בפני
כב' השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר
המבקשת
XX ת"ז XX
ע"י ב"כ עו"ד רונן דליהו ושות'
נגד
המשיב
XX ת"ז XX
ע"י ב"כ עו"ד ציון סמוכה
החלטה
1. החלטה זו עניינה הכרעה בבקשת המבקשת, לסילוק על הסף של תביעת המשיב לביטול הסכם הממון/גירושין שנחתם ואושר ביום 00.00.2016.
2. העובדות הצריכות לענייננו
2.1 הצדדים נישאו ביום 00.00.1998 ומקשר זה נולדו ארבעת ילדיהם.
2.2 בשנת 2015 עלו יחסי הצדדים על שרטון והמבקשת הגישה 3 תביעות: למשמורת, למזונות ותביעה רכושית, כשהמשיב הגיש תביעה לפירוק השיתוף.
2.3 ביום 00.00.2016 חתמו הצדדים על הסכם ממון/גירושין, שייקרא להלן: "ההסכם", אשר אושר על ידי כב' השופט מוטי לוי, כשכוונת הצדדים הייתה להסדיר את מצבם המשפטי היה וימשכו בנישואיהם או ייפרדו.
2.4 הצדדים חזרו לחיות יחד עד שהתברר למבקשת שהמשיב הפר את תניית הנאמנות שהוסכמה וחזר לבת זוגתו.
2.5 בחודש אוקטובר 2019 הודיע המשיב על רצונו להתגרש והגיש תביעת גירושין לבית הדין, אשר נדחתה ע"י בית הדין הרבני עד למילוי ההסכמות הרכושיות שנקבעו בהסכם.
2.6 לאחר שהמשיב הגיש בקשה להתגרש לבית הדין הרבני, הגישה המבקשת את התביעות הבאות:
בקשה מיום 10.12.2019 ליישוב סכסוך (י"ס 26888-12-19).
תביעה מיום 2.2.2020 לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש לקיום סעיף 5.9 להסכם (תמ"ש 3195-02-20).
תביעה מיום 5.11.2020 לפירוק שיתוף במקרקעין של שלושת הדירות הרשומות על שם הצדדים בחלקים שווים (תלה"מ 16074-11-20).
תביעה מיום 9.11.2020 לפי סעיף 7 לחוק לביצוע ההסכם (תמ"ש 22602-11-20).
2.7 ביום 12.4.2021 הגיש המשיב תביעה להפחתת סכום המזונות שנקבע בהסכם (תמ"ש 23299-04-21).
2.8 תביעת המבקשת לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש (תמ"ש 3195-02-20)
2.8.1 ביום 2.2.20 הגישה המבקשת תביעה לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש לחייב את המשיב לקיים את האמור בסעיף 5.9 להסכם.
2.8.2 בסעיף 5.9 להסכם הוסכם:
"מוסכם בזאת כי עד המועד שבו אחד הצדדים יודיע על רצונו להתגרש, יועבר שכר הדירה בגין השכרת דירות הצדדים בין אלו שבבעלות בלעדית של XX ובין אלו שבבעלות משותפת של הצדדים, לחשבון הבנק המשותף של הצדדים, וכי החל מהמועד שבו אחד הצדדים יודיע על רצונו להתגרש, שכר הדירה בגין הדירות שבבעלות XX יועבר ישירות לידי XX בלבד".
2.8.3 המבקשת טענה, שבסוף חודש אוקטובר 2019 הודיע המשיב על רצונו להתגרש וכי החל מחודש זה אינו מקיים את חיובו על פי סעיף 5.9 להסכם ואינו מעביר לה את דמי השכירות על פי האמור בסעיף 5.9 להסכם.
2.8.4 המשיב טען מנגד, שדמי השכירות ממשיכים להיכנס לחשבון המשותף, כן טען המשיב, שהמבקשת הפרה חיובים שונים בהסכם ועל כן אינו צריך למלא אחר הוראות ההסכם.
2.8.5 ביום 8.9.2020 התנהל דיון, בו טען כל צד את טענותיו וביום 9.9.2020 ניתנה החלטה, כשבסעיף 5.9 להחלטה נקבע:
"5.1 הבקשה דנא הינה בקשה לביזיון, המתייחסת להפרת סעיף 5.9 להסכם על ידי הנתבע, כשסעיף זה מתייחס רק לדירות בבעלות התובעת.
5.2 הנתבע הודה בכתב הגנתו ובחקירתו בדיון שלא העביר את דמי השכירות לידי התובעת וכי דמי השכירות ממשיכים להיות מועברים לחשבון המשותף שהינו מוקפא.
5.3 התובעת טענתה שהיות והחשבון מוקפא, אין ביכולתה למשוך סכומים אלה.
5.4 בנסיבות דנא, במסגרת הבקשה לביזיון, המונחת לפניי, אני מחייבת את הנתבע שהחל מחודש ספטמבר 2020 ואילך חובה עליו להעביר את מלוא דמי השכירות של הנכסים שבבעלות התובעת לידי התובעת ולא לחשבון המשותף.
הנכסים הינם: הדירה ברח' XX והדירה ברח' XX, XX, כשבדירה ברח' XX מתגוררת התובעת עם הקטינים.
5.5 מובהר שאין בהחלטה זו כדי לפגוע בזכויות מי מהצדדים לערוך התחשבנות ביניהם בהתאם לאמור בהסכם. (הדגשה שלי – א.ז.ר.).
2.9 תביעת המבקשת לפירוק שיתוף (תלה"מ 16074-11-20) ותביעת המבקשת לאכיפת ההסכם לפי סעיף 7 לחוק (תמ"ש 22602-11-20)
2.9.1 ביום 5.11.2020 הגישה המבקשת תביעה כנגד המשיב לפירוק שיתוף בשלושת הדירות, הרשומות על שם הצדדים, בחלקים שווים, והן: הדירה ברחוב XX, XX, הדירה XX, XX והדירה ברח' XX, XX.
2.9.2 ביום 9.11.2020 הגישה המבקשת תביעה לביצוע ההסכם לפי סעיף 7 לחוק.
2.9.3 ביום 5.4.2021 התנהל דיון בשתי התביעות, בו טען כל צד את טענותיו ובסיום הדיון ניתן פסק דין הבא:
"1. לגבי התביעה בתיק תלה"מ 22602-11-20 לרישום הדירה על שם התובעת:
הדירה ברחוב XX בXX, הידועה כגוש XX חלקה XX, תת חלקה XX, הרשומה בחלקים שווים על שם הצדדים, ניתן צו המורה ללשכת רישום המקרקעין להעביר את כל זכויות הנתבע XX ת.ז. XX על שם התובעת XX ת.ז. XX אגב גירושין בהתאם לסעיף 5.2 להסכם הממון מיום 00.00.16.
במידת הצורך תוגש פסיקתא לחתימת בית המשפט.
2. לגבי התביעה בתיק תלה"מ 16074-11-20 ניתן צו לפירוק שיתוף בשלושת הנכסים הבאים:
דירה ברחוב XX הידועה כגוש XX, חלקה XX, תת חלקה XX.
דירה ברחוב XX, הידועה כגוש XX, חלקה XX, תת חלקה XX.
דירה ברחוב XX הידועה כגוש XX, חלקה XX, תת חלקה XX.
3. כשמאי מטעם בית המשפט ימונה מר XX, אשר בשכרו טרחתו יישאו הצדדים בחלקים שווים.
4. השמאי יאמוד את שווי כל אחד מהנכסים כולל כל הזכויות בו.
5. ב"כ הצדדים ימונו ככונסי נכסים למכירת הנכסים למרבה במחיר שהצדדים רשאים להשתתף בהתמכרות.
6. המזכירות תואיל לסגור את התיקים".
2.10 בהתאם לפסק הדין שניתן היה על השמאי מטעם ביהמ"ש לאמוד את שווי שלושת הנכסים וביום 17.1.2022 הגיש השמאי מטעם ביהמ"ש הערכה של שלושת הנכסים.
2.11 ביום 9.1.2022 ביקש בא כוחו החדש של המשיב, להתמנות ככונס נכסים מטעם המשיב במקום עוה"ד שייצגה קודם לכן את המשיב וביהמ"ש נענה לבקשה.
2.12 ביום 16.2.2022 הגיש המשיב תביעה לביטול ההסכם, בטענה שההסכם הינו דרקוני, חד צדדי ומקפח, הסותר את תקנת הציבור וכן ההסכם נחתם תחת כפייה, ניצול ועושק של המשיב.
2.13 ביום 3.3.2022 הגיש המשיב בקשה בהולה למתן צו עיכוב ביצוע להליכי כינוס הנכסים בנימוק שהיה ויבוטל ההסכם, תבוטל גם חלוקת הנכסים שנקבעה בהסכם והליכי כינוס הנכסים יתייתרו.
2.14 ביום 17.3.22 הגישה המבקשת בקשה לסילוק על הסף של תביעת המשיב לביטול ההסכם המונחת עתה להכרעת בית המשפט.
3. טענות המשיב בתביעתו לביטול ההסכם
3.1 המשיב טוען, שההסכם אינו שיוויוני ונוטה לטובת המשיבה תוך נישולו ועשיקתו וכי נחתם בכפייה ואיומים מצד המבקשת ואביה אשר איימו, שילשינו עליו לרשויות המס, למקום עבודתו ועוד.
3.2 המשיב מוסיף וטוען, שההסכם הינו הסכם למראית עין, שכן נקבע בו סכום גבוה למזונות הקטינים וזאת עד הגיע אחרון הקטינים לגיל 21, כשנקבע בסעיף 4.3 להסכם, שסכום המזונות הינו חלק מהאיזון הכללי של הצדדים ועל כן אין המשיב רשאי להגיש תביעה להפחתת גובה המזונות, ובכך שללו את זכותו לפנות לערכאות,כשתנאי זה סותר את תקנת הציבור ועל כן יש להצהיר על בטלותו.
4. בקשת המבקשת לסילוק על הסף של תביעת ביטול ההסכם
4.1 המבקשת הגישה בקשה לסילוק על הסף בנימוקים הבאים:
4.1.1 התביעה לביטול ההסכם הינה תביעה טורדנית וקנטרנית אשר שהוגשה בחוסר תום לב כשכל מטרתה להתיש את המבקשת לאחר שביום 00.00.2016 הגיעו הצדדים לידי הסכמות, לאחר התדיינות ממושכת שנגרמה עקב מערכת יחסים שניהל המשיב עם אישה אחרת, כשהמבקשת הסכימה לשוב לשלום בית, תוך שהמשיב התחייב לשמור נאמנות כלפי אשתו אך בהמשך התברר לה שהמשיב חידש את מערכת יחסיו האינטימית עם אותה אישה, עזב את הבית ועבר להתגורר עם אותה אישה.
4.1.2 מטרת הגשת התביעה לביטול ההסכם הינה למנוע, בחוסר תום לב את המשך הליכי הכינוס, אשר הוחל בביצועם, כשכבר ניתנו 3 פסקי דין חלוטים, הנוגעים לביצוע ההסכם.
4.1.3 חל שיהוי בהגשת תביעת המשיב לביטול ההסכם, אשר הוגשה רק לאחר שש שנים מאז אישור ההסכם ושנתיים מאז שהחלו ההליכים לאכיפת ההסכם.
4.1.4 טענות המשיב בתביעה לביטול עומדות בסתירה לטענות שהועלו על ידו בהליכים קודמים.
4.1.5 תביעה זו נוצרה עם החלפת ייצוגו של המשיב, אשר החליף כבר מספר עורכי דין.
4.1.6 יוגדש שהמבקשת ביקשה למחוק על הסף את תביעת המשיב לביטול ההסכם.
4.2 המשיב טוען מנגד את הטענות הבאות:
4.2.1 סילוק על הסף קודם בירור התביעה הינו סעד קיצוני ביותר שיש לתתו רק במקרים קלושים, כשברור שאין לתביעה כל בסיס.
4.2.2 המבקשת לא תמכה את בקשת הסילוק על הסף בתצהיר.
4.2.3 יש לבטל את הסכם עקב כפייה, ניצול ועושק, כשהראיות לכאורה הינן שמתוך 6 דירות שהיו לצדדים נקבע בהסכם ששלוש דירות שייכות לתובעת והשלוש הנותרות הינן בחלקים שווים וכן סכום המזונות הגבוה וכן יש לאפשר למשיב להוכיח בראיות את תביעתו.
4.3 המבקשת נתבקשה להשיב על טענות המשיב ולהלן עיקרי תגובתה:
4.3.1 המשיב לא הציג בכתב תביעתו ולו "ראשית ראיה" לטענת העושק או הלחץ.
4.3.2 המבקשת היא שוויתרה ויתורים רכושיים רבים מתוך הכרת אופיו של המשיב, כשלמשיב רכוש וכספים בשווי רב בארץ ובעולם בשווי של עשרות מילוני שקלים.
4.3.3 המשיב היה מיוצג קודם עריכת ההסכם, במהלכו ובחתימתו.
4.3.4 הליכי הכינוס נעשו בהסכמת המשיב ועל פי החלטות חלוטות של ביהמ"ש.
4.4 השאלה האם נסיבות המקרה דנא מצדיקות החלת הוראת תקנות 41(א)ו-(4) לתקסד"א תשע"ט 2018 (להלן: "התקנות") לסילוק על הסף של תביעת המשיב לביטול ההסכם.
5. המצב המשפטי
5.1 החלטות רבות ניתנו בדבר הזהירות הנדרשת מצד בית המשפט בדונו בבקשות לסילוק על הסף, שהעתרות לבקשות אלו משמעותה נעילת דלתות בית המשפט בפני בעל דין, המהווה צעד קיצוני, השמור למקרים חריגים בלבד. ראה בעניין זה פסיקת בית המשפט העליון בע"א 50/89 פרופ' רות לוטן פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה(4) 18).
5.2 נפסק שכאשר קיימת אפשרות, ולו קלושה, שעל פי העובדות המבססות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש על ידו, לא תימנע ממנו הכניסה בשערי בית משפט [וראו לעניין זה: ע"א 642/89 עזבון המנוח שניידר ז"ל נגד עיריית חיפה, פ"ד מו(1)470, 476-477, ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4), 721 (1983); י' זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית -1995) בעמ' 387].
5.3 לצד פסיקה זו, שעדין שרירה וקיימת, יש להתייחס לעובדה שלאחרונה נכנסו לתוקפן תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"), אשר קבעו עקרונות יסוד בדבר ניהול הליך משפטי ראוי והוגן תוך הטלת איסור של "שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין"…
5.4 להלן ציטוט עקרונות היסוד שבתקנות החדשות:
"1. מטרות תקנות סדר הדין האזרחי הן לקבוע סדר דין לניהול ההליכים האזרחיים בבית המשפט, ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, כדי להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך.
2. הליך שיפוטי ראוי והוגן מתקיים במערכת שיפוטית עצמאית ובלתי תלויה שהוקמה לפי דין, נגישה לציבור, מקיימת דיון לפי כללי הצדק הטבעי, מכריעה בתוך זמן סביר על יסוד הטענות ההדדיות המובאות לפניה, מנהלת את ההליך ופוסקת בו באופן שוויוני, מידתי ויעיל ומנמקת את החלטותיה.
3.(א) בית המשפט אחראי על ניהול ההליך השיפוטי לשם הגשמת המטרות שביסוד תקנות אלה; לשם כך עליו ליזום, אם נדרש, ולהחליט כל החלטה לפי תקנות אלה במטרה לקדם את התנהלותו של הליך ראוי והוגן.
(ב) חובת בעלי הדין ובאי כוחם היא לסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו לפי תקנות אלה, וכן לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית תוך שהם מסייעים במימוש התכלית הדיונית, ובכלל זה העמדת הפלוגתאות האמיתית שבמחלוקת בין בעלי הדין, מיקודן, בירורן והכרעה בהן.
4. לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו.
5. בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; לעניין זה, "אינטרס ציבורי" – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי.
5א. עקרונות היסוד שבחלק זה ישמשו את בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו לפי תקנות אלה או לפי כל חיקוק אחר המפנה אליהן. (הדגשות שלי – א.ז.ר).
5.5 בתקנות החדשות הורחבו העילות למחיקת תביעה על הסף, כשנוסף סעיף 41(א)(4) אשר על פי התקנות החדשות היה רק במקרה של דחייה על הסף והוא:
"(4) כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה".
5.6 כן נוספה תקנה 42 הקובעת:
"42. סבר בית המשפט שבעל דין עושה שימוש לרעה בהליכי משפט רשאי הוא, מטעם זה בלבד, למחק את כתב טענותיו כולו או מקצתו".
5.7 התקנות החדשות פותחות פתח רחב יותר לסילוק על הסף.
6. מן הפרט אל הכלל
6.1 בראי הפסיקה והתקנות החדשות מקרה זה נכנס לגדר החריגים, המצדיקים היעתרות לבקשת המבקשת לסילוק על הסף על ידי מחיקת התביעה וזאת מכוחם המצטבר של הטעמים הבאים, שיפורטו להלן.
6.2 בנסיבות דידן, חל שיהוי בלתי סביר בהגשת תביעת הביטול ולא זו בלבד אלא שתביעת המשיב לביטול ההסכם סותרת מניה וביה את התנהלותו בכל ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים לאכיפתו של ההסכם ולביצועו.
6.3 ההסכם נחתם ביום 00.00.16 והצדדים חזרו לשלום בית. המשיב הגיש את תביעתו לגירושין בשנת 2019 ולאחר מכן הגישה המבקשת את תביעותיה לאכיפת ההסכם.
6.4 סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע:
"ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפייה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפייה" (הדגשה שלי –א.ז.ר.).
6.5 המשיב טוען שאולץ ונכפה על ידי המבקשת ואביה לחתום על הסכם, וכי ההסכם נגוע בעושק וכפייה. טענה זו מעלה שכבר במועד חתימת ההסכם ידע המשיב שנוצל ונכפה ומכאן שהחיוב לפעול לביטול ההסכם "תוך זמן הסביר" מתחיל ממועד חתימת ההסכם.
6.6 מעבר לעובדה שטענת המשיב עומדת בסתירה לאמור באישור ההסכם, בו הצהיר המשיב שהינו מסכים להסכם, אזי משך כל השנים עד להודעת המשיב על רצונו להתגרש ב2019 , היה על המשיב להגיש את תביעתו לביטול ההסכם וודאי שהיה עליו לעשות כן מיד לאחר שהגישה המבקשת את תביעותיה בשנת 2020 לאכיפת ההסכם.
6.7 שאלת "זמן סביר" לביטול הסכם בעילות הטעיה ותרמית נדונה בע"א 6094/03 זאב שמעון נ' שאול בוקריץ [נבו 22.3.2005] באותו מקרה נשלחה הודעת ביטול לאחר כשנה מגילוי התרמית הנטענת ונקבע ע"י כב' השופטת עדנה ארבל:
"נראה כי אין צורך להכביר במילים כי זמן זה (כשנה – א.ז.ר.) אינו עולה בקנה אחד עם דרישת הזמן הסביר מאז שנודע למערערים דבר ההטעיה כטענתם".
6.8 שאלת הזמן הסביר נדונה גם בע"א 7850/17 פלוני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ [נבו 18.11.2019], בו נקבע שתקופת הזמן הסביר למתן הודעת ביטול בעילת עושק וכפייה יימדד ממועד תתימת הצדדים. להלן דברי כב' השופט אלרון:
"בניגוד לסעיף 20 לחוק החוזים, המערערים נמנעו מלהודיע לבנק תוך זמן סביר על ביטול ערבותם בשל הכפייה הנטענת על ידם במועד החתימה. התנהגות זו מלמדת כי בזמן אמת הם לא חשו מנוצלים על ידי הבנק; הימנעות המערערים מלהודיע לבנק על ביטול ערבותם רלוונטית גם לעילות העושק, שכן לפי סעיף 20 היה עליהם להודיע לבנק על ביטול החוזה תוך זמן סביר לאחר שהבינו כי חתמו על כתבי הערבויות מתוך מצוקה פיזית ונפשית, היינו בסמוך לחתימתם בפועל"
6.9 בנסיבות דידן השיהוי בהגשת התביעה לביטול ההסכם הינו 6 שנים ממועד אישור ההסכם ושנתיים ממועד הגשת תביעותיה של המבקשת לאכיפת ההסכם. שיהוי העומד בסתירה מוחלטת לדרישת סע' 20 לחוק החוזים
(חלק כללי), כשדי בשיהוי הרב הקיים כדי לסלק על הסף את תביעת המשיב.
6.10 בנוסף לשיהוי הבלתי סביר, בקשת ביטול ההסכם שהגיש המשיב גם עומדת בסתירה גמורה להתנהלות המשיב בהליכים שקדמו לבקשת הביטול , שנגעו באכיפת ההסכם.
6.11 כפי שצוין בסעיף 2.6 לעיל, הגישה המבקשת 3 תביעות לאכיפת ההסכם וניתנו כבר החלטות ופסק דין חלוט, בנוגע לאכיפת ההסכם, כשהמשיב לא ערער על החלטות אלו.
6.12 לא זו בלבד אלא שבמועד הגשת התביעה לביטול היו הצדדים כבר באמצעהליך כינוס הנכסים, לאחר שמונה שמאי, ניתנו הערכות של שווי הנכסים, ניתן צו לרישום הנכס ב XX על שם המבקשת ולאחר שבא כוחו החדש של המשיב ביקש לשמש ככונס נכסים יחד עם ב"כ המבקשת, במקום באת כוחו הקודמת של המשיב.
6.13 המשיב גם הודה שלאחר שהתקבלו הערכות השמאי מטעם ביהמ"ש, הוסכם בין הצדדים, שהצדדים ישבו ויסכמו ביניהם על דרך הליכי הפירוק , אם בדרך חלוקה בעין או בדרך אחרת, כשלטענתו המבקשת פעלה בניגוד להסכמות ביניהם ופרסמה את הדירות למכירה.
6.14 בד בבד עם הגשת תביעתו של המשיב לביטול ההסכם הגיש המשיב בקשה דחופה למתן עיכוב ביצוע של הליכי כינוס הנכסים, כשהרושם שנוצר הוא שהתכלית האמיתית של התביעה לביטול אינה אלא רצון לעכב או למנוע את הליכי הכינוס, מתוך רצון להתיש את המבקשת בהליך נוסף על מנת לאלצה להסכים לתכתיביו.
6.14 התנהלות זו של המשיב הינה חסרת תום לב ועומדת בניגוד גמור לתקנה 3 א' לעקרונות היסוד שבתקנות החדשות, המחייבת את בעלי הדין ובאי כוחם לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית.
6.15 התנהלות זו אף עומדת בסתירה גמורה לאמור בתקנה 4 לתקנות החדשות הקובעת:
"לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו".
7. טענת העושק והכפייה
7.1 למעלה מן הצורך ובלי לפגוע בכל האמור לעיל, טענת המשיב, שההסכם נעשה תחת עושק וכפייה, כשהינו מנסה לבסס טענה זו על גובה דמי המזונות שנקבעו בהסכם ועל העובדה שהעביר בהסכם שלושה נכסים למבקשת, נסתרת כבר בהחלטתו של כב' הש' מוטי לוי מיום 14.6.16 בקביעת המזונות הזמניים שנקבעו על סך של 30,000 ₪ לחודש, כשבהסכם הסכימה המבקשת על תשלום מזונות בסך 15,000 ₪ ותומך בטענת המבקשת ששווי מחצית מהרכוש המשותף עלה בשעור ניכר על שווי שלושת הנכסים שהועברו להעלותה..
7.2 וכך נפסק על ידי השופט מוטי לוי בהחלטתו:
"22. הנתבע לא צירף כל ראיה לתמוך בטענותיו בכתב ההגנה. כך למשל העלים הנתבע את קיומו של חשבון בנק בXX, העלים חשבון על שמו בבנק XX והעלה קיומו של חשבון אשי בבנק XX (?!). הנתבע אישר את קיומם של חשבונות אלו (ראו למשל: פרוטוקול עמ' 33 ש' 24 לגבי החשבון בXX, ופרוטוקול מיום 6/6/16 בתמ"ש 31225-03-16 עמ' 46 ש' 4 וש' 8) כך, אישר הנתבע העברות כספים מ XXלישראל, הנתבע לא צירף מאזנים ודוחות של החברה שהודה שהי בבעלותו ולא תמך טענות פרקליטו ש "לבעל חברה אחת בשלבי גסיסה, החברה תיסגר בסוף השנה…" (פרוטוקול עמ' 47 ש' 9).
נראה שחובת הגילוי המוגברת בבית משפט לענייני משחה אינה זקוקה עוד להרחבה דיונית.
26. לא יהא זה למעלה מן הצורך להדגיש שעמדתו זו של הנתבע מקבלת חיזוק מטיוטת הסכם שצורפה לתיק ביום 31/3/16 שכנטען ע"י התובעת נחתמה על ידי הנתבע בה העמיד הוא עצמו בחתימת ידו את דמי המזונות של כל קטין על סך של 7,500 ₪. אמנם בתגובה מיום 13/4/16 של הנתבע טען הוא שמדובר בחתימה מזויפת כך עשה בשלב חקירתה הנגדית של התובעת בה הוטח בפניה שהחתימה של הנתבע על גבי הטיוטה זויפה (פרוטוקול עמ' 21 ש' 12 עד עמוד 22 ש' 3).
27. לאור האמור לעיל מבלי לקבוע מסמרות, על פי אומדנה, לאור דברי הנתבע עצמו ולאור המועד הקבוע לדיון לחודש 09/16אני מעמיד את חובת המזונות של הנתבע לתובעים על סך של 30,000 ₪ לחודש וזאת בקיזוז הסכומים המתקבלים אצל האם מהמל"ל כקצבת ילדים". ( הדגשה שלי א.ז.ר.).
7. סיכום
7.1 לאור כל האמור לעיל התביעה לביטול ההסכם תימחק על הסף.
7.2 הבקשה לעיכוב הליכי הביצוע תידחה.
7.3 המשיב ישלם למבקשת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪.
7.4 העתק ההחלטה תישלח לצדדים.
ניתנה היום, י"ז אב תשפ"ב, 14 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.
