בית המשפט המחוזי בירושלים
פר"ק 12145-12-16 עלאא נ' חברת אלפטרא – אירוח תיירים בע"מ ואח'
בעניין:
ובעניין:
ובעניין:
ובעניין:
ובעניין:
ובעניין
רקע והליכים קודמים
sea
.1
שור
.2
פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983
אלפטרא – אירוח תיירים בע"מ (בפירוק)
פטרא הוטל – ניהול בתי מלון בע"מ (בפירוק)
עו"ד אברהם משה סגל, מנהל מיוחד
בעצמו
כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים
עייי בייכ עוייד שמרית אוחיון
1.היאם קרש
2.עווד סעיד
3.אורחי פרחי אלפטרא בע"מ
ע"י ב"כ עוייד אסעד מיזאוי
בקשה 69
החלטה
לפניי בקשת המנהל המיוחד, עוייד אברהם משה סגל (להלן: "המנהל מיוחד"), למסור לידיו את
סמכויות ההפעלה והניהול של בית העסק הידוע כמלון פטרא, המצוי ברחבת שער יפו (רחוב סוק
עלון מס' 9) בעיר העתיקה בירושלים.
"המנהל המיוחד"
"הכנ"ר"
1 מתוך 9
"המשיבים"
ביום 6.12.16 הגיש עובד לשעבר של פטרא הוטל ניהול בתי מלון בע"מ (להלן :"יפטרא
הוטל") בקשת פירוק בעקבות קבלת מכתב פיטורים. באותו מועד הוגש גם בקשת פירוק
של אלפטרא אירוח תיירים בעיימ (להלן: "אלפטראיי) עיין עובד אחר.
ביום 23.2.17 התקיים דיון בבקשת הפירוק של פטרא הוטל (פרייק 12115-12-16) ובסופו
ניתן צו פירוק עייי כב' השופט ד' מינץ ועוייד אברהם משה סגל התמנה כמנהל מיוחד. עוייד
סגל טען בדיון כי הוא ייצג בעבר עובד שעבד בחברת פטרא הוטל וכי חברה זו וחברת
אלפטרא הן "אותה גברת בשינוי אדרתי. מטעם עיריית ירושלים נטען בדיון כי חברת
פטרא הוטל חייבת ארנונה בסכום העולה על 4 מיליון שקלים וכי העירייה תומכת בבקשת
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
בית המשפט המחוזי בירושלים
פר"ק 12145-12-16 עלאא נ' חברת אלפטרא – אירוח תיירים בע"מ ואח'
.4
.5
sea
.6
שור
בקשה 69
הפירוק. בייכ הכנייר טענה בדיון כי נוכח הטענות בדבר חשש להברחת נכסים, יש צורך
במינוי מנהל מיוחד שיתחקה אחר הפעילות והנכסים של החברה.
באותו מועד התקיים גם דיון בבקשת הפירוק של אלפטרא (פרייק 12145-12-16) ובסופו
ניתן צו פירוק עייי כב' השופט ד' מינץ ועו"ד אברהם משה סגל התמנה כמנהל מיוחד. עיריית
ירושלים טענה בדיון כי חוב הארנונה של חברה זו עומד על למעלה מ-160,000 ₪.
ביום 26.3.18 הגיש המנהל המיוחד בקשה בהתאם לסעיפים 373, 374 לפקודת החברות
[נוסח חדש], תשמייג-1984 (להלן: "פקודת החברות"). בקשה זו סומנה כבקשה מס' 12
בתיק פרייק 12115-12-16. לטענת המנהל המיוחד, המשיבים 2 ו-3 ( היאם קרש ועווד סעיד)
עסקו באופן שיטתי בהברחת נכסי החברות שבפירוק (זכויות ההפעלה של מלון פטרא
וזכויות ההפעלה של אכסניית פאלם, בשכונת מוסררה בירושלים), תחילה מחב' פטרא
הוטל לחבי אלפטרא ולאחר מכן, מחברת אלפטרא אל המשיבה 4 (אורחי פרחי אלפטרא
בעיימ). בבקשה עתר המנהל המיוחד לפסק דין הקובע, בין היתר, כי המשיבה 2 והמשיב 3
יישאו באחריות אישית ללא הגבלה לחבויות פטרא הוטל וכן לכפות על משיבים אלה את
ייהחזרת הכסף או הנכס… בשיעור שייראה לבית המשפט, או לכפות עליהם תשלום כסף
לזכות החברה ככל שייראה לבית המשפט כפיצוי על מעשיהם".
בבקשה למתן הוראות טען המנהל המיוחד כי הוגשו לו (עד למועד הגשת בקשתו) בקשר
עם חב' פטרא הוטל תביעות חוב בסכום מצטבר הגבוה מ-4.5 מיליון שקלים על ידי עיריית
ירושלים (תביעת חוב על סך 4.5 מיליון שקלים) ועל ידי מס הכנסה (תביעת חוב בסכום של
22,100 ₪). בהקשר של סעיף 373 לפקודת החברות צוין בבקשה כי המשיבים 2 ו-3 ביצעו
העדפת נושים אסורה תוך תשלום של כ-100,000 ₪ לבנו של המשיב 3. בהקשר של סעיף
374 לפקודת החברות נטען בבקשה כי במהלך הליך הפירוק, הועבר סך של למעלה מ100,000 ₪ לידי בנו של המשיב 3 ללא ידיעת המנהל המיוחד, הכנייר ובית המשפט. יוער כי
בנו של המשיב 3 הוא שהגיש את בקשת הפירוק בתיק פרייק 12115-12-16.
ביום 26.9.19 הגיש המנהל המיוחד את סיכומיו בבקשה למתן הוראות. במסגרת הסיכומים
ציין המנהל המיוחד כי הוכח שהחברות שבפירוק היו הבעלים של זכויות ההפעלה והניהול
של מלון פטרא ושל אכסניית פאלם וכי הנכס הוברח על ידם אל המשיבה 4 בכדי לחמוק
מתשלום חובות החברות שבפירוק "יולנשל את קופות הפירוק מן הנכס היחיד שהיה
בבעלותן". נטען כי על בסיס העובדה הנייל, ראוי לקבוע כי המשיבים 2-3 ניהלו את עסקי
החברות שבפירוק תוך כוונה לרמות את הנושים ועליהם לשאת באחריות אישית ללא
הגבלה לחובות החברות שבפירוק, כולן או מקצתן".
2 מתוך 9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
בית המשפט המחוזי בירושלים
פר"ק 12145-12-16 עלאא נ' חברת אלפטרא – אירוח תיירים בע"מ ואח'
.8
שור
.9
בקשה 69
ביחס לסעיף 374 נטען בסיכומי המנהל המיוחד כי על בסיס העובדות שהוכחו, יש לכפות
על המשיבים 2-3 ילהשיב את נכסי החברות שבפירוקי (זכויות ההפעלה והניהול) שהוברחו
אל המשיבה 4, לידי החברות שבפירוק.
הבקשה למסירת זכויות ההפעלה והניהול
בכל הנוגע לבקשת המנהל המיוחד למסירת זכויות ההפעלה והניהול (בקשה 69) טענו
המשיבים, בין היתר, כי החברות שבפירוק חדלו מלהחזיק ביינכסי של החברות בשנת
2014, שנים לפני מתן צווי הפירוק, בסמוך לאחר הפסקת פעילותה של אלפטרא. נטען,
אפוא, כי החברות שבפירוק אינן מחזיקות הנכס ואין להן שום זכויות בנכס. לעצם העניין,
נטען כי המנהל המיוחד לא פירט בבקשתו תכנית מוצעת להפעלת בית המלון, מקורות
המימון של ההפעלה, היקף ההכנסות הצפוי, היקף הרווח הצפוי, ופרק הזמן שלגביו
מבוקשת ההפעלה.
המשיבים 2-3 טרם הגישו סיכומים בבקשה למתן הוראות, חרף הוראת בית משפט זה,
וזאת משני טעמים. על פי הטעם הראשון, הופקד בקופת בית המשפט סך של 2 מיליון
שקלים, בהתאם להחלטה מיום 6.10.20 וזאת נוכח התחייבות המשיבים לשאת בחובות
החברות שבפירוק, התחייבות שאמורה להביא את הליכי הפירוק לידי סיום. על פי הטעם
השני, הבקשה לחיוב אישי של המשיבים 2-3 אינה בשלה להכרעה לגופה, כל עוד לא
התבררו סופית היקפם של חובות החברה. לטענת המשיבים, בעוד שהמנהל המיוחד אישר
את שתי תביעות החוב של עיריית ירושלים בסך כולל של 4,136,819 ₪, הרי שהחוב של
החברות שבפירוק אינו יכול לעלות על סך של 1,011,543 ₪ם, וזאת בין היתר, עקב פסיקת
ריבית על קרן חוב הארנונה, בשיעור העולה על המותר בסעיפים 75 ו- 134 לפקודת פשיטת
הרגל [נוסח חדש], תש"מ-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגליי). עוד טענו המשיבים כי
בעוד שהמנהל המיוחד אישר את שתי תביעות החוב של רשות המסים בסך של 524,029 ₪,
הרי שסך החוב אינו יכול לעלות על 479,196 (בחישוב הריבית לפי סעיף 75 לפקודת
פשיטת הרגל). כמו כן, הוגשה תביעת חוב של חברת בריספורד, אשר טרם הוכרעה על ידי
המנהל המיוחד. בכל הנוגע להכרעות החוב של המנהל המיוחד ביחס לתביעות החוב של
עיריית ירושלים ורשות המסים, הגישו המשיבים ערעורים המתבררים בהליכים נפרדים
ממסגרת תיקי הפירוק.
בתשובת המנהל המיוחד לתגובת המשיבים, טען המנהל המיוחד כי הנכס היחיד של
החברות שבפירוק הוברח על ידי המשיבים 2-3 אל המשיבה 4; כי החברות שבפירוק
נושאות עד היום בתשלומי הארנונה לעיריית ירושלים ובתשלומים שוטפים של חשמל, מים
וטלפון, ומאידך, המשיבה 4 משלשלת לכיסה את הכספים ודמי האירוח הנגבים מן
3 מתוך 9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
בית המשפט המחוזי בירושלים
פר"ק 12145-12-16 עלאא נ' חברת אלפטרא – אירוח תיירים בע"מ ואח'
.11
דיון והכרעה
.12
.13
sea
.14
שור
בקשה 69
התיירים המתאכסנים במלון. בכל הנוגע לתביעות החוב, טען המנהל המיוחד כי סך
תביעות החוב שהוגשו מגיע לכ-8.7 מיליון שקלים ולכן הסכום החלקי שהופקד בקופת
הפירוק (2 מיליון שקלים) מהווה 23% מסך תביעות החוב. ביחס לטענה כי לא ניתן עדיין
להכריע בבקשה לחיוב אישי, טען המנהל המיוחד כי אין קשר בין הדיון בהיקף החובות של
החברות שבפירוק ובין שאלת חיובם האישי של המשיבים 2-3 בחובות החברות.
בדיון שהתקיים ביום 5.4.22 טענה בייכ הכנייר כי ניתן להכריע בבקשה לחיוב אישי, מבלי
שהוכרעה המחלוקת ביחס להיקפם של החובות, שהרי מחלוקת זו תוכרע בהמשך
והמשיבים 2-3 ידעו את הסכום הסופי בו הם חויבו. נטען שאין מניעה להכריע בשלב זה
בבקשה מס' 69, הואיל והמשיבים 2-3 הבריחו את הנכס של החברות שבפירוק (זכויות
ההפעלה והניהול של המלון) למשיבה 4.
אין מחלוקת כי ההפעלה והניהול של מלון פטרא עברה בשנת 2014 למשיבה 4, דהיינו,
החברות שבפירוק חדלו לנהל את המלון בשנת 2014, לפני מתן צווי הפירוק (בשנת 2017).
בנסיבות אלה עתר המנהל המיוחד למתן צו שיורה למשיבים 2-4 למסור לו את מלוא
סמכויות וזכויות ההפעלה והניהול של מלון פטרא. הקושי בבקשת המנהל המיוחד, נעוץ
בכך שהמשיבה 4 (שאינה מצויה בהליכי חדלות פירעון) מפעילה את המלון משנת 2014,
בעוד שהחברות שבפירוק חדלו מהפעלת המלון באותו מועד. השאלה היא, האם ניתן
להפקיע מן המשיבה 4 את זכויות ההפעלה והניהול של הנכס.
לדידי, התשובה לשאלה זו היא שלילית. המנהל המיוחד לא עתר לבית המשפט בבקשה
לבטל את הברחת הנכס של החברות שבפירוק, שבוצעה לטענתו בשנת 2014, עת הוברח
הנכס של החברות שבפירוק למשיבה 4. המנהל המיוחד הגיש את הבקשה לחיוב המשיבים
2 ו-3 באופן אישי, וכן, את הבקשה הנוכחית למסירת זכויות ההפעלה והניהול של המלון
מידי המשיבה 4 אליו.
בדיון מיום 5.4.22 טען המנהל המיוחד כי הבקשה לחיובם האישי של המשיבים 2-3 היא
ייהאדן" של בקשה מס' 69 וכי הכרעה בבקשה לחיוב אישי מביאה לכך שזכויות ההפעלה
והניהול של המלון צריכות לעבור לידיו של המנהל המיוחד" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות -5
11). קיימים מספר קשיים בעמדה זו. ראשית, הבקשה לחיוב אישי טרם הוכרעה ובשלב
זה, לא ניתן לבסס עליה את הבקשה למסירת זכויות ההפעלה והניהול של המלון, במיוחד
כאשר המשיבה 4 אינה צד לבקשה מס' 12 בתיק פרייק 12115-12-16.
4 מתוך 9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
.15
שור
בית המשפט המחוזי בירושלים
פר"ק 12145-12-16 עלאא נ' חברת אלפטרא – אירוח תיירים בע"מ ואח'
בקשה 69
שנית, וכאן העיקר, קיים קושי משפטי בבקשה לגופה. קושי זה נעוץ בהוראות פקודת
החברות, להבדיל מהוראותיו של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשעייח-2018 (להלן :
יחוק חדלות פירעון"). במקרה של פשיטת רגל של יחיד, קובע סעיף 96 לפקודת פשיטת
הרגל את בטלותה של הענקת נכסים שנעשתה על ידי פושט הרגל בין שנתיים לעשר שנים
שקדמו להכרזתו כפושט רגל. בית המשפט העליון קבע כי הוראה זו אינה חלה בפירוק
חברות (ע"א 471/68 יעקב נ' המפרקים של מקיף בע"מ (בפירוק), פייד כייג(1) 65, 68-69;
רע"א 86/89 פריצקי נ' ברגזון מפרקיה של גני אביב הנדסה ובניין בע"מ, פייד מייג(1) 424,
426(1989)). בית המשפט העליון פירש את סעיף 353 לפקודת החברות באופן שהוא מחיל
את דיני פשיטת הרגל הנוגעים לקביעת זכויות הנושים המובטחים והבלתי מובטחים בלבד,
ולא את יתר הדינים המתייחסים להיקף מסת הנכסים שבפירוק (צ' כהן, פירוק חברות
(מהדורה שנייה) כרך א' עמ' 510-511). בהקשר זה ראוי לצטט מדבריה של פרופסור צ' כהן
בספרה הנייל, בעמ' 514-515:
"לדעתי, ראוי היה שהמחוקק הישראלי יתקן את הדין המקומי בסוגיה זו ויכלול
בו הוראה שתחול על המקרים של עסקאות בערך נמוך מהשווי הריאלי. עד
לתיקון סטטוטורי זה ניתן יהיה לעשות שימוש בסעיף 373 לפקודת החברות,
ולהטיל באמצעותו אחריות על נושאי משרה שנתנו יד להברחת נכסי החברה
בדרך של עסקאות במחיר הנמוך משווין הריאלי, שכן התנהגות כזו עלולה
להיכנס לגדר דרכי מרמה. עם זאת, יש להיות ערים למגבלותיו של הסעיף:
ראשית, אין הוא גורם לבטלות העסקאות, אלא להטלת אחריות אישית; שנית,
הוא מותנה בהוכחתה של כוונת מרמה.
הוראה נוספת, שניתן לעשות בה שימוש בשלב הביניים שלפני התיקון
הסטטוטורי של המצב המשפטי בסוגיה, היא סעיף 374 לפקודת החברות.
הוראה זו מאפשרת להגיש תביעה נגד נושאי משרה בחברה בגין הפרת חובה עלי
ידיהם. בשימוש בהוראה זו אין נתקלים בבעיה השנייה המוזכרת לגבי סעיף
373, אך נותרת בעינה הבעיה הראשונה, דהיינו – העסקה אינה בטלה, אלא ניתן
להגיש תביעה נגד נושאי המשרה שהפרו בביצועה חובה כלפי החברה."
חוק חדלות פירעון כולל הוראות העוסקות בביטול פעולה הגורעת נכסים מקופת הנשייה
וביטול פעולה להברחת נכסים. סעיף 221 לחוק חדלות פירעון קובע כדלקמן :
"בית המשפט רשאי להורות על ביטול פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה
שבוצעה במטרה להבריח את הנכס מנושים, גם אם במועד ביצוע הפעולה לא היה
5 מתוך 9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
בית המשפט המחוזי בירושלים
פר"ק 12145-12-16 עלאא נ' חברת אלפטרא – אירוח תיירים בע"מ ואח'
.17
sea
.18
שור
בקשה 69
החייב בחדלות פירעון, ובלבד שמועד ביצוע הפעולה חל בתקופה שתחילתה שבע
שנים לפני מועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים ושסיומה במועד מתן הצו
(בסימן זה – פעולה להברחת נכס); בבוא בית המשפט להורות כאמור, רשאי הוא
להביא בחשבון אם מי שהנכס הועבר אליו קיבל אותו בתום לב."
העולה מן המקובץ הוא כי פקודת החברות, בניגוד לחידוש שבחוק חדלות פירעון, אינה
כוללת הוראה בדבר בטלות פעולה שבוצעה במטרה להבריח נכס מנושים, אשר בוצעה
מספר שנים לפני פתיחת הליך חדלות הפירעון של התאגיד שהיה בעל הנכס.
את טענת המשיבים, כי לא ניתן להכריע כעת בבקשה לחיוב אישי, בטרם הוכרעו
המחלוקות לגבי היקף החובות של החברות שבפירוק, איני מוצא לקבל. הטעמים למסקנתי
זו יפורטו להלן.
המשיבים הצביעו בתגובתם על פסק דין בע"א 7516/02 ד"ר דוד פישר נ' רו"ח צבי יוכמן,
פייד ס(1) 69 כאסמכתה לפרופוזיציה כי לא ניתן להכריע בבקשה לחיוב אישי, בטרם
התברר היקף חובות החברות שבפירוק. דומה שבייכ המשיבים לא דייק בטענתו זו. בית
המשפט העליון פסק באותו עניין כי הקביעה כי מי שניהל חברה אחראי לפי סעיף 373
לפקודת החברות אינה מחייבת בהכרח את חיובו לשאת באופן אישי בכל חובות החברה :
"אחריות לחוד ושיעור החבות לחוד" (שם, פסקה 28 לפסק דינו של כב' השופט (כתוארו
אז) א' ריבלין). בית המשפט יכול לחייב את מי שניהל חברה בחלק מחובות החברה ולא
במלוא החובות. מכאן, לא משתמע כי לא ניתן, בהכרח, לחייב את מנהלי החברה בתשלום
חובותיה, בטרם התברר ההיקף המדויק של החובות. כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) ציין
בעניין דייר דוד פישר כי יש לשקול שיקולי צדק הנוגעים לחלקו של מנהל החברה בתרמית,
להיקפה של התרמית, ולמידת תרומתו לקריסת החברה וכן לשקול את האפשרות כי חלק
מהאחריות מוטלת על כתפיים אחרות (פסקה 7 לפסק דינו של כב' השופט א' ברק).
בעייא 313-10 בועז יונה נ' כונס הנכסים הרשמי (2010) דן בית משפט זה (כב' סגן הנשיאה,
י' צבן) בתביעה שהגיש המנהל המיוחד, עוייד יצחק מולכו, נגד החייב – בועז יונה. בפסקה
8 נקבע באותה החלטה כך :
"בנסיבות אלה, המסקנה היא כי יש לקבל את בקשת המנהל המיוחד ולהצהיר,
בהתאם לסעיף 373 לפקודה, כי החייב נושא בחובות חפציבה (אשר היקפם
המדויק טרם ידוע נכון להיום). יוער, כי לאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך
לדון בשאלה האם יש מקום לעשות שימוש בסעיף 6 לחוק החברות (שעניינו
הרמת מסך) במקרה דנן."
6 מתוך 9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
בית המשפט המחוזי בירושלים
פר"ק 12145-12-16 עלאא נ' חברת אלפטרא – אירוח תיירים בע"מ ואח'
.20
sea
שור
באותו מקרה, לא ראה בית המשפט בעובדה שהיקף החובות של קבוצת חפציבה טרם נקבע,
כמונעת את הטלת האחריות האישית על מי שניהל את הקבוצה.
בקשה 69
אכן בית המשפט הדן בבקשה להטלת אחריות אישית רשאי לחייב את מנהל החברה בחלק
מן החובות. בבש"א (י-ם) 447/05 א.ש ישראלי יבוא ושיווק בע"מ (בפירוק) נ' ישראלי
אברהם (2008) קבע בית המשפט זה (כב' השופט י' שפירא) כך (פסקה 9):
.(452
יילעניין הגבלת האחריות נאמר בע"א 4747/93 דומות טקסטיל נ' דוד ביטי, פייד
נ(2) 27, כדלקמן:
כפי שראינו לעיל, גם בעניין קופל טורס וגם בעניין מנור, מוזהר ועומד בית
המשפט לנהוג זהירות כאשר הוא בא לחייב דירקטור מעבר לנזק שגרם. גם סעיף
373 לפקודה נותן לבית המשפט שיקול דעת להצהיר על חבות חלקית בלבד של
דירקטורים לפי סעיף 373, הגביל לא אחת את היקף האחריות. כך, למשל, בעניין
קופל טורס, הוגבלה אחריות עזבונה של המנהלת המנוחה לכדי 500,000 ₪ מתוך
חוב של כמיליון דולר. כך גם בעניין כוכב השומרון הוגבלה אחריות הדירקטור
למחצית סכום החובות הבלתי מובטחים, ולא יותר מתקרה מסוימת". (שם, 36).
(כן ראו: ע"א 125/89 רויים בלס נ' עזבון המנוחה רוזנברג זייל, פייד מו(4) 441, עמי
בפסק הדין שצוטט על ידי המפרק: ע"א 7516 דייר דוד פישר נ' רו"ח צבי יוכמן
[פורסם בנבו], נקבע כי יש הבדל בין קביעת האחריות לתשלום חובותיה של
החברה ובין שיעור החבות. כב' השופט (כתוארו אז) א' ריבלין, קבע:
"הקביעה כי המערער אחראי לפי סעיף 373 לפקודה אינה המחייבת, בהכרח, את
חיובו לשאת באופן אישי בכל חובותיה של החברה. אחריות לחוד, ושיעור החבות
לחוד." (שם, פסקה 28)"
בתייא 137/93 קיסריה גלנויט תעשיות בע"מ (בפירוק) נ' אברהם שפירא, פייד תשנייו (2)
(1992) עתרו מפרקי החברה להצהרה כי הדירקטורים של התשלובת אחראים באופן אישי
לחובות התשלובת ולסעד לפי סעיף 374 לפקודת החברות. המפרקים ביקשו לפטור אותם
מתשלום אגרה בגין הגשת ההליך, עקב היות ההליך ייהליך ביניים" הפטור מאגרה. בית
המשפט המחוזי בתל אביב קבע כך:
7 מתוך 9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
בית המשפט המחוזי בירושלים
פר"ק 12145-12-16 עלאא נ' חברת אלפטרא – אירוח תיירים בע"מ ואח'
.22
.23
סוף דבר
.24
sea
.25
שור
בקשה 69
"גם אם תיתן ההצהרה המבוקשת ולאחר מכן צו הכפייה, אין ניתן לקבוע היום 1
את שיעורו של החיוב הכספי. לפי המצב המשפטי הקיים היום, היינו, ביום
הגשת העתירה, לא ברור היקף חובותיה הכולל של התשלובת. חובות כאלה אמנם
קיימים וכנראה בסכומים גבוהים מאוד (שהרי אם לא כן, לא היה מתבקש,
וכמובן לא היה ניתן, צו לפירוק התשלובת). עם זאת, חובות אלה לא אושרו עדיין
על ידי המפרקים או על ידי בית המשפט על פי תקנות החברות (פירוק) והוראת
פרק ד' לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985. מכל מקום, לא נטען אחרת מטעם
הצדדים או מי מהם.
במצב דברים זה, גם אם ישתכנע בית המשפט, כי יש ליתן את ההצהרה
המבוקשת נגד המשיבים וגם אם יכפה עליהם החזרת כספים לתשלובת, אין ניתן
עדיין לקבוע (נכון להיום) חיוב או החזרה של סכומים ספציפיים, שהרי חובות
התשלובת לא אושרו כאמור, ומלא היקפם המדויק אינו ידוע בשלב זה."
בית המשפט המחוזי קבע כי תשולם אגרה המתאימה להליך ששווי הסעד המבוקש אינו
ניתן לביטוי בכסף.
העולה מן המקובץ הוא שניתן להכריע בבקשה לחיוב אישי, אף אם היקפם המדויק של
החובות טרם הוברר. המסקנה היא כי יהיה על המשיבים 2-3 להגיש סיכומים בבקשה מס'
12 ובשלה העת להכריע בבקשת המנהל המיוחד לחיובם האישי של משיבים אלה.
בירור היקף החובות של החברות שבפירוק יימשך במסגרת הדיונית הנפרדת, בגדרה הוגשו
ערעורים על הכרעות החוב של המנהל המיוחד, ביחס לחובות לעיריית ירושלים (ארנונה)
ולמס הכנסה.
העובדה שהופקד בקופת הפירוק סך של 2 מיליון שקלים אין בה כשלעצמה כדי לעכב את
ההכרעה בבקשה לחיוב אישי, לאור טענת המנהל המיוחד כי היקף החובות עומד על כ-8.7
מיליון שקלים.
לאור כל האמור לעיל, בקשתו של המנהל המיוחד למסירת זכויות ההפעלה והניהול של
המלון מידי המשיבה 4 לידיו, נדחית.
על המשיבים 2-3 להגיש סיכומים בכתב בבקשה לחיוב אישי (בקשה מס' 12 בתיק פרייק
12115-12-16) וזאת תוך 45 ימים מהיום
8 מתוך 9
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
sea
בית המשפט המחוזי בירושלים
פר"ק 12145-12-16 עלאא נ' חברת אלפטרא – אירוח תיירים בע"מ ואח'
שור
המזכירות תמציא החלטה לב"כ הצדדים.
הואיל ולא קיבלתי את טענות המשיבים ובקשת המנהל המיוחד נדחתה מטעמים שלא
נטענו על ידם, אין מקום למתן צו להוצאות בבקשה זו.
ניתנה היום, י"ב ניסן תשפייב, 13 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.
9 מתוך 9
בקשה 69
יי
אביגדור דורות, שופט
1
2
345678
10
