ישר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלהיימ 1228-11-20 ט. נ' ט.
לפני כבוד השופט ארז שני
התובע:
הנתבעת:
נוכחים:
התובע לא התייצב
באות כוח התובע
–
הנתבעת
ובאת כוחה
–
א.
ט.
נ. ט.
נגד
15 נובמבר 2021
עורכת דין ליאת שקלרז; עורכת דין דנה תירוש-אליהו
עורכת דין עירית דגן
פסק דין
1. ביום 01.11.2020 הגיש אב תביעה אשר הוגדרה בכותרתה "ביטול או הפחתת מזונות קטינים
ושינוי נטל הוצאותיהם החריגות".
2. לו רצונו של האב יישמע, אזי הכוונה היא לביטול המזונות למעט שיעור ההשתתפות בהוצאות
החריגות שהוא רוצה לשאת בהן ב- 30% בלבד – זו מטרת התביעה ואין בלתה.
3. עניינה של התביעה הוא פסק דין אשר אישר הסכם בין הצדדים בשנת 2017, תוך ששיעור המזונות
עומד היום, כולל מדור ואחזקת מדור, על סך 3,900 ₪ ולשלושה קטינים.
4. צריך להבין שכאשר ניתנה הלכת בע"מ 919/15 היא עצמה אינה מצדיקה, כפי שהורה גם בית
המשפט העליון, תובענה לשינוי המזונות. הלכה זו לא ביטלה את שורת ההלכות שניתנו קודם לכן
וגם לאחר מכן ולפיהן מסך מזונות בסיסי הדרוש לקיומו של קטין והמכונה בפינו "מזונות
הכרחיים".
5. חברי, כבוד השופט אסף זגורי כתוארו דאז, הגדיר סכומים אלה כמינימום דרוש לקיום אנושי
ולא בכדי הפנתה באת כוח האם להלכת בג"צ 4407/12 אשר כינתה סכום שהוא נמוך מכך בבחינת
סכום מקפח (וראה לעניין זה גם פסק דיני אשר כונה לימים בשם ייקו פרשת המים); וראה גם
הותרת ההלכה לעניין מזונות הכרחיים בתלה"מ (י-ם) 1502-11-16; בע"מ 919/15 עצמו ועמ"י
.789/05 (□)
6. ברור שסכום המזונות אשר סוכם כאן הוא בגדר סכום מקפח.
המבקש לבטל חיוב במזונות או להפחיתו חייב לעבור כמה שלבים מצטברים וכל כישלון באחד
השלבים דן את התביעה לדחיה וכדלהלן:
31
12345
5
6
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
24
25
26
27
28
29
30
31
33
34
22222222222-23 +
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
37
ישר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלה"מ 1228-11-20 ט. נ' ט.
15 נובמבר 2021
א. להוכיח כי שינוי הנסיבות הנטען היה בלתי צפוי לעת מתן פסק הדין ואין נפקא מינה אם היה
פסק הדין תוצאה של הסכם או תוצאה של פסק דין לגופא (וראה בר"ע (י-ם) 305/08, גם
ע"א 88/94.
אם תרצה בלשונו של ע"א 442/83, מדובר בעצם בנסיבות שצריך בית המשפט להשתכנע
שיהיה זה בלתי צודק להותיר את חיוב המזונות.
ב. צריך התובע להוכיח כי מדובר בשינוי נסיבות מהותי ומשמעותי (וראה באחרונה עמיש
[תיא] 17590-01-20), בדגש כמובן על כך ששינוי הנסיבות צריך להיות מהותי ואם תרצה
תאמר ששינוי הנסיבות צריך להיות בבחינת דרמטי והנטל להוכחת שינוי הנסיבות המהותי
גדול אף יותר שעה שמדובר בשינויו של הסכם (וראה בג"צ 4407/12, גם ע"א 4515/92).
ג.
אמר בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו אגב עמ"ש 17590-01-20 על מי שמבקש להפחית
מזונות חלה חובה מוגברת לפעול בתום לב ולהציג מלוא רכושו והכנסותיו, תוך שהוא מפנה
לעמ"ש (ת"א) 33956-02-20 ועמ"ש (ת"א) 35288-03-18).
7. לו דעתי תישמע, כשל התובע בתביעתו, בין בשני הסעיפים הראשונים ובין בכל השלושה.
8. כאמירה עקרונית אומר, שכאשר צדדים נפרדים והם הורים לילדים, לא צריך להניח שהמשמורן
עובד ומנסה לפתח עצמו לא למען רווחתו אלא למען הפחת את המזונות.
במילים אחרות: גם טרם אבחן את השאלה האם נסקה הכנסתה של האם בצורה משמעותית,
אזי בגדר צפוי והגון הוא לומר שאם המחזיקה בילדים, מקבלת מזונות שהם בגדר מקפח או זעום,
צפוי בלשונה של ההלכה, שגם תמכור עצמה לעבד על-מנת להביא טרף לפי ילדיה.
9. הדין הישראלי מבקש לעודד התאמצותם של הורים לסייע לילדיהם ועוד לא אמרנו דבר לעניין
הסטטיסטיקה בדבר הכנסותיהן הנמוכות יותר של נשים באופן כללי, אך כמדיניות שיפוטית
לבוא להורה המקבל מזונות מינימאליים ולומר לו כי מאמציו להביא עוד פרנסה הם בעצם לא
למענו אלא למען ילדיו ולמען להקל על משלם המזונות – אמירה כזו אבסורד היא.
10. אומר, כי לטעמי, לאור דמי המזונות היה צפוי שהאם תבין כי אלה דמי המזונות, בכוונתה לעמוד
בהסכם ולכן עשתה היא מאמצים ככל יכולתה כדי לפרנס את ביתה.
11. עיקרון הציפיות שבהסכם אשר אושר כפסק דין לא כלל כל סיבה בגינה צריך היה האב לסבור כי
האם תעבוד קשה על-מנת להעשירו ולהקטין גם את סכום המזונות הזעום כדי בטלותו.
32
2
3
4
5
16
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
ישר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלה"מ 1228-11-20 ט. נ' ט.
15 נובמבר 2021
12. בהסכם הבסיסי נקבעו זמני שהות רחבים, הם כללו 2 לינות באמצע השבוע וכו'. במילים אחרות:
תוספת אחר כך של עוד יום חמישי פעם בחודש או אפילו פעם בשבועיים ותוספת של לינת מוצאי
השבת אינם בגדר בלתי צפוי.
למעשה, בדין הקיים היום ולאור רוח השוויון הנושבת במקומותינו, יכול אדם לצפות בקלות כי
זמני השהות יגיעו גם לכדי כלל שוויון ומבלי שהדבר יפגע בשאלת הורה מרכז מי הוא.
30
31
32
33
34
35
36
37
במקרה שלנו את ההורה המרכז בחרו הצדדים עצמם בהסכם על דרך מי שמקבלת מזונות, לאמור
האם.
13. לא בכדי אגב הדיון לעניין זמני השהות נרמז מפי האב כי העניין עצמו לא יהווה שינוי נסיבות
מהותי ותחושתי שהאב אמר את הדברים בשעתו כדי לקבל את זמני השהות וכעת, לרגל מה שהוא
מזהה כהזדמנות להיפטר מן המזונות, אומר הוא אחרת.
14. חובת תום הלב הדיוני קיימת לא רק מכוח ההלכות לעניין שינוי מזונות, תוכל למצוא אותה גם
בתקנות 1-5 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, פרי מלאכתו של מחוקק המשנה אשר למעשה
אימץ שורה של הלכות אשר ניתנו על-ידי בית המשפט העליון, מהלכת "שילה נ' רצ'לבסקי"
ואילך.
15. גם המעבר של האב להתגורר בשכירות עם בת זוג לא היה בסדר הבלתי צפוי, שהרי לא מצופה
מאדם במיטב שנותיו שיישאר בודד, גם לא שימצא לו בת זוג להתגורר בו עם מי מקרוביו. הציפיה
שאדם יתור לעצמו אחר מדור ואל יאמר לי איש כי שינוי נסיבות הוא העובדה שפלוני, לאחר
שנתיים או שלוש שנים, שכר לעצמו מדור.
16. גם אין ממש בטענת האב ולפיה לאחר בע"מ 919/15 השתנתה ההלכה לעניין קלות ההתערבות
בדמי מזונות בסיסיים, לא כך כללו של דין.
17. טענה נוספת של האב היא שהוצאותיה של האם פחתו ככל שהתבגרו הילדים.
הבה נאמר את האמת – התבגרותם של ילדים גם היא בגדר הצפוי. אויה לנו כאשר ילדים אינם
מתבגרים.
18. כאשר ניתן פסק דין למזונות או נחתם הסכם למזונות, לכל ברור שהילדים יתבגרו, לכולם ברור
שהוצאות אשר הוצאו בעבר על חיתולים ומטרנה יוצאו בעתיד על ספרים ושיעורים פרטיים, על
תנועות נוער ונסיעות לפולין. מדובר בהוצאה שהיא צפויה בעליל ואין בה כדי להצדיק התערבות
33
בשיעור המזונות.
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלה"מ 1228-11-20 ט. נ' ט.
15 נובמבר 2021
19. כתבתי בשעתו, בהולכי בעקבות בית המשפט המחוזי, כי ככל ששיעור המזונות נמוך יותר כך ייטה
בית המשפט פחות להתערב בו, זולת בנסיבות קיצון. לא זה המקרה שלפניי.
20. המקשיב לסיכומי האב ימצא כי טענתו העיקרית שהאם התעשרה והוא זה הצריך להרוויח מכך.
לדבריה של עורכת דין שקלרז עלה שכרה של האם מסך 7,000 ₪ לסך 18,000 ₪ ולמה לא ייהנה
גם האב מעניין זה?
21. עוד ציין האב כי לאם קרן השתלמות וכן הלאה. על כך אומר שהעובדה שפלוני יעבוד ויצבור
לעצמו זכויות סוציאליות רגילות, גם היא בגדר הצפוי מראש.
22. טענה נוספת של האב היא כי נוצר מצב של בית עני ובית עשיר.
,
לטעמי, אין בטענה ממש והיא בוודאי לא הוכחה בפניי, שהרי שני הצדדים כשירים להשתכרות –
האב בתחומו יכול לעבוד גם במשרות אחרות אם רוצה הוא בכך, שמכניסות הן יותר, יכול הוא
לעשות יותר עם פוטנציאל השתכרותו ולמעשה, היווצרות של הפרשי הכנסות בין בתים שונים
היא כשלעצמה אינה בבחינת שינוי נסיבות בלתי צפוי המצדיק היעתרות לתובענה.
23. אומר אפוא, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי מדובר בשינוי נסיבות כלשהו שהיה בלתי
צפוי ודי בכך כדי לדחות את התובענה.
24. אין בדעתי להקל על עצמי ולסיים את מלאכתי בכך. אומר גם, כי לא מצאתי שינוי נסיבות ממשי
ומהותי.
25. כאמור, ההסכם היה רחב וכלל לינות פעמיים בשבוע, תוספת לינות בימי חמישי או מוצאי השבת
פעם בחודש או פעם בשבועיים – אינה שינוי מהותי שיש בו לשנות את הכנסות הצדדים כדי צורך
בביטול המזונות כפי שחפץ האב, או בהפחתתם עוד מתחת לסך המקפח הקיים.
26. זאת ועוד. כאשר מתגורר האב עם בת זוג ועם צאצא של בת הזוג זכותו ליטול מבת זוגו כסף,
זכותו שלא ליטול מבת זוגו כסף, אך בעיני בית המשפט נהנים ממדורו של האב אנשים נוספים
והדבר מתבטא בצורת החישוב.
27. שינוי הנסיבות של לינות ספורדיות, שתיים נוספות בחודש, משמעותן הכלכלית היא נמוכה
בהרבה מאשר העובדה שלא גולתה בכתב התביעה בדבר קיומה של בת הזוג ובתה והדברים אינם
מצדיקים התערבות.
28. בין טיעוני האב מצאתי את הטענה שהאם אינה יותר הורה מרכז.
34
1
2
3
4
56
6
7
80
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
24
25
26
27
28
29
30
31
222222223333
34
35
36
37
38
2
3
4
56
ישר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלה"מ 1228-11-20 ט. נ' ט.
15 נובמבר 2021
הורה מרכז הוא גם בבחינת מי שמתפעל בעיקר את חיי השגרה של הקטין ומספר לי האב כי
מטילים עליו את נטל רכישת הביגוד, אך אגב עדותו הסתבר שלא הוא הרוכש את הביגוד אלא
אמו. לא השתכנעתי כי זמני השהות השתנו בעצם ממה שהיו בעבר בשום צורה משמעותית, או כי
השתנה המצב שהופך את האם להורה שאינו מרכז עוד.
29. מספר האב כי בגדר שינוי נסיבות מהותי גדלו הוצאותיו למדור מאפס ל- 8,000 ₪.
ברור שמדובר בחלקו בשווי רעיוני של השכירות, כך טוען גם האב, שהרי אומר הוא שמדובר
בדירה שירשו אמו ואחיה; האם, לאמור סבתם של הקטינים אינה חפצה בדמי שכירות ואילו
הדוד, בשל מצבו הכלכלי שהשתנה עומד על קבלת דמי שכירות בסך 4,000 ₪ בחודש.
30. כאמור, נטל ההוכחה המוגבר הוא על התובע. אלא שהתובע מספר לי בידו האחת שהדוד רוצה
דמי שכירות ומעיד בפניי בידו האחרת שהיו חודשים בהן הדוד לא גובה דמי שכירות. סתירה זו
בגרסאות הנתבע, בהינתן העובדה שגם מחצית מאותם 4,000 ₪ רעיוניים הם לפתחה של בת הזוג
אם לא יותר, הופכת את העובדה שהתובע שכר לעצמו מדור לא רק לצפויה, אלא למדור שעלותו
בטלה בששים ושינוי נסיבות מהותי בוודאי שאין בכך.
31. כשנמנע התובע מלהעיד את אמו או את דודו פעל הוא כפי זכותו שבדין. אלא שההימנעות מלהעיד
הופכת את התובע למי שהוא בחזקת מי שיודע מדוע לא ביקש הוא את העדות והדברים פועלים
לרעתו. זהו כנראה גם הטעם מדוע הלך התובע ושילם עבור דוח חוקר שגם על עלותו מסר הוא
שתי גרסאות שונות ובסופו של יום לא הביא את הדוח גם לא העיד את החוקר. ההנחה היא אז
וכך הדעת נותנת, כי ממצאי דוח החוקר אשר להכנסות האם לא ערבו לחכו של התובע.
32. חשבון הבנק של התובע אכן הכיל כניסה בלתי מוסברת של סך 50,000 ₪. לאחר חקירה ודרישה
בחר התובע לומר כי מדובר במתנת אמו. אלא שמצאתי גם בפרוטוקול מיני אמירות של התובע
כי לפלוני הוא עזר ולאלמוני הוא סייע וכי הוא קיבל מעט כסף מזה ומזה.
33. טוען התובע כי תשלומים מסוימים משלם הוא במזומן. מניין מגיע המזומן? לא הסביר התובע עד
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
24
25
26
27
28
29
30
31
34
35
36
2222222223333mm mm
37
תום.
אם אתה מביט בחקירתו של התובע תקבל תחושה שהתשובות אינן מדויקות, אינן קוהרנטיות
והיה זה זמן טוב לתובע לסוג בו מתביעתו, אך אין אני מתפלא שהתובע לא עשה כן. הוא דבק
במטרתו לשלם פחות.
34. למען האמת גם לא הצלחתי להבין מדוע טוען התובע היום להכנסות בסך 9,000 ₪ עת טען בעבר
להכנסה בסך 12,000 ₪. העניין פוגע בחובת התובע להרים את נטל ההוכחה הכבד, גם לעמוד
בחובת תום הלב הדיוני.
35
2
3
4
5
16
No o
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
ישר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלה"מ 1228-11-20 ט. נ' ט.
15 נובמבר 2021
35. לא ברור לי כיצד מי שנטל ההוכחה מוטל עליו מעיד בפני בית המשפט שאין הוא יכול לעשות
שעות נוספות, כאשר בחוזה ההעסקה שלו שנחתם לאחר שהיו זמני שהות רחבים, כתוב במפורש
שהוא רשאי לעשות כן. הצורך יילזגזגיי בין גרסאות עובדתיות מטיל ספק בכל גרסתו של התובע.
36. התובע מייחס לנתבעת ילהטוטיי חשבונאי לפיו היא מצליחה גם לקבל רכב צמוד ממקום עבודתה,
גם לקבל שווי שימוש.
כל מי שמבין מעט בדיני המס בישראל מבין שזה המקבל רכב צמוד, לאמור האם, מנוכה ממנו
שווי שימוש. אדם אינו יכול לקבל גם אחזקת רכב וגם רכב והדברים לא כל כך הפריעו לתובע
לטעון את שטען.
37. התובע גם טען שנתבעת מקבלת דיבידנדים, שהיא בעלים בסוכנות הביטוח. אלא מאי? רואה
החשבון של החברה כתב ששום דיבידנד לא שולם ואני לא נחה דעתי כלל שהאם היא בעלים
בסוכנות – להפך. סבור אני כי האם אכן שכירה.
38. כאשר עובד אין לו זכות חתימה בחשבון, אין לו זכות לפטר או לקבל עובדים וכל שיש בידו הוא
אופציות, יש לראות באותו עובד בדיוק מה שאנו רואים בשכירי הייטק, מי שמקבל אופציות כדי
להחזיקו במקום העבודה לבל ינדוד למקום עבודה אחר.
39. לו היתה האם מקבלת דיבידנדים או רווחים כבעלי העסק, היתה היא צריכה לדווח את קבלת
הרווחים. דיווח כזה יכול להיעשות בין באמצעות תיק ברשויות המס ואשר אינו בנמצא, או
באמצעות הגדלת משכורת, אך אז אין מדובר בדיבידנד.
40. אתקדם ואומר לעניין מועד חתימת ההסכם, כי נאמנים עלי דברי באת כוח האם לפיהן בדק
התובע את תלושי שכרה של האם בטרם החתימה עוד על ההסכם בשעתו, אך גם אם לא היה בודק
– חובתו של אדם המתקשר בהסכם לעשות את הבדיקות הנאותות הנדרשות מן ההסכם ואם אין
הוא עושה את הבדיקות, אין לו אלא להלין על עצמו בלבד.
41. טוענת האם כי שכרה או הכנסותיה לא עלו משמעותית מיום חתימת ההסכם ועד היום וכל שנוסף
לשכרה הוא אולי בונוסים ואם תרצה, תאמר שגם את הרכב הצמוד צריך להביא בחשבון.
ביני לביני, גם אם עלה שכרה של האם ב- 7,000 או 8,000 ₪ וכזאת לא הוכח בפניי, עדיין אין
מדובר אלא בעליית שכר שהיא צפויה ואין היא נעשית רק כדי להעשיר את האב ולהקטין עוד
יותר את חובתו לעניין המזונות.
אין לי סיבה לסבור שהכנסתה של האם כפי שהיא מצהירה בעת חתימת ההסכם וכיום, לא עלה
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
37
38
36
בצורה משמעותית.
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
22
13
14
15 נובמבר 2021
ישר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלה"מ 1228-11-20 ט. נ' ט.
42. לא ברור לי מה טעם חישב האב ביטוחי בריאות שכיום אינו משלם; לא ברור לי גם מה טעם
הצהיר האב פעם אחת על שווי שכר דירה כולל של 6,000 ₪ ופעם אחרת של 8,000 ₪.
הדברים כולם מקשים על ראיית התביעה בראי הקריטריון השלישי והשני שציינתי לעיל.
15
16
17
18
19
20
21
29
30
2222322 ON∞20
24
25
26
27
28
43. משאין אני סבור כי התובע הרים את נטל ההוכחה לעניין שינוי נסיבות משמעותי ובלתי צפוי,
נדחית התובענה.
44. אומר, כי קיבלתי את התחושה שהתובע כמו אומר לי שאחרים, כמו אמו, משלמים חלק מן
המוטל עליו, אך סיבה אמיתית להפחתת המזונות אין.
45. ביום 24.01.2021 באו הצדדים לפניי ואכן, אמרה באת כוח האב כי שינוי זמני השהות אינם בגדר
שינוי נסיבות נטען. כבר אז אמרתי לעניין הבקשה להפחתת מזונות, שאם היו המזונות שלא
בבחינת מקפח (וראה עמוד 5, מול שורה 28) היה השיח רציני.
אלא שהאב עמד על דעתו שיש לקיים הוכחות ואכן, שמענו הוכחות ושמענו סיכומים.
46. אומר, שכאשר מגיש אדם תובענה שסיכוייה מועטים והוא עומד על מיצוי מלוא ההליך, צריך הוא
לקחת בחשבון שגם לזמן השיפוטי יש ערך.
47. התובענה נדחית כאמור.
48. לאור מיצוי ההליכים יישא האב בהוצאות האם בסך 20,000 ₪.
49. אני מתיר פרסום פסק דיני זה, ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.
50. המזכירות תסגור את התיק.
ניתן והודע היום י"א כסלו תשפ"ב, 15/11/2021 במעמד הנוכחים.
31
32
33
34
35
36
ארז שני, שופט
ב"כ התובע:
אבקש עיכוב ביצוע לגבי ההוצאות.
החלטה
37
ישר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלהיימ 1228-11-20 ט. נ' ט.
כלל הוא שאין מעכבים ביצועו של פסק דין בגין הוצאות.
הבקשה נדחית.
ניתנה והודעה היום י"א כסלו תשפ"ב, 15/11/2021 במעמד הנוכחים.
38
ארז שני, שופט
15 נובמבר 2021
9
10
80
1 2 3
456N
7
