בפני
כב' השופטת לורן אקוקה
תובע
ג.
ע"י עוה"ד ורד מימוני ו/או מרים סמו
נגד
נתבעת
ס.
ע"י עוה"ד מיטל אורשלום
פסק דין
תובענה זו הוגשה לבירור שיעור חיובי המזונות השוטפים של הקטינה, בתם של הצדדים, והאם חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק ביטולם של החיובים השוטפים או לכל הפחות, הפחתתם.
רקע:
הצדדים הם בני זוג לשעבר, שנישאו זל"ז ביום…. במהלך החיים המשותפים הביאו הצדדים לעולם בת, …..(להלן: "הקטינה").
הצדדים נפרדו וחתמו ביום על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין ביום (להלן: "פסק הדין"). הצדדים התגרשו ביום….
הצדדים כאמור חתמו על הסכם גירושין בו הסדירו את כלל המחלוקות ביניהם כתוצאה מהפירוד ואלו כוללים גם את הנושאים הרכושיים, זמני השהות והמזונות. בין היתר נקבע כי חיובי המזונות של הקטינה יעמדו על סך של 2,650 ₪ לחודש וזאת עד גיל 6 ולאחר גיל 6 אלו יופחתו ויעמוד על סך של 2,400 ₪ לחודש כאשר כל צד יישא במחצית הוצאות החינוך והרפואיות החריגות (להלן: "המזונות המוסכמים"/"המזונות הפסוקים"). עוד נקבעו זמני השהות במפורט הן לימי שגרה והן לימי חופשה וחג בסעיפים 34, 35 ו – 39 לפסק הדין (להלן: "זמני השהות המוסכמים"). בצד זמני השהות הקבועים בפסק הדין קבעו הצדדים כי ההתנהלות ביניהם בזיקה לזמני השהות תהא בגמישות.
כחצי שנה לאחר קבלת תוקף של פסק דין , ביום….., הגיש התובע (להלן: "התובע"/"האב") שתי תובענות. תובענה אחת עניינה זמני השהות הקבועים שלו עם הקטינה והתובענה השניה, היא זו שלפני עתה, לביטול או הפחתת חיובי המזונות השוטפים.
טענות התובע, בקצרה:
התובע טוען כי חל שינוי נסיבות מהותי בעניין זמני השהות של הצדדים עם הקטינה המצדיקים התערבותו של בית המשפט והפחתת שיעור חיובי המזונות הפסוקים המוסכמים.
לטענת התובע זמני השהות בפסק הדין, זמני השהות המוסכמים הם מצומצמים לעומת אלו שהתקיימו בפועל ולאחר החתימה על הסכם ומתו לו תוקף של פסק דין. לטענתו הוא אף שהה עם הקטינה בשיעור של 64% מהזמן, היינו למעלה ממחצית מהזמן שאף זה מעבר להוראות פסק הדין.
מסביר התובע כי עתה משברור כי זמני השהות הם לכל הפחות בין ההורים בחלקים שווים וזאת בשונה מהקבוע בפסק הדין, יש לבחון מחדש את דמי המזונות במתכונת של זמני שהות שווים ואחריות הורית שווה עד הגיע הקטינה לגיל 6 ולאחר מכן.
לשיטתו הכנסתו הפנויה נמוכה בשיעור של 2,000 ₪ מהכנסתה הפנויה של הנתבעת (להלן: "האם"/"הנתבעת"). לטענתו הכנסתו הפנויה סך של 11,200 ₪ והכנסתה הפנויה של הנתבעת עומדת על שיעור של 13,200 ₪ ולכן עליו לשאת בסך של 45.9% מהוצאותיה החריגות של הקטינה ועל האם תוטל היתרה.
האב מפרט בתביעתו את הוצאותיה של הקטינה וצרכיה ועל כן לשיטתו בפערים שבין הצדדים אין להטיל עליו כלל חיוב מזונות.
טענות הנתבעת, בקצרה:
הנתבעת דחתה את כל טענות התובע תוך שהיא ביקשה את דחיית התביעה וחיוב הנתבע בהוצאותיה.
לטענת הנתבעת, התובע מבקש לפטור את עצמו מחיובי המזונות שלקח על עצמו, מההתחייבות אותה אישר בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין והכל בשל כך שעינו צרה בקצבת הנכות הזמנית בסך של 1,268 ₪ שמקבלת הקטינה בשל עיכוב התפתחותי ממנו סובלת הקטינה.
טוענת האם כי התביעה הוגשה תוך התייחסות להכנסותיה במנותק מהסכם הגירושין שנחתם רק חודשים קודם לכן ובניסיון לבצע בו מקצה שיפורים באופן שאין ראוי לברר זאת שכן לא הוגשה תובענה לביטול פסק הדין.
טוענת האם כי הסכם הגירושין נוסח והוכתב על ידי התובע עצמו הן לעניין זמני השהות והן לעניין הסדרי השהות תוך שדרש ממנה להגיע לגישור אצל מגשר שהוא עצמו שכר ונשא בשכר טרחתו.
טענה הנתבעת כי התביעה אינה מגלה ולו שינוי נסיבה אחת, וודאי לא באופן מהותי, המצדיקה התערבות מפסק הדין שמאשר את הסכמות הצדדים. כמו כן התובע פנה לבית המשפט בחוסר תום לב וניקיון כפיים תוך שאין כלל שינוי נסיבות והרחבה של זמני השהות של האב עם הקטינה.
טענה הנתבעת כי זמני השהות של התובע עם הקטינה לא הורחבו קודם לתובענה ולמעשה התובע אף לא עמד בדווקנות על זמני השהות המוסכמים והפסוקים, מאחר לאסוף את הקטינה, משיבה לבית האם בשעות מוקדמות מהקבועות בהסכם. כך גם התייחסה האם לאי התעניינות האב בשלום הקטינה בזמן שהיא שוהה עמה ואף בחר לצאת מקבוצת ההתקשרות של הגננת עם ההורים בגן בו שוהה הקטינה.
טוענת הנתבעת כי אין רלוונטיות לגובה ההכנסות של הצדדים בשעה שבין הצדדים הסכם גירושין ולא הוכח שינוי נסיבות מיום אישורו בחודש … ועד הגשת התביעה. כך גם התייחסות לשווי הדירה אינה רלוונטית לתובענה דנן שכן התמורה ממילא תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.
כבר בכתב ההגנה הפנתה הנתבעת לפסק דין בהם נקבע כי יש לתת להסכמות ביטוי על מנת להקנות יציבות ואמינות שאחרת לא יהיה ערך להסכם הגירושין וזה יהווה רק שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט.
זה המקום לציין כי התובענה דנן הוגשה בצד תובענה נוספת והיא לשנות את זמני השהות של האב עם הקטינה. בקצרה, בהקשר זה נטען כי ישנו שינוי נסיבות המצדיק התערבות בית המשפט נוכח מעבר האב למגורים מרוחקים במרק של כ – 40 ק"מ ממקום מגורי האם ובהתאמה לכך מבקש האב להרחיב את זמני השהות כך שיכללו לינה.
ביום ….התקיים לפני דיון מקדמי ובו הגיעו הצדדים להסכמות חלקיות ובזיקה לתיק הקשור. בסופו של דבר ניתן פסק דין המאשר את הסכמות הצדדים כחלוקה להוראות פסק הדין בסעיפים 34.1 ו – 34.2 בלבד. יצוין כי הצדדים ראו בהקשר זה של הסכמות חדשות את טובתה של הקטינה והתאימו את זמני השהות לנסיבות.
ביום ……. התקיימה ישיבת הוכחות בסיומה גם נשמעו סיכומים בעל פה. כל אחד מהצדדים סמך טענותיו על פסקי דין כפי הרשימות שהוקראו לפרוטוקול כאשר מחד טוען האב כי ישנן נסיבות מהותיות שונות מאז נחתם ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין המצדיקות את התערבות בית המשפט וביטול חיובי המזונות השוטפים בעוד האם טוענת כי בהסכם ישנם רכיבים נוספים שהיוו בסיס להסכמתה לחיובי המזונות כפי שהוסכמו וממילא אין שינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות בית המשפט.
דיון והכרעה:
התובענה שלפני עניינה שיעור חיובי המזונות השוטפים שעל התובע לשלם לידי הנתבעת עבור הקטינה כאשר טענתו העיקרית של התובע כי חלו שינויים מהותיים המהווים צידוק לבחינת חיובי המזונות מחדש וביטולם או לכל הפחות הפחתתם באופן משמעותי משיעורם הפסוק.
ביום ……., במהלך ישיבת ההוכחות ובסיומה סיכומים בעל פה, שמעתי את הצדדים, כך התרשמתי מהם בזיקה לנסיבות שהביאו אותם לחתום על ההסכם בנוסח כפי שקיבל תוקף של פסק דין, הטעמים של כל אחד מהם בהקשר זה וכן ההתנהלות המאוחרת לפסק הדין שהובילה לטענת התובע להגשת התובענה והצידוקים מבחינתו לבחינה חוזרת של חיובי המזונות.
התובע הגיש תביעותיו בשני עניינים. התובענה שעניינה זמני השהות שלו עם הקטינה הסתיימה בהסכמות חדשות בין הצדדים ואלו קיבלו תוקף של פסק דין. התובענה שלפני, עניינה חיובי המזונות.
על המבחנים שנקבעו בפסיקה, אימתי ידון בית המשפט מחדש בשאלת מזונות קטין, נכתב רבות ופסק דינו של בית המשפט העליון בבע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים, 20.01.2021), (להלן: "בע"מ 7670/18") סוכמו ההלכות לעניין זה כך:
"…עם זאת, פסק דין חלוט בענייני מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, וניתן לדון מחדש בכל עת בגובה מזונות שישולמו מעתה ואילך בהתקיים שינוי נסיבות מהותי בהשוואה למצב בעבר (ראו: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה פ"ד לו(3) 187 (1982) (להלן: עניין פייגה); ע"א 442/83 קם נ' קם פ"ד לח(1) 767 (1984) (להלן: עניין קם)). הודגש, בהקשר זה, כי:
"פסק דין בענייני מזונות ילדים מעצם טבעו מטיל על ההורה חבויות לעתיד בתוך מערכת יחסים נמשכת העשויה להשתנות; מכאן נקבע, כי ניתן לפתוח את הנושא מקום שהשתנתה מהותית התשתית העובדתית עליה בוסס פסק הדין" (בע"מ 3984/15 פלונית נ' פלונית [פורסם בנבו] (13.6.2016) פסקה כ"ה (להלן: בע"מ 3984/15)).
פסק דין בענייני מזונות ניתן לשינוי גם כשמדובר בפסק דין שנתן תוקף להסכם גירושין כולל בין הצדדים. במקרה זה יכול בית המשפט לקרוא אל תוך ההסכם תנאי מכללא על פיו ישתנה ההסכם במקרה בו יחול שינוי נסיבות מהותי, וזאת גם אם הצדדים לא בהכרח התכוונו לכך (עניין פייגה, פסקה 2; עניין קם, פסקה 5). על כן, במקרה שנערך הסכם גירושין, בו הוסדרו בהסכמה מכלול העניינים, וההסכם קיבל תוקף של פסק-דין – אין בכוחו למנוע מבית המשפט לבחון את שאלת המזונות מחדש, אם נתגבש שינוי מוחלט ומהותי של הנסיבות (עניין קם, פסקה 6).
בבסיס הלכה זו עומד עיקרון הצדק. כאשר שינוי הנסיבות הופך את המשך אכיפת פסק הדין לבלתי צודקת, על בית המשפט להתערב. נכון להכיר, בהקשר זה, כי עסקינן אף בזכויות ילדים, ודרכו של עולם כי חיי המשפחה עשויים להשתנות. מן הצד האחר, אין לאפשר דיונים נוספים ללא בקרה בעניין שכבר הוכרע ונפסק. על מנת לאזן בין עיקרון הצדק ובין עיקרון סופיות הדיון, נקבע כי על שינוי הנסיבות להיות מהותי, ובעת בחינת השינוי יש להשוות את המצב המקורי בעת מתן פסק הדין למצב הנוכחי, ולבחון האם השינוי יורד מהותית לשורש החיוב (בע"מ 3984/15, [פורסם בנבו] פסקה כ"ה). לגבי השינוי המהותי הנדרש, כך נאמר בעניין פייגה:
"אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות" (פסקה 2).
מאחר שלא ניתן להגדיר כללים ברורים לשינוי הנסיבות המצדיק דיון מחודש בתיק, נקבע, כי על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולבחון כל שינוי לגופו על-פי השכל הישר, נסיון החיים ופרטי המקרה (בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] (13.6.2007)). "
בהמשך, באותו פסק הדין בבע"מ 7670/18, מתייחס בית המשפט הנכבד למבחנים שעל בית המשפט לבחון עת נדרש הוא לתובענה לשינוי חיובי המזונות הפסוקים. כך נקבע שיש לבחון את התובענה גם בהתייחס לעקרון סופיות הדיון גם אם פסקי הדין של חיובי המזונות אינם חלוטים, שמירה על יציבות משפחתית והגנה על עיקרון טובת הילד מתוך חשש לריבוי תביעות והתדיינות מחודשת בין ההורים שעלולה להעצים גם את הפגיעה בילדיהם והרצון להקנות להסכם הגירושין יציבות ואמינות.
אם כך, אין בית המשפט מנוע מלדון בשאלת חיובי המזונות של הקטינה רק בשל העובדה כי הגיעו הצדדים להסכמות ואלו קיבלו תוקף של פסק דין (ראו עמ"ש (חי) 45821-03-20 פלונית נ' פלוני, פורסם במאגרים משפטיים 12.11.2020) ואולם בענייננו, מקום שהסכמות אלו כוללות גם הסכמות בשאלות נוספות ולא רק בעניינה של הקטינה ומשההסכם הושג זמן קצר קודם לתובענה, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבחינתו האם חל שינוי נסיבות מאז נחתם ההסכם וקיבל תוקף של פסק דין והאם שינוי זה מהותי ומשמעותי עד כדי התערבות וביטול חיובי המזונות עבור הקטינה הזכאית לקיום צרכיה. כמו כן ובהתאם לפסיקה, יש לבחון האם שינוי הנסיבות המהותי, ככל שהתרחש, היה צפוי אם לאו (ראו לעניין זה עמש (חי') 14599-05-18 פלוני נ' אלמונית, פורסם במאגרים משפטיים, 28.11.20218).
לעניין המגבלות של בית המשפט בהתערבות בשיעור חיובי המזונות של קטינים במסגרת הסדרת האמור בהסכם בין ההורים בו הסדירו אלו את שאר העניינים הנובעים מהגירושין לרבות ענייני רכוש, ראו נא את שנקבע בהלכות בית המשפט העליון, כך בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול [פורסם בנבו](7.2.2013 (.
"הסכם הגירושין הוא מעשה רקמה עדינה שהמזונות הוא אחד החוטים המרכזיים בה, אם פרמת חוט זה נמצאת מפר את מערכת האיזונים שבבסיס ההסכם.. מכאן שההפרדה בין מזונות הילדים לבין מכלול הנושאים בהסכם הגירושין היא לעיתים קרובות הפרדה מלאכותית".
ראו נא גם ע"א 4515/92 שטיין קומרוב נ' שטיין (פורסם במאגרים משפטיים, 13.6.94):
"… כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה, אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסכם כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת. יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני הזוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפנייה חוזרת לביהמ"ש. סיכומו של דבר, אפשר לשנות גם סכומים של דמי מזונות שהוסכם עליהם בין ההורים, אולם בטרם יוכרע דרוש שכנוע חזק שאכן יש שינוי מהותי בנסיבות המצדיק התערבות במה שהוסכם".
בענייננו פסק הדין המאשר את הסכמות הצדדים ניתן לאחר הלכת בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים משפטיים, 19.7.2017) (להלן: "הלכת בע"מ 919/15") כך שלא נדרשת בחינה האם הוראות בע"מ 919/15 מהוות השפעה המצדיקה התערבות באותן הסכמות ובהוראות המזונות הפסוקים, אולם ניתן לראות את השפעת הלכת בע"מ 919/15 גם בגוף ההסכם בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין את קבעו הצדדים הוראות בדבר שיעור חיובי מזונות הקטינה עד גיל 6 ושיעור מזונותיה המופחתים לאחר גיל 6. יש לתת את הדעת על כך, שאפילו הצדדים עצמם לא מצאו לנכון להפחית את חיובי המזונות לאחר גיל 6 עד כדי ביטולם אלא רק נתנו ביטוי אפשרי לפערי השכר ביניהם.
שגויה נקודת המוצא של האב כי יש להעמיד את שיעור חיובי המזונות של הקטינה על סך של 1,630 ₪ ולקבוע שיעור המזונות בהתאמה להכנסה הפנויה של כל הורה וזאת נוכח האמור כי הצדדים הגיעו להסכמות בדבר גובה חיובי המזונות של הקטינה כך שאין הוא יכול עתה לנהל את ההליך כאילו אלו לא נקבעו צרכיה וקיבלו תוקף של פסק דין כך שעתה יש לברר את העניין במנותק מהוראות ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין. נקודת המוצא דנן שגויה גם בהתייחס לניהול ההליך שכן לא נבדקו צרכי הקטינה כלל. הדיון התמקד בשאלה האם ישנן נסיבות מהותיות שונות המצדיקות התערבות בחיובי המזונות השוטפים הפסוקים, כפי שמצאו הצדדים להעמידם בהסכמות ביניהם.
עיינתי בכל פסק הדין אליהם הפנתה ב"כ התובע בסיכומיה. חלקם עוסקים בשאלת צרכי הקטינים והעמדת שיעור המזונות בזיקה לזמני השהות שלא מכח הסכמות הצדדים. כך למשל רמ"ש 46972-01-19 ש.ו. נ' ק.ו., פורסם במאגרים משפטיים, 22.3.2019 ובפסק הדין המצוטט בו של כב' השופט שקד בתמ"ש 55934-03-17 פלוני נ' אלמונית, פורסם במאגרים משפטיים, 11.2.2018; עמ"ש 25027-02-14 פלונים נ' פלונית, פורסם במאגרים משפטיים 4.1.2015; חלקם מתרכזים בשאלת אופן חישוב חלקו של כל הורה במימון צרכי הקטינים בזיקה להכנסה פנויה ולפוטנציאל כושר ההשתכרות של כל הורה והאופן שבו תחושב אותה הכנסה, כך למשל עמ"ש (חי') 28488-09-19 ר' ב' נ' ה' ב', פורסם במאגרים משפטיים, 12.3.2020. ובחלקם אמירת אגב כי בשינוי נסיבות מהותי ניתן להידרש בשנית לשאלת חיובי המזונות, כך למשל בע"מ 8719/13 פלוני נ' פלוני, פורסם במאגרים משפטיים, 5.2.2014; בע"מ 395/16 פלוני נ' פלונית, פורסם במאגרים משפטיים, 5.4.2016.
כל הקביעות בפסקי הדין אליהם הפנתה ב"כ התובע רלוונטיים, אולי, במקרה של דיון בשאלת חיובי המזונות במסגרת בירור ראשוני של טענות הצדדים ואולם כאמור נקודת מוצא זו בניהול ההליך שגויה שהרי ראשית על הנתבע לעבור את המשוכה של הצבעה על שינוי נסיבות מהותי לטובת הצדקת בירור שאלת צרכי הקטינה בזיקה להכנסה פנויה של כל הורה ובזיקה לחלוקת זמני השהות של הצדדים עם הקטינה.
אין בעובדה כי מדובר בחיובי מזונות שנקבעו בהסכם כדי להביא לדחיית הבירור בתובענה של האב אם כי נדרשת זהירות של בית המשפט טרם יתערב הוא בקביעת הצדדים בדבר גובה חיובי המזונות נוכח האופי ההסכמי של הסכם הגירושין וככזה שיש בו התייחסות לעניינים נוספים מעבר לחיובי המזונות (ראו שוב עמ"ש (חי) 45821-03-20 פלונית נ' פלוני, פורסם במאגרים משפטיים 12.11.2020).
אם כך, נקודת המוצא בבחינת גובה חיובי המזונות עבור הקטינה, היא גובה חיובי המזונות כפי שנקבעו בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין.
כפי ההלכה הפסוקה, הרי יש לבדוק האם חל שינוי נסיבות מאז ניתן פסק הדין ונקבעו חיובי המזונות הפסוקים, האם מדובר בשינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות בית המשפט והאם השינוי היה צפוי אם לאו. שינוי נסיבות הוא התנאי ההכרחי אם כי לא התנאי היחידי. ההלכה הפסוקה עוד קובעת כי "על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולהכריע לפיה האם בהתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים יש מקום לאפשר דיון מחודש במזונות" (מפי כב' המשנה לנשיאה בדימוס, השופט א. רובינשטיין ב-בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני, פורסם במאגרים משפטיים, 13.06.2007),
התובע טען כי חל שינוי נסיבות עיקרי והוא בהיקף זמני השהות שלו עם הקטינה המחייב התערבות של בית המשפט ובפיו הייתה טענה נוספת והיא כי על אף העלייה בשיעור ההכנסה החודשית, הוצאותיו עלו בשיעור משמעותי ומעל הדלתא שבין הכנסה קודמת לזו הנוכחית.
עיינתי בכלל הנספחים שהציג האב לעניין היקף הכנסותיו והוצאותיו. אין מחלוקת וגם האב מאשר זאת כי ישנה עליה בשיעור הכנסתו החודשית. הן בכתב התביעה והן בסיכומיו בוצע תחשיב של הפערים בין הצדדים בהתייחס להכנסתם הפנויה. בעניין זה, כפי שעולה בסיכומים, לשיטת האב היחס ביניהם הוא 56.2% האב ו – 43.8% האם. עם זאת בבחינת הכנסתו הפנויה נטען כי גם שיעור הוצאותיו עלה ובפרט עבור הוצאות מדורו והחזקת מדורו.
האב העיד כי בעת שחתם על ההסכם, זה שקיבל תוקף של פסק דין, בו הסכימו גם על זמני השהות שלו עם הקטינה, עבר הוא להתגורר במרחק של כ – 40 ק"מ ממקום מגורי האם. עם זאת הרי חל שינוי במקום מגוריו של האב ולטענתו גם שיעור הוצאותיו עלה בהתאם. שינוי זה, הגם שחל לאחר פסק הדין והגירושין, היה צפוי מבחינת האב. כך מעיד הוא בעצמו:
"ש. ידעת שעשית את ההסכם וידעת שתעבור קרוב לילדה?
ת. לא. באותו זמן תחשבי על בן אדם שמתגרש ורוצה לעמוד על הרגליים.
ש. חשבת שתמשיך לגור במרחק 40 קילומטר ממנה?
ת. לא. אפילו בהתחלה חשבתי לגור יותר רחוק ואמרתי מסכנה הילדה. חיפשתי מקום מגורים שהוא ידידותי מספיק בשבילי גם מבחינת מחיר וגם מבחינת מרחק, שכרתי 2.5 חדרים יחידת דיור…."
ראו שורות ….לפרוטוקול מיום……
עם צמצום מרחק המגורים שבינו ובין הקטינה, נשאל האב בדבר צמצום הוצאות הנסיעה החודשיות ועל כך שעתה מדובר בהכנסה שהתפנתה. על כך השיב, כי בצד האפשרות של מעבר למקום מגורים קרוב יותר לקטינה עוד במעמד ההסכם, הייתה בדעתו של האב גם האפשרות של רכישת רכב חשמלי בעבורו הוא טען כי הוא נושא בהחזר הלוואה בסך של 1,300 ₪ מדי חודש:
"ת… הוצאות נסיעה לא ירדו כי קניתי רכב חשמלי רק בגלל הנסיעות. עכשיו אני משלם על רכב שקניתי 1,300 ₪ ולכן ההוצאות שלי על דלק לא ירדו כי זה הוסב על הרכישה של הרכב.
ש . את הרכב קנית אחרי הגירושין?
ת. רציתי לקנות אותו מקודם, על הרכב הזה קיבלתי 100% מימון ואני משלם 1,300 ₪ מדי חודש."
ראו שורות ….עמוד …. לפרוטוקול מיום …….
האב העיד אם כן כי צפה את הרכישה של הרכב וההוצאה בצידה גם במעמד ההסכם עת התחייב על תשלום מזונות הקטינה. צפה הוא את ההוצאה עבור מימון הרכב בצד חיסכון הוצאות הדלק ולעניין זה אין להתעלם גם מהעובדה כי מדובר ברכישה של נכס, רכב, כך שאין אני רואה באמור כהוצאות נסיעה גרידא.
אם כך, שינויים אלו בהיקף הוצאותיו החודשיות של האב היו צפויות מבחינתו, נלקחו בחשבון גם במעמד עריכת ההסכם ובהתאמה לכך לא ניתן לקבוע כי יש להתחשב באלו בשאלת הטעמים המצדיקים התערבות בפסק הדין.
מעבר לכך והגם שישנם שינויים, הרי לא כל שינוי מצדיק התערבות. לעניין זה ראו נא תלהמ (נצ') 2590-02-21 פלונית נ' פלוני, פורסם במאגרים משפטיים, 13.10.21 שם אמנם נמצא כי יש שינוי בהיקף ההכנסות של הצדדים ועם זאת נקבע כך:
"על פי הפסיקה, יש לשאוף לסופיות הדיון גם בהליכי מזונות. היענות בחיוב לתביעת האם במקרה זה והגדלת המזונות בכ-160 ₪ בחודש אינה אלא מתן הכשר וזרז להגשת תביעות מסוג זה בעתיד, לא רק על ידי האם אלא גם על ידי האב, שכן בעתיד בהחלט יתכן שהשתכרות הצדדים תהיה זהה או דומה (במהלך החיים המשותפים האם השתכרה יותר מהאב). לא זו מטרת הפסיקה הקובעת כי שינוי נסיבות ושינוי בחיוב במזונות צריך להיעשות במשורה וישנם שינויים שעל ההורים לספוג. טעם של מדיניות שיפוטית בצירוף השינוי המינורי בהיקף החיוב במזונות ה כפי שנאמר בבע"מ 7670/18 [פורסם בנבו] :
"רוצה לומר, עם כל הצליל ה"פורמלי" שעשוי להתלוות למונח "סופיות הדיון" – יש לדוקטרינה זו קשר לזרם החיים, התנהגותם של אנשים, וסוג של הסתמכות ותכנון ששינוי חד עלול לפגוע בו. יתכן שמנקודת מבטו של אחד מבני הזוג טוב יהא לפתוח מחדש גם פסק דין חלוט; ברם, התמונה מורכבת משני צדדים, ומשקפת איזון בין זווית הראייה של שניהם, ואף של צדדים שלישיים – ילדיהם הקטינים."
33. אף אם הוכח שינוי נסיבות מהותי בהשתכרות הנתבע במקרה זה, אין ולא הייתה הצדקה להגיש את התביעה הנוכחית על ידי התובעת. "
טענה נוספת ועיקרית של האב, כי מאז ניתן פסק הדין למעשה התקיימו בין הצדדים זמני שהות שוויוניים ולטענתו אף שהתה עמו הקטינה בתקופות מסוימות גם מעבר לחלוקה שוויונית. כך למשל טען כי במהלך חודש …..הקטינה שהתה עמו 18 ימים, ב….שהתה עמו 17 ימים הגם שבחודשים ….. שהתה עמו 13 ימים. לטענתו מדובר בפרקי זמן העולים על הוראות פסק הדין ומלמדים על חלוקה שוויונית בין הצדדים המצדיקה את התערבות בית המשפט.
בשים לב למועד אישור ההסכם ומתן תוקף של פסק דין, הרי לטענת האב לא קיימו הצדדים הסדרי שהייה כפי הוראות פסק הדין כלל כך שבפועל זמני השהות היו נרחבים. נחזה כי השינויים דנן היו בהסכמתו ועל מנת לבלות זמן רב יותר עם הקטינה (ראו שורות…… מיום….). כך גם טען כי כיום, עת מקום מגוריו קרוב יותר למקום מגורי הקטינה, הרי הוא מבלה עמה זמן רב יותר ומצליח להקדיש לה יותר זמן למפגש שחלקו היה מתבזבז על נסיעות.
מנגד לשיטת האם לא הורחבו זמני השהות כפי שמציג זאת האב ובחקירתה השיבה כי "יש הבדל בין לקחת את הילדה באופן חד פעמי לבין שינוי קבוע" (ראו נא שורות …… לפרוטוקול הדיון מיום …..). לטענת האם האב אכן פגש את הקטינה מעבר לימים הקבועים בהסכם ביחס למועדים השנויים במחלוקת ואולם לטענתה אפשר כי היה פוגש בקטינה אולם לא מלין אותה אצלו (ראו נא שורות ….. לפרוטוקול הדיון מיום …..). טענה הנתבעת בסיכומיה כי למעשה לא הייתה הרחבה של זמני השהות קודם להגשת התובענה אלא הוסכם בין ההורים, בשל המרחק שבין מקום המגורים של התובע באותה העת למקום מגורי הקטינה, כי במקום להשיב את הקטינה לבית אמה, היא תישאר ללון בבית אביה.
יש להזכיר כי עם הגשת התביעה דנן, הגיש התובע תביעה נוספת והיא לשינוי זמני השהות שלו עם הקטינה. התביעה דנן הסתיימה בפסק דין המאשר את ההסכמות החדשות בין הצדדים כאשר לטענת האם אין להביא את שיקוליה בדבר מתן הסכמתה לאותם שינויים כהסכמה לראות באמור שינוי המצדיק בירור תביעתו של האב להפחתת חיובי המזונות השוטפים או ביטולם.
כאמור, כפי שכבר פורט ובהתייחס להלכות שצוטטו לעיל, יש לבחון האם שינוי הנסיבות הוא מהותי והאם הוא היה צפוי אם לאו. טענה הנתבעת בסיכומיה, על כך גם נחקר התובע, כי התביעה היא תולדה של חרטה עת למד התובע על שיעור חיובי המזונות שמשלמים חבריו הגרושים ועתה מבקש הוא לעשות מקצה שיפורים.
לטובת עריכת ההסכם שבין הצדדים, העיד התובע כי תחילה ניסח הסכם באופן עצמאי ואולם טיוטת הסכם ראשוני זה, שנוסחה על ידו, לא נחתמה. לאחר מכן, כך העיד התובע, פנו למגשר שהוא שילם את שכרו והוא ניסח עבורם את ההסכם כשהוא גם משקף להם, כטענת התובע, את שיעור חיובי המזונות הראויים להשתלם עבור הקטינה. נשאל התובע והעיד כי רצה "לסיים עם התהליך הזה כמה שיותר מהר ובסוף הסכמתי על איזשהו סכום שכתבנו בהסכם הקודם ואני מצטער על זה מאז" (ראו שורות…. ושורות…… לפרוטוקול הדיון מיום ….). מכלל עדותו של התובע ובהתייחס לאמירות מפורשות שלו בחקירתו הנגדית, השתכנעתי כי התובע היה מי שיזם את הסכום הקבוע בהסכם הגירושין כחיוב מזונות חודשי עבור הקטינה, התייעץ עם עורך דין (הגם שרמז בשורות….. לפרוטוקול הדיון מיום …..על הייעוץ המשפטי שקיבל אז) וחתם על ההסכם לאחר שניהל משא ומתן עם הנתבעת (ראו שורות …. עמוד …. לפרוטוקול מיום ….) מה גם שנערך הסכם ראשוני בו חיובי המזונות היו שונים וללא הפחתה מעל גיל 6 ולאחר מכן האמור מקבל ביטוי מפורש בהסכם ונחזה כי אף הבין אלו קריטריונים נדרשים לטובת קביעת חיובי מזונות אף ללא הצורך ביעוץ משפטי ומתוך "חשיבה הגיונית" (שורות …..עמוד ….לפרוטוקול הדיון מיום ….) . ההסכם אף מנוסח כך שהצדדים שקלו היטב את האמור ובהתייחס לחיובי המזונות במפורש שכן פתיח הוראת חיובי המזונות נוקטת בלשון הקובעת כך: "לאחר בחינה מעמיקה…".
.
השתכנעתי כי על אף הוראות ההסכם בדבר זמני שהות טרם הרחבתם בפסק הדין שניתן על ידי המאשר הסכמות מאוחרות של הצדדים, הצדדים נהגו בגמישות בהתייחס לזמני השהות של כל אחד מהם עם הקטינה. כך גם קובע ההסכם ביניהם וכך גם הם נהגו בפועל מתוך ראיית טובת הקטינה. בהתאמה לכך אף העיד התובע כי בימים בהם הייתה אמורה הקטינה לשהות עמו והיא לבסוף שהתה עם הנתבעת, לא היה מקום להתחשבנות כי הסדירו זאת בימים חלופיים (ראו עדות התובע שורה…. ועדות הנתבעת שורות ….ושורות …. עמוד …., שורה ….עמוד … לפרוטוקול מיום …..).
לאחר ששמעתי את התובע השתכנעתי כי התביעה הוגשה בסמוך לאחר שנודע לתובע כי מקבלת הנתבעת עבור הקטינה קצבת נכות ולאחר שלמד מחבריו כי חיובי המזונות שהם נושאים בהם ייתכן ומעידים על כך שחיוביו גבוהים, לשיטתו, וזאת גם בהתייחס לזמן שבו הוא מבלה עם הקטינה.
השוואה של התובע בדבר גובה חיובי המזונות בהם הוא מחויב לעומת חיובי מזונות שאחרים משלמים ואף האפשרות שהיו נפסקים לו חיובי מזונות שונים מאלו עליהם הסכים, אינם מהווים עילה להתערבות של בית המשפט בקביעת גובה שיעור המזונות המשתלם עבור הקטינה. חיובי המזונות המוסכמים אינם חריגים וקיצוניים המצדיקים בחינה והתערבותו של בית המשפט ואפנה שוב לקביעתי כי נקודת המוצא של האב בדיון זה הייתה שגויה.
אפשר לקרוא את טענות התובע כאילו הוטעה בעת ניהול המשא ומתן וקודם לעריכת ההסכם עם התובעת או כי ישנם פגמים כלשהם בהסכם אולם אין הוא עותר לביטולו של ההסכם או לביטול פסק הדין המאשר את ההסכם כך שהנטל להצביע על שינוי הנסיבות המהותי המצדיק התערבותו של בית המשפט מוטל עליו כאשר נקודת המוצא כי הקבוע בהסכם (ראו פסק דינו של כב' השופט שאול שוחט ב רמ"ש (תל אביב-יפו) 50588-10-22 אלמונית נ' פלוני, פורסם במאגרים משפטיים, 19.11.2022).
על כן, אין אני מקבלת את הקביעה של התובע בסיכומיו כי בשל פערי השכר וההכנסה הפנויה של כל אחד מהם עליו לשאת במזונות בשיעור של 98 ₪ בלבד שכן מבוססים הם על קביעתו, כאמור השגויה, כי הוצאות הקטינה מסתכמים בסך של 1,630 ₪ בלבד.
מכלל הנסיבות שלפני אני סבורה כי בבחינת היקף זמני השהות שהורחבו, אם בפועל כטענת התובע ואם בסופו של יום בפסק הדין המאשר את הסכמותיהם המאוחרות של הצדדים, אין הצדקה להתערב בשיעור חיובי המזונות של הקטינה שכן בהתאמה לכך, גם הכנסת התובע עלתה ביחס להכנסתו ביום אישור ההסכם ומתן לו תוקף של פסק דין. לשיטת התובע הכנסתו הפנויה לא עלתה על אף העלייה בהכנסה החודשית השוטפת בשל הוצאותיו בפועל עם מעבר המגורים ואולם מעבר זה, והתחייבויות שלקח התובע על עצמו, אינם מצדיקים את התערבות בית המשפט בקביעה כי חל שינוי נסיבות מהותי, משמעותי ובלתי צפוי. בית המשפט, כפי שפורט בהרחבה לעיל, אינו נדרש להתערב בכל שינוי ושינוי שחל או יחול מיום קביעת חיוב המזונות, שאחרת נדונו הצדדים להתדיינויות אינסופיות ובלתי פוסקות בכל שינוי ושינוי. יש הכרח כי השינוי יהיה כזה המצדיק התערבותו של בית המשפט על מנת למנוע עיוות דין.
על אף כל האמור לעיל, חיובי מזונות הקטינה נקבעו בהדרגה עד הגעתה של הקטינה לגיל 6 ועם הגעתה לגיל 6 כאשר לשיטת האם צפתה היא כי זמני השהות בעתיד יצומצמו ובפועל אלו הורחבו. קבעו הצדדים את חיובי מזונות הקטינה עד הגעתה של הקטינה לגיל 6 והעמידו אותם על סך של 2,650 ₪ בעוד חיובי המזונות מעל גיל 6 נקבעו על סך של 2,400 ₪, היינו הפחתה של 250 ₪ בלבד. זאת בהתייחס לזמני השהות שנקבעו בהסכם. עוד הצדדים הביעו את עמדתם בשאלת חיובי המזונות של הקטינה הראויים מקום שהם חולקים זמני שהות שוויוניים- ועל כן אין אני יכולה להתעלם מהאמור.
למען הסדר הטוב של הדברים, יובאו הדברים כפי הוראות ההסכם:
"17. לאחר בחינה מעמיקה של צורכי הילדים למזונותיהם מוסכם על הצדדים כי האב ישלם למזונות הקטינה, ולסיפוק כל צרכיה, מכל מין וסוג שהוא לרבות מדור, סך של 2,650 ₪ לחודש עבור הקטינה וזאת עד הגיע הילדה לגיל 6.
18. לאחר הגיע הקטינה לגיל 6, מוסכם על הצדדים כי האב ישלם למזונות הקטינה, ולסיפוק כל צרכיה, מכל מין וסוג שהוא לרבות מדור, סך של 2,400 ₪ לחודש עבור הקטינה.
[…]
21
. בחודשי חופשת הקיץ (יולי אוגוסט) ועד הגיע הילדה לגיל 9, האב ישלם למזונות הקטינה ולסיפוק כל צריכה, מכל מין וסוג שהוא לרבות מדור, סך של 2,200 ₪, זאת מבלי לגרוע בהוראות סע' 19-20 לעיל. "
אם כך, ישאל הקורא לעניין סעיף 21 להסכם, מה הטעם בקביעת חיובי המזונות בשיעורם המופחת בחודשי חופשת הקיץ, ואת התשובה יקבל בסעיף 35 להסכם הקובע כך:
"35. הצדדים מסכימים כי בכפוף להוראות סע' 21 לעיל, הסדרי השהות של הצדדים עם הקטינה בחודשי חופת הקיץ (יולי אוגוסט) יהיו יום אצל האם ויום אצל האב, ושבוע לאחר מכן במהופך; לחילופין מסכימים הצדדים לקיים את הסדרי השהות בחודשי הקיץ באופן של ,שבוע – שבוע'. "
אם כך, ניתן ללמוד על כוונתם של הצדדים כי בקביעת זמני שהות שוויוניים, כפי שמתרחש בחודשי הקיץ, כאשר הנטל על שניהם זהה, מסכימים הם כי יש להפחית את שיעור החיובים ולהעמידם על סך של 2,200 ₪ לחודש. זה לשיטתי הבסיס להתדיינות שבין הצדדים שכן הביעו את עמדתם מפורשות וקיבעו אותה בהסכם, מהם חיובי המזונות המוסכמים בעת שזמני השהות שביניהם שוויוניים.
הגם שהסכמתה של הנתבעת לשינוי זמני השהות ניתנה ללא שהאמור יהווה הסכמה לבירור של חיובי המזונות וסטייה מהוראות ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין, מקום שעסקינן בחיובים צופי פני עתיד, השינוי של זמני השהות מצדיק התערבות ובהתאם לקריטריונים עליהם הסכימו הצדדים בפסק הדין ואלו הם שניים: בחלוקה שווה בנטל לעניין זמני השהות החיוב החודשי יעמוד על סך של 2,200 ₪ לחודש ומעל גיל 6 מוסכם כי תהא הפחתה בסך של 250 ₪ מדי חודש. אם נלך לפי אותה משוואה, מסכימים הצדדים על הפחתה נוספת בחודשי הקיץ בסך של 200 ₪ נוספים לחודש וזאת עד הגיע הקטינה לגיל 9. אין אני יכולה לסטות מעיקרון זה שהחילו הצדדים על עצמם בהסכם. מה גם שלא טענו דבר לעניין זה.
עניין נוסף הוא כי במעמד ההסכם לא צפו הצדדים כי תתקבל קצבת נכות עבור הקטינה (ראו שורות … ואילך עמוד … פרוטוקול מיום …..). קצבה זו החלה להשתלם רק החל מחודש ….ואני ערה לכך שמדובר בקצבה זמנית. אין מדובר בעניין המצדיק התערבות והפחתה של חיובי המזונות השוטפים אם כי ראוי שהדבר יקבל ביטוי ובהתייחס למטרה לשמה משולמת הקצבה.
"גמלת נכות היא עניין ייחודי שתכליתה כעולה מהוראות סעיף 222 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 והוראת תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע – 2010, תוספת על ההוצאות השוטפות והרגילות הכרוכות בגידול הילד, אשר נועדה בראש ובראשונה למימון ההוצאות המיוחדות לצרכים הטיפוליים והשיקומיים הקשורים והנובעים מהצרכים המיוחדים של הילד. הענקתה נועדה להקל על המעמסה הכספית הנוספת המוטלת על ההורים בעטיין של אותן הוצאות משמעותיות בגין צרכים מיוחדים.
תכלית הגמלה לשמש את הקטין בלבד. ניהול השימוש בקצבה צריך להיעשות מתוך מוכוונות לצרכי הקטין בלבד. "
ראו תלה"מ (פתח תקוה) 43304-05-21 י.ב נ' ט. ב, פורסם במאגרים משפטיים, 27.3.22 וכן סקירתו של בית המשפט העליון בדבר ייעוד הקצבה לטובת צרכים מיוחדים של הקטין בבע"מ 2083-19 פלונית נ' פלוני , פורסם במאגרים משפטיים ביום 28.04.2021.
אם כך, הרי קצבת הקטינה, וכל היא משתלמת, תיועד לטובת הצרכים המיוחדים לטובתם היא משתלמת. אין תשלומי הקצבה יופחתו אם כך משיעור חיובי המזונות השוטפים שייעודם שונה ונועדו להבטיח צרכיה השונים של הקטינה מעבר לצרכיה המיוחדים להם מיועדת הקצבה. צרכיה המיוחדים של הקטינה נקבעו בהוראות סעיפים …. להסכם שקיבל תוקף של פסק דין ואלו הם צרכיה הרפואיים והחינוכיים. אם כך, קצבת הנכות המשתלמת צריכה לממן את ההוצאות החריגות של הקטינה כאשר חלוקת הנטל שבין ההורים היא בעבור כל הוצאה שאינה מכוסה מקצבת הקטינה.
בסיכום כלל האמור לעיל, אני מוצאת לקבל את תביעתו של התובע באופן חלקי בלבד בדבר הפחתת חיובי המזונות השוטפים של הקטינה בשל שינוי זמני השהות וקביעתם באופן שוויוני וכן בהתייחס לקצבת הנכות של הקטינה עבור הוצאותיה החריגות ומורה כך בהתייחס למזונותיה של הקטינה :
א. חיובי מזונות הקטינה יעמוד על סך של 2,200 ₪ מדי חודש וזאת עד הגיעה הקטינה לגיל 6.
ב. החל מגיל 6, יעמדו חיובי מזונות הקטינה על סך של 1,950 ₪ לחודש.
ג. סעיפים …. להסכם שקיבל תוקף של פסק דין יוותרו על כנם ובלבד שקצבת הנכות המשתלמת עבור הקטינה או כל קצבה אחרת המשתלמת עבורה מעבר לקצבת הילדים תיועד ראשית לצרכיה הרפואיים החריגים של הקטינה הקבועים בסעיף …… שם והצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאותיה החריגות של הקטינה שקצבת הנכות אינה מכסה ומעבר לשיעורה.
ד. יתר הוראות סעיפים …..להסכם שקיבל תוקף של פסק דין יוותרו בתוקף לעניין חיובי מזונות הקטינה.
ה. השינוי יחול החל מיום …..עת ניתן פסק דין שקבע את זמני השהות המורחבים.
עת התקבלה תביעת האב, הגם שבאופן חלקי בלבד, היה מקום לשקול חיוב בהוצאות. עם זאת, בשל הפערים שבין הסעד המבוקש ותוצאת פסק הדין, בשים לב כי התוצאה מבוססת בין היתר על הרחבת זמני שהות שנתקבלה בהסכמת התובעת, כל צד יישא בהוצאותיו.
מתירה פרסום פסק הדין תוך השמטת כל פרט מזהה.
ניתן היום, ה' אדר תשפ"ג, 26 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.
