בפני
כבוד השופט חננאל שרעבי
מבקשת
ח. ו
ע"י ב"כ עוה"ד אורית גליקין, עפ"י חוק הסיוע המשפטי
נגד
משיב
י. ו
ע"י ב"כ עוה"ד עדינה סיליס גרוסי, עפ"י חוק הסיוע המשפטי
פסק דין
1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת הדס גולדקורן), בתיק תלה"מ 1500-10-19 (שנדון עם תיקים מאוחדים נוספים) מיום 16.2.22, אשר במסגרתה בוטל חיוב תשלום מזונות זמניים שנפסקו לטובת המבקשת בהחלטה מיום 12.12.2019 (להלן: "ההחלטה קמא"), והכל כפי שיפורט להלן.
רקע וההחלטה קמא
2. המבקשת והמשיב (להלן ביחד: "הצדדים") נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 2006. מנישואיהם נולדו שלושה קטינים, ילידי 2008, 2010 ו- 2014.
3. יחסי הצדדים עלו על שרטון והם התגרשו בחודש נובמבר שנת 2019.
4. ביום 2.10.2019 פתחה המבקשת את ההליך קמא והגישה תובענה למזונות ומדור הקטינים. במסגרת התובענה קמא, הגישה ביום 7.10.2019 בקשה למזונות זמניים.
5. ביום 12.12.2019 ניתנה החלטת בית המשפט קמא במזונות הזמניים, במסגרתה הושתו על המשיב התשלומים הבאים, לתשלום לידי המבקשת רטרואקטיבית החל מיום 7.10.2019:
מזונות זמניים חודשיים עבור שלושת הקטינים בסך של 2250 ₪;
מחצית מדמי השכירות אותם שילמה דאז המבקשת (3700 ₪);
מחצית עלות המסגרות החינוכיות בהן מתחנכים הקטינים, בכפוף להמצאת קבלות;
בנוסף לדמי המזונות חויב המשיב לשלם גם מחצית הוצאות רפואיות חריגות של הקטינים, שאינן מכוסות על ידי קופת החולים.
6. ביני לביני, פתח המשיב בהליך פשיטת רגל בביהמ"ש המחוזי בחיפה (פש"ר xxx). ביום 18.2.2020 ניתנה החלטת בימ"ש לפש"ר בבקשת המשיב לקציבת סכום המזונות, במסגרתה נקצב סכום המזונות ל- 2,300 ₪ לחודש החל מיום 7.10.2019.
7. ביום 24.2.2021 הגיש המשיב כתב תביעה בבית משפט קמא, לביטול מזונות והשבת דמי מזונות ששילם (תלה"מ 55166-02-21). במסגרת התובענה קמא הנ"ל, טען כי הצדדים מתחלקים באופן שווה בזמני שהות הקטינים, "מחצה – מחצה". המשיב טען כי שתי הקטינות נמצאות במשמורת משותפת הלכה למעשה, למעלה משנתיים ימים מאז פירוד הצדדים בנובמבר 2018, והקטין נמצא ושוהה בבית המשיב מלוא החודש באופן קבוע מאז חודש אפריל 2019, והמשיב נושא בגידולו לבדו.
עוד טען במסגרת התובענה הנ"ל, כי המשיב מצוי בהליך פשיטת רגל ותשלום המזונות נקצב על סך 2,300 ₪, אולם הכנסות המבקשת גבוהות משלו ונוכח זמני השהות השווים – אין לחייבו כלל במזונות.
8. מנגד, טענה המבקשת כי תביעת המשיב לביטול דמי מזונות הוגשה בחוסר תום לב ובכפיים לא נקיות, עת לא גילה את מצבו הכלכלי האמיתי והמלא, לרבות שיעור הכנסותיו, מגוריו אצל אמו והיעדר תשלום הוצאות מגורים ומחייה. לטענת המבקשת, לא חל שינוי נסיבות מהותי שיצדיק בחינה מחדש של תשלום המזונות.
9. ביום 16.2.2022 נערך דיון בבקשה קמא, בבית משפט קמא. במסגרתו טענו הצדדים את טיעוניהם.
המבקשת טענה כדלקמן:
זמני השהות של הקטינים אינם שווים בין הצדדים, לא בעבר ולא בהווה. המשיב לא טען בכתבי טענותיו בעבר כי הוא חולק זמני שהות שווים עם המבקשת. הקטינים שוהים אצל המשיב פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני – לא מדובר בזמני שהות שווים כלל; הקטינים לנים אצל המשיב עשרה לילות בחודש בלבד. הקטינים חוזרים מהמסגרות לבית המבקשת ומשם נאספים על ידי המשיב. בית המבקשת הוא ביתם המרכזי של הקטינים.
הסיוע בשכר דירה הופסק למבקשת לפני שחמישה חודשים, היא עברה לעבודה חדשה; לעומתה, מצבו הכלכלי של המשיב השתפר והכנסתו עלתה; הוא מקבל רכב ממקום עבודתו ואין לו הוצאות רכב.
המשיב טען כדלקמן:
הקטינים מגיעים מהמסגרות היישר לבית המשיב, כאשר בסופי שבוע הקטינים לעיתים לנים אצלו גם במוצ"ש ומשם למסגרות, ולעיתים חוזרים לבית המבקשת עוד במוצ"ש בערב. חלוקת הזמנים היא שש או שבע לילות בשבועיים אצל המשיב.
המשיב משתכר סך של 7000 נטו לחודש; המבקשת משתכרת סך של 7500 נטו לחודש מעבודתה ומקבלת קצבת ילדים בסך 350 ₪ לחודש וקיבלה עד לאחרונה סיוע בשכר דירה, כך שהכנסותיה מגיעות כדי 11,000 ₪ בחודש.
10. לאחר שמיעת טענות הצדדים כאמור לעיל, ניתנה החלטת בית המשפט קמא בבקשת המשיב לביטול תשלום דמי המזונות, במסגרת הדיון מאותו יום, כדלקמן:
"לאחר ששמעתי את הצדדים ומשמצויים אנו לאחר קדם משפט ראשון בו מיצו הצדדים את זכותם לטעון, אני מורה על הפסקת תשלום המזונות החל מחודש מרץ 2022 ועד להחלטה אחרת. אני סבורה שבשלב בו אנו נמצאים הפסקת תשלום המזונות היום, לאחר שהם משולמים כבר למעלה משנתיים, כשגם האם מודה כי מתקיימים הסדרי שהות שאינם פחותים מפעמיים בשבוע כולל לינה וכל סופ"ש שני ומשהכנסות הצדדים אינן שונות מהותית. האיזון המדוייק יעשה בפסק הדין, ככל שיהיה בכך צורך.
…
כל הוצאות הקטינים שאינן תלויות שהות, ובכלל זה הוצאות חינוך ורפואה, ישולמו על ידי הצדדים בחלקים שווים…".
בגין ההחלטה קמא הנ"ל הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.
טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור
11. להלן תמצית טענות המבקשת:
א. ביטול מזונות הינו מהלך המחייב הפעלת שיקול דעת שיפוטי זהיר ועריכת איזונים חוקתיים. בנדון, שגה בית משפט קמא עת נתן ההחלטה קמא לביטול מזונות זמניים בתום הדיון מבלי לשקול את טענות הצדדים, ועריכת השיקולים והאיזונים כדבעי.
ב. לא הונחה בפני בית משפט קמא התמונה הכוללת של הצדדים וכן המשיב לא נחקר וטענותיו כלל לא נבדקו. המשיב לא התנהל בבית משפט קמא בכפיים נקיות, עת העלה טענות חסרות אחיזה במציאות ונטולות כל בסיס; הוא טען בדיון קמא כי מתגורר בבית אמו ומשלם לה דמי מדור ואחזקתו בסך של 2100 ₪ מדי חודש אולם לא צירף כלל מסמכים התומכים בטענותיו. טענות דומות טען אף בתיק הפש"ר, שוב ללא כל תימוכין.
המבקשת תטען כי המשיב הציג מצג שווא בכל הקשור ליכולותיו הכלכליות, לרבות הוצאותיו, וכי אמו של המשיב היא שנושאת בעלות המדור ואחזקתו. כך שלמשיב יש הכנסה פנויה מדי חודש בסך של 4200 ₪.
ג. לאחר מתן ההחלטה קמא נוצרה חוסר סימטריה בין הצדדים, ומצב של בית עשיר (המשיב) מול בית עני (המבקשת).
ד. זמני השהות המתקיימים כיום – הקטינים לנים בבית המשיב עשרה לילות בחודש. הזמנים מחולקים כך: בימים שני ורביעי אצל המשיב (כולל לינה) וכל סוף שבוע שני (לינה בשישי, חזרה לבית המבקשת במוצאי שבת).
ה. ההחלטה קמא היא לאקונית ולא מנומקת.
טענות המשיב בתשובתו
12. להלן תמצית טענות המשיב כפי שהוגשו בתשובתו מיום 8.5.22:
א. הלכה ידועה היא כי בית משפט שלערעור לא מתערב בהחלטה למזונות זמניים. עסקינן בהחלטה מנומקת ולאחר שהתקיים דיון מעמיק במעמד הצדדים, ומוצתה זכותם לטעון.
ב. הצדדים חלקו וחולקים זמני שהות שווים ביחס לשתי הקטינות, והקטין היה נתון במשמורתו המלאה של המשיב משך שנתיים ימים (2019-2021), עד שחזר לקשר עם המבקשת, לפני כשנה. בתקופה ששהה אצל המשיב, הקטין לא ביקר כלל אצל המבקשת וניהל איתה קשר טלפוני בלבד.
ג. לאחר הדיון קמא הוגש תסקיר הרווחה לתיק קמא ביום 10.4.22 (להלן: "התסקיר") ממנו עולה כי הלכה למעשה מתקיימת כיום חלוקת זמנים שווה ביחס לשלושת הקטינים, בניגוד מוחלט לטענת המבקשת. זמני השהות הם: לינה פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני, לעיתים עד מוצ"ש ולעיתים עד ליום א' למחרת. זמני שהות אלה הם בהסכמת הצדדים. כן ישנה בתסקיר המלצת הרווחה על משמורת משותפת וחלוקה מחדש של זמני השהות כך שהקטינים ישהו עם כל הורה שבעה ימים מתוך שבועיים.
ד. הכנסות המבקשת עומדות על 8,500 ₪ נטו לחודש ומורכבות משכר, קצבת ילדים וסיוע בשכר דירה. הכנסות המשיב עומדות על 7000 ₪ נטו לחודש והוא משלם במסגרת צו תשלומים לקופת הכינוס 800 ₪ בחודש. המשיב נושא בהוצאות מדור ואחזקתו בסך 2100 ₪ בחודש המשולמים לאמו.
חוסר הסימטריה לה טוענת המבקשת קיים אולם לרעת המשיב.
ה. בהתאם להלכת בית המשפט העליון ב- בע"מ 919/15 כאשר שלושת הקטינים שוהים מחצית מהזמן אצל המשיב, גילם למעלה מגיל 6 והכנסת המבקשת גבוהה מהכנסת המשיב – אין ולא היה מקום לחייב את המשיב במזונות כלל.
דיון והכרעה
13. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיב ובתיק קמא שוכנעתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל הערעור באופן שיפורט להלן, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.
להלן אנמק החלטתי.
14. בפתח הדברים אציין כי פסק דין זה ניתן בהתייחס למצב המשפטי והעובדתי הנתון בנקודת הזמן בו נפתח ההליך דנן – היינו 16.3.22. מודע אני לעובדה כי מאז, הוגש לתיק קמא תסקיר הרווחה (ונתייחס אליו בקצרה להלן) והמשיב אף התייחס אליו בתשובתו, וקיימת אפשרות כי בית משפט קמא אף ישנה קביעותיו (לעתיד) בעקבות התסקיר – אולם פסק דין זה יעסוק כאמור, בנקודת הזמן בה הוגש ועובר לה.
15. לא נעלם מעיני, כי עסקינן בשאלת מזונות זמניים, בה ממעטת ערכאת הערעור להתערב. יחד עם זאת, פסיקתה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות זמניים אינה חסינה לחלוטין מפני התערבות ערעורית, אלא כל מקרה ומקרה נבחן לאור נסיבותיו. במקרה חריג ויוצא דופן, ערכאת הערעור תתערב בפסיקת מזונות זמניים בהתאם לשיקול דעתה.
יפים לענייננו הדברים שנאמרו מפי השופט ניל הנדל, ב- בע"מ 1078/11 פלוני נ' פלוני (ניתן ביום 27.4.11):
"כאמור, הכלל הוא אי התערבות אך אין לומר שהחלטה בנושא מזונות זמניים חסינה מביקורת ערעורית. בעשיית מלאכתה, על ערכאת הערעור לבחון את קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה גם מבעד לחסר ואי הוודאות בתשתית העובדתית המאפיינים את השלב של דיון במזונות זמניים. אף 'עזרה ראשונה' בדמות מזונות זמניים יש להעניק בסבירות ובמידתיות. כאן בחינת התוצאה הכוללת מובילה למסקנה כי שיעור המזונות הזמניים כפי שנקבע חורג באופן ברור מהאיזון הדרוש בשלב זה" (פסקה 5 לפסק הדין).
ראו גם: רמ"ש (חי') 58657-06-21 פלוני נ' אלמונית (12.7.2021).
סבורני כי המקרה דנן נופל בגדר אותם מקרים חריגים, כפי שאפרט להלן.
16. ההחלטה קמא ניתנה ללא פירוט טענות הצדדים וללא פירוט מספק של התשתית הראייתית עליה נסמך בית משפט קמא. ישנן שתי נקודות עיקריות בהתבסס עליהן ניתנה ההחלטה קמא, ושתיהן לא פורטו מספיק לטעמי ולא נומקו כדבעי: חלוקת זמני השהות בין הצדדים וקביעת גובה ההשתכרות של הצדדים.
17. עיון בחומר שהונח בפניי, לרבות בפרוטוקול הדיון קמא מיום 16.2.22 מלמד, כי בניגוד לטענת המשיב, אין שוויון מלא בזמני שהות הקטינים אצל הצדדים. שני הצדדים מסכימים כי הקטינים שוהים אצל המשיב פעמיים בשבוע כולל לינה וכל סוף שבוע שני (לעיתים עד מוצ"ש ולעיתים עד ליום א' למחרת, נקודה זו לא מוסכמת על הצדדים); כמו כן אין הסכמה לגבי מועד איסוף הקטינים לבית המשיב – האם ישירות מהמסגרות או שמא מבית המבקשת.
18. זמני השהות המפורטים בפסקה לעיל לא מהווים זמני שהות שווים. עיננו הרואות, כי הקטינים שוהים יותר ימים בחודש במחיצת המבקשת מאשר במחיצת המשיב. לא ראיתי התייחסות השופטת קמא לנקודה זו בהחלטתה קמא – למעט במשפט "… כשגם האם מודה כי מתקיימים הסדרי שהות שאינם פחותים מפעמיים בשבוע כולל לינה וכל סופ"ש שני…". בכל הכבוד, זמני שהות אלה לא מהווים "מחצה על מחצה" (כטענת המשיב) והשופטת קמא אף לא נימקה קביעתה זו, שהיוותה חלק משיקוליה להורות על ביטול המזונות הזמניים (שהינו צעד חריג), בניגוד לחובת ההנמקה החלה על כל החלטה שיפוטית.
19. במאמר מוסגר אציין כי בתסקיר שהוגש לאחרונה לתיק קמא (וצורף לתשובת המשיב) צוינו זמני השהות הנוכחיים של הקטינים עם הצדדים (והם תואמים לאמור בפסקה לעיל), ובצדם המלצת העו"ס למשמורת משותפת ושינוי זמני השהות בהתאם, כך שהקטינים ישהו עם כל הורה שבעה ימים מתוך שבועיים – ללמדנו כי אין זה המצב כיום, וכפי שהיה במועד ההחלטה קמא.
20. נקודה נוספת, אף היא לא מנומקת ברובה, מתייחסת לרמת השתכרות הצדדים. לא ראיתי, הן בהחלטה קמא והן בהחלטת המזונות הזמניים מיום 12.12.2019, כל קביעה לגבי רמת ההשתכרות של מי מהצדדים. נקודה זו שרויה אף היא במחלוקת בין הצדדים, כאשר כל צד טוען כי הצד השני מרוויח יותר, או שנושא בפחות הוצאות ממה שהצהיר בבית המשפט. השופטת קמא אך כתבה בהחלטה קמא בעניין זה, כי "… ומשהכנסות הצדדים אינן שונות מהותית…" אולם לא נימקה ולא פירטה כיצד הגיעה לקביעה זו – שעה ששני הצדדים טוענים, הדדית, כי איננה מדויקת.
21. נוכח דברינו לעיל, בדבר מחלוקת הצדדים בדבר רמת השתכרותם, הרי שעמדת המשיב לפיה בהתאם להלכת בית המשפט העליון ב- בע"מ 919/15 ובנתונים דנן, אין ולא היה מקום לחייב את המשיב במזונות כלל (ראו סעיף 12(ה) לעיל), לא עולה בקנה אחד עם פסיקתו האחרונה של בית המשפט העליון.
אפנה בעניין זה ל- בג"ץ 2272/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (25.4.2022), שם נאמר מפי השופט ניל הנדל:
"עוד יוער כי בע"מ 919/15 [פורסם בנבו] עסק במקרה של משמורת משותפת בו לבני הזוג הכנסות דומות או שוות (ראו שם פסקה 39 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז), מקרה בו הנסיבות שונות עשוי ממילא להוליד גם תוצאה שונה. הנסיבות של כל מקרה משפיעות על התוצאה ובאור כללי ניתן לומר כי גישת בית הדין לפיה יש לבדוק כל מקרה לגופו היא ראויה, גם לבית משפט האזרחי (ראו פסקת הסיום בבע"מ 919/15)… שיקולים שונים קיימים בנדון, והבכורה היא טובת הילד – עיקרון דינאמי – לכן כשלעצמי לא הייתי שולל, אמנם לא בשלב זה, כי בהצטבר ניסיון בפסיקה ניתן יהיה לערוך התאמות נוספות במודלים של חלוקת המזונות בהתאם למציאות בשטח ולמצבם של קטינים בפועל" (פסקה 3 לפסק הדין).
22. לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה, כי ביטול תשלום המזונות הזמניים, שהינו צעד חריג כאמור, במסגרת ההחלטה קמא, לא היה מוצדק בשלב זה של ההליך קמא, ולכל היותר היה מקום לשקול את הפחתתם.
לכן שוכנעתי להורות, כי הבקשה קמא תוחזר לבית משפט קמא, שיקבע את שיעור ההפחתה (אם בכלל) של המזונות הזמניים בהחלטה מפורטת ומנומקת, בהתאם לקביעת זמני שהות הקטינים בפועל אצל הצדדים, וקביעת רמת ההשתכרות של הצדדים.
23. לסיכום ייאמר כי:
א. ההחלטה קמא מבוטלת;
ב. ההחלטה מיום 12.12.2019 בדבר קביעת המזונות הזמניים תיוותר על כנה עד החלטה אחרת של בית משפט קמא, שתינתן בהתאם להוראות פסק דין זה כפי שפורטו בסעיפים לעיל.
סוף דבר
24. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על קבלת הערעור, כמפורט לעיל בסעיפים 22-23.
25. בנסיבות העניין, מששני הצדדים מיוצגים על ידי לשכת הסיוע המשפטי, אין צו להוצאות.
המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, י' אייר תשפ"ב, 11 מאי 2022, בהעדר הצדדים.
