בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
לפני כבוד השופט דניאל בן טולילה
המאשימה:
מדינת ישראל – פרקליטות מחוז דרום
ע"י ב"כ עוייד שלום שיפר
הנאשמים:
1. עמרם כנפך
נגד
עייי בייכ עוייד רונן טל ועוייד ורד אברהם
2. יצחק דרי
3. חברת כד – גל ייזום והשקעות
עייי בייכ עוייד אלכס רון שפירא
4. יחיאל אבו – נדון
5.חברת אבו יחיאל לבניין – נמחקה
עייי בייכ עוייד דוד גולן ועוייד רוזנבלום
6. זיוה בת יוסף כהן – נדונה
7. חברת "קדמת עדן" – נמחקה
עייי בייך עוייד פינקלשטיין
8.הרצל בן אשר שמריז – נדון
9. חברת שומרז לבניין ופיתוח
עייי בייכ עייד שרון ועקנין
10 יצחק בן משה חדד – נדון
–
נמחקה
11.חברת יחד הבונים, ניהול ואחזקות – נמחקה
עייי בא כוחו עוייד יעל גרוסמן, ועוייד אילן שאדי
1 מתוך 324
27 פברואר 2022
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
תוכן עניינים
מבוא
האם מותר לחבר מועצה לעסוק בנדליין בתחומי העיר בה הוא מכהן
מהות הפעילות הנדלנייית של הנאשמים 1 ו-2
–
ניגוד עניינים – מסגרת נורמטיבית
הכללים למניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות, 1984
סעיף 47 לחוק התכנון והבניה
מערכת היחסים בין הנאשם 1 ל – ני 2
עבירת השוחד
–
מסגרת נורמטיבית
אישום ראשון – בית החלמה ליולדות :
תמצית האישום וגדר המחלוקת
שאלת קיומו של מתת
בעד פעולה הקשורה לתפקידו
ראיות בדבר מעורבות נאשם 1
השפעה על החלטות הועדה
אישום שני: ניגוד עניינים – נחל לכיש
תמצית האישום וזירת המחלוקת
מרמה והפרת אמונים, מסגרת נורמטיבית ויישום
אישום שלישי – מגדלי נוף
תמצית אישום וזירת המחלוקת
גרסת נאשם 1 במשטרה ובבית המשפט
עדות דוד יפרח, עוייד אביטל, אלי שאבי, עוייד אלי דיין
עדות ירון מרגי, דוד אזוגי, עוייד מיכאל צילקר
ראיות התומכות בכך שאין המדובר בתיווך
חלוף הזמן ושאלת ניטרול ניגוד העניינים
טענת הגנה מן הצדק – אכיפה בררנית
עמי 6
עמי 9
עמי 14
עמי 16
עמי 23
עמי 33
עמי 43
עמי 46
עמי 49
עמי 53
עמי 56
עמי 78
עמי 88
עמי 89
עמי 96
עמי 98
עמי 105
עמי 108
עמי 111
עמי 120
עמי 124
אישום רביעי – מבוא אשדוד
עמי 127
עמי 128
עמי 131
עמ' 134
עמי 147
עמי 153
עמי 159
עמי 166
עמי 168
עמ' 171
עמי 174
עמי 186
עמי 194
עמ' 202
עמי 214
עמי 225
עמי 231
עמ' 232
אישומים שישי – שביעי :
עמי 241
תמצית האישום וגדר המחלוקת
הסכם התקשרות מתחדש מידי שנה – משנת 2000
מתן האופציה במחיר עלות
פעולות לקידום פרוייקט מבוא אשדוד ע"י ני 2
גרסתו של ני 2 במשטרה ובבית המשפט
מתן מיליון וחצי ₪ לנאשם 2, הלוואה או מקדמה
העברת 46,893 ₪ מזיוה כהן לנאשם 2 – דמי תיווך או כספי שוחד
ניהול ספרי חשבונות כוזבים והלבנת הון
הפרת אמונים לנאשם 1
תמצית האישום וגדר המחלוקת
אישום חמישי – רובע ט"ז
עדות גלעד פרימק, יואל ישראל, עדות משה חכם
ההסכמים הכתובים
התשלום בסך 453,055 ₪ מחברת פרימק לקדמת עדן
גרסת נאשם 2 במשטרה ובבית המשפט
פסק דין גוזלן – דיבור בשני קולות
הדיבור ייבעד פעולה הקשורה בתפקידו הציבורי
עבירות מס הכנסה והלבנת הון
טענת "הסתמכות על עצת עורך דין"
טענת "הגנה מן הצדק"
2 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
477 כאשר נשאל כיצד בהודעתו הקודם לא זכר דברים אלו, השיב "אני זכרתי מהרגע הראשון על
היחידות אוויר, רק רציתי להיות בטוח ב-100 על 100, במיוחד שהכנסתם את הקבלן לעימות
איתי […] אם תקראי את ההודעה טוב, את תראי שרמזתי על היחידות אוויר" (שם, עמ' 16).
הסברו זה של הנאשם 1 למעבר קיצוני משכחה כמעט מוחלטת (בחקירתו הראשונה) לריבוי
הפרטים אותם מוסר בחקירתו זו, אך בשל חשיפתו לכיתוב על החשבונית, נועד לכישלון. כך למשל
יש לתהות מה בדיוק ברישום על החשבונית הביאו להיזכר לגבי עוייד דוד אביטל: "ישבתי איתו
הרבה מאד פגישות. עו"ד אביטל ייצג את בעל המאגר, לא זכור לי שמו, טיפלתי ושכנעתי אותו
למכור וגם התווכחנו על גובה המחיר, גישרתי ופישרתי" (שם, עמ' 9). אם ישב עמו לטענתו
בפגישות רבות, נקל לשער שהיה זוכר זאת ללא קשר לכיתוב על החשבונית, בפרט כאשר הכיתוב
בחשבונית מתייחס ליייחידות דיור"י ולא יימאגר מאושר", "יחידות אוויר", "מאגר מוכריי, יייחדות
צפות" (שזו הטרמינולוגיה שבה נקטו המעורבים בהתייחסותם ליחידות אוויר בחקירות ובכלל).
48 נכון יותר לראות בדרישתו של הנאשם 1 לראות את החשבונית כהתנהגות המתיישבת עם מי
שמודע שיש לו מה להסתיר ומבקש לדעת מה יש בידי היחידה החוקרת טרם ימסור גרסה. כפי
שיפורט בהמשך, התעקשותו של הנאשם 1 לראות החשבונית אינה מקרית שכן לחשבונית,
והרשום בה משמעות גדולה (הנאשם 1 רשם בתחילה על החשבונית כי זו נועדה עבור ייעוץ
לפרויקט בעיר אשקלון, נתון שקרי אליבא לכל הדעות, ורק בהמשך הוצאה החשבונית שעל
בסיסה ניתן כסף לנאשם 1 והוצגה לו בחקירתו).
479 לדברי נאשם 1, מי שפנה אליו על מנת שיתווך הוא דוד יפרח. אין לנאשם 1 הסבר משכנע מדוע
קבלן מוכר בעיר יפנה דווקא אליו. הנאשם 1 לא ייצג באופן פורמלי ואף לא באופן בלתי פורמלי,
בעל מאגר מאושר. הנאשם 1 נעדר כל ניסיון קודם בתיווך, לא היה מתווך מורשה וממילא גם לא
פרסם עצמו ככזה. ככל שדוד יפרח היה זקוק להשגת יחידות אוויר, יכול היה לפנות לעירייה לברר
מי הוא בעל מאגר או למי שכאמור פועל מטעמו של בעל מאגר. הנאשם 1 בעצמו מציין כי עצם
איתור בעל מאגר אינו בבחינת סוד. פנייה לנאשם 1 בנסיבות האמורות, לא רק שאינה מהלך טבעי,
אלא יש לראותה כמהלך חריג.
480 נאשם 1 בדוחק מנסה להסביר את הפנייה החריגה אליו בכך שהיה קושי לשכנע את בעלי המאגר
שימכרו: "הם לא נמכרו לכל אחד, והם לא מכרו לכל אחד" (ת/234, עמ' 14). אין לנאשם הסבר
מה היה "השכנוע" המיוחד שלו שהביא את בעלי המאגר, לדבריו, למכור את יחידות הדיור
ליימגדלי נוף", למעט אמירה בעלמא לפיה: "הפרוטקציה הייתה פניה שלי לעו"ד אביטל… זה
תחילה גדולה של תהליך" (ת/234, עמ' 14).
481 הנאשם 1 טען בהמשך החקירה באופן תמוה ביותר כי הוא בכלל אינו יודע מי בעל המאגר שאת
יחידותיו תיווך. לטענתו, הוא ישב עם עו"ד אביטל בין 2 ל-3 פגישות ואביטל הכין טיוטה שאותה
101 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
הוא (הנאשם 1) העביר לעורך הדין של "מגדלי נוף", וראה שעורכי הדין מתואמים. לאחר
שהעסקה יצאה לפועל, ביקש את התשלום עבור התיווך. יפרח ביקש לטענתו שהנאשם 1 יציין על
גבי החשבונית "פרויקט רוגוזין".
42. הכיצד מי שלדבריו החליף טיוטות והיה חלק בלתי נפרד מעריכת ההסכם, אינו יודע בין מי למי
הוא נחתם. תהיה זו גדלה בשים לב לכך ששמו של המוכר (אזוגי דוד) מופיע בראש הסכם
ובהדגשה (ר' ת/16). אם בכך לא די, הנאשם 1 היה זה שנכח בישיבת המליאה בה אישרו את בקשת
משפחת אזוגי לקבל יחידות אוויר באותם תנאים של ייבני אשדודיי ואף הצביע בעד הצעה זו (ראה
ת/16, נספח ב', עמ' 7 לפרוטוקול המליאה מיום 29.6.05). נדמה כי נאשם 1 מבין בשלב זה של
החקירה כי טענתו (הכבושה) בדבר תיווך לא יכולה להיתמך על ידי בעל המאגר (אשר אכן, כפי
שיפורט בהמשך טוען כי אינו יודע במי מדובר) ולכן עליו להתאים מראש גרסתו לכך.
483. הנאשם 1 פירט לגבי נסיבות כתיבת החשבונית: "יפרח אמר לי את שם החברה שעלי לרשום
בחשבונית, וביקש שאציין פרויקט רוגוזין'…" (ת/234, עמ' 11). גרסה זו תתפתח ותשתנה לאחר
שתוצג לנאשם 1 (בהמשך חקירתו) חשבונית מספר 003 שבה מפורט כי מדובר בפרוייקט
באשקלון. הנאשם 1 לא ראה ליידע אף לא אחד מהגורמים בעירייה בכך שלדבריו תיווך ביחידות
אוויר (ת/234, עמ' 17).
484. הנאשם 1 לא שלל בחקירתו את האפשרות כי נטל חלק בישיבות הנוגעות לפרויקט שהדבר תלוי
בנושא שנדון: "נושא למשל שמבקשים הקלה לקו בניין? לא משהו חריג של תוספת של איזו
השבחה של משהו" (ת/234א, עמ' 9). ובהמשך: "אתה שואל אותי האם השתתפת פעם בדיון של
"מגדלי נוף". אני עונה לך שכן, יתכן שכן, יתכן שלא, אני לא יודע, צריך להסתכל בפרוטוקולים"
(ת/234א [תמלול חקירה], עמ' 9). לצד אמירות אלו טען, כי מעולם לא השתתף בישיבות הנוגעות
לנושאים שקשורים ליימהות ההתקשרותיי שלו עם יזם. על מנת להמחיש מה כוונתו "מהות
ההתקשרותי הביא הנאשם 1 דוגמה ליזם שמבקש להגדיל את שטח החנות שלו מ-400 מטר ל-
500 מטר: "הוא יצטרך לבוא עכשיו לוועדה המקומית ולהגדיל את הזכויות ל-500 מטר, אז זה
בוודאי שלא השתתפתי" (ת/234א, עמ' 11).
45. כאשר נשאל באופן קונקרטי האם לאחר שקיבל כ-80,000 ₪ דמי תיווך, מהיזם, היה מותר לו
להשתתף בישיבות הנוגעות לפרויקט הוא לא שלל אפשרות שכזו: ייתלוי מה, כמו שאמרתי לך,
תלוי מה הנושא… אם הנושא בליבת ה… הנושא שלשמו קיבלתי תמורה" (ת/234א, עמ' 15).
ובהמשך: "אני זוכר כדוגמה… שלא השתתפתי בכלל בדיונים ובקדנציה הזאת שהמגרש בג'
[הכוונה למגרש של "בית החלמה יולדות" – ד.ב.ט] עלה… שהמגרש הזה עלה לוועדה בקדנציה
הזאת, יצאתי מהדיון, אמרתי שאני מנוע מלהשתתף… זה כבר לא שלי, זה כבר מכרו אותו לבן
אדם אחר, זה בן אדם אחר, יזם אחר שאני לא מכיר אותו בכלל… כיוון שהייתי בהליך משפטי
102 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
אמרתי אני נמנע הלכתי לחומרה… לא ראיתי בזה ניגוד עניינים אבל ראיתי בזה להחמיר על
עצמי" (ת/234א, עמ' 19).
486 בניגוד לכל האמירות שצוטטו לעיל בהן לימד הנאשם 1 זכות על עצמו, בפועל, הוא נהג הפוך:
הנאשם 1 לא דיווח מאומה ליועץ המשפטי או ליושב ראש הוועדה על טובת ההנאה האישית שיש
לו בפרויקט, והשתתף בישיבות הנוגעות לפרויקט, בחלקן, ישיבות מהותיות שנערכו בשנת 2008
הנוגעות לתוספת של 6 יחידות דיור (פנטהאוזים).
487. גם הנאשם 1 מודע לכך שהישיבה בשנת 2008 רחוקה מלהיות טכנית ועל כן, מצדיק השתתפותו
בחלוף הזמן: "לא סתם אתה מציג לי דבר של 2008, פרוטוקול של 2008 שקיבלתי תמורה ב-
2005, אדם שילם לי בעוד 3 שנים?" (ת/234א, עמ' 34). וביחס להשתתפותו בוועדת רישוי ענה:
יזה חותמים בעצימת עיניים, בלי לראות אפילו. תבוא פעם תשתתף בוועדה תראה איך זה עובדיי
(ת/234א, עמ' 36).
48 אמירותיו של הנאשם 1 לגבי היותה של וועדת הרישוי נטולת שקול דעת, נסתרת על ידי דברים
אותם הוא מוסר בעצמו בהמשך החקירה: "… הרשות רישוי התקיימה במשרד של מהנדסת
העיר דאז, רינה קטיף, אליבא, אני לא ידעתי איך הנוהל ברשות רישוי והיא מגישה לי את כל
החוברת, 30 תיקים ואומרת לי תחתום. אני אומר לה מה זה תחתום מה לא מתקיים דיון אומרת
לי לא הכל בדוק הכל מהכל… סליחה אני לא חותמת גומי מה זה אני יחתום על מה…" (ת/234א,
עמי 37).
עדותו של נאשם 1 בבית המשפט:
489 בתמצית, גרסתו בבית המשפט היא כי מי שפנה אליו זה דוד יפרח, אלי דיין, ביחד עם אלי שאבי.
את דוד יפרח הכיר כי הוא עבד באשדוד והיו לו המון פרויקטים (עמוד 446 לפרו' מיום 23.06.19).
לדבריו, פנה לדוד אביטל שאמר שיש לו יחידות אוויר. הוא מתפלא על כך שעורך הדין אביטל
אמר שהוא אינו מכיר אותו. דוד יפרח ביקש שישיג לו 28 יחידות ייכי זה גם מה שהוועדה אישרה
לו, 28 יחידות" (שם, עמוד 446).
40 הוא קישר בין עוייד אביטל לדוד יפרח כאשר עוייד אביטל הודיע לו במפורש שהוא לא משלם דמי
תיווך. הוא הפגיש בין דוד יפרח לאלי דיין. לאחר מכן הוכן הסכם והוא לקח את ההסכם מעוייד
אביטל והעביר אותו לעורך דין מיקי צילקר. מי שבפועל היה הבעלים של הפרויקט היה דוד יפרח
וירון מרגי היה רק בייפרונט". זאת גם הסיבה שלא הכיר את ירון מרגי.
491. בדיעבד, דוד אביטל חשב שהוא מייצג את האחיינים, אבל בסוף דוד אזוגי נקשר עם אלי דיין וסגר
איתו, ככל הנראה על 34 יחידות. דוד יפרח נהג בהגינות ואמר לו כי אמנם הוא חיבר בינם לבין
103 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
אביטל, אבל בסוף לא קנו את היחידות מאביטל אלא רק מדוד אזוגי והוא שילם את מה שסוכם.
הוא קיבל תיווך על 28 יחידות.
492 אשר לדיון בשנת 2008, הוא באופן עקרוני אף פעם לא התנגד לתוספת יחידות דיור כל עוד זה לא
מפריע לאחרים. ההתנגדות של הדיירים הייתה קשורה לעירייה ונגעה בין היתר לפחי אשפה,
וסידורי חניה. הוא לא היה בפוזיציה שתקבע את סדר היום של הוועדה ומכאן גם לא קשור
לקביעתו של היידיון הנוסף". מי שהביא לו את הצ'ק עבור דמי התיווך הוא נאשם 2 שגם הביא לו
את החשבונית.
493 אין לנאשם 1 הסבר מדוע חרף כך שלדבריו הוא תיווך ביחידות אוויר ושכרו נגזר ממספר
היחידות, מספרן אינו מצוי בחשבוניות. אין לנאשם 1 הסבר מדוע מלכתחילה דוד יפרח פנה אליו
יזה מציאות של החיים"; "…הייתי בן אדם מפורסם. איש ציבור…אבל אם הוא מתעסק בתיווך,
זה מתפרסם מיד. העיר אשדוד מרכז החיים שלה, זה עירית אשדוד" (שם, עמ' 536). אליהו
שאבי פנה אליו בהקשר של ההיתר על הזכויות הקיימות לפני הועדה המחוזית (שם, עמ' 537).
אזוגי באמת לא מכיר אותו ולא אמור להכיר שכן הוא חיבר בין עוייד אביטל לעוייד דיין.
קריאת ביניים:
494. הנאשם 1 מבקש מבית המשפט לרחוש אמון לגרסה ולפיה ללא סיבה של ממש ניגשו דווקא אליו
על מנת שיתווך ביחידות אוויר. הוא לא ידע בזמן אמת את שם המאגר שאותו תיווך, כמו גם את
בעליו שעמו מעולם לא נפגש. נאשם 1 גם לא הכיר ומעולם לא פגש את הבעלים של חברת יימגדלי
נוף" שאמורה לקבל את אותן זכויות שלטענתו תיווך בהן. הוא התבקש לרשום חשבונית מזויפת
וסירב ובהמשך קיבל 80,000 ₪ על פועלו. הוא אינו מדווח לאיש על הכספים שקיבל ובתוך כך
אינו רואה בעייתיות בכך שהשתתף בישיבה בה מאושרת תוספת של שש יחידות דיור לפרויקט
בהובלתו (לצד ייעוץ לקבלנים בנוגע להיתרים ולהופעה בפני וועדת המשנה).
495 גם אם זו הייתה גרסתו הראשונית והעקבית של הנאשם 1, היה קושי לקבלה. אלא שכאמור,
גרסה זו הנה בכלל גרסה כבושה, שהתייצבה תוך כדי חקירה ולאחר שהנאשם נחשף לחומר
שהצטבר כנגדו. שילובם של אלה באלה מקשה לתת בה אמון רב, אם בכלל.
4% בכך אין סגי, שכן כל האנשים שלדברי נאשם 1 היה עמם בקשר בנוגע לתיווך, מוסרים גרסה שונה
בתכלית שוני. רבים מהם מצביעים דווקא על נאשם 2 כמי שסייע בקידום הפרויקט או תיווך
ביחידות האוויר (ור' ההתייחסות לפעילותם המשותפת של השניים בפרק הכללי). כולם, ללא יוצא
מן הכלל, שוללים לחלוטין את גרסת התיווך של נאשם 1.
104 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
עדותו של דוד יפרח:
497 דוד יפרח שולל קשר עסקי עם נאשם 1. לדבריו, אף שבפרויקט המדובר היה צורך בתיווך, מי
שהיה מעורב בכך וגם לו ניתן התשלום היה בכלל הנאשם 2: "אני זוכר שהחתן שלי פנה אליי
ישירות, אני לא פניתי אליו ישירות, ואז מי שקיבל עבור תיווך אני זוכר שמי שהוציא חשבונית
זה יצחק" (עמוד 310 לפרו' מיום 22.2.18); "כשבנינו את הבניין היינו צריכים לבנות שני בניינים
ואז ביקשו, בגלל האוויר לדיירים, לעשות בניין אחד ותלכו ותחפשו יחידות דיור אוויר ואז
השגנו… אני הייתי גם, בטח, הייתי איתם כל הזמן הלכנו לאזוגי… מי שקישר אותנו, אם אני
זוכר טוב זה יצחק דרי" (שם, עמ' 316).
העימות במשטרה בין נאשם 1 לדוד יפרח:
48 נוכח "מרכזיותו של דוד יפרח בגרסתו של נאשם 1 כפי שהתייצבה בבית המשפט, מצופה היה כי
עם עריכתו של עימות בין השניים (שנערך תוך כדי חקירתו של הנאשם 1), זה האחרון יפרוש את
מלוא הפרטים שידע לתאר בבית המשפט. בפועל, נאשם 1 חוזר גם בפניו של דוד יפרח על אותה
גרסה עמומה: "תיווכתי משהו, אני לא זוכר מה, זה היה תיווך בתחום הדירות או בתחום
המסחר, אני לא זוכר" (ת/224א, עמ' 98). לא זו אף זו, לאחר שדוד יפרח פונה לנאשם 1, זה
האחרון מתריס כלפיו: "אני פעם דיברתי איתך על הפרויקט הזה?".
499. לטענת ב"כ הנאשם 1, העימות בין דוד יפרח לבין נאשם 1 היה מגמתי, רשלני, מבלי ניסיון ממשי
של היחידה החוקרת לרדת לחקר האמת. טענה זו מוקשית. כלום מה ניתן היה להקשות על דוד
יפרח ולהטיח בו כאשר הנאשם 1 בחר מטעמים השמורים עמו לא למסור שום גרסה של ממש
ביחס לקבלת הכספים ככלל, וביחס לדוד יפרח בפרט. יתר על כן, הטענה לפיה דוד יפרח הסתיר
את הקשר שלו מול נאשם 1 מגלמת בתוכה את ההנחה שלצדדים הייתה סיבה להסתיר את טיב
הקשר נוכח שאלות הנוגעות לחוקיותו הרי לו מדובר היה בעסקת תיווך חוקית, מדוע יבקש דוד
יפרח להסתירה.
עוייד דוד אביטל:
500 עוייד דוד אביטל היה זה שתיווך בין משפחת אזוגי שהיה ברשותה מאגר יחידות אוויר לבין "מגדלי
נוף". גם נאשם 1 אינו חולק על היותו של עו"ד אביטל מתווך בעסקה שכן כפי גרסתו (הכבושה),
הוא היה זה שחיבר בין עו"ד אביטל מטעמה של משפחת אזוגי לבין דוד יפרח.
501 עוייד אביטל שולל מכל וכל את גרסתו של נאשם 1 על כל חלקיה.
כך העיד בבית המשפט: הוא עוסק בתחום עריכת הדין כ- 31 שנה. לדבריו, מישל אזוגי, האב,
קיבל יחידות אוויר בעקבות פינוי של מלון: "הוא התקשר אלי יצר איתי קשר ושאל אותי אם יש
105 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
לי משקיעים וכתוצאה מזה הוא אמר שיש לו יחידות אוויר, הוא רוצה למכור אותן והוא לא
מצליח למכור אותן ואז אני נכנסתי לתמונה, פניתי לכל אותם קבלנים באשדוד… באחד השלבים
פנה אלי עו"ד אלי דיין שאמר לי שהחברה שהוא מייצג מעוניינת לקנות את יחידות האוויר, וכך
זה התחיל" (עמ' 340 לפרו' מיום 22.2.18). העסקה נחתמה ובסופם של דברים, לאחר שפתח תיק
הוצאה לפועל (בעקבות ביטול התשלום), הוא קיבל את חלקו בעסקה והכסף שולם לאזוגי. הוא
אמור היה לקבל דמי תיווך מהעסקה (שם).
52 מחיר יחידת אוויר היה כ- 20,000 דולר: "אני לא יודע כמה זה היה בפועל כמה בעסקה, אבל זה
פחות או יותר היו המחירים" (שם, עמ' 341). כשמרוענן זכרונו הוא מאשר שבחקירה אמר שזה
בין 18,000 ל- 25,000 דולר ייאז זכרתי יותר טוב"י (שם, עמ' 342).
5B לדבריו, הנאשם 1 לא תיווך בינו לבין דוד יפרח ולא העביר לו טיוטות הסכמים. הוא אינו מכיר
באופן אישי את עמרם כנפו ולא נפגש איתו מעולם למעט שיחת טלפון שקיבל ממנו בתקופה שבה
תיווך את יחידות האוויר: "…הוא התקשר אליי ושאל אותי מה קורה עם העסקה, הוא דיבר
איתי בצורה נעימה, אמרתי לו שזה עדיין נמצא בשלבי התקדמות וזהו מעבר לזה, לא דיברתי
איתו לא היה לי שום קשר איתו…" (שם, עמ' 343). המשא ומתן עם יימגדלי נוף" התנהל מול ערייד
אלי דיין והוא אינו מכיר אדם אחר מהחברה מלבדו. הוא גם אינו מכיר את דוד יפרח אשר על פי
טענת נאשם 1 ניהל את המגעים מצדו של היזם. הוא קיים פגישה במשרד עם עורכי דין עם דוד
או מישל.
54 נאשם 1 לא היה אצלו במשרד: "לא היה" (שם, עמ' 358). שעומת עם טענת נאשם 1 ולפיה הוא
יודע היכן משרדו, הסביר: "אני בליכוד, אני בעירייה, דירקטור בחברת המים, אני בוועדת
הפיטורין בעירייה, שהיה בזמנו כל מיני תפקידים שיש לי בעירייה, נו, באמת זה קשה לדעת
איפה אני נמצא, אני נמצא שני מטרים מהעירייה" (שם, 362).
56 בעוד שמעורבותו של נאשם 1 נשללת לחלוטין, הרי שבדומה לעדויות אחרות, עוייד אביטל מתאר
מעורבות כזו או אחרת של נאשם 2: "הוא יצר איתי קשר טלפוני מספר פעמים והוא היה מאד,
הוא היה מאד לא נעים בטלפון ואחרי כמה שיחות ביקשתי ממנו שלא יצור איתי קשר יותר כי
הוא חשד מאד, דיבר בסגנון לא מכובד… אני הבנתי שיש לו, יש לו הסכמים עם כל מיני, עם
אזוגי על משהו, אני לא רוצה להיכנס כי אני לא זוכר בדיוק… אני הבנתי שיש לו איזה אינטרס…
כי הוא חיכה שהעסקה תסתיים זה מה שאני הבנתי הוא שאל לגבי העסקה תסתיים, לא
תסתיים, האם הסתיימה…" (שם, עמ' 346). לאחר שרוענן זכרונו אישר כי במשטרה אמר
שנאשם 2 עצבן אותו וכך גם אישר שבמשטרה אמר יפנה אלי כאילו שאני גונב ממנו כסף ואז
ניתקתי לו את הטלפון" (שם, עמ' 347).
106 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
56 לא נעלם מעיני בית המשפט כי עוייד אביטל התבלבל בעדותו ובשונה מאמרתו במשטרה ייחס את
ביצוע העסקה מול מישל אזוגי ("…משום מה נתפס למישל אין לי מושג למה. אני לא בן 20 אבל
אני יכול להגיד לך שבמחשבה שלי היה מישלי (שם, עמ' 352). אף שכך, בית המשפט מוצא לתת
אמון בדבריו. גרסתו חולשת על פרטים מוקדמים לתיווך, לרבות הסיבה בגינה קיבלה משפחה
אזוגי את יחידות האוויר ואת חלקו באותו תהליך. בשונה מירון מרגי או מעורבים אחרים מטעם
היזם שנחקרו כחשודים במתן שוחד, עוייד אביטל לא נחשד בדבר, ואין לו כל אינטרס להרחיק
עצמו מנאשם 1 או מנטילת חלק בתיווך יחידות אוויר. יוזכר כי ממילא את הכסף עבור חלקו הוא
אמור היה וקיבל בפועל, רק ממשפחת אזוגי.
507 התיאורים אותם מוסר עוייד אביטל ייחודיים, לרבות דבריו לפיהם לא קיבל את כספו שכן
השקים שקיבל חזרו, והיה צורך בנקיטת הליכים בהוצאה לפועל (סכסוך זה יכול להסביר גם את
עדותו של דוד אזוגי שמכחיש מעורבות של עו"ד אביטל ובדומה ר' גם עדותו של ירון מרגי על
התנהלותו הבעייתית לשיטתו של דוד אזוגי שהעביר שקים שלו ליישוק האפורי). אם עוייד אביטן
היה מעוניין להסתיר כל קשר שלו עם נאשם 1 לא היה מוצא לפרט בדבר אותה שיחת טלפון עם
נאשם 1 שאף היא הנה בבחינת נתון שנלמד רק מעדותו. מעורבותו של עו"ד אביטל בתיווך נתמכת
גם על ידי עדים אחרים ולא מצאתי מדוע מלכתחילה יראה לנכון לתאר את דבר חלקו במשטרה,
ובבית המשפט אלמלא אכן היה קשור למהלכים אלו.
גרסתו של אלי שאבי:
508 המדובר במי שעבד בחברה של דוד יפרח בחברת בשנים 2004 עד 2005. עיקר תפקידו באותה העת
היה אחריות על הוצאת ההיתר בפרויקט "מגדלי נוף". לשם כך נדרש לעבוד מול האדריכל חיים
ורדה.
59 ההגנה ביקשה להיבנות מגרסתו של אלי שאבי אשר הנו היחיד שבעקיפין קושר את נאשם 1
ליחידות האוויר שנדרשו לפרויקט. בהקשר לכך הוא תיאר ישיבה שהתקיימה במשרד של כנפו
בהשתתפות דוד יפרח "לא בטוח אם אלי דיין השתתף" (עמוד 335 לפרו' מיום 22.2.18). בפגישה
זו עלה נושא היחידות הצפות לדבריו, כנפו אמר שהוא יוכל לעזור בעניין היחידות: "אני לא יודע
אם הוא השתמש במילה מתווך" (שם, עמ' 335); "לא דיברו על נושא של כספים אבל אין ספק
שהוא אמר שהוא יכול לעזור" (שם, עמ' 336); "דיברנו על ההיתר בעיקר אבל היות ובאמת עבר
הרבה זמן אז אני לא יכול להגיד לך בוודאות…יכול להיות שגם עלה הנושא של היחידות, אבל
לא בוודאות" (שם, עמ' 327).
510 אין באמור כדי לשנות את התמונה הראייתי שכן שגם בתיאור אותו שאבי מוסר, הנאשם 1 אינו
מתווך; שאבי לא היה מעורב בפועל, בשום דרך, בהבאתן של אותן יחידות אוויר; הדבר נעשה
107 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
בכלל לאחר שעזב את החברה; אינו יודע על קשר עסקי שהיה לחברה עם נאשם 1 וכך גם אין
בידיעתו כל פעולה שנאשם 1 ביצע שבגינה הוא אמור לקבל כסף.
511 מנגד, שאבי, בדומה לרבים אחרים, מתאר, עזרה רבה של נאשם 2 בקידום הפרויקט: "כן,
אמרתי, פעמיים או שלוש נפגשתי איתו, היו לנו בעיות בלהביא את האישורים כדי להוציא את
ההיתר ואז הוא עזר לי להיפגש עם גורמים בעירייה כדי שאני אוכל לסיים את הנושא של הוצאת
ההיתר" (שם, עמ' 328). וביתר פירוט מתאר את הצורך בנאשם 2: "…אמרתי לה, אישורים, כדי
להוציא את ההיתר, אני אגיד לך, בנושא של החנייה… הם דרשו כל מיני דברים שהיה קשה
להשיג אותם ואז הוא חיבר אותי עם האיש שהיה אחראי על החניות… גם את הנושא של
האשפה, גם היה איזה משהו, הוא חיבר אותי עם הזה, הגינון, הוא חיבר אותי גם עם זה, הכל
דברים בתוך העירייה" (שם, עמ' 338). שאבי ציין כי אינו יודע שהדבר נעשה תמורת כסף.
עדותו של עו"ד אלי דיין:
512 המדובר במי שהיה שותף (באחוזים קטנים) בפרויקט "מגדלי נוף". בעברו שימש כראש עירית
אשקלון. לדבריו, תפקידו בפרויקט היה פרסום ושיווק. ניסיונו כראש עיר, אפשר לו להופיע
בוועדות, לסייע לאדריכלים ולקדם את הפרויקט.
513 אלי דיין היה אחד מהשניים שהיו חתומים על הצ'קים שניתנו לחברת "אמרי נועם". לדבריו, הוא
הכיר את נאשם 1 כאיש ציבור במשך שנים, אולם לא היה לנאשם 1 שום קשר עסקי לפרויקט
"מגדלי נוף", או לתיווך של יחידות אוויר.
514 הקשר היחיד של נאשם 1 לפרויקט עליו יכול לפרט קשור לכך שפגש בעירייה את אלי שאבי
שביקש ממנו להתלוות לנאשם 1 בנוגע לעיכוב בהיתר (עמוד 370 לפרוט' מיום 22.2.18). נזכר
בפגישה הזו כי היה צריך לקבל היתר על מנת ללכת לבנק ולפתוח את הליווי (שם, עמוד 383).
515 בהתייחסו לתיווך הקשור לזכויות אוויר טען כי: "אמרו לי שיש איזה תיווך, לא התעניינתי
בזה… לא נכנסתי לזה". הוא אינו זוכר שירון מרגי אמר לו שישנו קושי מסוים לאתר את זכויות
אוויר (שם, עמוד 384), הוא אינו זוכר מעורבות של עו"ד אביטל בקשר לרכישת זכויות האוויר.
אלי דיין מספר כי נכח בפגישה אחת בתל-אביב עם עורך הדין דניאל אזוגי, נציג המשפחה, אולם
הוא לא זוכר כי בפגישה נכח עו"ד אביטל "אני לא זוכר אותו. לא ראיתי בו איזשהו גורם, לא
יודע. אולי הוא… אולי שכחתי אותו…" (שם, עמוד 389). עורך הדין שליווה אותם בפרויקט היה,
עורך הדין ישעיה. בנו של צילקר עבד במשרד ישעיה.
עדותו של ירון מרגי:
108 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
516 המדובר במי ששימש כבעלים בשותפות (70 אחוז) בחברת "מגדלי נוף". ירון מרגי חתם ביחד עם
אלי דיין על הצ'קים שניתנו לחברת "אמרי נועם" ונחקר בתיק בחשד למתן שוחד.
517 ירון מרגי כמו גם אלי דיין מכחיש כל מעורבות של נאשם 1 בתיווך יחידות אוויר או בכלל. לדבריו
כנפו לא עזר לו בדבר, להיפך: "בגלל שהוא היה אחראי, בגלל שאמרו לי במחלקת הנדסה שהוא
אחראי, אז ניסיתי כל פעם להגיע אליו אבל אף פעם לא הצלחתי להגיע אליו. הייתה לו מזכירה
ופניתי אליה. אמרה לי הוא עסוק…" (שם, עמוד 270). כלל לא נפגש עם נאשם 1 (גם נאשם 1 טוען
שלא פגש בירון מרגי עד שנת 2011).
518 ירון מפרט את הצורך שהיה לו בהשגת יחידות אוויר, אולם לדבריו מי שסייע לו בעניין היה בכלל
נאשם 2: "נפגשתי איתו כשהיה לי את ההליך הזה של רכישת יחידות אוויר מאזוגי, שהוא היה
בעצם המתווך, המקשר… לא יודע איך להגדיר אותו. אבל הוא היה בעצם שעזר לי להבין ממי
אני יכול לרכוש את היחידות אוויר, ובעצם איך עושים את הפרוצדורה" (שם, עמוד 270).
519 נתן את הכסף מתוך מחשבה שמדובר בתיווך: "בגלל הסכום שהוא מינורי בפרויקט, כמו, חשבתי
לעצמי, זה היה בשלוף, שבן אדם ניגש אלי למשרד, אמרתי לו תיגש להנהלת חשבונות, תגיש
חשבונית, תקבל מה שמגיע לך, 2,000 ₪ ליחידה זה כמו 34 יחידות. כשהגיע אלי לחתימה
(הכוונה לנאשם 2, ד.ב.ט), אני מסתכל על החשבונית, אני אומר – איזה טיפול ואיזה ייעוץ עשית
לי באשקלון… אמרתי לו תתקן את זה כמו שצריך, שאני אדווח את זה לשמאי הפרויקט ולליווי,
הכי אמיתי. הוא אמר לי – אין בעיה, אני הולך, סידר את זה, קיבל את התשלום. לא בדקתי של
מי החברה, מי קשור. ידעתי מגיע לו הסכום הפעוט הזה, קח, תודה רבה" (עמוד 273 לפרו' מיום
4.1.18). לדבריו כבר בשנת 2005 רכש 34 יחידות אוויר כי ידע שיוכל לקבל מעבר ל-28 יחידות,
עוד 6 יחידות בהתאם לתקנת שבייס.
520 ירון מרגי תומך בעדותו של עו"ד אביטל שהיה לדבריו גם הנאמן של הצ'קים מטעם אזוגי. ציין
כי הסתבך בגלל אותו עורך דין אזוגי שביקש ממנו לקבל את הצ'קים בלי יקרוס' ובחלוף תקופה
גילה שהצ'קים שלו נוכו בשוק האפור "אתה מבין איזה השתלשלות של דברים, דוד אזוגי עורך
דין, והוא עשה דברים הזויים…לא כשרים" (שם, עמוד 281).
21 בהתייחסו לתוספת משנת 2006 של 6 יחידות הדיור, פירט: "כל הפרויקט הדובדבן שלו, זה
הקמת פנטהאוזים. אם זה לא היה משהו שמובטח לי מראש לכל הפרויקט, לא הייתי מבצעי
(שם, עמ' 285). בחקירתו החוזרת הבהיר כי: "מה זה הבטיחו, זאת הייתה הסכמה. הבטיחו
והבטיחו ושלחו אותי לתב"ע ולהוצאת היתרים ובשש שנים לבלות בטרטורים. אתה שואל מי
הבטיח לי ? […] לא יכול להגיד לך" (שם, עמ' 290).
109 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
52 יובהר, כי אין בידי בית המשפט לקבל טענתו של מרגי בדבר הבטחה שניתנה לו, ולא בכדי
כשהתובע עימת אותו בכך שבוועדה לא הוזכרה הבטחה מעין זו, ענה: "אז אני הסקתייי (ור'
התייחסות מפורטת בנושא בהמשך). בדומה, אין לקבל את התיאור המינורי וחסר החשיבות
שביקש לתת לנסיבות החתימה על השיקים שניתנו לנאשם 2.
עדותו של דוד אזוגי:
523 המדובר בנציג משפחת אזוגי בעלי המאגר של יחידות האוויר שממנו נקנו אותן יחידות עבור
פרויקט "מגדלי נוף" וחתום על החוזה מול חברת "מגדלי נוף". גם דוד אזוגי, בדומה לכל העדים
שהעידו בנוגע לרכישת יחידות האוויר, שלל כל קשר של נאשם 1 לעסקה לרבות לא כמתווך.
לדבריו אינו מכיר את נאשם 1 ולמעשה אף פעם לא ראה אותו. לדבריו ההסכם נערך מול אלי דיין
אותו הוא מגדיר כחבר. הוא זה שדיבר וסיכם על המחיר וחתם על החוזה להעברת יחידות האוויר.
עדותו של עו"ד מיכאל צילקר:
524 עוייד מיכאל (מיקי) צילקר הנו בנו של ראש העיר ויו"ר הוועדה המקומית בעת הרלבנטית, צבי
צילקר. מיכאל צילקר עבר בתקופה הרלוונטית במשרדו של עורך הדין רפי ישעיה שערך וטיפל בין
היתר בחוזי הרכש מול הקונים בפרויקט "מגדלי נוף". נזכיר כי לטענת הנאשם 1, כחלק מהתיווך
שביצע, הוא העביר טיוטות של ההסכם בין אביטל לבין עוייד מיקי צילקר.
525 גם חלק זה בגרסתו הכבושה של הנאשם 1 אינו זוכה לכל תימוכין. עוייד צילקר העיד כי הוא אינו
זוכר כל הגעה של נאשם 1 למשרד עם טיוטת הסכם, הוא לא ייצג את נאשם 1 בשום עניין, לא
ניהל איתו משא ומתן. ביחס לרכישת יחידות האוויר פירט: "…הם אמרו שהם עושים את
המהלך הזה והם עשו זה לא משהו שאנחנו יוזמים… בא היזם ירון מרגי והיזם אלי דיין ואומרים
אנחנו עכשיו רוכשים זכויות ומגדילים את הזכויות, זה לא משהו שאני פעלתי, יזמתי אותו,
הייתי שותף לו" (עמ' 706 לפרו' מיום 19.2.20).
גרסתו של נאשם 2 – (ביחס לטענת התיווך של נאשם 1):
526 אפילו נאשם 2 חברו של נאשם 1 שהיה מעורב בעצמו בפרויקט "מגדלי נוף", לא יכול היה לתמוך
בגרסת נאשם 1 לפיה תיווך ביחידות אוויר. כך, בחקירתו מיום 22.3.12 (ת/240), הנאשם 2 נשאל
על חלקו של נאשם 1 ביימגדלי נוף" וענה כי הוא אינו זוכר ויכול להיות שנאשם 1 קיבל כסף על
יימגדלי נוף": "אני גם מתאר לעצמי שהוא עזר. לשאלתך, איך הוא עזר, אני משיב כי באותה
תקופה שלא היה ראש עיר הוא עזר כמו שאני עזרתי" (שם, עמ' 35). יותר משיש באמור ללמד
על תיווך הוא מתיישב יותר עם קידום הפרויקט על ידי נאשם 1 בזיקה לכספים שקיבל. גם בבית
המשפט נאשם 2 לא יכול היה לאשר את מעורבותו של נאשם 1 בתיווך יחידות האוויר: "אני לא
יודע, לא זוכר"י, וטען כי יכול להיות שערייד אביטל הוא זה שתיווך את היחידות.
110 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
כלכלית של מיליוני שקלים שאמורים להיכנס לקופה הציבורית. החלטות אלו התקבלו בוועדת
המשנה לתכנון ובניה, פעמים רבות, במעורבות ישירה של הנאשמים.
37 במרביתם של הפרויקטים שבהם הייתה לנאשמים טובת הנאה כספית, היו מעורבים הקבלנים
הגדולים ביותר בעיר אשדוד, ובכלל. קבלנים מוכרים שחלקם בעלי עתודות קרקע עצומות ברחבי
העיר. במקביל לפרויקטים שבהם היו מעורבים הנאשמים, לאותם הקבלנים היו פרויקטים
נדלייניים נוספים בעיר אשדוד ובקשות מטעמם נדונו באופן תדיר בוועדה המקומית לתכנון ובניה
שבה כיהנו הנאשמים כמו גם בייוועדת השניים". לא בכדי, אלו הוגדרו על ידי הנאשם 1 הלקוחות
הגדולים ביותר של העירייה: "אתה יושב בוועדות פוגש את היזמים. הלקוחות הגדולים ביותר
של העירייה הם היזמים: הם מגישים בקשות שונות היתרים, הם הצרכנים הגדולים של
העירייה" (ת/223, עמ' 2).
–
38 כך ולא באופן ממצה, הנאשם 1 באישום הראשון רוכש אופציה לקניית מגרש מיחיאל אבו,
באישום השלישי הוא מתווך לדבריו ביחידות אוויר עבור ירון מרגי, ואילו באישום השישי, הוא
מתווך בין יצחק חדד וקלוד נחמיאס להרצל חכמוב זייל.
39 כך תיאר הנאשם 1 את הנאשם 4 יחיאל אבו: "זהו אחד מהקבלנים המרכזיים בעיר, הוא גם יזם,
הוא בונה מרכזי בעיר הזאת אני בידידות עם יחיאל אבו, אני מכיר אותו 14 שנה. ש: באילו
פרויקטים באשדוד מעורב יחיאל אבו? ת: איזה לאיי (ת/223, עמ' 2).
.40
הנאשם 2, פעל בין היתר עבור ומטעם הקבלנים והיזמים הבאים: ייהאחים ישראליי, ייפרימקיי,
יישיא רפאלי, "קדמת עדן" שבבעלות זיוה כהן, וכן עבור יצחק חדד, קלוד נחמיאס ועוד.
41. פשיטא כי מקום שבו הנאשמים מקבלים כסף מאותם קבלנים, אף אם מדובר כפי טענתם בתיווך
או ייעוץ, הם פסולים מלדון בפרויקט שלגביו קיבלו כסף. אך לא פחות חשוב מכך, הם פסולים
מלדון במקביל גם לגבי פרויקטים אחרים שלהם שעולים לדיון והצבעה בוועדת המשנה לתכנון
ובנייה. עצם קבלת כספים מקבלן מסוים, גם אם מדובר בכספים חוקיים, יוצרת מערכת יחסים
שבה חבר המועצה, במודע, או שלא במודע, יבקש להיטיב עם מי שדאג לשכרו. עוד יש להניח כי
על מנת להמשיך ולפעול עבור אותו קבלן גדול בפרויקטים נוספים שלו בעיר (וכאמור, זו הייתה
פרנסתם של הנאשמים באותן שנים), חבר המועצה יימנע מלהחליט החלטות שיהא בהן כדי לפגוע
באינטרסים כלכליים של הקבלן.
2 הנאשם 1 לא חלק על כך בחקירתו, כל עוד נשאל בנושא באופן כללי: "יש: זאת אומרת שאתה
מסכים עם הקביעה, לפיה אם אתה שותף של יזם/קבלן אסור לך להשתתף בכל דיון שהוא
הקשור אליו, ולא רק בדיונים, הנוגעים לעסקה שבה אתם שותפים? ת: נכון" (ת/228, עמ' 15
ור' גם ת/234, עמ' 3).
11 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
פעילות נדל"נית נוספת של הנאשמים:
3. עד עתה פורטו הפרויקטים שבגינם קיבלו הנאשמים טובות הנאה, אלא שבכך לא התמצה עיסוקם
של הנאשמים בנדליין באותן שנים. לצדן של אותן עסקאות, נעשו ניסיונות להוציא לפועל עסקאות
נדלייניות גדולות בהיקפן, במסגרתן הנאשמים באו בדברים עם קבלנים שונים, הכינו תכניות
משותפות, השתתפו במכרזים מתוך ציפייה להשאת רווח כספי משמעותי.
4 נאשם 1 בתקופה הרלוונטית היה שותף ייאד הוק"י ובעל מניות בחברת "אלעד" יחד עם האדריכל
חיים ורדה ועו"ד יוסי נווה. אלו נגשו למכרז לרכישת קרקע ברובע ח' בעיר אשדוד אולם לא זכו
בו. לו היה זוכה הנאשם 1 במכרז, היה בכוונתו ובכוונת שותפיו, להגיש בקשה לשינוי ייעוד של
המגרש (ראה הודעת הנאשם 1 ת/225, עמ' 13-12). השותף חיים ורדה הוא אותו האדריכל שתכנן
עבור נאשם 1 את תכנית הבינוי בבית החלמה ליולדות; אותו אדריכל שייצג את מרבית היזמים
שעמם נקשרו הנאשמים, אחד מהאדריכלים הבולטים באותה העת בעיר אשדוד ושביחס
לבקשותיו השונות (מטעמם של יזמים אחרים) אמור נאשם 1 לדון ללא משוא פנים.
45 בהמשך אותה הודעה נאשם 1 נשאל מה התמורה שקיבל מכך שייעץ לעו"ד נווה או חיים ורדה
בהקשר לפרויקט ברובע ח' וענה: "עזרה לחבר, אולי תצא איזו עסקה גדולה או טיפול רציני
בהמשך, ככה זה היה באותה תקופה. אני השקעתי בקשרים – 'שלח לחמך על פני המים' אולם
על פי רוב אין מים".
46 לשם המחשת הבעייתיות הכרוכה בעיסוק בנדליין במקביל לכהונה בוועדת המשנה, יש להפנות
לדבריו של הנאשם 1 לגבי הציפייה שהייתה לשותפיו בחברת ייאלעדי: "…נווה וחיים ורדה כעסו
עליי שלא ישבתי בוועדות הנוגעות להם כי הם לא יצאו עם מבוקשם… שאלה: למה שהם יכעסו
שאתה לא משתתף באותה וועדה? תשובה: הם וגם אנשים אחרים החזיקו ממני שאני בעל
יכולת שכנוע גם של הצוות המקצועי והם היו בטוחים שאם אני הייתי נוכח (חסרה המילה
ייכולתייי, ד.ב.ט) לשכנע את הוועדה להוריד את המגבלות שמהנדס העיר הוסיף על הפרויקט"
(ת/225, עמ' 11).
47 נאשם 1 התכוון להיכנס כשותף ביחד עם הקבלן יצחק חדד במידה וזה היה זוכה במכרז נשוא
רובע טז (אישום החמישי). לצורך כך, הנאשם 1 אף נפגש עמו מספר פעמים, לרבות בשעות לילה
מאוחרות. כך תיאר נאשם 1 את האופן שבו ראה את השותפות עם יצחק חדד: "אתה קונה את
המגרש הזה? אני שותף איתך… שבמידה והוא זוכה אני נכנס איתו לשותפותיי (ת/228, עמ' 6)
ובהמשך: "עם איציק חדד, כפי שתיארתי, ישבתי איתו ועשינו תמחירים" (ת/228, עמ' 9).
התמריץ של נאשם 1 (שניסה בכל דרך בתקופה הרלוונטית להתפרנס מנדליין) להטיב עם קבלן
שיוכל להפכו לשותף, ברור לעיני כל. יוזכר כי הנאשם 1 נעדר הון עצמי משמעותי, אם בכלל, ועל
כן, הפיכתו לשותף מבוססת בעיקרה על יכולותיו וקשריו ולא על כישוריו העסקיים.
12 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
סיכום ביניים:
,
527 אף לא אחד מהאנשים שהיו מעורבים בתיווך יחידות האוויר, תומך בגרסתו של הנאשם 1. לא רק
שאינם תומכים, מרביתם המוחלט שולל באופן פוזיטיבי כי נאשם 1 תיווך ביחידות אוויר. שלילת
גרסתו של הנאשם 1 לא באה רק מצדם של כאלה שחששו להיקשר לעבירת שוחד, אלא גם מכאלה
שאין להם כל אינטרס "להעלים" את פועלו הנטען של נאשם 1, כשהדברים מכוונים לעוייד אביטל,
עוייד מיכאל צילקר, דוד אזוגי ואפילו נאשם 2 שלא ידע לפרט על גרסת חברו הטוב, נאשם 1.
58 ונזכיר, גרסתו של נאשם 1 מלכתחילה הנה גרסה כבושה, מתפתחת, נטולת היגיון, הנשענת על
כרעי תרנגולת. שלילת הטענה בדבר כספי שניתנו בעד תיווך, מעניקה משקל רב יותר לחזקה
העובדתית ולפיה הנזקקים לשירותם של עובד הציבור אינם נותנים לו את מתנותיהם, אלא כדי
שיעשה להם חסד במילוי תפקידו.
ראיות התומכות בכך שאין המדובר בתיווך וכי הכספים שקיבל הנם כספי שוחד:
העדר הצורך בנאשם 1 כמתווך :
529 הנאשם 1 הסביר כי דוד יפרח פנה אליו על מנת שישיג עבורו יחידות אוויר. כפי שפורט מעלה, לא
היה לנאשם 1 הסבר ממשי מדוע יפרח יפנה דווקא אליו. חוסר הסבירות בחלק זה של גרסתו,
מתחזק בשים לב לכך שמלכתחילה לא היה צורך בנאשם 1 על מנת לדעת מי מחזיק ברשותו
יחידות אוויר. ההחלטה להעניק ליזם יחידות אוויר אינה שונה מכל החלטה אחרת של ועדת
המשנה או המליאה, וככזו, היא מועלית על גבי פרוטוקול שמפורסם ופתוח לעיונו של הציבור.
נאשם 1 הסביר בעדותו בבית המשפט "אני יוצא מנקודת הנחה שכל החלטה של מועצת העיר או
של הוועדות של העיר, כולם יודעים, כו' (עמ' 547 לפרו' מיום 3.12.19).
530 בנוסף לאמור, עובד העירייה יעקב גרשוני ששימש בין היתר כמנהל מחלקת היטלי השבחה מסר
בהודעתו (ת/175 שהוגשה חלף עדות ראשית) כי במסגרת תפקידו ניהל תיק רישום מסודר בדבר
מאגר זכויות האוויר. לדבריו "המאגר היה חשוף לכל מי שהיה מעונין, אני ניהלתי את הרישום
של המאגר וכל מי שפנה אלי, נתתי לו לראות את המאגר" (ת/175, עמ' 1). המאגר היה רשום
במחשב ובכתב. המאגר נוהל משנת 2003 ועד לסיום תפקידו בעירייה בשנת 2008.
531 נלמד שקבלן או יזם שביקש לדעת למי יש יחידות אוויר, יכול היה לקבל את האינפורמציה הזו
בקלות רבה ובאופן מוסדר. כאן המקום להזכיר כי בשונה מהקבלן שמעון גוזלן (רובע ט"ז) שבנה
לראשונה בעיר אשדוד, אין חולק שדוד יפרח הנו קבלן ותיק שפעל בעיר אשדוד ומכיר מלפני
111 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
ומלפנים את הנעשה בה. כך גם אלי שאבי (שעבד עם דוד יפרח) מסר בעדותו כי ישנה רשימה של
מאגרי היחידות הצפות בעירייה וכולם ידעו לגביה.
532 נזכיר כי נאשם 1 מעולם לא עסק לפני כן בתיווך ובפרט לא בתיווך יחידות אוויר. נאשם 1 לא
פרסם עצמו כמתווך ולא היה ידוע ככזה. פנייה אליו בנסיבות המתוארות אך על מנת שיתווך אינה
מסתברת, אלא אם כן, הדבר קשור לתפקידו הציבורי.
533 העובדה שבפועל שולם תיווך לעוייד אביטל אינה משנה מהדברים שכן מי ששילם לעוייד אביטל
היו בעלי המאגר ולא חברת "מגדלי נוף" (ור' בעניין זה תיאורו של עו"ד אביטל על כך שפנה בשמו
של אזוגי לקבלנים באשדוד).
קבלת שכר טרחה חודשיים לפני החתימה על ההסכם:
534 ההסכם הכתוב להעברת יחידות האוויר מאזוגי דוד ליימגדלי נוף" נחתם ביום 31.8.05. חרף
עובדה זו שאינה שנויה במחלוקת, הנאשם 1 מוציא חשבונית לתשלום כבר ביום 3.7.05
כחודשיים(!) לפני החתימה על ההסכם. הכסף הועבר אליו בפועל ביום 22.7.05.
535 דרך עסקים רגילה, שהיא כמעט בבחינת ידיעה שיפוטית, ששכרו של המתווך מתקבל רק לאחר
שהעסקה מושלמת והחוזה נחתם. פעולת התיווך במהותה, תלוית הצלחה, שהשכר בגינה נגזר
באחוזים משוויה. הוצאת חשבונית על ידי הנאשם 1 חודשיים לפני חתימת ההסכם נשוא התיווך,
חותרת תחת טענת התיווך ואינה יכולה לדור עמה בכפיפה אחת.
536 בעדותו בבית המשפט הנאשם 1 ניסה להסביר כי החשבונית הוצאה לאחר שנחתם ההסכם
הראשון עם דוד אביטל. אין בדברים אלו של נאשם 1 כדי ליישב את הסתירה. לא הוצג שום
ייהסכם ראשון". עו"ד אביטל בכלל מכחיש כל קשר מול נאשם 1 ביחס לתיווך, כאשר בכל
קונסטלציה, ברור כי אף אחד מן הצדדים לא היה משלם לנאשם 1 שכר תיווך בטרם נחתם בפועל
הסכם רשמי מול אזוגי.
537 טענת הנאשם 1 מגיעה לכדי אבסורד בשים לב לכך שרק ביום 29.6.05 אישרה המליאה את מתן
יחידות האוויר למשפחת אזוגי (ר' נספח ב' לת/16). קשר כלשהו בין הדברים, אם בכלל, יכול
להיות בזיקה לאישור יחידות האוויר במעורבות נאשם 1 ולא לדמי תיווך עבור עסקה מוגמרת.
כתיבת חשבונית כוזבת – על ידי נאשם 1 – וביטולה:
538 המשטרה תפסה כמוצג את פנקסי החשבוניות של חברת "אמרי נועם". בתוך הפנקס נתפסה
החשבונית מס' 003 שנכתבה בתחילה עבור פרויקט "מגדלי נוף" ובוטלה על ידי סימון X וציון
בכתב: "מבוטלת, ראה חשבונית מס' 4". בחשבונית 003 שאין חולק שיועדה עבור התשלום
112 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
בפרויקט "מגדלי נוף" באשדוד, נכתב: "לכבוד: ים אור בנייה והשקעות אשקלון', ובפרטים:
"טיפול וקידום פרויקטים באשקלון".
539 ירון מרגי העיד ביחס לחשבונית זו כי נאשם 2 הגיע אליו למשרד והגיש לו חשבונית עבור התיווך
עליה רשם "טיפול וקידום פרויקטים באשקלון'. לדבריו סירב לקבלה ואמרתי לו שאני לא מוכן
לשלם על משהו שהוא לא נכון, שכשיחליף לי את החשבון בדיוק על העסקה שבוצעה" (עמוד
272 לפרו' מיום 4.1.18).
50 הנאשם 1 אינו מכחיש כי הוא זה שכתב את המופיע בחשבונית 003 ו- 004. לדבריו, מי שביקש
ממנו להוציא חשבונית על חברת ייים אור בניהיי באשקלון היה דוד יפרח (שכאמור מכחיש בכלל
קשר עם הנאשם 1). הוא סירב, אמר לו כי לא עשה דבר באשקלון, והוא לא יודע במה מדובר. אף
שכך, הוא רשם את הכיתוב על חשבונית 003 בהתאם למה שהתבקש אבל לא היה שלם עם זהיי.
אחרי 10 דקות שוחח שוב עם דוד יפרח, ואמר לו שהוא לא מוכן להוציא חשבונית על דברים שלא
עשה והוציא חשבונית מתוקנת, מספר 004 שמדברת על מגדלי נוף באשדוד. דוד יפרח כאמור
מכחיש כל קשר של נאשם 1 לפרויקט.
541 חוסר המהימנות של גרסת של נאשם 1 ביחס לפרויקט זה בכללותו, חולש גם על רכיב זה בדברים
אותם הוא מוסר. הנאשם 1 מלכתחילה לא מסר כל גרסה ביחס לחשבונית זו, וזאת גם בגרסאותיו
הכבושות גם לאחר שהוצגה לו בתחילה רק חשבונית מס' 004. רק לאחר שמוטחת בו חשבונית
מס' 003 והפרטים הכוזבים בה, נזכר לפתע בהשתלשלות האירועים ובחרטה שאחזה בו.
52 גם השוני בין הכיתוב על החשבוניות אינו מקרי. אם השוני בחשבוניות היה נעוץ רק ברצון לשייך
את ההוצאה לפרויקט אחר, או אז מצופה היה שהשוני היחיד יהיה בשם הפרויקט ובמקומו. ברם,
בחשבונית המקורית שנכתבה על ידי הנאשם 1 (מס' 003) מצוין כי מדובר ב: "טיפול וקידום
פרויקטים באשקלון", בעוד שבחשבונית המתוקנת מצוין: "תיווך וטיפול ברכישת יחיד
בפרויקט רוגוזין". השינוי במיקום הפרויקט מביא גם לשינוי בטיב השירות שניתן.
53 אין המדובר בסמנטיקה והדבר נעשה בכוונת מכוון: ככל שמדובר בפרויקט בעיר אשקלון (כפי
שצוין בתחילה בחשבונית 003) או אז אין בעייתיות לציין כי מדובר בקידום פרויקטים שכן אין
מניעה שחבר מועצה בעיר אשדוד יעסוק בקידום פרויקטים נדלייניים באשקלון. מנגד, בשעה
שהפרויקט נעשה בעיר אשדוד, הדבר אסור ועל כן יש צורך גם לשנות את טיב השירות שניתן
מייקידום" לייתיווך" ובכך להעלים אסמכתאות שתלמדנה על שירות שניתן בעד מילוי תפקידו של
נאשם 1.
העדר פרט מהותי בחשבוניות:
113 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
54 הנאשם 1 טוען כי תיווך ביחידות הדיור ואת שכרו קיבל כנגזרת ממספר היחידות אותן תיווך.
חרף כך שמדובר בנתון מהותי, הדבר לא מוצא כל ביטוי בחשבוניות ולמעשה, אין כל פירוט כיצד
הגיעו לסכום הנקוב.
הצדדים "צפו' מלכתחילה בשנת 2005 שתינתן הקלה בשנת 2008:
545 על פי ההחלטה של וועדת המשנה, אושרה לפרויקט תוספת של 28 יחידות דיור, כאשר תנאי לכך
היה השגתן של יחידות אוויר בהתאם. כשזו תמונת הדברים, אך טבעי שהיזם ישיג וישלם עבור
28 יחידות אוויר בלבד.
56 חרף כך, כבר בשנת 2005, היזם קונה 34 יחידות אוויר, היינו 6 יחידות אוויר ייעודפות". להזכיר
כי כל יחידת אוויר כזאת שוויה על פי ההסכם (ת/16) 16,000 $. על פי כל היגיון כלכלי, אין מקום
להוציא קרוב ל- 100,000 $ עבור יחידות אוויר שאין טעם בהן.
547 ירון מרגי אינו מכחיש שכבר בשנת 2005 רכש יחידות אוויר עודפות, אולם לדבריו עשה זאת ללא
קשר למתת נטענת כזה או אחר, אלא בהסתמך על הבטחה שהייתה בידו מפי כל הגורמים שהדבר
יאושר. עוד הוסיף כי לא בכדי מלכתחילה בנה יסודות וחניה תוך לקיחתם בחשבון של אותן 6
יחידות דיור נוספות.
548 דברים אלו של ירון מרגי אין בידי בית המשפט לקבל. לו אכן הייתה באמתחתו של ירון מרגי
הבטחה מצד ראש העיר או גורמים במחלקת התכנון ובכלל, לתוספת של 3 קומות, הדבר היה
חייב למצוא ביטוי בהחלטות כתובות או בפרוטוקולים של ועדת המשנה. לא זו בלבד שאין כל
תיעוד שכזה, אלא שכאמור בישיבות ב-2008 יושב ראש הוועדה, צבי צילקר, התנגד לתוספת של
6 יחידות דיור, תוך שהוא מציין במפורש כי מדובר בתוכנית שכבר אושרה לה תוספת של 28
יחידות דיור. בנוסף, בשתי הישיבות בנושא, בשנת 2008, נכחו נציגי היזם והשמיעו את טיעוניהם
ואין כל זכר להבטחה הנטענת.
59 ירון מרגי והאנשים מטעמו אינם יקוטלי קנים" אלא יזמים המלווים בייעוץ משפטי צמוד
המודעים היטב לכל פסיק ונקודה בזכויותיהם. "נפקדותיי טענת יהבטחה שלטונית" מטיעוניהם
בפני ועדת המשנה הנה בבחינת ראייה כבדת משקל כי לא הייתה כזו מעולם. יוזכר כי ירון מרגי
נחשד במתן שוחד, ואף שבסופם של דברים לשיטת המאשימה לא היו די ראיות לקבוע מי
מהחברה נתן את השוחד, מדובר בנסיבה שלאורה יש לבחון אמרותיו.
550 משנדחתה הטענה בדבר הבטחה/החלטה המאשרת את תוספת 3 הקומות לפרויקט בשנת 2005,
או אז מתהדק הקשר בין הכספים שקיבל נאשם 1 לבין פעולותיו בוועדת המשנה שהביאו לאישור
114 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
הבקשה לתוספת ובתוך כך למימוש 6 היחידות העודפותיי שנרכשו כבר בשנת 2005. (פירוט נפרד
לגבי ישיבות אלו בהמשך הכרעת הדין).
גם הנאשם 1 מאשר כי דאג להבאתן של 34 יחידות אוויר:
551 בחקירתו מיום 26.4.15 (ת/235) הנאשם 1 מאשר כי מלכתחילה תווך 34 יחידות דיור, אף שבפועל
באותה העת אושרה תוספת של 28 יחידות בלבד. לטענת המאשימה, באמירתו זו הנאשם מודה
כי כבר בשנת 2005 היה ברור ליזם כי תינתן לו התוספת וכך לחזק את הזיקה בין הכספים שקיבל
לתפקידו הציבורי. לטענת ההגנה גרסתו המוקדמת של הנאשם מיום 15.5.12 ובה מסר כי תיווך
28 יחידות, היא הנכונה. נטען כי בלבול, שיכחה, ורצון "לזרום" עם החוקרת הביאו את הנאשם
לומר כי תיווך 34 יחידות ובתוך כך להסכים גם עם החישוב שהוצע לו לגבי התמורה שקיבל עבור
כל יחידה.
552 בטרם אדרש להסברים של ההגנה לאמירת הדברים, יש לומר כי עמדת המאשימה ביחס אליהם
כוללת בתוכה הנחה מובלעת לפיה אכן היה תיווך. אף שכך, אמירה זו של הנאשם יש בה משום
ראייה הפועלת לחובתו שכן גם אם היה תיווך בפועל (ואין זו מסקנת בית המשפט) העובדה
שנאשם 1 במסגרת התיווך דואג מראש להבאתן של 6 יחידות עודפות, כפי המספר המדוייק של
היחידות שבעתיד הוא בעצמו ידאג לאשרן, או אז, תשלום התיווך, לאוו תיווך הוא, אלא כסות
באמצעותה מולבנתיי מתת אסורה.
553 אשר לדברי ההגנה, אין לקבל את הטענה כי שיכחה ובלבול הם שהביאו את הנאשם להודות בכך
שתיווך 34 יחידות. לנאשם כאמור, זיכרון חד ויכולת לרדת לפרטי פרטים של החלטות בהן היה
מעורב. חקירתו זו, מתבצעת שהוא כבר אינו במעצר ומתקיימת כ-3 שנים מאז הפכה גלויה.
לראשונה, הוצג לנאשם 1 בחקירתו ההסכם לרכישת זכויות אוויר מאזוגי לניוד 34 יחידות אוויר.
מדובר בראיה חד משמעית שנמצאת בסתירה לכל מה שטען הנאשם עד לנקודה זו. כשם שיייישר
קויי עם החשבונית שהוצגה לו בחקירתו השנייה בנושא, כך גם עתה הנאשם מיישר קו עם
המסמכים שהוצגו לו.
554 המשך דבריו של הנאשם מחזקים המסקנה שאין המדובר בבלבול. נאשם 1 מודע היטב למשמעות
המפלילה של רכישה צופה פני עתיד של 34 יחידות אוויר, הגם שבפועל אושרו רק 28 ולא בכדי
מוצא להפנות חיציו לעורך דין עופר צילקר אותו הוא מכנה בציניות ייהנביאיי של "מגדלי נוף".
המשך חקירתו גם מתייחס למספר היחידות המוגדל ונסיבות השגתן. כך למשל נאשם 1 מסביר
כי רכישה מבעוד מועד של 6 יחידות עודפות, הייתה מבוססת על ציפיה ותקווה של יפרח
שהפרויקט יוגדל בעתיד, לצד טענה ולפיה התבקש להשיג 34 יחידות ולא פחות ממינימום של 28
יחידות (ת/235, עמ' 14).
115 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
מעורבותו של נאשם 1 בקידום הפרויקט:
555 הוכח בפניי כי לנאשם 1 הייתה מעורבות בקידום פרויקט "מגדלי נוף". מעורבות זו באה לידי
ביטוי, בין היתר, בהשתתפותו בישיבות שבהן נדונו עניינים הקשורים בפרויקט, ייעוץ ייא-פורמלייי
שנתן ליזמים ופעולות מול גורמים בעירייה.
ככל שהדבר נוגע בהשתתפויות בישיבות, הדברים מכוונים לישיבות הבאות:
השתתפות במליאת הועדה מיום 29.6.05 – הענקת יחידות אוויר למשפחת אזוגי:
556. הנאשם 1 השתתף בישיבה של מליאת הוועדה מיום 29.06.05 שבה הוחלט על מתן יחידות אוויר
כפיצוי לחברת "בני אשדודיי ומשפחת אזוגי (פרוטוקול הישיבה צורף כנספח ב' לת/16, חוזה
המכר בין אזוגי למגדלי נוף כהוכחה לקבלת הזכויות).
557 כפי הנלמד מהפרוטוקול, כל שהדבר נוגע לייבני אשדוד", הנאשם 1, התנגד בתחילה לשני מתווי
הפיצוי שהציע חבר הוועדה ללוש, והסכים לפיצוי על פי מתווה המתוקן. בהמשכה של ישיבה זו,
הנאשם 1 הסכים להחיל את אותו הסדר לגביו הוחלט בעניין חב' בני אשדוד, גם על בקשתה של
משפחת אזוגי וזאת בכפוף לתשלום היטל השבחה. בישיבה זו השתתף גם נאשם 2 וכחלק
מההחלטה היה אמור ללוות את היועמ"ש בעריכת התיקונים של ההסכם שייחתם בין היזם לבין
הוועדה המקומית (כפי שפורט מעורבותו של נאשם 2 בפרויקט חרגה בהרבה מעזרה בניסוח
הסכם).
558. אין חולק כי במועד זה הנאשם 1 נקשר כבר עם חברת "מגדלי נוף" (ר' סע' 31 למענה לכתב
האישום). גם אם מדובר (כפי טענת ההגנה) בעסקת תיווך, אסור היה לנאשם 1 להשתתף בישיבה
זו שכן בהחלטה בה תמך, הוא הביא ליצירת המאגר שישמש את "מגדלי נוף". ארבעה ימים בלבד
לאחר החלטה זו ב 3.7.05 הנאשם 1 כבר מוציא ליימגדלי נוף" חשבונית לתשלום בגין ייתיווך".
ועדת המשנה מיום 16.4.08 (ת/147) – תוספת הפנטהאוזים:
559 בישיבה זו נדונה בקשתו של היזם ירון מרגי לתוספת (במסגרת ייהקלהיי) של 6 יחידות דיור על פני
3 קומות נוספות. בטרם יפורט מהלך הדיון יש להדגיש כי את התוספת המבוקשת אין לבחון רק
כמותית (שאף היא אינה מבוטלת ומגיעה לכדי 7.5% מהפרויקט בכללותו), אלא גם את טיבן של
יחידות הדיור שהן הגבוהות ביותר בבניין ועם הנוף הטוב ביותר. אלו יחידות דיור (פנטהאוזים)
שפוטנציאל הרווח מהן הוא הגדול ביותר. לא בכדי הגדיר היזם ירון מרגי את תוספת הדירות
יהדובדבן שבקצפתי והפך בעצמו לבעלים של הדירה העליונה בפרויקט (אחת מאלו שנוספו
במסגרת בקשה זו, תוך שהוסיף לה בריכת שחייה על הגג).
116 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
50 הנאשם 1 השתתף בישיבה זו. בישיבה זו נכחו דיירים מבתים סמוכים שהתנגדו להקלה. יוייר
הועדה צבי צילקר (שלגבי השפעתו הנטענת בוועדה, הפליג נאשם 1 בתיאוריו), התנגד להקלה ולא
זו בלבד, טען כי היה מקום לשמוע את ההתנגדויות של הדיירים בסביבה עוד לפני שבכלל התקבלה
ההחלטה על הקמתו של מגדל 1 (חלף שני בניינים נמוכים). בנימוקי ההחלטה מציין צבי צילקר
את הברור מאליו כי מדובר בפרויקט שבו כבר אושרה תוספת של 28 יחייד יילכן אין מקום להוסיף
בהקלה עוד יחיד לתוכנית מפורטת חדשה שמאפשרת 80 יח"ד במגרש" (ת/147, עמ' 156).
561 על פי הפרוטוקול, הנאשם 1 תמך בבקשה להוספת 3 קומות, לא ראה שום בעייתיות בכך שמדובר
בייתוספת על תוספת", וכך גם ראה לנכון לדחות את ההתנגדויות בנימוק שהן קשורות לפגמים
תברואתיים שאינם קשורים למהות ההקלה.
52 הסבריו של נאשם 1 מדוע יש לדחות את התנגדות הדיירים ולאשר את ההקלה בנסיבות העניין,
מעוררת תהיות: לא ניתן מענה מדוע בכלל יש לאשר ייתוספתי על "תוספת" (שמראש הייתה
משמעותית); אחת מהמתנגדות להקלה הייתה משפחת צ'רטקוב שהתגוררה בדירת גג סמוכה.
לטענתם היה בהקלה משום פגיעה בפרטיותם לצד ירידה בערך דירתם. התנגדות זו אינה קשורה
בשום צורה לעירייה ומבוססת על כך שמאותן דירות ניתן יהיה להשקיף על ביתם, לחסום הנוף
ובכך לפגוע בערך הדירה; גם התנגדויות הקשורות לחנייה ולהזנחה הנטענת קשורות להקלה שכן
כל תוספת משמעותה דיירים נוספים בשכונה, תנועה גדולה יותר וצורך בחניות נוספות לדיירים
או לבאי ביתם.
53 בסופה של ישיבה זו, הבקשה להקלה נדחתה חרף עמדת הנאשם 1.
ישיבת וועדת המשנה מיום 23.7.08 (ת/134):
564 לאחר החלטה מיום 16.4.18 שדחתה את בקשת ההקלה, הגיש היזם ביום 3.7.08 יימכתב לדיון
נוסף" לאחר שצירף אישור ועד הבית מכתובת בן אליעזר 2, להסרת התנגדות וסיכום בדבר שיפוץ
חניה, שיקום גינה, התקנת שער חשמלי ואישור העברת כבלים לחברת "יס". בעקבות האמור,
נקבעה ישיבה נוספת בבקשת היזם – דיון נוסף.
הנאשם 1 השתתף בישיבה זו ושוב תמך בבקשה.
56 ישיבה זו במהותה, מהווה סטייה מן השורה בכמה מישורים: ראשית, יש לתהות על המהירות
שבה נדונה בקשתו של היזם ליידיון נוסף", הליך חריג לכל הדעות, וזאת 20 ימים בלבד מאז
ששלח את מכתבו. שנית, נוכח זריזות היתר, המתנגדים מהבניין ברח' בן אליעזר 8 שלחו מכתב
ובו ציינו כי בשל זימונם לישיבה בהתראה קצרה והיות הוועד בחופשה, הם מבקשים לדחות את
הדיון. חרף בקשה זו (שבנסיבות העניין נראית לגיטימית), הדיון נערך במועדו. שלישית, הדיון
הנוסף נערך בניגוד לדעתו של יועמ"ש הוועדה, עוייד לוי, שציין: "מכיוון שכבר התקבלה החלטת
117 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
ועדה אשר דחתה את בקשת ההקלה, הייתה באפשרות היזם לפנות לוועדה ערר ואין לו מעמד
בפני הועדה" (שם, עמ' 42). בבית המשפט, עוייד לוי הוסיף כי קבלת מסלול של יידיון נוסף" יכול
להביא לי התשתי הועדה בבקשות חוזרות ונשנות. לכך נוסיף כי הדיון הנוסף מותיר את ההחלטה
בבקשה ייבמגרש הביתי שבו לנאשם 1 השפעה ישירה ועקיפה רבה. יוער כאשר נאשם 1 התבקש
להצביע על מקור חוקי לדיון מעין זה הוא ענה שאין הליך כזה בחוק אולם הוא מתקיים בפועל.
56 רביעית, הדיון הנוסף, נערך מבלי שנשמעה עמדת משפחת צ'רטקוב, שטענו לפגיעה בקניינם
הטריחו עצמם ובאו לישיבה. כמפורט, בתחילתו של הדיון, עוייד לוי טען כי יש לשמוע את
המתנגדים ולכן הודיע למשפ' צ'רטקוב שהדיון בהתנגדות יתקיים בישיבה הבאה והם עזבויי
(שם).
567 חרף האמור, ובאופן מפתיע, הפרוטוקול מפרט: "בשלב מאוחר יותר נכנסו לאולם נציגי היזם,
אדריכל ורדה ומר אלי דיין והציגו את ההסכם שהגיעו…" (שם). כך, ללא הסבר של ממש, עולה
שלא רק שהדיון לא הופסק (כפי שמצופה היה), אלא הגיעו הנציגים של היזם והעלו את נימוקיהם
לבקשה ולדיון הנוסף.
58 היה זה יועמ"ש הועדה אשר חרף מכתב הסרת ההתנגדות של דיירי בן אליעזר 8 טען :יימכיוון
שלפני הוועדה מונחות פניות המתנגדים מיום 8.7.08, 14.7.08 ו- 22.7.08, על הועדה לשמוע את
טיעוניהם". נאשם 1 ביחד עם שלמה אלבז (לגביו יפורט באישום הרביעי) לא ראו בעיתיות בכך
מכיוון שלטענתם התנגדויות קשורות לפעולות של העירייה ולא ליזם. בכך לא דייקו. אם ביחס
לדיירי בניין 8 ניתן לטעון כי קיומו של מכתב הסרת התנגדויות יכול לאפשר קיומו של דיון
בהיעדרם (חרף דעתו של היועמ"ש), כיצד ניתן להסביר את קיום הדיון ביחס למשפחת צ'רטקוב
שעמדו בהתנגדותם שאינה קשורה לעירייה, הטריחו עצמם והגיעו לדיון ועזבו אותו בשל הבטחה
של היועמ"ש כי התנגדותם תישמע המועד מאוחר יותר. נקל לשער את ההפתעה שאחזה בהם
שגילו למחרת שהדיון נערך בהיעדרם ובקשת היזם התקבלה.
59 יודגש כי העובדה שהועדה החליטה לאשר ההקלה בכפוף להסרת ההתנגדויות אינה מרפאת את
הפגמים המהותיים שנפלו במהלכה והיא בבחינת "היפוך יוצרות": קודם מאשרים ולאחר מכן
בודקים האם הדבר אפשרי. גם מבחינה פוטנציאלית, היה ולא היה עולה בידי היזם להשיג את
הסרת ההתנגדות של כל הדיירים, יש בהחלטת ועדת המשנה להשפיע על החלטת ועדת הערר
שהרי לנגד עיניה יש החלטה של ועדת המשנה שלא ראתה קושי באישור הבקשה.
50 אסור היה לנאשם בתכלית האיסור להשתתף בישיבות אלו. בעשותו כן, היה הנאשם מצוי בניגוד
עניינים חריף שמקורו בכספים שקיבל לכיסו הפרטי בעד מילוי תפקידו. הקידום וההצבעה בעד
מתן התוספת של 6 יחידות הדיור הן תמורה מובהקת שסיפק לנותן השוחד.
118 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
הנאשם 1 מודה כי גם שהוא משתמש במטבע לשון "תיווך" הוא מתכוון גם לייעוץ – בזיקה לתפקידו
הציבורי:
571 אף שטענת ההגנה של נאשם 1 הייתה כי הוא שימש כמתווך בלבד, בפועל, הוא יחזור על כך
שמבחינתו אין המדובר בתיווך יירגיליי, אלא כזה שכולל גם ייעוץ והסברים ליזם כיצד לקדם את
הפרויקט. מתוך אמירות אלו נלמד כי מבחינה מהותית הנאשם 1, אף לדבריו, קיבל כסף עבור
שירות הנוגע לתפקידו ובכלל זאת, דרך הסבר כיצד יש לפעול מול הוועדה המקומית לתכנון ובנייה
שבה שימש חבר באותה עת. כך ולא באופן ממצה, מצאו הדברים את ביטויים:
52 בחקירתו הראשונה בנושא "מגדלי נוף" (ת/224א) הנאשם 1 מציין כי: "אני זוכר שזה היה משהו
שקישרתי ותיווכתי… תיווך, אה, לא במובן הצר של המילה… אני לא זוכר את הפרטים כרגע…
זאת אומרת לא משהו שקשור לטיפול מול הוועדה המקומית או מול הזה. זה בוודאות לא"י (שם,
עמ' 11).
573 בהמשך ציין באופן ספציפי מי בדיוק התייעץ עמו : "… אני זוכר שהתייעצו איתי, אני לא זוכר על
מה בפרויקט הזה. אמרתי… אלי שאבי, אלי דיין […] דוד יפרח…" (שם, עמ' 27). הנאשם 1
המשיך וסיפק הסבר מדוע לא נכון להשתמש במילה תיווך בהקשר למעשיו: "אופי העבודה שלי
לא הייתה במובן של מתווך במובן הקלאסי… לא סתם לפנות או למכור אלא מעבר לכך…
לשמוע… לבקשתך אסביר זה לשבת לטפל בנוסח ולייעץ מול (לא ברור) זה יכול להיות בנוסח
של ההסכם… בנוסח של ההסכם… לא מצד ההיבט המשפטי שלו… אני רק מסביר שאני לא
בהגדרה של מתווך שכל העיסוק שלו זה לקשר בין קונה למוכר… לא אני לא רק, התפקיד שלי
לא הסתיים בזה שהבאתי מוכר והבאתי קונה וחיברתי ביניהם" (ת/224א, עמ' 111-112).
כשהחוקרת מקשה ומבקשת לברר מה בא לידי ביטוי הדברים שמעבר הנאשם עונה לה "לגשר…
לקדם… בתחומים מסוימים, לגשר בין הצדדים… תלוי מה, תלוי מה הייתה העסקה כמו בבית
שמש" (שם, עמ' 113).
574 בעדותו בבית המשפט, הנאשם 1 הרחיב על טיב הייעוץ: ייבפגישות איתם הם באו לשאול כל מיני
שאלות בהיבטים תכנוניים שקשורים בפרויקט…". בחקירתו הנגדית בבית המשפט הוסיף:
"אנחנו קוראים לזה תיווך. רק מה שהתיווך שלי היה מעבר, כי היה בו קצת ידע, קצת תחום
שהמלצתי לאותם גורמים מה לעשות"; "…לקחתי את זה, שאני מייעץ למישהו לקנות את
המגרש, ומגרש עם אפשרות, ופוטנציאל וייעוץ שאני אומר לבן אדם לקנות יחידות, וייעוץ, אתה
יכול לקרוא לו תיווך, אתה יכול לקרוא לזה ייעוץ…"(עמוד 483-482 לפרו' מיום 25.6.19).
55 הנאשם 1 קושר בין התמורה הכספית הגבוהה מהרגיל שקיבל לטענתו כמתווך לבין הייעוץ שנתן :
".. שאלו אותי למה… בגלל הידע ולא רק תיווך. ולא רק לקחת מוכר וקונה. מה שמתווך רגיל
119 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
עושה ולחבר ביניהם. אני גם הייתי יכול להסביר מה היו תקדימים, להסביר, להאיר לאנשים
את העיניים, מה היו האפשרויות… לכן, לא הייתי מתווך סטנדרטי…לכן גם הקפדתי לקבל 3
אחוזיי (עמוד 487 לפרו' מיום 25.6.19); " אני תמיד הייתי זהיר לא לרשום תיווך לבד, כי לא
הייתי מתווך רגיל. א, לא הייתי רגיל, וב', זה לא רק התיווך כי תיווך זה משהו מאוד יבש" (שם,
עמי 493).
,
56 הנאשם 1 מודה באופן ספציפי ביחס ליימגדלי נוף", שהייעוץ התייחס גם לוועדת המשנה (!): "
פה, אמרתי לך, נתתי יעוץ מעבר לתיווך, הסברתי לו איך ניגשים לוועדה, מה עושים, את
השלבים. אני בהחלט מרגיש שתרמתי לתהליך הזה קצת יותר ממתווך רגיל" (עמ' 538 לפרו'
מיום 3.12.19).
/5/7 דברים אלו של הנאשם 1 עולים בקנה אחד עם עדויות נוספות בתיק. כך למשל אלי שאבי, מציין
בנוגע לקבלת ההיתר: "הייתי נדמה לי, פעמיים שלוש אצל דרי ופעם או פעמיים אצל כנפו […]
אמרתי פעם או פעמיים… דיברנו על ההיתר בעיקר…אמרתי בנושא של ההיתר" (עמ' 327-328
לפרו' מיום 22.02.18).
58 אלי דיין ידע לתאר פגישה בעירייה יחד עם אלי שאבי ועם הנאשם 1 על מנת לטפל בעיכוב בקבלת
ההיתר: "אני פגשתי אותו, את אלי שאבי, בעירייה שלום, מה שלומך? אומר לי אלי אתה יכול
להתלוות אלי לעמרם? לאיזו פגישה בקשר לעיכוב הזה של ההיתר, אמרתי לו בשמחה […]
הלכנו אליו אני לא זוכר את התוכן של השיחה, הייתה שיחה כללית והלכנו מיד אחרי הפגישה,
אחרי כמה זמן העניינים התקדמו, קיבלנו את ההיתר והליווי נפתח" (עמ' 370 לפרו' מיום
.(22.02.18
59 בנוסף יש להפנות לעדותו של האדריכל חיים ורדה שאישר דבריו במשטרה, לפיהם היו לו שיחות
עם נאשם 1 בנושא הפרויקט אותן הוא מגדיר התעניינות רגילה ובהן נשאל על ידי נאשם 1 "איפה
זה נתקע ואם זה מתקדם".
0 ההגנה טוענת כי לא הוכח שאותה עזרה הייתה לאחר פנייתו של יפרח (עניין התיווך) שלאחריה,
פסל עצמו הנאשם 1 מלדון בענייני "מגדלי נוף". טענת הגנה זו, אינה יכולה לסייע לנאשם 1 בשים
לב לכך שיפרח מכחיש בכלל תיווך של נאשם 1; בשים לב לכך שמעורבות בקבלת ההיתר בהכרח
נעשתה בשלב מאוחר ליום 29.6.05, ובעיקר משום שנאשם 1 לא באמת פסל עצמו מלדון בפרויקט
כפי שפורט בין היתר ביחס לישיבות משנת 2008.
חלוף הזמן ונטרול ניגוד העניינים:
81 גם אם הכספים שקיבל הנאשם 1 הם כפי טענתו כספי תיווך, ברור לכל כי הוא אינו יכול לדון
בעניינו של יזם ששילם לו עשרות אלפי שקלים. נאשם 1 אינו חולק על קביעה זו, אולם לטענתו,
120 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
תיחום העסקה (תיווך יחידות אוויר) יחד עם חלוף הזמן של כ- 3 שנים יש בהם כדי לנטרל את
ניגוד העניינים הכרוך בהשתתפותו של הנאשם בישיבות בשנת 2008. טענה זו יש לדחות.
2 מלכתחילה הקביעה כי אין המדובר בכספי תיווך שוללת את תיחום" העסקה לזמן מוגדר ודי
בכך לשלול את הטענה. יתר על כן, יש להבחין בין מצב שבו חלוף הזמן מאפשר לאדם שמצוי
בניגוד עניינים לעסוק בעניין אחר מול אותו גורם לבין סיטואציה שבה הוא מתבקש לעסוק באותו
עניין פרויקט שבו היה מצוי בניגוד עניינים.
3 חיזוק לאמור ניתן למצוא בחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969 אליו הפנה
בית המשפט העליון בעניין ע"פ 846/12 יהושוע ויטה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 19.6.13) ועליו
הסתמכה גם ההגנה. סעיף 2 לחוק זה קובע: "מי שטיפל, אגב מילוי תפקידו בשירות הציבור,
בענין פלוני של אדם פלוני, לא ייצג אחרי פרישתו מהשירות את האדם באותו ענין כלפי המוסד
של שירות הציבור שבו שירתי. איסור זה מלהתעסק ייבאותו עניין שבו טיפל עובד הציבור אינו
מוגבל בזמן. מאידך, סעיף 4 לחוק שדן בקבלת עבודה או זכות (אחרת) ממי שהיה בטיפולו של
עובד הציבור, מוגבל בזמן של שנה וחצי. יצירת חיץ שאינו מוגבל בזמן אמור לחול גם בסיטואציה
דומה לזו שלנו, היינו פעולה שביצע אדם במסגרת פרטית וחוסר האפשרות שיטפל באותו עניין
בכובעו הציבורי. זוהי החלוקה הדיכוטומית שיש לעשות בענייננו.
584 בנפרד מכך, גם אם נלך לשיטתו של הנאשם 1 שניתן לעסוק באותו עניין ממש (אגב מעבר מייכובע
פרטייי לייכובע ציבוריי), משך תקופת איסור העיסוק, אמורה להיגזר מעוצמת ניגוד העניינים וטיב
העיסוק. ניגוד עניינים שמקורו בקבלת טובת הנאה כספית בשווי עשרות אלפי שקלים, הנו ניגוד
עניינים חריף. גם טיב ייהעניין" מחייב תקופת "צינון" ארוכה. פרויקט נדליין, מטבעו, אינו דבר
שמתחיל ומסתיים בתקופה קצרה. בנייתו של רב קומות כמגדל נוף חן, גם ללא שיניים תכנוניים
רבים או בעיות הקשורות למימון וכוח עבודה נמשך מספר שנים. ככל שהעניין" אורך ברגיל זמן
רב, כך נדרש שתקופת איסור העיסוק בו תהיה ארוכה יותר.
הנאשם 1 לא הסביר מתי לשיטתו ניגוד העניינים מתבטל וכיצד הגיע למסקנה זו. חשוב מכך,
הנאשם נמנע מלקיים חובתו על פי חוק וליידע את יושב ראש הועדה בנוגע לעניין האישי שיש
במגדלי נוף. כך גם לא טרח לפנות ליועץ המשפטי של הוועדה או לוועדה לניגוד עניינים לקבל את
חוות דעתם מראש. טענותיו בנוגע לצינון" שגזר על עצמו הנן טענות בדיעבד נעדרות עיגון
נורמטיבי ותמיכה ראייתית. הנאשם 1 בדומה להתנהלותו בכל הפרשות, עשה דין לעצמו, פעל על
סמך כללים אמורפיים, גמישים ומשתנים, ובדיעבד מנסה ליצור מצג של הליך סדור וחוקי
שלאורך פעל.
טענת ההגנה : חלוף הזמן, ראייה להיעדר זיקה בין הכספים שקיבל הנאשם 1 לתפקידו הציבורי:
121 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
6 על פי הנטען אין היגיון לשלם שוחד בשנת 2005 עבור פעולה שתבוצע כעבור 3 שנים (אישור
התוספת של 6 יח' דיור בתמיכת הנאשם 1). גם בטענה זו אין כדי לשנות מסקנת בית המשפט.
587 מלכתחילה אין צורך להראות כי מקבל השוחד פעל בפועל עבור נותן השוחד ודי בכך שהוכח
שהכספים ניתנו בעד פעולה הקשורה לתפקידו. יתר על כן, וכפי שפורט לעיל, הנאשם 1, אף לפי
דבריו היה יותר ממתווך רגיל ושיתף את היזמים מניסיונו ומידיעותיו לרבות האופן שיש להתנהל
מול וועדת המשנה. הנאשם היה זה שנכח בישיבת המליאה מיום 29.6.06, שבה אישרו את מתווה
הפיצוי למשפחת אזוגי ואת מתן יחידות האוויר שאותן ירכוש היזם. הנאשם 1 היה זה שלדברי
אלי שאבי ואלי דיין סייע בהוצאת ההיתר. הנאשם 1 היה זה שלדברי האדריכל ורדה התעניין
לגבי הפרויקט ואופן התקדמותו. מילים אחרות, אין לומר כי רק בחלוף שלוש שנים הנאשם 1
סיפק את הסחורה עבור המתת שקיבל.
58 למעלה מן הצורך, גם אם נראה באופן הצבעתו של הנאשם בשנת 2008 כפעולה היחידה שביצע
בנוגע לפרויקט מסתבר שזו בוצעה בעיתוי האמור ולא קודם לכן בשל גורמים שאינם תלויים
בהכרח ביזם או בנאשם. המדובר בפרויקט מורכב שכלל שינויים דרמטיים בתוכנית הבינוי,
בתב"ע ובמספר יחידות הדיור. השינויים חייבו בנוסף להמלצת הוועדה המקומית מעורבות של
הוועדה המחוזית ואישור של גורמים רבים בעירייה ומחוצה לה, כמו גם התנגדויות מצד דיירים
כאלה ואחרים. סיוע בפרויקטים נדלייניים מורכבים יכול להינתן גם בחלוף שנתיים וחצי כחלק
טבעי של התקדמות הפרויקט. לשון אחר, הנאשם 1, לא יכול היה לפעול בנושא האמור לפני כן.
נזכיר כי מדובר בייתוספת על תוספתיי שבלשון ציורית הינה "שיטת הסלמי במהופך": במקום
לבקש תוספת אחת גדולה שיכול ותעורר התנגדות עזה, לכל תוספת באשר היא, מתבקשת תוספת
ולאחר תקופת מה, מתבקשת עוד תוספת.
הגנה מן הצדק – הימנעות מנקיטה בהליכים נגד צבי צילקר ועו"ד מיקי צילקר:
589 באי כוחו המלומדים של הנאשם 1 טענו במסגרת הסיכומים טענת הגנה מן הצדק המבוססת על
אכיפה בררנית. על פי הנטען, בתקופה הרלוונטית, צבי צילקר פעל להוספתן של 28 יחידות דיור
לפרויקט בשעה שבנו, עוייד מיקי צילקר, היה שותף במשרד עורכי דין רפי ישעיה שטיפל ביימגדלי
נוף" ובכלל זה, בעריכתם של חוזי המכר מול הקונים. חרף ניגוד העניינים הבולט, אף לא אחד
מהשניים נחקר בנושא, כאשר מיקי צילקר אף לא זומן לחקירה. עוד נטען כי חרף גרסתו הברורה
של נאשם 1 בנוגע לחלקו של דוד יפרח ונגזרת מכך מעורבותו הלכאורית במתן שוחד, היחידה
החוקרת הסתפקה בהכחשתו הכללית של יפרח, התעלמה משקריו הבולטים וזנחה לחלוטין את
כיוון החקירה לפיו יפרח הוא נותן השוחד.
122 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
50 בבג"ץ 6396/96 זקין נ' ראש עיריית באר-שבע, פייד נג(3) 289, 305 (1999)) (להלן: "עניין זקיו')
פירט בית המשפט העליון מה ייחשב כאכיפה בררנית:
"אפשר לומר, לצורך עתירה זאת, כי אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן
זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת
מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא. דוגמה מובהקת לאכיפה
בררנית היא, בדרך כלל, החלטה לאכוף חוק כנגד פלוני, ולא לאכוף את החוק כנגד פלמוני,
על בסיס שיקולים של דת, לאום או מין, או מתוך יחס של עוינות אישית או יריבות
פוליטית כנגד פלוני. די בכך ששיקול כזה, גם אם אינו שיקול יחיד, הוא השיקול המכריע
(דומיננטי) בקבלת החלטה לאכוף את החוק".
בדומה ראה עייפ 2328/12 מדינת ישראל נ' פולדי פרץ [פסקה 23 לפסק דינו של כב' הש'
פוגלמן] (פורסם בנבו, 10.9.13):
"אכיפת הדין נגד אדם אחד והימנעות מאכיפתו נגד אחרים
–
כאשר מדובר במקרים
דומים – היא אכיפה בררנית (selective enforcement). אכיפה בררנית יכולה
לקבל ביטוי באחד משני מופעים: הראשון, החלטה להעמיד לדין רק חלק מן המעורבים
בפרשה נדונה; השני, החלטה להעמיד לדין בשעה שבפרשות אחרות שעניינן דומה לא
הוגשו כתבי אישום. ענייננו שלנו נמנה – לפי הטענה – על הסוג השני. כך או כך, המשותף
לשני פניה של הטענה הוא כי סמכות האכיפה הופעלה נגד אחד ולא נגד אחרים, ללא כל
טעם טוב להבחנה ביניהם. בלשונו של השופט י' זמיר" :אכיפה בררנית היא אכיפה
הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים
דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא."
591 מתוך הגדרות אלו, ניתן לראות כי הבסיס לכל טענת אכיפה בררנית הוא אפליה, חרף קיומם של
נתונים דומים. לנאשם 1 – רק במסגרת אישום זה – מיוחס כי קיבל עשרות אלפי שקלים לכיסו
הפרטי מהיזם כמתת מושחתת תמורת קידום הפרויקט, תוך סטייה מן השורה. בנוסף מיוחס
לנאשמים 1 ו- 2 קבלת שוחד בעוד שורה של פרויקטים בעשרות ובמאות אלפי שקלים. הטענות
כלפי צבי צילקר – ככל שהיה להן בסיס ראייתי – מקומן במישור של הפרת אמונים שהרי אין
טענה מצד ההגנה על כך שזה קיבל כספים כמתת מושחתת. על בסיס האמור נהיר כי אין לדבר
נתונים דומים ונגזרת מכך אין לדבר על אכיפה בררנית.
592 למעלה מן הצורך, ובמישור הראייתי, צבי צילקר העיד כי הוא לא ידע באילו פרויקטים מעורב
המשרד שבו בנו שותף, ובדומה, גם עוייד מיקי צילקר העיד כי לא עירב את אביו ביחס לפרויקטים
שהמשרד מטפל בהם. הואיל וכלל לא נערכה חקירה לבירור ניגוד העניינים כאשר אף לא אחד
מהאנשים שלגביהם נטען שהיו מצויים בניגוד עניינים, נחקר כחשוד במשטרה, ממילא, אין בידי
בית המשפט הכלים להכריע בעניין.
53 לא נעלם מעיני בייכ כוחו המלומדים של הנאשם 1 הקושי הראייתי המתואר ועל כן, כחלק
מטענתם, הסבירו שהיה על המשטרה לחקור גם את ניגוד העניינים בו היה מצוי ראש העיר ויושב
ראש הוועדה, צבי צילקר. טענה זו אינה חפה מקשיים. החקירה בכללותה עסקה בכספי שוחד
123 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
ששילמו יזמים בעיר אשדוד לנאשמים ובכלל זאת, פרויקט "מגדלי נוף". זהו ייחוט השני" בכל
הפרשות השונות שנחקרו, ולא ניגוד העניינים, של חברי וועדת המשנה בעיר אשדוד.
594 אף מבלי להתפרס בחקירה לשאלות הנוגעות לניגוד העניינים של כלל חברי וועדת המשנה,
המדובר בחקירה עצומה בהיקפה, חקירה מורכבת שתחילתה בפעולות סמויות וחלקה הגלוי
נפרש על פני מספר שנים. גם בתום החקירה, העברת התוצרים והשימועים נמשכו מספר שנים
(החקירה הגלויה החלה בתחילת שנת 2012 וכתב האישום הוגש במחצית שנת 2017). כתב
האישום שהוגש חריג בהיקפו, כשמעבר לו כפי הנלמד, נחקרו פרשות רבות נוספות וגדולות
בהיקפן שלא מוצו עד תום.
55 מן המפורסמות הוא שאין ליחידה החוקרת, כמו גם לגורמי התביעה משאבים בלתי מוגבלים. כל
חקירה צריכה בסופם של דברים להיות תחומה בזמן, במקום ובסוגיות הצריכות ליבון. השוני
בטיב החשדות ואופייה של החקירה מדבר בעד עצמו ועל פני הדברים, אין בהתמקדות גורמי
החקירה בחשדות שנחקרו ובתחומם, משום החלטה בלתי סבירה.
5% יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בעניין זקין:
"אכיפה בררנית (באנגלית: selective enforcement) אינה היפוך של אכיפה מלאה.
לעתים קרובות, אין אכיפה מלאה, ומבחינה מעשית אף לא יכולה להיות אכיפה מלאה,
של חוק או תקנות. אכיפה חלקית אינה בהכרח אכיפה פסולה. כך גם אכיפה מדגמית,
שהרי המדינה אינה יכולה להקצות אלא משאבים מוגבלים לאכיפת החוק…"
597 ולמעלה מצרכי צרכו של העניין: בפרויקט הספציפי של "מגדלי נוף", צבי צילקר היה דווקא זה
שהתנגד באופן נחרץ בישיבת הוועדה מיום 16.4.08 להוספתן של שלוש קומות (הפנטאהוזים) תוך
שימוש בקול הכפול המגיע לו כיושב ראש הוועדה ובניגוד לדעתו של נאשם 1 שביקש לאשר את
ההקלות. כפי שציין מרגי, הקומות העליונות הן מבחינתו המשמעותיות בפרויקט ונקל לשער שהן
היקרות ביותר, על המשמעויות שיש לכך בעריכתו של הסכם מכר.
58 בדומה, עיון בפרוטוקולים השונים של הוועדות מלמד כי היה זה צבי צילקר שיצא מדיון לאחר
שנודע לו שבנו מייצג את היזם ראה פרוטוקול וועדת המשנה מיום 17.8.05, מהלך הדיון בסעיף
7, שם מצוין כי: "ימר צילקר הודיע שלא ישתתף בדיון כי נאמר לו שבנו, עו"ד עופר צילקר מיצג
את היזם". בכך שיצא מהדיון והסיבה בגינה יצא נרשמה לפרוטוקול, הלה נהג כפי המצופה ממנו
וכמובן פעל בניגוד לנאשמים שמעולם לא ראו לנכון ליידע, לא כל שכן להעלות על הכתב את ניגוד
העניינים שבו הם מצויים.
599 בכך לא מתמצים הדברים, שכן כחלק מטענתה של אכיפה בררנית, לא די להראות את השוני בין
המעורבים ויש לתת הדעת גם לסיבה שהביאה לאותו השוני :
124 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
"..נמצא כי ההכרעה בשאלה, אם העמדתם לדין של חלק מן המעורבים בביצוע עבירה
הינה בבחינת אכיפה חלקית מותרת או שמא בבחינת אכיפה בררנית פסולה, תהא לרוב
תלויה (כפי שצוין בפרשת זקין [16]) בבירור השאלה אם הרשות הבחינה בין המעורבים
על יסוד שיקולים ענייניים או שמא פעלה "…לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד
שיקול זר או מתוך שרירות גרידא" (שם). יסודו של כלל זה בהיגיון: כפי שכבר ציינו,
החלטת בית המשפט לבטל כתב אישום מטעמי הגנה מן הצדק מותנית בכך שההחלטה
להגישו פוגעת באופן חריף בתחושת הצדק וההגינות של בית המשפט. כאשר הסיבה
להפליה נעוצה בהתנהגות מכוונת וזדונית של הרשות, דבר קיומה של פגיעה חריפה
בתחושת הצדק וההגינות הוא לכאורה גלוי וברור, בעוד שדבר קיומה של פגיעה כזאת
הוא פחות מובן מאליו מקום שהרשות פעלה בתום לב…" (ע"פ 2855/02 מדינת ישראל נ'
בורוביץ, פייד נט(6) 776, 814 (להלן: "עניין בורוביץ').
600 במקרה הנדון, הטענה בכללותה מופנית ליחידה החוקרת שנמנעה מלחקור את החשדות (ולא
לפרקליטות שחרף איסוף הראיות נמנעה מלהגיש כתב אישום). בנסיבות המתוארות, על רקע
ייחזקת התקינות המנהלית", מצופה היה שההגנה תעמיק חקר בנוגע לאופן עריכת החקירה, תוך
זימונם של הקצינים האחראיים. בפועל, לא הונחה בפני בית משפט, אף לא ראשית ראיה שתלמד
על שיקול זר, זדון, רדיפה פוליטית וכיוצא באלה שהובילו לכך שצבי צילקר ואחרים לא נחקרו
באזהרה, בניגוד לנאשמים 1 ו-2. ור' עניין בורוביץ [פס' 26]:
"כאשר הסיבה להפליה נעוצה בהתנהגות מכוונת וזדונית של הרשות, דבר קיומה של
פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות הוא לכאורה גלוי וברור, בעוד שדבר קיומה של
פגיעה כזאת הוא פחות מובן מאליו מקום שהרשות פעלה בתום לב"י.
601. אכן, בית המשפט העליון הרחיב ברע"פ 1611/16 יוסף ורדי נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו,
31.10.18) את עקרון ההגנה מן הצדק גם למקרים בהם ההפליה היא פרי מעשה רשלנות, או טעות
בשיקול הדעת מצד הרשות, דהיינו אין צורך להוכיח שיקול זר או זדון. עם זאת, נקבע כי הפעלת
העיקרון במקרים בהם אין מדובר בכוונת זדון תעשה רק במקרים חריגים שבהם עסקינן בהפליה
משמעותית, הפוגעת בעקרונות של צדק והגינות משפטית. המקרה שבפניי אינו נכלל בגדרם של
אותם מקרים.
62. ולאחר כל אלה, אף אם היה עולה בידי ההגנה לבסס קיומה של אכיפה בררנית, ואין זו מסקנתי,
הרי שבמקרה הנדון, נוכח חומרת המעשים בהם חטאו הנאשמים, התיקון היה מושג באמצעות
הקלה מסוימת בעונש ולא בדרך של ביטול כתב האישום.
6B. אשר לטענות הנוגעות לדוד יפרח נטען כי "גרסתו של יפרח הייתה שקרית אך שברירית וקל
לשער כי ניתן היה להקשות על גרסתו שהחוקרים מצוידים בעדותו החד משמעית בעניין של
הנאשם" (פסקה 284 לסיכומי ההגנה של נאשם 1). רבים התיאורים שניתן להכתיר את גרסתו
של הנאשם 1 בנוגע למגדלי נוף, "חד משמעית", אינו נמנה על אחד מהם. תיאור דרך מסירת
הגרסה, לרבות הדברים שנאמרו, ובעיקר אלו שלא נאמרו, בעימות מול דוד יפרח, נעשה בתחילת
פרק זה ולא מצאתי מקום לחזור על האמור בהם. באישום זה גרסתו של הנאשם 1 נשללת על ידי
125 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
כל מי שמופיע ומוזכר בה, בין אם הוא חשוד ובין אם לאו, בין אם הוא חברו של הנאשם כדוגמת
הנאשם 2 ובין אם אדם זר. נחזור על שנאמר ולפיו, הטענות של ההגנה כלפי יפרח ששלל כל קשר
עם הנאשם 1, מגלמות בתוכן הנחה שהיה לשניים מה להסתיר ולאו דווקא מחזקות את טענת
התיווך הכבושה" של הנאשם 1.
הימנעות מהעמדתו לדין של נאשם 2 כמבצע בצוותא:
64. הראיות שהונחו בפני בית משפט במסגרת אישום זה מלמדות על מעורבות ישירה של נאשם 2
בקידום הפרויקט. על כך העידו ירון מרגי, דויד יפרח, עוייד אביטל, חיים ורדה והנאשם 2 בעצמו
אף שלדבריו עשה זאת ללא תמורה. הנאשם 2 היה מעורב ישירות בהעברת החשבוניות והכספים
בין נאשם 1 לבין ירון מרגי. ברקע הדברים כבר בחקירתו במשטרה, הנאשם 2 ציין כי בעת שהוא
והנאשם 1 עבדו על פרויקט, רק אחד מהם הוציא חשבונית. תמונה ראייתית זו לא נעלמה מעיני
המאשימה אשר חרף כל אלה לא ראתה לייחס לנאשם 2 כל מעורבות. בסיכומיה, (סעיפים -798
796), מסבירה המאשימה מנימוקים כאלה ואחרים מדוע לא הגישה כתב אישום כנגד נאשם 2.
במסגרת הכרעת דין זו לא מצאתי לקבוע אם מדובר בנימוקים משכנעים.
65. יחד עם זאת, ובכך נכון לסיים הפרק הדן באישום זה: מעורבותו האפשרית של נאשם 2, כמו גם
תרחישים חלופיים אחרים, אין בהם כדי לפגום במסד הראייתי המפליל שקם נגד נאשם 1. אף
אם נאשם 2 עזר ליזמים, עובדה שאינה שנויה במחלוקת היא שהכספים מצאו דרכם לרשותו של
נאשם 1. הסבריו לגבי הסיבה שקיבלם נדחתה מכל וכל. הנאשם 1 לא ייזריי לפרויקט באופן שניתן
להניח לטובתו (אף שלא טען זאת) כי רק שימש כתובת לקבלת כספים עבור אחרים, פעולה שדי
בה להפכו למבצע בצוותא. כפי שהוכח, הנאשם היה מעורב בפרויקט מלפני ומלפנים, ייעץ ליזמים,
השתתף בישיבות, וקידם את הפרויקט לרבות השבחתו, לעיתים, תוך סטייה מן השורה.
66. לאור האמור הנני להרשיע את הנאשם 1 במסגרת האישום השלישי בלקיחת שוחד, עבירה לפי
סעיף 290(א) לחוק העונשין.
126 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
–
אישום רביעי "מבוא אשדוד" נאשם 2 קבלת שוחד:
"אני סיפרתי על זה לעוד אנשים: לג'קי בן זקן, לצילקר, למהנדסי העירייה ולהרבה מאד
אחרים כולל שלמה אלבז, כי רציתי שהפרויקט יצליח ואם אני אזדקק לעזרה פה ושם
אני אוכל לדרוש מהם כי הם יודעים במה מדובר" (ת/197, עמ' 22). הסבריו של נאשם 2
מדוע ראה לנכון לספר על מעורבותו בפרויקט "מבוא אשדוד".
607. פרויקט יימבוא אשדוד" הוא חלק מפרויקט גדול שעניינו רכישת קרקע חקלאית בשטח של 165
דונם ממושב שדה עוזיה" המצוי בסמיכות לגבולה הדרומי של העיר אשדוד, על ידי קבוצת יזמים
ושינוי הייעוד של הקרקע, כך שתשמש למסחר ותעשייה. יצוין כי אף שלעיתים פרויקט זה מכונה
על ידי המעורבים יישדה עוזיה"; "מחזיקי אשדוד"; "שער הרכבתי; או בכינוים אחרים נוספים,
אישום זה מתייחס לחלקה של זיוה כהן באמצעות "קדמת עדן" בחברת "מבוא אשדודיי (על אופן
החלוקה של המניות בין החברות השונות, ראה בין היתר, ת/191, עמ' 2 והתרשים הנלווה לתיאור
של יואב קפלן).
,
68 מיוחס לנאשם 2 כי סיכם במהלך שנת 2000, עם נאשמת 6, זיוה כהן, שיקדם עבורה פרויקטים
שונים ובכללם פרויקט "מבוא אשדוד". על פי ההסכם, שכר טרחתו של הנאשם 2 יהיה מותנה
בהצלחה. מפורט כי בהתאם להתחייבות אותה נטל, הנאשם 2 קידם את הפרויקט, בין היתר, בכך
ששילם לנאשם 1 סכום של 107,180 ₪ לצורך השגת אישור המנהל לעסקה, לצד פעולות אחרות
נוספות.
69. בהתאם לאמור, הנאשמת 6 שילמה לנאשם 2, בצ'ק של חברת קדמת עדן (נאשמת 7), סך של
46,893 ₪. הצ'ק נרשם לפקודת "שלמה שירותי ביטוחי שבבעלות שלמה אלבז אשר כיהן באותה
עת כחבר מועצה וחבר ועדת המשנה ושימש את הנאשם 2 במתן הלוואה לאלבז. סכום זה לשיטת
המאשימה הוא חלק מהמתת.
127 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
610. בנוסף, בשנת 2011, נערך "הסכם המחאת זכויותיי בין הנאשם 2 לנאשמות 6 ו-7. בחלקו הראשון
של ההסכם, נאשם 2 ממחה את כל זכויותיו לחברות "מבוא אשדוד", "פנינת אשדוד"י, יישער
הרכבתיי לנאשמת 6 (זכויות אותן קיבל הנאשם 2 לטענת המאשימה בגין קידום הפרויקט). בחלקו
השני של ההסכם, הנאשם 2 מבקש ומקבל הלוואה על סך 1.5 מיליון ₪ מהנאשמות 6 ו-7.
611. לטענת המאשימה, התשלום בסך 1.5 מיליון ₪ אינו הלוואה אלא מקדמה המורכבת בחלקה
האחד משכרו של הנאשם 2 בגין פועלו בפרויקט "פרחי בית שמש" (שלגבי חוקיותו אין טענה)
ובחלק אחר מתת אסור בגין וויתור הזכויות שקיבל בפרויקט מבוא אשדוד, זכויות שבעצמן היו
מתת מושחתת שניתנה לנאשם 2: "כלומר נאשם 2 קיבל זכויות בפרויקט מבוא אשדוד שזה
המתת שהוחלף במתת אחר במסגרת הסכם ההלוואה" (סע' 925 לסיכומי המאשימה).
גדר המחלוקת :
612. לטענת הנאשם 2, החל משנת 2006 הנאשם 2 לא היה חבר וועדת המשנה ועל כן לא ברור מדוע
בכלל ניתן לקשור בין ההלוואה שניתנה לנאשם 2 בשנת 2011 לבין רכיב ה-"בעד פעולה במילוי
תפקידו"; הפעולה היחידה המיוחסת לנאשם 2 בזיקה לפרויקט, בוצעה בשנת 2006 מול המנהל
ואין לגביה כל טענה בדבר ניגוד עניינים; לא נערך הסכם בשנת 2000 בין נאשמת 6 לנאשם 2;
ניתנה לנאשם 2 אופציה להיכנס כשותף בעסקת "מבוא אשדודיי אם יישא בתשלומים כמו יתר
השותפים, אולם הוא לא מימש זאת; הסכום בסך 46,893 ₪ אכן הועבר כהלוואה חוקית שנתן
נאשם 2 לאלבז; הסכום בסך 1.5 מיליון ₪ כל כולו הלוואה שהתמורה העתידית לה צפוי נאשם 2
בגין חלקו בפרויקט "בית שמש" אמורה לשמש כבטוחה; הנאשם 2 ביצע את הפעולות המפורטות
בסעיף 13 לכתב האישום, אולם אין בכך שום עבירה.
דיון והכרעה:
613 לאחר שנדרשתי לעדויות השונות, למוצגים וכן לטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש
להרשיע את הנאשם 2 בעבירות של קבלת שוחד, הלבנת הון, פעולה ברכוש אסור וניהול ספרי
חשבונות כוזבים.
"הסכם התקשרות המתחדש מידי שנה מ-2000"
ברגיל, ייהסיכום" שבין נותן למקבל השוחד נעשה במחשכים, בעל פה, בהתנהגות ובצורה מרומזת.
בשל כך, קיום השוחד נלמד לא אחת נסיבתית מקיומה של מתת, סטייה מן השורה, תוך היעזרות
בחזקות עובדתיות ומשפטיות.
614. במקרה הנדון, במחשבי חברת "קדמת עדן" נמצא הסכם לא חתום שכותרתו "הסכם התקשרות
המתחדש מידי שנה – מ-2000". על פי ההסכם, זיוה כהן תטיל על נאשם 2 משימות יילקידום
128 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
תכניות, לשיווק וייעוץ בנושאים שונים וכו'". הנושאים (פרויקטים) בהם זיוה כהן מעוניינת
בשילובו של נאשם 2 הם: "פרחי בית שמש", "מבוא אשדוד"י, ייפרחי גן יבנהיי, פרחי הר חומה".
מפורט כי התשלום יבוצע בהצלחת התוכניות… גם אם הפעולה תתמשך שנים רבותיי וייבאם
תכניות כל שהן לא יגיעו לסיומן או שאינם יוצאות לפועל, לצד א' לא תהיה שום דרישה כספית
עבור עיסוקו בהם מחברת קדמת עדן בע"מ"י. מצייב צילום ההסכם:
129 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
/a12eic /cond silice win.
* e
ר
41
11.3.14
הסכם התקשרות המתחדש מידי שנה מ-2000
צד א' : יצחק דרי ת.ז.68505106 רחי למרחב 8 אשדוד
צד בי : קדמת עדן בעיית רח' קרן היסוד 2 הרצליה
צד בין ליכולתן של צד אי ולניסיונו הרב בנושא נדליין, תכנון,רעיונות לפיתוח, גישור וכו'.
צד אי : מעוניין להתקשר עם צד בי לעבודה באופן עצמאי בחברת קדמת עדן בעיימ
צד ב' : יטיל על צד אי משימות לקידום תכניות, לשיווק, לייעוץ בנושאים שונים וכו'.
סכPe
.7.
.6
.1
תשלום: התשלום יבוצע בהצלחת שהתכניות שאותם מלווה עד אי במסגרת קדמת
עדן (גם אם הפעולה תתמשך שנים רבות).
2. לקדמת עדן בעיית אין שום קשר עובד ומעביד עם צד אי.
3. קדמת עדן בעיימ תפן של צד אי במסגרת פרויקטים שונים.
4. קדמת עדן בעיימ רשאית להפסיק את ההתקשרות עם צד אי בכל עת ולשלם לך
בהתאם להחלטות שיתקבלו בקדמת עדן עבור שירותיו עד אותו יום שתופסק
פעילותו בקדמת עדן בעיימ.
5. באם תכניות כלשהן לא יגיעו לסיומן או שאינם יוצאות לפועל, לצד אי לא תהיה שום
דרישה כספית עבור עיסוקו בהם מתבי קדמת עדן בעיית וסיכונו אתר.
נושאים המטופלים כיום בחני קדמת עדן בע"מ ומעוניינת בשילובו של צד אי:
א. פרחי בית שמש (כל החברות).
ב. מבוא אשדוד (כל החברות).
ג. פרחי גן יבנה.
ד. פרחי הר חומה.
מאחר וההוצאות של צד אי יכולים להמשך במשך שנים בהצלחת התכנית צד אי
יקבל שכר טרחה. על צד אי לתאם זאת במוסדות המס.
8. בכל נושא ישנו הסכם חברי בין מנכ"לי חברת קדמת עדך ךבין צד אי. ההסכמים
יכובדו בתוך אישור התכניות או הפעולה המתבצעת עייר צד אי.
בשם קדמת עדן בעיימ
נצחק דרך
615. הנאשם 2 אינו חולק על תוכן המסמך, אלא אודות המועד שבו נרשם ההסכם והתקופה אליה הוא
מתייחס. לטענת הנאשם 2, המדובר בטעות קולמוס והכוונה היא להסכם מתחדש משנת 2010
(ור' בהקשר לכך, ס' 116-114 לסיכומי ההגנה). הסכם זה הוצג לזיוה כהן בחקירה במשטרה ואף
שהודפס מתוך דיסק מחשבי "קדמת עדן", טענה כי אינה מכירה אותו ולא היא זו שרשמה אותו
(ת/218, עמ' 22). מכלול הראיות בתיק מלמד כי מסמך זה, אף שאינו חתום, משקף נאמנה את
ההסכמות בין נאשם 2 לזיוה כהן.
130 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
48. בדומה, גם נאשם 2 העיד על כך שבתקופה הרלוונטית: "אני חיפשתי כל מני נושאים והיום אני
רוצה לקדם פרויקטים שאני רוצה לקדם כדי להתפרנס" (ת/240 עמ' 29); "שהיו הרבה עסקאות
שניסיתי לקדם הן מול העיריה והן מול גופים אחרים ברגע שלא התקדם כלום, לא קיבלתי כסף
ולא הוצאתי חשבונית, אני חושב שהפרויקט של גולן גם תקוע" (ת/241 עמ' 6).
49. לדברי נאשם 2 הוא, ביחד עם נאשם 1, התעניינו לגבי המגרש נשוא האישום השמיני (ת/240 עמ'
21). לדברי נאשם 2 הוא העלה מספר רעיונות במשותף עם הקבלן יצחק חדד (אותו קבלן שנאשם
1 ביקש להיות שותף שלו ברובע טז') לשנות מגרש בייעוד למגורים למלון סוויטות: "פטפטנו על
זה איך אפשר לקדם את הפרויקט הזה של המלון ואולי אפשר להפוך אותו למסחר למלון ודירות
איזה רעיון יצירתי אנו עובדים על רעיון יצירתי" (ת/240, עמ' 31).
50 לא רק עבור עצמו ביקש נאשם 2 לקדם עסקאות, אלא גם עבור בנו: "רציתי לדבר עם איציק חדד
שיעזור לבן שלי עופר, שירכוש ממנו את שואבי האבק לבתים החדשים, כי קבלנים קונים את
זה… הצעתי את זה ליחיאל אבו, לקלוד נחמיאס, שמעון צרפתי ועוד. ש': מדוע נמנעת מלדבר
עם יצחק חדד על הנושא בטלפון וקפצת אליו למשרד? ת': כי לא נעים לי לדבר על זה בטלפון
רציתי להסתכל לחדד בעיניים כדי שיעזור" (ת/240, עמ' 33).
51 כלום ניתן להעלות על הדעת כי לאחר דברים שכאלה יכול נאשם 2 לדון ללא משוא פנים
בפרויקטים בעניינו של הקבלן יצחק חדד. השאלה רטורית, והתשובה נותרת בעינה ואולי אף
מתחזקת אף אם בסופם של דברים חדד סירב לקנות מבנו של נאשם 2 את אותם שואבי אבק
עבור הפרויקטים אותם הוא בונה.
2 דוגמה (עגומה) נוספת לכך שאל לו לחבר בוועדת המשנה לעסוק במקביל בפרויקט נדליין בעיר
בה הוא מכהן כחבר מועצה מגיעה שוב מפיו של נאשם 2 אשר מתאר כיצד קבלן רומז לו שייטב
לשני הצדדים לתמוך בתכניתו גם כאשר לא נחתם ביניהם הסכם פורמאלי: "גולן הגיש את
התכנית… לאכסניית נוער הוא הבטיח לי לכשתהיה אכסניה שיהיה בסדר' כלומר, ברגע
שיראה שהתכנית שלו תאושר ישאיר לי את כל נושא הפרויקט שנשב ונדבר. לשאלתך אם
התכנית עברה בעירייה בהתערבותי, אני משיב, יתכן מאד זה היה בהתערבותי למרות שאני לא
זוכר זו תכנית לפיתוח התיירות בעיר. לשאלתך אם קיבלתי ממנו כסף שווה כסף, אני משיב
שלא" (ת/241, עמ' 6).
3 כאמור, גם שותפויות ומיזמים אלו – אף שלא הבשילו לכדי עסקאות של ממש – מחייבים את
הנאשמים מלפסול עצמם מלדון בעניינם של אותם קבלנים. הנאשמים עשו דין לעצמם, לא דיווחו
על קשריהם העסקיים. הנאשם 1 ראה לנכון לציין כי הוא מחיל את מבחן התוצאה ולפיו ייאם זה
היה מבשיל לידי עסקים אז הייתי מעדכן' (ת/224, עמ' 11).
13 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
54 בנפרד מכך שאין לקבל את הקריטריון המקל שזה בחר לעצמו, המציאות תלמד שגם במקרים
שבהם הדברים הבשילויי כפי לשון נאשם 1, הנאשמים נמנעו מלדווח על כך לגורמים
הרלוונטיים.
55. הנה כי כן, אף מבלי להידרש למסד הנורמטיבי, ועוד בטרם תינתן התייחסות לטענות ההגנה,
עולה כי הנאשמים, במעשיהם, הכניסו עצמם לסיטואציה של ניגוד עניינים חריף, אינטנסיבי
וקיצוני. ניגוד עניינים זה אינו ניתן לנטרול בשום דרך, בין אם יש לבחון את המסד הנורמטיבי
טרם תיקונו של חוק התכנון והבניה, ובין אם לאחריו.
מסגרת נורמטיבית:
56 לא נסתפק אך בהצגת הגיונם של דברים ובשלב זה יפורט העיגון הנורמטיבי שאמור היה להביא
הנאשמים לפסול עצמם לשמש בכל תפקיד ציבורי בעת הרלוונטית.
ניגוד עניינים כללי:
57 הכלל האוסר על עובד ציבור להימצא בניגוד עניינים הוכר בפסיקה ככלל יסוד בשיטת המשפט
הישראלית החולש על כל דבר חקיקה. השיקולים והטעמים העומדים ביסוד הכלל נגזרים מחובת
האמון שחב עובד הציבור כלפי הציבור בעת מילוי תפקידו, על מנת להבטיח קיומו של מנהל תקין
הפועל לטובת הציבור. במסגרתה של חובת אמון זו על עובד הציבור לפעול בהגינות ובתום לב תוך
הימנעות ממצב המעלה חשש לניגוד בין חובתו לציבור לבין אינטרסים אחרים.
8 בבג"ץ 531/79 סיעת הליכוד בעיריית פתח-תקוה נ' מועצת עיריית פתח-תקוה ואח' [פסקה 4
לפסק דינו של כב' הש' ברק] פייד לד(2), 566 (להלן :ייעניין סיעת הליכודי) ציין בית המשפט כי
טעמו של הכלל בדבר ניגוד עניינים הוא כפול:
"[…] ראשית, טעם פרגמטי. עובד הציבור, שבידו הופקדה סמכות, חייב להפעיל את
סמכותו מתוך שהוא מעמיד לנגד עיניו את מכלול השיקולים הרלבנטיים להפעלתה של
אותה סמכות ושיקולים אלה בלבד. כאשר עובד הציבור נתון במצב של ניגוד עניינים
קיים חשש כי הוא יקח בחשבון, שעה שיפעיל את סמכותו, אף את האינטרס הנוגד.
כתוצאה מכך עשויה לבוא הפעלה בלתי ראויה של הסמכות. חשש זה בא הדין למנוע.
שנית, טעם ערכי. קיומו של שירות ציבורי סדיר, אחראי ובעל עמדה ציבורית נאותה,
מחייב אמון הציבור בכך שהחלטות עובדי הציבור הן ענייניות ונעשו ביושר ובהגינות.
עובדת הימצאו של עובד הציבור במצב של ניגוד עניינים, פוגעת באמון הציבור במערכת
השלטונית. בלב הציבור מתעורר החשש כי שיקולים זרים מנחים את עובד הציבור,
ואמונו במערכת השלטונית נפגם. חשש זה בא הדין למנוע".
59 בדומה, בבג"צ 971/99 התנועה למען איכות השלטון נ' וועדת הכנסת [פסקה 46] פייד נו(6), 117,
צוין על ידי כב' השופט מ' חשין:
14 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
616 כהערה מקדימה, יש להפנות לכך שהחוזים בעניינו של הנאשם 2, על דרך הכלל, נעשים בדיעבד,
לאחר סיכום בעל פה. נאשם 2 עמד על כך בחקירתו במשטרה והדבר מצא ביטוי מוחשי בהסכמים
הכתובים ברובע ט"ז. הדברים נאמרים על מנת ללמד כי גם אם יכול והסכם לא נערך פיזית בשנת
2000, הוא נועד לעגן פעילות ממשית של הנאשם 2 עבור זיוה כהן שתחילתה בשנת 2000.
617. המדובר במסמך שהודפס מתוך מחשב של חברת "קדמת עדן". אין טענה כי מסמך זה הושתל
במחשבי קדמת עדן או זויף על ידי מאן דהוא. טענת ההגנה בדבר טעות הקלדה של השנה, מגלמת
בתוכה, מכללא, אישור לכך שהנאשם 2 אכן התבקש לקדם את פרויקט מבוא אשדוד (אולם
בתקופה מאוחרת). בכך נסתרת טענת ההגנה לפיה נאשם 2 לא התבקש לקדם הפרויקט ושירותיו
לא נשכרו לשם כך.
618. אשר לתאריך המופיע בהסכם, טענת ההגנה לפיה מדובר בטעות קולמוס כך שבמקום שנת 2010
נרשם שנת 2000 אינה מסתברת בשום דרך. הפעילות המשותפת של זיוה כהן ונאשם 2 בנוגע
לקרקע האמורה, החלה לפי דבריהם כבר בתחילת שנות ה-2000. כך ר' בין היתר, ת/215, עמ' 5,
שם ציינה זיוה כהן כי הנאשם 2 תיווך בינה לבין שדה עוזיה בשנת 2001 או 2002; ת/243(א), עמ'
12, שם נאשם 2 מציין כי: "אם אני לא טועה, שנת 2000-2001 פנתה אלי זיוה על קרקע שנקראת
שדה עוזיה באשדוד"; ת/245, עמ' 10, שם הנאשם 2 אף מקדים את מועד תחילת המעורבות שלו
ושל זיוה כהן בנוגע ליימבוא אשדודי: "הקרקע הזאת בהיותי ממלא מקום ראש העיר התבקשתי
לאשר ניהול משא ומתן ברכישת הקרקע על ידי עיריית אשדוד. הדבר לא יצא לפועל. זה היה
בשנת 97-98. אז הצעתי לזיוה שכדאי לה לבוא להיכנס למשא ומתן כי זה וועד והם רוצים לדבר
עם אנשים פרטיים ולא מוסדות. ולא יצא כלום. לקחתי אותה הראיתי לה את הקרקע ואחרי
מספר שנים היא פנתה אלי […] ש: עולה לכאורה שאתה הצעת את המגרש לזיוה כהן עוד בשנת
2000-2001 לפני שהקמת את חברת כד-גל נכון? ת: בטח."
619. דברים אחרונים אלו ולפיהם ההתקשרות נעשתה עוד בטרם הוקמה ייכדגלי מתיישבים עם נוסח
ההסכם המתחדש שנחתם אישית מול "יצחק דרייי ולא מול חברת "כדגלי (וזאת בשונה למשל
מהחוזים שנחתמו מול היזמים ברובע ט"ז).
.620
אכן, חברת יימבוא אשדוד" מבחינה פורמלית, טרם הוקמה בשנת 2000, אולם הפרויקט נדון כבר
בסוף שנות ה-90 בשעה שהנאשם 2 כיהן כממלא מקום ראש העירייה. גם זיוה כהן טוענת כי
בקשתו של נאשם 2 להיכנס כשותף בפרויקט נעשתה "עוד לפני הרכישה משדה עוזיה" (ת/214,
עמ' 5). הקמת חברת "מבוא אשדודיי נעשתה בסמוך לכך בשנת 2002 (וראה דויים D&B סומן ערן
שפי 18.2.14).
131 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
21. אם בכל אלה אין די, הרי שמסמך ההתקשרות המתחדש הוצג לנאשם 2 בחקירתו במשטרה מיום
18.2.14 (ת/197) והתבקשה התייחסותו אליו. הנאשם 2 לא טוען דבר וחצי דבר לגבי האותנטיות
של המסמך, אדרבא, הוא מפליג בתיאורים הנוגעים להיסטוריה שקדמה לעריכתו ובהמשך אף
מתייחס לאמור בחלק מהסעיפים הכתובים בו (שם, עמ' 4). האופן בו תיאר הנאשם 2 את חלקו
בהסכם נמצא בהלימה עם הטענה הכללית אותה העלה ולפיה הוא לא ראה כל בעייתיות בכך
שחבר מועצה פועל עבור יזם ובלבד שהוא אינו משתתף או מצביע בישיבות הקשורות לאותו יזם.
נוסף לכך, זיוה כהן טענה כי ביחס לכל פרויקט עם הנאשם 2, נחתם הסכם ספציפי. ביחס למבוא
אשדוד לא נערך הסכם שכזה (ת/218, ש' 609).
62. ההסכם עצמו, חולש גם על השנים בהם היה נאשם 2 חבר בוועדת המשנה (רק בשנת 2006 חדל
נאשם 2 מלהיות חבר בוועדה). אין חולק כי בשנים בהן כיהן כחבר ועדה הייתה באפשרותו
להשפיע ישירות על הפרויקט. ויוזכר כי אין צורך להוכיח כי מקבל השוחד פעל עבור נותן השוחד
ודי בכך שהמתת ניתנה בעד פעולה הקשורה לתפקידו.
23. אחרון אך לא לפי סדר חשיבות: כפי שיפורט, הנאשם 2 היה מעורב בקידום הפרויקט, הרבה לפני
שנת 2010, בפרט בשנים 2006, 2007, 2008 בואכה שנת 2010, לרבות פגישות פנימיות בהשתתפות
היזמים והוצאת עשרות אלפי שקלים מכיסו עבור קבלת אישור המנהל. גם אם לא היה בשנים
אלו חבר ועדה, חלק מפעולות אלו קשורות לתפקידו הציבורי או התאפשרו בשל תפקידו זה (ור'
אישום חמישי – הפרק הדן בפרשנות המרחיבה שניתנה בפסיקה למונח ייבעד פעולה הקשורה
לתפקידו"'(.
624 אין זו מקריות שעיקר פעילותו של נאשם 2 מבוצעת בשנים אלו ולא לפני כן שכן בטרם ניתן אישור
המנהל בשנת 2006 (לכך שהרכישה נכללת בהסדר המעבר) ממילא גם לא הייתה אפשרות לדון
בתכניות ספציפיות הקשורות אליו במסגרת וועדת המשנה.
625 לא היה בעדותו של הנאשם 2 בבית המשפט כדי לשנות את התמונה הראייתית הברורה הנוגעת
למסמך זה. הנאשם 2 הודרך על ידי סנגורו במרבית חקירתו הראשית ואף שטען כי מדובר בטעות,
לא הסביר מדוע לשיטתו מדובר בשנת 2010 ולא בשנה אחרת מוקדמת יותר.
מתן האופציה לנאשם 2 להיכנס בשותפות של 50% עם זיוה כהן ב"מבוא אשדוד":
26. הנאשם 2 מאשר כי בסמוך לאחר רכישת הקרקע קיבל מזיוה כהן אופציה להיכנס כשותף שלה
ב-50% בפרויקט "מבוא אשדודי. לטענת ההגנה האופציה הותנתה בכך שנאשם 2 "יישא
בתשלומים כמו יתר השותפים"; לא הובאו כל ראיות לכך שהנאשם 2 התבקש לעשות דבר הנוגע
לעיריית אשדוד, או שכלל היה מסוגל לסייע בעניינים הנזכרים באישום (ר' סעיף 113 לסיכומי
ההגנה).
132 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
27. בניגוד לטיעוני ההגנה, הוכח בפני בית המשפט כי מתן האופציה, בתנאיה, היו מתת שניתנה
לנאשם 2 בעד קידום פרויקט מבוא אשדוד בזיקה לתפקידו הציבורי. ברבות הימים, משלא עלה
בידי נאשם 2 לממש את האופציה, היא הוחלפה על ידי זיוה כהן במתת אחרת: חלק מסוים מהסך
של מיליון וחצי שניתנו לו בשנת 2011. ובמה דברים אמורים.
68 פרויקט שדה עוזיה כולל קרוב ל-200 דונם (!) שאמורים להפוך לחלק משטחה העירוני של העיר
אשדוד. גם אם חלקה של זיוה כהן ביימבוא אשדודיי היה עשרים אחוז ובהמשך הצטמצם לעשרה
אחוז, עדיין מדובר בכניסה לשותפות בפרויקט נדליין גדול. מתן האופציה לאיש ציבור להיות
שותף בפרויקט נדלייני עצום, יש בה בנסיבות מסוימות, גם אם נעשית בתנאי שוק, משום מתת
(ור' עניין אסא).
629. בענייננו, שילוב התנאים בהם ניתנה האופציה לנאשם 2 הם אלה שיוצרים במובהק את המתת:
הוסכם בין זיוה כהן לנאשם 2 שרכישת המניות עם מימוש האופציה תעשה במחיר עלות
(ייקוסט"י), היינו כזה שאינו מגלם בתוכו את השבחת הקרקע לאחר אישור התכניות; בנוסף,
בשונה ממהלך עסקים רגיל, האופציה לא הוגבלה בזמן, כך שהיה ביכולתו של נאשם 2 לממש את
האופציה בכל עת, גם בחלוף שנים (ור' ביחס לכך דברי נאשם 2 ב-ת/243, עמ' 12).
630 זיוה כהן ציינה את הרווח הגלום במתן האופציה לנאשם 2 בתנאים האמורים: "אם יצחק דרי
היה מביא לי כסף בקוסט כדי לרכוש 5%, לא היה לי רווח. דרי יכול היה למכור את ה-5% שלו
באיזה סכום שהוא ירצה" (ת/218, עמ' 17).
631 נאשם 2 בחקירתו אף ציין כי: "הפרויקט היה אמור להכניס לי מיליונים" (ת/196, עמ' 20). לאור
האמור, אין פליאה אפוא שגם בסיכומי ההגנה לא הוכחש שעצם מתן האופציה, "אף שלא מומשה
יצרה אינטרס כלכלי שלו בהצלחת הפרויקט" (ר' ס' 119 לסיכומי ההגנה).
632. אליבא כל העדים שתיארו את זיוה כהן, המדובר באשת עסקים מנוסה, בעלת חושים חדים. זיוה
כהן העידה על עצמה: "תמיד אני כועסת שאני צריכה לשלם" (ת/215, עמ' 4). מכאן התהייה:
מדוע זיוה כהן תסכים לתת לנאשם 2 חצי מהמניות שלה בפרויקט נדליין עצום ללא כל רווח.
633 תשובת נאשם 2 היא כי: "…היא ניתנה על רקע בקיאותו בעסקי בנייה ומערכת היחסים החמה
וארוכת השנים שבינו ובין גברת כהן" וכי "עיקר הטיפול היה ייעוץ והעברת מידע מזדמן (באופן
חוקי) וכן טיפול ברמ"י ובהוראות המעבר" (ר' סעיפים 120-119 לסיכומי ההגנה).
634. נימוק זה אינו משכנע בלשון המעטה. בתחילת שנות האלפיים נאשם 2 סיים זה מכבר את תפקידיו
בשכר בעיריית אשדוד. אין חולק שבאותה עת לא היה ביכולתו להביא הון עצמי לרכישת אותם
אחוזים שהוצעו לו כאופציה. המציאות הוכיחה זאת. נאשם 2 וזיוה כהן בחקירותיהם תיארו
133 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
זאת. לזיוה כהן מנגד, עסקים חובקי עולם המגלגלים לדבריה, עשרות ומאות מיליוני שקלים
בשנה. חלק מעסקי הנדליין שלה היא מנהלת בנאמנות עבור אנשי עסקים מהארץ ומחו"ל. זיוה
כהן אינה זקוקה לגיוס הון עצמי" לצורך אחזקותיה ביימבוא אשדודי. אף שכך, מבין כל
האנשים בעולם, דווקא לנאשם 2 חבר מועצה (ובאותה העת גם חבר ועדת המשנה) בעיר אשדוד
היא מציעה להיכנס כשותף ללא רווח מצידה בתנאים חריגים ביותר. אין לנאשם 2 השכלה
פורמלית בתחום הבניה, הוא אינו אדריכל, עורך דין, איש כספים או יזם. "היתרון היחסייי שקיים
לגביו הוא בזיקה לתפקידיו הציבוריים כחבר מועצה בעיר אשדוד.
635. זאת ועוד, לטענת הנאשם 2, נפגש לראשונה עם זיוה כהן בעת ששימש ממלא מקום ראש העיר,
בשנת 98-99, אגב השלמת בניית בניין הייממוניה". נדמה כי כבר במפגש ראשון זה ההפרדה בין
שיקולים פוליטיים לשיקולים מקצועיים לא הייתה יינר לרגליויי. כך נאשם 2 מתאר את המפגש
הראשון עם זיוה כהן: "ראיתי אותה איזה יום יצאה מראש העיר כועסת, ואני לא הכרתי אותה
שאלתי אותה למה היא כועסת, והיא אפילו זלזלה בי. שאלתי מי את, אמרה לי זיוה כהן. הצגתי
את עצמי אמרתי שאולי אוכל לעזור לה. אמרה לי מה הבעיות שלה, כמו שאמרתי קודם. כממלא
מקום עיר ביקשתי ממנה שבמוצאי המימונה תעשה שם חגיגת מימונה מאוד גדולה ותזמין את
ראש הממשלה, ובתמורה ביקשתי מכל העובדים הבכירים בעירייה שיקדמו לה את הפרויקט.
אנחנו מדברים על 98-99" (ת/237, עמ' 6).
636 על הרקע המתואר, נקל להבין מדוע כאשר הנאשם 2 מתבקש בחקירותיו המאוחרות להסביר
מדוע זיוה כהן לימים תציע לו להיות שותף ביימבוא אשדוד", הוא מציין כאפשרות: "היא זכרה
לי את חסד הממוניה" (ת/243, עמ' 14). בהתייחסו למועד שבו פנתה אליו הנאשמת 6 בנוגע ל-
"מבוא אשדוד", נאשם 2 מציין: "אם אני לא טועה בשנת 2000-2001 פנתה אלי זיוה על קרקע
שנקראת קרקע שדה עוזיה באשדוד שנמצאת ליד תחנת הרכבת…זיוה שאלה אותה, האם אני
מכיר את הקרקע… מה ידוע לי על הקרקע הזאת… כי הציעו לה את הקרקע. אמרתי לזיוה שאני
מכיר את הקרקע עוד מהיותי ממלא מקום ראש העיר אשדוד" (ת/243, עמ' 11).
637. מן המקובץ עולה כי אותה היכרות רבת שנים" שהייתה חלק מהסיבות הנטענות להפוך את
הנאשם 2 לשותף (בתנאים מיוחדים) הייתה של שנתיים שלוש לכל היותר, כולל תקופה שבה עוד
שימש ממלא מקום ראש העיר.
638 מתן האופציה לא נעשה בחלל ריק, אלא הוא ביטוי נוסף לאותו "הסכם התקשרות מתחדש".
מנקודת מבטו של נאשם 2, הותרתה של האופציה "פתוחה" מאפשרת לו להחליט בהתאם למצב
הפרויקט האם ומתי כדאי לו להיכנס כשותף. כפי שיפורט בהמשך, הנאשם 2 מבחינתו בכל מקרה
יילא עובד חינם". אחת שהאפשרות לממש את האופציה ירדה מן הפרק הוא קיבל תמורה אחרת
על פועלו (חלק מהסך של 1.5 מיליון ₪). מנקודת מבטה של זיוה כהן יש במנגנון האופציה יתרון
134 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
כפול, גם תמורה עבור קידום הפרויקט (שכאמור הנה תלוית הצלחה) וגם יצירתו של תמריץ ברור
לנאשם 2 לפעול להצלחת הפרויקט.
פעולות לקידום פרויקט "מבוא אשדוד" על-ידי נאשם 2 :
639. בניגוד לטענה ולפיה מתן האופציה לא הותנה בביצוע פעולות כלשהן וממילא לא נעשה בזיקה
לתפקידו של נאשם 2, חומר הראיות שהונח בפני בית המשפט מלמד אחרת. נאשם 2 היה רחוק
מלהיות רק שותף בכוחיי לפרויקט. גם בתקופה שבה היה יירקיי חבר מועצה וחבר מליאה, הייתה
לנאשם 2 מתוקף תפקידו יכולת השפעה ישירה ועקיפה על מהלכים, לרבות גישה למידע שאין
לציבור הרחב. ואכן, הנאשם 2 פעל נמרצות מטעמה של זיוה כהן, על מנת לקדם את פרויקט
יימבוא אשדודי, בעירייה ומחוצה לה ושימש עבורה כייעובד מן המניין".
640. בטרם פעולות אלו תפורטנה, יודגש כי לצורך ביסוס עבירת השוחד, די בכך שהמתת ניתנה בעד
פעולה הקשורה בעבודתו של עובד הציבור, כאשר בהתאם להוראת סעיף 294(ד)(2) לחוק:
"במשפט על שוחד, לא יזקק בית המשפט לטענה שהלוקח לא עשה או אף לא התכוון או אף לא
היה מוסמך או רשאי לעשות את הפעולה".
"היומנים":
641. לטענת זיוה כהן במשטרה, המעורבות של הנאשם 2 ב"מבוא אשדודיי באה לידיי ביטוי רק בכך
שתיווך בינה לבין יישדה עוזיהו"י: "יצחק דרי לא היה מעורב בתכנון של מבוא אשדוד
החלק שלו התמצה בתיווך שעשה בינינו לבין המושב"י (ת/214, עמ' 5).
–
ביג.
62 זיוה כהן, תיעדה ורשמה ביומן, בכתב ידה, את כל הפגישות והמשימות שקיימה או שעליה לבצע
במסגרת עסקיה. זיוה כהן נתנה ייסימני מקראי למופיע ביומן: "אלה דברים שאני רושמת לעצמי
לזכור, לעשות. מה שסיימתי אני מסמנת ווי ומה שלא סיימתי ואני צריכה עוד לחזור אליו אני
רושמת ווי עם קו עליו. אם לא רשום ליד השורה דבר, זה אומר שזה משהו שלא הגעתי אליו
ואני מעבירה אותו ליום למחרת". לדבריה, את שמו הנאשם 2 היא רושמת יידרעייי ולא יידרייי:
"כן. זה השם שלו. לא?" (ת/216, עמ' 11). כך שותפה של זיוה למבוא אשדוד, יואב קפלן, תיאר
את התנהלותה: "סופר מסודרת… כל מה שקשור בכסף הכל בכתובים… בגדול היא בודקת כל
הוצאות כולל ריביות בבנקים" (ת/191, עמ' 5). הואיל ומדובר בתיעוד שנעשה בזמן אמת, כחלק
משגרת יומה של זיוה, כאשר לצד כל רישום, מעקב אחר יישומו, בהצטרף לרושם כי זיוה כהן
פעלה באופן יסודי, שלא לומר אובססיבי, לגבי עסקיה ומשימותיה, המשקל שיינתן למופיע ביומן,
יהא מוגבר.
135 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
63. כמכלול, מהיומן שתוכנו הוצג למעורבים השונים ואושר על ידם, עולה כי מעורבותו של הנאשם 2
בקידום פרויקט "מבוא אשדודיי הייתה נרחבת, אינטנסיבית ומשמעותית, הרבה יותר מזו
שביקשו זיוה כהן ונאשם 2 לצייר. כך ולא באופן ממצה הדברים באו ליידי ביטוי:
64 בתאריך 12.3.07, רשום "להביא כסף למבוא אשדוד, יצחק דרעי בנימין שרבט"; ביום 13.3.07
"יצחק דרעי – כסף ביג'; בתאריך 18.3.07 "תיאום עם דרעי על מיקום הפגישה…(מחר) דרעי
– כסף מבוא אשדוד"; בתאריך 04.4.12 יידרעי – כסף מבוא אשדוד". ביחס לרישומים אלו,
הסבירה זיוה כהן כי הכוונה בכסף שדרי אמור היה לגייס באמצעות משקיע צרפתי (ת/218, עמ'
.(12
–
645 בתאריך 22.4.07, כתוב "(בהכנה) יואב קפלן – הסכם עם דרעי. דרעי – כסף למבוא אשדוד".
לדבריה של זיוה כהן, ההסכם נגע לכך שנאשם 2 יצג קבוצת משקיעים גרמנית בקשר להקמת
האצטדיון.
–
66 בתאריך 09.5.07, רשום "יצחק דרעי – האיש שלו, חלקה שלוש, הסכם יזמות מבוא אשדוד
לעניין תשעה דונם מבוא אשדוד". לדברי זיוה כהן, הסכם היזמות נגע לאצטדיון, הרישום בנוגע
לתשעת הדונמים, עניינו קליינט שנאשם 2 הציע ביחס לתשעה דונם במבוא אשדוד.
–
647 בתאריך 14.5.07, מופיע רישום "יצחק דרעי – החזר 75,000 ₪ + כסף למבוא אשדוד, הכוכב
בנושא רישום העירייה". לדברי זיוה כהן, מדובר בהבאת משקיע למבוא אשדוד ואילו הרישום
בעירייה בטעות שויך ליימבוא אשדודיי והכוונה היא לייבית שמש".
648 בתאריך 20.5.07, מופיע רישום "דרעי – כסף לאשדוד…הסכם יזמות מבוא אשדוד (לשלוח לו),
העירייה מוכנה לחתום". לטענת זיוה כהן, הכסף עניינו המשקיע הצרפתי ואילו הסכם היזמות
קשור לכך שנאשם 2 טען שהעירייה מוכנה שהוא יעבוד ביחד איתם על האצטדיון ביימבוא
אשדודיי.
–
הסכם בנושא
649 בתאריך 27.1.08, מופיע הרישום יידרעי – כסף, דרעי רות שוורץ, דרעי
אוניברסיטה, דרעי – החלטת וועדת ערר". לטענת זיוה כהן, רישום האוניברסיטה נגע לרעיון
להקים כזו במקום מכללה באשדוד. היא אינה יודעת לגבי איזה וועדת ערר מדובר. כשהחוקרת
מציגה בפניה כי בתאריך 30.1.08 התקבלה החלטה בוועדת הערר במבוא אשדוד, טוענת כי היא
אינה חושבת שיש קשר.
–
650 בתאריך 24.2.08, מופיע רישום "יצחק דרעי – כסף, יצחק דרעי
– היתר אשדוד". לטענת זיוה
כהן, דובר על הלוואת כסף של משקיע ולגבי היתר אשדוד, ייתכן ורצתה לשאול את הנאשם 2
ביחס להיתר של 'מבוא אשדוד".
136 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
51. בתאריך 30.7.07, הופיע רישום "מבוא אשדוד אצל יואב קפלן יצחק דרעי"; "דירקטוריון יצחק
דרעי". זיוה כהן טענה במשטרה כי אין קשר בין ישיבת הדירקטוריון לבין הישיבה שלה עם דרי.
גם אם מדובר בישיבות נפרדות, עצם נוכחותו של הנאשם 2 בישיבות הנייל, לא הוכחשה.
652. בתאריך 18.10.07, מופיע הרישום "יצחק דרעי
–
חומר על אשדוד" ואילו בתאריך 25.12.07
יידרעי נושא אשדוד הודיע שלא יוכל להגיע". לא ניתנה התייחסות של זיוה כהן לרישום זה.
653. בתאריך 20.1.08, מופיע רישום "דרעי – החלטת וועדת ערר אשדוד". לדברי זיוה כהן: "אני
דיברתי עם דרי על וועדת ערר באשדוד. אני כל הזמן דיברתי עם דרי לגבי אשדוד… תמיד הייתי
מדברת איתו על אשדוד. זה טבעי".
–
654 בתאריך 21.1.08, מופיע רישום "דרעי – ערפת – אשדוד האם דיבר עם צילקר". לטענת זיוה כהן,
מדובר על מגרש באשדוד שנקנה על ידי ערבי מחברת "אלקו" וניסתה להצילו (ת/218, ש' 487).
655. בתאריך 27.1.08, מופיע רישום "דרעי – החלטת וועדת ערר אשדוד". לדברי זיוה כהן, היא אינה
יודעת על איזה וועדה מדובר. למרות ששמה של אשדוד מצוין במפורש, לטענה, אין זה מחויב
שאכן מדובר בעיר אשדוד (שם, עמ' 15).
656 בתאריך 10.2.08, מופיע רישום יידרעי – נושא היתר אשדוד". לדברי זיוה כהן, לא הספיקה לדבר
איתו לגבי נושא זה אבל בוודאי שהיא מדברת איתו על אשדוד וזו עשייה יומיומית "יש הבדל
גדול בין זה לבין לתת שוחד". יצוין כי גם בתאריך 24.2.08 מופיע רישום "יצחק דרעי היתר
אשדוד", לגביו זיוה כהן טענה כי אין לה מה להוסיף.
–
657 בתאריך 21-22.2.08, מופיע הרישום: "יואב קפלן – 30 דונם לדבר עם יצחק"; לדברי זיוה כהן,
היה לנאשם 2 לקוח שהיה מעוניין לשכור 30 דונם מהמתחם הדרומי, אולם בסוף הוחלט שלא
להתקשר עמו.
68 בתאריך 09.3.08, מופיע רישום "דרעי – היתרי בניה של ביג". לדברי זיוה כהן, אכן שוחחה איתו
לגבי היתרי הבניה וזה טבעי שתדבר איתו על כך, כמו גם על כל העסקים שלה.
659 הינה, בניגוד לנטען, מעורבותו של הנאשם 2 בנוגע לפרויקט "מבוא אשדודיי כללה גיוס משקיעים;
ייצוג יזמים בבניית האצטדיון; מציאת שוכרים או בעלי עניין לחלקים שונים במכלול הקרקעות,
בין אם בחלקה של תשעה דונם ובין אם בגודל של 30 דונם; הקמת אוניברסיטה וביצוע שיחות
עם צבי צילקר, בשליחותה של זיוה כהן (אף שלדבריה צילקר ידיד נפש שלה). יודגש כי כל
הפרויקטים המדוברים היו חלק מהעתיד להיבנות ביימבוא אשדוד".
137 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
660 נאשם 2 הסביר בחקירותיו במשטרה כי לא ביצע את כל האמור בתרשומות, ואילו חלקן הארי
של המשימות שהוטלו עליו נוגע לקבלת אינפורמציה מגורמים שונים בעירייה: "תיאורטית זיוה
יכלה לשאול בעצמה אבל היא העדיפה לפנות אלי" (ת/196, עמ' 22). הסברים אלו אינם מעוררים
אמון רב.
661. פעילותו של הנאשם 2 לא התמצתה רק במפורט לעיל.
662 כך על גבי בקשה להיתר למרכז מסחרי ייביג' שמהווה חלק מפרויקט "מבוא אשדודי, מצוין
"נמסר על ידי יצחק דרי ב 05.02.07". אין צורך בשירותיו של הנאשם 2 כיידווריי או יישליחיי.
התשובה מדוע בכל זאת הטריח עצמו נאשם 2 למסור מסמכים מתבררת עד מהירה: על הכריכה
של הבקשה מצוין בצמידות לשמו של יצחק דרי: "סוכם להסתפק בחוזה לעניין הבעלות ולהתחיל
הטיפול והערות בדיקה".
663. בכך שהטיפול בהיתר החל טרם הבעלות על הקרקע הוסדרה באופן מלא וברישום סטטוטורי,
נחסך זמן רב ליזמים. אין זו מקריות שסיכום זה נעשה אגב השליחות שביצע הנאשם 2. הדבר
הוצג לזיוה כהן אשר מצדה טענה כי אינה אחראית על הכתוב ואינה יכולה להביע דעה בנושא.
נאשם 2 פחות זהיר בלשונו ומוסר: "ייתכן שהייתה בעיה עם הבעלות וכדי שהוועדה תוכל
להתקדם, יכול להיות שזיוה מסרה לי את זה ואני הסברתי להם מה הבעלות" (ת/197, עמ' 12).
664. בנוסף, נאשם 2 זומן יחד עם זיוה כהן ויואב קפלן לפגישה שנקבעה ליום 8.11.07 ייבנושא עררים
באשדודיי ביחד עם, ערן שרגא, איתן בר זאב ושלום זינגר. לזיוה כהן לא היה הסבר מדוע הנאשם
2 זומן לפגישה שכזו, ולדבריה לא בטוחה אם בכלל הפגישה התקיימה. הנאשם 2 קושר עצמו
לישיבה זו ומוסר: "אני בא עם זיוה כיועץ. כל מה שקשור באשדוד ובכל נושא שאני מטפל בו,
זיוה סמכה עלי. פה מזיכרון ולא מבדיקה שהגישו תוכנית ביג לבניה כל השוכרים באשדוד
הגישו מכתבי ערר נגד הקמת ביג. אני לא זוכר מה היה בישיבה, אם אני הצעתי, הצעתי מה
שהייתי מציע בכל פעם לכל אדם, וזה לקחת יועמ"ש ולהתמודד בזה מול וועדת ערר" (ת/197,
עמ' 13). נזכיר כי במקביל לייעוץ שנותן הנאשם כיצד לפעול בוועדת הערר, הוא מכהן כחבר
מליאה וחבר מועצה ש(אמור) להיות אמון על האינטרס הציבורי. את דברי נאשם 2 לפיהם הוא
רק הציע לשכור שירותיו של עורך דין, בית משפט דוחה בשתי ידיים.
665 על גבי עותק של עתירה מנהלית דחופה שהוגשה לבית המשפט המחוזי נגד הוועדה המקומית על
ידי חברת יישער הרכבתי נמצא הכיתוב: "זיוה שלום, יואב מבקש להראות המצ"ב לידי דרי,
חייבים שהדיון בוועדה לא יידחה מ- 26 לחודש כדי שלא יעכבו אותנו דרך בית משפט. תודה
מירי". מתוכן הכיתוב עולה בבירור כי הדרישה היא שנאשם 2 יוודא קיום הישיבה של וועדת
המשנה במועד המקורי, תוך יצירת עובדה מוגמרת טרם הדיון בעתירה. כיתוב זה הוצג לזיוה כהן
138 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
אשר בשלב זה כבר מודה: "לדרי היה מותר לקבל שכר טרחה ולעבוד, וזה לא פגום. אין לזה קשר
לטענה שלכם שבשנת 2007 שולם שוחד לכוכבים שם…" (ת/218, עמ' 20). גם נאשם 2 מאשר
התוכן ולדבריו: "אולי הכוונה שאני אבקש מיו"ר הוועדה מראש העיר, ממהנדס העיר, שיקיימו
דיון, שינסו לזרז את זה. … אני לא זוכר, לפי המסמכים שאת מראה לי, ייתכן מאד שביקשתי או
מראש העיר או ממהנדס העיר, שיקיימו דיון, הם קיימו דיון" (ת/197, עמ' 15). הדבר המפתיע
ביחס לתשובה זו נוגע לקלות הבלתי נסבלת שבה הנאשם 2 מתאר כיצד התערב בסדר יומה של
הוועדה בעודו חבר מועצה לטובת אינטרסים כלכליים של היזמים עבורם הוא עובד.
66. ביומנה של זיוה כהן מופיעים מספר רישומים הנוגעים לפגישות שאמורות להיערך יחד עם יואב
קפלן בעניינו של הנאשם 2. כך, למשל, בתאריך 13.10.10, מופיע ציטוט: "(מחר) יואב קפלן –
החלטה בנושא דרעי"; בתאריך 19.10.10: "יואב קפלן – לגבי מחר + יצחק דרעי"; בתאריך
28.10.10: "יואב קפלן – נושא דרעי". לזיוה כהן לא היה כל הסבר מדוע הנאשם 2 הוא מושא
לשיחה עם יואב קפלן. נזכיר כי הקשר העסקי המשותף היחיד בין יואב קפלן לבין זיוה כהן נוגע
ליימבוא אשדוד".
667. על רקע ייהעקבותיי הרבות שהותירו מעשיו של נאשם 2 במסמכים, אין פליאה כי חרף טענתה של
זיוה כהן שנאשם 2 לא סייע לה (למעט התיווך) היא הודתה שהציפייה שלה הייתה שכך יעשה על
ידו: "לא ציפיתי. זה היה מובן מאליו. אם את חברה שלי את צריכה תמיד לשמור עלי. זה לא
טבעי. ש: לא דיברת עם דרי מפורשות על זה? ת: לא צריכה. אם את צריכה לבקש מאנשים שאת
נמצאת איתם הרבה זמן, דבר כזה אז את לא בסביבה הנכונה. אם את חושבת שמישהו מקורב
אלייך ואת צריכה לבקש ממנו, אז הוא לא מקורב. את רואה עני בפתח, את תתני לו שקל. זה
מובן מאליו. זה טבעי. זה הלקסיקון שלי בכל אופן. אבל דרי לא יכול היה לעזור לי. הוא כבר לא
היה שם. הוא היה בהתנדבות שם" (ת/218, עמ' 11).
68. דבריה של זיוה כהן שצוטטו לעיל, אינם פליטת פה שכן זו נשאלה פעם נוספת בהמשך החקירה
האם הנאשם 2 סייע לה בפרויקט "מבוא אשדוד" מול העירייה, וענתה: "אני מאוד מקווה שכך
אחרת הוא לא חבר כמו שהוא טוען שהוא חבר אני מקווה שאלו היו פני הדברים והוא חבר. זה
היה ברור לי שהוא עוזר לי. אבל בין זה לבין להוציא כסף עבורי בשביל העזרה הזאת המרחק
הוא רב מאוד" (ת/218, עמ' 23).
669 המפורט לעיל מלמד כי מעורבותו של נאשם 2 נגעה למצער בייעוץ בנושאים תכנוניים הקשורים
לוועדת ערר, היתרים, ייזום פרויקטים בגדרי השטח, התערבות בסדר היום של הוועדה המחוזית,
פנייה לגורמים מקצועיים ופקידותיים ועוד. מעורבות נאשם 2 נפרסה על פני שנים רבות ובפרט
החל משנת 2006 עד לשנת 2011. פעולות אלו קשורות במישרין ובעקיפין לתפקידו הציבורי כחבר
מועצה וחבר מליאה.
139 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
60 האמור, סותר טענת ההגנה בסיכומיה ולפיה אין כל ראיה לכך שנאשם 2 התבקש לעשות דבר
בנוגע לעיריית אשדוד יאו היה מסוגל לסייע בעניינים הנזכרים באישום זה בעיריית אשדוד"
(ר' סעיף 113 לסיכומי ההגנה).
תשלום של נאשם 2 לנאשם 1 בסך 107,180 ₪ עבור השגת אישור המנהל:
671. במסגרת ההסכם מול זיוה כהן, הנאשם 2 שילם לנאשם 1 (באמצעות נאשמת 3) בחודש פברואר
2006 סכום של 107,180 ₪ עבור השגת אישור מנהל מקרקעי ישראל כי העסקה מול שדה עוזיה
עומדת בהוראות המעבר להחלטה 717 של המנהל שעניינה שינוי ייעוד מקרקעין מייעודם
החקלאי. (בזיקה לבג"צ 3939/99 עמותת 'שיח חדש' ואח' נגד מנהל מקרקעי ישראל ואח'
(פורסם בנבו, 29.8.02)). עובדה זו אינה שנויה במחלוקת וכך גם חשיבותו הרבה של אישור זה
לקיום העסקה.
672. התיאור של נאשם 2 לאופן שבו השיג הנאשם 1 את האישור צוטט בפרק הכללי להכרעת הדין.
נאשם 1 אישר האמור בעדותו :"…וב 2005 יצחק דרי אומר לי תשמע יש לי בעיה מול המנהל אני
חייב את העזרה שלך… יצחק פנה אלי להשיג להם אישור לעסקה של מושב שדה עוזיה…
"אמרתי לו אני רוצה, הוא אומר לי תשמע הם מוכנים לשלם כל הון שבעולם אם מביאים להם
את האישור. אני לא הייתי מודע בכלל לקשיים שיש להם ובאמת פעלתי והפעלתי את מי שצריך
להפעיל והשגתי להם את האישור. אני בא ליצחק, אני אומר לו יצחק הנה האישור…" (עמוד
473 לפרו' מיום 23.6.19).
673 המאשימה אינה רואה בכך שוחד בהנעה וכך גם אינה קושרת בין פעולה זו לתפקידו הציבורי של
נאשם 1 באותה עת. אף שכך יש באמור ללמד שכבר בשנת 2005, לכל המאוחר, הייתה לנאשם 2
מעורבות עמוקה בקידום פרויקט "מבוא אשדודי'.
הסתרת התשלום ופעולות אחרות :
64 נאשם 2 מסתיר בתחילה את התשלום לנאשם 1. בחקירתו הראשונה במשטרה הוא מספר על
הקשר העסקי שלו עם זיווה כהן, אולם דבר התשלום, נפקד מהודעתו. רק בחקירתו הרביעית
ולאחר שמוצגת לו החשבונית מייאמרי נועם" לייכדגליי, הוא מוכן להודות בחצי פה על קשר של
נאשם 1 לפרויקט, גם זאת, תוך היתממות כשלדבריו אינו זוכר במה בדיוק מדובר: "יכול להיות
בהתחלה שהתייעצתי עם עמרם כנפו על מבוא אשדוד, לא זוכר"; "אני בעזרת השם אחרי פסח,
אני אזכר"; "לא, כבר אני פשוט אנסה להזכר אם הוא עזר לי, במה הוא עזר לי, מה בדיוק היה,
איך היתה החלוקה, מה רציתי ממנו, מה…" (ת/243א, עמ' 15). מתוך הנחה כי הפעמים בהן
140 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
שילם נאשם 2 למעלה מ 100,000 ₪ לעובד ציבור אחר על מנת שישיג עבורו אישור הן ספורות,
הרי שישנו קושי ממשי לקבל את היישכחה" שנפלה על נאשם 2 בחקירותיו.
675 דרך הילוכם של נאשם 2 וזיווה כהן שבה הם מסתירים ומקטינים את חלקו של נאשם 2 בקידום
הפרויקט (ורק לאחר שמטיחים בהם ראיות מאשרים פעולה כזו או אחרת), אינה מקרית, ונובעת
מתוך המודעות של שניהם לפסול הגלום בכך שחבר מועצה פועל במקביל לכהונתו לקידום
פרויקט פרטי של יזם בעיר אשדוד, עבור תמורה כספית.
העברת מידע מתוך ובנוגע לישיבת וועדת המשנה מיום 9.11.10 שדנה בפרויקט "מבוא אשדוד":
676. על פי הנטען, כל שעשה נאשם 2 מעבר להשגת האישור מהמנהל התמצה בייהעברת מידע מזדמן"
וגם זאת באופן חוקי (ראה סעיף 120 לסיכומי ההגנה). כפי שפורט מעלה, נאשם 2 עשה רבות
מעבר להעברת מידע. בנפרד מכך, וכפי שיפורט, העברת המידע, נעשתה על ידי נאשם 2 בכוונת
מכוון, תוך ניצול מעמדו וקשריו.
677. וועדת המשנה התכנסה בתאריך 9.11.10 לדון בפרויקט "מבוא אשדודיי בסוגיה מהותית: דרישות
העיריה מהיזמים להקצות מתוך השטחים שרכשו, נתח שישמש לצרכים ציבוריים. מתוך האזנות
הסתר שבוצעו לנאשמים, עולה מעורבותו הברורה של נאשם 2 אשר באמצעות נאשם 1 מקבל
מידע חשוב בנוגע למשא ומתן אותו הוא מעביר לידיעת זיווה כהן.
,
68. יודגש כי בשלב זה הנאשם 2 עדיין מחזיק את האופציה שניתנה לו להיכנס כשותף ביימבוא
אשדודיי במחיר עלות (רק בשנת 2011 הוא ויתר עליה) כך שמעבר לקיום חלקו בהסכם
ההתקשרות המתחדש, הוא מצוי עמוק בניגוד עניינים אישי. כך הדברים מצאו את ביטויים:
679 שיחה מספר 259 מתאריך 9.11.10 שעה 13:17: נאשם 1 משוחח עם ראש העיר יחיאל לסרי.
במהלך השיחה נאשם 1 שואל את ראש העיר האם מסמך ההבנות (דראפט) שניתן לו על ידי יואב
קפלן (אחד משותפיה של זיוה כהן) מקובלות עליו ונענה כי צריך לראות מי חתום עליו. לאחר
שנאשם 1 מעדכן כי אף אחד לא חתום, ראש העיר עונה לו, אם כך, אפשר לזרוק את הנייר לפח
ומבחינתו הוא לא מתכוון לוותר על האינטרס הציבורי: "אם זה ככה אז הם מתחכמים. כי על פי
מה שהבנתי ממנה הם מוכנים לתת 38 דונם פלוס 24 דונם נוספים…". על תוכן מסמך זה
ומשמעותו יואב קפלן פירט במסגרת הודעתו במשטרה (ת/192, עמ' 4).
680. שיחה מספר 260 מתאריך 9.11.10 שעה 13:23: ארבע דקות לאחר השיחה עם ראש העיר, נאשם
1 מתקשר לנאשם 2 ומעדכן אותו על ההצעה שהעירייה קיבלה מיואב קפלן שאמורה לעלות לדיון
בוועדה:
"נאשם 1: אני רוצה לעדכן אותך שהם שלחו מכתב, אה… קפלן שמסכים לתת את
כל השבעים דונם.
141 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
נאשם 2: כן?
נאשם 1: כן.
נאשם 2: בסדר.
נאשם 1: בסדר ומי שעובד חזק מאוד זה שאבי.
נאשם 2: אממ. אמרתי לך יכול להיות שהוא…
נאשם 1: לא אמרת לי אני אמרתי לך.
נאשם2: לא אמרתי לך אני (לא ברור) ששבע מתעסק עם זה… הם מוכנים לתת את
כל השבעים דונם?
נאשם 1: כן.
נאשם 2: ומה יישאר להם?
נאשם 1: יישאר להם שאר השטחים.
נאשם 2:לא זה שלושים ושמונה פלוס עשרים ושתיים, זה החישוב שלהם.
נאשם 1: לא, לא, לא, לא שטח E ו-F.
נאשם 2: יש לך את (לא ברור) המכתב?
נאשם 1: כן.
נאשם 2: לא יכול להיות מה עד כדי כך? טוב.
נאשם 1: אני מעדכן אותך.
נאשם 2: תגיד לי בקשר לשני?
נאשם 1: אני לא יודע מה עשו.
[…]
נאשם 2: אתה תהיה שם בוועדה היום?
נאשם 1: אני חייב להיות כן".
?
681. שיחה מספר 211 מתאריך 9.11.10 שעה 13:36: בתום השיחה עם נאשם 1, נאשם 2 משוחח עם
שאבי מיכאל ששימש בעבר כרלייש ראש העיר והוצע לו להיות הגורם המטפל מול העירייה על ידי
יואב קפלן (ר' הסבריו של יואב קפלן בנוגע לקשר עם שאבי ולשיחה זו בת/192, עמ' 4). נאשם 2
יימגששי מול שאבי לגבי הצעה שנמסרה לראש העיר ואמורה לעלות לדיון בוועדה. שאבי מציע
שהם יפגשו ונענה על ידי נאשם 2: "רגע, אבל זה היום שלי, שאם אני (לייב) כדאי ללכת לוועדה
או לא. מה הוא מציע ?" שאבי מציע לנאשם 2 לדבר עם זיוה כהן. הנאשם 2 לא מוותר ושואל את
שאבי לגבי הדברים שנאשם 1 סיפר לו: "תגיד.. יש.. יש.. סביר להניח שהוא יציע שבעים דונם,
מעבר לשלושים ושמונה ועשרים ושתיים.. זה הכבישים וכולה, שהיו וכבר נסגרו.. במקום
שלושים ושמונה הוא מציע שבעים? שאבי מסרב לומר מה תהיה הצעה ומבקש מנאשם 2
:"איציק, אל תסחוב אותי בלשון". השניים מנסים לנסות ולהיפגש לפני הועדה.
62. שיחה מס' 246 מתאריך 9.11.10 שעה 15:58: נאשם 2 מתקשר לזיוה כהן ומעדכן אותה לגבי
ההצעה (שאת פרטיה קיבל מנאשם 1) ומציין כי ההצעה כבר נמצאת בוועדה: "הוא הגיש אה..
הצעה לוועדה… היום… שהוא נותן להם שבעים… זה נמצא בוועדה…" זיוה כהן מתפלאת
ומציינת כי ההצעה הזו הועברה לעיונה באותו היום ועוד לא קיבלה אישור הדירקטוריון : "איך
הוא מעביר מבלי ש(ליב) יש החלטת דירקטוריון, אני… עוד לא החלטנו על זה בכלל". הנאשם
142 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
2 עונה: "…הוא הגיש את זה. עוד חצי שעה זה יכנס לוועדה". כפי הנלמד נוסח ההצעה כבר
נמצא בידיו של נאשם 2 והוא מקריא אותה לזיוה כהן.
683. לימים כל הדוברים ינסו להקטין ממשמעות הדברים ומחשיבות האינפורמציה שהועברה. בפועל,
תוך כדי השיחה, זיוה מבקשת מנאשם 2 שימתין על הקו ובמקביל היא מנסה ללא הצלחה לדבר
עם שותפיה (רון עתיר שלא עונה ויואב קפלן שהיה במילואים). בהמשכה של השיחה, הנאשם 2
מפנה את זיוה כהן לפרטי ההצעה ובמענה לשאלות שלה עונה: "…אני, היום, מכיר את התוכנית
בעל פה ומכיר אותה טוב, כי חרשתי אותה…" זיוה כהן מסכמת את השיחה בכך שהיא אומרת
לנאשם 2: "אז אל תאשר את זה אל תאשר… שיבינו שיש… לך שמה כוח… יודע מה? אני
רוצה, שלא תאשר…" הנאשם 2 עונה כי הוא יראה מה הוא יכול לעשות, והם ישוחחו על כך יותר
מאוחר.
684. אין חולק כי נאשם 2 לא היה חבר בוועדת המשנה באותה העת ועל כן, ההוראה שקיבל מזיוה כהן
לסכל את ההצבעה אינה מכוונת לכך שיתערב בעצמו בסדר היום. ואולם, כפי שפורט ויפורט,
נאשם 1 חברו של נאשם 2, נמצא בתוך הישיבה ולא צריך הרבה מעבר לכך. הדברים אמורים
בפרט כאשר נאשם 2, במסגרת פרויקט זה, שילם לנאשם 1 סך של 107,000 ₪ עבור השגת האישור
מהמנהל. יש באמור גם להסביר את המחויבות אותה מגלה הנאשם 1 ליידע את נאשם 2 על המשא
ומתן. לא למותר לציין כי האופן שבו זיוה כהן מורה לנאשם 2 לפעול (ללא קשר האם ביכולתו
לבצע את שנדרש) מעיד עד כמה ראתה בו עובד שלה, המחויב ראשית לכל, לה ולעסקיה.
685. הנאשם 2 התבקש להסביר פשר דרישתה של זיוה כהן. במענה, הנאשם 2 פורס את יימשנתו" לגבי
תפקיד המאכער (אף שבמקרה זה הוא לא מכנה עצמו כך): "א, תפקידי על מנת שאוכל לקדם
פרויקטים ושאנשים יפנו אלי, אם אנשים ידעו שאני לא מסוגל לקדם ולעזור, אז אף אחד לא
יבוא אלי. ואני עדיין טוען בפניך שכל מה שעשיתי ועושה מותר לי וכל הדרכים שעשיתי את זה,
אם זה בהתרברבות או בשוויץ, זה היה כדי שאנשים ידעו שאני אדם שמה שאני מציע יכול
להתבצע גם אם אני לא יושב בוועדה, וגם בזה שאני לא מפעיל אנשים בוועדה אלא שאני מכיר
את הליך החשיבה של הוועדה, וזה שאני עובד איתו לא מעניין אותו אם אני ישבתי בוועדה או
לא ישבתי בוועדה. ברגע שיש לו תוצאה, אומר לי תודה רבה וברגע שאין לו, הוא לא משלם"
(ת/243, עמ' 37).
66. ביחס לדבריו האחרונים שצוטטו, אחת שניתן לעובד הציבור מתת בזיקה למצג שעובד הציבור
יצר בנוגע לתפקידו הציבורי ויכולותיו (גם אם בפועל אותן פעולות לא מצויות בסמכותו ואינן
חלק מהגדרת תפקידו) קמה לה עבירת שוחד. הנאשם 2 אכן לא היה בתוך הישיבה, אולם המצג
שיצר הוא זה שמביא את זיוה כהן להאמין כי יש ביכולתו להשפיע על מהלך הדברים (וראה
הפסיקה ביחס לכך בנוגע לרובע טז').
143 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
687 סופם של דברים, הדיון בבקשת יישער הרכבתי ירד מסדר היום של הוועדה – לבקשת היזמים
(בפרוטוקול מצוין יידר' לסרי הודיע שהיזמים ביקשו שלא לקיים את הדיון"). רצונה של זיוה
כהן למנוע את אישור ההצעה התמלא.
68. שיחה 302 מתאריך 9.11.10 שעה 19:12.44: הנאשם 2 אינו משאיר דבר ליד הגורל, ולאחר
שהישיבה מסתיימת הוא מתקשר לנאשם 1. לאחר שנאשם 1 מעדכן אותו ביחס לשומרז (ראה
אישום שמיני) הנאשם 2 שואל "מה עם אה… השני?" הנאשם 1 מעדכן אותו כי הדבר ירד מסדר
היום לבקשה "שלהם" ומוסיף כי כוונת ראש העיר יחיאל לסרי "לסגור איתם" לאחר שראה שעל
פניו התנאים "בסדר".
689. הנאשם 2 אינו מסתפק אך בקבלת המידע ובשלב זה מנסה להניא את נאשם 1 מלקבל את ההצעה
(!). נזכיר כי זיוה כהן הורתה לנאשם 2 למנוע את קבלת ההצעה.
נוכח חשיבות הדברים הם יצוטטו במלואם :
"הנאשם 2: ואין שום אפשרות לעשות משהו נגד זה?
הנאשם 1: לא ברור.
הנאשם 2: איך?
הנאשם 1: לא … אם העיריה קיבלה את מה שמגיע לה, למה שנעשה, מה?
הנאשם 2: לא קיבלה, הוא רצה 90.
הנאשם 1: תקבל לא … הוא התפשר על 70
הנאשם 2: ואין שום דבר, אפשרות לעשות משהו?
הנאשם 1: (לא ברור), זה לא.
הנאשם 2: איך?
הנאשם 1: (לא ברור), זה לא.
הנאשם 2: טוב, נדבר על זה יש לי איזה רעיון, אבל אני אדבר איתך על זה.
הנאשם 1: לא תשמע, זה יהיה (לא ברור) טוב לעירייה, טוב לעיר, טוב לעירייה.
…
הנאשם 2: בסדר.
הנאשם 1: טוב,
הנאשם 2: זה ההוא הוביל את זה, הוא היה בקשר עם יחיאל כל הזמן.
הנאשם 1: שיבושם להם, שיצליחו מה העיקר שהעירייה קיבלה את מה שהיא
רצתה ובא לציון גואל.
הנאשם 2: טוב, נדבר על זה אחר כך."
60 שיחה זו הושמעה ליואב קפלן שאישר שמדובר בנאשם 2 והוסיף: "נשמע שהוא רוצה לטרפד את
זה… לא יודע איזה רעיון יש לדרי, אבל מתוך הטקסט זה לא נראה לי רעיון לטובתי" (ת/192,
עמ' 9). הנאשם 2 אישר אף הוא את תוכן השיחה כשלדבריו הרעיון שחשב להציע לנאשם 1 נוגע
להקמת מעונות לסטודנטים בשטח שיוקצה לעירייה. לשאלה מדוע הוא מדבר עם נאשם 1 לגבי
הפרויקט, הנאשם 2 מפגין יצירתיות ומשיב כי: "אנחנו חברים ושני הצדדים הרוויחו מזה"
(ת/243, עמ' 38).
144 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
691. יש בהתנהלות זו במובהק משום הפרת אמונים גם במקרה ובו הנאשם 2 לא היה מקבל כל תמורה
בגין פועלו. הנאשם 2 מצוי בניגוד עניינים חריף, גם בשל היותו בעל אופציה בפרויקט (אופציה
שאינה מדווחת באופן פורמלי בשום מקום). הוא עושה שימוש במידע אותו הוא מקבל בשל
קרבתו לנאשם 1, דואג להעביר את המידע לזיוה כהן, ובהמשך מנסה לקדם את האינטרס של
זיוה על פני האינטרס הציבורי.
692. שיחה 322 מתאריך 9.11.10 שעה 19:56: המדובר בשיחה בין נאשם 2 לבין זיוה כהן בערבו של
יום. זיוה כהן מעדכנת את נאשם 2 על הצעקות שהיו לה עם יעקב גלבר (שותף נוסף), בעקבות כך
שההצעה הועלתה לאישור הועדה מבלי שהספיקו לדון בה: "… אני מקבלת בשעה 10:30 בבוקר
פלט דראפט ולהם כבר יש פגישה ב… אצל לסרי … מה זה, מה קורה פה … תשמע, איזה עצבים
היה היום". הנאשם 2 מעדכן את זיוה כהן שלדעתו מי שהוביל את המהלך הוא יישאביי: "הוא
הוביל את זה… הוא… ישלמו לו אותו. מתאר לעצמי ש… ישלם לו עמלה…".
693. בהמשך השיחה זיוה כהן מציינת כי מבחינתה "מקבלים היתר מיידי… זו הנקודה, לקבל היתר
בניה מיידית". הנאשם 2 עונה "כן, (לא ברור) הרי גם… זה אני אמרתי לך, שאני אביא לך היתר
(לא ברור), אבל זה לא משנה עכשיו… תחשבו מה אתם רוצים. אם אתם רוצים כיוון. אתם רוצים
עוד שאני … אני אנסה לעזור במשהו, רק לעזרה כרגע. פה זה כבר משהו אחר. אז אני אנסה
להיכנס לעזור במשהו אחר, אם אתם רוצים. אולי לשפר את זה".
694. אמירות אלה של נאשם 2 יש לקרוא במאוחד עם שיחתו עם נאשם 1 בה הוא שואל לגבי אפשרות
לדחות ההצעה, ולהציע משהו אחר במקום. הסבריו של נאשם 2 בנוגע לאמור בסוף שיחה זו שם
הוא מציע לעזור, חרף ניסוחם בדרך מעודנת, אינם אלא תיאור נוקב של ניגוד עניינים: "לבוא
לזיוה ולהציע להם הצעות, שבהם גם העירייה נהנית, וגם זיוה נהנית, ואם הם רוצים אני אחשוב
על זה… אתה אומר לי שהבנת שהכוונה שאעזור בעירייה, אני משיב, שאני רוצה להציע לזיוה
הצעות שישפרו את מצב העירייה ומצבה, ובנוסחה זה נהנה וזה לא חסר או שזה נהנה וזה נהנה"
(ת/243, עמ' 40).
65. בחקירתה במשטרה אישרה זיוה את תוכן השיחה, כשלדבריה "זה הוגש ללא סמכות לעיריה"
(ת/218, עמ' 25). במענה לשאלה כיצד הנאשם 2 בקיא בפרטים, הסבירה בפשטות "ידו בכל ויד
כל בו" (ת/218, עמ' 25). אין לה הסבר מדוע לדברי נאשם 2 הוא ייחרש"י את התכנית, אין לה הסבר
מדוע אמרה לדרי שיראה שיש לו כוח או שלא יאשר את ההצעה. בהתייחסה לשיחה 322 ולכך
שמשתמע ממנה כי ברגע שהדברים יוצאים מהועדה אין להם שליטה, כמו גם להצעות העזרה של
נאשם 2, טענה כי מדובר ב"דיבורים של פוליטיקאים" (ת/218, עמ' 27).
145 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
66. נאשם 2 התבקש כאמור להתייחס לתוכן השיחות ואישר את זהות הדוברים, כמו גם את המשתמע
מהן. בנפרד מכך יש להתייחס לכך שכחלק מהסבריו, הנאשם 2 מפרט כי התכנית הנוגעת למבוא
אשדוד נתקלה בקשיים: "אמרתי לך שהתכנית של מבוא אשדוד עולה ויורדת, כלומר לא עוברת
את הוועדה המקומית. ראש העיר החדש לסרי קרא ליואב, ואולי גם זיוה היתה והציע שאם הם
רוצים את אישור התכנית, הם צריכים לתת תרומה לעיריית אשדוד 70 דונם" (ת/243, עמ' 29).
עד התביעה יואב קפלן
697. המדובר בבעלים במשותף של חברת "רקע"י המחזיקה ביחד עם חברת ייביג מקיי וקדמת עדן
במניות של חברת "מבוא אשדודי. אין לקפלן עסקים משותפים נוספים עם קדמת עדן או זיוה
כהן בעיר אשדוד או בכלל. חקירותיו של יואב קפלן הוגשו חלף עדותו הראשית בבית המשפט.
68. לכאורה, גרסתו הראשונה של יואב קפלן במשטרה נמצאת בהלימה לגרסתה (הראשונה) של זיוה
כהן ולפיה למיטב ידיעתו אין לנאשם 2 מעורבות או חלק כלשהו בפרויקט מבוא אשדוד. בהודעה
זו יואב קפלן מביע פליאתו על מעורבותו של נאשם 2 כפי שזו נלמדת מהשיחות שנקלטו בהאזנת
הסתר מיום 9.11.10 (ת/192, עמ' 10-4). קפלן לא היה מודע לתשלום של כדגל לאמרי נועם על סך
107,180 ₪ ולא הכיר את המסמך שכותרתו המחאת זכויות בלתי חוזרת (ת/192, עמ' 11).
699. לצד אלה, ידע לתאר את נאשם 2 כ: "טיפוס כזה שהסתובב בעיריית אשדוד שהוא קשור
בקשרים עסקיים עם זיוה כהן"; "…ואני סימנתי אותו כסוג של מאכער. אני פגשתי את דרי גם
אצל זיוה במשרד שהציגה אותו בתור מישהו שעובד עבורה, ראיתי אותו בעירייה במסדרונות";
"כי הוא נראה כזה נכנס ויוצא מוועדות ותמיד יודע מה קורה לא זוכר משהו ספציפי…" (ת/192,
עמוד 3(.
700. בהודעה שנייה מיום 18.2.14 (ת/191), גרסתו של יואב קפלן לגבי מעורבותו של נאשם 2 משתנה
עד מאוד וזאת נוכח מסמכים שנתפסו ברשותו וברשותה של זיוה כהן והוטחו בפניו. לא פחות
חשוב מכך, יואב קפלן מפרט בהודעה זו את הקשיים הרבים שהיו לו ולשותפיו מול עיריית אשדוד.
קשיים אלו נגעו בעיקר לדרישות של עיריית אשדוד לקבל שטחים שישמשו לצורך כבישים,
אצטדיון וכיו"ב (כפי שבאו לידי ביטוי עובר ובמהלך הישיבה מיום 9.11.10 לגביה הוקדש פרק
נפרד). כך תיאר יואב קפלן את הדברים: "…דרי הציג עצמו בפני שהוא חבר של זיוה ועזר לה
בכמה דברים והוא זה שיעזור לה לסדר את הדברים מול העירייה אני חייב שתבינו היו נגדנו,
היו עררים של ג'קי בן זקן והאחים ישראל וזיוה הציגה את דרי יצחק, כזה יעזור לנו להצליח
לתאם פגישה עם ראש העיר ונראה לי שהוא אמר שיבדוק עם ג'קי בן זקן שיפסיק להפריע
לנו…" (ת/191, עמ' 7).
146 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
ובהמשך :
: "…עיריית אשדוד רצתה לקבל מאיתנו אישור שיבנו שם כביש גישה לרכבת בשטח
שלנו על מנת לאפשר את הקמת המחלף ונראה לי שמי שקשור לזה הוא יצחק דרי. ש: למי דרי
רצה לעזור, לכם או לעירייה? ת: גם לנו וגם לעירייה" (שם).
201. יואב קפלן היטיב לתאר את ניגוד העניינים העמוק בו היה מצוי הנאשם 2: "…ההפרעות [שהיו]
לנו בפרויקט, לנו זה היה כמו להתעלל בגופה. העירייה רצתה מאיתנו שטח למגרש כדורגל
והכביש לרכבת ועוד דברים והיו כל הזמן דיונים האם תהיה הפקעה בתשלום או בחינם ועוד
דיונים שונים וכל הזמן הזה דרי היה נציג של העירייה מולנו ובמקביל חבר של זיוה שמנסה
לעזור לנו…" (שם, עמ' 8-7).
72. כשמציגים ליואב קפלן את הרישומים מיומנה של זיוה כהן מהם ניתן ללמוד על מעורבות רבה
של נאשם 2 בפרויקט, הוא חוזר על הבעיות שהיו לו מול העירייה: "זה לא משהו קטן, יש לי שני
קלסרים על הדיון בעירייה על האצטדיון ועל הכביש, עניין ה-30 דונם זה נראה לי העניין עם
הקונה או השוכר שאני לא מבין את הפרטים שדרעי רצה להביא…" (שם, עמ' 14).
7B. לאחר שמוצג לו הרישום לפיו הוא מעוניין להראות לנאשם 2 את הבקשה הדחופה למתן צו ביניים
הוא עונה כי: "מה שאמרתי לך, יצחק דרעי יושב בתור החבר של זיוה שיודע לעזור לא יכול לתת
לך את הקונטקסט הכללי… אני באמת חשבתי כך שהוא יותר מזיק ממועיל אך זיוה חושבת
שהוא יכול לעזור, אז אם זיוה חושבת כך, ואנחנו במלחמת עולם, כולם בכולם, אז שיעזור" (שם).
704. כשמציגים ליואב קפלן מסמך ולפיו הנאשם 2 זומן לישיבה פנימית בחברתו בנוגע לעררים, הוא
טוען כי אינו יודע מה היה הדיון המדובר, אולם: "…וזה שאני מתייחס אליו בתור גורם בעייתי
לגבי המוטיבציות שלו, זה לא שינה את העובדה שזיוה דחפה אותו שיעזור לנו בתור חבר שלה".
75. בנוגע לכיתוב המופיע על גבי הבקשה להיתר שהוגשה למרכז מסחרי ביג: "נמסר על ידי יצחק
דריי יואב קפלן עונה כי לא זקוק לנאשם 2 שיגיש עבורו בקשות: "אולי יש מצב שדרי בתור חבר
מועצה הסביר להם בעל פה זאת אומרת מסר בעל פה שסוכם עם גורם בעירייה שאפשר
להסתפק בבעלות בחוזה פיתוח ולא נסח טאבו" (שם, עמ' 15).
76. הוצג ליואב קפלן מייל ששלח ביום 11.12.07 לפרויקטור בחברה שלו בשם עומר גוגנהיים בו
נרשם: "נא העבר הסיכום לזיוה ולגלברד בצירוף פירוט עלות האגרות הצפוי שקיבלת
מהעירייה… במסגרת פגישתנו הקרובה אנחנו צריכים גם לנהל דיון פנימי האם להשתמש
בבוכניק או אולי לתאם המהלך מול יצחק דרי או שיתוף פעולה בניהם…". קפלן אינו מכחיש
כתיבת המייל שנגע לצפי אגרות גבוה שהם היו אמורים להיות מחויבים בהן. לדבריו: "נשמע לי
הגיוני שבפגישה שלי עם זיוה וגלברד זה לראות אם שוכרים את שירותיו של בוכניק או שזיוה
תדבר עם חברה הטוב דרי, ובעצם בואי נראה מה את יודעת לעשות…" (שם, עמ' 16).
147 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
707. בהודעתו השלישית של יואב קפלן מיום 13.4.15 (ת/190), הוא התבקש להסביר מדוע חרף
מעורבותו של נאשם 2, כפי שזו נלמדת, הוא טוען כי אינו יודע על כספים שהועברו לו בתמורה
לכך. לדברי יואב קפלן : יידרי לא עבד בחינם. הוא מצד אחד היה חבר של זיוה ומצד שני הוא עבד
בעירייה. הוא היה בעל משרד בעירייה. אני מנסה להפריד בין מה שידעתי אז לבין מה שאני
ידעתי אחר כך. לא ברור היה לי שהוא טיפל בדברים, שהאינטרס הוא שלנו ולא אינטרס של
העירייה. מאחר והוא היה חבר של זיוה הוא הוגדר מבחינתי לא מן הרעים'… דרי היה פיבוט
במערכת היחסים בינינו לבין העירייה. שאלה: אם כך אני מבינה שאתה ראית אותו כדמות
בעירייה שנטתה לכיוונכם בגלל החברות שלו עם זיוה? תשובה: לגמרי. שאלה: לא חשבת
שמגיע לו תשלום ממך או מזיוה עבור העזרה שלו? תשובה: לא. אני ראיתי שבסך הכל העירייה
שחרר מעט את הלחיצה הבלתי מוצדקת על הצוואר שלנו. זה מחיר כבד… שאלה: האם שחרור
הלחיצה של העירייה היה בזכות דרי? תשובה: אני לא יכול להגיד שדרי גרם לזה או שבלעדיו
זה לא היה קורה. דרי היה חלק מהתהליך" (ת/190, עמ' 3-2).
78. בסוף חקירתו, יואב קפלן רואה לנכון להוסיף ולהדגיש, לאחר שקרא את דבריו שנרשמו עד
לאותה נקודה: "משתמע מכאן שלא היה ידוע לי על מעורבות של דרי בפרויקט שדה עוזיה, אבל
דרי היה חלק מהדיון שלנו מול העירייה. דרי היה מעורב. אני לא זוכר את הפרטים, אך היה שם
הסכם וכל מיני עניינים מול העירייה שדרי היה מעורב בהם. אני לא זוכר בדיוק מה הייתה
המעורבות אבל זה היה דברים כמו לתאם ישיבה מול מהנדס או ראש העיר. הוא היה מעורב גם
בתהליך של המשא ומתן מול העירייה" (שם, עמ' 5).
79. חקירתו הנגדית של יואב קפלן לא סדקה, ולו במעט, את התמונה המצטיירת לגבי מעורבותו
העמוקה של נאשם 2 בפרויקט מבוא אשדוד. הלה נשאל שאלות בודדות באופן כללי ובדרך עקיפה.
כך נשאל לגבי חלקו של נאשם 2 בתכנון הפרויקט, תוך שהובהר על ידי יואב קפלן שהכוונה
בתשובותיו היא לתכנון אדריכלי. בעניין זה ברור כי לנאשם 2, בהעדר השכלה רלוונטית, אין מה
לתרום בעניין. שאלה נוספת נגעה למעורבותו ביירישוייי ונענתה בשלילה.
710. לסיכום ביניים, גרסתו של יואב קפלן במשטרה, שהוגשה כעדות ראשית, לא זו בלבד שיש בה
לאשר ולתמוך בדברים שנמסרים על ידי זיוה כהן, אלא יש בה להוסיף על פועלו של נאשם 2,
ובכלל זאת תיאום פגישות מול גורמים בעירייה, סיוע בנטרול גורמים שהגישו עררים, טיפול
בנושא אגרות, ופעולה מטעם יזמים אחרים להקמת אצטדיון. יואב קפלן שב וחזר על ניגוד
העניינים הבולט בו היה מצוי הנאשם 2 בבחינת "האיש שלהם בעירייהיי. התחושה של קפלן ולפיה
הנאשם 2 יותר הזיק מאשר עזר, אינה מבוססת וממילא אינה רלוונטית לצורך ביסוס העבירות
המיוחסות לנאשם. טענת ההגנה לפיה נאשם 2 לא פעל מול העירייה, לא התבקש לפעול מול
העירייה וממילא לא היה ביכולתו לסייע, בלשון המעטה, חוטאת למציאות.
148 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
גרסתו של נאשם 2 במשטרה ובבית המשפט בנוגע לתפקידו וחלקו בקידום פרויקט מבוא אשדוד:
711. אם בכל המפורט לעיל אין די, הרי שאמרותיו של הנאשם 2 במשטרה הן בתוכנן והן באופן
מסירתן, תומכות ומחזקות משמעותית את מעורבותו הרבה בקידום פרויקט יימבוא אשדודי.
712. בחקירתו הראשונה במשטרה מיום 19.3.12 (ת/137) הנאשם 2 סיפר על ההיכרות שלו עם זיוה
כהן לרבות הכספים ששילם לנאשם 1 עבור חלקו בקידום פרויקט בית שמש. החשובה לענייננו
היא העובדה שאף שנשאל באופן ישיר האם היה לו קשר עם קבלנים או יזמים הבונים בעיר אשדוד
בזמן שהחזיק בתפקיד בעירייה, ואף שנשאל בנוגע לקשריו עם זיוה כהן, הנאשם 2 נמנע מלפרט
או להזכיר את פרויקט מבוא אשדוד. הנאשם 2 נשאל ישירות האם פרט לכספים ששילם לנאשם
1 עבור בית שמש שילם לו כספים עבור חברת כדגל וענה כי הוא אינו זוכר ועליו לבדוק את
החשבונות (כך גם טען שאינו יודע מהי חברת אמרי נועם ורק לאחר שאמרו לו כי היא שייכת
לנאשם 1 ענה שנזכר בכך).
713. בחקירתו השנייה מיום 20.3.12 (ת/238) הנאשם 2 נשאל שוב בנוגע לכך שקיבל מנאשם 1 עזרה
תמורת כסף וגם בזו הפעם הוא נמנע מלהזכיר את הכספים ששילם לו בגין אישור המנהל עבור
פרויקט שדה עוזיהו (שם, עמ' 10). למעשה, נאשם 2 כלל לא מזכיר את פרויקט יימבוא אשדוד".
האופן שבו תיאר בהמשך חקירותיו את החשיבות הרבה של פרויקט מבוא אשדוד עבורו (לרבות
תיאורים אמוציונאליים על האפשרות שיהיה בעל קרקע ור' למשל ת/243, עמ' 13-12) אינם
מותירים ספק כי לא שכחה אחזה בנאשם, אלא החלטה מודעת לנסות ולהעלים את התנהגותו
הפסולה מעיני החוקרים.
714. רק בחקירתו מיום 4.4.12 (ת/243), לאחר שהנאשם 2 נשאל שוב לגבי הפרויקטים של זיוה כהן,
הוא סיפר לראשונה על חלקו ביימבוא אשדודי: לדבריו, בשנת 2001-2000, זיוה כהן פנתה אליו
ושאלה אותו לגבי הקרקע וכדאיות העסקה. אמר לה שהוא מכיר את הפרויקט מהתקופה שהיה
ממלא מקום ראש העיר והחברה לפיתוח אשדוד קיבלו ממנו אישור לנהל משא ומתן עם יישדה
עוזיהו"י. לקראת סוף הקדנציה שלו הבין שלא יצא דבר מהמשא ומתן. לאחר מספר שנים זיוה
פנתה אליו ואמרה לו: "בוא נרכוש את הקרקע שאולי מפה תהיה לנו פרנסה" (שם, עמ' 12).
בהליך התמחור הסופי נותרו רק זיוה וייהקבוצה מחיפה" שבסוף החליטו להתאחד. המשקם היה
צריך להביא מסמכים, דבר שלוקח שנים. זיוה אמרה לו שאם היה לו כסף הייתה מכניסה אותו
כשותף והוא אמר לה שאין לו סכומי כסף כה גדולים. כעבור שנה, היה צורך לחדש את הערבות
מאחר שהמשקם לא המציא את כל המסמכים. נודע לו כי השותפים מהצפון ניסו לנשל את זיוה
והוא עדכן אותה והיא עצרה זאת דרך הליך בבית המשפט: "זיוה קראה לי הכינה הסכם ואמרה
לי שהיא מאוד רוצה שאכנס לזה. בהסכם כתבה שבמידה ואני אמציא כסף בכל תאריך, עד 50%
מהמניות שהיא מחזיקה, היא תכניס אותי כשותף ואמרה לי שזה כולל הצמדה וריבית ולא רק
149 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
מה שהיא שילמה. הסכמתי לזה…" (שם, עמ' 12). לדבריו הוא לקח 50-40 אלף דולר מהכספים
של אמו והעביר במזומן לזיוה כהן שנתנה לו פתק על כך. מאז לא פנה לזיוה עד שנתקע לפני כמה
זמן בבעיה כספית הקשורה לבנו עופר. פנה לזיוה ששאלה אותו האם יש ביניהם הסכם על שדה
עוזיה ולאחר שהשיב בחיוב, אמרה שהיא מבטלת את ההסכם: "מפה הסקתי מסקנה שהיא
מאוד רוצה לעזור לי ומהכסף שהייתי אמור לקבל מבית שמש היא הייתה מפקידה אותו שם
בשדה עוזיה" (שם, עמ' 13).
715. הנאשם 2 נשאל האם פעל מול עיריית אשדוד בנושא יישדה עוזיהיי וענה: "ברוב התכניות לא
השתתפתי, לא דיברתי עם איש, ראש העיר דאז צילקר ידע שיש לי עניין שם ויאמר לזכותו
שאם הנושא היה עולה לדיון הוא הוציא אותי החוצה…" (שם, עמ' 14).
716. מתשובה זו אנו למדים כי לצד ייהרובי קיימות גם לפי דברי נאשם 2 מיעוט תכניות בעניינן כן
השתתף בדיון. עוד אנו למדים, כי בשונה מהנטען, לנאשם 2 הייתה אפשרות מתוקף תפקידו
הציבורי לקדם את הפרויקט בישיבות השונות, אולם הוא הקפיד שלא להימצא בניגוד עניינים.
מיותר לציין כי הטענה בדבר הוצאתו מדיונים בשל ניגוד עניינים מעולם לא זכתה לתיעוד
בפרוטוקול, וכי הראיות מלמדות כי זה דיבר גם דיבר עם אנשים בעירייה ומחוצה לה לגבי
הפרויקט.
717. הנאשם 2 מאשר כי נאשם 1 ידע על האינטרס שיש לו ביישדה עוזיה", אם כי לדבריו "משהו
מינורייי (שם, עמ' 15). לשאלה האם עירב את נאשם 1 בתור חבר וועדת משנה בנושא שקשור לזיוה
כהן, עונה: "אולי ביקשתי ממנו אינפורמציה, אבל לא עזרה". בהמשך מתאר הנאשם 2 כי העברת
האינפורמציה נעשתה גם ביוזמתו של הנאשם 1: "מאחר שלזיוה כהן יש חלק בפרויקט ומכירים
אותי כאחד שעובד עם זיוה במקומות אחרים אז דיווחו לי" (ת/243, עמ' 37). בהמשך, כדוגמה
להעברת אינפורמציה לזיוה כהן, הנאשם 2 מתאר: "שאני מנסה להיזכר, שפעם הרמתי אליה
טלפון ואמרתי לה שהאחים ישראל זכו בשטח לידה והם הולכים להקים משהו כמו ביג, מסחרי,
וזה פורסם והיא אמרה לי שהיא יודעת". עשה זאת "מתוך סקרנות" (שם, עמ' 19).
718. נוכח כל שפורט, קשה להתייחס ברצינות לדבריו של נאשם 2 ולאופן הממזער שביקש לתת
למעשיו. באשר לטענת "הסקרנות". לנאשם 2 כחבר מועצה (וכחברו הטוב של נאשם 1), נגישות
למכלול התכניות המובאות לאישור באגפים המקצועיים בעירייה, לרבות כאלו הקשורות ליריבים
העסקיים של זיוה כהן ושותפיה. מידע זה הוא בעל ערך רב. רק מתוך הדוגמה שנתן הנאשם 2
יישניסה להיזכר בה, ניתן להבין מה המשמעות בפועל, נוכח כך שהאחים ישראל וגופים אחרים,
הגישו עתירה נגד התוכנית של זיוה כהן ושותפיה להקים מרכז מסחרי (ור' המסמכים הנוגעים
לכך שנתפסו אצל זיוה כהן ויואב קפלן). הנאשם 2 הסביר בכמה מקומות כי המחשבה שהוא יכנס
כשותף במבוא אשדוד הניעה אותו לדלות אינפורמציה (ראה למשל ת/243, עמ' 33, 35). בדומה,
150 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
"האינטרס האישי הוא האינטרס הציבורי האחר יכולים שיערבלו את מחשבתו הנקייה
מחשבה האמורה להטביע עצמם אך באינטרס שמופקד על קידומו –
של איש הציבור
–
יסטו אותו מדרך הישר וירחיקו את ליבו מן העיקר שהוא חייב בו. אם בהשפעות חיצוניות
ייעשה, ייפגם אמון הציבור בו, ועל כן אסור לאיש הציבור להימצא במצב שבו יילכד בצבת
של ניגוד אינטרסים".
60. בשורה ארוכה של פסקי דין, עמדו בתי המשפט על כלל זה אשר הפך להיות לחלק מייהמשפט
המקובל נוסח ישראליי. נקבע כי יש לנהוג לפיו אף באין הוראת חוק הקובעת את תחולתו. כך ראה
בין היתר עניין סיעת הליכוד, בגייצ 595/89 שמעון ואח' נ' הממונה על מחוז הדרום שבמשרד
הפנים, פ"ד מד(1) 409 ; בגייצ 4225/91 גודוביץ' נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(5) 781; בג'יצ 3480/91
ברגמן נ' הוועדה לבנייה למגורים מחוז תל אביב, פייד מז(3) 716.
המבחן לקיומו של ניגוד עניינים:
61. בכל פסקי הדין שדנו בנושא, נקבע כי המבחן לקיומו של ניגוד עניינים הוא מבחן אובייקטיבי. עוד
נקבע כי אין צורך בהוכחת קבלה בפועל של החלטות הנגועות בניגוד עניינים אלא די בהוכחות
פוטנציאל שההחלטות תתקבלנה תחת נסיבות שכאלה:
"…אין אנו חייבים להשתכנע, כי הלכה למעשה נוצר כבר ניגוד אינטרסים כאמור, או כי
הופקה על-ידי העותר טובת הנאה עקב משרתו האמורה. די בכך שמבחינת הנתונים
האובייקטיביים, ועל סמך שיקולים המבוססים על ניסיון החיים והשכל הישר, עלולות
תוצאות כאלה לנבוע מכהונת העותר בשני התפקידים …" (דברי כב' הש' בך בבג'יצ 589/86
שמעון נ' ראש המועצה המקומית קרית מלאכי, פייד מא (2) 617, בעמ' 625).
2. לסיכום עד כאן, האיסור העקרוני על הימצאות בניגוד עניינים עוגן היטב בפסיקה מחייבת מאת
בית משפט העליון. עניין לנו בפסיקה מושרשת, שניתנה ועוגנה רבות לפני שהנאשמים ביצעו את
הפעולות המיוחסות להם. המדובר בפסיקה שלאורה יש לפעול ולאורה יש לפרש את החוק,
לרבות חקיקת משנה, והדברים ברורים.
ניגוד עניינים ברשויות המקומיות:
3. המציאות מלמדת כי עובדי ונבחרי הציבור בשלטון המקומי, חשופים יותר להימצאות בניגוד
עניינים. בין הסיבות לכך ניתן למנות את הקרבה הרבה יותר בין הדרג הנבחר לבין בעלי
אינטרסים בתחומי הרשות המקומית; התלות הגדולה יותר של נבחרי הציבור בבעלי אינטרסים
כלכליים; ריכוז סמכויות רבות בידי מעטים; מנגנוני הפיקוח והבקרה, הפנימיים והחיצוניים,
חלשים יותר. ראה בעניין זה בגייץ 415/19 משה לוי נ' שר הפנים [פסקאות 24-22 לפסק דינו של
כבי הש' מזוז] (פורסם בנבו, 21.4.20).
64 בקרב הסמכויות המצויות בידי הרשות המקומית, תחום התכנון והבנייה מהווה ייכר פורהיי
להימצאות ופעולה בניגוד עניינים. הדברים אמורים בהינתן כך שנבחרי הציבור בשלטון המקומי
15 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
מחזיקים בסמכויות ביצוע בעלות אופי מקצועי מובהק, זאת בשונה מהשלטון המרכזי, שם
סמכויות אלו נתונות לדרג מקצועי פקידותי. הדברים אמורים בשים לב לכך שתחום התכנון
והבנייה רוויי אינטרסים כלכליים וייהשחקנים" הנוטלים בו חלק הנם גורמים כלכליים
עוצמתיים המצויים בקשר ייקרוביי ותדיר באופן יחסי, עם נבחרי הציבור. בחלקם של המקרים,
מדובר בכאלה המתגוררים ברשות המקומית בבחינת "פרנסי העיריי שצמחו בה, מכירים את
הנפשות הפועלות, ופוגשים האחד את השני באירועים חברתיים וציבוריים כאחד.
5. את שאלת קיומו של ניגוד העניינים בהקשר זה יש לבחון על רקע תפקידה החשוב וסמכויותיה
הרבות של מועצת העיר. באופן כללי ניתן לומר כי חברי מועצת הרשות המקומית אמונים במסגרת
תפקידם על קביעת מדיניות, בקרה על ראש הרשות, אישור תקציב וחקיקת חוקי עזר. כך ולשם
ההמחשה, פרק תשיעי לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריותיי קובע כי המועצה
וחבריה הם האחראים על מינוי הבכירים בעירייה, לרבות מזכיר העירייה (ככל שלא מונה מנכייל),
מהנדס עירייה, מבקר עירייה, רופא וטרינר, יועץ משפטי, מנהל מחלקת החינוך. חברי המועצה
מהווים חלק מוועדת המכרזים לבחירת עובדים בכירים (הנאשם 1 אישר כי ישב במכרזים של
עובדים במחלקת ההנדסה (עמ' 596 לפרו' מיום 3.12.19). לא רק מינוי עובדים בכירים מצוי
בסמכותם, אלא גם פיטוריהם של עובדים בכירים נעשה לאחר קבלת החלטה על כך בישיבת
המועצה.
66 פרק אחד עשר לפקודת העיריות קובע כי המועצה וחבריה הם אלו שמאשרים את התקציב השנתי
של העירייה; פרק שלוש עשרה דן בחוקי עזר שהמועצה רשאית להתקין לצורך ביצוע פעולות להן
היא נדרשת או מוסמכת. לחבר מועצה זכות להגיש שאילתה לראש העיר על כל עניין עובדתי
שבתחום תפקוד העירייה, יישאילתה נוספת" ושאילתה ישירה". בתוך כך, רשאי חברי מועצה
להעלות הצעות לסדר היום בישיבות מן המניין ושלא מן המניין.
67 אחד מיכלי העבודה" המשמעותיים העומדים לטובתו של חבר מועצה היא זכות העיון המאפשרת
לו נגישות גבוהה ביותר למידע מכוח סעיף 140(א) לפקודת העיריות. סעיף זה מחייב להעמיד
לרשותו של חבר המועצה כל מסמך מפנקסי העירייה בתוך 3 ימים מפנייתו אל הגורם המוסמך.
חבר המועצה רשאי להכין לעצמו עותק מאותם מסמכים לרבות צילומם וכן הכנת תקציר מהם.
8. על רקע המציאות המתוארת, אין לתהות על כך שלצד האיסור הכללי להימצאות בניגוד עניינים,
חוקקו והותקנו נורמות קונקרטיות לניגוד עניינים ברשויות המקומיות.
"הכללים למניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות, 1984"י (להלן:"כללי
ניגוד העניינים").
16 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
הנאשם 2 מסביר את העברת האינפורמציה שקיבל לידי זיוה כהן כך: "…ומאוד רציתי להיות
שותף שם" (ת/243, עמ' 35).
719. בהמשך החקירה מוטח בנאשם 2 כי הוא "עובד עם זיוה על התכנית הזו" וזו הסיבה ששאבי
ונאשם 1 עדכנו אותו בנעשה. הנאשם 2 מאשר הדברים: "אני לא הכחשתי שבפרויקט הזה הייתי
מעורה ואין לי שום בעיה שיפנו אליי (ת/243, עמ' 37).
720. בחקירה מיום 14.11.12, ת/245 הנאשם 2 פירט כי היה בקשר עם זיוה כהן לגבי קידום פרויקט
מבוא אשדוד עם רכישת המגרש, שבמקביל הוא פועל מול העירייה: "כשזיוה קנתה את המגרש
התחלנו לחשוב יחד מה לעשות שם. דיברו איתי זיוה או קפלן על כל מיני דברים ורעיונות,
שאותם בדקתי בעיריית אשדוד מול ראש העיר, עובדי עירייה, התייעצתי גם עם קבלנים" (שם
עמ' 10). מיותר לציין שיש בכך משום ניגוד עניינים ברור.
721. בהודעה מיום 18.2.14 הנאשם 2 שב ופירט על הקשר שלו לפרויקט כמו גם ליואב קפלן: "כל פעם
יואב קפלן היה בא אלי להציע לי כל מיני הצעות ביחס למגרש…הוא רצה שם משהו ציבורי,
למשל מגרש כדורגל…" ובהמשך: "הפעילות שלי הייתה בחשיבה יחד עם זיוה, מה ניתן לעשות
בשטח הזה, ואיך ניתן שהשטח הזה יהיה מניב, ויהיה מקום יפה ומכובד בעיר, וניסיתי כל
מיני רעיונות שעלו וירדו… " (שם, עמ' 9). בהמשך, נאשם 2 מפרט את מעורבותו בנושאים
תכנוניים: "… בביג אני לא הייתי קשור. ביחס לשאר אני ניגשתי עם זיוה, עם יואב קפלן לנסות
מה ניתן לעשות שם, כדי לראות איך השטח שנשאר יהיה ניתן לעשות בו דברים מניבים… אני
נקשרתי עם זיוה ברכישה. ברגע שעזרתי לה ברכישה, כתבנו הסכם שהיא מצרפת אותי ובכל
פעם שהם ישבו, היא קראה לי, כי אני מתמצה בעיר. הם ישבו בדירקטוריון שלהם וחשבו א',
ב', ג' וזיוה באה שאלה אותי ועניתי לה שאני חושב שזה אפשרי. זיוה התייעצה איתי, הייתי
יועץ שלה בודק וחוזר אליה…" (שם, עמ' 10).
72. בחקירה מיום 25.2.14 (ת/196) הנאשם 2 שב וחזר על כך ש: "…שהנושא של מבוא אשדוד, מאד
רציתי להשתתף בו, והתרברבתי שאני הולך להשתלב, וציפיתי להשתלב. טבעי הדבר שהייתי
מעורב" (שם, עמ' 11).
723. עדותו של הנאשם 2 בבית משפט לא שינתה הרבה וגם ממנה נלמד כי הוא לא ראה כל בעייתיות
לפנות לגורמים שונים על מנת לקדם הפרויקט: "זה מה שאני אומר, שאותי עניין מבוא אשדוד.
אני שאלתי גם פקידים ואני שאלתי גם עובדים ואני שאלתי גם כל אחד שיכול לתת לי עזרה כדי
שאני אדע אם, אני רציתי מאד להיות באשדוד" (עמוד 678 לפרו' מיום 19.1.20); "אני אמרתי לך
מבוא אשדוד עניין אותי. כל פעם שהייתה פגישה טבעי שאני עזרתי לזיוה… ואני עבדתי עם
זיוה בהרבה מקומות לא רק באשדוד…" (עמוד 681 לפרו' מיום 19.1.20).
151 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
724. שיטת תגמול בדרך של מתן אופציה לנאשם 2 להיכנס כשותף במקום קבלת שכר טרחה לא היה
ייייחודייי רק ליימבוא אשדודי. זיוה כהן ציינה בחקירתה כי גם בפרויקט "הר חומה" הוצע
לנאשם 2 שותפות בתמורה לכך שילווה את הפרויקט על בסיס הצלחה: "ליצחק דרי, מיום
הרכישה היה לו 10%, אני לא הייתי צריכה לספר לו. לשאלתך אם דרי שילם כסף על – 10%
חלקו בהר חומה אני משיבה שלא כי היה לי סיכום עם השותפים שלי שהוא ילווה את התיק
וזה במקום שהוא ישלם את ה 10%, וזה על בסיס הצלחה, בדיוק כמו בבית שמש". הנאשם 2
אישר הדברים (ת/243, עמ' 21).
"סגירת מעגלי
75. בשלב זה של הכרעת הדין, יש לשוב ולהידרש לנתונים הבסיסיים: האחד – לאחר רכישת הקרקע,
זיוה כהן מציעה לנאשם 2 להיכנס כשותף 50% בתנאי אופציה חריגים. במקביל, נמצא הסכם
כתוב ולפיו הנאשם 2 יבצע פעולות שיוטלו עליו על-ידי זיוה כהן לקידום תכניות ובכללן פרויקט
"מבוא אשדודי. תוכן ההסכם אינו מוכחש על ידי נאשם 2, אלא רק מועד עריכתו.
726. בהמשך למתואר, הנאשם 2 פועל לקידום הפרויקט ברצף פעולות על פני שנים מול העירייה, גורמי
רישוי, פקידים, עובדים וגם מול חבר ועדת המשנה (הנאשם 1). הנאשם 2 מייעץ לזיוה ולשותפיה
כיצד לפעול מול העירייה, מנסה לקדם את האינטרסים שלהם, עושה שימוש באינפורמציה, שכל
העת ובמקביל מכהן כחבר מועצה, חבר מליאה, ועד שנת 2006 מכהן גם כחבר ועדת המשנה.
בעניין רובע ט"ז, פורטה באריכות ההלכה הנוגעת לפרשנות המרחיבה שיש לתת לדיבור ייבעד
מילוי תפקידו". לא נחזור על כל האמור שם למעט הפניה לפסיקה נוספת:
"העובדה, כי לא המערער היה ממונה על מעצרו, חקירתו והעמדתו לדין של האחיין,
אינה מוציאה אותו מתחולת הסעיף 20(א) הנ"ל, כאשר הוא מנצל את מעמדך כקצין
משטרה ואת קשריו עם קצינים אחרים הממונים על אותה חקירה כדי להיטיב עם
העציר או האסיר; הדבר מתחייב לא רק על בסיס פרשנות נרחבת של הדיבור בעד
פעולה הקשורה בתפקידו' שבאותו סעיף, אלא בעיקר לאור האמור בסעיף 293(4) של
החוק…"
" (עייפ 150/88 אליהו לושי נ' מדינת ישראל, מב(2) עמ' 650)
בעייפ 534/78 קוביליו חיים נ' מדינת ישראל, פדייא לד(2) 281, בעמ' 303-302 נקבע ע"י כב'
השופט שמגר (כתוארו אז): "לאור האמור בסעיף 294(ד)(2) יש לקרוא את סעיף 290(א), כאילו
נאמר בו שהוא מתייחס לעובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, אף אם
פעולה זו איננה בגדר סמכותו ואף אם איננו רשאי לעשותה. הפירוש המתבקש מכך הוא כי
המונח 'פעולה הקשורה בתפקיד' אינו יכול לחפוף רק את המערכת המוגדרת של התפקידים
152 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
של העובד אלא גם פעולות אחרות הנעשות בקשר עם התפקיד, אף שהן מחוץ לגדר סמכותו של
העובד ובלבד, כאמור, שיש זיקה לעובדה שמקבל השוחד מכהן בתפקיד פלוני".
וכן :
"נאשם 11 אישר כי הנושא אינו מעניינו. הנאשם אישר בבית-המשפט כי נרתם
לסייע ליזמי פרויקט הולילנד, שראו בו כתובת להסרת מיני מכשולים, גם בנושא של
ההתחייבות להסכם הפיתוח …אנשי פרויקט הולילנד פנו דווקא אליו והוא טיפל
בנושא, למרות שלא מדובר בתחום טיפולו הישיר, מפני ש: "חברי ההנהלה נכנסים
בכל תחום" […] ועוד, נאשם 11 התערב בענייני פרויקט הולילנד לבקשת היזמים.
יכול והתערבותו הייתה מבורכת, גם אם השפעתה הייתה מוגבלת ביותר …יכול
והתערבותו הייתה מזוהמת. בכל מקרה, היזמים מצאו בו גורם "מסייעי, ששירותיו
נקנו, לדידם, בכסף רב. פעילותו בתחום שהינו לאו דווקא תחום טיפולו הישיר,
לבקשת היזמים, נעשתה על-ידו בעיניים פקוחות. הנאשם 11 סייע משהו ליזמים
בעניינם והם מצידם סייעו לו בהזרמת כספים…" (הדגשות במקור ד.ב.ט) תייפ (תל
אביב-יפו) 10291-01-12 מדינת ישראל נ' הלל אליאס ארנסטו צ'רני ואח' (פורסם בנבו,
.(31.3.14
727. החזקה לפיה עובד ציבור יודע כי הנזקקים לשירותיו אינם נותנים לו מתנותיהם, אלא כדי שיטה
להם חסד במילוי תפקידו, לא רק שאינה נסתרת, אלא מועצמת, מחוזקת ונתמכת בשורה של
ראיות ישירות ונסיבתיות. שילוב כל אלה, מקיים את יסודות עבירת השוחד ובתוך כך עבירה של
הפרת אמונים.
78. לטענת ההגנה, גם אם מתן האופציה הוא בבחינת מתן שוחד, וכאמור זוהי קביעת בית המשפט,
הרי שמדובר בעבירה שהתיישנה זה מכבר (ר' סע' 135 לסיכומי ההגנה). ביחס לטענה זו, ולמתן
האופציה כמתת פסולה ככלל, יאמר: ראשית, ברי כי מקום שבו המאשימה לא ראתה לייחס
לנאשם 2 עבירה נוספת של קבלת שוחד בשל קבלת האופציה, מטעמיה הם (ור' בהקשר לכך סע'
51-49 להשלמת סיכומי התביעה), אין בכוונת בית המשפט לעשות כן. נזכיר כי העובדות הצריכות
לעניין היו ברשות ובידיעת המאשימה מלכתחילה, כך שאין לדבר על עובדות שנתגלו בפני בית
המשפט בהתאם להוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי.
79. שנית, ספק רב בעיני האם מדובר בעבירה שהתיישנה. גם הנאשם 2 וגם זיוה כהן ממקמים
כרונולוגית את מתן האופציה לאחר הליך הרכישה המשותף, היינו אחרי שנת 2002. הנאשם 2 אף
טוען כי הצעת האופציה בוצעה בשלב מאוחר יותר שהערבות של קבוצת הרכישה פקעה (ת/243,
עמ' 12). במצב דברים שכזה, בשים לב לכך שמדובר בעבירת פשע, הרי שתקופת ההתיישנות שלה
היא 10 שנים. היות שבשנת 2010 החלה חקירה סמויה הכוללת גם פעולות מהותיות כדוגמת
האזנות סתר, או אז מרוץ ההתיישנות נעצר, ומתחילה ספירה מחדש של תקופה זו.
153 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
730. שלישית, ואלו עיקר הדברים. הנאשם 2 פועל לקידום פרויקט יימבוא אשדוד" על בסיס התחייבות
נמשכת (שלא לומר הסכם שוחד נמשך). לכאורה, כל עוד הנאשם 2 רואה עצמו מחויב להסכם זה
ופועל בהתאם לסיכום לקדם את הפרויקט תוך ניצול מעמדו, מדובר בעבירת שוחד אחת נמשכת.
הקושי המסוים בתזה זו נעוץ בכך שכידוע עבירת השוחד אינה מחויבת בכך שמקבל השוחד יפעל
עבור נותן השוחד. העבירה לכאורה מתגבשת כבר בשלב של מתן המתת בעד פעולה הקשורה
לתפקידו הציבורי של המשוחד. בנוסף, ישנו קושי לתחם את גבולותיה של העבירה. אפשרות
שנייה, היא לראות בכל פעם שבה נאשם 2 מקבל מתת בזיקה לתפקידו, כזו המקימה עבירת שוחד
חדשה. אפשרות שלילית היא לראות בפעולות המבוצעות במסגרת הקשר הראשוני, מעין ייעבירת
שרשרתי (ור' יעבירת השרשרת, מהותהיי פרופ' שייז פלר, משפטים כייט, תשנ"ח).
731. ברם, בענייננו הדבר אינו מעלה או מוריד שכן נאשם 2 לא פסח על שני הסעיפים : גם ראה עצמו
כל העת מחויב להסכם המקורי עם זיוה כהן וקידם בפועל את פרויקט מבוא אשדוד, וגם קיבל
בתוך כך שני אתנני שוחד: 40,000 ₪ ששימשו אותו לתת הלוואה לחבר הועדה שלמה אלבז,
וחלק לא מוגדר מתוך הלוואה נטענת של מיליון וחצי ₪.
העברת מיליון וחצי ₪ לנאשם 2 על ידי זיוה כהן-הלוואה ? מקדמה ? כספי מתת בערבוביה?:
732. ביום 6.2.11 חתמו הנאשם 2 וזיוה כהן על הסכם שכותרתו :"המחאת זכות בלתי חוזרת":
154 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
לכבוד
חני קדמת עדן בעיימ
הגבי זיוה כהן
רחי קרן היסוד 2 הרצליה
מכובדי
5.4.12/C2 ve siy
pelic pun
4.4.12 19 a fo.
חום באס
תאריך.
הנדון: המחאת זכות בלתי חוזרת
ד.
הואיל ואין באפשרותי הפיננסי לעמוד בהתחייבויות שהיה בכוונתי לעמוד בהך בכל הנוגע לגושים
180,181 ו-154 בעיר אשדוד.
והואיל ועד כה הכספים והתחייבויות שנדרשו הועמדו לרשות החברות היוזמות והרוכשות של
המקרקעין באמצעותכם בלבד.
על כן הנני פונה אליכם ונותן לכם המחאת זכות זו באופן בלתי חוזר כדלקמן:
ג.
ב.
א.
הנני ממחה לכם או למי שתורו את מלוא זכויותי מכל מין וסוג שהו בכל הקשור
לחברות מבוא אשדוד בעיית פנינת אשדוד בעיית, שער רכבת אשדוד בעיימ ובכל חברה
הקשורה לגושים
180+181+154,לרבות חברת קדמת עדן, ולרבות כל התחייבות או
מסמך מחברות אלה כלפי.
הנני מסכים לכך שהמחאה זו הינה בלתי חוזרת וכי לא אוכל לבוא אליכם בטענה ומענת
מכל מין וסוג שהו.
הנני מבקש את אישורכן להעמיד לרשותי הלוואה עייס 1,500,000 שייח (מיליון וחצי ש"ח(
כשהוא צמוד למדד ואינו נושא ריבית לתקופה של 24 חודשים החל מיום מתן ההלוואה
(להלן "הלוואה"י).
הלוואה הנייל תוחזר לכס או בתוס 24 חרד כאמור לעיל או עם מימוש פרויקט פרחי בית
שמש בעיית עפ"י הסכם היזמות שנחתם בין חברתכם וביני.
וזאת עפ"י שיקול דעתכם הבילעדי.
קידמי עדן בע"מ
733. כפי המופיע, הסכם זה מורכב משני חלקים: בזה הראשון, הנאשם 1 מוותר על כל זכויותיו
בפרויקט מבוא אשדוד והחברות הקשורות לו וממחה אותן לזיוה כהן. בחלק השני, הנאשם
מבקש ומקבל הלוואה בסך 1,500,000 ₪.
734. בעוד שלטענת הנאשם מדובר בהלוואה, לטענת המדינה מדובר במקדמה המורכבת בחלקה משכר
טרחה המגיע לנאשם 2 עבור קידום פרויקט יימבוא אשדודיי ומשכך מהווה מתת, ובחלקה האחר,
מקדמה עבור שכר טרחה עבור פועלו של נאשם 2 בפרויקט "בית שמש".
155 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
735. כפי שיובהר, מחלוקת זו בין הצדדים אין בה ממש שכן נסיבות העברת הכסף מזיוה כהן לנאשם
2, בכל אחת מהאפשרויות, מקימה עבירה של שוחד, בין אם מדובר בהלוואה כטענת ההגנה ובין
אם בפועל מדובר במקדמה, כטענת המאשימה.
736. אשר לטענת ההגנה, גם אם נניח שמדובר בהלוואה רגילה, נקבע בפסיקה כי "גם הענקת הלוואה
בתנאים רגילים עשויה לעלות כדי שוחד, שכן המבחן איננו בהכרח מה הם תנאי ההלוואה, אלא
אם היא ניתנת בכוונה לזכות למשוא פנים בעת מילוי התפקיד, ומקבל ההלוואה יודע שהיא
ניתנה בכוונה זו'" (ע"פ 4506/15 צבי בר נ' מדינת ישראל [פס' 14 לפסק דינו של כב' הש'
עמית (פורסם בנבו, 11.12.16).
737. בדומה, ראה דברי בית המשפט העליון בעייפ 4/72 רפאל אלקובי נ' מדינת ישראל, פייד כו(1) 821:
"אין חולקין על כך שגם בקבלת הלוואה על-מנת להחזירה יכולה להיות טובת הנאה לפקיד
הציבור, אם היא ניתנת בכוונה לזכות למשוא פנים בעת מילוי תפקידו, והפקיד יודע שההלוואה
ניתנת בכוונה זו". בדומה, ראה עייפ 150/88 אליהו לושי נ' מדינת ישראל, מב(2) 650.
738. בהקשר למצוטט מעלה, מערכת היחסים בין זיוה כהן לבין נאשם 2, במהותה מבוססת על קידום
עסקיה של זיוה באמצעות קשריו של נאשם 2. חרף התשבחות של נאשם 2 על כישוריה של זיוה
כהן, ולהיפך, התמונה הברורה הנלמדת מכל החקירות של השניים היא של מערכת יחסית עסקית
מחושבת. הקשר הברור שעושה זיוה כהן בין וויתור על זכויותיו של נאשם 2 במבוא אשדוד לקבלת
ההלוואה מלמדת על כי זו לא ניתנה לנאשם 2 על בסיס חברי אלא כחלק בלתי נפרד מאותה
מערכת יחסים והמחויבויות שלקח על עצמו נאשם 2 בתמורה לתשלום.
739. גם אם אניח שדובר בהלוואה אמיתית (ואין זו קביעתי) הרי שזו ניתנה בתנאים חריגים ויוצאי
דופן : ללא הצמדה לפריים, ללא תוספת ריבית, ללא ריבית פיגורים (למעט הצמדה למדד). לשם
המחשה, היה זה נאשם 2 שטען כי מתן הלוואה בריבית של פריים+7.5 אחוז, נחשבת סבירה
בנסיבות העניין. הלוואה בתנאים שכאלה מגלמת בתוכה הטבה כספית משמעותית לנאשם 2
בשווי עשרות ומאות אלפי שקלים.
מקדמה על שכר טרחה (שחלקו מתת מושחתת) – ולא הלוואה :
740. כפי שפורט, גם אם דובר בהלוואה יש לראותה כמתת פסולה בשל נסיבות נתינתה ותנאיה. ואולם,
במקרה זה, צבר ראיות מלמד כי הלוואה זו אינה אלא מקדמה עבור התמורה שאמור היה הנאשם
לקבל בגין קידום עסקיה של זיוה כהן בבית שמש (ככספים לגיטימיים) ובמבוא אשדוד (ככספי
שוחד).
156 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
741. בעניין זה, לא רק היעדר הריבית בניגוד גמור למקובל תומך במסקנה זו, אלא גם המועד שנקבע
להחזרתה: "או בתום 24 חודש כאמור לעיל או עם מימוש פרויקט בית שמש וזאת על פי שיקול
דעתכם הבלעדיי. הבדל בין שתי נקודות זמן אלו יכול להגיע לכדי מספר רב של שנים, כפי
שהמציאות אף הוכיחה זאת. ההלוואה ניתנה בשנת 2011 וכפי הנלמד, הסכסוך לגבי פרויקט
ייפרחי בית שמש" נמשך עוד שנים רבות שכלל לא ברור אם הגיע לכדי יימימוש".
72. לאור המפורט בסעיף ד' להסכם, לנאשם 2 אין כל שליטה מתי בפועל יוחזר הסכום ודבר נתון
יילשיקול דעתה הבלעדייי של זיוה כהן. ברצותה, תורה לו להשיב הסכום בתוך 24 חודשים,
וברצותה, תוכל לגלות יינדיבותיי ולאפשר לו את ההחזר רק ייעם מימוש פרויקט פרחי בית שמש".
מיותר לציין כי בכך מובטחת ייהמוטיבציה" של נאשם 2 להמשיך ולסייע לזיוה כהן בכל עיסוקיה.
הנאשם 2 מאשר שאכן המשיך לסייע לזיוה גם לאחר קבלת ההלוואה.
743. אמנם בעדותו בבית המשפט, טען הנאשם 2 כי מדובר בהלוואה, אולם כפי שיפורט להלן, גרסה זו
במובנים רבים היא בבחינת גרסה כבושה, כאשר בתחילת חקירתו במשטרה הסתיר את עצם
קבלת הכספים מזיוה כהן, בהמשך פירט באופן חלקי והדרגתי לגבי נסיבות קבלתם ובסופם של
דברים הודה כי מדובר בשכר טרחה המגיע לו, אם כי סייג זאת כשכר לו הוא זכאי עבור פרויקט
"בית שמש"י בלבד. ונפרט.
74. בחקירתו הראשונה במשטרה מיום 19.3.12 (ת/237) הנאשם 2 נשאל שאלה ישירה לגבי הלוואות
אותן נטל ב-7 שנים האחרונות. החוקר אף הדגיש כי מבחינתו הלוואה כוללת גם כספים שקיבל
מאדם פרטי, חברה או בנק. במענה לכך, הנאשם 2 משום מה יישכחי את המיליון וחצי ₪ שקיבל
לדבריו כהלוואה מזיוה כהן וחלף כך טען כי לקח הלוואה מהבנק על מנת לכסות חובות שבנו עופר
צבר: "בנק. אני לקחת הלוואה לפני חצי שנה או שנה בשביל משכנתא לבן שלי עופר… לקחתי
הלוואה, 800,000 ₪ תמורת משכון הבית שעופר בנה… לשאלתך, ההלוואה מבנק ירושלים, אם
אני לא טועה" (שם, עמ' 8).
745. בחקירתו השנייה מתאריך 20.3.12 (ת/238) הנאשם 2 כבר קושר בין הכספים ששילם לעופר לבין
ההלוואה שקיבל מזיוה כהן על חשבון הכספים שמגיעים לו מבית שמש. גם כאשר עושה כן הוא
אינו מזכיר את הנדבך הנוסף של ההלוואה ולפיו עליו לוותר על כל זכויותיו במבוא אשדוד, ככל
שיש לו כאלה (שם, עמ' 8, 12). בהודעה זו מעורבותו ביימבוא אשדודיי כלל אינה מוזכרת על ידי
הנאשם.
746. בחקירתו החמישית מיום 4.4.12 (ת/243), בהתייחסו להסכם המחאת זכויות בלתי חוזרת,
שנתפס בחיפוש בביתו, הנאשם 2 הסביר כי מדובר במסמך שקשור להלוואה שביקש מזיוה:
"הסיכום שהיה לי עם זיוה שבמידה ויהיה לי כסף אז היא תכניס אותי כשותף בשדה עוזיה
157 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
איתה בחלק שלה, אז היא אומרת שבזה אין לי שום זכויות בשטח הזה, כי גם היא כנראה לא
זכרה אם היה לי מסמך על זה […] אמרתי לך גם שלפני שזיוה כתבה את המכתב הזה שבו אני
מבקש את ההלוואה, הנושא של להעמיד לרשותה כסף רחוק ממני כרחוק מזרח ממערב. אז
ביקשתי הלוואה ל- 24 חודשים או עם מימוש פרויקט בית שמש" (ת/243, עמ' 41).
747. בשלב זה החוקר, בצדק תוהה מדוע מדובר בהלוואה בשעה שהנאשם 2 מוותר על זכויותיו ומדוע
מדובר בהלוואה ללא ריבית. תשובותיו של נאשם 2 רחוקות מאד מלעורר אמון: "אני עובד עם
זירה 7 שנים בבית שמש, בגן יבנה ובירושלים וכשאני בבעיה הסכימה לתת לי רק את
ההצמדה… לא היו לי זכויות שאני יכול להמחות" (ת/243, עמ' 43).
748. בהודעה מיום 18.2.14 (ת/197), הנאשם 2 קושר ישירות בין הסכם ההתקשרות המתחדש
והתמורה לה הוא זכאי לבין ההלוואה על סך מיליון וחצי ₪ אותה הוא רואה בפועל כשכר טרחה:
ילפי סעיף 7 (בהסכם ההתקשרות, ד.ב.ט) אני יכול לפנות לזיוה ולבקש ממנה החזר הוצאות או
שכ"ט בתוכניות שנמשכות הרבה זמן. וזה אחריות שלי לטפל בזה מול רשויות המס. לצערי,
לשמחתי לא ביקשתי ממנה למעט פעם אחת, שיק של מיליון וחצי ₪ שזיוה נתנה לי כהלוואה,
כי לא הייתה התחשבנות" (שם, עמ' 5). יוצא אם כן כי אף שהנאשם מכנה את הכספים שקיבל
כהלוואה, הוא רואה בכך שכייט.
79. חיזוק למסקנה זו ניתן לראות בהמשך דבריו של נאשם 2, שם הוא שוב רואה בהלוואה כתמורה
עבור הפעולות שביצע בבית שמש ולא מציין כי פרויקט בית שמש אמור להוות בטוחה בלבד:
"לשאלתך, על איזה תוכנית קיבלתי את ההלוואה, אני משיב שעל פרחי בית שמש. אני את
עבודתי בבית שמש סיימתי… ולכן מגיע לי שכ"ט, ואני תבעתי את זיוה כהן בבוררות, שם אני
דורש 2 מיליון דולר. אני לא בדיוק תובע אותה אלא אני בצד שלה" (שם, עמ' 5).
ובהמשך: "אני אומר, כשאני ציפיתי וייחלתי לעצמי שעסקת בית שמש תצא לפועל ואז אני
אקבל סכום נכבד ואז אני אתן את הכסף לזיוה ואגיד לה שאני רוצה להיכנס איתה למבוא
אשדוד. לצערי, לא התחשבנו על שום עסקה עד היום. זיוה יכולה להגיד שה- 1.5 מיליון זה על
בית שמש". ואכן, זיוה כהן בהודעתה מיום 21.4.15 (ת/219), מוסרת כי נאשם 2 לא החזיר לה
את ההלוואה והיא גם לא דרשה את החזרתה, וזאת משום שטרם קיבלה פסק דין סופי בעניין
בית שמש.
750. מכל האמור, נלמד כי אף שהעברת הכספים מכונה על ידי הצדדים כי הלוואה", בפועל אין זאת
אלא מקדמה עבור שכר טרחה המגיע לנאשם 2. אין רבותא בכך שזיוה כהן ונאשם 2 קושרים את
ההלוואה לפרויקט "בית שמש"י בלבד, שכן הסכם המחאת הזכות מתנה את המחאת הזכות
158 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
ביימבוא אשדוד" כתנאי למתן הכספים. מכאן, בהכרח, חלק בלתי ידוע מהמקדמה ניתן לנאשם
2 בגין חלקו ביימבוא אשדוד".
751. המציאות לימדה כי מדובר במקדמה ולא בהלוואה. ה – "הלוואה" לא הוחזרה בתום 24 חודשים,
לא בחלוף חמש שנים ולמעשה, כפי הנלמד מהעדויות בבית המשפט, לא הוחזרה מעולם. לא זו
בלבד, אין כל טענה, לא כל שכן ראיה לכך בחלוף עשור מאז ניתנה ההלוואה כי נעשו ניסיונות
מצדו של נאשם 2 להחזיר חלק מהכסף או ניסיונות מצדה של זיוה כהן לגבות את החוב בצורה
כזו או אחרת. רק סיטואציה שבה מדובר בכספים שמגיעים לנאשם 2, ולא כספים אותם הוא חב,
מאפשרת "אורך רוחיי כזה מצד המלווה שנמנע בכל דרך שהיא לבקש חזרה את כספו.
752. טענה אפשרית ולפיה ההלוואה לא הוחזרה בשל צו שביקשה המאשימה כסעד זמני על הכספים
המגיעים לנאשם בפרויקט "בית שמש"י מתעלמת מהמועד שבו הצו ניתן וממילא יש בה לחזק את
הטענה כי כספים אלו אינם אלא מקדמה עבור שכר הטרחה של הנאשם ביימבוא אשדודי
ובפרויקט "בית שמש".
753. וממה נפשך, אם מדובר בהלוואה מדוע אם כן על הנאשם 2 לוותר על הזכויות המגיעות לו כחלק
מאותה הלוואה. מדוע יכול וימצא שהנאשם 2 וויתר על זכויותיו ביימבוא אשדודיי אף אם יחזיר
את מלוא ההלוואה.
754. ולסיום סוגיה זו, לו מדובר היה בהלוואה פשוטה שהצדדים ביקשו לעגן את תנאיה בכתב, או אז,
מתבקש כי זו תהיה כותרו של ההסכם ותוכנו של ההסכם יהיה קשור לתנאי הלוואה בלבד, ולא
היא. כותרת ההסכם היא :"המחאת זכות בלתי חוזרת".
755. יש בכל אלה ללמד כי מעבר לכל ספק סביר לכך שמדובר במקדמה עבור כספים המגיעים לנאשם
2 ולא בהלוואה.
חלק מהמקדמה, "מתת" בגין קידום פרויקט "מבוא אשדוד" על ידי נאשם 2:
756. כפי שפורט באריכות מעלה, התמורה אותה קיבל הנאשם 2 בגין קידום פרויקט "מבוא אשדודיי
(המתת הראשונית), הייתה קבלת אופציה להיכנס כשותף 50% בחלקה של זיוה כהן, במחיר עלות.
הדבר נלמד נסיבתית וגם מדברים נכוחים מפיו של הנאשם 2 שמודה כי האופציה שניתנה לו היא
בעצם שכר התמורה על קידום הפרויקט: כך למשל בחקירה מיום 25.2.14 הנאשם 2 עונה לחוקר :
"שאלה: אני מנסה להבין מה כתוב במחברת של זיוה. האם הגיעה לך על פעילותך זו שכר טרחה
ואם כן, כמה? תשובה: על כל הפעילות שלי שאמרתי, תיאורטית שכר טרחה שלי היה אמור
להיות ב- 50% כי אז אני נכנס כשותף וכל הפעילות שלי היא כמו הפעילות שלה. אבל מאחר
שלא נכנסתי כשותף, והיום אינני שותף, לצערי, אני מקווה שבהתחשבנות שלי שתהיה עם זיוה
159 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
בעתיד, אני מתאר לעצמי אני כמעט בטוח שאני אעלה את הנושא של מבוא אשדוד" (שם, עמ'
.(11
757. ובהמשך :"זיוה הייתה אמורה למכור לי 50% מהמניות שלה במחיר עלות (מתאר לעצמי), ואם
היא הייתה מוכרת למישהו אחר, אחרי שהשטח יקבל תכנון ויושבח ויניב, אני מתאר לעצמי
שהיא הייתה יכולה להרוויח יותר[…] אני לא יודע אם היא אמרה להם שאני הולך להיות שותף.
אם אני לא אהיה שותף מגיע לי שכר טרחה כי אני אדרוש את זה…" (שם, עמ' 12).
78. בהמשך החקירה הנאשם 2 שב וחזר על כך שהאופציה לרכישת 50% ממניות היא התמורה עבור
הפעולות שביצע: "ידענו בתוכנו גם אני וגם היא, שאין סיכוי שאני אשיג את הכסף (לרכישת
המניות במחיר עלות, ד.ב.ט), אבל ברגע שהייתה לה הזדמנות להעלות את זה על הכתב היא
אמרה: 'בוא נמחוק את זה' כמובן שאני המשכתי לעזור לה בכל מה שהיא ביקשה ממני, ואמרתי
שבסוף ההתחשבנויות שלי איתה, אני אגיד לה שמגיע לי שכר טרחה כלשהו" (שם, עמ' 19).
759. במסגרת הסכם ייהמחאת זכות בלתי חוזרת", נאשם 2 מוותר על כל זכות שהייתה לו בפרויקט
מבוא אשדוד, בחברות בת ובתמורה מקבל את הסך של 1,500,000 ₪ לגביו נקבע שהוא מקדמה
ולא הלוואה.
760. אכן, המילה "תמורה" אינה מופיעה במסמך המחאת הזכות, אולם מתוך הטקסט עולה בבירור
שהא בהא תליא. תנאי לקבלת המקדמה הוא וויתור על זכויותיו במבוא אשדוד, שהיוו את השכר
עבור פועלו.
761. לטענת ההגנה, הוויתור של נאשם 2 על האופציה שניתנה לו במבוא אשדוד אינה יכולה
קונספטואלית להיחשב כמתת מקום שבו הוא מוותר על זכות השייכת לו. אין ממש בטענות אלו.
הנאשם אומנם מוותר על האופציה במבוא אשדוד (שניתנה לו כמתת), אולם בתמורה לכך מקבל
חלק לא ידוע מתוך הסך של המיליון וחצי כמתת. נכון יהא לתאר מהלך זה כהחלפת מתת
מושחתת אחת במתת מושחתת אחרת.
72. הנאשם 2 ניסה במשך שנים, וללא הצלחה, לנסות ולממש את האופציה, בין אם על ידי הבאת הון
עצמי ובין אם על ידי גיוס משקיעים (ור' התייחסותה של זיוה כהן לרישומיה ביומן בנוגע לכך).
המתת אותה קיבל נותרה אם כן מבחינתו מתת ייבכוחיי בלבד. המהלך של המחאת זכות וקבלת
החלק הבלתי מסוים מהמיליון וחצי ש, מעניק לו כסף במזומן, כאן ועכשיו, כמתת בעד פעולה
הקשורה לתפקידו.
763. ואם תמצה לומר כי החלק הבלתי מסוים במיליון וחצי הנו "מתת רטרוספקטיבית", היינו מתן
תשלום על הפעולות שכבר ביצע הנאשם 2 בעבר, אין בה לשלול קיומה של עבירת השוחד שכן
160 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
הוראת סעיף 293(5) לחוק העונשין קובעת כי: "אין נפקא מינה בשוחד – … [5] אם ניתן מידי
הנותן או באמצעות אדם אחר; אם ניתן לידי הלוקח או לידי אדם אחר בשביל הלוקח; אם
לכתחילה או בדיעבד…". בעניין זה, ראה עייפ 4148/96 מדינת ישראל נ' יעקב גנות, פייד נ(5) 367,
שם בית המשפט העליון מתייחס לסעיף זה בציינו:
"העולה מסעיף זה כי שוחד יכול שיינתן בדיעבד, בתמורה לפעולתו של עובד הציבור
שנעשתה קודם לכן, וכך נפסק כבר בעבר. בע"פ 584/72 פישר נ' מדינת ישראל [2],
בעמ' 839, דחה השופט ברנזון את הטענה כי הכוונה הפלילית לבקש או לקבל שוחד
בעד פעולה הקשורה בתפקיד צריכה להיות קיימת אם לפני עשיית הפעולה או בשעת
עשייתה', ואמר: 'אין זה חשוב מתי עולה בדעתו של עובד הציבור לבקש או לקבל את
התמורה' עבור מעשהו… בדיעבד' – כלומר אחרי ש'עבד', אחר גמר המעשה. אין
איפוא נפקא מינה אם לקיחת השוחד היא אחרי המעשה, והכוונה נוצרת וקיימת
בשעת הלקיחה'" (פס' 12).
764. לסיום פרק זה, אתייחס לטענת בא כוחו המלומד של נאשם 2, לפיה היעדר דרישה של זיוה כהן
מיתר שותפיה להחזר של החלק הבלתי מסוים מהמיליון וחצי שיים (בניגוד למשל מדרישתה
להחזר של הצ'ק על סך 46,893 ₪), מהווה אינדיקציה לכך שהמיליון וחצי שיים אינם קשורים
ליימבוא אשדודיי ולשכרו של נאשם 2 בגין קידום הפרויקט, ביחס לכך, מתן האופציה לנאשם 2
נעשה רק ביחס לחלקה ולמניותיה של זיוה כהן, ועל דעתה בלבד. נגזרת מכך, ייפדיון" האופציה
שניתנה ביחס לחלק שלה, ממילא אינו מעניינם של שותפיה. עוד יש לקחת בחשבון כי נאשם 2
שימש במקביל יימאכעריי עבור זיוה כהן בעוד שורה של פרויקטים, באופן המקשה לבודד ולכמת
את "התרומה" שלו רק באשדוד לכדי סכום כסף וזאת בשונה למשל מהצ'ק על סך 46,893 ₪.
העברת 46,893 ₪ מזיוה כהן לנאשם 2 – דמי תיווך או כספי שוחד :
765. בסעיף 9 לאישום הרביעי מפורט כי ביום 2.10.07, זיוה כהן שילמה בצ'ק של חברת "קדמת עדן"
סך של 46,893 לפקודת "שלמה שירותי ביטוחי שבבעלות שלמה אלבז. סכום זה שימש את
נאשם 2 במתן הלוואה לאלבז (למען הסר ספק, אין הכוונה לצ'ק נוסף על סך 40,000 ₪ אותו
העביר הנאשם 2 לשלמה אלבז מחברת כדגל ביום 7.12.07).
766. במועדים הרלוונטיים שלמה אלבז שימש כחבר מועצה, חבר וועדת המשנה, ואף נטל חלק במספר
ישיבות והצבעות הנוגעות למבוא אשדוד, ולפרויקט בכללותו. כך, בתאריך 11.7.07, שלמה אלבז
השתתף בדיון של וועדת המשנה בנושא בקשה של חברת יישער הרכבת אשדוד"; בתאריך
25.7.07, השתתף בדיון שבו גם נכח יואב קפלן. בתאריך 19.9.07, השתתף בדיון נוסף שגם בו נכח
יואב קפלן ובתאריך 16.4.08, השתתף בדיון במליאת הוועדה. המאשימה אינה טוענת בכתב
האישום כי נאשם 2 קיבל כסף על מנת לשחד עמו את שלמה אלבז, כאמור בסעיף 295 לחוק
העונשין (שעניינו תיווך בשוחד), אף שעניין זה נחקר רבות על ידי המשטרה.
161 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
767. טענת המאשימה היא כי שעה שנאשם 2 טוען כי מדובר בכספים המגיעים לו ושאותם נתן
כהלוואה לשלמה אלבז, מתקיימת עבירת השוחד וזאת בהתבסס על הוראת סעיף 293 לחוק
העונשין, שדן בדרכי שוחד, לפיו: "אין נפקא מינה בשוחד…(5) אם ניתן מידי הנותן או באמצעות
אדם אחר; אם ניתן לידי הלוקח או לידי אדם אחר בשביל הלוקח… ואם הנהנה מן השוחד היה
לוקח או אדם אחר".
768. במסמכים שנתפסו אצל זיוה כהן, ואצל יואב קפלן, קיים תיעוד במסמכים שעל בסיסו ניתן ללמוד
כרונולוגית על כל הפעולות שבוצעו על ידי מי מהמעורבים, עובר למתן הצ'ק ולאחריו.
769. מכל המסמכים עולה כי הוצאת הצ'ק נעשתה בתיאום מוקדם עם יואב קפלן. לאחר שניתן, זיוה
כהן ביקשה עליו החזר מיתר שותפיה. כך מצאו הדברים את ביטויים:
בתאריך 5.9.07, שלמה אלבז מוציא באמצעות חברת "שלמה שירותי ביטוחי, חשבונית לכבוד
"קדמת עדן", על סך 46,893 ₪ עבור "ייעוץ פרויקטים שונים".
בתאריך 30.9.07, יומיים לפני המועד שבו ניתן הצ'ק זיוה כהן רושמת במחברת שלה: "יואב קפלן
דרישת תשלום של חבר של דרעי – 46,000".
בתאריך 1.10.07, זיוה כהן רושמת ביומן שלה "להכין צ'ק לדרעי – בנושא מבוא אשדוד" ולידו
רישום נוסף: "להכין שכ"ט של דרעי – בנושא מבוא אשדוד".
–
ביום 2.10.07, הציק שולם לשלמה אלבז. על פי המופיע ביומנה של זיוה כהן, בתאריך זה היא גם
נפגשת עם הנאשם 2.
צילום הצ'ק נמצא במשרדו של יואב קפלן ועליו פתקית בכתב יד של מנהלת החשבונות, לצד
רישום בכתב ידה של זיוה: "על פי סיכום עם יואב". לצד הרישום הנייל כתוב: "שרה, לזיכוי זיוה
כהן למחזיקי אשדוד" וכן: "רונן שמור אסמכתא זו" (מסמך סומן ערן שפי 16, מיום 18.2.14).
בתאריך 7.11.07, זיוה כהן רושמת ביומן שלה: "יואב קפלן – זיכוי חשבונות דרעי"; "לשלוח לו
בפקס"; "לחודש אוקטובר הם ירשמו בספרים". במקביל, נשלח פקס מזיוה כהן ליואב קפלן ובו
רשום: "ליואב שלום, רצ"ב החשבונות ששולם על ידי קדמת עדן בע"מ, אשר על כן יש לתקן את
אישורי היתרות בספרים. בברכה, זיוה כהן". לפקס זה צורף צילום הצ'ק על סך 46,890 ₪.
במסמך הנושא תאריך 25.12.07 שנתפס בחברת "קדמת עדן" (סומן יעל הראל 4.4.12) מפורטות
ההשקעות של הבעלים בפרויקט. במסמך המודפס מפורט כי חברת קדמת עדן השקיעה 223,000
₪. ליד פירוט זו, הוסף בכתב יד "+46,000 שכ"ט של דרעי".
בתאריך 28.4.08 זיוה כהן שולחת לרונן (אחראי הכספים של יואב קפלן) מכתב ובו כתוב: "לרונן
שלום, התשלום שולם ביום 2.10.2007 על כן יש להצמיד הסכום, רצ"ב הצ'ק. רצ"ב החשבונית
של ק.ע לטובת מחזיקי אשדוד". למסמך זה צורפה חשבונית של קדמת עדן בסכום זהה לזה
ששולם לשלמה אלבז עייס 46,893 עבור "שכר טרחת ייזום".
162 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
בתאריך 15.5.08 יוצאת קבלה מייקדמת עדן" לחברת "מחזיקי אשדודיי בגין תשלום בהעברה
בנקאית עייס 46,893.
70. הנאשם 2 אינו חולק על אופן העברת הכספים באופן המתואר, היינו כי מדובר בכספים שמגיעים
לו וששימשו אותו במתן ההלוואה לשלמה אלבז. במסגרת הסיכומים, פורט כי אף שאין הסבר
יחיד או ברור להעברת הכספים לשלמה אלבז "וההשערה כי מדובר בכספי שוחד, היא הפחות
סבירה מבין כל ההשערות שניתן להעלות לגביו". הנאשם 2 לא שולל את האפשרות כי הוא זה
שביקש מזיוה כהן לשלם את הסך הנייל בשנת 2008, וזאת בתמורה לכך שסייע לתיווך שביצע בין
מושב שדה עוזיהיי לזיוה כהן בשלביה הראשונים של העסקה בשנת 2002. להשערה זו התווספה
הטענה הכללית בנוגע לכל האישום הרביעי ולפיה אין כל עניין מסוים שנאשם 2 התבקש לבצע
במסגרת תפקידו (ס' 134-133 לסיכומי ההגנה).
מתוך מענה זה, נלמדת עבירת השוחד.
7/1. כפי שפורט בפרק הכללי, הלכה היא כי מקום שבו מוכח שעובד הציבור קיבל מתת, ובענייננו אין
חולק על כך, או אז קמה החזקה שבעובדה הניתנת לסתירה, לפיה "עובד ציבור יודע כי הנזקקים
לשירותיו אינם נותנים לו מתנותיהם אלא כדי שיטה להם חסד במילוי תפקידו".
72. בסעיף 133 לסיכומי ההגנה נטען: "הקושי העיקרי הניצב בפני כל ניסיון לשחזר את טיבו של
תשלום זה, הוא שמדובר בתשלום בסכום נמוך לאדם שלא נתן גרסה ברורה, אשר נבדק
לראשונה 6 שנים לאחר ביצועו. אף לא אחד מן העדים שהופיעו במשפט זה, או שנחקרו
במשפט, לא זכר בבירור את טיבו של התשלום הזה וההשערה שהוא ניתן כשוחד, היא הפחות
סבירה…".
773. הנה כי כן, גם בסופה של דרך, למעט סברות, והשערות, הנאשם 2 מודה כי אין ביכולתו להציג כל
הסבר של ממש לקבלת הכספים על ידו. נגזרת מכך החזקה העובדתית נותרת איתנה ועל פיה
כספים אלו ניתנו לו בעד פעולה הקשורה לתפקידו. למעלה מן הצורך, אותן השערות וסברות נבחנו
על ידי בית המשפט ונמצא כי אין בהם ממש.
"טענת התיווך":
74. אחת מהסברות שהועלו על ידי ההגנה בנוגע לסך של 46,893 ₪ היא שמדובר בכספים שמגיעים
לנאשם 2 בעד התיווך שביצע בין זיוה כהן לבין מושב שדה עוזיה". שכר לגיטימי זה ניתן לבקשתו
של נאשם 2, לשלמה אלבז. טענה זו מתבססת, בין היתר, על עדותה של זיוה כהן בבית המשפט
בה טענה: "אני לא שילמתי לשלמה… אני לא מכירה את שלמה שירותי ביטוח. אני נתתי את
זה ליצחק דרי… אני לא זוכרת, היה…הוא עשה לי משהו עם המושב היה אז בזמנו הוא הכיר
את היושב ראש של המושב… והיה מגיע לו לקבל שכר טרחה תיווך בזמנו" (עמוד 389 לפרו'
163 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
מיום 27.3.19). בהמשך העידה כי מבחינתה ברגע שנאשם 2 הציג לה חשבונית, זה לא משנה לה
והיא משלמת לו על הכספים המגיעים לו.
75. בהמשך לכך, נטען בסיכומי ההגנה כי "מר דרי לא שלל את האפשרות שהוא זה שביקש גברת
כהן לשלם למר אלבז 46,893 ₪ בשנת 2008, לאחר שסייע בעניין זה כמתווך עם מושב שדה
עוזיה בשנת 2022 או במנהל מקרקעי ישראל" (ר' סעיף 134 לסיכומים).
76. ייטענת התיווך" נשענת על ייכרעי תרנגולתיי ויש לדחותה.
ככל שהדבר נוגע לזיוה כהן, מעבר לעוינותה הבולטת כלפי המאשימה ולעצם הדברים, הרי
שמדובר בגרסה כבושה, שייקרמה עור וגידים" עם התקדמות החקירה בהתאם למסמכים שאספה
היחידה החוקרת והוטחו בפניה.
7/7. בהודעתה הראשונה במשטרה מיום 4.4.12, זיוה כהן אמנם מציינת כי הנאשם 2 תיווך בינה לבין
מושב שדה עוזיה, אולם כאשר נשאלת לגבי כספים שהעבירה לו, מזכירה אך ורק את הסך של
מיליון וחצי "מעבר לזה, אני לא זוכרת" (ת/214, עמ' 7). בהמשך ההודעה, כאשר מציגים בפניה
שנאשם 2 שילם לנאשם 1 באמצעות ייכדגליי 92,000 ₪ עבור ייעוץ בפרויקט יימבוא אשדוד", תטען
כי: "הדבר היחיד שיצחק דרי קיבל בקשר למבוא אשדוד היה דמי תיווך… וזה היה לפני 2006"
(שם, עמ' 9).
78. בהודעה שנייה מיום 5.4.12 (ת/215) זיוה כהן נשאלת כבר באופן ספציפי בנוגע לתשלום הסך של
46,893 ₪ לשלמה אלבז. זיוה נמנעת מלתת הסבר ועונה: "אני לא זוכרת במדויק. אני צריכה
לבדוק את זה. אני כעסתי על הצ'ק הזה אני לא אוהבת סכומים שסתם דורשים ממני. אני לא
זוכרת ואני לא רוצה להטעות. תמיד אני כועסת שאני צריכה לשלם". בהמשך טענה: "אני
חושבת שאולי זה משהו קשור לשמירה" (שם, עמ' 4).
79. לאחר שמציגים לה את הצ'ק היא מאשרת כי היא כתבה אותו, אולם גם לאחר שמציגים לה את
החשבונית שהוצאה על ידי יישלמה שירותי ביטוחי ובה מצוין כי הוא ניתן עבור "ייעוץ"
לפרויקטים שונים, ענתה כי היא אינה יודעת במה מדובר ולא ידעה ששלמה אלבז הוא הבעלים
של חברת "שלמה שירותי ביטוחיי (ת/215, עמ' 4).
80. בהודעה שלישית מיום 18.2.14 (ת/216), זיוה כהן התבקשה פעם נוספת לתת הסבר לצ'ק הנייל,
אולם לדבריה, היא לא ביררה לאחר החקירה את מהות הציק והדבר לא סיקרן אותה. לדבריה,
אם הייתה רוצה לשחד לא הייתה עושה זאת בצ'ק של החברה. היא מעולם לא נפגשה עם שלמה
אלבז ואינה מכירה אותו. יואב קפלן לא היה קשור למתן צ'ק ואין לה הסבר מדוע כתוב על הצ'ק
שניתן על פי סיכום עם יואב". מכחישה קשר גם לאחר שמציגים לה רישום מתוך היומן שלה,
מיום 30.9.07, שם מצוין "יואב קפלן דרישת תשלום של חבר דרי".
164 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
781. שלמה אלבז לא נתן שום ייעוץ ליימבוא אשדוד". לדבריה, התזה ולפיה הדרישה לתשלום לשלמה
אלבז נעשתה על ידי הנאשם 2 "מגוחכתי. נזכיר כי בבית המשפט טענה שהכסף שולם לשלמה
אלבז לבקשתו של נאשם 2. אין לה הסבר לכך שאותו סכום במדויק ששולם לייחבר של דרייי זהה
לסכום שדרשה לקבל כדמי ייזום באותו היום מחברת יימחזיקי אשדודי, כמו גם לרישומים רבים
ביומן מהם נלמד כי דרשה החזר על הכסף ששילמה לשלמה אלבז.
2. בחקירתה הרביעית (ת/217, מיום 19.2.14) ולראשונה, תציין כי היא משערת שהסכום של 46,000
₪ מהווה את התמורה המגיעה לנאשם 2 בגין התיווך "ולכן רציתי שהחברה המשותפת תכיר
בזה כהוצאה". פורט כי התשלום בגין התיווך הוקפא עד לקבלת אישור המנהל לכך שעסקה זו
נכללת בהוראות המעבר. לנאשם 2 היה מגיע דמי תיווך של 180,000-160,000 והסכום ששולם זה
25% שקדמת עדן נשאה בהם. היא ביקשה מהנאשם 2 שיתן לה חשבונית כי הכסף יוצא מהחברה:
יידרי אמר לי שהוא עובד בסוכנות שעוסק בין היתר בייזום ותיווך עסקאות… והוא ימציא לי
חשבונית משם" (שם, עמ' 3).
73. בחקירתה החמישית מיום 11.3.14 (ת/218), תחזור זיוה כהן על טענת התיווך ועל כך שמדובר
בכסף שמגיע לנאשם 2 שאמר שהוא עובד עם שלמה אלבז בשיתוף פעולה: "הכסף הזה ניתן לדרי
עבור שכר טרחה שלו כמתווך" (שם, עמ' 28).
784. גרסת התיווך מעבר להיותה כבושה, נמצאת בסתירה לראיות אחרות: אין כל טענה או ראיה לכך
שיתרת השותפים שילמו לנאשם 2 את 75% מסך דמי התיווך של 160,000 ₪ להם היה זכאי
הנאשם 2 על פי טענתה של זיוה; גרסה זו עומדת בסתירה לדברים שמסרה זיוה כהן בחקירה
מיום 4.4.12, שם ציינה כי התשלום היה בכלל לפני 2006; בסתירה לכתוב על החשבונית, שם לא
מצוין ייתיווך", אלא "ייעוץ בפרויקטים שונים"; במועד שבו ניתן הציק (2.10.07), חברת ייכדגליי
הייתה קיימת ולכן אין כל הסבר להגיש חשבונית של חברת ביטוח השייכת לחבר וועדה חלף
הגשתה של חשבונית מסודרת מחברה שזהו ייעודה.
אמרותיו של יואב קפלן בנוגע לצ'ק על סך 46,893 ₪:
5. מתוך הרישומים והאסמכתאות שפורטו מעלה, עולה כי הוצאת הצ'ק לשלמה אלבז נעשתה
בתיאום עם יואב קפלן. אף שכך, בחקירתו השנייה (ת/191), קפלן מציין כי אין לו מושג לגבי מתן
הציק והוא לא היה שותף להעברתו כשוחד לשלמה אלבז. כשמטיחים בפניו כי בחיפוש במשרדו
נמצא צילום הציק יחד עם פתקית עליה כתוב בכתב ידה של מנהלת החשבונות שלו ושל זיוה כהן
על פי סיכום עם יואב", טוען כי הוא ב"שוק". יואב קפלן מאשר את ההסבר המתבקש, לפיו
מהימצאות צילום הצ'ק יחד עם בקשה לקבלת שכר טרחת ייזום", זיוה שילמה ליישלמה שירותי
ביטוחיי ורצתה ממנו כסף חזרה. הוא לא זוכר שעבדו עם שלמה או עם חברת ביטוח שכזו "זה
נראה רע מאוד…כאילו אנחנו נתנו אישור לזיוה לקבל כסף שהיא נתנה לאחר ועוד דבר הכל עובר
165 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
דרכי גם אם היה מדובר בסכום נמוך יותר בהרבה, רונן איש הכספים היה צריך לקבל ממני
אישור" (שם, עמ' 6); "אני לא זוכר את הצ'ק הזה, נכון שזה מגיע על אותו נייר וזה ההסבר הלוגי
של מה שכתוב כאן אבל אני לא יודע להסביר אותו" (שם, עמ' 8); "אין מצב שזיוה שלחה מסמך
לאיש הכספים שלי ואומרת לו שיואב אישר והיא לא דיברה איתי קודם אני רק לא זוכר על מה
מדובר"; "… ואליי אף אחד לא פנה בשביל לתת כסף עבור אלבז או עבור דרייי (שם, עמ' 9).
76. מציגים ליואב קפלן רישומים מיומנה של זיוה כהן יחד עם פקס שנשלח אליו ממנה ואת צילום
הציק, וזה מגיב "שזה נראה על הפנים […] יש כאן צ'ק ששולם ועבר את הנהלת החשבונות שלנו
באישור שלי, להגיד לך שאני זוכר את האירוע, אני לא זוכר". לאחר שמציגים לו שעל פי יומנה
של זיוה בתאריך 2.10.07 היא נפגשת יחד עם נאשם 2 ובאותו יום רושמת גם את הצ'ק לאלבן
הוא עונה: "הסיפור נראה לי ברור פשוט והגיוני אבל הוא לא זכור לי ואני לא הייתי מאשר אותו
במהות שלו, לא הייתי מאשר מצב לתת תשלום לחבר מועצה…" (שם, עמ' 12). כשמציגים לקפלן
שהסכום בסך 46,893 ₪ הוחזרו לקדמת עדן על ידי מחזיקי אשדוד, הוא עונה: "לפי המסמכים
זה נכון" (שם, עמ' 18) אבל הוא לא ידע בכלל שנתנו לאלבז כסף.
גרסתו של נאשם 2 במשטרה בנוגע ל-40,000 ₪ ו-₪46.893 ששולמו לשלמה אלבז :
787. במקרה זה, ההידרשות לגרסת זיוה כהן ויואב קפלן הנה למעלה מן הצורך, שכן הנאשם 2 הוא זה
ששולל מכל וכל את טענת התיווך. למעשה, אף שהתקשה למסור גרסה קוהרנטית, אם בכלל, לגבי
הסך של 46,893 ₪, הנתון הכמעט יחיד לגביו היה חד משמעי, הוא שאין המדובר בכספי תיווך.
78. בחקירתו הראשונה בנושא במשטרה (ת/237), במענה לשאלה האם שילם לשלמה אלבז כספים,
טען הנאשם 2 כי שלמה אלבז היה ייחנוקיי וביקש ממנו הלוואה על סך 40,000 ₪ אותה טרם
החזיר לו, כאמור בפתיח, נזכיר כי בנוסף לצ'ק על סך 46,893 ₪, הנאשם 2 נתן ביום 12.7.07
לשלמה אלבז, צ'ק על סך 40,000 ₪ מחברת ייכד-גליי. הדבר הביא לכך שכל עוד לא הוצג לנאשם
2 הציק על סך 46,893 ₪, הוא מתייחס בתשובתו ל- 40,000 ₪.
79. גם בחקירה מיום 4.4.12 (ת/243), הנאשם 2 טען כי מדובר בהלוואה שלא נשאה ריבית או
הצמדה: "אחד הדברים שלי, שאני בדברים האלה של ניירת, ריבית וכדומה אני מאוד חלש
בשביל זה שילמתי לעורך דין ולרואה חשבון…" (שם, עמ' 4).
70. בחקירה מיום 4.4.12 (ת/243), מציגים לנאשם 2 לראשונה את הצ'ק על סך 46,893 ₪ מייקדמת
עדון" לפקודת שלמה אלבז מתאריך 2.10.07. תגובתו הראשונית של הנאשם היא כי הוא אינו יודע
עבור מה התשלום, לא זוכר ואינו יודע מה הכוונה של הכיתוב "יעבור ייעוץ פרויקטים שונים" כפי
שמופיע על החשבונית.
166 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
791. בחקירתו מיום 7.5.13 (ת/246) ומיום 14.11.12 (ת/245), הנאשם נשאל לגבי 40,000 ₪ ולא לגבי
הצ'ק על סך 46,893 ₪. החשוב לענייננו, היא העובדה כי הנאשם 2 נשאל במפורש אם קיבל כסף
על התיווך הנטען בפרויקט שדה עוזיה ושלל זאת באופן חד משמעי: "שום דבר".
792. בחקירה מיום 18.2.14 (ת/197) הנאשם 2 התבקש לפרט לגבי הצ'ק על סך 46,893 ₪ וטען תחילה
כי ענה על כך בעבר. לאחר שמזכירים לו שבעבר אמר שאינו זוכר סיבת התשלום, נאשם 2 מעלה
השערה לפיה הואיל ומדובר בשטח ייענקי, היה צורך בייעוץ ומשקיעים ואז יכול להיות ששלמה
אלבז ייעץ אבל הוא אינו זוכר פרטים ספציפיים. הוא אינו יכול לומר עבור מה זיוה כהן שילמה
לשלמה אלבז : "זיוה הטילה עלי לחפש, לבדוק, השמיים הוא הגבול, על מנת שהפרויקט יצא,
כל מה שביקשתי ממנה לשלם אם ביקשתי, היא שילמה".
73. בחקירתו מיום 2.6.16 (ת/251), בניגוד לדברים שמסר בחקירות הקודמות ולפיהן מדובר בתשלום
שמגיע לאלבז עבור פעולות שביצע לפרויקט מבוא אשדוד, בחקירה זו הוא טוען כי שלמה אלבז
הוא חבר עירייה שנהג להמר ולקח הלוואות וגם ממנו לקח (אולם סייג שמדובר בתיאוריה).
כשמבקשים ממנו לענות לפי זיכרון ולא לפי תאוריה, משיב כי אינו זוכר. כשמזכירים לו את
תשובתו ולפיה מדובר בייעוץ או משקיע עונה "ייתכן". ובהמשך: "…שלמה אלבז הוציא חשבונית
לכבוד קדמת עדן כנגד כסף ששלמה אלבז קיבל לבקשתי, מאת זיוה כהן, שכן סביר יותר
ששלמה אלבז יחזיר לה הלוואה מאשר לי. אם הייתי מבקש מזיוה שתשלם לו את הכסף הזה
היא הייתה משלמת לו ומתחשבנת איתי בסוף. אולי ויתכן שזה עבור המשקיע" (שם, עמ' 5).
74. בחקירתו מיום 25.2.14 (ת/196), הנאשם 2 שולל באופן ברור וחד משמעי קבלת דמי תיווך בגין
המגרש של שדה עוזיה: "לא אמרתי לזיוה ולא ביקשתי מזיוה כסף על שום פעולה, וגם לא מה
שקשור במגרש הזה… המגרש נרכש מידי המשקם או כונס נכסים או משהו אחר שאני לא זוכר.
על זה לא מבקשים דמי תיווך…" (שם, עמ' 3).
75. בחקירתו מיום 6.5.15 (ת/250), הנאשם 2 שולל את דבריה של זיוה כהן בחקירתה לפיהם הכסף
לשלמה שירותי ביטוח נועד עבורו: "לא. מה היא לא יכולה לתת לי שיק על שמי?" ; "… אני
הוצאתי כסף להשקעה עבור בית שמש, עבור גן יבנה ועבור עפולה שלא הזכרתם עם זיוה כהן.
ואז אמרתי לה שהיא תוציא כסף והיא שילמה עבור עבודה שהם ביצעו עבורי בנושאים שלה…"
(שם, עמ' 12).
76. נוכח ריבוי גרסאותיו במשטרה בנוגע לכספים שניתנו לשלמה אלבז, אין פליאה אפוא כי בחקירתו
הראשית, התזה של ההגנה ייהושמה" בפיו והוא רק נדרש לאשרה. גם אחר דברים אלה, לא ניתן
היה לחלץ מנאשם 2 גרסה כלשהי, כאשר למרבית השאלות ענה שהוא לא זוכר (ר' עמודים -656
655 לפרוטוקול הדיון מיום 1.1.20).
167 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
797. אף בחקירתו הנגדית, לא ניתן היה לקבל גרסה ברורה מנאשם 2 לגבי העברת הכספים לאלבז,
כאשר בתחילה הכחיש את עצם העברתם, בהמשך הכחיש קשר שלו להעברת הכספים והסיבה
בגינה אלבז זכאי או ביקש את הכספים הללו (עמ' 680-679 לפרו' מיום 19.1.20).
78. הינה כי כן, בדומה לזיוה כהן, גם נאשם 2 לא מסר בחקירותיו גרסה ברורה לגבי נסיבות העברת
הציק על סך 46,893 ₪. למעט השערות ואמירות בעלמא לגבי סיוע תיאורטי שיכול וניתן מצדו של
שלמה אלבז לקידום הפרויקט, לא עלה בידי נאשם 2 להסביר עבור איזה שירות ניתן הצ'ק הנייל.
חרף האמור, ומתוך ייבליליי הגרסאות, נאשם 2 עמד על כך שאין המדובר בכספים המגיעים לו
בגין תיווך.
79. אשר לתהיית ב"כ הנאשם 2 בסיכומיו לפיה אין זה סביר שזיוה כהן תסתכן במתן שוחד עבור כל
שותפיה (חרף חלקה הקטן שהגיע לכדי 10 אחוז בלבד), הרי שבית המשפט אינו אמור להתחקות
אחר שיקולי הייעלות תועלת" של נותן ומקבל השוחד, ומידת הסיכון שהם מוכנים לקחת על
עצמם ככלל, וביחס לשותפים בפרט. בעניין זה, יואב קפלן ציין בעדותו כי "…אני נזהר להגיד את
זה על אנשים, היא [זיוה] מתייחסת אלינו בתור יורמים נאיביים שעובדים רק לפי הספר"
(ת/191, עמ' 13); "זיוה אמרה מספר פעמים בעבר שאנחנו מובילים את הפרויקט בדרך שלנו
ולכן הוא לוקח הרבה זמן, אם היינו לוקחים אותו בדרך שלה זה היה קורה הרבה יותר מהר"
(ת/191, עמ' 11).
80 זאת נאמר בנפרד מכך שניתן להעלות שורה של הסברים לתהיות הנייל. כך למשל, יש לציין כי
אותו חלק ייקטן" של זיוה כהן מתייחס לפרויקט עצום בהיקפו הכולל כ- 200 דונם. גם כאשר
מדובר בחלק שמהווה יירקיי 20 אחוז ממבוא אשדוד (לאחר מכירה צומצמו ל- 10 אחוז), בפועל
מדובר בזכויות ששוות מיליוני שקלים.
801 לסיכום: הוכח בפני בית המשפט כי סכום לא מוגדר מתוך המיליון וחצי ₪, כמו גם ה- 46,893 ₪,
הם מתת מושחתת שניתנה לנאשם 2 בעד פעולות הקשורות לתפקידו הציבורי. ומכאן הנני
להרשיעו בעבירה של לקיחת שוחד, בהתאם להוראת סעיף 20(א) לחוק העונשין.
העבירה של ניהול ספרי חשבונות כוזבים והלבנת הון :
–
82. זו לשון סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000: איסור הלבנת הון.
"(א) העושה פעולה ברכוש, שהוא רכוש כאמור בפסקאות (1) עד (4) (בחוק זה – רכוש
אסור), במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו,
את תנועותיו או עשיית פעולה בו, דינו – מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס
האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין -(1) רכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין,
.803
בעבירה"
זו לשון סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון : איסור עשיית פעולה ברכוש אסור
168 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
"העושה פעולה ברכוש, בידיעה שהוא רכוש אסור, והוא בשווי שנקבע בתוספת השנייה,
דינו – מאסר שבע שנים או קנס פי עשרה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין;
לענין סעיף זה, "ידיעה" למעט עצימת עיניים כמשמעותה בסעיף 20(ג)(1) לחוק
העונשין"
84 בעייפ 8642/19 אמיר הייב ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.1.20), ציין בית המשפט העליון
בדונו בהוראת סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון:
"הגדרת העבירה כוללת בתוכה כל פעולה ברכוש אסור אשר נעשית בכוונה להסתיר או
להסוות את מקורו העברייני […] לעניין זה מגדיר החוק את המונח "פעולה ברכוש" באופן
רחב למדי: פעולה ברכוש היא כל פעולה אשר מהווה "הקניה או קבלה של בעלות או של
זכות אחרת ברכוש, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, וכן פעולה ברכוש שהיא מסירה,
קבלה, החזקה, המרה, פעולה בנקאית, השקעה, פעולה בניירות ערך או החזקה בהם,
תיווך, מתן או קבלת אשראי, ייבוא, ייצוא ויצירת נאמנות, וכן ערבוב של רכוש אסור עם
רכוש אחר, גם אם הוא אינו רכוש אסור…" [פסקה 200 לפסק דינו של כב' הש' שטיין]
(פורסם בארייש, 13.10.21)).
85 עוד ר' דבריו של בית המשפט העליון בעייפ 4456/14 אביגדור קלנר נ' מדינת ישראל [פסקה 94-93
לפסק דינו של כב' הש' ג'ובראן] (פורסם בנבו, 29.12.15):
"כפי שציינו, תכלית חוק איסור הלבנת הון היא למנוע הטמעתם של כספים הצומחים
מדבר עבירה או קשורים אליו בדרך אחרת במערכת הפיננסית הלגיטימית, הן כדי למנוע
שימוש חוזר בכספים אלה הן כדי לשלול את ההנאה מרווחים שמופקים מהעבירות. דברי
ההסבר להצעת חוק איסור הלבנת הון מציינים כי הלבנת הון היא "עשיית פעולה ברכוש,
לעתים באמצעות המערכת הפיננסית, במטרה להטמיע רכוש, שמקורו בפעילות
עבריינית, בתוך רכוש הנושא אופי חוקי ותמים, תוך טשטוש מקורו הבלתי חוקי של
הרכוש" (דברי ההסבר, בעמ' 420; ההדגשה הוספה – ע' פ').
[…]
מכל אלה נהיר כי אין יסוד לטענה הפרשנית שבפי שטרית, והפרשנות שאותה הציע –
כאילו לא תשתכלל עבירה של הלבנת הון אם לא נעשה ניסיון להסתיר את זהות הגורם
שממנו התקבלו הכספים – אינה מסתברת, באשר אין היא מתיישבת עם לשונו של החוק
או עם תכליתו."
86 על פי קביעת בית משפט, המיליון וחצי ₪ אינם הלוואה, אלא מקדמה עבור שכר טרחה. לאור
האמור, העובדה כי הנאשם 2 לא דיווח על המקדמה ולא כלל סכום זה בספרי הנהלת החשבונות
שלו כהכנסה, מקימה את העבירה של ניהול ספרי חשבונות כוזבים לפי סעיף 220 (4) לפקודת מס
הכנסה [נוסח חדש].
807 המיליון וחצי שם אותם קיבל נאשם 2 מורכבים מעירוב בין כספים אותם קיבל כשכר טרחה
לגיטימי שלו היה זכאי עבור חלקו בפרויקט ייפרחי בית שמש" לבין כספים אותם קיבל כמתת
פסולה עבור פרויקט "מבוא אשדודי. כל הסכום הוסווה כהלוואה וככסף לגיטימי. ברצף הפעולות
169 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
כאמור בסעיף 13(א)-(ז) לכתב האישום שאינן שנויות במחלוקת ביצע הנאשם 2 פעולה ברכוש
אסור.
אישום רביעי לנאשם 1 – הפרת אמונים במבוא אשדוד:
88 בתמצית, האישום הרביעי מייחס לנאשם 1 ביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים. על פי
המתואר, הנאשם 1 קיבל שכר טרחה מנאשם 2 בסך 107,180 ₪ בגין קידום הפרויקט והשגתו של
אישור מהמנהל על כך שפרויקט ייעוזיהוי ובתוכו פרויקט "מבוא אשדוד", נכללים בהוראת
המעבר של החלטה 717 של מנהל מקרקעי ישראל. חרף כך, בשנת 2009, ניהל הנאשם 1 מטעם
העירייה משא ומתן מול חברת "מבוא אשדודיי וזאת תוך היותו מצוי בניגוד עניינים הנובע
מהתשלום שקיבל מנאשם 2.
זירת המחלוקת:
809 במענה הכתוב לכתב האישום, נטען כי אין לדבר על הפרת אמונים או ניגוד עניינים וזאת בשים
לב לכך שמדובר בהתקשרות מתוחמת בטיב ובזמן, ולכך שחלפו למעלה משלוש שנים מאז פעל
הנאשם 1 להשגת אישור המנהל ועד שהיה מעורב בפרויקט מטעם העירייה. הנאשם 1 קידם ופעל
עבור האינטרס הציבורי והשיג במסגרת המשא ומתן מול היזמים, שטח כפול לטובת צרכי
הציבור, מזה שתוכנן בתחילה. במהלך שמיעת העדויות, עלתה טענה עובדתית חדשה מצדו של
הנאשם 1, ולפיה לא קישר בזמן אמת, בין החברה מולה ניהל את המשא ומתן מטעם העירייה
לבין החברה שעבורה דאג לקבל אישור מהמנהל (ר' עמוד 570 לפרוי מיום 8.7.19).
דיון והכרעה:
810 ביחס למחלוקת העובדתית המצומצמת, הנני לדחות מכל וכל את גרסתו של הנאשם 1. מעבר לכך
שמדובר בטענה כבושה, יש בה משום סתירה לקו ההגנה של הנאשם שהרי אם לא קישר בין
השניים ומבחינתו הסובייקטיבית מדובר באנשים אחרים מה לו עניין חלוף הזמן או דבר היות
העסקה מתוחמת לזמן ומקום.
811 יתר על כן, כפי שפורט לעיל ובלט במהלך שמיעת הראיות, הנאשם 1 בקיא ושולט בכל הנעשה
בעיר אשדוד וכך גם בבקשות המובאות להחלטה בפני הוועדה המקומית. בית המשפט מתקשה
לקבל את ההסבר ולפיו לא חיבר בין שתי החברות, גם אם נעשו שינויי בעלויות ושרשורים כאלה
ואחרים. ואם לא קישר, מדוע ראה לנכון לעדכן דווקא את הנאשם 2 ששילם לו עבור קבלת ההיתר
בכל פרטי המשא ומתן שהתקיים בתקופה מאוחרת. הנאשמים 1 ו-2 היו בקשר הדוק, בנפרד
מפרויקט "מבוא אשדוד", מגדירים עצמם חברים וההסתברות שהנאשם 2 לא סיפר לנאשם 1 על
מעורבותו בפרויקט תחת כנפיה של זיוה כהן, קלושה.
170 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
69. כללים אלו מהווים "ימיני קודקסי של דיני ניגוד העניינים החלים על נבחרי הציבור ברשויות
המקומיות. מדובר בכללים ייעודיים לייחברי מועצהי לרבות כאלה שמשתתפים בוועדות השונות
בעירייה כחלק מתפקידם זה. כללים אלו הותקנו כעשור לפני הפעולות המיוחסות לנאשמים
וכוללים הקמת ייועדה מייעצתי אליה יכול וצריך לפנות חבר מועצה מראש על מנת לקבל חוות
דעת בנושא ניגוד עניינים כללי או ספציפי.
0. הכללים גובשו בידי ועדה בה השתתפו נציגים של היועץ המשפטי לממשלה, משרד הפנים ומרכז
השלטון המקומי. הוועדה הוקמה לאחר שנמצא שמספר נבחרי ציבור בשלטון המקומי לא נהגו,
לדעת היועץ המשפטי לממשלה, לפי הנורמות הנדרשות בתחום ניגוד העניינים. הכללים אושרו
בידי הנהלת מרכז השלטון המקומי. בתחילה הן אושרו לתקופה של שנתיים, ולאחר מכן ללא
הגבלת זמן.
אלו הם הסעיפים הרלוונטיים לענייננו:
71. "עיקרון העליי בדבר איסור ניגוד עניינים קבוע בסעיפים 2 ו-3 לסימן ב' לכללים: "חבר מועצה
ינהג במילוי תפקידו באמון וללא משוא פנים, תוך גישה הוגנת כלפי הכל ובלי שיהיה לו עניין
אישי בהחלטותיו ובפעולותיו אף למראית עין"; "חבר מועצה ינהל את ענייניו כך שלא יהיה
ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר המועצה לבין תפקיד אחר או עניין אישי שלו."
אין זאת אלא ביטוי מפורש לפסיקותיו של בית המשפט בנוגע לניגוד עניינים כפי שצוטטו לעיל.
72. סעיף 5 לכללים מפרט את החובה המוטלת על חבר מועצה להודיע למועצה על כך שהוא מצוי
בניגוד עניינים, וזאת בכתב או בהקדם האפשרי; הדבר ירשם בפרוטוקול הישיבה שבה נדון
הנושא הגורם כניגוד העניינים". גם ביחס לסעיף זה ניתן לראות הקבלה והרחבה של האמור
בסעיף 47(א)(1) לחוק התכנון והבניה, לגבי מכלול פעילותו של חבר המועצה.
3. סעיף 6 לכללים, מורה על הקמתה של וועדה מייעצת, בהשתתפות נציג היועץ המשפטי לממשלה,
מבקר פנים, יועץ משפטי ונציג מבקר המדינה, אשר תפקידם יהא להעניק חוות דעת מראש בנושא
ניגוד עניינים לחבר מועצה, המבקש שעניינו ייבחן.
החשיבות של סעיף זה נוגעת לטענת ההסתמכות על עצת עורך דין מצדו של נאשם 2, שתידון
במסגרת האישום החמישי. כבר עתה יצוין כי חלף פניה לגורמים פרטיים (ואינטרסנטיים), מכוח
הכללים מיוסד גוף אובייקטיבי, מקצועי, שכל הורתו להנחות באופן פרוספקטיבי, פניות בנושא
ניגוד עניינים.
74. סעיף 11 לסימן ד' מפרט באופן ספציפי את האיסור החל על חבר מועצה שמצוי בניגוד עניינים
להצביע או לטפל בנושא שבו הוא מצוי ניגוד עניינים: "חבר מועצה ימנע מהשתתפות בדיון או
מהצבעה בישיבות המועצה, אם הנושא הנדון עלול לגרום לו להימצא במישרין או בעקיפין במצב
17 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
של ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר מועצה, לבין ענייניו האישיים; חבר מועצה לא יטפל בנושא
כאמור, גם מחוץ לישיבות המועצה."
75. גם ביחס לסעיף זה ניתן לראות את העיגון בכתב של ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון
ולפיה אין צורך להימצא בפועל בניגוד עניינים ודי שחבר המועצה יעלולי למצוא עצמו במצב
שכזה. המדובר בכלל מחמיר שנועד למנוע מראש את התוצאות הנלוות לפעולה בניגוד עניינים,
לרבות הפגיעה באמון הציבור. בהתאם לסיפא של הסעיף ובניגוד גמור לטענת הנאשם 2, איסור
ההימצאות בניגוד העניינים חולש על כל פעולות חבר המועצה ולא רק על ההשתתפות וההצבעה
בישיבות המועצה.
76. סעיף 11(ב)(1) לכללים קובע: "נתברר לחבר המועצה שעליו להימנע כאמור בסעיף קטן (א)
לעיתים תדירות, או בנושאים חשובים אף אם אינם גורמים להימנעויות תדירות, יודיע על כך
למועצה". סעיף קטן 11(ב)(2) קובע את האפשרות למנות חבר אחר חלף חבר המועצה שמצוי
בניגוד עניינים תדיר, ואילו סעיף 11(ג) קובע כי מידה וחבר המועצה לא פעל כפי המחויב ממנו
ייראו אותו כפסול ולפיכך עליו להתפטר מחברותו במועצה". סעיף זה הוא ביטוי נורמטיבי
מוקדם לסעיף 44(ג) לחוק התכנון והבניה שהוסף במסגרת תיקון 101 לחוק התכנון והבניה. נהיר
כי נוכח טיב הפרויקטים בהם היו מעורבים הנאשמים, הרי שבהתאם לסעיף זה הם מצויים
במניעות תדירה ומשכך היה עליהם להתפטר מחברותם במועצה.
77. לסעיף 15 לכללים משנה חשיבות, שכן על פי האמור בו ישנו איסור גורף, ללא שיקול דעת, לחבר
מועצה שהוא גם קבלן לכהן כחבר בוועדת המשנה: "חבר מועצה שהוא קבלן בניין הבונה בתחום
המרחב התכנוני שאליו שייכת הרשות המקומית לא יהיה חבר בוועדת משנה של הוועדה
המקומית לתכנון ובניה, המחליטה בבקשה למתן היתרים או לאישור שימוש חורג ולהקלות."
8. תכלית הסעיף ברורה ונועדה ליצור חיץ, בין בעלי העניין בקרקע לבין הגורמים שבסמכותם
להחליט על מתן היתרים, אישורים חורגים והקלות שיהא בהם כדי להעשיר את קופתם של אותם
בעלי העניין. סעיף זה הנו תולדה של ניסיון חיים ושכל ישר המכירים בניגוד העניינים המובנה,
בין מי שעיסוקו בתחום הבנייה לבין מי שאמור לפקח ולשמש כרגולטור מטעם הציבור ואחראי
על רווחתו.
79. בהקשר לסעיף זה, יש להידרש לפועלו של נאשם 1 במסגרת האישום הראשון שבו קיבל אופציה
לרכישת המגרש ובתוך כך הגיש תכניות לשינוי ייעוד, כמו גם תכניות מפורטות לבינוי העתידי
באמצעות האדריכל חיים ורדה. הגם שכלל זה נוקט בלשון ייקבלן", פרשנות תכליתית מובילה
לכך שגם עניינו של נאשם 1 בזיקה לאישום הראשון נכלל בגדרו של סעיף זה. גם מבחינה לשונית
אין לומר שנאשם 1 אינו יכול בשום אופן להיחשב כקבלן.
80. סעיף 17(א) לכללים שעניינו ייניגוד עניינים בייצוגי קובע כי :" לא ייצג חבר מועצה בפני הרשות
18 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
812 משכך, זהו בסיס הנתונים הנדרש: הנאשם 1 קיבל בשנת 2006 סכום של 107,180 ₪ מהנאשם 2,
בתמורה לכך שדאג להשיג את אישור מינהל מקרקעי ישראל לביצוע העסקה. בשנת 2009, הנאשם
1 ניהל משא ומתן מטעמה של העירייה מול חברת "מבוא אשדוד", בנוגע לאחוז השטח שיוקצה
לטובת צרכים ציבוריים.
813 במסגרת האישום השני, בית המשפט נדרש למסגרת הנורמטיבית הקשורה לעבירה זו וכל שאמור
שם, נכון גם לאישום זה. אף שהדברים ברורים מאליהם ונדמה כי אינם נזקקים לפרשנות
מיוחדת, יישום המבחנים שהותוו בפסיקה, מלמד כי גם במקרה הנדון, הנאשם 1 היה מצוי בניגוד
עניינים בולט ומשכך חטא בעבירה של הפרת אמונים.
814 כאמור, על מנת לקבוע אם סיטואציה של ניגוד עניינים יש בה משום פגיעה מהותית באינטרס
מוגן, נקבעה בפסיקה רשימה לא סגורה של שיקולים לאורם יש להכריע בסוגיה. כך, בין היתר,
על בית המשפט לתת דעתו לעוצמת ניגוד העניינים; מעמדו של עובד הציבור; השפעת פעולותיו
של עובד הציבור; מידת הסטייה מן השורה, ככל שהתקיימה.
;
815 אשר לעוצמת ניגוד העניינים, פורט: "ככל שעוצמת ניגוד העניינים בין האינטרס שעליו מופקד
עובד הציבור לבין אינטרס זר, כלכלי או אישי, חריפה יותר, כך מתחזקת האפשרות לפגיעה
מהותית באמון הציבור" (עניין חסן, סעיף 13) ובדומה: "לא הרי קרבת משפחה הדוקה ופעילה
כהרי היכרות מזדמנת. לא הרי ניגוד עניינים המבוסס על קשר כספי אישי או על אינטרס כלכלי
כי הרי ניגוד עניינים המבוסס על קשר מוסדי" (עניין שבס, פסקה 51).
816 בחזרה לענייננו. אין המדובר על ניגוד עניינים מוסדי, אלא על ניגוד עניינים המבוסס על קשר כספי
אישי של הנאשם 1 לפרויקט בו טיפל לימים בכובעו הציבורי. לא נסתפק בכך שנאשם 1 קיבל
סכום כסף נכבד, ונציין כי מבחינה מהותית הנאשם 1 ביצע עבור היזמים ולבקשתו של נאשם 2
את אחת מהפעולות החשובות והקריטיות ביותר בנוגע לעתידו של הפרויקט. כך תיאר הנאשם 1
את חשיבות האישור שהשיג בעדותו בבית המשפט:
"הוא [נאשם 2, ד.ב.ט] אומר לי תשמע הם מוכנים לשלם כל הון שבעולם אם מביאים
להם את האישור. אני לא הייתי מודע בכלל לקשיים שיש להם ובאמת פעלתי והפעלתי
את מי שצריך להפעיל והשגתי להם את האישור" (עמוד 472 לפרו' מיום 23.6.19).
ובדומה :
"שאדם צריך אישור, שבשבילו זה לחיות או להרוויח, אני לא תמיד יודע מה השיקולים
של הצד השני. אבל הדחיפות, הרצינות, שאתה זורק סכום ובן אדם רוצה לקנות, זה
מראה שהרצון שלו היה עז. אז 50 אלף דולר, היום במבט לאחור, שזיווה כהן הייתה
אמורה לקבל 200 אלף דולר על הפעולה הזאת, זה מראה שחמישים זה רק רבע מהסכום"
(עמוד 544 לפרוטוקול הדיון מיום 8.7.19).
817 כפי שנכתב בעניין מגדלי נוף, סבורני כי ברירת המחדל היא שנגיעה כלכלית אישית של חבר מועצה
בפרויקט נדליין או עסקת מקרקעין, מונעת ממנו מכאן ולהבא לדון באותו הפרויקט בכובעו
171 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
הציבורי. מעורבות עתידית באותו פרויקט תתאפשר, אם בכלל, רק לאחר שיוצהר ויובא לידיעת
,
כל הצדדים דבר קיומו של ניגוד עניינים, כמו גם פנייה מבעוד מועד לשומרי הסף וקבלת אישור
לעשות כן. מיותר לציין כי הנאשם 1 נמנע מלעשות כל אלה.
818 חלוף הזמן כמנתק ניגוד העניינים אינו הפרמטר העיקרי וייתכן שחשיבותו שולית, נוכח טיבם של
עסקאות מעין אלה שהוצאתן לפועל החל משלב התכנון וכלה בסיום הבינוי, יכול ותימשך שנים
רבות. גם אם הפעולות שביצע הנאשם 1 להשגת ההסדר כרוכות במספר שיחות טלפון, התוצאות
שלהן ומשמעותן עבור הפרויקט הן נכבדות ביותר. נגזרת מכך, פרק הזמן שיכול להיחשב ככזה
המנתק את ניגוד העניינים. לא בכדי נקבע בכללי ניגוד העניינים איסור מוחלט על חבר מועצה או
חבר בוועדת המשנה לשמש כנציג של יזם או קבלן.
819 מעמדו הציבורי של הנאשם 1 בעת הרלוונטית, באופן יחסי, היה רם. ואם תמצא לומר כי אין
לראות בממלא מקום יושב ראש הוועדה פונקציה בכירה מבחינה פורמאלית, הרי שמבחינה
מהותית, אין חולק בדבר יכולת השפעתו של הנאשם 1 על תוצאות המשא ומתן מול היזמים, בפרט
כאשר הוא זה שהופקד כמעט באופן בלעדי לנהלו מטעם ראש העיר.
20 טענת הנאשם 1 לפיה דאג לאינטרס הציבורי והביא להישגים יוצאי דופן, אינה מעלה או מורידה.
נקבע בפסיקה כי עצם ההימצאות בניגוד עניינים היא זו שפוגעת באמון הציבור בעובדי הציבור,
ללא קשר לפעולות אותן ביצע עובד הציבור בהיותו מצוי בניגוד עניינים. הציבור אינו מעורב ברזי
המשא ומתן והידיעה כי נאשם 1 שפעל עבור היזמים, מנהל כעת עבור הציבור את המשא ומתן,
בנקל יכולה להוביל למחשבה כי השירות הציבורי מושחת, וניתן היה להשיג הישגים טובים יותר
מאלה שהושגו בפועל.
21. למעשה, אין צורך להזדקק לתרחישים אפשריים שכן במעשיו הוכיח הנאשם 1 כי אסור היה לו
לנהל את המשא ומתן מול היזמים או לדון בפרויקט בכל צורה שהיא. הדברים מכוונים
לאינפורמציה שקיבל הנאשם 1 בנוגע למשא ומתן מול מבוא אשדוד שאותו העביר מבעוד מועד
ובזמן אמת לנאשם 2 בידיעה כי זה האחרון פועל עבור זיווה כהן ומטעמה. עצם השימוש
באינפורמציה היא בפני עצמה מהווה הפרת אמונים.
22 להשלמת הדברים, שומה להפנות להסתרה המוחלטת בה נקט הנאשם 1 בחקירותיו הראשונות
בכל הנוגע לכספים שקיבל בגין השגת האישור למבוא אשדוד. הנאשם 1 עשה כן בכוונת מכוון,
הרחיק עצמו ממעורבותו בפרויקט, מתוך הבנה הנוגעת לפסול במעשיו.
23 סוף דבר, הנני להרשיע את הנאשם 1 בעבירה של הפרת אמונים, בהתאם להוראת סעיף 284 לחוק
העונשין.
172 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
אישום חמישי -רובע ט"ז
(לנאשמים 2 ו-3)
"אני לא חושב שיש עיר או שיש מקום שחברי מועצת העיר, שאין חברי מועצת העיר
שמתעסקים בנדל"ן, הרי נדל"ן זה אנשים שיש להם עסקי נדל"ן, עושים כל מאמץ או להגיע
למועצת העיר או שמישהו מטעמם מגיע למועצת העיר…" (המציאות מנקודת מבטו של נאשם
2, עמוד 623 לפרו' מיום 1.1.20).
תמצית האישום:
24 ביום 3.8.05 פורסמו תוצאות המכרז לשיווק קרקע לבנייה רוויה ברובע ט"ז באשדוד. שלוש (מבין
ארבע) החברות הזוכות היו ייהאחים ישראליי, ייפרימק בניייה והשקעותיי ו-יישיא רפאליי. הנאשם
2 מואשם בכך שבהיותו חבר מועצה וחבר בוועדת המשנה סיכם עם היזמים הזוכים כי בתמורה
לתשלום סכומי כסף שונים, הוא ידאג להם לזכויות בניייה מוגדלות ולקידום הפרוייקט.
ההתקשרות הראשונית בין הנאשם 2 ליזמים הייתה בעל פה, בסמוך לאחר הזכייה.
25. בהתאם לסיכום, ובין היתר, השתתף הנאשם 2 בישיבת ועדת המשנה מיום 9.11.05 בה אושרה
תוספת של 15% לכמות המקורית וכן בישיבת הועדה מיום 21.12.05 שבה אושר ליזמים לשלם
ערבות בנקאית בסך 16,000$ בגין כל יחידת דיור במקום לקזז יחידות אוויר יימהרובע המיוחד".
הנאשם 2 לא דיווח לאיש על ניגוד העניינים בו היה מצוי.
26 בתחילת שנת 2006 ובדיעבד, נערכו חוזים כתובים בין הנאשם 2 לבין היזמים. הנאשם 2 מואשם
בכך שקיבל שוחד בסך של 2,348,322 ₪ ובהלבנת הון נוכח הפעולות שביצע בכספי השוחד שהם
בבחינת "רכוש אסור".
ציר זמנים:
29.6.05: ישיבת ועדת המשנה לאישור תכנית בינוי כללית מחייבת לרובע ט"ז.
3.8.05 : חברות "פרימקיי ייהאחים ישראליי ויישיא רפאלי זוכות במכרז רכישת קרקע ברובע ט"ז.
9.11.05: אישור וועדת המשנה לגבי תוספת של 15% לכמות המתוכננת לגבי כל מגרש.
21.12.05: ישיבת וועדת משנה בהשתתפות נאשם 2 אשר תמך בהצעת נאשם 1 בדבר אפשרות לקדם
יחידות דיור מכל מאגר נבחר או תמורת ערבות בנקאית בסך 16,000 $ לכל יחידת דיור.
6.1.06: חתימת חוזה בין נאשם 2 וחברת כדגל לבין חברת "האחים ישראליי, עליו חתום גם גלעד
פרימק.
173 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
22.1.06: חתימת הסכם בין נאשם 2 וחברת כדגל לבין חברת יישיא רפאליי.
5.2.06 : חתימת חוזה בין נאשם 2 לחברת כדגל עם חברת פרימק.
22.2.06 : ישיבת ועדת המשנה בה מתקבלת ההמלצה לוועדה המחוזית להפקיד את התוכנית שבה
מוגדרת תוספת של 118 יחידות דיור לזכיינים, במנת השיווק הראשונה.
30.10.06 : אישור הוועדה המחוזית להפקיד תכנית לתוספת 118 יחידות דיור, בכפוף להתייחסות
הועדה המקומית לתוספת צרכי הציבור ביחס לתוספת יחידות הדיור ובדיקות נוספות.
28.2.08: אישור התכנית בוועדה המחוזית וכניסתה לתוקף.
רקע עובדתי נדרש:
27 חברת "פרימקיי וחברת ייהאחים ישראליי חתמו ביניהם על חוזה שותפות לפיו חברת פרימק תהא
אחראית על הבניה והתשלומים במגרשים שבהם זכתה חברת האחים ישראל (במגרשים 13,11,9)
ואילו חברת ייהאחים ישראליי תהא אחראית על הבניה, לרבות התשלומים במגרשים שבהם זכתה
חברת פרימק (מגרשים 12, 16).
28 כחלק מהסכם השותפות פרימק משלמת בשיקים של "האחים ישראליי ולהיפך. כך תיאר את
הדברים גלעד פרימק: "הוסכם שפרימק ינהלו את מה שקשור לאחים ישראל והאחים ישראל
ינהלו את מה שקשור לפרימק. לא היתה לי מעורבות במאום במה שקשור לפרויקט שנבנה על
המגרש שלי, על שמי. אני הייתי חותם על שיקים אך כחותמת גומי. אני חתמתי על שיקים
בלנקו. שיקים נחתמו על ידי, שפנקס השיקים היה ריק, לפני שנרשם עליהם דבר…" (ת/206,
עמי 3).
מענה:
29 למעט תשלום אחד (בסך של 453,055 ₪), הנאשם 2 אינו חולק על כך שקיבל את הכספים מהיזמים
עבור שירותי ייעוץ, ליווי, וקידום הפרויקטים שלא נגעו כלל להגדלת זכויות הבנייה. ההסכמים
בין הנאשם לבין הקבלנים נעשו לאחר שהתקבלה ההחלטה העקרונית בדבר הגדלת זכויות הבנייה
בישיבה מיום 9.11.05 (בה הנאשם כלל לא השתתף) ואף לאחר ישיבת ועדת המשנה מיום
21.12.05. הגדלת כמות יחידות הבנייה הייתה בגדר הטבה מקובלת באותה העת בעיר אשדוד
ובכלל.
30 מעורבותו של הנאשם 2 בשלבי מתן ההחלטה העקרונית, נעשתה טרם התקשרותו עם היזמים
והייתה מזערית. החל מתחילת מתן השירותים, הנאשם 2 לא היה מעורב בהחלטות הועדה.
31 השירותים אותם העניקה הנאשמת 3, חברת ייכדגלי, כללו, בין היתר ייעוץ באשר לדרך
התכנונית להוספת יחידות הדיור ברובע ט"ז, אסטרטגיה תכנונית, יצירת שיתוף פעולה בין
174 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
ארבעת הקבלנים בהגשת תב"ע משותפת באמצעות האדריכל חיים ורדה, טיפול מול כיבוי אש,
יעוץ מול חברת פיתוח ותשתיות, מול עו"ד רפי ישעיה, יעוץ לאסטרטגיה שיווקית ואנשי שיווק
באשדוד, אישור איכות הסביבה, אישור משרד הביטחון ועוד."
832 הנאשם 2 לא עסק בהגדלת אחוזי בניה אלא במיצוים ובהפקת המיטב מהם. ביחס לישיבת ועדת
המשנה מיום 21.12.05, נטען כי ההחלטות שנתקבלו בה היוו יישום טכני מקובל של החלטה
להגדיל את מספר יחידות הדיור. הישיבה התקיימה טרם נערך ההסכם עם היזמים.
גדר המחלוקת:
833 נגזרת מהמענה מספר סוגיות עיקריות מונחות להכרעתו של בית המשפט. הראשונה, נוגעת
למטרת ההתקשרות בין הנאשמים לקבלנים. לטענת המאשימה, ההסכמים בהם נקשרו
הנאשמים והקבלנים מטרתם הגדלת מספר יחידות הדיור ולמצער כוללים גם הגדלת מספר
יחידות הדיור. ככל שייקבע שזו הייתה מטרת ההסכמים הרי מדובר בכספים שניתנו בעד פעולות
הקשורות לתפקידו והם בבחינת כספי שוחד, בין אם פעל בפועל להגדלת הזכויות ובין אם לאו.
34. מחלוקת שנייה, נוגעת לסכומי הכסף שקיבל נאשם 2 מגלעד פרימק. בעוד שלטענת הנאשם 2 הוא
קיבל 573,388 ₪ ב-3 שיקים. לטענת המאשימה מעבר לסכום זה הנאשם קיבל 453,055 ₪
בשלושה שיקים באמצעות חשבונית של חברת "קדמת עדן" ונאשמת 6 שהועברו לנאשם 2
בהמשכם של דברים, בדרך שאינה ידועה.
835 מחלוקת שלישית, נורמטיבית, ולפיה, גם אם תתקבל גרסתו של נאשם 2 כי קיבל שכר עבור קידום
הפרויקט וקבלת ההיתרים ולא עבור הגדלת מספר יחידות הדיור, עדיין מדובר בפעולה אסורה,
נוכח תפקידו הציבורי. הנאשם 2 מצדו טוען כי המצב הנורמטיבי באותה העת לא מנע ממנו לעשות
כן ואף אם יימצא שהדבר היה פסול, או אז עומדת לו ההגנה של ייטעות במצב משפטי".
דיון והכרעה:
36 אקדים אחרית דברים לראשיתם: מטרת ההתקשרות בין הנאשם 2 לבין החברות הייתה להגדיל
את זכויות הבנייה בפרויקט, זוהי ליבת ההסכמה ביניהם ועיקר תכליתה. הצדדים הגיעו
להסכמות בנושא בעל פה ולפני הישיבות שנערכו במועדים 9.11.05 ו-23.12.05.
37. ההסכמים הכתובים מול היזמים, אינם משקפים את מלוא ההסכמות הכספיות, הם נוסחו על ידי
הנאשם 2 על מנת להכשיר העברת החשבוניות והכספים בין הצדדים; הנאשם 2 קיבל מפרימק
נוסף לסך של 573,388 ₪ כספים בסך של 453,055 ₪ וזאת, לבקשת נאשם 2, באמצעות חשבוניות
של נאשמת 7, חברת קדמת עדן. הפעולות שביצע הנאשם 2 מחוץ לוועדה בעירייה ומחוצה לה,
ככל שביצע, היו ממילא אסורות לביצוע על ידי חבר מועצה. טענת ההסתמכות, לאו טענה היא
ויש לדחות אותה מכל וכל.
175 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
"העצים והיער":
838 לעיתים הירידה לפרטים מקשה על ראיית התמונה המלאה במיוחד בתיק כזה בו קיימות גרסאות
רבות, מעורבים גורמים רבים בעלי אינטרסים גלויים וסמויים, ויש צורך להידרש לנושאים
תכנוניים ורישויים. אשר על כן, טרם בית המשפט יידרש לניתוח דקדקני של הראיות, יש לייבור
המוץ מן התבן' ולהאיר את העובדות ה"קשותיי שמלמדות על הכלל.
839 הנאשם 2 נעדר כל השכלה רלבנטית, קיבל מהיזמים בפרויקט, בהיותו חבר מועצה, לפי דבריו,
כשני מיליון (!) (ובפועל כשניים וחצי מיליון ₪). סכום עתק זה הגיע לו לטענתו עבור ייייעוץ
וקידום הפרויקט". למעלה ממחצית הסכום שולם לנאשם 2 שבועות בודדים מאז נקשר עם
היזמים ועוד בטרם ניתנו ההיתרים לבניה. בפועל כל שניתן היה לחלץ ממכלול גרסאותיו הן
אמירות בנוגע לכך שייחיבריי בין הקבלנים, דיבר על ייההווי בעיריי, דיבר עם פקידים וגורמי רישוי
על מנת שיזרזו את הטיפול.
80 נוכח סכומי העתק שדרש וקיבל נאשם 2, מצופה היה כי יהיה ברשותו תיעוד ולו מינימאלי של
הפעולות אותן ביצע במהלך ההסכם. כך לדוגמה: מצופה היה שיהיו ברשותו רשימה של הפגישות
שקיים, שמות האנשים מולם עבד, בעיות שנדרש אליהן, שעות העבודה שהשקיע או כל דבר אחר
שיוכל להציג ליזמים לצורך קבלת שכרו. חרף כך, לא נמצא בידי נאשם 2 כל תיעוד שכזה, ולא
בכדי.
841 גם אם נקבל את גרסתו בדבר הפעולות שביצע כאמת לאמיתה (והדברים רחוקים מלהיות כן),
מדובר בפעולות אסורות לחבר מועצה שבגינן קיבל תמורה לא פרופורציונלית, מתת, בעד מילוי
תפקידו.
מטרת ההתקשרות:
82 על ייעוד הכספים ומטרת ההתקשרות בין הנאשם 2 לבין היזמים השונים, ניתן ללמוד משורה של
עדויות ישירות, כמו גם מראיות נסיבתיות.
ע.ת גלעד פרימק (להלן:"פרימק").
83 המדובר בבעלים במשותף של חברת פרימק ומי ששימש כמנכ"ל החברה במועדים הרלוונטיים.
פרימק נחקר במשטרה תחת אזהרה והוגש נגדו כתב אישום נפרד לבית המשפט המחוזי בבאר
שבע שייחס לו, בין היתר, עבירה של מתן שוחד.
176 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
84 במסגרת הסדר טיעון שנערך עם פרימק, כתב האישום תוקן, פרימק הודה והורשע על סמך
הודאתו בעבירה של הפרת אמונים ומסירת ידיעות לא נכונות. בכתב האישום המתוקן מצוין כי
נאשם 2 וגלעד פרימק נקשרו ביניהם לאחר שנאשם 2 הציג עצמו כחבר מועצת עיריית אשדוד
והציע כי יפעל לאשר תוספת יחידות דיור על ידי שינוי תב"ע. בהתאם לכך שילם פרימק לנאשם
2 427,200 ₪ ותשלום נוסף בסך 573,388 ₪. במסגרת גזר הדין, הושתו על גלעד פרימק 6 חודשים
מאסר בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וחילוט בסך של 2,562,189 ₪.
845 פרימק העיד בבית המשפט והודעותיו במשטרה הוגשו בהתאם להוראת סעיף 10א לפקודת
הראיות (לאחר ששכח דברים שמסר במשטרה בנוגע לפעילות של הנאשם 1).
86 הדברים אותם מסר פרימק בהודעותיו ובבית המשפט נכוחים, ברורים, וחד משמעיים: הנאשם 2
הוא זה שפנה אליו, מטרת ההתקשרות הייתה הגדלת זכויות הבנייה, התשלום נעשה לפי הצלחה
ובהתאם לאישורים שניתנו בוועדה המקומית ובהמשך בוועדה המחוזית. נוכח חשיבות הדברים,
אלה יצוטטו בשם אומרם.
847 כך מצאו הדברים את ביטויים בהודעה מיום 19.3.12 (ת/205):
"בשנת 2005 אחרי הזכייה במכרז פנה אלי יצחק דרי וביקש להיפגש. אני מעולם לא
הכרתי אותו ולא שמעתי עליו מקודם. יצחק דרי הגיע אלי למשרד והציע לי עזרה וייעוץ
בקידום תב"ע מול הוועדה המקומית באשדוד והמחוזית בתוספת יחידות דיור, אני מדבר
על מגרשים 9, 11, 13 בהם טיפלתי. שאלתי אותו איך ביכולתו לעזור ולייעץ ויצחק הסביר
לי כי ישנה דרך להגיש תוכניות להגדלת והוספת יחידות דיור ויש בידיו דרכים לפעול
שהתוכניות יקודמו ויאושרו במהרה… ההצעה של יצחק דרי הייתה שאנחנו שותפות חב'
האחים ישראל ופרימק נגיש בקשה לשינוי תב"ע והוא יצחק דרי ידאג שהתב"ע תאושר
ואף תזורז בוועדה המחוזית…התשלום לכד – גל נעשה על בסיס הצלחה. לשאלתך מה
הכוונה בהצלחה – הכוונה היא לאישור תב"ע עם הגדלת זכויות… התשלום היה נגזרת
פר יחידת דיור שנוספה לתב"ע…היו שלבים…תשלום לאחר דיון בוועדה המקומית
שממליצה על הגדלת זכויות הבנייה, תשלום לאחר הוועדה המחוזית וכו'. בפועל אינני
יודע אם יצחק דרי בכלל עשה משהו לטובתי או שהעירייה מראש התכוונה להעלות את
אחוזי הבנייה במקום. במבחן התוצאה, אושרה לי התב"ע להגדלת זכויות הבנייהיי
(ת/205, עמ' 9-8).
ובהמשך :
יידרי אמר שיש לו יכולות לקדם את התב"ע […] הייעוץ שיצחק דרי נתן היה שהוא אמר
לנו להגיש בקשה להגדלת זכויות הבנייה והוא ידאג לקדם ולאשר את זה. לשאלתך האם
היו מסמכי ייעוץ כלשהם, אני משיב שאני לא נתקלתי במסמכים כאלו […] ישבנו אני
בועז ויואל ישראל ודנו בהצעה של יצחק דרי כאשר בסיכומה של אותה ישיבה הוחלט
שאפשר לעשות עסק עם חברת כד-גל שבבעלותו של דרי על בסיס הצלחה ועל בסיס
טענתו של דרי שמותר לו לעסוק באופן פרטי במקביל להיותו חבר מועצה… היה לכולנו
חשש ושאלה לגבי חוקיות המהלך אך כיוון שדרי הפגין ביטחון רק בתשובתו לגבי חוקיות
המהלך ומכיוון שהכל נעשה מול חברה מסודרת הסכמנו להתקשרות מולויי (ת/205, עמ'
.(11-10
וכן :
177 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
ייש': בסעיף מספר 6 בחוזה כתוב כי צד א' יכוון לא רק בתכנון אלא בייעוץ בנושאים
שונים הקשורים בעיר, במנטליות, בהתפתחות, ובעזרה לסיום הפרויקט האם יצחק דרי
כיוון וייעץ לך בנושאים אלו? ת: לא, מעבר לעזרה באישור התב"ע יצחק דרי לא ביצע
שום דבר […] כמו שאמרתי לך קודם אני מסכים שיש בזה טעם לפגם וזה נראה כמו
שוחד אז לא ראיתי את זה ככה… התשלום כפי שמופיע על החוזה שולם ליצחק
דרי…מבחינתי מה שהיה חשוב לי שהתב"ע תאושר… יצחק דרי הביא את החוזה
לחתימתי לא נכנסתי לעומק החוזה" (ת/205, עמ' 13-12).
88 ואם תמצא לומר כי הדברים שמסר בחקירתו בשנת 2012 מקורם בלחץ בו היה מצוי, הרי שגם
בחלוף שלוש שנים, בהודעתו מיום 14.4.15 (ת/206) פרימק חזר על כך שכל מטרת ההתקשרות
מול נאשם 2 הייתה לצורך הגדלת מספר יחידות הדיור וכי מעבר לכך לא קיבל ממנו כל שירות
נוסף:
יידרי הוסיף לי אולי 16 יחידות דיור. אני קיבלתי תוספת של X יחידות, אני כבר לא זוכר
כמה תמורת הייעוץ שלו, איך לקבל את האישור של הוועדה המחוזית והוועדה
המקומית…" (ת/206, עמ' 5).
"למיטב זכרוני, דרי עצמו הסביר ליואל ישראל ולי ביחד את מצבו, שהיה בעבר עובד
עירייה, ושבאפשרותו לייעץ לנו כיצד להגדיל את כמות היחידות בפרויקט כשהכל חוקי
בהסכם מסודר…" (שם)
יימטרת ההעסקה של דרי הייתה להגדיל את היקף הפרויקט […] הוא ייעץ לנו איך
להגיש את הבקשה לוועדה המקומית והמחוזית. לא ידוע לי שהוא עשה משהו מעבר
לכך…" (שם, עמ' 8).
89 גם בהמשך פירט שכל מטרת ההתקשרות עם נאשם 2 הייתה לצורך תוספת יחידות דיור:
יידרי אמר שיתוגמל על פי הצלחה, אם יהיו 160 יחידות כפי שנרשם בחוזה" (ת/206, עמ'
9); יעל בסיס הצלחה ככל שזכור לי […] הצלחה בסופו של דבר מבחינתי זה שאושר לנו
ויש לנו היתר לתוספת יחידות" (עמוד 270 לפרו' מיום 13.12.18); "חוץ מזה שהוא אמר
לכם להגיש בקשה להגדלת זכויות הבניה והוא ידאג לקדם ולאשר את זה הוא העניק לכם
עוד יעוץ? ת. שלא קשור לזה? ש. כן. חוץ מהעניין הזה. ת. לא"י (שם).
50 פרימק לא יכול היה לציין במפורש את המועד ואף לא את החודש בשנה שבהם סוכמו התנאים
בינו לבין הנאשם 2, אף שכך, על פי מבחני היגיון ושכל ישר מתבקש שהדבר נעשה לפני ה-9.11.05
המועד שבו התקבלה ההחלטה העקרונית בדבר הגדלת מספר יחידות הדיור. ברי לכל בר בי דעת
כי פרימק לא היה נקשר בהסכם שמטרתו הגדלת זכויות כאשר הדבר היה מצוי בידיו. אין כל
טעם וסיבה לשלם מאות אלפי שקלים עבור הגדלת מספר יחידות הדיור (שזה הדבר היחיד שעניין
את פרימק), כאשר ההחלטה העקרונית כבר התקבלה. פרימק אף מדגיש שאלמלא הצעתו של
נאשם 2, לא היה חושב לבקש את הגדלת הזכויות, כך טען בהודעתו במשטרה וחזר על כך בבית
המשפט.
178 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
51 התזה ולפיה ההחלטה על הגדלת מספר יחידות הדיור התקבלה לפני שפרימק נקשר עם נאשם 2,
הוצגה לפרימק בחקירתו הנגדית. גם במצב דברים זה, פרימק לא שינה את גרסתו בנוגע לכך שדרי
הבטיח לו לפעול להגדלת הזכויות וציין: "יזה במרכאות עבדו עלי. אוקי? זאת אומרת באו אלי עם
משהו שכבר ידעו שיכולים לעשות ולא צריך" (עמ' 285 לפרו' מיום 13.12.18).
852 תמיכה משמעותית לכך שמטרת ההתקשרות הייתה הגדלת הזכויות, מבוססת על "ממצא
נגטיבייי עליו חוזר פרימק בכל אמרותיו – ושלא נסתר – לפיו הוא לא קיבל כל שירות נוסף מעבר
להגדלת הזכויות. נדגיש כי פרימק לא נשאל בחקירתו הנגדית ולו שאלה אחת בנוגע לפעולות
נוספות שלכאורה ביצע עבורו הנאשם 2 (כאלה הקשורות לקבלת ההיתר או מול גורמים אחרים
כפי שהתפאר הנאשם 2 בעדותו בבית המשפט).
853 גרסתו של פרימק אמונה על בית המשפט. לפרימק אין כל סכסוך עם נאשם 2 בגינו יטפול עליו
האשמות שווא. פרימק ענה על כל השאלות שהופנו אליו, כך נהג בכל חקירותיו ובבית המשפט.
למעט שינויים מינוריים, ניתן לומר כי גרסתו עקבית לכל אורכה. גרסתו של פרימק עומדת במבחן
ההגיון ושכל ישר, ונתמכת בראיות חיצוניות. העובדה כי במוסרו נתונים רבים הנוגעים לנאשם 2
יש כדי להפליל גם את פרימק בעבירות חמורות, נוסכת בדבריו ממד נוסף של אמינות.
854 טענתו של פרימק ולפיה על פי הסיכום, התשלומים יועברו לנאשם 2 בהתאם לקצב אישור התב"ע
תואמים את תאריכי העברת השיקים בפועל. כמפורט מטה.
855. ההחלטה על הגדלת מספר יחידות הדיור ב- 15% התקבלה בוועדת המשנה ביום 9.11.05. בהתאם
להסכם שנחתם מול ייהאחים ישראליי ביום 6.1.06 עליו חתום גלעד פרימק (בשמה של חברת
ייהאחים ישראליי), שילם גלעד פרימק בשיקים של חברת ייהאחים ישראליי את הסכומים הבאים:
₪259,280 8.1.06
₪107,416-26.1.06
₪60,504 15.2.06
סהייכ – 427,200 ₪.
856 בשנת 2007 שילם גלעד פרימק בשיקים של חברת "האחים ישראליי לנאשם 2 את הסכומים
הבאים :
₪286,695-17.9.07
₪ 77,000 -15.10.07
₪209,693 15.11.07
סהייכ 573,388 ₪.
179 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
857 מדוע ישלם גלעד פרימק לנאשם 2 427,200 ₪ בסמוך לאחר חתימת החוזה המוגדר ככזה המותנה
בהצלחה. התשובה אותה סיפק פרימק כי התשלומים נעשו בהתאם לקצב קידום התבייע (בועדה
המקומית והמחוזית) מתיישבת עם הגיונם של דברים.
פירוט התשלומים של יואל ישראל (בשיקים של פרימק):
88 בהתאם להסכם שנחתם מול "פרימק בעיימיי ביום 5.2.06 עליו חתום יואל ישראל (בשמה של
חברת פרימק), שילמה חברת "האחים ישראליי בשיקים של חברת "פרימקיי את הסכומים
הבאים:
₪218,691 15.2.06
₪72,168 15.3.06
₪218,691 28.4.06
סה"כ – 509,550 ₪.
859 שנת 2007 שילמה חברת "האחים ישראליי באמצעות שיקים של חברת "פרימקיי לנאשם 2 (אשר
ביקש שהתשלום יהיה על שם נאשמת 7 – חברת "קדמת עדן") את הסכומים הבאים:
₪150,000 24.9.07
₪61,000 15.10.07
242,055 31.10.07
סה"כ – 453,055 ₪.
הנאשם 2 מכחיש כי קיבל כספים אלו. התייחסות מפורטת לכך תהא בהמשך.
860 ההגנה נתלית על כך שבמסגרת חקירתו הנגדית, פרימק לא שלל את האפשרות כי הסיכום מול
נאשם 2 נערך מספר ימים לפני החתימה הפורמלית על החוזה מיום 6.1.06 וכי מנגנון התשלום על
פי החוזה הכתוב, התייחס לכל היחידות ולא רק לתוספת. אין בכך ממש.
61 פרימק גם לא ידע לציין במפורש בחקירותיו בשנת 2012 ו-2015, את התאריך המדויק שבו נקשר
עם נאשם 2. העובדה שלא שלל את האפשרות כי הדבר נעשה מספר ימים לפני החתימה הפורמלית
על החוזה, אינה מלמדת על כך שהזיכרון שלו התחדד בעניין זה, אלא מבוססת על הנחה שלו שזו
היא דרך העסקים הרגילה בה הוא נוהג. אין צורך לשער זאת, שכן אגב אישור התזה שהוצגה לו,
פרימק ציין שתשובתו נובעת מכך: "לא באותו יום. מן הסתם בטח ימים קודם[…]כי בדרך כלל
ככה זה עובד" (עמוד 282 לפרו' מיום 13.12.18).
82 גם בנוגע למנגנון התשלום, פרימק הדגיש בחקירה חוזרת של התובע כי התשלום היה רק עבור
תוספת יחידות הדיור ולא עבור היחידות שכבר אושרו לו וכי במידה שלא היה מקבל תוספת, לא
180 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
היה משלם לנאשם 2 דבר. דברים אלו מתיישבים עם אמירות קודמות ורבות של פרימק לפיהן
החוזה הכתוב לא משקף את ההסכמות האמיתיות, הוא נוסח על ידי נאשם 2 ונועד אך על מנת
לאפשר הוצאת כספים וחשבוניות (ראה בהמשך הכרעת הדין התייחסות מפורטת לחוזים).
83 החקירה הנגדית של פרימק לא ערערה, ולמעשה לא התמודדה עם ליבת גרסתו המפלילה בנוגע
למטרת ההתקשרות שהיא הגדלת מספר יחידות הדיור. אחת שזו מטרת ההתקשרות, קבלת
כספים על ידי נאשם 2 ללא קשר למועד ההתקשרות, ייצבועה בצבעי שוחד (לרבות בתרחיש
שהוצע על ידי פרימק לפיו ייתכן וייעבדו עליו" והציעו לו תוספת שכבר אושרה). הימנעות מלהטיח
בפרימק את התזה החלופית של נאשם 2 בדבר פעולות אחרות ורבות שביצע – שאינן קשורות
להגדלת מספר יחידות הדיור – מדברת בעד עצמה.
864 עדותו של גלעד פרימק הנה עדות מפלילה מן המעלה הראשונה שמצאתי כי יש לתת לה את מלוא
המשקל. ולמעשה נמצאת בהלימה עם חלק גדול מהדברים אותם מוסר נאשם 2 בחקירותיו
במשטרה.
עד התביעה יואל ישראל:
865 יואל ישראל (להלן: "יואל") הנו הבעלים במשותף של חברת "האחים ישראליי, וכיהן בעת
הרלוונטית מנהלה. נזכיר כי בהתאם להסכם השיתוף, יואל ישראל ניהל את הפרויקט במגרשים
שבהם זכה פרימק ומשכך היה גם זה שחתם על ההסכם עם נאשם 2 בשמה של חברת "פרימקיי.
יואל ישראל (או מי מטעמו) היה זה שאישר את התשלומים, כאשר בפועל הדבר נעשה בשיקים
של חברת "פרימקי'.
866 נגד יואל ישראל הוגש כתב אישום נפרד בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (תייפ 7375-05-17). ביום
5.6.17, יואל ישראל הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של מתן שוחד וידיעות לא
נכונות לפי פקודת מס הכנסה. על פי ההסדר המקורי, אמור היה יואל לרצות ששה חודשי מאסר
בדרך של עבודות שירות. משזה לא נמצא כשיר לעבודות שירות הושת עליו קנס של 100,000 ₪,
וחילוט בגובה של 3,500,000 ₪.
867 חקירותיו במשטרה הוגשו בהסכמה וסומנו ת/4 – ת/6. נוסף לכך, יואל ישראל העיד בפני בית
המשפט בחקירה ראשית ונגדית ואף זומן להשלמת עדות על ידי בייכ הנאשם 2.
88 יואל התקשה במשטרה, כמו גם בבית המשפט לשחזר את נסיבות ההתקשרות עם נאשם 2. קושי
זה בא לידי ביטוי, בין היתר, ביחס למועדים הספציפיים שבהם נקשר עם נאשם 2, סדר כרונולוגי
של האירועים כמו גם סכומי הכסף ומנגנון התשלום. לטענתו, לאחר חתימה על החוזה, העביר
את האחריות למימושו לייאיש השטח"י ושותפו בפרויקט משה חכם. מכאן גם חוסר בקיאותו
181 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
בפרטים. הרושם הוא כי שכחה הביאה את יואל להעיד כפי שהעיד ולא ניסיון מכוון להטעות או
לזרוע חול בעיני בית משפט.
89. חרף מאפיינים אלו של עדותו, ובנוגע לליבת המחלוקת, גם יואל ישראל קשר בין הכספים ששילם
לנאשם 2 לבין תוספת יחידות דיור בפרויקט. אמנם יואל ישראל טען כי נאשם 2 אמור היה לדאוג
גם לקבלת ההיתר עבור אותן היחידות, אולם בפועל לא יכול היה לפרט ולו פעולה אחת שקשורה
לכך או לפעולות ייעוץ כלשהן שקיבל מהנאשם 2.
80 לדברי יואל ישראל, נאשם 2 פנה אליו ביוזמתו והמליץ לו על שירותי חברת ייכדגלי: "אני מתחיל
להיזכר שאולי הפגישה הייתה בכניסה למטה בבניין העיריה, אמר לי 'מזל טוב. שמעתי
שזכיתם. אתה רוצה חברה שתוביל? שאלתי אותו מה תעשה החברה, אמר לי הכל עד היתר
הבניהייי (ת/5, עמ' 8).
871 אף שמעולם לא שמע על החברה הנייל ולפי מה שנמסר לו מהנאשם 2 החברה שייכת לבן שלו
(אותו כלל לא הכיר ואת שמו לא ידע), הוא החליט לשכור את שירותיה ולשלם לה מיליון שיים:
"לצערנו היום מאוד קשה בלי מאכער לבצע, זה בלתי אפשרי זה יותר נוח. זה שווה לנו" (עמוד
52 לפרו' מיום 7.12.17); "שום דבר לא ניתן לעשות בלי מאכר במדינה הזאת" (ת/5, עמ' 6).
872 בניגוד לטענתו של הנאשם 2, יואל ישראל ציין כי מבחינתו הסכם עם נאשם 2 כלל גם את הגדלת
מספר יחידות הדיור: "הייתה חברה שאני לא זוכר את השם שלה שדאגה שנקבל תוספת יחידות
בעבור סכום מסוים וכך היה. גלעד הביא לי את ההסכם עם אותה חברה" (ת/6, עמ' 5); ייש: מי
טיפל בתוספת יחידות הדיור בפרויקט רובע ט"ז וביוזמת מי?ת: אותה חברת ייעוץ, היא טיפלה,
לא יודע איך" (ת/5, עמ' 15) ובהמשך: "יש': נערך חיפוש בחברת האחים ישראל, החוקר שמע
את החשב ז'ק משיב לבועז ששילמתם לכד-גל בקשר ליחידות דיור בפרויקט באשדוד. מה
תגובתך? ת': שילמנו על תוספת יחידות דיור וכל מה שסוכם בינינו" (ת/5, עמ' 23).
873 ובדומה, ראה את עדותו בנושא בבית המשפט:
"הוא אמר שהחברה "כדגל" יכולה (לא ברור) את ההיתרים כולל הכל. ש': רק ההיתרים או גם
הגדלת זכויות הבנייה? ת': הכל. כל מה שקשור לפרויקט. ש': תאשר לי שזה גם על נושא של הגדלת
זכויות הבניה. ת': גם" (עמוד 54 לפרו' מיום 7.12.17).
ובהמשך :
ייש': אז על מה שילמתם ל"כד- גלי בעצם? ת': הסברתי, כל ההליך, תוספת יחידות, היתר בנייה,
רישוי, כל מה שצריך בשביל זה" (שם, עמ' 55); ייש' :הבנתי, ואתם הבנתם מדרי שתקבלו "שבס"?
ת': אותי זה לא עניין אם זה היה מיישביס" או אם זה היה מהעירייה, אם זה תוספת או לא. הוא
צריך להביא לי, זה הכל, לא מעניין אותי איך. ש': הבנתי. אתה דיברת עם דרי על "שבס"? מה
182 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
אמרת לו בדיוק? ת': לא דיברתי ספציפית על שבס. דיברתי על תוספות, היתר, הכל. אם הוא יביא
את זה מ"שבס" או יביא את זה מהשמיים, לא מעניין אותי בכלל…" (שם, עמ' 56).
8/4 יואל ישראל לא הפגין בקיאות בסדר התשלומים, אולם כאשר התבקש לפרט מה מבחינתו ייחשב
כהתקדמות בפרויקט שמצדיקה תשלום לנאשם 2, הוא מציין כדוגמה ראשונה את העובדה
שהוועדה אישרה את תוספת יחידות הדיור: "יש: מהי התקדמות העבודה בנושא של דרי… ת:
הוועדה הזאת אישרה את יחידות הדיור, אני יודע, אחרי… אתה יודע, להוציא היתר בניה אתה
צריך לעבור דרך ארוכה […] כל שלב שילמנו פחות או יותר" (שם, עמוד 81).
8/5 יואל ישראל שלל ייעוץ כלשהו שקיבל מנאשם 2: "במה הוא יכול היה לייעץ? לא זוכר משהו
שחברת כד-גל ייעצה" (ת/5, עמ' 20). גם לאחר שמציגים ליואל ישראל את הדברים שמוסר
הנאשם 2 בחקירה לגבי החלפת רעיונותיי, הוא שולל זאת: "רובע ט"ז קיבל תוספת יחידות דיור,
עם חלקם בשבס וחלקם בתוספת יח"ד לא יודע. איזה רעיונות נתתי לו? איזה רעיונות הוא נתן
לי? לא זכור לי שישבנו לדבר על דברים כאלה. איפה דיברנו? (ת/5, עמ' 22).
86 יואל ישראל התקשה לומר מתי בדיוק נוצר הקשר הראשוני עם נאשם 2, יחד עם זאת, כשהתבקש
למקם את הפגישה ביחס למועד החתימה על חוזה הפיתוח שנחתם בתאריך 6.9.05, הוא עונה:
יזה בערך התאריך של הזכייה במכרז. זה היה אחרי זה ולפני החתימה על ההסכם" (ת/5, עמי
.(17
877. עוד אישר כי מבחינה כרונולוגית: "יכול להיות שזה נחתם אחרי זה. יכול להיות שהייתה הסכמה
והחתימה באה אחרי. מאוד יכול להיות… יכול להיות שהייתה לי הסכמה. אני מסכים עם בן
אדם מסוים. אני אומר לו תכין לי חוזה, קח חודש, חודשיים, לא יודע…" (עמוד 74 לפרו' מיום
.(7.12.17
8/8 יואל ישראל זומן לעדות פעם נוספת לבקשתו של בייכ הנאשם 2. הוצגה לעד טענתו של נאשם 2
בדבר פעולות שביצע, אך העד הכחיש דבר קיום הבעיות וממילא מעורבות של נאשם 2 בפתרונן :
"ש: אתה זוכר איזה בעיות היו? אני אזכיר לך. היו עניינים עם משרד הביטחון אתה זוכר? ת:
לא, לא זוכר דבר כזה. ש: לא זוכר? וכיבוי אש אתה זוכר? ת: לא לאיי (עמוד 328 לפרו' מיום
6.3.19). ההגנה הסתפקה בתשובות אלו ולא הציגה ליואל ישראל כל מסמך או עדות שילמדו
אחרת.
879 לסיכום עדותו של יואל ישראל, הרי שזה מעיד באופן מפורש וחד משמעי כי ההסכם בינו לבין
נאשם 2 נגע גם לנושא הגדלת מספר יחידות הדיור וכי אף שלדבריו, הנאשם 2 היה אמור לסייע
בבעיות הקשורות להיתר, בפועל הוא לא זוכר וגם לא הצביע על פעולות קונקרטיות שביצע
הנאשם 2 בעניין. יואל ישראל ראה בנאשם 2 מאכער כפי שהנאשם 2 העיד על עצמו.
183 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
עדותו של משה חכם:
80 משה חכם היה בתקופה הרלוונטית מנהל הפרויקט מטעם חברת ייהאחים ישראליי. המדובר במי
שניהל את כל הבנייה, לרבות הקשר עם הספקים, העברת תשלומים וכן אמון על קבלת כל
ההיתרים על פי דין, בכלל זאת קבלת היתר בנייה: "זה אומר שכל הביצוע עלי. כל האישורים של
החשבוניות עלי, כל הכספים נמסרים דרכי. כל מה שלא נעשה בירושלים, נעשה באשדוד"
(עמוד 336 לפרו' מיום 6.3.19).נוכח תפקידו הביצועי המשמעותי של עד זה, מצופה היה שיפגוש
בנאשם 2 במהלך בניית הפרויקט, יהיה עמו בקשר הדוק בכל הנוגע להיתרים כאלה ואחרים שיש
לקבלם, ובכלל, יראה בנאשם 2 כאיש שלו לצורך פתרון בעיות בקשר מול גורמי רישוי בעירייה
ומחוצה לה.
81 והנה, בניגוד למצופה משה חכם כלל לא פגש בנאשם 2 לכל אורך עבודתו בניהול הפרויקט. עדותו
של משה חכם מחזקת את עדויותיהם של פרימק ויואל ישראל, אשר כאמור טענו שלמעט הגדלת
מספר יחידות הדיור, הנאשם 2 לא ביצע עבורם כל פעולה אחרת.
ייערייד שלום שיפר: ידעת אם הוא קשור לחברת "כדגלי?
מר משה חכם: ממש לא.
עוייד שלום שיפר: אתה מכיר חוזה שנחתם בין חברת כד גל לחברת פרימק?
מר משה חכם: ממש לא. ראיתי אותו רק אחרי החקירות אתכם.
עו"ד שלום שיפר: נפגשת עם יצחק דרי בקשר לפרויקט ברובע טז'?
מר משה חכם: ממש לא.
עו"ד שלום שיפר: אתה ידעת משהו על השירות שכד גל סיפקה, התעניינת בענין?
מר משה חכם: בדיעבד רק נודע לי.
עוייד שלום שיפר: אתה מכיר עוד יועצים חוץ מכד גל בפרויקט?
מר משה חכם: מה זאת אומרת? יש לנו יועצי חשמל,
עו"ד שלום שיפר: יועצים בקשר להיתרים ותכניות.
עוייד שלום שיפר: ומה היתה המטרה של העסקת חברת כד גל?
מר משה חכם: אני מעריך תוספת יחידות.
עו"ד שלום שיפר: ועוד משהו?
,
מר משה חכם: הם טיפלו בתוספת של היחידות האלה, ככה אני מעריך, זה היה ההסכם"
(שם, עמ' 339-338).
2 מתוקף תפקידו משה חכם היה אחראי גם על אישור התשלום עבור החשבוניות, מקום בו הדבר
היה מתבקש: "בדרך כלל כל החשבוניות מגיעות או דרך המשרד בירושלים או שמגיעות למשרד
באשדוד. הפקידה מטפלת בהן, בודקת אותן ואם יש איזו שהיא בעיה היא שואלת אותי ואחרי
כל הבדיקות האלה אני מאשר לתשלום" (שם, עמ' 339).
X3 כשם שגלעד פרימק ציין שלא היה מעלה בדעתו לבקש תוספת יחידות דיור אלמלא הצעתו של
נאשם 2 לעשות כן, כך גם משה חכם ציין כי מבחינתם הבקשה לתוספת יחידות דיור ברובע ט"ז
184 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
הייתה מאוד חריגה: "אנחנו כחברה שבונה כבר כל כך הרבה שנים, הדרך שלנו הייתה לקנות
מגרשים ולבנות את מה שיש בתב"ע המאושרת ולא מעבר לזה. הפעם זה היה חריג, חריג
ביותר" (עמ' 342 לפרו' מיום 6.3.19).
חוסר התוחלת בהעסקת נאשם 2 ב"תכנון וייעוץ":
84 נאשם 2 הסביר את התועלת שיש לפרימק וייהאחים ישראליי בהעסקתו כמי שמכיר את העיר
אשדוד, המנטליות, ההווי וכיוצ"ב. בעוד שבעניינו של גוזלן, זה האחרון זוקף לזכותו של נאשם 2
את החיבור עם ורדה, בעניינם של פרימק והאחים ישראל, חיים ורדה מלכתחילה שימש כאדריכל
שלהם ללא קשר לנאשם 2. המדובר באדריכל שמכיר את העיר אשדוד יימלפני ומלפנים", פועל
בה שנים רבות, תכנן והקים פרויקטים רבים ואף שימש תקופה מסוימת כחבר מועצה.
5 אחת שהאדריכל חיים ורדה פועל מטעמם של פרימק ויואל ישראל בשלבים המוקדמים של
הפרויקט, אין כל תוחלת בהעסקתו של נאשם 2. חיים ורדה יכול לספק את כל האינפורמציה וכל
אותם שירותים שלכאורה סיפק נאשם 2, לא פחות טוב מנאשם 2, בפרט ככל שהדבר נוגע
לייפתרונות תכנוניים".
תרמךכרך לכך שההתקשרות הייתה עובר ליום 9.11.05:
6 כפי שצוין לעיל מקום שנקבע שמטרת ההתקשרות הייתה לצורך הגדלת זכויות הבנייה, קמה לה
עבירת השוחד. אף שכך, מנקודת מבטו של הנאשם 2, קביעה כי ההתקשרות הייתה לאחר החלטת
וועדת המשנה מיום 9.11.05 (שבה הוחלט להמליץ על הגדלת היחידות בפרויקט) מחזקת הטענה
כי מטרת ההתקשרות לא נגעה להגדלת הזכויות. המדינה מאותה הסיבה מבקשת ללמד ההיפך,
כמו גם ללמד על הסטייה מהשורה שלשיטתה הוביל הנאשם 2.
עדת התביעה, האדריכלית חיה גרינברג:
87 מדובר במי ששימשה בתקופה הרלוונטית כמנהלת מחלקת התכנון בעיריית אשדוד. הודעתה
במשטרה מיום 9.5.13 (ת/204) הוגשה חלף עדות ראשית. בהודעה זו התייחסה חיה לסדר
הכרונולוגי הנוגע לתוספת יחידות הדיור ברובע ט"ז: "בט"ז עשינו בדיקה של כמה תוספת יחיד
סה"כ הרובע הזה יכול לקבל מעבר לתוכנית שאושרה על כל הרובע… ההנחיה הייתה של
מהנדס העיר… לאחר שהתאשרה תוכנית כוללת לכל הרובע התחילו להגיש ברובע בקשות
להקלה לתוספת יח"ד במסגרת בקשות להיתר ובמסגרת תוכניות לבניין עיר. בעקבות הבקשות
האלה הועברה הנחיית מהנדס העיר לבצע בדיקה לתוספת יח"ד מקסימלית אפשרית לרובע
כולו. עשינו בדיקה יחד עם מהנדס העיר, וועדה מיום 9.11.05 אישרה תוספת 15% מהכמות
המתוכננת בכל מגרש, בתנאים" (ת/204, עמ' 15).
185 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
8 מדברים אלו עולה בבירור, כי ההחלטה מיום 9.11.05 בדבר תוספת של 15% מהכמות המתוכננת
של יחידות הדיור, הנה מאוחרת לבקשות שהגישו היזמים. עוד נלמד כי ההחלטה מיום 9.11.05
ניתנה רק לאחר הוראת מהנדס העיר לבחון באופן כולל את תוספת יחידות הדיור המקסימליות.
89 במסגרת עדותה, הוצג לחיה מכתב מיום 20.2.07, שלכאורה נכתב על ידה, שנמצא בתוך "יתיק
הבנייהיי והוא ממוען לוועדה המחוזית.
80 המכתב שהוצג לא היה חתום ומשכך חיה גם העידה שהיא אינה יכולה לדעת האם הוא גם נשלח
בסופם של דברים. נוכח דברים אלו, באי-כוח הנאשמים התנגדו להגשתו. לדבריהם מדובר
במסמך שאינו קביל. במעמד הדיון המסמך התקבל על תנאי (ת/202).
891 לא מצאתי כל מניעה לקבלו כראיה קבילה. עובדת היותו של מסמך ייטיוטהיי היא כשלעצמה
בוודאי שאינה הופכת את המסמך לבלתי קביל, מקום שבו העדה מזהה אותו כשלה: ייכן אני
יכולה להסביר מה זה המסמך הזה…אני לא יודעת אם זה טיוטה מאחר והוא לא חתום או שהוא
יצא רסמי". (עמ' 365 לפרו' מיום 27.3.19). הטענה בדבר אפשרות לזיוף וכיוצא באלה הנה טענה
בעלמא, ללא כל ביסוס ראייתי. אפילו מדובר בטיוטה, אין מקום להניח שהמכין אותה יכתוב
שקרים והטענות ככל שיש, מקומן במישור יהמשקליי ולא במישור של יקבילותיי.
892 במכתב זה, מפורטת השתלשלות האירועים הכרונולוגית הנוגעת לרובע ט"ז:
"1. במענה לסעיף 2 בהחלטת הוועדה המחוזית מיום 30.10.06 רצ"ב התייחסותנו לעניין
שטחים לצורכי ציבור ביחס לתוספת יחידות הדיור המבוקשות בתוכנית:
א. כאשר החלו היזמים שזכו במכרז במנת השיווק הראשונה להגיש תוכניות בינוי
למגרשים השונים, דרשנו מהם להגיש תוכנית בינוי משותפת, לאחר מכן תב"ע אחת בכדי
לבחון מבחינה תכנונית את התוספת הכוללת המבוקשת ברובע, ההשלכות על כך, על כלל
הרובע לרבות בחינת שטחי הציבור.
ב. במקביל לכך ערכנו בדיקת פרוגרמתית לפי מסמך – תדריך תכנון להקצאת קרקע לצורכי
ציבור – ונמצא לפיה כי רובע ט"ז יכול לקבל תוספת של כ-280 יחידות דיור על 1,512
יחידות דיור הקיימות ובסך הכל 1,792 יחידות דיור…
ג. [על] פי בדיקה זו והנתונים המפורטים לעיל הובאה המלצת מהנדס הוועדה לאפשר
לרובע ט"ז, תוספת בשיעור שלא יעלה על 15% – 227 יחיד; 118 יח"ד במנת השיווק
הראשונה כמבוקש בתוכנית שבנדון ו-109 יח"ד במנת השיווק הבאה שנותרה. המלצה זו
התקבלה על-ידי הו. המקומית כהחלטה והמלצה לו. המחוזית הן בדיון העקרוני בישיבה
מספר 200518 מיום 9.11.05 ובדיון על התוכנית המפורטת שבנדון בישיבה מספר 200604
מיום 22.2.06 מציב החלטות הוועדה…".
83 המתואר במכתב תואם את הדברים שמסרה חיה בהודעתה במשטרה שהוגשה חלף עדות ראשית.
מצאתי לתת לעדותה של חיה ולאמור במכתב את מלוא המשקל. חיה העידה כי מדובר במכתב
שנכתב בעקבות הערות של המחוז ובדיקות שהם ערכו. חיה ציינה במפורש, כי היא אמנם לא
זוכרת את המספרים עצמם, אבל: "אני זוכרת את ההשתלשלות… ההשתלשלות של בדיקה
לצורכי ציבור ברובע, כתוצאה מהגשת תוכניות" (עמ' 367 לפרו' מיום 27.3.19). בהמשך ציינה, כי
186 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
היוזמה להגדלת מספר היחידות הייתה של היזמים. חיה הוסיפה כי כאשר מדובר בתוספת שיש
לה השפעה מבחינת התשתיות לצורכי הציבור, "נעשית בדיקה אם יש צרכי ציבור מספקים או
שלא ואם ניתן לפתור את זה, ניתן לספק אותם או לא. וזה בעצם קובע את מכסת יחידות הדיור
שניתן להוסיף" (שם, עמוד 368). בהמשך, אישרה כי בסופו של דבר הוגשה ברובע ט"ז תכנית על
כלל הרובע, לאחר שהיזמים התבקשו להגיש תכנית בינוי משותפת. האמור במכתב עולה בקנה
אחד גם עם תוכן החלטת הוועדה המחוזית מיום 30.10.06.
84 בנקודה זו יש להידרש לדברי נאשם 2 בחקירתו (ת/242א, עמ' 49), שם אישר כי הדרישה להגשת
תבייע משותפת הייתה של העירייה שהופנתה לאדריכל חיים ורדה (אמירה ממנה חזר והסבירה
במצב הרעוע שבו היה מצוי במעצר). הדברים תואמים את האמור במכתב.
85 נהיר כי הגשת התבייע המשותפת היא זו שאפשרה מבחינה תכנונית את המלצת ועדת המשנה
מיום 9.11.05 בדבר תוספת של 15% לכמות יחידות הדיור שכבר אושרה ולא כמות אחרת (לדוגמה
20% תוספת בהתאם לתקנת שבייס). הדבר מתבקש וסביר בנסיבות העניין שכן הקביעה בדבר
כמות יחידות הדיור שניתן להוסיף נעשית בהתייחסות לפרויקט כמכלול ולא לבניין או מגרש
יחיד. הוספת יחידות דיור נעשית תוך התחשבות בפרמטרים רבים, לרבות גודל האוכלוסייה
הצפוי, הצורך בתוספת בתי ספר, מעונות, שטחי ציבור והכל כפי שמופיע במכתבה של חיה גרינברג
לוועדה המחוזית.
86 מן האמור עולה בבירור כי הגשת התבייע המשותפת לכל היזמים נעשתה כרונולוגית לפני הוועדה
שנערכה ביום 9.11.05. חשיבות הדברים קשורה לכך שלדברי נאשם 2, עיקר ייתפארתו"י בנוגע
לייעוץ שנתן ליזמים (במסגרת ההסכם שערך עימם) היא עצתו (שהיא בכלל דרישת העירייה)
שיגישו תב"ע משותפת.
897 בין כך ובין כך, פועל יוצא הוא שההסכם בין נאשם 2 לבין היזמים – שמכוחו הנאשם 2 ייעץ
לדבריו ליזמים להגיש תב"ע משותפת – נערך לפני ה 9.11.05.
עד התביעה בני מגדמן, מהנדס העיר:
88 בני מגדמן שכיהן כמהנדס העיר בעת הרלוונטית, חתום על שלושה מכתבים שנשלחו ביום
23.11.05 לשלושת היזמים שזכו במגרשים ברובע ט"ז. המדובר במכתבים שנוסחם אחיד, למעט
שם היזם ובהם מפורט: "הנדון: ישיבת ליווי קבלנים רובע ט"ז – אשדוד. בהמשך לישיבות
ולפרוטוקולים מיום 22.10.05 בהשתתפותכם, נציגי העירייה חפ"א ומשב"ש, מצ"ב החלטת
וועדת בניין ערים ישיבה מספר 200518 מיום 9.11.05 לעניין תוספת יח"ד ברובע ט"זיי (ת/164
– ת/166)
187 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
899 במסגרת עדותו, אישר מגדמן את תוכן המכתבים: "המסמך פה זה אמיתי, זה החתימה שלי ואם
רשמתי פה שהייתה ישיבה ב-20.10.05 אני אומר לך הייתה ישיבה. אני לא זוכר אותה. אבל
אם כתבתי הייתה ישיבה" (עמוד 357 לפרו' מיום 19.11.18). יצוין כי אין זה משנה האם יואל
ישראל וגלעד פרימק השתתפו בעצמם פיזית בישיבה או שלחו נציג מטעמם, שכן הנתונים
החשובים לענייננו הם מטרת הפגישה וקיומה במשותף.
90. מתוך מכתבים אלו נלמד בבירור כי אותן "ישיבות והפרוטוקולים" נסובו סביב בקשת היזמים
להגדיל את זכויות הבנייה שלהם, שהרי המכתב פותח במילים "בהמשך לישיבות והפרוטוקולים"
ומיד לאחר מכן מודיע על ההחלטה בדבר התוספת של 15%. האמור תואם את עדותה של חיה
גרינברג שהעידה כי היזמים היו אלו שהגישו את הבקשה להגדלת הזכויות ועל הצורך בהגשת
תב"ע משותפת על מנת שניתן יהא לקבוע את כמות יחידות הדיור שניתן להוסיף. מגדמן אישר כי
אין היגיון בכך שהיזמים יבקשו תוספת יחידות דיור לאחר שעירייה כבר אישרה את התוספות
ביום 9.11.15.
01 למותר להוסיף כי התוכן הזהה של המכתב המתייחס לאותו תאריך ולאותה ישיבה מלמד ולו
נסיבתית, כי בשלב זה שלושת היזמים כבר פועלים יחדיו לצורך הגשת התב"ע כפי שהוצע להם
לטענתו של נאשם 2.
92. כאן המקום להזכיר כי לדברי פרימק: "הבקשה להגדלת זכויות הבנייה מעולם לא הייתה עולה
על דעתי אלמלא יצחק דרי פנה אליי (ת/205, עמ' 16) וכי אף לא אחד מהיזמים טען כי טרם נקשר
עם הנאשם 2 ניסה באופן עצמאי להגדיל את זכויות הבנייה, ומשלא צלח פנה לנאשם 2.
9B. שילוב הדברים מוביל למסקנה כי ההתקשרות בין נאשם 2 לבין היזמים נעשתה לפני ה 9.11.05
ואף לפני ה- 22.10.05.
ההסכמים הכתובים:
94. בין חברת ייכדגלי לבין חברת ייהאחים ישראלי נחתם הסכם הנושא את התאריך 6.1.06. הסכם
זה מתייחס למגרשים 11-9 שבהם זכתה חברת האחים ישראל. מי שיישם את החוזה הוא גלעד
פרימק ששילם לנאשם 2 בשיקים של חברת הייאחים ישראליי. מצייב צילום החוזה שנחתם בין
הצדדים, ונתפס על ידי היחידה החוקרת:
188 מתוך 324
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח'
06.01.06
תאריך :
5111
15.3.12
הסכם
כין
ני כד גל .פ. 513508390
צר אי
לביך : _neי Soy < צד כי צד אי מצהיר שהנו הוא או כל גורם מטעמו, בעל ידע ביזום ובתכנון עפ"י חוק התכנון והבניה, הוצאת היתר בניה, בועדות שונות מקומיות אד הוק, מחוזית, עדר, ארציות וכו'. צד אי מצהיר שיוכל לקדם ולבצע האמור בסעיף 1 בגין מגרש בעירבוב עבור צד כי 9-11 חריגות, או סטיות מת.ב.ע צד אי מצהיר שכל פעילותן באמור בסעיף יהיה בהתאם לחוקי התכנון המדוייקים וללא צד בי מודע שכל חריגה או בניה שלא בהתאם להיתר שיעמוד לרשותו יהיה באחריותו בלבד, יצד אי אינו קשור לכך ואף מתריע על כך צד אי יקשר את צד בי ביך כל גורם בעיר (רשויות הממלכתיות ופרטיות(. בהתפתחות, ובעזרה לסיום הפרויקט. צד אי יכוון לא רק בתכנון אלא ביעוץ בנושאים שונים הקשורים בעיר, במנטליות, למגרשים הועדות השונות. צד בי ישלם לצד אי סד ובסייה צד בי ישלם סך 9-41 -600- אושרו סך 460 יחידות חלקן בת.ב.ע. וחלקן עיי. $ דולר אמריקאי על כל יחידת דיור במתחם $ דולר אמריקאי + מעיימ (למתחם זה בלבד). 96.000 80.000 ההיתר D0 5 בעת החתימה על ההסכם וסך s //.ACV בהוצאת Ni הפוני צד אי יפקיד ציק אישי של בעל החברה לצד בי על הסכום ששולם ראה סעיף 9 כפקדון לזרוז ולקידום עד להוצאת היתר הבניה למתחם. הסכר הוב באם צד אי לא יצליח מסיבה כלשהי להוציא היתר כאמור לעיל הצ'ק האישי יהווה אסמכתא לפירעונו או לתביעה משפטית. ם הוצאת ההיתר לכמות היחידות כפי שרשום בסעיף 7 הציק הינו מבוטל ויוחזר לצד אי ) ההיתר מהווה אסמכתא לביטולו ). על החתום האחים ישראל בעיימ ISRAEL BROHERS CO. LTD. 189 מתוך 324 .1 .2 .3 .4 .5 .6 .7 .8 .9 .11 .12 .13 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 95. בין חברת כד גל לחברת פרימק נחתם הסכם הנושא את התאריך 5.2.06. מסמך זה מתייחס למגרש "12". מי שחתום על המסמך הוא יואל ישראל. בהתאם להסכם השיתוף יואל ישראל מאשר את התשלומים המשולמים לנאשם 2 בשיקים של חברת "פרימקיי. מצייב צילום החוזה: 190 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' המקומית שבה הוא מכהן קרוב שלו או אדם שיש לו איתו במישרין או בעקיפין קשרים עסקיים, ולא יפעל בשמו בפניה". סעיף 17ב קובע: "לא ייצג חבר מועצה תאגיד ולא יפעל בשמו בפני הרשות המקומית שבה הוא מכהן אם הוא... עובד של אותו תאגיד או מקיים קשרים עסקיים בהיקף משמעותי עם אותו תאגיד" (הדגשות לא במקור). 81 סעיף זה בא למנוע פעולה בניגוד עניינים של חבר מועצה גם כשזו אינה קשורה להצבעה בוועדת התכנון והבניה והוא חולש על כל פעולה בשמו של אותו ייתאגידיי או ייקרוביי מול הרשות. בדומה לכלל שדן בייקבלו'י, גם במקרה זה הפסלות הנה קטגורית ואין דרך לנטרל את ניגוד העניינים. 2. בהקשר לכך, יש להפנות לפועלו של נאשם 2 אשר לפי דבריו, במסגרת האישום החמישי, פעל לקבלת היתרי בניה מול גורמים מקצועיים בעירייה ומחוצה לה בתמורה למיליוני שקלים שקיבל מהקבלנים. במסגרת האישום הרביעי, הנאשם 2 פעל בשמה של זיוה כהן לקדם את פרויקט מבוא אשדוד כשהוא מקבל אופציה להיכנס כשותף במחיר עלות לצד הבטחה לתמורה עתידית בהתאם להצלחה. לצד קבלת היתרים כאלה ואחרים, יש להתייחס גם לבקשות ייפרוצדוראליות" שלעיתים מכריעות את המהות כדוגמת מתן קדימות לטיפול של הגורמים המקצועיים בבקשה מסוימת, זירוזה, או הבאתה להצבעה בוועדות שלא על פי הסדר או בטרם הסתיימו ההכנות הנדרשות. 3. לו היו נשמעים הנאשמים לכללים המחייבים כאמור לעיל, או אז, ככל שלא היו מוותרים על עיסוקיהם הפרטיים, הם היו נפסלים פסלות כפולה ומכופלת מלשמש כחברי מועצה או חברי וועדת המשנה, נוכח ניגוד העניינים התדיר, חשיבות הפרויקטים, היותו של נאשם 1 יזם קבלן, היותו של נאשם 2 מי אשר מקיים קשרים עסקיים בהיקף משמעותי עם אדם ותאגיד. 84. לו היו נשמעים הנאשמים לכללים, הם היו מבקשים מבעוד מועד חוות דעת של "הוועדה המייעצתי, מיידעים על ניגוד העניינים בו הם מצויים בכתב ורושמים הדבר בפרוטוקול. מיותר לציין שהיו נמנעים מלהשתתף בישיבות, להצביע בפרויקטים להם יש נגיעה והיה עליהם להימנע מלפעול לקידום עניינם של היזמים בעירייה ומחוצה לה. כל אלה, נמנעו הנאשמים לעשות תוך התעלמות מוחלטת מהכללים. 5. טרם סיום פרק זה אתייחס לטענת הנאשמים לפיה אין לראות בכללים אלה מקור נורמטיבי מחייב (תוך הפגנת גישה מבטלת כלפיהם וכינוים "אסמכתאות שאינן ממן העניין"). המדובר בכללים שפורסמו ברשומות ולא בכדי. הכללים אושרו על ידי השלטון המקומי, ונקבע לגביהם מועד תחולה ובהמשך מועד להארכתם. חוקיותם של כללים אלה שיש ולעיתים מכנים אותם ייקריטריונים"; "קווי פעולה"; "הנחיות"; "נהלים" ועוד, אושרה פעמים רבות על ידי בית 19 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' המשפט העליון, וראה, בין היתר, בג"ץ 80/54 נוחימובסקי נ' שר המשפטים פייד ח' 1491, ובג''ץ 10/79 אורמן נ' עיריית תל אביב יפו, פדייי לייג(3) 62-63. עוד בנוגע למעמדם של אלה, ראה הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, מס' הנחיה 1.0002, פרקים 3.5-1.1. כללים אלו אינם בבחינת ייש מאין" אלא שיקוף של המצב הנורמטיבי באופן ברור, יישום נורמה כללית בצורה של שיקול דעת קיבוצי. חוות דעת הוועדה למניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות: 6. חוות דעת זו נערכה ופורסמה לראשונה בחודש אפריל בשנת 2007 על ידי הוועדה למניעת ניגוד עניינים (שהוקמה מכוח סעיף 6 לכללי ניגוד העניינים) ועודכנה בחודשים פברואר 2014 ופברואר 2016. בסעיף 1.1520 (עדכון תשע"ו) לחוות דעת זו, מוצאים שוב ביטוי מפורש ונרחב יותר לכך שחבר מועצה שעוסק ביזמות מקרקעין, תיווך מקרקעין ועיסוקים הקרובים לכך, מנוע מלפעול בכובעו הציבורי בתפקידים הקשורים לתחום התכנון והבנייה. על פי המפורט, מי אשר עסוק ביזמות מקרקעין עשוי להימצא בניגוד עניינים בדומה לחבר מועצה שעוסק בקבלנות בניין: ייניגוד העניינים עלול להתעורר לא רק עקב האינטרסים העסקיים של יזם או מתווך, ומהעובדה שהוא נזקק לצורך קידום עסקיו לוועדה המקומית לתכנון ובניה או לרשות המקומית. הבעיה מתעוררת בשל עצם נגישותו, בהיותו חבר המועצה, לכל מידע תכנוני, כוונה או רעיון תכנוני המועלים בה, בוועדה המקומית לתכנון ובניה או בוועדת המשנה עוד בטרם שנחשפו לעיני הציבור הרחב. מצב דברים זה עלול להעמיד את חבר המועצה במצב של חשש לניגוד עניינים באשר לשימוש במידע זה, אשר במקרים רבים יש בו כדי להקנות לו יתרון ואפשרות להשפיע הן על מהלך עסקיו שלו והן על מהלך עסקיהם של בעלי עניין אחרים בתחום הרשות המקומית (בין אם הוא מנהל עמם משא ומתן, קשור עמם בחוזה או מתחרה בהם). מכל מקום – כהונה כאמור מעוררת לכל הפחות מראית עין של ניגוד עניינים". - 87. העובדה שחוות דעת זו פורסמה בשנת 2007 אינה שוללת את תחולת הכלל בעניינים אלו כפי ביטויים בפסיקה ובכללי ניגוד העניינים קודם לכן. בג''ץ קאסוטו: 8 הפסיקה הענפה שקדמה לפעולותיהם של הנאשמים בתקופה הרלוונטית, כמו גם הכללים בדבר ניגוד העניינים, לא היו אמורים להותיר ספק בדבר האיסור שחל עליהם לשמש כחברי מועצה וחברים בוועדת התכנון, מקום שבו הם עוסקים בנדליין בגדרי העיר אשדוד ובמקביל חברי מועצה וחברים בוועדת המשנה. ברם, אף אם היה מקום לספק שכזה, ואינני סבור כך, נדמה כי לאחר הכרעת בית המשפט העליון בעניין קאסוטו, ספק זה היה אמור להעלם ולהוביל את הנאשמים לבחור בין עיסוקם הפרטי לבין כהונתם כחברי מועצה. 89. חשיבותו של פסק דין זה נעוצה בכך שבמקרה זה בית המשפט נדרש לסיטואציה דומה, גם אם לא זהה, לזו שבפנינו: ניגוד עניינים בין אינטרס אישי של העותר, אדריכל בהכשרתו ובעל משרד 20 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' תאריך.02.02. צר אי צד כי WE AR 2.3.12 הסכם. ביך ; רבי כד גל ח.פ. 513508390 לברך : . בסייד צד אי מצהיר שהנו, הוא או כל גורם מטעמו, בעל ידע ביזום ובתכנון עפ"י חוק התכנון והבניה, הוצאת היתר בניה, בועדות שונות מקומיות, אד הוק, מחוזית, ערר, ארציות וכו'. בעיר 20372 צד אי מצהיר שיוכל לקדם ולבצע האמור בסעיף 1 בגין מגרש עברר צד בי צד אי מצהיר שכל פעילותו באמור בסעיף 1 יהיה בהתאם לחוקי התכנון המדוייקים וללא חריגות, או סטיות מת.ב.ע. צד בי מודע שכל חריגה או בניה שלא בהתאם להיתר שיעמוד לרשותו יהיה באחריותו בלבד, וצד אי אינו קשור לכך ואף מתריע על כך. צד אי ךקשר את צד בי ברך כל גורם בעיר (רשויות הממלכתיות ופרטיות(. בהתפתחות, ובעזרה לסיום הפרויקט. צד אי יכוון לא רק בתכנון אלא ביעוץ בנושאים שונים הקשורים בעיר, במנטליות, למגרשים הועדות השונות. צד ישלם לצד אי יד . 12 $/1000/ סו 4 יחידות חלקן בת.ב.ע. וחלקן עיי אושרו סר /$ דולר אמריקאי על כל יחידת דיור במתחם ובסייה 38 דולר אמריקא: מעיימ (מתחם זה בלבד צד בי ישלם סך 19,000 s בעת החתימה על ההסכם וסך ההיתר. צד בי ישלס מעיימ לתאריכים הרלוונטיים לתשלום המעיימ. $ בהוצאת צד אי יפקיד ציק אישר של בעל החברה לצד בי על הסכום ששולם ראה סעיף 9 כפקדון לזרוז ולקידום עד להוצאת היתר הבניה למתחם. באס צד אי לא יצליח מסיבה כלשהיא להוציא היתר כאמור לעיל הציק האישי הווה אסמכתא לפירעונו או לתביעה משפטית עם הוצאת ההיתר לכמות היחידות כפי שרשום בסעיף 7 הציק הינך מבוטל ויוחזר לצד אי ) ההיתר מהווה אסמכתא לביטולו ). צד בי 191 מתוך 324 על החתום כד/גל יזום והשקעות בע"מ 513508390.0.n צר אי .1 .2 .3 .4 .5 .6 .7 .8 .9 .10 .11 .12 .13 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 6. כאן המקום לציין כי במסגרת החקירה, נתפס הסכם כתוב נוסף שנערך לכאורה ביום 5.2.06, בין חברת כד גל לפרימק שנוגע למגרש מספר "16". מסמך זה הוצג לגלעד פרימק בחקירתו מיום 14.4.15. כפי שניתן לראות, מסמך זה חתום על ידי נאשם 2, אולם לא נמצאת עליו חתימתו של יואל ישראל : בסייד .1 .2 .3 .4 .5 .6 .7 .8 .10 .11 .12 .13 לבין יר 14415 1 5.02.06. . הסכם בין חבי כד כל ח.פ. 513508390 צר אי צר כי צד אי מצהיר שהנו, הוא או כל גורם מטעמך. בעל ידע ביזום ובתכנון עפייר חוק התכנון והבניה, הוצאת היתר בניה בועדות שונות מקומיות, אד הוק, מחוזית, ערך, ארצררת ךכך' צד אי מצהיר שיוכל לקדם ולבצע האמור בסעיף 1 בגין מגרש בעיר עבור צד ג'. SG √217 16 צד אי מצהיר שכל פעילךתר כאמור בסעיף 1 יהיה בהתאם לחוקי התכנון המדוייקים וללא חריגות. או סטיות מת ב.ע. צד בי מודע שכל חריגה או בניה שלא בהתאם להיתר שיעמוד לרשותך יהיה באחריותו בלבד. ךצד אי אינו קשור לכך ואף מתריע על כך. צד אי לקשר את צד ביברך כל גורם בעיר (רשויות הממלכתיות ופרטיות(. , אושרו סך 44. צד אי יכורך לא רק בתכנון אלא ביעוץ בנושאים שונים הקשורים בעיר, במנטליות, בהתפתחות, ובעזרה לסיום הפרויקט. למגרשים יחידות חלקן בת.ב.ע. וחלקו עיר הועדות השונות. צד בי ישלם לצד אי סד. ובסייה צד בי ישלם סד $94.000 $ בהוצאת ההיתר. 012 sde דולר אמריקאי על כל יחידות דיור במתחם $ דולר אמריקאי + מעיימ (למתחם זה בלבד). $ בעת החתימה על ההסכם וסך צד כי ישלם מעיימ לתאריכים הרלוונטיים לתשלום המעיימ. צר אי יפקיד צי אישי של בעל החברה לצד בי על הסכום ששולם ראה סעיף 9 כפקדון לזרוז ולקידום עד להוצאת היתר הבניה למתחם. באם צד אי לא יצליח מסיבה כלשהיא להוציא היתר כאמור לעיל הציר האישי יהורה אסמכתא לפירעונו או לתביעה משפטית. ההיתר מהווה אסמכתא לביטולו. הוצאת היתר לכך שרשום בסעיף 7 הציק הרנר מבוטל ויוחזר לצד אי כז ל יזום והשקעות בע"מ ח.פ. 513508390 על החתום צד בי 07. לכאורה יש באמור בהסכמים אלה כדי לתמוך בטענת הנאשם 2 כי ההסכם שערך מול היזמים נועד לצורך קבלת היתר בלבד ולא נועד להגדלת מספר יחידות הדיור. הדברים אמורים בשים לב לתאריך המופיע בכל אחד מן החוזים שהנו מאוחר לישיבה בוועדת המשנה מיום 9.11.05. עוד יש בחוזים אלו ללמד כי התשלום הנו עבור כל יחידות הדיור שאושרו במגרשים ולא עבור התוספת בלבד. בשל כך גם מצאה ההגנה בחוזים אלו משום תמיכה. 192 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 98. בחינה מדוקדקת של האמור בהסכמים, בשילוב הראיות הנוספות הנוגעות לאופן עריכתם מובילה למסקנה כי, אין בהם משום כל תמיכה בגרסת הנאשם 2, הם אינם משקפים נאמנה את השתלשלות הדברים, נהפוך הוא. מדובר בהסכמים שנעשו על מנת לשוות לעסקת השוחד נופך חוקי, אולם בפועל נעשו ברישול רב, בניגוד להתרחשויות העובדתיות שקדמו להם, כמו גם בניגוד לאופן שבו פעלו לאחר חתימתם. ואנמק. השמטת פרטים בסיסיים בהסכמים : 909 מדובר בהסכם שהמשמעות הכלכלית שלו הנה מיליוני שקלים שאמורים להיות משולמים לנאשם 2 בתמורה לפועלו. אף שכך, ההסכמים לקוניים, תמציתיים, חסרים בנתונים בסיסיים ביותר. כך למשל, אין התייחסות לקיומם או העדרם של יחסי עובד מעביד, לוחות זמנים עליהם מתחייב הנאשם 2 ואף לא אחד משמות החותמים על ההסכם, למעט שמות החברות. העדר שמות החותמים איננו בבחינת פרט זניח נוכח ההצלבהיי שנעשתה בין הבעלויות במגרשים לבין הניהול בפועל. השמטת פרטים אלו מקשה עד מאוד להתחקות אחר מסלול העברת הכספים, כמו גם מאפשרת לכל מעורב לטעון כי חתם על השיקים בלנקוי בהסתמך על האמון שהוא נותן ביזם השני (כפי שאכן נטען בחקירות השונות). 910. אשר לתאריך, אין חולק גם לשיטת הנאשם 2 כי ההסכמים מאוחרים להתקשרות בין הצדדים (כאשר לשיטת הנאשם מדובר בפער שנע בין שבוע לחודשיים טרם נחתם ההסכם). הנאשם 2 מסר במשטרה כי דרך פעולתו מול היזמים הייתה כזו ש"הכל נעשה בעל פה ואחר כך אנחנו עושים הסכם" (ת/237, עמ' 4). יוצא אפוא כי מדובר בחוזה שאליבא כל הנוגעים בו, חל רטרואקטיבית, מבלי שהדבר ימצא ביטוי כלשהו בנוסחו אף לא ברמיזה. כך למשל, ניתן היה לציין כי מדובר בהסכם שנעשה בהמשך להסכמות בעל פה שנערכו בין הצדדים, ביום פלוני, שהוא משמר, מוסיף או מבטל הסכמות קודמות. 911. לטענת הנאשם 2, בחלק מגרסאותיו, בין ההסכמות בעל פה ועד לחתימת ההסכם נעשו מצדו פעולות לקידום הפרויקט. ואם אכן כך נעשה, מדוע לא ניתן כל ביטוי לאותן פעולות שלדברי הנאשם 2 כבר ביצע מאז נכרת ההסכם בעל פה ועד עריכתו בכתב. חוסר התאמה בין הרשום בהסכם למועד התשלום בפועל : 912. לטענת כל הצדדים, ההסכם הנו ייתלוי הצלחה" שמשמעותה על פי ההסכמים, הוצאת היתר לכל יחידות הדיור כולל התוספת שאושרה על ידי ועדת המשנה. בפועל, הנאשם 2 מקבל מאות אלפי שקלים כבר עם חתימת החוזה, ללא הסבר של ממש מצדו לקבלת כספים בעיתוי האמור. העברת כספים זו חריגה עוד יותר בשים לב לכך שהצורך בקבלת מרבית האישורים וההיתרים הנדרשים טרם בא לעולם (שכן ניתן היה לפעול להוצאתו רק לאחר ההחלטה מיום 8.6.06). ואם יטען כי 193 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' בנקודה זו נעשו כבר פעולות רבות מצדו של הנאשם 2, הרי שבכך יהא משום סתירה לגרסתו ולפיה ההתקשרות בין הצדדים הייתה בסמוך לפני עריכתם של ההסכמים. חוסר ההיגיון בייבטוחותיי ליזם : 913. מנגנון התשלום והבטוחות שעליו הסכימו הצדדים כאמור סעיפים 13-11 הנו בבחינת "הכל או לא כלום". ייהכליי במקרה זה משמעותו הוצאת היתר בניה יילכמות היחידות כפי שרשום בסעיף ליי. כמות היחידות הרשומה בסעיף 7 להסכמים הנה לאחר התוספת. במילים אחרות, מנגנון התשלום הנו כזה שגם אם יצא שהנאשם פעל רבות לקידום והוצאת היתר לכמות המקורית של יחידות הדיור, תהא תרומתו לכך אשר תהא, הוא אינו זכאי לקבל ולו שקל אחד עבור מעשיו. חוסר התאמה בין סכומי התשלום לפי ההסכם לבין אלו שבפועל : 914. על פי ההסכם של הייאחים ישראליי, החברה אמורה לשלם לנאשם 2 סכום של 96,000 $ שהם סך היחידות שאושרו להם כולל תוספות (160) כפול 600 $ לכל יחידה, היינו 427,280 ₪. בפועל שולם לנאשם 2 סכום כפול: בשנת 2006 שולמו לנאשם 2 427,200 ₪ ובנוסף בשנת 2007 שילמה חברת האחים ישראל לחברת כדגל סכום נוסף של 573,388 ₪. 915. אין המדובר בסכום כסף זניח שיכול ונשתכח מראשו של נאשם 2, אלא למעלה ממחצית מהסכום שהתקבל על ידי הנאשם(!). על הסתירה הבולטת בין המופיע בחוזה לבין התשלום בפועל, לא ניתן היה לקבל כל הסבר מצדו של הנאשם 2: " אולי זה על משהו אחר[...]יש פה עוד משהו נוסף שאני לא, שברור לי שהיה פה משהו, פה קיבלתי אלף, מאותו פרימק קיבלתי ופה קיבלתי 600 דולר ליחידה, כלומר זה משהו אחר..." (עמוד 800 לפרו' מיום 14.1.20). חוסר התאמה למספר יחידות הדיור: 916 מספר יחידות הדיור שמצוין בהסכם מול הייאחים ישראלי (160) אינו מתיישב עם זה שנקבע מלכתחילה בתביע, כמו גם עם זה שאושר בסופם של דברים. על פי התכנית המקורית, לכל אחד מן המגרשים 9 ו-11 אושרו 72 יחידות דיור, היינו 144 יחידות דיור. במסגרת ההקלה, אושרה תוספת של 8 יחידות דיור (ראה ת/132, פרוטוקול ועדת המשנה מיום 21.12.05). בהמשך, במסגרת הוועדה המחוזית, אושרו 26 יחידות נוספות. אם אכן ההסכם כפי טענת הנאשם 2 קובע כתנאי קבלת היתר עבור כל היחידות, לרבות אלו שנוספו, או אז המספר 160 אינו רלוונטי. 917. על פי ההסכם מול האחים ישראל, התשלום בסך 96,000 $ אמור להיות מחולק כך ש 80,000 $ אמורים להיות משולמים במעמד חתימת החוזה, ואילו - 16,000$ אמורים להיות משולמים רק 194 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' בעת קבלת ההיתר. בפועל, הסכום שולם במלואו עוד לפני קבלת ההיתר. הנאשם 2 התבקש להסביר את חוסר ההיגיון שבדבר: "ש: בסעיף 9 נרשם שהאחים ישראל ישלמו בעת החתימה 80,000 $ מקדמה וסך 16,000 $ בהוצאת ההיתר. איך זה מסתדר אם אמרת קודם שאתה גובה כסף רק אחרי האישור? ת: יכול להיות שזה כבר אושר. אני באמת ובכנות לא זוכר...לא יודע אולי בגלל זה נתתי צ'ק אישי" (ת/238, עמ' 40) ההסכם/הסכמים מול פרימק: 918. ההסכם החתום היחיד על ידי שני הצדדים מול האחים פרימק, נוגע למגרש 16. כאמור בחומר החקירה, נמצא הסכם נוסף של פרימק מול נאשם 2 שחתום רק על ידי הנאשם 2 בשמה של נאשמת 3. ככל שהסכמים אלו נועדו לעגן בכתב הסכמות בעל פה ולהסדיר בצורה מפורטת את התשלומים ואופן העברתם, או אז מצופה היה שגם על ההסכם הנוסף שנוגע למגרש 12, יואל ישראל יחתום. העדרו של הסכם חתום נוסף מלמד על כך שחוזים אלו, לא נועדו באמת להסדיר ולשקף את השתלשלות האירועים, אלא עיקר תכליתם, יצירת אסמכתא מעין חוקית (בעיקר עבור החברות) שעל בסיסה יוכלו להוציא ולקבל סכומי כסף כה גדולים. מסקנה זו מתיישבת גם עם דבריו של גלעד פרימק שציין כי היה צורך בחוזה לצורך העברת בכספים. 919. בין כך ובין כך, על פי כל אחד מן ההסכמים שנחתמו נערכו מול פרימק, אמורים להיות משולמים עם חתימתם 94,000$ דולר שהם סך היחידות (94) כפול 1000$ דולר ליחידה (ר' סעיף 9 להסכמים). 920. הסכום משולם במעמד החתימה החוזה. אותה התהייה שצוינה ביחס להסכם עם יואל ישראל בדבר תשלום מיידי, אף שלכאורה מדובר בהסכם תלוי הצלחה, נכונה גם ביחס לפרימק. גם בנושא זה לא היה לנאשם 2 כל תשובה הגיונית. שהוטח בו בחקירתו הנגדית כי בשונה מהניסוח המופיע בהסכם (ומתכליתו) התשלום ניתן הרבה לפני קבלת היתר, ענה: " שוב, אם ההיתר ייצא במידי, אני לא אחכה 4,5 שנים, אתה, לא, היו כללים כמו שכתוב בספר החוקים, ישבתי, התווכחתי איתם, דיברתי איתם וסיכמתי איתם" (עמ' 707 לפרו' מיום 14.1.20). ,, 921. התשובה לתהייה זו ברורה, עולה בקנה אחד עם ראיות רבות אחרות ומתיישבת עם הגיונם של דברים: הצדדים הגיעו להסכמות בעל פה בנוגע להגדלת מספר יחידות הדיור טרם הישיבה מיום 9.11.15. כפי שפרימק העיד (וגם הנאשם בהודעותיו במשטרה) התשלום חולק לשניים, תשלום ראשון לאחר אישור הוועדה המקומית, תשלום שני יועבר בזיקה להמלצת הוועדה המחוזית. במועד עריכת ההסכם בעל פה, השלב הראשון בהסכם בוצע ומכאן גם הנכונות של היזמים לשלם מאות אלפי שקלים המהווים מחצית מהתמורה המוסכמת. 195 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' הכיתוב בכתב יד על החשבונית מלמד על החישוב האמיתי : תשלום לפי מספר היחידות שהוספן 92. לכאורה התשלום של 94,000 $ (עיין יואל ישראל בשיקים של פרימק) תואם להסכם, שכן הוא הסכום של מכפלת 94 יחידות הדיור כפול התמורה בגין כל יחידה הכפלת 1000 $ (סעיפים 9-7 להסכם). על החשבונית שהוצאה על ידי הנאשם 2 כתוב בכתב יד של משה חכם: "'13X6= 78,000יי ומתחת לרישום זה: "עבור טיפול = 16,000 $יי ובסהייכ י 94,000$". (ר' ת/181). באופן לא מקרי, למגרש 12 הוספו לתב"ע המקורית 13 יחידות דיור. משה חכם אישר בעדותו בבית המשפט את דבריו במשטרה, לפיהם המספר 13 על גבי החשבונית משמעותו תוספת של 13 יחידות הדיור עבור אותו מגרש : " "...על מה התשלום, קיבלתי איזשהו הסבר וכתבתי את החישוב על החשבונית. אני יודע שקיבלתי תוספת של 13 יחידות דיור. זה ההפרש בין 81 ל 94 יחידות דיור. זה נכון? לא, לא שומעים בהקלטה את התנועה. מר משה חכם: אני מעריך שזה נכון, זה מה שאמרתי אז בזמנו בעדות" (עמוד 340 לפרוי מיום 6.3.19). 923. אמנם לא היה זה הנאשם 2 שרשם את הכיתוב 13*6 והכיתוב הוסף כאמור על ידי משה חכם, אולם יש בבדיקה שערך לעצמו משה חכם טרם אישור החשבונית ללמד כוונתם האמיתית של הצדדים. לא בכדי, פרימק (ובדומה גם יואל ישראל) טענו כי שירותיו של נאשם 2 נועדו לצורך הגדלת יחידות הדיור ומעבר לכך לא קיבלו ממנו דבר. אין להתפלא אפוא כי כאשר הנאשם 2 מתבקש להסביר פשר הכיתוב (תוך שהכיתוב מיוחס לו בטעות) הוא מאשר כי הכוונה היא תשלום 6,000 $ עבור כל יחידה נוספת: ייש': אז 13 זה מספר יחידות הדיור הנוספות שקיבל מגרש 12, אז זה עוזר לך להבין למה התכוונת ? ת': כל יחידה וכל מה שהיה 6,000 דולר ליחידה. ש': נכון. ת': זה הכוונה..." (עמוד 696 לפרו' מיום 14.1.20). גלעד פרימק מאשר שלא ייחס חשיבות לחוזה שנערך בדיעבד על ידי נאשם 2 924. גלעד פרימק שחתם על החוזה בשם חברת האחים ישראל ציין כי מי שהביא את החוזה לחתימה היה נאשם 2 ולדבריו: "לא נכנסתי לעומק החוזה" (ת/205, עמ' 13). בהודעה מיום 14.4.15 (ת/206) הסביר כי מבחינתו מה שהיה חשוב זה מספר יחידות הדיור שנאשם 2 הוסיף לו והסכום שעליו לשלם בגין כך. ההסכם לא שיקף את ההסכמות בין הצדדים וכל תכליתו לאפשר הוצאת חשבונית : יידרי הוסיף לי אולי 16 יחידות דיור. אני קיבלתי תוספת של איקס יחידות. אני כבר לא זוכר כמה תמורת הייעוץ שלו, איך לקבל את האישור של הוועדה המחוזית והוועדה המקומית הסכימה החברה לשלם דמי ייעוץ מוסכמים. אינני זוכר את הסכום. דרי התחייב להכין הסכם וזה ההסכם שהביא ועליו חתמנו... לנו היה חשוב שיהיה חוזה ושנקבל חשבונית. תוכן החוזה לא היה משמעותי אלא מה שהיה חשוב לנו הוא מה הסכום שרשום שם...שאלה: אם כך, ההסכם שנחתם על ידכם כאן, ממנו עולה כי שילמתם לחברת כדגל על פי מספר של 160 יחידות דיור, אינו משקף את ההסכם בפועל שהיה בניכם. מה שמשקף זה הסכום הסופי שרשום בו 96,000$. תשובה: ההסכם הוא הסכם ושולם סכום בהתאם 196 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' להסכם [...] דרי הביא את ההסכם כמו שהוא ואני חתמתי עליו. לא היה סיכום שנשלם לו 600 דולר ליחידת דיור... זה שכתוב בהסכם שישולם 600 דולר ליחידה לא כל כך רלוונטי למקרה הזה. מה שרלוונטי הוא הסך הכליי (ת/206, עמ' 5). 925. התנהלות כספית דומה ניתן למצוא גם מול שמעון גוזלן, כאשר התמורה משולמת במעמד החתימה על החוזה: "יש: גם לפי הסכם זה קיבלת את הכסף (מגוזלן) בעת החתימה על ההסכם, מה תגובתך? ת: יכול להיות שסגרתי איתם לפני כן, ובמועד התשלום חתמנו על ההסכם, כי כולם באותו תאריך כמעט. יכול שסיכמנו קודם בתקיעת כף וההחלטות היו הרבה לפני כן והחוזה היה בעת התשלום" (ת/239, עמ' 16). 96 סיכום ביניים ביחס להסכמים הכתובים: טענת ההגנה כי ההסכמים הכתובים תומכים בכך שההתקשרות בין הצדדים לא נגעה בהגדלת זכויות הבנייה, דינה להידחות. אדרבה, שורה של נתונים מלמדים כי חוזים אלו, הורתם בדיעבד, ולצורך הכשרת השרץ. התשלום בסך 453,055 ₪ מחברת פרימק לקדמת עדן: 927. "קדמת עדן" היא חברה בבעלותה של זיוה כהן, היזמית עמה נקשר נאשם 2 כאמור באישום הרביעי. 98. חברת "פרימק ישילמה לחברת "קדמת עדן"י סך של 453,055 ₪ בהסתמך על חשבונית מס' 1385 מיום 10.9.07 עליה רשום "עבור ייזום, יעוץ וליווי בפרויקט רובע ט"ז אשדוד, מגרש 12/16". סכום זה לטענת המאשימה, מהווה חלק מהשוחד ששולם לנאשם 2 (ר' סעיף 20 לאישום החמישי). הנאשם 2 מכחיש קבלת כספים אלו. 99. לכאורה מי שיכול לשפוך אור על נסיבות מתן השיק הוא גלעד פרימק. בפועל, נוכח הסכם השותפות, אישור התשלום והעברתם של השיקים שנחתמו בלנקוי על ידי פרימק נעשה על ידי חברת האחים ישראל (ראה ת/206, עמ' 2). 930 יואל ישראל, שולל מכל וכל קשר עסקי כזה או אחר עם "קדמת עדן" או נאשמת 6: "... לא היה לנו שום קשר עסקי. בקושי הכרתי אותה[...]זו הפעם הראשונה שאני שומע שזה שם החברה שלה. אני אפילו לא ידעתי. ממש לא היה קשר עסקי עם חברת קדמת עדן. ממש כלום. נקודה. אפס. ...אף אחד לא מכיר אותה מהחברה שלנו.." (ת/6, עמ' 3). 931 בהודעה מיום 2.6.16 יואל ישראל מציין במפורש שמדובר בכספים שהועברו לנאשם 2 כחלק מההסכם שנחתם ביניהם: "הוא [יצחק דרי] נכנס אחרי שזכינו במכרז, באה הצעה מצדו וקיבלנו. החשבונית יצאה עבורו, לבקשתו לחברת קדמת עדן, בהתחלה הייתה לו חברה אחרת 197 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' בשם כדגל אם אני לא טועה ואז ביקש להחליף את המוטב לתשלום לחברה אחרת, אמרתי לו אם יש חשבונית מסודרת, ניכוי במקור מסודר והכל מסודר אין מניעה" (ת/4, עמ' 3). ובהמשך: "בא השותף שלנו [משה חכם] אמר שהוא יצחק דרי רוצה להחליף. אמרתי שאם הכל כשיר, חשבונית מסודרת, ניכוי במקור מסודר, לא אכפת לי", (ת/4, עמ' 3). 932. גם משה חכם אישר את העובדה שאינה שנויה במחלוקת, לפיה חברת קדמת עדן בבעלותה של זיוה כהן לא הייתה קשורה בשום דרך לפרויקט ברובע ט"ז. הוא לא הכיר את החברה וכך גם לא את בעליה. לדבריו, קיבל אישור מהמשרדים בירושלים לשלם את החשבונית של "קדמת עדן" וכך עשה. 933. משה חכם אישר בנוסף כי את מספר הטלפון המופיע בחלקה העליון של החשבונית, הוא עצמו כתב שלדבריו: " יכול להיות שהייתי בזמנו צריך את הטלפון הזה בשביל לדעת למי להעביר. יכול להיות שזה טלפון של מישהו, אין לי מושג [...] בדיעבד אחרי שקראתי את הכל אז אני מבין שזה יצחק דריי (עמוד 341 לפרו' מיום 6.3.19). בעוד שזיוה כהן וקדמת עדן ייזרים מושלמים" לפרימק ויואל ישראל, לנאשם 2 קשרים עסקיים ענפים עם זיוה כהן. 934. מעבר לעדויות ישירות אלו של יואל ישראל ומשה חכם להן בית משפט רוחש אמון, ניתן ללמוד כי מדובר בכספים שיועדו לנאשם 2 גם נסיבתית. 935. אין חולק כי ההסכם בין פרימק לנאשם 2 כלל גם את מגרש 16. החשבונית מתאריך 13.2.06 (ת/181) הוצאה על-פי הכתוב בה עבור מגרש 12 בלבד. בהיעדר ראיות להעברת כספים נוספת מחברת פרימק לייכדגליי, או חבות אחרת שנוצרה בין השניים או אז כספים אלו נועדו עבור מגרש .16 936. זאת ועוד, בעוד שנערכו על ידי נאשם 2 שני הסכמים מול חברת "פרימקיי. רק ההסכם שמתייחס למגרש 12 חתום על ידי שני הצדדים. העברת הכספים לנאשם 2 באמצעות חשבונית של ייקדמת עדן" מסבירה גם מדוע לא נחתם בסופו של דבר ההסכם הנוסף המתייחס למגרש 16 שהרי בכך יש להוות אסמכתא כתובה על הכספים הנוספים שאמור היה הנאשם 2 לקבל, וקיבל. ללא הסכם חתום וללא חשבונית, מבחינה פורמלית לא ניתן יהיה לייחס לו את קבלת הכספים הללו (או כך לפחות סבר הנאשם 2). 937. עוד מבחינה נסיבתית יש לתת הדעת לכך שבמקביל לתשלום הכספים לייקדמת עדן" בתאריכי פירעון 24.9.07, 15.10.07, 31.10.07,, שולמו לכד גל שיקים של חברת האחים ישראל בזמני הפירעון הבאים: 17.9.07, 15.10.07, 15.11.07. סמיכות זמנים זו מעידה על הסכמה מחייבת דומה שנכרתה בין הצדדים. כאן המקום לשוב ולהזכיר כי לפי דבריו של פרימק סבב התשלומים השני היה בזיקה להחלטת הוועדה המחוזית. 198 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 938. אחרון אך לא לפי סדר חשיבות: אין צורך להזדקק לפרשנויות של המעורבים שכן מתוך הכתוב על החשבונית עולה בבירור עבור מה היא הוצאה ולאיזו מטרה: יעבור יזום, יעוץ וליווי בפרויקט ברובע ט"ז אשדוד מגרש 12/16יי. לא עלה בידי נאשם 2 לסתור אף לא במעט את הכתוב בחשבונית כמו גם את יתר הראיות המלמדות בבירור כי הסך של 453,055 ₪ אינו אלא המתת שקיבל עבור מגרש 16. 939. אשר לטענה לפיה מדובר בכספים עבור דמי תיווך המגיעים לחברת "קדמת עדן", הרי שמדובר בטענה כבושה, משוללת כל יסוד, נטולת כל היגיון ותימוכין. 90 טענה זו נשללה לחלוטין על ידי יואל ישראל, כאשר בהתייחסו לתוכן המכתב ענה, ובצדק: יימה זה הדבר הזה בכלל? לא היו דברים מעולם. מעולם לא היו הדברים, אנחנו צריכים אותם? אנחנו אלופי המכרזים. אנחנו צריכים אותם במכרז של מנהל מקרקעי ישראל? יש לי אח שאלוף במכרזים וזכינו בהרבה מכרזים במנהל. כך שאין צורך בתיווך מנהל. תיווך לאף אחד לא היה לשום גורם. זה מינהל... לא עולה על הדעת שאנחנו צריכים מתווכים למכרזי מנהל שמפרסמים אצלנו במשרד יום יום... ." (ת/4, עמ' 2). 941. זיוה כהן העידה כי סבורה הייתה שמדובר בכספי תיווך בשל מעורבות מוקדמת של הבן שלה בפרויקט. גרסה זו בלתי מסתברת בעליל. בהקשר לכך, יש לתת את הדעת לכך שבחקירתה במשטרה לא ידעה לומר דבר וחצי דבר לגבי התיווך האמור, בין אם הדברים נאמרים ביחס לפרימק או יואל ישראל : , "אני יכולה לבדוק את זה בתיקים שלי במשרד. הקבלה לא מזכירה לי כלום... אני לא בניתי בט"ז. אני בניתי ברובע אחר... לא זוכרת. מה? דרעי קשור לזה? אני לא זוכרת שדרעי מסוגל לדברים כאלה, להוציא כסף כזה... אני לא ראיתי את הפרימק הזה אף פעם. אני לא זוכרת על מה קיבלתי את הכסף... אני לא עשיתי עסקה עם האחים ישראל, אני לא יודעת למה הכסף הגיע לדרעי, אם היה לו כזה כסף למה הוא לא שילם למבוא אשדוד" (ת/218, עמ' 30-31). 92 בהסבירה את השכחה שאחזה בה בחקירה, ניסתה זיוה כהן להציג מצג לפיו מדובר בסכום זניח ביחס להיקף הפעילות העסקית שלה. בנפרד מכך ש 400,000 ₪ אינם סכום זניח כמעט לפי כל קנה מידה, העובדה שאדם הנו עתיר ממון אינה מלמדת בהכרח כי הוא אינו נותן את תשומת לבו לכספים המתנהלים בחשבונו, ואולי המסקנה המתבקשת צריכה דווקא להיות הפוכה. 9B. למקרא הודעתה של זיוה כהן, נוצר רושם שזו מתעדת ורושמת ביומנה כמעט כל משימה וכל פעולה, לרבות תנועות כספים כאלו ואחרות. זיוה כהן, בדומה לקבלנים אחרים שנחקרו בתיק ובדומה לנאשם 2, משנה את היחס שלה לכספים בהתאם לראיות שמוטחות בפניה. כך לעיתים 199 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' עשרות אלפי שקלים יכולים להוות בסיס להתחשבנות מדוקדקת בינה ובין שותפיה העסקיים ובהינף יד, מתייחסים לכאורה בזלזול למאות אלפי שקלים, נוכח היקף העסקים שבבעלותם. 94. יש לתת את הדעת לכך שגם בהתאם לגרסתה הכבושה של זיוה, אותה בית המשפט דוחה, יש כדי להפליל את הנאשם 2 "יצחק הביא את השיק הזה אמר הנה סידרתי לכם, תקבלו את השיק הזה, תוציאו חשבונית. הוצאנו חשבונית בצורה מסודרת, שילמנו את מס של זה ונגמר" (עמוד 394 לפרו' מיום 27.3.19). 945. לא בלי קשר, זיוה כהן הודתה והורשעה בעבירה של סיוע להפרת אמונים. סעיף 6 לכתב האישום המתוקן, שבו הודתה, מציין במפורש כי זיוה כהן הסכימה להוצאת חשבונית של חברת ייקדמת עדן" לייפרימקיי וש-"קדמת עדן" תקבל את הכספים עבור הנאשם 2. זיוה כהן הייתה מלאה טענות, מלוא הסל, כלפי ההסדר הטיעון שנערך עמה, אולם מעולם לא ביקשה לבטלו או לחזור בה מהודאתה. 96 הסבריו של הנאשם 2 במשטרה ובבית המשפט להעברת הכספים מחברת פרימק לקדמת עדן ולתוכן החשבונית היו רחוקים מלשכנע: "לא זוכר מה זה היה על סמך מה עשינו את זה. זה היה ב- 2007, לא זוכר" (ת/250, עמ' 13). לנאשם 2 לא היה הסבר מדוע ההסכם החתום מיום 5.2.06 מתייחס רק למגרש 16, ולדבריו אינו זוכר האם היה חוזה נוסף הנוגע לגבי המגרש. 947. הנאשם העריך בחקירתו כי התשלום הכולל שקיבל עבור רובע ט"ז היה בין 3 מיליון ל 2.5 מיליון. (ת/273א עמי 69).שניים וחצי מיליון אינם אלא הסכום אותו הנאשם 2 מאשר שקיבל יחד עם התשלום ייהחסרי' של פרימק לחברת "קדמת עדן". 98. רק בחקירתו האחרונה של הנאשם 2 במשטרה מיום 2.6.16 זה לראשונה נותן הסבר אשר למעשה אינו אלא הסבר שניתן לו מפי עורך דינו. הדברים מובאים בשם אומרם: "העו"ד שלי, פרופ' רון שפירא, שהוא חבר שלי, שנשאלתי אז אני לא זוכר מה עניתי. כבר העוייד שלי הסביר לי שזה תיווך שקדמת עדן קיבלה מהאחים ישראל. אם לא הייתי מראה לי את זה והעו"ד שלי לא היה אומר לי בכלל לא הייתי יודע מה... אני חושב שהמכתב הזה מתייחס בדיוק למה שהעו"ד אמר" (ת/251, עמ' 2). 949 כשזו תשובתו של הנאשם 2, אין פליאה שלא יכול היה לפרט דבר וחצי דבר מעבר לאותו הסבר שקיבל מפי עורך דינו: "אני לא זוכר את הסיטואציה... ייתכן שנתנה לי זיוה את המסמכים וייתכן שלא... אני יכול להגיד שאני לא זוכר בכלל... במסמך זה אין ולו מילה על כסף שעבר ליצחק דרי". (ת/251, עמ' 3). ובהמשך: "ייתכן והייתי דוור ... יכול להיות שזיוה ביקשה ממני שאעביר את המסמכים". "ש: מה היה שם במכרז הנסיבות שסביב לו? ת: אני לא זוכר תשאל את מאיר כהן". (ת/251, עמ' 4). 200 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 950. נגזרת מהכחשתו של הנאשם 2 כי הכספים שהועברו לייקדמת עדן" הם כספים ששולמו לו בעקיפין בגין חלקו ברובע ט"ז, היה עליו להסביר מדוע, אם כן, לא שולמו לו כספים בגין מגרש "16" בבעלות פרימק שהרי אין כל היגיון בעריכת הסכם לקידום רק מחצית מהפרויקט. מנגד, זה נדרש להסביר מדוע יואל ישראל שילם לו על פי החוזה כמיליון ₪ בעוד שפרימק שילם לו רק כמחצית הסכום. 951 לא ניתנה מצדו של נאשם 2 כל תשובה של ממש לאמור למעט אמירות סתמיות: " לא זוכר, אולי שילמו את הכל, אני לא יודע..." (עמ' 694 לפרו' מיום 14.1.20); "והשלב השני, אולי הוא לא רצה לשלם ? אולי רבתי איתו?" (עמ' 705 לפרוי מיום 14.1.20). 952. מיותר לציין כי דרכו של הנאשם 2 להוכיח טענתו כי מדובר בדמי תיווך הייתה קלה ביותר וזאת באמצעות זימונו של מאיר כהן (בנה של זיוה כהן החתום על המכתב), כעד הגנה. משלא עשה כן או אז פועלת חובתו של נאשם 2 החזקה לפיה היה בעדותו של כהן לפעול לחובתו. 953. לא בלי קשר, כמפורט באישום הרביעי, הנאשם 2 שאף עד מאוד לגייס את הכסף עבור האופציה שניתנה לו שנים קודם לכן להיכנס כשותף ביימבוא אשדודי. לחברתו ייכדגלי נכנס כסף רב, ולא חוקי, בפרק זמן קצר. מכאן קצרה הדרך לתת הלוואה של 950,000 ₪ ליייחד הבונים" (אישום 7) וכן 453,000 ₪ לזיוה כהן על מנת לממש האופציה. 954. אמור מעתה, הנאשם 2 קיבל מחברת "פרימק"י סך של 509,550 ₪ שהועברו לחברת "כד-גליי ובנוסף, סך של 453,055 ₪, שהועברו לנאשם 2 באמצעות חשבונית של חברת "קדמת עדן". בסך הכל קיבל הנאשם 2 מחברת "פרימק" 962,605 ₪. השתתפותו של נאשם 2 בישיבת ועדת המשנה מיום 9.11.05: 955. בכתב האישום נטען כי בדיון שבו התקבלה ההחלטה עקרונית על הגדלת מספר יחידות הדיור, הנאשם 2 לא השתתף. על פי הפרוטוקול, הישיבה התחילה בשעה 16:00 וכמפורט בעמוד הראשון הנאשם 2 הגיע בשעה 16:25. 956. רכזת וועדת המשנה, הגב' דיתה וויל העידה כי הפרוטוקולים נערכים באופן כרונולוגי בהתאם לסדר בו נדונות הבקשות בפועל. לאחר קבלתם של מלוא הפרוטוקולים החתומים המקוריים עולה כי הדיון בנושא הגדלת הזכויות ברובע ט"ז היה האחרון באותה ישיבה. לאור האמור הודיע התובע כי בכוונתו לבקש לתקן את כתב האישום ואולם בסופם של דברים, חזר בו מבקשה זו (ראה בעניין זה עמ' 621 ואילך לפרו' מיום 19.1.20). 957. בין כך ובין כך, הראיות מלמדות באופן נסיבתי, כי הנאשם 2 השתתף בדיון שנגע לרובע ט"ז. הדברים אמורים נוכח קביעתי בנוגע להיות הפרוטוקולים תעודה ציבורית, יחד עם רצף הדיונים 201 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' ומספר הבקשות שנדונו, טרם התקבלה החלטה בנוגע לרובע ט"ז (סהייכ 22 נושאים לדיון). אין כל אפשרות כי כל אלו הסתיימו בעשרים וחמש דקות מהן נעדר הנאשם 2 בתחילת הישיבה. 958. גם הנאשם 2, בחלק מאמירותיו, לא פוסל את האפשרות שהשתתף בישיבה זו כשלדבריו הנקודה שממנה בוודאות נמנע מליטול חלק בהצבעות בקשר לרובע ט"ז קשורה למועד החתימה בפועל על ההסכם (שכידוע נערך בדיעבד): יכול להיות שהשתתפתי באיזה הצבעה מקדמית כשהתחלנו בעירייה לדבר על ט"ז אבל ברגע שחתמתי הסכם עם הקבלנים לא השתתפתי בדיונים, באף דיוויי (ת/237, עמ' 13); "יכול להיות שהשתתפתי, יכול מאוד להיות, אני לא זוכר... הזאת, דווקא יכול להיות שהשתתפתי, אני לא זוכר, אלפיים וחמש, מתי היו הבחירות? אלפיים ו... יכול להיותיי (ת/237(ב), עמ' 25). גם בבית המשפט, לא פסל את האפשרות כי השתתף בישיבה: "אני אבדוק אם אכן השתתפתי או לא, הרי זה פרוטוקול, לא זוכר אם הייתי או לא..." (עמ' 625 לפרו' מיום 1.1.20). 959. הואיל והמאשימה לא ביקשה לתקן את כתב האישום, נתון זה לא יילקח בחשבון במסגרת גזר הדין. 90. ויודגש כי אף אם הנאשם 2 לא פעל בפועל בשום דרך להגדלת זכויות הבנייה, ואין זאת קביעת בית המשפט, אין בכך כדי לשלול את התקיימות עבירת השוחד. די בכך שהמתת ניתנת לעובד הציבור בעד פעולה הקשורה בתפקידו, אף אם היה אמור לעשות את תפקידו זה ללא קשר למתת, ואף אם לא פעל כלל לטובת נותן השוחד. השתתפות הנאשם 2 בישיבת וועדת המשנה מיום 21.12.05 61. במועד האמור, נדונו הבקשות של ייהאחים ישראליי ויישיא רפאלי להגדלת מספר יחידות הדיור בהליך של הקלה, היינו הגדלת מספר יחידות הדיור בדרך של הקטנת הגודל הממוצע של הדירות מבלי לחרוג מהסך הכולל של זכויות הבנייה. על מנת לאפשר זאת, יש לבצע הפרדה בין ייבנייה רוויהיי לייבנייה נמוכה". בנוסף, נדונה סוגיה עקרונית בעלת משמעויות כלכליות נכבדות: האם יש לחייב את היזמים, כתנאי לתוספת יחידות הדיור, בהשגת יחידות אוויר מייהרובע המיוחדיי, מכל יימאגר מוכריי או על ידי תשלום היטל השבחה. 92. הנאשם 2 השתתף בישיבה זו. עובדה זו נלמדת מתוך כך שדבריו נרשמו לפרוטוקול. אשר על כן, בשונה מהדיון שנערך ביום 9.11.05 (כמו דיונים אחרים שבהם שמו מופיע כמי שהשתתף, אולם דבריו לא נרשמו) הנאשם 2 לא יכול לטעון לבלבול, חוסר תשומת לב או שאר טרוניות שידע להפנות כלפי דיתה ואחרים, זולת עצמו. 93. השתתפותו של הנאשם 2 בכל הנוגע להליך ההקלה וההצבעה בוועדה, גם אם אין בה משום הגדלת זכויות, פסולה ונגועה בניגוד עניינים חריף. כפי שפורט לעיל, גם הליך של הקלה יש בו משום 202 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' ייהטבהיי משמעותית לקבלנים אשר יכולים להתחיל בבנייה באופן מהיר (של בניין אחד לפחות) מבלי להמתין לוועדה המחוזית, לצד היתרונות הכלכליים הגלומים בהגדלת מספר הדירות שעומדות למכירה. הבקשה הזהה של כל היזמים שזכו במכרז לפעול באופן דומה, מעידה על היתרונות הרבים הגלומים בקבלתה. 64. בנפרד מקבלת ההקלה, בסוגיה העקרונית שעניינה קיזוז יחידות אוויר כתנאי להגדלת מספר היחידות, הנאשם 2 ביחד עם הנאשם 1, הובילו הצבעה שיש בה משום סטייה ברורה מן השורה, בניגוד לעמדת הגורמים המקצועיים 5. מהנדס העיר, מגדמן, המליץ על תוספת יחידות הדיור בהליך של הקלה, אולם התנה את הדבר בקיום התנאים שקבעה וועדת המשנה בהחלטתה מיום 9.11.05, קרי "קיזוז יחידות דיור ממאגר התחייבות העירייה לרובע המיוחד". על עמדה זו חזר גם בסופו של הדיון ביום 21.12.05 : "ייש לאפשר תוספת יחידות ברובע ט"ז רק מהמאגר המיוחד... אין לנו עניין להוסיף יחידות ברובע טייז ללא אפשרות ליישם את התחייבות העירייה לדילול יחידות הדיור מהרובע המיוחד" (עוד ר' עמוד 362 לפרו' מיום 9.11.18). 6 יושב ראש הוועדה, וראש העיר צילקר, בדומה למהנדס העיר, עמד על כך שכל תוספת תעשה בתנאי של הוכחת העברה ממאגר: "כל החלטה היא על חשבון מאגר שקיים, והיזמים יצטרכו להוכיח העברה ממאגרי. 67. חבר הוועדה, אריה ללוש, ביקש הבהרות לגבי עצם קיומו של מאגר ביירובע המיוחד נוכח כך שלדבריו "מעולם לא היו יחידות דיור ברובע המיוחד והמליץ כי תנאי לקבלת הבקשה יהיה העברת יחידות דיור ממאגר מוכר. בעקבות דבריו של חבר הוועדה ללוש, ראש העיר ראה לנכון להמתין עם ההחלטה על מנת שמנהל מקרקעי ישראל יבהיר את המצב בנוגע לרובע המיוחד. מהנדס העיר שב וטען ש"הגופים הירוקים" לא יסכימו לתוספת יחידות דיור ברובע ט"ז ללא דילול יחידות המאגר "ברובע המיוחד". 8. היועץ המשפטי של הוועדה, עוייד ניסים לוי, ציין כי בהעדר הוכחת יחידות דיור ברובע המיוחד, ניתן לחלופין לאשר את הגדלת יחידות הדיור או על ידי העברת יחידות ממאגר מוכר אחר או על ידי היטל השבחה מוסכם. בבית המשפט העיד כי מדיניות הוועדה באותה העת הייתה לנסות ולדלל את המאגרים (עמ' 343 לפרו' מיום 9.10.18). 9. והנה, חרף עמדת מהנדס העיר, וחרף עמדת יושב ראש הוועדה, כמו גם עמדת חבר הוועדה אריה ללוש, היו אלו הנאשמים 1 ו-2 שהובילו החלטה ולפיה על מנת שלא לעכב את היזמים "... הם יפקידו ערבות להעברת יחידות הדיור. במידה ולא יהיה מאגר יחידות דיור ברובע המיוחד, נוכל לחלט את הערבותי (הצעת הנאשם 1); "ילקבל מהיזמים ערבות ולהעבירה למ.מ.י תמורה יחידת 203 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' דיור. במידה ולא נסתדר עם מ.מ.י לא נאשר התוכנית" (הצעת הנאשם 2); "בתנאי הסכמת הגופים הירוקים, קבלת הסכמת מ.מ.י וחברת קי.ב.ע לקיזוז יחידות דיור מכל מאגר מוכר או תמורת ערבות בנקאית על סך 16,000 $ לכל יחידת דיור" (החלטת הוועדה שהתקבלה). 90. יודגש כי בפועל, על פי המתווה שהובילו הנאשמים, אין חובה על היזמים להוכיח קיומו או העדרו של מאגר ברובע המיוחד (או בכלל) על מנת לפנות להליך השיורי של ערבות מוסכמת. אלו שני מסלולים מקבילים כאשר היזם יכול מראש לבחור לשלם 16,000 $ ולחסוך ממנו לא רק עלויות כספיות גבוהות יותר, אלא גם את המויימ מול בעלי המאגר השונים והזמן הכרוך בכך. 971. החלטה זו יש בה משום הטבה כספית משמעותית ליזמים. עצם קבלתה חוסכת זמן רב שהיה נדרש לבירור השאלה האם בכלל קיים מאגר ביירובע המיוחד", כמו גם הזמן שהיה נדרש באיתורם של יחידות דיור במאגרים מוכרים אחרים ברחבי העיר. בנוסף, השגת יחידות אוויר מחייבת (לפחות לשיטתו של נאשם 1) גם תשלום דמי תיווך ומושפעת מהיצע והביקוש. "זמן שווה כסף" וכאשר מדובר בפרויקט עצום, הוא שווה הרבה כסף. 92. ב"כ המאשימה במסגרת סיכומיו (סעיף 1106) הצביע על החישוב ולפיו ההשבחה במקרה הנדון הייתה צריכה לעמוד על לפחות 20,000 $. ההגנה מצדה, חולקת על תחשיב זה. ואולם היה זה נאשם 2 במענה לשאלת בא כוחו האם יש בהצעתו משום הטבה ליזמים שהבהיר: "בוודאי שהיא מטיבה עם היזמים, היא מטיבה איתם בהרבה, הוא מרוויח..." (עמוד 638 לפרוי מיום 1.1.20). בדומה, הנאשם 1 היה זה שציין במשטרה וחזר על כך בבית המשפט כי שוויה של יחידת אוויר באותה העת נע בין 20,000-22,000 $ (ור' למשל עמוד 567 לפרוי מיום 3.12.19). 973. המציאות לימדה כי יש במתווה שהובילו הנאשמים משום הטבה כספית משמעותית שכן כל היזמים בפרויקט, ללא יוצא מן הכלל, בחרו בהפקת ערבות כספית בגובה 16,000 $ עבור כל יחידת דיור נוספת, חלף השגת יחידת אוויר ממאגר מוכר. מטבע הדברים במידה ושוויה של יחידת אוויר היה נמוך מגובה ההפקדה, שום יזם לא היה מתנדב להוציא כספים מיותרים. 974. ניסיונו של נאשם 2 להקטין מחשיבות השתתפותו בישיבה זו כמו גם מההחלטות שהתקבלו בה נועד לכישלון: "היתה ישיבה אחרת שבמקרה השתתפתי בה, הגעתי באיחור, ביקשתי להיכנס, נכנסתי, בישיבה זו דנו בשני עניינים, אני לא יודע אם הם, אני לא יכול לקרוא להם מועטים, שני עניינים שקיימים בכל התוכניות להשבחה, סכום ההשבחה והדבר השני זה מאגר מאיפה מביאים את ה..." (עמוד 640 לפרו' מיום 1.1.20). 975. הנאשם 2 ככל הנראה הבין כי גם ניסוחים פתלתלים לא יהא בהם להפחית מחשיבות ההחלטות שהובילו הוא ונאשם 1 בישיבה זו, ועל כן, ניסה בדוחק לשכנע כי בעצם הוא נקשר על היזמים רק לאחר ישיבה זו. מעבר לכך שקבלת גרסה כבושה זו מביא לכך שהנאשם נקשר לכאורה עם 204 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' היזמים כשבועיים וחצי בלבד לפני שחתם על ההסכם הכתוב וכבר קיבל מחצית מהסכום, הסבריו של הנאשם בנוגע למועד ההתקשרות היו מגומגמים, מבולבלים וחסרי כל היגיון: "הישיבה השנייה שאמרתי לכם... היו לי דיבורים עם הקבלנים, כלומר היו התרחשויות שאני הולך לסגור איתם, אבל לא סגרתי איתם, לא חתמתי איתם הסכם... תמיד יכולים להתנער עד ש.... אני עדיין לא הייתי בטוח אפילו שאני אקבל את זה, התפללתי ש... לא, לא דיברנו על סכומים" (עמוד 641 לפרו' מיום 1.1.20) . 96. הנה לפי דבריו של הנאשם 2 בבית המשפט לאחר הסיכום הראשוני ועד לחתימה על החוזה, קיימים גוונים של מחויבותיי החל יימדיבורים" בואכה התרחשויותיי וכלה בייתפילותיי שבכל אותה עת הוא רואה עצמו חופשי לדון ולהצביע בעד קבלת בקשות של אותם יזמים. גרסת נאשם 2 במשטרה בנוגע למטרת ההתקשרות: 977 גרסת ההגנה כפי שהתייצבה במהלך העדות בבית המשפט, הייתה כי מטרת ההתקשרות בין הנאשם 2 לבין היזמים הייתה קשורה בעיקרה לסיוע בזירוז התכניות והוצאת היתרי הבניה. הנאשם 2 לא סייע בהגדלת מספר יחידות הדיור (שכן הדבר הוחלט עוד בטרם הצדדים נקשרו בתמיכת ויוזמת ראש העיר צבי צילקר). 98. כפי שיפורט להלן, גרסה זו הנה גרסה כבושה, חלקית, שעומדת בסתירה חזיתית לדברים אותם מסר הנאשם 2 במשטרה. הלכה למעשה, על פני מספר הודעות, הנאשם 2 מודה כי היזמים נקשרו עמו על מנת להגדיל את מספר יחידות הדיור שאושרו להם על פי התבייע המקורית. נוסף לכך, אישר הנאשם 2 כי כל ההסכמים שערך מול היזמים היו מותנים בהצלחה, היינו הגדלת יחידות הדיור, ולא זו בלבד, התשלום שקיבל נעשה בהלימה עם קידום הגדלת הזכויות, תחילה בקבלת המלצת הוועדה המקומית ובהמשך באישור הוועדה המחוזית. גם אם ראה הנאשם 2 לציין כי זירז את התכניות בעירייה ופנה לגורמי רישוי (דבר הפסול בפני עצמו), אין בכך כדי לגרוע מהודאתו בדבר תכלית הכספים שקיבל בזיקה לתפקידו הציבורי. 979 בחקירתו הראשונה של הנאשם 2, מיום 19.3.12 (ת/237), הנאשם 2 דיבר בתחילה באופן כללי על מהות הייעוץ אותו נתן וכדוגמה ראשונה מציין: "בעיקרון מגיע יזם שקנה שטח, הולך לאדריכל, מנסים להתלבט, איך הוא משביח את הקרקע שלו... מגיע אלי היזם...ושואל אם אני יכול לעזור. אני רואה את התכנית שלו אני חושב ורואה מה אני יכול להציע מהניסיון שלי..." (ת/237, עמ' .(4 ובהמשך: "נתתי לכל קבלן דרך, איך יוכל לזרז את התכניות שלו איך יוכל להשביח את המקרקעין שלו, בהתאם לחוקיי (שם, עמ' 10). 205 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 80. עוד ציין הנאשם 2 כי ההסכמים עם הקבלנים היו מותנים בהצלחת הייעוץ, וכי במידה ולא היה מצליח לספק את מה שהתחייב לגביו, לא היה אמור לקבל שום תמורה. מכאן גם יחזור במספר הזדמנויות על האינטרס הברור שלו בהצלחת הייעוץ. 981. באופן ספציפי, הנאשם 2 ציין כי ייעץ ליזמים ברובע ט"ז גם בנושאי הגדלת הזכויות שלהם במקרקעין: "אני ייעצתי לאחים ישראל, לשיא רפאל ולפרימק, שהם יקבלו את השטח, כמה כל אחד יגיש בקשה להגדלת יחידות דיור בהתאם לתכנון ובתנאי שלא יעברו את 20% שבס, עד שבס...לשאלתך על מה שילמו לך אם ייעצת להם לפי שבס, אני משיב כי הקבלנים יודעים שאשדוד נמנעת מלאשר שבס אוטומטית, אמרתי להם, שלא יתקרבו לשבס, שיבקשו 14%- 15% לפי התכנון של הבניין" (שם, עמ' 13). 92. האמירה של נאשם 2 לפיה ייעץ ליזמים שיבקשו עד 15% תוספת ושלא יתקרבו לשבייס, בהכרח מובילה למסקנה ברורה לפיה ההתקשרות ביניהם, נעשתה לפני ה- 9.11.05 שכן אם כבר התקבלה החלטה העקרונית בוועדת המשנה, מה יש לנאשם 2 לייעץ ליזמים ביחס להגדלת זכויות הבנייה ובפרט מה יש לו להזהירם מפני בקשה מעבר ל- 15% כאשר כבר יש החלטה סדורה וחד משמעית בנושא. 93. בהודעתו השנייה שנגבתה יום למחרת, 20.3.12 (ת/238), הדברים מוצאים ביטוי ברור ומוחשי יותר: "התשלום היה בהצלחה של מה שלקחתי על אחריותי לבצע" (שם, עמ' 3). 984. בהתייחסו ליואל ישראל הנאשם 2 פירט: "אמרתי לו, אבל תכינו תכנית כדי שנוכל להתקדם, אני לא יכול להגיד לכם עכשיו כן עד שנראה את התכנית, כי יש חלק שאתם רוצים במקומית, חלק גדול במחוזית..." (ת/238(א), חלק ראשון - עמ' 18). 5. נאשם 2 אף ראה לציין כי נושא הגדלת הזכויות היה הדבר הראשון שנדון ביניהם: "...בהתחלה שאלתי את יואל ישראל בפגישה הראשונה או אחריה מה הוא מצפה. יואל אמר לי שהוא כמו כל קבלן רוצה 20% שבס. אני אמרתי לו שבאשדוד אין 20%, אמר לי שהוא יודע ושאל בכל זאת מה הוא יכול להשיג בוועדה המקומית כהמלצה. סיכמנו את מה שדובר, אמרתי שיביא תכנית, שנראה איך הוא יכול להעמיד את הבניינים בשטח ולפי זה להמליץ על הוספת יחידות, שחלק מאושר במקומית ועל חלק ילך למחוזית, כולם בערך זה אותו הליך" (ת/238, עמ' 32). 6. אמרתו של נאשם 2 ביחס לכך שיואל ישראל שאל מה יוכל לקבל כהמלצה של הוועדה המקומית, בהכרח מקבעת את הסיכום ביניהם לפני ה- 9.11.05 שאז התקבלה ההמלצה של הוועדה המקומית. 206 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 87. ביחס לגוזלן מסר: "הוא אמר שאנשים המליצו עלי, אבל לא אמר מי ואם אני יכול לעזור לו בקבלת 20% שבס. אמרתי לו, שאין 20% ואז הוא אמר שיש לו אדריכל מעולה מתל אביב והוא יכול להציע רעיונות יפים...נפגשתי איתו (האדריכל)...אמרתי לו שיש להם בעיה, כי זה דורש הרבה עבודה במחוזית כי זה גם גובה וגם תוספת. אחרי שקיבלו המלצה במקומית, הלכו למחוזית ושם כבר טיפלו בהם" (שם). 98. ובמענה לשאלה ישירה: ,, "ש: אם אני אקרא ליואל/משה חכם, לגלעד פרימק ולשמעון גוזלן ואשאל אותם על מה הם שילמו לך מה יגידו לי? ת: יגידו לי שא' שאני הצעתי להם איך להגיש את התכניות, איך הם יכולים להשביח את הקרקע שלהם, איך הוועדה מתנהלת, שקבעתי להם פגישה עם מהנדס העיר..." (שם, עמ' 34–35). 89. בהמשכה של החקירה, הנאשם 2 מבהיר כי התשלום שקיבל ניתן בגין תוספת היחידות: יש: לא אני אומר כמה כסף אפשר לקבל על מה שעשית? ת: סגרתי איתם על יחידה...כמה אני מקבל עבור כל יחידה שמקבלים תוספת מעבר למה שהיה להם בתב"ע...על כל תוספת על כל יחידה ש: כמה כסף? ת: לא זוכר, כתוב בהסכם אחד עשיתי איתו ככה אחד עשיתי איתו ככה, כל אחד משהו אחר...כל אחד, זה לא היה מחיר קבוע לכל אחד כי הסתכלתי גם מי הלך למחוזית הרבה, מי הלך פחות למחוזית" (ת/237(ב), עמ' 47). 90. הנאשם 2 מסביר בעצמו כי התשלומים שקיבל היו בזיקה לאישורים של הוועדה המקומית והמחוזית: "כל זמן שהוועדה המחוזית לא אישרה, לא יכול לגבות מהם את הכסף. לשאלתך, אבל קיבלתי כסף לפני, אני משיב שמה שלא היה צריך וועדה מחוזית ואושר במקומית וכל הליווי מסביב קיבלתי את הכסף, ולאחר שאישרה המחוזית ביקשתי את הכסף וקיבלתי את הכסף ואישור בוועדה המקומית אינו מחייב את המחוזית. ש: אם לא היו מאשרים במחוזית לא היית מקבל כסף? ת: לא. ש: ואם לא היו מאשרים במקומית לא היית מקבל את הכסף? ת: גם לא הייתי מקבל את הכסף" (ת/238, עמ' 38). 991. באמירה זו יש כדי לנקות את יירעשי הרקע"י בנוגע למהות ההתקשרות, כמו גם לטענה בדבר סיוע רב שנתן שהצדיק את המיליונים שקיבל מהיזמים. התשלום עבור נאשם 2 היה מותנה בתנאי אחד ברור: אישור תוספת יחידות הדיור בוועדה המקומית בדרך של המלצה, ובהמשך אישורה בוועדה המחוזית. 207 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 992. יודגש כי ההזדקקות לאישור הוועדה המחוזית, מלמדת כי הכוונה בהגדלת מספר יחידות הדיור בהכרח חייבה גם הגדלת זכויות הבניה, היינו לא הייתה כוונה להגדיל את מספר היחידות אך ורק בהסתמך על הקטנת שטחן, הליך הקלה, שמצוי בסמכות הוועדה המקומית (מעין שבייס במתכונתו הראשונה). הליך הקלה ננקט ברובע ט"ז ביחס לכל הקבלנים וזאת על מנת לאפשר בניה מהירה של לפחות בניין אחד בהסתמך על הזכויות הקיימות וניוד בין שני הבניינים. 93. ודוק, גם אם היזמים היו נקשרים עם הנאשם 2 על מנת שיגדיל את מספר יחידות הדיור בפרויקט מבלי לבקש כלל את הגדלת זכויות הבניה (על ידי צמצום שטחן), עדיין יש בכספים ששולמו לנאשם 2 ככאלה שניתנו בעד מילוי תפקידו. הליך הקלה או הגדלת מספר יחידות הדיור, מצוי בליבת תפקידו של הנאשם 2 כחבר וועדת המשנה או חבר במליאה והוא אינו בבחינת זכות קנויה. 94. הנאשם 2 לא רואה כל בעייתיות בכך שחלק מהסיוע שהתחייב לתת ליזמים כולל ייעוץ כיצד לפעול נגד החלטת ועדת המשנה שבה היה חבר: "אני אתן לך דוגמה, שיכול להיות שלא תאושר התכנית והם צריכים לפנות לוועדת ערר, אז אני יושב איתם, עם האדריכל שלהם, עם היועץ המשפטי שלהם, ובודקים מה עושים" (ת/238, עמ' 40). 95. גם בחקירתו השלישית מיום 21.3.12 (ת/239), הנאשם 2 מסביר כי הקשר בינו לבין גלעד פרימק והאחים ישראל נגע לתוספת יחידות הדיור, בזיקה להחלטות של הוועדה המקומית והוועדה המחוזית: ייש: האם נתת שירות כלשהו בתשלום לחברת פרימק אם כן איזה תשלום נתת? מה קיבלת בתמורה? מדוע פנו דווקא אלייך מי יצר ביניכם את הקשר? ת: נתתי להם שירות בדיוק כמו לאחים ישראל וקיבלתי תמורה בדיוק להסכם שהיה בינינו אותו טיפול ואותה מידה כמו שעזרתי לאחים ישראל. פרימק היו צריכים ללכת הרבה לוועדה המחוזית כי בנו לגובה והיו להם הרבה שינויים פנימיים..." (ת/239, עמ' 5). בהמשך : ייש: כיצד עזרת להגדיל את יחידות הדיור לפרימק? ת: הייתה החלטה, שמוסיפים כך וכך אחוזים, לפי מה שהראית לי אתמול זה היה 15%, בהתאם לבינוי שלהם יכול להיות קיבלו 14% ויכול להיות 16%" (שם, עמ' 7). : 96. לאחר שמציגים לו כי התשלומים לחברת פרימק ניתנו לאחר החלטת וועדת המשנה מיום 8.2.06, הנאשם 2 מוסר: "מה שעניתי לך אתמול אצל האחים ישראל, זו אותה תכנית ואותה החלטה לכולם קיבלתי את הכסף אחרי שניתן האישור אחרת לא הייתי מקבל את הכסף" (שם). 997. לאור גרסתו העתידית והכבושה של נאשם 2, נדגיש כבר עתה כי האישור עליו מפרט הנאשם 2 אינו היתר בניה (לכמות המקורית או לכמות המוגדלת), שכן בשלב זה, לא ניתן היה בכלל להוציאו. 208 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 98 לאחר שמציגים לנאשם 2 את גרסתו של גלעד פרימק במשטרה ולפיה הנאשם 2 פנה אליו והציע עזרה בתוספת יחידות הדיור, הנאשם 2 רואה לנכון לפרט כי בניגוד לדברי פרימק היוזמה לא הייתה שלו, אולם לא רואה לנכון לתקן או להוסיף לגבי העיקר שהוא תוספת יחידות הדיור: "ישי: גלעד אמר לך: 'שאלתי אותו איך ביכולתו לעזור ולייעץ ויצחק הסביר לי כי ישנה דרך להגיש תכניות להגדלת והוספת יחידות דיור ויש בידיו דרכים לפעול שהתכניות יקודמו ויאושרו במהרה', מה תגובתך? ת': אמרתי לך, שאני הצעתי לו כמו שאמרתי לך לאחים ישראל שלהגיש תכניות בזמן והם יכולים להגיע פחות מ- 20% שבס ואם תהיה להם איזה בעיה שאני צריך לבקש מפקיד זה או אחר שיעזרו להם, אם התיק שלהם תקוע, אז אני אבקש, ואבדוק את הסיבות לכך" (ת/239, עמ' 11). ובדומה: "יש: גלעד פרימק נשאל האם היה תשלום לכד-גל טרם אישור התב"ע והוא השיב: 'כן. היו שלבים, אני לא זוכר את הסכומים בדיוק הייתה חלוקה, לדוגמא תשלום לאחר דיון בוועדה המקומית שממליצה על הגדלת זכויות הבניה, תשלום לאחר הוועדה המחוזית וכו'' מה תגובתך? ת: גם אני אמרתי לך את זה (שם, עמ' 12). 99. הנאשם 2 לא הכחיש כי דאג להבאתו של נאשם 1 לפגישות עם היזמים, לדבריו עמרם עשה זאת כחבר. בתוך כך, נאשם 2 כושל בלשונו בניסיונו להוכיח כי אין לו יכולת להשפיע על הוועדה המחוזית: "המחוזית? לא מאמין שעמרם כנפו הלך בשבילם לוועדה המחוזית, ולא הפעלתי אותו בוועדה המחוזית. לא הבטחתי דבר כזה, וועדה מחוזית מעולם, ואין לי קשר לוועדה המחוזית... (ת/239, עמ' 12). ומכלל יילאויי מסיקים ייהן". 1000. חקירתו הרביעית מיום 22.3.12 (ת/240) נסובה סביב פרשות אחרות, אולם גם בה חוקר מטיח בנאשם 2 כי: יידרשת מגוזלן 2,500 $ עבור כל יחידת דיור נוספת אך בסוף נסגר על 850 $יי. הנאשם אינו מתקן החוקר ועונה: "התווכחתי עם כל אחד" (ת/240, עמ' 9). "1 1001. בחקירתו השישית מיום 25.3.12 (ת/242), הנאשם 2 לא חוזר על אמירותיו המפורשות הנוגעות להוספה של יחידות דיור, אולם בצד זאת מאשר כי התחייב בפני היזמים לקדם את התבייע: ש': האם לקחת על עצמך לקדם את התב"ע? ת: בסעיף 1 רשום שאני או כל גורם מטעמי יש לנו ידע בנושא ייזום, תכנון על פי חוק התכנון והבניה הוצאות היתר בניה וכו'. אני גם הצהרתי, שאני יוכל לקדם או לבצע את האמור בסעיף 1. אני עזרתי להכין את התב"ע, מי שמכין את זה, זה האדריכליי (ת/242, עמ' 6). 102. הנאשם 2 עומת עם דבריו של חיים ורדה ולפיהם, להבנתו (של ורדה), הנאשם 2 דיבר עם אנשים, עשה לובינג ומסע שכנועים. מצופה היה שישלול הדבר מכל וכל, תוך שידגיש את ניגוד העניינים הבולט במעשים מעין אלה, אולם זה ענה באופן עמום: "חברי מועצה, אני לא מאמין שדיברתי 209 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' איתם כי כל חבר וועדה חייב להיות חבר מועצה אבל בכל מקרה גם אם דיברתי עם חבר זה או אחר, הוא לא מחויב לבצע את בקשתי, זכותו לבצע מה שהוא רוצה וככה כולם עושים שומעים אותך לפעמים והייתה לנו דוגמה בחקירה של משה בוטרשווילי שאפילו לא הגיע לוועדה לדווח לי"י (שם). 10B. החוקר אינו מסתפק בכך ושואל האם הנאשם פנה לחברי מועצה ביחס לרובע ט"ז. גם כאן חלף שלילה מוחלטת, הנאשם 2 עונה: "אני משיב שאני מדבר עם כל חברי המועצה על כל דבר ועניין, ואני לא מסתיר מהם כלום והם לא מסתירים ממני כלום, ושואלים אותי הרבה, במה אני מתעסק, ואני עונה להם...יכול להיות שאמרתי, שאני מתעסק בט"ז שניסיתי לקדם את פרויקט טייזיי (שם). 1004. החוקר מקשה ושואל האם נאשם 2 דיבר עם מי מחברי הוועדה על אופן ההצבעה שלהם. במענה, הנאשם 2 ציין כי כל חבר ועדה מצביע לדבריו לפי צו מצפונו אך בתוך כך אישר את עצם קיום השיחות בין חברי הועדה כמו גם ההבנה, לעיתים גם ללא שיחה, מי עומד מאחורי בקשה מסוימת והקשר שלו לחבר הועדה.: "...הצבעה זה באופן עצמאי, כל אחד מצביע איך שהוא רוצה. דיבורים אנחנו מדברים כל הזמן... ויש לנו חברי עירייה שהם רואי חשבון, וב-80% מהמקרים אנחנו יודעים מי הקליינטים שלהם והם לא צריכים לדבר איתי, חבר וועדה זו או אחרת בנושא של קליינט שלהם שעולה כי אני יודע שזה קשור אליהם. אני אצביע לפי מצפוני בלבד אני בטוח שכך עושים כל חברי הוועדה..." (תי/242, עמ' 7). 105. בסוף חקירתו מיום 7.5.13 (ת/246), הנאשם נשאל שוב כיצד פעל לקדם תיקים ובקשות של יזמים וקבלנים במחלקות השונות בעירייה וענה: "ישבתי עם היזמים, דאגתי שלא יעברו את ה-20% שבס והודעתי להם בצורה חדה, שטובת העירייה קודמת אם זה יפגע בעירייה, והדרכתי אותם למלא טפסים ולא הייתי צריך להסביר הרבה כי היה להם אדריכל. גם בוועדות זה עבר חלק כי לא עברנו את השבס באף תכנית, למעשה יכלו לעשות זאת בעצמם". 106. בחקירתו מיום 6.5.15 (ת/250) – הנאשם 2 שב ומסביר: "כל היחידות שהם קיבלו תוספת, זה היה בהתאם פחות משב"ס, אני ייעצתי להם איך להגיע לשב"ס כדי שיוכלו להשביח את הקרקע שלהם" ובהמשך: "..אני ישבתי איתם, הצעתי להם להגיע עד שב"ס הם יכלו ללכת לבד והיו מגיעים לשב"יס" (עמ' 14). 1007. טענת הנאשם 2 לפיה הייעוץ שלו בא לידי ביטוי בכך שאמר להם שלא ייתקרבוי לשבייס, משוללת כל היגיון. היזמים לא ישלמו לנאשם 2 או לכל יועץ אחר סכומי כסף גבוהים אם בכלל, עבור הצעה שמשמעותה לבקש פחות מהשבייס. אין כל רבותא בעצה מעין זו, שהרי גם אם היו מבקשים מעבר ל-15% אין פירוש הדבר שבקשתם הייתה נדחית לגמרי, ויש להניח שההגדלה הייתה נעשית עד 210 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' אדריכלים הפועל בירושלים, לבין תפקידו כחבר מועצה וחבר בוועדת המשנה לתכנון ובניה בעירייה. יוער כי פעילותו הפרטית" של העותר לא צומצמה אך לגדרי וועדת המשנה, אלא כללה גם עבודה מול מחלקות שונות במועצה. הוועדה המייעצת שהוקמה מכוח סעיף 6 לכללים, קבעה כי הוא אינו יכול לאחוז בשתי המשרות נוכח החשש להימצאותו בניגוד העניינים. יצוין כי במסגרת עתירתו, ובדומה לנטען ע"י הנאשם 2, קאסוטו טען נגד תוקפן של התקנות וסמכותה של הוועדה. 0 כמפורט בפסק הדין, במענה לעתירה, נטען : "...החלטת המשיבים נתקבלה הן על סמך כללי ניגוד העניינים הקיימים מכוח הפסיקה של בית-משפט זה, והן מכוח הכללים שנקבעו בנושא זה על-ידי מרכז השלטון המקומי, משרד המשפטים ונציגי הרשויות המקומיות. ב) ההגבלות שהוטלו על העותר מושתתות על הוראות חוק, והעיקריות ביניהן כלולות בסעיפים 120, 122, 122א ו-123א לפקודת העיריות [נוסח חדש], ובסעיפים 48 -47 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. סעיפים אלה, המנוסחים בצורה רחבה וגורפת, באים למנוע כל מצב של ניגוד אינטרסים, כאשר יש או עשויה להיות לחבר מועצה טובת הנאה כלשהי, במישרין או בעקיפין, בחוזה או בעסק שנעשה עם העירייה. כמו כן מוטלות בסעיפים אלה סנקציות בגין כל הפרה של חובות התנהגות אלה. (ג) ניטרולו של ניגוד העניינים במקרה דנן אינו אפשרי בדרך אחרת זולת הימנעותו של העותר ומשרדו מכל מגע, עקב עיסוקו כאדריכל, עם העירייה ועדותיה, מוסדות התכנון שלה וגופיה..." 91. בית המשפט העליון אימץ את עמדת המשיבים, ודחה את כל טענותיו של העותר. במסגרת נימוקיו, עמד בית המשפט העליון על ההלכה בדבר האיסור על הימצאות בניגוד עניינים שהפכה לחלק מהמשפט המחייב ותחולתו אף באין הוראה סטטוטורית הקובעת זאת. בהמשך, פירט בית המשפט בדבר המבחן האובייקטיבי לצורך בחינת ניגוד עניינים ועל כך שאין צורך להשתכנע כי הלכה למעשה נוצר ניגוד שכזה. 92. צוין כי על מנת לאמוד את עוצמת ניגוד העניינים, יש לתת הדעת בעיקר למידת האינטנסיביות בין העיסוק הפרטי לאישי, סוג הנושאים שלגביהם קיים ניגוד העניינים וכמות העניינים שלגביהם קיים ניגוד שכזה. אף שיש להעדיף פתרון שלא יביא את האדם לחדול מאחד משני עיסוקים, תיתכנה הסיטואציות שבהן הדבר בלתי נמנע. 93. במישור הספציפי, בית המשפט העליון מציין כי תחום התכנון והבנייה יהיה מאז ומתמיד תחום רגיש ביותר לשלטון המקומי" (פסקה 15 לפסק דינו של כב' הש' בך) וקיומם של סעיפי חוק הקובעים נורמה פלילית בחוק התכנון והבניה, הנם עדות נוספת לכך. 4. בית המשפט העליון מציין כי ניגוד העניינים מתקיים בשים לב לכך שהעותר חבר מועצה ומשכך מפקח על עובדי הרשות המקומית, ובה בעת הוא ומשרדו נזקקים לשירותם של עובדים עליהם הוא מפקח. ניגוד העניינים מתקיים בשעה שהעותר מגיש בקשות למוסדות התכנון, בכללן בקשות 21 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' להיתרים ולשינוי תכניות בניין עיר, כמו גם בקשות המובאות למחלקת התכנון ומחלקת הרישוי "בנסיבות העניין, קיים חשש סביר, ואף יש אפשרות ממשית, לקיומו של ניגוד עניינים תכוף בין תפקידו של העותר כחבר בגוף המפקח על עובדי העירייה לבין עיסוקו הפרטייי (שם). 95. טעם נוסף לניגוד העניינים התכוף מוצא בית המשפט בכך שלעותר, כחבר בוועדת התכנון, נגישות מוגברת למידע רלוונטי בנושא תכנון ובנייה בתחומי הרשות המקומית. מידע שכזה יוצר תחרות בלתי הוגנת בינו לבין שאר העוסקים באותו מקצוע בעיר: "בנסיבות אלה יש לעותר עניין אישי, ישיר או עקיף, בתכניות רבות שמובאות לדיון בוועדה המקומית ולהחלטות רבות של וועדת המשנה. תכניות אלו נדונות באופן שוטף בוועדה המקומית." 6. בית המשפט העליון מדגיש כי מדובר בהתנגשות בין עניינו הפרטי של העותר לבין "ליבתי תפקידו הציבורי של העותר כחבר מועצה: "מליאת מועצת העיר משמשת על פי החוק גם כוועדה המקומית לתכנון ובנייה. תפקיד זה הוא מתפקידיה החשובים של העירייה." 97. בית המשפט העליון אף בוחן את היחס בין הכללים בדבר מניעת ניגוד עניינים לבין חוק יסוד חופש העיסוק וקובע כי: "הוראה שנתקבלה, נשוא העתירה, והכלל בדבר מניעת ניגוד עניינים, המעוגן בסעיפי החוק שנזכרו לעיל, בוודאי הולמים את ערכיה של מדינת ישראל' הם ללא ספק נועדו לתכלית ראויה' ונחה דעתי כי הם אינם חורגים מעבר למידה הראויה" (שם, פסקה 16). 8. ניגוד העניינים בהם מצויים הנאשמים 1 ו-2, חריף ומשמעותי בהרבה מזה שנדון בעניין קאסוטו, ובכל פרמטר נתון. קאסוטו ביקש שלא לפגוע בעיסוקו כאדריכל אותו רכש לאחר שנים של לימודים באקדמיה ופרקטיקה מעשית בהמשך. האינטרס הציבורי הוא שאנשים מוכשרים בעלי השכלה רלוונטית, יפעלו בגדרי השירות הציבורי. לעומתו, הנאשמים בתקופה הרלוונטית לא אחזו בהשכלה רלוונטית כך שהפגיעה בחופש עיסוקם כמו גם האינטרס הציבורי להותירם בתפקידם חרף עיסוקם בנדליין מתקהים. הדברים אמורים בפרט ביחס לנאשם 2 אשר גם לפי תפיסתו, ראה עצמו כיימאכער מבפנים". 99. עניינם של הנאשמים הנו מקל וחומר גם בנוגע לגבי מהות עיסוקם הפרטי. קאסוטו פעל כאדריכל בצורה שניתן לבחון ולתחום (בהקשר לניגוד העניינים), את גדרי פועלו. זאת ניתן לעשות בזיקה לפרמטרים של מהות השירות אותו נתן, זהות מקבל השירות, תחילתו, סופו, ושכרו. הנאשמים מנגד, נקשרו עם יזמים תחת ייהסכמים" אמורפיים, חלקם ללא כל עיגון בכתב, וחלקם באמצעות הסכמים בדיעבד הנושאים כותרות של "ייעוץ", "קידום", "תיווך" ועוד. אין זאת יד המקרה, שכן בכך הנאשמים יכלו לעסוק במגוון של נושאים, מבלי שיהיו מחויבים להציג בפועל מה עשו (לרבות לא באמצעות אסמכתאות). כך, כדוגמה, הנאשם 2 קיבל במסגרת פועלו ברובע ט"ז מיליוני שקלים, לדבריו בגין ייעוץ שנתן, כאשר בפועל לא יכול היה להציג ולו מסמך אחד שערך בזמן 22 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' לתקרה שאושרה בהחלטה העקרונית. יתר על כן, אותה ייעצת זהב"י כפי הנלמד, לא יושמה על ידי היזמים, שכן חישוב תוספת יחידות הדיור בדרך של הקלה יחד עם תוספת יחידות הדיור בוועדה המחוזית, מעלה כי בפועל במנת שיווק זו, הקבלנים זכו לתוספת של 20% (וראה ביחס לכך המלצת וועדת המשנה מיום 22.2.06 וכן פרוטוקול הוועדה המחוזית מיום 30.10.06, ס' 7, מהם עולה כי אושרה תוספת כוללת של 118 יחידות דיור ל-502 שאושרו מלכתחילה). 1008. בעדותו בבית המשפט, הנאשם 2 תלה אמירותיו המפלילות, במצבו הפיזי והנפשי הירוד במהלך החקירות האינטנסיביות שעבר. אין בידי בית המשפט לקבל הסברו זה. אף שהחקירות, נוכח טיב החשדות והיקפן אכן היו ארוכות, לא עולה בשום דרך כי הופעלו כלפיו לחצים פסולים, תרגילי חקירה מיוחדים או נקטו כלפיו בדרך שאינה הולמת. אדרבא, הנאשם ידע לציין לטובה את היחס שקיבל מהחוקרים. הנאשם 2 קיבל כיבוד ושתייה במהלך החקירות, ולבקשתו נערכות הפסקות לצורך התרעננות. בחלק מהחקירות הנאשם 2 אף מתלוצץ עם החוקרים. הטענות בדבר מצבו הפיזי הירוד, ממילא נותרו בגדר טענות בעלמא. הפנייה לקבלת עצת עורך דין: 1009. בתוך טענתו החילופית של נאשם 2 לפיה פעל והסתמך על עצת עוייד מור כהן, יש משום ראיה נוספת הפועלת לחובתו. אם כפי דבריו, מלכתחילה לא עסק בהליכי תכנון הנושקים לתפקידו הציבורי, מדוע אם כן כלל נדרש לקבל חוות דעת. 1010. מתוך דבריו של עוייד מור כהן במשטרה (לגביהם תינתן התייחסות מפורטת בהמשך), עולה כי הפנייה אליו מצדו של נאשם 2 נעשתה ללא אזכור של כל של הייכותרותיי וייהכתרים" שייחס לעצמו נאשם 2 במענה ("אסטרטגיה תכנונית, יצירת שיתוף פעולה בין ארבעת הקבלנים בהגשת תב"ע משותפת באמצעות האדריכל חיים ורדה, טיפול מול כיבוי אש, יעוץ מול חברת פיתוח ותשתיות, מול עו"ד רפי ישעיה, יעוץ לאסטרטגיה שיווקית ואנשי שיווק באשדוד, אישור איכות הסביבה, אישור משרד הביטחון ועוד). 1011. כך, בין היתר, תיאר עוייד מור כהן את דבריו של נאשם 2 אליו: "בשלב מסוים פנה אליי מר יצחק דרי, ואמר לי שהוא מעוניין לתת ייעוץ תכנוני ולטפל עבור חברות באשדוד בקידום ענייני תכנון. הוא שאל אותי האם מבחינה משפטית הוא יכול לעשות זאת כחבר מועצה, היות ומדובר בעניינים שקשורים לעיריית אשדוד, ברמת האישור הסופי" (ת/172, עמ' 3). וכן : "אני לא זוכר במדויק. אבל אני חושב מזכרוני שהשאלה היתה כללית. לא התמקדות על תב"ע או משהו ספציפי, אלא ייעוץ וטיפול בהליכי תכנון לא אדריכלי" (ת/173, עמ' 2). 211 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' ובהמשך : "אני לא יודע מה הוא יכול לתת. אני יכול לומר לך שחוק התכנון והבניה הוא חוק מורכב, ועם הרבה גמישות במובן המשפטי, ולאו דווקא משפטנים הם אלו שממליצים ליזמים או לאנשי עסקים כיצד לפעול על מנת להשביח את המקרקעין שבבעלותם או לשנות את הייעוד או להגדיל אחוזי בניה או מקרים דומים" (ת/173, עמ' 2). עדות נאשם 2 בבית המשפט: 1012. עדותו של הנאשם 2 בבית המשפט הותירה רושם רע. מדובר בעדות מבולבלת, מתחמקת, מיתממת, נטולת הגיון ששולבה באמירות קורבניות, לצד הטחת האשמות בתובע, ובכלל. לחלק ניכר מהאמירות המפלילות של הנאשם 2 במשטרה לא ניתן כל הסבר ממשי, למעט הסברים לפיהם הוא אינו זוכר, התובע מבלבל אותו, מוציא דברים מהקשרם, וכיוצא באלה. חלק מגרסתו של נאשם 2 הנו בבחינת עדות כבושה שלא הוזכרה אף לא ברמיזה במשטרה וממילא גם לא הוטחה בעדים הרלוונטיים. לא אחת, הנאשם 2 הודרך בחקירתו הראשית בשאלות שהוצגו לו ולחלופין, בחקירתו הנגדית נזקק לעזרתו של בא כוחו שהרבה להתנגד, ולקטוע את רצף החקירה. 1013. כך ולא באופן ממצה, לראשונה בבית המשפט, טען כי ההחלטה העקרונית בדבר תוספת של 15% התקבלה בישיבת הנהלה, עוד בכלל לפני שהמכרז יצא: "אז לפני אוגוסט, נגיד חודש, חודשיים, משהו כזה, ראש העיר, בוועדה ביקש, רבותיי רובע ט"ז, עכשיו יצא מכרז של קבלנים, אני רוצה, מבקש ממכם שנקבל החלטה מה התוספת יחידות שאנחנו נשים ברובע, התקבלה החלטה כללית שלא נגיד אחרי בגלל יזם זה קיבלנו, ובגלל, ואז התקבלה ההחלטה להוסיף לרובע 15%" (עמוד 624 לפרו' מיום 1.1.20). 1014. גרסה זו יש לדחות, לא רק בשל היותה גרסה כבושה, אלא גם נוכח חוסר היגיון בקבלתה. מבחינה כרונולוגית, יש לתת הדעת לכך שרק ביום 29.6.05, כחודש בלבד לפני פרסום הזוכים, הוצגה לראשונה תכנית הבינוי הכללית ברובע לאישור ועדת המשנה. מהנדסת העיר דיברה על מגוון המבנים שיבנו, בשטח הממוצע של הדירות (בין 105-85 מייר) וגובהם של הבניינים (שינוע בין -16 11 קומות). כיצד ניתן להחליט על היקף התוספת שתינתן ברובע לפני שהתכנית הבסיסית אושרה? 1015. יתר על כן, כפי שעולה מהפרוטוקול, בישיבה זו חבר וועדת המשנה, גרשוב ולדימיר, ביקש לדעת כמה יחידות "צפות" ניתן יהא להוסיף לרובע. לא ניתנה כל התייחסות לשאלה זו, יחד עם זאת, מהנדס העיר התבקש לערוך בדיקה פרוגרמטית של המענה לשטחי הציבור ברובע, ולא בכדי. 212 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' הקביעה בדבר מספר יחידות הדיור שניתן להוסיף למגרש נתון, בפרט כאשר היא כוללת גם הגדלת זכויות הבניה, אינה קביעה פוליטית, אלא החלטה תכנונית שמחייבת עובר לקבלתה בחינה של גורמי מקצוע בנוגע להשפעות של אותה תוספת בזיקה לשטחי ציבור, תחבורה, חניה וכיוצא באלה. הדבר נעשה גם ביחס לרובע ט"ז כפי שפורט מעלה בהתייחס לעדות של חיה גרינברג ומהנדס העיר. 1016. מיותר לציין שאין כל תיעוד לאותה החלטה חרף חשיבותה. הנאשם 2 מודע לכך שאין כל ישיבה שמתעדת האמור ועל כן (במענה לשאלה מדריכה של בא כוחו) מאשר כי זה הוחלט בשיחת הנהלה (וגם זאת בסתירה לדבריו הראשוניים לפיהם הדברים נאמרו בוועדה ולא בישיבה). 1017. ואף היה בגרסה זו ממש, אין בה כדי לשנות שהרי היא לא הייתה בידיעת היזמים. ההמלצה הפורמלית היא הקובעת על פי דין והיא זו שעבורה מוכנים היו היזמים לשלם לנאשם את הסכומים עליהם סיכמו. אין לשלול, גם לפי גרסה זו, כי נאשם 2 היה מודע לעמדה עקרונית זו של הגורמים השונים בעירייה והזדרז להציעה מבעוד מועד ליזמים, טרם תתקבל החלטה פורמלית בעניין, תוך גריפתם של מיליוני שקלים לכיסו. 1018. הנאשם 2 מאשר שהוא זה שיצר את הקשר עם היזמים: "איך יצרתי איתם קשר? הרי ידעתי מי הקבלנים שזכו במכרז, זה פורסם בכל העיתונות" (עמוד 625 לפרוי מיום 1.1.20). ההכוונה לעיתונות אינה מקרית ונועדה להפריד באופן מלאכותי בין תפקידו הציבורי לייעוץ הפרטי שנתן. הנאשם 2 לא היה צריך ללמוד דבר מהעיתונות וכל אינפורמציה שרצה יכול ואף מחויב היה לקבל מתוקף חברותו בוועדת המשנה. נדמה כי התיאור אותו מסר יואל ישראל לפיו הנאשם 2 ניגש אליו בזמן שהיה בעירייה, בירך אותו בברכת מזל טוב "שמעתי שזכיתם אתה רוצה חברה שתוביליי יותר משקפת את המציאות. 1019. לגבי הישיבה מיום 21.12.05 הנאשם 2 טוען כי ממש יייד המקרה" הביאה לכך שנכח בה וכך גם ניסה להקטין מחשיבות הנושאים שנדנו בה " אני לא רוצה להגיד שנכנסתי בטעות, לא השתתפתי אבל אמרו לי תשב, ישבתי, הסתכלתי על מה הם דנים...ראיתי את שני הנושאים שעליהם דנו שהם לא נושאים של עסקים או של דברים מיוחדים...כדי שיוכלו לקבל היתר בניה, יוכלו לקבל היתר בניה ובתנאי שישלמו ערבות בנקאית..." (שם, עמ' 637). זאת אמר אף על פי שכחבר ועדה הוא אינו "אורחיי שצריך במקרה לבקש את נוכחותו אלא זו חובתו. הנושאים שעמדו על הפרק באותה הישיבה היו רחוקים מלהיות שוליים. 1020. הנאשם 2 התבקש על ידי בא כוחו להסביר את המשמעות הכלכלית של המתווה שהוצע ליזמים על ידי נאשם 1 ומבלי משים אישר לחלוטין את הרווח הגדול שיש בהצעה ובכך גם את הסטייה מן השורה: ייבוודאי שהיא מיטיבה עם היזמים, היא מטיבה איתם בהרבה, הוא מרוויח על אף 213 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' שאני הצעתי כמה לשלם אז בזמנו אני לא זוכר, אני הצעתי לשלם על משהו אחר ובסוף יצאו על השבחה מה שייקבל השמאי..." (שם, עמ' 638). לאחר הפסקה, משהבין הנאשם 2 את משמעות דבריו תיקן עצמו ביחס לאותה ישיבה. 12I. בחלק מגרסאותיו במשטרה, הנאשם 2 טען כי המליץ לקבלנים לבקש תוספת שלא תעלה על 15%. כפי שצוין, אין כל משמעות להמלצה שכזו לאחר שכבר התקבלה ההחלטה ביום 9.11.15 שהרי 15% תוספת זו כבר ההטבה שהייתה בידיהם ואושרה באופן פורמלי. נגזרת מכך המסקנה שההתקשרות הייתה עוד לפני המועד האמור. הנאשם 2 התבקש בחקירתו הנגדית להסביר חוסר היגיון בגרסתו זו, ולמעט אמירות סתומות ומתחמקות, לא עלה בידו לספק הסבר מניח את הדעת, אם בכלל (ראה עמוד 682 לפרו' מיום 14.1.20). 1022. הנאשם 2 שינה כל פעם את גרסתו מה בדיוק עשה, עם מי דיבר ובעיקר לא יכול היה להסביר מה בדיוק הצדיק קבלה של סכום מצטבר של 2 מיליון ₪ (ללא חישוב הכספים שקיבל באמצעות קדמת עדן). 1023. שנשאל האם דיבר עם עובדי העירייה או אנשים מהמחלקות השונות ענה: "תראה, אני הייתי ממלא מקום ראש העיר, התפקיד שלי לא, לא נפגש עם פקידים, אם דיברתי - דיברתי אולי עם חברי עירייה, חברים שלי, אבל פקידים אני לא מגיע לפקידים. אני לא יושב עם פקידים ומדבר עם פקיד זה ופקיד אחר. בוודאי לא על נושאים שיש לי בהם עניין [...] שוב, אם אני אומר דיברתי עם חברי עירייה, זה לא אומר שבאתי ואמרתי להם תעשו ותעשו ככה, פטפטנו, זה שיחות חולין..." (עמוד 641 לפרו' מיום 1.1.20). 1024. אמירה זו נמצאת בסתירה לדברים שמסר בחקירה לפיהם: " אין עובד עירייה שיגיד לך שאני חס וחלילה באתי אליו ואמרתי לו אתה חייב, אתה תתן, אתה...אין דבר כזה. אני עם עובדי עירייה כמעט ולא מדבר ואם אני צריך לדבר עם מישהו אני מטלפן אליו קובע איתו פגישה" (ת/237א', עמ' 47). 1025. הנאשם התבקש להסביר את הסתירה בין אמירותיו במשטרה, שם הדגיש כי שהוא גובה את הכספים עבור שירותיו רק כאשר הוא מסיים את המשימה ("אני מקפיד שאני מסיים את המשימה, המטלה רק אז אני מבקש חשבון, אני אף פעם לא מבקש חשבון באמצע" (ת/237אי, עמ' 32), לבין העובדה שמכל היזמים ברובע ט"ז ביקש וקיבל כספים עם חתימת ההסכם והרבה לפני קבלת ההיתר. לא הייתה לנאשם תשובה מניחה את הדעת, אם בכלל למעט אמירות סתמיות: "בהדרגה, אפשר לקבל היתר אם.. אני מתחיל את הפעילות הרי את ההיתר הוא יקבל ואז אני אבקש ממנו...כסף, אז אמרתי אם הוא לא יכול – לאיי (עמוד 627 לפרוי מיום 14.1.20); "אני לא יודע מה היה אז. אני לא זוכר" (עמוד 636 לפרו' מיום 19.1.20). - 214 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1026. כך גם לא התקבל הסבר מצד הנאשם 2 למנגנון הביטחון שנקבע בהסכמים הכתובים ולפיו במידה ולא מתקבל היתר על כל יחידות הדיור - לרבות אלו שהוספו – הוא לא מקבל דבר. הנאשם טען בתחילה ובניגוד מוחלט ללשון ההסכם הברורה כי הוא לא אמור להחזיר את כל הכסף ובהמשך, טען שוב בלשון סתמית מבלי להתמודד עם הטענה: " אני אמרתי... לטפל בפרויקט התוספת לא מעניין אותי אושרה או לא אושרה, אם יאושר בטיפול שלי, אם היא אושרה, קיבלתי את מה שקיבלתי" (עמוד 631 לפרו' מיום 14.1.20). 1027. הוצגו לנאשם 2 דבריו בחקירה לפיהם במסגרת הייעוץ הוא הסביר ליזם כיצד הוא יכול ילהשביח את המקרקעין (ת/237א', עמ' 47). הנאשם 2 ביקש שיקריאו, ביקש לראות החקירה ולבסוף ענה כי הוא "לא זוכר" (עמוד 633 לפרוי 14.1.20). 1028. הנאשם לא שלל את דבריה של חיה גרינברג לפיהם היזמים הגישו בקשות לתוספת יחידות דיור ובעקבות הבקשה נעשתה הבדיקה:" אני לא זוכר, אין עם זה שום בעיה.. כי זה ההליך" (עמ' 676 לפרוטוקול הדיון מיום 14.1.20). בהמשך אישר את דבריה של חיה כי לאחר שהיזמים הגישו בקשות לתוספות, הם התבקשו להגיש תכנית מאוחדת כדי לבדוק כמה יחידות ניתן להוסיף (שם, עמי 677). 1029. לא ניתן כל הסבר לאמירות המפלילות של פרימק ויואל ישראל שבהפלילם את הנאשם 2 הפלילו את עצמם: ייתשאל אותם" (שם, עמ' 710). לא ניתן כל הסבר מצד הנאשם 2 לדברים שהוא בעצמו מסר בחקירה לפיהם יואל ישראל ביקש לדעת מה ניתן להשיג בוועדה המקומית כהמלצה (מכאן בהכרח נקשר עמו עובר ליום 9.11.05), למעט העלתה של תיאוריה חדשה לפיה הכוונה הייתה אם אפשר 20% במקום ה- 15% שהוחלט. שהתובע הטיח בו שסברה זו אינה הגיונית, השיב :"...אולי הוא שאל, אני לא יודע ..אני לא יודע מה הייתה השיחה ביננו" (שם, עמ' 713). 1030. אשר לדבריו בחקירה לפיהם עזר ליזמים ברגע שזכו ניסה להמעיט מאמירה זו כשלדבריו: ימספיק שאני אומר לה פה משרדו של שיפר זה כבר נקרא עזרה. פטפטתי איתם, אני יודע שאולי אני אקח את העבודה הזאת וניסיתי להתקרב אליהם עדיין לא סגרנו, הם בעצמם עדיין לא שילמו למנהל, אז על סמך מה אני אלך לחתום איתם...". בהינתן העובדה שהיזמים שילמו למינהל כבר בחודש ספטמבר 2005 (6.9.05 האחים ישראל, 11.9.05 שיא רפאל) יוצא כי הנאשם מודה גם בבית המשפט כי הקשר עם היזמים נרקם בסמוך לאחר זכיית הקבלנים. אשר לטיב העזרה, לא הובהר מה הם פשר אותם ייפטפוטים" וממתי הפכו להצעות קונקרטיות. ביחס לכך אף לא אחד מהיזמים, לרבות לא גוזלן מתאר ייהיקשרות בשלבים", ההיפך הוא הנכון. כולם מתארים כי מלכתחילה הנאשם 2 הציע את כל שיש לו להציע. אמרותיהם המפורשות של יואל ישראל וגלעד פרימק על כך שהנאשם הציע להם להוסיף זכויות בנייה מסתברות ועדיפות לאין 215 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' שיעור מגרסתו של הנאשם 2 לפיה ייפטפט"י יוניסה להתקרבי ליזמים אולם בא בהצעות קונקרטיות רק לאחר קבלתה של ההחלטה הפורמלית מיום 9.11.05. 1031. לסיכום עד כאן : רצף של ראיות מפלילות ישירות, לצד שורת ראיות נסיבתיות, כמו גם מסמכים שונים, מלמדים מעבר לכל ספק סביר על כך שמטרת ההתקשרות בין הנאשם 2 ליזמים הייתה לצורך הגדלת מספר יחידות הדיור. 102. ההתקשרות נעשתה טרם הדיון שנערך ביום 9.11.05 והעברת הכספים נעשתה בזיקה לוועדה המקומית ובהמשך להחלטת הוועדה המחוזית. הכספים שניתנו על ידי היזמים, הובטחו באמצעות צ'ק אישי של הנאשם 2 שהמנגנון להפעלתו הנו ייהכל או לא כלום", היינו במידה ולא יאושרו כל היחידות, לרבות אלו שנוספו להן, הנאשם לא יקבל שכר גם לא חלקי. הנאשם הודה במשטרה במרבית המיוחס לו ואף שבהמשך שינה גרסתו והכחיש חלק אחר מן הדברים, גם גרסתו האחרונה הייתה רחוקה מלשכנע ובמובנים רבים פעלה לחובתו. הנאשם 2 השתתף באופן פעיל בישיבות הנוגעות ליזמים מהם קיבל כספים ודאג ביחד עם נאשם 1 להוביל החלטות שיש בהן סטייה מן השורה ותועלת כלכלית עצומה לקבלנים. קבלת השוחד משמעון גוזלן וחברת "שיא רפאלי: 1033. גרסתו של הנאשם 1 במהלך חקירותיו במשטרה וכן במסגרת עדותו בבית המשפט, התייחסה לשלושת הקבלנים הזוכים במאוחד. לא נעשתה על ידו כל הבחנה בנוגע למטרת ההתקשרות מול חברת "פרימקיי וייאחים ישראליי לבין זה שנתן לישיא רפאלי. החוזים הכתובים (המקוריים) שנחתמו מול היזמים, נערכו שלושתם על ידי הנאשם 2 ודומים בתוכנם (למעט המחיר ותוספות שכל יזם ראה להדגיש מצדו). בדומה, לא נטענו על ידי הנאשם 2 טענות עובדתיות מיוחדות לגבי גוזלן, בין היתר, בזיקה למועדים שנקשר עמו, טיב השירות והפעולות שביצע עבורו; או הסכם מיוחד שערך רק מולו. הראיות הנסיבתיות והאחרות המלמדות על כך שההתקשרות בין הנאשם 2 ליזמים נעשתה לפני ה- 9.11.05, נכונות גם ביחס להתקשרות מול גוזלן. לאור האמור, שלילת גרסתו של נאשם 2 כפי שפורט באריכות עד עתה, מובילה גם לשלילת גרסתו בנוגע ליישיא רפאליי וגוזלן בבחינת יישטר ושוברו". 1034. אף שכך, אין בית המשפט פוטר עצמו מלבחון את הנסיבות הקונקרטיות של ההתקשרות מול גוזלן וזאת, בין היתר, בשים לב לכך שמדובר ביזם (שלמעט הגשת התכנית הראשונית במשותף) פעל בנפרד מול הנאשם 2; בשים לב לכך שבשונה מיואל ישראל (שהיה שותף עם פרימק) שהכיר היטב את העיר אשדוד ובנה בה פרויקטים רבים, גוזלן לראשונה פעל בעיר אשדוד; בשים לב לכך שפרימק ויואל ישראל הפלילו עצמם ואת הנאשם 2, גוזלן כפר בכל המיוחס; בשים לב לכך שבשונה מגלעד פרימק ויואל ישראל שלגביהם לא הוכחה כל פעילות תורמת מצדו של נאשם 2 216 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' שאינה קשורה להגדלת מספר יחידות הדיור, בעניינו של גוזלן קיימות ראיות מסוימות הקשורות בשיווק ובקבלת ההיתר; בשים לב לגובה התמורה שקיבל הנאשם 2 מגוזלן (מחצית הסכום אותו העבירו פרימק ויואל ישראל); בשים לב לכך שגוזלן זוכה על ידי בית המשפט המחוזי מעבירה של מתן שוחד. ת"פ 27901-04-17 מדינת ישראל נ' גוזלן (להלן ולשם הנוחות: "פסק דין גוזלן") - דיבור "בשני קולות", האמנם: 1035. כאמור, נגד גוזלן הוגש כתב אישום נפרד, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שייחס לו את מתן שוחד לנאשם 2 (במסגרת פרויקט רובע ט"ז). בית המשפט, עמיתי, כב' השופט משניות, זיכה את גוזלן. במסגרת הכרעת הדין נקבע ביחס למטרת ההתקשרות כי: יילא עלה בידי המאשימה להוכיח כי הקשר של הנאשם (גוזלן) עם דרי נועד לסייע בשלב התכנון, לצורך הגדלת זכויות הבנייה של הנאשם במגרשים שזכה בהם, תוך ניצול תפקידו הציבורי של דרי כחבר בוועדת המשנה שמוסמכת לדון בעניינים אלה" (עמוד 17 לפסק הדין). 1036. באשר לסבירות ההסכם וגובה התמורה, נקבע על ידי בית המשפט כי: "המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא שהשכר שהנאשם נטל מדרי בעבור שירותי הייעוץ שקיבל היה סביר, ואף מתון יחסית והתמורה שקיבל הנאשם מדרי, הן בייעוץ שהביא לשיתוף פעולה בין שלושה קבלנים שפעלו במתחם, והן בזירוז ההליכים הבירוקרטיים הכרוכים בקבלת היתרי בנייה, הצדיקה את השכר שניתן לדרי בעבור שירותיו. 1037. נוסף לאמור, נקבע כי לא הוכח שנאשם 2 השפיע על הגדלת זכויות הבנייה וממילא אין ראיה לכך שנאשם 2 השתתף בישיבה בה הוחלט על הגדלת אחוזי הבנייה; גוזלן פעל בצורה סבירה כאשר ווידא מול נאשם 2 שהוא פועל כחוק; הקשר בין גוזלן לבין דרי התרחש לראשונה "כחודש לפני חתימת ההסכם ביניהם, במחצית שנייה של חודש דצמבר, חודש ויותר לאחר שהתקבלה ההחלטה בוועדת המשנה אודות הגדלת מספר יחידות הדיור במגרשים ברובע ט"ז ביום 09.11.2005" (עמ' 12 לפסק הדין). 1038. בייכ הנאשם 2 רואה בפסק דינו המזכה של שמעון גוזלן וקביעותיו של בית המשפט משום נקודת עיגון אשר אמורה להשליך על כל המיוחס לנאשם 2 בתיק זה: הן ביחס להתקשרות מול גוזלן והן ביחס להתקשרות מול יואל ישראל ופרימק. למעשה, חלק ניכר מסיכומי ההגנה מסתמכים על קביעות בית המשפט בעניין גוזלן (ראה סעיפים 86-66 לסיכומים). ב"כ הנאשם 2 סבור כי קביעה 217 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' אחרת על ידי בית משפט זה בסוגיות שבמחלוקת במסגרת תיק זה, תביא לתוצאה של הכרעות סותרות כפי שנקבע בדנייפ 4971/02 זגורי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 21.4.04). 1039. בייכ המאשימה מנגד, סבור כי לפסק דינו המזכה של גוזלן אין השלכה לענייננו, וזאת משום שבעבירות שוחד הלכת זגורי איננה חלה וזאת בהסתמך על פסיקת בית משפט בעייפ 6258/94 צבי יעקובזון נ' מדינת ישראל, פייד נ845 (5), שם צוין כי "עבירת השוחד אינה מותנית בהדדיות, כוונות הנותן והלוקח והעבירה מושלמת גם אם הצד השני חף מכוונה פלילית" (סעיף 24 לסיכומי המאשימה). עוד נטען כי התשתית העובדתית ביחס לגוזלן שונה לחלוטין מהתשתית העובדתית ביחס לנאשם 2, בפרט הדברים אמורים לטענת התובע, על רקע הודאתו של נאשם 2 על כך שמועד ההתקשרות היה סמוך לזכייה במכרז, אמרה אשר אותה בית המשפט בעניין גוזלן סירב לקבל. בדומה, הפנה לעדותו של נאשם 1 אשר על פי הנטען מפלילה את נאשם 2 כשהתייעץ איתו בנוגע להוספת יחידות ברובע ט"ז וראיות כלליות הנוגעות ליכולת ההשפעה על מחלקת ההנדסה. דיון והכרעה: 1040. בטרם אדרש לטענה, יש לעמוד על הבעייתיות הכרוכה בהעלאתה של טענת דיבור בשני קולות, כאשר ייקוליי אחד עוד טרם נשמע, ואסביר. נדמה כי הטענה בדבר "דיבור בשני קולותיי מקומה הטבעי להישמע בפני ערכאה גבוהה יותר מזו של שתי הערכאות המבררות. במקרה הנדון, מותב זה מתבקש עוד טרם פורסם פסק הדין, להתעלם לחלוטין מתפקידו וחובתו להעריך את העדויות שנשמעו בפניו, להתעלם מאותות האמת והשקר שנגלו בהם (ור' סעיף 52 לפקודת הראיות). הציפייה היא אפוא שמותב זה "יישר קויי עם ממצאיה של ערכאה מבררת מקבילה, בין אם המסקנות אליו הגיע דומות לערכאה המקבילה ובין אם הן הפוכות. 1041. לשם המחשת הקושי בהעלאת טענה זו נעמוד על הרנדומליות והשרירותיות הגלומים בה. כך למשל, היה והכרעת הדין בתיק זה הייתה מתקבלת לפני הכרעת הדין בעניינו של גוזלן, או אז המדינה הייתה זו שעותרת בפני המותב המקביל כי ירשיע את גוזלן בהסתמך על הקביעות בעניינם של יואל ישראל ופרימק. נדמה כי גם בייכ הנאשם 2 סבור שאין לקבל מצב דברים שכזה. 102. אלא טענה זו, חרף מרכזיותה בסיכומי ההגנה של הנאשם 2, ספק רב, אם בכלל, עד כמה רלוונטית היא, ואסביר: אישום 5 מגלם בתוכו הלכה למעשה 3 עבירות שונות ונפרדות של קבלת שוחד: מיואל ישראל, פרימק, ומגוזלן. איחוד שלוש העבירות של קבלת שוחד באותו האישום, יש להניח שנעשה בשים לב לכך שבכולם דובר על קידום אותו פרוייקט ברובע ט"ז ובאותו מקבל שוחד. ואולם, אין טענה לפיה פרימק ויואל ישראל קשרו קשר או פעלו בצוותא חדא במתן השוחד יחד עם גוזלן. 218 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1043. כשם שהמדינה אינה יוצאת פטורה מחובתה בהוכחת שלושת עבירות השוחד בדרך של הוכחת עבירת שוחד אחת בלבד, כך גם הנאשם 2 אינו פטור מניהול הגנתו ביחס לשלושת העבירות בהסתפקות בקביעה (של מותב אחר) כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח אישום אחד מבין השלושה. 104. ביתר שאת, בית המשפט בעניין גוזלן לא נדרש במסגרת הכרעת הדין לקבוע כל ממצא עובדתי או משפטי בנוגע לטיב הקשר בין הנאשם 2 לבין פרימק, וכך גם בנוגע לטיב הקשר בין הנאשם 2 לבין יואל ישראל. לא נדרש, ולא נקבע גם על ידו. לא זו אף זו, לא פעם במהלך הדיון, בית המשפט (כמו גם בא כוחו של גוזלן) חיוו דעתם כי אין לגזור ממערכת היחסים הפסולה שנרקמה בין נאשם 2 לפרימק ויואל ישראל לעניינו של גוזלן (כך, בין היתר, ר' עמ' 74 לפרוטוקול הדיון מיום 31.12.17, עמי 19 לפרוטוקול הדיון מיום 14.1.18). 1045. גם מבחינה עובדתית, ולסוגיות שבמחלוקת ישנו שוני בין עניינו של גוזלן לבין עניינם של פרימק ויואל ישראל. די בכך שפרימק ויואל ישראל פעלו במשותף, ובנפרד מגוזלן בבניית הדירות ומכאן גם צרכיהם שונים בקבלת היתרים ושירות מהגורמים השונים בעירייה ומחוצה לה (אף לפי גרסת הנאשם 2) כדי לחייב בחינה נפרדת ועצמאית לגבי טיב השירות, סבירותו וכיוצא באלו. 106. מחומר הראיות עולה כי למעט עצם הגשת התבייע במאוחד על ידי כל היזמים (פעולה אשר כפי הנלמד מת/202 הייתה בכלל דרישה של מחלקת ההנדסה על מנת לבחון מבחינה תכנונית את התוספת הכוללת הפוטנציאלית ברובע), לא היה כל קשר בין גוזלן לבין פרימק ויואל ישראל. פרימק נשאל בחקירתו לגבי ידיעתו בדבר הקשר בין שמעון גוזלן לנאשם 2 וענה: "פגשתי אותו פעמיים בעירייה. למיטב ידיעתי הוא הבעלים של חברת שיא רפאל שזכתה אף היא במכרז ברובע טז' באשדוד. שאלה: מה אתה יודע על הפניה של יצחק דרעי והסיוע שהעניק לשמעון גוזלן בקידום התב"ע והחוזה שנחתם ביניהם? תשובה: אין לי מושג על כך" (ת/205, עמ' 16). גם גוזלן מצדו טען שלא הכיר את פרימק או פעל יחד עמו. 1047. אין חולק כי ישנו שוני עובדתי בתאריכים בהם נחתמו החוזים בין נאשם 2 לבין היזמים. בעוד שההסכם הפורמלי בין גוזלן לבין נאשם 2 נחתם ביום 22.1.06, ההסכם מול האחים ישראל נחתם ביום 6.1.06 ואילו ההסכם מול פרימק נחתם בכלל ביום 5.2.06. יש בכך להשליך ישירות גם על קביעת בית המשפט בעניין גוזלן שבו מועד ההתקשרות הוערך שנעשה כייחודש וחצי לפני ההסכם". 1048. הקביעה של בית המשפט בעניין גוזלן לגבי מועד ההתקשרות מול נאשם 2 נעשתה בדרך של אימוץ דבריו של גוזלן בנושא. פרימק ויואל ישראל מאידך התקשו להצביע על תאריך מדויק. 219 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 109. זאת ועוד, ישנו שוני בסכומים ששולמו על ידי כל אחד מהיזמים ומכאן גם הצורך לבחון האם מדובר בתמורה סבירה לשירותים שקיבלו, ככל שקיבלו, או שמא מדובר בכספי שוחד. בעוד שגוזלן שילם לנאשם 2 סך של 385,000 ₪, חברת האחים ישראל שילמה קרוב למיליון ₪ וכך גם חברת פרימק שילמו סכום דומה. 1050. השוני האמור מתחדד על רקע ההבדל בין היזמים: בעוד גוזלן בנה לראשונה בעיר אשדוד ומכאן לדבריו כלל לא הכיר את האופן שבו פועלים הגורמים השונים, יואל ישראל שעבד במשותף עם פרימק הנו קבלן מוכר בעיר (אף לדברי נאשם 2), בנה פרויקטים רבים ומכיר את כל הגורמים הרלוונטיים. 1051. השוני בא לידי ביטוי גם בעדויות הנוגעות לפעולות שביצע הנאשם 2 עבור כל אחד מן הקבלנים. פרימק ויואל ישראל העידו כי בפועל הנאשם 2 לא עשה דבר עבורם, כאשר על פי הנלמד אפילו את החיבור מול האדריכל חיים ורדה עשו בעצמם, בהתאם לחוזה שנכרת בין השניים ביום 25.8.05. (ובדומה ראה ת/242, עמ' 5, שם הנאשם 2 מאשר כי לא היה זה שחיבר בין פרימק והאחים ישראל לחיים ורדה). גוזלן מצדו מפרט את הפעולות שדרש מנאשם 2 לעשות, כפי שחלקם גם מוצא ביטוי במסמכים כאלה ואחרים. 102. לכל אלה יש להוסיף שוני ראייתי כבד משקל הנוגע לכך שגלעד פרימק ובמובנים רבים גם יואל ישראל הודו במשטרה בכך שמטרת ההיקשרות בינם לבין הנאשם 2 הייתה לצורך הגדלת מספר יחידות הדיור. נזכיר כי יואל ישראל הורשע במסגרת הסדר הטיעון בעבירה של מתן שוחד ואילו גלעד פרימק הורשע בעבירה של סיוע להפרת אמונים. 1053. יש בכל אלה לדחות מכל וכל את ההקשר המלאכותי שמבקש לעשות ב"כ הנאשם 2 בין זיכויו של גוזלן לאישומים של מתן וקבלת שוחד בעניינם של פרימק ויואל ישראל. אין לדבר על שני קולות לא רק ביחס לתוצאה הסופית אלא גם בנוגע לקביעות עובדתיות, לא כל שכן ממצאי מהימנות המופיעים בגזר הדין, שהרי כל אלו ניתנו בהקשרו של גוזלן בלבד. דיבור בשני קולות בקשר מול גוזלן: 1054. שאלה נפרדת היא, מה ההשפעה של פסק הדין המזכה בעניין גוזלן לגבי נאשם 2 כמקבל השוחד מגוזלן. בעניין זה, יש ראשית לעמוד על ההלכה ולפיה לצורך הרשעה בשוחד לא נדרשת 'יהדדיות פלילית" כפי שנקבע עוד בעייפ 244/57 מרגולין נ' היועץ המשפטי וערעור נגדי, פייד יב.597 : ייננים שאיש תם וישר, עולה חדש שאינו בקי בהלכות הארץ הזאת, נכנס למשרד ממשלתי ומבקש רישיון מסוים. הפקיד הממונה על מתן רישיונות דורש ממנו תשלום של-.50 לירות. דורש הרישיון, בתמימותו, משלם את הכסף מבלי להציג כל שאלה לייעודו של תשלום זה, בהיותו סבור שהממשלה גובה כסף זה בתמורה להוצאת הרישיון. למעשה, משלשל הפקיד את הכסף לכיסו הוא. ברי הוא, שהעולה התמים לא נתכוון ליתן 220 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' שוחד אבל ברור כמו כן שהפקיד מצדו קיבל את הכסף בעד פעולה הקשורה בתפקיד שהוא ממלא מטעם המדינה. לשון אחרת, הוא קיבל-אף-על-פי שהנותן לא נתן שוחד". 1055. דוגמה מאלפת זו מתאימה גם למקרה שבפנינו, כאשר אותו "עולה חדש שאינו בקיא בהלכות הארץ הזאת" אינו אלא גוזלן שציין בעדותו: "זה המכרז הראשון שהשתתפתי בעיר אשדוד...לא היה לי שום ניסיון בעבר באשדוד [...] שאלתי אותו מה עושים, אני לא מכיר פה את המהלכים, הוא [הקבלן שמעון צרפתי] המליץ להתקשר עם יועץ שמכיר את התחום את הנושאים באשדוד על מנת שזה ילך טוב יותר" (ת/185, עמ' 24-23). על הלכה זו שבו וחזרו בתי המשפט בשורה ארוכה של פסקי דין וראו גם עייפ 794/77 חייט נ' מדינת ישראל, פייד לב127(2), עמ' 129; עייפ 521/87 מדינת ישראל נ' עינב, פייד מה(1) 418, בעמ' 43; עייפ 6258/94 צבי יעקובזון נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 845; ע"פ (מרכז) 6429-09-16 מדינת ישראל פרקליטות מחוז מרכז מיסוי וכלכלה נ' אתי אמיר (פורסם בנבו, 14.3.18). - 1056. אין המדובר בטענות בעלמא שכן עמיתי, כב' השופט משניות, מבסס את זיכויו של גוזלן גם על היעדרו של יסוד נפשי מספק. הדבר מצוין ברחל בתך הקטנה בהכרעת הדין: "המסקנה העולה מהאמור לעיל היא כי הנאשם פעל בצורה סבירה, כאשר ווידא מול דרי כי הוא פועל כחוק, וכי יש בידו את כל האישורים הדרושים לצורך פעילותו בנושא זה, ולכן מבחינתו לא הייתה כל מניעה מלהסתייע בשירותיו של דרייי. 1057. לא זו בלבד, בית המשפט בעניין גוזלן מדגיש כי זיכויו של גוזלן אינו אמור להשליך על שאלת חוקיות מעשיו הנאשם 2: "גם אם יתברר כי דרי פעל בניגוד לחוק, ובניגוד לייעוץ המשפטי שקיבל, והשתתף בישיבות בנושאים שבהם היה לו בהם אינטרס כזה או אחר, ולא הוכח כי כך היה בכל הנוגע להסכם שלו עם הנאשם, כי אז האחריות על כך נופלת על כתפיו של דרי לבדו, ולא ניתן לפקוד את חטאיו דרי, אם היו כאלה על כתפיו של הנאשם..." (ר' עמ' 19 להכרעת הדין). 108. בכך אין סגי שכן לטענת ב"כ הנאשם 2 הקושי אינו נעוץ ביסוד הנפשי השונה שיכול ויוחס לנותן השוחד אל מול מקבל השוחד, אלא בקביעות עובדתיות של בית המשפט בעניינו של גוזלן, המבוססות על פי הנטען על אותה תשתית ראייתית שהונחה בפני בית משפט זה. 1059. אלא שאין לדבר על תשתית ראייתית זהה, ולא קרוב לכך. 1060. באופן סכמתי ניתן לומר כי עניינו של גוזלן מהווה רק יישליש של אישום" מתוך שמונה אישומים שההכרעה בהם הובאה לפתחו של בית המשפט. בעוד שבעניינו של גוזלן, הראיות התמקדו בהתקשרות הקונקרטית בלבד, בפני בית משפט זה נפרסה תמונה ראייתית רחבה בהרבה, הנוגעת לדפוס פעולה של הנאשמים על פני שנים ארוכות בשורה של פרויקטים, לרבות פרשיות צדדיות בהן היו מעורבים באופן ישיר או עקיף. 221 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1061. בשונה מהראיות שהונחו בפני בית המשפט בעניינו של גוזלן, נפרסה בפניי תשתית ראייתית ממנה ניתן ללמוד על יכולתם של הנאשמים להוביל החלטות בניגוד מוחלט לדעת הגורמים המקצועיים; מכלול האינטרסים הכלכליים של הנאשמים, המשותפים והנפרדים; הסיוע ההדדי שנתנו האחד לשני במסגרת השתתפותם בוועדת המשנה. תמונה ראייתית רחבה זו אפשרה לעמוד גם על העירוב הכספי שביצע הנאשם 2 בכספים שקיבל מהיזמים בפרויקטים השונים. כך למשל העברת הכספים של פרימק לקדמת עדן כשבמקביל הנאשם 2 פועל עבור זיוה כהן ואמור לקבל אחוזים מחלקה בפרויקט מבוא אשדוד. כך למשל העובדה שלעיתים באותה הישיבה נדונים פרויקטים שונים שבהם לשני הנאשמים עניין אישי (ור' ההתייחסות הנרחבת לכך בפרק הכללי). 102. בית המשפט בעניין גוזלן מבסס חלק נכבד ממסקנותיו על התרשמותו בדבר ההפרדה'' המוחלטת בין הדרגים הפוליטיים לבין הדרגים המקצועיים ועל חוסר יכולתו של הנאשם 2 להתערב בשיקוליהם (ראה עמ' 11-10 להכרעת הדין). המסכת הראייתית הרחבה בהרבה שהונחה בפניי מובילה למסקנה הפוכה ולמצער אינה תומכת בתזה שעניינה קבלת החלטות בהסתמך על עמדת הגורמים המקצועיים בלבד. ביחס לכל אישום מפורטת הסטייה מן השורה, ולא מצאתי לשוב ולפרט הדברים. 103. ישנו שוני ראייתי נוסף הנובע מכך שהנאשם 2 שימש כעד תביעה בעניינו של גוזלן (תוך שככל הנראה הובטח לו שלא יעשה שימוש נגדו בעדותו) בעוד שבתיק זה הוא העיד כנאשם, על ההשלכות הראייתיות הנגזרות מכך. כך למשל, נאשם 2 הפליג בתיאוריו בעניינו של גוזלן בדבר הפעולות הרבות שביצע עבורו (ור' הסתמכות בית המשפט על דברים אלו בעמ' 16 להכרעת הדין בעניינו של גוזלן). בעוד שכעד תביעה אין ציפייה שיביא תימוכין אסמכתאות לכל הפעולות שלטענתו ביצע עבור גוזלן והמשקל הראייתי בהימנעותו מלעשות כן לא יהיה רב, לא כך הם פני הדברים במעמדו כנאשם. 1064. בנוסף, לא כל אמרותיו במשטרה של נאשם 2 הוגשו בעניינו של גוזלן, בשונה מהתיק שבפני. כך למשל, בת/239אי, שלא הוגש בעניינו של גוזלן, הנאשם 2 התבקש להסביר הכיצד עם פתיחתה של חברת כד גל בשנת 2006, היא כבר קיבלה מעל מיליון ₪. בתגובה לכך, ענה הנאשם 2: ייכי עבדתי לפני כן, לפני כן ב-2005 התחלתי לעזור להם וכו'... ברגע שהם זכו התחלתי לעזור להם" (עמ' 152 במספור ביינט המשפט"). בדומה: "...התחלתי איתם באלפיים וחמש לפני אלפיים ושש רק...כי אני עובד אחרת.. מספיק אם אני סוגר איתך מילה. התחלתי איתם לאט לאט, שהגיע תאריך תשלום, עשינו את ההסכם, באלפיים ושש שילמו לי..." (ת/239(א) עמ' 153). אציין כי בייכ הנאשם 2 הלין על כך שהציטוט אינו מדויק, מבלי שהביא ראיה אחרת מטעמו ללמד אחרת. " 222 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 105. לא למיותר להוסיף: בא כוחו המלומד של נאשם 2 מבקש להחיל על עניינו מלוא קביעותיו של בית המשפט בעניין גוזלן. נזכיר כי עניינו של גוזלן כולל גם קביעה נורמטיבית ברורה של בית המשפט העליון בדבר הפסול הגלום בביצוע מעשים כדוגמת אלו שביצע הנאשם 2. 1066. אחר דברים אלה אתייחס לאמרותיו של גוזלן במשטרה ובבית המשפט (בתיק האחר) שהוגשו בתיק שבפניי במסגרת היותו עד תביעה נגד הנאשם 2, חלף עדותו הראשית והנגדית. 1067. אמרותיו של גוזלן במשטרה פועלות לחובת הנאשם 2. כך בחקירתו הראשונה התקשה גוזלן לפרט עבור מה בדיוק שילם לנאשם 2 תוך שהוא שולל באופן פוזיטיבי סיוע מול גורמי הרישוי: "שאלה: האם יצחק דרי סייע בדבר מה לש.י.א רפאל ו/או למי מבעלי המניות שלה בעניינים העסקיים מול עריית אשדוד ו/או רשות הרישוי ו/או הועדה המקומית לתכנון ובנייה ו/או הועדה המחוזית לתכנון ובנייה ו/או בכל מותב אחר בו הוא מכהן ? תשובה: לא, לא עזר לנויי [...] ייעוד לא שילמתי סתם לאף אחד. התקיימו הדברים שהתחייב עפ"י ההסכם ביננו. שאלה: מה הם הדברים שהוא קיים ? תשובה: קידום שיווק. ייעוץ גם..." (ת/183, עמ' 8). 1068. גוזלן מציין בהודעתו, כי נפגש עם נאשם 2 ושאל אותו "למה אין פה שבס, למה אין פה אפשרות להגדיל את היחידות" (ת/185, עמ' 26). בדומה, גם נאשם 2 ציין במשטרה: "הוא (גוזלן) אמר, שאנשים המליצו עלי, אבל לא אמר מי, אם אני יכול לעזור לו בקבלת 20% שבס. אמרתי לו שאין 20%..." (ת/238, עמ' 34). אמירות אלו בבסיסן, עומדות בסתירה לגרסת הנאשם 2 בבית המשפט לפיה לא עסק בהגדלת הזכויות של היזמים. 1069. עוד יש בדברים אלו להעיד כי הסכם בעל פה בין הנאשם 2 לגוזלן נכרת לפני יום 9.11.05, שהרי מה יש לתהות ביחס להגדלת זכויות בניה מקום שבו התקבלה החלטה בנושא. בבית המשפט, הנאשם 2 טען כי הכוונה הייתה לפער בין ה-15% שאושרו לעומת ה-20% לפי תקנת שבייס. כפי שצוין בעניין פרימק ויואל ישראל, בנפרד מכך שמדובר בגרסה כבושה ולא הגיונית, היא מאשררת שוב את המסקנה כי הגדלת הזכויות עמדה בבסיס ההתקשרות בין השניים. 1070. לטענתו של גוזלן, כל הרציונל בהעסקתו של נאשם 2, מבוסס על כך שלראשונה בנה פרויקט בעיר אשדוד ולא היה בקיא בהתנהלות המיוחדת לעיר זו. מי שהמליץ לו על הנאשם 2 הוא הקבלן שמעון צרפתי. שמעון גוזלן זכה במכרז בתאריך 3.8.05 והתשלום עבור חוזה הפיתוח מול מנהל מקרקעי ישראל בוצע ב- 11.9.05. על רקע מועדים אלו שאינם שנויים במחלוקת, אך הגיוני שגוזלן לא ימתין מספר חודשים (שהם הקריטיים לתכנון הפרויקט ובהם גם התקבלה ההחלטה על ההגדלה), ורק בסוף דצמבר 2005 יצור קשר עם הנאשם 2 (ויודיע על הפסקת העסקתו בכתב בתאריך 24.1.06). 223 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1071. לטענתו של גוזלן, לפני ההתקשרות עם הנאשם 2, היזמים לא היו מאוחדים. נאשם 2 היה זה שהציע לו להגיש את התכניות במשותף. הדברים שנכתבו בנוגע לפרימק ויואל ישראל בזיקה להשתתפותם בישיבה מיום 22.10.05 ולכך שבמועד זה כבר פעלו במשותף (בפרק הדן בעדותו של מגדמן) נכונים גם לגבי גוזלן. 102. ההסכם הראשון שנחתם בין נאשם 2 לגוזלן נושא את התאריך 22.1.06. מצייב צילומו : בסייד .9- 10 12 .13 בב כד כל ח.פ. 513508390 לבין תאריך צר כי 22.01.06 צד אי מצהיר שהנר, הוא או כל גורם מטעמו, בעל ידע כירוס ובתכנון עפ"י חוק התכנון הכנר הוצאת חבה בועדות שונות מקומיות אד הוק, מחוזרת, עדר, ארעיות וכו'. צו אימצי שיוכל לקדם ולבצע האמור בסעיף 1 בנין מגרש עבור צד בי 15 בעיר צד אי מצהיר שכל פעילותו באמור בסעיף | ירה בהתאם להךקר התכנךך המדוייקים וללא חריגות. אר טטית מת כע רצד אי אינו קשור לכד ואף מתריע על כך. צד כי מרדע שכל חריגה או בניה שלא בהתאם להיתר שיעמוד לרשותך יהיה באחריותו בלבד, א יקשר את כלום בעיר (רשויות הממלכתיות ופרטיות( צד איכן לא רק בתכנון אלא ביעוץ בנושאים שונים הקשורים בעיר, במנטליות, בהתפתחות, וכעורה לחיים הפרקט. למגרשים הועדות חשוכות. 56) 850- 84 אשר סל - יחידווולקן ככע ךחלקך ע"י עד כי ישלם לצד אי סד ובסייה- 500 דולר אמריקאי מעיימ (למתחם זה בלבד(. 4/400. בעת החתימה על ההסכם וסך >
5 דולר אמריקאי על כל יחידת דיור במתחם
צו גי ישלם סך
ההיתר.
צד בי ישלם מעיימ לתאריכים הרלוונטיים לתשלום המעיים.
$ בהוצאת
אנד אי ךפקרר ציק אישי של בעל החברה לצד כי על הסכום ששולם ראה סעיף 9 כפקדון לורנז ולקידום עד להוצאת היתר הבניה למתחם.
באס צד אי לא יצליח מטיבה כלשהיא להוציא היתר כאמור לעיל הציק האישי יהנוח
אסמכתא לפירעונו או לתביעה משפטית
עם הוצאת ההיתר לכמות יחידות כפי שרשום בסעיף 7 החצי ברטל ויוחזר לצד אי
) החימר מחווה אסמכתא לביטולו < יירס גל ליסטית בע"מ 513508390 .9.5 על החתום ש... רפד מים מים ת.ד. 5691 כובע 84156 D צר בי m² ad 2013/12 כד/כל יזום והשקעות הל"ת 513508390.0.n 2612298 80 103. ביום 24.1.06, יומיים בלבד לאחר שלכאורה נחתם ההסכם הראשון, הנאשם 2 חתם על שלושה נספחים לחוזה מול יישיא רפאליי. מצייב צילומם : 224 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' C נספח להסכם מיום 22/1/2006 שנערך ונחתם בבאר שבע ביום 24/1/2006 כד גל יזום והשקעות בע"מ ח.פ. 513508390 בין שיקרא להלך : ייצר איי) לבין . ש.י.א רפאל פרוייקטים בעייכן ח.פ. 511043085 )שיקרא להלן: "יצד בייי) הוראות נספח זה באות להןטרף על ההסכם ולא לגרוע מנו. 1. ההסכם מכיל, מגלם, ממזג ומבטא את כל התנאים המוסכמים בין הצדדים. כל התחייבויות או מסמכים בדבר נשוא הסכם זמן שנעשו לפני כריתת ההסכם ולא באו לידי ביטוי כמפורש בו בטלים ומבוטלים. 2. באם צד בי לא יקבל מסיבה שהיא זכויות בניה נוספות במגרש 14, אזי צד בי רשאי לפרוע את הציק המופיע בסעיף 11 להסכם, זכויות הבניה הינן: 120 מייר + שטחי שרות שמגיעים לצד ב' בגין 12 יחיד במגרש 15, כשטח נוסף על היחידות שיאושרו במגרש 14 וזה יהיה כלול במחיר ששולם למגרש 15, כלומר זכויות הבניה בגין יחידות אויר של מגרש 15 טרם התקבלו. 3. סעיף 13 להסכם מבוטל ובמקומו יהיה הסעיף: עם הוצאת היתר לכמות היחידות המופיעות בסעיף 7 להסכם ולכמות היחידות הנוספות במגרש 14, הציק הינו מבוטל ויוחזר לצד אי (ההיתרים מהווים אסמכתא לביטולו).. כד גל יזום והשקעות בע"מ 513508890.9.n צדאי ולראיה באו הצדדים על החתום: 225 מתוך 324 CFL 3535/PAL-NEK צד גי בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' נספח ג' להסכם מיום 22/1/2006 שנערך ונחתם בבאר שבע ביום 24/1/2006 בין (שיקרא להלך : "יצד אייי) כד על יזום והשקעות בעיימ ח.פ. 513508390 לבין ש.י.א רפאל פרוייקטים בעיימ ח.פ. 511043085 )שיקרא להלך : ייעד בייי( הוראות נספח זה באות להוסיף על ההסכם ולא לגרוע ממנו. .I ההסכם מכיל, מגלם, ממזג ומבטא את כל החטאים המוסכמים בין הצדדים. כל התחייבויות או מסמכים בדבר נשוא הסכם זה שנעשו לפני כריתת ההסכם ולא באו לידי ביטוי במפורש בו בטלים ומבוטלים. 2. צר אי מצהיר בזאת כי התמורה הנקובה בסעיפים 8 +9 לקסכס ממצה את כל הטיפול והעזרה שנתנה לצד בי חן במגרש 14 והן במגרש 15 ברובע ט"ז אשדוד. 3. צד אי מצהיר בזאת כי קיבל את כל התמורה המגיעה לו בברך ההסכם הן בגין מגרש 14 והן בגין מגרש 15 באשדוד, ואין לו שום דרישות ו/או טענות מסוג כלשהוא. ולרארה כאו הצדדים על החתום: כל גל השקעות בע"מ 513508890 צר אי צד בי 226 מתוך 324 2013/12 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' לכבוד- ש.י.א רפאל פרוייקטים בעיימ חלטת 78 באר שבע חנדון: גמר חשבון ותשלום סופי. תאריך 20/3/12 24.01.06 בנוגע להסכם מיום 22/1/2006 בפרוייקט מגרשים 14, 15 רובע ט"ז אשדוד הרינו לאשר כי קיבלנו ציקים כמפורט להלן בגין תשלום סופר וגמר חשבון מוסכם כולל תוספות יוקר, שינויים, ריביות, הפרשי הצמדה, הפרשי שער, עבודות נוספות, וכל תוספת אחרת שהיא. עם קבלת חציק המפורט לחלן חרינו להצהיר כי קבלנו את כל המגיע לנו בגין המפורט לעיל ואין לנו ולא יהיו לנו דרישות מסוג כלשהו עבור חתמורה בגרך הנייל מסיבה כלשדך. ציק מסי 0000317 מחשבון 110069 בנק המזרתי לתאריך 24/02/2006 בסך 385,128 ₪ בכבוד ר כדי גל ם והשקעות בע"ם כדגלי 1988ת בעיימ 104. האמור במסמכים אלו עומד בסתירה בולטת לגרסתו של נאשם 2 ביחס לכל המחלוקות העיקריות ויותר משיש בהם לסייע לו, המדובר בראיות מפלילות התומכות בקבלת שוחד. 105. הדברים הכלליים שנרשמו בנוגע לחוזים שערך הנאשם 2 בדיעבד מול פרימק ויואל ישראל (ובפרט הקושי לראותם ככאלה שמשקפים את המציאות) נכונים גם ביחס להסכם מול גוזלן. 106. בעניינו של גוזלן, החוזה הראשוני מיום 22.1.06, מתייחס רק למגרש 15. רק בנספח א' מיום 22.1.06 עולה לראשונה כי ההסכם כולל בתוכו גם את הטיפול במגרש 14 ללא תוספת תשלום. התהייה גדלה עוד יותר נוכח האמור בסעיף 3 לנספח א', לפיו נאשם 2 מצהיר כי התמורה שהתקבלה במעמד חתימת ההסכם ביום 22.1.06, מהווה ייאת כל התמורה המגיעה לו בגין ההסכם הן בגין מגרש 14 והן בגין מגרש 15 באשדוד". כאמור, באותו התאריך גם נחתם בין הצדדים יגמר חשבון ותשלום סופייי. 1077. הצהרה זו עומדת בסתירה לטענתו של נאשם 2 לפיה הוא מקבל שכר רק בסופו של תהליך, ומעלה סימני שאלה הכיצד כל התשלום משולם לפני שהחלו בכלל הפעולות הנוגעות להוצאת ההיתר. 108. נספח בי שופך אור על מטרת ההתקשרות האמיתית. סעיף 2 לנספח ב' קובע: ייבאם צד ב' לא יקבל מסיבה שהיא זכויות בניה נוספות במגרש 14, אזי צד ב' רשאי לפרוע את הצ'ק המופיע בסעיף 11 להסכם. זכויות הבניה הינן: 120 מ"ר + שטחי שירות שמגיעים לצד ב' בגין 12 יחידות דיור במגרש 15, כשטח נוסף ליחידות שיאושרו במגרש 14 וזה יהיה כלול במחיר ששולם למגרש 15, כלומר זכויות הבניה בגין יחידות אוויר של מגרש 227 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 15 טרם התקבלו." הינה כי כן, שחור על גבי לבן: תכלית ההסכם נוגעת להגדלת זכויות בניה. ודוק, זכויות הבנייה הנוספות אינן מתייחסות להגדלה של 12 יחידות הדיור כפי הנטען (שהתקבלו בדרך של הקלה בישיבה מיום 21.12.05), אלא זכויות בניה יישטרם התקבלו". 109. הנאשם 2 ניסה (ללא הצלחה) ליצור מצג לפיו פעל רבות מול גורמי רישוי ואחרים על מנת להצדיק את התמורה הכספית שקיבל. ברם, לפי הנספח, התנאי הבלעדי לקבלת הכסף נוגע להגדלת זכויות ולא לכל פעולת קידום או ייעוץ כזו או אחרת. אם לא תתקבל תוספת, צ'ק הביטחון ייפרע. 1080. סעיף 3 בנספח ב' קובע כי: "סעיף 13 להסכם מבוטל ובמקומו יהיה הסעיף: עם הוצאת היתר לכמות היחידות המופיעות בסעיף 7 להסכם ולכמות היחידות הנוספות למגרש 14, הצ'ק הינו מבוטל ויוחזר לצד א' (ההיתרים מהווים אסמכתא לביטולו)." 1081. סעיף 13 המדובר מפנה לכמות היחידות המקורית (84 יחידות דיור) שאושרה לייש.י.א רפאלי במגרש 15 לאחר הליך ההקלה. סעיף 3 הנייל מבטל אותו וקובע כי תנאי להסכם יהא קבלת היתר על כל היחידות הנוספות (כפי הגדרתם בסעיף 2 לנספח ב'). העובדה כי רק לאחר קבלת ההיתר (ולא קבלת תוספות) הצ'ק האישי של נאשם 2 מבוטל, אינה משנה מתכלית ההתקשרות. סעיף זה מבטיח שלא רק תתקבל תוספת יחידות הדיור אלא גם מחייב את הנאשם 2 לפעול להוצאת ההיתר עבורן. (דבר שיכול להסביר חלק מהפעולות הנטענות של נאשם 2). במילים אחרות, לצורך מימוש צ'ק הביטחון, די לגוזלן שלא יקבל תוספת יחידות דיור. מנגד, מנקודת מבטו של נאשם 2, התנאי לביטול צ'ק הביטחון נוקשה יותר ומחייב אותו לא רק לדאוג לתוספת, אלא גם להיתר. 102. תהיות אלו הוטחו בנאשם 2 במהלך עדותו מבלי שהתקבלו מצדו הסברים של ממש, למעט אמירה לפיה התרצה לדרישתו של עוייד של גוזלן : : " ..אני אחתום לך על מה שאתה רוצה כי זה מה שאני הולך לעשות, אותי לא עניין ניואנסיות, מה שהיה חתמתי לו ושילם לי והכל היה בסדר" (עמוד 734 לפרו' מיום 14.1.20). 103. כאשר מוטח בנאשם 2 שיוצא שגוזלן שילם מחצית ממה שיואל ישראל ופרימק שילמו הוא עונה: "יכול להיות שהוא לא שילם... יכול להיות שביקשתי... אתבע אותו? אני לא יכול לתבוע אותויי (שם, עמוד 735). כך בשלווה הנאשם 2 מסכים לוותר על חצי מיליון ?!? לשאלת בית המשפט כיצד הדבר אפשרי, ענה : "יכול להיות שהוא אמר לי אני לא רוצה לתת לך, יכול להיות, אני לא..." (שם). ובהמשך: " יכול להיות שהוא ביקש, יכול להיות שאולי לא עשיתי בשבילו משהו נוסף, אולי סיכמתי איתו שיקבל תוספת אחרת והוא לא קיבל, אני לא זוכר" (שם). 1084. האמור לעיל יחד עם "הראיות המפלילות "הרוחביות" שפורטו ביחס לפרימק ויואל ישראל מוביל למסקנה כי ההתקשרות מול גוזלן נעשתה לפני יום 9.11.05 וכי נאשם 2 קיבל כספים בעד מילוי תפקידו. 228 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 105. המסכת הראייתית השונה בין זו שהונחה בפניי, כמו גם הקביעה בפסק דינו של גוזלן בדבר היעדרו של יסוד נפשי נלווה למעשיו של גוזלן – שלא מצאתי להידרש לה שכן היא אינה מעניינה של הכרעת דין זו - מונעים גם קיומה של טענה בדבר דיבור בשני קולות. למעלה מן הצורך : - 1086. גם אם נקבל את גרסתו העובדתית של נאשם 2 כמו גם את גרסתו של גוזלן לפיהן מטרת ההתקשרות הייתה בנושא קידום ההיתר בלבד, ובהתאמה הפעולות שביצע הנאשם 2, יש בכך לקיים יסודותיה של עבירת קבלת שוחד. ובמה דברים אמורים. 1087. בשורה ארוכה של פסקי דין, נקבע על ידי בית המשפט העליון כי לצורך הוכחת רכיב ייהבעדיי אין צורך להוכיח כי המתת קשורה לתפקיד הפורמלי של איש הציבור ודי בהוכחת זיקה לתפקידו הציבורי, לקשריו של עובד הציבור ולניצול השפעתו ככזה. 108. ר' לעניין זה עייפ 355/88 לוי נ' מדינת ישראל, פייד מג.221: ייטעה לפעמים עובד הציבור לחשוב, כי יימצא נכשל בעבירת השוחד, רק אם יתברר שלקח מתת בעד פעולה הקשורה ישירות לתפקיד הפורמאלי שהוא ממלא. השקפה כזו היא מוטעית מיסודה, ויש להזהיר מפניה. כל שמתקשר עם תפקידו של עובד הציבור ושנתקיימו לגביו הרכיבים האחרים, מביא את המעשה או את המחדל או את הסטייה מהשורה אל גדר עבירת השוחד. סעיף 293(4) רואה מעשה כשוחד, בין אם מדובר בעד פעולתו של הלוקח עצמו או בעד השפעתו על פעולת אדם אחר. הווה אומר, די שאותו עובד ציבור מנצל השפעה שיש לו, בהיותו עובד ציבור בעל סמכות, כדי שאחר יעשה פעולה שהיא במסגרת סמכותו של אותו אדם אחר - לטובת הנותן...במלים אחרות, זיקה לתפקידו של עובד הציבור צריכה להתקיים, פעולה של ממש בגדר הסמכות - לא בהכרח." ובהמשך : - ייהפירוש הניתן לביטוי במילוי תפקידו' הוא גמיש ורחב, אין צורך להצביע על מעשה הכרוך באופן ישיר במילוי התפקיד הרשמי הפורמלי, אלא די בכך שהעבירה התאפשרה בשל כך שעובד ציבור מסוים מחזיק במשרה האמורה ומנצל את הסכמות או הקשרים או את ההשפעה שבידו, היונקים כוחם מהמשרה וממידת השררה שהופקדו בידו". 1089. בעייפ 534/78 קוביליו נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 281 (להלן :ייעניין קוביליו"י) התייחס בית המשפט העליון לפרשנות הרחבה בה יש לנקוט בהקשר לייפעולה הקשורה בתפקידו"י: ילאור האמור בסעיף 294(ד)(2) יש לקרוא את סעיף 20(א), כאילו נאמר בו שהוא מתייחס לעובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, אף אם פעולה זו איננה בגדר סמכותו ואף אם איננו רשאי לעשותה. הפירוש המתבקש מכך הוא כי המונח "פעולה הקשורה בתפקידו" אינו יכול לחפוף רק את המערכת המוגדרת של התפקידים של העובד אלא גם פעולות אחרות הנעשות בקשר עם התפקיד, אף שהן מחוץ לגדר סמכותו של העובד ובלבד, כאמור, שיש זיקה לעובדה שמקבל השוחד מכהן בתפקיד פלוני". […] 229 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' "מכאן עולה כי יש לפרש את המלים 'לא היה מוסמך או רשאי לעשות את הפעולה' כפשוטן ולהציב אותן, כפי שכבר נאמר לעיל, ליד המלים 'פעולה הקשורה בתפקידו'. משמע הקשר לתפקיד אינו חייב להתבטא דווקא בפעולה הכלולה בין אלה שהן מסמכויותיו, חובותיו או מטלותיו שלה עובד". וראה גם בעייפ 5822/08 טרייטל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.3.09) שם צוין : "היסוד האמור פורש בפסיקתו של בית משפט זה בצורה רחבה ביותר, כך שלצורך התקיימותו ידי בכך שהמעשה נעשה בתוך המסגרת הארגונית שבה העובד פועל, או תוך שימוש בקשרים וביכולת הפעולה הנובעים מעבודתו של העובד במקום פלוני או מכהונתויי (פסקה 28 לפסק דינו של כב' הש' דנציגר). וכן, עייפ 3295/15 מדינת ישראל נ' שמעון גפסו (פורסם בנבו, 31.3.16): ייהתיבה בעד פעולה הקשורה בתפקידו שבסעיף 290(א) לחוק העונשין, פורשה אף היא פרשנות תכליתית מרחיבה ולפיה באות בגדר תיבה זו לא רק פעולות הנעשות מתוקף הסכמות הפורמלית של עובד הציבור, אלא גם פעולות הנעשות תוך שימוש ביכולת, וקשרים או בהשפעה הנוגעים בעבודתו של העובד או מתוקף כהונתו" (פסקה 26 לפסק דינה של כב' הש' חיות, כתוארה אז). 100. ניצול קשרים ומעמד מתוקף התפקיד הציבורי לצורך קידום עניינו של היזם מתממש במלוא עוזו במקרה שבפנינו. לנאשם 2 אין השכלה רלוונטית, בין אם בתחום האדריכלות, הבינוי, ניהול פרויקטים, ייעוץ ארגוני, תכנון סביבתי וכיוצא באלה. בעניינו של נאשם 2 הסיבה הכמעט בלעדית, המאפשרת לו יידלת פתוחה" בפני כל הפקידים, קבלת אינפורמציה הנוגעת לפרויקט, יכולת לזרז, לברר ואף להשפיע בקבלת ההיתר, נוגעת להיותו חבר מועצה. לא בכדי הנאשם 2 הגדיר את עצמו ייכמאכער מבפנים". הדוגמאות שתפורטנה להלן ממחישות עד כמה ניצל והשתמש הנאשם 2 ביכולת ובקשרים שנבעו מתוקף עבודתו לצורך קידום הפרויקט עבור היזמים. 1091. הנאשם 2 מבצע "סיורי ראווה" לקבלנים בעירייה והכל על מנת לטעת בהם את הביטחון כי ביכולתו לסייע להם : "כשהסתובבתי עם פרימק בעירייה אז הכרתי לו כל חבר עיר וסגן ראש עיר בדרך, ואולי מהפקידות הבכירה, והיו מתוכם חברי ועדת בניין ערים, בניהם ראש העיר ועמרם כנפו, והראיתי שיש לי דלת פתוחה במקומות האלה, שאני יכול לדבר איתם ולהתייעץ איתם, וזה נותן ביטחון לקבלן, שאני לא סתם מאכער, שאני מייעץ להם מבפנים" (ת/238, עמ' .(42 1092. הנאשם 2 אינו מסתפק בהבאתם של היזמים עמם נקשר לעירייה ומגדיל לעשות כאשר דואג להבאתו של נאשם 1 לפגישות מול הקבלנים במשרדיהם. כך תיאר גלעד פרימק את הדברים מנקודת מבטו : "אני חושב שיצחק דרי רצה להראות לי את כישוריו וכוחו בעירייה ע"י הבאת פיגורה כמו עמרם כנפו אשר הוגדר כיו"ר ש"ס באשדוד" (ת/205)." זה היה בפגישה השנייה אני חושב, אם אני זוכר, שניסה להראות לי בעצם את קשריו או יחסיו את הדרך בה יכול [...] מה הוא רצה להראות? איזה קשרים? ת.אני חושב את קשריו בעירייה" (עמוד 265-264 לפרו' מיום 13.12.18). 230 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' אמת כחלק מאותו יעוץ שנתן. פעולות המוגדרות כ"ייעוץ" וייקידום" קשות ביותר לאיתור והתחקות של שומרי הסף, מראש ובדיעבד. 100. לסיכום עד כה, הרי שמהפסיקה הכללית שהפכה לחלק מהמשפט המקובל, מכללי ניגוד העניינים וכן מהחלטת בית המשפט בעניין קאסוטו, נלמדת המסקנה הברורה ולפיה מקום שבחרו הנאשמים לעסוק בנדליין בעיר אשדוד הם אינם יכולים להמשיך ולכהן כחברי מועצה, כמו גם חברים בוועדת התכנון והבנייה. פעולה כדת וכדין בהתאם להוראת סעיף 47 לחוק התכנון והבניה - האמנם? 101. סעיף 47 לחוק התכנון והבניה (תיקון מס' 43), התשנ"ה- 1995 שחל במועד הרלוונטי לכתב האישום קובע : "(א) חבר במוסד תכנון שיש לו, במישרין או בעקיפין, בעצמו או על-ידי קרובו, סוכנו או שותפו או על-ידי קרוביהם, כל חלק או טובת הנאה בכל ענין העומד לדיון במוסד או בוועדה מוועדותיו - (1)יודיע על כך ליושב ראש בכתב או בעל פה מיד לאחר שנודע לו כי העניין האמור עומד לדיון; נמסרה ההודעה בעל פה, תירשם בפרוטוקול הישיבה הקרובה של המוסד או הועדה; (2) לא יהיה נוכח בדיוני המוסד או הועדה באותו ענין ולא יצביע בהחלטה על כל אלה בקשר אליו. וועדת המשנה כמוה כמוסד תכנון כפי לשון החוק. 12. הנאשמים היו חברים בוועדת המשנה (ור' הפירוט לגבי התקופות בהן כיהנו בס' 6-5 להכייד). הנאשמים אינם חולקים על עצם האיסור להימצא בניגוד עניינים, וכך גם אינם חולקים שבמסגרת עיסוקם הפרטי נוצר ניגוד עניינים שכזה. ברם, לדבריהם, בתקופה הרלוונטית, סעיף 47 לחוק התכנון (שצוטט לעיל) התווה דרך לנטרל את ניגוד העניינים ולפיה פעלו. הודגש כי בעוד שהמדינה מבססת את האיסור על הנחיות ופסיקה, הנאשמים פעלו על פי חוק שהנו גם נורמה מיוחדת. הואיל והנאשמים נמנעו מלהשתתף בדיונים או בהצבעות נשוא הפרויקטים שבגינם הייתה להם טובת הנאה, אין לומר כי נפל פגם במעשיהם. דינה של טענה זו להידחות משורה של טעמים משפטיים ועובדתיים. מבחינה עובדתית, חרף העובדה שהנאשמים אחזו בסעיף 47 כקרדום לחפור בו, בפועל הם היו רחוקים עד מאוד מלקיים אחר תנאיו, אם בכלל: "חובת היידוע" ו- "חובת הרישום": 23 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 18. סעיף 47א(1) קובע תנאים מצטברים. ראשית, חבר וועדה אינו רשאי לשמור דבר ניגוד העניינים לעצמו ועליו ליידע יימידיי את יושב ראש הוועדה בנדון. שנית, סעיף 47א(1) מחייב שהודעה זו תהיה בכתב. במידה וההודעה נמסרה בעל פה, או אז מוטלת החובה לרשום את ההודעה בפרוטוקול הישיבה הקרובה של הוועדה. 104. אין לראות בהוראות סעיף 47א(1) משום מתווה פרוצדורלי בלבד, וחזקה כי המחוקק לא השחית מילותיו לריק. חובת היידוע וחובת הרישום הנם תנאים מהותיים שאין בלתם לצורך נטרולו של ניגוד העניינים. 15. יודגש, חובת היידוע, אינה קשורה בהכרח לקיומה של הצבעה ובאה להוסיף על סעיף 47א(2) שעניינו השתתפות בדיונים ובהצבעות. 106. חובות אלו נועדו להציב ייתמרור אזהרה" לחברי הוועדה מפניהם של הנאשמים ביחס לכל פעולה הקשורה לנושא שבו הם מצויים בניגוד עניינים. חובת היידוע ועיגונה בכתב מבטיחה שמעל כל יישיחת מסדרון", בקשות להוספת תיקים לסדר היום של הוועדה, דיוני ייפרה רולינג'י, ואף פעולות שיכול וייחשבו כמהלך הטבעי של טיפול בבקשה, יתנוסס דגל אדום" המזהיר כי החבר שפועל כן, עושה זאת בניגוד עניינים. 107. היידוע והרישום מאפשר "מניעה פרוספקטיבית" של חשש להימצאות בניגוד עניינים ולא פחות חשוב מכך, "בחינה רטרוספקטיבית" של כל פעולה בה היה מעורב חבר הועדה. היידוע והרישום מאפשרים גם לבחון קיומו של ניגוד עניינים עקיף היה ואחרים כמו חברי סיעה או מקורבים יתבקשו על ידי מי מהנאשמים לפעול או להצביע בדרך מסוימת. 108. היידוע והרישום, מאפשרים ליישומרי הסף", בכללם היועץ המשפטי של הוועדה, לבדוק את העובדות היוצרות את ניגוד העניינים לאשורן, ובהתאם לקבוע כיצד ניתן לנטרל את ניגוד העניינים, אם בכלל. 109. הרישום החשוף כלפי כולי עלמא מגדיל את השקיפות ומחזק את אמונו של הציבור בדרך קבלת ההחלטות של נבחריו. אין דומה מצב שבו אדם מודיע מראש על הזיקה שיש לו לפרויקט מסוים לבין הסברים מגומגמים שנמסרים בדיעבד לאחר שזיקתו לפרויקט נחשפה על-ידי אחרים. 110. לא פחות חשוב מכך סעיף 47א(1) קובע את הברור מאליו כי החובה והאחריות להודיע על ניגוד העניינים מוטלים על חבר הוועדה שהרי אך טבעי הוא, שלעיתים רק הוא, מודע לניגוד העניינים ולעוצמתו. אין בעובדה שעובד הציבור בוחר לקבל ייעוץ משפטי בדבר חוקיות מעשיו, (כפי שטוען נאשם 2), כדי לגרוע מחובתו האישית להודיע בכתב על היותו בניגוד עניינים. 24 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1093. בכך הנאשם 2 יוצר את הזיקה כלפי היזמים בין תפקידו הציבורי וקשריו לבין יכולתו לפעול עבורם, בין אם הדברים מהווים חלק מתפקידו הציבורי הפורמלי ובין אם לאו. זיקה זו מביאה אותם לשלם לו מיליוני שקלים, הגם שהוא נעדר הכשרה מקצועית רלוונטית. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון ברעייפ 3352/06 אליעזר בוזגלו נ' מדינת ישראל [פסקה 17 לפסק דינו של כב' הש' דנציגר (פורסם בנבו, 12.6.08): "...מקובלת עלי גם טענת המשיבה לפיה התנהלותו של המבקש והמצגים שהציג בפני המתלונן, כפי שהם עולים מן הקלטת והתמליל, הם שיצרו את הזיקה בין תפקידו כעובד ציבור לבין "התפקיד" עבורו קיבל המבקש את הכסף מהמתלונן, כאשר אי הוכחת תפקידו המדויק של המבקש אינה מעלה או מורידה לעניין זה..." 1094. מיותר לציין כי עצם עריכתם של המפגשים, באין מפריע, נעשית אך בשל היותו של הנאשם 2 חבר מועצה בעל גישה חופשית לכל מקום ולכל משרד בעירייה. 1095. הנאשם 2 עושה שימוש במידע שקיבל מתוקף תפקידו הציבורי. כך נלמד כי הוא השתתף בישיבת ועדת המשנה מיום 29.6.05 שבה אושרה תכנית הבינוי והפיתוח הראשונית לרובע ט"ז (ת/156). בישיבה זו הוחלט על האופן שבו יש למקם את הבניינים במגרשים, המרחקים בניהם, סוגי המבנים ועקרונות מנחים נוספים לבניה שתבוצע ברובע. אף שכך, הדבר אינו מונע ממנו להיקשר עם היזמים שזכו במכרז שבאמתחתו כל הנתונים אליהם נחשף במסגרת השתתפותו בישיבה זו (הנאשם 2 הרבה לחזור על כך ישייעץ ליזמים איך למקם את הבניינים במגרש, משל היה אדריכל מנוסה). 106. הנאשם 2 אינו רואה כל בעייתיות בניצול המידע שקיבל מתוקף תפקידו הציבורי לצורך הפקת רווחים: "יש: מתי פרימק שילמו לך את הכסף, באיזה שלב? סיכמו איתך שאתה אמור לנסות להוסיף יחידות דיור. ת: אני ישבתי איתם, הצעתי להם להגיע עד שבס... אני חושב שמותר לי כחבר עירייה להשתמש בידע שלי והסברתי להם, הדרכתי אותם, הצעתי רעיונות שיווק עשיתי כל שיכולתי" (ת/250, עמ' 14). 1097. נאשם 2 הסביר כי אחת מהסיבות בגינן שולמו סכומי כסף גבוהים קשורה לגישתו כחבר מועצה לאינפורמציה: "אני אתן לך דוגמא: הקבלנים רוצים לשלוח למשל תוכנית... אני נותן להם את הנתונים מבפנים וזה חוסך להם המון. אני לוחץ על האדריכל להגיש את התוכניות כי אני יודע מתי הועדה מתכנסת, כדי שירוויחו זמן". מתוך תשובותיו, ניתן להביו מדוע לפי כללי ניגוד העניינים ברשויות המקומיות חל איסור מוחלט על חבר ועדת המשנה לייצג או לפעול עבור קבלן. 108. הנאשם 2 מנצל את מעמדו כחבר מועצה ואינו רואה כל בעייתיות בכך שחרף השפעתו על אותם גופים שאמורים לתת היתרים לבנייה, הוא פונה אליהם בשמם של היזמים ששילמו לו כסף: 231 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' "עשיתי למשל כיבוי אש, אז באותה תקופה הייתי חבר בוועד המנהל של כיבוי אש... באיגוד ערים לכיבוי אש וגם באיגוד ערים לאיכות הסביבה, הייתי אפילו יושב ראש של האזור באיגוד ערים לאיכות הסביבה ובמד"א הייתי.. עזרתי להם בכל המשרדים האלה שלפעמים לוקח זמן... הכרתי את המנהלים של מד"א הכרתי את המנהלים של כיבוי אש, חלקם הגדול היו איתי בקשר או שאפילו היו תלמידים שלי וניגשתי אליהם, ביקשתי בסך הכל שיזרזו, העיקרון פה לזרז..." (עמודים 628-627 לפרוטוקול הדיון מיום 1.1.20). כפי שהנאשם 2 ציין המשמעות של "זירוזיי שווה כסף רב עבור היזמים. משמעות הזירוז בעניינם של היזמים ששילמו לנאשם 2 כסף היא בהכרח האטה בטיפולם של אזרחים מן השורה שאין ברשותם "מאכער מבפנים" ועניינם מושם בצד. " ניצול קשריו ומעמדו של נאשם 2 בא לידי ביטוי גם מול גורמים מקצועיים בתוך העירייה. כך למשל ציין נאשם 2 בנוגע למהנדס העיר: "הרמתי טלפון למזכירה, או שפגשתי אותו באחד המסדרונות ואמרתי לו שרוצים להיפגש איתויי (ת/238, עמ' 35); "יכול להיות שבזה שאני קבעתי פגישה עבורם, הפגישה הייתה במעט זמן... במקום שיקבעו להם 3 שבועות קבעו להם 2.5 שבועות. אבל הם מסתכלים על זה שיש להם פגישה, שמישהו מבפנים קבע להם, כמו שאתה אומר..." (שם, עמ' 36). ובדומה: ייתכן שאמרתי לעובד זה או אחר שיעשה טובה שיזרז לו את עניין קבלן זה או אחר, כמו אגרות, לא כהוראה..."; "..אני לא מזרז הליכים אלא אני מבקש מאותו פקיד, שאם הוא יכול לקדם, אם יש באפשרותו לקדם, ההחלטה תמיד אצלו ולא אצלי. מאחר ויש הרבה מחלקות בעירייה סביר להניח שפניתי לכולם. הרמתי הרבה פעמים טלפונים לכיבוי אש, הג'יא, שאם הם יכולים לזרז את הטיפול בתכנית..." (ת/239, עמ' 4); "ש: באגף תכנון מכירים את יצחק דרי? ת: בטח, אני גם הולך לשם עם קבלן..." 1099. הנאשם 2 הסביר כי אין כל בעייתיות בהתנהגותו שכן אף שביקש לזרז עניינם של היזמים, הדגיש בפני אותם פקידים כי הוא מתרה בהם לבל יעשו משהו לא חוקי: "...ואומר להם שלא יעשו דבר לא חוקי יכול להיות שהם מכבדים אותי ואני לא מאמין שעובד כזה או אחר יעשה משהו לא חוקי בגלל יצחק דרי (ת/240, עמ' 6) וכן: " אני הייתי עם אנשים שכיבדו אותי, באתי אמרתי להם דיר באלק, אני עובד עם הקבלן, תהיו זהירים כפי שאתם עובדים עם הקבלנים. אל תיתנו לי יחס מיוחד. זה מה שאני ביקשתי..." " 1100. ננסה לשוות בדמיוננו את כניסתו של נאשם 2 למשרד בעירייה, כאשר בפתח דבריו הוא אומר לפקידה כי הוא מתרה בה לבל תעשה עבורו משהו לא חוקי וכך גם מזהיר אותה כי הוא והקבלן שבשמו הוא פונה יקבל את אותו יחס כמו כל הקבלנים. אכן, גרסתו של הנאשם 2 אבסורדית. ואם אכן אמר הדברים והתריע מפני כל יחס מיוחד, כלום יש בו כדי להועיל לקבלנים בהיעדר כל הכשרה רלוונטית אחרת? על שום מה קיבל 2.5 מיליון ₪ !?. 232 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1101. האמת במקרה זה פשוטה הרבה יותר. הנאשם 2 היה בבחינת "פיגורה" של ממש בעיר אשדוד, סגן ראש עיר לשעבר ואחד מהפוליטיקאים הבולטים שבה. הנאשם 2 תיאר עצמו בחקירתו: "כהיסטוריה המהלכת" של העיר (ת/242א', עמ' 17). גם לאחר שפרש, הוא עודנו חבר מועצה המצוי בקשרים עם יתר החברים. רבים מעובדי העיריה, בפרט הבכירים שבהם, ממונים, מקודמים או מפוטרים על פי החלטת חברי מועצת העיר. הנאשם אינו צריך לומר דבר. כל פקיד שאליו פנה, לכל הפחות מבין כי הציפייה ממנו תהיה לתת עדיפות לבקשות של הנאשם 2. נזכיר כי נאשם 2 לא דיווח לגורמים הרלוונטיים על ניגוד העניינים בו הוא מצוי ומכאן גם האפשרות כי כל אותם אנשים בעירייה ומחוצה לה שפנה אליהם לא ידעו כי הוא אינו עושה זאת בכובעו כאיש ציבור אלא כנציגם של היזמים. דרישות לביטול הליכי אכיפה, וביטול היטלים: ת/186 –ת/187: 112. ההסכם בין הנאשם 2 לגוזלן חרג מזירוז הליכים וכלל גם התערבות במחלוקות בין חברת גוזלן לגופים השונים בעירייה, לרבות מחלוקות תכנוניות, והכל כמובן לטובת חברת ש.י.א רפאל. בעניין זה, במסגרת החקירה נתפסו הודעות פקס שנשלחו לנאשם 2 על ידי גוזלן. פקסים אלו כוללים מכתב התראה שנשלח ביום 7.11.06 לחברת ש.י.א רפאל מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה (!) שכותרתו: עבירה על סעיף 145א' לחוק התכנון והבנייה. על פי הנטען במכתב, בביקורת שנערכה במגרש 15 נמצא שנעשתה בניה בסטייה מתנאי ההיתר. גוזלן שולח את מכתב ההתראה לפקס שממוען לנאשם 2 ומצרף אליו מכתב נלווה שזו לשונו: ייאל: מר יצחק דרי מאת: גוזלן שמעון 1) ..נא טיפולך הדחוף בביטול המכתב המצורף וקבלת אישור בכתב לביטול הנ"ל. 2) נא טיפולך בנוגע לועדת רשות רישוי של חברתנו. לטיפולך הדחוף בריימ נודה..." 110B. בדומה, גוזלן שולח לנאשם 2 את ההשגות של חברת ש.י.א רפאל על היטלי תיעול וסלילה שהעירייה חייבה את החברה, השגות שלגביהן מתקיימים באותה העת הליכים משפטיים ומעורבים עורכי דין. גוזלן שולח את המכתב שהופנה לעירייה ומצרף מכתב נלווה מיום 2.3.08 בזו הלשון: "הנדון: דרישות לתשלום בגין כבישים +תיעול רובע ט.ז אשדוד בהמשך לשיחתנו מצ"ב הדרישות, כמו כן מצורפת התייחסותנו כפי שנמסר במשרדי העיריה. לעיונך והמשך טיפולך.'' 1104. הנה כי כן, חבר מועצת העיר שאמון לקדם את האינטרסים של העירייה ולפעול לטובתה, מקבל מאות אלפי שקלים מקבלן ובתמורה הוא נדרש, לפעול בנוגע לסוגיה שנמצאת בהליכים משפטיים, לבטל היטלים ואף טענות בדבר עבירות בנייה!. 233 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1105. דבריו של גוזלן בבית המשפט ולפיהם המזכירה ומשרדו הם אלו ששלחו את המכתבים, אינם משנים ממהות הדברים, שכן אף אם היו אלו שבפועל ששלחו את הפקס, לא היו עושים כן ללא ידיעתו של גוזלן בהתאם להסכמות שנכרתו בין הצדדים שהן החשובות לעניינו. 1106. גוזלן אינו מכחיש כי ציפה מהנאשם 2 שיפתור עבורו כל בעיה הנוגעת לפרויקט: "...זה עבודה שוטפת של יועץ שהוא יועץ שלי, בצורה מוחלטת לגבי כל העניינים [...] עבודה שוטפת, יש מישהו שקשור באזור מסוים שנותן סיוע ומדריך אותנו ומכוון אותנו וזה טבעי שנפנה אליו בכל דבר שקשור למקום או לפרויקט..." (עמוד 67 לפרוטוקול הדיון בתייפ 27901-04-17). יצוין כי בשונה מגוזלן, הנאשם 2 לא ביצע דבר וחצי דבר עבור פרימק והאחים ישראל. 1107. הנאשם 2 לא הכחיש את המכתבים, אולם לטענתו לא מילא אחר דרישותיו של גוזלן. אין בכך כדי לשנות מהעובדה כי נוסף להגדלת זכויות הבנייה, הוא היה מחויב (על פי הנספחים שגוזלן החתימו) לדאוג לקבלת ההיתרים עבור כל יחידות הדיור. לשם כך, שולם לו כסף ועל כן הוא מצוי בניגוד עניינים חריף ביותר עליו לא דיווח ואותו לא ניסה לנטרל. 1108. האמור לעיל ממחיש היטב מדוע חבר מועצה, לא כל שכן חבר וועדה מקומית, אינו יכול במקביל לפעילותו הציבורית, לפעול לקדם פרויקט של יזם המטופל על ידי הרשות המקומית בתמורה לכסף. התנהלותו הקלוקלת של נאשם 2 בפרויקט רובע ט"ז ממחישה זאת היטב. מדובר בניגוד עניינים חריף שאינו ניתן לנטרול. 1109. אך מתבקש לסיים פרק זה באמירתו הנורמטיבית של בית המשפט העליון בעייפ 1542/19 מדינת ישראל נ' אליהו שמעון גוזלן (פורסם באריש, 3.2.20): "...מבחינה נורמטיבית אין לקבל מצב בו חבר מועצה ברשות מקומית או חבר ועדה מקומית לתכנון ובניה יקבל תשלום בגין פעילותו וטיפולו בקבלת אישורים הנדרשים מגורמים שונים לצורך קבלת היתר בניה, בפרויקט המטופל על ידי הרשות המקומית והוועדה המקומית בה הוא חבר...". 1110. ורוב מילים אך למותר. עבירות הלבנת הון ומס הכנסה: 1111. הקביעה כי מכלול הכספים שקיבל הנאשם 2 מהיזמים הנם כספי שוחד, מובילה לכך שהכללתם ככספים לגיטימיים לכאורה בהנהלת החשבונות של חברת ייכדגליי, מהווים עבירה של הלבנת הון. כמצוטט מעלה, העובדה כי לא נעשה ניסיון להסתיר את זהות הגורם שממנו התקבלו הכספים, אינה שוללת את התקיימותה של העבירה. 1112. בנוסף, אין חולק כי במקביל, לייסבב הראשון" של קבלת הכספים מהיזמים ברובע ט"ז (בחודשים ינואר-פברואר 2005), נאשם 2 כבר מעביר ייליחד הבונים" סך של 745,000 ₪ לפי הפירוט הבא: 234 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' בתאריך 13.2.06 סך של 350,000 ₪, בתאריך 2.3.06 סך של 350,000 (ובנוסף עוד 45,000 ₪ מחשבונו הפרטי). בהמשך הנאשם 2 העביר שיק נוסף של 250,000 ₪. כפי שפורט באריכות במסגרת האישום השישי, הנאשם 2 ביקש להמיר מהר מאוד את הכסף הנזיל שהיה לו בחברה (הלא הם כספי שוחד) בנכס בפרויקט של חברת "יחד הבונים". על הדחיפות תעיד העובדה שהכסף הועבר לייחד הבונים", כאשר בפועל הפרויקט המדובר עוד לא נבנה ולמעשה עוד טרם אושר. לאחר שיצחק חדד וקלוד הסתכסכו, סכום זה הוחזר כהלוואה. הנאשם 2 מאשר גם, כי הכספים שקיבל שימשו לו גם לצורך החזר המשכנתא שבנו עופר לקח לרכישת בית ומחסן. בכך, ובמובהק, הנאשם 2 ביצע פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון. 1113. הקביעה כי הכספים בסך 453,000 ₪ שהועברו מייפרימקיי לייקדמת עדן" הנם למעשה כספים שיועדו לנאשם 2 כחלק מהשוחד, מקימה אף היא עבירה לפי סעיפים 3 ו - 4 לחוק איסור הלבנת הון, נוכח הסוואת מקורם, והטמעתם במערכת הכספים הלגיטימית של חברת "קדמת עדן". מצג השווא כי מדובר בתשלום עבור שירות אמיתי שניתן לייפרימקיי על ידי זיווה כהן וחברת קדמת עדן, נעשה בכוונה לאפשר לנאשמים 2 ו- 3 להתחמק ממס תוך שימוש בחשבונות כוזבים (כאמור בסעיף 220 (4) לפקודת מס הכנסה, התשלייג -1963). טענת ההסתמכות על ייעוץ משפטי: 1114. טענתו החילופית של נאשם 2 היא כי גם במקרה שבו ייקבע על ידי בית המשפט (כפי שאכן נקבע) שאסור היה לנאשם 2 כחבר מועצה לקבל תשלום בגין פעילותו וטיפולו בקבלת אישורים הנדרשים מגורמים שונים באשדוד, הוא טעה בעניין זה "טעות בלתי נמנעת באופן סביר, כמשמעות דיבור זה בסעיף 34יט לחוק העונשין, על סמך יעוץ משפטי כללי וספציפי שקיבלו בנושא זה, בתמורה, מעורכי דין בקיאים ורגילים, המתיר את כל מעשיהם" (ר' פס' 2 למענה הכתוב). באופן קונקרטי, פורט כי נאשם 2 הסתמך על ייעוץ בעל פה שקיבל מעוייד מור כהן אשר ניתן לאחר שזה האחרון התייעץ בנושא עם עוייד גד שילר. כך העיד בעניין זה הנאשם 2: "קיבלתי ממנו חוות דעת שמותר לי, שהוא בדק עם עורך דין שילר בשביל ואמר לו שכל חבר מועצה יכול להתעסק בעסקי נדל"ן ובתנאי שהוא לא ישתתף בדיונים בנושאים שקשורים אליו או בתנאי שלא יצביע או בתנאי שלא ידבר עם חברי עירייה או עובדי עירייה וזה מה שעשיתי, לפי חוות דעתו של מור כהן, עורך דין מור כהן והוא העיד כאן, ולא רק זה, אלא אני הייתי קיצוני מאוד בדעתי, באתי למור כהן אמרתי לו מור כהן, אתה טוען שמותר לי? אומר לי כן, אני מבקש ממך קח 50%, תהיה שותף איתי ב-50%, לא תקבל שכר טרחה, 50% שותף, ועל זה תיקח..." (עמוד 626 לפרו' מיום 14.1.20). 1115. אין ממש בטענה זו וההידרשות אליה הנה מעבר לנדרש. הקביעה כי הכספים שקיבל הנאשם 2 הנם מתת שניתנה לו בתמורה שלכך שיגדיל את מספר יחידות הדיור עבור כל אחד מהיזמים במסגרת תפקידו הציבורי, שוללת למעשה את האפשרות של הכשרת הפעולה בהסתמך על ייעוץ 235 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' משפטי. טענה זו רלוונטית, אם בכלל, לפעולות שביצע הנאשם 2 בגדרי העיר אשדוד, שאינן , קשורות לתפקידו הציבורי, אולם מהוות הפרת אמונים. לא נסתפק בכך, ונדרש לטענה גופה. הגנת הטעות במצב המשפטי- מסגרת נורמטיבית: 1116. הוראת סעיף 34יט לחוק העונשין אשר נחקקה במסגרת תיקון 39 לחוק העונשין קובעת כדלהלן: יילענין האחריות הפלילית אין נפקה מינה אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור, עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו של האיסור, זולת אם הטעות הייתה בלתי נמנעת באורח סביר". 1117. הוראת הסעיף מבטאת את נקודת האיזון שקבע המחוקק בין הרציונליים העומדים בבסיס הכלל לפיו אי ידיעת הדין אינה פוטרת מאחריות פלילית, כלל המקבל ביטויו ברישא של הסעיף, לבין הסיפא של הסעיף המבוסס על הצורך בשמירה על עקרון האשמה וקובע סייג מפני אחריות פלילית שעה שמדובר בייטעות בלתי נמנעת באורח סבירי. 1118. בהיותה סייג לאחריות פלילית, הנטל להוכחת קיומה של ההגנה, מוטל על כתפיו של הנאשם. ודוק, מקום שקיומו של הסייג הוכח ברמה של יצירת ספק סביר, והספק לא הוסר על ידי התביעה, תחול ההגנה והדבר יביא לזיכויו של הנאשם (ר' סעיף 34כב(ב) לחוק העונשין). 1119. פרופ' מרים גור-אריה בהתייחסותה לתכליות ההגנה של טעות במצב משפטי מציינת: "ההנחה הסמויה בהקשר זה היא, כי ההכרה בטעות בחוק הפלילי אינה משפיעה על גבולות האיסור. אלה מתפרשים על ידי בית המשפט המוסמך, ורק על ידו. הפטור מאחריות מוענק משום שלא יהיה זה הוגן לייחס אחריות למי שלמרות מאמצים סבירים שעשה לא יכול היה לדעת נכונה את הגבולות האמתיים של האיסור כפי שאלה נקבעו על ידי הגוף המוסמך. כיוון שכך, גם ההסתמכות על חוות דעת של עורך דין עשויה, בתנאים מסוימים, לשחרר את המסתמך מאחריות פלילית בלי שיהא בכך כדי להפוך את עורך הדין לפרשן מוסמך של החוק. לעניין זה חשוב להדגיש, כי הפטור מאחריות מכוח הסדר זה אינו מסתפק בכך שהעושה לא היה רשלן בבירור החוק, שאז די היה בטעות סבירה. כאשר הטעות היא בחוק הפלילי, ההכרה בה מותנית בעשיית מאמצים סבירים מצד העושה בניסיון לוודא את גבולות האיסור. רק אם מאמצים כאלה לא היו אפשריים, או שלמרות מאמצים אלה הטעות היתה בלתי נמנעת, תשלול הטעות בחוק הפלילי את האחריות הפלילית" (הצעת חוק העונשין (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנייב-1992(הצעות חוק 2098, מיום 6.1.1992), בעמ' 63). 1120. ההלכה המנחה בנוגע לטעות במצב משפטי נקבעה בע"פ 845/02 מדינת ישראל נ' תנובה ואח' (פורסם בארייש, 10.10.07)(להלן: "עניין תנובה") במסגרתו נקבעו שני תנאים מצטברים לתחולתו של הסייג. התנאי הראשון - סובייקטיבי שנועד לבחון האם הנאשם טעה טעות כנה ובתום לב "כאשר טעותו של הנאשם אינה טעות כנה ובתום לב או כאשר מתעורר בקרבו של הנאשם חשד כי מעשהו הוא בלתי חוקי, אך הוא עוצם את עיניו ואינו עושה דבר כדי לברר זאת, אין כל הצדקה 236 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' = לסטות מן הכלל..." (פסקה 31 לפסק דינה של כב' הנשיאה ביניש, כתוארה אז). התנאי השני אובייקטיבי – במסגרתו נבחנת השאלה האם הטעות הייתה "בלתי נמנעת באורח סבירי', זאת על ידי בחינת האמצעים אותם נקט הנאשם לצורך מניעת הטעות: "אין די בכך שטעותו של הנאשם באשר לדין הפלילי תהיה "טעות סבירה". הדרישה לכך שהטעות תהיה בלתי נמנעת באורח סביר מצביעה על כך שרק אם לא היה בידי הנאשם למנוע את הטעות למרות שפעל באורח סביר, הוא ייהנה מההגנה של טעות במצב משפטי..." (שם). לצורך מענה על השאלה האמורה יש לתת הדעת, בין היתר, לאמצעים שעמדו לרשות הנאשם לבירור הדין במקרה הספציפי; סוג העבירה; מידת המאמץ שהקדיש הנאשם לבירור הדין; נתוני הרקע של הנאשם וגיבוש המודעות שלו בהתאם לכישוריו (שם, פסקה 32). 1121. עוד בעניין תנובה, בית המשפט העליון הכיר באפשרות העקרונית להעניק את ההגנה של טעות במצב משפטי למי שהסתמך על עצה של עורך דין פרטי. עם זאת, נקבע שההגנה תינתן במשורה תוך החלת אמות מידה קפדניות יותר ביחס לאלו הנבחנות במצב בו הנאשם מסתמך על גורם רשמי מוסמך. נקבע, כי הסכנות העיקריות הגלומות בהסתמכות על עצת עוייד פרטי כוללות חשש מפני שימוש לרעה בהגנה על ידי רכישת חוות דעת יימוזמנותי כדי לרכוש חסינות מפני העמדה לדין פלילי; יצירת פער בלתי שוויוני בין בעלי אמצעים שיוכלו להישען על חוות דעת של עוייד בעלי מוניטין, לבין נאשמים שמטעמים כלכליים אין להם גישה לעורכי דין בעלי התמחות ורמה מקצועית מוכרת; הכבדת אופן הגשמת תכלית אכיפת הנורמה הפלילית והעברת נטל ממבצע העבירה לנותן העצה המשפטית; האפשרות של עורך דין מוכשר לכתוב חוות דעת מקיפה ומלומדת בהתאם לציפיית הנאשם לצד קושי בהוכחת זדון בכתיבת חוות דעת כאמור. 112. יובאו עתה הפרמטרים אשר הוכרו בפסיקה (לא כרשימה סגורה), ככאלה שמשמשים כלי עזר עבור בית משפט לבחינת שאלת היותה של הטעות הנסמכת על עצת עורך דין פרטי בלתי נמנעת. ראשית, על הייעוץ להתבסס על מלוא התשתית העובדתית הרלוונטית – בהקשר לכך נקבע כי הנאשם נדרש להציג לעורך הדין את המידע שעשוי להשפיע בצורה כלשהי על עמדתו המקצועית ביחס לחוקיותה של הפעולה נשוא חוות דעתו (ר' עייפ 5672/05 טגר ואח' נ' מדינת ישראל [פסקה 71 לפסק דינה של כב' הש' ברלינר] (פורסם בארייש, 21.10.07) (להלן: "עניין טגריי)). שנית, יש לפנות לעורך דין בעל מומחיות בתחום שבו מתבקשת חוות הדעת. שלישית, על חוות הדעת עליה מתבקשים להסתמך להיות רצינית על פניה משכך ראוי שתועלה על הכתב. יוער כי חרף העדרה של דרישה מוחלטת לחוות דעת בכתב, נפסק כי על דרך הכלל חוות דעת שלא ניתנה בכתב לא תעמוד ברף הנדרש (ר' עניין תנובה, פסקה 37). רביעית, היותה של חוות הדעת האמצעי המתאים ביותר לבירור הדין. היינו, מקום שבו ניתן לקבל את חוות דעתו של הגוף המוסמך (ביתר שאת כאשר קיים הסדר סטטוטורי המאפשר זאת), העדפתו של נאשם להסתמך על עצת עורך דינו, תטיל על הנאשם נטל כבד יותר להוכיח כי הטעות אינה בלתי נמנעת באורח סביר. במקרה זה 237 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' יידרש הנאשם להבהיר מדוע הוא או בא כוחו לא פנו לגוף המוסמך על מנת לקבל עמדתו המשפטית (עניין תנובה, פסקה 38). 1123. ימים אחדים לאחר שניתן פסק הדין בעניין תנובה, ניתן פסק הדין בעניין טגר שעסק בהיקף החובה למסור לעורך הדין את מלוא המידע הרלוונטי-סוגיה המקבלת משנה תוקף בענייננו. וכך נקבע: "הגנת ההסתמכות על עצת עורך דין הינה מקרה פרטי של טעות במצב משפטי, ועל כן עליה לעמוד בתנאים של תום לב וסבירות. אחת מהדרישות הקונקרטיות שמכתיבים תנאים אלו הינה פרישת התמונה העובדתית המלאה בפני עורך הדין. הסתרת מידע מעורך הדין אינה צועדת יד ביד עם התנהגות בתום לב. הסתמכות על עצתו של עורך דין שניתנה בלא שהונחה בפניו התשתית העובדתית ההולמת אינה סבירה. על כן, כאשר בוחן בית המשפט את השאלה האם ההסתמכות על עצת עורך הדין הובילה בתום לב לטעות משפטית בלתי נמנעת באורח סביר, עליו לבדוק האם הוצגה בפני עורך הדין תשתית עובדתית מלאה. המידע שיש לגלות לעורך הדין הינו, כמובן, המידע הרלוונטי. ומהו מידע רלוונטי? מידע רלוונטי הינו כל המידע הקשור לעניין לגביו התבקשה עצת עורך הדין ושעשוי להשפיע בצורה כלשהי על עמדתו המקצועית של עורך הדין לגבי חוקיותה של הפעולה עליה הוא מחווה את דעתו. נראה לי כי על דרך האנלוגיה ניתן להעזר (אם לא לאמץ במלואן) באמות המידה שהותוו לעניין חובת הגילוי של חומר חקירה המוטלת על התביעה במשפט פלילי. המבחן שנקבע הוא: "חומר חקירה', במובן ההוראה האמורה, גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע" (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פייד לט (4) 124, 129)" (פסקה 74 לפסק דינה של כב' הש' ברלינר). יישום הכללים שנקבעו בפסיקה: 1124. נאשם 2 לא עומד באף לא אחד מהתנאים שנקבעו בפסיקה, לא הסובייקטיבי ולא האובייקטיבי. לא על פי מבחנים נוקשים וכך גם לא על פי מבחנים גמישים ומקלים. 1125. עצם האיסור על הימצאות בניגוד עניינים, הוא כלל בסיסי במשפט הישראלי. אין המדובר בסוגיה תקדימית, סוגיה כלכלית מורכבת, סוגיה שניתן להגדירה מסוג העבירות של "male prohibete'. למעשה, כפי שפורט בחלק הכללי, נוסחו כללים נורמטיביים ברורים המתייחסים ספציפית לסוגיה, ובכלל זאת הכללים למניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות" לצד פסיקה ענפה. 116. כפי שפורט בחלק הכללי, אין המדובר בניגוד עניינים חד פעמי מצומצם בהיקף ובזמן (כדוגמת עניינו של הוכמן עליו בונה ההגנה תילי תילים), אלא מי שבחר כמשלח יד קבוע ייעוץ לקבלנים מהגדולים בעיר אשדוד, בפרויקטים הכי גדולים, בתמורה למיליוני שקלים (כאשר מעבר לעסקאות בהן קיבל תמורה, זה ניסה להיקשר בעסקאות נוספות ביחד עם נאשם 1). מילים אחרות, על רקע עוצמת ניגוד העניינים, טענה כי אדם בעל ניסיון והבנה כמו אלה של נאשם 2 טעה טעות כנה בדבר חוקיות מעשיו, הנה טענה מוקשית. 238 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1127. מסקנה זו מתחזקת גם בשים לב ליימנגנון ההסתמכותי שבחר לעצמו הנאשם 2. בהקשר לכך, גם אם נניח לטובתו של נאשם 2 כי מדובר בסוגיה מורכבת ותקדימית, הרי שיידרך המלךיי לברר ולהבהיר את שנדרש היא בפנייה בנושא לייוועדה המייעצתי שכוננה במסגרת החלתם ופרסומם של כללי ניגוד העניינים ברשויות המקומיות. המדובר בגוף מקצועי, ייעודי, שהוקם במיוחד לצורך קבלת חוות דעת מראש, בנושא ניגוד עניינים כללי או ספציפי (יוזכר כי כבר בעניין קאסוטו, הייתה זאת הוועדה שחיוותה דעתה על איסור עיסוקו של העותר כחבר מועצה ואדריכל במקביל). 1128. גם אם בחר הנאשם 2 להתעלם מהוועדה המייעצת, או אז, היה עליו לפנות ליועץ המשפטי של הוועדה. גם מכך, נמנע הנאשם לעשות, ובמפגיע, חלף כך, בחר לקבל את עצת עורך דינו ובתוך כך להפכו שותפו ב-50% בחברת ייכדגליי. 119. בדומה לכל הנושאים עליהם נחקר, גם ביחס להסתמכותו על עצה משפטית, גרסת הנאשם 2 אינה עקבית, מתפתחת וכבושה, בדגש על דברים שמסר במשטרה לעומת עדותו בבית המשפט. די בכך להטיל ספק בכנותה. כך הם פני הדברים ביחס לשאלה מי ניסח את הסכמים, האם עוייד מור כהן ראה אותם או ייעץ לו לגבי אופן עריכתם, האם שילם שכר טרחה לעוייד כהן או שזה האחרון אמור היה לקבל כספים מרווחי החברה. כך למשל, הנאשם 2 לא שלל בחקירתו במשטרה כי עוייד מור כהן לא ראה את ההסכמים: "אמרתי לך. יכול להיות שאני ניסחתי והוא לא ראה את זה. כי לא נפתח אצל עו"ד. ש': אז לא התייעצת? ת': לא"י (ת/40א, עמ' 30). 1130. הנאשם 2 (גם לפי גרסתו המאוחרת בבית המשפט), לא שיתף את עוייד כהן בכך שהתשלום מהיזמים מותנה בהצלחה: "...על מה אני צריך לספר לו? מה אני צריך לספר למור כהן? מור כהן עשה משהו אחר ואני עשיתי משהו אחר, לכל אחד שאני אפגוש אני צריך לספר לו מה שאני עובד מה אני צריך לספר לו? מור כהן ליווה אותי כעורך דין, הוא היה היועץ המשפטי שטיפל לי בעניינים, הוא טיפל בכל הצד המשפטי" (עמ' 660 לפרו' מיום 14.1.20). 1131. לראשונה בבית המשפט יטען כי היועצת המשפטית של העירייה הייתה מודעת לפעילות הפרטית מול היזמים. גם בגרסה כבושה שבכבושות זו, נפקד שמה של היועצת כמו גם הסבר מניח את הדעת מדוע בחר רק בבית המשפט לספר זאת. כל האמור לעיל, בנפרד מכך שיש בו כדי להחליש את משקלה (המוחלש ממילא) של "חוות הדעת", פועל במקביל גם במישור הנוגע לכנות הטענה. 1132. גם סופו של דבר מעיד על תחילתו, היינו חוסר הכנות של טענת הטעות שכן בפועל, הנאשם כמעט והתעלם מעצת עורך דינו. כפי שפורט ויפורט, יש ולעיתים השתתף בישיבות הקשורות לפרויקטים בהם היה קשור, יש וביקש לקדם דיונים, עשה שימוש במידע שקיבל מתוקף תפקידו והפעיל את השפעתו הישירה והעקיפה על גורמים בעירייה ומחוצה לה. 239 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1133. נתונים אלו מעמידים בספק את סבירותה של הטענה בכללותה: "הטענה של אותו אדם כי הסתמך על חוות דעתו של עורך דין בעניין, צריכה, כשלעצמה, לעמוד במבחן של סבירות. מבחן זה ייושם בהתאם לנסיבות הקונקרטיות הנוגעות לאותו אדם, לאפשרויות הקיימות לבירור המצב המשפטי ולשאלה המשפטית שהתעוררה בעניינו... ככל שמדובר בשאלה מורכבת פחות וככל שההתנהגות שחוקיותה נבחנת קרובה יותר לגרעין הקשה' של העבירה הנדונה, כך תפחת סבירות ההסתמכות על עצת עורך דין כמכשירה את אותה התנהגות. הסתמכות כזו... תלויה במידה רבה אף במעמדו ובניסיונו המקצועי של אדם המבקש להסתמך על עצה של עורך דין... ככל שאדם הוא בעל עמדה מקצועית בכירה יותר וככל שניסיונו המקצועי רב יותר, כך מצופה ממנו להיות בקיא ומודע יותר לדינים הנוגעים לתחומי עיסוקו ולסוגיות הבעייתיות הכרוכות בהם..." (עניין תנובה, פס' 36). 'היסוד האובייקטיבי" 1134. משמצאתי כי הנאשם לא עמד ביסוד הסובייקטיבי וטענתו בכללותה אינה סבירה, ממילא מתייתר הצורך לדון ביסוד האובייקטיבי. בבחינת למעלה מן הצורך אדרש גם ליסוד האובייקטיבי, היינו האם מדובר בטעות בלתי נמנעת באורח סביר"י: "..השאלה אם טעותו של הנאשם בדין הפלילי הייתה בלתי נמנעת באורך סביר, תוכרע בהתאם לאמצעים שעמדו לרשותו לבירור הדין במקרה מסוים, לסוג העבירה שלגביה מתעוררת טענת הטעות בדין, בלמידת המאמץ שהקדיש הנאשם לבירור הדין תוך שימוש באמצעים הסבירים שעמדו לרשותו, כמו גם לנתוני הרקע של הנאשם וגיבוש המודעות שלו ליסודות העבירה בהתאם לכישוריו האינדיבידואליים" (עניין תנובה, פס' 32). 1135. בחינת טיב העצה המשפטית שקיבל בהתאם למבחנים שהונחו בפסיקה, מובילים למסקנה כי יש לדחות את ההגנה. על פי הפסיקה, עצה משפטית המאפשרת לנאשם ליהנות מהגנה של טעות במצב משפטי, אמורה להיות רצינית על פניה". ומשכך, מן הראוי שתהיה בכתב. דרישת הכתב בעלת השפעה כפולה, הן במישור הראייתי והן במישור המהותי. 1136. במקרה שלנו, הנאשם 2 הסתפק בייעוץ שניתן לו בעל פה ועליו נסמך, זאת מבלי לבקש מעוייד כהן חוות דעת מנומקת בכתב. כשזו תמונת הדברים, אין פליאה אפוא שעוייד שילר בחקירתו במשטרה מוסר דברים על סמך הנחות בלבד, לרבות לגבי השאלה הבסיסית האם בכלל נערכה עמו התייעצות: "אני חייב לציין שזה מה שאני מניח שאמרתי מאחר שמדובר באירועים שלפני כעשר שנים. אני חייב להוסיף שמהיכרותי את עו"ד מור, אם הוא אומר שהוא התייעץ איתי אז הוא התייעץ איתי" (ת/171, עמ' 2). 240 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1137. ברם, הימנעות מעריכתה של חוות דעת בכתב היא ייהבעיה הקטנה" של העצה המשפטית הנטענת. הרושם שנוצר הוא כי פנייתו של נאשם 2 לקבלת עצה משפטית נעשתה אגב אורחא, בצורה שטחית, למראית פני הדברים, לצאת ידי חובה. ספק רב עד כמה הייתה כוונת הצדדים בקבלת חוות דעת משפטית מנומקת, לא כל שכן כזו שתשמש בסיס לפטור מאחריות פלילית. בעניין זה, עוייד כהן בעצמו סייג בחקירתו במשטרה את משקלה של אותה עצה שנתן לנאשם 2: יייצחק דרי לא פנה אלי לקבלת חוות דעת משפטית במובן הקלאסי של קבלת ייעוץ, ולכן לא נדרשתי לפרטים ספציפיים, אלא למתן ייעוץ משפטי כללי"י (ת/173, עמ' 2). ובדומה: "...לא הופנתה אלי פנייה על ידי יצחק דרי לקבלת ייעוץ משפטי בסוגיה שדיברת עליה. זאת אומרת שלא נתבקשתי להכין חוות דעת משפטית כתובה בסוגיה זו על ידי יצחק דרי. מה שאני כן זוכר וזכרתי, גם אז, באחת מהפגישות של יצחק דרי במשרדי, במועדים הרלוונטיים, נשאלתי על ידי יצחק האם לדעתי ההתקשרות עם החברות שהתייחסה לפעילותן באשדוד זאת אומרת פעילות שיצחק היה מעורב זה, נגועה בניגוד עניינים" (ת/174, עמ' 4-3). 1138. הדברים מצאו ביטוי מפורש יותר כאשר עורך דין כהן נשאל מדוע לא הפנה את נאשם 2 כמצופה, ליועץ המשפטי של העירייה: "יצחק דרי לא בא אלי לקבל ייעוץ משפטי טהור בסוגיה זו. הדבר עלה בשיחות בינינו. מסרתי לו את דעתי המשפטית ועל מנת לבדוק את עצמי פניתי גם לעורך דין גד שילר כדי שאהיה בטוח בדברים שאמרתי" (ת/173, עמ' 8). 1139. עוייד מור כהן אינו אוטוריטה בתחום ניגודי העניינים, וכך גם העיד על עצמו בחקירותיו: "...היות ואני אינני מומחה מיוחד בתחום זה, אני זוכר שהתקשרתי לעורך הדין גד שילר ושאלתי אותו את אותה שאלה (לא ציינתי ולא הזכרתי את השם יצחק דרי) אלא כשאלה כללית..." (ת/174, עמי 4). 1140. העובדה כי עוייד כהן התייעץ עם עורך דין גד שילר, אין בה כדי לחפות על חוסר בקיאותו של עוייד מור בתחום. האחריות למתן העצה המשפטית (הן כלפי מקבלה והן כלפי בית המשפט) היא של עוייד שנתן אותה, היינו של עוייד מור. בכך שעוייד מור מתייעץ עם עוייד אחר הוא יימגלגליי את האחריות לתוקף עצתו על גורם חיצוני, בבחינת "להיות עם ולהרגיש בלייי. למותר להוסיף כי עוייד שילר לא מכיר את נאשם 2, את הנסיבות הקונקרטיות הקשורות לפרויקטים וליזמים שעמם נקשר וכפי הנלמד מהודעתו הוצגה בפניו תמונה עובדתית חלקית ביותר. באופן תיאורטי עוייד שילר יכול לטעון כי הוא בעצמו הסתמך על שיחה שערך עם עוייד נוסף בנושא, תוך העברת האחריות בין אחד לשני. לאלה יש להוסיף כי העובדה שעוייד שילר אמנם טיפל לדבריו פעם אחת בתיק גדול בנושא של ניגוד עניינים, אך למעט אותו תיק, משרדו אינו עוסק בתחום זה כדבר שבשגרה. 1141. הנאשם 2 בעדותו בבית המשפט, קשר באופן ישיר בין הייעוץ המשפטי שקיבל מעוייד מור לבין השותפות שהציע לו ב- 50% מהחברה. פועל יוצא הוא כי עוייד מור לא פועל רק בכובעו כיועץ 241 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' משפטי, אלא מתוקף עצתו, הוא הופך להיות גם שותף בחברה, ובעל אינטרס ברור כי זו תפעל ותשיא רווחים. עוייד מור מתוקף אותה שותפות, קיבל כשכר טרחה וכדיבידנד מהחברה סכומי כסף גבוהים המגיעים לכדי למעלה מ- 200,000 ₪ (ראה ת/172, עמ' 8-7). 112. ביחס למשקל הנמוך ביותר שיש לתת לייחוות דעתי שניתנה ממי שאמור ליהנות כספית ממנה, חלף פניה לגורם המוסמך, ראה דברי בית המשפט העליון בעייפ 2329/21 טפירו נ' מדינת ישראל (פורסם באריש, 19.9.21), שניתנו בזיקה לעיכוב ביצוע העונש ויפים לענייננו: "בעניין זה מפנה המערער לחוות הדעת שקיבל מלא אחת מאשר עו"ד בירמן, שותפו למיזם. דומה כי אפשר שאראה את עצמי פטור מלהכביר במילים על אמינותה של אותה חוות דעת, אם היא בכלל ניתנה. איש עסקים תם לב שחפץ לקבל בידיו פרשנות אמיתית של חיקוק כזה או אחר, פונה, ברגיל, לרשות שלטונית המופקדת על יישום החיקוק, כפי שעשתה קבוצת קדם או למומחה אובייקטיבי בעל מוניטין ופרסומים בתחומו, אשר לא יסכן את יושרתו ואת המוניטין לו על ידי הפיכת חוות דעתו ל'תכנית כבקשת המשלם'" (פסקה 31 להחלטתו של כב' הש' שטיין). 1143. העצה המשפטית נעשתה תוך הצגת תמונה עובדתית חלקית, פעמיים. פעם הראשונה באופן שבו הציג נאשם 2 את הנתונים הצריכים לעניין לעוייד מור, ופעם שנייה האופן שבו הציג עוייד מור את הנתונים בשאלה ששאל את עוייד שילר. במישור היחסים בין עוייד מור לבין נאשם 2, הרי שלדברי עוייד מור הוא נשאל שאלה כללית וזאת מבלי שהוצגו החוזים הספציפיים שעמם נקשר הנאשם 2 מול האחים ישראל ופרימק: "לא ידעתי על הזכייה, לא על ההשתתפות ולא שום דבר אחר בקשר למכרז, ככל שהדבר נוגע לפרימק ולאחים ישראל. יתכן מאוד שקראתי בעיתון או ראיתי באיזושהי כתבה באינטרנט, אבל לא הייתה לי אינפורמציה או מעורבות אישית"י. עוייד כהן שלל מעורבות בעריכת החוזים מול היזמים: "יכול להיות, אני לא זוכר. אבל בטח שאם נתקלתי במסמך זה, ככל שנתקלתי בו, זה היה בשלב מאוחר לאחר שהוא נחתם" (ת/173, עמ' 8-4). ובדומה: "אני מעולם לא פגשתי את היזמים, או נציגיהם. לא ניהלתי איתם משא ומתן, לא דיברתי איתם ולא ראיתי אותם" (ת/174, עמ' 5). - 114. על רקע פער אינפורמטיבי זה, יש ליישם הכלל לפיו משקלה של חוות דעת כללית, ביסודו, מופחת: "חוות דעת כללית של עורך הדין לגבי חוקיותה של פעולה מסוג מסוים – ניתן להשאיר בצריך עיון, אם כי אני נוטה לומר שיהיה קושי של ממש לקבל אותה ומכל מקום יהיה צורך בבחינה מדוקדקת וקפדנית של ההלימה בין הייעוץ הכללי למקרה הקונקרטי [...] כפי שנאמר לעיל – מי שנעזר בעצת עורך דין יכול לצאת מנקודת ההנחה כי העסקה אותה מלווה עורך הדין מטופלת ונבדקת גם מבחינת היבטי המשפט הפלילי הכרוכים בה. אולם הליווי המשפטי צריך להיות לגבי העסקה הספציפית. אין די בייעוץ משפטי לגבי מקרים אחרים, גם אם מדובר במקרים דומים" (עניין טגר, פסקה 98 לפסק דינה של כב' הש' ברלינר). 1145. הפער במידע בא לידי ביטוי גם במישור שבין עוייד מור לעוייד שילר. כך, מצאו הדברים ביטויים בחקירתו של עוייד שילר במשטרה: "יש: האם עורך דין מור ציין בפנייך כאשר התייעץ עמך בעניין 242 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' ניגוד עניינים שמדובר בחבר מועצת העיר שהתקשר עם יזמים בתחום הבניה, בעלי מקרקעין וחברות בניה שיש להם זכויות במקרקעין באשדוד כדי לקדם את הפרויקטים שלהם ו/או להשביח את הזכויות שלהם וכיצד עליו לנהוג. ת: לא יעלה על הדעת שהוא ינסח את זה ככה שהרי מעצם השאלה עולה ניגוד העניינים. אני חושב שהוא שאל אותי האם חבר מועצה יכול להיות יזם בשטח העיר" (ת/171, עמ' 3). 1146. כאן המקום להזכיר את המסלולים החלופיים המקובלים לבחינת חוקיות הטענה והדברים שנאמרו בהקשר זה בנוגע לכנות הטענה, נכונים גם, ואף ביתר שאת, בנוגע לבחינת היות הטעות בלתי נמנעת. מספר הערות טרם סיום פרק זה: 1147. בבית המשפט, ולראשונה, ציין עוייד מור כהן כי פנה ליועץ המשפטי של הוועדה, עוייד ניסים לוי, והתייעץ איתו לגבי הסוגיה הנייל. זה האחרון אף אמר לו כי אין בעייתיות במעשיו של נאשם 2. בית המשפט דוחה חלק זה בעדותו של עו"ד כהן באשר מדובר בעדות כבושה שעומדת בניגוד לראיות אחרות. עוייד כהן נחקר שלוש פעמים במשטרה, חלקן תחת אזהרה. חלק ניכר מאותן חקירות ארוכות נסוב בנוגע לעצה המשפטית שעל פי הנטען השיא לנאשם 2 ומעורבותו בחברת ייכד גליי. באף לא אחת מהן זה הזכיר ולו ברמיזה נתון כה חשוב הנוגע לליבת המחלוקת. טענה בדבר אישור מפורש ומשתמע של יועץ משפטי, צפויה הייתה להיות הראשונה שתועלה על ידי עוייד מור כהן, ולא היא. נתון זה נפקד מגרסאותיו של עוייד מור כהן גם כאשר נדרש באופן ספציפי לגבי שאלת העדכון של היועץ המשפטי: "אני אמנם לא הפניתי את יצחק דרי ליועץ המשפטי של העירייה אבל סברתי והאמנתי שאדם מכובד כמו יצחק דרי, ובמעמדו, מעדכן את היועץ המשפטי, מתייעץ איתו, אבל לא אומר שידעתי על כך"י (ת/174, עמ' 8). 1148. יתרה מכך, עוייד ניסים לוי, שעדותו נמצאה מהימנה, העיד בבית המשפט ביום 9.10.18 ומסר דברים הפוכים מאלה שטוען להם עוייד מור כהן. לדבריו, כלל לא היה מודע לפעילותו של נאשם 2 בעיר אשדוד. עוייד לוי אף הוסיף כי שאלת ההשתתפות בישיבות אינה מעלה או מורידה שכן "יש פה ניגוד עניינים ברור בין תפקידו כחבר מוסד תכנון שדן בתוכניות או כגורם ממליץ לוועדה מחוזית או כגורם מאשר במסגרת ועדה מקומית לבין האינטרס שלו כמי שרוצה לקדם את ענייניו האישיים, מקבל תמורה מהיזם עבור הצלחה"; "כן. יש בעיה. יש חוות דעת של משרד המשפטים לפי מיטב זיכרוני וידיעתי באתר של הועדה למניעת ניגוד עניינים, שיזם לא יכול להיות חבר ועדה מקומית" (עמוד 326 לפרו' מיום 9.10.18). למותר להוסיף כי גרסה זו של עוייד כהן לא הוטחה בעוייד לוי שלא נחקר בעניין זה ולו שאלה אחת. 243 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1149. בדומה, מצאתי לדחות את דבריו של נאשם 2 ולפיהם התייעץ עם גורמים נוספים שתמכו בכך שהוא רשאי לעסוק בפרויקטים במסגרת חברת כדגל, ביניהם "הרבה מאוד עורכי דין, התייעצתי עם פוליטיקאים למיניהם...". הנאשם 2 הגדיל בתיאוריו ולראשונה מסר כי התייעץ בעניין עם היועצת המשפטית לעירייה (שאת שמה איננו זוכר): "שאלתי את היועצת המשפטית אני חושב... אז בעיריית אשדוד האם מותר לי כחבר מועצה, הרי לא קיבלתי שכר, הייתה תקופה שקיבלתי שכר אבל היה אסור לי, שהייתי חבר מועצה האם אני יכול להתעסק בנדל"ן והיא נתנה לי את חוות הדעת שהיא נתנה למור יותר מאוחר" (עמוד 666 לפרו' מיום 14.1.20, ש' 12-8). מדובר בטענות בעלמא, ללא כל ביסוס ראייתי. מדובר באמירות שמושמעות לראשונה בבית המשפט, שגם אם היה בהן ממש, אינן יכולות לבסס ראשית טענה של טעות במצב משפטי. 1150. עוייד כהן סייג עצתו בכך ש:"אם זו עסקה אחת, שתיים או שלוש אז אתה כן יכוליי. לא ברור מדוע בחר להגביל עצמו בשלוש עסקאות דווקא ולא מספר אחר, בנפרד מכך שלא מספר העסקאות הוא זה הקובע אלא מהות העסקאות, עוצמת ניגוד העניינים ותדירותו שנוצרים בשל כך. עוד טען כי הנחה את הנאשם 2 לומר "אני יוצא, אמרתי לו אני יוצא" (עמוד 282 לפרו' מיום 20.12.18). זאת בניגוד להוראת חוק התכנון והבניה שמחייבת במפורש הודעה ורישום של ניגוד העניינים בפרוטוקול. 1151. למעשה, גם בדרישה קלה זו, לא עמד נאשם 2 שהרי אם היה עושה כן, לא היה מעלה טענות לגבי הרישום של דיתה וויל. 112. טרם סיום, אתייחס לטענת ההגנה בסיכומיה לפיה גם לאחר תיקון 39 (שבמסגרתו הוספה ההגנה של ייטעות במצב משפטי"י) יש להורות על זיכויו של נאשם בעבירות בהן היסוד העובדתי כולל גם הערכה נורמטיבית, כאשר לא הוכחה מודעותו של הנאשם ליסוד נורמטיבי זה. על פי הנטען, סיטואציה שכזו מאפיינת במיוחד עבירות של שוחד והפרת אמונים, בהן היסוד העובדתי אינו ברור ואינו מוגדר דיו. 1153. אין בידי בית המשפט לקבל הטענה, לא מבחינה נורמטיבית ובעיקר לא מבחינה עובדתית. בית המשפט מלכתחילה אינו סבור כי טעותו של הנאשם הנה טעות כנה. הנאשם 2 מודע גם מודע לאיסור של הימצאות בניגוד עניינים (שזהו המקרה המובהק של הפרת אמונים). כאשר ניגוד עניינים זה מקורו בקבלת טובת הנאה, עניין לנו בשוחד. 1154. עצם הפנייה לקבלת חוות דעת בנושא ניגוד עניינים מגלמת בתוכה מודעות לאיסור הנורמטיבי הגלום בעבירות המיוחסות לנאשם. נזכיר כי לדברי מהנדס העיר, בני מגדמן, חברותו של הנאשם 2 בוועדה הופסקה עובר למתואר בכתב האישום, לבקשתו של ראש העיר, מאחר ובאותה העת עבד בחברת ייעיוש רפאלי וניגוד העניינים בו היה מצוי (עמ' 291 לפרו' מיום 19.11.18). 244 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1155. חוות הדעת, עד כמה שניתן לכנותה כזו, רחוקה עד מאוד מלבסס את טענת חוסר המודעות ובמובנים רבים, נסיבות קבלתה תוך הענקת 50% מהמניות ודיבידנדים במאות אלפי שקלים, מחזקות עד מאוד את היותה של הטעות בלתי כנה ונמנעת בעליל. כל זאת נטען בנפרד מכך שהמסלול המשפטי המוצע לזיכויו של הנאשם, בשל העדר מודעות לרכיב הנורמטיבי, נדחה על ידי בית המשפט העליון: "ההערכה הנורמטיבית של המעשה תתבסס על נורמת התנהגות הראויה לעובד ציבור, ולא על מודעותו הסובייקטיבית של העובד, אשר אפשר ולא ראה כל פסול במעשהו" (עניין חסן, פסקה 14). בעניין שבס הוטעם כי: "תהא זה תוצאה שאין להסכים עמה, כי עובד ציבור מושחת לא יהיה אחראי בפלילים על הפרת אמונים דווקא משום ששחיתותו הביאה אותו לכך שאין הוא רגיש לפסול שבהתנהגותו" (פסקה 55). טענת האכיפה הבררנית וההגנה מן הצדק: 116. לנאשם 2 טענות למכביר בנוגע לעוול שנעשה לו בעצם העמדתו לדין. בתוך כך, כיוון כמעט לכל מי ששמו עלה במהלך החקירה ובכלל זאת, עובדי הציבור הבכירים שנותרו ללא מתם" וקבלנים עשירים "שבזכות עוצמתם הכלכלית העדיפה התירה להם המדינה דרך מילוט קלה יחסית". מנגד, על פי הנטען, ביחס לעובדי הציבור הזוטרים יחסית ונאשם 2 בכלל זה" המאשימה מיצתה את הדין בכל חומרתו "לא בחלה בשום תכסיס דיוני וטיעון מפותל כדי להתאמץ ולהרשיעם, לחקור אותם בתנאי מעצר קשים, שנים רבות, לאחר העבירות המיוחסות להם ולנהל עימם משפט ארוך וטרחני" (ר' ס' 62-612 לסיכומי ההגנה). 1157. הראיות שנפרשו בפני בית המשפט, התמונה שהגלתה לבית המשפט בנוגע למעשיו של נאשם 2, השפעתו, ומעמדו בתקופה הרלוונטית, רחוקה כמזרח ממערב מהתיאור שביקשה ההגנה לשוות לו. נאשם 2 אחז בתפקידים בכירים ביותר עובר לחברותו במועצת העיר, הוא היה דמות מוכרת, בעלת השפעה רבה בתוך העירייה ומחוצה לה, גם לאחר שהפסיק לקבל שכר מהעירייה. הנאשם 2 אינו אותו "פנסיונר מתנדביי שעל לא עוול בכפו נחקר חקירה ממושכת, אלא מי שנהג באופן שיטתי ולאורך זמן על מנת לנצל את מעמדו הציבורי לצורך גריפת כספים לכיסו הפרטי. גם אם אקבל הטענה ולפיה חבר מועצה אינו נמנה על בכירי עובדי הציבור, בוודאי שאין לראותו כעובד זוטר. לא רק בכירותו הפורמלית של עובד הציבור נלקחת בחשבון בזיקה לאכיפה הבררנית, אלא גם הסמכויות המוקנות לו. בעניין זה לחבר וועדת המשנה סמכויות רבות וחשובות ביותר לתכנון בניינה של העיר, ודי בפרויקטים נשוא כתב אישום זה ללמד עד כמה גדולה השפעתו של חבר וועדת המשנה. 1158. מלכתחילה, עובד הציבור כמקבל השוחד אל מול היזם כנותן השוחד, אינם מצויים באותה דרגה של חומרה, בזיקה למידת הפגיעה בערכים המוגנים. לא בכדי לאחר תיקון 103 לחוק העונשין 245 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' (תש"ע-2010), הועמד עונש המקסימום של איש הציבור המקבל שוחד בעד מילוי תפקידו, על 10 שנים מאסר בפועל, אל מול עונשו של נותן השוחד שהועמד על 7 שנים מאסר בפועל. 1159. כתב האישום אינו עוסק במקרה יחיד של קבלת שוחד מצדו של נאשם 2 המצומצם בזמן ומקום, אלא בהתנהלות נמשכת ומושחתת מצדו על פני מספר שנים מול מספר יזמים בתמורה למיליוני שקלים. גם בכך שונה עניינו של הנאשם 2 מאלה שכלפיהם כיוון חיציו. 1160. טענתו של נאשם 2 בנוגע לאפלייתו אל מול היזמים, מוקשית ולוקה בסתירה פנימית. כמעט כל היזמים מולם פעלו הנאשמים נחקרו ארוכות וכפי העולה, מרביתם גם הועמדו לדין, לרבות בגין ביצוע עבירות של מתן שוחד. העובדה כי אלו הגיעו להסדרי טיעון עם המאשימה (שלשיטת הנאשם הם מקלים) היא בפני עצמה אינה מקימה כל טענה של אכיפה בררנית. נאשם 2 מטעמיו ביקש לנהל הגנתו בעוד שהיזמים מטעמיהם, ועל פי הייעוץ המשפטי שקיבלו ראו לנכון להגיע להסדר. בין כך ובין כך, לא נטען כי דרכו של נאשם 2 לנהל משא ומתן עם המאשימה נחסמה, וזאת בנפרד מכך שאסור לו לבית המשפט להיחשף לכל המגעים שקדמו לכל אותם הסדרים. 1161. הטענה בדבר אכיפה בררנית ביחס ליזמים לוקה בסתירה לוגית ועובדתית. מלכתחילה טענתו של הנאשם 2 היא כי מעולם לא קיבל שוחד מאותם יזמים ופעל כדת וכדין. קו הגנה זה אינו יכול להלום טיעון נוקב לפיו היזמים בעלי העוצמה שחטאו, הופטרו כמעט בלא כלום. יתר על כן, אותם יזמים מתוארים במסגרת אותה טענה ממש של אכיפה הבררנית כמי שדווקא נעשה להם עוול גדול: "וכל אחד מהם מסר כי סבל בשל כך סבל אישי וכלכלי לא מבוטל". עוד מתואר כי נכפה עליהם להודות ולוותר על האפשרות להוכחת חפותם על מנת להציל את עסקיהם. בפרט תואר העוול שנעשה לנאשמת זיוה כהן שממש נאלצה להודות ולחתום על הסדר טיעון מופרך בתמורה שיניחו לה להמשיך ולנהל עסקים". יוצא אם כן, כי בניגוד לטענה הבסיסית בדבר יחס מועדף שאותם יזמים קיבלו, לשיטת הטוען, נעשה להם בא בעת עוול גדול. 112. אכן, כל היזמים שהגיעו להסדר עם המאשימה (ובהמשך העידו כעדי תביעה) מסרו על המצוקה הגדולה בה היו נתונים בזמן החקירה, בפרט ככל שהדבר נוגע למגבלות שהוטלו על העסק שלהם במסגרת סעדים זמניים שניתנו על ידי בית המשפט. מבלי להקל ראש, לא מצאתי לתת משקל רב לאמירותיהם בחקירתם הנגדית, שהודו אף שהם חפים מכל רבב (בצורה כזו או אחרת). 113. הודאתם של היזמים נמצאת בהלימה עם חומר הראיות המפליל נגדם שחלקו הארי הוגש לבית המשפט במסגרת משפטם של הנאשמים 1 ו - 2. חלקם של היזמים הודה כבר במשטרה בביצוע עבירות פליליות, הרבה לפני שהועמדו לדין או ניתנה להם הבטחה בנוגע להקלה בעונש במסגרת הסדר עתידי. היזמים שהועמדו לדין קיבלו ייעוץ משפטי מתחילת החקירה וחלקם יוצג על ידי מיטב עורכי הדין. חזקה כי ההגעה להסדר נעשתה תוך מתן ייעוץ משפטי הולם לאחר שמלוא 246 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' חומר החקירה המפליל נגדם היה מונח בפני סנגוריהם. כל אחד מאותם יזמים נאלץ לשלם מיליוני שקלים במסגרת חילוט. להתרשמותו של בית משפט גם לעתירי הממון מבניהם לא היה קל להיפרד מסכומי הכסף הללו. לא בלי קשר, אך טבעי שמציעים לאדם במסגרת חקירתו הנגדית לבחור בין שתי תזות האחת – הוא עבריין מורשע בעבירות שחיתות, והשנייה – שהוא חף מכל רבב והודה בביצוע עבירות אף שלא עשה דבר אך על מנת להציל את מפעל חייו, הוא יבחר בזו האחרונה. 1164. גם ההקשר הראייתי אותו עושה ההגנה בין אותם הסדרים לבין העדויות המפלילות של אותם יזמים כנגד הנאשמים הנו מלאכותי ורחוק. בעניין זה, העדויות המפלילות של היזמים נמסרו כאמור כבר בחקירתם במשטרה ללא קשר להסדר כזה או אחר. הודעות אלו, ורק הן ששימשו את התביעה כבסיס לחקירתם בבית המשפט. המאשימה לא עשתה שימוש בעובדות המפורטות בכתבי האישום המתוקנים (לגביהן חלק מהיזמים התכחשו) כבסיס להכרזתם של הנאשמים כעדים עוינים ולא ביקשה להעדיף האמור באותם כתבי אישום על פני עדותם. 1166. אשר לטענות הנוגעות להיותו של צבי צילקר בניגוד העניינים, ראה התייחסות בית משפט כאמור באישום מספר 3. לא מצאתי ממש ביתר טענותיו של הנאשם ביחס לאכיפה בררנית (תרומות למפלגתו של ראש העיר דאז, העדר תקופת צינון של מהנדס ועוד) בין בשל העדר כל ביסוס ראייתי ובין בשל השוני המהותי בטיב המעשים הנטענים. לאור האמור, הנני להרשיע את הנאשמים 2 ו-3 באישום החמישי בעבירות הבאות: לקיחת 116 שוחד, עבירה לפי סעיף 20(א) לחוק העונשין; הלבנת הון, עבירות לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון; פעולה ברכוש אסור עבירות לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון ניהול ספרי - חשבונות כוזבים - עבירה לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה, השתכ"ג - 1963. 247 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' אישום שישי: "ש: האם השתתפת בדיונים וועדות שבהן אתה חבר, בעניין הנוגע לחברת יחד הבונים ו/או חברת קלוד נחמיאס באשדוד? ת: יכול להיות, גם אם הם חברים שלי, מותר לשבת או להשתתף בוועדות הקשורות אליהן, כשאינטרס העירייה גובר על אינטרס החברות" הנאשם 2 מסביר את תפיסת עולמו בנוגע לניגוד עניינים ונטרולו (ת/238, עמ' 20). 1167. אישום זה כולל בתוכו שלושה אישומים שונים הנוגעים לשלושה פרויקטים נפרדים: הראשון עניינו הבניה במגרש 136, השני מגרש ג'1 עליו נבנה מגדל מגורים הידוע בכינויו "K-TOWERS" והפרויקט השלישי נוגע למגרשים 15 ו-18. תמצית כתב האישום: השוחד במגרש 136 (נאשם 1) 1168. מגרש 136 היה במועדים הרלוונטיים בבעלות חברת ייפרספוליס" שבנתה בו 368 יחידות דיור כפי שאושר לה בתביע. בתום הבינוי נותרו כ-11,300 מייר יתרה של זכויות בנייה בשטח של 4598 מייר. ניסיונות קודמים להשביח את הקרקע ולבנות ביתרת הזכויות יחידות דיור למגורים לא צלחו. 1169. כתב האישום מייחס לנאשם 1 כי קיבל מתת בסך 80,000 ₪ מחברת יייחד הבונים" (אשר בשליטת יצחק חדד וקלוד נחמיאס שרכשו את יתרת הזכויות במגרש) וכן מתת באותו סכום מחכמוב (הבעלים במשותף של פרספוליס שמכר את זכויותיו לייחד הבונים"), בתמורה לקידום זכויות הבנייה הנותרות במגרש 136. הנאשם 1 קידם את הגדלת זכויות הבניה, ואף סייע בהפחתת היטל ההשבחה. כתוצאה מכך, ממגרש שלא ניתן היה לבנות בו דבר, נבנו בו 82 יחידות דיור כשעל היזם לשלם היטל השבחה מופחת. לוח זמנים רלוונטי: שנים 2004-1995: התקופה בה הרצל חכמוב זייל היה הבעלים של מגרש 136 באזור הסיטי. שנים 2004-2002 : תקופה בה ניסה הרצל חכמוב ז"ל להשביח את הקרקע או למכור אותה. יולי 2004: מכירת מגרש 136 לחברת "יחד הבונים". ספטמבר 2004: נאשם 1 מוציא לחברת "פרספוליס" בבעלותו של הרצל חכמוב זייל חשבונית על סך 78,729 ₪ בגין "ליווי רכישה". 20.7.05: ועדת המשנה מאשרת תוספת זכויות בניה של 74 יחידות דיור במגרש 136. 27.7.05: יייחד הבונים" משלמת לנאשם 1 27,000 ₪ תשלום 1 מבין 3 תשלומים בסכום כולל של .₪ 80,730 17.8.05: ישיבת ועדת המשנה שדנה באופן תוספת יחידות הדיור למגרש 136 בדרך של הפקדת תכנית מפורטת. הנאשם 1 משתתף בישיבה. 248 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 28.2.07: ישיבת ועדת המשנה שדנה בבקשת "יחד הבונים" שתוספת הדיור תהא בדרך של השבחה ולא על ידי הבאת יחידות ממאגר מאושר. 9.7.08: ישיבת ועדת המשנה שדנה בהתנגדות דיירים לבקשה להקלה נוספת של ייחד הבונים" לתוספת של 8 יחידות דיור נוספות. נאשם 1 משתתף בישיבה ותומך בבקשה. סך הכל אושרה תוספת של 82 יחידות דיור בדרך של השבחה. מענה נאשם 1 לכתב האישום ביחס למגרש 136: 1170. הנאשם 1 מאשר את קבלת הכספים האמורים בכתב האישום, אולם לטענתו, אלו לא ניתנו בעד מילוי תפקידו אלא בתמורה לכך שתיווך בין הרצל חכמוב, בעל המגרש, לבין נאשם 10, יצחק חדד. התיווך בא לידי ביטוי גם בכך ש: "ליווה את העסקה בהיבטים שונים שלהיי. הנאשם 1 לא היה מודע בעת מכירת המגרש כי קלוד נחמיאס שותף ביחד עם יצחק חדד בחברת "יחד הבונים". 1171. הנאשם 1 לא השתתף בדיון בנוגע למגרש שנערך בישיבת וועדת המשנה מיום 20.7.05 שבו אושרה הקלה לבנייתן של 74 יחידות דיור וכך גם לא בישיבה מיום 17.8.05 שבה אושרה הפקדת תכנית מפורטת בפרויקט. אשר לישיבה מיום 28.2.07 (בה נדונה בקשת היזם שתוספת יחידות הדיור תהיה על דרך השבחה), היא אינה מוכרת לנאשם ואין בחומר החקירה פרוטוקול רלוונטי ממועד זה. 112. אשר לישיבת הוועדה מיום 9.7.08 (בה נדונה בקשת הקלה נוספת לתוספת 8 יחידות דיור), נטען כי הנאשם 1 אמנם השתתף בה, אולם חלוף הזמן של שלוש שנים והחלפת הבעלים של המגרש מיייחד הבונים" לחברת "קלוד נחמיאס" מנטרלים את החשש לניגוד עניינים. 1173. אין חולק כי דניאל אזולאי פנה לנאשם 1 בנוגע להשבחת מגרש 136, אולם הפנייה הייתה בשנים 2000-1999 ולא בסמוך למכירת המגרש ליייחד הבונים". באותה עת הייתה מדיניות קשיחה של העירייה בשטחים עודפים, קרי לא ניתן לבנות דבר למעט מקבצי דיור (כאשר הכוונה היא להוסטלים, מרכזי קליטה או דיור מוגן). מדיניות זו השתנתה בתקופה שבה יצחק חדד קנה את השטח. דיון והכרעה: 1174. שורה של ראיות מובילה למסקנה ברורה, מעבר לכל ספק סביר כי הכספים אותם קיבל נאשם 1 הם מתת פסולה שניתנה לו על מנת לקדם את זכויות הבניה במגרש 136. ראיות אלו כוללות, בין היתר, את עדותו של זאב חכמוב על כך שלא ניתן היה לבנות במגרש לאחר שבנו את מספר היחידות שהוקצו לו על פי התב"ע; עדותו של דניאל אזולאי על כך שביתרת השטח לא ניתן היה לבנות דיור למגורים והקשיים שהיו כרוכים בלנסות לאפשר למצער מקבצי דיור; עדותו של קלוד נחמיאס, הבעלים של "יחד הבונים" אשר שלל לחלוטין תשלום דמי תיווך במסגרת רכישת המגרש ; עדותו של יצחק חדד אשר מאשר שבתחילה כלל לא דובר על תיווך ובהמשך מתאר תיווך 249 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' אשר דומה יותר במהותו לייעוץ לקידום הפרויקט על ידי נאשם 1, במסגרת כובעו הציבורי; שורה של פעולות ומעשים של נאשם 1 שקידם את שלושת הפרויקטים, תוך סטייה ברורה מן השורה וניצול מעמדו כחבר וועדת המשנה; ראיות בדבר מערכת יחסים קרובה, אישית, בין נאשם 1 לקלוד. מערכת היחסים בין נאשם 1 וקלוד נחמיאס: 1175. לסוגיה שבכותרת השלכה במספר מישורים (ראייתיים ונורמטיביים) בהקשר לעבירות המיוחסות לנאשם 1. כך למשל, הדבר יכול לסייע בשאלה הנוגעת למודעותו של נאשם 1 לגבי העסקים של קלוד נחמיאס בעיר אשדוד, ובפרט לשותפות שלו בחברת "יחד הבונים" במועדים הרלוונטיים. יש באמור לסייע בבחינת קיומו של ניגוד עניינים בהחלטות שקיבל נאשם 1 בכובעו הציבורי ביחס לעסקין של קלוד. יש באמור ללמד נסיבתית על טיב הכספים שהועברו לנאשם 1. 1176. ולאחר הקדמת מילים זו, ייאמר: מערכת היחסים בין נאשם 1 לבין קלוד נחמיאס חרגה בהרבה ממערכת יחסים מקובלת בין נבחר ציבור חבר וועדת משנה, לבין קבלן ויזם נדליין. אסור היה לנאשם 1 לדון בענייניו של קלוד נחמיאס, באשר הם, נוכח היותו מצוי בניגוד עניינים קיצוני לאור הקשרים החבריים והכלכליים שנרקמו ביניהם באותה העת. קביעה זו תקפה גם בהנחה שמדובר בכספי תיווך, לא כל שכן נוכח קביעתי כי מדובר במתת אסורה. מרבית פעולותיו של נאשם 1 בתקופה הרלוונטית בכובעו הציבורי הקשורות לפרויקטים של קלוד נחמיאס הנן, למצער, הפרת אמונים. ואפרט. 1177. נאשם 1 וקלוד נחמיאס ניסו בחקירתם, כל אחד בדרכו, לתאר את מערכת היחסים בניהם קורקטית ועניינית. היימַנְטְרָה" של נאשם 1 הייתה שקלוד לא זכה ליחס מיוחד, וגם אם סייע לו, עשה זאת בנושאים רוחביים", כפי שסייע ליזמים אחרים: "אני נפגש עם כולם בבתי הקפה, נפגשתי עם שניהם בבתי קפה גם בבית אצלי וגם בבית אצלם, גם באירועים, זה לא רק איתם אלא עם כל האנשים בעיר" (ת/227, עמ' 15); בנוגע למעורבות שלו במסגרת תפקידו הציבורי בעניין חדד, נחמיאס או יחד הבונים, ענה: "אני לא זוכר משהו מיוחד, אני יושב בוועדה, כל בקשה הכי פשוטה מגיעה לוועדות, עד שיזם מקבל טופס 4. ייתכן מאוד שישבתי בוועדות שקשורות ביחד הבונים..." (שם). ובהמשך: "שום דבר חריג ושונה מכולם" (שם, עמ' 17). 1178. נאשם 1 נשאל האם הוא מדבר עם קלוד על ענייני עבודה ענה: "בשוליים יכול להתייעץ איתי, בגלל הידידות שלנו הוא משתדל לא לדבר איתי בענייני עבודה אלא המנכ"ל שלו משוחח איתי בענייני עבודה..." (שם, עמ' 16). לדבריו, הוא יכול לדבר עם קלוד פעם בשבוע ולעיתים פעם בחודשיים. פורט כי קלוד נחמיאס לא מתייעץ אתו בענייני תכנון אלא בענייני עסקאות. 119. קלוד נחמיאס מצדו לא יכחיש מפגשים, התייעצויות, כמו גם בקשות שלו מנאשם 1, אולם לצד כל אלה ידגיש פעמים רבות כי הדבר נעשה על פי חוקי. לא זו אף זו, לדברי קלוד הוא מופלה 250 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' , 111. במובנים רבים, זהו האינטרס של חבר הוועדה ליידע את דבר ניגוד העניינים, לקבל אישור מראש על מעשיו, ובכך להגן על עצמו מפני הסתבכות בביצוע עבירות, בפרט בעבירות שעניינן מרמה והפרת אמונים. 12. והנה, חרף החשיבות הכרוכה בקיום הוראות סעיף 47א(1), הנאשמים התעלמו ממנו כליל. באף לא אחת מהישיבות של הועדה או בכלל נרשם בפרוטוקול דבר ניגוד העניינים של מי מהנאשמים. מי שכיהן כיו"ר הוועדה בחלק ניכר מהתקופה, ראש העיר צבי צילקר, העיד כי כלל לא ידע על כך שהנאשם 1 עסק בנדליין והדבר נודע לו רק בדיעבד (עמוד 328 לפרו' מיום 21.6.18). היועץ המשפטי של הועדה, עוייד ניסים לוי, שנכח בעשרות ישיבות עם הנאשמים או כאלה שבהם נדונו פרויקטים הקשורים לנאשמים ואמון היה מתוקף תפקידו לוודא תקינות וחוקיות דרך קבלת ההחלטות, העיד כי כלל לא ידע שלנאשמים נגיעה אישית לפרויקטים בעיר אשדוד (עמ' 311 לפרו' מיום .(9.10.18 113. הנאשמים עשו דין לעצמם, הם החליטו מתי להגיע לישיבה, מתי לצאת ממנה, אם בכלל, ומתי לחזור. הם החליטו שדי בכך שהם יוצאים מישיבה כדי לנטרל כל ניגוד עניינים במישרין או בעקיפין ובכך מעשיהם חוקיים. כל נאשם הציב לעצמו קריטריונים (מאוד אמורפיים) לפיהם הוא מחליט האם יש ניגוד עניינים. הקריטריונים ישתנו וגבולותיהם ימתחו או יתכווצו בהתאם לנוחותם. כך למשל נאשם 1 החליט שהוא יכול לדון אפילו בפרויקט שהייתה לו ממנו טובת הנאה משום ש:"..במצב שאני לא משנה את המהות ואת הזכויות. במצב כזה, ובמיוחד שבוועדות קודמות הדברים אושרו גם בלעדי" (ת/230, עמ' 18). ובדומה: "הסברתי גם היום שאני עושה הפרדה ועשיתי הפרדה בין פרויקט שאושר בוועדה המקומית ועדה מחוזית וכל הדיון אצלו בוועדה הוא במהותו טכני [...] ולאחר האישור בוועדה המחוזית, כשהזכויות כבר ניתנו לפרויקט/ליזם, היזם הגיע לוועדה בבקשה להוצאת היתר בניה, ומהותה של בקשה זו היא בקשה טכנית. אין פה דיון בבקשה להשבחה אלא דיון על הוצאה לפועל של מימוש הזכויות הקיימות" (ת/234, עמ' 3). 114. מיותר לציין כי הייהבחנה" שערך לעצמו הנאשם 1 לאו הבחנה היא. משזה קיבל טובת הנאה ביחס לפרויקט מסוים, חל עליו איסור מוחלט לדון בבקשות הנוגעות לאותו פרויקט, בין אם אלו נוגעות להשבחת הפרויקט ובין אם נוגעות לאופן מימוש הזכויות שבו. המדובר בהבחנה מאולצת, שגויה שנועדה לנסות ולהלבין" ללא הצלחה את דפוס פעולתו הפסול של הנאשם 1. 115. חלק לא מבוטל מטענות ההגנה שכעת בית המשפט מתבקש לקבלן, נוגע לאותה מערכת נורמות מקלה עד מדומה שסיגלו לעצמם הנאשמים. כך הם פני הדברים לגבי טענת חלוף הזמן שנאשם 1 בחר לעצמו, על מנת שיוכל לדון בבקשות של יזמים (ר' לדוגמה בפרויקט מגדלי נוף) הגם שבעבר 25 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' קיבל מהם עשרות אלפי שקלים לכיסו האישי. מדוע לשיטתו תקופה X ולא תקופה Y, אם בכלל, לנאשמים פתרונים, שגם הם, ניתנים בדיעבד. 116. הנאשמים לא הודיעו כי הם בניגוד עניינים ועל כן, אף לא אחד מחברי הועדה או הפקידים יכול היה לדעת מה עומד מאחורי היעדרותם, חופשה, ולהבדיל, מחלה, עיסוקים אחרים, או ניגוד עניינים ור' ביחס לכך דברי נאשם 1 בחקירתו מיום 8.5.12 (ת/230) שם הסביר שעל מנת להסתיר שיש לו כל קשר לבקשה שנדונה בוועדה, לעיתים כלל לא היה מגיע באותו יום לדיוני הוועדה. 117. את הטענה ולפיה שמרו לעצמם דבר קיומו של ניגוד העניינים ובכך מנעו דיון לגופו של אדם יש לדחות מכל וכל לדחות, משום שדרישת החוק קובעת במפורש אחרת; לדחות, משום שלו היו עושים כן, כהונתם כחברי הוועדה הייתה נפסלת; לדחות, משום שבכך יכלו הנאשמים לפעול בקלות רבה, יימתחת לרדאר"י, להשפיע על דרך הטיפול בבקשות, בעקיפין, ובמישרין כמעט ללא חשש. 118. גם בתנאי השני המחויב על פי הוראת סעיף 47 לא הקפידו הנאשמים וחרף כך שהיו מצויים בניגוד עניינים, בחלק מהישיבות נכחו, שכנעו והובילו מהלכים לטובת היזמים מהם קיבלו כספים. 119. נוכח המחלוקת העובדתית בין הצדדים לגבי השתתפות והצבעה בוועדות הרלוונטיות, תינתן לכך התייחסות ספציפית בנוגע לכל אישום. אף שכך, לא ניתן להתעלם מהטענה המקוממת של הנאשמים בנוגע לנוכחות או היעדרות מהישיבות לפיה, מזכירת הוועדה לא ביצעה תפקידה כראוי ולא הקפידה על הרישום. 120. ושוב, היפוך יוצרות. הנאשמים במודע לא מקיימים את הוראות החוק, יוצאים, נכנסים או נעדרים לפי שיקול דעתם ונוחיותם, וכעת מגלגלים את האשמה לפתחה של המזכירה שלא שמה לב לפרטים. לו היו מקיימים הנאשמים את החובה המוטלת עליהם ומיידעים בכתב את הוועדה, או אז לא היה צורך לעקוב אחר תנועות הנאשמים במהלך הישיבה, שכן השתתפותם מלכתחילה הייתה נאסרת. 121. אם היה כה חשוב להם לדקדק בקיום התנאים לניגוד העניינים (ולא היה חשוב להם), או אז היה עליהם לפנות למזכירת הוועדה, להודיע לה כי הם יוצאים, ולוודא כי הדבר נרשם (גם אם לא תפורט הסיבה ליציאתם, נוכח טענתם החלופית והלא מקובלת כי עצם הידיעה על הזיקה שלהם לפרויקט הייתה משפיעה על קבלת ההחלטה). 122. יתרה מכך, טרם חתימתו של פרוטוקול והפצתו לציבור, הוא מועבר לעיון חברי הוועדה לצורך תיקונים והערות. יש להניח כי במידה ומי מהנאשמים היה נוכח לגלות ששמו מופיע ברשימת הנוכחים אף שיצא מהישיבה על מנת לנטרל את ניגוד העניינים, הוא היה נזעק ומזדרז להודיע על 26 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' לרעה על פני יזמים אחרים: "בעירייה מענים אותי תאמין לי עד היום מענים אותי בו תראה כמה תיקים שלי תקועים שם" (עמ' 147 לפרוי מיום 12.7.17). 1180. קלוד מתאר כי נאשם 1 משמש עבורו "כתובת" לבקשות עזרה לגיטימיות בעירייה; הוא יכול לשוחח אתו לפעמים פעם בשבוע, פעם בחודש; נאשם 1 היה אצלו במשרדים פעמיים שלוש במקרה או לתליית מזוזות; יכול להיות שפעם התייעץ עם נאשם 1 כמו שיכול להתייעץ עם מהנדס העיר (ת/13, עמ' 9); הוא ביקש מנאשם 1 שיסייע לו עם טופס 4: "אז מה? כל קבלן יכול לבקש שיזרזו לו טופס 4 זה טובת העיר..." (שם, עמ' 10); "יכול להיות שהיה איזה משהו תקוע וביקשנו ממנו והוא דיבר עם מהנדס העיר, יכול להיות שהוא זירז את הפקידים, לא כולם עובדים בגישה הנכונה'' (שם). 1181. ברם, ככל שהחקירה מתפתחת ומציגים בפני נאשם 1 ראיות שתלמדנה כי התיאור בדבר מערכת יחסים קורקטית רחוק מאוד מלשקף את המציאות, או אז תשובותיו "מתיישרותיי עם חומר החקירה, תוך ניסיון להקטין מחשיבות הדברים. 112. כך, עם התקדמות החקירה, נאשם 1 מסר שקלוד משתף אותו בחייו האישיים, בתכניותיו לעתיד ובפרט בכך שהוא רואה בו יירביי להתייעץ עמו טרם ביצוע עסקאות: "לפני שהוא קונה או אחרי שהוא קונה, הוא לוקח אותי כרב, בצד המיסטי של העניין, שמברך אותו. לפעמים בתחושות, באינטואיציות, אני אומר לו לא לעשות את זה, בלי להבין ובלי לדעת..." (ת/229, עמ' 12). 113. אף אם נקבל הדברים כפשוטם, שנאשם 1 שימש כיימנטור רוחני של קלוד נחמיאס (ואין זו תמונת הדברים), שעה שהוא ייממליץ לקלוד להיכנס לפרויקט בעלות של עשרות מיליוני שקלים, הוא מנוע מלטפל באותו פרויקט במסגרת תפקידו כחבר וועדת המשנה. גם אם מדובר בהמלצה לא מחייבת בלבד, היא מציבה אותו בניגוד עניינים ברור שהרי אחרי שהשיא את אותה עצה, הנאשם 1 לא ירצה לעמוד בסיטואציה שבה יתגלה שנתן ייעצת אחיתופליי. 1184. אלא מאי, הניסיון לנסוך ממד של "רוחניות" על טיב העצות שנתן הנאשם 1 לקלוד או כאלה המבוססות על אינטואיציות רחוק מלשקף את המציאות. הדברים אמורים בשים לב לכך שכאשר נאשם 1 התבקש בחקירתו להבהיר מה בדיוק עומד מאחורי אותן עצות זה נמצא סותר עצמו: "אמרתי לו בעוד מקרים שלדעתי לא ילך על זה ושירד מזה. לא כעצה שנובעת מידע או מניתוח מצב, אלא שיחות שבאות על רקע ידע, הבנה והתמצאות בתהליכים, ויש שאלות שהן בגדר אינטואיציה..." (ת/229, עמ' 12). 115. מטיחים בנאשם 1 בהודעתו השנייה במשטרה כי הוא משוחח עם קלוד נחמיאס בשעות הלילה והערב ואף מזמין אותו להתארח בביתו. הנאשם 1 מאשר העובדות, אולם לדבריו קלוד נחמיאס לא היה יוצא דופן בעניין זה: "לא רק אתו, גם עם עוד יזמים, קבלנים ואנשים שהם עמכה ישראל" (ת/226, עמ' 7). 251 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1186. הנאשם 1 יטען כי הקפיד הקפדה יתרה בנוגע לניגוד עניינים עד כי נמנע מלפנות לקלוד נחמיאס לבקש הנחה עבור בתו : "אני אומר שלא רציתי שהיא תקנה מקבלן הבונה בעיר כי פחדתי מניגוד עניינים. אני אפנה לבן אדם שיעשה הנחה לבת שלי, ואני עוד אשב בתיקים שלו? לא פניתי אליו, למה שאני אפנה אליו.... כל כך חששתי מהנושא של הניגוד עניינים שהיה לי במהלך השנים המון הזדמנויות לרכוש בית לקחת משכנתא עם קצת הון עצמי והשכירות הייתה מכסה את המשכנתא וחששתי מלעשות צעדים כאלה שיכלו להתפרש עלי כניגוד עניינים" (ת/228, עמוד 12). 1187. והנה, חרף חששו זה של נאשם 1, בפועל, בתו קנתה דירה בעיר אשדוד, מלא אחר, מאשר קלוד נחמיאס בפרויקט ברובע הייסיטייי. גם אם נקבל את גרסתו של נאשם 1 לפיה קניית הדירה מקלוד נחמיאס נודעה לו רק לאחר החתימה על זיכרון הדברים, או אז התנהלותו של נאשם 1 בנקודת זמן זו, כפי שתיאר אותה, מדברת בעד עצמה:" פגשתי אותו (קלוד) ושאלתי אותו בדרך אגב, איזו דירה מדובר באיזה בניין מדובר, מה כיווני האוויר של הדירה, היכן היא ממוקמת, לשאלתך אם שאלתי את קלוד משהו על המחיר אני עונה שלא, הוא אמר לי שהכל בסדר" (ת/226, עמ' 15). 118. לכאורה, הנאשם 1 נזהר בלשונו אף שעצם פנייתו והתעניינותו לגבי הדירה בשעה שהוא מכהן כחבר בוועדת המשנה מעוררת בעייתיות. ואולם, בהודעה מאוחרת, הנאשם 1 מגלה כי ייההתעניינותי שלו לגבי הדירה של בתו לא התמצתה רק בכיווני אוויר: "שאלה: מדוע לא שאלת את קלוד על המחיר של הדירה, הרי אמרת שאתם חברים. תשובה: שאלתי אותו, אם הוא עשה להם מחיר טוב, והוא אמר לי: 'כן, מחיר טוב'. אם הייתי שומע שהוא מכר דירות במחיר יותר נמוך ממה שהודיה קנתה, הייתי מרגיש שהוא עבד עלי, ולכן שאלתי אם המחיר הוא טוב..." (ת/228, עמ' 13). קלוד מצדו, לא יכחיש כי נתן הנחה לבת של כנפו: "בגלל ההיכרות איתו, אבל אני נשבע לך שהוא לא ביקש ממני כלום" (ת/13, עמ' 2). בשים לב למעמדו של נאשם 1 בעת הרלוונטית (פורמלית ומהותית), שאלה מצדו של נאשם 1 האם עשה "מחיר טוביי אינה זקוקה לפרשנויות רבות מצדו של קבלן מרכזי בעיר אשדוד. ויוער, אין טרוניה כלפי נאשם 1 על כך שביקש לעזור לבתו ולהשיג עבורה דירה איכותית במחיר משופר ואולם, משהתערב בעסקה, אסור היה לו לדון בענייניו של קלוד נחמיאס, ולמצער, היה עליו להצהיר עובר לכל דיון בענייניו כי בתו קנתה מקלוד נחמיאס דירה. - האזנת סתר - שיחות טלפון בין נאשם 1 לקלוד נחמיאס: 1189. במסגרת החקירה, בוצעה במשך תקופה קצרה (באופן יחסי), האזנת סתר לטלפון של נאשם 1. קשה להפריז בבעייתיות הנלמדת מהשיחות שנקלטו בהאזנת סתר. הנאשם 1 שבאותה עת שימש ממלא מקום ראש העיר נשמע בשיחות האלו כייעושה דברויי של קלוד נחמיאס, וכמי שיוצא מגדרו על מנת לרצותו. אף שמדובר בשיחות משנת 2010, יש בהן ללמד, גם באופן רטרוספקטיבי, על טיב 252 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' מערכת היחסים (בפרט כאשר לא נטען על ידי מי מהשניים שמערכת היחסים ביניהם התהדקה דווקא בשנים האחרונות). 1190. ייאמר כי לא רק תוכן השיחות חריג, אלא גם אופן עריכתן כאשר חלק לא מבוטל מהשיחות אותך מבצע קלוד נחמיאס עם נאשם 1 מבוצעות באמצעות טלפון יפריפיידי, ללא בעלים רשומים, באופן שמקשה להתחקות אחר זהות הדוברים. בבית המשפט הסביר קלוד כי באותה עת היה לו טלפון נוסף לא ידוע ששימש אותו לעניינים אינטימיים (עמ' 176). הסבר זה אינו משכנע, שכן מבלי להיכנס לענייניו האישיים של קלוד נחמיאס, יש לתהות מדוע דווקא השיחות עם נאשם 1 נעשו בטלפון הזה ולא בטלפון המוכר שלו. השימוש בטלפון ללא בעלים רשומים, נמצא בהלימה עם תוכן השיחות שבחלקן השניים נשמעים משתמשים בראשי תיבות, חלף שימוש בשמותיהם של אנשים, מזהירים האחד את השני מלדבר על דברים מסוימים בטלפון ובכך נוהגים כמנהג עבריינים. כך ובאופן לא ממצה מצאו הדברים את ביטויים: 1191. בשיחה 461 מיום 11.10.10, קלוד מתקשר לנאשם 1. נאשם 1 שואל את קלוד אם הכל בסדר וקלוד עונה לו כי חוץ מהבעיה של ייההואיי הכל בסדר, כאשר נאשם 1 מבקש לברר את פשר העניין, קלוד עונה לו כי "צריך להיזהר לעשות איתם עסקים בכללי ובהמשך עונה כי זה יילא בטלפון". " העובדה שיש לקלוד נושאים שהוא נזהר מלשוחח עליהם עם נאשם 1 בטלפון, אומרת דרשני. 1192. בהמשכה של השיחה, קלוד מודיע לנאשם 1 כי קנה יום קודם לכן מגרש במרינה ומפרט את חלוקת המטרים למסחר ולמלונאות. בהמשכה של אותה שיחה, קלוד שואל את נאשם 1 מתי רואים אותו, וזה עונה לו "אני בבית, אם אתה רוצה תעבור אלי...". בבית המשפט נאשם 1 יכחיש שהזמין אליו אי פעם את קלוד לביתו. לאחר שמטיחים בו כי הדבר עולה בפירוש מן האזנות הסתר שינה תשובתו וענה: "אם הוא רצה להיפגש איתו והוא לא הצליח במהלך היום כי לא יכולתי והוא רוצה בבית אז שיעבור, אני בבית" (עמוד 588 לפרו' מיום 3.12.19). מיותר לציין כי לא עלה בידי הנאשם 1 להביא דוגמה לקבלן אחר שהזמין אותו לביתו כחלק מייתודעת שירותיי מפותחת, מבלי שנקשר עמו בעסקים פרטיים. 1193. בשיחה 654 מיום 11.11.10, קלוד נחמיאס מתקשר לנאשם 1 בשעה 21:15, שעה שאינה שעת עבודה לכל הדעות. קלוד נחמיאס אומר לנאשם 1 ימי שיכול באמת לעזור שמה זה רק ההוא שאמרתי. נאשם 1 בתשובה, עונה לו כי הוא ידבר עם אותו אדם. קלוד נחמיאס נשמע אומר לנאשם 1 שרצוי שידבר עם אותו אדם אבל עוד איזה השפעה ככה בשיחה בארבע עיניים" ונאשם 1 אומר לו שבטרם הוא ידבר עם אותו אדם, הוא: "חייב לראות את העתירה ואז נדבר איתו... אחרי שאני אראה את העתירה נדבר". קלוד שואל האם הכוונה לעתירה שהוא הגיש ונאשם 1 עונה לו שהכוונה לעתירה שאותו אדם הגיש. אף מבלי לקבל את ההסברים של קלוד 253 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' ונאשם 1, נלמד כי בשיחה זו מתבקש נאשם 1 לנסות ולהפעיל השפעתו עבור קלוד נחמיאס, ביחס להליך משפטי שמתקיים. 1194. בבית המשפט, נאשם 1 יציין כי שיחה זו נסובה סביב בעיה של קלוד נחמיאס ורשם הקבלנים והוא סייע לו בכך: "אני אדבר עם הבן אדם שקשור לרשם הקבלנים...זה היה עוזר של שר השיכון" (עמוד 589 לפרו' מיום 3.12.19). הנה כי כן, נאשם 1 בכובעו כממלא מקום ראש העיר, מטפל לקבלן בבעיות הקשורות לרישום שלו, תוך הפעלת קשריו הפוליטיים. 1195. בשיחה 1090 מיום 16.11.10, נאשם 1 מתקשר לקלוד נחמיאס ומעדכן אותו על השיחה שהייתה לו עם מהנדס העיר, שלמה נער, לגבי בקשתו של קלוד שכיבוי אש יחילו על פרויקט של קלוד את החוק הישן. לדברי נאשם 1, מהנדס העיר אמר לו שיש בעיה: "יש לו בעיה... הוא אומר אני בחיים לא ביקשו ממני כזה מכתבי. קלוד מנסה להסביר לנאשם 1 מדוע אין בבקשה שלו כל בעייתיות: ייהרי פה ביקשתי הקלה, לא ביקשתי הקלה שום דבר, אני תיקנתי כל מיני דברים בהיתר. פה גלריה, אתה יודע שהיום לא מחפשים ואת ההגדרות והכל אז צריך להוציא היתר, וההיתר עכשיו מבקשים כל הזמן אישורים מחדש אתה רואה מה שקרא לנו בייא, אותו דבר...". נאשם 1 אומר שיטפל בזה רק מחר וממשיך ומפרט כי: "היום הוא היה עצבני מאוד ואני גם הייתי מאוד לחוץ הוא רק ראה את השם של חיים ברדה הוא קפץ לשמיים". 1196. בהמשך השיחה, נאשם 1 מעדכן את קלוד בנוגע לייהחבר מירושלים" שאמר לו ישההוא מאוד מאוד כועס..." ושההוא אמר לו שהגישו 40 עמודים". לאחר דברים אלה, נאשם 1 מייעץ לקלוד לכתוב מכתב תוך שהוא מכתיב לקלוד מה לרשום: "אדוני הנכבד אני...מודיע לך ש...אינני לוקח שום אחריות לכל צעד, לכל נזק שיגרם לך כתוצאה מהערעור הזה [...] תגיד לו, אדוני, אני עזרתי לך מה שיכולתי, עשיתי לך את כל בקרת הנזקים, עשיתי לך את הכל, אני מבקש להסיר אחריות ממני אם יגרם לך נזק כתוצאה מהעתירה הזאת, שיקי יוציא לו מכתב כזה". 1197. שוב, מתוכן שיחה זו שאינו מוכחש, יוצא כי נאשם 1 פועל עבור עסקיו של קלוד נחמיאס, תוך הפעלת קשריו וניצול השפעתו. נאשם 1 אף מנסח עבור קלוד נחמיאס את הפניות לרשם הקבלנים ומדרבן אותו שיורה למנכ"ל שלו, יקי, לעשות כן. 1198. בשיחה 1094 מיום 16.11.10, שעה 15:33, קלוד מתקשר לנאשם 1 ומעדכן אותו ששוחח עם אדם מבלי לציין במי מדובר, אלא רק קיצור שמו: יידיברתי עם ש', גם ש', אתה יודע מי ?...דיברתי עם ש'...". בהמשך יציין קלוד שמבחינתו אין צורך להבהיר כי "יהואיי עשה כל ייטעותיי אפשרית. קלוד שואל את נאשם 1 היכן הוא נמצא ואם הוא מתפנה עבורו. 1199. בהמשך השיחה, קלוד מעדכן את נאשם 1 כי יייהם' ירדו מהקיי טאוור". נאשם 1 עונה לו בשעה טובה ושואל האם הם כתבו מכתב. קלוד, מציין: יידווקא אבי ירד לבד בלי כלום, אחד רוצה איזה שיפוץ לוביי. מתוכן הדברים עולה כי השניים מדברים על כך שאחד מהמתנגדים לפרויקט K TOWERS, החליט להסיר את ההתנגדות שלו. להזכיר כי מי שאמור לדון בהתנגדויות הוא נאשם 254 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1 מתוקף תפקידו בוועדת המשנה. החומרה הגלומה בהתנהלות זו מדברת בעד עצמה. סופה של השיחה הזו, בכך שנאשם 1 פונה לקלוד ואומר לו "טוב אהובי אני אדבר איתך יותר מאוחר". 1200. בשיחה 1295 מיום 18.11.10, קלוד נחמיאס מתקשר לנאשם 1, בשעה שזה האחרון נמצא בעירייה ומודיע לו שיקִי, המנכ"ל שלו, רוצה לדבר איתו. נאשם 1 עונה לו כי עוד מספר דקות הוא יתקשר. קלוד שואל את נאשם 1: ייתגיד לי אתה יכול לבוא אליו (ליקי המנכ"ל שלו, ד.ב.ט) לשמה". נאשם 1 שואל האם מדובר בנושא דחוף, ולאחר שנענה בחיוב משיב כי הוא ידבר עם קלוד עוד חצי שעה. 1201. ושוב, דפוס ההתנהלות הנלמד, לפיו קלוד נחמיאס מתקשר לנאשם 1, אומר לו כי מדובר בנושא דחוף ומבקש ממנו לבוא למשרדי החברה, כשבקשה כזו אינה נדחית לאלתר, מעידה על טיב היחסים בין השניים ועצמת ניגוד העניינים בכל פעולה שמבצע נאשם 1 בעניינו של קלוד נחמיאס. 122. הנאשם 1 התבקש להסביר פשר האמור והפגין יצירתיות בתשובתו: "הוא לא אהב לבוא אליי למשרד כי אצלי כל הזמן היה מלא אנשים. אי אפשר לשבת. אני כשהייתי רוצה לפגוש מישהו הייתי בורח, הולך אליו. ככה זה היה, הייתי מעדיף אני לבואיי (עמוד 5.8.19 לפרוי מיום 3.12.19). מדובר בהסבר מגוחך ומיתמם, שחוטא למציאות וחל, אם בכלל, רק על קבלנים שהנאשם 1 חפץ ביקרם. 12B. בשיחה 1670 מיום 23.11.10, קלוד מתקשר לנאשם 1 ומודיע לו שהוא עכשיו חותם על החוזה (ככל הנראה המדובר בפרויקט המרינה ור' בהקשר לשיחה זו, שיחה מס' 461 שבה דובר על זיכרון דברים ועריכתה של טיוטה). המשך שיחה זו רחוק מלאפיין קבלת ברכה של רב. כך, מיד לאחר שנאשם 1 מאחל לקלוד ייבשעה טובה ומוצלחת", זה האחרון מנתב את השיחה לפסים עסקיים: והתחלתי לדבר איתו גם כן על העניין הזה". נאשם 1 בתגובה מסביר לו כי הוא כבר ישב עם יגבייי שהסביר לו את הכל, השניים יייישרו את כל הקווים "ואני מקווה שעד יום ראשון נפתור את כל הבעיה". בהמשך, קלוד מספר לנאשם 1 כי לפי בדיקה שערך "יהבקרות שיש להם לעירייה זה 15,000,000 $, 16,000,000 $ עלות...". סופה של השיחה בכך שקלוד שואל את עמרם אם הוא שלח לו מה שהוא ביקש ונענה בחיוב. 1204. בשיחה מספר 1936 מיום 25.11.10 קלוד מתקשר לנאשם 1 בשעה 18:00 שואל לשלומו וכן מתעניין ייאתה בא אליי ?יי. לאחר שנאשם 1 עונה כי לא יוכל להגיע לקלוד, זה אחרון מתעניין האם נאשם 1 כועס עליו. נאשם 1 עונה יחס ושלום איך אני יכול לכעוס עלייך". קלוד בתגובה מציע כי הוא יבוא לנאשם 1 ובהמשך השניים קובעים כי הם יפגשו ביום למחרת בשעה 11:00 במשרד של קלוד. בהמשכם של דברים קלוד אומר: "רציתי לדבר איתך אתה יודע על מה...על המרינה...קיבלתי חומר מתקדם צריך לשבת...". בבית המשפט יאשר נאשם 1 שבשיחה זו קלוד מתייעץ איתו בנוגע לפרויקט המרינה (עמוד 590 לפרוי מיום 3.12.19) והנה, "יברכת הדרך'' להיכנס לעסקה הופכת להודעה על חתימתה, תוך יידוע בהמשך על בעיות, כאשר סופם של דברים שקלוד מבקש מנאשם 1 שיבוא אליו למשרדו והם ישבו על "חומרים" בנושא. 255 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 125. קלוד נחמיאס מצדו מסביר כי: "עם כנפו התייעצתי, כשהייתי אצלו במשרד של עמרם אמרתי לו שאני עומד לקנות את המגרש במרינה ושאלתי אותו אם זה עסקה כדאית, כי יש מחויבות לעירייה לעשות שם פיתוח... לשאלתך הוא אמר לי שיגיע לדיון, העיריה תבדוק מה אפשר לעשות כדי לקדם את התכנית כדי לקדם את התיירות בעיר" (ת/10, עמ' 6). 126. בשיחה 2053 מיום 27.11.10, קלוד מתקשר לנאשם 1 בשעה 22:49 (!) ומספר לו על פגישה שהייתה אצל הנאשם 4, יחיאל אבו. בהמשך קלוד שואל את נאשם 1 האם הוא כבר נפגש עם איציק. נאשם 1 מאשר כי נפגש איתו ואף מודיע לקלוד כי הוא ינסה לעשות משהו... הוא... מחר יגשש אצל ...זהיי. קלוד עונה לו "...תגיד לו שהוא עושה את זה בשבילי". 1207. בשיחה מספר 2170 מיום 28.11.10 קלוד מתקשר לנאשם 1 ומבקש ממנו שיכין עבורו נוסח עבור החתימה (!!!): "אני צריך את הנוסח, מה אתה רוצה לעשות אתה רוצה להכין לי...צריך את ה...ה, זה, זה וזה...חותמים...סגור הכל בסדר"י נאשם 1 עונה לו: "אוקיי, אז מחר על הבוקר יהיה לך''. 128. נדמה כי גם הנאשם 1 הבין לאור המפורט לעיל, שהטענה ולפיה קלוד זכה לאותו יחס שזכו יתר הקבלנים באשדוד אינה יכולה לשכון ועל כן בבית המשפט שינה טעמיו והסביר כי לאחר שקלוד נחמיאס החל להסתכסך עם גורמים עסקיים בעיר: "..אני במובן מסוים הייתי המשענת, לא כל כך הבנתי עד כמה אני משענת שלו, אבל הייתי המשענת שלו..." (עמ' 519 לפרוי מיום 25.6.19); ייהבן אדם התייעץ, אמרתי פיתח תלות, תלות גדולה בי לאט לאט. אני חושב שהשופט, בית המשפט התרשם מהבן אדם, הוא אדם תלותי"; "אתה יודע מה אני לא רוצה להגיד אבל היה גם מצבים שאמרתי לו, תעשה טובה, תוריד פרופיל, מספיק, אנשים חושבים שיש לך איזה משהו. היה פשוט כל שני וחמישי מגיע למשרד היה מוציא אותי מהכלים, הנה פה, הנה שם, מספיק" (עמ' 522 לפרוי מיום 25.6.19). 1209. שינוי גרסה זו כלל בתוכו גם הפניית אמירות מכפישות כלפי קלוד: "קלוד נחמיאס לא יודע מה, עזוב אותך, רמת האינטליגנציה שלו היא של ילד בכיתה ג'. סלח לי. מה אתה מבין ממה הוא ציטט. אמרתי לך, אל תזכיר את הבן אדם הזה. כל כך מאכזב אותי שהכרתי בן אדם כזה אתה עוד מצטט לי אותו? מה זה. עזוב" (עמוד 570 לפרו' מיום 3.12.19). 1210. ויש לתהות, מדוע בעת שהיה מצוי עם קלוד נחמיאס בקשרים אינטנסיביים, או כאשר נודע לו שבתו קנתה דירה ממנו, אותה אינטליגנציה לא הפריעה לו כלל ועיקר. בדומה, כאשר התבקש הנאשם 1 להסביר מדוע קלוד נחמיאס אמר שזמן משמעותו כסף (בהקשר של נאשם 1), הוא ענה: ייתשאל אותו. אתה שואל אותי? אני יודע מה הוא אמר ? כמה שטויות הוא דיבר... תעשה טובה, תצטט את איציק חדד, אני אתייחס בכובד ראש" (שם, עמ' 587). מגמה זו של הכפשת קלוד ומנגד ייהאָדָרתי חדד, באה לידי ביטוי בחלקים נוספים בעדותו של נאשם 1: "...תזכיר את איציק חדד, בן אדם מיושב, בן אדם עם דעה" (שם, עמ' 570). 256 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1211. דרך התבטאותו של נאשם 1 בבית המשפט אינה מקרית, שכן כפי שיפורט בהמשך, בעוד שקלוד שלל לחלוטין את גרסת ההגנה של נאשם 1 בנוגע לתיווך, חדד, בבית המשפט, טען כי ייתיווך", בצורה כזו או אחרת, אכן נעשה. בין כך ובין כך, אין כל משמעות לכך שהנאשם "גילה"י בדיעבד שקלוד הוא יזם ייתלותיי או בעל אינטליגנציה נמוכה לדבריו. התיאורים יינולדויי במסגרת עדות כבושה על מנת להתמודד עם הראיות המפלילות שנאספו, ואף אם היה בהם ממש, אין בהם כדי לנטרל את ניגוד העניינים המוגבר והתדיר שבו היה מצוי בעת הרלוונטית. 1212. להשלמת התמונה יצוין כי אף שמערכת היחסים בין הנאשם 1 ליצחק חדד לא הייתה זהה לזו מול קלוד נחמיאס, גם בנוגע אליה עולה בעייתיות לא מבוטלת בזיקה לניגוד עניינים. כך, נאשם 1 אישר שנפגש עם יצחק חדד מספר רב של פעמים: "...אני הייתי אצלו בבית, ישבנו ברכב ודיברנו, אני אדם זמין ואנשים רוצים להתייעץ איתי ואני זמין. היו תקופות שדיברתי איתו גם בלילה, היו תקופות שישבתי עם איציק חדד אצלו במשרד עד 1:00 לפנות בוקר... באותן תקופות לא הייתי עובד עירייה, זה היה בשנת 2003, 2004, 2005" (ת/226, עמ' 8). 1213. כשמטיחים בנאשם 1 כי מדובר בהתנהלות לא תקינה, הוא לא מסביר את המתבקש שדאג לנטרול ניגוד העניינים על ידי כך שנמנע מלטפל בעניינו של אותו יזם ובמקום זאת עונה: "מעולם אף אחד לא קיבל פריבילגיה בגלל שהיה אצלי בבית או שפגשתי אותו אצלי במשרדיי (ת/226, עמ' 8). ובהמשך: "אינני רואה שום קשר בין פגישותיי עם היזמים לבין תוכן וצורת הצבעתי בוועדות השונות שנוגעות לעניינים של יזמים כאלו ואחרים שנפגשתי עימם במשרדי במשרדם ברכבם בביתי. זו הדינמיקה של העיר אשדוד..." (שם, עמ' 12). 1214. על רקע המפורט לעיל אשר אמור היה להביא הנאשם 1 מלדון בכל בקשה של קלוד נחמיאס, יחד הבונים או יצחק חדד, תפורטנה הראיות הרלוונטיות לקבלת השוחד. המצב התכנוני במגרש 136 : 1215. גרסתם של יצחק חדד וקלוד נחמיאס היא כי ההקלה שקיבלו ביחס למגרש 136 בדמות תוספת של 76 יחידות דיור, הנה מהלך טבעי, מתבקש, ניצול של זכויות בנייה עודפות בדרך שגרתית. נטען כי מלכתחילה כוונתם הייתה לבנות במגרש יחידות לדיור פרטי ואם לא היו סבורים שביכולתם לעשות כן, לא היו קונים את המגרש. 1216. בניגוד לרושם שחדד וקלוד ניסו ליצור, המהלך של מתן הקלה היה רחוק מאוד מלהיות שגרתי ולא ניתן היה לבנות במגרש 136 יחידות דיור נוכח מדיניות ברורה, ידועה ועקבית של וועדת המשנה במשך שנים. על פי מדיניות זו, בשטחים עודפים במגרשים יש לאשר אך ורק בניה ציבורית או מקבצי דיור. מדיניות זו מומשה והוחלה על ידי העירייה גם על מגרש 136 ומנעה מבעליו לממש את הפוטנציאל הגלום בו. העובדה שקרקע המצויה בחלק מרכזי בעיר אשדוד נותרה במשך שנים ריקה, מדברת בעד עצמה וחותרת תחת טענתו של יצחק חדד בדבר זכות כמעט קנויה לבניית 70 יחידות דיור במקום. זו הייתה הבעיה בייהא הידיעה" של מגרש 136. יתרה מכך, אם מתן ההקלה 257 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' היה כה פשוט ונהיר לכל, חזקה שבעליו של המגרש היה מממש את הפוטנציאל שבו (כפי שאכן בא לידי ביטוי בפער בין המחיר בו נקנה המגרש, אל מול המחיר שלו לאחר מתן ההקלה). 1217. על מצבו התכנוני-משפטי של מגרש 136, ניתן ללמוד גם מעדותם של זאב חכמוב, אליעזר חכמוב, החלטות וועדת המשנה ושורה של מסמכים כפי שיפורט להלן. זאב חכמוב: 1218. המדובר באחיו ובשותפו לעסקים של הרצל חכמוב זייל. היחסים העסקיים בין זאב לבין הרצל עלו על שרטון עד כי בשלב מסוים, הם פנו להליך בוררות ופירוק שיתוף. במסגרת הבוררות, השניים חתמו על הסכם ביניים" במסגרתו הוחלט, בין היתר, על המחיר והאופן שבו יימכרו נכסיהם, לרבות מחיר המינימום לגבי כל מכירה. לגבי מגרש 136 נקבע כי הוא לא יימכר בסכום שיפחת מ- 420,000 $ (ר' ת/7, ס' 12.2 להסכם). 1219. אף שזאב חכמוב לא היה זה שערך את הסכם המכר בין חברת ייפרספוליס" לבין חברת "יחד הבונים", יש בעדותו חשיבות לצורך הבנת המצב התכנוני של מגרש 136 עובר למכירתו לחברת ייחד הבונים". המדובר בעדות שותפו העסקי של הרצל שלמרות שהיה מסוכסך עם אחיו, ואולי נכון לומר בגלל שהיה מסוכסך עם אחיו, הוא היה מודע למצב הנכסים המשותפים לו ולאחיו, לרבות ערכם ומצבם התכנוני. דבריו של עד זה אמונים על בית המשפט. 1220. בהתייחסו למגרש 136 ציין זאב: "בגלל שניצלנו את כל יתרות הזכות שהיו מבחינת 360, 330 יחידות, מה שקיבלנו בזמנו עם החוזה, עם המנהל, לא נראה לי שאפשר היה לעשות שם על החמישה דונם ששימשו לנו כמחסן איזשהו, איזושהי בנייה" (עמוד 126 לפרוטוקול הדיון מיום .(7.12.17 1221. העד נשאל לגבי האפשרות לנצל את השטח באמצעות תקנת שבס וענה כי היה מודע לתקנות הללו : "אבל לא ידעתי שאפשר לשייך אותם למגרש הזה כי אנחנו ניצלנו את כל זכויות הבנייה במינוס חמישה דונם" (שם). ובהמשך: "אני האמת התייחסתי למגרש הזה כמגרש שהוא עומד. הוא שימש לנו מחסן בתקופת הבנייה" (שם, עמ' 127). וכן: "זאת הייתה יתרה של קרקע מתוך 50 ומשהו דונם שהיה לנו...התכנון היה כזה, וחמישה דונם אלה נשארו" (שם, עמ' 129). 1222. בחקירתו הנגדית הדגיש: "לא ניסינו למכור בכלל, כי זה לא היה מיועד לבנייה, כך הבנו... אני ואחי. גם אחי הבין את זה, כנראה שהוא הבין יותר טוב ממני... שאין סיכוי. כי ניצלנו את ה- 360... אני לא מתייחס לתקנות שב"ס... אני אומר לך שאני לא התייחסתי בכלל לתקנות שביס. הבנתי שה- 360 ומשהו יחידות זה נכלל בפנים" (שם, עמ' 134). 1223. העד אישר דברים במשטרה, לפיהם בדק בזמנו בעירייה אפשרות לנצל את הזכויות העודפות על המגרש, אולם לא זכה לשיתוף פעולה: "אמרו שניצלנו את מירב היחידות שזה היה 360, משהו כזה, והם הבינו, הם ניסו אפילו לקחת את זה לגן ציבורי היה איזה שהוא מו"מ, אני זוכר, שניתן 258 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' להם את המגרש הזה והם יעשו בו משהו ציבורי. היו גם משאים ומתנים שלא צלחו" (שם, עמי 133); "כל מיני אנשים. מחלקת הנדסה. אני לא זוכר את השמות. זה היה לפני הרבה זמן. בוודאי שניסיתי" (שם, עמ' 139). 1224. הוצג לזאב הסכם המכר עם חברת "יחד הבונים" והוא אישר, כי המגרש נמכר ב- 500,000$. זאב גם אישר, כי ניסה לקדם בנייה במגרש יחד עם יזם בשם יידהרייי כשבכוונתם היה לבנות הוסטל והם יקבלו 30 אחוז כחלק מעסקת קומבינציה. 1225. העד אישר כי לסכסוך בינו לבין אחיו הייתה השפעה יעל האווירה", אולם שלל השפעה על הקבלנים שהיו מעוניינים בשטח: "על הקבלנים לא הייתה כל השפעה, כי זה לא מעניין. מה שמעניין אותם זה לקנות מגרש, לשלם את הכסף, לקחת, שיהיה 20 סכסוכים..." (שם, עמי .(138 1226. מעבר לדברים נכוחים אלה בנוגע למצבו התכנוני של המגרש, יש בעדותו של זאב לשלול גם את טענת התיווך, כמו גם מעורבות של נאשם 1 בפתרון הסכסוך עם אחיו או בכלל. זאב העיד כי הוא אינו מכיר את נאשם 1 ולא ידע בעת הרלוונטית כי הוא קשור למגרש באיזה שהוא אופן. זאב גם שלל מעורבות של נאשם 1, בישוב הסכסוך בינו לבין אחיו (שם, עמ' 129). הוא אינו מכיר את חברת "אמרי נועם". בהתייחסו לכספים שקיבל נאשם 1, ציין העד כי אחיו הרצל יכול היה לשלם במסגרת החשבונות השוטפים גם סכום של 80,000 ₪, אולם היה צריך להסביר את פשר ההוצאה. הוא אינו זוכר תשלום דמי תיווך עבור מגרש 136. אליעזר חכמוב 1227. מדובר בבנו של של הרצל חכמוב זייל, יזם בעצמו, שהעיד על כך שהתבקש על ידי אביו להעביר מסמכים למשטרה. העד מכיר את ההסכם הנוגע למכירת מגרש: "היה מגרש שלא הצלחנו לממש שם בנייה והוא נמכר" (עמ' 260 לפרו' מיום 4.1.18). ובהמשך: "אם היינו יכולים לממש את הזכויות בנייה בזמנו, אני משער שהיינו בונים את זה בעצמנו ולא מוכרים" (שם, עמ' 262). 1228. על רקע אמרתו זו של אליעזר, יובהר: אף שניטשה בין האחים חכמוב מחלוקות עסקיות, חלקן מחלוקות קשות, עדיין דובר בחברת נדליין ותיקה שפעלה בעיר אשדוד. הבעלים שלה הכירו היטב את האפשרות לבקש תוספת שבס וכאמור ציינו שאם היו חושבים שניתן לבנות על הקרקע היו עושים זאת בעצמם. בעניין זה, יצחק חדד שקנה מהם את המגרש, ציין: " הרצל חכמוב ידע הכל. הוא ידע מה זה שב"ס, הוא יודע מה זה כל דבר יותר טוב ממני וגם יותר טוב משכמותי..." (עמוד 328 לפרו' מיום 4.1.18). 1229. נזכיר כי יתרת הקרקע נמכרה לייחד הבונים" בתמורה ל- 500,000$. בחלוף תקופה קצרה (במסגרת הפירוד שנעשה בין חדד לקלוד), זה האחרון שילם לחדד עבור חלקו בקרקע המושבחת 14 מיליון ₪ (!). פוטנציאל רווח כה גדול כתוצאה מתהליך "פשוט" של הגשת בקשה סטנדרטית להקלה כפי שניסה חדד לתאר, לא היה נעלם גם מעיניהם של האחים חכמוב או כל קבלן יסביריי 259 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' אחר. במילים אחרות, הקרקע נמכרה במחיר נמוך באופן יחסי, מתוך הבנה של המוכרים כי לא ניתן לבנות בה דבר, למעט מקבצי דיור או מבנה ציבור. דניאל אזולאי 1230. מדובר במכר של הרצל חכמוב ז"ל שבתקופה הרלוונטית ניהל קיוסק בעיריית אשדוד. דניאל אזולאי העיד שהרצל חכמוב זייל ביקש ממנו לקדם את הבנייה ביתרת השטח שנותר משטח ירוק לשטח חום"; "זאת אומרת כמו קופת חולים... גני ילדים. וחכמוב ביקש, במיוחד דחף, את כיוון בית אבות" (שם, עמ' 294). 1231. לדברי העד, הוא מכיר את נאשם 1 ואף שוחח עמו בנוגע למגרש: "חיפשתי קונה למגרש ומישהו שיוכל לעזור, מישהו קבלן, או מישהו שמכיר יותר קבלנים ממני... נכנסנו אליו למשרד ושם ביקשנו ממנו את העזרה שלו, והוא הבטיח שיוכל לעזור וזהו... שהוא השתדל לעזור לי... למצוא לי קבלן... שיעזור לקדם את המגרש ולהשיג לי קבלן... להשיג לי קונה למגרש" (שם, עמ' 294). בהמשך יאשר כי תיאר את הנאשם 1 במשטרה "כל יכול". , 1232. התובע ביקש מהעד להבהיר באיזה אופן הנאשם 1 אמר שהוא יוכל לעזור ואישר את דבריו במשטרה לפיהם: "עמרם כנפו אמר לי בשיחה בינינו שיוכל לדאוג לקניין למגרש וגם ש[י]אושר לקונה המגרש, כל מה שלא אושר לי, בית אבות ולא דיברנו על דירות כי זה בכלל לא חשבנו שנקבל" (שם, עמ' 295). בהמשך, יאשר כי במשטרה אמר ש: "דיברנו על זה שעמרם יביא קונה למגרש הזה, וידאג להשיג אישורים מתאימים לפי מה שהקניין ירצה" (שם, עמ' 296). לדבריו, לא ידוע לו על כסף שנאשם 1 היה אמור לקבל. יחד עם זאת, אישר, כי במשטרה אמר שהבין שנאשם 1 אמור לקבל כסף עבור הטיפול שלו. הוא טיפל במגרש של הרצל בשנים 2003-2002. בהמשך הוא הצליח להפוך, את היתרה לשטח ייחום" אבל לא קיבל כסף עבור העבודה שביצע. 1233. שאזולאי התבקש לתאר מה עשה בדיוק, ענה: "מה שעשיתי זה מירוק לחום. זה במסגרת העירייה פעלתי, הבאתי הכל בצורה הכי אמיתית, אף אחד לא עשה לי טובה שם, לא שום דבר... מפה ועד להפוך את זה לשטח, בוא נגיד מחול להפוך את זה לקצת יותר משמעותי, קצת כסף, היית צריך לעשות את זה, בית אבות, אם לא עשית את זה בית אבות, אין כלום. בשביל זה פנינו לאדון כנפו וביקשתי ממנו את העזרה שלו, והוא הבטיח שהוא יעזור..." (שם, עמ' 302). בהמשך העד מציין כי ביקש מנאשם 1 שישנה את הייעוד מקופת חולים לבית אבות והוא אמר שהוא ינסה לעזור (שם, עמ' 319). 1234. לדברי העד: "...וניסינו למכור באמת במחירים שירדנו, במחירים סבירים והכל, ואף אחד, כולם אומרים רק שטח בית אבות או דירות. ובשבילי הרגשתי שזהו, אין מה לעשות יותר. מיציתי את עצמי. מה שיש זה לחכות זה שמישהו יעזור ויהפוך את זה". ובהמשך: "אני חושב שאם כנפו לא היה מצליח לעשות את זה, באותו זמן לא חשבתי שמישהו אחר יכול לעשות (שם, עמ' 303). 260 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1235. הצדדים נחלקו בנוגע למועדים שבהם פעל אזולאי לשינוי ייעוד הקרקע. במחלוקת בין הצדדים, טענת ההגנה היא כי עדותו של אזולאי מתייחסת לאירועים מתחילת שנות ה-2000 ולא לשנים עליהם העיד, מסתברת יותר. הגם כך, יש בעדותו לפעול לחובת נאשם 1 שכן דבריו בדבר המצב התכנוני של המגרש, מתיישבים היטב עם טענת המאשימה ולפיה כמדיניות עקבית לא הותרה בניית יחידות דיור למגורים בשטחים עודפים. נגזרת מכך, יש בעדותו ללמד על עוצמת הסטייה מן השורה בהחלטת ההקלה שניתנה לייחד הבונים". החלטת ישיבת המליאה מיום 27.8.03 - מדיניות מוצהרת בדבר איסור בניית דיור למגורים בשטחים עודפים: 1236. על כך שלא ניתן היה לבנות בנייה למגורים פרטיים בשטחים ייעודפים", ככלל, ובאופן ספציפי במגרש 136, ניתן ללמוד מפרוטוקול ישיבת המליאה מיום 27.8.03, שהתכנסה במיוחד על מנת לגבש עמדה עקרונית בסוגיה. בישיבה זו השתתף גם נאשם 1 וכך גם נאשם 2. 1237. כפי הנלמד מהפרוטוקול, במהלך הדיון הוצגו התרחישים השונים ליתרות שטח: יתרת זכויות בניה ללא שטח; יתרת יחידות דיור ללא שטח; יתרת שטח עם יתרת זכויות בניה. התרחיש האחרון שהוא זה שמאפיין את מגרש 136, יכול להיווצר מקום בו היזם בונה את מלוא מספר יחידות הדיור כפי שאושר לו על פי התבייע, אולם גודלן קטן מזה המתוכנן והיחידות עצמן מצופפות, כך שבפועל הוא נותר גם עם יתרת מגרש וגם עם זכויות בנייה עודפות. 128. לאחר חלוקה זו, מופיע בפרוטוקול: "הבעיה היא עם חברת פרספוליס וחברת אפרידר. לחברת פרספוליס נותרו 11,000 מטר זכויות + 4,500 מטר שטח מגרש פנוי (הכוונה היא למגרש 136 נשוא אישום זה, ד.ב.ט). לחברת אפרידר נותרו 13,000 מטר זכויות ושטח פנוי בן 8,500 מ"ריי. 1239. חבר הוועדה מר ללוש הביע דעתו כי בנייה נוספת מן הראוי שתעשה רק לרווחתם של הדיירים שכבר בנו, היינו, אין להתיר בנייה נוספת למגורים אלא בנייה ציבורית: "כיום המצב הוא שאפשרנו ליזמים לצופף מתחמים שלמים אך לא קיבלנו משהו לטובת איכות חיי הדיירים שצופפנו אותם. יש לקדם השטחים הפנויים לטובת הדיירים". 1240. מהנדס העיר, האדריכל בני מגדמן, ציין: "בפרויקטים שאישרנו עד כה (מקבץ דיור ובית אבות סיעודי) יש תרומה לציבור, והם אינם דורשים תוספת תשתיות מוסדיות. זאת על פי החלטה שהתקבלה בנושא וקובעת שימושים שאינם מגורים (גב' וויל הקריאה ההחלטה הקודמת מהפרוטוקול)". 1241. בסופה של אותה ישיבת מליאה, הוחלט כי: "מאמצים את ההחלטה הקודמת של וע.ב.ע וקובעים שהשטחים העודפים למגורים שנותרו בקריה ינוצלו לשימושים עירוניים/ ציבוריים ולא לשטחי מגורים נוספים". 261 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 122. יודגש כי החלטה זו מתייחסת באופן ספציפי למגרש 136 ולמעשה מאמצת החלטה קודמת שקבעה, אף היא שבשטחים עודפים אין לאשר בנייה נוספת למגורים. זו היא מדיניות ברורה ונמשכת של וועדת המשנה. הרציונל בהחלטה ברור, כפי שעמד עליו חבר הוועדה מר ללוש: עודף הזכויות/ שטח הנו תוצאה של ציפוף הבניה מטעמים כאלה ואחרים ועל כן, כפיצוי על אותו מהלך, יש לנצל את אותם שטחים עודפים לטובת הציבור. הסכם המכר בין חברת "פרספוליס" לחברת "יחד הבונים" – ת/8: 1243. מתוך הסכם המכר של מגרש 136 עולה כי האפשרות בדבר ניצול יתרת השטח לבניית מגורים הייתה רחוקה מלהיות כה פשוטה, לא כל שכן וודאית כפי שקלוד וחדד טענו. הדברים הגיעו לכדי כך שניתנה בחוזה הגנה למוכרים מפני כל טענה בדבר חוסר אפשרות לבנות בייעוד למגורים. כך, בפרק המבוא מצוין כי: "... והואיל והמוכרת מצהירה כי מכירת הנכס נעשית על ידה ללא התחייבות כלשהי מצדה כי יתרת זכויות הבניה הפנויות במקרקעין ו/או בנכס תהיינה ניתנות לניצול לצורך בניית דירות מגורים כאמור...". 124. בנוסף, בסעיף 11ג להסכם המכר מצוין: "להסרת ספקות, הקונה מאשרת, לאור כל הבדיקות שנערכו על ידה, כאמור לעיל, כי היא נוטלת על עצמה בלבד את מלוא הסיכון כי רשויות התכנון ו/או מנהל מקרקעי ישראל לא יתירו בניית דירות מגורים במגרש ו/או כל מבנה אחר ו/או כי אם יאשרו בניה כזו, היא תותנה בתשלום שונים ו/או בתוספות שונות". 1245. משנה הזהירות שבו נקטה המוכרת בניסוח החוזה וההדגשה בדבר העדר מחויבות לבנייה עתידית של מגורים, מעידה כי לא דובר בסעיף שולי, אלא פרט מהותי לעסקה. אף שכך, לטענת חדד, מבחינתו לא היה כל ספק בדבר ההקלה שהוא עתיד לקבל. יותר משיש בביטחונו של חדד ללמד על פשטות המצב המשפטי, יש בו לקשור בין הכספים שנתן לייאיש החזקיי בוועדת המשנה לקבלת הבקשה. נאשם 1 מאשר שלא ניתן היה לבנות מגורים עד להחלטה מיום 20.7.05: 126. כך תיאר נאשם 1 את ההסבר שמסר לאיציק חדד בשעה שזה האחרון התעניין" לגבי ניצול זכויות הבנויה הנותרות: "הוא אומר לי מה אני יכול לבנות במגרש הזה? אמרתי לו אתה יכול לבנות עליו דיור מוגן הוועדה המקומית אישרה מרפאות, דיור מוגן, בית אבות, מה שאתה רוצה אבל למטרות ציבוריות" (עמוד 458 לפרו' מיום 23.6.19). מ/1 – ס/5 - מכתב מהרצל חכמוב לוועדת המשנה ומהנדס העיר: 1247. ההגנה הגישה מטעמה מכתב שנשלח על-ידי הרצל חכמוב לעירייה הנושא תאריך 26.5.02 שסומן (נ/1 – ס/5). אף שמדובר במסמך שהוגש מטעם ההגנה, יש בו דווקא לחזק את הטענה כי בשטח 262 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' העודף לא ניתן היה לבנות יחידות דיור, כמו גם על ניסיונות קודמים שלא צלחו, להשביח את הקרקע. 1248. עצם הבקשה לשימוש ייחריגי' בקרקע, מלמדת על הקושי האמור. טיב הבקשה למקבצי דיור במקום דיור למגורים פרטיים (אשר פוטנציאל הרווח שבו גבוה יותר) מלמד על מדיניות העירייה באותה העת. בדומה, ההפניה לבקשות חוזרות ונשנות על פני מספר שנים שלא הובילו לקבלתן (שאם לא כן, לא הייתה מוגשת הבקשה לשימוש חריג נשוא המכתב) מעידה על מדיניות העירייה והקושי של חברת "פרספוליס" להשביח את הקרקע. לסיכום פרק זה: 1249. בעת הרלוונטית הוחלה באשדוד לרבות על מגרש 136 מדיניות ברורה נמשכת ונוקשה ולפיה, כל בנייה שתעשה במגרש שקיימת בו יתרת שטחים, מחויבת להיות בנייה ציבורית. ניסיונות קודמים להשביח את הקרקע או מכירתה נתקלו בקשיים רבים. בשל כך, הקרקע במגרש 136 אף שמדובר באזור מרכזי, נותרה שוממת במשך שנים רבות. זו הבעיה שעמדה בפני קלוד וחדד שרכשו את הקרקע באמצעות חברת יחד הבונים, זו הבעיה שמפניה הבטיח עצמו חכמוב בהסכם המכר, וזו הבעיה שנפתרה במעורבותו של נאשם 1. .1250 הקדמה גרסאות המעורבים בעסקה בנוגע לתיווך במגרש 136 1251. בעבירת שוחד אין בנמצא "קורבן" במובן הקלאסי של אדם הבא וטוען כי פגעו בו. בעבירת שוחד, קיימת הדדיות בין נותן השוחד, כמו גם למקבלו להסתיר את היחסים המושחתים שנרקמו ביניהם. מתוך שכך, לשני הצדדים אינטרס מובהק לתאר את הקשר ביניהם כלגיטימי, בין אם בכסות של שכר עבור ייעוץ, קידום או תיווך. פועל יוצא מכך, פעמים רבות הוא קושי מובנה בהוכחת עבירת השוחד. בשל כך, ראה המחוקק כאמור בסעיף 296 לחוק העונשין, לחרוג מהכלל ולפיו עדות שותף תהא זקוקה לחיזוק כבסיס להרשעה. בשל כך, גם נקבעה החזקה שבעובדה ולפיה בהיעדר ראיה לסתור, כספים הניתנים לאיש ציבור הנם בעד תפקידו. על רקע דברים אלה, ועל רקע העדר מחלוקת שנאשם 1 קיבל מחברת "יחד הבונים" סך של 80,000 ₪, תבחן גרסת הנאשם ויתרת המעורבים בעסקה. קלוד נחמיאס : 263 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1252. קלוד נחמיאס, היה הבעלים במשותף של חברת "יחד הבונים" ולאחר הפירוד מיצחק חדד, הבעלים הבלעדי של מגרש 136 והפרויקט שנבנה עליו. יצחק חדד שותפו של קלוד, המעיט בהבנתו של קלוד בתחום התכנון והבנייה, אולם ידע לומר כי קלוד היה מעורב בכל העניינים הכספיים. 1253. קלוד אינו מכיר כל תשלום עבור תיווך שניתן לנאשם 1. קלוד שולל כל תשלום של תיווך הקשור למגרש 136. יודגש כי אין טענה מצדו של קלוד כי בזמן אמת לא ידע על תיווך של נאשם 1 והדבר נודע לו רק בדיעבד. האמור לעיל נמסר על ידי קלוד בחקירה במשטרה בשנת 2012. גרסה זו של קלוד נמצאת בסתירה חזיתית לגרסת נאשם 1. הדברים אמורים בפרט נוכח טענתו של נאשם 1 שהיה עליו יילרדוף אחר שותפו של קלוד בעת ההיא (יצחק חדד), על מנת שישלם לו את דמי התיווך, וכן נוכח מערכת היחסים הקרובה בין הנאשם 1 לקלוד. אם אכן נאשם 1 תווך, מחויב היה שהדבר יהא גם בידיעתו של קלוד. 1254. וביתר פירוט: קלוד נחמיאס מסר חמש הודעות במשטרה בתאריכים 19.3.12, 20.3.12, 21.3.12, 5.5.13 ו- 16.4.15. בהודעתו הראשונה במשטרה מיום 19.3.12 (ת/13) קלוד נחמיאס שולל העברת כספים לנאשם 1 או לחברתו ייאמרי נועם": "לא זוכר, אם כן הכל כתוב...באופן אישי בחיים לא העברתי לו כספים ועל זה אני מוכן ללכת למכונת אמת...לא זוכר במלוא האחריות, אם כתובי יכול להיות, הכל מסודר כחוק וכדין" (עמ' 3). 1255. בהודעתו מיום 20.03.12 (ת/14) קלוד נשאל באופן ספציפי האם הייתה עסקה בין ייחד הבונים" ונאשם 1 בהקשר למגרש 136 והוא עונה בשלילה. כאשר מציגים לו כרטיסיה של "יחד הבונים" ממנה עולה כי שולם לנאשם 1 באמצעות אמרי נועם 80,000 ₪ הוא אינו מכחיש את העברת הכספים ומוסיף שיכול להיות שזה כסף על תיווך, אך הוא אינו זוכר. קלוד נחמיאס נשאל האם היה צורך של נאשם 1 יילרדוף אחריהם זמן רב על מנת לקבל את הכסף, וגם ביחס לכך ענה יילא זוכרי'. 1256. בהודעה שנגבתה מקלוד בשנת 2013 (ת/201) הוא מציין כי נאשמים 1 ו-2 היו אלו שחיברו בינם לבין הרצל חכמוב, אולם בה בעת שולל באופן פוזיטיבי כל תשלום בגין מעשיהם ומדגיש כי לו היו נדרשים לשלם תיווך, לא היו בכלל מבצעים את העסקה: 1257. חכמוב הרצל היה במצב של פת לחם. הבנקים לחצו עליו ואנחנו הצלנו אותו כי שוק הנדל"ן היה על הפנים. כנפו ודרי רצו לעזור לבן אדם הזה, אז הם הביאו אותו אלינו כדי שנקנה את המגרש. לשאלתכם, האם לכנפו ודרי היה משרד תיווך, אני משיב שלא. זה לא תיווך. [...].1258 1259. לשאלתכם עבור מה שילמנו להם כסף, אני משיב, שלא שילמנו להם כסף, באחריות. לשאלתכם, אם מה שעשו היה תיווך, אני משיב שלא, אותה תקופה אנשים התחננו למכור קרקעות. ש: אם עמרם כנפו היה מבקש תשלום עבור זה שהוא הציע לכם את המגרש של חכמוב האם הייתם משלמים לו? ת: לא. ואפילו לא היינו קונים את המגרש" (ת/201, עמ' .(24 1260. גם בהודעה משנת 2015 (ת/198) קלוד אינו יכול להסביר פשר התשלום לנאשם 1. כאשר התבקש בשלישית לספר על נסיבות רכישת מגרש 136 מסר כי איציק חדד טיפל בזה, הוא זוכר שהרצל 264 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' חכמוב היה אצלם במשרד והציע לקנות מהם את המגרש, הוא לא זוכר שנאשם 1 היה מתווך, יכול להיות שנאשם 2 קשור למגרש. 1261. בבית המשפט קלוד יחזור על כך שלא ידע שנאשם 1 היה מתווך במגרש 136 (עמוד 161 לפרו' מיום 7.12.17). לדבריו, קנו את המגרש ייכי גילינו שיש 20 אחוז לא מנוצל שם" (שם, עמ' 163). ובהמשך: "הייתה קרקע לבנייה עם זכויות 11,300 מטר שלא נוצלו... אני לא יודע איך תקרא לזה, במגרש הזה לא ניצלו את ה20 אחוז המותר על כל אחד אחר... זה חוק תכנון ובנייה במדינת ישראלי (שם, עמ' 173-172). 122. שהתובע הקשה על קלוד נחמיאס ושאל אם זה חוק ידוע שכל אדם זכאי להקלה, מדוע אם כן חכמוב לא הכיר אותו, ענה: "...אל תשכח שבתקופה שמכר חכמוב... השוק היה על הפנים" (שם, עמ' 173). בהמשך שב וחזר על כך שהיה סכסוך בין האחים חכמוב: "אז לא יודע אולי לא הגישו את הבקשה הנכונה" (שם, עמ' 187). לדבריו, החוק מתיר לו לעשות הקלה של 20 אחוז ואם העירייה לא הייתה מאשרת לו את זה אז אפשר ללכת לוועדה המחוזית (שם, עמ' 188). קלוד שלל עזרה של נאשם 1 מול המנהל: יילא. בחיים לא"י (שם, עמ' 189). לדבריו, היה עדיף לו ללכת למסלול של מאגר מוכר על פני השבחה ובפועל שילם במסלול של השבחה יותר מאשר מאגר מוכר. לקחו לו השבחה גם על הגנים שחייבו אותו להקים (שם, עמ' 208). בחקירתו הנגדית טוען כי לא ידע שנאשם 1 השתתף בישיבת וועדת המשנה בקשר למגרש 136: "אם הייתי יודע שזה באמת קיים דבר כזה לא היה נותן, לא הייתי יודע שקיים דבר כזה" (שם, עמ' 222). יצחק חדד : 1263. יצחק חדד העיד בבית המשפט כי שילם לנאשם 1 דמי תיווך עבור חלקו בעסקת הרכש מול חכמוב. עדות זו, לכאורה עולה בקנה אחד עם גרסתו של נאשם 1 ותומכת בה. לא בכדי, נאשם 1 ביקש ללמד כי חדד (בשונה מקלוד נחמיאס) הוא אדם "רציני" שמבין בנדליין ובעסקים. 1264. אף שכך, בית המשפט דוחה את עדותו של יצחק חדד בנוגע למהות הכספים ששילם לנאשם 1. לא זו אף זו, במספר נקודות שעולות בגרסתו של חדד יש דווקא כדי להפליל את הנאשם 1 ולהחליש את טענת התיווך. ובמה דברים אמורים. 1265. ברקע הדברים, יש להידרש לכך שנגד יצחק חדד הוגש בתחילה במסגרת פרשה זו וביחס למגרש 136 כתב אישום בעבירה של מתן שוחד. במסגרת הסדר טיעון, כתב האישום תוקן וחדד הורשע בשתי עבירות של סיוע להפרת אמונים ומסירת דויים וידיעות שאינם נכונים בהתאם לפקודת מס הכנסה. בכתב האישום המתוקן שבו הודה חדד, מפורט, בין היתר, כי בין שנת 2002 עד ליולי 2004, ניסה חכמוב להשביח את הקרקע ללא הועיל וכי בסמוך ליולי 2004 סיכם כנפו עם הנאשם ועם נחמיאס וחכמוב כי בתמורה לסיועו תשלם לו כל אחת מהחברות שבבעלותם כ-80,000 ₪" (ס' 7 לכתב האישום המתוקן). 265 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1266. המשכו של כתב האישום המתוקן מדבר על כך שלאחר שוועדת המשנה אישרה מתן הקלה ביום 20.7.05 לבנייה של 74 יחידות דיור, שילמה ייחד הבונים" לכנפו סך של 27,000 ₪, תשלום ראשון מתוך שלושה תשלומים עוקבים. המשכם של דברים בתיאור השתתפותו של נאשם 1 בישיבה מיום 17.8.05 שבה אושררה החלטת ההקלה, אולם בדרך של הפקדת תכנית מפורטת; וכן השתתפותו של נאשם 1 בישיבה מיום 28.2.07, שבה אושר כי תוספת יחידות הדיור תעשה בדרך של השבחה. לעניין העונש, הוסכם כי חדד ירצה שישה חודשים מאסר בדרך של עבודות שירות, יושת עליו קנס בסך 2,050,000 ₪ וכי חברת "יחד הבונים" תישא בחבות מס החברות והמעיים הנובעים מהכללת החשבונית בסך 80,730 ₪ בספרי הנהלת החשבונות שלה. 1267. כאן המקום להרחיב במעט בנוגע לעדותם של הקבלנים שהואשמו במסגרת פרשה זו (בכללותה) במתן שוחד למי מהנאשמים 1 ו-2. כמעט ללא יוצא מן הכלל, נטען על ידם, במסגרת עדותם כעדי תביעה כי הודו בכתבי האישום המתוקנים, אף שלשיטתם, ומבחינה סובייקטיבית, לא ביצעו כל עבירה. רובם ככולם ציינו כי רצו לשחרר את העיקולים שרבצו על חברותיהם, כשחלקם אף הודו בניגוד לעצת עורכי דינם. 128. מבלי להקל ראש, אין בידי בית המשפט לראות בתיאורים של אותם קבלנים על שחשו וחוו כהסבר לכך שהודו במה שלטענתם כלל לא ביצעו. המדובר בנאשמים בוגרים, קבלנים וותיקים ומצליחים, אנשי עסקים, שכל העת היו מלווים על ידי מיטב עורכי הדין. עובר להגשת כתב האישום בעניינם נערך להם שימוע במשרדי הפרקליטות, והגעה להסדר לאחר הגשת כתב האישום, לא נעשתה כלאחר יד. דברים אלו נכונים גם ליצחק חדד שהנו נאשם מספר 10 בכתב האישום המתוקן. 1269. יודגש כי אין בכוונת בית המשפט לעשות שימוש בהודאתם בכתבי האישום המתוקנים כראיה לחובת הנאשמים 1 ו-2, וגם המאשימה לא ביקשה לעשות כן. הפירוט הנייל נועד לשמש "פריזמה" דרכה יש לבחון את עדותו של יצחק חדד וקבלנים אחרים שהפכו לעדי תביעה עם תום משפטם. גרסת התיווך של חדד הנה גרסה כבושה: 1270. הודעותיו של יצחק חדד במשטרה לא הוגשו לבית המשפט. אף שכך, נלמד מעדותו כי גרסתו בנוגע לתיווך היא למעשה גרסה כבושה. חדד אישר בבית המשפט שאמר בחקירתו כי: "חוץ מאמרי רון שאני לא יודע מה היה שם כנפו לא ייעץ או תיווך בעסקאות של חברות שלייי (עמוד 323 לפרו' מיום 4.1.18). בדומה, חדד אישר בבית המשפט כי ביום שנעצר אמר כי: "חד משמעית לא, לא העברתי בשום דרך כספים לכנפו" (שם, עמ' 324). בהמשך עדותו, אישר כי בחקירתו במשטרה, כשהתבקש להסביר כיצד נודע לו על מגרש 136, לא אמר באופן חד משמעי שעמרם כנפו היה מתווך וענה ש"יכול להיות שעמרם תיווך" (שם, עמ' 339). שהתבקש להסביר את השוני בין הנחרצות שבה הוא מעיד בבית המשפט לגבי התיווך לבין אמירותיו במשטרה, מסר: "אני לא 266 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' רוצה לאחל לאף אחד להיות בסיטואציות אחרי שמוציאים אותך ב-6 בבוקר מהבית" (שם, עמ' .(339 1271. אכן, הוצאתו של אדם בבוקרו של יום לחקירה אינה דבר של מה בכך וזאת גם אם לא נטען מצדו של חדד כל טיעון עובדתי שילמד על דבר חריג מעבר למקובל באותה סיטואציה. אף שכך, לא ברור מדוע ההשפעה, ככל שקיימת, צריכה להוביל דווקא להכחשה מוחלטת של העברת כספים ובהמשך, שכחה של הסיבה בגינה הועברו לנאשם 1 עשרות אלפי שקלים. הדברים אמורים בפרט נוכח מעמדו של נאשם 1 כאיש ציבור מוכר; בשים לב לרושם שחדד בקיא בכל הנעשה בחברתו בשים לב לכך שלא נעשו על פי הנטען העברות כספים נוספות בין השניים; בשים לב לתיאורו (לימים) של חדד, כי עיכב את התשלום לנאשם 1. הלכה היא כי המשקל שיש לתת לעדות כבושה, בהעדר הסבר מניח הדעת לכיבושה, הנו משקל מופחת. גרסתו של חדד היא כזו. 1272. חדד עומת עם כך שקנה מגרש חרף הקשיים הנוגעים למימוש הזכויות שנותרו בו. במענה, חדד הגיב כמעט בביטול בנוגע למצב התכנוני של המגרש כשלדבריו כבר במעמד הקנייה היה בטוח שתאושר לו התוספת בבחינת זכות קנויה: "אני לא הייתי קונה מגרש כזה אם זה היה המצב כפי שאתה מתאר אותו...עם כל הכבוד לוועדה המקומית יש היררכיות אחרות מעליה ולצידה ובסופו של דבר מגיעים איתם לפה לבית משפט אם צריך". 1273. בכל הכבוד, הניסיון להמעיט מהבעייתיות הקשורה לזכויות הנותרות אינו עולה בקנה אחד עם ניסיונות קודמים לעשות כן שכשלו, על ידי אנשים לא פחות מיומנים מחדד או מיועציו המשפטיים. למעשה חדד מאשר כי הרצל חכמוב לא היה יקוטל קנים" והבנתו בתחום התכנון והבניה הייתה טובה אף יותר מזו שלו: "הרצל חכמוב ידע הכל. הוא ידע מה זה שב"ס, הוא יודע מה זה כל דבר יותר טוב ממני וגם יותר טוב משכמותי" (שם, עמ' 331). לטענת חדד, הנאשם 1 לא סייע בשום דרך, לרבות לא במנהל: 1274. לטענת נאשם 1, התיווך במגרש 136 כלל גם סיוע בהיבטים שונים של העסקה שאופיינה בייאלף ואחת בעיות" לרבות מול המנהל. בניגוד מוחלט לאמור, חדד העיד כי נאשם 1 לא עזר בדבר, לא ליווה את העסקה וכך גם לא ייעץ לו. לדבריו, לא רק שהוא אינו נזקק לייעוץ מאיש, אלא אנשים באים להתייעץ איתו. מבחינתו: "ברגע שנחתם הסכם ביולי 2004, כנפו סיים את תפקידו מבחינתי" (שם, עמ' 346). 1275. בדומה, כשחדד נשאל האם נעזרו במישהו לפתור את העניין מול המנהל, ענה: "ממש לא". תשובתו נותרה בעינה גם כאשר נשאל באופן ספציפי לגבי סיוע מצד מי מהנאשמים 1 ו-2: "לא לא לא, חד משמעית לא"י (שם, עמ' 324). לדבריו מי שטיפל בנושא היה היועץ המשפטי של החברה. על כך שנאשם 1 לא היה מעורב בשום צורה בהסדרת העברת הבעלות במנהל, יחזור באופן החלטי יותר פעם נוספת: "הוא לא היה מודע לזה בכלל. הוא לא טיפל ברמ"י ולא נגע ברמי ואנחנו יכולים להזמין עורך דין...לפה שטיפל ברמייי (שם, עמ' 349). i 267 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' גרסתו של נאשם 2: 1276. בדומה למגדלי נוף, גם ביחס למגרש 136, הנאשם 2 חברו ומקורבו של נאשם 1 סותר את גרסת התיווך ולדבריו, עזרה ככל שניתנה על ידי נאשם 1, קשורה למנהל וללא קשר לפעולת תיווך שביצע. בנוסף לכך, בניגוד לטענת הנאשם 1 כי היה מתווך בלעדי, נאשם 2 טוען כי גם הוא פעל לקשר בין חכמוב לבין יייחד הבונים" וניסה לפתור לחכמוב את הבעיות שהיו לו בנוגע למגרש. נאשם 2 יאשר כי היה ברור לו כי קלוד נחמיאס ויצחק חדד הנם שותפים וזאת בניגוד לדברי נאשם 1, כפי גרסתו האחרונה, לפיהם לא קישר בין קלוד לבין ייחד הבונים". כך מצאו הדברים ביטויים: "יכול להיות שהייתי המקשר בינם לבין חכמוב, ואני לא זוכר שקיבלתי מהם כסף על המגרש הזה... יכול להיות שקנו מחכמוב ויכול להיות שאני הפגשתי ביניהם... ואני לא זוכר, האם שלמו לי, זה היה בתחילת שנת 2000... זה היה אולי באותה תקופה שעמרם לא היה סגן ראש עיר ואני מאמין, שהוא לא קיבל כסף, כי אם הוא היה מקבל הייתי יודע מזה, וגם אני הייתי מקבל..." (ת/238, עמ' 25). ובהמשך : "אני עזרתי אבל לא ידעתי שקיבל כסף. אני לא יודע מה עמרם כנפו עשה, אבל אני יודע שהרכישה לקחה הרבה זמן. ישבנו עם חכמוב וזה בתקופה שחיפש לו תעסוקה. אם היו להם בעיות עם המנהל או בעיות אחרות, אז הוא ליווה אותם [...] לא יודע מה הוא עשה, אני מתאר לעצמי שהוא ליווה אותם למנהל. העזרה שלי היתה יותר לחכמוב שחיפשתי לו קונה. אני לא זוכר אם אמרתי שאני רוצה שישלם לי כי אז הוא חלה. /127. בחקירה מיום 7.5.13 (ת/246) הנאשם 2 שב וחזר על כך שהוא זה שבעצם תיווך בין חכמוב ליייחד הבונים": "חכמוב פנה אלי כי השטח שלו לא הניב והיה מסוכסך מאד עם אחיו, אז הוא חיפש למי למכור, אז הצעתי את זה לייחד הבונים' והם קנו את זה, אני ועמרם, אם אני לא טועה באותה תקופה עזר לי". [...] "יכול להיות שקיבלתי כסף מכנפו, והייתה איזה התחשבנות, לא יודע או שהוא אמר לי שהוא עשה את כל העבודה, ואמרתי לו לבריאות... יכולה להיות סיטואציה כזאת שעמרם קיבל ואני לא"י (ת/246, עמ' 4). ובדומה: "..אני הכרתי את חכמוב כקבלן והוא בא והתייעץ איתי על אותו שטח שלו, הידוע היום בשם 'סיטי גולד'... אני הפגשתי את חכמוב עם קלוד ואני לא זוכר אם גם עם חדד כי בשבילי קלוד ואיציק אחד הם, היינו הך, שניהם היו יחד הבונים... ישבתי עם חכמוב הרבה פעמים כדי למצוא פתרון למגרש שלו... הוא העדיף שימצא קונה לשטח AS IS... השטח שנשאר ריק שייך לחכמוב בהתאם לקנייה מהמנהל זה שטח ריק ללא בניה... גם עמרם היה איתי בקטע של הפגשת חכמוב יחד עם יחד הבונים מה שאני לא זוכר, אני לא קיבלתי כאן כלום אך לגבי עמרם אני לא זוכר אם הוא הוציא חשבונית וקיבל כסף..." (ת/242, עמ' .(3 1278. הנאשם 2 התבקש על ידי היחידה החוקרת להסביר שניים: מדוע בפועל הוא לא קיבל כסף, הגם שלדבריו תרם רבות, לצד תהייה, בדבר הסיבה שבגינה נאשם 1 קיבל תשלום. במענה לכך הסביר: ייעמרם קיבל כסף עבור המגרש הזה כי הוא ליווה את יחד הבונים למינהל. לשאלתך, איך אני 268 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' יודע, שעמרם הלך איתם למנהל אני משיב שאני לא יודע שהוא נסע איתם אבל אני יודע שהיו בעיות במנהל..." ולגבי הכספים שהוא אמור היה לקבל, ענה: "אני לא זוכר, יכול להיות שהייתה לי התחשבנות עם עמרם. לשאלתך אם אני קיבלתי כסף מיחד הבונים, אני משיב שלא ואם קיבלתי צריכה להיות חשבונית של כדגליי (ת/242, עמ' 4). 1279. נוכח תשובתו של נאשם 2 לגבי האפשרות להתחשבנות כספית שהייתה לו עם נאשם 1, נזכיר כאמור בפרק הכללי את דפוס הפעולה שבו האחד נמנע (לא תמיד) מלהשתתף בישיבות של וועדת המשנה בהן יש לו אינטרס כלכלי, בעוד האחר משתתף בישיבה ומצביע בעד קידום הפרויקט. סיכום ביניים: 1280. חלף קבלת תמונה ראייתית ברורה מצד כל הנוגעים בדבר בנוגע למהות הכספים שקיבל הנאשם 1, קלוד נחמיאס טוען כי כלל לא שולמו דמי תיווך, נאשם 2 טוען כי שולמו כספים, אולם לא על תיווך ואילו יצחק חדד בגרסאותיו הראשונות, לא היה החלטי לגבי מהות הכספים, כשגם אליבא גרסתו, לא היה צורך בתיווך שכן מדובר בעסקה שהייתה ידועה בשוק. גרסתו של חדד לגבי כך שנאשם 1 רק תיווך במובן המקובל, נסתרת על ידי דברים אחרים שחדד מוסר כהסבר לכיתוב על החשבונית כמו גם בסתירה לדברים שנאשם 1 מוסר ולפיהם הוא אינו מתווך במשמעות הרגילה, אלא פועל כיועץ ופותר בעיות, תיאור מפליל בפני עצמו. ראיות התומכות בכך שהכספים אינם כספי תרווד : חוסר הצורך במתווך: 1281. יצחק חדד הנו קבלן גדול, ותיק, שחלק ניכר מהפרויקטים שלו מבוצעים בשטחי העיר אשדוד. חדד בקיא באופן התנהלות הוועדה המקומית. במסגרת עדותו בבית המשפט, אף אישר דבריו במשטרה ולפיהם ככל שהדבר נוגע למגרש 136, מדובר היה בעסקה ישנהייתה מפורסמתי בקרב קבלני אשדוד. 122. חדד לא נזקק לשירותיו של נאשם 1 כמתווך שייגלהיי לו ולקלוד קיומה של עסקה יימפורסמת"י בעיר, וכך, גם לא שנאשם 1 יכיר לו את הרצל חכמוב ויביאו למשרדו (שם, עמ' 325). התמיהות בנוגע לצורך של מי מהצדדים בנאשם 1 כמתווך בהקשר ליימגדלי נוף" (ר' פס' 523, 526 להכרעת הדין), יפים באותה המידה למגרש 136. זאת ייאמר בנפרד מדבריו של חדד שהעיד על עצמו כי הוא אינו ייששי לשלם על דברים שאינו חייב. הצורך האמיתי של חדד וקלוד בנאשם 1 קשור לאישור תוספת של יחידות דיור נוכח מדיניות הוועדה באותה עת, ואישור מתווה זול משמעותית, בדרך של ייהשבחהיי חלף השגת יחידות אוויר. הכיתוב על החשבונית: 12X3. אם מדובר בכספי תיווך, מהלך דברים רגיל הוא שכך ירשם בחשבונית הרלוונטית. אף שכך, על גבי החשבונית שהוצאה לחדד נרשם: "יעבור ייעוץ וליווי ברכישת מגרש 136". 269 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1284. הנאשם 1 יחזור מספר פעמים על כך שבשל העובדה שלא היה מתווך מורשה, נמנע מלכתוב תיווך על החשבוניות. אין לקבל הסבר זה. הנאשם 1 לא תיווך ייבמובן הקלאסייי גם לפי דבריו וממילא הוכיח במעשיו, כי כאשר רישום יתיווך" מקדם את האינטרסים שלו, אין לו כל בעיה לעשות כן (וראה הרישום על החשבונית היימתוקנתי שנרשמה לחברת מגדלי נוף, ת/18). 1285. חדד התבקש להסביר את הכיתוב וענה כי מבחינתו: "ליווי, ייעוץ, קישור, קידום, קשירת קשרים, בניית מעקפים כדי שהעסקה תצא כן לפועל, זה סוג של תיווך. ככה אני רואה, ככה גם עושים היום" (שם, עמ' 341). דברים אלו של חדד, מעבר לכך שאינם מתיישבים מבחינה לשונית עם המשמעות הלשונית של פעולת התיווך, עומדים בסתירה ליתר גרסתו שבה טען בנחרצות כי נאשם 1 לא עשה דבר, למעט תיווך שכוונתו לייחיבורי בינו לבין הרצל חכמוב. העדרו של הסכם תיווך כתוב: 126. בין אם דובר על הסכם תיווך כפי שטען חדד בעדותו בבית המשפט ובין אם סוכם על "ייעוץ" כפי המפורט בחשבונית, אין חולק שלא נערך בין חדד לבין נאשם 1 הסכם בכתב. העדרו של הסכם כתוב נמצא בחוסר הלימה להתנהלותו של חדד שנעזר בייעוץ משפטי ודאג לעגן את זכויותיו בהסכמים כתובים. מנקודת מבטו של חדד, לא הייתה מניעה לערוך הסכם כתוב, גם כאשר נאשם 1 איננו מתווך מורשה, שכן הוא זה שציין (כחלק מההסבר על הכיתוב על החשבונית) שהנאשם 1 עסק ביקשתי של פעולות לפתור בעיות ולאו דווקא תיווך במובן המקובל. הנאשם 1 הוכיח במעשיו כי כאשר הוא מעוניין להבטיח את התמורה המגיעה לו, אף שחוקיות העסקה מוטלת בספק, הוא מעגן זאת בכתב וראה בעניין זה הסכם המכר מול אורי אטיאס כאמור באישום הראשון. סכום התיווך אינו הגיוני: 1287. המגרש נמכר בסכום של 500,000$. באותה עת שער הדולר היה כ- 4.495 ₪, היינו המכירה נעשתה עבור סכום של 2,250,000 ₪. עמרם כנפו קיבל מכל אחד מהצדדים 80,000 ₪ כולל מעיימ ובסהייכ כ- 160,000 שייח. פועל יוצא הוא כי הסכום אותו קיבל עמרם כנפו הנו כשבעה אחוז (!) מהסך הכולל של העסקה. 128. את חוסר הסבירות של גובה התיווך יש לבחון גם על רקע דבריו של קלוד נחמיאס לפיהם באותה עת השוק היה ייעל הפנים" ואנשים התחננו למכור קרקעות, ואם היה בכלל נדרש לשלם תיווך לא היה קונה את הקרקע. קלוד אף התייחס באופן כללי לגובה דמי התיווך שהיה משלם במסגרת עיסוקו וציין כי זה נע בין חצי אחוז עד אחוז לכל היותר (ת/201, עמ' 3). 1289. מן האמור ניתן לגזור שתי מסקנות. הראשונה, מתן תשלום מופרז לאיש ציבור, גם כאשר זה ניתן עבור שירות לכאורה לגיטימי, כמוהו כמתת אסורה. בענייננו, תשלום המגיע לכדי למעלה משלושה אחוז מכל צד, הנו דרך עקיפה לתת לאיש ציבור טובת הנאה כספית. השנייה, גם כאשר 270 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' טעות קשה שנפלה בתיעוד. הטענה לפיה כך היה נהוג בעיריית אשדוד, לאו טענה היא באשר היא לא הוכחה ואפילו הייתה מוכחת, אין בה כדי לגבור על הוראות חוק ברורות בנושא. 123. אלה כאלה מלמדים כי טענת ההגנה בדבר קיום הוראות סעיף 47 לחוק התכנון, ריקה מתוכן, נעשית בדיעבד וללא קשר לעובדות . די בכך לדחות את טענת ההגנה של הנאשמים. 124. ב"כ הנאשם 2 סבור כי את ניגוד העניינים יש לבחון אך ורק באספקלריה של נוכחות בדיונים והצבעה. לביסוס טענתו זו, הוא מפנה לסעיף 47(ב) לחוק התכנון שדן בייעובד במוסד תכנון'' שלגביו הוסף מעבר לאיסור נוכחות בדיוני המוסד או הוועדה, איסור ולפיו הוא גם יילא יטפל באותו עניין''. מכלל ייהן" מסיק הסנגור יילאויי. אף שמבחינה לשונית יש היתכנות מסוימת לטיעון שכזה, מדובר בטיעון קלוש שאינו עומד בהלימה עם המשפט המקובל והכללים המחייבים לאיסור הימצאות בניגוד עניינים כפי שפורטו לעיל. 125. תפקידו של חבר ועדת המשנה אינו מתמצה אך בנוכחות בישיבה והצבעה. כפי שיפורט בהמשך, הישיבה כמו גם ההצבעה אינם אלא סופו של תהליך. לעיתים זהו דווקא החלק הקצר והפשוט מבין תהליכים מוקדמים, פורמליים וא-פורמליים; מקצועיים; פוליטיים ועוד שמתכנסים לכדי ישיבה קצרה שבה מתקבלת ההחלטה. האיסור על הימצאות בניגוד עניינים חולש על כל אותם התהליכים שקדמו לישיבה ולהצבעה. זו היא הפרשנות הראויה לכך שחבר המצוי בניגוד עניינים יילא יהיה נוכח בדיוני המוסדי. בכך יש כדי להגשים את תכלית החוק. 126. על כך שכללי ניגוד העניינים אינם מצטמצמים להצבעות בלבד, ר' דברי בית המשפט העליון בבג''צ 3480/91 ברגמן נ' הוועדה לבניה למגורים ולתעשייה, מחוז תל-אביב, ואח', פייד מז(3) 716: "בצד האיסור הסטטוטורי על ההצבעה עומדים עקרונותיה של ההלכה הפסוקה בדבר ניגוד עניינים. עקרונות אלה קובעים, כי מקום שחבר בגוף שלטוני – כגון ועדת תכנון - מצוי במצב של ניגוד עניינים, חל עליו איסור של השתתפות בדיוניו הסגורים של הגוף השלטוני ובהצבעה הבאה בסיומו של שלב הדיונים [...] המשפט המקובל נוסח ישראלי בכלל, וההלכות בדבר איסור על ניגוד עניינים וכללי הצדק הטבעי בפרט, ממשיכים לחול לצדו של כל דבר חקיקה. נמצא, כי בכל הנוגע לאיסור ההצבעה, מקורו הוא עתה סטטוטורי, ואילו האיסור על השתתפות בדיוניה הפנימיים של הוועדה אינו סטטוטורר אלא הלכתי. זהו שיתוף הפעולה הפורה בין דבר חקיקה לבין הלכה פסוקה. המחוקק קובע את הוראותיו. השופט מפרש הוראות אלה, מפתח את המשפט בין הסדקים' של הוראות אלה, ויוצר הלכה פסוקה..." (פסקה 13 לפסק דינו של כב' הנשיא הש' ברק, כתוארו אז). ובהמשך : "האיסור על הצבעה כולל בחובו אפוא, כעניין פנימי, גם איסור על פעולות שכנוע, ויכוח והטפה, הנערכות בדלתיים סגורות ובלא נוכחות האידך גיסא ואשר מטרתן לקבוע את 27 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' תוצאות ההצבעה, ואשר בכוחן גם להשפיע על תוצאות אלה" (פסקה 12 לפסק דינו של כב' הנשיא הש' ברק, כתוארו אז). 127. הרציונל עליו עומד בית המשפט העליון כמצוטט לעיל אינו פוסק מלִחְיות מחוץ לחדר הישיבות. הסכנות הכרוכות בפגיעה בשירות הציבורי כתוצאה מניגוד עניינים, קיימות ואף ביתר שאת, בממד הלא פורמאלי. זה שאינו מתועד, זה שאינו גלוי ואינו חשוף לביקורת ציבורית ואחרת. קבלת טענת ב"כ הנאשם 2, פירושה הסכמה עם מציאות שבה חבר מועצה השקוע ייעד הצווארי בניגוד עניינים, יוכל לפעול באופן חופשי לקדם את ענייניו הפרטיים ובלבד שיעשה זאת עד סיפה של דלת וועדת המשנה. טענה זו בהכרח אינה נכונה או מקובלת. חוק התכנון והבניה אינו נורמה ממצה: 128. סעיף 47 לחוק התכנון והבניה אינו בבחינת נורמה הוליסטית ממצה לייניגוד עניינים". מדובר בנורמה אחת מבין שורה של נורמות השלובות זו בזו, משלימות האחת את השנייה ותכלית כולן, נטרול קיומו של ניגוד עניינים. לצדו של סעיף זה קיימות הוראות חוק נוספות, כללים, הנחיות כמו גם פסיקת בית המשפט אשר יוצקת תוכן לאותן נורמות, מעניקה להן את הפרשנות התכליתית הראויה והנה בבחינת משפט מקובל מחייב. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בבג"ץ 5734/98 עזריאל נ' וועדת המשנה של מועצת מקרקעי ישראל, פייד נג(2) 8 : "נמצא אפוא, כי אין מקום לראות את ההסדר שנקבע בחוק המתקן כהסדר הממצה בהכרח את כל ההיבטים הנוגעים להסדר ניגוד עניינים וכשולל את תחולתה הרחבה של ההלכה הפסוקה. אכן, סביב ההסדר הסטטוטורי בעניין ניגוד עניינים אין נוצרת מעטפת של "הסדר שלילי" באשר לעניינים שלא הוסדרו בחקיקה. סביב חקיקה המסדירה סוגיה" (פסקה 12 לפסק דינו של כב' הנשיא הש' ברק, כתוארו אז). 129. ובדומה ר' בג'יצ 595/89 שמעון נ' הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים, פ"ד מד(1) 409: "..שתיקת המחוקק אינה מתפרשת כדחיקת רגלם של הדינים ההלכתיים בדבר ניגוד העניינים מיחס זה. אכן, את שהמחוקק הסדיר במפורש הוא הסדיר במפורש, ואת שלא הסדיר במפורש הוא הניח לתחולתה של ההלכה הפסוקה. הלכה זו אינה מבוססת על פרשנותן של ההוראות החקוקות, שכן הוראות אלה אינן משתרעות על ענייננו. הלכה זו מבוססת על מעמדן העצמאי של הלכות בית המשפט בדבר ניגוד עניינים כחלק מהמשפט המקובל שלנו" (פסקה 5 לפסק דינו של כב' הנשיא הש' ברק, כתוארו אז). 130. למעשה, אין צורך להרחיק לכת וללמוד שסעיף 47 לחוק התכנון אינו הסדר ממצה, שכן בהמשכו של חוק, בסעיף 47(ג) לחוק נקבע כי: "הוראה זו אינה גורעת מאחריותו הפלילית או האזרחית של אדם על פי כל דין אחריי. ע"פ 1542/19 מדינת ישראל נ' שמעון גוזלן: 28 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' מדובר בתשלום דמי תיווך סבירים בנסיבות העניין, עצם מתן התיווך לאיש ציבור שעתיד להכריע בעניינו של נותן התשלום מקיימת לכל הפחות עבירה של הפרת אמונים. יפים לעניין זה דבריו של כבי הש' לנדוי בעייפ 621/78 יוסף אסא נ' מדינת ישראל, פייד, לג(1)75 (להלן: "עניין אסאיי). "אין נפקא מינה שעובד הצבור עשה עבודה של ממש בעבור המעביד הפרטי שלו, כי עצם קבלת העבודה מאת המעביד היא, טובת ההנאה [...] 1290. ודומה ר' (עייפ 257/97 מנחם סווירי נ' מדינת ישראל, פייד לד (3), 757, 770): "העובדה שהמערער ביצע עבודה בקשר עם תיקי "אתי" מחוץ לשעות עבודתו הרשמית אינה מעלה ואינה מורידה. שמיר היה בקי בעבודות ההוצאה לפועל ולא היה זקוק לעזרת המערער, ולא בעד עבודתו הפרטית שילם לו. אך גם אם ייאמר שהכסף שולם למערער בעד העבודה הפרטית שביצע בענייני "אתי" גם אז יחשב הדבר למתן שוחד ולקבלת שוחד עלי ידי המערער." חוסר התאמה בין מועד התשלום לבין טיב העסקה: 1291. כפי שכבר נכתב, ככל שמדובר בעסקת תיווך, הרי שמהלך העסקים הרגיל הוא שהכסף בגין התיווך מועבר למתווך עם חתימת הסכם המכר. ואם במגדלי נוף קיבל הנאשם 1, לדבריו, את כספי התיווך לפני חתימת העסקה ביחס למגרש 136 אנו נתקלים בהנהלות תמוהה לא פחות שבה הנאשם 1 מקבל את הכסף עבור התיווך הנטען למעלה משנה (!) לאחר שהמגרש נמכר. 1292. לדברי הנאשם 1, העיכוב בקבלת דמי התיווך קשור ליימוסר התשלומים הקלוקליי של יצחק חדד. טענה זו אין לקבלה. המדובר בגרסה כבושה שהושמעה רק לאחר שנאשם 1 עומת עם המסמכים שלימדו זאת. בנוסף, אין המדובר בעיכוב של מה בכך, אלא דחייה של תשלום הגובלת בהכחשת הצורך לשלם. המדובר בתקופה שלדברי נאשם 1 הוא מחפש כל דרך להתפרנס כשהוא לא מקבל משכורת. הקלות שבה אפשר לכאורה דחיית תשלום עבור תיווך שהבשיל לכדי עסקה אינה מסתברת, בפרט כאשר מדובר בקבלן גדול שמקים פרויקטים בשווי של מיליוני שקלים. רצונו של נאשם 1 להיכנס יחד עם חדד לשותפות בפרויקטים בעיר (ר' למשל ת/229, עמ' 21) אינה מתיישבת עם טענתו כי חדד אינו עומד בסיכומים. 1293. יתרה מכך, הטענה בדבר מוסר תשלומים קלוקל של יצחק חדד, עומדת בסתירה לגרסתו של חדד בבית המשפט ולפיה העיכוב בתשלום נבע מכך שהיה צורך להמתין לפסק הבוררות שניתן רק בסוף 2004, תחילת 2005 כמו גם דבריו לפיהם הוא משלם רק לאחר שהעסקה מסתימת כהגדרתה והוא אינו חושף את החברה לסיכונים (עמ' 346 לפרוי מיום 4.1.18). 1294. גרסתו של חדד בעצמה אינה קוהרנטית שכן בתחילה, טען שדמי התיווך שולמו ייחודש חודשיים לפני או אחרי, בצמוד לעסקה" (שם, עמ' 345). הטענה החלופית של חדד לפיה הוא משלם רק כשהעסקה מסתיימת ומאושרת באופן פורמלי, אינה מתיישבת עם כך ששילם את מרבית 271 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' התמורה עבור המגרש לחכמוב עם חתימת ההסכם ויתרתו שולמה בינואר 2005 (עוד בטרם הוסדר הרישום מול המנהל). 125. גם מועד הוצאת החשבונית אינו מתיישב עם הטענה בדבר מוסר תשלומים קלוקל של חדד. לו דובר, כפי הנטען, בעסקת תיווך לגיטימית, מצופה היה כי בסמוך לאחר חתימת ההסכם, כבר בשנת 2004, נאשם 1 היה מוציא חשבונית לייחד הבונים" שהרי הוא לא יכול היה לצפות את העיכוב בתשלום ומשכו. בפועל, החשבונית הוצאה על ידי נאשם 1 רק בחלוף כעשרה חודשים ביום 11.7.05, כשבסמוך לאחר מכן התקבלו הצ'קים ונפדו. התאמה בין מועד התשלום למועד מתן ההקלה: 126. בעוד שלא ניתן הסבר מניח את הדעת לעיכוב בהוצאת החשבונית וקבלת הצ'קים, בשים לב לטיב העסקה הנטענת, ניתן למצוא באופן ייפלאיי סמיכות זמנים בולטת בין המועד שבו ניתנו הצ'קים לבין המועד שבו נערכו הישיבות בוועדת המשנה שבהן קיבלו את בקשת "יחד הבונים" לתוספת יחידות דיור: שלושת הצ'קים ניתנו לתאריכים 25.7.05, 15.8.05 ו- 16.9.05, בעוד שהישיבות הרלוונטיות כפי שיפורט להלן, נערכו ביום 20.7.05 ו- 17.8.05. מעורבות בפועל של נאשם 1, במישרין או בעקיפין בקידום הפרויקט 1297. חרף "מסך עשן" שפיזר הנאשם 1 בחקירותיו ובבית המשפט בנוגע לפעולות ייהרבות" שביצע בהיותו "מתווך מיוחדי, בפועל הוא הצביע על עצה אחת, לגיטימית לכאורה, שהשיא לחכמוב בנוגע לרישום המגרש. כפי שיפורט להלן, ניתן לראות כי בנפרד מאותה ייעצהיי, החל משנת 2005 ואילך, הנאשם 1 פעל לקדם את האינטרסים של ייחד הבונים". הפעולות שביצע, נמצאות בליבת תפקידו הציבורי בוועדת המשנה, בשעה שהוא מצוי בניגוד עניינים חריף, ומעידות באופן מובהק שהכספים שקיבל אינם אלא כספי מתת שניתנו לו בעד תפקידו. 128. ישיבה מיום 20.7.05: אישור עקרוני של וועדת המשנה לבקשת יחד הבונים לבנייתן של 76 יחידות דיור למגורים, בניגוד למדיניות קודמת: 1299. הבקשה של יחד הבונים להוסיף 74 יחידות דיור בהליך של הקלה, הוגשה בתאריך 7.7.05. בדומה למהירות הרבה שאפיינה את הטיפול בבקשה לשינוי היעוד של בית החלמה ליולדות (כאמור באישום הראשון), גם הבקשה של יחד הבונים עולה להצבעה ביום 20.7.05, היינו תוך פחות משבועיים מרגע הגשתה. המדובר בהליך מהיר, בפרט כאשר אין המדובר בבקשה שגרתית, בלשון המעטה (ור' באישום הראשון התייחסות המפורטת להכנות הנדרשות על ידי גורמי המקצוע טרם העלאת בקשה לדיון). באופן לא מקרי, בשני הפרויקטים יש לנאשם 1 אינטרס כלכלי. 1300. בניגוד לכל ההחלטות הקודמות, כמו גם המדיניות המוצהרת של הוועדה המקומית, הוחלט בישיבה זו: "למרות החלטות הקודמות בנושא מימוש זכויות בלתי מנוצלות בקרית מגורים מאשרים עקרונית את הבקשה לתוספת יחידות דיור במסגרת הקלה וזאת מהסיבות הבאות: א. 272 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' הבקשה נתמכת בעסקה עם מ.מ.י, וזו הזדמנות לקיזוז חובות מההתחייבות של העירייה מול מ.מ.י משטח החרגול ברובע ז' (144 יחידות דיור). לכן יש להתייחס למקרה זה כמימוש זכויות ממאגר מוכר, מאושר וידוע...". כל חברי וועדת המשנה תמכו בהצעה, למעט שני חברים שנמנעו. 1301. יוקדם המאוחר ויצוין כי הנימוק העיקרי שלא לומר היחידי שבגינו סטתה הוועדה מהמדיניות שלה, היינו קיזוז חובות ממאגר מוכר, עד מהרה ייזנח ויבוטל בעזרתו האדיבה ובסיועו של נאשם 1 ליצחק חדד. עוד נוסיף כי הרצון לקזז את התחייבויות העירייה ממאגרים מוכרים, לא יינולדיי בנקודת זמן זו ועל כן לא ברור מדוע לא אושרה בניית דיור למגורים במגרש 136 בכל השנים מאז 2000 ואילך. 132. טענתו של יצחק חדד ולפיה מלכתחילה מקום שבו יש ליזם זכויות+ שטח עודפים, אין לוועדה המקומית סמכות למנוע ממנו בניית יחידות מגורים, אינה מעלה או מורידה. הנתון החשוב בענייננו היא מדיניות הוועדה עובר למכירת מגרש 136 לחדד, מדיניות ולפיה גם במצב דברים שכזה ניתן במקרה הטוב, לבנות מקבצי דיור בלבד (מדיניות שהוחלה גם על הרצל חכמוב בעת שביקש למצות את זכויותיו בשטח). 13B. בית המשפט התייחס לשאלת השתתפותו של הנאשם בישיבה זו בנוגע לבית החלמה ליולדות (אישום ראשון). כאמור, נקבע כי ישנו ספק בנוגע לנוכחותו בתחילת הישיבה וזאת בשים לב לכך שמצוין לפרוטוקול שהוא הגיע בשעה 16:50 כאשר הישיבה התחילה בשעה 16:00. ספק זה פועל לטובתו של הנאשם 1 גם ביחס להצבעה בנושא מגרש 136. 1304. הגם כך, דברים שנאמרו בנוגע ליכולתו של נאשם 1 להשפיע על ההצבעות בוועדת המשנה, אף שהוא אינו נוכח בה בהקשר של האישום הראשון נכונים גם ביחס להצבעה בנוגע למגרש 136. 135. לא בלי קשר, בישיבה זו השתתף, הוביל, והצביע בעד בקשת היזם לא אחר מאשר נאשם 2. נוכחותו של זה נעשית כשהוא באופן ברור מצוי בניגוד עניינים, שהרי לדבריו (כמפורט מעלה), הוא זה שתיווך בין הצדדים, וסייע ליייחד הבונים". נוכחותו של נאשם 2 בישיבה זו קשורה גם לנאשם 1 שהרי השניים חברים טובים, הנאשם 2 משלם לנאשם 1 עבור סיועו בפרויקטים אחרים, ובאופן ספציפי הוא אינו שולל כי ביחס למגרש 136, יכול והייתה בינו לבין נאשם 1 התחשבנות כספית. 136. מיותר לציין כי גם הנאשם 2 לא טרח ליידע את היועץ המשפטי של הוועדה או את יושב הראש בנוגע לניגוד עניינים זה. אך בשל כך שהמאשימה לא ביקשה להרשיע את הנאשם 2 לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, ומשלא ניתנה לו הזדמנות להתגונן בשל כך, בית המשפט יימנע מלהרשיעו. ישיבת וועדת המשנה מיום 17.8.05 273 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1307. לטענתו של נאשם 1, הוא לא השתתף בישיבה זו. באישום הראשון פירטתי את הנתונים המצביעים על כך שחרף הכחשה זו, הנאשם השתתף בדיון. כל שנאמר שם נכון גם ביחס למגרש .136 1308. לגופם של דברים, מתוך הפרוטוקול עולה כי לאחר הדיון המקדמי שנערך ביום 20.7.05, התברר כי מדובר בשתי חלקות שונות ולא ניתן להעביר שטחים ביניהן בדרך של הקלה, אלא בהליך של "איחוד וחלוקה מחדש". בהעדר פירוט לגבי נמנעים או מתנגדים, עולה כי כל המשתתפים בישיבה הצביעו בעד, ובכלל זאת נאשם 1. הנאשם 1 פעל לביטול החובה להשגת יחידות אוויר ממאגר מאושר: 139. על פי החלטות הוועדה מיום 20.7.05 ומיום 17.8.05 התנאי לתוספת של 74 יחידות דיור הוא השגת יחידות אוויר ממאגר החרגול. ברם, משהושגה הסטייה מן המדיניות הברורה, ובשיטת הייסלאמייי, יצחק חדד יפעל לבטל את חובתו להשיג יחידות דיור ממאגר מאושר וזאת בהסתייעות לא אחר מאשר נאשם 1 (!). 1310. חדד העיד בבית המשפט כי אף שתנאי מרכזי ומהותי של הוועדה להוספת יחידות דיור היה השגת יחידות אוויר ממאגר מאושר, הוא סבר שאין עליו חובה לעמוד בו: "..מתוך ידיעה מקצועית שלי שיחידה כוללת בתוכה 120 מטר ומצד אחד קניתי מגרש שיש בו 11,300 מטר אני לא צריך לשלם פעמיים על המטרים האלה" (עמ' 326 לפרוי מיום 4.1.18). 1311. הביטחון אותו הפגין חדד בבית משפט על כך שמלכתחילה לא היה צריך לדאוג להבאתן של יחידות אוויר ממאגר מוכר, בדומה לטענתו שתוספת 74 יחידות הדיור הייתה מהלך טבעי רגיל, אין לקבל. כל תכלית הדברים היא להסתיר את עומק הסטייה מן השורה כתוצאה ממעורבותו של נאשם 1. 1312. אין חולק כי לאחר שאושרה ההקלה, חדד שלח מכתב לוועדת המשנה ביום 4.10.06 בו מצוין: יימבוקש להביא התכ' לאישור כנגד התחייבות לתשלום היטל השבחה עפ"י ההליך המקובל, בהתחשב בכך שבמגרש קימת יתרת זכות בניה מהתב"ע המקורית." 1313. לטענתו של חדד, מי שייעץ לו לפנות לוועדה היה נאשם 1: "ואז ההמלצה של מר כנפו, בפירוש, הוא אמר לי תשמע, תפנה לוועדה ובוא תגיש ערעור הלאה והלאה והלאה וזה מה שעשיתי בדיוק..." (עמ' 332 לפרו' מיום 4.1.18). 1314. הנה כי כן, נאשם 1 שאין חולק שקיבל מחדד 80,000 ₪ מייעץ לו כיצד לפעול לביטול תנאי מהותי בהחלטה (חריגה בפני עצמה) שהתקבלה על ידי ועדת המשנה שבה הוא חבר, החלטה שאושררה גם בהצבעתו בישיבה מיום 17.8.05. 1315. אלא שבכך לא מסתיימת מעורבותו של נאשם 1. 274 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1316. גם במקרה זה, שבועיים בלבד לאחר משלוח המכתב, ביום 18.10.06, הוועדה מתכנסת לדון בבקשה. 1317. ואם חטא נאשם 1 בכך שייעץ לחדד כיצד לפעול מול הוועדה, מצופה היה שלא ישתתף בדיון שעניינו בייעוץ שנתן ויודיע על פשר מניעותו. הדברים נכונים אף אם חלקו של הנאשם 1 היה בתיווך בלבד. לא מניה ולא מקצתיה. הנאשם 1 השתתף בדיון תוך הסתרת חלקו בפרויקט, כמו גם העובדה שהבקשה היא בעצם הצעתו (ר' ת/263(ב), עמ' 14). הנאשם 1 הגדיל לעשות וחלף דחיית הבקשה על הסף (שכן קיזוז ממאגר מוכר היה הנימוק המוצהר היחיד לסטייה מהמדיניות הנהוגה) הוא מחווה דעה לפיה "מקרה זה מהווה תקדים" ומציע להקים וועדה מקצועית לצורך קביעת קריטריונים לאישור שכזה. הצעתו של נאשם 1 מתקבלת. 1318. בעקבות הצעתו של כנפו מוקמת ועדת אד הוק ברשות מהנדס העיר, יועמ"ש ניסים לוי ושמאי מקרקעין אשר קבעה קריטריונים לגובהו של היטל השבחה, בהתאם למיקום, שווי הקרקע, וקריטריונים נוספים. 1319. בהמשך לעריכתו של מסמך קריטריונים מסכם (מיום 21.1.07), וועדת המשנה מתכנסת לדון ביום 28.2.07 בבקשת יחד הבונים לעבור להליך של היטל השבחה חלף יחידות אוויר. על-פי הרשום בפרוטוקול הנאשם 1 השתתף בישיבה ואף תמך בבקשת יייחד הבונים" לשלם השבחה חלף הבאת - יחייד ממאגר מוכר (ר' ת/263(ב), עמ' 16). 1320. על גובה ההטבה הכספית שקיבל חדד ממהלך זה שנעשה בהובלת נאשם 1 - חדד העיד בבית המשפט. לדבריו, לו היה צריך לקנות יחידות אוויר ממאגר מאושר, כפי ההחלטה המקורית של הוועדה, היה צריך לשלם 18,000 $ X 74 יחידות דיור, שזה 1,332,000 $ שהם כ- 5,000,000 ₪ לעומת 2.7 מיליון ₪ ששולם בפועל. היינו חסך הוצאה של 2.3 מיליון ₪ רק על ההשבחה שהם 2.3 מיליון ₪ נגרעו מקופת העירייה (עמוד 366 לפרוי מיום 4.1.18). ישיבת וועדת המשנה מיום 9.7.08 – הנאשם 1 מצביע בעד בקשת קלוד נחמיאס לתוספת של 8 יחידות דיור לפרויקט – הנאשם 1 ידאג שהתשלום עבור התוספת יהיה בדרך של השבחה 1321. בישיבה זו נדונו שתי בקשות של קלוד נחמיאס, הראשונה, תוספת של 8 יחידות דיור מעבר ל-74 יחידות הדיור (שכבר אושרו כתוספת לתבייע המקורית), היינו ייתוספת לתוספת". השנייה, בקשה כי תוספת יחידות הדיור תהיה בדרך של השבחה ולא בדרך של הבאת יחידות אוויר ממאגר מוכר (וואוצ'רים). 1322. אין חולק כי נאשם 1 השתתף בישיבה זו. 1323. מפרוטוקול הדיון (ת/263 עולה כי מהנדס העיר הופתע מהבקשה השנייה וזאת נוכח הצהרתו המקדמית של היזם קלוד נחמיאס כי הבקשה לתוספת של 8 יחידות דיור תהיה בדרך של הבאת 275 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' יחידות אוויר ממאגר מוכר. על-פי הפרוטוקול, מהנדס העיר מציין כי: יילו ידע מראש שהבקשה ליחידות דיור בתשלום השבחה, היה מביא הנושא לאישור עקרוני של הוועדה עוד לפני פרסום ההקלה". בהמשך לאמור, מצוין כי: "אדריכל מגדמן לקח על עצמו לאפשר הפרסום כי נאמר לו שהיחידות הן ממאגר מאושר". 1324. חרף יישינוי החזיתי שנעשה להפתעתו של מהנדס העיר, וחרף העובדה שהליכה בדרך של השבחה, כפי הנלמד גם באותה עת הצריכה אישור עקרוני של הוועדה (עוד בטרם פרסום הבקשה להקלה), היה זה נאשם 1 אשר ייהזדעקיי ותמך בבקשתו של קלוד נחמיאס: יימר כנפו לא רואה הבדל אם זו השבחה או וואוצ'ר וממליץ ללכת בדרך של השבחה שתכניס כסף לקופת העירייה". 1325. המתווה אותו הציע נאשם 1 מבחינתו של קלוד משמעותו חיסכון של מאות אלפי שקלים (וראה בהתאמה את החישוב שערך חדד בנדון). יתרה מכך, במישור העקרוני, הוואוצ'רים הנם חוב של העירייה שנפרע בדרך של יחידות אוויר. גישתו של נאשם 1 ולפיה הכנסת כסף לעירייה בסכום נמוך משמעותית מזה שניתן היה לקזז מהחוב הקיים, הנה לכל הפחות מיתממת. גרסתו של נאשם 1 - במשטרה - בנוגע למגרש 136: 1326. מכל המפורט עד עתה, הנטל המונח על כתפו של נאשם 1 לשכנע כי הכספים שקיבל הם אינם מתת מושחתת וכי מעורבותו העמוקה והפעולות שביצע בכובעו הציבורי בעד היזמים אינה התמורה בגין מתת זו, כבד ביותר. גרסת הנאשם במשטרה ובבית המשפט רחוקה מלשכנע והיא אינה זוכה לכל אמון. אין בהסבריו של נאשם 1 כדי למוטט את המסד הראייתי המפליל נגדו, ואף לא ליצור בו סדק המגיע לכדי ספק סביר. גרסתו של נאשם 1 בחלקים גדולים ממנה הנה ייגרסה כבושה", שעומדת בסתירה למסמכים ועדויות אחרות, ומתפתחת בהתאם לחומר הראיות שנאסף והוטח בו. חלקים מגרסתו צוטטו לעיל תוך התייחסות בית המשפט והערכתם. ביחס לחלקים האחרים תינתן התייחסות בשלב זה של הכרעת הדין. 1327. בחקירתו הראשונה במשטרה ביחס למגרש 136 (ת/227, עמ' 11), הנאשם 1 נשאל שאלה כללית לגבי בעיות הקשורות למגרש בו תיווך בנושא תכנון ובניה, ושלל זאת. עוד טען שייעוד הקרקע שבה תיווך היה למגורים. מיותר לציין כי מדובר בגרסה "רזה" המסתירה את הקושי הבולט של בעליה הקודמים לבנות ביתרת השטח יחידות דיור למגורים. אין בתשובותיו כל רמז לשורת ההחלטות שהתקבלו בוועדת המשנה לאחר רכישת המגרש לטובת ייחד הבונים" וקלוד נחמיאס. 1328. ככל שהנאשם 1 מתבקש בהמשך החקירה לפרט את מהות התיווך שביצע, נלמד כי גם לשיטתו חרף השימוש במילה "תיווך" אין כוונתו לתיווך במובן המקובל של "חיבור" בין קונה למוכר, אלא מדובר בייעוץ וסיוע תוך פתרון בעיות ככל שאלו קיימות: "חכמוב ואחיו היו בעלי המגרש והם הסתכסכו ביניהם ואנשים ראו שאי אפשר לעשות איתם עסקים אני ליוויתי את הרצל חכמוב ונטרלנו את כל המוקשים ועסקה יצאה לפועל"י (שם, עמ' 11). 276 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1329. בהודעתו השנייה (ת/226) הנאשם 1 נשאל האם באותה העת היה "מתווך" ופרסם עצמו ככזה וענה: "לא הייתי מתווך" (שם, עמ' 11). בהמשך לתשובתו, ועל מנת להסביר מדוע קיבל כסף מייחד הבונים" רק בחלוף תקופה ממושכת מאז שנחתמה עסקת המכר, ענה: "יכתוב של ליווי רכישה, זה לא תיווך. אני ליוויתי את הצדדים, פתרתי להם אלף ואחד בעיות שהיו עד לגמר העיסקה..." (שם). 1330. נוכח הסתירה בין מה שמכנה הנאשם 1 כייתיווך" לבין תיאור הפעולות שלדבריו ביצע, החוקר מבקש ממנו הבהרה: "ש': מה שאתה אומר זה שבפועל תיווכת, אך רשמת משהו אחר על החשבונית? ת': לא. אני אמרתי שאני לא קורא לסוג כזה של מכירה, קורא לזה תיווך במובן הקלאסי, שאנחנו יודעים מה נקרא מתווך, אלא קראתי לזה ייעוץ וליווי ברכישת מגרש 136', היה לחכמוב המגרש הזה, ו- 5 שנים הוא ניסה למכור ל 1000 אנשים, הוא לא הצליח לגשר על כל הבעיות שהיו לו בעסקה הזו, לקחתי ופתרתי לו את כל הבעיות שהיו לו בשלב הזה..." (שם, עמ' 26). 1331. בהודעתו מיום 8.5.12 (ת/230) הנאשם 1 ציין כי הקדיש לעסקת המכר "8 חודשים של גישורים ופגישות..." בין הרצל חכמוב לבין איציק חדד, "יחד הבונים" (שם, עמ' 23). נזכיר כי בניגוד לטענה בדבר ייחודשים" של פגישות וגישורים, חדד מצדו שולל כל סיוע של נאשם 1 מעבר לתיווך (וראה התייחסות בית משפט בפרק הדן בכך). 1332. אין זאת הסתירה היחידה הגלומה בגרסה זו של נאשם. בחקירתו הראשונה במשטרה, כאשר נאשם 1 התבקש להתייחס לעצות שנתן בנוגע לתכניות או פרויקטים בעיר אשדוד, ענה: "למיטב זכרוני ולמיטב ידיעתי, מעולם לא נתתי ייעוץ בקידום תכניות במסגרת "אמרי נועם" בעיר אשדוד [...] אני זוכר שפנו אלי כל מיני יזמים בבקשות שונות, שאני ארים טלפון למהנדס העיר או משהו כזה אבל מעולם לא נתתי ייעוץ שמלווה פרויקט נדל"ני בעיר אשדוד" (ת/227, עמ' 9). 1333. חרף דבריו של נאשם 1 בנוגע לייאלף ואחת בעיותיי שהיו קשורות למגרש 136 אותן נדרש לפתור, בפועל, לא עלה בידיו להצביע על כל בעיה ספציפית שפתר. מלכתחילה, הרצל חכמוב פנה לנאשם 1 (גם לפי דבריו), לאחר שכבר הגיע להסדר עם אחיו, לרבות קביעתו של מנגנון מכירה למגרש 136. ביחס לקבלת אישור המנהל (ברישום נפרד של המגרש), חדד שלל לחלוטין סיוע מצדו של נאשם 1. נאשם 1 בסופם של דברים, נאלץ להודות שלא פעל מול המנהל עבור ייחד הבונים". 1334. יוצא אפוא כי מכל אותן אין ספור פעולות, נותרנו עם ייהצעתו של נאשם 1 לחכמוב שישייך את יתרת השטח למחסן או לדירה. גם בחינה של אותה ייעצהי מעוררת קושי שהרי לדבריו השיא אותה רק לחכמוב. חדד מצדו טען כי הוא לא צריך שילמדו אותו דבר, ואם כבר הוא יכול ללמד אחרים. ואם כך, מדוע על חדד לשאת באותו גובה של תשלום כפי שחויב הרצל חכמוב. 1335. הדברים מגיעים לכדי אבסורד, נוכח דברי נאשם 1 ביחס לעצות שנתן ליייחד הבונים": "אמרתי להם שהם יכולים לבנות שם דיור מוגן, זה היה התקדים של הוועדה". הרעיון לבקש 20 אחוז 277 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' הקלה היה "כנראה שלהם" (ת/229, עמוד 27). הנה כי כן "המומחה" שקיבל עשרות אלפי שקלים מכל צד, משיא לדבריו ליזמים עצה שיש בה לצמצם, אם לא לבטל את כל הרווח הגלום בעסקה. אמירה זו של נאשם 1 אין לקבל וממילא היא נמצאת בסתירה לדברים שמסר חדד ולפיהם זה היה ברור שמגיע לו לבנות יחידות דיור. דברים אלו נמצאים בסתירה גם לדברים אחרים שמסר מספר שורות קודם לכן לפיהם לצד המדיניות המוצהרת כי "בפועל היה אבא של האבא של שב"ס רק שכל פעם, הם מצאו נימוק אחר..." (שם). עדותו של נאשם 1 בבית המשפט: 1336. הנאשם 1 טען בבית המשפט, כי הוא טעה לחשוב שהתיווך נעשה רק מול איציק חדד, והוא לא ידע באותה העת על חלקו של קלוד נחמיאס בייחד הבונים": "קבעתי פגישה (הכוונה עם יצחק חדד, ד.ב.ט). ואיציק חדד בא עם קלוד. לא ידעתי בכלל שקלוד ואיציק חדד זה שותפים. אני מכיר את קלוד מעסקי הרכב, אני לא מכיר אותו בכלל מה... זה נכון שקלוד היה כמה פעמים במשרד של איציק חדד כשאני הייתי או כשאני הפגשתי אותו עם חכמוב אבל את האמת ראיתי בו יותר כמשקיע. כל הדיבור שלי, כל הסיכומים שלי כל ההבנות שלי היו מול איציק חדדי (עמ' 459 לפרו' מיום 23.6.19). טענתו זו של נאשם 1 אינה משכנעת בלשון המעטה. ואסביר. 1337. הנאשם 1 כיהן בוועדה המחוזית, כמו גם בוועדה המקומית, היה בקיא בכל הנעשה בעיר וכפי דבריו: "אני יודע כל מה שזז בעיר, אני יודע מה כל קבלן רוצה, מה הכוונות העסקיות של הקבלנים שהגישו תוכניות, אני מתמצא בתביעות, והליכי התכנון השונים" (ת/227, עמ' 5). אין חולק על כך שקלוד נחמיאס ויצחק חדד הנם מהקבלנים הבולטים בעיר אשדוד. פרויקטים שלהם נידונים תדיר בוועדות השונות, כשבחלק מהישיבות אלו מתייצבים בעצמם או שולחים נציגים מטעמם. מהלך עסקי שבו השניים מאחדים כוחות אינו דבר של מה בכך ועל כן תמוהה הטענה כי חרף מעורבותו וידענותו הרבה של נאשם 1 הדבר לא הגיע לידיעתו. 1338. יתר על כן, הנאשם 1 רואה בקלוד נחמיאס ויצחק חדד כידידים שלו. קלוד, לדברי הנאשם 1, רואה בו דמות רוחנית ויירביי, ולא אחת מתייעץ עמו בנוגע לשאלה האם להיקשר בעסקה כזו או אחרת (ור' הפרק הדן במערכת יחסים בין השניים). גם מטעם זה יש יותר מלתחות הכיצד שיתוף הפעולה בין השניים לא הובא לידיעתו. 1339. חוסר המודעות של נאשם 1 לחלקו של קלוד נחמיאס הנו בבחינת גרסה כבושה, שכן בהודעתו הראשונה במשטרה (ת/227), הנאשם 1 מתייחס לעסקה מול ייחד הבונים" ללא הבחנה בין השניים, או העלאת טענה כי לא היה מודע לכך שקלוד שותף: "החברה בבעלות של איציק חדד, קלוד נחמיאס. אין לי שום קשר לחברת יחד הבונים חוץ מאותו תיווך שתיווכתי להם ברכישת המגרש מחכמוב" (שם, עמ' 15). גם בהודעה מיום 2.4.12 כחודשיים מאז נחקר לראשונה, הנאשם 1 מתייחס לחברת "יחד הבונים" ככזו שבבעלות חדד וקלוד מבלי לסייג את מודעותו (ת/229, עמ' .(16 278 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1340. גרסתו הכבושה של נאשם 1, נמצאת בסתירה לדברים שמסר קלוד נחמיאס במשטרה ולפיהם עובר לרכישת מגרש 136, הנאשמים 1 ו-2 היו אלו שעניינו את חברת "יחד הבונים" ברכישה, ואף הביאו את הרצל חכמוב אליהם למשרד פעמיים לצורך המכירה: "כנפו ודרי רצו לעזור לבן אדם הזה, אז הם הביאו אותו אלינו כדי שיקנה את המגרש... השוק לא היה טוב, אנחנו היינו חדשים בשותפות וכנפו ודרי הציעו לנו את המגרש, הביאו את הרצל אלינו ועשינו טובה לבן אדם..." (ת/201, עמ' 23). ובהמשך: "הביאו (הנאשמים, ד.ב.ט) אותו פעם או פעמיים אלינו למשרד ואחר כך הרצל היה בא לבד דיברנו על המחיר ושרק צריך להשלים אישורים מהמנהל... עמרם או יצחק אמרו שהרצל ז"ל רוצה למכור את המגרש באו איתו פעם או פעמיים [...] הציעו לנו את המגרש ישבו בשתי פגישות, ניסו להגיד שהעסקה כדאית ניסו לעזור להרצליי (שם, עמ' 24). 1341.אם בכל אלה לא די, הרי שבחקירתו הנגדית, כנפו נשאל האם במעמד הסכם המכירה נחמיאס היה וענה: "יכול להיות שהוא היה. אני לא זוכר". לאחר שמוצג לו שעל הצ'קים המקוריים, יש חתימות של נחמיאס וחדד, ענה: יינו?... יכול להיות, כן. מה השאלה" (עמוד 576 לפרו' מיום 12.3.19). כל אלה אינם יכולים להתיר ספק כי מתחילת הדרך הנאשם 1 היה מודע היטב לכך שקלוד נחמיאס הנו שותף ביייחד הבונים" וחלק בלתי נפרד מהעסקה שבה הוא גורף לכיסו .₪ 160,000 132. טענתו של נאשם 1 לפיה לא קישר בין קלוד נחמיאס לחברת "יחד הבונים" הנה בבחינת ניסיון כושל ליצור גרסה שמחד תתאים עצמה לראיות הקשותיי המלמדות על נוכחות וקשר בינו לבין קלוד נחמיאס עובר ובמהלך מכירת המגרש, ומאידך, תשלול את ניגוד העניינים הכרוך בכל מעורבותו כאיש ציבור בעסקיו של קלוד נחמיאס, בשל היעדרו של יסוד נפשי מתאים. 133. בבית המשפט יפרט לראשונה כי בעת שהגיע למשרד של איציק חדד, פגש שם ייבמקרהיי את נאשם 2 ששאל אותו מה הוא עושה במקום: "אמרתי לו אני מטפל במגרש של חכמוב, אז יצחק ידע מהדבר הזה..." (עמ' 459 לפרו' מיום 23.6.19). לטענת נאשם 1 באותה העת יצחק דרי ניסה לגשר בין יצחק חדד לבין יצחק גולני ביחס למכרז שבו יצחק גולני זכה מקום ראשון ויצחק חדד מקום שני. גם גרסה כבושה זו של נאשם 1, נועדה ליישר קו עם עדותו של קלוד נחמיאס, ובמובנים רבים גם עם עדותו של נאשם 2 שהעידו על מעורבות משותפת של שניהם בקשר מול הרצל חכמוב. 134. הנאשם 1 חזר על כך שאף שהוא קורא לכספים שקיבל ייכספי תיווך" הוא אינו מתכוון למתווך כפי המשמעות המקובלת: "שאני מייעץ למישהו לקנות את המגרש, זה מגרש עם אפשרות, עם פוטנציאל אז זה ייעוץ שאני אומר לבן אדם לקנות יחידות זה ייעוץ אתה יכול לקרוא לו תיווך אתה יכול לקרוא לזה ייעוץ" (עמ' 483 לפרוט' מיום 25.6.19). קבלת הדברים הללו כפשוטם מלמדת על כך שהכספים שקיבל הנאשם 1 היו קשורים למעמדו הציבורי ולתפקידו בוועדת המשנה. 279 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1345. כשם שניסה בחקירתו במשטרה להעצים את הבעיות שהיו במגרש 136 שחייבו את טיפולו האינטנסיבי (ומכאן גם הצדיקו את השכר הגבוה שקיבל), כך ניסה לעשות בבית המשפט. בנוגע לייעוץ שנתן לחדד, פירט: "אמרתי לו תקשיב, המגרש הזה הוא בעל פוטנציאל. מה הפוטנציאל שלו? יש בו 13 [אלף] זכויות ויש בו 5 דונם. במחיר כזה זה מחיר אפסי גם אם אתה תבנה שם לא יודע מה" (עמ' 485 לפרוט' הדיון מיום 25.6.19). לא ברור מה בדיוק "התרומה הגדולהיי של נאשם 1 בדברים אלו. חדד יודע היטב מה מצב הזכויות במגרש וככל שהדבר נוגע לפוטנציאל הרווח, בקיאותו בתחום (כמי שמכיר עלויות בנייה לפני ומלפנים) עולה על זו של נאשם 1 בעשרות מונים. 136. בצר לו, הנאשם 1 שב, פירט והעצים את ייהעצהי שנתן להרצל חכמוב לשייך את המגרש למחסן (עמ' 487 לפרוט' הדיון מיום 25.6.19). 1347. בהתייחס לדבריו של קלוד נחמיאס, ולפיהם לא שולם בפרויקט הזה תיווך, הנאשם 1 יינתלה" בדבריו של חדד ובחר לפטור עצמו בטענות בעלמא: "הוא זורק מילים. מה אכפת לו?" (עמ' 577 לפרו' מיום 3.12.19). הוא לא הוציא מכתבים רשמיים לקבלת דמי התיווך כי: "זה חבר, מה זה מכתבים, עולמך רשמי מידיי (שם). כאשר עומת עם כך שבהסכם המכר בין ייחד הבונים" לחכמוב, מצוין כי המגרש נקנה לבניית דירות מגורים", ענה כי אין זה משנה מבחינתו מטרת רכישת המגרש את מי זה מעניין מה הוא רוצה לקנות? חכמוב רק רוצה למכור את המגרש. יחד הבונים, תעשו מה שאתם רוצים" (עמ' 577 לפרו' מיום 3.12.19). כשנשאל האם לאור הכיתוב לא הבין שעליו לדאוג שבמגרש יבנו דירות מגורים, ענה: "איך אני אספק אותם אם אני לא משתתף בדיונים... אני לא ראש העיר ולא יושב ראש הוועדה. תפסיק. תתעורר" (שם, עמ' 578). כאמור הוכח שהנאשם השתתף בדיונים ומחוצה להם, והפעיל את מלוא כובד השפעתו לטובת ייחד הבונים" 1348. הנאשם 1 מודע היטב לכך שבהחלטותיו הוא השיא רווח משמעותי לייחד הבונים" ולקלוד, אולם לטענתו, מה שהנחה אותו זה שהכסף ילך לקופת העירייה ולא לכל מיני "חאפרים שיהיו. זהו. אז עכשיו אתה שואל למה דאגתי לקופת העירייה והכנסתי מיליונים? [...] אם על הדרך גם היזם מרוויח שיהיה בריא"י (שם, עמ' 579). כאמור, הסברים אלה חוטאים למציאות, מיתממים, ועומדים בניגוד גמור להחלטות רבות קודמות של הוועדה שחייבה הבאת יחידות ממאגר מאושר (ובתוך כך לצמצם את החוב של העירייה). הודאה של נאשם 1 שהתהליך היה נגוע בשחיתות - אך לא שלו: 1349. לכל אורך הדרך, בחקירה ובבית המשפט, הנאשם 1 הסביר כי כל פעולותיו בכובעו הציבורי חוקיות, נעשו לטובת הכלל כחלק ממהלך עניינים שגרתי וחוקי. לצד האמור, ובחוסר הלימה מוחלט, הנאשם 1 הודה שהתוספת של 20%, כמו גם תוספות אחרות שניתנו לקלוד נחמיאס, ויילמקורבים", מקורן בשחיתות - אולם לא שלו - אלא של נחמיאס וצילקר. בדומה, הנאשם 1 280 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' יודה שאופן קבלת ההחלטות הוועדה רחוק מלהיות תקין, ברם לא הוא היינבליי אלא היימחנה השני". ובמה דברים אמורים. 1350. הנאשם 1 נשאל בחקירתו הנגדית הכיצד חדד היה כה בטוח שיאשרו לו תוספת של 20%, וענה: ייקח את נחמיאס בשקט ותגיד לו איך הפתרון שלו היה, ואז הוא יספר לך את מה שסיפר לי. אבל בפני כב' בית המשפט והנוכחים אני לא אזכיר את זה. הם היו מחוברים לצילקר. איך היו מחוברים אליו, אני לא יודע" (עמ' 581 לפרוי מיום 3.12.19). 1351.כך התבטא הנאשם 1 לגבי המדיניות הרשמית לפיה לא מאשרים שבס בעיר אשדוד: "מדיניות של צילקר, שהוא נתן את זה רק למי שבא לו על זה אתה מדבר? אם היזמים האלו לא היו מפחדים הם היו אומרים לך את זה פה. לי אין ממה לפחד. אני לא חושש" (עמ' 580 לפרו' מיום 3.12.19); "אם העוייד שלך הוא צילקר אז קיבלת את זה ביפה..." (עמוד 540 לפרוי מיום 7.8.19). 1352. כך התבטא נאשם 1 באופן ספציפי כלפי החלטת וועדת המשנה מיום 20.7.05 שבה אושרה תוספת יחידות הדיור: "אני לא הייתי שם ולא דיברתי עם איש, הם לא צריכים אותי. עם כל הכבוד, בדיעבד מסתבר שאשתו של מדיבמן (צ'יל מגדמן) עבדה אצל קלוד נחמיאס" (עמ' 462 לפרו' מיום .(23.6.19 1353. לדברי נאשם 1, גם התוספת שקיבל פישמן במגרשים 15 ו-18 עוד בטרם אלו נמכרו לקלוד נחמיאס, מקורה בשחיתות: "פישמן ביקש במסגרת הקלה, במסגרת סמכות מקומית תוספת הקלה של שב"ס 20%. הוא ביקש וצילקר נתן לו מיד במקום...הוא (פישמן, ד.ב.ט) לא רצה להשביח... בוא אני אגלה לך סוד. סמנכ"ל הכספים של פישמן זה היה יקי וטורי הזה, לפני שהוא הלך לעבוד אצל קלוד נחמיאס הוא היה סמנכ"ל הכספים של פישמן, והוא דאג לעסקה עם קלוד נחמיאס, וקלוד נחמיאס תגמל אותו והביא אותו למנכ"ל. רק שתדע. אתה עכשיו מצטדק איתי על מה?" (עמ' 593 לפרו' מיום 3.12.19). 1354. כך, בין היתר, תיאר הנאשם 1 את האופן בו התנהל צבי צילקר: "יצחק היה מורה דרך שלי וצילקר היה אטום, אטום רק לשם הדוגמה, כל בית ספר אם זה היה אשכנזי היה נותן לו ארבעה דונם, לספרדי, דונם וחצי [...]. הוא היה השריף של העיר הוא הכל יכול, פה הוא גימד את עצמו והפך את עצמו ל, הוא כלום. ועל פיו יישק דבר אין דבר שזז בעיר בלעדי המילה שלו, הרצון שלו. אבל ככה זה, אני בעולם הפוך" (עמוד 443 לפרו' מיום 18.6.19). בדומה, ראה עמוד 442 לפרו' מיום 23.6.19. 1355. לדברי הנאשם 1, מאחורי הגשת התלונות וכתב האישום, עומד בכלל צבי צילקר וזאת כנקמה על כך שהעביר את תמיכתו בשנת 2008 לדייר לסרי שזכה בבחירות: יצילקר יום אחרי הבחירות הגיע לאזניי, הוא אמר, כנפו הוריד אותי, אני אוריד אותו... ואז הוא לקח את חברת המועצה, חברת הסיעה שלו, הלן גלבר שהגברת הזו ניהלה שיחות נפש עם התובע הנכבד, ניהל איתה 281 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' שיחות, תוך כדי ההליך של השימוע בכתב האישום היא הייתה באה בהצהרות במועצת העיר ואומרת שבקרוב יוגש כתב האישום, חכה, בקרוב"י (שם, עמ' 446). 1356. ובהמשך: "..אני שמעתי את העדות שלו פה, זה מחריד... הפך אותי לגאון הדור, הוא כלום, הוא מהנדס אינג'ניר והכי מדהים שהוא נחקר שש פעמים במשטרה ואף פעם לא תחת חקירה והכי מדהים שהבן שלו עורך דין של כל העיר ואני בורג..." (שם, עמ' 447). וכן: "...יש לו הרבה זכויות בעיר. הוא עשה הרבה. אבל מאז שהוא ירד, שהוא לא נבחר, הוא התגלה והתנהל כלא אנושי, מה שהוא עשה כלפי כל התלונות שלו וכל היוזמה הזאת שאני, לכן אני נמצא פה..." (עמ' 457 לפרו' מיום 23.6.19). 1357. לדברי הנאשם 1, צילקר היה מסווה את האינטרס האישי שלו בצורה מתוחכמת: "הוא היה מוודא עם החברים שלו שיהיה לו רוב והוא עצמו מתנגד. תשמע, הוא אדם, תמיד הייתי אומר את הביטוי הזה, לבן הארמי היה תלמיד שלו" (עמוד 545 לפרו' מיום 8.7.19). בכך לימדנו נאשם 1 עד כמה קלה הדרך להסוות את האינטרס האישי שלך בהצבעה מסוימת. מכאן, גם החשיבות ביידוע לפרוטוקול וליועמ"ש על הימצאות בניגוד עניינים. 138. והנה, במסגרת רצונו של נאשם 1 ללמד כי הוא ייהצדיקיי והאחרים הם המושחתים, הוא מאשר אף שלא במתכוון, כי אותן הקלות ותוספות, מקורן בשחיתות. לא בלי קשר, השחיתות אותה מייחס נאשם 1 לקלוד נחמיאס, לא מנעה ממנו כפי שפורט לעיל להיות חברו הטוב, האוזן הקשבת והמוציא לפועל של בקשות שקלוד ביקש ממנו. עדותו של מהנדס העיר בני מגדמן: 1359. על כך שמדובר בהצבעה בניגוד למדיניות קודמת, ניתן ללמוד (מעבר לאמור בפרו' ועדת המשנה וההחלטה העקרונית משנת 2003), גם לאור אישורו של בני מגדמן בעדותו כי ראש העיר צילקר התנגד לתוספת שבס (עמוד 365 לפרו' מיום 19.11.18). בנוסף לכך, גם דבריו של בני מגדמן לפיהם לחברת "אולימפיה" אושר בנסיבות דומות בנייתם של מקבצי דיוריי ולא יחידות דיור, מלמדים על מדיניות עקבית שונה של העירייה ביחס לשטחים עודפים. 130. אף שכך, מהנדס העיר תמך בבקשת ייחד הבונים" לקבל תוספת של 20% במסגרת הקלה. עמדה זו תומכת לכאורה בדבריו של חדד לפיהם הוא קיבל מה שהיה מגיע לו בעל מקרה. טענה זו אין בה כדי לסייע לנאשם 1. גם בהתעלם מדבריו של נאשם 1 לגבי ניגוד העניינים בו היה מצוי מגדמן (בכך שאשתו עבדה אצל קלוד) לביסוס עבירת השוחד, אין צורך להראות כי אלמלא התערבותו של נאשם 1 לא הייתה מתקבלת תוספת של 20%. די בכך שהמתת ניתנה בעד קידום זכויות הבנייה. 1361. זאת ועוד, גם אם זו הייתה עמדתו המקצועית של מהנדס העיר, הרי שחרף "משקלו הסגולייי הגבוה, הוא אינו המחליט ועמדתו אינה סותרת את השתתפותו של נאשם 1 בישיבה מיום 17.8.05 והצבעתו בעד תוספת של 20% עבור ייחד הבונים" בניגוד למדיניות קודמת. 282 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 132. חשוב מכך, מגדמן אמנם תמך בתוספת, אך הדגיש כי זאת הוא עושה נוכח ההזדמנות לקיזוז חובות של העירייה משטח ייהחרגוליי. עד מהרה נמצאה הדרך לבטל תנאי זה המהווה חלק עיקרי מתמיכתו של מגדמן. לכל אלה יש להוסיף כי מבחינה הנדסית/אדריכלית לא נטען כי יש בתוספת משום חריגה או פגם תכנוני, כאשר דבר הזיקה הכלכלית של נאשם 1 בוודאי שלא היה ידוע לו. לסיכום: 133. הנאשם 1, בהיותו חבר מועצה קיבל מהיזמים הקשורים במכירת מגרש 136 סכום מצטבר של 160,000 ₪. צבר משמעותי של ראיות מלמד כי תשלום זה ניתן לו כמתת בעד מילוי תפקידו. גרסתו של הנאשם בפני עצמה אינה ראויה לכל אמון ועומדת בסתירה לראיות ומסמכים רבים. הנאשם לא רק קיבל מתת אסורה, אלא פעל רבות עבור היזמים, במישרין ובעקיפין תוך סטייה ברורה מן השורה. כתוצאה ממעשיו נגרעו מהקופה הציבורית סכומי עתק. מכל האמור הנני להרשיע את הנאשם 1 בעבירה של לקיחת שוחד, עבירה לפי סעיף 290(א) לחוק. נאשם 2 - קבלת שוחד מקלוד נחמיאס: 1364. מיוחס לנאשם 2 כי במהלך שנת 2008, סיכם עם קלוד נחמיאס שיקדם עבורו את פרויקט ג'1 המכונה גם "K TOWERS" (על שם הפרויקט שהוקם בו) תמורת תשלום כספי. בהתאם לאמור, הוציא נאשם 2 לקלוד נחמיאס חשבונית של נאשמת 3, על סכום של 288,750 ₪ עליה נרשם כי היא בגין "קידום ויעוץ פרויקט ג'ביי. 1365. ביום 5.4.09, הוציא נאשם 2 לקלוד חשבונית ביטול על מחצית הסכום. בימים 2.6.09 ו- 30.6.09, נפרעו בחשבון נאשמת 3, צ'קים על סך של 72,187 ₪ כל אחד ובסך הכל 144,374 ₪ (להלן: "המתתי). בסעיף 19 לאישום מתואר כי בדיון שנערך ביום 21.7.09, התקבלה בקשתו של קלוד נחמיאס לאשר לו תוספת של 186 יחידות דיור, בהתאם להצעתו של נאשם 1 שהשתתף בישיבה זו. גדר המחלוקת: 136. אין מחלוקת כי הסך של 144,374 ₪ ניתן על ידי קלוד והתקבל על ידי הנאשם 2, אולם לטענתו של נאשם 2, סכום זה מהווה חלק מהחזר ההלוואה שנתן הנאשם 2 לחברת "יחד הבונים", כמתואר באישום השביעי. סכומי הכסף המצטברים שקיבל הנאשם 2 מקלוד וחדד, מתאימים במדויק להחזר ההלוואה על פי תנאי הריבית שנקבעו בה, וממילא לא ברור במה יכול היה הנאשם 2 לסייע לחברת "יחד הבונים". דיון והכרעה: 1367. הכספים אותם קיבל הנאשם 2 בסך 144,374 ₪ מקלוד נחמיאס אינם חלק מהחזר ההלוואה אלא מתת פסולה שניתנה לו בעד מילוי תפקידו. בתמצית, מסקנה זו של בית המשפט מבוססת, בין 283 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' היתר, על אלה: הודאתו של הנאשם 2 במשטרה בכך שקידם את הפרויקט כמו גם אמירתו המפורשת ולפיה חדד שילם את הריבית על ההלוואה, בעוד קלוד שילם לו על הליווי בייK.T"; אמרות נוספות של נאשם 2 כמו גם של קלוד וחדד מהן נלמד שאין המדובר בהלוואה רגילה, אלא השקעה פוטנציאלית בנכס של ייחד הבונים" לצד האפשרות שיוחזר כהלוואה במידה והנכס לא יירכש; חוסר ההלימה בין גרסת חדד וקלוד בבית המשפט (לפיה הם התחלקו ביניהם שווה בשווה בתשלום הריבית על ההלוואה), לבין סכומים ששולמו בפועל כאשר חדד שילם 180,000 ₪ וקלוד שילם 125,000 ₪; חוסר הלימה בין תנאי ההלוואה לבין ההחזר המצטבר בפועל; העדר הסבר מצד נאשם 2 או מצד קלוד לביטול מחצית הסכום המקורי שנרשם בחשבונית, כמו גם בחלוף הזמן של חצי שנה מאז הוצאה החשבונית ועד שתוקנה; לרישום על החשבונית המקורית (מס' 0006) שבגינה ניתנה המתת ובה כתוב "טיפול וייעוץ תכנוני במגרש ג'ני ולא ייהחזר הלוואה"; לחוסר ההיגיון בכך שאישיות משפטית אחת (חברת קלוד נחמיאס) משלמת עבור התחייבויות של אישיות משפטית אחרת (יחד הבונים ניהול אחזקות); לפגמים שנפלו בחוות הדעת החשבונאיות מטעם ההגנה; לכך שגם בהעדרן של אותם פגמים אין התאמה בין הסכומים ששולמו בפועל למנגנון שנקבע בהסכמי ההלוואה; גרסאות סותרות, מבולבלות וכבושות של נאשם 2 וקלוד נחמיאס בנוגע למהות הכספים. גרסת נאשם 2 במשטרה בנוגע לכספים שקיבל מחדד וקלוד: גרסה ראשונה - מדובר בהשקעה: - 138. בחקירתו הראשונה מיום 19.3.12, נשאל הנאשם באופן כללי לגבי קשריו הכספיים והאחרים מול ייחד הבונים". במענה, מסר הנאשם 2 כי רצה לקנות באמצעות חברת ייכדגליי נכס ב-K.T ולכן נתן להם מקדמה של 400,000 ₪. במידה והרכישה לא תצא לפועל, הכסף יוחזר עם ריבית כמצוין בהסכם (ת/237, עמ' 12). אף שאין ציפייה שהנאשם 1 ינקוב בסכום המדויק שנתן ליייחד הבונים" (כהלוואה או כהשקעה), לא ניתן להתעלם כי בגרסתו הראשונה בנושא, הסכום אותו מוסר הנו פחות ממחצית הסכום האמיתי שהלווה. 139. בשלב זה החוקר התחיל לפרט את הסכומים ששולמו מייכדגלי ליחד הבונים וביקש התייחסות: 1370. יישאלה: בשנת 2006 שילמה חברת כדגל לייחד הבונים" סך של 745,000 ₪ לפי הפירוט הבא: בתאריך 13.02.06 סך של 350,000 ₪ בתאריך 02.03.06 סך של 350,000 ₪ בתאריך 03.05.06 סך של 45,000 ₪ מחשבונך הפרטי בתאריך 03.05.06. תשובה: זה הסכומים שהם לקחו מאתנו, לא שילמתי סכומים אחרים" (שם, עמ' 12). 1371. כמצוטט לעיל, הנאשם 2 ימיישר קויי בקלות רבה עם החשבון שהוצג לו מבלי להסביר כיצד רגע לפני כן נקב במחצית הסכום ואולם, גם תשובתו זו לחוקר אינה מדויקת (בלשון המעטה) שכן, אף שלדבריו לא העביר סכומים נוספים, עובדה שאינה שנויה במחלוקת היא העברתם של 250,000 284 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' ₪₪ נוספים בשנת 2007. נזכיר כי הנאשם 2 אינו ייטייקון" וסכום של רבע מיליון ₪, כמו גם 75,000 ₪ אינם זניחים כך שישכחו בקלות כה רבה. 1372. רק לאחר שהחוקר מציין בפניו כי הועברו רבע מיליון ₪ נוספים, הנאשם 2 עונה: "זה להשלים את הכסף אני חושב שרשמנו את הסכומים האלו כהלוואה עם ריבית נכס, לא ידענו מה לקנות, ידעתי איפה אני רוצה" (שם, עמ' 13). 1373. נקדים המאוחר ונעמוד על הפער הבולט בין ייהאלסטיותיי של הנאשם 2 בחישוביו בחקירה והתשובות מעלה הנן אחת מבין דוגמאות רבות) לבין החישובים שהציגה ההגנה בבית המשפט (ריבית, ריבית דריבית, במסלולים רבעוניים, שנתיים או חודשיים) הכול על מנת להביא להתאמה בין הסכומים השונים. 1374. בהתייחסו לכספים שקיבל מקלוד נחמיאס בסך 144,374 ₪ (המתת הנטענת) הנאשם 2 מוסר: ייזה הסכם בניהם, הם היו צריכים להשלים את הכסף שהיו חייבים לי לאחר שנפרדו הם עשו בניהם הסכם מה כל אחד ייתן לייי (שם, עמ' 13). עיננו הרואות כי אין בתשובה זו כל אזכור לכך שמדובר בריבית. 1375. בחקירתו השנייה מיום 20.3.12 (ת/238) נאשם 2 נשאל באופן ספציפי לגבי ייעוץ שנתן לקלוד וחדד וגבה עבורו תשלום: "מאוד רציתי לעזור להם בפרויקטים, רציתי לעבוד עם שניהם שהיו שותפים. ברגע שהתחילו לריב בניהם אז אני כבר לא רציתי... ניסיתי לעזור להם באיזה פרויקט ולא זוכר איזה, אבל לא זוכר. קישרתי בינם לבין מי שמכר להם את השטח ב"סיטי" באשדוד - המִנְהַל, לשאלתך, איך עזרתי לקלוד נחמיאס ויצחק חדד בקישור עם המִנְהַל, אני משיב, שהצעתי להם איזה רעיון או דרך, ואני לא זוכר. אם אראה את הצ'קים שלהם יכול להיות שאני אזכר" (ת/238, עמ' 19). 136. בהמשך ההודעה פירט כיצד הגיע לכך שהוא נותן הלוואה לייחד הבונים": "היה לי כסף נזיל בחברת ייכדגלי... מאחר ויחד הבונים היו חברים שלי, איציק חדד הציע לי לתת לו את סכום הכסף כהלוואה ובאחד הפרויקטים שלהם אני אחליט לקנות משהו, הוא התחשב בזה ויעשה לי הנחה מהמחיר המקובל בשוק... לצערי כשעמדו להיפרד לקח להם הרבה זמן להחזיר לי את הכסף". ובהמשך: "אני אמרתי לחדד שיש לי כסף, הוא ביקש שאביא לו את הכסף וימכור לי משהו בפרויקט בהנחה. עשינו הסכם הלוואה בכתב שאני לא זוכר מה כתוב בו..." וכן: "איציק חדד אמר לי שיעשה לי הנחה שנדון בה במועדה, אבל ההלוואה הייתה עם ריבית" (ת/238, עמ' .(27-26 /1377. הנאשם 2 הוסיף כי נערך הסכם הלוואה עם ריבית. הכספים שנתן נרשמו בספרי יייכדגלייי כהלוואה. הוא אינו זוכר אם השיקים ניתנו ביחד או בשיקים דחויים. לאחר שמציגים לו שמדובר בשיקים הנושאים מספרים עוקבים, עונה: "יכול להיות שנתתי לו שיקים דחויים" (שם, עמ' 27). 285 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' הוא אינו זוכר מדוע נעשו תיקונים בזמני הפירעון של השיקים. נתן שיק שלישי על סך 45,000 ₪ מחשבונו הפרטי: "כי חדד ביקש ממני להוסיף עוד קצת" (שם, עמ' 28). 1378. לאחר שאומרים לנאשם 2 כי בשנת 2008 חברת "יחד הבונים" שילמה לייכדגליי סכום של 950,000 ₪ לפי הפירוט של 475,000 ₪ בתאריך 30.9.08 ו- 475,0000 ₪ בתאריך 30.10.08 והוא עונה כי לאחר שחדד וקלוד נפרדו, הוא דרש את כספו בחזרה וכספים אלו נרשמו בספרי חברת ייייכדגליייי כהחזר הלוואה. 1379. מציגים לנאשם 2 כי בשנת 2009 חברת "יחד הבונים" שילמה לחברת ייכדגלי סך של 207,900 ₪ לפי הפירוט הבא: 27,900 ₪ בתאריך 15.7.09; 60,000 ₪ בתאריך 30.8.09 ; 60,000 ₪ בתאריך 30.9.09 ; 60,000 ₪ בתאריך 30.10.09. לדברי נאשם 2 מדובר בהפרש והריבית. הנאשם 2 רואה לנכון להוסיף כי מדובר בייהחזר הלוואה וריבית כולל את ה-45,000 ₪ שהוצאתי מחשבוני הפרטי, כנראה" (שם, עמ' 29). הודאת נאשם 2 בכך שהכסף בסך של 144,374 ₪ נתנו לו עבור קידום מגרש ג'1: 1380. לאחר שנאשם 2 אישר כמפורט מעלה שהכספים שקיבל מייחד הבונים" הם ייקרו" יחד עם הריבית, מציגים לו כי בשנת 2009 חברת "קלוד נחמיאס" שילמה לחברת ייייכדגליייי 144,374 ₪ לפי הפירוט הבא: 72,187 ₪ בתאריך 30.5.09 ו- 72,187 ₪ בתאריך 30.6.09 (המתת לפי כתב האישום, ד.ב.ט). זהו ההסבר שמספק נאשם 2: "...היתה חלוקה בין איציק חדד לקלוד נחמיאס. קלוד שילם את כל הליווי שהיה איתו בעזרה ורכישת המגרש סיטי טאוור דרך המנהל וחדד שילם את כל הריבית עם ההלוואה" (ת/238, עמ' 29). 1381. הנה כי כן, הנאשם 2 הוא זה שמיוזמתו מבצע הבחנה ברורה בכספים שקיבל: חדד שילם לו את כל הריבית עם ההלוואה ואילו קלוד שילם לו על הסיוע שנתן לו בעזרה ורכישת המגרש ג1 שם נבנה הסיטי טאוור. 132. הנאשם 2 אינו מפרט בהודאתו מה בדיוק כלל אותו "ליווייי למעט אזכור המינהל. אף שכך, נזכיר כי לצורך התגבשותה של עבירת השוחד, אין צורך להוכיח כי ניתנה תמורה מצדו של המשוחד ודי בכך שהכספים ניתנו בעד מילוי תפקידו. 133. את טענתו העתידית (והכבושה של הנאשם) בבית המשפט לפיה באמירה זו כיוון לפעולות שבוצעו על ידו בשנת 2005 (כאשר חיבר בין יצחק גולן ליייחד הבונים" שזכו במקום השני) אין לקבלה. אין זה מסתבר שתשלום עבור פעולת תיווך יינתן בחלוף יותר מארבע שנים מאז בוצע (מאי 2009). בהודעה מאוחרת יותר מיום 23.3.12 (ת/241) הנאשם 2 שלל באופן ספציפי כי קיבל כספים בגין אותו תיווך בשנת 2005: "...המעורבות שלי עם יחד הבונים באה רק עם החיבור בין יצחק גולן ליחד הבונים. הצעתי להם להיפגש ולדבר ואני לא הייתי נוכח. ש': האם גבית אתה או עמרם כנפו תשלום מגולן על המהלך הזה? אם לא מדוע. ת': אני לא, ואת עמרם כנפו אתה יכול לשאול" (ת/241, עמ' 6-7). יתרה מכך, גם לפי אפשרות זו (שאיננו מקבלים) יש במעשיו של נאשם 2 משום 286 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' עבירה שכן הוא השתתף בישיבת וועדת המשנה ביום 17.8.05 ותמך בבקשת היזם לתוספת של 126 יחייד. 1384. בחלוף שלוש שנים מאז נפתחה החקירה בהודעתו מיום 6.5.15 (ת/250), לאחר שכבר נועץ מן הסתם בעורכי דינו וניתן לו די והותר זמן לערוך את הבירורים מטעמו, הנאשם 2 לא הצליח למסור גרסה ברורה לגבי מהות הכספים שקיבל מקלוד נחמיאס: 135. ייש: אני מציג לך חשבונית מספר 6 על סך 288,750 ₪ בגין טיפול וייעוץ תכנוני' לקלוד נחמיאס (לחשבונית זו יצאה חשבונית ביטול על מחצית הסכום והיתרה ששולמה בסך 144 אלף ₪ היא המתת הנטענת, ד.ב.ט)... אני אומר לך שתשלום זה מהווה קבלת שוחד מקלוד נחמיאס, מה תגובתך. ת: לא זוכר מה זה, אני עזרתי הרבה לקלוד נחמיאס הוא היה תלמיד שלי כמו שאמרתי לך. ובוודאי לא שוחד. ש: אני מציג לך צילום צ'ק וספח צ'ק של קלוד נחמיאס לכד-גל על סך 72,187 ... האם כעת אתה נזכר? ת: אולי זה החזר הלוואה שהייתה ? לא זוכר. לשאלתך, מה עשית עבור קלוד נחמיאס, אני משיב שאני ישבתי איתו ועם איציק חדד הרבה, היינו יושבים הרבה, היינו חברים ממש. ייעצתי להם והדרכתי אותם, יכול להיות שזה על ייעוץ או החזר הלוואה. לא זוכר הכל ייתכן" (ת/250, עמ' 10). 136. במסגרת חקירה זו החוקרים הטיחו בנאשם 2 את דבריו בחקירתו השנייה (ת/238), בנוגע לכך שקלוד שילם לו על הליווי והעזרה ואילו חדד שילם לו את ההלוואה יחד עם הריבית. הנאשם 2 אינו חוזר בו מדברים אלו ומותיר אותם כאחת מהאפשרויות: "ייתכן שהתשובה הזו היא נכונה וייתכן שאני לא זוכר כרגע אם היא נכונה..." (ת/250, עמ' 11-10). 1387. לסיכום ביניים: הנאשם 2 מלכתחילה הסתיר מהחוקרים את הסכומים האמתיים שהוחלפו בינו לבין ייחד הבונים" ורק לאחר שאלה הוטחו בפניו, יישר עמם קו . לגבי המתת הנטענת, טען תחילה כי מדובר בסכום שיחד הבונים היו חייבים לו, מבלי לפרט, אולם בחקירה נוספת ייייחדיי ואבחן אותו ככספים שקיבל מקלוד עבור ייעוץ וזאת בנפרד מהכספים שקיבל מחדד עבור ההלוואה והריבית. הנאשם 2 הסביר כי ייעץ רבות לשניים עוד בשלב רכישת המגרש בשנת 2005, אולם ישלול קבלת כספים עבור ייעוץ זה. גם בחקירתו האחרונה בנושא, לא הציג את גרסתו בבית המשפט לפיה 144,374 ₪ הם החזר ריבית. גרסת הנאשם 2 בבית המשפט: 138. עדותו של הנאשם 2 בבית המשפט בנוגע לכספים שקיבל, הייתה רחוקה מאוד מלשכנע. כך תיאר הדברים בעדותו הראשית: "...ביקשו ממני הלוואה שאני אלווה להם כסף לא ידעתי למה הם רוצים את הכסף אבל כחבר וכשיש ביטחונות, אמרתי להם אין בעיה... אני אפילו לא זוכר כמה זה היה. הלוויתי להם כסף, נתתי להם את הכסף עם תאריכים והחזירו לי את הכסף עם ריבית שהייתה נהוגה אז, 13%-14%" (עמ' 643, לפרו' מיום 1.1.20). 1389. בדברים אלו נפקדה גרסתו הראשונית של הנאשם 2 במשטרה ולפיה מלכתחילה הוא זה שביקש לקנות נכס מייחד הבונים" ורק בהמשך הדבר הפך להלוואה. ה"צמצום" בו נוקט נאשם 2 בתיאורו את מהלך ההלוואה, תמוה שהרי המחלוקת העיקרית, אם לא היחידה, נוגעת לסכומי 287 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' הכסף שנתן וקיבל, ולשם כך נדרשת עדותו. הנאשם 2 בוחר לטעון שהוא אינו זוכר את הסכומים וכי הכל רשום. 130. ומילא את הסכומים לא זכר, במהלך חקירתו הראשית לא עלה בידו של הנאשם 2 בכלל לתאר את יישלד גרסתוי, לפיה הקרן הוחזרה על ידי יחד הבונים החזקותיי ואילו הריבית התחלקה לאחר הפירוד שווה בשווה בין קלוד לחדד. גם בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל ספציפית: "יומה היה המנגנון? איך חילקו ביניהם את הריבית", לא ציין דבר בנוגע לחלוקה שווה וענה: "תשאל אותם, אני לא...שם" (עמ' 635 לפרו' מיום 14.1.20). 1391. דרך הילוכן של טענות כלליות לפיהן "הכל רשום" והוחזר כדין תאפיין את כל עדותו הראשית. בולט מכך, במרבית עדותו, הנאשם 2 כמעט ולא מסר דברים במלל חופשי מפיו, אלא הודרך על ידי בא כוחו לגבי הסכומים השונים, תזת ההגנה, ובכלל (ור' בין היתר, שם, עמ' 643, ש' 24-20; עמ' 644, ש' 9-1; עמ' 650, ש' 32-23 ; עמ' 651, ש' 5-1; עמ' 651, ש' 21, 25, 29; עמ' 652, ש' 3-1). 1392. היה קושי של ממש לקבל תשובה ברורה האם נאשם 2 סייע לייחד הבונים", אם כן מתי, והאם קיבל כסף בגין כך. במענה לשאלה כללית האם בין השנים 2008-2003 נתן ביחד עם נאשם 1 ייעוץ מקצועי לנחמיאס וחדד ענה "אני רק רוצה להגיד לך משהו, שבחקירה שלי הייתי מאוד מאוד מבולבל... לא הבנתי מה קורה איתי, מי אני ומה אני..." (עמוד 637 לפרוי מיום 14.1.20). 133. גם שאלה קונקרטית לגבי סיוע ברכישת הקרקע ב-K.T בתמורה לכסף, לא זכתה למענה ענייני מצדו של הנאשם 2: "כלומר היה שם בחור שניסה ל...כל מיני, אני... אני קיבלתי כסף, לא קיבלתי כסף על קיבלתי כסף, עזרתי מה שהיה, קיבלתי את הכסף שלי וזהו אם עשיתי ככה, שתינו קפה או לא שתינו קפה, ירדנו, פטפטנו, לא זוכר" (עמוד 642 לפרו' מיום 14.1.20). ובדומה, במענה לשאלה האם הוא קישר בין קלוד נחמיאס וחברת יחד הבונים בין יצחק גולן בנוגע לקרקע ב-K.T: "לא רק אני היו עוד אנשים אחרים, זה לא, מה זה קישרתי בניהם...יכול להיות שנפגשתי יחד איתם זה נקרא קישרתי בניהם...אתה מתכוון את התיווך... אני לא יודע" (עמוד 644 לפרו' מיום 14.1.20). 1394. בחקירתו הנגדית מיום 19.1.20, הנאשם 2 עומת עם דבריו במשטרה. תשובותיו של נאשם 2 השתנו תדירות. כך בתחילה, ציין: "...אני לא זוכר מה היה, ייעוץ הדרכה, אני לא זוכר כך אני אמרתי... מקלוד נחמיאס אני קיבלתי כסף. יש חשבונית גם שדווחה למס... כתוב על משהו אולי הלוואה, אולי החזר הם קיבלו ממני הלוואה" (שם, עמ' 643). 1395. לאחר שהתובע מציג לו דבריו מת/238, הנאשם 2 טוען: "נפרדו ביניהם אחד אמר לשני תראה מה שילמת ליצחק דרי, אני אשלם לו, זה שאמר יצחק דרי זה קלוד נחמיאס נתן לי חשבונית שילם לי את הכסף שאני הייתי צריך לקבל. מתוך ההלוואה שנתתי להם וזה כתוב שמה הלוואה וריבית וכל זה..." (שם, עמ' 644). לאחר שעומת עם דבריו במשטרה לפיהם קלוד נחמיאס שילם לו על הליווי ענה כי הדבר נכון, אולם כוונתו היא לכספים ששולמו לו בגין חלקו ברכישת המגרש: 288 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' ברכישת המגרש, תדגיש ברכישת המגרש. יכול להיות שאני הייתי מתווך ואני קיבלתי תיווך או משהו כזה, אני לא זוכר... עוד פעם יכול להיות שזה ריבית יכול להיות שזה הלוואה, אני לא זוכר. אתה שואל אותי שאלות מלפני 15 שנה" (עמוד 645 לפרו' מיום 19.1.20). 13%. מעבר לסתירה בין דברים שמסר בחלק מאמרותיו במשטרה ובהן שלל קבלת כסף בגין החיבור שעשה בין קלוד לגולן (יש המכנים אותו יצחק דרעי) (ראה למשל ת/241, עמ' 6); מעבר לזגזוג בין החזר הלוואה לייעוץ, הטענה כי קיבל כספים עבור רכישת המגרש אינה מתיישבת עם קיומה של חשבונית אחת בגין טיפול וייעוץ תכנוני במגרש ג'1. יתרת החשבוניות שקיימות בתיק ובהנהלת החשבונות של המעורבים, נוגעות להחזר הקרן יחד עם הריבית בסך 207,900 ₪. 1397. הטענה של ההגנה ולפיה הסכום בסך 1,157,900 ₪ אינו כולל מעיימ, אינה נכונה שכן ברור מתוך הצ'קים שניתנו על ידי יייחד הבונים" ש- 27,900 ₪ הם המעיימ במדויק על סכום של 180,000 ₪, (שעמד באותה העת על 15.5%). התייחסות קלוד נחמיאס להלוואה ולטענת החזר הריבית: 138. גם קלוד בחקירותיו במשטרה נמנע מלמסור גרסה פשוטה וברורה בנוגע להלוואה הנטענת, כמו גם לחשבונית מס' 006 על סך 250,000 ₪, תיקונה והעברתם של 144,374 ₪ שהם המתת. כל אימת שלא הייתה בפיו תשובה של ממש, הפנה את החוקרים ליצחק חדד. 1399. בהתייחסותו הראשונה לכספים אלו, בחקירתו מיום 20.3.12 (ת/14), ולאחר שמוצגים לקלוד שני הצ'קים על סך 72,187 ₪, הוא אינו מזכיר שום ההלוואה. לדבריו, מדובר בהחזר על השקעה של נאשם 2 ביייחד הבונים". הקרן הוחזרה על ידי ייחד הבונים" והרווח הוחזר על ידי כל אחד מהם בנפרד. לשאלה באיזו השקעה מדובר, ענה: "אני חושב משרדים, ההסכם נמצא אצל איציק, כנראה השקעה בקרקע תמורת אחוזים" (שם, עמ' 4). בהמשכה של חקירה זו ובניגוד לדבריו של נאשם 2, קלוד שולל מפגשים תכופים עם נאשם 2: "אולי פעם בשנה יוצא לי לדבר איתו בטלפון ואני לא נפגש איתו. יכול להיות שראיתי אותו למטה ושתיתי איתו קפה, אבל זה לא היה מתוכנן". בדומה, קלוד שולל את טענתו של נאשם 2 בדבר ייעוץ אינטנסיבי: יימה יש לי להתייעץ איתו בתכנון? מה פתאום" (שם, עמ' 7). גם טענת תיווך נשללת על ידי קלוד: יילא יודע אם היה לו משרד, אני לא זוכר אם פנינו אליו לתיווך, לא זוכר עובדים, לא מכיר דבר כזה" (שם, עמ' 8). 1400. בהמשך החקירה מפרטים לקלוד את פירוט התשלומים של חברת ייכדגליי ליייחד הבונים" לפי סכומים ותאריכים. אין מצדו של קלוד תשובה או הסבר ברור לפשר התשלומים: "יכול להיות להשקעה באיזה משהו, יכול להיות שזה גם הלוואה, וזאת היתה התמורה" (שם, עמ' 21) ובהמשך: "זה איציק טיפליי (ביחס לשני שיקים על סך 350,000 ₪); "לא יודע" (ביחס לזמני הפרעון של השיקים); "לא יודע" (זה ביחס לתשלום על סך 250,000 ₪) (שם, עמ' 22). כאשר מפרטים לו תשלום בסך כולל של 207,900 ₪ של יחד הבונים לייכדגליי, קלוד עונה: "אולי זה 289 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' הריבית, אני כבר לא הייתי בחברה. גם אין לי זכות חתימה כבר" (שם, עמ' 23). ודוק, גם בשלב זה קלוד אינו מזכיר את הסך של 144,374 ₪ שלגביהם נטען כי הם החזר ריבית. 1401. בחקירתו הרביעית מתאריך 5.5.13 (ת/201), קלוד יפרט לראשונה על עסקת תיווך בה היה מעורב נאשם 2 בלי להוסיף פרטים רבים לגביה: "הייתה איזה עסקה שדרי קיבל באמצעות החברה שלו עליה תיווך ויש לכם את זה... אני חושב שהוא תיווך באיזו עסקה של יחד הבונים במגרש ב"סיטי", מה שאני זוכר, יש עליה חשבונית. איציק שילם בחלק שלו ואני בחלק שלייי (שם, עמ' 10). בהמשך כאשר התבקש לפרט על רכישת המגרש ג'1 מהמנהל, יוסיף כי "התייעצנו אני ואיציק ויכול להיות גם עם דרי על כדאיות העסקה ויכול להיות שדרי גם תיווך, ואם תיווך, יש הכל בניירת" (שם, עמ' 13). 142. מעבר לכך שמדובר בגרסה כבושה, היא נמצאת בסתירה לגרסתו של נאשם 2 ששלל קבלת כספים עבור פעולותיו בשנת 2005 וממילא לא טען כי הסך של 144,374 ₪ קשורים לתיווך. כך גם אין אפשרות לייחס את התיווך הנטען בגרסה זו למגרש 136, שכן בעניין זה קלוד היה החלטי וטען כי לא שילם עליו תיווך ואם היה נדרש לעשות כן, לא היה רוכש את המגרש. 143. קלוד לא יכול היה למסור פרטים הנוגעים להסכם ההלוואה הראשון או השני, לסיבה בגינה התשלומים ניתנו במועד שניתנו, כמו גם לתשלום הנוסף בסך 45,000 ₪ שניתן על ידי הנאשם 2 מחשבונו הפרטי. במרבית תשובותיו טען כי מי שטיפל והיה מעורב בהלוואה היה יצחק חדד (שם, עמי 20-19). קלוד אינו שולל שקיבל ייעוץ מנאשם 2, אולם לדבריו מעולם לא שילם תמורת הייעוץ (שם, עמ' 20). 144. לאחר שמפרטים לו את הכספים ששילמה חברת ייכדגלי בשנת 2006 ליייחד הבונים" (בחודשים פברואר, מרץ ומאי) בסכום כולל של 745,000 ₪, עונה: "יכול להיות להשקעה באיזה משהו, יכול להיות שזה גם יכול להיות הלוואה וזאת הייתה התמורה" (שם, עמ' 21). ובהמשך: "זה איציק טיפל בדברים האלה" (שם, עמ' 22). אינו יודע מדוע בשנת 2007 שולם סכום נוסף על ידי ייכדגליי ויחד הבונים בסך 250,000 ₪ יילא יודע אבל בטוח יש לזה הסכם תראי את ההסכם" 145. בחקירתו מתאריך 16.4.15 (ת/198) קלוד טען כי מדובר רק בהלוואה. לאחר שהחוקר מציג בפניו כי לפי חומר החקירה מדובר בהשקעה, טען כי הוא צריך להסתכל על המסמך וזה יכול להיות ייאו הלוואה או השקעה". כשהסכם ההלוואה מוצג לו הוא מפנה את החוקר לאיציק חדד שלדבריו טיפל בניירת (שם, עמ' 3). בשלב מסוים בחקירה ובאופן "מפתיע"י זכרונו של קלוד שעד לאותה עת לא יכול היה לומר מה מהות הכספים, התחדד, והוא תיאר: "איציק חדד בא ואמר לי שהוא לקח הלוואה מדרי, אני שאלתי באיזה ריבית והוא הסביר לי. וזה היה בסדר מבחינתי... הוא עדכן אותי לפני..." (שם, עמ' 5). 146. בעדותו בבית המשפט מיום 7.6.18, ובשונה מגרסתו במשטרה, קלוד כבר מיישר קויי עם גרסתו (הכבושה) של הנאשם 2. בבית המשפט, קלוד טען בנחרצות כי ייחד הבונים" נטלה הלוואה 290 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 131. כאמור, במסגרת האישום החמישי (רובע ט"ז), מיוחס לנאשם 2 כי קיבל שוחד משלושה קבלנים שזכו במכרז: יואל ישראל (הבעלים של חברת ייהאחים ישראליי); גלעד פרימק (הבעלים של חברת "פרימק בניה והשקעותיי) ושמעון גוזלן (הבעלים של חברת יישיא רפאליי). נגד גלעד פרימק ושמעון גוזלן (להלן: "גוזלן") הוגש כתב אישום נפרד בגין מתן שוחד לנאשם 2. תיק זה התנהל בפני מותב אחר, כב' השופט משניות במסגרת תייפ (מחוזי ביש) 27901-04-17. 132. בעניינו של גלעד פרימק הצדדים הגיעו להסדר טיעון ואילו בעניינו של גוזלן ניתנה על ידי כב' השופט משניות הכרעת דין ובה הוא זיכה אותו מכל המיוחס לו. המדינה הגישה ערעור על הכרעת הדין המזכה. במסגרת הערעור, לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, המאשימה הודיעה כי היא חוזרת בה מהערעור. אף שכך, בית המשפט העליון, כב' השופט יצחק עמית, ציין: "...מבחינה נורמטיבית אין לקבל מצב בו חבר מועצה ברשות מקומית או חבר ועדה מקומית לתכנון ובניה יקבל תשלום בגין פעילותו וטיפולו בקבלת אישורים הנדרשים מגורמים שונים לצורך קבלת היתר בניה, בפרויקט המטופל על ידי הרשות המקומית והוועדה המקומית בה הוא חבר. בהתאם, כך גם לגבי נותן התשלום. עם זאת, בהינתן מכלול הנסיבות בתיק שבפנינו, ובין היתר זיכוי המשיב בערכאה קמא מחזית המחלוקת העיקרית לאורה התנהל הדיון בבית משפט קמא (תוספת של אחוזי בניה) – קיבלה המערערת המלצתנו וחזרה בה מהערעור. אשר על כן, הערעור נדחה." הכל ביחד ולשם הנוחות, יכונה: "עניין גוזלן". 133. ב"כ הנאשם 2 בהתייחסו לקביעה זו של בית המשפט העליון, ציין כי מדובר בייאמרת אגב לקונית בנושא שהוא לא דן בו בכללי; לא ברור האם "הדברים מנוגדים לחוק או מהווים עבירה פלילית"; "סביר להניח כי בית המשפט העליון שפסק את פסוקו בשנת 2020 התכוון למצב הנורמטיבי [יהיה אשר יהיה פשרו של ביטוי כללי זה] במועד שבו העיר את הערתויי (ר' סעיפים 19-17 לסיכומי נאשם 2). 134. במסגרת האישום החמישי תינתן התייחסותו המפורטת של בית המשפט למשמעויות של זיכויו של גוזלן, בזיקה לטענת ההגנה בדבר יידיבור בשני קולותיי ובכלל. בשלב זה וביחס למחלוקת הנורמטיבית, אציין כי אין לקבל את פרשנותו של נאשם 2 לקביעה זו של בית המשפט העליון. המדובר בחזרה על פסיקותיו החוזרות ונשנות של בית המשפט העליון בדבר כללי הצדק הטבעי והאיסור להימצא בניגוד עניינים. אין זאת אלא יישום של הפסיקה והנורמות המחייבות לגבי הספציפי המקרה שנדון בפניו. המדובר בקביעה נורמטיבית ברורה של בית המשפט כלפי המצב המשפטי כפי שהיה גם בעת קרות המעשים. מדובר בהלכה מושרשת ומחייבת. עדויות רוחביות" לעניין ניגוד העניינים: 29 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' ביחס לכל אחד מן האישומים, בית המשפט יידרש לשאלת קיומו של ניגוד עניינים, הסיבה להיווצרותו והאופן בו פעלו הנאשמים, אם בכלל, לנטרולו. לצד האמור, כבר בנקודה זו יש מקום לפרט בנוגע לעדויות קונקרטיות, מהן נלמד על הסוגיה העקרוניות שבמדוכה. עדותה של מזכירת וועדת בניין ערים אשדוד, הגב' יהודית (דיתה) וויל: 135. המדובר במי ששימשה כמזכירת וועדת בניין ערים באשדוד בין השנים 2012-1991. דברי העדה, שלהם בית משפט רוחש אמון מלא, ממחישים היטב את השפעתם בכוח ובפועל של הנאשמים, גם כאשר הדברים אינם קשורים לכאורה לגוף הבקשות. בנוגע לנאשם 1 העידה: "אז אני זוכרת פניות מהלשכה של כנפו, מר כנפו, המזכירה שלו הייתה. מר כנפו מבקש להכניס זה וזה..."; ייש: את זוכרת איזה דברים כנפו ביקש לקדם? איזה בקשות הוא ביקש לקדם? ת: אני זוכרת באופן כללי שמות של יזמים... אבו יחיאל, אחים ישראל, קלוד נחמיאס. ש: את זוכרת גם אנשים לא קבלנים אנשים פשוטים, רגילים? ת: אני לא קשה לי לזכור. את הקבלנים הגדולים את זוכרת את השמות האלה" (עמ' 263 לפרו' מיום 9.10.18). וביחס לנאשם 2: "...אבל אני בהחלט זוכרת שהוא היה בא ומנסה לדחוף ואני זוכרת פעם במיוחד, וזכור לי כי זה היה מן ככה כשאני אמרתי, 'למה אתה לוחץ אותם', ואז זה הרגיז אותו שהוא אמר 'מה פתאום אני לא מלחיץ אתכם'... אז אני אומרת זה היה מאוד מאוד ישן. עוד אני לא יכולה לזכור מתי. אבל זה זכור לי כי זה היה מן התפרץ לי ככה, למה הלחץ וזה עורר כעס... אצל דרייי. ובהמשך: "אני פשוט זוכרת את הסצנה כי זה כנראה היה קצת קשה לי. זה היה לי באופן אישי חוויה לא טובה. כי אני לא יכולתי להתאפק ואמרתי למה לוחצים למה אתה לוחץ" (עמ' 264 לפרו' מיום 9.10.18). 136. דיתה העידה כי לקידומו של תיק שלא על פי הסדר הרגיל יש גם השלכה על מידת מוכנותו שכן לא אחת הגורם המקצועי לא הספיק לעבור על כל הנדרש. בשל כך הוועדה הייתה מאשרת את הבקשות ייעל תנאי", היינו בתנאי שיסדירו לאחר ההצבעה את הדרישות שברגיל היה מקום להסדירם עוד טרם הבאתה של הבקשה להצבעה: "...והיו מקרים של תיקים שאני קראתי להם, נתתי להם איזה שם, תיקים מוצנחים שהצניחו עלינו. אז הם היו פחות מוכנים מבחינת בודקות הרישוי ואפילו מהנדס העיר... אני נתתי להם שם זה תיקי חנה סנש, הם צנחו עלינו מקומה חמישית שזה הנהלת העיר... זה תיק חנה סנש כי הוא לא כל כך מוכן. כי הוא לא בסדר היום, אז מן הסתם הוא פחות בדוק. אז היו אולי קובעים תנאים שנאשר בתנאי זה וזה... אבל בעת הוועדה הוא לא כל כך בשל..." (עמ' 261 לפרו' מיום 9.10.18). 137. דיתה לא הסתירה את הקושי שהיא יחד עם גורמים מקצועיים אחרים ניצבו בפניו בשל אותן "הנחתותי: 30 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' מייכדגליי כשהריבית הוחזרה על ידי כל אחד מהשותפים בנפרד: "כשנפרדנו, נתנו שני צ'קים, אני זוכר את זה. שני צ'קים של הקרן, ואת הריבית כל אחד שילם בנפרד" (עמ' 317 לפרו' מיום 7.6.18). בשונה מדברים שמסר במשטרה, קלוד שלל כל אפשרות שדרי היה עמו בקשר לגבי תיווך (שם, עמ' 319). 1407. השוני בגרסאותיו לא הוסבר על ידי קלוד. ומילא לא ניתן הסבר, נוכח ההחלטיות אותה הפגין קלוד בעדותו, מתבקש כי יוכל, גם אם באיחור, לפרט אודות התשלומים, ובפרט לגבי התשלום של 144,374 ₪ לגביו נטען שהוא החזר ריבית. בפועל קלוד טען כי מי שהתעסק עם הניירת וחתם על הסכמי ההלוואה הוא חדד ואילו הוא כלל אינו חתום על אותם הסכמים. קלוד לא יכול היה להסביר דברים בסיסיים הנוגעים להלוואה ושב והפנה לחדד: "אני יודע אם זה נפרע או לא נפרע? אני לא יודע ביניהם. יצאתי מההתחשבנות שלי, נפרדתי, הלכתי והחזרתי את הריבית...לא יודע. אז יכול להיות שבסוף עשו הלוואה של 950 ולא של 700, יכול להיות... אני לא יודע לענות לך. באמת שאני לא יודע...אני לא חתום אתה רואה, לא חתום... אז יכול להיות שהוא קיבל את ה-250,000 אז חתמו על ההסכם הזה, לא יודע מה עשו. תאמין לי קלאסי זו לא שאלה אלי זה שאלה ליחד הבונים לאיציק... תאמין לי הוא ייתן לך תשובה מדויקת" (עמודים 345-344 לפרו' מיום 7.6.18). 1408. אם קלוד כפי דבריו לא הכיר את הסכמי ההלוואה, כיצד אפוא ידע לשלם את הריבית לה זכאי על פי הנטען, נאשם 2. הכיצד יכול לטעון בוודאות שהכספים שנתן אינם אלא כספי ריבית. למעשה, בשאלה הקריטית הנוגעת לאופן שבו הגיע לסכום המדויק לו זכאי נאשם 2 כריבית, טען לראשונה כי מי שהורה לו לשלם סכום זה היה עורך הדין שלו, איתן פינקלשטיין: "איתן פינקלשטיין הוא עשה את זה. ראה על השקליי (שם, עמ' 351). 149. אף אחד לא טרח לזמן את עוייד פינקלשטיין, עד יחיצונייי למתן וקבלת השוחד הנטענים, שיכול היה לאשש בקלות את גרסתו של קלוד, כמו גם את גרסת הנאשם 2. עוד יודגש, כי אף לא אחד מהמעורבים הציג בבית המשפט מסמך שערך בזמן אמת, הוא או מי מחברתו בנוגע להחזר ההלוואה והריבית. גם במסמכים שנתפסו בחברות השונות אין בנמצא מסמך שכזה. 1410. קלוד התבקש להסביר דבר תיקון החשבונית המקורית שהועברה לו על ידי הנאשם 2 לכדי מחצית. לטענתו: "הוא [נאשם 2] הביא חשבונית של 288. התקשרתי, הוא אומר לי אני רוצה את המאה אחוז ממך, איציק דוחה אותי היום, מחר, היום מחר. לא הסכמתי, שילמתי את החמישים אחוז אני.." (שם, עמ' 346). הסבר זה נמצא בסתירה לעדותם של נאשם 2 וחדד שלא תיארו סיטואציה מעין זו. למעשה, לא היה לנאשם 2 כל הסבר לכך שסכום החשבונית המקורי, י'נחתך" בחצי. גרסת יצחק חדד להלוואה מנאשם 2 : 291 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1411. הדברים אותם מוסר חדד בעדותו ביחס להחזר הלוואה, לכאורה תומכים בעקיפין בטענתו של נאשם 2 כי הסך של 144,372 ₪ הם החזר ריבית. הדברים מכוונים לדברי חדד לפיהם, עם הפירוד, הוסכם ש"כל אחד משלם את החצי ריבית" (שם, עמ' 376). בהמשך עדותו כאשר התבקש להתייחס לסך של 207,900 ₪ ששולמו לנאשם 2 (שלושה צ'קים של 60,000 ₪ כל אחד רציק נוסף של 27,900 ₪) ענה: "אני מניח שזה הריביות ששולמו בגין החלק שלי בהלוואה" (שם, עמ' 387). 1412. כפי שיפורט בהמשך, אין בדברים אלו כדי לסייע לנאשם 2. חדד כאמור יימניחיי שהסך של 207,900 ₪ הוא החזר הריבית עבור חלקו בהלוואה. ודוק, גם אם נניח לטובתו של נאשם 2 כי אכן הייתה חלוקה של הריבית בין חדד לקלוד, אין בכך משום ראייה כי הסך של 144,374 ₪ הנו החזר הריבית עבור חלקו של קלוד. ראיות נוספות התומכות בכך שאין המדובר בהחזר הלוואה: הרישום על חשבונית מס' 006 לקלוד: 1413. על חשבונית 006 שהוצאה על ידי נאשמת 3, לחברת "קלוד נחמיאס", רשום "טיפול וייעוץ תכנוני במגרש ג'1 אשדוד". מי שרשם את הכיתוב האמור הוא הנאשם 2. פשוטם של דברים, כמו גם דרישת החוק הם שהרישום על החשבונית ישקף נאמנה את הסיבה בגינה זו הוצאה. במקרה הנדון, אין כל זכר לכך שמדובר בהחזר הלוואה. אין וגם לא יכולה להיטען טענה (חלשה) כי ההגדרה ייטיפול וייעוץ רחבה דיה לכלול גם מימון (בדומה לטענת נאשם 1 כי טיפול וייעוץ יכול להיות תיווך במובן הרחב"). 1414. במצב דברים שכזה, הנטל לשכנע אחרת עובר לכתפיו של נאשם 2. כך ניסה בעדותו הנאשם 2, להסביר פשר הכיתוב: "...בא אליי, אומר לי יצחק תעשה טובה תרשום פה קידום, אמרתי לו אני מקווה שזה לא יעלה לי לשלם, מה...דברים כאלה? אמר לי לא, שום דבר לא יעלה לך, בסך הכל תרשום לי קידום, לא הבנתי למה הוא רצה שאני אכתוב, אמרתי לו, בדקתי שזה לא מוסיף ולא גורע ממני מבחינה כספית, כתבתי לו קידום..." (עמ' 651 לפרוי מיום 1.1.20). 1415. אין ממש בדברים אלו. מדובר בגרסה כבושה שכן בחקירותיו במשטרה אין זכר לסיטואציה שאותה תיאר בפרטי פרטים אף שנשאל ספציפית על החשבונית ועל הכיתוב המופיע בה. יודגש כי אין המדובר בשכחה, לנאשם 2 היה במשטרה הסבר ואף הסבר הגיוני לכיתוב ולפיו, אכן ייעץ לקלוד ששילם לו עבור כך, בעוד חדד שילם עבור הקרן והריבית. מעבר לכך, אזכור שמו של יצחק חדד במקום שמו של קלוד כמי שביקש לרשום את הכיתוב אינו הגיוני בשים לב לכך שהחשבונית יועדה לקלוד. 1416. בנוסף, קלוד בחקירתו במשטרה לא סיפק כל הסבר לרישום: "לשאלתך מדוע לא כתוב החזר ריבית, אני משיב שאין לי תשובה. אולי אני ביקשתי שזה ייכתב ככה ואולי דרי ביקש שזה 292 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' ירשם ככה" (ת/201, עמ' 21). גם בבית המשפט לא סיפק הסבר לרישום: "אני לא יודע למה רשום. זה אשתי כתבה את הצ'קים, טעות שלא הסתכלנו על זה" (עמוד 344 לפרוי מיום 7.6.18). בחקירתו הנגדית, בייכ הנאשם 2 הציע לקלוד את התזה ולפיה היה לקלוד ולא לנאשם 2 אינטרס ברור שיירשם ליווי וייעוץ" ולא הלוואה, אולם זה דחה תזה זו (שם, עמ' 365-363). הרישום על חשבונית 0009 ל"יחד הבונים" : 1417.אם היה ממש בתזה של נאשם 2 לפיה הכיתוב "ייעוץ" נועד להסתיר מפני הגורמים הפיננסיים את העובדה כי מדובר בהון שמקורו בהלוואה, או אז מצופה היה שהתנהלות דומה תהא מול יצחק חדד. הדברים אמורים בפרט בשים לב לכך שחדד היה זה שבעדותו בבית המשפט הסביר עד כמה שימוש בהלוואות כהון עצמי מקובל. 1418. חרף האמור, בחשבונית שהוצאה לייחד הבונים" ולחדד עבור תשלום הריבית והמעיים מצוין במפורש: ייעל חשבון הסכם הלוואה ובהתאם להסכם". הנה כי כן כאשר מדובר בהלוואה והחזר עבורה, הדבר מצוין במפורש, ללא כל ניסיונות להעלים הדבר. העדר תיעוד במסמכי החברה כי מדובר בהחזר הלוואה: 1419. לטענת הנאשם 2, בחקירתו במשטרה, הכספים שנתן וקיבל נרשמו כהלוואה במסמכים של חברת ייכדגליי. באמירה זו הנאשם 2 לא דק פורתא. אכן, הכספים שהועברו ליייחד הבונים" מופיעים כייהלוואהיי, בדומה לרישומים נוספים בהם מצוין במפורש כי סכומים מסוימים שנכנסנו או יצאו הנם בגדר הלוואה (וראה בין היתר ההלוואה שניתנה לחברת "גרינקייי השייכת לבנו של נאשם 2 והלוואה לשלמה אלבז). והנה, באופן חריג, ה-144,000 ₪ וה- 374,000 ₪ שקיבל מקלוד אינם מופיעים בדוייחות כייהחזר הלוואהיי. בקשר לכך, רואה החשבון של החברה, יוסי שוקרון אישר לתובע כי במידה וניתנת הלוואה הקשורה לפרויקט הוא אמור לדעת מזה, וזאת בשונה מהלוואה פרטית שלגביה אין חובת דיווח (עמוד 324 לפרו' מיום 10.3.19). העדר הסבר לכך שהסכום המקורי לתשלום פחת בחצי: 1420. בתאריך 6.10.08 הנאשם 2 מוציא חשבונית מס' 006 על סך 250,000 ₪ לא כולל מעיימ, לחברת יקלוד נחמיאס". על החשבונית מצוין המועד והתאריך שנמסרה לקלוד: 18.11.08, שעה 15:00. (הרישום נעשה על ידי הבת של קלוד נחמיאס). 121. בתאריך 5.4.09, הנאשם 2 מוציא שתי חשבוניות נוספות מחברת ייכדגלי עבור קלוד נחמיאס. הראשונה שמספרה 0007, הנה חשבונית זיכוי בגין חשב' מס' 6' שבה מצוין סכום זיכוי בסך 125,000 ₪ כולל מע"מ. חשבונית 0007 מבוטלת וכך נרשם עליה. חלף כך, יוצאת חשבונית זיכוי נוספת אף היא מאותו תאריך, מס' 0008 שבה סכום הזיכוי הוא מחצית הסכום המקורי כולל מעיימ, היינו 144,375 ₪. זהו הסכום שגם שולם בפועל על ידי קלוד. 293 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1422. העובדה כי הסכום המקורי לתשלום יינחתך" במדויק לחצי, שוללת את האפשרות שתחשיב חשבונאי מדויק יותר, הקשור למנגנון הריבית, כזה או אחר הביא לתוצאה האמורה. נזכיר כי הנאשם 2 אינו מיליונר ואת מספר העסקאות בהן קיבל כסף בכובעו כיזם, ניתן לספור על יד אחת. אף שכך, אין לנאשם 2 כל הסבר של ממש לשוני בסכומים, למעט טענות כלליות על טעות אפשרית שגם הן מהוססות: "הייתה שם איזושהי טעות או משהו כזה, למה הוצאתי, כלומר נתתי לו חשבונית 250 אני אמרתי לו תחזיר לי סליחה, זה לא 200 יכול להיות שהתווכח איתי קח חשבונית 125. יכול להיות... אני לא זוכר..." (עמוד 646 לפרו' מיום 19.1.20). וגם אם היה ממש בטענה זו, אין בה להסביר את השיהוי של חצי שנה מאז הוצאה החשבונית הראשונה ועד הוצאתה של חשבונית הזיכוי (בירור חשבוני של ריביות, יכול להיעשות על אתר באמצעות תוכנה פשוטה) ואינו מסוג הדברים שלוקח לבררם חצי שנה. 123. נזכיר כי כיום הטענה היא להתאמה כמעט מלאה בין הסכומים ששולמו בפועל לבין הסכומים שהיה מגיע לנאשם 2 בהתאם להלוואה. המצג ולפיו הייתה סוג של התנהלות חשבונאית מבוקרת, נמצאת בסתירה לתשובות חסרות ההיגיון של הנאשם 2 לאופן שבו סכומים שונו או לאופן שבו וויכוחים גרמו לכך שתשלומים אשר היו אמורים להתקבל אצלו נחתכו לחצי. 1424. לא בלי קשר, יש להידרש לתשובותיו חסרות ההיגיון של הנאשם 2, כאשר ניסה להסביר מדוע גוזלן (אחד משלושת הקבלנים ברובע ט"ז) שילם לו רק מחצית מהסכום שאמור היה לקבל בהתאם לחוזה: "יכול להיות שהוא לא שילם... יכול להיות שביקשתי... אתבע אותו? אני לא יכול לתבוע אותו"; "יכול להיות שהוא אמר לי אני לא רוצה לתת לך, יכול להיות, אני לא..." ובהמשך: " יכול להיות שהוא ביקש, יכול להיות שאולי לא עשיתי בשבילו משהו נוסף, אולי סיכמתי איתו שיקבל תוספת אחרת והוא לא קיבל, אני לא זוכר" (עמ' 735 לפרוט' מיום 14.1.20). 1425. בשני המקרים מדובר בכספים שניתנו או שאמורים היו להינתן לו בעד מילוי תפקידו. נותן המתת יכול לשנות הסכום בהתאם לאינטרסים שלו בכל רגע נתון, מבלי שלנאשם 2 תהיה כל יכולת להיפרע מהם על ידי פנייה לערכאות שיפוטיות. 1426. קלוד נשאל בחקירתו לגבי כך שהסכום המקורי שנרשם בחשבונית 006 פחת לחצי ובדומה לנאשם 2, לא הסביר מקור הבעיה, וויכוח כזה או אחר ופטר עצמו בכך שענה: "זה לא מה שהגיע לדרי אז עשינו זיכוי" (ת/241, עמ' 22). היעדרו של הסבר מניח את הדעת לכך שהחשבוניות עבור הריבית, הוצאו בזמנים שונים: 1427. אם לכאורה מדובר על חלוקה שווה של הריביות (כפי טענת חדד), מצופה כי דרישות התשלום של נאשם 2 והוצאת החשבוניות על ידו בגין הריביות תהא באותו הזמן ולמצער בסמיכות זמנים. 294 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' בפועל, הנאשם 2 הוציא את החשבונית מס' 006 עייס 250,000 ₪ לקלוד בתאריך 06.10.08 (ייעבור ייעוץ וטיפוליי) מבלי שהוצאה חשבונית מקבילה לחדד. רק בחלוף 8 חודשים בתאריך 16.6.09 הוצאה החשבונית לייחד הבונים" שעליה רשום במפורש "יעל חשבון הסכם הלוואהיי. פער זמנים לא מוסבר זה, חותר אף הוא תחת הטענה כי מדובר בחלוקה שווה של ריביות. הנאשם 2 לא סיפק כל הסבר לפער זמנים זה. העדר הסבר לשוני בתשלומי הריבית הנטענים: 148. גרסתם של קלוד וחדד בבית המשפט היא כי הקרן שולמה מייחד הבונים" ואילו הריבית חולקה ביניהם שווה בשווה. גרסה זו עומדת בסתירה בולטת לסכומים ששולמו בפועל וחותרת תחת טענת ההגנה לפיה המתת הנטענת הוא החזר ריבית לגיטימי. 1429. הקרן של ההלוואה בסך 950,000 ₪ שולמה בשני צ'קים של 475,000 ₪ כל אחד, בחודשים 09/08 ו-10/08. בעוד שחדד באמצעות ייחד הבונים" שילם 207,900 ₪ (בארבעה צ'קים מיום 15.7.09, 30.8.09, 30.9.09 ו- 30.10.09), קלוד שילם 144,374 ₪ (בשני צ'קים, האחד מיום 30.5.09 ומ- 30.6.09). כפי שניתן לראות, מדובר הפרש של למעלה מ- 63,500 ₪ 1430. פער הזמנים של חודש בלבד (בין התשלום האחרון של קלוד שנעשה 6/09 לבין התשלום הראשון של חדד 7/09), אינו יכול בשום דרך להוביל להפרש של עשרות אלפי שקלים כמפורט לעיל, וממילא אינו מתיישב בשום דרך עם טענת קלוד וחדד כי חילקו ביניהם את הריבית שווה בשווה. יוזכר כי הקרן בסך 950,000 ₪ הוחזרה כבר בשנת 2008 בחודשים אוגוסט וספטמבר. כך שהחלת הריבית בפער הזמנים שבו שולמו הכספים על ידי קלוד וחדד, ככל שיש בו ממש, ממילא לא חל על כל הסכום שכבר הוחזר. 1431. בפועל, לאף לא אחד מהשלושה (קלוד, חדד, נאשם 2) היה הסבר הגיוני מדוע שניים שטוענים שחילקו ביניהם שווה את הריבית, משלמים סכומי כסף שונים תכלית שוני. קלוד כאמור טען בבית המשפט שסך כל הריבית הייתה אמורה להיות 250,000 ₪ על פי הסכום המקורי שהופיע בחשבונית 006, הנאשם 2 ביקש ממנו לשלם את מלוא הסכום והוא הסכים לשלם רק חצי על פי מה שנאמר לו מאנשיו. חדד מצדו טען כי לקח אחריות על חצי מהסכום ואינו יודע על האופן שבו קלוד שילם. 1432. הנאשם 2 לעומת זאת, טוען כי: "שהם נפרדו בניהם וסיכמו מזה תיקח סכום זה, ומזה תיקח סכום זה. זה מה שאני מנסה לנחש, ושוב אני אומר זה ניחוש" (עמוד 648 לפרו' מיום 19.1.20). נ/2 – ס/36 חוות דעת חשבונאית, רו"ח אריאל טואיל: 1433. נאשם 2 הגיש חוות דעת חשבונאית לתמוך בטענתו כי מדובר בהחזר ריבית. על פי האמור בחוות הדעת, הואיל והסכם ההלוואה לא מציין את מנגנון חישוב הריבית, היא חושבה לפי שלושה 295 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' מסלולים חלופיים: "ישנתי", "רבעונייי או ייחודשיי. בהתאם לאמור, ככל שההלוואה אמורה להיות מוחזרת על בסיס תחשיב חודשי, ייחד הבונים" נותרה חייבת לייכדגליי 16,824 ₪. ככל שהחישוב הנו על בסיס רבעוני, ייחד הבונים" לא פרעה את סכום ההלוואה במלואו ונותרה חייבת לייכדגליי 12,645 ₪. ככל שמדובר בתחשיב על בסיס שנתי, ייחד הבונים" שילמה ביתר סכום של 2,521 ₪. המסקנה אליה מגיע רואה החשבון היא כי "סכום ההלוואה והריבית נפרעו בהתאם לחוזה ההלוואה". 1434. לא מצאתי כי יש בחוות הדעת לסדוק במסד הראיות המפליל נגד נאשם 2. 1435. במישור העקרוני, חוות הדעת החשבונאית הנה במובנים רבים "מעושה". הדברים מכוונים לכך שאין בחומר הראיות, לרבות לא בכל החומרים שנתפסו מחברת ייכדגלי שום מסמך שילמד על כך שבזמן אמת נערך תחשיב כלשהו לחישוב הריבית בה חייב קלוד, כפי שנעשה על ידי עד ההגנה. הנאשם 2 לא יכול היה לומר, ולו באופן כללי, כיצד חישב את הריבית המגיעה לו, לרבות לא נתונים בסיסיים ביותר. כך לדוגמה לא יכול היה לומר האם מדובר במנגנון התחשבנות חודשי, רבעוני או שנתי. נזכיר כי בעניין זה, הסכם ההלוואה ישותקי וכי כל התייחסותו לסכומי ההלוואה הייתה חלקית, מתפתחת, ברמה כוללנית ביותר. 1436. גם קלוד לא יכול היה למסור נתונים בסיסיים ביותר, לרבות בנוגע לשאלה האם דובר בחישוב ריבית על בסיס שנתי, רבעוני או חודשי. ואם תמצא לומר שהוא אינו רואה חשבון ויש לו אנשי מקצוע שיעשו זאת עבורו, או אז מצופה היה שיגישו את אותו תחשיב שנערך עבורם על ידי הנהלת החשבונות או יעידו את אותם אנשים שעל פי הטענה, קבעו את סכום ההחזר (ור' הערת בית המשפט ביחס להימנעות מזימונו של עוייד פינקלשטיין). 1437. עורך חוות הדעת אינו מערער על המופיע בהסכם ההלוואה ומקבל את הנתונים המפורטים בו כפי שהועברו אליו על ידי הנאשם 2: יימר דרי מסר לי כי תשלומים אלה משקפים את הנטען נגדו בכתב אישום שהוגש נגדו..." (סעיף 2 לחוות הדעת). אין לבוא בטרוניה לדרך פעולתו של עורך חוות הדעת שכל שהתבקש הוא, להציב נתונים בתוכנה מקובלת לחישוב ריביות בהסתמך על המופיע בחוזה. ברם על בית המשפט לבחון לא רק את התחשיב, אלא את מהימנות וסבירות הנתונים ששימשו את עורך חוות הדעת. בחינה שכזו מלמדת כי ישנו קושי של ממש להסתמך על המפורט בחוזים הללו כמשקפים נאמנה את אומד דעתם האמיתית של הצדדים. ובמה דברים אמורים. 1438. כל המעורבים (חדד, קלוד, ונאשם 2) מעידים בצורה כזו או אחרת כי הסך של 950,000 ₪ לא היה ייהלוואהיי רגילה, אלא נועד גם לשמש עבור נאשם 2 לצורך רכישה עתידית של נכס בפרויקט. ישנן מספר אינדיקציות לכך שכוונתו הראשונית והעיקרית של נאשם 2 הייתה שהכסף ישמשו בעתיד לרכישת נכס. לאחר שאפשרות זו ירדה מן הפרק (ייתכן בשל הסכסוך שהתגלע בין חדד לקלוד) הכסף יינצבעיי כהלוואה שעוגנה בהסכם כתוב, גם אם הוא אינו משקף את המציאות. 296 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1439. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בכך שכסף שניתן מחשבונו הפרטי של הנאשם 2 מופיע בהסכם ככזה שניתן מחברת ייכדגלי; העברת הכספים נעשתה בשלבים; קיומם של שלושה הסכמי הלוואה, שניים מהם נושאים אותו תאריך אף שנחתמו בתאריכים שונים. 1440. בעניין אחרון זה, חדד התבקש להסביר מדוע ביום 1.2.06 נחתמו שני הסכמי הלוואה שונים וענה כי: "זה לא קרה באותו יום אבל זה פשוט מבחינת הסכמים אתה רוכב על אותו יום ההסכם שנעשה ראשון כי אם לא, יווצר מצב שזה כאילו שני הסכמים, וזה לא"י (שם, עמ' 370). 1441. תשובה זו של חדד מוקשית. חוזה אמור לשקף נאמנה את השתלשלות האירועים, בפרט את התאריך שבו נחתם. לתאריך בו נחתם חוזה משמעות רבה, לא כל שכן כאשר מדובר בחוזה הלוואה בריבית. אין כל קושי משפטי ואחר לציין כי מדובר בהסכם "המשך" או יינספח להסכם ההלוואה המקורי שנחתם ביום פלוני. אדרבא, ישנה חובה לעשות כן ולא ליצור מצב מבלבל, שלא לומר מטעה, לגבי מהותו ותוכנו. 142. קיומו של חוזה הלוואה שלישי (תי/108) שלכאורה נחתם ביום 15.8.07 שכל המופיע בו מבחינת הסכומים ובכלל חופף לסעיפים גו- ד' בהסכם ההלוואה (ת/107) שנחתם שנה וחצי קודם ב 1.2.06 גם חותר תחת דברי חדד, ומחזק המסקנה כי חוזים אלו נכתבו בדיעבד. כך גם לא ברור מדוע רק על הסכם אחד מבין השלושה (ת/107) מופיעה התוספת בכתב בדבר הערבות האישית של חדד וקלוד להלוואה. 1443. אינדיקציה נוספת לכך שההסכמים הותאמו למציאות ולא ולהיפך ניתן למצוא בכך שבהסכמים מופיע סכום של 50,000 ₪ בעוד שבפועל הסכום שהועבר מחשבונו הפרטי של נאשם 2 היה בגובה 45,000 ₪. כך גם יש חוסר הלימה לגבי התאריך שבו הסכום יועמד לרשות יחד הבונים: השיק הפרטי ניתן כבר ביום 3.5.06 בעוד שעל פי שני הסכמים (ת/107 ו- ת/108) סכום זה אמור להינתן עד ליום 31.3.08. 144. לא בלי קשר, חוסר ההתאמה בין מועד ההסכמות בפועל לבין המועד שבו נערכים חוזים כתובים ונחתמים, מוצא ביטויו גם באישום החמישי שבו נאשם 2 מאשר כי הסיכומים בינו לבין היזמים נעשו טרם חתימתם של ההסכמים הכתובים. 1445. הרושם הוא כי החוזים מטעמו של נאשם 2 נעשים בדיעבד, על מנת לאפשר את ניהול חשבונות חברת ייכדגליייי באופן שתהא קיימת אסמכתא חוקית להוצאה וקבלת כספים ולאו דווקא על מנת לעגן לפרטי פרטים את זכויותיו לצורך הפרה או מימוש זכויות. מסקנה זו נתמכת בדברים שמסר רואה החשבון יוסי שוקרון בהודעתו מיום 7.4.13 (ת/200) שם התייחס למסמך בכתב ידו (אלי ג'ודום (1)), בו כתב : " 10009 - הלוואה יחד הבונים בע"מ : לקבל כרטיס מיחד הבונים, לקבל הסכם הלוואה, לרשום ריבית+ חשבונית מס להוציא [...] הכנסות – הסכמים עם פרימק, שיא רפאל, אחים ישראליי. בדומה, הנאשם 2 בדבריו הראשונים בחקירתו במשטרה טען כי האופן שבו 297 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' הוא עובד עם היזמים הוא כזה ש"הכל נעשה בעל פה, ואחר כך אנחנו עושים הסכם" (ת/237 עמ' .(4 146. על הקושי לראות בחוזים הכתובים ככאלה שמשקפים נאמנה את ההסכמים תלמד העובדה שגם כאשר הנאשם 2 לא מקבל את המגיע לו על פי החוזה (אף שמדובר במאות אלפי שקלים), הוא לא נוקט שום הליך על בסיס אותו חוזה (ור' גם ביקורת בית המשפט ביחס לחוזים מול היזמים ברובע טייז). נגזרת מכך, גם הקושי לקבל את הטענה כי חוזי ההלוואה אמורים לשמש כיום נקודת עיגון אותנטית לחישוב שהוביל לגובה ההחזר. 1447. למעשה, עצם ההסתמכות על דברי נאשם 2 כי הסכום של ה-125,000 ₪ (לא כולל מע''מ), ניתן לו בזיקה להלוואה, "עוקפתי את ליבת המחלוקת באישום זה, היינו האם מדובר בכספים שניתנו כהחזר או כספים שניתנו כמתת. כך למשל באותה המידה, יכול ולא כל ההלוואה על הריבית שצברה הוחזרה כשבמקביל לכך ניתנה לנאשם 2 מתת בגובה של 144,374 ₪. 1448. גם בהתעלם מכל סימני השאלה האופפים את עריכת חוזי ההלוואה, אין בחוות הדעת כדי ללמד בהכרח על המסקנה המופיעה בסופה שהרי לפי כל אחד מהתחשיבים שערך אריאל טואיל, אין התאמה בין הסכומים ששולמו בפועל לבין התחשיבים שערך. היימשרעתיי ביו כל המסלולים המגיעה קרוב ל- 20,000 ₪ מחזקת את המסקנה כי מדובר בבניית שיקול דעת כספי בדיעבד ולא שיקוף מדויק של פעולות שנעשו עובר למתן הכספים. 1449. חוות הדעת של רואה חשבון טואיל נוקטת במנגנון חישוב של יריבית דריביתי באופן שיש בו להגדיל משמעותית את ההחזרים על ההלוואה, אף שהחוזים אינם מציינים כי זהו המנגנון לחישוב. גם הנאשם 2 באף לא אחת מאמרותיו מציין כי זהו היה המנגנון שנבחר והרושם הוא כי זה כלל לא נתן דעתו בהסכמים אותם ערך להחזר הריבית לא כל שכן לאופן החישוב. די בכך שנזכיר כי לדברי נאשם 2 בחקירתו במשטרה נתן 40,000 ₪ לאלבז כהלוואה מבלי שיכול היה לומר האם בכלל דרש ריבית (ת/237 עמ' 11), כמו גם ליחס שלו או של זיוה כהן בנוגע להלוואה הנטענת בגובה מיליון וחצי ₪ שלא הוחזרה ולא פורט דבר וחצי דבר בנוגע לאופן חישובה. 1450. מנגנון חישוב של יריבית דריביתי אינו מעוגן בחוק או תקנה כזו או אחרת המציינת חישוב שכזה כברירת מחדל. גם אם לטענת רוייח טואיל פעל כן "כי ככה מחשבים" וזהו הנוהג המקובל, ברי כי הוא אינו מחייב והצדדים רשאים להחליט כפי ראות עיניים ביחס לכך. יודגש כי הבחירה במנגנון של ריבית דריבית לא נעשתה מתוך התחקות אחר אומד דעתם של הצדדים וכללי פרשנות כאלה ואחרים המקובלים במקרה של חוזה יישותק", אלא מתמצת בציטוט לעיל. 1451. חוות הדעת של רויים טואיל לוקחת בחשבון מתן הלוואה בסך מיליון (350,000+350,000 +250,000 + 50,000). אף שכך, אין כל תיעוד במסמכי חברת ייכדגליי לכך שההלוואה הייתה בסך של מיליון ₪ או 995,000 ₪ והסכום המופיע בספרי החברה כי הלוואה יחד הבונים" הנו 950,000 (ר' למשל דו"ח יתרות פתיחה 1.1.08 סעיף 10009, כאשר אין טענה שלאחר תאריך זה ניתנו 298 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' ליחד הבונים כספי הלוואה נוספים). עובדה זו מתיישבת היטב עם הטענה של חדד וקלוד כי שני השיקים בסך 475,000 ₪ מהווים את החזר הקרן. 1452. בנפרד מכך, לא ברור מדוע בעוד השיק הפרטי מס' 10452 הנו מתאריך 3.5.06 רוייח טואיל לוקח כמועד קבלת הסכום את התאריך 30.10.07. או שמדובר בתאריך שגוי, או שמדובר בצ'ק אחר שהרי אין היגיון בהחזקתו של הצ'ק החתום שנה וחצי מבלי להפקידו. לאלה יש להוסיף כי גם אם ה-45,000 ₪ הנם הלוואה פרטית שלא דווחה ואינה מופיעה ברישומים, הרי שההחזר עבורה לא יכול ולא אמור להיות מוחזר לחברת ייכדגליי. 1453. שילובם של אלה, מוביל למסקנה כי סכום הקרן עליו יש להחיל את הריבית הנו 950,000 ₪ ולא 1,000,000 ₪ כאמור בחוות הדעת. יש בכך להשפיע ישירות על החישוב ולהגדיל את הדלתא בין הסכום שהתקבל בפועל לבין הסכום שאמור היה להתקבל בלפחות 50,000 ₪ לא כולל החזרי הריבית, ובמקרה זה ריבית דריבית. 1454. רוייח טואיל, הלכה למעשה קיבל מסד נתונים מהנאשם 2 וייהריץ" אותם בתוכנת ייכל נתון". אין כל טענה כי החישובים המתמטיים שגויים. הקושי הנוגע לחוות דעת זו, מבוסס בעיקרו (אך לא רק) על מסד הנתונים שעל בסיסו פעל ובכלל אלה, קיומם של מספר חוזים שאין חולק שהתאריכים בחלקם בוודאות אינם נכונים, חלקם חופפים בסכומים, כשלא ברור האם נכתבו בדיעבד לבקשת רויים; בחירת מנגנון ריבית דריבית כברירית מחדל; חישוב מוטעה בנוגע לקרן ונגזרת מכך להתאמה להחזר שגם הוא באף לא אחד מהמסלולים תואם לחלוטין או בקירוב של שקלים בודדים. סיכום: 1455. התשלום בסך 144,730 ₪ ניתן לנאשם 2 כמתת בעד פעולה הקשורה למילוי תפקידו. הדבר הוכח לפני בית המשפט מעבר לכל ספק סביר על ידי צבר של ראיות ישירות ונסיבתיות. תזת ההגנה ולפיה מדובר בהחזר הלוואה, נעדרת תימוכין של ממש ורחוקה הייתה מלשכנע. מכל המקובץ לעיל הנני להרשיע את הנאשם 2 בעבירה של לקיחת שוחד, בהתאם להוראת סעיף 20(א) לחוק. הפרת אמונים נאשמים 1 ו-2: 299 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' (סעיפים 21-20 לאישום השישי – אישום שביעי, נאשם 2 בלבד) 1456. על פי המתואר בסעיפים 21-20 לאישום השישי מיוחס לנאשם 1 כי השתתף בשתי ישיבות בהן נדונו מגרשים 15 ו-18 השייכים לקלוד נחמיאס, האחת מיום 15.9.09 והשנייה מיום 20.10.09. השתתפות זו נעשתה אף שנאשם 1 היה מצוי בניגוד עניינים הנובע מהכספים שקיבל כשוחד מקלוד נחמיאס בגין קידום הבנייה במגרש 136. 1457. על פי המתואר בסעיף 21 לאישום השישי, מיוחס לנאשם 2 כי השתתף בישיבה מיום 20.10.09, הגם שהיה מצוי בניגוד עניינים. האישום השביעי מייחס לנאשם 2 הפרת אמונים הנובע מכך שהעמיד עצמו בניגוד עניינים בנוגע לחברת "יחד הבונים", בהיותו מחד נושה של החברה ומאידך חבר מועצה בעל השפעה שיכולה להיטיב עם מצב החברה. אף שלכאורה מדובר בשני אישומים נפרדים מצאתי לדון בהם במאוחד מטעמים ענייניים ומטעמי יעילות. גדר המחלוקת: 1458. לטענת ב"כ הנאשם 2, אין לדבר על ניגוד עניינים שכן לא ניתן כל שוחד, אלא הלוואה לגיטימית בתנאי שוק מקובלים. במועד שבו השתתף הנאשם 2 בישיבה, ההלוואה הוחזרה במלואה כך שהוא לא היה עוד בגדר נושה או בעל אינטרס כלכלי אחר בחברה. 1459. לטענת ב"כ הנאשם 1, בנפרד מכך שאין המדובר בשוחד אלא כספי תיווך, הישיבות האמורות התקיימו בחלוף 4 שנים מאז קיבל כספים מחברת "יחד הבונים" כאשר במהלך תקופה זו, הבעלים התחלפו. 1460. בטרם הסוגיה הנוגעת לניגוד העניינים והפרת האמונים הנובעת הימנו תוכרע, מספר מילים לגבי ישיבות נשוא אישום זה, בהן נטלו חלק הנאשמים. ישיבת וועדת המשנה מיום 15.9.09: 1461. בישיבה זו נדונה בקשתו של קלוד נחמיאס לתוספת של 454 יחידות דיור במגרשים 15 ו-18. במהלך הדיון מהנדסת העיר רינה קטיף הביעה עמדתה ולפיה יש מקום לחייב את היזם בתוספת של 2 כיתות גן וכן העברת שטחים שמיועדים למסחר לשימוש במסגרת קאנטרי קלאב. בנוסף, הגבי קטיף הפנתה להחלטה ממועצת העיר ולפיה במסגרת התוספת המבוקשת יש להקצות 30 אחוז עבור בניית יחידות דיור קטנות המיועדות לזוגות צעירים (דיור בר השגה) וכן לבדוק את ההתכנות התחבורתית כתנאי להמשך אישור התוספת בוועדה המחוזית. 142. צבי צילקר הציע לאפשר תוספת של 246 יחידות דיור בלבד בזיקה לתמ"א 35. חבר הוועדה מר גרשוב ביקש לדחות את ההצבעה עד אשר תוצג על ידי היזם תכנית לפתרונות תחבורתיים ובכל מקרה לא לאשר מעבר ל-300 יחידות דיור. מר לסרי הציע לאשר תוספת של 350 יחידות דיור. הנאשם 1 הצביע בעד הצעתו של ראש העיר לסרי, זו המטיבה ביותר עם קלוד מבין ההצעות שהועלו על ידי חברי הוועדה. 300 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' מגרש 136 תמצית כתב האישום וגדר המחלוקת מערכת היחסים בין ני 1 לקלוד נחמיאס המצב התכנוני במגרש 136 גרסאות המעורבים ביחס לטענת התיווך ראיות התומכות בכך שאין המדובר בתיווך מעורבות ני 1 בקידום הפרויקט גרסת ני 1 במשטרה ובבית המשפט שוחד לני 2 - מגרש הסיטי KTOWERS תמצית אישום וגדר המחלוקת גרסת נאשם 2 במשטרה ובבית המשפט גרסת קלוד נחמיאס ויצחק חדד ראיות התומכות בכך שאין המדובר בהחזר ריבית נ/2 – ס/36 חוות דעת חשבונאית, רויים אריאל טואיל : תמצית אישום וגדר המחלוקת יישום והכרעה. עמי 245 עמי 247 עמי 254 עמי 260 עמי 266 עמי 269 עמ' 273 עמי 280 עמי 281 עמי 286 עמי 289 עמ' 293 הפרת אמונים נאשמים 1 ו-2 : עמי 297 עמי 298 אישום שמיני : "שומרז סיטי" תמצית כתב אישום וגדר המחלוקת רכיב המתת עמי 301 רכיב הבעד פעולה הקשורה בתפקידו. השפעה על החלטת ועדת המשנה עמי 302 עמי 305 עמי 308 הכרעת דין (לנאשמים 1-3) יזה טבעי שחבר מועצה לא יכול לעבוד בפרויקט שתחום השיפוט של העירייה שלו. זה א' ב' שכל יזם יודע...זה דבר אלמנטרי וברור שחבר מועצה לא יכול לעסוק בפרויקט שבתחום העירייה שלו...לא צריך חוות דעת ולא יעוץ משפטי ולא כלום, לחבר מועצה אסור לעבוד בייזום פרויקט בתחום השיפוט של העירייה בה הוא משמש חבר מועצהיי (דברי הנאשמת 6 בהתייחסה לכללי יהאסור והמותר" של חבר מועצה). 3 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' מבוא: 1. הכרעת דין זו עניינה פרשות שחיתות בעיר אשדוד שתחילתן בשנות ה-2000 וסופן בשנת 2011. כתב האישום המתוקן אוחז שמונה אישומים הנוגעים לשורת פרויקטים נדליינים בעיר אשדוד בכללם יבית החלמה ליולדות"; "מגדלי נוף"; פרויקט יישדה עוזיהו"; "רובע ט'יזיי; מגרש 136; מגדלי K TOWERS ; "שומרז סיטייי; ופרויקטים נוספים. 2 3 4 בכל העת הרלוונטית, הנאשמים 1 ו-2 אחזו במשרות ציבוריות ונחשבו "עובדי ציבורי בהתאם להגדרת החוק. על פי המתואר בכתב האישום, אלו קיבלו שוחד מהנאשמים 11-4, בזיקה לפרויקטים שבאותה עת נבנו בעיר אשדוד. חלק מהאישומים חולשים על תקופה ארוכה ומתארים את השתלשלות האירועים משלב רכישת הקרקע, עובר לקבלת ההחלטות התכנוניות וכלה בבנייה בפועל. כתב האישום הוגש בשנת 2017 ובמהלך ניהולו של התיק, הגיעה המאשימה, בשלבים כאלה ואחרים, להסדרי טיעון עם הנאשמים 11-4, כך שהכרעת דין זו נסובה סביב חלקם של מקבלי השוחד, הנאשמים 1 ו-2 יחד עם נאשמת 3 שהיא החברה אותה הקים הנאשם 2 במסגרת עיסוקו בנדלייך. בטרם בית המשפט יידרש לראיות שהוצגו על-ידי הצדדים בנוגע לכל אישום, יש להידרש למספר נושאים רוחביים" שרלוונטיים לכל האישומים, אשר יהא בהם כדי לבאר את התמונה, לסייע להגיע למסקנות העובדתיות ונגזרת מכך למסקנות המשפטיות. 5 הערות "טכניות": .6 ב. א. כל ההדגשות בהכרעת הדין אינן במקור, אלא אם כן נאמר אחרת. הנאשמים 2-1 פעלו באמצעות החברות "אמרי נועם" וייכדגליי. בכל מקום שבו מפורט כי הנאשמים 2-1 קיבלו או הוציאו כספים, הכוונה היא להעברת כספים שבוצעה באמצעות חברות אלו, אלא אם כן צוין אחרת. ג. מדובר בכתב אישום חריג בהיקפו הכולל מספר פרשות, כמות רבה ביותר של מסמכים ועדויות. על מנת שלא להאריך את הכרעת הדין (הארוכה ממילא), כל אישום יפתח בהצגת המסקנה אליה הגיע בית המשפט. פירוט הראיות הרלוונטיות ייעשה במסגרת הדיון וההכרעהיי ולא בנפרד. תפקידיו הציבוריים של נאשם 1 על פני ציר הזמן: על פי המפורט בחלק הכללי בכתב האישום (ובהתאם למענה), אין חולק כי הנאשם 1 כיהן כסגן ראש העיר אשדוד משנת 1999 ועד לשנת 2003. משנת 2003 ועד שנת 2006, בהתאם להסכם 4 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1463. לטענת קלוד נחמיאס אין המדובר בהחלטה שהיטיבה עמו שכן כמפורט לעיל כתנאי להגדלת מספר יחהייד חייבו אותו לבנות שני גני ילדים וכן 105 יחידות דיור לזוגות צעירים ומחקו לו 1,500 מייר מרכז מסחרי. אין ממש בטענה זו. אף מבלי להזדקק להערכה של שמאי, ברי כי אין להשוות את שווים של 350 יחידות דיור לעלות של בניית שני גני ילדים ומחיקת 1,500 מ' שנועדו למסחר. בעניין זה דבריה של רינה קטיף שכיהנה באותה העת כמהנדסת העיר אמונים על בית המשפט: ייעל פניו אין ספק שהזכויות שאושרו לו הן הרבה יותר מהזכויות שהוא וויתר עליהן מבחינת שווי קרקע נאמר ככה או שווי הנכסים". לדבריה, שני הגנים שקלוד חויב לבנות הם כמו שתי דירות אותן נתן במתנה לעירייה. בהתייחס לשאלה מה היה יקר יותר באותה תקופה, שטחי מסחר או שטחי מגורים, ציינה כי: "באזור ההוא כבר היו די הרבה שטחים מסחריים בנויים. סך הכל הנושא של המסחר היה די רווי במרכז אשדוד ולא בטוח שהיה מצליח לשווק אותו גם אם היה בונה. כי היו אפילו קניונים חצי נטושים או כאלה שנסגרו במרכז העיר" (עמוד 274 לפרו' מיום 19.11.18). ישיבת המליאה מיום 20.10.09: 1464. החלטת הוועדה מיום 15.9.09 הועלתה להצבעה במליאה. במסגרת ישיבה זו ראש העיר לסרי הדגיש בפני חברי המליאה כי ככל שהדבר נוגע לדיור לזוגות צעירים: "היזמים יודעים שהם יהיו כפופים להחלטות שתתקבלנה על סמך המלצות וועדת אד הוק לנושאי בהמשך ציין כי השאלה המרכזית הנוגעת לאותה וועדת אד הוק היא האם תוכל לקבוע גם את המחיר. בסופה של ישיבה ההצעה של ראש העיר כפי שנוסחה ביום 15.9.09 התקבלה ברוב קולות ובתמיכת הנאשמים 2-1. דיון והכרעה: 1465. ככל שהדבר נוגע לנאשם 1, נוכח טיב מערכת היחסים בינו לבין קלוד נחמיאס (כפי שפורטה באריכות בפתח אישום זה), הרי ללא קשר לקבלת השוחד, אסור היה לו לדון בענייניו של קלוד נחמיאס בכובעו הציבורי, באשר הם. בין אם המדובר בישיבות הקשורות למגרש 136 ובין אם אלו הקשורות למגרשים 15 ו-18. 1466. הוכח כי הנאשם 1 קיבל מתת בסך 80,000 ₪ ומכאן גם חוסר האפשרות לנטרל את ניגוד העניינים. ואולם, אפילו היה נקבע שמדובר בתמורה כספית בגין תיווך, עדיין שומה היה על הנאשם 1 להימנע מלהשתתף בשתי הישיבות המצוינות מעלה. אין בחלוף הזמן כדי לנטרל את ניגוד העניינים. דברים שנאמרו בסוגיה זו בנוגע להשתתפותו של נאשם 1 בבקשה לתוספת 6 יחידות הדיור במגדלי נוף (ר' סעיפים 587-583 להכרעת הדין), תקפים גם בנוגע לתוספת במגרש 136. זאת ייאמר בנפרד מכך שהטענה בדבר חלוף הזמן עומדת בסתירה לטענת ההגנה הבסיסית ולפיה מלכתחילה אין לדבר על ניגוד עניינים ועל כן, לא היה צורך בתקופת "צינון". למותר להוסיף כי בין כך ובין כך, כל פעולותיו של הנאשם 1 נעשו מבלי להצהיר על ניגוד העניינים, מבלי ליידע את 301 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' היועץ המשפטי של הוועדה ומבלי לפנות לוועדה למניעת ניגוד עניינים במועצות המקומיות לצורך קבלת חוות דעת. 1467. מסקנה דומה מתבקשת גם בעניינו של נאשם 2. הנאשם 2 מגדיר את קלוד וחדד חברים טובים שלו. במסגרת אותה חברות ניסה הנאשם 2 להיכנס עמם לעסקים משותפים ואף סייע להם: "אנחנו חברים וקלוד נחמיאס עד היום קורא לי מורי ורבי... דיברו איתי על הכל כשהיו שותפים... מאוד רציתי לעזור להם בפרויקטים, רציתי לעבוד עם שניהם שהיו שותפים וברגע שהתחילו לריב ביניהם אז אני כבר לא רציתי..." (ת/238, עמ' 19); "אני עזרתי הרבה לקלוד נחמיאס הוא היה תלמיד שלי כמו שאמרתי לך"; "לשאלתך, מה עשית עבור קלוד נחמיאס, אני משיב, שאני ישבתי איתו ועם איציק חדד הרבה, היינו יושבים הרבה, היינו חברים ממש. ייעצתי להם והדרכתי אותם ויכול להיות שזה היה ייעוץ או החזר הלוואה לא זוכר הכל יתכן" (ת/250, עמ' 10). 1468. גם בבית משפט הנאשם 2 הדגיש דבר החברות בינו לבין קלוד וחדד: "הריבית שקיבלתי זה הייתה ריבית רגילה שהייתה בשוק, שאני אעזור להם, הם חברים שלי וביקשו ממני עזרה פה ושם, אני יודע? במשהו, סתם, אני אתן להם עזרה, זה חברים..." (עמוד 652 לפרו' מיום 1.1.20). 1469. בנוסף, לדברי נאשם 2 הוא יחיבריי בין יצחק גולן שזכה תחילה במגרש ג'1 לבין קלוד וחדד שהגיעו למקום השני במכרז; הוא ביקש מחדד שירכוש מהחברה של בנו מערכות לשאיבת אבק ואף היה מעוניין בעצמו להיכנס עמו לעסקים. קלוד מצדו אישר שיכול ונאשם 2 קיבל 5,000 ₪ הנחה בקניית רכב מסוכנות שבבעלותו, כשאחרים מקבלים 2,000 ₪ הנחה: "זה לגיטימי, אני לא רואה בזה שום פסלות...אבל כל מה שנעשה בגדר החוק והיכולת"י (ת/14, עמ' 21). 1470. די במפורט מעלה כדי לקבוע שאסור היה לנאשם 2 לדון בעניינם של קלוד וחדד. הקביעה ולפיה 144,374 ₪ הם כספי מתת, מביאה לקיומו של ניגוד עניינים בכל פעולה הקשורה לקלוד, כזה שאינו ניתן לנטרול. 1471. בנפרד מכך, וביחס לאישום השביעי, מתן ההלוואה לחברת "יחד הבונים" יוצרת ניגוד עניינים ויש בה משום הפרת אמונים. כך תיאר נאשם 2 מנקודת מבטו את מתן הכספים לייחד הבונים": "היה לי כסף נזיל בחברת 'כדגל'... מאחר ויחד הבונים היו חברים שלי, איציק חדד הציע לי לתת לו את סכום הכסף כהלוואה ובאחד הפרויקטים שלהם אני אחליט לקנות משהו, הוא התחשב (צ'יל יתחשב) בזה ויעשה לי הנחה מהמחיר המקובל בשוק..." (ת/238, עמ' 26) ובהמשך: " איציק חדד אמר לי שיעשה לי הנחה שנדון בה במועדה, אבל ההלוואה הייתה עם ריבית." 1472. מן האמור נלמד כי לנאשם 2 היה אינטרס כפול ומכופל במתן ההלוואה: הוא עוזר לחברים שלו, הוא הופך להיות נושה של החברה, ובעל ציפייה, גם אם אינה קונקרטית לקבלת דירה בפרויקט 302 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' בהנחה. המנגנון שסוכם ולפיו גובה ההנחה יידון במועד מאוחר, ולא במעמד מתן ההלוואה יוצר מחויבות יינמשכת"י מצדו של נאשם 2 כלפי חדד ויייחד הבונים". 1473. בייכ הנאשם 2 הטעים כי לאחר החזרת ההלוואה, אין לדבר עוד על ניגוד עניינים. ברם, אין בכך כדי לתת מענה לניגוד העניינים בו מצוי היה נאשם 2 במהלך שלוש השנים שחלפו מאז מתן ההלוואה (שתחילתה בחודש פברואר 2006) ועד השלמת החזרת הקרן והריבית (בחודש אוקטובר .(2009 1474. בכל אותה תקופה הנאשם 2 נושה של החברה, בעל אינטרס ברור להיטיב את מצבה כאשר קלוד וחדד חתומים ערבות אישית על החזרת החוב (ת/107, עמ' 2). נקל לשער שכל מעורבות של נאשם 2 בתקופה זו בנוגע לבקשות של ייחד הבונים" או חברת קלוד נחמיאס, לוקחת בחשבון, השלכה שתהיה לכך על מיטב כספו שמצוי ברשותם. לא בכדי, הפסיקה קבעה כי ניגוד עניינים יכול להיווצר גם בכוח ולא בפועל: 145. אין אנו חייבים להשתכנע, כי הלכה למעשה נוצר כבר ניגוד אינטרסים כאמור, או כי הופקה על-ידי העותר טובת הנאה עקב משרתו האמורה. די בכך שמבחינת הנתונים האובייקטיביים, ועל סמך שיקולים המבוססים על ניסיון החיים והשכל הישר, עלולות תוצאות כאלה לנבוע מכהונת העותר בשני התפקידים..." (דברי כב' הש' בך בבג'יצ 589/86 שמעון נ' ראש המועצה המקומית קריית מלאכי, פייד מא (2) 617, בעמ' 625). 146. כפי שפורט ביחס לאישום השני, על מנת לקבוע אם סיטואציה של ניגוד עניינים יש בה משום פגיעה מהותית באינטרס מוגן, נקבעה בפסיקה רשימה לא סגורה של שיקולים לאורם יש להכריע בסוגיה. כך בין היתר על בית המשפט לתת דעתו לעוצמת ניגוד העניינים; מעמדו של עובד הציבור; השפעת פעולותיו של עובד הציבור; מידת הסטייה מן השורה, ככל שהתקיימה. 1477. יישום האמור לעיל, לאישום זה מלמד כי במובהק עצמת ניגוד העניינים הביאה לפגיעה מהותית באינטרסים המוגנים ומקיימת יסודותיה של עבירת הפרת האמונים. 148. לסיום אעיר כי קבלת ההלוואה על ידי קלוד וחדד לצורך הגדלת הונם האישי הנטען, דווקא מחבר מועצה, סגן ראש העיר לשעבר, גם אם מדובר בהלוואה אמיתית מעוררת תהייה. התהייה גדלה עוד יותר נוכח היותם של יזמים אלו מהגדולים בעיר אשדוד ובכלל. קלוד בעצמו התבטא כי הכנסתם של משקיעים פרטיים לפרויקטים שלו, הנה דבר חריג, תוך שהוסיף כי בניהול עסקיו יוצא כי הוא רוכש קרקעות בסכום מצטבר של עשרות אם לא מאות מיליוני שקלים. התנהלות מעין זו של "קיבוץ" הלוואות מאנשים פרטיים, רק על מנת שהדבר ייחשב כהון עצמי ולא כהלוואה, בעייתית ויוצרת ממילא ניגוד עניינים חריף ומתמשך. 1479. סוף דבר ומכל המקובץ לעיל הריני להרשיע את הנאשם 1 באישום ה-6 ואת הנאשם 2 באישום ה-7 בעבירה של הפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין. האישום שמיני - פרשת פרויקט "שומרז סיטי" (נאשם 2): 303 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1480. האישום השמיני מייחס לנאשם 2 עבירה של לקיחת שוחד בהתאם להוראת סעיף 20(א) לחוק. על פי המפורט בכתב האישום, ובתמצית, מיוחס לנאשם 2 כי סיכם עם הנאשם 8, הרצל שמריז, בעליה של נאשמת 2, "שומרז חברה לבניין ופיתוח בעיימיי (להלן: "שומרז") שהוא יקדם את הפרויקט יישומרז סיטייי בעיר אשדוד וזאת בתמורה להעסקת חתנו, אלי זהבי, כאדריכל הפרויקט וכן מתן הנחה לשני ילדיו, אביבית ואלירן, ברכישת דירות בפרויקט. לשם קידום הפרויקט בוועדות בניין עיר, הסתייע הנאשם 2 בהשפעתו על נאשם 1. 1481. כתב האישום ייחס בתחילה גם לנאשמים 8 ו-9, עבירה של מתן שוחד. ביום 19.10.17, במסגרת הסדר טיעון, הוגש כתב אישום מתוקן והנאשם 8 הורשע בעבירה של הפרת אמונים. הצדדים עתרו לבית המשפט במשותף להשתת 6 חודשים מאסר בפועל שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס. לאחר שהנאשם 8 לא נמצא כשיר לביצוע עבודות, בית המשפט גזר עליו בהתאם להסכמת הצדדים, מאסר על תנאי וקנס בסך 1,500,000 ₪. האישום נגד נאשמת 9 נמחק. גדר המחלוקת: 142. לטענת הנאשם 2 במקרה הנדון "אין כל מתת ולא ניתן או הובטח כל שירות על ידי הנאשם". באופן קונקרטי פורט כי "רכישת דירה במחיר שבה היא נמכרת ליתר הקונים ומתן שירותי אדריכלות של קרוב משפחה בשכר נמוך מזה שמקבלים אדריכלים אחרים אינם מהווים מתת". 143. במסגרת הסיכומים, נטען כי שני ילדיו של הנאשם 2 לא קיבלו הנחה מיוחדת וגם אם לא רכשו במחיר יימחירון'', רכשו את הדירות במחיר שוקי, בדומה לרוכשים אחרים; לא הוכחה זיקה בין העסקתו של אלי זהבי לתפקידו הציבורי באותה העת של נאשם 2; הנאשם 2 לא השתתף בכל דיון שנוגע לפרויקט; תמיכתו של נאשם 1 בפרויקט ניתנה עוד בשנת 2009 עוד לפני שלנאשם 2 היה קשר לעניין; התעניינות או בקשת מידע מחברים אינם עבירה או ניצול לרעה של תפקיד ציבורי; פנייתו של נאשם 2 לבוטרשווילי נעשתה אך על מנת לוודא שהוא לא יעדר מן הישיבה כדי שיהיה בה המניין החוקי הנחוץ לקיום הדיון; לחילופין גם אם מבחינת ההלכה הראויה מדובר בהפרת חוק, הרי שעל רקע חוות הדעת של עוייד מור כהן, הנאשם 2 פעל בתום לב תוך הישענות עליה. דיון והכרעה: 1484. מרביתן של העובדות באישום זה מוסכמות על הצדדים. אין מחלוקת שהעסקת חתנו של נאשם 2, אלי זהבי, על ידי הרצל שמריז נעשתה בעקבות בקשה של נאשם 2 להרצל שמריז שיעסיקו. כך גם אין מחלוקת שנאשם 2 התעניין וביקש מידע מחברים בעירייה בנוגע לפרויקט, לרבות שיחות שנוהלו עובר ותוך כדי הישיבה של וועדת המשנה שהתקיימה ביום 9.11.10, בין נאשם 2 לבין נאשם 1 וחבר הוועדה משה בוטרשווילי. בישיבה זו נדונה בקשת ההיתר לפרויקט וכן נשמעה 304 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' התנגדותם של דיירים המתגוררים בסמיכות לו. אין מחלוקת כי ילדיו של הנאשם 2, אלירן ואביבית רכשו דירות (דירת גן ופנטהאוז, בהתאמה) בפרויקט שומרז. רכיב "המתת": 1485. בהעדר מחלוקת על כך שהנאשם 2 כחבר מועצה הנו עובד ציבור, הכרעת הדין תתמקד בשאלת קיומו של רכיב המתת וזיקתה לתפקידו הציבורי של הנאשם 2 באותה עת. 1486. המתת הנטענת באישום זה כפולה: העסקת חתנו של נאשם 2, אלי זהבי, על ידי הרצל שמריז ; הנחה במחירי הדירות שרכשו זהבי ואשתו אביבית (בתו של נאשם 2), ואלירן (בנו של נאשם 2). מתת 1 - העסקתו של זהבי בפרויקט: 1487. בנוגע לרכיב זה ראוי להזכיר מושכלות ראשונים לפיהם במסגרת דרכי השוחד נקבע כי אין נפקא מינה: "... אם ניתן לידי הלוקח או לידי אדם אחר בשביל הלוקח; אם לכתחילה או בדיעבד; ואם הנהנה מן השוחד היה הלוקח או אדם אחר" (סעיף 293(3) לחוק העונשין). 148. עוד ר' לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון בעייפ 355/88 לוי נ' מדינת ישראל, פייד מג (3) 221: "חשוב להדגיש לענייננו, כי אין זה כלל דרוש, שעובד הציבור הוא עצמו יקבל את המתת או הוא עצמו יפיק את טובת ההנאה; די לנו אם המתת ניתנה בשביל הלוקח הוא עובד הציבור- ודי לנו אם מישהו, שאותו עובד ציבור חפץ ביקרו, הוא הנו זה הנהנה מהשוחד. מתוך הפניה כללית לענייננו, אין זה כלל משנה, אם עובד הציבור הוא עצמו נהנה ממתת כסף או מטובת הנאה אחרת, או אם זכו באלה של פעולתו שלו מאן דהוא מבני משפחתו או מישהו ממקורביו וידידיו, שהוא חפץ להיטיב עימם" (עמ' 235). בדומה, בגדר דרכי השוחד נקבע כי אין נפקא מינה אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת". 1489. על רקע האמור, נפרט את גרסתו של נאשם 2, ממנה עולה באופן חד משמעי כי אך בשל מעורבתו ובקשתו, הועסק חתנו אלי זהבי על ידי הרצל שמריז. לא זו בלבד, מחומר החקירה עולה כי בפרויקט כבר הועסק האדריכל חיים ורדה שהנו אדריכל מוכר וידוע בעיר אשדוד והיה מי שתכנן עבור העירייה פרויקטים רבים. לצד הפנייה להרצל שמריז הנאשם 2 פנה לורדה ישיפנה את מקומו". כך מצאו הדברים את ביטויים בתמליל חקירתו של הנאשם 2 מיום 22.3.12 (ת/40א): "ואני ביקשתי ממנו, גם מורדה וגם משומרז, אם הם יכולים, אם חיים יכול לוותר ולתת את זה לחתן שלי כי היו לו בעיות קצת לא משהו... משומר[ז] הזה היו לו קצת בעיות עם ברדה". כאשר נאשם 2 נשאל אודות "הבעיותיי, השיב: "אה לא נכנסתי לזה, אה לא בעיות ספציפיות יותר ויכוחים. לא משהו מיוחד" (ת/40א, עמ' 65). 305 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 140. לדברי נאשם 2, ורדה הסכים לוותר על העבודה והעביר את ביצוע עבודות האדריכלות בפרוייקט לחתנו, אלי זהבי. אין בינו לבין שמריז היכרות מוקדמת. חמו של שמריז, דוד יפרח, הוא חבר טוב שלו (שם, עמוד 70). הנאשם חזר על פרטים אלו במהלך עדותו בבית המשפט מיום 19.1.20 ואף הביע פליאה על כך שרואים בבקשה שכזו פסולה : "..אני מסביר לך .. אתה ביקשת הרבה פעמים בשביל הילד שלך שמנהל בית ספר יקבל אותו, אני לא מבין יש לי חתן שעובד אדריכל חדש באשדוד, נשוי חדש. כנראה שחיפשתי שתהיה לו עבודה ואני דיברתי עם כולם למה רק על עמרם כנפו? תביא את כל תושבי אשדוד, תביא את כל הקבלנים. אני ביקשתי מהם שיעזרו לחתן שלי, זה טבעי, זה לגיטימי. אסור לי לבקש מהם?" (שם, עמ' 656) ובהמשך : "תראה, אתה אמרת את זה אתה עשית את זה ככה בצורה הזזת את זה קצת הצדה שאני ביקשתי משומרז. תבין דבר אחד, היו שמה הרבה מאוד קבלנים, ואני מודה, ואם זה ייתן לי עבירה כלשהי שאני ביקשתי כי החתן שלי הוא אדריכל חדש סיים את הלימודים שלו באדריכלות והוא הגיע לאשדוד וזה כתוב לך ואפילו אני ביקשתי זה אולי צריך להגיד את זה אני ביקשתי מהאדריכל שהיה עובד הכי הרבה באשדוד קראו לו חיים ברדה והוא העיד פה אני ביקשתי ממנו שיוותר קצת שייתן לחתן שלי שייכנס למסלול שהוא יהיה אדריכל באשדוד. וזה טבעי שאני ביקשתי עבורו. אני לא יודע מה פה יש פה בעיה..." (שם, עמ' 657). 1491. ונדגיש את אלה: הנאשם 2 ושמריז אינם חברים ולא הייתה בניהם הכרות מוקדמת; אין מדובר בסיטואציה שבה טרם התחלת העבודה על הפרויקט, שמריז התלבט איזה אדריכל להעסיק רבין אלה שלגביהם התלבט היה גם חתנו של נאשם 2; במועד פנייתו של נאשם 2 לשמריז, כבר הועסק בפרויקט האדריכל חיים ורדה, מהגדולים והמוכרים באותה העת באשדוד; אלי זהבי היה במועד הפנייה אדריכל צעיר ולא מוכר. 1492. טענת ההגנה לפיה שכר נמוך מהמקובל אינו יכול להיחשב מתת, לאו טענה היא. היא הועלתה לראשונה במהלך עדותו של נאשם 2 בית המשפט, והנה בבחינת עדות כבושה ללא תימוכין ראייתיים. 1493. גם אם נניח כי השכר שקיבל זהבי משומרז היה נמוך מהמקובל בשוק, וכאמור דבר זה לא הוכח, עצם קבלת העבודה בפרויקט היא המתת ולא גובה השכר. אין טענה כי זהבי קיבל כסף מבלי שביצע דבר. הטענה היא כי אלמלא מעורבתו של נאשם 2 זהבי לא היה מקבל כל שכר במסגרת הפרויקט. 1494. בנוסף, אין להתעלם מכך שעצם יידריסת הרגליי שקיבל, בעיר אשדוד, בפרויקט גדול שכזה, פותחת בפניו, אפשרויות לקבל עבודות רבות נוספות בעיר. הדברים מתיישבים גם עם דבריו של זהבי לפיהם, כיום, המשרד שלו נחשב יוקרתי והמחיר שהוא גובה נחשב גבוה מזה של מתחריו העסקיים. 306 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1495. הדגש הוא כאמור על עצם המתת ולא שוויה של המתת. 146. אין בגרסתו של אלי זהבי לפיה הוא קיבל את העבודה בפרויקט נוכח חוסר שביעות הרצון מהאדריכל הקודם, לשנות פני הדברים. גם אם שמריז לא היה מרוצה מעבודתו של ורדה והוא היה מחליפו בכל מקרה, הבחירה באלי זהבי שלא היה מוכר באותה העת לשמריז (או בכלל), נעשתה בשל מעורבותו של הנאשם 2 ובזיקה לתפקידו. זהבי אינו בהכרח מודע לדברים שנעשו על ידי נאשם 2 מייאחורי הקלעים" על מנת שיקבל את הפרויקט ויכול שהוא מבחינה סובייקטיבית באמת מאמין שרק כישוריו זיכו אותו בפרויקט. העובדה כי למעט פרויקט זה, זהבי לא המשיך לעבוד עם שומרז בפרויקטים אחרים, תומכת במסקנה זו. 1497. בעייפ 6916/06 ארמון אטיאס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.10.07) בית המשפט העליון נדרש לסיטואציה דומה. הדברים שנקבעו שם, משל נכתבו עבורנו : "בענייננו, אין כל חולק כי המערער הוא עובד ציבור. לטענתו, טובות ההנאה לא היו שוחד, שעה ששכר הטרחה שהיה מגיע לבנו מוטי נפל ממחירי השוק ובכך שלל את אופיו המושחת של המתת. עוד הוא טוען, כי הוא אינו בבחינת "לוקח". טובות ההנאה הלכאוריות לא הגיעו לידיו. כמו-כן, הפעולות שבוצעו למען הלקוחות, לא חרגו מהמקובל ושירות זה ניתן לכל אזרח. [...] איני מסכים להנחת המערער לפיה העובדה ששכר הטרחה היה נמוך מהמקובל בשוק שולל את אופייה המושחת של המתת. התיבה "שוחד" מבטאת בו זמנית גם את המתת, קרי, טובת ההנאה המתקבלת וגם את אופייה "המושחת" של הנתינה או הלקיחה. כאשר המתת ניתן לעובד ציבור או נלקח על ידו "בעד פעולה הקשורה בתפקידו'', יש במתן מתת או בלקיחת המתת כדי לשאת אופי מושחת ולהתגבש לידי שוחד. הדגש אינו על ערכה של ההטבה, לא מבחינת הנותן ולא מבחינת המקבל, אלא בהנאה הגלומה במתת מן הבחינה האובייקטיבית ... אכן, גם במקרה בו טובת הנאה יסודה בעד פעולה מעורבת, היינו פעולה כשרה ופעולה הקשורה בתפקידו של נאשם גם יחד, כי אז הנאשם חייב ותהיה טובת ההנאה כולה בבחינת שוחד " (פסקה 9 ו- 10 לפסק דינו של כב' הש' ג'ובראן). 148. בשל כל המפורט לעיל, שוכנעתי כי העסקתו של זהבי בפרויקט מהווה מתת. ההנחה במחיר הדירות שקנו ילדיו של נאשם 2: מתת 2 - 1499. אין מחלוקת כי הנאשם 2 ביקש הנחה מהרצל שמריז עבור ילדיו. אין חולק שהנחה שכזו ניתנה. הנאשם 2 נשאל האם במסגרת פגישתו עם הרצל שוחח עמו על מחיר הדירה לאלירן, והשיב: "יכול להיות. יכול להיות שאמרתי אני מקווה שתעזור לבן שלי שהוא 'כולל' הייתי עושה הכל כדי שיעזור לו" (ת/40א, עמ' 116). ובהמשך: "... וכולנו מבקשים הנחה, אז לי אסור לבקש הנחה כי אני חבר עירייה?" (שם, עמ' 116). 150. לשאלה מה גובה ההנחה שקיבל השיב: "לא יודע, תשאל אולי הוא נתן לי בגלל שזה לפי מטה כלומר שזה דירת גן יכול להיות שהדירה למעלה עלתה מיליון שבע מאות, מפה היית צריך לעלות 307 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' יותר והוא עשה הנחה..." (שם, עמ' 120); "אני אמרתי להרצל, שמה שהוא יכול לעזור' שיעזור" (שם, עמ' 71). 1501. העובדה שלימים מסתבר כי ההנחה שניתנה עבור הדירות, לא הייתה שונה מהנחות שקיבלו אחרים (ובעניין זה המאשימה אינה טוענת אחרת), אין בה כדי לשלול את דבר היותה מתת. הנחה כשמה כן היא, הטבה כספית, ובכך היא מהווה מתת. הטבה זו נצבעת בשחיתות כאשר היא ניתנת . בזיקה לתפקיד הציבורי. היסוד הנפשי שנלווה למעשיו של נאשם 2, היינו ההבנה שמדובר בהנחה שניתנת לו בעד פעולה הקשורה לתפקידו הציבורי היא זו שקובעת, גם אם מסתבר בדיעבד כי את המתת שקיבל, כולם קיבלו. הבקשה למתן הנחה (כשזו נעשית בזיקה לתפקידו הציבורי) די בה לבסס, למצער, עבירה של ניסיון לקבלת שוחד. 152. למעלה מן הצורך, ישנן ראיות המלמדות כי ההנחה אותה ביקש הנאשם 2 וקיבל אינה מתמצה אך במחיר הנקוב של הדירה. כך, בין היתר, יש לתת הדעת לבקשתו של נאשם 2 ולפיה, למעט התשלום הראשוני יתרת הסכום עבור הדירה תועבר רק לקראת סוף הבניה "הטובה שביקשתי ממנו לעשות לי שאני ישלם לו מעבר לתשלום הראשון לקראת סוף הבנייה, צמוד כדת וכדין" (שם, עמ' 67). 15B. בהינתן כך שבניית מגדל מגורים מרגע קבלת ההיתר (שאז ניתן כבר לערוך חוזי מכר) ועד המסירה לדיירים יכולה להימשך מספר שנים, או אז פריסת תשלומים למשך שנים, ללא הצמדה למדד תשומות הבנייה, מהווה הטבה כלכלית. 1504. בעניין זה, מהחוזה שנחתם בין אלירן לשומרז, נלמד כי התשלום הראשון על סך 270,000 ₪ שולם בתאריך 10.7.11. רק בחלוף כשנה וחצי, בתאריך 20.01.2013, שולמו 830,000 ₪, וכעבור חודשיים 300,000 ₪. התשלום האחרון, 400,000 ₪, שולם בתאריך 31.5.13. בחוזה שנחתם מול אביבית ואלי זהבי, הוסכם על פריסת התשלומים רחבה אף יותר ולפיה בחודשים יוני-יולי 2011 משולמים 330,000 ₪ ויתרת הסכום, 2.470 מיליון ₪ שולמה רק בחלוף כשנתיים בחודש מאי 2013 (קלסר מסמכים שנתפסו על-ידי עופר ברזל ת/220). בעד מילוי תפקידו: 155. לצורך התקיימות עבירת השוחד, לא די בהוכחת קיומה של מתת ועל המאשימה להוכיח כי מתת זו ניתנה בעד מילוי תפקידו. לדברי ההגנה, הנאשם לא נטל כל חלק בקידום הפרויקט, לא השתתף בכל ישיבה או הצבעה הנוגעת לפרויקט ולא השפיע על הצבעתם של מי מחברי הועדה. אליבא ההגנה "התעניינות, נידנוד' או בקשת מידע מחברים בעירייה אינם לא עבירה ולא מהווה ניצול לרעה של התפקיד הציבורי". - 308 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 156. בראשית הדברים, יובהר כי העבירה של לקיחת שוחד "אינה מונה בין יסודותיה מתן 'תמורה' לשוחד; ואין נפקא מינה לעניינה, אם לשוחד ניתנה תמורה אם לאו. במצב דברים זה קיומו של קשר בין השוחד לבין התמורה'... מהווה אך אמצעי להוכחתה של עבירת השוחד" (י.קדמי ייעל סדר הדין בפלילים", עמ' 1731, פסקה 4). הקשר הסיבתי מתבטא בכך שבעת הלקיחה ראה עובד הציבור במתת משום תמורה בעד עשיית הפעולה הקשורה בתפקידו. 1507. כפי שכבר נכתב, בעבירת השוחד, לרוב, לא קיימות ראיות ישירות להוכחת היסוד הנפשי ועל פי רוב מוסקת כוונת השוחד מתוך נסיבות הלקיחה, תוך הפעלת ההיגיון והשכל הישר. 158. מתוך שכך, יש להידרש לחזקה ולפיה עובד הציבור הנו בחזקת מי שיודע שהנזקקים לשירותיו אינם נותנים לו את מתנותיהם אלא כדי שיטה להם חסד במילוי תפקידו. כאמור, חזקה זו מעוגנת בניסיון חיים ושכל ישר ולפיהם המתנה ניתנת לעובד הציבור אך בשל היותו כזה וכי אלמלא נשא בתפקיד הציבורי לא היה זוכה לקבלה. חזקה זו מקבלת משנה תוקף בהינתן כך שנאשם 2 והרצל שמריז אינם חברים, אף לא ידידים, ולמעשה, לטענת הנאשם 2 לא הכירו אישית עד לאותה נקודה שבה ביקש ממנו לוותר על האדריכל הקיים ולהעסיק תחתיו את חתנו כאדריכל של הפרויקט. 1509. בענייננו, השימוש בחזקה הנו למעלה מן הצורך שכן קיימות ראיות רבות המלמדות על מעורבות ישירה של הנאשם 2 ביחס לפרויקט במסגרת תפקידו הציבורי. ראיות אלו מבוססות על אמרות של הנאשם 2, בעיקר בחקירותיו במשטרה בהן הוא מודה בעזרה שנתן לקידום הפרויקט; האזנות סתר, אמירות של נאשם 1 וראיות נסיבתיות נוספות. התמונה המתגבשת היא שנאשם 2 פעל וניצל השפעתו וקשריו עם נאשם 1; עם חבר הוועדה משה בוטרשלווילי; מול גורמים בעירייה ודרגים פקידותיים והכל לצורך קידומו של הפרויקט. 1510. אקדמת מילין לגבי הפרויקט המדובר. במקור נבנו על המגרש על פי התכנית המקורית 341 יחידות דיור. בתום הבנייה נותר במגרש שטח ריק בו ביקש היזם לבנות 68 יחידות דיור נוספות מעבר לאלה שאושרו, היינו תוספת של 20%. שוב, בדומה למגרש 136, מוצא עצמו חבר המועצה, הנאשם 2, מעורב בפרויקט בו היזם מבקש להוסיף 20% תוספת יחידות דיור לזו המקורית שאושרה לו. 1511. בחקירתו במשטרה, נאשם 2 מפרט כי מדובר בפרויקט שניצב בפני קשיים רבים ועל כך שהוא היה מעורב בקידומו עוד בטרם השטח נמכר מדוד יפרח לשומרז : "ישנו קבלן בשם שומרז שקנה את השטח מחמו דוד יפרח, ומאוד מאוד רציתי אני, אם היה לי כסף לרכוש את השטח אבל לא היה לי. זו תוכנית שנמשכה למעלה מ-10 שנים... מאוד ניסיתי לעזור לדוד יפרח לפני שימכור לשומרז, במסגרת העירייה כי נתקעו הרבה ועדות ערר. הייתי יושב עם דוד יפרח ועם החתן שלו, שומרז, להציע להם איך לצאת מהפלונטרים שהיו להם. אני רוצה שתכתוב שאת כל העבודה מול רשות התכנון, כולל תוכנית הבניה, עשה אותם חיים ורדה" (ת/240, עמ' 14). 309 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1512. לא רק ניסה לעזור, אלא כפי הנלמד, השתתף בפועל כחבר וועדת המשנה בישיבה הנוגעת לפרויקט. כך ראה הישיבה שנערכה ביום 14.9.05 (ת/263 (א) מסייד 6) שבה נידונה הבקשה לתוספת יחידות דיור ושינוי בינוי במגרש 17. באותה העת היזמית הייתה חברת "אפרידר"י והמתכנן היה חיים ורדה. בישיבה זו הוחלט לקבל את הבקשה בכפוף לקבלת הסכמת מנהל מקרקעי ישראל לקיזוז יחידות הדיור הנוספות משטח הייחרגוליי או ממאגר מוכר אחר. נוכחותו של הנאשם 2 בישיבה זו נלמדת לא רק מכך ששמו מופיע ברשימת המשתתפים, אלא כמי שהצביע עבור נושא כזה או אחר שנידון באותה ישיבה וראה כדוגמא הצבעתו בנוגע לסעיף 4 (רובע ח') וכן האמור בנוגע לסעיף 11 (תחנת דלק באזור משולב) שם מצוין כי נאשם 2 אף שימש כממלא מקום יו"ר הוועדה במקומו של מר צילקר, כמו גם סעיף 12 לאותה ישיבה. 1513. פועל יוצא של הדברים הוא שמלכתחילה פנייתו של נאשם 2 לשומרז לא נעשתה ייבחלל ריקיי אלא על רקע מעורבותו הקודמת של נאשם 2 ביחס למגרש הספציפי הזה והניסיונות לקדם את הבניה בשטח שנותר. לא בכדי, הנאשם 2 הוא זה שבחקירתו קושר בין העזרה שכבר נתן בעבר בקידומו של הפרויקט - היינו כבר הוכיח שביכולתו לבצע מהלכים - לבקשתו להרצל שמריז שיעסיק את חתנו : "... יכול להיות ששומרז ראה שגם אני עזרתי להם, כלומר ייעצתי להם וליוויתי אותם והכול, כל פעם[...] לא שאני אומר, כמעט הוצאתי מכליי, כלומר באמת (לא ברור) ונתן לחתן שלי את העבודה, אני לא מסתיר את הדברים האלה, נתן לחתן שלי לעשות את העבודה. אז ביקשתי, יכול להיות שאולי הוא התחשב ועשה את זה אחרי זה, מה אני לא... שמע מי שהתווכח איתו זה הילדים שהתווכחו אני אמרתי לו הרצל, קוראים לו הרצל שומרז מה שאתה יכול זה כוללניקי (ת/40א עמודים 70-69). 1514. הנאשם 2 עומת בחקירתו הנגדית עם אמירה זו (כפי ניסוחה בהודעה בת/240) ותשובתו לא פחות מפתיעה מתוכן הדברים שמסר במשטרה: "אבל מה הבעיה ? אני רוצה שתסביר לי מה הבעיה באמירה הזאת? גם זה שאני שאלתי למה אני שואל. אני ביקשתי אני אמרתי שאני ביקשתי משומרז אני ביקשתי מחיים ורדה שהוא אדריכל שיעזרו לחתן שלי, החתן הוא אדריכל חדש נכנס לשוק אני ביקשתי שיעזרו לו. אני לא הייתי עם שכר, אני הייתי יותר חבר מועצה, החתן שלי צריך לעבוד בעיר אחרת? אסור לי לעזור לו בגלל שאני חבר מועצת עיר? כלומר אף אחד לא ילך לחבר מועצת עיר. אם זה יהיה החוקים האלה. ועכשיו טוב שיש חוקים מוגדרים" (עמ' 657 לפרו' מיום 19.1.20). 1515. תהייה זו אינה אלא היתממות. אין כל פסול בכך שאב דואג לעתיד בנו או חתנו. אדרבה. הקושי נעוץ בזיקה הברורה בין הסיוע וה'יהדחיפהיי שביקש לתת לחתנו לבין תפקידו הציבורי, וחמור מכך, בסיוע שייתן ליזם בהמשך, בתמורה למתת שקיבל. 1516. גם אם הנאשם 2 באמת ובתמים לא מבין את הפסול במעשיו, וכאמור אין זו תמונת הדברים, נקבע בפסיקה: "אשר לכוונה הפלילית של המקבל, הלכה פסוקה היא כי עובד ציבור היודע 310 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' יקשה מאוד לעבוד בעבודה שהיא דורשת דיוק והקפדה ושמירה על החוק... בסדר. אז היינו עושים כדברו. היינו מכניסים את זה אבל אני מסבירה את ההשלכות, את הבעיות שזה עושה לדרג ה... לנמלות הקטנות שעובדות... אז בסדר. אז אנחנו מבחינתנו מבחינת הראיה שלנו שאפנו למלא את הדרישות של יושב ראש הוועדה. אבל רצינו שזה ייעשה בצורה מסודרת ולא בדקה תשעים כי זה מקשה על העבודה. פשוט מאוד" (עמ' 308 לפרו' מיום 9.10.18). 138. מיותר לציין כי לכל אותן פניות מהנאשמים או מלשכותיהם על פי רוב אין כל תיעוד ואיש אינו יכול לדעת דבר ייההתעניינותי המוגברת של הנאשמים באותם תיקים. 139. הנאשם 1 לא נתן מענה ענייני לטענותיה של דיתה, ופטר עצמו בכך ש "היא אמרה שנדמה לה, שהיא התרשמה, אם היא התרשמה כך, שתתרשם. אני צריך לתת דין וחשבון על התרשמות של פקידה בוועדה? עם כל הכבוד" (עמוד 600 לפרו' מיום 3.12.19). ואולם, דיתה תיארה עובדות ולא תחושות. הנאשם 1 הבין זאת היטב, ולכן, ראה בהמשך עדותו לרמוז שבעצם מדובר בעדות הנמסרת ממניע אישי של העדה לאחר ששתי בקשות שלה ליישדרוג מעמדה"י והארכת מועד הפרישה שטופלו על ידו סורבו על ידי אגף כוח אדם (עמוד 601 לפרו' מיום 03.12.19). עדותו של היועץ המשפטי של הוועדה המקומית בעיריית אשדוד, עוייד ניסים לוי: 140. עורך הדין ניסים לוי עבד בלשכה המשפטית בעיריית אשדוד כ- 10 שנים, בין השנים 2010-2000 ומתוקף תפקידו, השתתף כנציג הלשכה המשפטית בוועדה המקומית. חשיבותו של עד זה, נובעת מכך שזה היה אמון, כחלק אינהרנטי מתפקידו, לוודא כי ההצבעות המתקבלות בוועדה נעשות על פי דין, ובכלל זאת, לדאוג כי חברי הוועדה אינם מצויים בניגוד עניינים. 141. בעדותו בבית המשפט, מסר את הברור מאליו כי חבר שמצוי בניגוד עניינים מנוע להשתתף בישיבה ומוטלת עליו חובת דיווח ליו"ר הוועדה. עוייד לוי נשאל האם ידע על הפעילות של נאשם 2 בתחום התכנון והבניה בעיר אשדוד בשנים 2005 עד 2010, וענה כי לא ידע על כך, לא הכיר ולא שמע על חברת ייכדגליי. גם ביחס לנאשם 1, העד מסר כי לא ידע על פעילותו מחוץ לוועדה בשנים 2005 עד 2010, לרבות לא העובדה שעסק בתיווך (עמוד 311 לפרוי מיום 9.10.18). 12. עוייד לוי מסר כי למיטב זכרונו הוא הציג בפני חברי המועצה מצגת הנוגעת לניגוד עניינים, כפי שעשתה גם מהנדסת העיר. במסגרת חקירתו הנגדית, נשאל העד לגבי האפשרות שחבר וועדה יוכל לעסוק במקביל לחברותו גם במתן ייעוץ לחברה, תוך הימנעות מהשתתפות בישיבות הנוגעות אליה. העד ענה לשאלה זו בשלילה. הוטח בעד עניינו של ג'קי בן זקן וזה שב וחזר על כך שבהתאם לחוות הדעת של הוועדה למניעת ניגוד עניינים, יזם אינו יכול להיות במקביל חבר בוועדה מקומית. המדובר בניגוד עניינים מובנה שאינו קשור לתיקון 101 לחוק התכנון והבניה: "... יזם זה קטגורית לא יכול להיות חבר וועדה. זה נקבע על ידי הוועדה לניגוד עניינים" (עמ' 333-332 לפרו' מיום 9.10.18). העד הבהיר בהמשך חקירתו הנגדית כי גם מתן ייעוץ ליזם פוסל אותו 31 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' קטגורית מלהיות חבר וועדה, בין אם הוא משתתף בישיבות הנוגעות לאותו יזם, בין אם לאו (ר' שם, עמ' 334). עדותו של עוייד גד שילר : 13. טענתו החלופית של נאשם 2 היא כי גם אם מעשיו אינם חוקיים, בעניין זה יש לפטור אותו מאחריות פלילית נוכח ייטעות בלתי נמנעת באורח סביריי שטעה לחשוב וכאמור בסעיף 34יט לחוק העונשין. לדבריו נסמך על עצת עורך הדין מור כהן שמצדו התייעץ עם עוייד גד שילר שהנו על פי הנטען בר-סמכא בתחום. בהמשך הכרעת הדין, תינתן התייחסות ארוכה לטענת ההסתמכות על עצת עורך דין. בשלב זה נבקש להפנות להודעתו במשטרה של עוייד גד שילר (שהוגשה חלף עדות ראשית) אשר גם לפיה אין למצוא את שמבקשת ההגנה לטעון. כך בין היתר, עוייד שילר סבור שאיסור הימצאות בניגוד העניינים של חבר מועצה לא חולש רק על השתתפות בדיונים או בהצבעות, אלא חל על כל פעילות מול הרשות המקומית או זרוע מזרועותיה: ייש: אם אני מבין את תשובותיך אז לגישתך חבר מועצה מוגבל בכל הקשור בקידום עניינים מול הרשות בה הוא מכהן ו/או השבחת זכויות מול הוועדה המקומית לתכנון ובניה שהיא וועדת משנה של מועצת הרשות המקומית בה הוא מכהן. ת: לדעתי כן. הוא מוגבל, חל עליו איסור לעסוק. אני מבחין בין מתן ייעוץ ליזם במשרדו, ולו בלבד במובחן מפעילות מול הרשות המקומית ו/או זרוע מזרועותיה בפועל" (ת/171, עמ' 3). 14. עוייד גד שילר, לא רואה שינוי נורמטיבי של ממש בכללים לאורך השנים (בזיקה לטענת ההגנה בדבר השינוי בעקבות תיקון 101 לחוק התכנון): "שאלה: האם עוה"ד מור פנה אליך והתייעץ עמך בנושא ניגוד עניינים של חבר מועצת העיר?"...הוא שאל אותי לגבי חברי מועצה האם הם יכולים לעסוק במקרקעין בעיר, זה מה שזכור לי שהוא שאל, וסביר להניח שאני הנחתי אותו לפי הכללים של ניגוד אינטרסים. יש הנחיות בעניין הזה. הכללים אז והיום לא השתנו במידה קיצונית..." (שם, ש' 36-27). 145. עוייד שילר מוסיף כי שאלת ניגוד העניינים אינה קשורה לשאלה האם חבר המועצה מקבל שכר אם לאו: "שאלה: האם העובדה שחבר המועצה מקבל שכר ו/או לא מקבל שכר מהרשות המוניציפלית משפיעה על התשובה לעניין ניגוד עניינים? תשובה: לדעתי לא." 146. הנה כי כן, עוייד שילר שעל עצתו נתלה הנאשם 2 כ"אילן גבוהי, סבור כי אסור לחבר מועצה לייצג לקוחות מול העירייה, אסור לו לקדם את עניינם של היזמים בכל צורה מול הרשות המקומית, אלא רק במשרדו בלבד וכי לשאלה אם הוא מקבל שכר, אין משמעות. דברי הנאשמת 6 - זיוה כהן: 147. כל אחד מהצדדים טען באריכות לגבי המצב הנורמטיבי המחייב בעת הרלוונטית. מבעד לכל אותם טיעונים מפולפלים ואסמכתאות, זה מכאן וזה מכאן, אין זאת אלא היגיון בריא ושכל ישר 32 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' שטובת הנאה שהוא מקבל ניתנה לו בעד פעולה הקשורה בתפקידו, הוא בעל הכוונה הפלילית הדרושה בעבירת לקיחת שוחד. גם אם הוא חושב לתומו שאין במעשהו כל עבירה" (עייפ 763/77 בריגה נ' מדינת ישראל, פדייי לב(2)824). פניה לנאשם 1 שיסייע בקידום הפרויקט: 1517. הנאשם 2, בחקירתו, מאשר שפנה לנאשם 1 על מנת לקדם הפרויקט : "חוקר: אתה פנית לעמרם כנפו, בעניינים שהוא ישב בהם בועדות התכנון...? נאשם 2: אמרתי לך, שאם פניתי אליו רק בפרויקט שהחתן שלי מתלווה אליו. חוקר: למה? נאשם 2: אמרתי לו, שיפתח לו דרך לא שחס וחלילה ייתן אתה לא תיתן זה שטויות [...] אמרתי לו אני מבקש ממך חתן שלי, אדריכל בחור צעיר[...] אמרתי לו תטפל בו [...] ברגע שאמרתי לו לו זה חתן שלי, אדריכל צעיר בעיר רוצה שיתייחסו אלי, רוצה שיתפתח, זה החתן שלי" (ת/40א, עמודים 28-27). 1518. הנאשם 2 מסר כי ייתכן שסיפר לנאשם 1 עובר לוועדה שמתכנן לקנות שם דירה לבנו (שם, עמוד 99).בחקירתו המאוחרת מיום 7.5.13 (ת/246) הוא יחזור על כך שביקש מנאשם 1 שידאג להשאיר לחתן שלו יידלת פתוחה", ויוסיף כי ביקש זאת גם מצילקר ומאחרים. הנאשם 2 יאשר בהודעה זו כי: "הפרויקט היחידי שביקשתי מכנפו שיעזור לזהבי, זה הפרויקט של שומרזיי (ת/246 שו' .(143 1519. במהלך עדותו של הנאשם 1 בבית המשפט מיום 3.12.19 זה מאשר שהתבקש לסייע לנאשם 2 בעניין שומרז, אולם טען שאינו זוכר בדיוק את תוכן הפנייה ומה בדיוק התבקש לעשות בנוגע לחתן אלי זהבי: "אני אמרתי בעדות שלי שהוא פנה אלי. את התוכן, להגיד לי שהוא החתן שלי וזה, את זה אני לא זוכר" (עמ' 551 לפרו' מיום 3.12.19). ובהמשך : ייעוייד שלום שיפר: דרי טוען שהוא ביקש את עזרתך בעניין שומרז, זה נכון? נאשם 1 : שומרז? עו"ד שלום שיפר :כן. נאשם 1 בטלפון אז, שהוא התקשר אלי, זה הציטוט שדובר... עו"ד שלום שיפר :כן. נאשם 1 : כן. ערייד שלום שיפר :דרי גם אומר שהיו לכם תוכניות לרכוש את המגרש של שומרז שהיית יחד לפני שמונית לסגן ראש העיר, זה נכון? נאשם 1: אני לא זוכר. עוייד שלום שיפר :דרי גם אומר שייעצת לשומרז בפרויקט שלו בסיטי, נכון? נאשם 1 :יכול להיות. אני לא יודע מה (לא ברור) אבל אני לא זוכר שייעצתי לו. תשמע, אני אגיד לך משהו, אני לא יודע באיזה הקשר הוא אמר את זה, אבל חבל על הזמן, לטחון מה שהוא אמר, אני לא זוכר שע... אני כן הייתי בעד התוכנית של שומרז. לא בגלל שום סיבה. חשבתי שזה טוב" (שם, עמ' 569). 311 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1520. יש להבהיר כי כאשר נאשם 2 מבקש מנאשם 1 שיעזור לחתן שלו, המשמעות המעשית של הדברים היא שיעזור לקידום הפרויקט ולשמריז. אלי זהבי אינו הבעלים והיזם של הפרויקט, אלא מי שפועל כאדריכל של שמריז, ובתוך כך מייצגו בפני גורמי התכנון. כאשר נאשם 1 ייפותח דלתותיי עבור אלי זהבי הוא בפועל יפותח דלתותיי עבור בעל האינטרס העיקרי, הרצל שמריז. כך ראה זאת גם נאשם 2 כאשר נשאל האם פנייתו לנאשם 1 סייעה בקניית הדירה. הנאשם 2 ענה בשלילה תוך שציין: "תראה, עזרה אולי עזרה לאלי לעזור לשומרז לקדם את הפרוייקט, מה יכול להיותי (ת/40, עמ' 69). 1521. הנאשם 2 נשאל בחקירה (ת/240) האם באופן כללי ביקש מחבר המועצה בוטרשווילי לעזור בעניין מסוים בוועדות השונות. במענה לכך הוא אינו שולל זאת ואף מציין "יכול להיות שדיברנו לא זוכר על מה" ובהמשך "יכול להיות שכן ויכול להיות שלא היו הרבה פעמים שדיברתי איתו והוא לא הלך לוועדה, אני מדבר איתו" (ת/240, עמ' 19). ניצול קשריו והשפעתו של נאשם 2 בעירייה: 1522. הנאשם 2 אישר בחקירתו שסייע לחתנו, תוך שהוא מביא דוגמאות לשימוש במידע המגיע אליו מתוקף תפקידו הציבורי, זירוז ההליכים, וניצול מעמדו מול הדרג הפקידותי בעירייה: "בוודאי, הוא שואל אותי מתייעץ, הרי הוא החתן שלי. לשאלתך, איזה סיוע הוא ביקש, אני משיב, להציע לו פתרון, להציע ככה, להציע ככה על כל מיני לקוחות, שואל אותי מתי עניין מסוים עולה לסדר היום, ומבקש ממני לזרז את זה. [...] לשאלתך, האם העובדה שהאדריכל אלי זהבי הוא החתן שלי, עוזרת לו לקבל עבודה, אני משיב, אני מקווה, שכן. לשאלתך, למה אני שזה עוזר, אני משיב כי אני מוכר בעירייה, והעובדים מכבדים אותי. עשרות פעמים החתן שלי אומר לי "יצחק קשה לי עם העיריה..." (ת/241, עמ' 3). ובהמשך : "אם דיברתי עם אנשים שדיברתי, הם יודעים שאני חבר מועצה. לשאלתך, האם אמרתי שאני יכול לקדם פגישות עם פקידים בעירייה, אני אומר, שכן. לשאלתך, האם אמרתי שאני יכול לעזור בהיתר, אני משיב היתר זה שלב אחרון, אחרי שיש את ההחלטות, ופה מול הפקידות עובר היזם שבע מדורי גיהנום, אם אתה מתכוון על הפקידות, עניתי שאם החתן שלי נתקע מול פקיד זה או אחר, ושואל אותי אני מנסה להציע לו פתרון, ובמידה שזה לא עוזר אני חושב שפניתי לפקידות פעמיים או שלוש..." (ת/241, עמ' 4). 1523. דברים אלו של נאשם 2 נתמכים על ידי דבריו של חתנו, אלי זהבי במשטרה (ת/170) אשר גם אם מצמצם עד מאד את היקף העזרה שקיבל ומגביל אותה לראשית דרכו, בתוך כך הוא מאשרה: "אם אני נתקע במשהו עם תהליכים בעירייה שלוקחים הרבה יותר זמן ממה שצריך אחרי שאני מחכה חמישה-שישה חודשים במקום שלושה אז אני יכול לשאול אותו מה לעשות ולמי לפנות ולעיתים הוא פונה בשבילי ובדרך כלל אני פונה בעצמי. ניתן 312 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' לומר שמדובר בעזרה מול גורמים בעיריה וזה מדובר על לפני הרבה שנים..." (עמוד .(4 השפעה ישירה על חברי וועדת המשנה בעת הדיון בבקשה למתן ההיתר לשומרז: 1524. למעשה ניתן היה לעצור הילוכנו בנקודה זו של הכרעת הדין נוכח קיומה של מתת, שימוש בחזקה העובדתית, הודאה של מעורבים השונים בקידום הפרויקט, לצד ראיות נסיבתיות. ואולם במסגרת אישום זה, ניתנה לבית המשפט האפשרות להתרשם ישירות מהאופן בו הנאשם 2 הלכה למעשה מקדם את הפרויקט בתמורה למתת. כך מצאו הדברים ביטויים. 1525. ביום 9.11.2010 שעה 16:00, התכנסה וועדת המשנה לדון במתן היתר לשומרז לבניית בניין מגורים בן 10 קומות שיכלול 35 יחידות דיור (אחד מתוך שני בניינים מתוכננים). פרוטוקול הדיון של ישיבה זו סומן ת/264(ד) מסייד 35. במסגרת אותה ישיבה זומנו דיירים מהבניינים הסמוכים המתנגדים לתוכנית. באותה העת כבר החלה חקירה סמויה של המשטרה ובוצעה האזנת סתר לטלפון של נאשמים 1 ו-2. בנוסף, המשטרה גם קיבלה לידיה את פלט המסרונים שהועברו במקביל לשיחות בין המעורבים השונים. 1526. כפי שיפורט, מדובר ברצף אמירות מהירות, מיידיות, כתגובה למתרחש בתוך הועדה ומחוצה לה. אמירות אלו מלמדות על כך שבוטרשווילי ונאשם 1 שוכנעו לפעול עבור נאשם 2. תוכן הדברים מדבר בעד עצמו מבחינת ההיגיון, הקשרם של דברים והשכל הישר. למעשה נאשם 2 מאשר את מרביתם של הדברים וכך גם נאשם 1. שיחות אלו הנן ראיה ברורה בנוגע ליכולת ההשפעה של נאשם 2 על הנעשה בתוך הוועדה, גם כשהוא לכאורה אינו נוכח בה, בבחינת "נפקד נוכחיי, ולהיפך. "שיחת הכנה" ושימוש במידע פנים - שיחה מיום 07.11.10, שעה 19:34: 1527. מספר ימים טרם מתכנסת וועדת המשנה, על פי הנלמד, נאשם 2 מקבל לידיו את המלצת מהנדס העיר לגבי הבקשה. לא למיותר לציין שהגעתה של המלצת מהנדס העיר, לידיו של נאשם 2 טרם הדיון בוועדה, קשורה קשר הדוק להיותו של נאשם 2 חבר מועצה (ומשכך, בעל גישה חוקית ישירה ועקיפה כמעט לכל מסמכי העירייה). בתוך כך, הוא מתקשר לחתנו ומודיע לו כי יש צורך להכין אותו להופעה בפני הוועדה. נאשם 2 מרגיע את חתנו ומודיע לו כי במקביל הוא גם יידבר עם אנשים": יאלי: תודה. ראיתי שהתקשרת אלי? יצחק: כן. אלי: בנושא? יצחק: תראה, אני ראיתי את המלצת המהנדס בנושא של אה... בנושא של אה... שומרז... אני צריך להכין אותך לוועדה הזאת. אלי : למה ? 313 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' יצחק: אה... הוא יותר מידי, אה... לא, לא מוצאת חן בעיני. אני אכין אותך ואתה תוכל... תצטרך לעמוד שם. אני אכין... אני אשב איתך מחר. אני צריך להיכנס אליך. נכין מכתב נכין הכל. אלי: כן? עד כדי כך? יצחק: לא עד כדי כך. תשמע, הם מאשרים, אבל מעמידים, עוד הפעם, תנאים נוספים. אני לא רוצה שיהיו תנאים... כשאני אשב איתך... אני קיבלתי את ההמלצה שלו עכשיו אלי: הו הו. כולה זה ל... כולה זה ל... אישור...לרישוי יצחק: כן, אז לא. הוא... הוא רק מעמיד תנאים. עזוב אני אשב איתך ואני אראה לך איך אנחנו מגישים את זה לוועדה ואתה תעמוד על כך בוועדה. אתה תבוא, תציג את זה בוועדה בצורה יפה ומכובדת. אלי: אז אם כך, צריך להכין אותי, באמת כבר מחר, כבר. יצחק: כן מחר אנחנו נכין נדפיס את זה והכל יהיה מוכן. אלי: טוב בסדר. יצחק: אתה תראה אני גם יכין... אני גם ידבר עם אנשים, בסדר". 1528. אלי זהבי אכן התייצב ביום 9.11.10, בפני וועדת המשנה יחד עם היזם הרצל שמריז ונדרש לתת מענה להתנגדויות הדיירים, כמו גם לדרישות מחלקת ההנדסה. נאמן להבטחתו, נאשם 2, כפי שיפורט להלן, דיבר ישירות עם חברי הוועדה והפעיל השפעתו עליהם על מנת שידחו את ההתנגדויות ויאשרו את הבקשה. 1529. תחילה, נפנה להאזנת סתר מס' 244-49703 מיום 9.11.10 שעה 15:56, דקות ספורות לפני שהישיבה מתחילה. בשיחה זו נשמע חבר וועדת המשנה משה בוטרשווילי מתקשר לנאשם 2 ומדבר איתו לגבי שיחה שניהלו יום קודם לגבי יירביי. כפי הנלמד השימוש במילה יירביי הנו קוד בו משתמש משה, דבר שמוביל לכך שנאשם 2 אינו מבין בתחילה מה כוונתו כאשר משה מצדו מביע כעס על כך שנאשם 2 אינו מבין אותו. בסמוך לאחר מכן, הנאשם 2 מתעשת ומציין בשפה לא מקודדת כי שם ייהרביי הוא שומרז וכי יהברכה" משמעותה וועדת המשנה. "משה: איך קוראים לרב, שאמרת לי אתמול? מה השם של הרב? יצחק: של רב? משה: כן. יצחק: על מה? איזה רב? משה: אתמול דיברת איתי, שאני צריך ללכת ל... לקבל ברכה אצל רב. איך קוראים לו? יצחק: הרב פינטו? איזה ב... איזה רב אמרתי לך? משה:אתה, תהיה בריא, אתה (לא ברור)... יצחק: אמ... אתה הולך עכשיו... היום לוועדה? משה: כן, איך קוראים לרב, שאני צריך ללכת? על איזה שם? יצחק: 'שומרז, שומרז' משה: 'שומרז'. בסדר, ביי..." 1530. האזנת סתר מס' 252-49703 מיום 9.11.10 שעה 16:05: דקות ספורות לאחר השיחה הראשונה, ועם תחילתה של הישיבה, מתקשר משה בוטרשווילי לנאשם 2 ומברר לגבי מה שהונחה על ידו יום קודם לכן: 314 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' "יצחק: היי! היי! משה: יצחק מה שאתה אמרת אין את זה פה יצחק: איך? משה: אין יצחק: שומרז אין, שומרז אין, אל תגיד לי איך משה: אין יצחק: סעיף תסתכל אם אני (לא ברור) סעיף חמש או סעיף 6 משה: אהה, בסוף, בסוף, בסוף יצחק: ראית? משה: בסדר אני אנסה, עכשיו אני בוועדת זה נטיעות אלא אם כן (לא ברור) יצחק: אבל תעשה טובה אתה תהיה שם טוב? משה: אני אעשה הכל לגמור ו(לא ברור) יצחק: חסר לך שלא תהיה שם אבל אני ארצח אותך..." 1531. אף ששיחה זו מדברת בעד עצמה, נוסיף כי עיון בפרוטוקול של אותה וועדה מלמד שאכן הבקשה של שומרז מבחינת סדר הדיון בה, נקבעה לסוף הישיבה. 1532. האזנת סתר מס' 254-49703 מיום 9.11.10 שעה 17:04 : בחלוף כשעה מאז החלה הישיבה, נקלטת שיחה נוספת בה נאשם 2 מתקשר לבוטראשוילי ומבקש לברר האם ההחלטה התקבלה. משה מצדו מרגיע אותו ואומר לו שהכל בסדר והוא יתקשר אליו בהמשך: "...יצחק: נו משה: מי זה? יצחק: יצחק משה:הכל בסדר יצחק: עבר? משה: הכל בסדר אני אומר לך יצחק: זה עבר או לא? משה: תדבר עם (לא ברור) אני בדיוק הייתי שמה תדבר עם אברהם יצחק: איך? משה: אני בועדה, יצאתי, אתה לא שומע (לא ברור)? יצחק: אני שואל אותך היית שם הכל בסדר? משה: אני עוד מעט אתקשר אליך אני בוועדה. יצחק: ביי." 1533. האזנת סתר מס' 262-49703 מיום 9.11.10 שעה 17:30: בחלוף 25 דקות, נאשם 2 מתקשר פעם נוספת למשה, מבקש לדעת מה קורה ובזו הפעם גם מציין באופן מפורש שהוא מצפה ממשה שיהיה בוועדה ויעזור. כאשר משה מודיע לנאשם 2 שהדיון בנוגע לבקשה הסתיים, נאשם 2 מעדכן אותו כי הוא טועה וטרם נדונה הבקשה. "נאשם 2: נו משה:אמרתי לך עוד לא יצאתי מהועדה אני אברר לך (לא ברור) נאשם 2 :אז אני רוצה שתהיה שם שתעזור שם משה: הייתי שמה הייתי נאשם 2: נו משה: אתה לא מבין? נגמר 315 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' נאשם 2:עוד לא משה: מה עוד לא? נאשם 2: עוד לא הגיעו לזה, עכשיו הם צריכים לדון בזה בדקה הזו משה: הגיעו אדוני, הגיעו מזמן הגיעו יצחק: לא, לא, לא משה: בסדר אז אני עולה עכשיו לשמה יצחק: מי נמצא שמה ? משה: ביי יצחק: תעלה לשם, תתקשר אליי משם." מסרונים בזמן אמת בין נאשם 2 לנאשם 1: 1534. ולשאלה כיצד יודע נאשם 2 האם הבקשה נדונה אם לאו, ואף מעדכן בכך את משה? התשובה פשוטה. הנאשם 2 אינו מותיר דבר ליייד הגורליי ובמקביל, הוא מצוי בקשר עם חברו שותפו לעסקים, הלא הוא הנאשם 1 שמשמש בישיבה זו כממלא מקום יושב הראש. התקשורת בין השניים נעשית באמצעות החלפת מסרונים: בשעה 17:09, בזמן שהוועדה מכונסת, נאשם 2 שולח לנאשם 1 מסרון: "מה עם החתן". בשעה 17:09 שניות בודדות לאחר מכן, נאשם 1 שולח לנאשם 2 מסרון ובו כתוב: "יהיה בסדר". בשעה 17:36, נאשם 2 שולח מסרון נוסף לנאשם 1 ובו כתוב: "ממתין לבשורות". בשעה 17:43, נאשם 1 מדווח לנאשם 2 במסרון: "הכל בסדר". תמצית החלטת וועדת המשנה מיום 9.11.10: 1535. הבקשה שנדונה בוועדה מתייחסת לבניין משותף למגורים בן 10 קומות +מתקנים ובסך הכל 35 יחידות דיור (על פי תכנית מיום 13.10.10). הפרוטוקול מפנה לבקשת הקלה מיום 20.8.10, שם היזם ביקש הקלה בהוצאת היתר הבניה מבלי להמתין להחלטה הסופית של הוועדה המחוזית. היענות לבקשה זו משמעותה קיצור משמעותי של לוחות הזמנים, כמו גם מתן אפשרות להתחיל לשווק את הדירות, לגבות כספים, ובכך להקל משמעותית גם על הקבלן. 1536. לישיבה זו זומנו 4 מתנגדים ונציגי בית מספר 61. במהלך הדיון, כפי הנלמד, הנאשם 1 היה דומיננטי, שוחח עם חלק מהמתנגדים וכך גם בדיון הפנימי שנערך לאחר מכן. נציג היועמ"ש בישיבה חיווה דעתו כי מחד, אין המדובר בבקשת הקלה שיש לראותה משום סטייה ניכרת, כפי הגדרתה בחוק. מאידך, הוא מביע הסתייגות זאת נוכח כך שמדובר בהקלה משמעותית אותה הוא מגדיר בעצימות גבוהה". 1537. בסופם של דברים, הוחלט לדחות את ההתנגדויות ולקבל הבקשה, בין היתר, מנימוקים לפיהם ניתן להבטיח את זכויות הדיירים לרבות בניית הקאנטרי; קיימת אפשרות תכנונית להגשת בקשה 316 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' להגדלת מרפסת (ביחס לאחד המתנגדים); היזם יחויב במימון כיתת גן ילדים; ההיתר יצא בכפוף להשלמת הערות הבדיקה. "הדיווח לחתן": שיחה מס' 272, שעה 17:44: 1538. מיד לאחר שנאשם 2 קיבל את ייהאותיי מנאשם 1 לפיו הבקשה עברה, הוא מתקשר לחתנו, אלי זהבי, שהיה דקות בודדות קודם לכן בתוך הוועדה ושואל אותו כיצד עברה הוועדה. אלי מעדכן אותו על כך שהגיעו לוועדה מתנגדים, גם כאלה שלא היו רשומים וכי הייתה להם תשובה לכל התנגדות. בתחילת השיחה נאשם 2 מעמיד פנים כאחד שלא יודע מה הוחלט. רק לאחר שחתנו אומר לו שאין לו מושג מה הוחלט, הוא, הייאיש שידו בכלי, מרגיע אותו, ונותן לו את האישור שהכל בסדר : "נאשם 2 : מה הייתה ההחלטה? אלי זהבי: אני לא יודע מה היא. מאיפה אני יודע? מאיפה. […] נאשם 2: הרצל? איפה הרצל? אלי זהבי: הרצל עכשיו אה...הלך, נסע. […] אלי זהבי: אין...אין את הבעיה של ה"סטייה ניכרת"? נאשם 2: לא, אי...איש...אישרו את זה. אישרו את זה. זה בסדר. אתה יכול ללכת אלי זהבי: כן? אז לא, אני כבר במשרד תודה נאשם 2 : ביי." "סגירת המעגל" – הדיווח להרצל שמריז (שיחה 273-49703 מיום 9.11.10 שעה 17:45) 1539. לאחר השיחה עם אלי זהבי, נאשם 2 מתקשר להרצל שמריז שהיה גם כן בוועדת המשנה. הנאשם 2 מסתפק באמירה חוזרת ונשנית על כך ש"הכל בסדר"י ומזמין את הרצל שיגיע אליו פיזית. "... יצחק: הרצל, יאללה, בוא תשתה קפה אצלי, הכל בסדר. הרצל: לא הבנתי. יצחק: בוא תשתה קפה אצלי בבית, הכל בסדר. הרצל: אה, הכל טוב, אחי? יצחק: כן, אז מה אני... אני יתקשר אליך, כשהכל לא טוב? הרצל: (צוחק) יצחק: אני במתח יותר ממך. הרצל: (לא ברור) ועדה. יצחק: אני יודע... הרצל: הוא כבר אמר לי... יצחק: אז עכשיו... הרצל: אמר לי מי... יצחק: איך? הרצל: אמר לי מישהו. יצחק: שה... הרצל: בסוף מתי אני מקבל היתר ? יצחק: אתה בא, עכשיו, לשתות קפה אצלי בבית. אני מחכה לך. 317 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' הרצל: לא, אני צריך לנסוע לאירוע, כפרה. יצחק: תבוא אלי. הרצל: טוב... יצחק: המש.. הרצל: יאללה אני... יצחק: דקות. ביי..." " 1540. 9 דקות לאחר מכן נאשם 2 מתקשר שוב להרצל לוודא היכן הוא נמצא וזה האחרון מודיע לו שתוך 2 דקות הוא מגיע אליו. בהמשך, הרצל מתקשר ומודיע לו שהוא טעה בדרך ונאשם 2 מודיע לו שהוא ממתין לו בחוץ (ר' שיחות 281 ו-290). 1541. למותר להוסיף שהמפגש בין השניים, אינו מוכחש על ידי הנאשם 2, שציין בחקירתו במשטרה: "הזמנתי אותו לשתות כוס קפה אצלי בבית מה יש?" (ת/40א, עמ' 113); "... תבין דבר אחד, באמת אלי. תכתוב שאני באמת רוצה לעזור לחתן שלי, שהגיש תוכנית שהתכנית תאושר. ואם הייתה שום סמכות שם, לא יכולתי להשפיע בכלום בהחלטה, אין לי אצבע שם, דיברתי עם אנשים" (שם). 152. יודגש כי הנאשם 2 לא סתם ראה לנכון להיות הראשון יילבשריי לשמריז על כך שניתן היתר, אלא במעמד זה כבר ייגבהיי את המחיר עבור עזרתו, גם אם לא הציג את הדברים כתמורה ישירה. בהקשר לכך, נפנה לתשובתו בחקירתו במשטרה לשאלה האם במעמד המפגש שנערך לאחר הישיבה ובמעמד שתיית הקפה כבר דיבר על מחיר הדירה של אלירן: "ישאלה: האם דיברת עם הרצל על הפוסט אחר, על כוס הקפה, על מחיר הדירה לאלירן? תשובה: יכול להיות. יכול להיות שאמרתי (לא ברור) אני מקווה שתעזור לבן שלי, שהוא כולל הייתי עושה הכל כדי שיעזור לו... מה? שיעשה לו הנחה. כולנו מבקשים הנחה אז אסור לי לבקש הנחה כי אני חבר עירייה?" (תי 40, עמ' 116). סגירת מעגל - אשרור העזרה, מול נאשם 1 – שיחה מוקלטת מספר 2010-49703: 153. כשעתיים מתום הישיבה, הנאשם 2 מגיע לביתו של נאשם 1 אולם זה לא נמצא. נאשם 2 מתקשר לנאשם 1. זה אחרון מבין היטב מדוע הנאשם 2 התקשר אליו וכבר בפתח השיחה מבלי שהוא כלל נשאל, הוא מודיע לנאשם 2 שהבקשה אושרה תוך שהוא מדגיש שהדבר נעשה בניגוד לחוות הדעת של היועמ"ש של העירייה (אשר כאמור דיבר על הקלה ייבעצימות גבוהה"). "יצחק: הייתי בעירייה אתה לא בעירייה, עברתי ליד הבית שלך אתה לא בבית. עמרם: לא, אני יצאתי מהעיריה הלכתי לפרויקט (לייב) אחרי זה הלכתי ל...פגישה עם הרב שיינין ובדיוק היה ערבית אז התפללתי ערבית. הכל בסדר יצחק, דחינו את ההתנגדויות ואישרנו את התכנית אה... למרות החוות דעת של היועץ המשפטי אישרנו את התכנית. יצחק: כן? עמרם: כן, החוות דעת לא הייתה כזו ברורה ואישרנו". 318 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' "משוב" מאוחר – שיחה בין נאשם 1 לבין הרצל שמריז (שיחה 421 מיום 10.11.10 שעה 11:41): | - 154. אם בכל ההשתלשלות הקלוקלת בעליל שתוארה עד עכשיו אין די, הרי שנאשם 1 מגדיל לעשות ויום לאחר הוועדה משוחח עם הרצל שמריז וייממשב"י אותו לגבי הופעתו בפני הוועדה. עוד פירט נאשם 1 את ההשפעה שהייתה לו על מהלך הדברים. אכן, הרצל היה זה שהתקשר לנאשם 1, אולם זה האחרון לא הודיע לו כי הוא מנוע מלשוחח עמו לגבי הוועדה: ייהרצל: כבוד הרב מה שלומך? נאשם 1: ברוך השם, היית חזק אתמול. הרצל: אה כן? נאשם 1: כל הכבוד. הרצל: חשבתי שעשיתי איזה פאדיחה כי לסרי העיר לי פעמיים. נאשם 1 : לא. לא, בסדר, בסדר, הוא רק לא רצה למשוך את הדיון, הוא הבין את ההתנגדות, הוא הבין שזה... אני אמרתי לו באוזן שזה היה ניסיון סחיטה, הוא לא הבין מה הם רוצים. [...] נאשם 1: על כל פנים אנחנו דחינו, קיבלנו החלטה, הכל בסדר. הרצל: בסדר אני יודע, כן. נאשם 1: שיהיה בהצלחה רבה מותק... הרצל: טוב נשמה, בסדר, נהיה בקשר. יאללה תודה מתוק ביי". 1545. לא למיותר להוסיף כי בחלוף מספר שבועות, נאשם 1 יחד עם נאשם 2 מגיעים לארוחה בביתו של הרצל שמריז (!) באשקלון ור' בהקשר לכך שיחות האזנת סתר מספר 2762, 2764, 2773 מיום .6.12.10 156. תוכן שיחות אלו עגום עד מאד, מדבר בעד עצמו ואינו נזקק לדברי הסבר או פרשנויות. חרף כך בית המשפט לא מסתפק בהצגת הדברים ובשלב זה תפורט גרסת הצדדים לגבי אותן האזנות סתר ושנקלט בהן. גרסת בוטרשווילי בנוגע לשיחותיו עם נאשם 2: 1547. משה בוטרשווילי נחקר במשטרה והכחיש כל מעורבות או השפעה מצדו של יצחק דרי לגבי ההחלטות שהתקבלו באותה ישיבה: "ממני אי אפשר לבקש דבר כזה. מי שרוצה שילך בצינורות המקובלים, שילך למהנדס העיר ויבקש ממי שצריך. למה שיפנה אלי? יש את מהנדס העיר, שאותו אדם ישב ויוכיח לו" (ת/208, עמ' 4). הלה דבק בעמדתו זו גם כאשר הושמעו לו השיחות וגם כאשר עומת עם נאשם 2 בנוגע לחלק מהתכנים שנקלטו. 319 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1548. במהלך שמיעת הראיות, הצדדים הגיעו להסכמה דיוניתיי לפיה הודעותיו של בוטרשווילי יוגשו לבית המשפט. המאשימה תבקש לשכנע כי הדברים שמסר בחקירתו הם שקריים תוך הסתמכות על הנלמד מהאזנות הסתר. ההגנה מצדה, תבקש להעדיף את אמרותיו במשטרה. 159. בעניין זה, ייאמר באופן חד וברור: בית המשפט דוחה את גרסתו של בוטרשווילי במשטרה. הדברים אמורים ראש וראשונה בהסתמך על המשמעות הברורה העולה משמיעת השיחות ובפרט כשהדבר נעשה באופן כרונולוגי ובמקובץ עם שיחות אחרות אותן ניהל נאשם 2 במקביל לפני ואחרי. 1550. יתרה מזו, דבריו של בוטרשווילי עומדים לעתים בסתירה מילולית חזיתית לנשמע בשיחות המוקלטות. כך לשם הדוגמה, בחקירתו במשטרה, מסר בוטרשווילי כי הוא לא מכיר את ייהרב שומרזיי וייתכן כי בשל מצבו הרפואי רצה ברכה ושאל בנושא את נאשם 1 שמתגורר באזור של הרבנים. לדבריו, לא ייתכן שהשתמש במילה יירביי כמילת קוד וכי מעולם לא שמע את השם יישומרזי עובר לחקירתו במשטרה. גרסה זו, נסתרת מאליה מתוכן השיחה, כמו גם משיחות ההמשך. 1551. על כך שאין לרכוש אמון רב אם בכלל לגרסתו של בוטרשווילי במשטרה, ניתן ללמוד מהעובדה שגם לאחר שנאשם 2 הוכנס לחדר החקירה ואמר לבוטרשווילי ייתגיד את האמת אני מכיר אותך כבן אדם ישר כמו סרגל. תגיד את האמת... הוא החבר הכי טוב שלי. אנחנו דיברנו בטלפון על שומרז. תגיד את האמת" (ת/208, עמ' 8). הלה ממשיך להכחיש שמדובר בשומרז הקבלן ודבק בהכחשתו. גם כאשר הוצג בפניו הפרוטוקול של ועדת המשנה שמצביע שהוא הגיע לישיבת המשנה לבנין ערים. שזו תמונת הדברים אין פליאה אפוא שגם ההגנה במסגרת סיכומיה, אינה חולקת על כך שאין לקבל את גרסתו של משה לגבי מהות השיחות (ראה סעיף 157ה לסיכומי ההגנה) (אם כי לדבריה, הדבר נעשה לצורך קיום הקוורום הנדרש). 1552. לא בלי קשר, יש להידרש שוב לדברים שמסר נאשם 2 במשטרה (ת/240) בנוגע לבקשות שיכול והפנה לבוטרשווילי בעניין מסוים בוועדות ולפיהם: "יכול להיות שדיברנו לא זוכר על מהיי ובהמשך יכול להיות שכן ויכול להיות שלא היו הרבה פעמים שדיברתי איתו והוא לא הלך לוועדה, אני מדבר איתו". התייחסות נאשם 2 להאזנות הסתר: 1553. גרסתו של נאשם 2 כפי שהתייצבה בבית המשפט ונטענה גם בסיכומים בנוגע לשיחות אלו, היא כי מדובר בפנייה לגיטימית מצדו לחבר הוועדה משה בוטרשווילי לצורך הבטחת קיומו של קוורום נדרש. גרסה זו יש לדחות מכל וכל. 320 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1554. המדובר בגרסה ייכבושהי שלא בא זכרה באף לא אחת מחקירותיו של הנאשם 2 במשטרה שנפרסו על פני מספר שנים. גרסה זו אינה נמצאת בהלימה עם תוכן השיחות שבהן לא נשמע אף לא במרומז הצורך בהבטחת קוורום. גרסה זו עומדת בסתירה לדברים שמסר במשטרה הנוגע לאותן שיחות וגם אינה מתיישבת עם יתר השיחות והמעשים שביצע לפני ואחרי. 1555. יתר על כן, גם מבחינה חוקית אין בה ממש וזאת בשים לב להוראות סעיפים 42(א) ו-(ב) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, אשר קובעים מה ייחשב כמניין חוקי בישיבות של מוסדות התכנון כמו גם הוראת סעיף 22(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש]. לא בכדי כאשר נאשם 2 עומת על ידי התובע כי הישיבה נפתחה בנוכחות של 6 חברי וועדה ולכן לא הייתה בעיית קוורום, זה שינה טעמיו והעלה טענה חדשה שאינה ברורה כלל ועיקר: "אז באותו יום אם היה קוורום אני לא דיברתי עם בוטרשוילי, אולי הוא התקשר אליי מתוך הישיבה, הוא היה שם ונזכר שאתמול הזמנתי אותו לישיבה אחרת" (עמוד 660 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.20). 1556. בחקירותיו במשטרה, הנאשם 2 לא הכחיש שפנה לבוטרשווילי. אמנם בחלק מאמרותיו הנאשם 2 מצמצם את תכלית הפנייה רק על מנת לדעת מה הייתה ההחלטה שהתקבלה, ברם הלכה למעשה בחלק גדול מיתר אמרותיו הוא מאשר שביקש עזרה שתוביל לכך שההתנגדויות יידחו ותתקבל בקשת היזם. כך, ובאופן לא ממצה באו הדברים לידי ביטוי: "...אני ביקשתי ממנו שידווח לי מה קורה בוועדה, אם הכל בסדר[...] מאחר ואני לא יודע מה הייתה המלצת הוועדה הטכנית, אני לא יודע כלום[...] אז הוא רצה להתחמק ושואל אותי איזה רב אני דיברתי איתו על שומרז חד משמעית.[...] הוא רצה להסתיר למרות שדיברתי איתו על שומרז";"הוא רצה להגיד במקום קבלן רב, והוא יכול לשאול אותי על קבלן אבל העדיף להסתיר את זה" ;"הוא נזהר שמה יחשבו אולי הוא מסתבך. עזוב אותי, ביקשתי ממנו תעשה טובה תבדוק מה קורה" (ת/40א, עמ' 861). 1557. עצם השימוש במילות קוד וניסיון להסתיר תוכן השיחה אינו מתיישב עם בקשה לגיטימית לדעת את אשר הוחלט. 1558. ביחס לשיחה השניה, הסביר: "אני ביקשתי ממנו שאני רוצה כי החבר שלי גם אני (משפט לא ברור). אומר לך תעשה טובות, תעשה לי טובה תהיה שם ותגיד לי, זה חבר שלי והוא מטפל בתכנית הזאת. מה יש אסור לעשות טובה לחבר שלי?..." (עמוד 89, ש' 31-36). לשאלה מדוע מתעקש שבוטרשווילי יהיה שם כאשר יש לו את נאשם 1 שאמר לו שהכל בסדר, ענה: "עוד פעם, אתה צודק, אולי מאחר יש לי את אברהם (עמרם, ד.ב.ט) ובאמת התעקשתי כנראה לא אמר הם במצב כזה שהוא יאשר לי את התכנית..." (שם, עמ' 91). 1559. בנוגע לשיחה השלישית (272) שבה הוא נשמע מבקש באופן מפורש מבטרשווילי שיעזור, הנאשם 2 מפרט כי כוונתו הייתה ש: "תהיה שם, תראה אם אתה יכול לעזור שהחתן שלי יצא מזה, יצא עם זה. תעשה עוד שהתקבלה החלטה..." (ת/40א, עמ' 104) לשאלה מה זה ייצא מזה?" השיב 321 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' "שיצא. הוא בא עם תכנית" (שם); "ביקשתי ממנו לעזור לחתן שלי, כי היו התנגדויות והחתן שלי מעולם לא נתקל בהתנגדויות. לשאלתך, מה יש לו לעזור, אני משיב שרציתי שהחתן יהיה לו ביטחון אמרתי לו שתהיה לך תמיכה, אם ייתקע. שאלה: מה צריך את בטראשוילי אם כנפו היה מ"מ יו"ר הועדה? תשובה: רציתי שיראה מולו אנשים שהוא מכיר. לאחר מעשה אני אומר לך שאז אני לא בטוח שהחתן שלי הכיר את בטראשוילי. כל החלטה שמתקבלת שם כמעט תמיד הולכת לועדת הערר" (ת/245א, ש' 293-287). 1560. ביחס לשיחה בין הנאשם 2 לאלי זהבי שבה הוא מודיע לו שהתוכנית עברה, פירט הנאשם 2 בחקירתו כי ידע שאישרו את התוכנית ייכי קיבלתי את האסאמס שהכל בסדר... אמרתי לו אישרו את זה כוונה שהתכנית עברה דרך אגב אני לא השתתפתי שם בוועדה" (ת/40א עמ' 110). בהמשך לתשובה זו הנאשם 2 מודה למעשה כי פעל לקידום התכנית: "וזו התכנית היחידה שעזרתי לחתן שלי, שהתעסקתי איתה. לא התעסקתי איתה כלומר רק לנסות לכמה שאפשר, שזה ייגמר" (שם, עמ' 111). כך גם כאשר עומת עם הטענה כי יש לו בוועדה אדם שהוא יותר מייאצבעיי כאשר הכוונה היא לנאשם 1, השיב הנאשם 2 ספק ברצינות ספק בציניות שאין לו אצבע אלא "אצבעות" (שם, עמ' 114). 1561. בנוגע ליימפגש הקפה" עם שומרז לאחר הישיבה, ציין נאשם 2 במשטרה כי לא רק שדיברו על כך שהתכנית עברה, אלא עברו במהלך המפגש לפסים מעשיים בנוגע לרכישת הדירה עבור ילדיו: יידיברנו רק על התכנית ושבעזרת השם עכשיו הוא יתחיל, ככה הוא יכול לתת לי כבר את ה... שאני יכול לקנות את הבית ולהתקדם" (ת/40א, עמ' 114). התייחסות נאשם 1 לחליפת המסרונים: 152. הנאשם 1 בחקירתו במשטרה מאשר שהתבקש באותם מסרונים לסייע לאלי זהבי, אולם לדבריו לא זוכר במה מדובר: "החתן של דרי זה האדריכל אלי זהבי, אדריכל מצוין. לשאלתך, מה הוא יכול היה לרצות עבורו, אני אומר שאני לא יודע, אני לא זכרתי אז, ואני לא זוכר גם היום, אני בקשר טוב עם אלי זהבי, הוא תכנן לנו כמה בתי ספר למגזר החרדי ומטבע הדברים היו לי פגישות איתו" (ת/240, עמ' 20). בית המשפט עמד כבר בהכרעת דין זו על זכרונו יוצא הדופן של נאשם 1 ומכאן גם דחיית הטענה כי הוא אינו יודע בדיוק במה התבקש לעזור, בפרט כאשר הוא מודע לנסיבות הנוגעות לחליפת המסרונים ועיתוייה. התייחסות ליתרת גרסתו של נאשם 2 בנוגע לאישום: 153. כשם שלא מצאתי ממש בדברים שמסר הנאשם 2 בנוגע להאזנות הסתר וחליפת המסרונים, כך גם לא מצאתי לתת כל אמון ביתרת הדברים שמסר בנוגע לקשר שלו עם שומרז. גרסתו הייתה מיתממת, לא הגיונית וייסתומהיי בחלקים רבים ממנה, לא אחת, בסתירה לדברים שמסר במשטרה. 322 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1564. כך למשל הנאשם 2 ראה לנכון להדגיש שהקפיד באופן פוזיטיבי שאף לא אחד מבניו יקבל הנחה מעבר למחיר שוק: "...אני ביקשתי כלומר בהסכם, הכל ברחל ביתך הקטנה, כלומר ללא שום כחל וסרק, שני הילדים שלי שיושבים פה קנו ממנו דירה כל אחד קנה דירה ובהתאם למחיר השוק, כלומר הקפדתי על כך שזה יהיה מחיר השוק" (עמ' 656 לפרו' מיום 1.1.20). מיותר לציין שהקפדה יתרה זו של הנאשם לא זכתה לשום אזכור באף לא אחד מגרסאותיו הרבות במשטרה. 1565. הנאשם 2 תיאר בעדותו כי מדובר היה בפרויקט פשוט שלא הצריך כל עזרה מצדו וממילא גם לא עשה כן: "לא הייתי צריך במה אני יכול לעזור לו היתה תכנית מסודרת, הכל היה בסדר עבר רגילי (שם, עמ' 657). גם בנקודה זו הדברים עומדים בסתירה מוחלטת לתיאור אותו מסר בחקירה על כך שהפרויקט נתקע שנים רבות, עוד בטרם המגרש נמכר לשומרז וכך גם לאחר שנמכר. דברים אלו עומדים בסתירה למהות הפרויקט והמורכבות הנובעת מתוספת יחידות דיור לאחר שהקבלן מיצה זכויותיו. 156. הנאשם 2 לא סיפק כל הסבר ממשי מדוע חרף גרסתו (הכבושה) בנוגע לקוורום, בוטרשווילי נשמע בשיחה מתעניין לגבי שם היזם. בהמשך ניסה נאשם 2 לשכנע שהוא לא כל כך התעניין בדברים שבוטרשווילי רצה ממנו: "אז הוא שאל אותי מי זה הרב שלך במקום שישאל אותי על איזה... אתה מדבר, גם אני לא רציתי כי זה לא עניין אותי, ברגע ש... הישיבה תאשר ובזה נגמר..." (שם, עמ' 658). נאשם 2 סתר עצמו גם לגבי השאלה כיצד גילה על הצורך במציאת קוורום כאשר במקום אחד ציין שראש העיר ביקש ממנו ובמקום אחר טען כי גילה זאת בעצמו בשל כך שמשרדו היה באותה קומה שבה נערכו הישיבות. 1567. בניגוד לדברים מפורשים שמסר במשטרה, נאשם 2 העיד כי לא היה לו אינטרס רב במיוחד שיעסיקו את החתן שלו וזאת בשל החשש שבמקרה ולא יהיו מרוצים, יבואו אליו בתלונות: "אני אמרתי אם אני מביא את החתן שלי... כלומר יכולים לבוא מחר, אני טוען למה אתה לא מביא קבלנים לחתן שלך אני אומר וואלה חסר לי רק, כי אז יבואו מחר, ויגידו שהחתן שלי הוא שסיבך אותם ועכשיו יש להם טענות כלפי, בגלל זה אני לא הולך אליהם, זה מה שכתוב כאן, אני לא יכול לפנות אליהם יותר..." (עמוד 667 לפרו' מיום 19.1.20). 158. בדומה לכל האישומים, גם ביחס לאישום זה הנאשם 2 דבק בתשובתו הייגנריתיי ולפיה התנהלותו מול שומרז לא היתה שונה מהתנהלותו מול אחרים: "אני לא מבין במה שגיתי כאן כשאני דיברתי עם שומרז, ואני מסביר לך, אני חבר עירייה, אני הייתי ממלא מקום ראש העיר, אני איש ציבור מכירים אותי כולם, כולם מדברים איתי, כולם שותים איתי קפה..." (שם, עמוד 658). 1569. וכן "... אני אמרתי שאני עזרתי לאנשים, אני מסכים שזה החתן שלי, אני מסכים, אני מודה, כך פעלתי אני לא יודע מה אחרים אומרים, אני מודה. זה אומנם החתן שלי אבל אני עוזר לכולם אני מדבר עם אנשים שהוא יכול לעשות אצלו עבודה אבל בין זה ובין דברים אחרים, חבל... 323 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' כלומר אני מבקש להדגיש כאן שעזרתי לכולם ואני הייתי אחד כזה, אני אחד שעזרתי לכולם'' (שם, עמי 667). 150. נאשם 2 אכן עזר להרבה קבלנים ויזמים, זאת עשה, לאחר שקיבל מהם מתת בגובה מיליוני שקלים עבור עזרה זו. 1571. לסיום התייחסות פרק זה. בשעה ששניים מילדיו של נאשם 2 עתידים לקנות דירה בפרויקט, כל מעורבות שלו בפרויקט בכובעו הציבורי, הנה למצער הפרת אמונים. מקום שבו לניגוד העניינים התווספה מתת פסולה, או אז מתגבשת עבירת השוחד. 1572. הנאשם 2 קיבל מתת "כפולה" בדמות העסקת חתנו בפרויקט שומרז ורכישת שתי דירות בהנחה. מתת זו ניתנה במובהק בעד פעולה הקשורה בתפקידו הציבורי. הנאשם 2 פעל מול גורמים פקידותיים בעירייה, ניצל את גישתו למידע, הפעיל את קשריו והשפעתו עם נאשם 1 ובוטרשווילי על מנת לקדם את קבלת ההיתר. בגרסת הנאשם 2 שחלקה כבוש מימלא, נמצאו סתירות ופריכות היורדות לשורשו של עניין ולא היה בה כדי לפגום במסר הראייתי שנצבר נגדו. 1573. לאור האמור הנני להרשיע את הנאשם 2 בעבירה של לקיחת שוחד בהתאם להוראת סעיף 290(א) לחוק העונשין. סוף דבר: מכל המקובץ לעיל, הוכח בפניי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשמים 3-1 ביצעו את המיוחס להם ועל כן הנני להרשיע אותם בכל המיוחס להם בכתב האישום. ניתנה והודעה היום כ"ג אדר א תשפ"ב, 24/02/2022, במעמד הנוכחים. 324 מתוך 324 Dany דניאל בן טולילה, שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' שמובילים למסקנה ברורה ולפיה חבר מועצה אינו יכול לפעול כיזם עבור יזם או מטעמו בגדרי הרשות בה הוא מכהן. הטיבה לנסח את הברור מאליו דווקא הנאשמת 6: "... זה טבעי שחבר מועצה לא יכול לעבוד בפרויקט שתחום השיפוט של העירייה שלו זה א' ב' שכל יזם יודע... זה דבר אלמנטרי וברור שחבר מועצה לא יכול לעסוק בפרויקט שבתחום העירייה שלו... לא צריך חוות דעת ולא יעוץ משפטי ולא כלום, לחבר מועצה אסור לעבוד בייזום פרויקט בתחום השיפוט של העירייה בה הוא משמש חבר מועצה" (ת/219, ש' 52-51) מילים כדורבנות. אם כי יש להצר על כך שנאשמת 6 לא טרחה לקיים אחר דבריה במסגרת העסקתו של נאשם 2 על ידה בפרויקט יימבוא אשדוד". חוסר אפשרות לנטרל ניגוד עניינים שמקורו במתת מושחתת: 148. בסיכומו של דבר, יש להידרש למושכלת היסוד לפיה: מקום שבו ניגוד העניינים נעוץ בכך שעובד הציבור קיבל מתת בעד פעולה הקשורה במילוי תפקידו, או אז אין כל אפשרות חוקית לנטרל את ניגוד העניינים, בין שעובד הציבור נעדר מהישיבות או נמנע מלהצביע ואף אם הלכה למעשה לא נקט בשום פעולה לקדם את האינטרסים של נותן השוחד. מערכת היחסים בין הנאשמים 1 ו -2 : 149. פרק זה יתאר את מערכת היחסים האישית וחשוב מכך את מערכת היחסים העסקית שנרקמה בין השניים. סוגיה זו יצפהיי כבר במהלך החקירות במשטרה וכן במהלך העדויות בבית המשפט. המאשימה לא ראתה לנכון לייחס לנאשמים ביצוע בצוותא של עבירות שוחד, שוחד בייהנעהיי או עבירה של מרמה והפרת אמונים בכך שדנו האחד בעניינו של האחר. ויודגש, גם בית המשפט אינו מוצא לעשות כן, גם לא בהתבסס על הוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין בפלילים. 150. ומשנאמרו הדברים, למערכת היחסים בין הנאשמים חשיבות להבנת דרך הפעולה של השניים בתקופה הרלוונטית: בין כאשר שניהם היו חברי מועצה וחברים בוועדת המשנה, ובין בתקופה שבה נאשם 1 שב לכהן כסגן ראש עיר לקבל משכורת מהעירייה, בעוד הנאשם 2 המשיך לכהן כחבר מועצה ומליאה. יש במפורט בפרק זה ללמד על עוצמת האינטרסים המשותפים שלהם. לו אלה היו גלויים לכל, היה נאסר עליהם לדון האחד בעניינו הפרטי של האחר. יש בכך ללמד על הקלות שבה יכלו להשפיע על החלטות הועדה, גם כאשר לכאורה אחד מהם אינו נוכח בדיוני הישיבה ובכך מקפידיי כלפי כולי עלמא להימנע מניגוד עניינים. ובמה דברים אמורים. 151. מבלי להמעיט בכישוריו של נאשם 2 אין חולק כי נאשם 1 ייהאפיליי עליו בהבנת חוקי התכנון והבנייה, בפרט ככל שהדבר נוגע לתוכניות שאמורות להיות מאושרות בוועדה המחוזית, או כאשר יש צורך להיעזר בקשריו הפוליטיים של נאשם 1. נאשם 2 חזר על כך מספר רב של פעמים ובשל כך ראה לנכון להיעזר בכישורים אלו של נאשם 1. 33 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 152. יש שיראו בכך משום חברות אמיצה בין שני חברי מועצה ויכול שכך הם פני הדברים. אלא מאי, הייעוץ והעזרה אותם נתן הנאשם 1 לנאשם 2 בפרויקטים בהם זה האחרון היה מעורב לא נעשו יילשם שמיים" אלא בתמורה לתשלומי כסף גבוהים שהגיעו לכדי עשרות ומאות אלפי שקלים אותם העביר הנאשם 2 לנאשם 1. 153. מקום שבו פרנסתו של נאשם 1 קשורה קשר ישיר לנאשם 2 ולפעילותו העסקית במסגרת חברת ייכדגלי (כשלעיתים הכספים מנאשם 2 הם פרנסתו היחידה של נאשם 1 באותה העת) או אז, נאשם 1 מצוי בניגוד עניינים בכל החלטה אותה הוא מקבל ביחס לפרויקטים בהם מעורב נאשם 2 ולהיפך. מדובר בניגוד עניינים ברור, מובהק וחד משמעי. בפועל, כל אחד מהנאשמים דן כחבר בוועדת המשנה בפרויקטים של האחר. 154. כפי שהנאשמים לא טרחו ליידע את יו"ר הוועדה בדבר הסיבה לניגוד העניינים בו הם מצויים בשל קשריהם ליזמים, לא טרחו לעשות כן בנוגע למערכת היחסים העסקית בניהם. בכך יוכלו להעביר החלטות המטיבות האחד עם השני, מבלי לעורר חשד רב או להקים כנגדם טרוניות מצד יתר חברי הוועדה, או הייעוץ המשפטי. 155. התיאורים והעובדות שיפורטו להלן, ינותחו על ידי בית המשפט בהמשך הכרעת הדין ביחס לכל אישום. תיאורים אלה אינם שנויים במחלוקת באשר הם נמסרים על ידי הנאשמים, לעיתים כחלק מקו הגנתם. פרויקט "פרחי בית שמש": 156. נאשם 2 נקשר עסקית עם זיוה כהן, נאשמת 6, לגבי פרויקט בבית שמש שעניינו בניית אלפי יחידות דיור במגרש שהיה בבעלות הכנסייה הסיציליאנית. אין טענה כי בפרויקט "בית שמש"י מי מהנאשמים קיבל שוחד (אם כי הוא מצוי ברקע של האישום הרביעי שעניינו "מבוא אשדוד"). בשלב זה של הכרעת הדין, הדברים יפורטו רק לצורך המחשת טיב הקשר העסקי בין הנאשמים בעת הרלוונטית. כך תיאר נאשם 1 את מעורבותו בפרויקט: יפנה אלי יצחק דרעי וביקש ממני שאעזור לו שאסדר לו פגישות עם סגן ראש עירית בית שמש הוא רצה שאני אלווה אותו מבחינת התב"ע, איך להתמודד עם המנהל עם רשות העתיקות, עם משרד משפטים, והכול בקשר לתכנית שהוא רצה לממש. הוא רצה לקדם תכנית בנייה של שכונה גדולה מאד בבית שמש, הוא רצה אפילו שאני אכנס איתו לעסק. אבל לא עשיתי כן ליוויתי אותו בפרויקט... אם אתה יודע במנהל למי לפנות חסכת חודשיים עבודה ובזה עזרתי לו, קיבלתי ממנו כסף אני לא זוכר כמה כסף, הוצאתי לו חשבונית". 157. אין חולק כי בגין הסיוע שנתן נאשם 1 לנאשם 2 בפרויקט פרחי בית שמש הוא קיבל מנאשם 2 באמצעות חברת ייכדגליי, 4 צ'קים בסך כולל של 188,730 (!) בחודשים ינואר-מרץ 2006 (ראה 34 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' ת/227 עמ' 12). תשלום כספי של נאשם 2 לנאשם 1 בסדר גודל כזה, יוצר מחויבות ברורה של נאשם 1 לסייע בהצלחתו העסקית של הנאשם 2. 158. הדברים מובהקים אף יותר בשים לב לכך שסכום זה היה ככל הנראה הכנסתו היחידה של הנאשם 1 מהעסק בכל שנת 2006 (ראה ת/227 עמ' 13). והנה, באותה העת ממש שקיבל הנאשם 1 את הצ'קים הנייל, הובאו לוועדת המשנה בקשות שונות הקשורות לפרויקט רובע ט"ז במסגרתו קיבל הנאשם 2 מהיזמים מיליוני ₪. הנאשם 1 לא ראה כל בעייתיות בכך שהוא משתתף בישיבות הנייל וראה למשל פרוטוקול וועדת המשנה מתאריך 8.2.06 (ת/263(ב)11). בית החלמה ליולדות (אישום 1): 159. לאחר שנאשם 1 מגלה שנאשם 4 מכר את הקרקע ליצחק אטיאס ובכך לשיטתו רימה אותו, הוא יימכניס לתמונה" את נאשם 2: "באתי ליצחק ואמרתי לו שישמע ש(יחיאל) אבו עבד עליי, הוא הבטיח שימכור דרכי את המגרש וצפצף עליי ויצחק שבא לפייס נכנס לתמונה. יצחק ניסה למצוא פשרה בין ההבטחה של אבו אליי למעשה שלו, דרעי פנה לאבו כי אני ביקשתי. לשאלתכם למה דווקא דרעי, אני עונה שהוא אדם מכובד בעיר" (ת/222, עמ' 6). 160. ובכן, לתהייה זו של החוקר ניתן להעלות גם מענה אחר: הנאשם 2 בדומה לנאשם 1 היה באותה העת חבר מועצה, ובעל השפעה רבה בעירייה. נאשם 2 נטל חלק בהצבעות הספציפיות הנוגעות לשינוי הייעוד של בית החלמה ליולדות, כמו גם קביעת ההשבחה על דרך של שומה מוסכמת שהטיבה עם היזם. (פירוט לגבי כך יינתן באישום הספציפי). עירובו של נאשם 2 אינו קשור ליימכובדותיי והינו בבחינת "איתותיי ליחיאל אבו מה תהיינה ההשלכות הנוגעות לכך שמכר את המגרש שלא באמצעות נאשם 1. 161. אין המדובר בסברה ודי להפנות לדברים אותם מסר הנאשם 4, יחיאל אבו, במשטרה בנוגע לקשר בין הנאשמים: "אני יודע שיצחק דרעי היה מסתובב עם עמרם כנפו, היו שניהם מנהלים את העיר. אני חושב שיצחק דרעי היה מעורב אבל זה בספק. לשאלתך למה אני חושב, שהוא היה מעורב, הוא משיב שהוא היה יושב ראש המועצה הוא היה אחד המובילים במחלקת התכנון" (ת/248, עמ' 5). 12. על כך שבאותה העת הנאשמים נתפסו מנקודת מבטם של הקבלנים ככאלה שפועלים יחדיו, ניתן ללמוד גם מפיו של נאשם 2 שעה שניסה להסביר מדוע שמעון צרפתי (אחד מהקבלנים הגדולים בעיר) אינו משוחח עמו: "הוא טען שמאחר ולא מאשרים לו תכנית בעירייה ומתעכבות, והוא מאשים את עמרם בעניין, ואני חבר של עמרם והוא לא רוצה לשמוע עלי" (ת/239, עמ' 23). מגדלי נוף 35 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 163. גם ביחס לפרויקט זה, הנאשם 2 כמו גם עדים נוספים מתארים פעולות שביצע הנאשם 2 מול היזמים דוד יפרח וירון מרגי, לצורך קידום הפרויקט: "דוד יפרח וירון מרגי היו אצלי בעירייה, והצעתי להם הצעה שירוויחו ממנה הרבה כסף, שבמקום לבנות שני בנייני רכבות, ושיבנו בניין אחד גבוה, ועשו את זה". בפועל, חרף תרומתו הנטענת של נאשם 2 לקידום הפרויקט, התשלום בסך 80,000 ₪ הגיע לכיסו של נאשם 1. 164. בחקירתו הנאשם 2 הסביר הדבר בכך ש: "יכול להיות שבהתחשבנות שלי עם כנפו שהיה מותר לו, שהיה חבר מועצת עיר בלבד, אמרתי לו אולי שהוא יגיש חשבוניות פה ואני אגיש חשבונית במקום אחר. אני אסביר – אם אני טיפלתי בפרויקט אחד ועמרם נתן לי עזרה וכן הפוך, עמרם טיפול בפרויקט וקיבל ממני עזרה על מנת שלא כל פרויקט יקבל שתי חשבוניות, כל אחד הוציא חשבונית אחת" (ת/250 עמ' 16). ובדומה: "ש: האם גבית אתה או עמרם כנפו תשלום מגולן על המהלך הזה? אם לא, מדוע? ת: אני לא ואת עמרם כנפו אתה יכול לשאול. ש: אין מצב שקיבלתם אתה וכנפו כסף והתחלקתם ביניכם? ת: יתכן שהיו מקרים אבל בכל המקרים שהיו יש תיעוד בכדגלי (ת/241 עמ'7). פרויקט "מבוא אשדוד" (אישום רביעי): 165. במשך חקירות ארוכות הנאשם 2 הכחיש שעירב את הנאשם 1 בכל דרך שהיא בפרויקט "מבוא אשדודיי ולכל היותר ציין כי ייתכן וביקש ממנו אינפורמציה אבל לא עזרה (התנהלות בעייתית בפני עצמה). רק בסוף חקירתו החמישית מיום 4.4.12 (ת/243) כאשר הוצגה לו חשבונית של חברת "אמרי נועם" לכדגל מתאריך 08.02.06 על סך 107,180 ₪, עליה מצוין "ייעוץ ליווי וטיפול עבור פרויקט מבוא אשדודי מוכן היה לספר הנאשם 2 כי "יכול להיות בהתחלה שהתייעצתי עם אברהם כנפו בהתחלה, לא זוכר". 166. בבית המשפט פירט הנאשם 2 את מהות הסיוע שקיבל מנאשם 1. הדברים שמסר אינם זקוקים לפרשנות רבה: ייעכשיו שדה עוזיה זה מושב שסמוך לאשדוד והשטח שלו היה המלצה של המחוז פה, של משרד הפנים, לצרף את השטח שלהם, היה להם שטח גדול, לצרף אותו לאשדוד. וצריך לעשות את זה במנהל, להביא אישור ועמרם היה איש ש"ס, הוא היה חזק מאוד בש''ס והיה לו קשר עם שר הפנים, שר הפנים אז לא זוכר את השם שלו, אחד משרי הפנים, או אריה דרעי או סויסה, אחד מהם. […] ...אני אמרתי לה אני ליוויתי את עמרם וסגרתי איתו שאני משלם לו אם זה ייצא טוב, כלומר אם הוא יביא לי את האישור הוא יקבל 50 אלף דולר, זה הסיכום שלי איתו ובמידה ויביא את האישור, עכשיו האישור הגיע, אני כיצחק ליוויתי את עמרם, נסעתי איתו לירושלים והייתי איתו כשהוא נכנס לשר, אני לא שייך למפלגה שלהם אבל נכנס לשר, דיבר עם השר, פטפטו, הביא את האישור" (עמ' 632 לפרוי מיום 1.1.20). 36 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' וכל מילה נוספת מיותרת. 167. העובדה שנאשם 1 קיבל מנאשם 2 למעלה מ-100,000 ₪ עבור סיוע בקידום הפרויקט, תוך ניצול קשריו הפוליטיים, לא מנעה מנאשם 1 לנהל משא ומתן בשמה של העירייה מול היזמים שלהם דאג לקבלת האישור מהמנהל. עובדה זו אינה שנויה במחלוקת ומפניה מתגונן נאשם 1 (במסגרת האישום הרביעי) בתואנה של חלוף זמן יומסוימות ההתקשרות". 168. עוד ביחס לאישום זה יש להפנות לעובדה נוספת שאינה שנויה במחלוקת: הנאשם 1 מיידע את הנאשם 2 בייזמן אמתי באינפורמציה אותה הוא מקבל מתוקף תפקידו כממלא מקום יו"ר וועדת המשנה, על מנת שנאשם 2 יוכל לעשות עמה שימוש בקשריו מול היזמים (ור' בין היתר שיחה מס' 199 מיום 9.11.10 49703/10). בשיחת המשך מאותו היום (מס' 302) השניים משוחחים על הפרויקט ונאשם 2 (שכאמור בה בעת הנו חבר מועצה ובמקביל פועל עבור תשלום למען היזמית זיוה כהן) נשמע אומר: "יש לי איזה רעיון, אבל אני אדבר איתך על זה". בחקירתו, הסביר נאשם 2: "אני חשבתי שאולי, לראות אם לבנות מעונות לסטודנטים במסגרת השטח של היזמים. לשאלתך, מדוע אני מדבר רק עם כנפו, אני משיב כי שאנחנו חברים שני הצדדים ירוויחו מזה... אולי בגלל שעמרם כנפו קיבל כסף בהתחלה דרך "אמרי נועם", הרגישו שהוא, שאני בעניינים אז הוא מספר לי" (ת/243, עמ' 38). 169. וכך, במשפט אחד המחיש נאשם 2 את הערבוביה בין יחסיהם האישיים והעסקיים, למול תפקידיהם הציבוריים. במשפט זה בא לידי ביטוי הפיחות הערכי העמוק בהתנהלותם של הנאשמים באותה העת. רובע ט"ז (אישום חמישי): 170. לדברי אחד מן היזמים שזכה במכרז, גלעד פרימק, נערכו בינו לבין נאשם 2 שתי פגישות, אליהן הצטרף נאשם 1 אף שבאותה העת כבר חזר לכהן כסגן ראש עיר. נאשם 2 לא מכחיש הדבר, ואף מציין כי הדבר נעשה בכוונת מכוון: "אני רציתי להרשים מאד את היזמים שאיתם אני עובד, אני אדם שיכול לקדם את הנושא אחרת, איך אני יכול לקדם..." כשנשאל איזה אינטרס יש לנאשם 1 לבוא עמו לפגישה הנוגעת לעסקיו הפרטיים ענה: "כחבר" (ת/239, עמ' 12-11). 171. והנה זה מגיע בשל "מכובדותו" וזה מגיע בשל ייחברותו". לא זה ולא זה. אמירות הללו של נאשם 2 יש לקבל פשוטם כמשמעם: הדרך של נאשם 2 לקדם את עניינם של היזמים היא באמצעות חבר שלו, נאשם 1. בתוך כך, נאשם 2 כושל בלשונו, אגב ניסיונו להסביר חוסר יכולתו להשפיע על הוועדה המחוזית: "המחוזית? לא מאמין שעמרם כנפו הלך בשבילם לוועדה המחוזית, ולא הפעלתי אותו בוועדה המחוזית. לא הבטחתי דבר כזה, וועדה מחוזית מעולם, ואין לי קשר לוועדה המחוזית..." (ת/239 עמ' 12). 37 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' הסיטי חכמוב (אישום שישי): 172. אף שאין חולק שסך של 80,730 ₪ הועברו מחברת "יחד הבונים" לנאשם 1 ולא לנאשם 2, זה האחרון חזר במספר הזדמנויות על כך שבפועל שניהם נטלו חלק בפרויקט, ובהמשך הגיעו להבנה ביניהם בנוגע לתשלום: "... חכמוב הרצל אני חושב כמו שאתה מזכיר לי היה חולה, וניסה למכור את השטח, ניסה לקדם בו פרויקטים. חכמוב פנה אלי, שטח שלו לא הניב, והיה מסוכסך מאוד עם אחיו, אז הוא חיפש למי למכור, אז הצעתי את זה ליחד הבונים, והם קנו את זה, אני ועמרם, אם אני לא טועה באותה תקופה, אבל... קשה להיזכר, יכול להיות שישבנו שש בישיבה: אני, עמרם, חכמוב, הבן של חכמוב, קלוד, ואיציק מיחד הבונים... ש: אם אתה ועמרם עברתם לחכמוב כמו שדיברת, כי צד זה שאתה לא קיבלת כסף אילו עמרם קיבל? ת: יכול להיות שקיבלתי כסף מכנפך והיתה איזה התחשבנות, לא יודע, או שהוא אמר לי, שהוא עשה את כל העבודה ואמרתי לו לבריאות. אני אדם מאוד רחמן. באותה תקופה אני קיבלתי פנסיה והייתה לי משכורת טובה שלעמרם לא היה כלום" (ת/246, עמ' 4). ובדומה: "ש: זה לא מעצבן אותך שעמרם כנפו קיבל על זה כסף ואתה לא? ת: לא, עבדנו במשותף, הסתדרנו. ש: תסביר לי בבקשה מה זה אומר שהסתדרתם? ת: שאלי שאל אותי, ייתכן ועניתי לו, היום אני לא זוכר מה היה ההבדל ביני לבין עמרם" (ת/196, עמ' 40). 173. תיאורו של נאשם 2 מלמד כמעט על שותפות עסקית בין השניים, ולמצער, קיומם של אינטרסים כלכליים חזקים ומשותפים לשניהם. שומרז (אישום שמיני): 174. הנאשמים, חשבו לפעול בתחום הנדליין בעיר אשדוד גם כשותפים. כך למשל, בתקופה שנאשם 1 שימש כחבר מועצה ולא קיבל שכר מהעירייה, השניים שקלו להשתתף במכרז לרכישת הקרקע שבסופם של דברים נרכשה על ידי הקבלן שומרז: "היו לנו מחשבות לקנות את המגרש הזה ביחד" (הודעת נאשם 2 ת/240, עמ' 21). הדבר אינו מונע מנאשם 1 להשתתף בוועדת המשנה בישיבות הנוגעות לאותו מגרש ובהמשך גם לדווח לנאשם 2 תוך כדי הישיבה מה הוחלט. 15. כך לשם הדוגמה בלבד (שכן כאמור הדברים יפורטו במסגרת האישום השמיני) מצאו הדברים ביטויים בחקירתו של נאשם 2 במשטרה : "ש: אני מציג לך מסרון 257-49703 מתאריך 9.11.10 שעה 17:09 ששלחת למספר 054-4867077 השייך לעמרם כנפו בו כתבת 'מה עם החתן'. מה כוונתך ב'חתן' 'חתן' של מי? ת: כן, ה'חתן' שלי. יכול להיות שאני יודע רציתי לשאול אותו אולי מה אם התכנית של ה'חתן' שלי שומרז האם עברה בוועדה או לא. ש: מה היה באותו זמן? ת: יכול להיות שהייתה וועדה באותו זמן. ש: לפני הוועדה דיברת עם עמרם כנפו? ת: אמרתי לו שיפתח לחתן שלי דלת וינסה לעזור לו, הנושא הזה היה על הפרק. ש: אני מציג לך מסרון 258-49703 קיבלת מעמרם כנפו באותו תאריך 9.11.10, שעה 17:10 כלומר דקה אחרי בו הוא כתב לך 'יהיה בסדר' הסבר? ת: כלומר הוא ידווח לי אם עבר או לא..." (ת/240 עמ' 18). 38 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' ובהמשך: "כנפו ידע שאני קונה לבן שלי דירה שם. האם לפני שהתכנסה הוועדה, אני משיב, שיכול להיות" (ת/240 עמ' 22). 176. דפוס פעולה זה, מלמד עד כמה חסרת משמעות (לצורך נטרולו של ניגוד העניינים) העובדה שמי מהנאשמים נמנע מלהשתתף בישיבה, כאשר חברו הטוב, מצוי בתוכה ומשמש כידו הארוכה שעה שכל אחד מהם מצוי בניגוד עניינים ברור. קריאת ביניים: 177. מעבר לחברות הקרובה בין הנאשמים 1 ו-2, בכל התקופה הרלוונטית הם קיימו בניהם מערכת עסקית ענפה המבוססת על אינטרסים כלכליים עצמאיים ומשותפים. חרף כל אלה, ואולי נכון לומר, בשל כל אלה, האחד דן בעניינו של האחר במסגרת תפקידם הציבורי כחברי וועדת המשנה ומחוצה לה. כאמור בפתיח בפרק זה, אף שיש בהתנהלות זו משום הפרת אמונים, לא מצאתי להרשיע את הנאשמים בעבירה זו מקום שהמאשימה לא ראתה לעשות כן. אף שכך, התנהלות זו תשמש כראייה נסיבתית, ולעיתים כראיה ישירה, להוכחת השפעת הנאשמים על אופן קבלת ההחלטות, כחלק מרכיב הייבעד פעולה הקשורה לתפקידם", כמו גם להוכחת הסטייה מן השורה. הפרוטוקולים של ישיבות וועדת המשנה: 18. חשיבות הפרוטוקולים של וועדת המשנה לחקר האמת ברורה מאליה. ניתן ללמוד מהם מי היה נוכח בכל ישיבה; מי יצא או נכנס במהלכה; דברי המשתתפים; תוכן הבקשות ופירוט ההחלטות שהתקבלו. הפרוטוקולים נרשמים במהלך הישיבה ונחתמים בסמוך לאחריה. 179. התיעוד המידי של הישיבה ויתר הנסיבות הנוגעות לעריכתו של הפרוטוקול, כפי שתפורטנה להלן, מקנה לו ערך ראייתי רב ואף עדיף על פני עדות כזו או אחרת לגבי תוכן הישיבות שניתנת בחלוף שנים רבות. חקירת המשטרה נשוא כתב אישום זה נפתחה שנים לאחר שהפרוטוקולים נחתמו ומכאן גם נעדר החשש כי תוכנם יסולף ויעוות כחלק משיבוש מהלכי חקירה. אף שכך, באי כוח הנאשמים חלקו על כך שיש לראות בפרוטוקולים תעודה ציבורית וכראיה לאמיתות תכנם. במישור הקבילות נטען כי לא הוגשו הפרוטוקולים המקוריים והחתומים; לא הוגשו הפרוטוקולים המלאים, אלא מקטעים מהם הנוגעים לבקשות ספציפיות; לא נעשה מאמץ ראוי לאתר את הקלטות האודיו של הישיבות, בהתאם לייכלל הראיה הטובה". בנוסף, נטען כי אין המדובר בפרוטוקול כפי משמעותו המקובלת, היינו, תמלול "מילה במילהיי את שנאמר; מזכירת הוועדה העידה על קושי שלה לעקוב אחר כל מי שנכנס ויוצא. לחיזוק טענתם, הסניגורים הציגו התייחסויות בכתב של גורמים שונים בוועדה ומחוצה לה בנוגע לחוסר דיוק שנפל בפרוטוקול, נוסחים שונים ביחס לאותה ישיבה, שוני בסך המשתתפים בהצבעות השמיות (מבלי שצוין עובר לכך שמי מחברי הוועדה נכנס או יצא) באופן אשר מקשה 39 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' לטענתם לראות בהם ראיה לאמיתות תכנם. דיון: 180. שקלתי ובחנתי את טענות ההגנה ואין בידי לקבלן. הפרוטוקולים של וועדת המשנה באשדוד שהוגשו כראייה הנם בגדר תעודה ציבורית כפי הגדרתה בפקודת הראיות כאמור בסעיף 34 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"). נגזרת מכך המופיע באותם פרוטוקולים משקף נאמנה את רשימת המשתתפים, כמו גם טיב ההחלטות שהתקבלו. 181. ראשית יש להידרש יילסלקטיביותיי הטענה. הדברים מכוונים לכך שהפגמים הנטענים כוונו רק ביחס לפרוטוקולים שקבלת האמור בהם כראיה לאמיתות התוכן, פועל לחובת הנאשמים. מאידך, כאשר היה בפרוטוקולים לתמוך בגרסתם (בפרט באותם פרוטוקולים שצוין שנעדרו מהישיבה), או אז תוכנו של הפרוטוקול אומץ על ידם ללא תנאי. 12. ההסתייגויות בנוגע לפרוטוקולים, בפרט מצדו של נאשם 2 אינה עולה בקנה אחד עם האמור בעתירת בא כוחו המלומד בסיכומיו, שם פורט כי הנאשם 2: "מתקשה להעיד, זכרונו שהיה חד בעבר אינו כשהיה... משום כך הדרך הנכונה להעריך את חומר הראיות הוא להתמקד בעובדות קשות: מסמכים, עדים חיצוניים, סברה מחויבת וכיוצ'ביי (ר' סעיפים 65-64 לסיכומי נאשם 2). 13. סימן ד' לפקודת הראיות דן בייתעודות ציבוריות". סעיף 29 קובע כדלהלן : ייתעודה ציבורית - תעודה של אחד הגופים המנויים להלן שהיא מעשה חקיקה שיפוט או ביצוע, או רשומה של מעשה כאמור, או שהיא חלק מן הרשומות הרשמיות של אחד הגופים המנויים להלן, ובכלל זה תעודה המוחזקת כרשומה, בין שנעשתה בדרך רשמית ובין בדרך אחרת; ואלה הגופים: […..] ,, (2) משרדי הממשלה, רשות מקומית, בית משפט, בית דין, גוף אחר בעל סמכות שיפוטיות או מעין שיפוטית, נוטריון או כל גוף רשמי אחר של ישראל או של שטח ארץ שמחוץ לישראל (להלן המוסדות)." 184. סעיף 32 לפקודת הראיות שדן בדרך הוכחת תעודה ציבורית, קובע כי: "תעודה ציבורית ניתן להוכיח בהגשת אחת מאלה בלי לפגוע בדרכי הוכחה אחרים: המקור; העתקו הבדוק; העתקו שהודפס על ידי המדפיס הרשמי; העתקו המאושר בחותמו הרשמי או בחתימתו של הפקיד." 15. מעבר לדרישות סעיפים אלו, הפסיקה קבעה כי קיימים עוד ארבעה תנאים להיותו של מסמך בגדר "תעודה ציבורית" והם: הרישום במסמך נעשה מכוחה של חובה מפורשת שבדין; הרישום מתייחס לעניין ציבורי, לאמור שלציבור יש עניין בעריכתו; הרישום נועד להישמר לעתיד, לאמור שאין מדובר ברישום שנועד לשימוש חד פעמי; הרישום עומד לעיון הציבור, לאמור, לעיונו של כל מעוניין (ר' י. קדמי על הראיות (חלק ראשון), עמ' 558). , 40 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 186. תנאים אחרונים אלו שנקבעו בפסיקה, נועדו לצורך קביעת המשקל של הראיה, להבדיל מקבילותה, היינו על מנת שהיא תשמש כראיה לאמיתות תוכנה, יש לעמוד בארבעת תנאי הפסיקה שצוינו לעיל (י. קדמי, שם, עמ' 560). מן הכלל אל הפרט : 187. ככל שהדבר נוגע לטענות הנוגעות לקבילות המסמך בשל פגמים הקשורים לאופן הגשתם, הרי שאלו קיבלו מענה לאחר שבית משפט הורה (בהסכמה) על איסופם של כל הפרוטוקולים המקוריים, המלאים והחתומים מעיריית אשדוד. בכך ניתן לדעת מה הנוסח הסופי המחייב שאושר ייננעליי והופץ לציבור. עוד ניתן לדעת מה היו כל הבקשות שהובאו לכדי הכרעה באותה ישיבה, לרבות הרצף הכרונולוגי שבו נערכו. הגשת מלוא הפרוטוקול מאפשרת גם בחינה של הנוכחים על פני כל הישיבה וזאת בזיקה לטענה לפיה בשלב מסוים מי מהנאשמים יצא או חזר בשל ניגוד עניינים בו היה מצוי. 18. לית מאן דפליג, כי הפרוטוקולים הנם בבחינת רשומה של מעשה ביצוע של הרשות המקומית, עריכתם נעשית מכוח חובה מפורשת בדין, הם נשמרים ועומדים לעיון הציבור. המשטרה ביקשה לאתר את ההקלטות של הישיבות, אולם, כפי הנלמד, אלו לא נשמרו. גם אם נראה בפרוטוקולים כראיה משנית, נוכח הרושם כי היעדרן של קלטות האודיו אינו נעוץ במחדל של היחידה החוקרת, ניתן להסתמך עליהם. זאת ועוד, בשונה מחקירות, שיחות טלפון וכיוצא באלה, לפרוטוקול של וועדת המשנה משמעות אופרטיבית ועל כן הוא, ולא ההקלטה, מופץ לציבור, בפורמט אחיד, ברור ונגיש לכל. 189. אשר לאופן עריכתם של הפרוטוקולים של ישיבות וועדת המשנה באשדוד, העידה דיתה וייל, מזכירת הוועדה אשר הייתה אמונה על עריכתם של מרבית הפרוטוקולים בתקופה הרלוונטית. הרושם שדיתה הותירה בעדותה היה חיובי. דיתה פירטה כי היא בעצמה נכחה פיזית במהלך הישיבה, כאשר בתחילתה היא ציינה את כל מי שנוכח. הרישום נעשה על דרך של תקציר בכתב יד שבהמשך מועבר לפרוטוקול מודפס. דיתה הוסיפה כי ככל שיש רצון לקבל את התמליל, או אז ניתן לעשות כן על ידי בקשה מיוחדת ובהסתמך על הקלטות הדיונים (שבתחילה נעשו באמצעות קסטות ובהמשך באמצעים דיגיטליים). 190. חשוב לענייננו הדברים אותם מוסרת דיתה לגבי השלבים השונים אותם יש לבצע עד להוצאתו של הפרוטוקול החתום ויינעילתו בפני שינוים, בדגש על הליך בקרה ואיזון חוזר לגבי כל פרוטוקול. לדבריה, לאחר עריכת הפרוטוקול, הטיוטה מועברת למהנדס העיר: "והוא בודק אותה, מאשר אותה אם יש תיקונים לפעמים בנוסח..."; "הוא לא עובר על הקלדנות הוא עובר על נוסח ההחלטות כדי לדייק. זה עניינים הנדסיים. זה עניינים של תביעות. זה עניינים לשיקול דעתו של מהנדס העיר. אולי אני טעיתי וכתבתי לא נכון" (עמוד 277 לפרו' מיום 9.10.18). 41 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 191. לאחר שמהנדס העיר עובר על הפרוטוקול ובודק אותו, הפרוטוקול עובר לחתימה של יושב ראש הוועדה. גם כאן, אין המדובר בהליך אוטומטי, שכן יחד עם העברת הפרוטוקול, מזכירת הוועדה מסבה תשומת ליבו לנקודות חשובות המצריכות את תשומת לבו. עיון בפרוטוקולים המקוריים מלמד כי דברים אחרונים אלו לא נאמרו כדי לצאת ידי חובה או לטעת רושם מוטעה בדבר טיבו של הליך הביקורת. ברוב הפרוטוקולים מצויים קטעים מודגשים (במרקר) לצד הפניות של מזכירת הוועדה. עוד ניתן ללמוד כי לא אחת אנשים הרשומים ככאלה שנכחו בישיבה אינם בהכרח נושאים דברים המוצאים ביטוי בפרוטוקול, אף שבפועל לקחו חלק גם בהצבעה. 192. גם בשלב זה לא תמה הבקרה, וטרם נעילתו והפצתו של הפרוטוקול, הוא מופץ לכל חברי הוועדה על מנת לתת להם אפשרות להסיג על דברים שמופיעים בו או תיקון דברים שנאמרו לכאורה מפיהם: "אם אין שום הערות אז הוא ננעל ואז הוועדה שלאחריו מאשרת פרוטוקול קודם" (עמוד 281 לפרו' מיום 9.10.18). 193. לאחר אישור הפרוטוקול, הוא עומד לעיון הציבור ללא יוצא מן הכלל (כשהעיון ניתן לביצוע גם ללא הגעה פיזית לעירייה, אלא באמצעות האינטרנט). עצם העמדתו של הפרוטוקול לעיון הציבור ללא יוצא מן הכלל יוצרת מנגנון ביקורת נוסף, בפרט ככל שהדבר נוגע ליזמים או מוזמנים אחרים שהגיעו לוועדה ואינם מקבלים לעיונם את הפרוטוקול טרם נעילתו. 194. רישום פרוטוקול בדרך זו, מאפשר בקרה יימרובעתי. תחילה של מהנדס העיר, לאחריו יושב ראש הוועדה, ואחריהם חברי הוועדה וכמובן הציבור. יש בכך כדי לתת מענה למרבית מהתהיות שהעלה בייכ הנאשם 1. הדברים מכוונים לאותן פניות מצד גורמים בעירייה או חברי וועדה לגבי פגמים שנפלו בפרוטוקול. למעשה, אותן טענות אינן אלא חלק אינהרנטי ממנגנון הבקרה שמאפשר דיוק הפרוטוקול ומניעתן של טעויות. שוני מסוים בין שני פרוטוקולים המתייחסים לאותה ישיבה, יכול להיות מוסבר בכך שאחד מהם עבר שינוי בעקבות הערה של מי מהנוכחים. 195. הקביעה העקרונית כי יש לראות בפרוטוקולים תעודה ציבורית אינה חוסמת את הדרך מההגנה להראות כי בפרוטוקול מסוים נפלה טעות, כפי שגם סעיף 34 לפקודת הראיות מותיר לעשות. זאת ניתן לעשות באמצעות עדויות של מי מהנוכחים באולם או מתוך הפרוטוקול עצמו. בפועל הדוגמאות אותן הביאה ההגנה ללמד על חוסר דיוק כזה או אחר, לא נועדו להביא לפסילת אותו פרוטוקול קונקרטי אלא לשכנע את בית המשפט בדרך של אינדוקציה. 16. יתרה מכך, בית המשפט מוכן להניח כי לא כל יציאה של מי מהנוכחים לשירותים, לעישון, או לשיחת טלפון קצרה, מצאה ביטוי בפרוטוקול. דיתה העידה בכנות כי לא יכלה לעקוב אחר כל יציאה וכניסה של אדם מהישיבה וגם אין לצפות ממנה לעשות כן. לא כך הם פני הדברים לגבי היעדרות מכל הישיבה, הגעה מאוחרת לישיבה או הימנעות מהשתתפות בשל עניין כזה או אחר: 42 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' "מי שמכריז ואומר אז הייתי רושמת, הודיע, יצא או הודיע שחוזר. אם הכל היה מתנהל בצורה כל כך מסודרת זה היה נרשם" (עמ' 259 לפרו' מיום 9.10.18). 197. ואם נעלם מעיניה של דיתה היעדרותו השתתפותו של מי מהנאשמים מהישיבה או אז, בנקל, היה באפשרות הנאשמים במסגרת מנגנון הבקרה שתואר לעיל, לידע אותה בדבר טעותה. יש להניח כי בשים לב לכך שאף לא אחד מהנאשמים הצהיר על ניגוד עניינים, היה להם אינטרס לוודא כי לפחות עניין ההימנעות מהשתתפות ימצא ביטויו בפרוטוקול. בהיעדר השגה שכזו, תוכן הפרוטוקול משקף מהימנה את התרחשות הדברים. 198. לסיכום, הפרוטוקולים הנם תעודה ציבורית, האמור בהם משמש כראיה לאמיתות תוכנם. לא מצאתי כי עלה בידי ההגנה ביחס לפרוטוקולים הרלוונטיים בכל אחד מהאישומים לסתור את החזקה. עבירת השוחד - מסגרת נורמטיבית: 199. רבות נכתב על עבירת השוחד ויסודותיה ויכול והדבר קשור, לדאבוננו, גם לנפוצות של זו. מכל מקום, הואיל ומדובר ביישדה חרושי (וכן בהתחשב באורכה הרב ממילא של הכרעת הדין), ניתוח יסודות העבירה ייעשה יחסית בתמציתיות. 200 סעיף 20(א) לחוק העונשין מגדיר את עבירת השוחד כך: ייעובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו מאסר 10 שנים...". 201 כעולה מלשון החוק, היסוד העובדתי של עבירת השוחד כולל שלושה רכיבים: הראשון, מי שלקח את השוחד הוא עובד ציבור. השני, הדבר שעובד הציבור קיבל כמתת – הוא שוחד. השלישי, לקיחת השוחד היא בעד פעולה הקשורה בתפקידו של עובד הציבור היינו, יש להראות קשר סיבתי עובדתי בין המתת לבין הפעולה הקשורה בתפקידו של עובד הציבור, וכן ידיעה בדבר קיומו של קשר סיבתי זה. בעייפ 1188/20 מדינת ישראל נ' אברהם נניקשווילי (פורסם בארייש, 6.1.22) חזר בית המשפט העליון על ההלכה ולפיה לא די בכך שעובד הציבור יקבל מתנה לצורך התגבשות עבירת שוחד, אלא יש להוכיח שהמתת ניתנת בזיקה לתפקידו הציבורי: ההבדל בין "שוחד" ל"מתנה", למשל, נעוץ בכך שבמסגרת השוחד המתת ניתנת לעובד הציבור כתמורה לביצוע פעולה הקשורה לתפקידו. במובן זה, שתי הנסיבות קשורות זו לזו, ולא ניתן לקבוע את קיום הנסיבה השנייה מבלי להידרש לנסיבה השלישית. הנסיבה השלישית כוללת, כאמור, שני רכיבי משנה – האחד הוא פעולה הקשורה "בתפקידו" של עובד הציבור, והשני הוא קשר סיבתי בין הפעולה לשוחד [...] אשר לרכיב הקשר 43 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' הסיבתי, יושם אל לב כי מונח זה שונה בהקשר של עבירת השוחד מהשימוש הרגיל בו בדין הפלילי [...] עבירת השוחד היא, כאמור, עבירת התנהגות. הקשר הסיבתי הנדרש אינו בין התנהגות הנותן לתוצאה שנגרמה, אלא לתוצאה שהייתה אמורה להיגרם. השוחד הופך לכזה אם הוא היה אמור להוביל לביצוע פעולה הקשורה לתפקידו של עובד הציבור: "בעד פעולה הקשורה בתפקידו". הקשר הסיבתי שיש להוכיח הוא "פוטנציאלי", ולא קשר שמומש. הוא מאפיין את ההתנהגות ברגע ביצועה [...] העבירה של מתן שוחד מתגבשת אפוא כבר במועד הנתינה, בכפוף לקיום הנסיבות והמחשבה הפלילית, ואין צורך שעובד הציבור יפעל לטובת הנותן" [פסקה 12, 13 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה הנדל] . 22 אשר לדרכי השוחד, סעיף 293 לחוק קובע כי : "אין נפקא מינה בשוחד - (1)אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת; (2)אם היה בעד עשיה או בעד חדילה, השהיה, החשה, האטה, העדפה או הפליה לרעה; (3)אם היה בעד פעולה מסוימת או כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל; (4)אם היה בעד פעולה של הלוקח עצמו או בעד השפעתו על פעולת אדם אחר; (5) אם ניתן מידי הנותן או באמצעות אדם אחר; אם ניתן לידי הלוקח או לידי אדם אחר בשביל הלוקח; אם מלכתחילה או בדיעבד; ואם הנהנה מן השוחד היה הלוקח או אדם אחר; (6)אם תפקידו של הלוקח היה של שררה או של שירות; אם היה קבוע או זמני ואם כללי או לענין מסוים; אם מילויו היה בשכר או בלי שכר, אם בהתנדבות או תוך קיום חובה; (7)אם נלקח על מנת לסטות מן השורה במילוי תפקידו או בעד פעולה שעובד הציבור היה חייב לעשותה על פי תפקידו". 2B העובדה כי סעיף 293 לחוק מתחיל במילים "אין נפקא מינה", באה ללמד כי סעיף זה אינו בא לגדור ולתחום את עבירת השוחד, נהפוך הוא, הדבר נועד לשלול טענות הגנה אפשריות ובכך, להרחיב את גבולות העבירה הן ביחס למהות תפקידו של איש הציבור, לטיב הפעולה שבגינה ניתנה המתת ויסוד המתת. 24 סעיף 24 לחוק שעניינו הוראות נוספות, קובע בין היתר: [...]" (ג) מי שמועמד לתפקיד אף שעדיין לא הוטל עליו, ומי שהוטל עליו תפקיד אף שעדיין לא התחיל במילויו, כמוהו כממלא את התפקיד. (ד) במשפט של שוחד לא יזקק בית המשפט לטענה - (1) שהיה פגם או פסול בהטלת התפקיד על הלוקח, במינויו או בבחירתו. (2) שהלוקח לא עשה או אף לא התכוון או לא היה מוסמך או רשאי לעשות את הפעולה". 25 ניסוח עבירת השוחד באופן כה רחב אינו מקרי אלא כורח המציאות אשר מזמנת צורות רבות ומגוונות של מתן ולקיחת שוחד. אשר לרף הראייתי, הוראת סעיף 26 לחוק קובעת כי: "במשפט על עבירה לפי סימן זה רשאי בית המשפט להרשיע על יסוד עדות אחת, אף אם זו עדות של שותף 44 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' לעבירה". זאת להבדיל מן הרף הראייתי הרגיל, ולפיו עדות שותף דורשת לכל הפחות דבר לחיזוקה: ייהטעם לכך... הוא שעבירות השוחד מתבצעות בדרך כלל במחשכים ובאין רואה, תוך מידור מרבית הסובבים והפחתת מספר המעורבים למינימום הנדרש על מנת למזער את הסיכוי לחשיפת העבירות'. בשל כך ההרשעה תתבסס לרוב על ראיות נסיבתיות, אשר ינותחו גם לאור 'שורת ההיגיון' ו'ניסיון החיים' (ע"פ 4115/08 גלעד נ' מדינת ישראל [פסקה 5 לפסק דינו של השופט דנציגר] (24.1.2011); ע"פ 419/92 מדינת ישראל נ' כהן, פייד מז(3) 829,821 (1993))" (ע"פ 4456/14 אביגדור קלנר נ' מדינת ישראל [פסקה 4ג לפסק דינו של כב' הש' ג'ובראן] (פורסם בנבו, 29.12.15). היסוד הנפשי: 26 עבירת השוחד הנה עבירה התנהגותית ומכאן היסוד הנפשי הנדרש לגביה הוא מודעות לטיב המעשה ולקיום הנסיבות, היינו, מודעות ללקיחת מתת בעד פעולה הקשורה לתפקידו. מודעות יכולה להתבטא גם בעצימת עיניים מצד עובד הציבור, בהתאם להוראת סעיף 20(ג)(1) לחוק. 207 בעבר הונחה דרישה נוספת בגדרי היסוד הנפשי, לפיה יש להוכיח שכוונת מקבל השוחד הייתה להטיב עם נותן השוחד. דרישה זו בוטלה בהלכה שנקבעה בעייפ 1877/99 מדינת ישראל נ' חיים בן עטר פייד נג(4) 695. 28 במסגרת הוכחת היסוד הנפשי, הפסיקה הכירה בקיומה של חזקה שבעובדה הניתנת לסתירה, לפיה עובד ציבור יודע כי הנזקקים לשירותיו אינם נותנים לו מתנותיהם, אלא כדי שיטה להם חסד במילוי תפקידו. 45 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' אישום ראשון – בית החלמה ליולדות (נאשם 1 בלבד) ייפניתי ליחיאל אבו ואמרתי לו שיש לו מגרש ושהוא יכול לגדל עליו רק חסה ואמרתי לו שימכור לי אותו הכוונה לאופציה"; "... הוא מכר לי מגרש שלא שווה כלום ועכשיו הוא מקבל 2 מיליון שיכול להשתמש בהם לעסקים" (ת/223, שורות 283 ו-405). הסבריו של נאשם 1 בחקירתו במשטרה מה הרוויח הנאשם 4 מכך שמכר לו את הקרקע. תמצית כתב האישום והעובדות הצריכות לעניין: 29 הקרקע נשוא אישום זה מצויה ברובע ג' בעיר אשדוד ובעת הרלוונטית הייתה בבעלותו של נאשם 4. בשנת 1998 שונה יעוד הקרקע ממגורים לבית החלמה ליולדות, אשר כשמו כן הוא, נועד לשמש מעין מלון לנשים שזה עתה ילדו. במסגרת שינוי היעוד הוקצו לנאשם 4, כפיצוי, יחידות דיור "חלופיות", ", 37 במספר, במגרש אחר, אותן הוא מימש. מאז ועד לשנת 2004, המגרש ברובע ג' עמד ריק, לא נבנה עליו דבר ולא נעשו ביחס אליו עסקאות הנוגעות לבעלות עליו. 20 במהלך שנת 2004, סיכמו בעל פה הנאשם 1 (ששימש באותה עת חבר ועדת המשנה) ונאשם 4 כי נאשם 1 ידאג לשינוי יעוד הקרקע חזרה למגורים. בתמורה לכך, לאחר שתתקבל ההמלצה של ועדת המשנה לשינוי האמור, יקבל נאשם 1 אופציה לרכישת הקרקע תמורת סכום של 2.1 מיליון ם שהנו נמוך משמעותית מהשווי החדש של המגרש לאחר שינוי ייעודו למגורים (להלן: "המתת"י). ההחלטה על שינוי הייעוד נמצאת בסמכות הועדה המחוזית לאחר שמתקבלת המלצתה של ועדת המשנה. : 211 ביום 20.7.05, ולאחר הסיכום בעל פה בין הנאשם 1 לנאשם 4, החליטה ועדת המשנה לקבל את הבקשה על שינוי היעוד חזרה למגורים. ההמלצה כללה אישור של 28 יחידות מגורים כאשר 10 יחידות מהן יהיו מיימאגר מאושריי ו-18 יחידות דיור בדרך של היטל השבחה. המלצה זו נעשתה על ידי אימוץ הצעתו של נאשם 2 שהשתתף בישיבה ובניגוד להמלצת מהנדס העיר. הנאשם 1 לא נכח בישיבה. אף שהיזם הפורמלי של הבקשה לשינוי ייעוד היה הנאשם 4, במהלך הדיון בבקשה בוועדת המשנה, התייצב מר צבי שידולבסקי כנציג הרוכשים ונטען כי "המגרש נרכש מחברת אבו יחיאל וטרם הושלם הליך העברת הבעלות". 22 ביום 27.7.05 כשבוע לאחר החלטת ועדת המשנה, עוגנה ההסכמה בעל פה בין נאשם 1 לנאשם 4 בהסכם אופציה כתוב ולפיו, מוענקת לנאשם 1 אופציה לרכישת המגרש תמורת 2.1 מיליון ₪. על פי הסכם האופציה, הנאשם 1 רשאי להודיע על מימושה בתוך 6 חודשים. 213 ביום 17.8.05, נערכה ישיבה נוספת בוועדת המשנה שבה נכחו הנאשם 1 והנאשם 2 לשם הצגת תכנית בינוי. בישיבה זו הוחלט כי כלל יחידות הדיור יהיו בדרך של השבחה, תוך ביטול החובה 46 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' להשיג יחידות אוויר. החלטה זו התקבלה חרף התנגדות מהנדס העיר. גם בישיבה זו, הנאשם 1 לא הודיע על העניין האישי שיש לו בבקשה. 214 בהמשך למתואר, הנאשם 1 היה מעורב בקביעת גובה השומה בכך שהנחה את השמאי דני פרדקין שאמור היה לערוך את השומה המוסכמת כי שטח כל יחידת דיור ייקבע לפי 150 מטר מרובע. 21 לאמור בכתב האישום נוסיף כי ביום 13.2.06 שלח הנאשם 1 לנאשם 4 הודעה כתובה בדבר רצונו לממש את האופציה וכי בהתאם לכך מבוקש להכין הסכם מכר. 216 בעקבות הודעתו של נאשם 1 על רצונו לממש את האופציה, החלו הצדדים להחליף ביניהם טיוטות של חוזה המכר. במהלך המשא ומתן, החלו לעלות מצדו של נאשם 4 ומיצגיו, טענות בנוגע ליישמועותיי שרצות בעיר הנוגעות לאי חוקיותו של הסכם המכר נוכח תפקידו הציבורי של נאשם .1 217 לטענת הנאשם 4, שמועות אלו קיבלו ממד ממשי עקב דרישת בא כוחו של נאשם 1, עוייד מור כהן, כי בחוזה ירשם כי "אין מניעה חוקיתי לכריתתו של ההסכם. ביום 6.4.06, הנאשם 1 ונאשם 4 חתמו על הסכם ביטול האופציה. במסגרת ההסכם הושב לנאשם 1 הסכום ששילם עבור האופציה. לטענת נאשם 1, הטעמים שהביאו אותו לביטול הסכם האופציה אינם קשורים כלל וכלל לאי חוקיותו ומבוססים על אי כדאיות העסקה מנקודת מבטו באותה העת. 218 לטענת המאשימה, אין לקבל אף לא אחד מטיעוני הצדדים לביטולו של ההסכם. לשיטתה, כל עוד ההסכם נעשה מבלי שמעורבותו של נאשם 1 כחבר וועדת המשנה הייתה גלויה, לא הייתה מניעה מצד הצדדים להמשיך וליישמה. ברגע שהדברים התגלו או אז שני הצדדים הבינו כי מוטב להם לפעול לביטולו הפורמלי. 29 ביום 24.10.06 נחתם זיכרון דברים בין נאשם 1 לבין אורי אטיאס ולפיו נאשם 1 ימכור לאורי אטיאס את הקרקע בתמורה ל- 980,000 דולר. המתווכים בהסכם זה היו יצחק איצ'ה שטיין ואברהם צישינסקי. במעמד החתימה נאשם 1 קיבל מקדמה במזומן בסך של 80,000 דולר. 220 לאמור בכתב האישום נוסיף כי הסכם זה נחתם אף שלכאורה לאחר ביטול האופציה אין לנאשם 1 כל זכות במקרקעין. לטענת נאשם 1 עריכת הסכם זה נעשתה בעקבות כך שנאשם 4 מצא לנכון, בעקבות ייפועלו", לתת לו בלעדיות במכירת הנכס כאשר הוא יפעל כמתווך. לטענת המאשימה, הנאשם 1 לא פעל כמתווך אלא נהג מנהג בעלים בקרקע על רקע ייההבנות הקודמותיי בינו לבין נאשם 4. 21 ביום 4.7.07, לאחר שהתקבלה בוועדה המחוזית ההחלטה המאשרת את שינוי היעוד, הנאשם 4 מכר את המגרש לאדם אחר, יצחק אטיאס בתמורה ל- 4.4 מיליון ₪. 47 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' לאמור בכתב האישום נוסיף כי בעקבות המהלך שביצע נאשם 4, אורי אטיאס שחתם הסכם מול נאשם 1, תבע את נאשמים 1 ו-4 בגין הפרת חוזה. תביעה שנדחתה. 223 ביום 11.2.10 יצחק אטיאס מכר את המגרש בתמורה ל-5.8 מיליון ₪. מענה נאשם 1 לכתב האישום: 224 לדברי נאשם 1 באותה העת לא קיבל משכורת מעיריית אשדוד ומשכך, לא הייתה כל מניעה מצדו לבצע עסקאות מסוג זה; החלטתו לפתוח עוסק מורשה בתחום הנדליין הייתה בהלימה לכישוריו והבנתו בתחום; מהלכיו בנוגע לקרקע נעשו לטובתו האישית בהיותו בעל זכות מסוג אופציה; ההטבות הנלוות למהלך זה, ככל שהעסקה הייתה יוצא לפועל, היו מטיבות עם הנאשם בלבד; ההסכם לא הותנה באישור הועדה המקומית והתמורה שנקבעה אינה נמוכה; הנאשם לא נכח בדיונים הקשורים במגרש; מאחר שהמגרש הנו חלק משיקום שכונות, כלל לא היה צריך להיות משולם בגינו היטל השבחה; פעולותיו של הנאשם במסגרת העסקה עם אורי אטיאס (שנעשתה לאחר ביטול האופציה) היו מתוקף תפקידו כמתווך ולא כבעל הקרקע. ההליכים בעניינו של נאשם 4: 225 נגד הנאשם 4 הוגש בתחילה כתב אישום המייחס לו ולחברה שבבעלותו (נאשמת 5) עבירות של מתן שוחד, הלבנת הון ופעולה ברכוש אסור. במהלך שמיעת הראיות העלו ב"כ נאשם 4 טענה ולפיה הנאשם 4 אינו כשיר לעמוד לדין בשל פגיעה משמעותית ומתמשכת בזכרונו. לאחר שנשמעו ראיות הצדדים לעניין זה, ניתנה על ידי בית המשפט, ביום 13.7.20, החלטה לפיה, גם אם זכרונו של הנאשם 4 נפגם, אין בכך כדי לפגוע בכשירותו לעמוד לדין. בעקבות האמור הנאשם עלה להעיד להגנתו ביום 4.8.20. 226 עדותו של נאשם 4 אופיינה בכך שזה ענה למרבית השאלות שהופנו אליו, חזור ונשנה, כי הוא ייאינו זוכריי את הפרטים עליהם הוא נשאל. תשובה זו נמסרה גם במענה לשאלות כלליות, בסיסיות, בפריפריה של כתב האישום ובליבתו. התנהלות זו אפיינה את חקירתו הראשית כמו גם חקירותיו הנגדיות. 227 אף שלכאורה הנאשם 4 ענה באופן פורמלי לשאלות, נוכח טיב תשובותיו יש לראותו כייעד השותקי או לחלופין כייעד המברברי. מסקנה זו מתחזקת נוכח הרושם של בית המשפט, כי הלה הגזים בטענתו כי הוא אינו זוכר, וזאת בדומה לרושם שהותירה עדותו לגבי כשירותו לעמוד לדין. לאור האמור, ובהתאם להלכה שנקבעה בדנייפ 4390/91 מדינת ישראל נ' חוסאם בן מוג'הד חאג' יחיא, פ"ד מז(3) 661, יש לראות בעד כמי שניתנה לצדדים הזדמנות לחקור אותו. משכך, אמרותיו במשטרה שהוגשו לבית המשפט, מכוח הוראת סעיף 10א לפקודת הראיות, קבילות, ויכולות לשמש כראיה נגד הנאשמים. 48 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 28 מעבר לכך שמדובר באמרות קבילות סבורני כי יש לתת להן משקל רב. המדובר באמרות שנגבו מנאשם 4 בשנים 2012 ו- 2013 בסמוך לאחר פתיחת החקירה. מדובר בהודעות ארוכות, מפורטות, בתקופה שבה גם לשיטת הנאשם 4 הוא לא סבל מפגיעה בזכרונו. בחקירות אלו, הנאשם 4 מדבר כמעט באופן חופשי עם חוקריו, הוא מפליל עצמו ובתוך כך גם את הנאשם 1. הנקודות שבהן נדמה כי הוא אינו מפרט את מלוא הנתונים, נוגעות להתרחשויות שלאחר ביטול הסכם האופציה אותן יש לבחון על רקע התביעה האזרחית הגדולה שהתנהלה נגדו באותה עת מצדו של אורי אטיאס (שטען לקנוניה של נאשמים 1 ו-4 שנעשתה נגדו). 29 בסיום פרשת ההגנה ולאחר שהוגשו סיכומי המאשימה הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון בעניינו של נאשם 4. על פי ההסדר, עניינו של נאשם 4 הופרד והוגש נגדו כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של סיוע להפרת אמונים (סומן במ/12). הנאשם 4 הודה והורשע בעובדות כתב האישום המתוקן והושתו עליו בהתאם להסכמת הצדדים, מאסר מותנה, 100,000 ₪ קנס וחילוט בסך 3,500,000 ₪. שאלת קיומה של מתת: 230 בהעדר מחלוקת בנוגע להיותו של נאשם 1 עובד ציבור, יש להידרש לתנאי השני בעבירת השוחד, היינו האם יש לראות בעסקת האופציה בין הנאשם 4 לבין הנאשם 1 משום מתת והתשובה לכך היא חיובית. המגרש בייעוד ליולדות - שוויו וסחירותו נמוכים מאוד 231 הקרקע נשוא האישום, בייעוד ליולדות, במובהק, לא הייתה אטרקטיבית עבור היזמים. דברים אלו ניתן ללמוד יימפי הגבורה", נאשם 4, הבעלים של המגרש, האדם שאליו פנו בהצעות ומי שמטבע הדברים מחזיק בידיעתו את מלוא הנתונים. לטענתו, המגרש בייעודו ליולדות בית עמד ריק כאבן שאין חפץ בה. הדברים הגיעו לכדי כך שביקשו ממנו את המגרש בחינם. כך ולא באופן ממצה הדברים באו לידי ביטוי: "...בא אלי מישהו קפילושניק ואמר לי 'אבו מה יהיה עם המגרש'... הוא אמר לי שהבטיחו לו לקבל את המגרש בחינם. אמרתי לו שאני לא נותן בחינם אלא מוכר לפי שמאות... הבן אדם אמר לי שהפוליטיקאים הבטיחו לו בחינם ואני שלחתי אותו אליהם, כי אני לא נותן מגרשים בחינם" ; "...ניסיתי למכור בית החלמה, לשווק אותו, לא הלך לי. לקפילושניק למשל, כל מי ששמע בית החלמה, בקיצור ברח. בית החלמה ליד בית כנסת, שכונה דתית, כולם ברחו. אפילו קפילושניק רצה אותו בחינם"; "המגרש נשאר כמה שנים טובות כאבן שאין לה הופכין.."; "לאחר שהתברר לי שהמגרש חסר ערך לבית החלמה ליולדות באשדוד אז גם השומה היא חסרת ערך"; "המדובר במגרש שלא היה שווה כלום"; "הוא היה מיועד לבית החלמה ליולדות שלא ניתן לעשות בו כלום" (ת/248, עמ' 2). 49 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 232 העובדה שקרקע המצויה בטבורה של שכונת מגורים צפופה נותרה שוממת במשך 8 שנים מבלי שאף יזם ייהרים את הכפפהיי וניסה להוציא לפועל הקמת בית החלמה ליולדות, מדברת בעד עצמה. הכיצד אם כן עסקה לרכישת קרקע לא אטרקטיבית מגלמת בתוכה מתת? 233 המתת אותה קיבל הנאשם 1 מורכבת ממספר רכיבים: הנאשם 1 רוכש קרקע בשווי של ייעוד ליולדות ומשלם עליה את אותו מחיר גם אם ייעודה ישתנה למגורים. כך תיאר זאת הנאשם 1: "שאלה: בסעיף 4 להסכם נקבע כי אתה תשלם לאבו כ-2.1 מיליון ש תמורת המגרש. כיצד נקבע שווי המגרש? האם זהו שווי המגרש לאחר השינוי המצופה של התב"ע? תשובה: לפי השווי ברגע ההסכם, לשאלתך למה שילמתי לו אני עונה שזה מה שהוא ביקש. זה המחיר שסוכם בין שנינו" (ת/223, עמ' 13). 234 על כך שמחיר המגרש לא נקבע לפי שוויה בייעוד למגורים, ואף לא שכלל את הסיכוי הגבוה שייהפך לכזה, ניתן ללמוד מכך שמחיר הקרקע שסוכם בעל פה (ללא תוקף מחייב נוכח הוראת סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969) לא השתנה גם לאחר הדיון (הקריטי ביותר בנושא) שנערך בוועדת המשנה ביום 20.7.05 ובו התקבלה הבקשה להמליץ לוועדה המחוזית על שינוי הייעוד (ההסכם בכתב נחתם ביום 27.07.05). 235 הרכיב השני נוגע לכך שאין המדובר בהסכם רכש רגיל אלא הסכם אופציה המותיר בידיו של נאשם 1 אפשרות לבחור האם להיקשר בעסקת המכירה אם לאו. במצב דברים שכזה, ככל שלא יצלח שינוי היעוד או במידה וישונה היעוד, אולם העסקה בכללותה לא תהיה משתלמת עבור הנאשם 1 (למשל במקרה וייקבע כי תוספת יחידות הדיור תהא בדרך של קניית יחידות אויר ממאגר מוכר ולא בדרך של השבחה), הוא אינו מחויב ברכישת המגרש. יוצא אפוא כי בניגוד למהלך עסקים רגיל שבו קונה של נכס להשבחה לוקח בחשבון את הסיכון שהנכס בסוף לא יושבח וכספו ירד לטמיון, במקרה הנדון הנאשם 1 כמעט ולא מסכן דבר. 26 כך תיאר הנאשם 4 מהלך העסקה: "אני מכרתי לעמרם כנפו את המגרש כבית החלמה ליולדות, והוא ישנה את התב"ע – הצליח, הצליח, לא הצליח, אין אופציה זה בעיה שלו. ש: אז מה היה קורה אם עמרם כנפו לא היה מצליח לשנות את התב"ע? ת: ההסכם היה מתבטל, כמו שבוטל... ש: איפה כתוב בהסכם שרק אם עמרם כנפו יצליח לשנות את התב"ע הוא יממש את האופציה ? ת: זה שיקול דעת שלו, בית החלמה הוא לא היה קונה. הוא רצה לקנות מגורים, ואני יכולתי למכור רק בית החלמה כי לא היה לי מגורים" (ת/47א). 237 רכיב שלישי, חשוב לא פחות, קשור לכך שאין מדובר בקונה יירגיליי או ביזם שמנסה את מזלו בתחום. הנאשם 1 כיהן באותה העת ממש כחבר בוועדת המשנה שאמורה לדון בבקשה לשינוי 50 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' .7 8 9 רוטציה, ליאון בן לולו כיהן כסגן ראש העיר כשבאותה העת הנאשם 1 מכהן כחבר מועצה וחבר בוועדת המשנה לתכנון ובנייה (להלן: "וועדת המשנה"). בין השנים 2006 ועד שנת 2008 הנאשם 1 שב לכהן כסגן ראש העיר. החל משנת 2009 הנאשם 1 החליף את ראש העיר במרבית הדיונים בייוועדת השניים" שהיא רשות הרישוי הדנה בבקשות להיתרים על פי חוק התכנון והבניה התשכייה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"). בנוסף, החליף לעיתים מזדמנות את ראש העיר בישיבות של וועדת התכנון והבנייה ובנסיבות אלו אף שימש כיושב ראש הוועדה. תפקידיו הציבוריים של הנאשם 2 על פני ציר הזמן: משנת 1989 ועד שנת 1998 הנאשם 2 כיהן כממלא מקום ראש העיר. במקביל בין השנים -1994 1998 כיהן גם כחבר וועדת המשנה. החל משנת 1998 ועד לשנת 2012 כיהן הנאשם 2 כחבר מועצת העיר. לדבריו, במהלך תקופה זו הוא כיהן בייכל וועדה אפשריתיי (ת/273 עמ' 2). לעניינו חשובה העובדה כי בין השנים 2005-2004, כיהן נאשם 2 כחבר בוועדת המשנה: "הייתי כשנה וחצי שנתיים חבר בוועדת בניין ערים אחרי זה עזבתי ואם אני לא טועה הייתי חבר בוועדת כספים" (ת/237, עמ' 28). בעניין זה, אף שהצדדים חלוקים לגבי המועד המדויק שבו חדל הנאשם 2 לכהן כחבר בוועדת המשנה, הרי שמתוך הפרוטוקולים נלמד כי זה המשיך לכהן כחבר וועדת המשנה לכל אורך שנת 2005 וראה רשימת משתתפים בפועל בפרוטוקול וועדת המשנה מיום 26.10.05 (ת/263(א)(7)); רשימת משתתפים בפועל בישיבת וועדת משנה מיום 9.11.05 (ת/263(א)(8)); רשימת משתתפים בפועל בפרוטוקול וועדת משנה מיום 21.12.05 (ת/263(א)(10)). למעשה, גם בישיבות הראשונות של וועדת המשנה בתחילת שנת 2006 בתאריכים 8.2.06, 22.2.06, 14.6.06, הנאשם 2 מופיע כחבר וועדת המשנה (שלא השתתף) ורק החל מחודש יוני ואילך שמו כבר אינו מופיע כחבר וועדה (למעט ישיבה אחת שבה החליף את ליאון בן לולו). בקיאותו הרבה של נאשם 1 בחוקי התכנון והבנייה: אין חולק בנוגע לבקיאותו הרבה של נאשם 1 בחוקי התכנון והבנייה והדבר אף אושר במסגרת המענה לכתב האישום. כך, בין היתר, תיאר צבי צילקר (להלן : "צילקריי) ראש העיר, מהנדס בניין בהשכלתו, ויו"ר וועדת המשנה בחלק ניכר מהתקופה הרלוונטית, את ידענותו של נאשם 1: "בחור מוכשר, אני אמרתי, בחור שבקיא בחוק אולי מכל אדם אחר במועצה. אדם שחריף מאוד" (עמוד 318 לפרוי מיום 21.06.18); "הייתה לו השפעה, היו גם מקרים שאני נשארתי במיעוט למרות היותי יו"ר וועדה או משהו כזה. הייתה לו השפעה" (עמוד 319 לפרוי מיום 21.6.18); "תרשה לי להחמיא למר כנפו שהוא הטוב מבין כל חברי המועצה בכל מה שקשור לחוק התכנון והבניה... אני אמרתי גם ברבים, זה לא לעג, זו אמירה מבחינתי" (עמוד 365 לפרוי מיום 21.6.18). 5 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 10. הנאשם 1 מודע היטב לכישוריו בתחום ולא בכדי העיד על עצמו כי: "ההבדל ביני לבין הרבה חברי וועדה הוא שאני באמת מבין בתחום ומתמצא בתחום. אני נחשב לאחד האנשים שמתמחים בחוק התכנון והבניה לאחר הרבה שעות בוועדות השונות... אני כל הזמן מתעדכן בחוקים החדשים ובפסיקות החדשות ברוב ההחלטות שאני הובלתי כמעט ב 98 אחוז מהמקרים וועדת הערר הלכה לפי עמדתי" (ת/227, עמ' 5). 11. ידענותו של הנאשם 1 לא נותרה בגדרי ההחלטות התכנוניות בוועדת המשנה, אלא חלשה על הנעשה בפועל בעיר אשדוד: "אני יודע כל מה שזז בעיר, אני יודע מה כל קבלן רוצה מה הכוונות העסקיות של הקבלנים שהגישו תכניות, אני מתמצא בתביעות ובהליכי התכנון השונים"; "...הכוונה שלי שהחלק הראשון בקביעתך נכון קרי שאני נחשב כדמות מפתח בכל נושא התכנון בעיר..." (ת/227, עמ' 5). 12. ביחס לשאלה האם הוא אכן יכול (כפי הדימוי שלו בעיני הקבלנים) לשכנע את הועדה להחליט בניגוד להמלצת מהנדס העיר, השיב הנאשם 1: "במידה ובמקרה דומה או זהה היו תקדימים הפוכים, במקרים כאלה יכולתי לשכנע את הצוות המקצועי שהם טועים [...] לשאלתך, האם אני נחשב ל'איש החזק' בעיריית אשדוד, התשובה היא לא. זה ביטוי שהתקשורת ייחסה לי, אם מתייחסים שאני בולט בקרב חברי המועצה בידע בחוק התכנון והבניה, אז אכן אני קצת בולט... הדימוי בעיר הוא כזה שעמרם כנפו מבין" (ת/231, עמוד 16). 13. מקצועיות זו של הנאשם, ראויה לשבח ונדמה שזו הציפייה מכל משרת ציבור, בפרט כזה שאמון על תחום מקצועי כתכנון ובנייה. אקדים המאוחר, ואציין כי אותה בקיאות ודומיננטיות תבוא לידי ביטוי בהחלטות רבות שהתקבלו על ידו, בין במישרין ובין בעקיפין, בפרויקטים בהם הייתה לו ולנאשם 2 נגיעה אישית. על פי רוב, וכפי שיפורט באריכות ביחס לכל אישום, דובר בהחלטות שהיטיבו עם היזמים שכתוצאה מכך גרפו לכיסם מיליוני שקלים או חסכו הוצאתם של סכומים כאלה. אותה דומיננטיות תבוא לידי ביטוי גם בהשפעה על אחרים בוועדה, ביכולת שכנוע, בהצגת נימוקים מקצועיים להחלטה, אף שזו נגועה בניגוד עניינים, לא אחת בניגוד לעמדת מהנדס העיר, ראש העיר (בכובעו כיו"ר הוועדה), כמו גם בניגוד לעמדת היועץ המשפטי. האם מותר לחבר מועצה לעסוק בנדל"ן או לפעול עבור קבלן בתחומי העיר שבה הוא מכהן: 14. בין הצדדים ניטשה מחלוקת נורמטיבית עקרונית: האם בתקופה הרלוונטית מותר היה לחבר מועצה, שאינו מקבל שכר מעירייה, לעסוק בנדליין בתחומי העיר אשדוד. 15. לשיטת המאשימה, עיסוק שכזה אסור מעיקרו, אז, כהיום. נטען כי למעט רכישת דירה פרטית, כל עיסוק בנדליין של חבר מועצה, גם אם אינו חבר בוועדת המשנה, בתחומי העיר בה הוא מכהן, הוא אסור. הדברים אמורים בין אם המדובר בתיווך, ייעוץ, קידום וליווי פרויקטים, סיוע בקבלת 6 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' ייעוד בקרקע אותה הוא רוכש ולתת המלצתה לוועדה המחוזית (שעל פי רוב מקבלת את המלצות וועדת המשנה שבתחום שיפוטה מצוי המקרקעין). 238 יוצא אפוא כי הנאשם 1 רוכש מגרש עם פוטנציאל לרווח עצום (של מיליונים) ללא סיכון (בשל מתן האופציה) עם הסתברות גבוהה ביותר להצלחת שינוי הייעוד (נוכח מעמדו כחבר וועדת המשנה). שוויה הכספי של המתת: 239 הואיל והעסקה שנרקמה בין נאשם 1 לנאשם 4 בסופם של דברים לא הגיעה לכדי סיום, ישנו קושי להעריך את שווי המתת במדויק. ברם, בתיק קיימות ראיות שיכולות ללמד כי במסגרת עסקה זו יכול היה הנאשם 1 יילגזור קופון" שנע בין מאות אלפי שקלים ועד לסכום של מיליון ₪ ויותר בתוך תקופה קצרה. 240 על פי הסכם האופציה, הנאשם 1 אמור היה לשלם לנאשם 4 סך של 2.1 מיליון ₪ תמורת המגרש בייעודו ליולדות. לדברי הנאשם 1 בשלב שביקש לממש את האופציה כבר היה לו רוכש פוטנציאלי בשם ימפל שעמו סיכם למכור את המגרש לאחר שהתב"ע תאושר בסכום של 950,000 דולר (ת/233 עמ' 27). בשים לב לכך ששער הדולר באותה העת היה 4.28, או אז מדובר במכירת המגרש בסכום של 4,066,000 ₪ כלומר ברווח "ברוטויי שקרוב ל- 2,000,000 ₪ (בהנחה שהיטלי ההשבחה, מס השבח והתשלומים האחרים היו מגולגלים לכתפיו של הקונה). 241 אינדיקציה נוספת לשוויו של המגרש לאחר שינוי הייעוד ניתן למצוא בזיכרון הדברים בין נאשם 1 לבין אורי אטיאס (ת/135, לגביו תינתן התייחסות מפורטת בהמשך) לפיו אורי אטיאס ירכוש את המגרש בסכום של 980,000 דולר היינו 4.2 מליון ₪ כלומר רווח "ברוטו" של 2.1 מליון ₪. גם אם בהתאם להסכם מפחיתים מהרווח ברוטו את היטל ההשבחה ואת השומה המוסכמת שנקבעה (תוך חריגה מייעיקרון המאגר") בסך 150 אלף דולר שהם כ-642,000 ₪. היו נותרים בידי נאשם 1 לאחר ההפחתה 1,460,000 ₪ (!). 22 עוד אינדיקציה לרווח לו היה צפוי נאשם 1, ניתן לקבל מהעסקה שבסופם של דברים כן יצאה אל הפועל ביחס למגרש זה לאחר שינוי הייעוד על ידי הוועדה המחוזית, בין נאשם 4 לבין יצחק אטיאס עבור סכום של 4.4 מיליון ₪. 23 אינדיקציה, ברורה אף יותר לגבי שוויה של המתת, ניתן למצוא בעסקת המכירה שביצע יצחק אטיאס שרכש את הקרקע מנאשם 4 כאשר בחלוף כשנתיים ותשעה חודשים בלבד מאז שרכש את המגרש, מכר אותו ביום 11.02.10 תמורת 5.8 מיליון ₪. 51 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 24 בנוסף, יש להפנות גם לדברי הנאשמים 1 ו-4, אשר חרף האינטרס הברור שלהם בחקירתם כחשודים במשטרה ללמד כי הרווח הצפוי לנאשם 1 מהעסקה נמוך, מפרטים על כך שבפועל הנאשם 1 יכול היה להרוויח מאות אלפי שקלים. נאשם 4 מוסר כי: "אני יכול להגיד שהוא היה יכול להרוויח כמה מאות אלפי ₪ 200-300 אלף מ"י (ר' ת/248, עמוד 5) ובדומה, הנאשם 1 (לאחר שהוא מגדיל באופן מלאכותי את כל ההוצאות שהיו צפויות לו) טוען כי יכול היה להרוויח בין 140-100 אלף דולר (ת/233, עמ' 26). 245 להשלמת הדברים יוער כי הניסיון להתחקות אחר גובה המתת, במדויק, הנו בבחינת למעלה מן הצורך. החשוב הוא הבנתו של נאשם 1 כי ניתנה לו מתת: קרקע עם פוטנציאל רווח גבוה, במחיר נמוך וללא סיכון של ממש. האומנם הסכם מטיב עם נאשם 1 בלבד ? 26 טוען נאשם 1 כי הוא הנהנה היחיד כתוצאה משינוי הייעוד של הקרקע שכן לפי המתווה שבהסכם האופציה, הנאשם 1 הוא זה שצפוי לרכוש את הקרקע לאחר שינוי הייעוד בשוויה כבית יולדות, כאשר אין לנאשם 4 אפשרות לחזור בו ממתן האופציה, כל עוד היא בתוקף, בין אם שונה ייעוד הקרקע ובין אם לאו. /24 טענה זו נועדה ללמד כי אין היגיון מאחורי תזת השוחד בה אוחזת המאשימה שהרי דרכם של משחדים שיתנו מתת על מנת להטיב עמם. במקרה הנדון, נאשם 4 לא ייהנה מהרווח הצפוי משינוי הייעוד ועל כן אין לו כל תמריץ במתן שוחד. 248 טענה זו, עובדתית שגויה. כפי שפורט בנוגע לרכיב המתת, נאשם 4 ציין כי חלק מהקונים ביקשו לקבלה בחינם וחלק במחירים נמוכים שלא עלו על 200,000 $. גם סכומים אלו, נותרו בגדר שווי תיאורטי בלבד מבלי שבפועל נערכה עסקה כלשהי למימוש הקרקע בייעודה ליולדות. במילים אחרות, מהלך שכזה יש בו כדי להפוך שווי תיאורטי לשווי בר מימוש. 249 לא רק הפיכתה של המכירה למעשית, יש בה משום טובת הנאה לנאשם 4, אלא גובה העסקה ולפיה נאשם 4 יקבל במסגרת האופציה 2,121,444 ₪, כאשר מודגש שכל היטל השבחה בגין שינוי התב''ע יחול על הנאשם 1. מדובר בסכום כפול אם לא למעלה מכך ביחס לכל הצעה אחרת שקיבל. 250 מי שהטיב לנסח את הרווח שיוצא גם לנאשם 4 מעסקה זו הוא לא אחר מנאשם 1 : "הוא מכר לי מגרש שלא שווה כלום ועכשיו הוא מקבל 2 מיליון שיכול להשתמש בהם לעסקים" (ת/223, ש' 405) ובדומה: "פניתי ליחיאל אבו ואמרתי לו שיש לו מגרש ושהוא יכול לגדל עליו רק חסה ואמרתי לו שימכור לי אותו הכוונה לאופציה" (ת/223, ש' 283). די בכך כדי לדחות הטענה. 52 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 251 למעלה מן הצורך, הרווח לנאשם 4 אינו מתמצה רק בתמורה הישירה בגין המגרש, ויכול שבמונחים יחסיים זהו הרווח השולי. הנאשם 4 הוא מהקבלנים הגדולים ביותר בעיר אשדוד, הוא מעורב בפרויקטים רבים ומשמעותיים וברשותו עתודות קרקע רבות לרבות עשרות דונמים אותם רכש בפרויקט מבוא אשדוד. אגב שמיעת הראיות (הנוגעות לכשירותו של הנאשם 4 לעמוד לדין) התמונה שהצטיירה היא של איש עסקים רב פעלים, מיומן, שאפתן, עקשן וממולח. 252 עיון בפרוטוקולים של וועדת המשנה בשנים 2010-2005 (ת/263(א)-(ד)) מלמד כי ענייניו של הנאשם 4 והפרויקטים שקידם הובאו פעמים רבות ביותר להכרעת הוועדה, בין אם מדובר בבקשות תכנוניות ובין אם מתן היתרים. הנאשם 1 משמש בכל השנים הללו כחבר בוועדת המשנה, לעיתים כממלא מקום יושב ראש הוועדה. הנאשם 1 כפי שתואר על ידי רבים, בקיא ביותר בתחום, דומיננטי, בעל השפעה ואינו מקבל את עמדת הגורמים המקצועיים ככתבה וכלשונה. עם קבלת המתת הנאשם 1 הופך באחת לייאיש של נאשם 4" בוועדות. הוא מחויב לו במודע ושלא במודע. לאופן הצבעתו בישיבות השלכות כלכליות עצומות על עסקיו של הנאשם 4. 253 בהקשר לכך, ראה דברי בית המשפט העליון בעייפ 1188/20 מדינת ישראל נ' אברהם נניקשווילי (פורסם בארייש, 6.1.22): יילא פעם ניתן השוחד ללא קשר לפעולה מסוימת המצויה באופק הסמוך, אלא כמעין "השקעה" של נותן השוחד: "יש שניתנת לעובד הציבור מתת שוחד, בבחינת 'שלח לחמך על פני המים כי ברבות הימים תמצאנו' (קהלת, יא א[י]). שהרי אפשר שהמעוניין בהפקת תועלת מעובד הציבור ביום מן הימים רואה לנכון, בדרך פסולה של מתן שלמונים, לפלס את דרכו כבר עתה אל נתיבות נדיבותו של עובד הציבור. מכך חייב עובד הציבור להזהיר עצמו הזהר היטב' (ע"פ 355/88 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 233. וכן ראו פסקה 15 להלן).'' יש באמור כדי לבסס גם את רכיב ייהבעדיי כפי שיפורק פרק הבא. בעד פעולה הקשורה בתפקידו: 254 משנקבע שבעסקת האופציה בפני עצמה יש משום טובת הנאה כספית ברורה לנאשם, לא כל שכן במימושה, עלינו להידרש בהתאם לתנאי המצטבר הנוסף, לשאלה האם המתת ניתנה לנאשם 1 בעד פעולה הקשורה בתפקידו של הנאשם ומודעותו של הנאשם 1 לנסיבה זו. התשובה לכך חיובית והיא מעוגנת היטב בראיות ישירות ונסיבתיות. 255 הנאשם 4 אינו פילנתרופ (לפחות ככל שהדבר נוגע לקשריו עם נאשם 1) ועסקת האופציה שנרקמה בין השניים אינה תוצאה של חברות אישית (סיטואציה שאף בה יש כדי לפגום בחוקיותה). הנאשם 4 איש עסקים המבקש למקסם את רווחיו ואילו נאשם 1 באותה העת אחז בתפקיד מפתח בוועדת המשנה. במצב דברים שכזה, אך מתבקש להידרש להלכה הפסוקה לפיה: 53 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' "...מתת לעובד הציבור מאת אדם הנמצא עמו בקשר רשמי, ניתנת בעד פעולה הקשורה לתפקידו. מכאן נובעת גם חזקה שבעובדה (הניתנת, כמובן, לסתירה) כי עובד הציבור הלוקח מתת כזאת מודע לכך שהמתת ניתנת לו בעד פעולה הקשורה בתפקידו. מודעות זו יכולה להתבטא... גם בעצימת עיניים מצד עובד הציבור..." (עייפ 3575/99 דרעי נ' מדינת ישראל פייד נד(2) 721). ובדומה ראה עייפ 4506/15 צבי בר נ' מדינת ישראל [פס' 78 לפסק דינו של כב' השופט סולברג (פורסם בנבו, 11.12.16): "כידוע, עבירת השוחד נעשית מטבעה במחשכים, ולעתים מקשה הדבר על הוכחה ישירה ליסוד מיסודות העבירה, ובמיוחד לכך שטובת ההנאה ניתנה בעד פעולת עובד הציבור, כמו גם למודעות ליסוד זה. לרוב, מתבססת הרשעה בעבירת השוחד על הסקת מסקנה זו מנסיבות מתן טובת ההנאה. פסיקתנו אף הכירה בחזקה עובדתית כפולה – הן באשר ליסוד ה'בעדי, הן באשר למודעות לו – לפיה עצם מתן טובת הנאה לעובד ציבור מאדם הנמצא עמו בקשר רשמי, נעשית בשל תפקידו ובעד פעולה הקשורה לתפקיד זה. חזקה זו, הנובעת מניסיון החיים, קובעת כי מתת לעובד הציבור מאת אדם הנמצא עמו בקשר רשמי, ניתנת בעד פעולה הקשורה לתפקידו. מכאן נובעת גם חזקה שבעובדה (הניתנת, כמובן, לסתירה) כי עובד הציבור הלוקח מתת כזאת מודע לכך שהמתת ניתנת לו בעד פעולה הקשורה בתפקידויי .עוד ראה עייפ 1877/99 מדינת ישראל נ' בן עטר, פייד נג(4) 695, עמי 710, 1999 וכן דנייפ 6162/99 בן עטר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.1.00)). 256 במקרה הנדון לא רק שחזקה זו לא נסתרה, אלא שתצריף הראיות מלמד בעליל על הקשר הישיר וההדוק בין המתת לבין תפקידו הציבורי של הנאשם 1 כחבר מועצה וחבר וועדת המשנה. /25 כל מהותה, תכליתה וכדאיותה של העסקה לשני הצדדים מבוססת על שינוי הייעוד מיולדות למגורים. "המפתחי להצלחת העסקה מצוי בידיו של הנאשם 1 שבאותה העת מצוי בצומת המרכזי, הנוגעת לשינוי ייעוד ומתן היתרים. כאמור, אף שההחלטה הסופית בדבר שינוי ייעוד מתקבלת על ידי הוועדה המחוזית, המלצתה של ועדת המשנה לשינוי ייעוד, סוללת כמעט באופן ודאי את הדרך לקבלת הבקשה. 28 על כך שתפקידו הציבורי של הנאשם 1 היה נסיבה מובניתי בעסקה, קרי המתת ניתנה בעד פעולה הקשורה לתפקידו, ניתן ללמוד מאמירותיו של הנאשם 4 שלא הסתיר בחקירותיו במשטרה את הבנתו כי אין המדובר בעסקה מול יירוכש רגיליי : ייעד שיום אחד באו אליי עוד פעם פוליטיקאים באותה תקופה, אמרו לי: אתה רוצה להפוך את זה למגורים? אמרתי: בשמחה רבה. שאלה: מי זה האנשים שאותם אתה מכנה פוליטיקאים תשובה: עמרם כנפו פנה אליי ביחד עם חיים ורדה". ובהמשך : יאני שמעתי שיחה עם ורדה, שהוא וכנפו מסוגלים לשנות תכליות של מגרשים. עשו את זה באזור י', עשו את זה ב- ז' עשו את זה ב-ג' אמרתי: יאללה זה דבר טוב בוא נמשיך". (ת/248 עמוד 3) וביתר שאת : 54 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' ייהם בנו את הקומבינה לא רק איתי, בכל העיר ב99% הצליחו ואיתי לא הצליחו. אני לא באתי לעמרם לעירייה הם באו אליי. שאלה: שהם הציעו לך שינוי תב"ע מה הם ביקשו ממך בתמורה. תשובה: לתת לעמרם כנפו אופציה למכור את המגרש" (ת/248, עמוד 4). ויש לתהות, אם הדרך להפיכתו של המגרש לאטרקטיבי, כה פשוטה, או אז מדוע נאשם 4 בעל חושים עסקיים מפותחים, בעל חברה שזהו כל עיסוקה אשר מועסקים בה עורכי דין, ואדריכלים מנוסים, לא עשה זאת בעצמו. תהייה זו הופנתה גם לנאשם 4 אשר אמר בפשטות כי לבד לא היה מצליח לעשות זאת: ישאלה: לא היה עדיף לך לשנות את הייעוד בעצמך ולהרוויח את דמי ההשבחה במקום לתת לכנפו להרוויח את הכסף הזה? תשובה: אני לא הייתי מצליח ללא אדריכל וללא המלצת עירייה. שאלה: מה זאת אומרת העירייה, האם כנפו זה המלצת העירייה. תשובה: העזרה של כנפו יכולה להיות בהחלט טובה מאוד" (ת/247, עמוד 4). שאלה דומה הופנתה לנאשם 1, אשר לא יכול היה לספק הסבר מניח את הדעת מדוע נאשם 4 לא ביצע את שינוי הייעוד בעצמו: "שאלה: האם יחיאל אבו בעצמו יכול היה לקדם את התב"ע לשינוי יעוד המגרש באמצעות חיים ורדה? תשובה: כן, מה השאלה בכלל. שאלה: אם כן, מדוע יחיאל אבו נזקק לך? מדוע יחיאל אבו מכר לך את האופציה לרכישת המגרש? תשובה: אני שכנעתי אותו למכור לי מגרש. שאלה: יחיאל אבו הוא סוחר, למה שיסכים למכור לך מגרש בחצי מהמחיר שהוא יכול להשיג עבורו? תשובה: יכול להיות שהוא רצה לממש, אני לא יודע מה היה השיקולים שלו, אני נפלתי עליו בזמן טוב, קניה מרצון של קונה מרצון ממוכר מרצון" (ת/233, עמ' 26). כניסה "לא טבעית" לעסקה מורכבת : 259 היוזמה לרכישת הקרקע והפנייה לבעליה הייתה של נאשם 1. אין צורך בידענות רבה על מנת להבין כי הליך של שינוי ייעוד קרקע אינו דבר של מה בכך, הוא מחייב החלטה של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, יכול להימשך חודשים רבים ולעיתים שנים. במקרה הנדון, הדברים אמורים מקל וחומר בשים לב לכך שמדובר במגרש שייעודו שונה כבר פעם אחת בעבר מייעוד למגורים לבית החלמה ליולדות על בסיס רציונל שעודנו תקף (רצון להימנע מלהוסיף דירות למגורים לשכונה צפופה ממילא). 260 אל האמור יש להוסיף כי בעת הרלוונטית, הנאשם 1 היה נעדר הון עצמי משמעותי (אף לדבריו) והוא עתיד היה לחזור לכהן במסגרת הרוטציה כסגן ראש העיר, נקודת זמן שממנה ואילך הוא מנוע מלעסוק בעבודות פרטיות. האמור מלמד כי עסקה שכזו רחוקה מלהיות "טבעית" לאדם במצבו של נאשם 1. במילים אחרות, רק מי שבטוח במידה רבה ביכולתו לשנות ייעוד, ולא יחשוש מכישלון עסקי, יזום רכישת קרקע בנסיבות האמורות. 55 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' ראיות בדבר מעורבותו הישירה והעקיפה של הנאשם 1 בשינוי הייעוד 261 לדברי הנאשם 1 מותר היה לו להיקשר בעסקת האופציה שכן בתקופה הרלוונטית לא קיבל משכורת מהעירייה. את הפעולות לשינוי הייעוד עשה כאדם פרטי, ללא קשר לתפקידו כחבר וועדת המשנה וניצול מעמדו. 22 בפרק הכללי מצאתי לדחות את הטענה ולפיה מותר היה לנאשם 1 לעסוק, במקביל לתפקידו כחבר וועדת המשנה, ביזמות נדליין. קביעה זו נעשתה ללא קשר לקבלתה של מתת. 23 בשלב זה של הכרעת הדין, תפורטנה כל הראיות המלמדות על כך שהנאשם 1, מעבר להימצאותו בניגוד עניינים, הלכה למעשה, היה גורם משמעותי בשינוי הייעוד. זאת עשה בעצמו או באמצעות אחרים. הראיות לכך אף הן נחלקות לראיות ישירות וראיות נסיבתיות. 264 כך מבחינה נסיבתית, בית המשפט יעמוד על המהירות שבה הבקשה לשינוי ייעוד הועלתה להצבעה ואושרה; על כך שכל הפעולות בוצעו בהסתר, מבלי ששמו של הנאשם 1 כרוכש המגרש צוין במסמכים הרשמיים ובבקשות; על כך שכחלק מההסתרה הוא דאג כי בכזב שמו של אדם בשם שידלובסקי יופיע מטעם היזם; על כך שברגע שדבר מעורבותו בעסקה התגלה, הוא ונאשם 4 מיהרו לבטל את הסכם האופציה ובתוך כך, בניגוד לחוזה, נאשם 4 וויתר גם על התשלום עבור האופציה; על כך שחרף כך שהסכם האופציה בוטל, הנאשם 1 נהג במגרש כמנהג בעלים ונקשר בחוזה כתוב בנוגע להעברת הזכויות במגרש; על כך שברגע שבו אושר שינוי הייעוד ולנאשם 4 לא היה עוד ייצורך" בנאשם 1, הוא התנער מכל ההסכמות הגלויות והסמויות ומכר את המגרש כשהוא גורף לכיסו את מלוא הרווח כתוצאה משינוי הייעוד; על כך שנאשם 1 ראה עצמו מרומה ולמרות כל אלה, נמנע מלתבוע את הנאשם 4. 265 עוד תפורט הסטייה הבולטת מן השורה. זאת יעשה לא אחת בהובלתו של נאשם 2 שנוכח בדיונים ומצביע; סטייה זו מתחילה מעצם שינוי הייעוד בחזרה למגורים; בסטייה ממדיניות ברורה בעת הרלוונטית ולפיה תוספות דיור יש לאשר בדרך של הבאת יחידות דיור ממאגר מאושר; בקביעת שומה מוסכמת ונמוכה משמעותית מן המקובל; בקבלת החלטות בניגוד לעמדת גורמי המקצוע. 26 לכל אלה יש להוסיף ראיות ישירות בדבר מעורבותו של הנאשם 1. כך הם פני הדברים בנוגע להתערבות בנוגע לגובה השומה המוסכמת; נוכחותו בישיבת וועדת המשנה ביום 17.8.05; כך הם פני הדברים ביחס לשיחה שבה נשמע הנאשם 1 מביע את כעסו הרב על נאשם 4 ובמסגרתה גם מודה שהוא זה שדאג לקבלתן של יחידות הדיור. ראיות אלו כמכלול מלמדות היטב על כך שהמתת אותה קיבל הנאשם 1, ניתן בעד תפקידו הציבורי. כן יש בהן כדי ללמד על היסוד הנפשי של הנאשם ומודעותו לטיבה של המתת. 56 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' "מסלול אקספרס'' 267 הנאשם 2 תיאר בחקירתו במשטרה, את ההליך הסדור לדבריו שיש לבצע טרם העברתה של תוכנית לדיון בוועדה: "אדריכל מגיש תוכנית למחלקת התכנון, שם הם עוברים את כל הביקורות, ואח"כ עושים פאנל, שמשתתפים בהן מהנדס העיר והפקידות הבכירה מההנדסה כולל יעוץ משפטי, אם אני לא טועה. הפאנל זה בעצם דיון מקדמי על תוכנית שמוגשת לוועדה. אחרי שעושים את הפאנל מזמינים את האדריכל ואומרים לו, מה המסקנות של אנשי המקצוע שישבו ודנו בתוכנית. אם הפאנל ממליץ לאשר את התוכנית עם תנאים קוראים לאדריכל, נותנים לו את התוכנית, האדריכל מתקן את ההערות, ויש לפעמים שהוא גם לא מתקן, ומתעקש להביא את התכנית לוועדה בלי התיקון, שהועדה תחליט" (ת/246, עמ' 6). 28 אין זאת אלא טבעם של דברים שהדרג המקצועי יעבור באופן יסודי על כל בקשה תכנונית, יעיר הערותיו ויבקש תיקונים, בטרם זו תעלה להצבעה בוועדת המשנה. רינה קטיף פירטה כי הטיפול בבקשות נעשה "פחות או יותר לפי הסדר שתכניות מגיעות" ומשך הטיפול בכל תיק בהתחשב בעומס שהיה לה עמד על שלושים יום, אם כי בטוחה שגם בתקופה זו לא הצליחו לעמוד (ראה פרוטוקול מיום 19.11.18 עמ' 267-266). 29 הבקשה לשינוי ייעוד מיולדות למגורים הוגשה על ידי האדריכל ורדה (מטעמו של הנאשם 1) למחלקת ההנדסה בעיריית אשדוד ביום 13.7.05. בחלוף כשבוע בלבד ביום 20.7.05 התכנית כבר מועלית להחלטה בוועדת המשנה. במהלך הישיבה, מוחלט לקבל הבקשה ולהמליץ בהתאם לוועדה המחוזית. 20 אף מבלי להזדקק לנתונים סטטיסטיים, אין חולק כי מדובר בייזמן שיאיי שרחוק מלאפיין את קצב הבאתם של תיקים להצבעה, לא כל שכן בקשות מורכבות הנוגעות לשינוי יעוד. כאן המקום להפנות לעדותה של דיתה, מזכירת הוועדה, כמפורט בסעיפים 136-134 להכרעת הדין בנוגע לתיקי ייחנה סנש"י שנדרשה לתת להם קדימות, בין היתר, לאור פניות של נאשמים 1 ו-2. 271 אם בכך לא די, הרי שיש להפנות לעדותו של האדריכל שטיפל בבקשה, חיים ורדה אשר התבקש לפרט כיצד בא לידי ביטוי מעורבותו של נאשם 1 בקידום שינוי התב"ע וכחלק מכך ציין: "...הוא שאל בעירייה אם מכניסים את זה לדיון" (עמוד 362 לפרו' מיום 28.6.18). כאשר חבר מועצה ועובד בכיר בעירייה "מתעניין" בדבר מצבו של תיק, נדמה כי אין צורך לומר דבר מעבר לכך על מנת שהוא יקבל תשומת לב עדיפה. הסתרת המעורבות של הנאשם 1 - יצירת מצג שווא: 22 טענת הנאשם היא כי פעל כשורה, במסגרת חברה בעיימ שהקים לשם פעילותו, תוך דיווח מסודר לרשויות המס ויתר הרשויות הנוגעות לעניין. אם כך הם פני הדברים, מצופה היה מהנאשם שכל פעולותיו לשינוי הייעוד ייעשו ייבגלוי ללא הצטדקויות, תוך עמידה על טענותיו כי הדבר מותר 57 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' לו ככל אזרח וכי כולם נוהגים כך. בפועל, הנאשם 1, בכוונת מכוון דאג להסתיר את שמו ומעורבותו בשינוי הייעוד מכל בקשה רשמית. זאת עשה הן בפני הוועדה המקומית, כמו גם המחוזית ובכל מסמך או בקשה בכתובים. 273 דבר ההסתרה אינו שנוי במחלוקת, אולם, לטענת הנאשם 1 הוא פעל כך על מנת למנוע החלטה יילגופו של אדם". טענה זו אין בה ממש. מי שפועל לדבריו באופן חוקי ללא כל ניגוד עניינים, אין לו מה להסתיר ולא צריך להצטדק בפני גורם כזה או אחר. 274 ההסתרה מלמדת נסיבתית על יימטרה פסולה", היא נעשית בניגוד מפורש להוראות סעיף 47(א) לחוק התכנון ואינה מקרית. הסתרה זו אפשרה לנאשם "למשוך בחוטים" בקלות רבה מול הגורמים המקצועיים שיתקשו להבין כי הסבריו המקצועיים והמשכנעים לכאורה של הנאשם נגועים באינטרס אישי ואסור לו לפעול בנושא זה. סופו מעיד על תחילתו ומהרגע שחלקו של הנאשם 1 התגלה, הוא ונאשם 4 פעלו באופן מידי לביטולו של ההסכם. ''ההצגה': 25 אף שמבחינה פורמלית נאשם 4 מופיע כיזם והבעלים של השטח, האיש אותו הציב הנאשם 1 בייקדמת הבמה" היה צבי שידלובסקי שהופיע בפני וועדת המשנה כרוכש הקרקע והיזם בפועל. שידלובסקי יהא זה אשר ישמש ככתובת עתידית עבור וועדת המשנה, כמו גם לוועדה המחוזית בכל הנוגע לשינויים הנדרשים בתכנית לצורך אישורה (גם כאשר הסכם האופציה בין נאשם 1 לנאשם 4 בוטל!). כל זאת נעשה אף ששידלובסקי לא היה בעלים של הקרקע, לא רוכש בפועל או בפוטנציאל. למעשה, מדובר במי ששימש כמתווך בלבד בין הרוכש הפוטנציאלי חיים ימפל לבין הנאשם 1. 26 בפרוטוקול הוועדה שנערכה ביום 20.07.05 מצוין תחת הכותרת "מהלך הדיון": "מר צבי שידלובסקי הציג את הבקשה: המגרש נרכש מחברת אבו יחיאל וטרם הושלם הליך העברת הבעלות. לאחר בדיקה התברר כי הקמת בית החלמה ליולדות אינה כלכלית, לכן מבקשים היזמים בניה למגורים, לא על ידי העברת יחידות ממאגר מאושר אלא על ידי השבחה''. /27 ההצהרה זו, לכאורה מפיו של שידלובסקי בפני הוועדה, לפיה המגרש נרכש וכל שנותר הוא לבצע הליך העברת בעלות הנה שקרית, פעמיים. פעם ראשונה, בשים לב לכך ששידלובסקי כלל אינו הרוכש, ופעם שנייה משום שבנקודת זמן זו טרם נחתם הסכם האופציה בין נאשם 1 לבין נאשם 4 ובוודאי שלא מומש. 28 ההצהרה לפיה המגרש נרכש על-ידי אחר אינה מקרית שכן יש בה לנטרל התנגדות צפויה (ומוצדקת) לפיה הנאשם 4 שהיה באותה עת הבעלים החוקיים של הקרקע, כבר קיבל בעבר כפיצוי אפשרות לבנייתן של 37 יחידות דיור בגין שינוי היעוד ממגורים לבית החלמה, ולא זו בלבד, 58 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' במקום אטרקטיבי יותר. בכך היה יוצא כי הוא יזוכה פעמיים" ומתאפשרת לו בניית כמות יחידות דיור למגורים, כפולה מזו שלה היה זכאי מלכתחילה. 29 בחקירתו במשטרה (שהוגשה חלף עדות ראשית) הודה שידלובסקי כי כל הופעתו בוועדה הייתה בבחינת "הצגה" (אף שלא השתמש במטבע לשון זה). שידלובסקי הודה כי בפועל לא היה לו ממש מה להוסיף מעבר למה שהאדריכל וורדה אמר לפניו וכי הודרך על-ידי אחר להגיע לישיבה ולומר את הדברים שנרשמו בפרוטוקול: יאני לא חושב שראיתי מסמכי רכישה, אולי מישהו הדריך אותי מה להגיד, אני לא יודעי (ת/37, עמ' 3); "התקשורת שלי הייתה באמצעות כנפו לא פגשתי את אבו יחיאל בעניין של המגרש הזה" (ת/37, עמ' 4); "לא הרגשתי, שאני עושה עם מישהו שקר, ולכן אני צריך להודיע לו שאני לא קשור" ((ת/37, עמ' 5); "אני זוכר שפגשתי מחוץ לדיון את חיים וורדה שאמר לי שהדיון כבר היה, ובכל אופן מכניסים אותי, ואני אומר שלוש מילים ומוציאים אותי החוצה" (ת/37, עמ' 6); "אני אף פעם לא ראיתי הסכם שהוא מכר אותו, את שואלת אותי למה אמרתי, אני לא יודע לענות לך" (ת/37, עמ' 8). 280 גם בבית המשפט, שידלובסקי העיד יילא ראיתי, לא חוזה רכישה, לא חוזה ביטול, הדבר היחיד שקיבלתי בדואר מידי פעם זה היה מהוועדהיי. (פרו' מיום 22.2.18, עמ' 393) 21 שמטיחים בשידלובסקי כי הוא בעצם הונחה על ידי הנאשם 1 מה לומר בוועדה זה עונה כי: "...יכול להיות שזה דקלום של מה שהוא אמר לי להגיד, אני לא זוכר"י (ת/37, עמ' 8). 22 הדברים מגיעים לכדי אבסורד בשעה ששידלובסקי התבקש להסביר פשר בקשתו שתוספת היחידות תהא על דרך של השבחה ולא ממאגר מאושר: "הנחו אותי, זה משהו שבוודאי לא המצאתי לבד. או האדריכל או כנפו... אני לא מכיר את מה שהיה אז, ומה היה האינטרס, זאת לא הייתה הברקה שלי לבקש את הבקשה הזאת אני לא יודע אם זה היה האדריכל או כנפו' (ת/37, עמ' 9). ובהמשך כשהחוקרת תוהה הכיצד הצליח בשלושה משפטים קצרים לשכנע את הוועדה להוסיף יחידות גם בדרך של השבחה ובניגוד לעמדת ראש העיר עונה: "אני לא יודע להסביר לך, זה לא שעשיתי עוד משהו בשביל לשכנע אותם" (ת/37, עמ' 10), ולא ייסף. 23 הנה כי כן, הקול הוא קול שידלובסקי והידיים הן ידיו של נאשם 1. אף מבלי להיות נוכח פיזית בישיבה, הנאשם 1 נוכח בה הלכה למעשה ודואג לאינטרסים הכלכליים באמצעות שידלובסקי שהונחה להיכנס לישיבה ויילדקלם" מספר משפטים. ההסתרה אינה מקרית וכאמור אינה מתיישבת עם הטענה כי הנאשם 1 פעל כשורה ומותר היה לו לעסוק ביזום בעיר אשדוד. מצג שווא נמשך: 284 מצג השווא לפיו שידלובסקי הוא יוזם הבקשה נותר בעינו גם לאחר שהיה ברור לכולם שהעסקה הפוטנציאלית מול ימפל לא תצא אל הפועל וכך גם לאחר ביטולו הפורמלי של הסכם האופציה בין נאשם 1 לנאשם 4. עובדה זו נלמדת בהסתמך על תכתובת ענפה מטעם לשכת התכנון המחוזית 59 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' הממוענת לוורדה ולשידלובסקי מסוף 2006 ותחילת שנת 2007. לא שידלובסקי וכך גם לא וורדה או נאשם 1 (שגם לאחר ביטול האופציה היה בעל עניין בשינוי התב"ע במסגרת העסקה שנרקמה מול אורי אטיאס), מצאו לנכון ליידע את הוועדה המחוזית כי שידלובסקי כבר לא ייבעל עניין" בתכנית, אף לא למראית עין. בחקירתו במשטרה הסביר שידלובסקי כי לא ראה לנכון לעדכן איש שאין לו קשר לעסקה וביחס למכתבים, טען כי זרק את כולם (ת/37, עמ' 4-3). יוזכר כי השמת אדם חרדי כשידלבוסקי בייפרונט", מעבר לכך שהיא יימעלימה" את נאשם 1, יש בה לחזק את הצדקה בשינוי הייעוד חזרה למגורים עבור המגזר החרדי. 25 הסתרת חלקו של נאשם 1 בשינוי הייעוד, כמו גם האינטרס שהיה לו בקרקע לאחר ביטול האופציה, אפשרו לנאשם 1 לפעול יימתחת לרדאריי של הגורמים הרלוונטיים, גם כאשר אפילו לשיטתו אסור היה לו לעשות כן. בהקשר לכך, יש לתת הדעת לעובדה כי זיכרון הדברים בין נאשם 1 לבין אורי אטיאס נחתם ביום 24.10.06 בשעה שנאשם 1 מכהן כסגן ראש העיר ומקבל משכורת ככזה. הדבר אינו מונע ממנו להתחייב בפני אורי אטיאס שהוא כצד אי לזיכרון הדברים: "מכין תב"ע חדשה שמשנה את זכויות המגרש ממצב קיים של בית החלמה ליולדות לבניית 28 יחידות דיור וכבר התקבל אישור והמלצה מהועדה המקומית לוועדה המחוזית לשינוי זה". ובהמשך מתחייב לשלם עבור ביצוע אדריכלות לצורך הגשת התביע. זאת ניתן לעשות רק כאשר מעורבותך בפרויקט מוסתרת מעיני כל. עדותו של אדריכל חיים ורדה – הנאשם 1 פעל בעצמו לקידום התכנית: 26 טרם יפורטו אמרותיו המפלילות של חיים ורדה, יש לומר כי הרושם מעדותו היה כי זה מנסה ילהלך בין הטיפותיי ובתשובותיו בבית המשפט הוא חושף טפח ומכסה טפחיים. שמו של חיים ורדה עולה כמעט ביחס לכל הפרשיות מסוג אישום זה, כאדריכל מטעמם של היזמים השונים. יתרה מכך, וכפי שפורט בפרק הכללי, חיים ורדה היה שותף יחד עם נאשם 1 ועוייד יוסי נווה, בחברת "אלעדיי, וכאמור, באישום השמיני ויתר על היותו האדריכל בפרויקט שומרז לטובת חתנו של נאשם 2. דרך הילוכו של העד הייתה לאשר דברים אותם מסר במשטרה (משכך גם לא להיחשב כעד עוין) אולם בד בבד, לנסות ולהקטין מחשיבותם, לייחס להם משמעות שונה מזו שניתן להבין מהם. באופן כללי, נדמה זה הפגין עויינות לתביעה וברצונו היה להטיב עם הנאשמים. 287 לענייננו, ורדה היה זה שהכין עבור נאשם 1 את התוכנית לשינוי התב"ע מבית החלמה ליולדות חזרה למגורים. עדותו של ורדה גם בגרסתה היירזהיי פועלת לחובתו של הנאשם, הן מתוך כך שגם בה יש להצביע על מעורבות ישירה של נאשם 1 בקידום התוכנית והן בשים לב לנתונים אחרים המלמדים על הלך רוחו של נאשם 1, והתנהגותו המפלילה. 60 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 28 נתון ראשון שיש בו כדי ללמד כי לייפשטי של העסקה יש יידרש"י נוגע לתשלום עבור הכנת התכנית לשינוי התביע. לטענתו של נאשם 1 הוא אמור להיות הנהנה היחיד כתוצאה משינוי היעוד. הנאשם 4 הסביר בחקירה כי הוא מכר מגרש בייעוד ליולדות וכל הקשור לשינוי היעוד זה עניינו של נאשם 1 : "אני מכרתי לעמרם כנפו את המגרש כבית החלמה ליולדות, והוא ישנה את התב''ע – הצליח, הצליח, לא הצליח, אין אופציה זה בעיה שלו" (ת/248, עמ' 7). 289 לאור האמור, מצופה היה כי שכרו של חיים ורדה שהכין את הבקשה לשינוי תב"ע ישולם על ידי נאשם 1 בלבד. והנה, חרף כך, חיים ורדה חוזר מספר פעמים בעדותו כי שכרו שולם על ידי נאשם 4 (עמ' 355-354, עמ' 367 לפרו' מיום 28.6.18). העובדה שנאשם 4 שילם את שכרו של חיים ורדה, לכל הפחות, מבססת ציפייה של נאשם 4 להרוויח משינוי הייעוד וסותרת לחלוטין את גרסת ההגנה של נאשם 1 בנוגע למהות העסקה. נאשם 4 התבקש להסביר אף הוא חוסר ההיגיון בדבר והתקשה לספק הסבר של ממש, למעט אמירה סתמית ולפיה: "אני אומר לך מה שהיה" (ת' 248, עמ' 9). 20 נאשם 1 טוען כי דובר בעסקה חוקית אותה רשאי היה לבצע באותה עת. אם אכן כך הם פני הדברים, מתבקש שעם פנייתו של נאשם 1 לחיים ורדה שיכין את התכנית, ידאג לפרוס בפניו ייפרט שולייי הנוגע לכך שהוא בעצם היזם ולא נאשם 4 או שידלובסקי, ולא היא. כך תאר חיים ורדה את שידע ולא ידע לגבי חלקו של נאשם 1: "אמרתי גם בחקירה שאני הבנתי שיש איזשהו אינטרס אבל לא ידעתי איזה, ואיזה הסכם יש בינו לבין היזם, אני לא ידעתי בדיוק וגם לא רציתי לדעת את האמת הוא בא ואמר לי – תשמע אתם כבר רבים הרבה זמן בואו תעשו סולחה ותתחילו לעבוד מחדש, יש איזשהו מגרש בג' שאתה מכיר אותו, אני לא שאלתי יותר מדי"; "אני ידעתי שיש ביניהם איזשהו עסקה ולא נכנסתי בדיוק לעומק אם זה תיווך, אם זה אופציה או אם זה הסכם, לא בדיוק ידעתי וגם לא רציתי לדעת, זה לא עניין אותי... ידעתי שיש לו קשר, לעמרם כנפו יש קשר עסקי במגרש ויש לו אינטרס לקדם את זה" (עמ' 361 לפרוי מיום 28.6.18). 291 ורדה התבקש לפרט האם נאשם 1 היה מעורב בעצמו בקידום התכנית. אף שתשובתו בנושא תאמה את מכלול התנהלותו בבית המשפט, כאשר ניסה לצמצם בפרטים ולהקטין מחשיבותם, הדברים שמסר הנם עדות ישירה למעורבותו של נאשם 1 תוך ניצול מעמדו הציבורי. כך הסביר מה מבחינתו נחשב קידום התכנית על ידי הנאשם 1: "זאת אומרת התקשר מדי פעם לשאול איפה זה עומד, הוא שאל בעירייה אם מכניסים את זה לדיון" (עמ' 362 לפרוי מיום 28.6.18). "מבחינתי כנפו היה בפרונט והוא היה המוציא והמביא, אני לא יודע אם כנפו היה מתווך, בעלים או במעמד של אופציה''. ובהמשך: "זה אומר להרים טלפון ולדבר איפה עומדת התכנית, אם יש איזשהו עיכוב אז לנסות, אם יש איזשהו פלונטר אז לנסות לפתור אותו". 61 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 292 במענה לשאלה למי הנאשם 1 אמור בדיוק להתקשר ורדה ענה: "לוועדה המחוזית אם זה נתקע למשל, אם זה נתקע באיזשהו, אם מבקשים אישור של רשות מיוחדת, דברים כאלה. הוא לא פנה אליי לבקש למי אני רוצה שהוא יפנה ולפי זה הוא פנה, אני מתאר לעצמי שהוא עזר שהתב"ע תרוץ..." (עמוד 365 לפרוי מיום 28.618). 293 וביחס לדברים אלו נזכיר, מבחינה פורמאלית אין לנאשם 1 כל זיקה לפרויקט כך שפנייתו לפקיד כזה או אחר, גם בבקשה לכאורה טכנית, אינה נחשדת כנגועה בניגוד עניינים אישי. גם אם הנאשם 1 יירקיי הרים טלפון על מנת לזרז הטיפול או לנסות ולפתור ייפלונטרי כזה או אחר, ברור כי הדבר התאפשר בשל מעמדו וממילא אסור היה לו בכל דרך שהיא להתערב בהליכי שינוי התב"ע. 24 כחלק מהמגמה של ורדה להטיב עם הנאשם 1 הוא טען כי לדעתו התכנית לא אושרה על ידי הועדה המחוזית בקצב מהיר מהרגיל. בין אם טענה זו נכונה ובין אם לאו (ועניין זה לא הוכח), אין בכך לגורע מהפסול השורשי הנעוץ בעצם מעורבותו של נאשם 1 בפרויקט. התערבות ישירה בקביעת גובה השומה: 25 לנאשם 1 מעורבות ישירה בחישוב המטרים המרובעים של כל יחידת דיור לצורך קביעת שומה מוסכמת, בהתאם למתווה עליו הוסכם בישיבה של וועדת המשנה מיום 17.8.05. על מעורבות זו לא טרח הנאשם 1 לגלות מיוזמתו והיא נחשפה רק בעקבות מכתב שכתב שמאי המקרקעין דני פרדקין שהתבקש לשמש כשמאי מוסכם. 2% במכתב זה הממוען אל מהנדס העיר בתאריך 24.01.06, מר פרינקין מתלונן על כך שישנה אי התאמה בין הנתונים שהועברו אליהם בנוגע לגודלו של השטח העיקרי ומספר יחידות הדיור, אל מול המופיע בתכנית להגשה שנמצאת במחלקת התכנון של הוועדה. פרדקין מוסיף כי נמסר לו שמנהלת מחלקת התכנון תדון איתו בנושא ואז יקבלו תשובה מוסמכת. בסעיף ה' לאותו מסמך, מצוין: "עד היום טרם נענינו מהוועדה ובשיחה טלפונית שהתקיימה היום ביני לבין מר עמרם כנפו סגן ראש העיר, נמסר כי שטח יחידת הדיור יהיה 150 מטר מרובע והשטח העיקר מעל פני הקרקע יהיה 4,200 מטר." 297 מר פרדקין נחקר במשטרה בעקבות דברים אלו, אולם נפטר בטרם החל המשפט. ההגנה התנגדה להגשת הודעתו. 28 בחקירתו מיום 12.03.13 (ת/233), מסר הנאשם 1 כי לא היה לו שום חלק ונגיעה להליכים הקשורים לשומה המוסכמת. בחקירתו במשטרה מיום 13.05.13 (ת/232), נשאל הנאשם 1 שאלה כללית לגבי ההיכרות שלו עם דני פרדקין ממשרד השמאי יעקב ברינבאום. במענה לכך, ציין כי הוא מכיר שמאי מאשדוד שעבד במשרדו של ברינבאום וההיכרות שלו התחילה בסוף 2008-2007 62 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' בהקשר לפינוי קיוסק של אדם בשם ציון ביטון. לטענתו, זהו הקשר היחיד שהיה לו עם אותו שמאי. 299 לאור תשובה זו, הוצג לנאשם 1 המסמך של מר פרידקין למהנדס העיר מר בני מגדמן. בתחילה ציין כי הוא אינו זוכר זאת ובהמשך אישר כי הוא יינזכרי בשיחה: "כנראה שעל מנת לא לעכב את השומה, אמרתי לשמאי שיעשה את החישוב המרבי שיכול להיות, כלומר המקסימום שיחידה יכולה להיות זה 150 מטר מרובע כלומר שלא יחכה לתשובות שלהם, אלא יערוך את החישוב לחומרה" (ת/232, עמ' 16). בהמשך ציין כי הוא אומר זאת מתוך הערכה ולא מתוך כך שהוא זוכר את הדברים. הנאשם 1 אף אישר כי כל המטרה שלו הייתה לזרז את הכנת השומה: יישיגמור אותה, מה זאת אומרת? הוועדה הייתה בחודש שמיני 2005 ובינואר 2006 הוא עדיין לא מקבל נתונים, חמישה חודשים אחריי. עוד יטען הנאשם 1: "...אני לא מרגיש שבתשובה שלי שנתתי לו לפניה שלו זירזתי או קידמתי או עשיתי, אדרבא נקטתי במידה של חומרה, יכול להיות שאם הייתי ממתין עוד קצת השומה הייתה יותר קטנה" (שם, עמ' 20). וכן: "אם שמאי איש מקצוע כזה או אחר מתקשר לשאול אותי שאלת מידע ואני עונה לו, איזה שימוש עשיתי בכוח המשרה שלי? אני לא מבין" (שם). 30 הנה כי כן, לנאשם 1 מעורבות ישירה בהליכים לשינוי התביע. הנאשם 1 מסתיר תחילה את חלקו ומשמעורבות זו מתגלה, הוא מבקש לתת לה נופך של מתן מידע באופן כללי ואף מבקש לצייר תמונה ולפיה החמיר עם עצמו. עצם המעורבות כאמור לעיל היא פסולה מעיקרה, בין אם יש בה כדי להחמיר ובין אם יש בה כדי להקל. 301 הנאשם 1 מודה שבמענה זה יש משום לקדם את שינוי התב"ע שהתעכבה מספר חודשים. מעורבות זו נעשית במהלך תקופת האופציה, תקופה קריטית עבור הנאשם 1 אשר אמור במקביל לפעול לקדם את התב"ע ולהשיג קונה ובתוך כך להודיע לנאשם 4 האם הוא מבקש לממש את האופציה. קיצור זמן הליכים תכנוניים עבור קבלנים שווה כסף, והדבר הנו כמעט בבחינה ידיעה שיפוטית, במקרה הנדון הדבר מבוסס על ראיות איתנות. 32 התנהלות זו שוב מציגה באור מגוחך את טענתו של הנאשם 1 לפיה פעל כאדם פרטי, והוא הקפיד הקפדה יתרה שלא לנצל את מעמדו הציבורי על מנת לשנות את הייעוד. יש בה ליצור זיקה ישירה וברורה בין המתת שקיבל לתפקידו הציבורי. דברי נאשם 1 במשטרה: 33 הנאשם 1 נשאל במשטרה מיום 23.3.12 (ת/223) האם היה מעורב בקידום שינוי הייעוד של הקרקע: "לא מה שזכור לי. זה לא אומר שכן ולא אומר שלא" (ש' 182) ובהמשך: "האם דיברת 63 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' איתם (חברי מועצה) על הבקשות הנוגעות לשינוי התב"ע הזו? תשובה: שאלת אותי ועניתי לך שאינני זוכר שדיברתי עם מישהו (ש' 272). 304 תשובה זו מעוררת תהייה. בפרט נוכח מה שלימים יתייצב כקו ההגנה שלו, היינו שלא פעל בשום דרך בכובעו הציבורי לקדם את התוכנית. חשיפת דבר מעורבותו של נאשם 1 חבר מועצה וחבר בוועדת המשנה, מובילה ל"ביטולה": 35 הסכם האופציה בין הנאשם 4 לבין הנאשם 1 נחתם ביום 27.7.05. ביום 13.2.06 הודיע הנאשם 1 לנאשם 4 ומנכ"ל חברתו כי הוא מבקש לממש את האופציה ולהכין בהתאם הסכם מכר. לכאורה, העסקה קורמת עור וגידים ונמצאת בשלב מבטיח לקראת הוצאתה לפועל במקביל לאישור שינוי התבייע בוועדה המחוזית. ברם, כשבעה שבועות בלבד לאחר הודעה זו של נאשם 1, ובניגוד למהלך העניינים עד אותה נקודה, הצדדים חותמים ביום 6.4.06 על הסכם ולפיו הסכם האופציה ייבטל ומבוטליי, ובניגוד לפרטי הסכם, המקדמה אותה שילם נאשם 1 בסך 100,000 ₪ מוחזרת לו. 36 לפי גרסתו של נאשם 1 כפי שהתייצבה בבית המשפט הביטול נעשה כתוצאה מיירצון הדדייי. מבחינתו, האישור של הוועדה המחוזית התעכב, הקונה הפוטנציאלי שהיה לו (ימפל) החל לאותתי שהוא אינו מעוניין במגרש, וכאדם ללא הון עצמי (כפי הגדרתו), הוא העדיף לבטל את העסקה ובכך גם לקבל בחזרה את המקדמה. 307 הסברו זה של נאשם 1 בנוגע לביטול הסכם האופציה יש לדחות. הוא אינו עולה בקנה אחד עם מבחני היגיון ושכל ישר, פעולות שביצע הנאשם באותה העת וכך גם עומד בסתירה לראיות אחרות. 308 אף אם בסופם של דברים יימצא כי אישור הוועדה המחוזית התעכב מעבר למקובל (לדברי נאשם 1 התכנית אושרה כעבור למעלה מ-32 חודשים בעוד שעל דרך הכלל פרק הזמן הוא 14 חודשים, ראה ת/222, עמ' 4) הרי שזאת חכמה בדיעבד. במועד ביטול האופציה חלפו בסך הכל כ-8 חודשים מאז התקבלה המלצת הוועדה המקומית, היינו בתוך גדרי הזמן הסביר אף לשיטת הנאשם 1. 39 יתרה מכך, את העיכוב הנטען אין לבחון בשים לב לחלוף הזמן ממועד החתימה על הסכם האופציה (27.7.05) ועד למועד החתימה על הסכם הביטול (6.4.06) אלא יש לבחון בשים לב לחלוף הזמן מהמועד שבו ביקש לממש את האופציה (13.2.06) ועד למועד הביטול (6.4.06) היינו חלוף זמן של כ-7 שבועות בלבד. ברי, כי הנאשם לא ראה במועד שבו ביקש לממש את חוזה האופציה כי יש עיכוב חריג בתוכנית שאם לא כן לא היה מבקש לממש את האופציה. חלוף זמן של 7 שבועות בלבד מאז ההודעה על מימוש הסכם האופציה אינו יכול לשמש תירוץ לביטול ההסכם עליו עמל הנאשם 1 רבות. 64 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 310 נאשם 4 לא פירט בחקירותיו במשטרה את הסיבה בגינה הסכם האופציה בוטל ולדבריו, מי שהיה קשור לכך הם עורכי דינו. בסוגיה זו, בית המשפט אינו מקבל את גרסתו של נאשם 4. את הסיבה האמיתית שהביאה אותו לביטול הפורמלי של ההסכם, ניתן למצוא בדבריו של נאשם 1 במשטרה ביחס לדברים שנאמרו לו מפי נאשם 4 באותה העת: "אני ביטלתי את האופציה בגלל שיחיאל אבו אמר לי שהוא לא רוצה להסתבך כי אני חבר מועצה וביקש לרדת מזה [..] יחיאל צייר לי מצג שווא כאילו אנשים התקשרו אליו למשרד ושאלו אותו וביקשו איתו לברר אם אני חתמתי על הסכם מכר וכי הם לא מתכוונים לשתוק. כל עוד הייתי מאחורי הקלעים זה לא הרתיע אותי. כל עוד המעורבות שלי נחשפה התאים לשני הצדדים לבטל..." (ת/222, עמ' 4). 311 על כך שחוסר החוקיות שדבק בעסקה אגב גילוי מעורבותו של נאשם 1 הביא לביטולה הפורמלי, ניתן ללמוד גם מעדותו של עוייד הלוי שייצג את נאשם 4 מול נאשם 1 ועורך דינו לעסקה, מור כהן : ייעד לרגע הזה אדוני, זאת אומרת עד ל - 13 במרץ 2006, המועד בו הכנתי את ההסכם הזה כולל הערות של עורך הדין מור, ומסרתי אותו עם המכתב למנכ"ל? הכל התנהל על מי מנוחות, לא היתה שום בעיה עלי אדמות והכל היה בסדר. מה שאני זוכר, ביום שמסרתי את ההסכם הזה למנכ"ל הוא חזר אליי והוא אמר לי, כולו נסער והוא אמר לי, תשמע, בעירייה מופצות שמועות ואתה לא יודע מה הולך בעירייה. עכשיו, אני לא מסוגל לזכור את המילים שבהן הוא השתמש, אבל את המוזיקה אני כן מסוגל לזכור. למעשה הוא שידר שהעירייה כולה כמרקחה, שבכל מסדרונות העירייה מרכלים על זה שחברת אבו מכרה למר כנפו מגרש במחיר מוזל, וכולם רומזים שכאילו היתה פה עסקת שוחד... אני בתגובה מאוד מאוד מאוד ספונטנית ואינסטינקטיבית אמרתי למנכ"ל, תשמע, לדעתי צריך לעצור וצריך לגדוע את חרושת השמועות הזאת, ובדרך היחידה לעשות את זה היא לבטל את הצעת הסכם המכר, לבטל את האופציה ולסיים את העניין בדרך הזאת, כי כל דרך אחרת רק תחמיר את המצב..." (עמ' 865 לפרו' מיום 4.8.20). 312 החזרת התשלום בסך 100,000 ₪ לנאשם 1 אותם שילם עבור האופציה מתיישבת עם כך שחוסר החוקיות שבעסקה הוביל לביטולה הפורמלי ולא טענתו של נאשם 1 לפיה הביטול נעשה בשל הימשכות ההליכים התכנוניים כחלק מיירצון הדדייי "ביטול" העסקה: 313 הנאשם 1 מציג את העסקה עם נאשם 4 כמפגש רצונות, עסקה מקובלת בשוק שאינה חורגת מכל עסקת אופציה אחרת. אם כך הם פני הדברים או אז מקום שבו הצדדים, כל אחד מטעמיו, מחליט לבטל את העסקה, אך טבעי שלנאשם 1 לא תהיה כל טענה לגבי זכות במגרש, וממילא, כל אפשרות להמחות זכות זו לצדדים שלישיים. 314 גם מצדו של נאשם 4 אין לצפות שיראה עצמו מחויב לנאשם 1. הדברים מתבקשים אף יותר בשים לב לכך שלפחות על פי דבריו הוא מצא עצמו בעסקה שחוקיותה מוטלת בספק, הקימה עליו יירינונים" כאלה ואחרים עד כי הדבר הביאו לבטל האופציה, הגם שלכאורה הוא אינו רשאי לעשות כן בהתאם לחוזה. 65 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 315 חרף כך, ראיות התביעה מלמדות בברור כי הביטול נעשה למראית עין בלבד, והיא רק עברה יילמדרון אחורי". הנאשם 1 עדיין ראה עצמו כבעל האופציה הבלעדית לרכוש את המגרש ונגזרת מכך בעל יכולת להמחות זכותו לאחרים. הנאשם 4 מצדו, אף שלא יגדיר את הנאשם 1 כבעלים של המגרש, יציג כלפי צדדים שלישיים מצג ולפיו מכירת המגרש תעשה רק דרך נאשם 1. נקדים המאוחר ונציין כי באותה העת טרם אושר שינוי הייעוד על ידי הוועדה המחוזית ועל כן יש לנאשם 4 אינטרס ברור להותיר את נאשם 1 ב"תמונה" על מנת שיוכל לקדם את השינוי. 316 אברהם צישינסקי שפעל כמתווך במסגרת עסקת המכר של המגרש לאורי אטיאס (לאחר ביטול הסכם האופציה) מוסר בחקירתו כי היה נוכח בפגישה יחד עם נאשם 1, אורי אטיאס, נאשם 4 ואיציה שטיין: "...לשאלתך מה היה חלקו של עמרם בפגישה, אני משיב שאני התרשמתי שעמרם כנפו הינו שותף במגרש יחד עם יחיאל אבו. בסופה של הפגישה יחיאל אבו סיכם אותה ואמר לאורי ולאיצ'ה שעמרם הוא "בעל הבית" ולסגור מולו את ההסכם ומה שעמרם יסגור עם אורי הוא קדוש" (ת/161, עמ' 2). 317 גם אורי אטיאס מתאר דברים דומים: "בפגישה הוסבר לי שהמגרש שייך לכנפו ואבו הוא רק רשום טכנית על המגרש. הציעו לי לרכוש את המגרש תמורת 980,000 $י (ת/136, עמ'1), ובהמשך: "...אבו אמר לי שעמרם הוא בעל הבית של הקרקע 'תסגור עם הרב עמרם'"; "כאשר המתנו כחצי שעה לפני הכניסה לאבו, נאמר לי על ידי כנפו בצורה ישירה שהמגרש שלו ואבו רק רשום כבעלים טכנית והוא מריץ את שינוי התב"ע כך שיוכלו לבנות 28 יחידות דיור ואולי 32. כמו כן, יש לציין שעמרם כנפו אמר לי שזה כבר בתהליך מתקיים שהוא מבצע באמצעות משרד האדריכלים של חיים ברדה" (ת/136, עמ' 2). הנה כי כן, לא רק שלנאשם 1 זיקה לקרקע, חלק בלתי נפרד מאותה זיקה, נוגע לכך שהוא מטפל בשינוי הייעוד. 318 הנאשם 1 אישר קיום הפגישה, לרבות הדברים שנאשם 4 השמיע אולם הכחיש שבפגישה זו הוא הוצג כבעלים: "3 שבועות לפני שאורי אטיאס הכין את זיכרון הדברים הזה, שטיין המתווך ואורי אטיאס שמעו מיחיאל אבו שמי שעמרם יאמר למכור לו אבו ימכור לו, זה היה בנוכחותי, זה היה במשרד של אבו ברובע י"זיי (ת/222, עמ' 2). לשאלה מדוע בכלל הנאשם 4 חש יימחויביי כלפיו, ענה: "הוא הבטיח לי שבגלל שרכשתי את האופציה הוא הבטיח למכור את המגרש דרכי" (ת/222, עמ' 4). ובדומה: "לא קיבלתי שום תמורה ממנו [הכוונה לנאשם 4], ויצא שעבדתי לריק. התמורה שציפיתי לה, זה הזכות שהוא הבטיח לי שאני אתווך את המגרש, וגם בזה הוא לא עמד, וציפיתי שכשאני אתווך, אז שם תבוא התמורה, אבל גם זה לא קוים" (ת/233, עמ' 7). כאן המקום להזכיר כי התשלום עבור האדריכל חיים ורדה שקידם את התכנית שולם על ידי נאשם 4 ולדברי נאשם 1 לא פעל בעצמו לקדם התכנית ועל כן יש לתהות למה נאשם 1 התכוון שהוא מציין שייעבד לריקי'. 66 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 319 למותר להוסיף כי גם טענת נאשם 1 בדבר קבלת הזכות הבלעדית לתווך במכירת הקרקע (אף שאין בידי בית המשפט לקבלה) מגלמת בתוכה קבלת מתת. ת/135 זיכרון הדברים בין נאשם 1 לאורי אטיאס: 320 הצורך להכריע בין הגרסאות של אורי אטיאס, צ'ישינסקי, שטיין לבין זו של נאשם 1 כמעט ומתייתר, נוכח כך שבפני בית המשפט ראיה חד משמעית המלמדת כי הלכה למעשה, הנאשם 1 המשיך לראות עצמו כבעל האופציה הבלעדי במגרש וכמי שמחויב להמשיך ולדאוג לשינוי הייעוד. 321 ביום 24.10.06, כחצי שנה לאחר ביטול הסכם האופציה(!), נחתם זיכרון דברים בין נאשם 1 לבין אורי אטיאס. עובדה זו אינה שנויה במחלוקת. 322 זיכרון הדברים כולל, בין היתר, את הסעיפים הבאים: יצד א' (נאשם 1, ד.ב.ט) מצהיר כי הינו בעל הזכות הבלעדית לרכישת מגרש ברובע ג' מבעלי המגרש, חברת אבו יחיאל בע"מ; והואיל וצד א' מכין תב"ע חדשה שמשנה את זכויות המגרש ממצב קיים של בית החלמה ליולדות, לבניית 28 יחידות דיור וכבר התקבל אישור והמלצה מהוועדה המקומית לוועדה המחוזית לשינוי זה; והואיל וצד ב' מעוניין לרכוש את המגרש רק במידה ואכן יאושרו זכויות ל – 28 יחידות דיור במגרש; ביצוע אדריכלות הדירות לפרויקט יבוצע על ידי חיים ורדה... ביצוע אדריכלות לצורך הגשת התב"ע תשולם על ידי צד א'; כל תשלומי התב"ע, מס מכירה, היטל השבחה ומס שבח, ישולמו על ידי צד א'; עם האישור הסופי ותכנית התב"ע החדשה, יחתם חוזה מכר בין צד ב' לבין חברת אבו יחיאל בע"מ בהתאם להסכם זה; במידה וצד ב' יבטל מצידו את העסקה, לא יוחזרו לו דמי הקדימה ששילם כמו כן צד א' נותן התחייבותו שמצידו לא תהיה ביטול עסקה והמגרש לא יימכר לשום צד שלישי מלבד לצד בי; במידה ואישור התב"ע החדשה יעוכב ביותר מ- 12 חודשים ממועד חתימת זיכרון דברים זה, יהיה לצד ב' זכות לבטל מצידו את העסקה...; התמורה למגרש היא 700,000 $ + 280,000 $ בישיר, שישולמו במועדים דלהלן: 80,000 $ עם חתימת זכרון דברים זה; 450,000 $ עם אישור התב"ע ותשלומי מס מכירה, היטל השבחה ומס שבח והצגת הנכס נקי מכל שיעבוד; 450,000 $ עם קבלת היתר בניה למגרש, ולא יאוחר, משלושה חודשים מקבלת אישור התב"ע"." 323 עיננו רואות כי מדובר במסמך משפטי לכל דבר ועניין הכולל את הצהרות הצדדים, הסכמות, תנאים לתחולתו, תרופות וסעדים, גדרי זמן, תמורה, דרך התשלום, בטחונות, ייעד מהימן" ואף בורר מוסכם. 67 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 324 זיכרון דברים זה לא נעשה כלאחר יד. קדמו לו תכנון, מחשבה, וירידה לפרטי פרטים. כל המעורבים בחוזה בקיאים בתחום הנדליין, לחלקם זהו משלח יד ואין כל דרך שבה יוכלו לפרש כוונתם בניסוח זיכרון הדברים כהסכם תיווך, כפי טענת הנאשם 1. 325 חזקה, כי אף לא אחד מהצדדים היה רואה לנכון להיקשר בחוזה ולהצהיר את האמור בו לו חשבו שנאשם 1 הנו בגדר מתווך בלבד. הדברים אמורים בפרט מנקודת מבטו של נאשם 1 שלא היה נוטל על עצמו מחויבויות מעין אלה. 326 העובדה (שאינה שנויה במחלוקת) שהנאשם 1 קיבל מאורי אטיאס במעמד חתימת ההסכם 80,000 דולר במזומן (!) כמקדמה, תומכת בכך שכל הצדדים, לרבות נאשם 1 פעלו מתוך ראייתו של נאשם 1 בעל האופציה ולא כמתווך. 80,000$ מהווים 8% מערך העסקה. סכום זה אינו יכול בשום דרך שהיא להוות דמי תיווך. לא זו בלבד, בחקירתו במשטרה הנאשם 1 אף אישר שעשה בחלק מהסכום שימוש לצרכיו הפרטיים (!). 327 הסבריו של הנאשם 1 כי פעל כמתווך הנם דברי סרק, נטולי ביסוס. המילה תיווך, על כל הטיותיה, אינה מוזכרת בשום דרך בזיכרון הדברים, לא במישרין ולא בעקיפין. מנגנון התשלום, לרבות הסכומים המופיעים בו, אינם יכולים לדור בכפיפה אחת עם הסכם תיווך. 38 סעיף 2 להסכם הקובע כי האדריכלות בפרויקט תבוצע על ידי חיים ורדה, אינו מקרי ונמצא בהלימה עם ההסכמות המקוריות בין נאשם 4 לנאשם 1 לפיהן חיים ורדה אמור להכין את התכנית. סעיף זה כמו קודמו ימצאו ביטוי בהמשך כאשר חיים ורדה על פי עדויות של חלק מהמעורבים יסרב לעבוד עם יצחק אטיאס עד אשר יובהר לו באופן חד משמעי מי הבעלים האמיתי: הנאשם 1 או נאשם 4. 329 חשוב מכך, על פי ההסכם, נאשם 1 אמון על שינוי התב"ע. להזכיר כי בנקודת זמן זו, טרם התקבלה החלטת הוועדה המחוזית שהיא זו המוסמכת על פי דין לשנות ייעוד והסכם האופציה המקורי בוטל. חרף כך, לשון זיכרון הדברים היא: ייצד א' מכין תב"ע חדשה" בלשון הווה ואחראי על התשלומים הנלווים לשינוי שכזה. להדגיש כי במועד חתימת ההסכם נאשם 1 כבר חזר לקבל משכורת מהעירייה, ומשכך אסור לו, גם לשיטתו, להיות מעורב בכל דרך שהיא בפעולות שכאלה. 330 אם בכל אלה אין די, יש להפנות לדבריו של צישינסקי בבית המשפט לגבי ההוראה שקיבל מנאשם 1 לאחר שהחלו שמועות שהמגרש נמכר למישהו אחר: "התקשרתי לעמרם, שאלתי אותו, הוא אומר לי אברום, עזוב, דיבורים, ואורי שלא ידבר ברחוב על העיסקה הזאת והכל יהיה בסדר. יגיע התאריך, התב"ע תעבור, ייחתם חוזה. אורי ממושמע, שתקי (עמ' 378 לפרוי מיום 9.10.18). הוראה זו של נאשם 1 לשמור על פרופיל נמוך" מעידה על הבנתו כי מעורבותו בנוגע למגרש, גם בשלב זה שבו פורמלית בוטלה העסקה, פסולה ואסורה. מי שלטענתו פועל באופן חוקי וכמתווך 68 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' בעסקת מכר לא מורה לצדדים להסתירה. ההקשר אותו עושה הנאשם 1 בין ייקשר השתיקה" לכך שהתבייע תעבור, מחזקת הקשר בין המתת אותה קיבל לבין תפקידו הציבורי. עיכוב מכירת המגרש לאטיאס עד לקבלת אישור הוועדה המחוזית: 331 אין חולק כי נאשם 4 היה מודע לרצונו של אורי אטיאס לקנות את המגרש, אולם לדברי נאשם 1, הוא סירב למכור אותו בטרם ישונה היעוד: "...קרא לי מחוץ לחדר ואמר לי שהוא רוצה לחכות שהתב"ע תאושר ואז ימכור... ואז הוא חזר לחדר ואמר לאורי שהמגרש ימכר על ידו ברגע שהתכנית תאושר" (ת/233, עמ' 25). גם נאשם 4 יאשר שנמנע ממכירת המגרש לאורי אטיאס: "בגלל שאורי אטיאס בא אליי בתקופה שלא הייתה לי תב"ע, לא ידעתי מה יתנו לי במגרש" (ת/249, עמוד 11). 332 במצב דברים שכזה צפות שתי שאלות: מדוע נאשם 4 לא מכר בעצמו את המגרש, ומדוע לא מכר באותה העת במחיר האטרקטיבי שנקבע לעסקה (980,000 $) תוך התניה כי תנאי לעסקה יהא שינוי התב"ע. התשובה לכך מתבקשת מאליה: לנאשם 4 אינטרס להשאיר את נאשם 1 בתמונה מתוך הבנה כי כל עוד הנאשם 1 יראה עצמו כבעל זיקה לקרקע הוא יקדם את שינוי התב"ע (ור' דבריו בחקירה: "אני לא הייתי מצליח ללא אדריכל וללא המלצת עירייה. שאלה: מה זאת אומרת העירייה, האם כנפו זה המלצת העירייה. תשובה: העזרה של כנפו יכולה להיות בהחלט טובה מאוד" (ת/247, עמ' 4)). לאורי אטיאס אין את ההשפעה והקשרים שיש לנאשם 1 בוועדה המקומית כמו גם בוועדה המחוזית. "פניית הפרסה": 333 סופו של דבר מעיד על תחילתו: לאחר שהתקבלה ההחלטה לשינוי הייעוד בקרקע על ידי הוועדה המחוזית, הנאשם 4 נקשר בעצמו בעסקת מכר עם יצחק אטיאס. אין זו מקריות שייפניית הפרסה" של נאשם 4 מבוצעת רק לאחר ששינוי הייעוד מאושר בוועדה המחוזית. בשלב זה, לנאשם 4 אין כבר צורך בנאשם 1 ובידיו קרקע מושבחת השווה פי כמה מזו שהייתה ברשותו לפני שינוי הייעוד. נזכיר כי מבחינה פורמלית, לאחר ביטול האופציה, אין שום מסמך רשמי מחייב בין נאשם 1 לנאשם 4. במצב דברים שכזה, קצרה הדרך לנאשם 4 להתכחש לכל הבטחה מפורשת או משתמעת שנתן לנאשם 1 ולמצות את מלוא הרווח משינוי הייעוד, לבדו. 334 אף שמסקנה זו נלמדת מאופן הכרונולוגי של השתלשלות הדברים, אין צורך בהפעלת היגיון רב. הטיב לנסח זאת טוב מכולם, הנאשם 4 אשר בהתייחסו להתנהלות מול נאשם 1 בחקירתו במשטרה אישר את דברי השוטר לפיהם: "אז מה אתה רוצה ממני? תעניש אותי על זה שהשחלתי אותו..." (תי247א, עמוד 17). 69 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' "נכנס כעס - יצא סודיי 335 לאחר שנודע ברבים כי הנאשם 4 מכר את הקרקע ליצחק אטיאס ובכך סוכלה האפשרות למכירתה לאורי אטיאס, מתקיימת פגישה בין נאשם 1 לבין איצ'ה שטיין וצישינסקי. בשיחה זו שבה נאשם 1 משיח אל תומו, ניתן לקבל תמונה ברורה של השתלשלות הדברים. שיחה זו הנה בבחינת ראיה מפלילה ישירה נגד נאשם 1. בכעסו כי רב, הנאשם 1 אינו נזהר בלשונו ובתוך כך מתאר את "כפיות הטובה" של נאשם 4 שחרף כך שהוא זה שדאג לשינוי הייעוד בסופם של דברים הוא לא זכה ליהנות מכך. 336 בטרם יפורטו הדברים שנשמעו בשיחה זו, יש להידרש תחילה לשאלת קבילותה וזאת נוכח טענת ההגנה לפיה מדובר בהאזנת סתר שכן אף לא אחד מהאנשים שנשמעים משוחחים בה העיד על כך שהוא זה שהקליט אותה. בעניין זה סבורני כי מדובר בראיה קבילה משורה של טעמים. ראשית, ככל שהדבר נוגע לקבילות טכנית, אף שלא נטען בנוגע לכך על ידי ההגנה, הרי שעצם התייחסותו של הנאשם במספר הזדמנויות לשיחה זו ללא כל סייג ביחס לאמיתותה, תוך מתן הסברים לדברים המושמעים בה, די בה להכשירה מבחינה זו. כך, בין היתר, ראה ת/222 עמ' 5 החל משורה 148, ת/228 עמ' 20 החל משורה 571. הנאשם 1 אף מפרט במהלך חקירתו על כך שאין זו הפעם הראשונה שהוא נחשף לשיחה מוקלטת זו: "... שום דבר פה ממה שנאמר לא סתר את מה שאמרתי לך עד עכשיו בחקירה... הנה בבקשה, יצא אחד לאחד. מה אתה חושב? שההקלטות האלה לא היו בבית המשפט? לא היו בבית הדין הרבני? היו, והיו, והיו" (ת/222, עמ' 29). ביחס לכך נקבע בפסיקה: "...לעתים יהיה ניתן להוכיח את תוכנה של השיחה ולקבל כראיה תמליל שלה אף שתנאי הקבילות כאמור לא הוכחו. כך הוא במקרה שיש הודאה מצד הנאשם, שתמליל של שיחה משקף את תוכנה הנכון של השיחה אשר הוקלטה. ברי שהנאשם רשאי לאשר, אם באימרה שלו ואם בעדות, שהוא נטל חלק בשיחה המוצאת את ביטויה בתמליל, וכי התמליל מהווה שיקוף מהימן של אותה שיחה. ברור שאם יאמר זאת במפורש ובפה מלא, תהיה זו הודאה מצדו בקיום השיחה ובתוכנה, שכמוה ככל הודאה של נאשם בעובדות. אולם הודאה כזו אינה חייבת להיות הודאה מפורשת. היא יכולה להיות הודאה במשתמע, הבאה לידי ביטוי בהתנהגות המערער. כך, למשל, אם נאשם נדרש בחקירה לשיחה אשר מוצאת את ביטויה בתמליל והוא מתייחס לשיחה בצורה חד-משמעית כאל שיחה המשקפת שיחת אמת, תוך שהוא מצדו מעניק ביאורים ופירושים למשמעות הדברים הנאמרים, יהיה ניתן להסתמך על דבריו כהודאה בעצם קיומה של השיחה כפי שזו משתקפת בתמליל. כל זאת רק אם – וזאת יש להדגיש – דבריו של הנאשם מצביעים באופן ברור וחד-משמעי על כך שהוא מודה בקיום אותה שיחה המוצאת את ביטויה בתמליליי (עייפ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 150, 186, וכן ראו עייפ 2801/95 קורקין נ' מדינת ישראל, פייד נב(1) 791. 337 אשר לקבילות השיחה לפי חוק האזנות הסתר, הרי שעל פני הדברים, שיחה זו בהכרח הוקלטה על ידי אחד מבין שלושת הנשמעים בה, נאשם 1, צישינסקי או שטיין. הדברים נלמדים, בשים לב לכך שאין המדובר בשיחת טלפון, אלא הקלטה של שיחה שבה כל הנוכחים נמצאים פיזית האחד 70 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' היתרים, יזמות וכיו"ב. המדובר בניגוד עניינים "מובנהיי בין החובות המוטלות על חבר המועצה במסגרת תפקידו הציבורי לבין עיסוקו הפרטי בנדליין. אליבא המאשימה, נוכח האיסור הנורמטיבי, יש לראות בפעולות שביצעו הנאשמים, אגב עיסוקם בנדליין (כל אחד בהתאם לתקופה ולמעשים המיוחסים לו באישומים השונים) משום עבירה פלילית גם במקרה שבו תתקבל גרסתם העובדתית ולפיה התשלומים השונים שקיבלו מהקבלנים אינם בזיקה לתפקידם הציבורי. 16. המדינה מבקשת לבסס את האיסור האמור בהסתמך על מספר אדנים נורמטיביים בכללם : כללי ניגוד העניינים שהנם חלק מהמשפט הטבעי שאומצו על ידי ההלכה הפסוקה בשורה של פסקי דין ובפרט בבג"ץ 1100/95 קאסוטו נגד עריית ירושלים, פייד מט(3) 691 (להלן: "בג''ץ קאסוטויי); ההודעה בדבר כללים למניעת ניגוד עניינים של נבחרי הציבור ברשויות המקומיות, משנת 1984 (להלן: "הכללים למניעת ניגוד עניינים"); עייפ 1542/19 מדינת ישראל נ' גוזלן ואח' (פורסם בנבו, .(3.2.20 17. ב"כ הנאשמים חולקים על עמדה זו של המאשימה. לשיטתם, אין מניעה גורפת לכך שחבר מועצה, ללא שכר, יוכל לעסוק במקביל בפעילות נדליינית בעיר. על פי הנטען, העגונים הנורמטיביים עליהם מתבססת המאשימה אינם רלוונטיים, בהינתן כך שיהמותר והאסור" בעת הרלוונטית מצא ביטוי בנורמה מיוחדת לכך, כמפורט בסעיפים 47 ו- 47א לחוק התכנון והבניה. סעיפים אלו, כמו גם סעיפים 44ג ו-144 לחוק שהוספו אליו בעקבות תיקון 101, מכירים באפשרות שחבר בוועדת המשנה יימצא בניגוד עניינים (כך למשל כמתווך או בעל אופציה), ומציעים מתווה שיוכל לאפשר המשך כהונה, תוך נטרול החשש לפעולה תחת ניגוד עניינים. 18. על בסיס האמור בסעיפים אלו, הנאשמים התוו את דרכם ואת הוראותיו קיימו. 19. אשר לאופן יישום סעיפים אלו, פורט כי במועדים הרלוונטיים חבר מועצה, לפי שיקול דעתו, היה מחיל על עצמו את הוראות סעיף 47 לחוק התכנון והבניה, וסבירות החלטתו הייתה נבחנת בדיעבד. רק לאחר התיקון, הופקעה מחבר המועצה ההחלטה בדבר שאלת ניגוד העניינים. במקרה הנדון, הנאשמים פסלו עצמם מלדון ביחס לפרויקטים בהם היה מעורבים. משך הזמן שנמנעו הנאשמים מלדון או להצביע ביחס לאותם פרויקטים, נגזר מטיב ההתקשרויות שהיו קצרות מועד, בזמן ובמהות. הוטעם כי החלתם של כללים נוקשים מידי תביא לפגיעה בחופש העיסוק ותמנע העסקתם של עובדים איכותיים בשירות הציבורי. 20 סנגורו של נאשם 1 הוסיף כי אפילו היה תקף באותן השנים סעיף 144 לחוק התכנון והבניה, ספק האם היה נקבע שמדובר בניגוד עניינים תדיר הפוסל המשך כהונה בוועדה וזאת בהבחנה מבג''ץ קאסוטו שבו העותר היה בעל משרד אדריכלים גדול ומבוסס הפועל זה שנים רבות. אשר על כן, 7 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' לא ניתן לשלול כי היועץ המשפטי של הוועדה היה קובע איסורים דומים לאלה שגזרו עליהם הנאשמים ומיוזמתם, על מנת לנטרל את ניגוד העניינים. 21 על פי הנוהג שהונהג בוועדת המשנה באותה עת, חבר וועדה שהיה בעל נגיעה לנושאים שנדונו, היה מודיע לפרוטוקול שהוא לא משתתף בדיון ויוצא ממנו, מבלי לציין את סיבת המניעות. לחלופין, הוא כלל לא מגיע לדיון באותו יום. בכך, קוים המתווה לנטרול ניגוד עניינים, כאמור בסעיף 47 לחוק התכנון והבניה. 22 הוספתו של סעיף 44 ד' לחוק התכנון והבניה, נבע מחוסר הבהירות הנורמטיבית ששרר באותה עת והצריך את המחוקק לומר דברו באופן מפורש. מדובר בחיקוק מאוחר לביצוע עבירות, ומכאן גם בהתאם לעקרון החוקיות יש להחיל את הנורמה המקלה עם הנאשם. 23 גם בייכ הנאשמים 2 ו-3 סבור כי אין כל מניעה שחבר מועצה יעסוק בנדליין בעיר שבה הוא מכהן. לדבריו, חבר מועצה ללא שכר כמוהו כיימתנדביי. משכך, יש לבחון את סוגיית ניגוד העניינים אך ורק בזיקה לנוכחות בדיונים של הוועדה או הצבעה בקשר אליה. החלת ניגוד העניינים בזיקה גם לפעולות של חבר מועצה שאינן כרוכות בהשתתפות בהצבעות או בישיבות, הנה בבחינת הרחבה של היירשת הפליליתי באופן ייחסר תקדים" ואין לקבלה. 24 בהינתן האמור, ובהיעדר טענה לשוחד ייבהנעהיי או אז מקום שבו הנאשם 2 לא נכח או הצביע בהחלטה הקשורה אליו, נוטרל ניגוד העניינים. חיזוק לטענה זו מוצא ב"כ הנאשם 2 בהבחנה הקיימת בחוק בין ייחבר במוסד תכנון" (סעיף 47(א)) לבין עובד במוסד תכנון" (סעיף 47(ב)) שרק לגביו הוסף האיסור ולפיו, אותו עובד גם יילא יטפליי באותו עניין. 25 נטען כי חזקה שהמחוקק לא השחית מילותיו לריק, שעה שבמסגרת תיקון 101 הוסיף את סעיפי ניגודי העניינים. מעצם התיקון יש ללמוד כי עובר להחלתו, ההשתתפות הייתה מותרת. אשר לבג''ץ קאסוטו, הרי שמדובר בפסק דין מתחום המשפט המנהלייי ואין להסיק ממנו את שמבקשת המאשימה. יתר על כן, החלת המבחנים שהותוו בבג''ץ קאסוטו למקרה הנדון, מובילים למסקנה כי במקרה הנדון בקלות ניתן לנטרל את ניגוד העניינים כפי שעשה הנאשם 2. דיון והכרעה: 26 במישור העקרוני, דבר היותו של חבר מועצה מצוי בניגוד עניינים, אינה אמורה באופן אוטומטי לפסול אותו ולהביא להפסקת כהונתו. אין זהו האינטרס הציבורי, ויש ולעיתים נקיטה בהליך שכזה, פוגעת דווקא אינטרס זה. בית המשפט העליון עמד על כך בבג"ץ 595/89 שמעון ואח' נ' הממונה על משרד הפנים מחוז דרום (פסקה ז' לפסק דינו של כב' הש' ברק] פייד מד(1) 409: "...פסלות מכהונה אינה צריכה להיות האמצעי הראשון אלא האמצעי האחרון שיש לנקוט. 8 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' עם השני באותו המקום. הדברים אמורים בפרט כאשר מדובר בשיחה שנערכת בעירייה, במשרדו של נאשם 1. 338 השיחה המוקלטת הוגשה על ידי אורי אטיאס, אולם מתוכן השיחה נלמד, כי הוא לא היה נוכח פיזית בה, שכן הצדדים מתייחסים אל אורי אטיאס כמי שאינו נוכח יחד עמם (יינאשם 1: עכשיו אטיאס... ההוא...לא אורי...לא. יצחק אטיאס. מאשקלון"). התרחיש לפיו אורי אטיאס חדר ... למשרדי העירייה והתקין שם מכשירי האזנת סתר, מרחיק לכת ונעדר כל תימוכין. למעשה, אף שצישינסקי ושטיין שללו כי הם אלו שהקליטו את השיחה, מסתבר כי מי מהם הוא זה שהקליט את השיחה, בפרט נוכח ההקשר שבה היא נערכה, כאשר הם באים בטרוניה לנאשם 1, על כך שלכאורה עשה יייד אחת" עם נאשם 4 למכירת המגרש לאחר בשם יצחק אטיאס. לא בכדי צישינסקי, אף שהכחיש שהוא זה שהקליט את השיחה (בנקודה זו בית המשפט אינו נוטה לקבל גרסתו), מסר בחקירתו במשטרה בהתייחסו לשיחה זו, כי: "אני ניסיתי לחלץ כמה שיותר מידע והסברים מעמרם מה בדיוק הוביל לביטול העיסקה..." (ת/161 עמ' 8). בפועל, גם הנאשם 1 משוכנע כי צישינסקי הוא זה שהקליט את השיחה. כך כאשר נשאל בחקירתו כיצד אורי הציג את ההקלטה בעוד לא השתתף בפגישה, השיב: תצא תשאל מי זה צישינסקי, יגידו לך הנוכל מספר אחת במדינה מגזר החרדי [...] אז כנראה הוא שלח את צישנסקי הזה. חוקר: מה הקשר של צישינסקי לסיפור? נחקר: אוו, יש לו איתו עסקה..." ובהמשך: "... האמנתי בו בעיניים עצומות והוא הקליט את כל השיחות, אתה מבין? אתה מאמין לבן אדם שמקליט..." (ת/222א, עמ' 30). 339 לאור האמור, אף שאין לדעת מי מבין השלושה הקליט השיחה ברי כי היא נעשתה על ידי אחד מהמשתתפים בה ולא על ידי צד ג' ושלא בידיעתם. יצוין כי בכל מקרה אין המדובר בהאזנת סתר אסורה על ידי המשטרה, סיטואציה שכיחה ומרכזית אותה המחוקק שם לנגד עיניו, בחוקקו את חוק האזנות הסתר, על מנת לכוון התנהגות, כך שהאזנות סתר תבוצענה על פי צו בלבד. 340 משנקבע כי מדובר בראיה קבילה, להלן ההתייחסות לקטעים הרלוונטיים: הנאשם 1 מודה כי הוא שותף במגרש: 341 מדבריו של נאשם 1, עולה בבירור כי אותה מחויבות של נאשם 4 כלפיו אינה נוגעת לשכר אותו אמור לקבל כמתווך אלא מדובר בשותפות לא פורמלית. אף שלא ניתן לדעת את פרטי השותפות נלמד כי סוכם שנאשם 4 יקבל סכום מסוים מהמכירה של הקרקע וכל תמורה שתתקבל מעבר לסכום זה תועבר לידי הנאשם 1. כך מצאו הדברים ביטויים : "עמרם: יפה, כל הכבוד. עכשיו הבן אדם התחיל ברומן, מבחינתי זה רומן. אני באתי אליו, עכשיו אמרתי אני לא פראייר. בכל מקרה מה שלא יהיה, אני... אמרתי, יש לי הסכם איתו, הסכם שותפות וכו', וכו'... מה ההסכם שלי איתו זה לא רלוונטי, באמת לא רלוונטי. באמת אמרתי לו [נאשם 4 ד.ב.ט], אדוני, אה, יש לי קונה למגרש, אומר לא, לא, 71 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' ... חכה עד שהתב"ע תאושר. אין בעיה אז התב"ע תאושר. התב"ע קיבלה תוקף. לא, אושרה.. זאת אומרת. […..] אני עוד לא מקדם, בוודאי. אני גם... את כל היריעה... לא, אני מתכונן... תשמע, יש פה, עכשיו אני אמרתי, בכל מקרה שאני לא אצא פרש, לא יגיד לי מכרתי ב- 800,000, כן, יצחק... עמרם: הוא יכול להגיד כזה דבר אז דופק אותי. יצחק: אברהם: ... שמסכום מסוים זה שלך, זה לא, לא אמור לעניין אותו מסכום אחר עמרם: נכון. נכון. [...] עמרם: ...אמרתי לו הבן אדם מכרתי לו. ואני קודם כל, אמרתי לו תשמע יש לי קונה במחיר הזה. אברם: אמרת לו 980 עמרם: כן. אברהם: יש לך, עמרם: 970, אני טעיתי אמרתי לו... שקודם כל, שריינתי את עצמי... אחת". הנאשם 1 "תוקע מקלות בגלגלים של עסקת נאשם 4 - יצחק אטיאס: 32 הנאשם 1 כועס ובצדק מנקודת מבטו, על כך שנאשם 4 מכר את המגרש ליצחק אטיאס בניגוד לסיכום, ומבלי שהוא שותף ברווחים. לא זו בלבד, בעקבות כך, יוצא כי הוא הפר את החוזה מול אורי אטיאס. מתוך שכך, הנאשם 1 יקשה על מימוש מכירת המגרש, בין היתר, בכך שיאסור על האדריכל חיים ורדה (שהגיש את התכנית לשינוי התב"ע) לעבוד עם יצחק אטיאס. כך מצאו הדברים ביטויים: יום למחרת, היום בוקר יום חמישי בבוקר ב- 12.00 בצהרים חיים ורדה מתקשר אליי. עכשיו אטיאס.. לא אורי... לא. אחד יצחק אטיאס... מאשקלון... הוא מתקשר לחיים ברדה... אותו. אני רוצה להיפגש איתך על התכניות... חיים מתקשר אלי, כבר חודשיים רודף אחרי, אמרתי לחיים אתה לא נפגש איתו. אבו [נאשם 4] מרים את הטלפון, אבו מרים את הטלפון ואומר לו, חיים למה אתה משחק את המשחקים האלה, למה אתה זה, ולמה אתה לא מוכן? אומר [הכוונה לחיים ורדה ד.ב.ט] תשמע, אני עם כל הכבוד לך, אני לא מוכן, אני לא מוכן להסתכסך עם החברים שלי. מי זה החברים שלך ... לתת לך הוראה אני בעל הבית, אני זה. אומר, תשמע אני לא מסתכסך עם חברים שלי. טוב, חיים רוצה להיפגש איתי, אני קבעתי איתו ב- 12.00 הייתי בטיול, חזרתי נפגשתי איתו ב- 12.00 הבן אדם אומר לי, אה, אני פוגש את אבו בחדר טוב, קראתי.. ואז הוא אומר, איך אתה רוצה ואיך אתה זה, איך אתה זה. אומר לו [הכוונה ני 4 לורדה ד.ב.ט] אתה לא רוצה לתכנן, אני אקח מישהו לתכנן מחיפה. יצחק:.... עמרם: לא משנה. אבו.... אני לא אסתכסך עם חברים, מי זה החברים... מה, אני לא בעל הבית של המגרש? הוא שואל את יצחק. יצחק ניסה למרוח פה שם. אמרתי לו, אתה לא, אתה בעל הבית... אתה בעל הבית... אתה לא בעל הבית של המגרש. אברם: מה, באמת היה עמרם: זה אמת". 72 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 33 יצוין כי דברים אלו של נאשם 1 בשיחה, כמעט זהים לדברים אותם מוסר נאשם 4 בחקירתו במשטרה : "אחרי שהתב"ע אושרה הגיע אטיאס אחר מאשקלון וביקש לקנות את המגרש. אני עוד לא הבנתי בדיוק את הפרטים אז אמרתי לו ללכת לברדה, שהוא האדריכל שעשה את התב"ע, שיבדוק פרטים על המגרש. חזר אלי אטיאס ואמר לי שברדה אמר לו שהוא לא רוצה לשתף פעולה בגלל שאולי המגרש לא שלי ואולי זה של מישהו אחר. אני מיד התקשרתי לברדה ואמרתי לו בוא איתי לעמרם' הלכנו לעמרם בעירייה היינו שם אני, ברדה, עמרם ויצחק דרי. שאלתי את עמרם זה המגרש שלי? ועמרם ענה 'זה המגרש שלך, תעשה בו מה שאתה רוצה' ואז מכרתי את המגרש ליצחק אטיאס" (ת/249, עמ' 11). 34 זהות הדברים יש בה, ראשית, לחזק את הזיקה של נאשם 1 למגרש גם לאחר ביטול הסכם האופציה וכן עומדת בקנה אחד עם המופיע בזיכרון הדברים. זהות הדברים, יש בה כדי ללמד שהדברים אותם מוסר הנאשם 1 בשיחה בשעה שהוא לכאורה מסיח לתומו, הנם דברי אמת ואין לראותם כדברי רהב כפי שניסה לציירם בבית המשפט. הנאשם 1 מודה שהוא זה שדאג לשינוי הייעוד: 345 בהמשך השיחה הנאשם 1 מאשר את עסקת השוחד על כל רכיבה, אף שאינו מכנה זאת כך: לנאשם 4 רווח במחיר אותו מכר לנאשם 1 את הקרקע ; אלמלא מעורבותו של נאשם 1, לא הייתה אפשרות לשנות יעוד ולקבל אישור ל-28 יחייד; הנאשם 1 היה הגורם שדאג לשינוי הייעוד; הנאשם 1 המשיך להיות שותף בקרקע גם לאחר ביטול הסכם האופציה: "אברם: הוא מכיר בזה ? עמרם: בוודאי... בוא, תקשיב, תקשיב, אני קניתי ממנו את המגרש בסכום שסיכמתי איתו. הוא [נאשם 4] הבין שאין לו סיכוי בחיים לקבל שמה 28 יחידות דיור בכלל. זה... שיגיד תודה שהסכמתי לתת לו את המחיר הזה... רק שהתפוצצה העסקה עם... אמרתי, במקום להביא כסף לכל הסיפורים האלה וזה אמרתי לו בוא תיכנס איתי שותף, למה אני צריך עכשיו.. להביא מימון. אברם: שהבן אדם יביא את הכסף נתחלק ביננו. עמרם: ...אומר לי [נאשם 4] מה אתה משוגע... לא שלך אתה רוצה את הכסף בוא אני אביא לך אותו, נגמר, צא מזה. מה, אחרי שהבאתי את היחידות אתה אומר לי זה שלך? אברם: הדברים כתובים ביניכם..." עד כאן השיחה. 36 יצוין כי מכירת המגרש על ידי נאשם 4 ליצחק אטיאס, הביאה לכך שאורי אטיאס תבע את נאשם 4 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ואת הנאשם 1 בבית דין רבני. על רקע המתואר לעיל, מהלך דברים רגיל הוא כי נאשם 1 יתבע את נאשם 4 על הפרת חוזה או יצרף אותו כנתבע צד ג'. והנה, גם בנקודה זו, הנאשם 1 מתנהל באופן חריג ונמנע מכל פעולה משפטית כנגד הנאשם 4. דפוס פעולה שכזה מתיישב עם פליליות הקשר בין השניים אשר אינו מאפשר פנייה לבתי המשפט לצורך קבלת סעד. 73 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' "הסטייה מן השורה'' 347 כידוע, עבירת השוחד אינה מחייבת כי מקבל השוחד סטה מן השורה בשל המתת אותה קיבל ולמעשה אינה מחייבת כי מקבלו פעל בכל דרך שהיא עבור נותנו. משכך, די בכל שפורט עד עתה על מנת, לבסס התקיימותה של עבירת השוחד. 348 אף שכך, ולמעלה מן הצורך, במסגרת אישום זה, ניתן לראות בבירור כי קבלת ההחלטות בוועדת המשנה נעשתה תוך סטייה מן השורה. יש לכך משמעויות בשני רבדים. הראשון, ראייתי ובא ללמד באופן על הקשר בין המתת שקיבל הנאשם 1 לבין הפעולות שביצע במסגרת תפקידו הציבורי. הרובד השני, נוגע להוכחת מידת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים. חזרה לייעוד מגורים בניגוד לרציונל הראשוני – בניגוד לעמדת היועמ"ש: 39 המגרש הנדון נרכש על-ידי הנאשם 4 בייעוד למגורים. על פי התב"ע המקורית 32/ 103/ 03/ 3 ניתן היה לבנות במגרש 37 יחידות דיור. הואיל ורובע ג' באשדוד מאוכלס בצפיפות רבה, הוחלט על ידי וועדת המשנה לשנות את ייעוד הקרקע ממגורים לבית החלמה ליולדות. לנאשם 4, בעל הקרקע, ניתנה אפשרות לממש את יחידות הדיור המקוריות בשטח אחר בעיר אשדוד. 350 מאז שונה הייעוד ליולדות יש להניח כי הצפיפות ברובע ג' לא פחתה, ולמצער לא נטען שזו הסיבה לשינוי התב"ע. כשזו תמונת הדברים, אין פליאה אפוא כי במהלך הדיון בוועדת המשנה מיום 20.07.05 (שבו נדונה הבקשה לשינוי היעוד חזרה למגורים) היועצת המשפטית של הוועדה, עורכת הדין ויסנשטריין הביעה את התנגדותה לתכנית בציינה: "מטרתה של התכנית החלה במקום הייתה לדלל הצפיפות ברובע ג', לכן מדוע לחזור למצב הקודם אותו רצינו לדלל". 351 לתהייה זו של היועצת המשפטית לא ניתן כל מענה ענייני מצד אלו שתמכו בבקשה למעט ציון כי היעוד המקורי היה למגורים ובמשך שמונה שנים לא מומשה התכנית להקמת בית החלמה ליולדות. כך למשל, לא נבדקו ולא הוצעו חלופות אחרות לקרקע בייעוד ציבורי אחר, שמחד יהיה אטרקטיבי למימוש, ומאידך, לא יהיה בו כדי להגדיל הצפיפות. בדומה, הוועדה לא נדרשה לסיבות בגינן בית החלמה ליולדות לא הוקם, המחיר אותו דרש בעל הקרקע וקיבלה כמובנת מאליה את הטענה לפיה הנושא לא קודם. תוספת יחידות שלא ממאגר מאושר – בניגוד למדיניות ברורה וסדורה בנושא - בניגוד לעמדת יו''ר הוועדה מר צבי צילקר ומהנדס העיר בני מגדמן: 352 בתמצית, מאגר היחידות המאושר נוצר בעקבות הקמת המרינה והנמל באשדוד. הואיל ולעיריית אשדוד לא הייתה אפשרות לממן את הקמתם של פרויקטים אלו, היא התחייבה בפני היזמים לתת להם חלף תשלום כספי, יחידות דיור ייצפות/רעיוניות" שאותן ניתן לממש בעתיד בכל חלקי 74 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' העיר (לעיתים יחידות אלו מכונות גם יחידות אוויר"). יחידות אלו הן בבחינת וואוצ'רים שניתן לסחור בהם ונעשה לגביהם רישום. מנגנון דומה הוחל ביחס לפרויקטים אחרים בעיר. כל אותן יחידות דיור אוגדו במה שכונה "מאגר מאושר" או "מאגר מוכרי. ואוצ'רים אלו באים חלף היטל השבחה שברגיל על היזם לשלם עבור תוספת יחידות השבחה. 353 המדיניות הברורה של עיריית אשדוד בתקופה הרלוונטית הייתה לחייב כל קבלן שמעוניין בתוספת של יחידת דיור להשיגן באמצעות מאגר מאושר ולא בדרך של השבחה. הרציונל שעומד בבסיס מדיניות זו ברור ונועד לקזז את הייחוביי שנוצר לעירייה (ר' פירוט לגבי מדיניותה הסדורה של העירייה באישום 5, מגרש 136). , 354 מבחינת היזם המשמעות הכלכלית בין "מסלול השבחה" לבין "מאגר מאושריי עלולה להיות הרת גורל ולקבוע מלכתחילה את כדאיותו של הפרויקט. מספרן של אותן יחידות ייצפותיי היה קצוב וככל שמספרן קטן והביקוש אליהן גדל, שוויון האמיר. בתקופה הרלוונטית, שוויה של יחידה מתוך מאגר מאושר נע בסביבות 20 אלף דולר. יתר על כן, הסחר ביחידות דיור ממאגר מאושר הושפע משיקולים נוספים למחיר, בכלל זאת, ההבנה כי על ידי מכירה או סירוב למכור, ניתן להשפיע על פרויקטים עתידיים בעיר. בהקשר לכך, ראה דבריו של נאשם 1 בהתייחסו לתיווך שביצע לדבריו באותה העת בפרויקט מגדלי נוף: "הוועדה המקומית התייחסה לשווי היחידה הזאתי כ- 16,000 דולר, ובפועל, בשוק היחידות האלה היו נמכרות ב 20-22 אלף דולר. בפועל הקבלנים בגלל התחרות הסמויה ביניהם, לא היו מוכנים למכור בגלל שהם יודעים שהפרויקט של השני תלוי בזה" (ת/234, עמ' 14). 355 הנאשם 1 הבהיר כי לא רק שמדובר במדיניות ברורה, אלא מדובר במדיניות נוקשה שחייבה את כל הקבלנים: "את צריכה להבין שאלה שהיו להם מאגרים, לא מיהרו למכור, היה צריך פרוטקציות בשביל שהם ימכרו, במיוחד שהוועדה הייתה מאפשרת תוספת זכויות אבל בתנאי שיביאו את היחידות ממאגר מוכר ולא בהליך של שבס או השבחה..." (ת/234, עמ' 9). ובהמשך: ייעד לאותו מועד, עד ל2007 הוועדה הקפידה במדיניות נוקשה ביותר, שאין מצב של תוספת יחידות דיור בלי שהם מביאים את היחידות ממאגר מוכר" (ת/234, עמ' 10). 356 כחלק ממדיניות זו, ולשם ההמחשה, בתאריך 18.5.05 וועדת המשנה חייבה את חברת מגדלי נוף (אישום שלישי) אגב קבלת המלצה בדבר תוספת יחידות דיור, לדאוג כי הדבר ייעשה באמצעות השגת יחידות אוויר ממאגר מוכר. 357 והנה, חודש וחצי בלבד לאחר מכן, בתאריך 20.7.05 מתכנסת וועדת המשנה לדון בשינוי הייעוד של בית החלמה ליולדות. בניגוד מוחלט לאותה מדיניות נוקשה, הנאשם 2 ולא אחר, מעלה הצעה 75 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' ולפיה מתוך 28 יחידות הדיור, 18 יחידות יהיו בדרך של השבחה ורק 10 מהן יהיו מתוך מאגר מאושר. 38 הצעה זו של נאשם 2 התקבלה (בתמיכת שלמה אלבז, דוד טלקר, וברוסקין), בניגוד להמלצת מהנדס הוועדה אשר אמנם תמך בשינוי הייעוד למגורים, אולם הציב כתנאי שהתכנית תועבר להפקדה רק לאחר הוכחת העברת יחידות דיור ממאגר מאושר וכן בניגוד לעמדתו של צבי צילקר, יושב ראש הוועדה וראש העיר אשר אמנם תמך בשינוי הייעוד, אך ביקש שיוקמו במקום רק 24 יחידות דיור ובדומה למהנדס, טען כי כל התוספת צריכה להגיע ממאגר מאושר. 359 אלא שבכך לא הסתיימה הסטייה מן השורה מעקרון המאגר. בדיון נוסף שנערך בוועדה בתאריך 17.8.05 שנועד לאשר את תכנית הבינוי, האדריכל חיים ורדה הציג את ייבקשת היזם לכך שתערך שומת השבחה לכל יחידות הדיור". נזכיר כי מבחינה פורמלית שידלובסקי הוא לכאורה היזם, אולם בפועל הנאשם 1 הוא זה שמבקש הליך של השבחה על כל יחידות הדיור. 30 יושב ראש הוועדה, צבי צילקר, הודיע כי הואיל ובדיון הקודם (20.7.05) עמדתו ולפיה יש לדאוג שיחידות הדיור הנוספות יהיו במאגר מאושר, לא התקבלה, הוא ימנע מלהצביע בנוגע לבקשה הנוספת. גם מהנדס העיר חזר על עמדתו ולפיה יש לקזז את התוספות ממאגר מאושר. לחילופין, ציין כי במידה ועמדתו לא תתקבל או אז יש להתנות בצד מהלך שכזה הסכמה של היזם לפעול בדרך של שומה מוסכמת לצד וויתור על טיעון של "שיקום שכונותיי כפטור מהיתר השבחה. מהנדס העיר הזהיר כי בבחירה במסלול של השבחה: "יעלול להיווצר תקדים ליזמים אחרים לכך שניתן להוסיף יחידות דיור בעיר ולהתחשבן עם העירייה על שומת ההשבחה". יו"ר הוועדה צבי צילקר תמך בעמדת מהנדס העיר ושב והדגיש כי: "בידינו הדבר לשמור שמקרה זה לא יהווה תקדים, כי המצב כאן הוא ייחודי". 361 בתום הדיון הוחלט כי כל יחידות הדיור יתווספו בדרך של השבחה ולא זו בלבד, במתווה של שומה מוסכמת. 32 על כך שמדובר בסטייה מן השורה ניתן ללמוד גם מהעובדה שבאותה וועדה ממש נדונה גם בקשתה של חברת ייש.י שפץ וקנין" (סעיף 4 לרשימת הנושאים) וכן בקשה של חברת "אביבי אשדודיי שלגבי שניהם הותנה לקבל את הבקשה ובלבד שתוכח העברת יחידות ממאגר מוכר ומאושר. החיסכון הכספי/הרווח של הנאשם 1 בהחלטת הועדה לאשר הליך של השבחה ושומה מוסכמת: 33 לימים, השומה המוסכמת שנקבעה על ידי השמאי למגרש הייתה על סך 100,000 $ לצד היטל השבחה בגובה של 50,000 $ (גם זאת כאמור במעורבות של נאשם 1 ששוחח עם השמאי פרידקין). יוצא אם כן, שגם על פי הערכה זהירה, במקום שהנאשם 1 ישלם 448,000 דולר $ (שהם הסך של 76 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 28 יחידות דיור X 16,000 $) היה עליו לשלם 150,000 $. (בפועל, נוכח השתלשלות האירועים שתוארה מעלה, הנאשם 4 היה זה שזכה מן ההפקר). 364 לטענת הנאשם 1, מתווה זה החמיר את מצבו שכן הוא היה זכאי לפטור מהשבחה בשל הליך של שיקום שכונות, ועל כן כל סכום שיקבע על-ידי השמאי המוסכם הנו בבחינת מעבר לצורך. טענה זו יש לדחות ייבשתי ידיים". הנאשם 1 הסתיר (לפחות מבחינה פורמלית) שהוא רוכש הקרקע ועל כן גם לא טען זאת בפני הוועדה. כפי הנלמד, גם מפיו של שידלובסקי (שהושמו בפיו טקסטים לוועדה) לא נשמעו טיעונים לגבי פטור בשל נימוק של "שיקום שכונותיי. לאור, האמור, ישנו קושי קונספטואלי לקבל באיחור של עשור ויותר, נימוקים מפיו של הנאשם 1 בנושא. 36 גם מבחינה מהותית טענה זו מוקשית, ולא בכדי הנאשם 1 (שבקיא היטב בחוקים ובתקנות) נמנע מלטעון אותה במישרין או בעקיפין באמצעות שלוחיו. בהקשר לכך אמנם רובע ג' הוגדר כמשתייך ל"שיקום שכונותיי אולם מאידך מדובר בבנייה חדשה ולא שיפוץ של בניינים קיימים או תוספת להם. לא בכדי בפסיקה מאוחרת נקבעה ההלכה כי בסיטואציה מעין זו, אין פטור של השבחה בשל שיקום שכונות ור' לעניין זה דבריה של כב' הש' ארבל ברע"א 8565/10 נאסר עמאש ואח' נ' הועדה לתכנון ובניה שומרון (פורסם בנבו, 27.9.12): "מן המקובץ עולה כי התכלית הסובייקטיבית של סעיף הפטור היא הגשמת מטרותיו של פרויקט שיקום השכונות, וכי מטרות אלה אינן כוללות עידוד בנייה חדשה בשכונות שהוכרזו כשכונות שיקום, אלא מתמקדות דווקא בשיפור ושיקום הקיים בתוך השכונה... […] 19. סיכומו של עניין, אני סבורה שפרשנותו התכליתית של סעיף הפטור מחייבת להחריג מתחולתו בנייה חדשה. באופן זה תוגשם תכליתו של פרויקט שיקום השכונות, וכפועל יוצא מכך, גם תכליתו של סעיף הפטור, וזאת מבלי לפגוע יתר על המידה בקופת הקהילה. יצוין כי בדרך פרשנית זו נקטו כל בתי המשפט המחוזיים שדנו בסוגיה זו (דעת הרוב בפסק הדין מושא הבקשות; ע"א (ב"ש) 1212/04 ר.א שליט פיתוח בניה ויזום פרויקטים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, פס' 3 לפסק הדין ([פורסם בנבו], 23.11.2005) (להלן: עניין שליט); עמיין (ב"ש) 9116-07-10 ג.ש. ארז שרותים כללים בע"מ נ' עיריית באר שבע ([פורסם בנבו], 16.2.2011); ת"א (י-ם) 2626/00 אנקווה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פס' 78 לפסק הדין ([פורסם בנבו], 15.1.2012); וכן שורה של החלטות בועדות ערר שלא מצאתי לפרט)". 36 אמנם מדובר בהלכה מאוחרת, אולם לא נלמד כי לפניה הדין היה אחר. אדרבא, כאמור במבואות המצוטטות בה, היא באה בעקבות פסיקות רבות ודומות של בתי המשפט, כמו גם של ועדות ערר בנושא, שחלקן התקבל לפני שנת 2000. 367 ואחרון ולא דווקא לפי סדר חשיבות: עצם האפשרות לטעון לפטור מהיטל השבחה בשל י'שיקום שכונותיי נולדה מתוך החטא הקדמון של סטייה מעקרון המאגר (כאשר גם ביחס לסטייה זו מהנדס העיר ציין כי עליה להיות מותנית בוויתור על טיעון של ישיקום שכונות"). 77 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' השפעה על החלטות הוועדה גם מבלי להיות נוכח בהן: 38 הנאשם לא היה נוכח בישיבת הוועדה ביום 20.7.05 ולטענתו גם לא בישיבה מיום 17.8.05 (אף ששמו רשום כמי שנכח בה). לכאורה, יש בכך ללמד כי אותן החלטות שהתקבלו בוועדה, תוך סטייה מן השורה, לא קשורות לנאשם והתקבלו מטעמים ענייניים בלבד. טענה זו אין בה ממש. נאשם 2 – ידו הארוכה של נאשם 1: 39 כפי שפורט באריכות בפרק הכללי, הנאשמים 1 ו-2 פעלו באותה העת במשותף בפרויקטים נדלייניים כאלה ואחרים, הנאשם 1 קיבל שכר מנאשם 2 עבור פועלו בקידום פרויקטים גדולים. לשניים התחשבנות כספית שאינה מוצהרת, השניים חברים טובים, ובעלי אינטרס ברור האחד לתמוך בפרויקטים של השני. אסור היה לאיש מהם לדון בפרויקטים של רעהו. 30 מעבר לכך ולגופן של החלטות, מתוך תשובותיו של נאשם 2 בחקירה המשטרתית, עולה בבירור כי האופן שבו פעל בעניין בית ההחלמה ליולדות היה בניגוד גמור לדרך הפעולה שבה נהג ברגיל: "כשהייתי חבר וועדה ב-90-99 אחוז הלכתי לפי המלצת מהנדס הוועדה [...] העמדה שלי גם היתה מהמאגר קודם, לרוב. ש': איזה מקרה יכול להיות שהעדפת ללכת בדרך של השבחה ולא בהפחתה ממאגר? ת: אני לא זוכר. יכול להיות שהיה מקרה אחד או שניים. ש: אם יזם מבקש להוסיף יחידות דיור בדרך של השבחה במקום ממאגר מאושר – מה אתה תצביע? ת: אני אשאל את היזם למה הוא לא יכול ללכת על מאגר. לשאלתך, מה ישכנע אותי ללכת בדרך של השבחה, אני משיב, שאם בעלי המאגר דורשים מהיזם סכום משמעותי, גדול" (ת/196 עמ' 35). - 371 הנאשם 2 התייחס לאופן הצבעתו בישיבה מיום 20.7.05, ואישר כי צבי שידלובסקי ביקש ללכת בדרך של השבחה מבלי שנימק זאת. הנאשם 2 גם אישר כי באותה העת היה לנאשם 4 מאגר מאושר שקיבל בתמורה למלון. כאשר נשאל מה עדיף לעירייה ענה: "לגמור את המאגר". כשהתבקש להסביר מדוע אם כן הציע שחלק יהיה ממאגר וחלק בדרך של השבחה, נימק זאת ב"ויחלקו, פשוט לגשר" ובהמשך: "אשדוד בנויה רובעים ורובעים א', ב', ג' הם רובעים חלשים... וקבלנים מעדיפים את המאגר להעביר לרובעים יקרים, עד שהתקבלה החלטה בעירית אשדוד קבוע לכל רובע מחיר יחידה כי המאגר זה תוצאה של כסף" (ת/196 עמ' 37). לאחר שמטיחים בנאשם 2 כי אופן הצבעתו והתנהגותו חריג והוא בניגוד להמלצת מהנדס העיר והמלצת ראש העיר, שב וחזר על כך כי "אני בד"כ מגשר", מבלי לפרט מעבר לכך, על תשובה זו יחזור גם בחקירות מאוחרות יותר (ר' ת/250, עמ' 9). 78 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 372 נוכח הקרבה בין השניים יש להניח כי נאשם 2 היה מודע היטב לכך שהיזם האמיתי שעומד מאחורי שינוי הייעוד הוא נאשם 1 ולא שידלובסקי. בעניין זה, הנאשם 2 טען בתחילה באופן מגומגם כי במועד הישיבה, 20.7.05 לא היה מודע לכך שעמרם כנפו בעל הזכויות במגרש, אם כי יכול והם דיברו על כך: "אם אני לא טועה, עמרם בעצמו אמר לי, שהוא רכש שם קרקע או שהוא עומד לרכוש... ש: מה עמרם סיפר לך על המגרש ומתי הוא סיפר לך? ת: אני לא זוכר, אם עמרם סיפר לי או מישהו אחר ש: ודיברת על זה עם עמרם? אתם חברים. ת: אני מתאר לעצמי שדיברתי איתו, אני לא זוכר". לצד אמירה זו יוסיף כי: "אנשים יודעים שאם אתה לא משתתף או שיש לך עניין אידיאולוגי או עניין אישי או קרוב משפחה" (ת/196, עמ' 35). 373 בהודעה מאוחרת הנאשם 2 כבר לא הכחיש כי בעת שהשתתף בישיבה מיום 20.7.05, ידע על הקשר שיש לנאשם 1 למגרש זה. לדבריו אין בכך כל פסול: "ש: למרות שידעת על הקשר של כנפו למגרש זה, לא נמנעת מלשבת בדיון ולהביע עמדה, ולא סתם עמדה, אלא עמדה מנוגדת לעמדת מהנדס הוועדה מה הסברך? ת: איזה פסול היה אמור [להיות] לי בגלל עמרם כנפו. במקרה זה אף אחד לא יכול לשבת בוועדה. חמישה מהם חרדים, סגן ראש עיר שהוא חבר של עמרם, אם הם שניהם סגני ראש עיר, ויש נציגה של אותו סגן ראש עיר. ש: אני לא אומר שאסור לך להשתתף בגלל ההיכרות שלך עם כנפו, אלא שאתה ידעת בניגוד לאחרים על הקשר של כנפו למגרש. ת: אני חושב שאולי הרבה יודעים ואני ממליץ שתזמין אותם לחקירה..." (ת/250, עמי .(8 374 כאן המקום לתת הדעת לדברי נאשם 1 לפיהם השתתפותו של הנאשם 2 בישיבות של וועדת המשנה לא הייתה דבר שגרתי: "יצחק למיטב זכרוני, לא השתתף בוועדות... דרי היה מגיע לעיתים מזדמנות, לעיתים רחוקותיי (ת/229, עמ' 18). על רקע אמירה זו, השתתפותו של נאשם 2 דווקא בישיבות הקשורות לפרויקט בו מעורב הנאשם 1, האסרטיביות שהפגין, ואופן הצבעתו, מחזקים נסיבתית קיומו של דפוס פעולה מכוון ומתואם בין השניים. שיחות "פרה רולינג" - נעדרות תיעוד : 375 מספר עדים ציינו את הישיבות המקדימות שנערכו עובר להצבעה בוועדת המשנה. ככל שהדבר נוגע לדרגים המקצועיים, הדבר אך טבעי שאלו ייבחנו טרם התכנסות הוועדה את הבקשות השונות, לרבות התוכניות הנלוות ויעמדו בקשר עם מגישיה. כך למשל, מהנדס העיר באותה העת, בני מגדמן, בהתייחסו ספציפית לבית החלמה ליולדות, העיד על שיחה מקדימה עם חיים ורדה: "זה היה טרום הדיון שחיים ורדה... דיבר איתי על התכנית והעלה את הרעיון שאני אוותר, שהוא יוותר כאילו על השטח הירוק ואמרתי לו בשום פנים ואופן, ככה אני לא אמליץ על התכנית... זה לא היה בדיון, זה היה בקדם דיון, בשיחות לפני הוועדה, אתה לא תמצא את זה, על כוונות וויתור על השטח, במהלך הדיון בשום פרוטוקולי. 79 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 36 לצד אותן שיחות מקצועיות התקיימו ישיבות מקדימות בין חברי הוועדה לגבי הנושאים שאמורים להידון בישיבה. לעיתים באותן ישיבות מקדימות לעיתים יינסגרויי ההסכמות בין הצדדים. גם לאותן שיחות מקדימות, לא נערך פרוטוקול מסודר ואין לדעת מי השתתף בהן ומה התכנים שהועלו. 377 נאשם 2 אשר מספר פעמים הוביל והצביע בעד החלטות המטיבות עם נאשם 1, התבקש בחקירתו לדבר על הפרקטיקה והחוקים היילא כתובים" של הוועדה: "אני מדבר כרגע בגילוי לב. אנחנו מדברים בינינו חברי מועצת העיר, מדברים, מפטפטים, נפגשים בתוך העיריה, שותים קפה, מדברים על כל הבא ליד. אם הדברים חשובים לבן אדם, למשל לי, שהיה חשוב לי דברים, למשל לקדם את הנושא של ישיבת ההסדר, אז שכנעתי באמצע הישיבה, קראתי לכל חברי הוועדה כמעט אחד אחד, ודיברתי איתם על הישיבה וקידמתי..." (ת/196, עמ' 33). 38 בחקירתו של נאשם 2 מיום 07.05.13 (ת/246) שנמסרה למעלה משנה לאחר שנפתחה החקירה, הוא כבר פחות נחרץ בהתייחסו לשיחות מקדימות, ורק עונה כי הוא יילא מאמין". כשהחוקר מקשה עליו, עונה: "בטוח שהם מדברים, אבל להגיד לך שרק בזה מתעסקים?" והוסיף: "יוכי שרים לא מדברים, שוטרים לא מדברים, זו דינמיקה". 379 הנאשם 2 לא אישר, אך גם לא שלל, פנייה מוקדמת של נאשם 1 אליו על מנת שיצביע בדרך מסוימת בוועדה: "לא זוכר, אני חמש שנים מנוטרל מעמרם ואתה מדבר איתי על חמש שנים לפני כן, תזכיר לי אולי בכן, אבל אני לא זוכר" (ת/246, עמ' 12). הנאשם 2 גם לא שלל פנייה מוקדמת שלו לנאשם 1 בנוגע לאופן ההצבעה "לא חושב, יכול להיות שביקשתי לתמוך באיש אחד שיגמרו את הבלגן שלכם..." (ת/246, עמ' 13). 380 נאשם 1 גם אישר קיומן של שיחות לא פורמליות בין חברי המועצה לגבי נושאים שעתידים להידון בוועדות : "...יש מצב שבקרב חברי המועצה מדברים על נושאים שעולים על סדר היום... מראש... כן. מעלים את הנושאים.. וכל אחד מביע את דעתו...[...] אני לא אומר לו תתמוך בי, לא תתמוך בי. את מבינה? זה סוג כזה של אמירה שאתה מדגיש את החשיבות... לגמור... יקבלו תמיכה שיסיימו את הבניה שלהם... זה לא שביקשתי ממנו להצביע איתי, אני רק אומר לו מה חשוב לי. עכשיו הוא בצורתו ובדרכו" (ת/233א', עמ' 9). 381 דוגמא לאותן שיחות לא פורמליות ניתן למצוא בשיחה שנקלטה בהאזנת סתר מספר 259-49705, מיום 09.11.10 שם נשמע הנאשם 1 משוחח עם ראש העיר יחיאל לסרי לגבי נושא שאמור לידון בהמשך אותו יום בוועדת המשנה. בשיחה זו הנאשם 1 מבקש לברר מראש מה עמדתו של ראש העיר לגבי ההסכמות שחברי הוועדה אמורים לדון בהן (פירוט לגבי שיחה זו יינתן במסגרת האישום רביעי). 80 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 32 במסגרת כל אותן ישיבות ושיחות לא פורמליות, אינטרסים אישיים בקידום בקשה יכולים להיות ייעטופים" בנימוקים ענייניים לכאורה. היה זה נאשם 1 שהיטב לנסח את הקושי לדעת מה עומד באמת מאחורי עמדה של חבר וועדה: "אני לא יכול לדעת. לא יכול לדעת... הוא אומר לי תשמע , אני חייב לדאוג להקצאת קרקע הזאת. אתה שואל אותי מה עומד מאחורי זה, מה מסתתר, אני לא יודע... באלף ואחד דברים שהרשות מתעסקת איתם, אתה אף פעם לא מבין מה האינטרסים. אחד הסיבות שאני לא יכול לדבר עם אנשים כי אתה אף פעם לא יודע מי עומד מאחורי כל דבר ודבר. אתה לא יודע מה האינטרסים (ת/233א', עמ' 11). 383 מילים כדורבנות. הדרך הפשוטה ביותר למנוע את התופעה שמפניה הנאשם 1 ניסע להתריע (בצדקנות יתרה), היא להודיע בכתב ליושב ראש הועדה כי יש לו עניין אישי בבקשה כפי הוראת סעיף 47(א) לחוק התכנון והבניה. הצהרה שכזו (שהופכת לחלק מהפרוטוקול) יש בה להשפיע גם שיחות מחוץ לוועדה. הנאשם 1 נמנע מלעשות כן, ובכך בנקל יכול להציג את שינוי הייעוד בבית החלמה ליולדות בחזרה למגורים, כאינטרס של המגזר החרדי אשר סובל מצפיפות ומחסור במגורים, לא כל שכן, בדירות מרווחות. 384 לנאשם 1 מלוא טענות כרימון נגד ראש העיר צבי צילקר. על כך שב וחזר פעמים רבות בבית המשפט. באחת מההזדמניות נאשם 1 אף ציין כי "לבן הארמי היה תלמיד שלו. הוא היה כל כך מתוחכם" (עמ' 545 לפרו' מיום 7.8.19). כדוגמה לאותה התנהלות מתוחכמת פירט הנאשם 1 כי צילקר היה מסווה את האינטרס האישי שלו בפרויקט על ידי כך שמראש היה מוודא עם החברים שלו שיהיה לו רוב ובהצבעה היה נמנע או מתנגד. בין אם יש תימוכין לדבר ובין אם לאו, הנאשם 1 מאשר באמירה זו קיומם של מהלכים מקדימים טרם התכנסותה של הוועדה. דיווחים בזמן אמת מתוך הוועדה ובסמוך לפני התכנסותה: 35 כפי שפורט בפרק הכללי וכפי שיפורט באריכות ביחס לאישומים הרביעי (מבוא אשדוד) והשמיני (פרויקט שומרז), יש ראיות ברורות לתקשורת ישירה באמצעות מסרונים ושיחות טלפון בין הנאשמים 1 ו-2 בנוגע לבקשות הנדונות בפני וועדת המשנה. בית המשפט לא מוצא לנכון לפרט הדברים גם בפרק זה של הכרעת הדין, וכל שאמור שם נכון גם לאישום זה. אין המדובר בהעברת אינפורמציה לשם סקרנות, אלא פניות אינטרסנטיות הדדיות בנוגע לאופן ההצבעה בכל אחד מהדיונים. ראיות אלו בהקשר של בית החלמה ליולדות, מלמדות על כך שאין משמעות של ממש להימנעות מהשתתפות בישיבות וההחלטות עצמן תומכות בכך. השפעות פוליטיות - הצבעתו של טלקר: 36 טלקר שימש כחבר וועדה ביחד עם נאשם 1 מטעם מפלגת שייס, טלקר החליף את נאשם 1 בהצבעות כאשר נעדר, כפי שעשה גם בעניין הישיבה מיום 20.7.05 שבה נידונה בקשתו של נאשם 81 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 1 לשנות את ייעוד הקרקע. טלקר הצביע בעד שינוי הייעוד. הגם שאין ראיות ישירות לכך שנאשם 1 הורה לטלקר להצביע בעד, הראיות הנסיבתיות מלמדות כי זה הושפע על ידי נאשם 1 במישרין ובעקיפין. /38 הודעתו של דוד טלקר במשטרה (ת/179) הוגשה לבית המשפט חלף עדותו הראשית. טלקר העיד על עצמו כמי שאינו בקיא בחוקי התכנון והבנייה. הוא ראה במקרים בהם החליף את חבריו לסיעה כהזדמנות ללמוד קצת ולדעת איך זה הולך" ובדומה: "שאלה: האם אתה מכיר את חוק התכנון והבניה? תשובה: את האמת לא כל כך. אני תופס את הדברים הכלליים, הזורמים, אבל להבין את הדברים כמו שצבי צילקר מכיר, כמו המהנדס והאנשים שחיים שם הרבה שנים, זה ייקח עוד הרבה זמן" (שם, עמוד 4). 38 שזו תמונת הדברים, יש להניח כי במקרים בהם נדונו בקשות הכוללות בתוכם נושאים תכנוניים והנדסיים ניתן לשכנע את טלקר בקלות רבה יותר בדבר ההצדקות המקצועיות לכאורה, בבסיס אותן בקשות. 39 הנחה זו מצאה ביטוי גם בדבריו בחקירה שם שב וחזר על כך ששם לעצמו כלל ברור ולפיו כאשר ישנה מחלוקת, הקו שהנחה אותו הוא עמדת הגורמים המקצועיים: "העיקרון שלי זה כלל: לא משנה לי מי: אם ראש העיר מתנגד ליועץ המשפטי, אני הולך עם היועץ המשפטי ומהנדס העיר. העיקרון שלי זה אנשי המקצוע והמומחים באותו תחום. תמיד גיביתי אותם" (ת/179, עמוד 5). 30 טלקר נשאל האם נאשם 1 יכול וביקש ממנו להצביע בדרך מסוימת ולא שלל זאת. אף שכך, הדגיש גם אם הייתה פנייה שכזו, הוא היה נאמן לקו שהציב לעצמו, ונשמע לגורמים המקצועיים: "יכול להיות, שהיה נושא שאולי ביקש ממני, ודיבר על משהו, אני לא זוכר. אבל באופן כללי הצבעתי לפי אנשי המקצוע, אני אדם עצמאי ומחליט לפי מה שאני חושב" (ת/179 עמ' 5). 391 לאחר דברים אלה, טלקר נשאל באופן קונקרטי מה הייתה עמדתו ביחס למדיניותה העקרונית של וועדת המשנה בתקופה הרלוונטית ולפיה תוספת יחידות דיור אמורה להיעשות על ידי הפחתת יחידות הדיור ממאגר מוכר וענה: "זה נושא, שאני עד היום לא כל כך מבין, איך הוועדה התכנונית עושה את הדברים. בנושא הזה הייתי הולך לפי המלצה של מהנדס העיר והיועמ"ש והוועדה המקצועית הממליצה, בדרך כלל. זה נושא של דיור אוויר, שאני עד היום לא כל כך מבין בזה... שאלה: אם יזם מבקש להוסיף יחידות דיור בדרך של השבחה במקום ממאגר מאושר מה אתה תצביע? תשובה: מה שמהנדס העיר והיועמ"ש ממליצים, לפי החוק" (שם, עמ' 6). 392 אכן דברי טעם וענווה. דא עקא, הם עומדים בסתירה מוחלטת לאופן שבו פעל בישיבה מיום 20.7.05 שבה נדונה הבקשה של נאשם 1 לשינוי הייעוד. טלקר הצביע בניגוד מוחלט לעמדת מהנדס העיר שעמד על כך שיש להביא את תוספת היחידות ממאגר מוכר; בניגוד לעמדת היועמ"ש שלא 82 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' ראתה טעם בחזרה לייעוד למגורים; בניגוד לעמדתו של צבי צילקר שראה לנכון להורות על תוספת של 24 יחידות דיור ולא 28 כפי הצעתו של נאשם 2. 393 יטען הטוען כי דוד טלקר השתכנע מהנימוקים שהציגו החברים האחרים בוועדה, ובדין, הפעיל את שיקול דעתו העצמאית הגם שבכך הוא יוצא חוצץ ובאופן חזיתי כנגד עמדת מהנדס העיר, כמו גם היועמ"שית. טיעון זה אינו יכול לשכון. טלקר התבקש בחקירתו להסביר פשר הצבעתו. לא זו בלבד שלא היה בפיו כל נימוק משכנע, אלא שמדבריו עולה ספק רב עד כמה הבין את מהות הנושא: "אבקשך להתייחס לדיון בסעיף 4 באותה ישיבה, בו נדונה בקשה של יחיאל אבו לשינוי ייעוד.. תשובה: אני מעיין בפרוטוקול, אני לא יודע דבר על הבקשה הזו. שאלה: תחת הכותרת מהלך הדיון, בפרוטוקול כתוב שמר צבי שידלובסקי הציג את הבקשה... לכן מבקשים היזמים בנייה למגורים לא על ידי העברת יחידות ממאגר מאושר, אלא על ידי השבחה. מי הוא צבי שידלובסקי ומה בעצם הוא ביקש. תשובה: אני לא מכיר אותו, ואני לא זוכר. אני לא מבין מה הוא ביקש. בתאריך הזה הייתי חבר וועדה חדש יחסית... והשתתפתי במעט מאד ישיבות. אני עוד פעם חוזר, אני הייתי שומע את הדברים של מהנדס העיר והיועץ המשפטי ומחליט" (שם, עמ' 7). 394 יודגש כי אין טענה לפיה טלקר הצביע כפי שהצביע כשהוא מודע לכך שבמעשיו הוא פועל עבור האינטרס הכלכלי של נאשם 1. מטרת הדברים הנה ללמד כי טלקר היה ייקליי להשפעה נוכח חוסר הבנתו באותה העת בנושאים תכנוניים. 35 גם השיוך הפוליטי של דוד טלקר כחלק מסיעת שייס, יוצר מחויבות קואליציונית כלפי חברים אחרים מהמפלגה. יו"ר הוועדה, ראש העיר באותם הימים, צבי צילקר תיאר את אופן הצבעתו של טלקר: "אני מתבייש לומר את זה בסגנון הזה. היד שלו מתרוממת בצורה הזו. גם כשהוא נכנס הוא לא יודע במה הוא דנים... הוא מצביע, כשאני שואל אותו על מה הצבעת, הוא אומר אני לא יודע, אני בקואליציה" (עמוד 370 לפרוי מיום 21.6.18). 36 כחלק משיוכו הפוליטי של דוד טלקר בהיותו נמנה על המגזר הדתי, טבעי כי נטייתו תהיה לבוא לקראת יזמים או קבלנים שמקדמים פרויקטים עבור אוכלוסיות אלו. בהקשר לנדון יש לתת הדעת לדבריו של נאשם 1 ולפיהם השמתו של צבי שידלובסקי ייבפרונט" לא הייתה במקרה שכן כוונתו הייתה להדגיש בפני הוועדה שמדובר בדיור עבור האוכלוסייה הדתית. חוות דעת רז'ינסקי: 397 מטעמו של נאשם 4 הוכנה חוות דעת שמאית על ידי השמאי רז'ינסקי ולפיה שווי הקרקע בייעוד ליולדות הנו 900,000 $ . אף לא אחד מהצדדים, ההגנה והתביעה כאחד, מקבלים את האמור בחוות הדעת. מבחינתו של הנאשם 1, קבלת חוות הדעת יש בה ללמד כי המחיר שבו אמור היה לרכוש את המגרש בייעוד ליולדות, נמוך משמעותית מזה שאמור היה לשלם עליו במימוש 83 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' האופציה (מחצית משווי הנכס). לא בכדי, חקירתו הנגדית של השמאי על ידי ב"כ הנאשם 1, נועדה לקעקע אותה וללמד כי די במניפולציות קלות במשתנים של הנוסחה שהשתמש בה השמאי להוביל לשווי נכס נמוך משמעותית. מנקודת מבטה של התביעה, קבלת חוות הדעת חותרת תחת המתת הפוטנציאלית שהרי אם שווי הנכס הינו 900,000 $ או אז יוצא שלנאשם 1 אין כל רווח של ממש גם לאחר שינוי הייעוד. 38 בהיעדר מחלוקת של ממש בסוגיה זו, אציין בקצרה כי לא היה מקום להסתמך על חוות הדעת. מדובר בחוות דעת מוזמנת על ידי נאשם 4 לצורך קבלת אשראי; נאשם 4 הוא זה שמשלם את שכרו של השמאי; מגרש עם ייעוד דומה נמכר ברובע ז' בתמורה ל- 250,000 $ בשנת 2005 נתון שלא היה בידיעת השמאי; מגרש נוסף בייעוד למרפאות ברובע ח' נמכר בתמורה ל- 195,000 $ ; מדובר בחוות דעת ראשונה שעורך השמאי לבית החלמה ליולדות; הקביעה כי יהא לבית החלמה ביקוש רב נעשתה מבלי לערוך סקרים והיעזרות בגורמי מקצוע; ההשוואה למוסד דומה בקריית יערים מבוססת על שיחת טלפון עם פקיד הקבלה ולא על בסיס נתונים רשמיים הנוגעים לאותו מוסד. לא בכדי כאשר חוות הדעת הוצגה לנאשם 4 בחקירתו מיום 18.8.13, זה דחה אותה מכל וכל: יילנו יש אינטרס, שיהיה ערך גבוה על מנת שההון העצמי שלנו יהיה הרבה יותר גדולי; יאם אנחנו ניסינו למכור אותו בכל התקופה, ולא הייתה לי שום הצעת מחיר, שמתקרבת אפילו ל 200,000 $, העדפתי לא למכור אותו..." (ת/248, עמ' 6). החלטה המצויה בסמכות הוועדה המחוזית: 399 יטען הטוען כי העובדה שההחלטה על שינוי הייעוד נמצאת בסמכות הוועדה המחוזית, חותרת תחת תזת השוחד, שהרי אין משחדים אדם שאינו יכול לפעול לטובת המשחד. אין ממש באמור. אף שההחלטה הסופית מצויה בידי הוועדה המחוזית, להמלצת הוועדה המקומית (שמכירה את מלוא הנתונים, ובשטחה אמור לקום הפרויקט) משקל רב עד מכריע בהחלטה האם לקבל את הבקשה. מנגד, פסילת בקשה על ידי הוועדה המקומית, מציבה מכשול משמעותי למבקש בהמשך דרכו. 400 על כך שהמלצתה של הוועדה המקומית כמעט סוללת את הדרך לשינוי הייעוד, ניתן ללמוד מהתנהגותו של נאשם 1 שהודיע לנאשם 4 על רצונו לממש את האופציה הרבה לפני שהתבייע שונתה בוועדה המחוזית. כך הסביר הדברים לחוק המשטרה: "רציתי לקנות, קודם כל שיהיה אצלי ואני אסתדר עם התשלומים עם אבו אתמרן זאת, הנחת העבודה שלי הייתה שהתב"ע תרוץ בוועדה המחוזית מה שלא קרה..." (ת/223, עמ' 16). השתתפות הנאשם 1 בישיבה מיום 17.8.05: 84 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 401. לטענת נאשם 1, במענה הכתוב לאישום הראשון, הוא יילא השתתף בישיבה מיום 17.08.05, למעט בתחילתה, והרישום המופיע אינו תואם את המציאות". ביחס לאישום השישי, פורט כי "הנאשם לא השתתף בישיבה מיום 17.08.05" (מבלי להתייחס לשאלת נוכחותו בתחילתה). חומר הראיות מלמד אחרת. 42 בפרק הכללי, מצאתי כי יש לראות בפרוטוקולים של וועדת המשנה כתעודה ציבורית, ומשכך, ראיה לאמיתות התוכן (בנוגע להחלטות שהתקבלו והנוכחים בדיון). 4B בפרוטוקול הישיבה מיום 17.8.05 מצוין בפתיח השתתפו: מר כנפו עמרם, חבר הוועדה". בנוסף, בפרוטוקול המלא ת/263אי (5) בעמ' 2 מצוין: "בתחילת הישיבה ביקש מר כנפו להוסיף לדיון את תכנית מספר 3/מק/2179 ותכ' 911 במע"ר דרום אשר נידון בישיבה 200512 מיום "20.07.2005 404 מעבר לרישום, נוכחותו של הנאשם 1 בישיבה נלמדת גם באופן יינגטיבייי - ארבע פעמים : שמו לא מופיע ברובריקה ייעודית של חברי וועדת המשנה "שלא השתתפוי; שמו לא מופיע בטור נפרד של "ממלא מקום" שאמור היה להחליפו אם לא הגיע; ואם יצא או אז מדוע הדבר לא צוין (וכאמור, כבר הוכח שהגעה מאוחרת של נאשם 1 לישיבה מוצאת ביטוי ור' למשל פרו' מיום 20.7.05); ואם יצא נאשם 1, והדבר נעלם מעיניה של מזכירת הוועדה, מדוע כניסתו המחודשת לחדר, לא זכתה לכל ביטוי. 45 חיזוק נוסף למסקנה כי נאשם 1 נכח בישיבה ניתן למצוא בעובדה שבקשתו להוספת תכניות מספר 3/מק/2179 ותכי 911 במע"ר דרום, התקבלה. בקשות אלו נדונו בסעיפים 9 ו-10, ובסופה של הישיבה. אין זאת אלא הגיונם של דברים שחבר שביקש להוסיף באופן חריג שתי בקשות לסדר היום של הוועדה (בפרט כאשר מדובר בבקשות משמעותיות שעניינן תוספת של מאות יחידות דיור) יהיה נוכח בעת הדיון בהן. 46. יתרה מכך, הטענה בדבר נוכחות רק בתחילת הישיבה, במובנים רבים היא טענת הסנגור ולא טענת הנאשם 1 אשר מצדו שלל לחלוטין כל נוכחות בישיבה. כאשר נשאל נאשם 1 במשטרה על השתתפותו בישיבה זו הוא השיב: "כתוב שהשתתפתי, אבל זה לא יכול להיות, אין מצב. לא השתתפתי בדיון בשום צורה ובשום דרך". גם כאשר התבקש להסביר מדוע אם כן מופיע שמו כמשתתף, לא ענה כי נכח בה רק בתחילתה, והסתפק בתשובה "אני לא יודע" (ר' ת/233, ש' 519). נזכיר, לדברי נאשם 1, עסקיו הפרטיים (בשעה שלא קיבל משכורת מהעירייה) היו מצומצמים ומצופה היה כי יזכור מהלך חריג של יציאה מישיבה בשל ניגוד עניינים הקשור לעסקיו הפרטיים. גם בבית המשפט לא ראה עצמו מחויב להיכנס לרזולוציות של הגעה ויציאהיי ושלל מכל את נוכחותו בישיבה (ור' למשל עמי 464 לפרו' הדיון מיום 18.6.19). למותר להוסיף כמפורט בפרק 85 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' הכללי כי החובה לנטרל את ניגוד העניינים מוטלת על חבר הוועדה. חובה זו כוללת גם את חובת היידוע אשר במקרה הנדון, ונגזרת ממנה, את החובה להודיע כי הוא יוצא מהישיבה אם בכלל יצא (ואין זו מסקנת בית המשפט) בשל ניגוד עניינים. 407 ראיית הפרוטוקולים כתעודה ציבורית, בצירוף הראיות הישירות והנסיבתיות שצוינו לעיל, מובילים למסקנה בדבר נוכחותו של נאשם 1 בישיבה. 48 הימצאותו של הנאשם 1 בישיבה פסולה מעיקרה. מקום שבו נקבע כי הנאשם 1 נכח או אז פועל יוצא כי הנאשם 1 מצביע גם בעד התכנית אשר פוטרת אותו לחלוטין מהבאתם של יחידות ממאגר מאושר (על הסטייה מן השורה ניתן ללמוד גם מהתנאי שהוצב ליזמים בתכניות שהוספו לבקשת נאשם 1, ולפיו תוספת יחידות תהא אך ורק לאחר הוכחה של העברת יחידות דיור מאגר מאושר, כאמור בס' 10, מס' דף-21). 409 יוער כי הקביעה בדבר נוכחותו של נאשם 1 בישיבה והנגזרות מכך, לצורך הוכחת רכיב הבעד והסטייה מן השורה הנה למעלה מן הצורך. כפי שפורט, לנאשם 1 יכולת השפעה ברורה על מהלך העניינים, גם ללא נוכחות פיזית בישיבה, בין אם באמצעות נאשם 2 ובין אם במעורבות מול גורמים מחוץ לוועדה. סיכומו של דבר: 410 הנאשם 1 קיבל מתת, אופציה לרכישת קרקע תמורת סכום נמוך משמעותית משוויה לאחר שינוי הייעוד למגרש, ללא סיכון. שווי המתת נע מאות אלפי שקלים ועד למעלה ממיליון ₪ בהערכה זהירה. מבחינת הנאשם 4 במסגרת העסקה הוא מקבל תמורה כפולה ולמעלה מכך מזו שהוצעה לו עבור הקרקע ובתוך כך מעביר את הנאשם 1, ייהאיש החזקיי בוועדה לצדו. 411 אופציה זו ניתנת לנאשם 1 במובהק, בזיקה לתפקידו הציבור. מתת בגובה שכזה, על בסיס מערכת היחסים ששררה באותה העת בין השניים, מבססת היטב את החזקה הכפולה כי היא ניתנה לנאשם 1 בעד פעולה הקשורה בתפקידו והוא מודע לכך. ליבת ייהקח ותן" והפיכתם לכדאיים עבור שני הצדדים, נעוץ בשינוי הייעוד, שהמפתח להצלחה, מצוי בידיו של הנאשם 1, הלא הוא תפקידו כחבר בוועדת המשנה. 412 מעבר לאמור, שורה של ראיות ישירות ונסיבתיות מלמדות בבירור כי אין המדובר בעסקה תמימה, אלא בעסקת שוחד: הבקשה לשינוי ייעוד עולה להצבעה בוועדה שבוע בלבד מרגע הגשתה. הנאשם 4 ולא הנאשם 1 הוא זה שמשלם לאדריכל שכר טרחתו. הנאשם 1 פועל בהסתר ואינו מיידע כפי חובתו את היועמ"ש ויו"ר הוועדה כי הוא רוכש הקרקע כמי שעומד מאחורי הבקשה לשינוי ייעוד. לא זו בלבד, הוא דואג לשלוח אדם חרדי, צבי שידלובסקי, שם מילים בפיו אשר מדוקלמות בפני הוועדה. הנאשם 1 מסתיר גם מפניו של האדריכל ורדה שהוא רוכש הקרקע. 86 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 413 הוכח בפני בית המשפט כי הנאשם 1 היה מעורב ישירות בקביעת השומה. הוכחה מעורבות של הנאשם 1 גם על ידי האדריכל ורדה שראה בו ייהמוציא והמביאיי. הנאשם 1 היה נוכח בישיבת מיום 17.8.20 שבה נדונה בקשתו. 414 כל עוד מעורבותו של נאשם 1 היתה חבויה, האופציה מומשה והעסקה התקדמה. ברגע שדבר מעורבותו של נאשם 1 בעסקה התגלה, הוא ונאשם 4 מיהרו לבטל את הסכם האופציה ובתוך כך, בניגוד לחוזה, נאשם 4 וויתר גם על התשלום עבור האופציה. הנאשם 1 נהג במגרש כמנהג בעלים ונקשר בחוזה כתוב בנוגע להעברת הזכויות במגרש; אלא מאי ברגע שבו אושר שינוי הייעוד ולנאשם 4 לא היה עוד ייצורך" בנאשם 1, הוא התנער מכל ההסכמות הגלויות והסמויות ומכר את המגרש כשהוא גורף לכיסו את מלוא הרווח; הנאשם 1 בכעסו כי רב, הודה בפני שטיין וצישינסקי כי היה בפועל שותף במגרש גם לאחר ביטול העסקה, הוא זה שדאג לשינוי הייעוד והוא זה שעתיד היה לחלוק הרווחים עם הנאשם 4. 415 הוכחה בפני בית המשפט סטייה בולטת מן השורה. זאת נעשה לא אחת בהובלתו של נאשם 2 שבאותה העת ובמקביל מעורב עמו בעסקים; סטייה זו מתחילה מעצם שינוי הייעוד בחזרה למגורים; בסטייה ממדיניות ברורה בעת הרלוונטית ולפיה תוספות דיור יש לאשר בדרך של הבאת יחידות דיור ממאגר מאושר; בקביעת שומה מוסכמת ונמוכה משמעותית מן המקובל; בקבלת החלטות בניגוד לעמדת גורמי המקצוע. 416 אלה כאלה מגבשים העבירה של קבלת שוחד מעבר לכל ספק סביר ומכאן, הנני להרשיע הנאשם 1 באישום זה בעבירה זו בהתאם להוראת סעיף 20(א) לחוק העונשין. 87 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' - אישום שני – הפרת אמונים בטיפול בפרויקט נחל לכיש: 417 אישום זה מייחס לנאשם 1 כי חרף ניגוד העניינים בו היה מצוי בשל המפורט באישום הראשון, הוא המשיך לדון בבקשותיו של נאשם 4 שהובאו לדיון בוועדה המקומית. כתב האישום מתאר כי נאשם 1 השתתף בישיבות מיום 24.5.07, 5.3.08 וכן 28.5.08 בעניין פרויקט יינחל לכיש' שבו נאשם 4 הגיש בקשה לקבל תוספת של 16 יחידות דיור, מבלי לדווח על היותו בניגוד עניינים. 418 עוד מפורט כי נאשם 1 שוחח עם אברהם צישינסקי ויצחק שטיין (המתווכים בעסקה בינו לבין אורי אטיאס) אודות ביטול העסקה בינו לבין נאשם 4 וציין בפניהם כי הוא מנע קידומן של שלוש תכניות אותן ניסה הנאשם 4 לקדם בוועדה המקומית. זירת המחלוקת: 419. הנאשם 1 אינו חולק על כך שהשתתף באותן ישיבות, אולם לטענתו, במועדים הרלוונטיים הוא לא היה מצוי בניגוד עניינים, בפרט בשים לב לחלוף הזמן. אשר לשיחה בינו לבין יצחק שטיין ואברהם צישינסקי נטען כי מדובר בדברי יירהביי שנאמרו לאחר שנאשם 1 נאלץ להתגונן מפני טענת שותפיו לשיחה כי הוא חַבָר לנאשם 4 נגדם. במסגרת הסיכומים, ולראשונה, נטען כי העבירות המיוחסות לנאשם באישום זה, התיישנו. 20 להשלמת התמונה יצוין כי כפי הנלמד, בכתב האישום נפלה טעות בנוגע לאחת מהישיבות הנוגעות לפרויקט יינחל לכיש"י וחלף הישיבה מיום 16.1.08, נרשם כי נערכה ישיבה ביום 24.5.07. המאשימה בסיכומיה (סעיף 638) ציינה כי בשל כך שלא תיקנה את כתב האישום, היא לא תבקש להרשיע את הנאשם בנוגע לישיבה זו, אף שלדבריה ניתן היה לעשות כן, בהתאם להוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"). טענת ההתיישנות: דיון והכרעה: 421 טענה זו עלתה לראשונה על ידי בייכ המלומד של הנאשם 1 רק בסיכומים. זאת נעשה אף שמקומה הטבעי בפתח שמיעת הראיות כחלק מהטענות המקדמיות (וראה לעניין זה סעיף 149(8) לחסדייפ). הטענה לא יינולדהיי בעקבות ראיות חדשות ולא הייתה כל מניעה מההגנה להעלות אותה בראשית המשפט. די בכך כדי לדחותה. 422 לעצם טענת ההתיישנות, העבירה המיוחסת באישום השני הנה מרמה והפרת אמונים, שהעונש המקסימלי לצדה הוא של 3 שנים מאסר בפועל, היינו עבירת ייעוון". תקופת ההתיישנות בעבירה מסוג עוון היא 5 שנים. 88 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 23. כתב האישום מייחס לנאשם 1 כי השתתף בישיבות בתאריכים 24.5.07, 05.3.08 ו-28.5.08. במצב דברים רגיל, יוצא כי העבירות התיישנו לכאורה, בהתאמה, בתאריכים 24.5.12, 05.3.13 ו- 28.5.13. אף שכך, פעולות החקירה בתיק, בחלקן הסמוי החלו כבר בשנת 2010, ובחלקן הגלוי מחודש פברואר 2012 ועד שנת 2016. פעולות חקירה אלו מפסיקות את מרוץ ההתיישנות ומתחילות מחדש את מניין התקופות. 24 העבירות לא התיישנו לפי הדין הקודם (לפיו יש לבחון הטענה בשים לב להוראות תחולה והוראות המעבר בחוק העונשין (תיקון מס' 87), התשע"ט-2019) והן לאחר התיקון, בהתאם להוראת סעיף 9(ג2)(ה) לחסדיים הקובעת כי במידה ונחקר אדם בשל עבירות שונות המהוות פרשה אחת, יהא יום ביצוע העבירה לעניין סעיף ההתיישנות יום ביצוע העבירה החמורה מהן. במקרה שלנו, המדובר בעבירת שוחד שתקופת ההתיישנות שלה עומדת על 10 שנים. כמו כן, חל בענייננו סעיף 9(ג)(5) לחסדיים לעניין תקופת הארכה הקובע כי במידה והתנהלה חקירה נגד כמה חשודים באותו תיק חקירה, בעבירות שונות הקשורות לאותה פרשה, תְמַנֶה התקופה הנוספת לפי העבירה החמורה מבניהן. מרמה והפרת אמונים-מסגרת נורמטיבית: 25 העבירה של מרמה והפרת אמונים קבועה בהוראת סעיף 284 לחוק העונשין וקובעת כדלהלן: "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו - מאסר שלוש שנים." 26 רבות נכתב בנוגע לעבירת המרמה והפרת אמונים, ובעיקר ביחס לייעמימותיי היסוד העובדתי שבה, אשר בניגוד לעבירות אחרות בקודקס הפלילי, אינו מוגדר באופן מדויק, ונותר עמום עד כי יש כאלה שראו בה כזו שעומדת בסתירה לעקרון החוקיות. 427. ההלכה המנחה לגבי עבירת המרמה והפרת אמונים נקבעה בדנייפ 1397/03 מדינת ישראל נ' שבס, פייד נט(4) 385 (להלן :"עניין שבס'), שבו בית המשפט נדרש למהותה, תכליתה, יסודותיה ובעיקר גבולותיה של עבירה זו. כמפורט בהלכה זו, בבסיס עבירת המרמה והפרת אמונים עומדים שלושה ערכים מוגנים: אמון הציבור בעובדי הציבור, טוהר המידות של פקידי הציבור והאינטרס הציבורי עליו מופקדים עובדי הציבור: ייהערך הראשון נועד להבטיח את אמון הציבור בעובדי הציבור. אמון זה הוא תנאי הכרחי לתפקודם של עובדי הציבור אמון זה הוא חיוני לשמירה על המסגרות החברתיות [...] הערך השני נועד להבטיח את טוהר המידות של עובדי הציבור... טוהר המידות משמעותו התנהגות הוגנת וישרה של עובד הציבור. שירות ציבורי שמידותיו אינן טהורות ושכפיו אינן נקיות הוא שירות ציבורי לא מוסרי. זהו שירות ציבורי שאינו משרת עוד את הציבור...הערך השלישי נועד להבטיח את פעילותו התקינה של המנהל הציבורי ובא לוודא כי עובד הציבור יגשים את תפקידו כנדרש; יפעל על פי הכללים ואמות המידה הקובעות את תהליך קבלת ההחלטות כי הוא לא יעמיד עצמו במצבים שיש בהם פגיעה 89 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' ביכולתו להוציא את תפקידו מהכוח אל הפועל באופן ראוי; כי האינטרס הציבורי, המונח ביסוד התפקיד הציבורי, יוגשם הלכה למעשה" (עניין שבס, פס' 35-33 ור' הפסיקה המובאת שם). 28. הוטעם בפסיקה כי מדובר בשלושה ערכים מוגנים נפרדים ואין דרישה ששלושת הערכים יפגעו במצטבר, לצורך התגבשות העבירה. 429 היסוד העובדתי של עבירת המרמה והפרת אמונים מורכב משלושה רכיבים. רכיב התנהגותי יימעשה מרמה או הפרת אמונים"; רכיב נסיבתי – ייעובד הציבור העושה במילוי תפקידו"; ורכיב תוצאתי – "מעשה הפוגע בציבורי (ר' עייפ 8080/12 מדינת ישראל נ' אהוד אולמרט (פורסם בנבו, 6.8.14) (להלן: "עניין אולמרט"); עייפ 5046/93 מדינת ישראל נ' הוכמן, פ"ד נ(1) 2 (להלן : ייעניין הוכמן"); ע"פ 884/80 מדינת ישראל נ' גרוסמן, פייד לו(1) 405 (להלן: "עניין גרוסמן"). 430 אשר לרכיב התוצאתי, נקבע בפסיקה כי אין לראות בעבירה של מרמה והפרת אמונים כעבירה תוצאתית, כי אם עבירה התנהגותית, כשרכיב הפוגע בציבור" הנו רכיב נסיבתי "המבטא תכונה מיוחדת הנוגעת לכך שמעשה המרמה והפרת האמונים הוא מעשה אשר מטיבו ומטבעו פוגע בציבורי (עניין אולמרט, פסקה 116). וראה גם עייפ 5083/08 בניזרי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.6.09) (להלן: "עניין בניזרייי) וכן עייפ 4148/96 מדינת ישראל נ' גנות, פייד נ(5) 367 (להלן : ייעניין גנות"). 431 אשר לרכיב ההתנהגותי, סעיף 248 לחוק העונשין אינו מגדיר מה ייחשב כהפרת אמונים והוא יכול להשתרע על מגוון של מעשים או מחדלים: "מגוון סוגים של פעולות יכול לגבש את היסוד העובדתי שבעבירת הפרת האמונים. הודגש בפסיקה כי נוכח ההנחיה החקיקתית הדלה, קשה לקבוע מראש רשימה ממצה של מצבים המהווים הפרת אמונים..." (ע"פ 846/12 ויטה נ' מדינת ישראל [פסקה 24 לפסק דינה של המשנה לנשיא כב' הש' נאור, כתוארה אז] (פורסם בנבו, 19.6.13)) (להלן: "ענין ויטהיי). 432 בעניין גרוסמן, הניח בית המשפט העליון כלל מנחה לצורך איתור מעשים שייחשבו כהפרת אמונים, כלל הנגזר מהאינטרס שעל מינויו הופקד עובד הציבור: "עובד הציבור נתון במצב של אמון כלפי המדינה, אשר הפקידה בידי העובד סמכויות וכוחות. השימוש בסמכויות וכוחות אלה בא לשרת את האינטרס, שהכוח והסמכות באו להגשים. אין הם באים לשרת אינטרס אחר כלשהו... עובד ציבור, המפר את האמון שניתן בו והפועל באופן שאינו מגשים את האינטרס שעל מינויו הופקד, מפר אמונים" (ר' פסקאות 7-6 לפסק דינו של הנשיא כב' הש' ברק, כתוארו אז). 433 בהתאם לאמור, מבלי שהדבר יהווה רשימה סגורה, הוכר בפסיקה כי הפרת אמונים יכולה להיות, בין היתר, כאשר עובד ציבור משתמש במידע פנימי שבא לו במסגרת תפקידו למטרותיו הפרטיות; 90 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' בטרם תבחר אפשרות אחרונה זו של פסילה יש לבחון, אם אמצעים אחרים, חריפים פחות, אין בהם כדי להגשים את הטעמים העומדים ביסוד דיני האיסור על ניגוד עניינים". 27 דברים ברוח דומה נאמרו גם בעניין קאסוטו עליו תומכת המאשימה את יתדותיה: "כל אימת שקיים ניגוד עניינים, יש לעשות למניעתו. הפתרון הפשוט, אך הקיצוני, הוא שהאדם הנוגע בדבר יחדל כליל מלעסוק באחד משני העיסוקים, היינו יוותר על התפקיד הציבורי או יפסיק לעסוק במקצועו הפרטי, כדי "לנטרל" את המצב של ניגוד עניינים. אך בנסיבות מתאימות ייתכנו גם פתרונות אחרים, קיצוניים פחות. לדוגמה: הצרת סמכויותיו של נושא התפקיד או הטלת איסור עליו ליטול חלק בעניינים מסוימים אשר כרגיל הם במסגרת..." (פסקה 13 לפסק דינו של כב' הש' בך). 8 ואולם, בתי המשפט ככלל, ובית משפט זה בפרט, אינם דנים בשאלות תיאורטיות. הדברים אמורים בין אם מדובר בהליך מנהלי, הליך אזרחי לא כל שכן בהליך פלילי. כל זאת הוקדם והודגש שכן בתיק זה הכרעת בית המשפט אינה נוגעת למותר והאסור לחבר מועצה ייפלונייי. השאלה היא האם לנאשמים 1 ו-2, מותר היה לעסוק בנדליין בעיר אשדוד במקביל לתפקידם הציבורי כחברי מועצה, וכחברי וועדת המשנה. 29 ההתייחסות הספציפית לנאשמים ומאפייניהם יהא בה כדי לדחות מרביתן של טענות ההגנה ותהפוך חלק גדול מהן בלתי רלוונטיות, מיתממות ולעיתים מגוחכות. בחינת הנסיבות הקונקרטיות של המקרה מובילה למסקנה ברורה וחד משמעית: נוכח טיב עיסוקיהם הפרטיים של הנאשמים 1 ו -2 בתקופה הרלוונטית אסור היה להם בתכלית האיסור להמשיך ולכהן כחברי מועצה, לא כל שכן חברים בוועדת המשנה. הנאשמים היו מצויים בניגוד עניינים חריף וקיצוני שקשה להפריז בעוצמתו. מהות הפעילות הנדל"נית של הנאשמים: 30 הדרך למסקנה הסופית אליה הגיע בית המשפט, תחילתה בפירוט, הלכה למעשה, של הפעילות הנדליינית של הנאשמים בתקופה הרלוונטית. ובמה דברים אמורים. הנאשמים 1 ו-2 ביקשו יילעשות לביתם" בתקופה בה לא קיבלו משכורת מהעירייה ובכך אין כל חטא, נהפוך הוא. עבור הנאשם 1 דובר על תקופה של כשלוש שנים בין 2003 ועד 2006 הנאשם 2 היה בתקופה הזו כבר יפנסיונרי של העיריה (תואר שבו הרבה בא כוחו להשתמש על מנת לצמצם מעמדו והשפעתו) לאחר שכיהן במגוון של תפקידים, לרבות ראש אגף חינוך ומיימ ראש העיר. 9 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 31 תחת כותרת "עיסוק בנדליין" ניתן למצוא משרעת רחבה של דוגמאות. החל מקניה,מכירה או תיווך של דירה וכלה ביזמות, בנייה, וקידום של פרויקטים נדלייניים גדולים הנוגעים להקמת רבי קומות, משרדים, שטחי מסחר ועוד. 32 הנאשמים שבפניי, היו מעורבים בפועל ובכוח בפרויקטים נדלייניים עצומים בעיר אשדוד, חלקם, מהגדולים שבעיר, הן מבחינת היקפם, עלותם, מורכבותם התכנונית ומשכם. רבים מהפרויקטים שלא לומר בכולם, הובאו בפני הוועדה המקומית לצורך שינוי ייעוד, תוספת יחידות דיור, בקשות והקלות. בחלק מהפרויקטים היה צורך בהעברת המלצת ועדת המשנה לאישור הוועדה המחוזית. ברבים מהפרויקטים היה צורך בקבלת היתרים ונדרש קשר הדוק עם מחלקות שונות בעירייה, בין אם בבקשות להיתרים ובין אם בקשות תכנוניות. 33 כך, ובתמצית, האישום הראשון הנוגע לבית החלמה ליולדות עניינו אופציה לרכישת מגרש על ידי הנאשם 1, שינוי ייעוד מקרקעין (בפעם השנייה) וכוונה לבנות עליו 32 יחידות דיור. האישום השלישי הנוגע למגדלי נוף (שלטענת נאשם 1 פעל בו כמתווך), עניינו הקמת רב קומות, לא רחוק מקו החוף, תוך שינוי תכנית בינוי, והוספתן של 34 יחידות דיור לתוכנית המקורית. 34 האישום הרביעי הנוגע ליימבוא אשדוד" (שבו נאשם 2 קיבל אופציה להיכנס כשותף) עניינו פרויקט עצום בהיקפו הנוגע לסיפוח קרקעות חקלאיות השייכות למושב שדה עוזיהו, המצויות בגבולה הדרומי של העיר אשדוד ונרכשו על יד קבוצת יזמים. המדובר במאות דונמים שעליהם הוקמו, ועתידים להיות מוקמים, שטחי מסחר, תחנות דלק, אוניברסיטה ומתקנים ציבוריים. האישום החמישי שעניינו רובע טז (שבו לדברי הנאשם 2, עסק כיימייעץ" לשלושת הקבלנים שזכו במכרז לרכישת הקרקע), כשמו כן הוא, נוגע להקמת מאות יחידות דיור ברובע חדש, תוך הוספתן של עשרות יחידות דיור לתוכנית המקורית לצד הצורך בקבלת היתרי בניה. 35 האישום השישי הנוגע לחברת "יחד הבונים" (שבו לטענת נאשם 1 הוא רק תיווך בין מוכר הקרקע לקונים), עניינו פרויקט הכולל 82 יחידות דיור במגרש 136 בייסיטייי שחייב שינוי מדיניות העירייה בנוגע לשטחים עודפים, השבחת קרקע ומתן הקלות בחישוב ההשבחה. בפרויקט K TOWERS דובר על הגדלת זכויות והוספתן של 350 יחידות דיור (כאשר לטענת הנאשם 2 הוא נתן ליזמים הלוואה בריבית, בסך של כמיליון ₪). בשומרז סיטי שבו היזם העסיק את חתנו של נאשם 2 לבקשתו ושניים מילדיו קנו דירה מהיזם, דובר על פרויקט שבו נבנו מלכתחילה 341 יחייד ונדונה בקשה לתוספת של 20% לכמות זו. 36 בכל אחד מהפרויקטים בהם היו מעורבים הנאשמים והוספו יחידות דיור, היה צורך להחליט האם התוספות יבואו בדרך של השבחה או יחידות ממאגרים מוכרים, החלטות בעלות משמעות 10 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' עובד ציבור הפועל בדרך הנוגדת את התנאים שעל פיהם עליו למלא תפקידו הציבורי; עובד ציבור הפועל בניגוד למדיניות עליה הופקד; עובד ציבור המבצע רישום כוזב. ניגוד עניינים כמקרה פרטי של הפרת אמונים: 434 חרף מגוון הסיטואציות האפשריות והעמימות הנטענת כלפי עבירה זו, הפסיקה הכירה בכך שהימצאותו של עובד ציבור בניגוד עניינים מהווה מקרה מובהק של הפרת אמונים. זהו גם המקרה שנדון בעניין שבס, שם הוסבר כי "המאפיין מצב של ניגוד עניינים הוא הימצאותו של עובד הציבור במצב בו קיים ניגוד עניינים בין האינטרס עליו מופקד עובד הציבור לבין אינטרס אחר כלשהו" (פסקה 42 לפסק דינו של הנשיא כב' הש' ברק, כתוארו אז). וכך גם נכתב בעניין ויטה "האיסור על עובד הציבור להימצא במצב שבו יש התנגשות בין האינטרס שעליו לקדם מתוקף תפקידו לבין אינטרס אחר הקשור אליו, מבוסס על כללי הצדק הטבעי ועל חובת הנאמנות. זאת, שכן עובד ציבור המצוי בניגוד עניינים מעמיד עצמו בפני סכנה ממשית שאינטרס האחר ישפיע לרעה על שיקול דעתו ועל יכולתו לפעול במהימנות לציבור" (ראה פסקה 25 לפסק דינה של המשנה לנשיא כב' הש' נאור). 435 ואולם, לא כל מצב של ניגוד עניינים יש בו משום עבירה פלילית ויכול שמעשים אלה מקומם בכללי האתיקה או הדין המשמעתי. בעניין שבס, נקבע כי על מנת שניגוד עניינים ייחשב כהפרת אמונים, נדרש יפן מחמיר נוסף" בדמות פגיעה מהותית באחד מהערכים המוגנים הנובעת מאותה הימצאות בניגוד עניינים. בית המשפט העליון הוסיף שפן מחמיר יכול ויילמד מתוך סטייה מהשורה; הָאַשְׁמַה המוסרית של עובד ציבור העולה מתוך המניע שלו ; או יסוד השחיתות. 46 באופן קונקרטי, על מנת לקבוע אם סיטואציה של ניגוד עניינים יש בה משום פגיעה מהותית באינטרס מוגן, נקבעה בפסיקה רשימה לא סגורה של שיקולים לאורם יש להכריע בסוגיה. כך בין היתר על בית המשפט לתת דעתו לעוצמת ניגוד העניינים; מעמדו של עובד הציבור; השפעת פעולותיו של עובד הציבור ; מידת הסטייה מן השורה, ככל שהתקיימה. 437 אשר לעוצמת ניגוד העניינים, פורט: "ככל שעוצמת ניגוד העניינים בין האינטרס שעליו מופקד עובד הציבור לבין אינטרס זר, כלכלי או אישי, חריפה יותר, כך מתחזקת האפשרות לפגיעה מהותית באמון הציבור" (ע"פ 3817/18 חסן נ' מדינת ישראל [סעיף 13 לפסק דינו של כב' הש' אלרון] (פורסם בנבו, 3.12.19)) ובדומה: "לא הרי קרבת משפחה הדוקה ופעילה כהרי היכרות מזדמנת. לא הרי ניגוד עניינים המבוסס על קשר כספי אישי או על אינטרס כלכלי כי הרי ניגוד עניינים המבוסס על קשר מוסדי" (עניין שבס, פסקה 51). 438 היסוד הנפשי הנדרש לעבירה של מרמה והפרת אמונים נגזר מהוראת סעיף 20(א) לחוק העונשין הוא מודעות ליסודותיה העובדתיים. כך, לא נדרש כי מבצע העבירה, יהא מודע שמעשהו מהווה 91 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' ייהפרת אמונים" או כי מעשהו פוגע בערכים המוגנים על-ידי האיסור הפלילי. במקרה הקונקרטי של ניגוד עניינים נדרש שהמבצע יהא מודע לאותן עובדות השמות אותו בניגוד העניינים שבו הוא נתון או לנסיבות הפיזיות שבגינן אותו ניגוד עניינים פוגע בציבור. 439. בית המשפט העליון מדגיש בעניין שבס כי חרף הביקורת ביחס לעבירה זו "האיסור הפלילי על הפרת אמונים הוא מכשיר מרכזי למאבקה של החברה לשמירה על טוהר השירות והשורות, למניעת סטיות מהשורה ולהבטחת אמון הציבור במשרתי הציבור. ביטולה של העבירה או אף צמצומה מעבר לנדרש יפגע בכוחה של החברה להגן על עצמה מפני עובדי ציבור העושים שימוש לרעה בכוח השלטון. כוח זה הופקד בידיהם בנאמנות. הסנקציה הפלילית נועדה להבטיח כי הנאמנות תשמר, וכי כוח השלטון לא יהפוך לשלטון הכוח" (פסקה 30). 440 בפסיקה מהעת האחרונה דן בית המשפט העליון בשאלה האם ניתן להרשיע נאשם בעבירה של מרמה והפרת אמונים בשל דפוס התנהגות חוזר שנהג בו ייתזת הצבירהיי, אף אם כל מעשה שבוצע, לבדו, אינו מגבש את העבירה הנדונה. כב' השופט הנדל בפסק דינו השיב על שאלה זו בחיוב בקבעו : "הפסיקה הכירה בכך שהתנהגותו של עובד הציבור יכולה לגבש עבירה של הפרת אמונים, מבלי שיש צורך לבחון את פליליותו של כל מעשה ומעשה שבוצע במסגרתה, ותוך התייחסות להצטברות המעשים השונים. האפשרות לבסס את העבירה על מצבור מעשים כזה כאשר כל מעשה לבדו אינו חוצה את הרף הפלילי – נלמדת בהיקש גם מהפסיקה הנוגעת לעבירת ההתעללות, ובעיקר מתחייבת מן התכלית של עבירת הפרת האמונים ומהפירוש שניתן ליסודותיה בפסיקה. בהקשר זה, סדרה מסוימת של מעשים תיחשב כמכלול אחד, כאשר קיבוץ המעשים מגלה לנו דבר-מה שלא נלמד בהסתכלות על כל מעשה לבדו, ואשר יש לו חשיבות מבחינת הערכת הפגיעה שנגרמה לערכים המוגנים על ידי העבירה. קיבוץ כזה יכול שייעשה לא רק לגבי מעשים הקשורים זה לזה בדרך של "תכנית עבריינית" אחת, אלא גם כאשר מדובר בדפוס של חזרה על מעשים פסולים דומים לאורך זמן. האפשרות להשקיף על דפוס התנהגות כאמור כעל מעשה הפרת אמונים, מתיישבת עם המבחנים שהותוו בפסיקה לצורך ההבחנה בין התנהגות פסולה שאינה פלילית, ובין התנהגות כזו הנופלת בגדר העבירה. כך, מקום שמבחנים אלה מיועדים לחפש "פן מחמיר נוסף" ההופך את ההתנהגות הפסולה לכזו שחוצה את הרף הפלילי, וזאת בין היתר בהתחשב בחזרה על המעשה הפסול ובהתמשכות ההתנהגות על פני זמן. במובן הזה, תזת הצבירה אינה מרחיבה את גבולות העבירה הקיימים, ועל אף היותה מבוססת על הגדרות כלליות – אין בטענה לגבי עקרון החוקיות כדי לשלול את השימוש בה" (רע"פ 6477/20 ניסו שחם נ' מדינת ישראל [פסקה 15] (פורסם בארייש, 15.11.21). דנייפ שהוגש על החלטה זו נדחה (דנייפ 8227/21 ניסו שחם כי מדינת ישראל (16.1.22). מן הכלל אל הפרט: 441 יישום המבחנים שפורטו לעיל מוביל למסקנה ברורה וחד משמעית ולפיה יש בהשתתפותו של הנאשם 1 בישיבות של ועדת המשנה בעניינו של נאשם 4 בתאריכים 5.3.08 וכן 28.5.08 לגבש 92 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' באופן מובהק את העבירה של מרמה והפרת אמונים. למעשה, כפי שצוין בפרק הכללי, ניגוד העניינים חל למן הרגע שבו נקשר נאשם 1 בעסקה מול נאשם 4, ללא קשר לאופן שבו זו הסתיימה. 42 במקרה זה מדובר בעוצמה גבוהה ביותר של ניגוד עניינים שמקורו בקשר עסקי אישי וזאת בהבחנה מניגוד עניינים מוסדי. לא רק קיומה של עסקת האופציה מקימה את ניגוד העניינים, אלא גם האופן שבו הסתיימה. הנאשם 1 רואה עצמו כמי שרומה על ידי נאשם 4 לאחר שפעל לשינוי הייעוד ונמנעה ממנו היכולת לקצור את הפירות על פועלו. לא זו בלבד, כתוצאה ממעשיו של נאשם 4, הנאשם 1 נתבע בסכומי עתק על ידי אורי אטיאס ללא יכולת של ממש לתבוע את הנאשם 4 נוכח חוסר החוקיות שדבק בקשר ביניהם. 43 מעמדו של עובד הציבור והשפעת פעולותיו של עובד הציבור תומכים אף הם במסקנה בדבר קיומה של מרמה והפרת אמונים. הנאשם 1 שימש כחבר בוועדת המשנה, מעמדו בקרב חברי הוועדה היה משמעותי. ידענותו בתחום התכנון והבניה והדומיננטיות שהפגין, הובילו לכך שלדעתו הייתה השפעה רבה על אופן קבלת ההחלטות. בשנת 2008 כיהן נאשם 1 גם בתפקיד רם דרג של ממלא מקום לראש העיר. 44. יודגש כי אין משמעות לאופן הצבעתו של הנאשם 1 באותן ישיבות. גם אם לדבריו פעל משיקולים עניינים בלבד, עצם הימצאותו בניגוד עניינים פוגעת באמון הציבור בעובדי הציבור, בפרט, כאשר בזמנים הרלוונטיים הסכסוך שהתגלע בין נאשם 1 לנאשם 4, לא היה נחלתם הבלעדית. 445. הטענה ולפיה הנאשם 1 לא ראה כל בעייתיות, בין היתר, בשל חלוף הזמן, אינה נכונה עובדתית ונורמטיבית. בהקשר לכך, הנאשם 1 התבטא כי הוא אינו יכול לשבת בישיבות בעניינו של יצחק אטיאס שרכש את הקרקע מנאשם 4 (בשל כך, בישיבה מיום 8.12.09 שבה השתתף נאשם 1 ונדונה בקשתו של יצחק אטיאס לתוספת 4 יחידות דיור במגרש האמור, מצוין כי "הנושא ירד מסדר היום על פי בקשת שניים מחברי הוועדה"י). ואם ביחס ליצחק אטיאס שאין לו כל קשר לנאשם 1, זה האחרון גזר על עצמו להימנע מנדון בעניינו, הדברים אמורים מקל וחומר לגבי נאשם 4. 46 הדברים אמורים גם בשים לב לכך שאין המדובר בחלוף זמן ניכר שהרי מכירת המגרש ליצחק אטיאס (תוך הפרת ההבנותיי בין נאשם 1 לנאשם 4), נעשתה רק במחצית השנייה של שנת 2007 ואילו ישיבתו של נאשם 1 בענייניו של נאשם 4 נעשתה חודשים בודדים לאחר מכן שהדברים יטריים". על כך שהנאשם 1 כעס על נאשם 4 וחרף האמור ישב בישיבות בעניינו ניתן ללמוד מדברים שמסר בחקירתו בנוגע לתחושותיו באותה העת: "אני גם אה היה תקופה ארוכה מאוד שלא הסכמתי אפילו לדבר אתו [הכוונה לנאשם 4, ד.ב.ט], לא להגיד לו שלום, לקח לו הרבה מאוד זמן שהתפייסתי אתו, עד שסלחתי לו כי הרגשתי מבחינתי שלאורך כל הדרך הוא רימה אותי, פשוט צחק עליי, לקח טירון בעסקים שחיפש להתפרנס ועשה לי מניפולציה..."; "...מה 93 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' זה השלמתי אתו אני לא הייתי ברוגז אתו, אם הייתי פוגש אותו, שלום, אבל שלום קר אני לא ברוגז עם אנשים... היום זה ענייני, יבש, ענייני תן לי היום אתו עסקה שאני אדע שאני ארוויח מיליון דולר אני לא מתעסק אתו" (ת/222, עמ' 50). 447. יודגש כי אין זה משנה אם העסקה הייתה מסתיימת כפי שציפה לה נאשם 1, או אם נאשם 1 סבור היה שהוא יכול להתעלות על כעסיו. נקבע בפסיקה כי "ההערכה הנורמטיבית של המעשה תתבסס על נורמת התנהגות הראויה לעובד ציבור, ולא על מודעותו הסובייקטיבית של העובד, אשר אפשר ולא ראה כל פסול במעשהו" (עניין חסן, פסקה 14). בעניין שבס, הוטעם כי: "תהא זו תוצאה שאין להסכים עמה, כי עובד ציבור מושחת לא יהיה אחראי בפלילים על הפרת אמונים דווקא משום ששחיתותו הביאה אותו לכך שאין הוא רגיש לפסול שבהתנהגותו" (פסקה 55). 448 בעניין שבס, בית המשפט קבע שאין מקום לקבלתה של הטענה השגורה בעבירות מעין אלה (כמו גם בעבירות שוחד) ולפיה הנאשם נהג ייכמנהג המקום" ומבחינה סובייקטיבית לא ראה כל פגם במעשיו: "איננו סבורים כי ראוי להגביל את הפרת האמונים למצבים של אי יושר כפי שמושג זה מתפרש על-ידי [פרופסור קנט] מן. כך, למשל, העובדה שעובד ציבור מצוי בניגוד עניינים שהוא מקובל בשירות הציבור, אין בה כדי לשחררו מאחריות פלילית" (פסקה 57). 49 במהלך שמיעת הראיות, בית המשפט בהסכמת הצדדים הורה על קבלתם של הפרוטוקולים המקוריים מעיריית אשדוד. פרוטוקולים אלו כוללים את אלו שהיו בידי המאשימה והוסיפו להם רבים אחרים. עיון בפרוטוקולים מגלה כי נוסף לאותן ישיבות שצוינו בכתב האישום, הנאשם 1 ישב בישיבות נוספות בעניינו של נאשם 4 לאחר שנכרת הסכם האופציה וגם לאחר שבוטל. כך ראה ישיבה מיום 11.7.07 סעיף דיון 1 (העברת זכויות); ישיבה מיום 16.1.08 סעיף דיון 12 (בקשת הקלה); ישיבה מיום 08.12.09 סעיף דיון 2 (פרויקט משולב של מלונאות של נאשם 4). בכל אותן ישיבות היה הנאשם 1 מצוי בניגוד עניינים. השיחה עם המתווכים צישינסקי ושטיין: 450 בהתאם להחלטת בית המשפט באישום הראשון, השיחה שבה נשמעים הנאשם 1, צישינסקי ושטיין קבילה כראיה. כך נשמע הקטע הרלוונטי בשיחה לעניין הפרת האמונים: יעמרם: כן, בטח. עכשיו, בקיצור ישנו אצלו בבית, עכשיו הוא נפגש עם מהנדס העיר.. ואני זה וזה. אני לא רוצה להגיד לו כלום... כל התמונה, אמרתי לו תגיד לו, שומע, שכנפו יתלוש לו את ואז הוא החליף... שלו, אני שמונה חודשים לא... שום דבר, אני זה לא מוכר דירות, כל ... תקוע. יצחק:. ... עמרם: אני לא מבין מה קורה אני עוזב אתה פתאום בוועדות. אמרתי לו [כוונה לנאשם 4], למה מה אני חייב לך? תגיד תודה שעזרתי לך בזה, מה אני חייב לך? לא, מגיע לי. אמרתי, מה מגיע לך ממה שמגיע לך לפי התב"ע על מה אתה מדבר? אתה לא, הוא לא רוצה לשלם, הוא לא רוצה זה הוא רוצה שאנחנו נהיה.. לא אצלנו, לא בבית ספרנו." 94 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 451 המאשימה אינה טוענת בכתב האישום כי בפועל הנאשם 1 פעל במכוון נגד נאשם 4 במסגרת וועדת המשנה. ואולם, גם אם לא הוכח בפועל כי נאשם 1 ייתקע"י לנאשם 4 תכניות, עצם השמעתן של אמירות מעין אלה יוצרת מצג כלפי שותפיו לשיחה של שירות ציבורי מושחת המונע מיצר נקם תוך ערבוב של אינטרסים אישיים לציבוריים. אין המדובר בשיחה קצרה ואקראית שנערכה בחטף אלא שיחה ארוכה ועניינית בין שלושה בעלי עניין מובהקים בעסקת האופציה ותוצאות ביטולה. 452. סיכומו של דבר, הוכח בפני בית המשפט כי נאשם 1 היה מצוי בניגוד עניינים אישי ובולט בשעה שדן בבקשותיו של נאשם 4 בוועדת המשנה. הנסיבות האופפות את אותן ישיבות, מלמדות כי בכל אחד מן המקרים התגבשה עבירה של הפרת אמונים, כך גם פני הדברים בשיחה עם המתווכים צישינסקי ושטיין. 453. לאור האמור, הנני להרשיע את הנאשם 1 בעבירה של הפרת אמונים לפני סעיף 284 לחוק העונשין. 95 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' אישום שלישי - "מגדלי נוף" (לנאשם 1) 454 במסגרת אישום זה מיוחס לנאשם 1 כי במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה ולפני יום 29.6.05, נרקמה עסקת שוחד בינו לחברת "מגדלי נוף" במסגרתה, קיבל הנאשם 1 סך של 68,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור קידום הפרויקט והגדלת זכויותיו. המענה: 455. הנאשם 1 מאשר כי קיבל מחברת "מגדלי נוף" סך של 68,000 ₪ בתוספת מעיימ שהם 80,000 שיים. לדבריו, בתקופה הרלוונטית, הוא לא הכיר את הבעלים ירון מרגי; הוא היה בקשר עם דוד יפרח אלי שאבי ואלי דיין שפעלו מטעם הבעלים; בניגוד למיוחס לו, מטרת ההתקשרות הייתה תיווך בין חברת "מגדלי נוף" לבין בעלים של מאגר יחידות מוכר ולא קידום הפרויקט והגדלת זכויות הבנייה; היעדרותו מהישיבה ביום 29.6.05 נעשתה בשל מעורבותו בתיווך ולא בשל קידום הפרויקט. הנאשם תיווך 28 יחידות ולא 34 יחידות. הנאשם מאשר כי השתתף בישיבות ועדת המשנה שדנו בפרויקט, שנערכו ביום 17.2.08 וביום 23.7.08 ואולם, בשל יחלוף הזמן', וטיב הקשר ייהעסקי הנקודתייי לא הייתה מבחינתו כל מניעה מלשבת בהן. גדר המחלוקת: 456 באין חולק על כך שהנאשם 1 קיבל 80,000 ₪ בהיותו חבר מועצה, בית המשפט נדרש להכריע בשתי שאלות: האם הכספים ניתנו לנאשם 1 בעד פעולה הקשורה לתפקידו; האם קבלת הכספים על ידי הנאשם 1, אף אם יקבע שנתנו לו בעד תיווך, אוסרת עליו מלהשתתף בישיבות הנוגעות לפרויקט גם בחלוף שלוש שנים. לוח זמנים: 457 18.5.05 ישיבת ועדת המשנה בתכנון ובנייה בהשתתפותו של הנאשם 1 בה מתקבלת החלטה לבנות בניין 1 בו 80 יחידות דיור ולהקים מבנה מסחרי נפרד במקום 52 יחידות דיור בשני בניינים נפרדים. 29.6.05: ישיבת ועדת המשנה שבה הוצגה תוכנית הבינוי בהתאם לאישור מיום 18.5.05. בישיבה זו מאושררת פעם נוספת תוספת יחידות הדיור. 3.7.05 : הנאשם 1 מוציא ליימגדלי נוף" חשבונית של חברת "אמרי נועם" על סך 79,650 ₪ בגין ייתיווך וטיפול ברכישת יחידות דיור לפרויקט רוגוזין". 22.7.05: הנאשם 1 מקבל את הסכום הנקוב בחשבונית באמצעות שני צ'קים מירון מרגי. 31.8.05 : נחתם הסכם למכירת יחידות אוויר בין "מגדלי נוף" למשפחת אזוגי. 6 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' 17.2.08: יימגדלי נוף" מגישים בקשה להקלה לתוספת של 6 יחידות דיור. 16.4.08: ישיבת ועדת המשנה דנה בבקשה לתוספת 6 יחידות דיור בהשתתפות נאשם 1 שתמך בבקשת ההקלה. הבקשה עצמה נדחתה לאור שוויון בהצבעה. 23.7.08: התקיים דיון נוסף בבקשה לתוספת 6 יחידות דיור. בישיבה "מגדלי נוף" מציגה מכתבי הסרת התנגדות של חלק מהמתנגדים. הנאשם 1 משתתף בישיבה ומצביע בעד ההקלה שמתקבלת. דיון והכרעה: 458 אקדים אחרית לראשית. הוכח בפני בית המשפט מעבר לכל ספק סביר, כי הכספים אותם קיבל הנאשם 1 מחברת "מגדלי נוף", לא היו כספי תיווך, אלא מתת, כספי שוחד שקיבל בעד תפקידו עבור קידום הפרויקט. 459 קביעה זו של בית המשפט מבוססת בעיקרה על מספר אדנים. אדן ראשון (שאינו שנוי במחלוקת): הנאשם 1 בהיותו עובד ציבור, חבר מועצה וחבר בוועדת המשנה קיבל 80,000 ₪ מחברת "מגדלי נוף" בה בעת שזו בונה בעיר אשדוד את אחד מהפרויקטים הנדלייניים המשמעותיים באשדוד ובקשותיה מובאות לאישור ועדת המשנה. עובדה זו לבדה מעבירה את הנטל לכתפי הנאשם 1 לסתור החזקה כי הכספים שקיבל אינם בעד מילוי תפקידו. 460 אדן שני, הנגזר מזה הראשון, מבוסס על חוסר האמון הבולט של בית המשפט בגרסתו של נאשם 1 בנוגע לתיווך. המדובר בגרסה כבושה שהתפתחה תוך כדי החקירה ובהמשך לה. לא רק דבר היותה גרסה כבושה פועלת לחובתו, אלא גם חוסר ההיגיון הגלום בה. גרסתו של הנאשם נעדרת כל תימוכין ונמצאת בסתירה חזיתית לראיות אחרות בנוגע לפרטים הבסיסיים ביותר המפורטים בה. כך גם נציין, כי לצד גרסת התיווך, וכהסבר לגובה התשלום שקיבל, הנאשם 1 מודה בייעוץ שנתן ליזמים, לרבות כזה שנוגע לוועדת המשנה. אמירות אלו לבדן, יש בהן משום גיבושה של עבירת שוחד. 461 אדן שלישי, חיצוני לגרסת הנאשם, מבוסס על כך שכל הנוגעים לתיווך ביחידות האוויר, ללא יוצא מן הכלל, בין אם כאלה הפועלים מטעם משפחת אזוגי ובין אם כאלה שפעלו מטעם חברת יימגדלי נוף", שוללים לחלוטין את מעורבותו של נאשם 1 בתיווך. למעשה, זהו הנתון היחיד שלגביו הייתה אחידות בעדויות. בעניין אחרון זה, ניתוח הראיות באישום זה נעשה תוך שבית המשפט מזהיר עצמו כי גם חלק מעדי התביעה נחקרו תחת אזהרה והנם בעלי אינטרס (מי יותר ומי פחות) להרחיק עצמם מהעברת כספים לנאשם 1 ובכלל. 462 אדן רביעי, מבוסס על המעורבות בפועל של נאשם 1 בקידום פרויקט "מגדלי נוף", בין אם בהשתתפות בישיבות ותמיכה בבקשות של היזם, בין אם ייעוץ לא פורמלי ליזמים, תוך סטייה מן השורה. 97 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' הצורך ביחידות אוויר: 43. ביום 18.5.08 הוחלט על ידי ועדת המשנה להמליץ בפני הוועדה המחוזית לאפשר את הגדלת מספר יחידות הדיור בפרויקט מ- 52 ל- 80 יחידות דיור (שייבנו במגדל אחד במקום שני בניינים). תנאי לתוספת היה הוכחת העברת יחידות אוויר ממאגר מאושר (ור' בהקשר לכך הדיון באישום הראשון כיצד סטתה הוועדה ממדיניות זו שעה שהנאשם 1 היה היזם). 464 רכישת יחידות הדיור על ידי חברת "מגדלי נוף" בוצעה בפועל ממאגר מוכר ששייך למשפחת אזוגי. יצוין כי משפחת אזוגי כוללת בתוכה את מישל אזוגי (שבעת שמיעת הראיות כבר נפטר), דוד אזוגי שמולו נחתם הסכם העברת יחידות האוויר, ועורך הדין של המשפחה, דני אזוגי. בחינת גרסת הנאשם 1: 465 בהיעדר מחלוקת על קבלת הכספים, התייחסות בית משפט תהא תחילה (ובשונה מהרגיל), לגרסאות אותן מסר הנאשם 1 בנוגע לסיבת קבלתם. אלו מרוכזות בעיקרן בשתי הודעות במשטרה (ת/224, ת/234) ובעדותו בבית המשפט. גרסת הנאשם 1 בבית המשפט: 466 בתמצית, זו גרסתו של נאשם 1 כפי שהתייצבה במהלך המשפט: הוא תיווך בין עוייד דוד אביטל שייצג בעל מאגר של יחידות אוויר לבין דוד יפרח, אלי שאבי ואלי דיין. התיווך היה עבור 28 יחידות דיור. לכאורה גרסה ברורה, פשוטה, הנמסרת כהסבר לקבלתם של 80,000 ₪ על ידי איש ציבור. הגם כך, כפי שיפורט, דרך ארוכה עבר הנאשם 1 עד שבחר בהסבר זה לקבלת הכספים. גרסתו הראשונית של הנאשם 1 ביחס ל"מגדלי נוף", חקירה מיום 22.3.12 (ת/224): 467 "...אני טיפלתי בהם במשהו, תיווכתי בהם במשהו. אני לא זוכר משהו. אני חושב שתיווכתי להם משהו. אני מתבלבל בשנים 2003 2006..." (ת/224א, עמ' 3); "לא טיפלתי, תיווכתי להם [...] אני לא יודע. לא זכור לי. הפרטים המדויקים של הפרויקט הזה. לא זכור לי, אני יכול לעיין ולחזור עם תשובות ברורות [...] תיווכתי לו משהו, אני לא זוכר בדיוק מה תיווכתי. או קונה (מילה לא ברורה) או קונה ליחידות. אני לא זוכר מה תיווכתי. אבל עשיתי איזה תיווך איתם.." (שם, עמ' 7); "...לא עולה לי היום עכשיו ברגע זה מה עשיתי בשבילם זאת אומרת על מה תיווכתי להם" (שם, עמ' 12); "...צריך להסתכל בחשבוניות. בחשבוניות הייתי משתדל מאוד לפרט על כל דבר, עבור מה" (שם, עמ' 13); "... תיווכתי להם אני לא זוכר פרטים מה תיווכתי להם. אני זוכר תיווכתי או שסידרתי להם קונים או שסידרתי להם שוכרים, או ש... לא זוכר מה זה היה... כן, יש להם גם חנויות למטה אני לא זוכר מה עשיתי... זה לא היה משהו גדול שאני..." (שם, 98 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' עמ' 8); "יכול להיות שמצאתי להם קונים לדירות, יכול להיות שמצאתי להם שוכרים למסחר'' (שם, עמ' 11). 48 גם לאחר שמוצגים לנאשם 1 השקים שקיבל ושהופקדו בחברה ייאמרי נועם" הוא טוען כי הוא אינו זוכר: "אני זוכר משהו בהקשר של דירות..." (שם, עמ' 24). בהמשך: "...או דירות או קונים או משכיר או שוכר לא זוכר במדויק" (שם, עמ' 25). 469 החוקרת יעל הראל תוהה כיצד הנאשם 1 לא זוכר מהות התיווך ושואלת אותו בכמה עסקאות תיווך או בכלל היה מעורב. הנאשם 1 על מנת להצדיק את היישכחה" שנפלה עליו נוקב במספר יאו 17 או 12". מיותר לציין כי מדובר בנתון שקרי בעליל. הנאשם 1 קיבל כספים באמצעות חברתו "אמרי נועם" (לאחר הוצאת חשבוניות) בשלוש עסקאות בלבד: פרויקט בית שמש (שבו קיבל כספים מנאשם 2), "מבוא אשדודיי (שגם בו קיבל כספים מנאשם 2) ויימגדלי נוף". מתבקש כי עובדה זו בשילוב זיכרונו היוצא דופן של הנאשם 1 (כפי התרשמות בית המשפט) תביא לכך שכבר בחקירתו הראשונה, הנאשם ימסור טענתו כי תיווך ביחידות אוויר. לא בכדי, לאחר שמעמתים אותו בכך שלפי הרישומים נעשו הרבה פחות עסקאות, הוא נאלץ להודות כי יכול ומדובר במספר נמוך יותר (שם, עמ' 104). 40 הנאשם 1 נשאל עם מי היה בקשר בנוגע לפרויקט וציין כי הקשר העסקי היה מול דוד יפרח כשגם לגביו טרח לציין: "אני לא זוכר אבל מה עשיתי בשבילו, אני זוכר שתיווכתי לו משהו... תיווכתי כאילו עשיתי קישורים" (שם, עמוד 4). הנאשם 1 שלל קשר עסקי נוסף מול יימגדלי נוף" או מול נציגיהם: יירק אולי. בהתייעצות. אבל לא... משהו איתי - שום דבר" (שם, עמ' 8). הנאשם 1 שב וחזר בהמשך חקירתו, כי פעל בעיקר מול דוד יפרח אולם לא יכול היה להסביר כיצד בכלל נוצר הקשר ביניהם וביוזמתו של מי: "הוא רצה לפגוש אותי, אני רציתי לפגוש אותו, לא יודע להגידיי (שם, עמ' 13). מבחינתו של נאשם 1, דוד יפרח היה בעל הבית בפרויקט (שם, עמ' 49). 471 הנאשם 1 התבקש לפרט בנוגע להיכרות עם היזם של "מגדלי נוף", ירון מרגי, ושלל היכרות שכזו. לדבריו, היכרותו מתמצת בכך שלפני כשבעה חודשים הוא הגיע אליו למשרד, הציג עצמו בתור ירון מרגי וביקש לשחרר ערבויות שיש לו בעירייה אותן נדרש לתת בגין בריכה בפנטהאוז שלו יזאת ההיכרות הראשונה וגם האחרונה". 472 רק לקראת סוף חקירתו של הנאשם 1 החוקרת יעל הראל היא זו שמיוזמתה מעלה בפני הנאשם 1 את האפשרות ולפיה הנאשם 1 תיווך להם בזכויות. גם בשלב זה כאשר ייגרסת התיווך" מושמת בפיו, הנאשם 1 לא מאמץ אותה ורק מציין: "אז יכול להיות. יכול להיות שתיווכתי להם זכויות". החוקרת מנסה לקבע את תשובתו של הנאשם וגם לאחר ששואלת אותו באופן ישיר האם תיווך זכויות הנאשם טוען: "אני לא זוכר, אני לא זוכר " (שם, עמ' 149). בהמשך הסביר לחוקרת מי 99 מתוך 324 בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 28095-04-17 מדינת ישראל נ' כנפו ואח' מקבל זכויות ושוב הדגיש כי: "אני לא בטוח שזה שמה ככה היה, אבל יכול להיות שזה זה היה המקרה" (שם, עמי 109). 43 מן האמור ולמקרא מלוא החקירה, הרושם הוא כי גרסתו הראשונה של הנאשם 1 מתחמקת, מהוססת, כזו שבעיקר נועדה להרחיקו ממעורבות בפרויקט. הנאשם 1 התקשה למסור פרטים בסיסיים ובכלל זאת מהות טיפולו בפרויקט, סכומי הכסף שקיבל בגין חלקו, התב"ע המקורית של הפרויקט, השינויים שהתבקשו בתב"ע, והשתתפותו בישיבות הנוגעות לפרויקט. בחלק מהמקרים הנאשם 1 הפנה את החוקרים לבדוק בעצמם נתונים שהתבקש לספק ובתוך כך ניסה יילגששיי מה הראיות שיש בידי המשטרה נגדו. 474 ההגנה מודעת לקושי בתשובותיו של נאשם 1 בחקירה זו ומשכך, מקדישה חלק מסיכומיה למצבו הנפשי של הנאשם 1, כמו גם לאופן ניהולה בצורה אגרסיבית ואף מעליבה על ידי החוקר טדי אידלמן (ראה סעיפים 399-390 לסיכומי ההגנה). אין בידי בית המשפט לקבל הסברים אלו בנוגע למצבו של הנאשם 1 בחקירה כמשליכים על טיב תשובותיו. הדברים אמורים מתוך כך שלמקרא התמליל המלא עולה, כי אף שמדובר היה בחקירה ארוכה, ואף מלחיצה, ניתנו לנאשם 1 הפסקות, ניתנה לו ארוחה לרבות האפשרות לקיים ברכת המזון ולעשן סיגריות. בחלק מהמקרים הנאשם מתלוצץ עם החוקר. המדובר בחקירה ראשונה בנושא "מגדלי נוף", כאשר הנאשם 1 התבקש למסור באופן "פתוח" את גרסתו להתרחשות הדברים, היינו לא הוצגה תזה מסוימת, עליה שבו וחזרו החוקרים על מנת לדלות ממנו הסכמה לאמור בה. ממילא לא ברור מדוע ניהול חקירה באופן הנטען, מוביל בהכרח למתן תשובות והסברים כפי שנשמעו מפיו של הנאשם 1. חקירה מיום 15.5.12 (ת/234): 45 רק בחלוף שלושה חודשים מאז נחקר לראשונה, מסר הנאשם 1 גרסה לגבי טיב התיווך והוסיף פרטים שאותם משום מה יישכחי בחקירתו הראשונה. ואולם, גם בחקירה זו הנאשם 1 לא מסר פרטים מרצונו ובמובנים מסוימים, הציב אולטימטום" לחוקרת לפיו בטרם יפרוש גרסתו, הוא מבקש שתוצג לו החשבונית הרלוונטית. לאחר שהחוקרת נענית לבקשתו (ת/234, עמ' 8), הנאשם 1 מואיל למסור לחוקרת את פרטי ההיקשרות העסקית שלו עם "מגדלי נוף". 46 לעצם דבריו, לטענתו, דוד יפרח פנה אליו וביקש ממנו שיימצא עבורו 28 יחידות אוויר בהתאם להחלטת וועדת המשנה. הוא תיווך בין דוד יפרח לבין בעל המאגר שהיה מיוצג על ידי עוייד דוד אביטל. בהמשך נפגש עם עוייד אביטל במשרדו (של אביטל) כאשר המוכר לא נכח בפגישה. יפרח שילם עבור היחידות סכום של בין 22-16 אלף דולר ליחידה. לאחר שהעסקה התממשה קיבל מיפרח את שכרו. הפגישות שקיים עם אלי דיין ועם אלי שאבי לא נגעו ליחידות האוויר אלא "הם באו לשאול כל מיני שאלות בהיבטים תכנוניים שקשורים בפרויקט" (שם, עמ' 13). 100 מתוך 324
