לפני כבוד השופט ארז שני
המבקשת:
מ. פ.
נגד
המשיב:
ת. מ.
נוכחים:
המבקשת ובאת כוחה – עורכת דין עילית גלעד
המשיב בעצמו
החלטה
בפתח הדברים אומר, כי משסיימתי לשמוע את הצדדים ביקשתי לצאת להפסקה קצרצרה על-מנת לשקול את הדברים בדעתי, אף ביקשתי ממשמר בתי המשפט לשלוח מאבטח לאולם.
עוד בטרם אכנס לגופם של דברים אומר, כי דרך התבטאותו של האב, תנועות הגוף שהוא עושה יוצרים אצלי חשש כי הוא נמצא על קצה גבול שליטתו העצמית והדברים חרגו מן הנורמה בהרבה – מכאן הזמנת האבטחה.
תיק זה המתברר בפני המותב העיקרי, כבוד השופט ל. ברינגר, הונח בפניי מכוח החלטתו של המותב העיקרי בהתאם לנוהל שיפוט מוקד הקיים במחוז ת”א – יפו.
למעשה, התחיל הנוהל שמצא לו ביטוי גם בנוהל הנשיאה בשנת 2020, בשנת 2019 ובמסגרתו ענייני נתק בקשר בין הורה לילדו הצריכו אותי לטיפול בכ- 250 תיקים, בנוסף לעיסוקי הרגיל.
המקרה שלפניי הוא בין היותר קשים, יותר קיצוניים ויותר מובהקים.
לשיטתו של האב צריך הדיון להתחיל היום ולהסתיים היום.
כיצד צריך הדיון להסתיים, לשיטת האב? זה האחרון בפתח הדיון כבר הסביר לי כי לטעמו האם אינה אמו של הקטין, אשתו החדשה היא אמו ואת זה קובע הקטין.
עוד הסביר לי האב במהלך הדיון כי לא צריך להיות קשר בין הקטין לבין אמו וזאת כי הקטין לא רוצה, כי הקטין צריך להיות נוכח באולם כי הקטין רוצה והקטין צריך לגור עם אביו ולהתכחש לחלוטין מאמו, כי כך רוצה הקטין, משל ילד בן 12 לערך, על פיו ועל פי רצונו בלבד יישק דבר.
בטרם אכנס לגופה של הבקשה אומר, כי המסתכל מן הצד יתעורר בליבו חשש כבד שמדובר בקטין נזקק, אשר הטיפול בו מוזנח לחלוטין.
מסביר לי האב כי הקטין איננו רוצה בטיפול פסיכולוגי כלשהו וכאמור, על-פי שיטתו של הקטין שהתרשמתי שהוא “שבוי” בידי אביו, לאמור כי נפשו “שבויה”, לא יינתן טיפול כי הקטין, שעל-פי כביכול צריך להתנהג, לא רוצה טיפול.
ואומר, כי להתרשמותי ועוד טרם מפגש עם הקטין שצריך להיעשות בוודאי עם גורמי מקצוע, מדובר בקטין שאינו לומד באופן סדיר והוא בגדר קטין אלים.
כאשר מתעניין קטין בסכינים, בחברה שלנו בה הדקירות הפכו נפוצות, כאשר קטין מתפרע בבית אמו, שובר מחפצי הבית, מאיים ומקלל כאחרון העבריינים, צריכה המערכת להביט בקטין כקטין בסיכון וכקטין שפוטנציאל האלימות שבו הולך ומתממש.
אל יתפלא איש – כאשר נשמע האב כפי שהוא נשמע, מקלל, מגדף ומסביר לי שהוא מורה לקטין להרוס את בית אמו ואף מקצה לו לוח זמנים לדיווח על ההרס כי זה מונע מן הקטין להיות פיזית אלים כלפי האם – אזי לא צריך להתפלא על לשונו האיומה של הקטין כלפי אמו, גם לא על אלימותו, שהרי הקטין מקבל עידוד ואפילו הוראות מפורשות מפי האב כך לנהוג.
כאשר אב אינו מבין את אי החוקיות שבהכנסת קטין לביתו ומניעת קשר בין הקטין לבין אמו, תוך שהוא מוחק את מעמדה של האם כאם ו”מכתיר” את אשתו כאמו החדשה של הקטין, נמצאים אנו בבעיה קשה.
כאשר הורה מנכר והאב הוא כזה, לא רק שואף כפי שהוא מצהיר לנתק את הקשר בין הקטין לבין אמו, אלא אף מעודד את הקטין לנהוג אלימות כלפי האם ואין מדובר רק באלימות מילולית, נמצאים אנו בטבלת קיצון של הניכור ההורי.
יצאתי מהדיון בתחושה קשה, שאנו נמצאים במקום בו עזב ההיגיון את המקרה שבפניי.
האב טוען כי האם מתעללת בקטין, למשל על דרך אי הסכמה שיאכל לאחר השעה 21:00, היא נטלה לקטין את הטלפון כי לא הלך לבית הספר וכי הקטין סיפר לאב ששמע את האם מקיימת יחסי אישות.
ביני לביני, בשלב הזה ספק גמור אם אני מאמין לאב. נדמה לי שזה האחרון יעשה כל שאפשר, גם מבלי שיבחין בין עיקר לטפל וכאשר זועק הוא “התעללות”, אין הוא שם לב מהי התעללות ומהי אינה התעללות, אך סבור אני שמה שעובר על הקטין הוא לא רק סיכון, אלא הוא נזק וסיכון קרובים לוודאי.
טוען האב כי הקטין ברח מאמו אליו. אלא שברור שכאשר הודה הוא (האב) בנטען בבקשה והדברים אינם מוכחשים כי הם מוקלטים, “ברח” הקטין מן האם בהוראתו המפורשת של האב ולא רק בעידודו, כשם שאין מחלוקת שהאב הורה לקטין להרוס את בית האם, כשם שאין מחלוקת שהאב הורה לקטין לדווח לו שהוא ביצע את ההרס.
סביר להניח שהתעללות יש כאן, ספק גמור אם המתעלל היא האם. לטעמי, כרגע ההפך הוא הנכון.
ביקש ממני האב לשמוע את הקטין, אלא שברור לי שאין לפגוש בקטין בוודאי לא בנוכחות האב, שהרי יש סיכוי גבוה שאקבל קטין שונא ומודרך ושיחה כאמור צריכה להתנהל בראש ובראשונה ביחידת הסיוע, עם פסיכולוג יחידת הסיוע ורק אחר כך, בליווי עו”ס, גם עם בית המשפט.
כאשר אומר האב בריש גלי ששאיפתו להכחיש לחלוטין את האם מחיי הקטין, ברור לנו שאנו נמצאים במצב כפול של ניכור וסיכון גם יחד.
הוסף לכך את לשונו הגסה של האב והפיכתו את הקטין כלי לביצוע מעשים שאין בהם היגיון והם בבחינת להרע – ותמצא שיש צורך בהתערבות מיידית להפסקת התופעה.
לטעמי, כל יום שעובר והקטין נתון להשפעתו של אביו כפי שהוא מצייר אותה, הוא יום שיש בו נזק אשר יקשה לחזור ממנו.
ברור לי לגמרי שגם אם אורה לשירותי הרווחה ולמשטרת ישראל להתערב, כפי שצריך היה לעשות על-פי דין, ולהשיב את הקטין אל בית אמו – לא נמצא את עצמנו אלא באמצע השתוללות פרי הכוונתו של האב.
למעשה, הגיע הקטין למצב שאין הוא כבר נזקק לעידוד נוסף והוא כבר בבחינת מי ש”רץ לבד”.
לפיכך, מורה אני כדלהלן:
יואיל הסיוע המשפטי למנות לקטין אפוטרופוס לדין לאלתר.
בהינתן העובדה שהקטין מצוי בתחומי העיר …., תודיעני פקידת הנוער לחוק הנוער בשירותי הרווחה אשר ליד עיריית …., בתוך 14 ימים מהיום, מה טעם לא יוכר הקטין לאלתר כקטין נזקק ומה טעם לא ייעשה לגביו טיפול על-פי חוק הנוער (טיפול והשגחה) ומהן ההמלצות המיידיות לעניין זה.
שירותי הרווחה ב…. יפעלו בצוותא חדא עם שירותי הרווחה בעיריית …, מקום מגורי הקטין ומקום מגורי האם.
באת כוח האם תמסור הודעה ואת הפרוטוקול לשירותי הרווחה אשר על יד עיריית …. לאלתר.
ללא קשר לפעולת שירותי הרווחה, אני ממנה את דוקטור בני ביילי על-מנת לפעול מיידית לחידוש הקשר בין הקטין לבין אמו.
לאור התנהלותו של האב יישא האב ב- 80% משכר טרחתו והאם ב- 20%.
הטיפול אצל דוקטור ביילי הוא חלק מההליך המשפטי ואינו עניין התנדבותי.
בראי התנהלותו של האב, מזהיר אני את האב כי אם לא ישתף פעולה עם שירותי הרווחה ו/או עם דוקטור ביילי – יפעל בית המשפט במדרג הסנקציות והכלים הנתונים לו ומציע אני לאב שלא להיקלע לכלל אותן סנקציות.
מבקש אני מהאפוטרופא לדין אשר תמונה ומשירותי הרווחה, לשקול לאלתר אפשרות של קלט חירום עבור הקטין ומתן טיפול רגשי לאלתר.
לא ישתף האב פעולה עם שירותי הרווחה – יהיו שירותי הרווחה ערוכים לצורך להוציא את הקטין מבית אביו.
המזכירות תקבע דיון מעקב בעוד 45 יום.
יחידתך הסיוע תפגוש בקטין, כאמור עם פסיכולוגית מיחידת הסיוע והאב יוודא הגעת הקטין ליחידת הסיוע, שאם לא כן אראה בו כמי שהפר צו שיפוטי והוראה חוקית.
לאחר מסירת דיווח יחידת הסיוע בגין הפגישה, ייקבע גם דיון לשמיעת הקטין בפניי, ככל שיהא בכך צורך, וככל שיחפוץ בכך הקטין.
בהינתן דרך התנהלותו של האב, הסתתו והפעלתו את הקטין לפגוע באם, יישא האב בהוצאות הדיון היום ולטובת האם בסך 3,000 ₪.
אני מתיר פרסום החלטתי זו, ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.
<#3#>
ניתנה והודעה היום כ”ו כסלו תשפ”ג, 20/12/2022 במעמד הנוכחים.
ארז שני, שופט
