ם
לפני כב’ השופטת איריס אילוטוביץ’ סגל
מבקשת
ד.ר.
נגד
משיבה
ל.ל.
בעניין עזבון המנוחים: XXX
החלטה
לעניין שכר והוצאות עדות
לפניי בקשה לפסיקת שכר והוצאות עדות שהוגשה על ידי עו”ד ד.ר. (להלן: “העדה”), אשר זומנה להעיד מטעם המשיבה לעדות ארוכה אשר נמשכה מספר ימים ובהיקף של למעלה מעשרים ואחת שעות.
העובדות בתמצית
העדה העריכה את סך שעות נוכחותה בבית המשפט, לצורך עדותה, בהיקף של למעלה מעשרים ואחת שעות אשר נפרשו לאורך שישה מועדי דיונים בזמנים שונים. בנוסף, עתרה העדה לפסיקת הוצאות בגין הדפסה והגהת תרשומות, הגשת תגובות והחזר הוצאות בסך של כ-500 ₪ בגין נסיעה וחנייה, שנאלצה לשאת בתשלומן לשם הגעתה למתן עדותה בבית המשפט.
בתגובת המתנגדת לבקשה, לא ניתנה התייחסות עניינית, לא כל שכן הכחשה ביחס לסך שעות נוכחות העדה בבית המשפט ולפירוט פעולותיה לשם התייצבותה לעדות בבית המשפט. נימוק ההתנגדות היחיד לבקשה, התמצה בכך שאין לראות במבקשת כעדה אלא כבאת כוח מוסווית של הגברת עדית זמר, מבקשת קיום הצוואה ההדדית של המנוחים.
דיון והכרעה
המתווה הנורמטיבי
תקנה 86 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018 (להלן- “התקנות”) קובעת כדלקמן:
“שכר עדים והוצאותיהם
נענה אדם להזמנה להעיד בבית משפט, רשאי בית המשפט להורות לבעל הדין שביקש להזמינו לשאת בהוצאותיו כפי שיפסוק”.
עיון בתקנה הקודמת המקבילה בעניין זה, כפי שהופיעה בתקנה 187 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד-1984 (להלן- “התקנות הישנות”), מלמדת כי מדובר בשינוי מגמה בעניין פסיקת שכרם של העדים, באמצעות אפשרות להפעלת שיקול דעת מצד של בית המשפט בעת פסיקתו שכר עדות, “עתה אפשר להבחין כי בית המשפט לא מוגבל בפסיקת הסכומים בשכר עדות, בהינתן שהתוספת השנייה לתקנות הקודמות אינה בתוקף עוד…..” (ד”ר יעקב שקד, שופט, סדר הדין האזרחי החדש, 448-447 (מהדורה שלישית, התשפ”ג-2023)).
לשם הנוחות תובא להלן התקנה הקודמת המקבילה לעניין פסיקת שכר העדים – תקנה 187 (א) לתקנות הישנות:
“שכר עדים והוצאותיהם
187. (א) נענה אדם להזמנה להעיד בבית המשפט, רשאי בית המשפט או הרשם לצוות כי ישולמו לו דמי נסיעתו ממקומו למקום מושב בית המשפט וחזרה, וכן שכר בטלה ודמי לינה שלא יעלו על השיעורים הנקובים בתוספת השנייה”.
הנה כי כן, מתן אפשרות להפעלת שיקול דעת על ידי בית המשפט בעת פסיקתו שכר עדות, הקבוע בתקנה 86 לתקנות, היה שינוי ראוי ומתבקש לדין הקבוע קודם לכן, כפי שבוטא בתקנה 187 (א) לתקנות הישנות אשר הפנתה לסכומים הנקובים בתוספת השנייה שבתקנות אשר בוטלה זה מכבר במסגרת הרפורמה.
עד שהוזמן למתן עדות נאלץ לא פעם לממן מכיסו, בין במישירין ובין בעקיפין, את מתן עדותו, בהתחשב בהשקעת זמנו לצורך מתן עדות – כאשר מוטל ספק רב האם היה די בסכום המקסימלי שבית המשפט היה רשאי לפסוק לטובתו, על פי הוראת תקנה 187 (ב) לתקנות הישנות, לשם כיסוי סכום הוצאותיו והפסד יום עבודתו, ואין נפקא מינה אם העד הגיע למתן עדות של שעה ובשל כך נאלץ לקחת יום חופש מהעבודה ובין עד שנתן עדות יום שלם ונעדר בשל כך ממקום עבודתו (ראו- עמ”ה (מח’ חיפה) 5006/96 מאיר לוק נ’ פקיד שומה חיפה (16.05.2000)).
שינוי הוראת הדין בנוגע לפסיקת שכר העדים הוא שינוי חיובי גם מנקודת מבט תועלתנית, המשקף נאמנה את עקרונות היסוד שברפורמה.
מן הכלל אל הפרט
כפי שפורט בבקשה, וכאמור לא הוכחש עניינית ועובדתית על ידי המתנגדת, העדה ביצעה פעולות הכנה לעדות שהצריכו שעות עבודה, שבגינן היא זכאית לתשלום, ושעל פי המצוין בבקשה כללו בין היתר הגשת תגובות צילום והדפסת מסמכים.
היקף שעות חקירת העדה במקרה שלפניי היה חריג. המדובר בשעות שבהן נעדרה העדה מעבודתה, או כפי שנוסח בתקנות הישנות– זמן “בטלה” – בטלות העדה מעבודתה לצורך התייצבותה לעדות.
אשר לשעות נוכחותה של העדה בבית המשפט לצורך מתן עדותה – התרשמות בית המשפט היא כי העדה לא הפריזה בהערכה זו. מה גם, שהמשיבה לא הכחישה טענה עובדתית זו.
עוד עתרה העדה לפסיקת הוצאות נסיעה וחנייה, ששולמו על ידה לשם התייצבותה בבית המשפט למטרת מתן עדותה.
הערכת העדה כי הוצאות הנסיעה והחנייה ששולמו על ידה לצורך מתן התייצבותה לעדות בשישה דיונים הן בסך של כ-500 ₪, בהינתן כי העדה מתגוררת בעיר רעננה וכי הדיון נדון בבית המשפט בתל אביב – נראה כי דרישתה לסך האמור, היא סבירה והגיונית. יתרה מכך, הן בנוגע לרכיב זה –לא נמצאה התייחסות ענינית, לא כל שכן הכחשה, מצד המתנגדת.
העדה טענה כי הדפסת התרשומות האמורות (16 עמודים מודפסים) על ידי המזכירה ובהגהה שערכה עליו ערך מספר ימים, וכי העיסוק בהתייחסות לדרישת התיקונים הצריך ממנה עבודה נוספת של מספר שעות.
אלא מאי, העדה לא סיפקה פירוט ותמיכה, וקל וחומר שלא פירוט ותמיכה מספקים, כיצד ומדוע התעורר צורך בהשקעת “מספר ימים” לשם הדפסת והגההת התרשומות בהתייחסות לדרישת התיקונים. ולעניין זה, יצוין כי העדה אף לא תמכה את טענותיה בבקשה בתצהיר.
התוצאה
בנסיבות אלו, ותוך שיקלול השיקולים המפורטים לכאן ולכאן, אני מורה כי המתנגדת תישא בגין הוצאותיה ושכר טרחתה של העדה בסך של 4,500 ₪ בתוך 30 ימים.
במידת הצורך תגיש העדה פסיקתה מתאימה לחתימתי בתוך 7 ימים מהיום.
ההחלטה מותרת לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
תואיל המזכירות להמציא החלטתי לצדדים.
ניתן היום, כ”ה אייר תשפ”ג, 16 מאי 2023, בהעדר הצדדים.
