מספר בקשה:36
בפני
כב' השופטת סגלית אופק
תובעת
ל.מ
נגד
נתבע
ר.מ.
פסק דין(משלים)
לפניי בקשה של נתבע העותר שייפסקו עבורו הוצאות משפט שנגרמו לו בהליך זה.
בתמצית ייאמר, כי הצדדים משתייכים למגזר הדתי; נשואים זל"ז משנת 2003; הורים של שבעה ילדים, כולם קטינים במועד הגשת התביעה; הצדדים התגוררו בדירה שכורה בעיר XXX; במהלך חודש אפריל 2021 עזבה התובעת את דירת המגורים המשותפים ועברה ביחד עם שתי קטינות ילידות 2017 ו- 2020 לבית הוריה בXXX; בראשית חודש מאי 2021 התובעת עברה להתגורר עם הקטינות במקלט לנשים מוכות באזור XXX; במהלך חלק מתקופת השהייה במקלט, התקיימו הסדרי קשר בין כל אחד מההורים והילדים שבהחזקתו בפועל של ההורה האחר; לאחר שהות של כ- 11 חודשים במקלט לא שבה התובעת לחיות עם הנתבע בדירה השכורה בXXX.
ביום 18.4.2021 נפתחה על ידי התובעת בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בקשה ליישוב סכסוך, אשר הסתיימה בהעדר הסכמות ביום 7.6.2021 אגב העברת התיק לבית משפט זה (י"ס 33915-04-21).
ביום 30.6.2021 התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה העוסקת בענייני קטינים: זמני שהות, חינוך והבטחת קשר (תלה"מ 69247-06-21).
ביום 26.8.2021 הנתבע הגיש כתב הגנה וטען, בין היתר, כי התובעת עושה שימוש לרעה בהליכי משפט על מנת להכשיר את חטיפת הקטינות מהמקום הטבעי היחיד המוכר להן תוך ניצול וניתוק הקטינות מאחיהם ואביהם; התובעת מעלילה עלילות שווא על הנתבע על מנת להשיג את מבוקשה זה.
ביום 4.4.2022, לאחר יציאתה מהמקלט, עברה התובעת להתגורר יחד עם הקטינות בעיר XXX, והגישה בקשה לאפשר את רישום הקטינות לגן בעיר XXX (בקשה מס' 20). הנתבע התנגד לבקשה, והגיש בקשה דחופה למתן צו להשבת הקטינות לעיר XXX ולמתן צו האוסר על התובעת להעתיק את מקום מגורי הקטינות לעיר אחרת (בקשה מס' 22 מיום 16.4.2022).
שירותי הרווחה הגישו תסקיר, וביום 18.5.2022 התקיים דיון ממושך במסגרתו נשמעה חקירת עו"ס על המלצותיה בתסקיר. בתום החקירה נעשו מאמצים גדולים כקטנים להביא לסיום ההליך ללא צורך בהכרעה בטענות, ללא הצלחה (פרו' 18.5.2022 עמ' 16, ש' 32-29; הודעת התובעת מיום 22.5.2022).
ביום 29.5.2022 נדחתה הבקשה להורות על רישום הקטינות לגן בעיר XXX, ונעתרה הבקשה להשבת הקטינות לעיר XXX, תוך שנקבעו שתי אפשרויות של זמני שהות זמניים בהתאם לבחירה שתעשה התובעת ביחס למקום מגוריה (באזור גוש דן או בעיר XXX).
ביום 21.7.2022, לאחר שהתברר כי התובעת בחרה להישאר בעיר XXX והשיבה את הקטינות להחזקתו של הנתבע, ניתן פסק דין (חלקי) לפיו זמני שהות זמניים שנקבעו בהחלטה מיום 29.5.2022 קיבלו תוקף של פסק דין. כמו כן, התבקשו הצדדים להגיש טיעונים לעניין חיוב/ אי חיוב התובעת בהוצאות ההליך.
ביום 15.8.2022 הוגש טיעון בכתב מטעם התובעת. לטענתה, אין לפסוק הוצאות מהטעמים המיוחדים כדלקמן: הסדרת ענייני הקטינים הוא נושא מחויב מציאות בעת פרידה. התובעת הגישה את התביעה וניהלה אותה ביעילות ולא עשתה שימוש לרעה כלשהו בהליכי משפט; בתיק התקיימו שני דיונים בלבד, לא הוגשו תצהיר עדות ראשית ולא התקיים הליך הוכחות; זכות הגישה לערכאות, בפרט כאשר מדובר בעניינים הנוגעים לקטינים, צריכה להיות חופשית ופסיקת הוצאות במקרה דנן תביא לפגיעה קשה בזכות זו; התובעת מיוצגת מטעם הסיוע המשפטי בשל מצבה הכלכלי הקשה, במהלך שהותה במקלט הייתה התובעת זכאית להבטחת הכנסה אך עם העברת הקטינות למשמורת הנתבע נשללה ממנה זכאותה לקצבה זו, והתובעת נותרה ללא כל הכנסה שכן טרם מצאה עבודה. הטלת הוצאות על התובעת תביא לפגיעה קשה בקטינים שכן התובעת לא תוכל לספק את צרכיהם בעת שהותם אצלה.
ביום 22.8.2022 הוגש טיעון בכתב מטעם הנתבע. לטענתו, מדובר בהליך סרק שכן הנתבע ביקש לסיים את המערכת היחסים בין הצדדים לאור רצונה של התובעת, ובמינימום פגיעה בילדים ומינימום הליכי משפט; התובעת הייתה מיוצגת לאורך הדרך באמצעות סיוע משפטי ואילו הנתבע נאלץ לשאת בתשלום בא כוחו, בסכומים נכבדים עבורו ושאין ידו משגת, במיוחד כשהוא מגדל 7 ילדים ולא מקבל סיוע מגורם כלשהו. בהקשר זה נטען, כי הנתבע מחויב לשלם לבאי כוחו שכר טרחה בסך של 60,000 ₪ כולל מע"מ, מתוכו שולם, עד כה, סך של 11,000 ₪; סה"כ נפתחו 4 תיקים, לרבות תיקי יישוב סכסוך, הוגשו 39 בקשות/ תגובות, ניתנו 52 החלטות והוגשו מספר תסקירים כל זאת בעקבות טענות שקריות של התובעת אשר חפצה לא רק להיפרד מהנתבע אלא גם מ- 5 ילדיה ולהקים "משפחה חדשה" עם שתי הקטינות בעיר XXX; על אף התסקירים, עדותה של העו"ס ומאמצי בית המשפט להביא את הצדדים להסכמות, בחרה התובעת לנהל הליכים עד תום לרבות מתן פסק דין.
דיון והכרעה
מתווה נורמטיבי
תקנה 152 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן – התקנות) קובעת כלל לפיו "בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור"; וההלכה הפסוקה מדגישה כי "בהעדר נסיבות מיוחדות, אין צידוק לכך שבעל דין שזכה במשפט ייצא בחיסרון כיס ויישא בעצמו אפילו מקצת ההוצאות שנאלץ להוציאן" [ע"א 9466/05 שוויקי נ' מדינת ישראל (16.3.2008), פסקה 31; ע"א 4299/17 ויצמן נ' חברת חלקה 51 בגוש 7060 בע"מ (8.10.2020)].
לעניין שיעור ההוצאות, כעניין שבעקרון יש לפסוק לבעל דין שזכה בדינו הוצאות ריאליות. עם זאת, הפסיקה הדגישה, כי זוהי נקודת מוצא בלבד, שכן על בית המשפט לבחון את שיעור ההוצאות הנטען דרך מסננת של סבירות ומידתיות ובהתחשב בכלל נסיבות העניין [תקנה 151 לתקנות; ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד ס(1) 600 (2006); ע"א 2617/00 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה, המסחר (30.6.2015)].
שיעור ההוצאות הראוי נקבע תוך בחינת כל מקרה לגופו, תוך התחשבות במספר פרמטרים כדלקמן: אופן ניהול ההליך; היחס בין הסעד שהתבקש והסעד שנתקבל לבין שיעור ההוצאות; מורכבות התיק וחשיבותו; היקף העבודה שהושקעה על ידי בעלי הדין בהליך; שכר הטרחה ששולם בפועל או שבעל הדין התחייב לשלמו [תקנה 153 לתקנות; ע"א 7627/20 איזלר חב' לניהול בע"מ נ' תפן מדיקל בע"מ (24.2.2022); רע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ (28.12.2020), פסקה 10]. בבית המשפט לענייני משפחה מתווספים פרמטרים ייחודיים, אשר הינם פועל יוצא של הצדדים המתדיינים והנושאים הנדונים: "היות הצדדים בני משפחה (קל וחומר מדרגה ראשונה), לרבות הרצון לא להלהיט את הסכסוך בשל פסיקת הוצאות, הינם שיקולים מצננים רלוונטיים" [תמ"ש (ת"א) 59690-06-16 פ.ג נ' מ.ב.פ (24.2.2021)].
מן הדין אל הנדון
לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי לחייב את התובעת בתשלום הוצאות הנתבע. עם זאת, איני סבורה, כי יש מקום לחייב בהוצאות בסכום המבוקש על ידי הנתבע, ואנמק.
הסדרת ענייני הקטינים לעת פרידת ההורים הוא נושא מחויב המציאות; ובצדק מתריעה התובעת, כי על בית המשפט להישמר מפני פסיקת הוצאות שיהוו חסם מרתיע מפני ניהול הליכים ראויים. עם זאת, במאבק שהתובעת ניהלה מול הנתבע, בחרה התובעת שלא לקבל את המלצת גורמי המקצוע "כי יפנו בעצמם למסגרת של גישור, כדי שיוכלו להגיע להסכמות בכוחות עצמם, הוסבר כי אם לא יתעשתו וישתפו פעולה למען מטרתם המשותפת והיא מתן תנאי התפתחות בריאים לכל 7 ילדיהם, אזי אלה יהיו המלצותיה" (עמ' 7 לתסקיר; ס' 27 לתגובת הנתבע מיום 28.4.2022; ס' 16 לתגובת התובעת לתסקיר מיום 28.4.2022); התנגדה להמלצת העו"ס וניהלה חקירה ממושכת של עו"ס ביום 18.5.2022, כולל סיכומים בעל פה; ובסיומו של הבירור נקבע ביחס לטענת התובעת כי "טענת האלימות היא צידוק שנועד לסלול את הדרך להעתק מקום מגורי הקטינות מהעיר XXX, בלי שהמבקשת העלתה את נושא העתקת מקום המגורים כחלק מההליך המשפטי שהגישה, ובלי שבכלל הטענה הוכחה" (ס' 24 להחלטה מיום 29.5.2022). לכן, יש מקום לחייב את התובעת בהוצאות משפט.
בצדק טוענת התובעת, כי על בית המשפט לקחת בחשבון את טובת הקטינים כשיקול רלוונטי בעת פסיקת ההוצאות. עם זאת, שיקול "מצנן" זה צריך להישקל במכלול השיקולים, ובנסיבות המקרה אין בו לאיין את חיובה של התובעת בהוצאות.
ומה שיעור ההוצאות שיש לקבוע? בתמ"ש (ת"א) 59690-06-16 הנ"ל נקבע: "כאשר הזוכה בדין מציג חשבוניות בגין שכר הטרחה ששילם (או הסכם המניח את דעתו של בית המשפט) וחשבוניות בגין הוצאות אחרות שהתחייבו מניהול ההליך, עובר הנטל לרבוץ על כתפי הצד שכנגד להטעים, מדוע לא ייפסק הסכום המבוקש. אמת, בית המשפט מעביר את סכום ההוצאות דרך מסננת של סבירות ומידתיות. עם זאת, בקביעת צפיפות רשת הסינון ראוי לטעמי לנהוג זהירות על מנת לא להיתפס, חלילה, לשרירות. אחרי ככל הכול, לא מדובר בידיעה שיפוטית, אלא באומדן שעניינו טווח סביר. לכן, רק במקרים החורגים מהותית מהטווח האמור, יהיה מקום להפחית את סכום".
הנתבע צרף אסמכתאות לתמיכה בשיעור ההוצאות בהן התחייב (נספחים 2-1). הסכם שכר נושא את התאריך 13.5.2021 אשר מסדיר קבלת שירותים משפטיים שונים, לרבות "הכנת כתבי תביעה/ הגנה בעניין …משמורת קטינים…" (שם, ס' 1). בעבור מכלול השירותים התחייב הנתבע לשלם שכר טרחה "ככל שייחתם הסכם גירושין טרם הגשת כתבי טענות … שכ"ט בשיעור של 20,000 ₪ כולל מע"מ. … היה והצדדים לא הגיעו להסכם והחליטו להמשיך בניהול התיק בפני ביהמ"ש, לרבות הגשת כתבי תביעה/ הגנה בנושאים האמורים לעיל, ישולם שכ"ט נוסף בסך של 40,000 ₪ כולל מע"מ. …" (שם, סעיף 2), וחשבוניות מס/ קבלה נושאות תאריכים שונים בטווח הזמן בחודשים מרץ עד יולי 2022.
בענייננו, לא ניתן לקשור בהכרח את מלוא השכר שהתחייב הנתבע לשלם בהסכם שכר הטרחה כמו גם את השכר ששולם על פי תאריכי החשבוניות, ובפרט חשבונית מס/ קבלה מס' 3539 הנושאת את התאריך 31.3.2022, להליך הספציפי; לא ידוע איזה חלק מהשכר המשתקף בהסכם שכר הטרחה רלוונטי להליך זה בלבד, וממילא לא ניתן לומר שהשכר הוא בטווח הסביר. לעומת זאת, ניתן לקשור בין שתי החשבוניות מהימים 3.10.2021 ו- 4.7.2022 להליך דנא.
התובעת מיוצגת מטעם הסיוע המשפטי. לעומת זאת, הנתבע נדרש להסתייע בייצוג משפטי פרטי; הגיש כתב הגנה ובקשות ותגובות שונות, ובכללן בקשה דחופה למתן צו להשבת הקטינות לעיר XXX ולמתן צו האוסר על התובעת להעתיק את מקום מגורי הקטינות לעיר אחרת (בקשה מס' 22), תגובה לבקשה לרישום הקטינות לגן בעיר XXX (בקשה מס' 20), תגובה בכתב לתסקיר וטיעון בכתב לעניין ההוצאות; נדרש להתייצב לקדם משפט ביום 4.10.2021 וכן לדיון לחקירת עו"ס ביום 18.5.2022.
לאור כל האמור לעיל, מצאתי לחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות בסך של 10,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום אחרת ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד החיוב ועד מועד התשלום בפועל.
המזכירות תשלח את פסק הדין(משלים) לצדדים.
ניתן היום, בצאת החג, ב' תשרי תשפ"ג, 27 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.
