בפני
כב' השופט יחזקאל אליהו
תובעת/נתבעת:
א.ג.ט,
ע"י ב"כ עוה"ד משה יצחק אוסדיטשר
נגד
נתבע/תובע:
א.ט,
ע"י ב"כ עוה"ד יעל גיל ו/או אור פינקלשטיין
פסק דין
לפניי תביעות הדדיות לקביעת זמני שהות (תלה"מ 11324-01-22 ו- תלה"מ 45307-01-22), תביעה למזונות קטינים שהגישה האם (תלה"מ 11300-01-22) ותביעה לפירוק שיתוף ואיזון משאבים שהגיש האב (תלה"מ 17667-02-22).
הצדדים ותמצית ההליכים ביניהם
1. הגב' א.ג.ט (להלן: "האם" או "התובעת" או "הנתבעת") ומר א.ט (להלן "האב" או "התובע" או "הנתבע") נישאו זל"ז כדמו"י ביום 23.7.14 (להלן: "הצדדים" או "בני הזוג").
2. מנישואיהם נולדו לצדדים שני ילדים משותפים: ג.ט יליד 17.02.2017 ו-א.ט יליד 25.07.2019 (להלן: "הקטינים" או "הילדים").
3. ביום 24.10.21 הגישה האם בקשה ליישוב סכסוך י"ס 55151-10-21 אשר נסגר ביום 12.12.21.
4. ביום 5.1.22 הגישה האם תביעה למזונות הקטינים, תלה"מ 11300-01-22 ותביעה להחזקת הקטינים תלה"מ 11324-01-22.
5. ביום 26.1.22 הגיש האב תביעה לקביעת זמני שהות שווים עם הילדים ואחריות הורית שווה ומשותפת תלה"מ 45307-01-22, וביום 8.2.22 הגיש תביעה לפירוק שיתוף ואיזון משאבים, תלה"מ 17667-02-22.
6. בעניינם של הצדדים התקיימו 3 קדמי משפט במועדים 24.2.22, 10.5.22 ו-7.9.22. ביום 28.3.22 נשמעו הוכחות בסיומן ניתן צו להגשת סיכומים בכתב. ביום 23.7.23 הוגשו סיכומים מטעמה של האם. סיכומי האב הוגשו ביום 19.9.23.
התביעות ההדדיות בעניין זמני שהות תלה"מ 11324-01-22 ו- תלה"מ 45307-01-22
דברי פתיחה
7. בטרם אעבור לדיון והכרעה בתביעות בעניינם של הצדדים, אציין ואדגיש כי ההליכים בין הצדדים, התנהלו בעצימות גבוהה כאשר עיקר ההליכים נסובו בעניינם של הקטינים וזמני השהות עמם וזאת נוכח הטענות הקשות שהעלתה האם, טענות אשר התבררו בסופו של יום, כטענות סרק. יש להצר על כך כי חרף דחיית כל טענותיה של האם כנגד האב והאמור בתסקירים שהוגשו והאמור בהם לגבי התנהלותה, מוסיפה וממשיכה היא בסיכומיה באותו קו ממש של הכפשת האב וחזרה על אותן טענות שנבחנו ונבדקו היטב ונדחו.
בס' 59 לסיכומיה טוענת היא כי "קיבלה בהכנעה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים ובאופן מלא את עמדת בית המשפט בהחלטה מיום ה- 24.04.2023".
עם זאת מיד לאחר מכן ממשיכה באותה נשימה ממש לטעון בסעיפים 60 ו-61 לסיכומיה כדלקמן:
"60. הנתבעת אינה ניסתה כלל באופן לא הוגן להוביל לניכור ולשיבוש סדרי הראייה וכן היא קראת ומכבדת היטב את התסקירים ומה שנקבע על פיהם. אלא שמאז שהורחב זמני השהות עובדתית, הנתבעת טוענת כי הקטינים חוזרים ומספרים לה כי התובע מכה אותם. ובכן ביהמ"ש חייב לנקוט באופן בו זהיר ולשים לב במשקל כבד יותר לאחר מתן עובדות אלו.
61. האם אינה מסוגלת נפשית לחיות עם העובדות הללו מפי הקטינים וליבה נקרע בכל פעם מחדש. על כן האם מביעה את צערה ואת אחריותה בתור אימם של הילדים ומוטלת עליה החובה לפעול בעניין וכן לברר את הנושאים הללו הנאמרים מפי הילדים".
כך גם ממשיכה וטוענת היא בסיכומיה סעיפים 54-58:
"54. יודגש כי הנתבעת היא זו שמגדלת ומטפלת בקטינים באופן בלעדי מאז היוולדותם, כאשר מעורבותו של התובע בחיי הקטינים מאז ומתמיד הייתה שולית וזניחה. התובע אינו רגיל לטפל בבנים באופן עצמאי ללא ליווי האם.
55. לדאבון הלה, לא אהבת האב לילדיו מדריכה את התובע לדרוש זמני שהות נרחבים ומשמורת משותפת, אלא הרצון לחמוק מתשלום המזונות וההוצאות של ילדיו הקטינים.
56. תביעת התובע למשמורת המשותפת הייתה תביעת סרק, אך לאור החלטת בית המשפט קיבלה הנתבעת את המלצות הפק"ס.
57. התובע רגיל להיות "חופשי", לחיות כרווק ובאופן קבוע נוהג לעבוד, לצאת ולבלות עד השעות הקטנות והמאוחרות של הלילה.
58. התובע הסתיר מכבוד ביהמ"ש כי באופן יומיומי וקבוע צורך סמים ולאלכוהול דבר הנוגד כל היגיון בהתנהלות זו לבין גידול ומשמורת משותפת על הקטינים".
בנסיבות אלה ומשהאם ממשיכה לדבוק בסיכומיה בטענות שנבחנו היטב, לאורך תקופה ארוכה בה הוגשו מספר תסקירים, כולל תסקיר שהוגש לאחר וועדת תסקירים, הרי שהטענה כי "קיבלה בהכנעה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים ובאופן מלא את עמדת בית המשפט בהחלטה מיום ה- 24.04.2023", אינה אלא מס שפתיים.
8. הגדילה האם לעשות ובסע' 63 ו- 64 לסיכומיה טוענת היא כך ממש:
"63. לא זו בלבד, שכן התנהלות זו של השחתת זמנו היקר של בית המשפט הועלה ע"י בית המשפט בפרוטוקול מתאריך 28.3.23 תמיהה על התנהלות התיק ועל בזבוז משאבים כמו: "התיק הזה כל כך מיותר וכל כך נמוך, וסליחה שאני אומר את זה, חקירות מיותרות".
64. כמו כן, עלפי האמור לעיל, תביעתו של התובע הינם בזבוז משאבים ובזבוזי זמן שיפוטי יקר עד מאוד ודעה זו מובעת אף גם על ידי כבוד השופט הנכבד.".
דין טענה זו להידחות מכל וכל וטוב היה אם לא הייתה נטענת כלל. די לעיין באופן חטוף בפרוטוקול הדיון על מנת לעמוד על כך כי דברי בית המשפט המצוטטים ע"י האם בסיכומיה נאמרו ע"י בית המשפט בעמ' 81 לפרו' ש' 12-13 בעת שהאב נחקר ע"י באת כוח האם דאז עוה"ד אסנת חומסקי ונשאל על ידה באשר לקטין ג'"מאיזה גיל הוא אכל דברים קצוצים וחתוכים?" (עמ' 80 ש' 30) ולאחר מכן נשאל "והוא שתה חלב מפורמולה?" (עמ' 81 ש' 2). לאור השאלות שנשאל האב פניתי אל לב"כ האם עמ' 81 ש' 4-13:
"כ.ה. יחזקאל אליהו: סליחה באמת גברתי, זה השאלות שיש לך?
א.ט: ואם כבר היא שאלה, כן הוא שתה קצת
כ.ה. יחזקאל אליהו: ילדים שהם כבר עברו את הגיל הזה,
א.ט: (לא ברור)
כ.ה. יחזקאל אליהו: במסגרת פסק הדין, אני אתייחס אם הוא ידע מה ילד בן שלושה וחצי חודשים אוכל או לא?
עו"ד אסנת חומסקי: לא, זה רק מראה על חוסר אמינות
(מדברים יחד, לא ברור)
כ.ה. יחזקאל אליהו: אני באמת אומר, התיק הזה כל כך מיותר וכל כך נמוך, וסליחה שאני אומר את זה, חקירות מיותרות."
משכך ברור כי הדברים לא כוונו כלפי האב והתנהלותו אלא כלפי האם. עוד אדגיש כי האמור הינו אך דוגמה אחת מיני רבות לאופן התנהלותה של האם בעת ניהול ההליכים כמו גם לאורך הסיכומים שהוגשו על ידה.
טענות האם בכתב התביעה שהגישה
9. כאמור לעיל, ביום 5.1.22 הגישה האם תביעה להחזקת הקטינים תלה"מ 11324-01-22. בתביעתה עתרה כי המשמורת על הקטינים והחזקתם תהיה בידיה. באשר לזמני השהות עתרה כי האב יקיים זמני שהות פעמיים בשבוע ובכל שבת שניה לפרק זמן של עד שעתיים בנוכחות אדם בוגר נוסף ומוסכם.
על טענותיה של האם בכתב תביעתה ניתן ללמוד מהאמור תחת הכותרת דברי פתיחה. עם זאת ולמען שלמות התמונה אוסיף ואביא מטענות האם בכתב תביעתה.
10. בסעיף 23 לכתב תביעתה טענה לאלימות מצד האב ולפיה: "הנתבע נהג להשתולל ולצרוח על התובעת בנוכחות הילדים, דחף את התובעת ובעט בה, חנק וגידף אותה, טרק דלתות בבית בחוזקה עד שהתפרקו, זרק ושבר חפצים בבית, ריסק על הקיר אופניים של הילדים וכיסא, כל זה לנגד עיניהם של הקטינים. התובעת בהיותה אישה מוכה הדחיקה, הסתירה והתביישה לספר אודות האלימות מצד הנתבע, עד שהחלה להפנים כי התנהגותו המחפירה של הנתבע מסכנת באופן ממשי לא רק אותה, אלא גם את בניה". עוד הוסיפה וטענה "הנתבע מכור לסמים ולטיפה המרה, אותם הוא צורך באופן יומיומי וקבוע, וזאת גם ליד הילדים ובזמן שנמצא עמם", (ס' 36 לכתב התביעה).
עוד טענה כי מאז נולדו הקטינים היא זו שמטפלת בהם באופן בלעדי וכי מעורבות האב בחיי הקטינים הינה זניחה ביותר ושולית.
בסעיף 44 לכתב התביעה המהווה למעשה תמצית של טענותיה, טענה האם כך ממש:
"לאור כל האמור לעיל, לרבות בעיית הסמים, האלכוהול והאלימות אצל הנתבע, הרי שהאחרון אינו מסוגל, אינו ראוי ואף אינו כשיר לשמש כמשמורן של הקטינים. הנתבע לגמרי לא מבין מה היא טובתם של הקטינים, מסכן ופוגע בהם. התובעת תטען כי הנתבע חייב בדחיפות לפנות לגמילה מסמים ומאלכוהול, ולקבל טיפול בכעסים ובאלימות, וכן לקבל ייעוץ והדרכה הורית, והכוונה מקצועית ביחס להורותו ולהתנהגותו אשר גורמות נזק בלתי הפיך לקטינים".
טענות האב בכתבי בי-דין מטעמו בעניין זמני השהות
11. בכתב הגנתו בתביעת האם אשר הוגש ביום 6.1.22 ובתביעה שהגיש ביום 26.1.22 הכחיש האב מכל וכל את טענות האם תוך שהוא טוען כי זו משקרת "באופן שאין למעלה ממנו" וכי "כמות השקרים ואיכותם נשגבות מבינתו".
לטענתו האם מכפישה את שמו ומנסה לשטוף את מוחו של בית המשפט באמירות קשות כנגדו, כל זאת בלא בדל של ראיה. מטרת העל של האם היא לקבל מזונות גבוהים ולהשתלט על דירת הצדדים כפי שהיא עושה כעת. לטענתו "התובעת היא היא השתיינית, האלימה, אישה שעסוקה על בסיס קבע כבר מספר שנים, בפגיעה באב, תוך שימוש באלימות פיזית נגדו ובאלימות מילולית קשה ומתמשכת, הכוללת צרחות, קללות ודברים שהדעת לא סובלת נגדו וכל זאת, באוזני הילדים הקטינים". הוסיף וטען האב כי לו "הקלטות ותמלולים, המעידים על אלימותה המילולית של התובעת נגדו" וכי בית המשפט "מתבקש להאזין לצרחות ולקללות הבוקעות מפיה, כי התמלול לא משקף דיו את גודל הזוועה".
לטענתו נאלץ לעזוב את דירת המגורים בחודש אוקטובר 2021 לאחר שהאם פתחה מריבה והחלה לזרוק חפצים. מאז ולטענתו הוא שב לשם כמעט מידי יום על מנת לטפל בקטינים, אלא שמאז שהאם פנתה לבאת כוחה היא אינה מאפשרת לו להיפגש עם ילדיו בהם טיפל מדי יום במסירות ובאהבה מאז שנולדו, אלא לפי זמני השהות עליהם החליטה בימים שני ורביעי ושבת למספר שעות. האב הכחיש צריכת סמים ובאשר לאלכוהול טען כי "הוא צורך בנסיבות חברתיות" ובוודאי שלא ליד ילדיו. עוד הוסיף וטען כי "מי שזקוקה לגמילה מאלכוהול ולטיפול בכעסים ובאלימות זו התובעת". לטענתו האם מנסה לצייר בפני בית המשפט דמות שקרית, אשר בינה לבינו, אין כל קשר במציאות.
עוד לטענתו טיפל בילדיו מרגע לידתם, כמטפל שוויוני, כך שקביעת אחריות הורית משותפת ושווה וזמני שהות שווים, הינם המשך טבעי לאופן בו התנהלו ההורים. עוד לטענתו רק אם ייקבעו זמני שהות שווים תישמר היציבות בחיי הילדים. לטענתו "מי שלא כשירה, מי שפועלת על מנת לנכר את הילדים מאביהם, מסיתה אותם, פוגעת בהם באמצעות אמירות שקריות שאביהם לא רוצה לראותם ועוד, זו האם ולא האב".
בסעיף 33 לכתב הגנתו טען:
"מי שכותבת דברי שטנה ובלע שקריים כאלו אודותיו, היא אם לא ראויה ומן הראוי לשלול ממנה את האחריות. הסיבה היחידה שהנתבע לא ביקש זאת עד עתה בתביעתו היא ילדיו, אשר זכותם לגדול עם אם ועם אב. אך אם הניכור וההסתה ימשכו מבקש האב לשלול את אחריותה ההורית של התובעת ואף את אפוטרופסותה ולקבוע כי יהא אפוטרופוס יחיד על ילדיו. את הנזק הבלתי הפיך לילדים גורמת התובעת בלבד, בניתוק הכפוי של האב מהילדים, בהסתה המחפירה שהיא מסיתה אותם ופוגעת בנפשם ובנשמתם".
המתווה הנורמטיבי להכרעה
12. ראשית וכפי לכל האמור אוסיף כי בעת האחרונה הולכת וגוברת הנטייה להימנע מדיון והכרעה בסוגיית המשמורת וצמצום הדיון והגבלתו לזמני השהות של כל אחד מההורים עם הקטינים וזאת גם לגבי קטינים שטרם מלאו להם שש, שכן עיקר זכויותיהם וחובותיהם ההוריות עולות מעצם אפוטרופסותם על הקטינים.
13. אבן דרך משמעותית לביסוסה של מגמה זו הונח בעמ"ש (תל אביב-יפו) 13008-02-21 א' ק' נ' מ' ע' ק' [פורסם בנבו, ניתן ביום 18.5.21] אשר ניתן ע"י כב' השופט ש. שוחט ובו נקבע כדלקמן:
"רוצה לומר שהגיעה העת שהשיח המשפטי יכוון לאחריות ההורים – להבדיל ממשמורת – ולחלוקת זמני השהות. בכך, עם מעבר כובד המשקל של השיח המשפטי לאחריות ההורית ולחלוקת זמני השהות יובהר להורים הנצים, כי ככל שהאחריות ההורית הינה משותפת, אף ההחזקה (המשמורת) היא משותפת, גם אם זמני השהות אינם זהים או שווים. כל אחד מההורים, כחלק מהאחריות ההורית המשותפת, מחזיק בקטין בזמן שהוא נמצא ברשותו, בהחזקתו, במשך כל פרק הזמן של הסדרי השהות שלו עמו, גם אם מדובר בקטין מתחת לגיל שש שנים (ראו דברי ברמ"ש 56347-11-12 נ' ב' מ' נ' ד' ב' מ' [פורסם בנבו]; 24.2.13). שיח משפטי ברוח זו, כך יש לקוות, יביא ל'הרגעת רוחות המלחמה' על המשמורת גם בהקשר של חזקת הגיל הרך.
ניצנים לשינוי זה, גם בחקיקה, אמנם בחקיקת המשנה, אנו מוצאים בתקנות המשפחה החדשות – תקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א- 2020. בתקנה 15(א) לתקנות אלה, שכותרתה "סעדים בשל תובענות שונות", אשר קובעת את החובה להגיש תובענה נפרדת בשל כל אחד מהעניינים שמפורטים בתקנה, נקבע בתקנת משנה (3) כי, גם "תובענה בעניין קטין לרבות בקשה להסדר שנושאה זמני שהות, חינוך… וגו'" תוגש בנפרד. בתקנה זו נפקד מקומה של ה"משמורת" שהופיעה בתקנה 258ז לתקנות הישנות, שעסקה באותו נושא שנוסחה "תובענה בעניין קטין שנושאה זכויות משמורת… וגו'", (ההדגשה במקור י.א).
14. כבוד השופט נ. שילה הצטרף לעמדתו של כב' השופט ש. שוחט תוך שהוא מוסיף וקובע:
"אני מסכים לדבריו של חברי, אב"ד השופט שוחט, לפיהם יש ככלל להימנע מקביעת הורה זה או אחר כמשמורן וראוי לעבור לשיח אחר. אכן, פעמים רבות המלחמה על "תווית" ההורה המשמורן מיותרת וגורמת רק להעצמת הסכסוך ואין בה כל צורך. ברם, לעיתים קיימת דווקא חשיבות לקבוע מי ההורה המשמורן".
לשיטת כב' השופט נ. שילה כקבוע בחוק הכשרות המשפטית וכמפורט ע"י כב' השופט שוחט, ללא קשר לשאלה מי ההורה המשמורן, כל החלטה עקרונית ביחס לילדים צריכה להתקבל במשותף ע"י שני ההורים. מאידך, החלטות בנושאים שאינם מהותיים, הם בידי ההורה המשמורן. כאשר הסכסוך בין ההורים נמצא בעצימות גבוהה, קיימת אי הסכמה אף ביחס לנושאים פעוטים והדבר כמובן מקשה מאוד על קבלת החלטות לטובת הקטינים. לכן, על מנת לאפשר לקטין שגרת חיים תקינה, לעיתים דווקא קביעת אחד ההורים כהורה משמורן, תיטיב עם הקטין ותביא לירידת רמת הקונפליקט. השופט שילה משווה הקביעה האמורה לקביעת "הורה מרכז" לצורך קבלת תשלומי המזונות כשאף מנגנון זה נועד להבטיח שהקטין יקבל את כל צרכיו ולא ייפגע כתוצאה ממלחמות שהוריו מנהלים על גבו. לפיכך ולשיטתו יש יש לקחת שיקולים אלו בחשבון, שעה שמבוקש לקבוע הורה משמורן.
15. כב' השופטת עינת רביד הסכימה לפסק דינו של כב' השופט שוחט ולהערותיו של כב' השופט שילה. משכך ועל פי פסק הדין יש לנהוג בהתאם לאמור בפסקה האחרונה לפסק דינו של כב' השופט שוחט שהאמור בה מהווה למעשה תמצית עמדתו בשילוב הערותיו של כב' השילה:
"לפיכך, במסגרת הנורמטיבית הקיימת כיום, אציע להימנע מקביעת הורה זה או אחר כמשמורן. תחת זאת יש לשאוף לכך, שההסדרים שנקבעים על ידי בית המשפט, בכל הנוגע לאחריות ההורית ולהסדרי השהות יהיו כאלה שיאפשרו את מימוש האחריות ההורית, שמבוטאת כיום במושג האפוטרופסות (ויש מי שמכנה זאת "משמורת משפטית משותפת") של שני ההורים, בצורה המטיבה ביותר, מבחינת טובתו של הקטין. במסגרת ההסדרים שייקבעו ייתן בית המשפט את דעתו, באותם מקרים בהם יהא נכון לעשות כן, על זהותו של מי מההורים כ"הורה אחראי" לקבלת אותן החלטות שהן "טפלות או אינהרנטיות" ושנוגעות לטיפול השגרתי והיומיומי בקטין, אליהן מכוון הש' שילה".
עוד ראו לעניין זה עמ"ש (מרכז) 19292-11-20 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (23.5.21) .
16. לאור האמור בתסקירים עליהם אעמוד בהמשך וזמני השהות השוויוניים שהומלצו במסגרת, ואשר קבלו תוקף של החלטה, בהחלטות הביניים שנתנו במהלך ניהול ההליכים ועל מנת שיובהר ויועבר לאם מסר ברור וחד משמעי בדבר חשיבות מקומו של האב בחיי הקטינים הנני מורה כי הקטינים יהיו באחריות הורית משותפת.
17. באשר לזמני השהות עת נדרש בית המשפט להכריע בשאלה זו, כמו בכל סוגיה אחרת המערבת את עניינו של קטין עליו לשקול, בכל מקרה ומקרה, את טובתו הקונקרטית של הקטין שעניינו נדון בפניו (ראה בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים פ"ד נה (1) 453. השיקול של טובת הקטין הנו "עמוד האש ההולך לפנינו, על פי צו המחוקק וצו המצפון, היא טובת הקטין" – רע"א 1841/08 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (22.5.08) מפי כב' השופט רובינשטיין. עקרון טובת הילד זכה לבכורה במשפט הישראלי ואשר מפניו נסוגים כל העקרונות האחרים, ואשר יסודותיו נקבעו בהוראות סעיפים 15 ו-17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962.
18. ההכרעה בדבר טובתו של הקטין מבוססת, מטבע הדברים, על מכלול הראיות המונחות לפתחו של בית המשפט, ובכלל זה תסקירים וחוות דעת של מומחים מקצועיים, להם יש את הכלים המתאימים, המומחיות המקצועית והניסיון הדרוש. חוות דעת של גורמים מקצועיים הינה כלי עזר בעל משקל משמעותי והכרחי בהחלטה בשאלות משמורת וזמני שהות. חוות הדעת ובכלל זה תסקיר פקיד סעד מספקים התרשמות אובייקטיבית מקצועית, המסייעת לבית המשפט להכריע בסוגיה בעלת רגישות וחשיבות עליונה כגון דא. בבע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני, [פורסם בנבו,1.5.06) סעיף 14 לפסה"ד) נקבע "..חוות הדעת מהוות חלק חשוב ומשמעותי של מסכת הראיות שבפני בית המשפט, על בסיסה יגבש את תמונת המצב העובדתית בה הוא מכריע. חוות הדעת הן ההופכות את "טובת הילד" ממושג ערטילאי ואמורפי, לבעל ממשות ותוכן קונקרטי. … המומחים הינם ברי הסמכא באשר לקביעת טובתו של הילד במישור הרפואי, הפסיכולוגי, או בכל תחום אחר לגביו מונו". עוד ראו לעניין זה ש. שוחט ו-ד. שאוה, "סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה, תש"ע-2009, הוצאות מחשבות, בעמ' 291-292.
19. הגם שתסקיר סעד אינו בגדר חוות דעת כמשמעותה בסעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א -1970 נקבע בפסיקה כי אין כל מניעה לייחס משקל לאמור בו ולראות בו כחוות דעת (ראו : בע"מ 4259/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו,13.7.06]); בע"מ 5072/10 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו,26.10.10 ]; תמ"ש (ת"א) 4745-07-12 א. ג. נ' א. ג. [פורסם בנבו,16.12.12] ו-תמ"ש (ראשל"צ) 22800/99 ל.ש. נ' א.ש. [פורסם בנבו,17.6.12].
20. יחד עם זאת, בסופו של יום לבית המשפט שיקול הדעת הסופי והמכריע האם לאמץ את המלצות הגורמים המקצועיים/המומחים אם לאו. בית המשפט אינו משמש כ"חותמת גומי" להמלצות הגורמים המקצועיים אלא עליו להפעיל את שיקול דעתו באופן עצמאי (ראו: ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ(3) 133, 157; בע"מ 4259/06 פלונית נ' היועץ המשפט לממשלה [פורסם בנבו], (13.7.06) ; בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית הנ"ל; ע"מ (חיפה) 384/06 ו' א' נ' ו' (ז') מ' [פורסם בנבו] (28.3.2007)).
עם זאת, ככל שמבקש בית המשפט לסטות מאותן המלצות, עליו לנמק ולהסביר מדוע מצא לנכון להורות כן, ראו בע"מ 27/06 הנ"ל. לפיכך וככלל, בהעדר נימוק משכנע לקביעה שונה, מן הראוי כי בית המשפט יאמץ את המלצת המומחים לדבר.
21. ביום 24.2.22 התקיים קדם משפט ארוך המשתרע על פני 11 עמ'. בתום הדיון נתנה על ידי החלטה אשר הסעיפים הרלוונטיים מתוכה לעניין התביעות לזמני השהות הם סעיפים 2 ו-5:
"2. כפי שפתחתי את הדיון בדיון לא פורמאלי, כתבי הטענות בין הצדדים מרמזים על תחילתו של סכסוך בעצימות גבוהה, לרבות טענות הדדיות לאלימות פיסית ומילולית, בעיות אלכוהול וטענה לשימוש בסמים. למותר לציין, כי בשלב זה טענות הצדדים לא הובררו.
…
5. באשר לזמני שהות וכפי שציינתי לעיל, טענות הצדדים בעניין זה הינן קוטביות. לפיכך ובשלב זה ועד לקבלת המלצות ראשוניות ותסקיר מעו"ס לסדרי דין, הנני מורה כי זמני השהות יהיו כדלקמן:
א. האב יאסוף את הקטינים מהמסגרות החינוכיות בשעה 16:30 ובהעדר מסגרות מבית האם, כאשר שעת האיסוף תהיה 16:00. החזרה לבית האם בשעה 19:00. האב ידאג להחזיר את הקטינים לאחר ארוחת ערב ומקלחות.
ב. כל סוף שבוע שני בשבת – איסוף מבית האם בשעה 08:00 והחזרה לבית האם בשעה 17:00. השבת הראשונה על פי הסדר זה הינה השבת הקרובה החלה ביום 26/02/22.".
בסעיפים 6 ו-7 להחלטה הוריתי על הזמנת תסקיר מהלשכה לשירותים חברתיים בעיריית הרצליה במסגרתו הוריתי לעו"ס לסדרי דין אף להידרש לטענות ההדדיות של הצדדים לאלימות, שימוש באלכוהול וסמים.
22. ביום 26.4.22 הוגש תסקיר ארוך המשתרע על פני 11 עמ'. כעולה מהתסקיר התרשמות העו"ס לסדרי דין היא מתפקוד הורי מיטיב של כל אחד מההורים וקשר טוב ואוהב בין הילדים להוריהם. כן עמדה העו"ס לסדרי דין על הקונפליקט הקשה בין הצדדים, חוסר האמון והעדר התקשורת המחלחלים לילדים ומשפיעים על המעברים בזמני השהות. עוד נכתב בתסקיר:
"נראה כי האם רואה עצמה כהורה הבלעדי אשר מסוגל לספק את צרכי הילדים ואילו האב מנסה להנכיח עצמו בחיי הילדים, באופן אשר לעיתים נחווה ע"י האם כמאיים ומשפיל. נעשתה חשיבה והתלבטות באשר להמלצותינו. מחד, טענות ההורים קשות אחד כלפי השנייה ודאגתה של האם לשלומם של הילדים עמוקה. מאידך, לא עלתה כל אינדיקציה לפגיעה או סיכון עבור הילדים מצדו של האב במפגשים עמו, בביקור הבית ובמידע שהתקבל ממסגרות החינוך.
לאור הקשר החיובי והאוהב בין האב לילדים, יש מקום לדעתנו המקצועית, להרחיב את מסגרת זמני השהות בין האב והילדים. להערכתנו האם תתקשה לתת את ברכת הדרך לזמני שהות רחבים יותר ותחושותיה עלולים לעבור לילדים ולהקשות עליהם בקיום זמני השהות. על כן נראה כי בשלב זה נכון להציע הרחבה הדרגתית של זמני השהות, על מנת לסייע לאם לעכל את השינוי ולקיים הערכת מצב נוספת בוועדת תסקירים באגפינו, לצורך גיבוש המלצות להמשך.
לצורך גיבוש המלצות תסקיר זה, נלקחו בחשבון השיקולים הבאים" גילם של הילדים והצרכים ההתפתחותיים שלהם, התפקוד ההורי וטיב הקשר של ההורים עם הילדים, עמדות ההורים והקרבה הגאוגרפית בין שני הבתים".
לפיכך המליצה העו"ס לסדרי דין כי זמני השהות יהיו בימים ב' ו- ד' איסוף מהמסגרות והחזרה לבית האם בשעה 19:00.
בכל סופ"ש שני לסירוגין, האב יאסוף את הילדים ביום שישי מהמסגרות ויחזירם לבית האם בשעה 20:00 לאחר מקלחת וארוחת ערב. ביום שבת האב יאסוף את הקטינים בשעה 9:00 ויחזירם לבית האם בשעה 20:00 לאחר מקלחת וארוחת ערב.
23. ביום 10.5.22 התקיים קדם משפט נוסף בעניינם של הצדדים בסיומו קבעתי : "על פי האמור בתסקיר שהוגש אמורה להתכנס וועדת תסקירים ולאחריה יוגש עדכון לבית המשפט. בנסיבות אלה, ועד להחלטה אחרת, זמני השהות יהיו בהתאם להמלצות התסקיר מיום 26.4.2022."
24. ביום 18.5.22 ובהמשך לתסקיר מיום 26.4.22 וההחלטה שנתנה בתום הדיון שהתקיים ביום 10.5.22 הוגשו לתיק המלצות וועדת התסקירים שהתקיימה ביום 17.5.22.
כאמור בהמלצות שהוגשו עולה כי המשתתפים בוועדה התרשמו פעם נוספת, כי מדובר בשני הורים האוהבים את ילדיהם ועושים כמיטב יכולתם להיטיב עמם, כאשר הסכסוך העמוק ביניהם משפיע על תפיסתם את ההורה השני ומחליש את יכולותיהם ההוריות. עוד צויין כי הקטינים חשופים למתיחות ולקונפליקטים במעברים בין שני הבתים ולכך יש השפעה ניכרת וכי לטובת הילדים יש ליצור תכנית זמני שהות רחבה עם שני ההורים, אשר תאפשר לבסס קשר משמעותי עם כל אחד מההורים ולהקנות לילדים תחושת ביטחון.
ההמלצות הוועדה היו להרחבה הדרגתית על פי המתווה הבא:
חודש לאחר וועדת התסקירים, קרי 17.6.22 תחל לינה בימי שישי אחת לשבועיים אצל האב. האב יאסוף ביום שישי בסיום הגן ויחזירם לבית האם בשעה 20:00 לאחר מקלחת וארוחת ערב.
חודש לאחר מכן, קרי 17.7.22, תתווסף לינה באמצע שבוע ביום שני. האב יאסוף את הילדים מהמסגרת החינוכית ויחזירם בבוקר למחרת למסגרת החינוכית.
חודש לאחר מכן, קרי 17.8.22 תתווסף לינה באמצע שבוע ביום שני. האב יאסוף את הילדים מהמסגרת החינוכית ויחזירם בבוקר למחרת למסגרת החינוכית.
באשר לעמדת ההורים צויין כי האם מתנגדת לחלוטין לזמני שהות אצל האב הכוללים לינה בעת שגרה או חגים, היות ואינה סומכת עליו. האב מתנגד למתווה ההדרגתי בזמני השהות, היות והוא סבור שאינו משרת את טובת הילדים ומעוניין בזמני שהות רחבים כעת.
25. ביום 8.6.22 ולאחר קבלת תגובות הצדדים להמלצות, הוריתי כי עד לדיון שהיה אמור להתקיים ביום 12.7.22, יאומץ המתווה מיום 18.5.22 שגובש לאחר קיומה של וועדת תסקירים.
26. ביום 29.11.22 ונוכח המשך קיומו ועצימותו של הקונפליקט בין הצדדים הוריתי על הגשת תסקיר משלים.
27. ביום 30.1.23 הוגש התסקיר המשלים, אשר הוגש לאחר קיומה של וועדת תסקירים שהתכנסה ביום 23.1.23.
כעולה מהתסקיר המשלים האם מבקשת לבטל את הלינות בבת האב באמצע השבוע היות ולטענתה הילדים לא רוצים ללכת לבית האב , חוזרים מלוכלכים, ללא בגדים, נעליים וציוד חסר או מלוכלך.
באשר לאב והקשר שלו עם הקטינים נכתב:
"בשל טענותיה החוזרות והאינטנסיביות של אם כלפי האב, באמצעות שיחות עם העו"ס הח"מ, פניה לכוננות העירונית בשעות הערב ותלונות באמצעות מכתבים לגורמים שונים בעירייה, נקבעה פגישת אינטראקציה בין האב לילדים, בבית האב. מהפגישה התרשמתי מקשר טוב, אוהב וחם ביניהם. הילדים בחרו משחקים לפי ראות עיניהם, שחקו עם האב, וניכר כי הם מורגלים למשחק משותף עמו. האב קשוב לרצונם, מעודד עמם שיח, מחזק אותם ומציב להם גבולות, תוך כדי הומור ומגע מקרב. תוך כדי הפגישה הוא הציע להם מזון ושתיה והיה ער לנושא הבטיחות. לאורך הפגישה, הילדים חפשו את האינטראקציה עם האב, קראו לו, התרפקו עליו, טפסו עליו ונהנו מאוד מהפעילות הפיזית שעשו יחדיו. ניכר כי הילדים שמחים, רגועים ומרגישים בטוחים בקשר עם אביהם ובביתו".
באשר לתפקודו ההורי של האב נכתב: "האב מעוניין להיות שותף ומעורב בחייהם של הילדים, וההתרשמות מכלל המידע שנאסף כי, הוא אב מסור, דואג וער לצרכיהם השונים: הפיזיים, הרגשיים וההתפתחותיים. הקשר שנצפה בינו לבינם אוהב, חם וקרוב".
באשר לאם חזרה העו"ס לסדרי דין על ההתרשמות כי המדובר באם אוהבת ומסורה, אשר דואגת לילדים ופועלת למען קידומם וכי הקשר בינה לבין הילדים טוב ואוהב.
עם זאת הוסיפה וכתבה העו"ס לסדרי דין:
"נראה כי הדאגה הרבה שאותה חווה האם ביחס לאב ותפקודו משפיעה על שיקול הדעת שלה וגורמת לה לפעול באופן אשר משבש את ההסדרים וחושף את הילדים לסכסוך שבין ההורים. ההתרשמות כי דאגתה של האם מוגזמת ועוצמתית, אינה מציאותית ומחלחלת לילדים ובכך הא פוגעת בהם לעיתים קרובות.
האם פנתה אל העו"ס הח"מ ולגורמים אחרים, כדי להביע דאגתה ולטעון כנגד האב, אך בדבריה לא עלו דברים יוצאי דופן, אשר מסבירים את דאגתה או את תגובותיה המוקצנות."
עוד נכתב: "ממידע שהתקבל מקצין אלמ"ב במשטרה עולה כי בשלושת החודשים האחרונים היום 6 קריאות שהתקבלו במשטרה ע"י א.ג.ט בגין סכסוך סביב זמני שהות, האירועים הללו נסגרו ללא פתיחת תיק. מאז מרץ 2022 לא נפתחו כלל תיקים במשטרה".
בהמשך התסקיר ותחת הכותרת "וועדת תסקירים" נכתב :
"האם מפרשת כל דבר מתוך עולמה וחרדותיה, ובאופן שאינו תואם את המציאות העובדתית וכך מסלימה וחושפת את הילדים לסכסוך. האב מתקשה לתת אמון באם נוכח התנהלותה הקשה כלפיו ובפועל נוצר מעגל של הסלמת הסכסוך באופן שפוגע בילדים. הוועדה התרשמה עוד כי, התפקוד ההורי של האב טוב ויציב ושתפקודה ההורי של האם נפגע כתוצאה מהחרדה הרבה שהיא חווה, אל מול הקשר של האב עם ילדיו והתנהלותו. כמו כן ייתכן והחרדות של האם קשורות גם לעניינים אישיים שלה או להשלכות הליך הגירושין המורכב. להערכתנו, דאגתה של האם אינה מציאותית, היא מגיבה באופן מוגזם ומזיקה לילדים. היא מוצפת רגשית, שיקול הדעת שלה מוטעה והתייחסותה לנושאים עקרוניים זהה בעוצמתה להתייחסותה לנושאים שאינם עקרוניים. האם מסרה במסגרת הוועדה כי פנתה לגורם מטפל באופן פרטי, ונתנה הסכמתה כי העו"ס הח"מ תעמוד עמו בקשר, לצורך הטיפול המיטבי עבורה. הובהר לאם כי מצופה ממנה לפעול בנחישות על מנת לשנות התנהלות זו אשר מזיקה לילדים.
…
האם מוסיפה להתלונן על תפקודו של האב, לפנות תדיר לגורמי רווחה ומשטרה בטענה שהילדים בסיכון בבית האב, ולשבש את זמני השהות של האב עם הילדים.
מאידך, לא עלתה בעבר וגם לא כיום, אינדיקציה לפגיעה או סיכון עבור הילדים מצדו של האב וזאת מהתרשמות במפגשים עמו או מהמידע שהתקבל ממסגרות החינוך והטיפול המשפחתי. על כן להערכתנו שיקול הדעת והפרשנות שהאם נותנת למצבים הקשורים לאב, מוטעה ואינו מציאותי. היא מגיבה באופן אשר אינו מותאם לסיטואציה, מזמינה משטרה, משבשת זמני שהות וחושפת את הילדים לעימותים בעת המעברים. להערכתנו, כאשר הילדים נמצאים אצל האב, האם מוצפת בדאגה והיא מתקשה לראות את טובתם.
מצבה של האם והחרדה המשפיעה על שיקול דעתה, מעוררים דאגה, שכן הם מחלחלים לילדים וחושפים אותם, שלא לצורך, לסכסוך בין הורים ולמצבים בהם הם נפגעים. לצד זאת, האם נעזרת במשפחתה, אשר מסייעת לה לטפל בילדים ואף פנתה לאחרונה לגורם מקצועי אשר יסייע לה. האם מבקשת את עזרתנו, בתיווך מול אותו גורם, על מנת שתקבל את הטיפול המתאים עבורה. אלו צעדים חשובים בתהליך הטיפול שעוברת המשפחה ויש לקוות שיביאו להקלה ושיפור המצב וזאת בהמשך לשיח הנוקב שהתקיים בוועדה.
בנוסף, התרשמנו כי, האב הינו דמות הורית משמעותית עבור הילדים, אשר מבקש להיות מעורב עוד יותר בחייהם ולהשפיע על גידולם.
בנוסף לזאת אנו מעריכים, כי העברת הילדים בין ההורים מהווה הזדמנות להתלקחות ולהסלמה ביחסי ההורים ולפגיעה בילדים. על כן על מנת למתן את חשיפת הילדים לקונפליקט בין ההורים, מוטב שהמעברים בין ההורים יתקיימו באמצעות המסגרות החינוכיות, ככל שהדבר ניתן".
ההמלצות כפי שגובשו בוועדת התסקיר היו כי זמני השהות בבית האב יורחבו ויהיו כדלקמן: בימים שני ורביעי כולל לינה, ביום חמישי לסירוגין כולל לינה (בשבוע שהילדים בסופ"ש אצל האם), וכל סופ"ש שני החל מיום שישי ועד ליום ראשון בבוקר. האב יאסוף את הילדים מהמסגרות החינוכיות ויחזירם למסגרות החינוכיות.
28. עוד אדגיש כי באשר לפניות האם למשטרה בעת קיומם של זמני השהות אצל האב, הגיש האב ביום 13.9.22 בקשה למתן צו המורה למשטרת ישראל להעביר כל אינפורמציה אודות הגעת שוטרים לביתו לרבות נסיבות הגעתם (בקשה מס' 7 בתלה"מ 45307-01-22). ביום 14.10.22 ולאחר שהוגשה תגובת האם ותשובת האב לה נעתרתי לבקשה.
ביום 26.1.23 הוגש החומר לתיק. מהחומר שהוגש עולה כדלקמן:
תאריך ושעת פתיחת האירוע: 03/06/2022 13:33:34:
פרטי המקרה: על פי האמור האם דווחה על חשש לחיי אדם – אדם במצוקה. "מדווח/ת כי היא חוששת לילדיה שנמצאים עם הגרוש שלה, רוצה לוודא שאינו מזניח אותם. הוא לא עונה לה לטלפון. שמו של הגרוש א.ט, טלפון 05——–. מבקשת ששוטרים לא יספרו לגרוש שלה שהיא הזמינה את הניידת.
פרטי הטיפול באירוע:
"בהגעתי למקום האירוע בצעתי נוהל נצח עם המודיעה אשר נמסר לי שהיא רוצה שאני אבדוק אם הילדים בוכים או לא פשוט לעמוד ליד הדלת ולשמוע אם יש בכי. כאשר שאלתי אותה האם את חוששת לחיים שלהם כן אז אמרתי לה שאני עולה לדירה לבודק מה קורה עם הילדים ולראות אותם האם הכל בסדר איתם. אך הוסבר לה אם אבא של הילדים ישאל
מי המתלונן לא יכול להסתיר ממנו כי אני לא יכול לדפוק בדלת שלו להגיד לו באתי לבדוק את הילדים שלך אם הכל בסדר איתם אז בקשה לא להגיד לו שזאת היא התקשרה אפילו לא
לדפוק בדלת רק לחשב. עליתי לדירה ודפקתי בדירה המדוברת במקום פתח לי את הדלת גבר
שפרטיו מצורפים בשאילתה הסברתי לו למה הגעתי למקום ואמרתי לו שאני חייב לראות את
הילדים אם הכל בסדר איתם. מסר לי שהכל בסדר הם ישנים בקשתי ממנו לקחת אותי לחדר שינה שלהם ולראות אותם .ראיתי את הילדים כל אחד במיטה שלו ישן אך לא רדומים. ראיתי את הילדים ללא חריג עזבתי את המקום. כאשר התקשרתי לעדכן את המודיע הייתה
תפוסה ולא ענתה לי דווח בהתאם.
תאריך ושעת פתיחת האירוע: 01/07/2022 20:14:37 :
על פי המפורט האם דיווחה על חשש לחיי אדם – אדם במצוקה לטענתה הילדים שלה נמצאים אצל הגרוש שלה רוצים הביתה הוא לא נותן להם ללכת. כאמור בדיווח "נסעתי לשם ועליתי לקומה הראשונה ופגשתי באבא העונה לשם א.ט פרטיו מעלה. ברשותו ראיתי את הילדים היו בבית משחקים וחייכנים ללא חריג, סגרתי מעגל עם המודיעה ועזבתי את המקום".
תאריך ושעת פתיחת האירוע: 02/07/2022 08:33:07:
"במהלך המשמרת התקבל האירוע הנ"ל. גל 404 טיפל באירוע ומסר כי האירוע אירוע חוזר.
יצרתי קשר טלפוני עם האמא המודיעה לאחר שגל 404 מסר כי הוא הגיע לבית ולא היה מענה ואין מענה מהאבא. שאלתי את האשה מדוע היא חוששת ומסרה לי כי היא יודעת שבד"כ הילדים צריכים להיות ערים משעה 6. מסרה עוד כי הם בני 5 ושנתיים וחצי. לדבריה בד"כ יש ביניהם החלטת שופט שיש הסדרי ראיה והם צריכים לתקשר ביניהם בצורה תמידית. שאלתי אותה האם יש חשש כי הוא יפגע בהם ומסרה לי שלא, הוסיפה כי יודעת שהאבא לקח את הילדים לטיול ובגלל שהוא לא עונה לה לטלפון היא התקשרה למשטרה.
הסברתי לה כי אם אין חשש לילדים אין טיפול משטרתי, אם הילדים אמורים להיות אצל האבא הוא לא צריך לענות לה כל הזמן במיוחד לאחר שאתמול היה שוטר במקום ופגש באבא ופגש בילדים ולא היה אף חריג איתם. הופנתה לתחנה להגשת תלונה אין עבירה או חשש במקום".
תאריך ושעת פתיחת האירוע: 26/08/2022 21:02:04 :
על פי המפורט תחת הכותרת פרטי המקרה : האם דיווחה כי "מסרה את הילדים לפני כמה שעות, הוא שלח לה תמונות של ילדים עם סימנים של אלימות. הוא אמר לה תראי איך שלחת לי את הילד, תראי מה עשית. הוא הרביץ להם . לילד הקטן יש סימן בעין. לא ידוע מה קורה עם ג'".
תחת פרט הטיפול נכתב כי :
"פגשתי בהנ"ל הצביע לי על חדר של הילדים שישנים ללא כל חריג, לשאלתי מה קרה היום שהילד קיבל מכה, ענה לי כי מדובר בתמונה ישנה והראה לי הוכחות שמדובר בתמונה מחודש יולי, התמונות מצורפים בגוף הדוח. ציין גם כי הילדים בסדר והוא נמצא עכשיו בתהליכים גירושים עם א.ג.ט. עזבתי את המקום, לאחר מכן הגעתי חזרה לא.ג.ט הסברתי לה כי מדובר בתמונה הישנה ושלדברי הבעל היא מודעת על התמונה הנ"ל, ענתה לי כי זוכרת על מה מדובר, הילד שלה נפל בגן משחקים (תמונות בגוף האירוע) בו ציון על ידי א.ג.ט…"
29. אציין כי לא בכדי בחרתי להביא ולצטט באריכות מתוך החומר שהתקבל מהמשטרה. האמור יוצק תוכן ממשי ומבהיר היטב את האמור בתסקיר המשלים אשר הוגש באשר להתנהלות החמורה של האם: שיקול הדעת המוטעה שהיא מפעילה, התגובות הקיצוניות והמוגזמות, הפגיעה הקשה והנזק שנגרם לקטינים בשל התנהלותה הנפסדת. דומה כי אין צורך להכביר במילים באשר לנזק הקשה שנגרם לקטינים אשר בתקופה קצרה של כשלושה חודשים נחשפו לביקורים בשעות לילה של שוטרים במדים. אין גם צורך להכביר במילים על עגמת הנפש, הטרדה והבושה שנגרמו לאב אשר נאלץ להתמודד עם הגעת השוטרים לביתו, מבטיהם ותהיות השכנים באשר לסיבה בגינה מתדפק שוטר על דלתו של האב, הכל ללא כל עילה או צורך בכך.
מהדיווחים הנ"ל עולה התנהלות חמורה ופוגענית של האם, אשר אינה מהססת לשלוח משטרה לבית האב עת הקטינים שוהים עמו, רק כי זה לא ענה לה, תוך שהיא טוענת לקיומה של "החלטת שופט שיש הסדרי ראיה והם צריכים לתקשר ביניהם בצורה תמידית", אשר אין צורך לומר כי אינה קיימת, תוך שהיא יודעת שאין כל חשש או סיכון לשלומם הפיזי או הנפשי של הקטינים השוהים עם אביהם, ותוך שהיא אף מבקשת "ששוטרים לא יספרו לגרוש שלה שהיא הזמינה את הניידת".
30. מהאמור בתסקיר המשלים ודוחות הפעולה מהמשטרה אף ברור מדוע בחרתי לפתוח את פסק הדין בנושא זמני השהות בביקורת נוקבת על האמור בסיכומיה של האם אשר חרף העובדה כי כל טענותיה, התבררו כטענות סרק, מוסיפה וממשיכה בסיכומיה באותו קו ממש של הכפשת האב וחזרה על אותן טענות שנבחנו ונבדקו היטב ונדחו, תוך התעלמות מהאמור בתסקיר המשלים באשר להתנהלותה הנפסדת באשר לקטינים, וחוסר יכולתה להכיר ולהבין את חשיבות הקשר של הקטינים עם אביהם, אשר הורתו נמצאה כמיטיבה, כמי שמטפל בקטינים במסירות דואג וער לכל צרכיהם: הפיזיים, רגשיים והתפתחותיים, מעניק להם יציבות וביטחון, כמי שהקשר שלו עם ילדיו הקטינים חם ואוהב, כמי שהקטינים מתרפקים עליו שמחים, רגועים ובטוחים בביתו, הכל תוך התעלמות מוחלטת מהאמור בתסקירים באשר להתנהלותה.
עוד הגדילה האם לעשות ובסעיף 44 לסיכומיה טענה באשר לתביעה שהגיש האב לקביעת זמני שהות שווים ואחריות הורית משותפת ושווה: "ההליך אותו יזם התובע הינו הליך מיותר וכן זוהי דוגמא מיני רבות לדפוס התנהגותו של התובע הטורדני והקנטרני שכל מטרתו להתנכל לנתבעת ולגרום לה נזקים ועוגמת נפש וכן הוצאות, טרדה וטרחה" ותוך שהוא מוסיפה בסעיף 45 לסיכומיה "התובע התנהל בעבר וכן גם בהווה כיום באופן חסר תום לב וניסה מתחילת הדרך לסרבל את ההליכים בפני ביהמ"ש הנכבד". באם לא די בכך נטלה האם לעצמה, את הזכות לטעון בסעיפים 63 ו-64 כי אף בית המשפט הביע דעתו כי תביעת האב "הינה בזבוז זמן שיפוטי יקר עד מאוד", טענה אשר אין צורך לומר לא נטענה על ידי בית המשפט – המדובר בהתנהלות העולה כדי חוסר תום של ממש.
31. האמור בסיכומיה של האם כאמור לעיל מעורר קושי ליתן אמון באמור בס' 59 לסיכומיה ולפיו "קיבלה בהכנעה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים ובאופן מלא את עמדת בית המשפט בהחלטה מיום ה- 24.04.2023".
הקושי האמור מתחזק לאור העובדה כי גם לאחר הדברים הקשים שנאמרו בתסקיר המשלים מיום 30.1.23, אשר הוגש לאחר קיומה של ועדת תסקירים ובטרם התקיימה ישיבת הוכחות, הגישה האם ביום 23.3.23 (בקשה מס' 6, תלה"מ 11324-01-22) "בקשה דחופה -במעמד צד אחד – לשינוי זמני שהות ולקביעת זמני שהות בפיקוח".
בבקשתה טענה כי ביום 23.2.23 סיפר לה הבן ג.ט כי האב מכה את הקטינים, לרבות בראשם, וכך גם ביום שבת 11.3.23 עתה שבו מאביהם סיפרו שהאב "היכה את שניהם, דחף אותם וקשר את א.ט בחבל". עוד טענה כי ביום רביעי – 15.3.23, הילדים לנו אצל האב וביום חמישי בזמן ארוחת הערב שאל אותה הקטין ג.ט "אם היא לא תפיל אותו", ומששאלה אותו, מה כוונתו, סיפר לה שכאשר היה אצל אביו ולא רצה לסיים לאכול, האב דחף אותו והוא נפל מהכיסא יחד עם הכיסא ובכה. בתמיכה לטענותיה לבקשה טענה כי היא מצרפת סרטון מיום 11.3.23 (נספח 3) בו מספרים הילדים על הנטען, סרטון אותו ביקשה כי יוצג לעיני בית המשפט בלבד.
בו ביום נתנה על ידי החלטה כדלקמן:
ביום 23.3.23 אף דחיתי את בקשתה הנוספת של האם לעיון חוזר בהחלטה מיום 23.3.23, בקשה מס' 7.
ביום 3.4.23 הוגשה תגובת העו"ס לסדרי דין אשר לצורך התגובה קיימה שיחות טלפוניות עם ההורים, קבלה מידע מהמסגרות החינוכיות של הילדים, מידע מהמטפלת בתחנה לטיפול משפחתי בהרצליה, מידע מהגורם המטפל במרפאה הפרטית שאליה פנתה האם לטיפול ומהפסיכולוגית הנוכחית וכן מידע מקצין אלמ"ב במשטרת גלילות.
מהאמור בתגובת העו"ס לסדרי דין עולה כי במסגרות החינוכיות של שני הקטינים לא היו כל אירועים מיוחדים ולא ניכרת מצוקה אצל ג.ט. תפקודם של הילדים תקין ומצבם טוב. האב הכחיש מכל וכל את טענות האם תוך שהוסיף כי הילדים סיפרו לו לאחרונה שאמם ביקשה מהם לומר מפורשות שהוא אלים כלפיהם, אך על מנת להרגיעם ולא לגרום להם תחושת אשמה לא חקר אותם בעניין. עוד טען כי בקשת האם היא הוכחה נוספת לכך שהיא מנסה לפגוע בקשר בינו לבין הקטינים ואינה רואה את טובתם.
לסיום ולאחר שעמדה על המידע שהתקבל מגורמי הטיפול כתבה העו"ס לסדרי דין:
ביום 4.4.23 הוגשה תגובת האב וביום 16.4.23 נתנה על ידי החלטה בה דחיתי את בקשת האם תוך שקבעתי:
ביום 24.4.23 נתנה על ידי החלטה נוספת ולפיה:
32. במקרה דנן, לאחר בחינת מכלול הנתונים שהונחו לפני במשך תקופה כשנתיים ימים ולאחר שקראתי בעיון רב את כל התסקירים והעדכונים בעניינם של הקטינים, בחינת טענות הצדדים וחקירתם בפני, לא מצאתי לסטות מהמלצות התסקיר מיום 30.1.23, שכן שוכנעתי כי טובת הקטינים היא בהסדר של אחריות הורית משותפת וזמני שהות שווים. בעניינם של הצדדים והקטינים הוגשו תסקירים ועדכונים רבים מטעם שירותי הרווחה, לרבות קיומן וכינוסן של וועדת תסקירים ואף ניתנו החלטות רבות בשים לב לקוטביות הרבה בעמדות הצדדים וטענותיהם. עוד יודגש כי בענייננו האם לא ביקשה לחקור את פקידת הסעד על תסקירה מיום 30.1.23 וכן האמור בתסקיר הקודם ומשכך האמור בו לא נסתר. עוד אדגיש לעניין זה כי עובר לישיבת ההוכחות שהייתה קבועה ליום 28.3.23 הגישה האם שלל בקשות, אך מטעמים השמורים עמה, בחרה שלא לזמן לעדות את העו"ס לסדרי דין והדבר פועל לחובתה.
33. לאור כל האמור לעיל ניתן בזה תוקף של פסק דין להמלצות התסקיר המשלים מיום 30.1.23 וזמני השהות בין הקטינים וכל אחד מההורים יהיו בהתאם לאמור בו כך שהקטינים ישהו עם האב בימים שני ורביעי כולל לינה, ביום חמישי לסירוגין כולל לינה (בשבוע שהילדים בסופ"ש אצל האם), וכל סופ"ש שני החל מיום שישי ועד ליום ראשון בבוקר. האב יאסוף את הילדים מהמסגרות החינוכיות ויחזירם למסגרות החינוכיות.
זמני השהות בחגים יהיו כאמור בסעיף 2 לתסקיר (על פי החלוקה שנקבעה בעבר וההחלטות שנתנו).
כן ניתן תוקף של פסק דין באשר לאמור בסעיף 3 להמלצות בעניין ימי מחלה של הקטינים, תוך שהנני מורה כי ההמלצה האמורה תחול גם במקרים של השבתה.
34. אדגיש כי לא מצאתי לסטות מהמלצת ועדת התסקירים באשר לזמני השהות ועתירת האב בסעיף 50 לסיכומיו לפיה הוא יקבע כהורה האחראי על הילדים "וכי יתקיימו זמני שהות רחבים יותר עמו, כדלקמן – האב יטפל בילדים כולל לינות על דרך השגרה בשבוע אחד בימים ראשון, שני, רביעי וחמישי ובשבוע השני בימים ראשון, שני, רביעי וששי שבת. כל זאת, לטובת הילדים ועל מנת לצמצם את ממדי ההסתה נגד האב ולאפשר לילדים חיים בריאים וטובים יותר" שכן יש לשמור על מקומם של שני ההורים בחיי הקטינים וזאת לצורך התפתחותם התקינה.
עם זאת מובהר כי ככל ויתברר בהמשך כי האם ממשיכה בהתנהלותה עליה עמדתי בהרחבה לעיל, יהא מקום להידרש לאמור במסגרת הליך מתאים.
התביעה לפירוק שיתוף ואיזון משאבים – תלה"מ 17667-02-22
35. הצדדים כאמור לעיל נישאו זל"ז ביום 23.7.14 ומשכך, חל עליהם משטר איזון משאבים בהתאם להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").
36. בכתב תביעתו עתר התובע לפירוק שיתוף מידי בדירת המגורים של הצדדים ברחוב —– הידועה כגוש —- חלקה — תת חלקה — (להלן: "הדירה"). כן עתר התובע לאיזון משאבים (זכויות וחובות) והשבת רכבו.
37. כפי שיובהר להלן במסגרת ניהול ההליך והחלטות הביניים שניתנו, הוכרעה התביעה למעשה ולאור האמור בסיכומי הצדדים לא נדרשת עוד כל הכרעה בתביעה זו, והכל כמפורט להלן:
באשר לרכב מסוג מאזדה שנת ייצור —– מ.ר —— במסגרת קדם המשפט שהתקיים ביום 10.5.22 נתנה על ידי החלטה ולפיה:
"תוך 7 ימים מהיום תודיע האם האם היא מבקשת לרכוש את הרכב מהאב אשר נתן הסכמתו לכך כאשר שווי הרכב לעניין זה ייקבע על פי מחירון לוי יצחק. ככל שהאם תודיע שאינה מעוניינת לרכוש את הרכב, הואיל ומדובר ברכב אשר הינו בבעלות האב מלפני הנישואין ולפיכך המדובר בנכס חיצוני, תחזיר האם את המפתחות של הרכב ואת הרכב לידי האב".
באשר לדירת המגורים, ביום 23.11.22 נתנה על ידי החלטה מפורטת בת 4 עמודים, בה נעתרתי לבקשת התובע למתן צו מידי לפירוק שיתוף ומיניתי את בא כוח הצדדים ככונסי נכסים, בקשה מס' 6. לעניין זה יודגש כי כל אחד מהצדדים בחר בסופו של יום למנות כונס נכסים אחר במקום בא כוחו. דירת הצדדים נמכרה ע" כונסי הנכסים ביום 27.3.23 בסך של 2,180,000 ₪. כספי התמורה חולקו בין הצדדים ונתנה החלטה בדבר שכ"ט הכונסים.
באשר לזכויות הסוציאליות של הצדדים וכל רכוש נוסף שנצבר במהלך הנישואין יובהר כי בסעיף 87 לסיכומיו טען התובע: "לעניין הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות וכל רכוש נוסף שנצבר במהלך הנישואין, האיש החליט לותר על פניה לאקטואר ועל חלוקה של זכויות וחובות של הצדדים, זאת, כפי שביקשה האישה בסיכומיה. זאת, על מנת לסיים את התיקים, בלי להיכנס למאבקים נוספים".
38. משכך וכאמור לעיל לא נדרשת עוד כל הכרעה נוספת בתביעה הרכושית.
תביעת המזונות תלה"מ 11300-01-22
39. כאמור לעיל, ביום 5.1.22 הגישה האם תביעה למזונות הקטינים. בד בבד עם הגשת התביעה עתרה האם בבקשה למזונות זמניים. בכתב תביעתה ובבקשה למזונות זמניים, העמידה האם את צורכי הקטין ג.ט על סך 2,700 ₪ ואת צורכי הקטין א.ט על סך 3,000 ₪. בנוסף העמידה האם את הוצאות אחזקת המדור על סך 1,259 ₪ וכן טענה כי היא זכאית להוצאות רכב בסך 1,500 ₪ בחודש ודמי טיפול בקטינים בסך 2,000 ₪ בחודש. האם עתרה לחיוב האב בכל הסכומים שפורטו לעיל וללא שנעשתה הבחנה בין הוצאות המדור של האם לבין הוצאות הקטינים. כן עתרה לחיוב האב בכל הוצאות החינוך והבריאות של הקטינים. יצוין כי בעת הגשת התביעה התגוררו האם והקטינים בדירה אשר הייתה בבעלות משותפת של הצדדים, עליה רבצה הלוואת משכנתא אותה שילמו הצדדים בחלקים שווים והאם עתרה כי האב ימשיך לשאת במחצית הלוואת המשכנתא כחלק מתשלום מדור עבור הקטינים.
ביום 20.1.22 הגיש האב את תגובתו לבקשה לפסיקת מזונות זמניים, וביום 6.2.22 הגיש כתב הגנה.
40. ביום 30.1.22 נתנה על ידי החלטה בבקשה לפסיקת מזונות זמניים. בסעיף 6 להחלטה, אשר הוא החלק האופרטיבי קבעתי כדלקמן:
"היות ובשלב זה לא מתקיימים זמני שהות עם האב, האב לא נושא במזונותיהם באופן ישיר ועליו להעביר התשלום לאם. כאמור מזונות הקטינים נתבעו על דרך ההפרזה ועל פניו נראה כי אינם תואמים את רמת החיים לה הורגלו הקטינים, הכל בהתאם לחומר שהובא בפניי בשלב זה. משכך הנני מעמיד את צורכי כל אחד מהקטינים על סך 1,400 ₪ וזאת על דרך האומדנה. כמו כן הנני מחייב את האב ב40% מהוצאות אחזקת מדור ובסך הכל 500 ₪ עבור שני הקטינים. קצבת המל"ל ילדים תשולם לידי האם ותצטרף לסכום המזונות. האב ימשיך לשאת במחצית מחוב המשכנתא וזאת בהיותו מחוייב במדורם של הקטינים ומשיש בכך אף להבטיח את חלקו בדירה במסגרת הרכיב ההוני. דרישת האם לתשלום עבור הוצאות רכב בסך 1500 ₪ נדחית בשלב זה משלא הוכח כי יש צורך בהסעת הקטינים בעלות כזו ומשעתירה זו לא הוכחה. כך גם עתירת האם לדמי טיפול נדחית בשלב זה וזאת משהצדדים חלוקים בשאלה מדוע הקטינים אינם שוהים עם האב, וכאשר האב הגיש תובענה בענין ובעיקר משהמשיב נושא כחלק מהוצאות החינוך החריגות של הקטינים בעלות הגנים והצהרונים ולפיכך משמעות החיוב הינה חיוב בכפל. כמו כן ישאו שני הצדדים בחלקים שווים בהוצאות חינוך ובריאות חריגות וזאת כנגד קבלות ובהסכמה. הסך הנ"ל (סה"כ מזונות שוטפים בסך 3,300 ש"ח) ישולם בכל 1 לחודש, החל מפברואר 2022. הסכום עבור חודש ינואר 2022 ישולם בתוך 5 ימים ממסירת החלטה זו".
41. יודגש ויובהר כי סכום המזונות שנקבע בהחלטה מיום 30.1.22 ניתן בשים לב לעובדות הבאות:
א. הקטינים ג.ט יליד 17.2.17 ו-א.ט יליד 25.7.19 היו שניהם מקטני קטנים בעת מתן ההחלטה.
ב. אי קיומם של זמני שהות בין האב והקטינים.
ג. קביעה כי שכרו הממוצע של האב העולה מ-12 תלושי השכר שצרף אכן עומד על סך 10,366 ₪ נטו, אלא שעיון בתלושים מעלה בברור כי שכרו של האב עלה בחודשים האחרונים והוא עומד על כ-11,730 ₪.
באשר לשכרה של האם קבעתי בס' 4 להחלטה: "המבקשת צרפה תלושי שכר רק עבור 5 חודשים וגם אלו לא חודשים עוקבים. מתלושי השכר שכן צורפו עולה שכר ממוצע של 7,323 ₪, אך מקובלת עלי טענת האב כי בהיות התלושים חסרים אין בפני בית המשפט די נתונים כדי להעריך את שכר האם. כן מקובלת עלי טענת האב כי יכול ולאם פוטנציאל השכרות גבוה יותר שכן התלושים מתייחסים לעבודה של 4.5 שעות ביום בלבד".
בסעיף 7 להחלטה הדגשתי, "מובהר כי המדובר בהחלטה למזונות זמניים וככזו ההחלטה בה אינה סופית וניתנת בהתאם לחומר המונח בפניי בשלב זה ומשדיון בעניינם של הצדדים קבוע ליום 24.2.2022. מכל מקום אין בהחלטתי זו כדי לקבוע מסמרות ביחס למזונות שייקבעו בהמשך לאחר בירור התובענה לגופה ולאחר שהצדדים יגישו את כל החומר הקיים, על פי דין."
42. בתום קדם המשפט שהתקיים ביום 24.2.22 ובמסגרת ההחלטה שנתנה בסיומו קבעתי בסעיף 3 להחלטה: "ביום 30.01.22 ניתנה החלטה בדבר מזונות זמניים וזו תמשיך ותחול עד להחלטה אחרת. על פי ההחלטה המזונות ישולמו בכל 01 לחודש, (ר' סעיף 6 להחלטה). בהסכמת הצדדים, המועד שנקבע לתשלום (01 לחודש) ישונה כך שהמזונות ישולמו בכל 10 לחודש."
43. ביום 1.3.23 הגישה האם תצהיר עדות ראשית מטעמה וביום 19.3.23 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם האב.
44. ביום 28.3.23 התקיימה ישיבת הוכחות בסיומה ניתן צו להגשת סיכומים בכתב.
45. ביום 22.3.23 הגיש האב בקשה להפחתת המזונות הזמניים שנקבעו בהחלטה מיום 30.1.22, (בקשה מס' 21).ביום 13.4.23 הוגשה תגובת האם לבקשה וביום 8.5.23 הוגשה תשובת האב. ביום 11.5.23 נתנה על ידי החלטה בה קבעתי כדלקמן:
46. כאמור לעיל ביום 23.7.23 הוגשו סיכומים בכתב מטעם האם וביום 19.9.23 הוגשו סיכומים מטעם האב.
47. כבר בשלב זה אבהיר כי סיכומי האם בתביעת המזונות הינם דלים והם מהווים בעיקר חזרה בתמצית על הטענות בכתב התביעה תוך שחלק מהסעיפים אינו רלוונטי כלל לצורך הכרעה בתביעת המזונות ואשר אינן אלא טענות אווירה, אשר לא הוכחו כלל ואף קרסו במהלך שמיעת העדויות והראיות.
כמו כן, התובעת בסיכומיה מסתפקת באמירות וטענות כלליות ביחס לנתונים מהותיים הנדרשים לצורך פסיקת המזונות וקביעת שיעורם, זאת מבלי שהיא מבהירה על מה היא מבססת טענות אלה ועל איזה ראיות או עדויות. כך למשל בסעיפים 21 ו-38 לסיכומיה טוענת היא כי סך ההוצאות הנדרשות עבור הקטינים הם 10,000 ₪, תוך שהיא מסתפקת בהפניה סתמית לסכומים שנתבעו בכתב התביעה.
באם לא די בכך סיכומיה מתייחסים לנתוני עבר אשר אינם רלוונטיים עוד – הכנסות הנתבע מעבודה לפני מספר שנים, עת עבד בתחום המסעדנות ושכרה ממקום העבודה הקודם בו עבדה בהיקף של 4.5 שעות ליום בלבד.
התובעת אשר בסעיפים 32-36 לסיכומיה מאזכרת את הלכת בע"מ 919/15, אינה עורכת כל דיון וניתוח של הנתונים הרלוונטיים (צרכי הקטינים – תלויי השהות ואלה שאינם תלויי שהות, היכולות הכלכליות של הצדדים מכל מקור "לרבות" שכר עבודה וחלוקת זמני השהות בפועל) כפי שמצופה ממנה לעשות.
לעניין זה אדגיש כי התובעת היא זו אשר בסעיף 48 לסיכומיה במסגרת הפרק העוסק בזמני השהות מציינת: "ביום 24.04.23 נתן כבוד בית המשפט החלטה על פיה, זמני השהות של האב והאם עם הילדים יהיו בהתאם למומלץ בתסקיר מיום 30.1.23 כלומר זמני שהות שווים בין האב לאם", תוך שבסעיף 59 היא מוסיפה וטוענת "הנתבעת קיבלה בהכנעה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים ובאופן מלא את עמדת בית המשפט בהחלטה מיום ה- 24.4.23". חרף האמור מסיכומיה ולא בכדי נעדר כל דיון בנפקות המעשית והמהותית של זמני השהות הרחבים והשווים והשלכתם הישירה על גובה המזונות שיש לפסוק.
הגדילה האם לעשות ובסעיף 23 לסיכומיה אף טענה כי שני הקטינים הינם מקטני קטנים, הגם שבינתיים לקטין ג.ט אשר הינו יליד 17.2.17 מלאו 6 ביום 17.2.23, עובדה אשר אף היא מהותית לעניין גובה המזונות שיש לפסוק לאור הדין החל והפסיקה.
48. בטרם אעבור לדיון והכרעה לגופן של טענות הצדדים יש לעמוד על הדין החל – המסגרת הנורמטיבית לפסיקת מזונות הקטינים וזאת בשים לב לגילאי הקטינים.
המסגרת הנורמטיבית
49. הצדדים בתיק הינם יהודים, משכך חל בעניינם הדין העברי.
50. סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט- 1959, קובע: "אדם חייו במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".
על פי הדין העברי ישנם מספר 'מעגלי חבות' במזונות: מעגל מזונות החובה ומעגל מזונות הצדקה. עד לאחרונה, הגישה בפסיקה הייתה שביחס לקטינים עד גיל 15 שנים, חב האב חבות אבסולוטית במזונות ילדיו ביחס לצרכיהם ההכרחיים ומעבר לגיל 15 שנים, חל דין צדקה על שני ההורים.
בשנים האחרונות, חל שינוי בפסיקה ביחס לקטינים בגילאי 6-15. ביום 19.7.2017 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט העליון, אשר דן בשאלת פרשנות הדין האישי ומידת חיוב האב במזונות ילדיו (בע"מ 919/15 ובע"מ 1709/15 פלוני נ' פלונית ואח' (פורסם בנבו] (19.7.2017) (להלן: "בע"מ 919/15").
51. בבע"מ 919/15 נקבע, כי בגילאי 6- 15 תחול על שני ההורים האחריות למזונות הילדים באופן שווה מדין צדקה, כאשר היקף החיוב ייקבע על בסיס יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, לרבות הכנסה מעבודה ובהתחשב בחלוקת זמני השהות של הקטינים ובהתחשב ביתר נסיבות העניין: "בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, בשים לב לנסיבות המקרה".
52. בהתאם לפסק דינו המנחה של כב' השופט שאול שוחט אשר ניתן בעקבות בע"מ 919/15, עמ"ש (ת"א) 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב. (פורסם בנבו] (20.12.2017). על פי האמור בסעיף 8 לפסק הדין עת נדרש בית המשפט "לפסוק את חיוב המזונות לילדים בגילאי 15-6 שנים, שעל קביעת מזונותיהם חולש הדין העברי, להכריע גם בנטל חלוקת החיוב בין ההורים על פי הכללים שנקבעו בבע"מ 919/15. לשם כך, על הערכאה הדיונית לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לפרמטרים הבאים:
א. צרכי הקטינים – יש לקבוע את גובה הצרכים תלויי השהות ובכללם מדור והוצאות מדור; הצרכים שאינם תלויי שהות; צרכים חריגים/הוצאות חריגות – והכל "…עד כדי רמת החיים לה הורגל(ו) ערב הפירוד או שלה היה (ו) ראוי(ים) ללא הבחנה בין הכרחי ללא הכרחי".
ב. היכולות הכלכליות של ההורים – בית המשפט העליון אינו נוקט בהיגד הכנסות ההורים אלא בהיגד רחב יותר. יש לקבוע את היכולות הכלכליות של כל אחד מההורים מכל המקורות העומדים לרשותם "לרבות" שכר עבודה.
ג. קביעת היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים, האחד מול רעהו – נתון זה, כשלעצמו, ולעצמו, רלבנטי ביחס לצרכים שאינם תלויי שהות ולצרכים החריגים.
ד. חלוקת המשמורת בפועל – נתון זה, המכוון לחלוקת זמני השהות, יילקח בחשבון לעת קביעת חלוקת הנטל בין שני ההורים ביחס לצרכים תלויי השהות, יחד עם הנתון של היכולות הכלכליות של ההורים".
53. בסעיף 9 לפסק הדין בעמ"ש 14612-10-16 הבהיר כב' השופט שאול שוחט:
"מודע אני לרתיעה הקיימת בקרב העוסקים במלאכה משימוש בנוסחאות מתמטיות. עם זאת, משנקבעו הפרמטרים של יחס היכולות הכלכליות אל מול יחסי זמני השהות לצורך קביעת חלוקת הנטל בהכרח תאמר שעניין לנו בנוסחה/חישוב מתמטי. הנוסחה המתמטית בה עסקו שלושת פסקי הדין הנ"ל אמורה לתת לערכאה הדיונית קנה מידה; אין בתוצאה המתקבלת ממנה ובהפעלתה במקרה פרטני משום כזה ראה וקדש. אומר על כך השופט פוגלמן בפסק הדין בבע"מ 919/15:
"וגם זאת יש לומר, אין מדובר בקביעת נוסחאות אריתמטיות נוקשות הקושרות בין התנהלות ההורים והיקף המשמורת המסורה לכל אחד מהם לבין שיעור המזונות. פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על "המספרים היבשים" – אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר תנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, וכששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים" (פסקה 126 לפסק הדין)".
54. לעניין זה יש להוסיף כי תביעת מזונות היא תביעה כספית שיש להוכיח ככל תביעה אחרת.
55. משכך אעבור לדיון בפרמטרים הנדרשים לשם פסיקת מזונות הקטינים בהתאם לאמור לעיל.
הכנסות הצדדים
הכנסת האם
56. בסעיפים 38 ו-39 לכתב תביעתה טענה האם:
"38. התובעת מנהלת חשבונות / חשבת שכר במקצועה.
39. החל מחודש מאי 2021 התובעת עובדת בחברת "…… בע"מ ומשתכרת כ- 7,000 ₪ (נטו) לחודש בממוצע. במקביל התובעת מטפלת בשני בניה הקטינים בגילאים 4 ו-2.
מצ"ב 7 תלושים אחרונים של התובעת ממקום עבודתה הנוכחי בגין התקופה 05-11/2021 מסומן כנספח -ז'."
יודגש כי בניגוד לאמור בכתב התביעה, לא צורפו לה 7 תלושי שכר אלא 5 בלבד ולחודשים כמפורט להלן: 5/2021, 6/2021, 8/2021, 10/2021 ו- 11/2021, כאשר בכל התלושים שצורפו צויין כי השכר הינו עבור 22 ימי עבודה ו-4.5 שעות ליום.
לעניין זה אף אפנה לאמור בסעיף 4 להחלטה למזונות זמניים מיום 30.1.22 בו קבעתי ביחס להכנסת האם: "המבקשת צרפה תלושי שכר רק עבור 5 חודשים וגם אלו לא חודשים עוקבים. מתלושי השכר שכן צורפו עולה שכר ממוצע של 7,323 ₪, אך מקובלת עלי טענת האב כי בהיות התלושים חסרים אין בפני בית המשפט די נתונים כדי להעריך את שכר האם. כן מקובלת עלי טענת האב כי יכול ולאם פוטנציאל השכרות גבוה יותר שכן התלושים מתייחסים לעבודה של 4.5 שעות ביום בלבד."
57. בתצהיר עדותה הראשית ס' 172 הצהירה האם:
"בחודשים האחרונים עברתי למקום עבודה חדש ואני משתכרת במשרה מלאה סך של כ-12,000 שח לחודש (להלן: "תלושי שכר עדכניים, מצורף כנספח 25 לתצהירי)."
מתלושי השכר שצרפה האם לתצהיר עדותה הראשית עולה כי מעבודתה בחב' —— בע"מ אותה התחילה ביום 19.6.22 הכנסתה הינה כדלקמן:
החודש
שכר ברוטו בש"ח
שכר נטו בש"ח
6/2022
6,146
5,931
7/2022
14,431
13,297
8/2022
14,431
13,149
9/2022
13,741
9,573
10/2022
13,646
11,650
11/2022
13,646
11,648
12/2022
13,646
11,666
1/2023
16,146
12,919
ממוצע
* ראה האמור להלן
יובהר ויודגש כי לצורך חישוב הממוצע לא נלקח בחשבון תלוש השכר לחודש יוני 2022, שכן כעולה מהתלוש, התובעת החלה לעבוד במקום עבודה זה, ביום 19.6.22 ומשכך אין המדובר בתלוש שכר עבור חודש עבודה מלא אלא חלקי.
עוד אדגיש כי מעיון בתלושי השכר, עולה כי תלוש השכר, עבור חודש ספטמבר 2022 העומד על סך של 9,573 ₪ נטו, שכר הנמוך ביחס לשאר התלושים, שכן החל מחודש זה ישנה הורדה למנורה מבטחים בסך של 810 ₪ לחודש. בשל העובדה כי בחודשים יולי ואוגוסט 2022 לא נוכה הסך של 810 לטובת מנורה אזי בחודש זה – ספטמבר 2022 הייתה הורדה רטרואקיבית גם עבור החודשים הנ"ל ולפיכך נוכה לטובת מנורה בחודש ספטמבר 2022 סך של 2,884 ₪.
משכך ולצורך המומצע יש להידרש לתלושים עבור החודשים 11/2022-1/2023 ואשר הממוצע על פי הם הינו 11,970 ₪.
עוד יודגש כי הממוצע על פי כל התלושים למעט חודש 6/2022 עומד על 11,986 ₪, כך שהפער בין שני התחשיבים הנ"ל עומד 16 ₪ בלבד ולפיכך אין חשש כי אופן עריכת המומצע אינו משקף את ההכנסה של האם או מטה אותו כלפי מעלה.
58. חרף האמור לעיל בסיכומיה טענה האם בסעיף 30 לסיכומיה כך ממש "הנתבעת (צ.ל התובעת י.א, הטעות במקור) עובדת בחברת "—— בע"מ ומשתכרת כ- 7,000 ₪ (נטו) לחודש בממוצע בלבד.". הנה כי כן ולצורך פסיקת המזונות הקבועים מבקשת האם מבית המשפט להתייחס להכנסה נמוכה אשר אינה משקפת את הכנסתה האמיתית ופוטניצאל השתכרותה המוכח, כפי שעוד יפורט. אין צורך לומר כי המדובר בחוסר תום לב של ממש.
59. ביום 31.8.23 הגישה האם בקשה להוספת ראייה, בקשה מס' 31. בבקשתה עתרה האם לצירוף "הודעה על סיום העסקה" מיום 8.8.23. עפ"י האמור בהודעה, סיום עבודתה של האם בחב' —— בע"מ ובהתאם להסכם ההעסקה והחובה למתן הודעה מוקדמת ייכנס לתוקפו ביום 8.9.23.
ביום 10.9.23 הוגשה תגובת האב וביום 27.9.23 הוגשה תשובת האם. בהחלטה מיום 27.9.23 קבעתי כדלקמן: "אכריע בבקשה במסגרת פסק הדין שיינתן. מבלי לגרוע מהאמור משהבקשה הוגשה בלא תצהיר אימות, תגיש המבקשת תוך 7 ימים תצהיר אימות וכן אישור מהמוסד לביטוח לאומי כי פנתה לקבלת דמי אבטלה".
60. כפי שיובהר גם אם אקבל את בקשת האם לצרוף ראיה לא יהא באמור לגרוע מהקביעה ולפיה הכנסת האם לצורך פסיקת המזונות הינה 12,000 ₪ במעוגל ואבהיר.
ראשית, וכאמור לעיל, חרף האמור בהחלטה מיום 27.9.22, לא טרחה האם לפעול על פיה. לא הגישה תצהיר אימות בתמיכה לבקשתה, לא הגישה אישור מהמוסד לביטוח לאומי כי פנתה לקבלת דמי אבטלה ובוודאי שלא טרחה להגיש עדכון אם בינתיים מצאה מקום עבודה חדש וחזרה למעגל העבודה. הימנעות זו פועלת לחובתה של האם.
שנית, והוא העיקר, האם הינה חשבת שכר ושכרה במקום העבודה האחרון עמד על כ-12,000 ₪ נטו. במקום העבודה הקודם ומעבודה בהיקף מצומצם של 4.5 שעות ליום בלבד היא השתכרה סך של 7,323 ₪ כך שברור כי בגין עבודה במשרה מלאה הכנסתה הייתה בסך של 12,000 ₪ לפחות. השכר במקום העבודה הקודם בגין משרה חלקית מבסס את הקביעה כי זהו השכר לו זכאית האם בגין משרה מלאה וזהו פוטנציאל השתכרותה כחשבת שכר.
אין גם צורך לומר כי על פי פסק הדין, שני הקטינים מקיימים זמני שהות רחבים ושווים עם האב ומאז הוגשה התביעה ועד למועד מתן פסק הדין חלפו שנתיים, כך שכיום אין כל מניעה שהאם תעבוד במשרה מלאה, כפי שעשתה עוד בטרם הורחבו זמני השהות.
שלישית, כפי שנקבע בפסיקה אבטלה היא מצב זמני וחולף. ראו לעניין זה סעיף 21 לפסק דינו של כב' השופט אסף זגורי תמ"ש (נצ') 56457-09-11 א.ג.כ. נ' א.כ. [פורסם בנבו]] (5.2.2012) והאסמכתאות הנזכרות שם:
"בהקשר זה נפסק פעמים רבות, כי גם אם ישתכנע בית המשפט, כי האב מובטל כיום – הרי שזהו מצב זמני ועליו להתגבר על כך: אבטלה היא אך צד אחד, ואילו צרכיהם של קטינים מהווים את הצד האחר, הדומיננטי יותר (וראה: ע"א 5577/93 פישטון נ' פישטון, [פורסם בנבו] תק-על 405 (2) 96: בר"ע (ת"א) 79/96 דרור נ' דרור (לא פורסם) [פורסם בנבו]; תמ"ש (ת"א) 42990/02 ר.צ. נ' א. צ. [פורסם בנבו] תק-מש 2002 (4) 151,153 ; תמ"ש (כ"ס) 16220/05 פלונים קטינים נ' אלמוני [פורסם בנבו] (28/09/2005))."
עוד ראו לעניין זה, אבישי גריידי ונסים שלם מזונות ילדים הלכה ומעשה, 94 (2014).
הפסיקה הנ"ל אמנם מתייחסת לחיוב אב במזונות ילדיו הקטינים, אך ברור כי יש להחילה אף על האם ובפרט בעידן שלאחר בע"מ 919/15.
לפיכך הינה מעמיד את שכרה של האם לצורך פסיקת מזונות הקטינים על סך של 12,000 ₪ במעוגל.
הכנסות האב
61. בסעיף 43 לכתב התביעה טענה האם:
"הנתבע עובד בפרסום ושיווק דיגטאלי בחב' —— בע"מ ומשתכר כ-12,000 ₪ (נטו) לחודש.
ובנוסף, הנתבע מזה שנים עובד בתחום המסעדנות וניהול אירועים ולו ניסיון וותק רבים בתחום. יצויין כי במהלך החיים המשותפים הנתבע עבד במקומות מפורסמים בהרצליה, כגון מתחם "—-" היוקרתי, "קפה —–", "—-". "—-" (—). עפ"י התלושים הנתבע הכניס משכורת רשמיות של אלפי שקלים מעבודתו במסעדנות שהגיעו גם ל-11,000 ₪ לחודש ובנוסף קיבל טיפים גבוהים במזומן בשחור".
בתמיכה לטענתה זו טענה: "מצ"ב תלושי שכר היסטוריים ממקומות העבודה השונים של הנתבע בתחום המסעדנות, מסומן כנספח – ח1'".
יודגש כי התלושים שצירפה האם לכתב התביעה הינם:
תלוש שכר ממקום העבודה —— בע"מ – עבור חודש 5/2017 ולפיו השכר נטו 11,153 ₪. תלוש שכר ממקום העבודה —— בע"מ – עבור חודש 1/2017 ולפיו השכר נטו 8,360 ₪.
תלוש שכר ממקום העבודה —– בע"מ – עבור חודש 1/2020 ולפיו השכר נטו 7,232 ₪.
אין צורך לומר כי לא ברור מה ראתה האם לצרף תלושי שכר משנת 2017, חמש שנים לפני הגשת התביעה, כאשר האב היה בראשית חייו המקצועיים ועבד בתחום המסעדנות, ברמן, מלצר וכו' ובפרט כאשר האב עובד כיום בעבודה קבועה ומסודרת ששכר נאה בצידה, ואשר אינה כרוכה במשמרות ועבודה בשעות הערב והלילה, דבר אשר מאפשר לו לקיים זמני שהות שווים עם הקטינים.
62. חרף העובדה כי התביעה הוגשה ביום 5.1.22 והעובדה כי האב החל לעבוד במשרד ——- בחודש יולי 2020 לא מנע הדבר מהתובעת לטעון בכתב תביעתה כי עבודתו של האב בחב' ——- בע"מ הינה בנוסף לעבודתו בתחום המסעדנות, טענה אשר אין צורך לומר כי לא הוכחה כלל ולו בראשית ראיה.
אותה התנהלות נפסדת נמשכה גם בסעיפים 1-4 לסיכומיה בתביעת המזונות אותם פתחה בטענות:
"1. התובע עבד בתחום פרסום ושיווק דיגטאלי בחב' "—– בע"מ" ומשכורתו הייתה על סך של 12,000 ₪ (נטו) לחודש.
2. ובנוסף, הנתבע מזה שנים עבד בתחום המסעדנות וניהול אירועים.
3. יצויין כי במהלך החיים המשותפים הנתבע עבד במקומות מפורסמים בהרצליה, כגון מתחם "—-" היוקרתי, "קפה —-", "—–". "—–" (—-). עפ"י התלושים הנתבע הכניס משכורת רשמיות של אלפי שקלים מעבודתו במסעדנות שהגיעו גם ל-11,000 ₪ לחודש ובנוסף קיבל טיפים גבוהים במזומן בשחור.
4. כאן המקום לציין כי עבודת התובע מצד אחד, הביאה רווחים גבוהים למשפחה, משכורת חודשית בין 12,000 ₪ ל- 16,000 ₪ ובנוסף, טיפים רבים במזומן. אך מצד שני, גרם לתובע להיעדר רבות מהבית, ולאמץ לעצמו אורח חיים מעוות והרסני של בליינות קבועה וצריכה יומית של סמים ואלכוהול".
עוד ראו האמור בסעיף 26 לסיכומיה בו חזרה וטענה: "כאן המקום לציין כי על פי הכנסותיו של האב, הכנסתו עומדת בסכום גבוה אשר מאפשר לו להעניק לידיו את מלוא תשלום המזונות. משכורת חודשית בין ₪12,000 ל-16,000 ₪."
אין צורך לשוב ולהדגיש כי האב עבד ועודנו עובד בחב' —–בע"מ וזהו מקום עבודתו היחיד וכי לא הוכח אחרת.
בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 28.3.23 נחקר האב על מקומות העבודה הקודמים בהם עבד בתחום המסעדנות, ראו עמ' 70 ש' 23 – עמ' 73 ש' 29.
ראו לעניין זה הערות בית המשפט במהלך חקירתו הנגדית של האב:
עמ' 71 ש' 30 – עמ' 72 ש' 1:
"כ.ה. יחזקאל אליהו: גברתי, אבל אני שואל באמת, מה זה רלוונטי, לאור העבודה שהוא לא עובד שם היום, מנהל עבודה
עו"ד אסנת חומסקי: זה רלוונטי כבודו לגבי מהימנות העדים גם.
כ.ה. יחזקאל אליהו: טוב.
עו"ד אסנת חומסקי: בקפה —– עבדת בתור מה?
ת:ברמן".
בהמשך עמ' 73 ש' 5-12
"ש:אוקי וב—– התחלת לעבוד
כ.ה. יחזקאל אליהו: גברתי, אבל אני עכשיו באמת שואל. הבן אדם היום עובד במשרד לקידום אפליקציות. גברתי לא מצפה שאני אתייחס להשתכרות שלו כמלצר, לא שחס וחלילה אני מזלזל בזה, אבל זה עבודות שעושים לפני
עו"ד אסנת חומסקי: אני לא שואלת כרגע את השאלות האלה במטרה של ההשתכרות שלו.
כ.ה. יחזקאל אליהו: וכשאומרים לי מהימנות, זה כי התשובה פלס, אבל זה לא.
עו"ד אסנת חומסקי: מה עשית אחרי שסיימת לעבוד ב—– ביולי 17, עד שהתחלת לעבוד ב—– באפריל 19? מה עשית כל 2018".
ובהמשך עמ' 73 ש' 26-29:
"כ.ה. יחזקאל אליהו: מאיזה תקופה זאת?
עו"ד אסנת חומסקי: זה מ… עד דצמבר 2019
כ.ה. יחזקאל אליהו: גברתי באמת אני לא מתכוון לאפשר עכשיו, טיפים יש כשהוא עובד כמלצר, אם גברתי אומרת לי היום שהוא עובד כמלצר במגביל מילא, אבל זה לא רלוונטי."
אין צורך לומר כי מהאמור בחקירת האב בעניין זה, עולה כי אין בפי האם טענה כי האב מוסיף לעבוד בתחום המסעדנות בנוסף לעבודה בחב' "—- בע"מ" והשאלות הינן לעניין מהימנות.
כמו כן נוכח זמני השהות הרחבים והשווים שמקיים האב, ברי כי הוא אינו יכול לעבוד אף בענף המסעדנות אשר כרוך בעבודות בשעות הלילה כפי שטענה האם בכתב תביעתה והרבה להלין על כך.
64. בסעיף 4 רישא להחלטה למזונות זמניים מיום 30.1.22 קבעתי "ממוצע שכר המשיב המשתקף מ-12 תלושי השכר שצרף אכן עומד על סך 10,366 ₪ נטו, אלא שעיון בתלושים מעלה בברור כי שכרו של המשיב עלה בחודשים האחרונים והוא עומד על כ-11,730 ₪.".
אדגיש כי זהו אף השכר המשתקף מ- 12 תלושי השכר שצרף האב לתצהיר עדותו הראשית.
לפיכך הנני קובע כי לצורך פסיקת המזונות הכנסת האב הינה 11,730 ₪.
65. מהאמור לעיל עולה כי הכנסות שני הצדדים הינן שוות כמעט לחלוטין והן עומדות בשיעור של 12,000 ₪ נטו בקרוב.
66. בנוסף להכנסות הצדדים משכר עבודה יש להתחשב בעובדה כי דירת הצדדים נמכרה ע" כונסי הנכסים ביום 27.3.23 בסך של 2,180,000 ₪. יתרת המשכנתא לסילוק עפ"י נספח ד' לכתב התביעה עמדה נכון ליום 31.10.21 ע"ס של 1,123,101 ₪. עד למועד סילוק המשכנתא ע"י הכונסים המשיכו הצדדים לשאת בחלקים שווים במשכנתא, כך שיתרת המשכנתא במועד סילוקה הייתה נמוכה יותר וזאת בשים לב כי ההחזר החודשי בגינה עמד על 5,450 ₪ לחודש. שכ"ט הכונסים נפסק בשיעור של 4% – 87,200 ₪ ובתוספת מע"מ 102,024 ₪. כמו כן ביום 4.9.23 סגרו הצדדים את יתרת החובה בחשבון המשותף לאחר שכל צד העביר לשם כך סך של 29,752 ש"ח משכך נותר בידי כ"א מהצדדים סך של כ- 480,000 ₪.
ראו לעניין סעיף 63 לסיכומי האב באשר לסכום שנותר בידי האם.
לעניין זה לא מצאתי לקבל את טענות האב באשר להחזר חובות לבני משפחתו מתוך חלקו בתמורת מכר הדירה באשר אלא לא הוכחו בצורה מספקת.
כך גם לא מצאתי לקבל את טענתו בסעיף 64 לסיכומיו ולפיהם "לאישה יש כנראה כספים רבים מחסכונות, זכויות סוציאליות ועוד והיא מגיעה ממשפחה אמידה". טענות אלה לא הוכחו כלל ואין צורך לומר כי האב עצמו הסכים שלא לאזן את הזכיות הסוציאליות של הצדדים. כך גם כוונת האם לרכוש את חלקו של האב בדירה המשותפת, באמצעות הלוואה מהמשפחה כפי טענתה אין בה לבסס טענה זו. עוד יודגש לעניין זה כי אין חולק כי בסופו של יום האם לא רכשה את חלקו של האב בזכויות בדירה וזאת הגם שההפרש בין הצעתה להצעה הגבוהה ביותר של המציעים עמדה על סך של 90,000 ₪ בלבד ומחצית מסך זה הינה 45,000 ₪ בלבד וזאת בהעדר יכולת.
ראו לעניין זה אף האמור בסעיף 87 לסיכומי האב בהן חזר על טענות אלה, תוך שהוא עצמו מוסיף "אך אין לו ידיעה מוצקה על כך".
עוד ראו לעניין זה האמור בעדותה של האם עמ' 54 ש' 16-34:
"ש: את לא עונה לי לשאלה. את כותבת שהוא לא נושא בשום תשלום, זה לא אמת. אוקי, נתקדם. על כמה עומדות קרנות ההשתלמות שלך?
ת: משכתי את הקרן השתלמות שלי, את קרן ההשלמות שלי עוד לפני, בדיוק לרכישת הדירה. משכתי את כל הפנסיה שלי, קרן השתלמות וכל הכסף הזה, הוזרם להון העצמי. אפשר למשוך פנסיה בתשלום של ה…
ש: וכמה כספים יש לך בחסכונות?
ת: אין לי חסכונות.
ש: כלומר, את הגשת הצעת, היא הגישה הצעת מחיר כדי לרכוש את הדירה, על סכום ששוויו של הדירה הוא יהיה שני מיליון תשעים אלף
ת: נכון
ש: כלומר יש לך את הכספים האלה. אני רוצה לדעת איפה הכספים האלה.
ת: הייתי לוקחת הלוואה מהמשפחה.
ש: היית לוקחת, כלומר זה לא משהו שמגישים הצעה זה צריך לבוא כבר עם משהו
ת: הייתי צריכה להביא צ'ק בנקאי. והבאתי.
ש: אז היה לך צ'ק בנקאי על הסכום הזה
ת: בשביל להשתתף בתחרות, כן. כאילו הכוונות שלי היו כן לרכוש את הדירה, אבל יש לי גם גבול, אני לא יכולה להתחייב בסכומים שאני לא אעמוד בהם, חבל.
ש: לשני מיליון תשעים את כן יכולת להתחייב, כלומר זה כן היה אפשרי
ת: תשמעי, בשבילי מאה אלף שקל, זה הפרש גדול, משמעותי".
67. לאחר שקבעתי את הכנסות הצדדים ורכושם ומשזמני השהות כפי שנקבעו בהחלטה מיום 24.4.23 ובפסק דין זה, הינם שווים (הקטינים שוהים עם האב בימים שני ורביעי כולל לינה, ביום חמישי לסירוגין כולל לינה (בשבוע שהילדים בסופ"ש אצל האם), וכל סופ"ש שני החל מיום שישי ועד ליום ראשון בבוקר) יש לעבור ולקבוע את צרכי הקטינים.
צרכי הקטינים
68. בסיכומיה ס' 17-21 טענה האם כדלקמן:
"17. סך הצרכים של הבן הבכור ג.ט הכוללים: כלכלה ומזון, ביגוד והנעלה, ביטוח רפואי ותרופות, צעצועים ועוד עומדים בסך של – 2,700 ש"ח לחודש. ואילו סך ההוצאות של הבן השני ושמו א.ט הכולל גם כן את פירוט הוצאות אילו בתוספת של הוצאות עבור טיטולים ומוצרים הגייניים של פעוט קטן עומדים בסך של – 3,000 ₪.
18. ועוד, הנתבעת עמדה בתשלומים עבור הוצאות בגובה מחצית המשכנתא בסך של- . 2,725 ₪.
19. וכן גם הוצאות מדור חודשיות כגון : ארנונה, חשמל, מים, גז, חומרי ניקוי ועוד בסך של 1,259 ₪.
20. נוסף על כך, נדרש מהאב לשאת בנטל הוצאות חינוך הילדים, לרבות הוצאות שכר לימוד שוטף, צהרון, דמי ביטוח, דמי ועד, חוגים, תנועות נוער, שיעורי עזר ושיעורים פרטים וכן קייטנות בחופש. וכן התבקש מבית המשפט הנכבד להטיל על האב לשאת אף בתשלומים עבור הוצאות רפואיות חריגות של הקטינים שאינן מכוסות ואינן מסופקות ע" הביטוח הרפואי הממלכתי כגון: טיפולי שיניים, עדשות, מדרסים ועוד.
21. כלומר על האם תשלומים גבוהים לשם גידול הילדים על סך של לפחות – 10,000 ₪."
ביחס לאמור בסעיף 17 לסיכומים, אדגיש כי אין צורך לומר כי הקטין א.ט הינו יליד 25.7.19 וההתייחסות אליו בסיכומים כפעוט הנזקק לטיטולים אינה ברורה ואינה ראויה. האמור מצטרף לשלל הנתונים השגויים והלא "מדוייקים" וזאת בניסוח זהיר המופיעים בסיכומי האם ואשר על פי הם היא מבקשת כי ייפסקו מזונות הקטינים.
69. האב בסעיף 70 לסיכומיו טען כי "צרכי הילדים הם צרכים רגילים. התובעת ניסתה להטעות את כבוד ביהמ"ש ותבעה סכום מופקע עבור הוצאות הילדים, אשר לא מהווה אינדיקציה אמיתית באשר לצרכיהם. האב מכיר היטב את צרכי הילדים, שכן הוא מטפל בהם מאז שנולדו.".
בסעיף 72 לסיכומיו הוסיף וטען "צרכי הילדים ההכרחיים הבסיסיים האמיתיים לחודש בבית האב הנם: מזון וכלכלה, לשני הילדים – 600 ₪, ביגוד והנעלה לכל ילד – 100 ₪ צרכי הבריאות – הוצאות קופ"ח לכל ילד – 75 ₪, בסה"כ מזונות הכרחיים לשני הילדים ביחד לחודש ללא מדור 850 ₪".
מנגד בסעיף 81 לסיכומיו טען: "הוצאות האב על עצמו ועל הילדים: מעבר לדמי המזונות ששילם האב, הוא שילם עד לאחרונה גם מחצית מהחזר המשכנתא בסך של 2,724 ₪ לחודש ומחצית מהחזר הלוואה של הצדדים לבנק בסך של 694 ₪ לחודש. כעת (ובעבר) משלם האב, דמי שכירות בסך של כ- 3,700 ש"ח לחודש. ההלוואה בחשבון הפרטי בסך של 24,400 ₪ – סך של 1,500 ש"ח לחודש. כמו כן, הוא משלם עבור צרכי מזון, כלכלה, ניקיון ופארם, דמי אחוקת דירתו, ביגוד, הנעלה, בריאות, נסיעות, הוצאות על בילויים לילדים (בריכה, גיימבורי ועוד) ועוד כיוצ"ב, עבור הילדים בביתו ועבורו, כ – 5,500 ש"ח לחודש. מאז 17.8.22 מגדל האב את ילדיו באופן כמעט שווה (6-8) ומאז 24.04.23 הוא מגדל את ילדיו באופן שווה לחלוטין ומפרנס אותם מחצית מן השבוע אף בביתו, מעבר לדמי המזונות שהוא משלם. עוד משלם האב את חלקו (מחצית) בעלויות המסגרות לחודש: …".
70. הצרכים כפי שפורטו על ידי האם נתבעו על דרך ההפרזה ולא הוכחו כלל. מנגד צרכי הקטינים כפי שכומתו על ידי האב בסעיף 72 לסיכומיו הינם על הצד הנמוך ובכל מקרה אינם מתיישבים עם האמור בסעיף 81 לסיכומיו הוא. עוד יודגש כי הצדדים כמעט ולא נחקרו על צרכי הקטינים.
71. באשר לצרכי הילדים נקבעו בפסיקה חזקות עובדתיות, על פיהן סך ההוצאה עבור צרכיו ההכרחיים של קטין היא בין 1,600 ₪ לבין 1,800 ₪ לחודש, לא כולל הוצאות חינוך, מדור והוצאות אחזקת המדור (הסכום המוערך עבור צרכים הכרחיים נע בין 1,200 ₪ לבין 1,400 ₪). ראו: בר"ע (מחוזי ת"א) 1895/02 ב.י. נ' ב.נ. (2003); ע"מ 789/05 (מחוזי י-ם) ע.ד. נ' ע.י. (2006); בע"מ 8542/10 פלוני נ' פלונית (2010); בע"מ 919/15 בפסקה 22 לחוות דעתו של השופט פוגלמן; עמ"ש (ת"א) 1971-12-16 פלוני נ' פלונית (2019); עמ"ש (חיפה) 26409-10-18 מ.ש. נ' ק.ש. (2019); עמ"ש (מרכז) 21704-03-18 א.ו. נ' א.ו. (2019); רמ"ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ. נ' א.נ. (2018).
72. בעמ"ש (מרכז) 45565-07-20 א. פ נ' ק. פ [פורסם בנבו] (18.2.21) סעיף 20 נקבע בפסק הדין:
"כפי שצוין ע"י בית משפט קמא, ולמעשה אף אחד מהצדדים לא חלק על כך, שיעור צרכי קטין המחלק את זמנו בין שני בתים לא יפחת על דרך הכלל מסך של 2,250 ₪ לחודש, כאשר סך זה אינו כולל את עלויות מדורו ואחזקתו. הערכה זו התקבלה ע"י עשרות מותבים בערכאות השונות והיא מהווה, מזה זמן, מעין כלל אצבע בקביעת מזונות קטין הנדרש לרמת חיים "רגילה" (ראו לעניין זה רמ"ש (מרכז) 59188-10-18 נ. נ' נ. [פורסם בנבו] (2018); עמש (תל אביב) 12792-10-19 – ע' נ' נ' ע' ע' נ', [פורסם בנבו] (2020) ; עמ"ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ' ל.צ.ס. [פורסם בנבו] (22.9.20) תלהמ (ירושלים) 6984-07-19 – פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] (2020); עמ"ש (חיפה) 56000-10-18 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (2019); עמ"ש (מרכז) 21704-03-18 א.ו נ' א.ו [פורסם בנבו] (2019))."
73. בכל הקשור לסוגיית המדור הובהר בעניין עמ"ש 65692-11-19 ס. נ' ס. [פורסם בנבו] (22.9.20) כי על מנת שלא ליצור חשש לבית עני ובית עשיר (דוגמה אב השוכר דירה ב – 10,000 ₪ אל מול אם השוכרת דירה ב – 5,000 ₪ כאשר האב יטען לקיזוז חלקו העודף בהוצאות המדור) יש לקבוע עלות מדור סבירה ולחלוק את אותה עלות בין הצדדים ע"פ יחס השהייה ויחס ההשתכרות בניהם.
מכתבי בין דין שהוגשו בפניי עולה כי האב שוכר דירה ומשלם בגינה דמי שכירות בסך של 3,700 ₪.
האם בסיכומיה לא התייחסה כלל להוצאה בגין מדור ובסיכומיה סעיפים 16 לסיכומים בתביעה הרכושית ו- ס' 18 לסיכומים בתביעת המזונות היא מציינת כי היא נושאת במחצית מהחזר המשכנתא בסך של 2,725 ₪.
יודגש כי סיכומי האם הוגשו ביום 23.7.23 לאחר שדירת הצדדים נמכרה כבר ביום 27.3.23. התובעת עצמה בסעיף 17 לסיכומיה בתביעה הרכושית מציינת כי הדירה נמכרה וכי הצדדים הסכימו על חלוקה שווה של התמורה.
חרף האמור אין בסיכומיה של האם התייחסות כלשהי לרכיב המדור וההוצאה בגינו. לעניין זה אדגיש כי כאמור לעיל ביום 31.8.23, הגישה האם בקשה לצרוף ראיה, בה עתרה לצרופה של הודעה על סיום העסקה מיום 8.8.23. בנסיבות אלה מצופה היה ממנה להידרש אף לעניין זה ולצרף חוזה שכירות. הימנעותה מלעשות כן פועלת לחובתה.
משהאב שוכר דירה ומשלם עבורה סך של 3,700 ₪ ומשהאם לא התייחסה לאמור בסיכומיה מטעמים השמורים עמה, הנני קובע כי ההוצאה בגין רכיב המדור של האם זהה להוצאה בגין רכיב זה אצל האב, היינו 3,700 ₪ וכך גם רכיב הוצאות החזקת המדור.
74. עוד אציין לעניין רכיב המדור, כי בסעיף 75 לסיכומיו טען האב : "האישה לא אמרה אמת לכבוד ביהמ"ש אף לעניין הוצאות אחזקת המדור. כל האמור לעניין זה הנו שקר מגובה במסמכי האישה עצמה. לדוגמה: היא טענה שהיא משלמת עבור חשמל 325 ש"ח לחודש, אך לפי קבלה שהיא צרפה, מדובר בסך של 375 ש"ח לחודשיים וכך הלאה בכל נושא ונושא. מה גם, שמאהבה התגורר בדירה במהלך שנות ניהול ההליכים ומובן שההוצאות בגין כך גדלו והרי לא מצופה מהאב שנזרק מדירתו, שישלם הוצאות עבור המאהב. גם עתה היא מתגוררת עם בן זוג בדירה, כפי שהיא כתבה בתביעת הגירושין שהגישה לבד"ר (האב אמר לה שהוא מוכן להתגרש ומה טעם היה להגיש תביעה זו) לעניין זה, אי האמיתות בנוגע להוצאות אחזקת הדירה, פורטו בהרחבה בסעיפים 85, 83, 82, 81 לתצהיר העדות הראשית השני מטעם האב. כל המסמכים שהיא צרפה, מוכיחים שכל מה שהיא תבעה בנושא הוצאות המדור הנו שקר. בנוסף, לצדדים לא היו כבלים (לעניין שמירה על רמת חיים) והתשלום עבור האינטרנט היה בסך של כ – 100 ש"ח לחודש. זאת ועוד, חומרי ניקוי, הוצאות תיקונים ואחזקה הן לא רכיב הוצאות אחזקת מדור ובתי המשפט לא פוסקים כי על האב לשלמם. כבוד ביהמ"ש מתבקש לדחות את התביעה לעניין הוצאות אחוקת המדור. גם לאב יש הוצאות אחזקת מדור והילדים גדלים באופן שווה גם בביתו. כבוד ביהמ"ש מתבקש להורות כי כל אחד מן הצדדים יישא בהוצאות אחזקת המדור בביתו".
טענת האב למגורי האם עם בן זוג לא הוכחה כלל. האם לא נחקרה על האמור והאב לא הביא כל עדות או ראיה להוכחת האמור. ככל שיש ממש בטענת האב כי האם טענה זאת בתביעת הגירושין שהגישה מצופה היה ממנו כי יגיש לתיק העתק של כתב התביעה ומשלא עשה כן הדבר פועל לחובתו. לפיכך אין להפחית את ההוצאה בגין רכיב המדור אצל האם, כפי שקבעתי לעיל בסך של 3,700 ₪ לחודש, בשל הטענה למגורים עם בן זוג, משזו לא הוכחה.
בנסיבות תיק זה ובהעדר כל דיון ו/או הוכחה אחרת באשר לצרכי הקטינים מצאתי כי יש להעמיד את צרכי כל אחד מהקטינים בהתאם לחזקה שנקבע בפסיקה ולפיה קטין המחלק את זמנו בין שני בתים שיעור מזונותיו לא יפחת על דרך הכלל מסך של 2,250 ₪ לחודש, כאשר סך זה אינו כולל את עלויות מדורו, אשר כאמור לעיל נקבעה על סך של 3,700 ₪ ואחזקתו אשר זהה בשני הבתים אותה הנני מעמיד על סך של 700 ₪ לחודש.
74. הגם שקבעתי במסגרת פסק הדין את כל הנדרש לשם קביעת מזונות הקטינים בעקבות בע"מ 919/15 ו- עמ"ש (ת"א) 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב. (פורסם בנבו] (20.12.2017) לא מצאתי כי במקרה דנן על נסיבותיו המיוחדות ולאור הקביעות העובדתית שבו לפסוק את מזונות הקטינים בהתאם לנוסחה המקובלת. הטעם לכך נעוץ בעובדה שכאמור לעיל נתוני הצדדים ביחס להכנסתם מעבודה, כמו גם הכנסתם הפנויה / יחס הכנסות הינו זהה (הכנסה משכר עבודה בסך של 12,000 ₪ והוצאה בגין רכיב המדובר בסך של 3,700 ₪( ומשזמני השהות הינם שווים לחלוטין 50% אצל כל אחד מהצדדים. לכך מצטרפת העבודה כי מי מהצדדים לא ערך תחשיב בהתאם לאמור.
75. עוד אוסיף לעניין זה כי בעמ"ש (תל אביב-יפו) 32172-11-17 ע. ש. (קטינה) נ' נ. ש [פורסם בנבו] (10.1.19) נקבע ע"י כב' השופטת יהודית שבח בסעיפים 8 ו-9 לפסק הדין:
"8. אעבור עתה לפסיקת המזונות לפי תחשיב מתמטי מדוייק המשקף את שלושת זרועות המשולש: צרכיו של הקטין, חלוקת זמני השהות, ויכולתם הכלכלית של ההורים.
אין מחלוקת כי אף שפסק הדין בבעמ 919/15 עוסק בקטינים המצויים במשמורת משותפת של הוריהם וביכולת כלכלית דומה, השלכותיו רחבות יותר ומאצילות אף על חיובי מזונות במשמורת שאינה משותפת, בהסדרי ראיה שאינם שווים או דומים, אף ביכולת כלכלית שונה. אלא שמכאן ועד לפסיקת סכום המזונות לפי נוסחה מתמטית קבועה המשקללת באופן קר את היחס בין זמני השהות ובין היכולות הכלכליות, והגוזרת את סכום המזונות הראוי מתוך אומדן צרכי הקטין לפי יחס זה – רחוקה הדרך.
9. בעמ 919/15 אכן שינה סדרי עולם באשר לחיוב אב יהודי לשאת במזונות ילדיו הקטינים בגילאי 6 עד 15. לא עוד הפחתה של 25% מהסכום שהיה נפסק לו היו הקטינים במשמורת בלעדית אצל האם, כי אם "בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה". אלא שמדובר בעיקרון לפיו יש להתחשב באופן ממשי ביכולות הכלכליות ובזמני השהות, לאו דווקא בנוסחה מתמטית קבועה.
פסיקת מזונות אינה מדע מדויק, והיא תמיד תלוית נסיבות ונתונים קונקרטיים, ומכך נגזרת גם התערבותה המצומצמת של ערכאת הערעור בתיקים אלו (בעמ 4589/05 פלוני נ' פלוני, בעמ 8915/15 פלוני נ' פלונית).
גישה זו נותרה על מכונה גם לאחר פסק הדין בבע"מ 919/15".
עוד ראו לעניין זה האמור בסעיף 12 לפסק דינו של כב' השופט שוחט וזאת חרף התוצאה השונה אליה הגיעו כב' השופט שאול שוחט וכב' השופטת יהודית שבח:
"אכן, התחשיב האמור אינו סוף פסוק (עמ"ש 14612-10-16 פ' ב' נ' א' ב'; 20.12.17) אלא רק נקודת מוצא (עמ"ש 56050-06-17 ש' י' נ' ש' י'; 7.10.18, לא פורסם)".
כן ראו האמור בפסק דינה של כב' השופטת גאולה לוין ב- עמ"ש (באר שבע) 30516-10-18 י.ר נ' ש.ר [פורסם בנבו] (2.6.19) בסעיף 41 לפסק הדין:
"נוסחה המשכללת את ההכנסות הפנויות, חלוקת זמני השהות וצרכי הקטינים היא כלי עבודה שימושי לקביעת סכום המזונות, אך יש להתייחס אליה בערבון מוגבל, בשל חוסר היכולת לחשב במדויק – ובמיוחד חוסר היכולת לנבא במדויק – את הערכים המוצבים בנוסחה. לצד הנוסחה, על בית המשפט להעריך את מכלול הנסיבות, ולקבוע את המזונות גם על סמך התרשמות כללית מהצדדים. כך למשל, על בית המשפט להעריך מי מההורים עתיד לשאת בהוצאות שאינן תלויות שהות. בסופו של יום, פסיקת מזונות אינה מדע מדויק, היא נגזרת מתוך נתונים, הערכות ואומדנות, על יסוד מלוא התמונה הנפרשת בפני הערכאה המבררת."
76. בשים לב לכל האמור לעיל, יחס ההכנסות השווה והזהה בין הצדדים, זמני השהות השווים לחלוטין, הלכת בע"מ 919/15 והדין החל הנני קובע כי עם הגיע כל קטין לגיל 6 אין לחייב את האב בתשלום מזונות לאם עבור הקטינים. כאמור לעיל הקטין ג.ט הינו יליד 17.2.17 ולפיכך ביום 17.2.23 מלאו לו 6.
באשר לקטין א.ט אשר הינו יליד 25.7.19 האמור לעיל יחול בהתאמה עם הגיעו לגיל 6 (25.7.25).
באשר לתקופה שעד שימלאו לקטין א.ט 6 שנים, כאמור לעיל, בתקופת גיל זו האב חב בצרכיו ההכרחיים של הקטין באופן אבסולוטי. עם זאת, בחיוב האב במזונות הקטין בעבור תקופה זו יש לקחת בחשבון את חלוקת זמני השהות, שכן לעת שהקטין שוהה אצל האב הוא נושא בהוצאותיו במישרין. בקשר לכך, קיימת חוסר אחידות בפסיקה לגבי שיעור ההפחתה והרכיבים שיופחתו: בבע"מ 318/05 פלוני נ' פלונית [פורסם בבנו] (30.1.16) – נקבע "כלל אצבע" של הפחתה בשיעור של 25% מהצרכים ההכרחיים, ללא הפחתה מחיוב האב בתשלום המדור והוצאותיו על סמך ההנחה שחלק ניכר מההוצאות אינן תלויות שהות; עמ"ש (מרכז) 25027-02-14 ל.ר. נ' ד.ר. [פורסם בבנו], (6.1.15) – בו נקבע כי שיעור ההפחתה יכול להגיע עד כדי 50% וכולל את חלקו היחסי של הקטין במדור ובהוצאות החזקתו שכן האב עצמו נושא בהוצאה מוגדלת בגין המדור; וכן עמ"ש (ת"א) 1180-05-14 א' א' נ' מ' א' [פורסם בנבו], (26.3.15) – הפחתה של 50% וכן ראיית המדור של הקטין אצל האם כצורך מדין צדקה אותו יש לחלק בין ההורים בהתאם לדיני הצדקה. לעניין זה ר' גם סקירת הגישות השונות בבע"מ 919/15 הנ"ל.
בשים לב לכל האמור לעיל מצאתי כי יש להעמיד את מזונות הקטין א.ט הגיעו לגיל 6 על סך של 1,300 ₪ כולל מדור ואחזקתו.
77. סיכום
עד חודש מרץ 2023 כולל תעמוד בתוקפה החלטתי למזונות זמניים מיום 30.1.22.
החל מיום 1.4.23, ועד חודש ינואר 2024 (כולל), תעמוד בתוקפה ההחלטה למזונות זמניים מיום 11.5.23, אשר ניתנה בבקשה מס' 21.
החל מחודש פברואר 2024, ישלם האב למזונות הקטין א.ט באמצעות האם, סך 1,300 ₪ לחודש.התשלום ישולם ב-1 לכל חודש מראש.
המזונות עבור הקטין א.ט ישולמו עד חודש 7/2025 (יולי) כולל (החודש בו ימלאו לקטין א.ט 6. בגין הקטין ג.ט לא ישולמו לידי האם מזונות.
הצדדים יישאו בחלקים שווים (50%) בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא ובלבד שסכום ההוצאה עולה על 100 ש"ח, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים / עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים / רגשיים, אִבחונים לרבות אִבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופ"ח ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא א"כ ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן ע"י הורה אחד בלבד שאז רק ההורה המממן זכאי ליהנות מהחזר זה. כל הוצאה רפואית כנ"ל תעשה על יסוד אסמכתא מגורם רלוונטי המאשר את נחיצותה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת מתועדת טרם הוצאת ההוצאה/קבלת הטיפול, על מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 10 ימים מיום משלוח האסמכתא.
הצדדים, יישאו בחלקים שווים (50%) בהוצאות החינוך כדלקמן: אגרות חינוך, שכר לימוד וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוכית ו/או למסגרת החינוכית לרבות ועד הורים, , צהרון, חוגים, שיעורי עזר (ע"פ המלצת הגורם הרלוונטי), תנועת נוער וחוגים. מובהר בזאת שהחיוב בגין רכיב הצהרון מוגבל עד הגיע כל קטין לסיום כיתה ג'. כן הצדדים יישאו הצדדים בעלות של מחזור קייטנה אחת בחופשת הקיץ. בטרם רישום לקייטנה על הצדדים להסכים לעלותה של הקייטנה ובהעדר הסכמה התשלום יהא בהתאם לעלות קייטנה עירונית/ מתנ"ס.
כל הוצאה חריגה אחרת שלא נכללת לעיל, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו באופן מתועד (לרבות בתקשורת המתועדת).
הורה אשר יישא בסכום העולה על שיעור חלקו בגין ההוצאות המפורטות לעיל ("ההורה המשלם") יקבל מהורה השני ("ההורה החייב") את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת עד ליום העשירי בכל חודש, כאשר ההתחשבנות תכלול את כל החיובים בגין החודש החולף.
כל הודעה ו/או מידע לרבות מסמכים, בכל הקשור לחיובי המזונות, שעל הורה אחד להעביר להורה השני, יועבר באחד מאופני התקשורת הבאים – להלן: "תקשורת מתועדת": דוא"ל / תקשורת סלולרית (כגון: WhatsApp) דואר רשום, כאשר ההורה השולח איננו מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע / מסמכים.
למען הסר ספק מובהר כי תוקף החיובים בסעיפים קטנים ד' – ו' כמו גם תוקף החיוב כאמור בס"ק ג' הינו מיום 1.2.2024. יובהר כי האמור נקבע על מנת למנוע מהצדדים מחלוקות באשר לביצוע התשלומים על פי הסעיפים הנ"ל, והצורך בתיעוד לצורך ביצועם.
החל מחודש פברואר 2024 תחולק קצבת הילדים המתקבלת מאת המוסד לביטוח לאומי בין הצדדים בחלקים שווים ביניהם.
הוצאות משפט
78. משהתקבלה תביעת האב לקביעת זמני שהות שווים ואחריות הורית שווה ומשותפת וכן תביעתו לפירוק שיתוף, בשים לב כי תביעת המזונות שהגישה האם התקבלה בחלקה ותביעתה בעניין החזקת הקטינים וזמני השהות נדחתה יש לפסוק את הוצאות האב. לעניין זה יש לקחת בחשבון כי במסגרת התובענות שבין הצדדים ולצורך הכרעה בהן התקיימו 3 קדמי משפט וישיבת הוכחות והוגשו סיכומים. כמו כן ולעניין זה יש לקחת בחשבון את התוצאה אליה הגעתי בפסק הדין ובעיקר את התנהלותה הנפסדת של האם, אשר נמשכה אף בסיכומיה, הכל כמפורט לעיל. בהתנהלותה תוך ריבוי הבקשות שהוגשו על ידה, כפתה האם על האב הליך ארוך ויקר ובעיקר קשה וכואב תוך שהיא אינה חסה על נפשם של הקטינים. בשים לב לכל האמור לעיל מצאתתי כי יש לחייב את האם בהוצאות משפט בסך של 25,000 ₪. ההוצאות ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ וככל שלא ישולמו במועד שנקבע יישאו הפרשי ריבת והצמדה מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום בפועל.
79. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את כל התיקים שבין הצדדים: תלה"מ 11300-01-22, תלה"מ 11324-01-22, תלה"מ 45307-01-22 ו – תלה"מ 17667-01-22.
80. פסק הדין ניתן לפרסום לאחר השמטת כל פרט מזהה לרבות ובפרט שמות הצדדים, הקטינים פרטי זיהוי של נכס המקרקעין ו/או כל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, כ"ג טבת תשפ"ד, 04 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.
