול כפי שפורט בסעיפים 32-35 דלעיל.
א. יתגייס ש'- יופחת סך המזונות הכולל המשולם בגינו ל-500 ₪, וזאת עד מועד שחרורו משירות החובה כאמור. הווה אומר, צורכי הקטינים – ש' ור' יועמדו על סך של 4,900 ₪, בתוספת דמי מדור והוצאות מדור בסך 1,875 ₪, ובסך הכל
6,775 ₪ – (מהם ייגזר החלק היחסי בו על האב לשאת כתשלום מזונות לאם (כפי שיורחב בהמשך).
לצורכי הקטינים יתווסף חיוב כולל בסך 500 ₪ בגין ש', חלף גזירת 1/3 מסך המזונות הסופי.
ב. לא יתגייס ש' – יופחת סך של 1,500 ₪ החל מיום 1/9/2022 ואילך, וסך צורכי הקטינים יעמדו על 4,900 ₪ בתוספת הוצאות מדור בסך 1,875 ₪, ובסך הכל 6,775 ₪.
פערי ההשתכרות בין הצדדים:
מחקירתו של האב עלה כי יש לו מספר מקורות הכנסה:
"ש: מהם מקורות ההכנסה שלך?
ת: יש לי משכורת עיקרית שלי מ****, יש לי מידי פעם קייטנות בחופש הגדול ומידי פעם יש לי קורסים שעשיתי במכללת ****, פעם בכמה חודשים, לא משהו קבוע.
ש: מי המעסיק של הקייטנות?
ת: מתנ"ס *******".
בהתאם לטופס 106 לשנת 2020 האב השתכר בעבודתו ב**** ******, 17,178 ₪ בממוצע (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה). כמו כן צירף האב תלושי שכר מאת *** מרכז ל***** ****** ********. מהנתונים המסכמים לחודש 12/2020 עולה כי השתכרותו החודשית ממוצעת מעבודה זו עמדה על 702 ₪ במעוגל.
בשנת 2020 עבד האב גם באגף ******* של **** ****** בחודש אוגוסט 2020 והשתכר 1,745 ₪ (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה).
אם כן, הכנסתו החודשית הממוצעת של האב בשנת 2020 עמדה על 17,178 ₪ + 702 + 145 (1,745 :12) = 18,025 ₪
בשנת 2021 השתכרותו הממוצעת של האב עמדה על 17,680 ₪ (ברוטו בהפחתת ניכוי חובה):
בחודש ינואר- 15,012 ₪
פברואר – 15,041 ₪
מרץ- 17,325 ₪
אפריל – 15,791 ₪
מאי – 15,790 ₪
יוני – 25,314 ₪
יולי – 17,321 ₪
אוגוסט – 16,440 ₪
ספטמבר – 15,554 ₪
אוקטובר – 15,644 ₪
נובמבר – 22,471 ₪
דצמבר – 20,460 ₪
כמו כן צירף האב תלושי שכר מאת *** **** ****** ***** *****. מהנתונים המסכמים לחודש 8/2021 עולה כי השתכרותו החודשית ממוצעת מעבודה זו עמדה על 674 ₪ (לא צורפו תלושים נוספים לחודשים 9-12/2021).
בחודש יוני 2021 עבד האב באגף ה****** של **** ה***** והשתכר 10,649 ₪ (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה).
בחודש יולי 2021 עבד האב במרכז ה**** ו****** ב****** והשתכר 337 ₪ (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה).
אם כן, הכנסתו החודשית הממוצעת של האב בשנת 2021 עמדה על 17,680 ₪ + 674 + 887 (10,649 :12) + 28 (337 :12) = 19,269 ₪.
יוער בנקודה זו כי לא שוכנעתי כי יש מקום לקבל את טענת התובעת על כי הנתבע נותן שיעורים פרטיים בשכר, וזאת לאור שיעור הסכומים אותם קיבל בביט מאת גורמים שונים, אשר היה נמוך בחלק מהמקרים, באופן שאינו תואם שכר מקובל בגין עבודה כמורה פרטי.
כמו כן עלה כי לנתבע הכנסות מאת בת זוגו, אשר גובהן נותר בעלטה.
מדפי חשבון הבנק עולה כי בת הזוג של הנתבע העבירה לו סכומים משתנים, ולא עלה בידו ליתן הסבר מספק באשר למטרות העברת הסכומים הנ"ל, וליתר דיוק לא עלה בידו לתמוך הטענה לפיה בת זוגו מסייעת או מעבירה לו כספים לשם סיוע במדור והוצאותיו בסך העולה כדי 3,000 ₪.
"ש: תסכים איתי שרוב ההוצאות שמוצאות עליך וגם על בת הזוג שלך ועל בנותיה, משולמות על ידך?
ת: לא. לא שאלת אם בת הזוג שלי משתתפת. היא משלמת בסביבות 3,000 ₪ השתתפות בהוצאות…
…ש: ב- 26.11.20 בת הזוג שלך, **** *****, מפקידה לך 13,000 ₪, עבור מה?
ת: הלוואה, הייתי צריך כסף.
ש: חודש לאחר מכן, דצמבר, היא מעבירה לך 115,000 ₪, עבור מה?
ת: הלוואה עבור הדירה…
…ש: במרץ בת הזוג שלך העבירה לך 6,500 ₪, עבור מה?
ת: לא זוכר, אולי נתנה לי עבור המינוסים, נקלעתי לחובות".
הנני מתקשה לקבל את גרסת הנתבע, בעניין העזרה של בת הזוג, שכן אף אם הועברו הכספים מבת הזוג שלא בתור השתתפות חודשית בהוצאות אלא רק כעזרה/הלוואה בעת שהאב נקלע לחובות, כטענתו, היה על הנתבע להציג סכומים אשר הועברו חזרה לחשבונה של בת הזוג עם התייצבות מצבו ולמצער הסכם הלוואה.
אולם עולה מהתדפיסים כי בת הזוג הפקידה לחשבון האב מדי חודש את דמי השכירות בגובה 3,000 ₪ ואף מעבר לכך בחודשים מסוימים, כאשר הנתבע לא החזיר לחשבונה של בת זוגו סכומים כלשהם.
לשם הדגמה, בשנת 2020 הועברו הסכומים הבאים מאת בת הזוג לנתבע: 700 ₪ בתאריך 12.2.20, 700 ₪ בתאריך 11.3.20, 820 ₪ בתאריך 31.7.20, 13,000 ₪ (!) ביום 26.11.20, 15,000 ₪ (!) ביום 9.12.20, סה"כ סך של 30,220 ₪ בשנת 2020.
ואילו בשנת 2021 הועברו הסכומים הבאים: 3,000 ₪ ביום 12.1.21 (כאשר בסיבת ההעברה מצוין "שכירות"), 3,000 ₪ ביום 14.2.21, 6,500 ₪ ביום 14.3.21 (כאשר בסיבת ההעברה מצוין "שכר דירה"), 3,600 ₪ ביום 11.4.21, 5,000 ₪ ביום 13.6.21, 350 ₪ ב- 15.7.21, 300 ₪ ב- 16.7.21, 130 ₪ ב- 28.7.21, 4,000 ₪ ב- 10.8.21, 4,600 ₪ ביום 10.9.21, 300 ₪ ביום 23.9.21, 3,000 ₪ ביום 11.10.21, סה"כ סך של 33,780 ₪, בשנת 2021.
השתתפות בת הזוג בהוצאות המדור, שקולה לדמי שכירות המתקבלים בידי צד ג' ונכללים בגדרי חישוב ההכנסות. משקלול הנתונים יש להעמיד את התשלומים החודשיים המתקבלים מבת הזוג על סך של 4,500 ₪ לחודש – הערכה על הרף הנמוך.
מנגד הצהיר האב בחקירתו הנגדית ביחס להוצאותיו, כי הוא נושא בתשלומי משכנתא בסך 3,000 ₪.
יוער בנקודה זו, כי אף אם לא היינו עורכים את החישוב בדרך המפורטת לעיל (העמדת ההכנסות החודשיות המתקבלות בידי הנתבע מאת בת זוגו ע"ס של 4,500 ₪ והפחתת תשלומי המשכנתא בהם נושא הנתבע בסך 3,000 ₪, כך שתתקבל תוצאה בסך 1,500 ₪) , הייתה מתקבלת אותה תוצאה בחישוב הכולל.
במילים אחרות, ככל שהיינו קובעים כי אין מקום להתחשב בהכנסות החודשיות המתקבלות בידי הנתבע מאת בת זוגו, וכנגד מפחיתים משיעור ההכנסות הכולל רק מחצית מתשלומי המשכנתא בהם נושא הנתבע (שכן בת זוגו משתתפת לכל הפחות במחצית מהוצאות המדור החודשיות), התוצאה הייתה זהה, שכן מחצית מתשלומי המשכנתא מגיעים ל- 1,500 ₪.
אם כן, עולה כי השתכרותו הממוצעת של האב מורכבת מהרכיבים הבאים: שכר ממוצע מכלל מקומות העבודה בשיעור של 18,647 ₪ + כספים המועברים מאת בת הזוג בסך של 4,500 ₪ , בקיזוז תשלומי המשכנתא בסך 3,000 ₪, ובסך הכל 20,147 ₪.
השתכרותה הממוצעת של האם לשנת 2020 עומדת על 11,788 ₪ (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה).
השתכרותה הממוצעת של האם לשנת 2021 עומדת על 12,810 ₪ במעוגל (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה).
כמו כן, מקבלת האם דמי שכירות בעבור הנכס אותו רכשה, בסך חודשי של 3,400 ₪.
מנגד, טענה האם כי לוותה מהוריה 400,000 ₪ לצורך מימון רכישת הדירה, אותם היא נדרשת להחזיר לשיעורין להוריה (ראה הסכם הלוואה בין התובעת לבין הוריה מיום 6.2.2020 וכן את דפי חשבון הבנק). עם זאת ההלוואה לא שימשה אך לשם רכישת הדירה, אלא גם לשם החזר הלוואות קודמות אשר נבעו, לשיטת התובעת, מאי תשלום מזונות והוצאות מדור, וכן לשם רכישת רכב ועריכת שיפוץ בדירה שמעל להוריה לצורך התאמתה למגורים עם הילדים.
כמו כן טענה האם כי היא נושאת בתשלומי מדור (דמי שכירות) וכן הוצאות מדור להוריה, בסכומים משתנים אשר אינם קבועים, ובהתאם ליכולתה הכלכלית (בנושא זה נערך דיון נרחב במסגרת הפרק הקודם).
אם כן, עומדת השתכרותה של האם על סך 12,299 ₪ – שכרה ממקום עבודתה העיקרי, בתוספת דמי שכירות בסך 3,400 ₪, ובניכוי דמי שכירות חודשיים בסך 2,500 ₪, ובסך הכל 13,199 ₪.
אם כן היחס בין הכנסות הצדדים הינו 60% – 40% (60% לאב ו- 40% לאם).
13,199 ₪ + 20,147 ₪ = 33,346 ₪ (הקופה המשותפת).
20,147 ₪ : 33,346 ₪ = 60% במעוגל.
13,199 ₪ : 33,346 ₪ = 40% במעוגל.
סיכום:
נוכח פערי ההשתכרות בין הצדדים ומכיוון שאין המדובר בחישוב אריתמטי מדויק, וברוח הפסיקה החדשה, הריני קובעת כי על בסיס הפער בין הכנסות הצדדים, האב יישא ב- 60% מצרכי הקטינים.
אם כן, שיעור המזונות המוטל בזאת על האב מגיע כדי סכום שונה ביחס לכל אחת מהתקופות:
מעת הגשת התובענה למזונות (חודש 02/2018 ) ועד לסוף חודש 6/2019 חויב האב במזונות בסך של 5,865 ₪ לחודש: 9,775 ₪ X 60% = 5,865 ₪
מסוף חודש 6/2019 ועד לחודש 6/2021 חויב האב במזונות בשיעור של 5,265 ₪ לחודש:8,775 ₪ X 60% = 5,265 ₪
ג. מסוף חודש 6/2021 ועד לתאריך 1/9/2022 שיעור המזונות המוטל בזאת על האב מסתכם ב- 4,965 ₪ לחודש: 8,275 ₪ X 60% = 4,965 ₪
ד.
1. ככל שיתגייס ש' לצה"ל או ישתלב בשירות לאומי/אזרחי:
מחודש 1/9/2022 ועד למועד שחרורו של ש' משירות חובה בצה"ל: שיעור המזונות המוטל על האב יסתכם ב- 4,500 לחודש:
6,775 ₪ X 60% = 4,065 ₪ + 500 ₪ הסכום הגלובאלי עבור ש', כך שהתוצאה הכוללת עומדת על 4,565 ₪ ובמעוגל 4,500 ₪.
2. ככל שש' לא יתגייס/ישתלב בצה"ל או בשירות לאומי/אזרחי, שיעור המזונות החודשי אשר יוטל על האב מתאריך 1/9/2022 ואילך יעמוד על סך של 4,000 ₪ בלבד:
6,775 ₪ X 60% = 4,065 ₪ ובמעוגל 4,000 ₪.
זה המקום לציין, כי אותם 60% מהווים אך את הפער בין הכנסות הצדדים, ולכאורה היה מקום לקבוע כי האב יישא בחלק נכבד יותר מ- 60%, נוכח זמני השהות המצומצמים, בלשון המעטה.
על אף האמור ולאור המשקל אשר ניתן לרוח החדשה בפסיקה ביחס לקביעת צורכי המזונות על סך גבוה וריאלי יותר התואם את העלייה ביוקר המחייה, מצאתי לערוך איזון באופן שעם סיום לימודיו התיכוניים של ש' או גיוסו לצה"ל ולכל המאוחר בתחילת חודש 9/2022, יופחת סכום המזונות הכולל לסך של 4,500 ₪ במעוגל, לאור הפחתת חלקו של ש' במזונות לסך של 500 ₪. זאת ועוד: ככל שלא יתגייס ש' לצה"ל ולא ייקלט במסגרת שירות אזרחי/לאומי, ישוחרר האב מתשלום מזונות בגיר בסך 500 ₪. במקרה זה יועמדו המזונות החודשיים על סך 4,000 ₪ לחודש בלבד, החל מחודש 9/2022 ואילך.
המזונות ישולמו רטרואקטיבית החל מחודש 2/2018 ואילך, כאשר חוב העבר ישולם בתשלומים חודשיים בשיעור של 2,500 ₪ לחודש, אשר יתווסף למזונות השוטפים, עד כדי סילוק כל היתרה.
סכום המזונות יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן ויעודכן אחת ל-3 חודשים ללא עדכון רטרואקטיבי. המדד הבסיסי הקובע לצורך העדכון הינו זה שפורסם ביום 15.6.2022, והתאמה ראשונה תעשה ביום 15.9.2022.
בנוסף, יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות חריגות או מיוחדות בתחומי הבריאות, אשר ביטוח בריאות ממלכתי אינו מכסה אותן, ובלבד שיהיה מדובר בהוצאות החיוניות לבריאותם של הקטינים.
כמו כן, יישאו שני הצדדים בחלקים שווים בהוצאות חינוך חריגות ו/או מיוחדות, למעט שכר הלימוד, כאשר המדובר בהוצאות חינוך אשר לגביהן ניתן אישור מגורם פדגוגי מוסמך בדבר נחיצות הוצאתן.
כל הוצאה מיוחדת אחרת, תחול על שני ההורים רק אם תוצא בהסכמתם המשותפת.
המזונות ישולמו עד הגעתם של הקטינים – א' ור' לגיל 18 או עד סיום הלימודים התיכוניים, על פי המאוחר שביניהם. מאותו מועד ועד סיום שירות חובה, יועמדו המזונות ע"ס 1/3 מהסכום המלא אשר השתלם בגין הקטינים הנ"ל, עד לאותו המועד.
התובענה הרכושית:
במסגרת תיק פירוק השיתוף מונו שני מומחים – האחד בתחום האקטואריה והשני בתחום השמאות.
חוות הדעת השמאית ניתנה ביום 2.5.2018, במסגרתה נקבע כי שווי דירת הצדדים עומד על 2,200,000 ₪.
חוות הדעת האקטוארית מיום 23.10.2018 אשר נערכה על-ידי רו"ח אלי רואש כללה שתי אפשרויות איזון: האחת, איזון מידי על דרך תשלום סכום חד פעמי והשנייה איזון דחוי במועד מימוש הזכויות.
הצדדים הודיעו בהסכמה וביום 14.7.2019 כי בחרו בחלופה הראשונה בחוות הדעת: "בהסכמה, האישה קיבלה חלק מהסכום ואמורה לקבל את יתרת הסכום על פי פסיקה של כב' בית הדין הרבני ומכוח חווה"ד האקטוארית החלופה הראשונה".
עובר לדיון ההוכחות הצדדים נתבקשו לפרט את הפלוגתות אשר נותרו במחלוקת וציינו בין היתר, כי הם נותרו חלוקים ביחס לענייני הרכוש.
בחוות הדעת המשלימה מיום 30.9.2021 ציין המומחה בפתיח כי בחוות הדעת הראשונה לא נלקחו בחשבון סכומי כסף שנמשכו או שולמו מהחשבון המשותף לאחר המועד הקובע וכן לא חושב החוסר בהפקדות של תשלומי מזונות מאז היום הקובע ועד אפריל 2018. סיכומו של דבר נכתב כי "בהתאם לשאלות הבהרה כפי שהופנו ע"י המבקשת ש' ס' בקשר לתשלומים והעברות שבוצעו לאחר היום הקובע ע"י הבעל ח' ס' מסתכמים הסכומים שנמשכו אחרי היום הקובע והחוסר בהפקדת מזונות לסך כולל של 69,137 ₪".
המומחה לא זומן להיחקר על חוות דעתו במסגרת דיון ההוכחות אשר נקבע בכלל התיקים התלויים והעומדים.
במהלך דיון ההוכחות אשר נערך ביום 6.4.2022 הודיעו הצדדים כדלהלן: "אנו מעדכנים את בית המשפט שדירת הצדדים נמכרה. הם מכרו אותה בכוחות עצמם. לא היה צורך בכינוס נכסים. מחלקו של האיש שולמו לאישה דמי האיזון בתוספת סכום נוסף בו חויב האיש בבית הדין הרבני, סה"כ 105,000 ₪. גם התכולה חולקה בהסכמה ומבחינתנו אפשר לסגור תיק זה".
לאור חוסר ההתאמה אשר נתגלע בעת מלאכת כתיבת פסק הדין ומתן מרב המשקל לסוגיית המזונות לעומת העניינים הרכושיים במסגרת דיון ההוכחות, נתבקשו הצדדים ביום 18.5.2022 לפרט עמדתם בנוגע לצורך בהכרעה בתיק הרכושי. כל זאת על אף התוספת של ב"כ התובעת בסיום שלב הסיכומים בעל-פה, במסגרתה ביקשה "לאמץ את החוות דעת השנייה העדכני מהסיבה שצדק רואה החשבון שתיקן בנקודה שאמנם האיש בעזיבתו את הבית באוגוסט 2017 הפקיד את הכנסתו דאז לחשבון הבנק ומשך את הסכום הזה כאשר במשך כמה חודשים לאחר מכן התנהלו הוצאות משק הבית, שהתווספו עוד מהחשבון המשותף ומי שנשאה בהוצאות הייתה הגברת".
מעיון בטענות המשלימות והמבהירות של הצדדים לאחר שלב ההוכחות והסיכומים עלה, כי לכל צד טענות רכושיות רבות האחד כנגד השני:
א. התובע טען כי "הימשכות הדיון" לא הותירה לו די זמן להעלאת הטענות הרכושיות, וכי למעשה הנתבעת חייבת לתובע עשרות אלפי שקלים. אולם כמחווה של רצון טוב הוא יהא מוכן לוותר על חובה של הנתבעת, ובלבד שהסכום המצוי בחשבון המשותף של הצדדים ישמש אך את הילדים וייועד לצורכיהם בלבד, וכי ההוצאות בסך 7,500 ₪ אשר נפסקו לחובתו, יימחקו.
ב. מנגד, הפנתה הנתבעת לחוות הדעת המשלימה של המומחה האקטואר וציינה כי היא זכאית לסכומים המתוארים שם, שכן התובע המשיך למשוך כספים מהחשבון המשותף עד לחודש 1/2018 ואף מימן לעצמו לימודים מתוך החשבון המשותף, בעוד שהוא חדל באופן חד צדדי מלהפקיד את משכורתו לחשבון המשותף.
עוד טענה הנתבעת כי שאלות ההבהרה אשר הוצגו מטעם הנתבע למומחה בית המשפט, אף חיזקו ביתר שאת את מסקנותיו בגדרי חוות הדעת המשלימה.
אם כן, עתרה הנתבעת להורות על אימוץ חוות הדעת המשלימה, ביטול חיובה בהוצאות משפט בהתאם להחלטה מיום 21.6.2021 וחלוקת הכספים אשר נותרו בחשבון המשותף באופן שווה בין ארבעת ילדי הצדדים.
ובכן, לאחר שעיינתי בחוות הדעת המשלימה וכן בתשובות לשאלות ההבהרה של הצדדים אשר הופנו למומחה על-ידי שני הצדדים, שוכנעתי לאמץ את חוות הדעת השנייה ולחייב את הנתבע בסך של 41,137 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד משיכת הכספים וללא הסכומים אשר נקבעו בגין השלמת תשלומי המזונות – המועד הקובע ועד לסגירת החשבון המשותף, וזאת מאחר ולא הוגשה כל תובענה לתשלום מזונות עבר.
טענות הנתבע למשיכת כספים בהיקפים גדולים של עשרות אלפי שקלים או אף בהיקפים קטנים יותר, לא הוכחו ולא אוששו על-ידי המומחה. בנוסף, הנתבע לא ביקש לזמן את המומחה לחקירה, ומשכך, אף אם הדיון לא היה מתארך ביחס למצב הקטינים ושמיעת עמדת גורמי המקצוע, לא היה בכך להועיל, בהיעדר היכולת לסתור את חוות הדעת של המומחה, אשר כאמור לא זומן לחקירה, מסיבות השמורות עם הנתבע.
לעניין משקל חוות הדעת של מומחה אשר מונה על-ידי בית המשפט ראה ע"א 9323-04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5 [פורסם במאגרים המקוונים] (23.7.2006) וההפניות ששם:
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, לא פורסם; עוד השוו: ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי, פ"ד לט(4) 185, 189)".
הדברים רלוונטיים לעניינו ביתר שאת, מאחר וכאמור המומחה לא זומן להיחקר על חוות דעתו ולאור תשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם הצדדים.
בנוסף ובהסכמת הצדדים, נקבע בזאת כי הכספים אשר מצויים בחשבון המשותף יועברו לארבע קופות חיסכון מיוחדות ונפרדות אשר ייועדו אך לצורכי הקטינים, כאשר משיכת הכספים מקופת החיסכון של ש' תוכל להתבצע רק בחתימת שני הצדדים ובכפוף לשיקול דעתם, וזאת עד אשר הטיפול ביחידה להתמכרויות יושלם בהצלחה.
אין מקום למחוק את החיוב בגובה 7,500 ₪ אשר הושת על האב, ולעניין זה ראה הנימוקים בתחילת פרק הדיון וההכרעה, במסגרת תת הפרק "זמני השהות".
כמו כן אין מקום גם להורות על ביטול ההוצאות בהם חויבה האם לאור העיכוב במשלוח שאלות ההבהרה למומחה.
סיכום:
סוף דבר, נקבע כך:
האב יפקיד בתוך 30 ימים את ה-7,500 ₪ אשר הושתו עליו בגדרי ההחלטה מיום 14.7.21, בפקודת חיסכון אשר תיפתח לטובת הקטינים על-ידי האם, לשם מימון טיפולים רגשיים ופסיכולוגיים לקטינים.
הצדדים יפנו ללא דיחוי ליחידה להתמכרויות ב******, לצד פנייה לעו"ס משפחה, במטרה משותפת לסייע לש' להיגמל מחומרים ממכרים ואסורים. בנוסף לטיפול בהדרכה של היחידה, יפנו הצדדים למאמן אישי אשר יגייס את ש' לטיפול.
הצדדים יישאו באופן שווה בעלויות הטיפול.
זמני השהות בין האב לבין הקטינים א' ור' יתקיימו במועדים הבאים:
א':
באמצע השבוע בימים ב' ו- ד' מהשעה 16:00 עד השעה 20:00 לאחר ארוחת ערב.
א' ור':
בכל סוף שבוע שני מיום ו' עד יום שבת בשעה 18:00, כאשר האיסוף של הקטינים יחול לסירוגין כך:
אחת לשבועיים יאסוף האב את הילדים ישירות ממסגרות החינוך בשעה 13:00, ואחת לשבועיים יאסוף האב את הילדים בשעה 16:00 מבית האם.
הצדדים ימשיכו ויתמידו בטיפולי ההדרכה הורית, וזאת באופן רציף וללא כל הפסקות.
סכום מזונות הקטינים בו נושא האב יעלה בהתאם לתקופות המוגדרות ולסכומים המפורטים בסעיף 75 לפסק הדין, בתוספת מחציות, ויחול רטרואקטיבית החל מחודש 2/2018, כאשר ההפרשים יתווספו לשיעור המזונות הקבוע, וישולמו לשיעורין בתשלומים חודשיים של 2,500 ₪ עד לסילוק כלל היתרה.
בתחילת חודש 9/2022 לכל המאוחר יופחתו המזונות לסך כולל של 4,500 ₪, (או 4,000 ככל שש' לא יתגייס ולא ייקלט במסגרת שירות אזרחי/לאומי) ואלו ישולמו עד הגעתם של הקטינים א' ור' לגיל 18 או עד סיום הלימודים התיכוניים, על פי המאוחר שביניהם. מאותו מועד ועד סיום שירות חובה, יועמדו המזונות ע"ס 1/3 מהסכום המלא אשר השתלם בגין הקטינים הנ"ל, עד לאותו המועד.
האב יישא בסכומים אשר נפסקו לחובתו בגדרי חוות הדעת המשלימה ולא נסתרו, בסך כולל של 41,137 ₪. מאחר ומדובר בסכום לא מבוטל יתאפשר לאב לחלקו ל- 5 תשלומים שווים, אשר ישולמו החל מה- 1.7.2022 ואילך, עד ל-10 בכל חודש.
האב ישלם לאם הוצאות משפט בסך כולל של 20,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית.
ניתן היום, כ"ז סיוון תשפ"ב, 26 יוני 2022, בהעדר הצדדים.
