מספר בקשה:10
בפני
כב' השופטת סגלית אופק
מבקשת
ק.נ.
ע"י ב"כ עו"ד מרווין ניסן כהן
נגד
משיבים
1. היועץ המשפטי לממשלה משרדי ממשלה
2. י.י.
ע"י ב"כ עו"ד אביבה כהן
החלטה
לפניי בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט בטענה כי המשיב הפר את החלטה מיום 29.9.2022 שעניינה צו לביצוע בדיקת סיווג רקמות חוזרת (להלן – ההחלטה או הצו לביצוע בדיקה חוזרת).
עיקר העובדות הצריכות לעניין
הצדדים אזרחי מדינת אריתריאה, שוהים בישראל על בסיס רישיון שהייה.
הצדדים משתייכים לעדה הדתית הנוצרית; נישאו זל"ז בישראל (ר' סעיף 2 לבקשה מוסכמת למתן צו לביצוע בדיקה גנטית וקביעת אבהות מיום 20.3.2018 תמ"ש 42560-03-18).
הקטינה XXX נולדה בישראל ביום 28.9.2014 (להלן – הקטינה)
קשרי משפחה בין הקטינה והמשיב נרשמו על בסיס הצהרה של המשיב (ר' אישור על לידה בישראל – תעתיק הודעת לידת חי; נספח א' לכתב התביעה בתמ"ש 42560-03-19).
השתלשלות ההליכים
תמ"ש 42560-03-18
ביום 20.3.2018 הגישו המבקשת והמשיב בבקשה משותפת ליתן צו לבדיקת רקמות וקביעת אבהות של המשיב על הקטינה, בשל כך שהרישום נעשה על פי הצהרה ובתעודת הלידה מצוינת הערה שהאבהות היא נטענת (לפי הצהרה) וכן בשל מחלוקת שנפלה בין הצדדים וגרמה להם לחפוץ בבירור מדעי לאבהות הנטענת (סעיפים 5-4 לכתב התביעה).
ביום 16.4.2018 ניתן צו לעריכת בדיקת סיווג רקמות שנערכה במעבדה לסיווג רקמות בביה"ח בילינסון.
לאחר שהתקבלו תוצאות הבדיקה לפיהן המשיב אינו מתאים להיות אביה של הקטינה, ניתן פסק דין הדוחה את התביעה ביום 21.6.2018 (להלן – פסק הדין).
המשיב אשר התקשה להשלים עם תוצאת פסק הדין, עתר לחשוף את תוצאות חוות הדעת ובקשתו נעתרה (ר' החלטה מיום 6.12.2018)
תמ"ש 25356-06-22
ביום 13.6.2022, בחלוף 4 שנים מאז ניתן פסק הדין, המבקשת הגישה נגד המשיב תובענה להכרזת אבהות במסגרתה עתרה להורות על עריכת בדיקת רקמות חוזרת להוכחת אבהותו של המשיב על הקטינה.
עיקר טענת המבקשת, כי במהלך הנישואין ואף עובר לנישואין לא הייתה במערכת אינטימית עם גבר לבד מהמשיב; המשיב אף הוא התקשה לקבל את תוצאות הבדיקה והודיע ש"נפשו לא תשקוט עד אשר יצפה בתוצאות חוות הדעת"; מתקיימות נסיבות המבססות חשש כן ואמיתי כי נפלה טעות באופן עריכת הבדיקה אשר הובילה למתן חוות הדעת כפי שניתנה; בירור חוזר של האבהות הינו לטובתה של הקטינה.
ביום 10.8.2022 הוגשה עמדת ב"כ יועמ"ש לממשלה באמצעות נציגו.
לטענת ב"כ יועמ"ש פמת"א, לא הוכח כל חשש לטעות המצדיקה ביצוע בדיקה חוזרת. עם זאת, ב"כ יועמ"ש הותיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, לרבות לעניין הצורך בקבלת התייחסות המעבדה לטענה בדבר חשש לטעות והצורך בבדיקה חוזרת.
ביום 25.9.2022 הוגש כתב הגנה מטעם המשיב.
לטענת המשיב, לכתחילה התבקשה בדיקה בשל חשדות מבוססים של המשיב שאוששו עם קבלת חוות הדעת; תוצאות חוות הדעת הביאו לניתוק יחסי בני הזוג באופן שאינו ניתן לאיחוי; בחלוף שנים הצליח המשיב להתאושש לאחר שאיבד את אמונו במערכות יחסים ובמין השני, ואין המשיב מסוגל לשאת בשנית את ההשלכות של בדיקת חוזרת; לא הוכח חשש לסיכוי נראה לעין של טעות בהליכי הבדיקה; הדרישה לגלות את חוות הדעת נועדה כדי לקבל רמת ידיעה ברורה; הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר וניצול לרעה של הליכי בית המשפט; לצורך בדיקת רקמות על המשיב לעבור בדיקה חודרנית לגופו שלא לצורך, והמשיב מבקש לכבד את זכותו לשמור על גופו כפי שנקבע בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו; קמה למשיב זכות טיעון לעניין השתק עילה וסופיות הדיון.
ביום 29.9.2022 התקיים בפניי דיון קדם משפט.
הצדדים – שניהם מלווים בשירותי ייצוג משפטי – הגיעו בסיועו של בית המשפט להסכמה דיונית בעניין עריכת בדיקת רקמות חוזרת. הסכמתם של הצדדים קיבלה תוקף של החלטה (עמ' 2, ש' 33 – עמ' 3, ש' 7). בהמשך לכך ניתן, באותו היום, צו המפנה את המבקשת, המשיב והקטינה לעריכת בדיקת סיווג רקמות חוזרת בביה"ח שיבא.
המבקשת קבעה מועד לביצוע הבדיקה ביום 14.12.2022.
המבקשת התייצבה יחד עם הקטינה למועד הבדיקה, ואילו המשיב לא התייצב למועד הבדיקה במועד שנקבע; ועל כן, לא בוצעה הבדיקה (ר' נספחים ב', ד' בקשה מס' 7 מיום 15.12.2022).
ביום 15.12.2022 הוגשה מטעם המבקשת בקשה להורות למשיב בצו להתייצב למועד הבא שייקבע לביצוע הבדיקה, אחרת יוטלו עליו סנקציות כספיות ואחרות לרבות הפקדת ערובה להבטחת התייצבותו לבדיקה (בקשה מס' 7).
בהחלטה שניתנה ביום 4.1.2023 עמדתי על כך שהמשיב נמנע מלצרף תצהיר בתמיכה לתשובה ובפרט טענתו לפיה במעמד הדיון לא הבין את הדברים עד תומם בשל מצב רפואי בו היה שרוי אשר החל מספר ימים קודם לכן ופגע בשיקול דעתו; אין באסמכתא שהובאה מטעמו של המשיב אינדיקציה לתמיכה בטענה הנ"ל; המשיב נמנע מלהגיש בקשה לחזור מהסכמה דיונית, אלא מנסה לנצל הזדמנות שנקרתה לידיו, אך התנהלות כזו אינה אפשרית ואינה יכולה לזכות בסעדים.
לאור הנימוקים שהובא בהחלטה הנ"ל, מצאתי להיעתר לבקשת המבקשת וחייבתי את המשיב לשאת בסנקציה כספית בסך של 500 ₪ ככל שיבחר שלא להתייצב למועד הבא שיקבע על ידי המבקשת ושהודעה אודותיו תימסר למשיב.
המבקשת קבעה מועד נוסף לביצוע בדיקת רקמות ביום 26.3.2023 שעה 10:40; הודעה על מועד הבדיקה נמסרה למשיב באמצעות באת כוחו (ר' נספח ב' לבקשה).
גם הפעם המבקשת והקטינה בלבד התייצבו לבדיקה, ואילו המשיב לא התייצב לבדיקה (ר' נספח ג' לבקשה).
על רקע זה, ביום 19.4.2023, נקטה המבקשת כנגד המשיב הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט ובו טענה כי המשיב מפר את הצו; ועל כן, עתרה המבקשת לאכוף בקנס או במאסר או בכל דרך אחרת על המשיב למלא אחר ההחלטה.
בו ביום הוריתי על קבלת תשובה מטעם המשיב וכן קבעתי מועד לדיון בפניי במעמד הצדדים.
המשיב, אשר קיבל את כתבי בי דין (ר' הודעה מיום 20.4.2023), מטעמים שמורים עמו בחר שלא להגיש תשובה.
ביום 1.6.2023 התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים במהלכו המשיב נחקר, ולאחר מכן השמיע, באופן בלתי אמצעי, דברים המהווים הלכה למעשה חזרה על התשובה שהוגשה מטעמו בבקשה מס' 7. לנוכח העולה מחקירתו של המשיב, עמדה המבקשת על הבקשה ליתן סעד לפי פקודת ביזיון בית המשפט. ב"כ יועמ"ש פמת"א התייצב לדיון ולאחר חקירת המשיב ושמיעת טענות הצדדים, הודיע שאין לו מה להוסיף לדיון (עמ' 7, ש' 5).
דיון והכרעה
סעיף 6 (1) לפקודה מסמיך את בית המשפט לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לצו שניתן על ידו.
מטרתו העקרית של ההליך היא להביא לאכיפת פסקי דין והחלטות שיפוטיות במבט צופה פני עתיד – מכאן ואילך, ולא להעניש את מפר הצו השיפוטי על הפרות בעבר [רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49 (2005) (להלן – ענין שרבט); רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלניאק, פ"ד נג(3) 337, 346 (1999)].
זאת ועוד, הלכה היא כי פסק דין או צו שיפוטי שאותו מבוקש לאכוף בהליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט צריך להיות ברור וחד משמעי ושאינו מאפשר יותר מפירוש אחד [ענין שרבט, פסקה 12; ע"א 4231/90 אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נ' מכ"ש מפסקי כרם שלום, פ"ד מה(1) 617 (1991)].
על אף שמטרתה של בקשת הביזיון הינה כפיית ציות בעתיד על מגיש הבקשה להוכיח התנהגות מבזה בהווה או בעבר, שכן ממנה ניתן יהיה להסיק על התנהגותו הצפויה של הצד המפר בעתיד. היסוד העובדתי של ההתנהגות המבזה מוכח באמצעות בדיקה אובייקטיבית, היינו כיצד אדם סביר היה מבין את הצו שהפרתו נבחנת, והאם הוכחה הפרה שלו. באשר ליסוד הנפשי – משאין מדובר בהליך פלילי מובהק אלא בשילוב של הליך אזרחי להליך מעין פלילי, אין צורך ביסוד נפשי כמו בעבירה פלילית ודי ב"מודעות למעשה ההפרה" [ע"פ 1914/99 קייזר נ' פוקס (14.7.1999); ע"פ 2651/95 בירנבאום נ' שמעוני, פ"ד נא (1) 661) 1997)]. עם זאת הפסיקה מוסיפה וקובעת, כי אף אם הוכחו היסוד העובדתי והיסוד הנפשי, אין משמעות הדבר, כי יש לתת סעד של ביזיון בית המשפט באופן אוטומטי.
מתן סעד לפי פקודת ביזיון בית המשפט אפשרי בהליכים שעניינם קביעת קשרי משפחה, וכפי שנקבע בסעיף 28ח לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000 המתמודד עם סרבני צווים לביצוע בדיקת רקמות:
"(א)סירב אדם להיבדק לאחר מתן צו כאמור בסעיף 28ו, יחולו הוראות סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על קטין, חסוי או פסול דין".
על סמכות זו נאמר בתמ"ש (קריות) 10013/03 פלונית נ' פלוני ואח' (29.4.2010) כדלקמן: "הנה כי כן, הפרשנות המסתברת של הוראות חוק תיקון מידע גנטי תשס"ח-2008, הינן כי לא זו בלבד שסמכות בית המשפט לא צומצמה, בכל הנוגע לביצוע ואכיפת בדיקות גנטיות, אלא שקיימת הרחבה של ממש בסמכות, תוך שניתנו אמצעי אכיפה מתוך פקודת בזיון בית המשפט, ומעבר להסקת מסקנות ראייתיות גרידא" [ר' גם ע"מ (ת"א) 1260/07 ג.ק נ' י.ע (6.10.2008)].
מן הכלל אל הפרט
בענייננו, המשיב אינו חולק על כך שנתנה הסכמה מצדו לביצוע בדיקת רקמות חוזרת (פרו' 1.6.2023 עמ' 8, ש' 7-6) וכן שההסכמה הדיונית קיבלה תוקף של החלטה, ובהתאמה הוצא צו פורמאלי המפנה את המבקשת, המשיב והקטינה "לבדיקת אבהותו של הנתבע על הקטינה …למעבדה לבדיקת רקמות בבי"ח שיבא, תל השומר" (שם, סעיף 1).
המשיב לא התייצב לאף אחד ממועדי הבדיקה שנקבעו ואליהם הוזמן המשיב להגיע (נספח ב' בקשה מס' 7; נספח ב' לבקשה).
בנסיבות מקרה זה, המשיב ידע על מועד הבדיקה הראשון: "ש: עורכת הדין שלך הודיעה לך שהיה מועד לבדיקה ב 4.12.2022? ת: נכון. ש: היה ידוע לך? ת: כן" (עמ' 5, ש' 20-17); ידע שעליו להתייצב לבדיקה : "ש: אתה יודע שצו של בית משפט צריך לכבד? ת: כן" (עמ' 5, ש' 33-32), אך בחר שלא להתייצב אליה: "לדאבוני אירוע התפתחויות לפיהן מרשי חזר בו מהסכמתו, וכעת הוא עומד איתן על סירובו לבצע את הבדיקה. מהסיבות המנויות לעיל אאלץ להגיש בקשה לביטול פס"ד" (נספח 2 הודעת דוא"ל מיום 25.10.2022; תשובה מיום 4.1.2023 בבקשה מס' 7) "מעדכנת כי החלטתו של מרשי עומדת בעינה והוא עומד על סירובו לבצע את הבדיקה" (שם, נספח 3 הודעת דוא"ל מיום 13.11.2022).
המשיב גם ידע על מועד הבדיקה השני או למצער לא טען שלא קיבל הודעה על מועד זה (אדרבא, מסכים לשלם את הסנקציה משמע ידע אודותיו- עמ' 4, ש' 20). למרות זאת, המשיב לא פעל להגיש, אף לא בדיעבד, בקשה סדורה לביטול ההסכמה הדיונית במסגרתה ניתן יהיה לבחון את הטענה על מתן הסכמה בהעדר ידיעה ו/או הבנה מצדו, הגם שהוא מודע להחלטה מיום 4.1.2023 שם נקבע: "ההסכמה הדיונית בעינה עומדת כל עוד לא בוטלה כדין" (שם, סעיף 21; ר' אישור מסירה בתיק הממוחשב).
המשיב לא מסר כל הודעה למבקשת או לבית המשפט אלא לא התייצב לאף אחד מהמועדים הנ"ל
המשיב הודיע שבכוונתו להמשיך ולהפר את הצו "אני לא אלך"(עמ' 6, ש' 9).
לאור הנ"ל, אין עסקינן במצב שאינו מאפשר לקיים את הצו אלא שהמשיב בוחר, פעם אחר פעם, לא לקיים צו שניתן בהסכמה. לכן, משהוכח על ידי תצהיר המבקשת, שמצא לו תמיכה, מלאה, בדברי המשיב עצמו, כי הוא ביודעין לא ציית לצו לביצוע בדיקת רקמות חוזרת, והוא מודיע כי לא יציית לצו, אזי המבקשת לכאורה זכאית לקבל נגדו צו הכופה עליו בקנס או במאסר לקיים את הצו.
אלא שכל מקרה לגופו. עדיין, יש לאזן בין זכויות המשיב לזכות הקטינה, ולבדוק איזו זכות גוברת.
בתמ"ש (קריות) 10013/03 פלונית נ' פלוני ואח' פסקאות 19-16 (29.4.2010) כב' השופט סילמן עמד על כך ש:
"השיקול העומד לפני הטלת סנקציה מכוח בזיון בית המשפט, או מכוח חוק מידע גנטי, בכל הנוגע לזכות הנתבע, הינו ברור. פקודת בזיון בית המשפט פוגעת בזכותו הבסיסית של צד, לחירות או להגנה על קנין. פגיעה בזכות זו טעונה הצדקה, מידתיות, וזהירות בשימוש בה. אלא שכנגד הזכות הבסיסית של הנתבע עומדת טובתו של קטין. … זכויות הבסיס של הקטין, כפי שפורטו לעיל, מצדיקות, לא אחת, פגיעה בזכויות צדדים בגירים להליך. … מנגד, לאור תיקון חוק מידע גנטי, המשקל שנתן המחוקק לזכויות הקטין, ניתן לומר בוודאות, כי טובתו של קטין בבירור האבהות עליו, יכולה להביא לשלילת חירות, כל אימת שבית המשפט סבור, כי שלילת החירות עולה בקנה אחד עם טובת הקטין, וכי שלילת החירות הינה כורח הנסיבות ומידתית".
במקרה שבפניי, בירור האבהות מחויב המציאות ולו מכח הסכמה דיונית שרירה וקיימת, קל וחומר כאשר המשיב נמנע מלהביא טעם מבורר המצדיק חזרה מההסכמה הדיונית וממילא ביצוע הבדיקה, כשהוא אף אינו טורח לשתף פעולה בהליך המשפטי. מנגד, ניצבת טובתה של הקטינה לדעת, ובבטחון, מיהו אביה מולידה כחלק מזכותה לכבוד. המצב שנוצר בו הקטינה תדע בעתיד שהייתה מחלוקת בין אמה והאב הנטען לגבי זהות האב ולאחר שמי שנטען שהוא אביה ואף גידל אותה מספר שנים הסכים לבדיקת רקמות חוזרת ולאחר מכן ניסה, שלא כדין לחזור מהסכמתו, יגרום לכך שהקטינה תחיה בספק כל חייה. ספק זה יש חובה למנוע, והדרך היחידה למנוע אותו היא בכך שהמשיב יקיים את ההחלטה ויערוך את הבדיקה וזוהי טובת הקטינה.
לא זו בלבד שטובתה של הקטינה בתיק זה מצדיקה שימוש בסנקציות, אלא גם טובת המערכת באכיפת החלטותיה. וכפי שנקבע בתמ"ש 10013/03 הנ"ל:
"אין לי אלא להפנות הצדדים לאשר נקבע לאחרונה ע"י כב' בית המשפט העליון בע"פ 7174/09 רייפמן נ' עו"ד ארז ואח' (מיום 21/9/09, פורסם בנבו)-: "אין להסכים עם דרך הפעולה הנ"ל, שנראה שכל מטרתה היא דחיית הקץ, אגב התרסה נמשכת של המבקש כלפי צווי בית המשפט והחמצת ההזדמנויות שניתנו לו לקיום הצו השיפוטי. האינטרס הציבורי של אכיפת צווים שיפוטיים, כמו גם האינטרסים של נושי המבקש, המיוצגים על-ידי המשיבים 1 ו-3, מחייבים את קיום הצו השיפוטי, ולאלתר". ואם לאינטרסים של נושים כאמור, קל וחומר לטובתו של קטין וזכותו לבירור מולידו (ההדגשה במקור-ס.א)
…
כפי שציינתי לעיל, אם זכות נושים מצדיקה שלילת חירות, בן בנו של קל וחומר, טובתם של קטינים ואינטרס המערכת כי החלטותיה תאכפנה".
לכן, לאחר ששקלתי האינטרסים בתיק, טובת הקטינה, ולאור חוסר שיתוף הפעולה מצד המשיב, ניתן בזאת צו למאסר המשיב למשך 7 ימים בגין ביזיון ההחלטה לביצוע בדיקת הרקמות. יודגש, סביר להניח כי קנס לא יסייע לסיום ההליך, שהרי המשיב אף לא שילם את הסנקציה הכספית שנקבעה בהחלטה מיום 4.1.2023 (עמ' 4, ש' 20), ולכן יש צורך בהטלת צו מאסר עד קיום החלטת בית המשפט.
המשיב יהיה רשאי להודיע עד ליום 14.6.2023 שעה 13:30 על נכונותו לבצע בדיקת הרקמות והתייצבות במועד נוסף שייקבע לצורך ביצוע בדיקת הרקמות, ובמצב שכזה, אורה על עיכוב ביצוע החלטה זו, עד לאחר עריכת הבדיקה. במידה והודעה זו תתברר כריקה מתוכן, יוטל מאסר.
ככל שלא תוגש הודעה במועד תשלח המזכירות את ההחלטה לצורך יישום פקודת המאסר.
המשיב ישלם למבקשת הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום אחרת יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד החיוב ועד למועד התשלום בפועל.
ההחלטה ניתנת לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.
ת.פ (הודעת המשיב) 14.6.2023.
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.
ניתן היום, י"ט סיוון תשפ"ג, 08 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
