בפני
כב’ השופט שמואל בר יוסף
מבקש
ג.ש.ר
נגד
משיבה
ה.א
החלטה
ביום 9.5.2022 (במסגרת ה”ט 7780-05-22) הגיעו הצדדים להסכמה לפיה “ימונה מומחה, על מנת שיגיש חוות דעת לעניין המסוגלות ההורית של הצדדים, מסוכנות (ככל שקיימת), והסדרי השהות של הקטין עם כל אחד מהוריו” (להלן: חוות הדעת).
ביום 30.8.2022 הוגשה חוות הדעת.
כמסתבר מהבקשה דנן, מתנהל כנגד המבקש הליך פלילי, פועל יוצא של תלונה שהגישה נגדו המשיבה. הצדדים בהליך האמור הופנו לגישור פלילי.
המבקש עותר להתיר לו להשתמש בחוות הדעת במסגרת הגישור הפלילי. לטענת המבקש, ממצאי חוות הדעת, בדבר היעדר מסוכנות מצדו, ובדבר אישיותה של המשיבה (לרבות הקביעה בחוות הדעת, בדבר נטייתה לראות בכל הגברים אנשים אלימים ללא תואם למציאות), יסייעו לו להוכיח את חפותו.
המשיבה טוענת, שחוות הדעת עוסקת בנושאים שהינם בליבת הפרטיות המוגנת על ידי סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט, תשמ”ד-1984 (להלן: החוק), וזאת גם בנוגע לבנם הקטין של הצדדים (להלן: הקטין). עוד טוענת המשיבה, שמדובר בחוות דעת מוטית, שטרם עמדה במבחן משפטי, בשים לב לגישור אליו פנו הצדדים. מוסיפה המשיבה וטוענת, שהיא הייתה קורבן לאלימות מצד המבקש, ואין לאפשר לו להשתמש בחוות הדעת כדי לקעקע את אמינותה.
בקשה זו עניינה בממשק בין הליך המתנהל בפני בית משפט זה בדלתיים סגורות, ולכן אסור בפרסום (סעיף 70(א) לחוק), לבין הליך המתנהל בפני ערכאה אחרת. לצורך הכרעה יש לאזן בין זכותו של המבקש לניהול הליך הוגן, לבין זכותה של המשיבה (והקטין) לפרטיות (בש”פ 7990/14 אליהו מקונן נ’ מדינת ישראל (נבו 29.12.2014), להלן: פרשת מקונן).
מדובר בשתי זכויות-בת לזכות החוקתית לכבוד (סעיפים 5 ו- 7(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ור’, שניים מרבים: בג”ץ 8425/13 איתן מדיניות הגירה ישראלית ואח’ נ’ ממשלת ישראל (נבו 22.09.2014), עע”מ 398/07 התנועה לחופש המידע נ’ מדינת ישראל – רשות המיסים, סג(1) 284 (2008) ). על מנת לאזן בין האינטרסים המוגנים על ידי הזכויות האמורות, יש לאמוד את הנזק שעלול להיגרם למבקש אם תישלל ממנו האפשרות להשתמש בחוות הדעת במסגרת הגישור הפלילי, לעומת נזקה של המשיבה בגין שימוש זה.
הצדק עם המשיבה, שמדובר בחוות דעת העוסקת באבחנות אישיותיות, החושפת עניינים שהם בליבת פרטיותו של אדם. נושאים כגון דא מונחים בבסיס הרציונאל של ניהול הליכים בבית משפט זה בדלתיים סגורות רע”א 3007/02 יואב יצחק נ’ ארנון מוזס, נו(6) 592, 600 (2002) ). עם זאת, לא מדובר בחשיפה רבתי של חוות הדעת, אלא להצגתה בהליך גישור פלילי. על פי הנוהל הרלוונטי (נוהל הנשיאה חיות מספר 2-21), גישור פלילי “(ו)יתנהל בדלתיים סגורות. התיק יהיה פתוח לפני השופט המגשר, צוותו והצדדים לגישור הפלילי בלבד”. לפיכך, חשיפתה של חוות הדעת היא מינורית בהיקפה, המעגל הפרסונלי הנחשף לה הוא מקצועי במהותו, וכל זאת בדלתיים סגורות, משמע איסור הפרסום ממשיך לעמוד בתוקפו.
לנוכח האמור, נחה דעתי שהנזק בגין פגיעה בפרטיותה של המשיבה אינו שוקל למול פגיעה אפשרית בזכותו של המבקש לניהול הליך פלילי הוגן, בשים לב לכך שתוצאותיו של ההליך הפלילי עלולות להיות חמורות, עד כדי שלילת חירותו.
אין באמור כדי לקבוע מאומה באשר למשקלה הראייתי של חוות הדעת, ולכן אין מקום לעסוק, במסגרת זו, בטענות המשיבה באשר לגוף חוות הדעת ומשקלה.
המשיבה התייחסה בטיעונה לחיסיון (ככל הנראה הכוונה היא להוראת סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ”א-1981). קיימת קרבה רעיונית בין אסור פרסום לבין חיסיון, ודומה שהשיקולים במקרה זה יהיו דומים. ברם, מדובר בנושאים שונים, לגביהם נקבעה בפרשת מקונן ‘חלוקת העבודה’, לפיה טענת חיסיון (ככל שתועלה) היא עניין לשופט בהליך הפלילי לענות בו.
אשר על כן, אני מתיר למבקש לעשות שימוש בחוות הדעת במסגרת הליך הגישור הפלילי.
אין צו להוצאות.
ניתן לפרסום, ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, ה’ חשוון תשפ”ג, 30 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.
