לפני
כבוד השופט, סגן הנשיא שוחט שוחט
כבוד השופט נפתלי שילה
כבוד השופטת אורלי מור-אל
המערערת
ל' ס' ק'
ע"י ב"כ עו"ד חמי דונר
נגד
המשיבים
1. א' ק'
2. גג לנזקק ולחוסה (ע"ר)
3. משרד הרווחה והשירותים החברתיים-ת"א לשכת היועמ"ש
ע"י ב"כ עו"ד חגית מזרחי
4. ש' ק' (אדם שמונה לו אפוטרופוס)
פסק דין
השופט נפתלי שילה:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 27.3.23 (כב' השופט יהורם שקד בא"פ 10143-08-21) שדחה את תביעת המערערת למנות אותה לאפוטרופסית על בתה המשיבה 4 במקומה של המשיבה 2.
תמצית פסק הדין של ביהמ"ש קמא
המשיבה 4 (להלן: ש'), ילידת 1996, אובחנה כסובלת מהפרעת אישיות עם סממנים פסיכוטיים והיא מתגוררת כיום עם שני הוריה: המערערת (להלן גם: האם) והמשיב 1 (להלן: האב).
ביום 10.4.19 מונתה המשיבה 2 (להלן: העמותה) לאפוטרופוס על ש', מאחר שאף אחד מהוריה לא היה מסוגל לדאוג לטובתה.
ביום 4.8.21 הגישה האם את תביעתה למינויה לאפוטרופסית במקום העמותה, לאור טענותיה בדבר טיפול כושל של העמותה. כעבור כשנה, האב ביקש להצטרף כצד להליך ואף ביקש לקבל סמכויות חלקיות ביחס לש'.
ביום 23.2.22 הוגש תסקיר בעניינה של ש' שבו המלצה חד משמעית לדחות את בקשת האם ולהותיר את העמותה כאפוטרופוס על ש'. בתסקיר נאמר שהאם מאובחנת כבעלת הפרעת אישיות גבולית עם מצבים פסיכוטיים וש' ושני אחיה הוכרזו בשנת 2003 כקטינים נזקקים ושולבו במסגרות חוץ ביתיות. ש' מטופלת תרופתית באופן בלתי סדיר, בעברה השתמשה בסמים, ביצעה ניסיונות אובדניים והיא עברה תשעה אשפוזים פסיכיאטרים רובם בעקבות צו. בתסקיר צוין שגורמי הטיפול העריכו שהאם אינה מבינה את צרכיה של ש', אינה מסוגלת לספקם והיא עסוקה בעיקר בצרכיה שלה ומחבלת בניסיונות הטיפול בש'. האם התקשתה לשתף פעולה עם העמותה לטובת ש', חיבלה בטיפול בש', מנעה ביקור של נציגי העמותה בביתה ומנעה פגישות של ש' עם נציגי העמותה מחוץ לבית. לעיתים האם אף נקטה באלימות מילולית ופיזית כלפי נציגי העמותה.
בתסקיר נאמר גם שש' הייתה מאושפזת מאז מינוי העמותה ארבע פעמים לאחר שנמצאה במצב פסיכוטי חריף. האם מעולם לא הביאה את ש' לאשפוז והיא מתכחשת למצבה. האם אף נסעה עם ש' לחו"ל מבלי לדווח לעמותה ובסופו של יום ש' אושפזה בחו"ל במצב פסיכוטי והעמותה נאלצה להשיב את ש' לישראל. בנוסף, ש' לא הגיעה באופן סדיר למרפאה הפסיכיאטרית, אינה נוטלת את התרופות והאם אינה מבינה כלל את מצבה של ש'. האם הפסיקה את הטיפול התרופתי של ש' ולכן יש להוציא את ש' מהבית ולשלבה במסגרת חוץ ביתית. האב מכחיש את מצבה של ש' ולדעתו היא אינה זקוקה לטיפול תרופתי והטיפול רק מזיק לה.
האם טוענת שהעמותה אינה דואגת למיצוי זכויותיה של ש' ואינה מטפלת בה כראוי. לדבריה, העמותה מתעלמת מצרכיה ורצונותיה של ש', אינה מעדכנת את ההורים, לא פועלת לשיקומה של ש' ורק היא והאב פועלים לטובתה.
לדברי האם, מצבה של ש' השתפר מאוד בתקופה האחרונה. היא עובדת, משתתפת בחוג שחייה ופיתוח קול ואף נמצאת בטיפול פסיכולוגי. ההורים גם מתנגדים להוצאתה של ש' למסגרת חוץ ביתית. האם התנגדה להמלצות התסקיר, היא מכחישה שחיבלה בטיפול בש', טוענת שהעמותה אשפזה את ש' בכפייה ויש למנות אותה לאפוטרופוס ולהעניק גם סמכויות לאב.
העמותה טוענת שהאם אינה מודעת לצרכיה של ש' ופוגעת בניסיונות הטיפול והשיקום שלה. לדבריה, האם לא מאפשרת לה להיות בקשר ישיר עם ש', ובמקום לדאוג לש' היא נאלצת לכלות את זמנה בהליכים משפטיים מול האם. העמותה טוענת שהיא "אינה מחזיקה בקרנות המזבח" בכל הנוגע למינוייה.
ביום 15.3.23 הוגש תסדיר מעודכן שבו נאמר שמאז הדיון שהתקיים בחודש יוני 2022 ש' נמצאת במעקב פסיכיאטרי סדיר והיא נוטלת את התרופות בקביעות. ש' נמצאת בטיפול רציף אצל פסיכולוג חינוכי שדווח שהליווי של ההורים מסייע בשיקומה. כמו כן, ש' אינה עובדת ומשתתפת בשיעורי שחייה ופיתוח קול. האם אינה משתפת פעולה עם העמותה ופוגעת בהתנהלותה. האב אינו מעורב כלל בטיפול בש', שני ההורים אינם מודעים לחומרת מצבה של ש' והאב סבור שניתן "להוציא ממנה את הסכיזופרניה שקיבלה בבית החולים". ההורים אינם מספקים מענים שיש בהם כדי לקדם את תפקודה של ש', הם לא פועלים לשלבה בתעסוקה מוגנת המתאימה לה וגם לא פועלים לשלבה בפעילות חברתית מותאמת.
האפוטרופסית לדין טענה שלמרות שש' מבקשת שהוריה ישמשו כאפוטרופסים עליה, ספק רב אם זה יהיה לטובתה. האם לא מתאימה לתפקיד, יש להותיר את מינוי העמותה על כנו ולהעביר את ש' למסגרת חוץ ביתית. ב"כ היועמ"ש תמכה בהמלצות התסקיר לפיו אין מקום למנות את האם או ההורים לאפוטרופסים על ש'.
יש לדחות את התביעה. אין מחלוקת שש' נעדרת יכולת לדאוג לענייניה והיא זקוקה לאפוטרופוס. מהתסקירים עולה תמונה חד משמעית לפיה יש צורך במינוי אפוטרופוס חיצוני לש'. זאת, בעיקר לאור חוסר מודעות של שני ההורים למצבה של ש' וסירובם לשתף פעולה בכל הנוגע לטיפול בה. אין הצדקה לסטות מהמלצות התסקיר ויש להותיר את מינוי העמותה.
ניכר שדבריה של ש' בדיון לא נאמרו מגרונה שלה. ההורים לא מספקים לש' את הטיפול המתאים והנכון לה. למרות שחל שיפור במצבה של ש', מדובר בשיפור חלקי בלבד וש' עדיין לא מקבלת את מלוא המענים הדרושים לה. לדוגמא: היא נמצאת בטיפול אצל פסיכולוג חינוכי ולא אצל איש מקצוע המתמחה באנשים הסובלים מסכיזופרניה. גם טיפול זה נעשה ללא תיאום עם העמותה או עם גורמי הרווחה אלא על פי החלטת ההורים בלבד.
ההורים מונעים מהעמותה קשר עם ש' ובכך מסכלים את יכולתה של העמותה לסייע לש' ולאחר מכן הם עוד מלינים שהעמותה אינה עושה די בעבור ש'. ההורים לא רק הזניחו את ש' אלא "גרמו לה נזקים באופן אקטיבי". כרגע מצבה של ש' יציב ואולם הדבר נובע מאופי המחלה המאופיינת בעליות ומורדות ויש לבחון את מצבה על פני תקופה ארוכה. להורים קיים חוסר התאמה בולט לשמש אפוטרופסים לש'. העמותה עושה כמיטב יכולתה לדאוג לש' ולקדמה, אך מאמציהם אינם נושאים פרי נוכח התערבות האם וסירובה לשתף פעולה עם העמותה וגורמי הטיפול.
לכן, התביעה נדחית והעמותה תוסיף להיות אפוטרופוס על ש'. למרות דחיית התביעה, אין צו להוצאות.
תמצית טענות המערערת
טעה ביהמ"ש קמא כשנתן פסק דין בטרם שנשמעו כל העדויות בתיק. המערערת סברה שבית המשפט ייקבע דיון הוכחות ולא יינתן פסק דין טרם שנערכו חקירות נגדיות של המערערת, האפוטרופוס לדין של ש' ועדים נוספים.
המערערת ביקשה להעיד את הפסיכולוג מר טומי פלד (להלן: פלד) לגבי חוות הדעת שנתן מיום 12.3.23 שבה נאמר שהוריה של ש' מטפלים בה במסירות ומספקים לה את כל צרכיה. פלד גם ציין שהחיים של ש' עם משפחתה ובעידודה, תורמים רבות לשיקומה והישארותה בביתם עדיפה על השמתה במסגרת חוץ ביתית. האב הגיש בקשה להעיד את פלד והאם הצטרפה לבקשתו ואולם פלד לא נחקר.
טעה ביהמ"ש קמא שלא נתן משקל מספיק לעמדתה של ש' שביקשה שהוריה ישמשו כאפוטרופסים עליה והתעלם מכך שהיא התחילה לעבוד במשרה מלאה בחנות בחודש מרץ 2023 והיא עובדת חרוצה וטובה ויש לה יחסים טובים עם יתר העובדים.
טעה ביהמ"ש שהתעלם מכך שמזה כשנתיים ש' מתגוררת אצל הוריה והם אלו שדואגים לטובתה ולרווחתה ומספקים לה את כל צרכיה. ש' נמצאת במעקב פסיכיאטרי סדיר ולומדת שירה. מצבה של ש' השתפר והראייה, שהעמותה לא הגישה כל בקשה לבית המשפט מאז חודש יוני 2022. מצבה של ש' מאוזן. היא עובדת ומתפקדת כעצמאית והיא מעוניינת ללמוד "הייטק" ולהגשים את עצמה.
העמותה לא דואגת לש' ואף לא דאגה לסל שיקום עבורה. מנגד, ההורים עושים כל שביכולתם לטובתה של ש'. הוצאתה של ש' למסגרת חוץ ביתית רק תחמיר את מצבה ותבטל את השיפור העצום במצבה שנעשה בעקבות הטיפול המסור של ההורים.
המערערת פועלת ומשתפת פעולה ככל שניתן לטובת ש' ולאור העובדה שהעמותה גרמה לאשפז את ש' בכפייה, נוצר משבר אמון חריף בינה למערערת.
האב תמך בעמדת האם ואף הוא סבור שיש לקבל את הערעור ולקבוע שהאם תהיה האפוטרופסית על ש'. האב אף ציין בתגובתו שהעמותה לא מסייעת להם כלכלית לממן את הטיפולים והפעילויות של ש' וכל הנטל הכלכלי נופל על כתפיהם.
תמצית טענות המשיבה 3
ש' מוכרת לשירותי הרווחה מילדות. כשהייתה בת שבע, היא הוצאה מבית הוריה על רקע תפקוד לקוי של ההורים ועברה להתגורר במשפחתון. בגיל שש עשרה ש' נפלטה מהמשפחתון וניסיונות לשלבה במסגרות חוץ ביתיות לא צלחו לאור התנהגותה האלימה ולכן היא חזרה להתגורר עם אמה. ש' עברה אשפוזים רבים בכפייה משנת 2012 עקב מצבים פסיכוטיים חריפים מאחר שהיא הייתה מסוכנת באופן "מידי וממשי" לעצמה ולסביבתה. האשפוז הכפוי האחרון היה בינואר 2021.
בחודש יולי 2021 ש' הוצאה מהבית בצו שיפוטי לאור מצבי סיכון שהיא הייתה שרויה בהם ובכלל זה עיסוק בזנות, שימוש בסמים קשים ושוטטות, תוך שהאם לא אפשרה גישה לגורמי הטיפול ולעמותה ובכך מנעה מש' טיפול תרופתי ומפגשים עם עו"ס. האם אף יצאה עם ש' לחו"ל ללא ידיעת העמותה למרות מצבה המעורער של ש' וש' אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי ברודוס. בהתערבות העמותה ש' חזרה לארץ והאם המשיכה להסית את ש' כנגד העמותה.
התסקיר שהוגש בעקבות תביעת האם שלל נחרצות את מינוי האם לאפוטרופסית ודחה אף את הצעת האב למנות אותו לאפוטרופוס. לגבי שני ההורים נקבע שקיים חוסר התאמה מוחלט לשמש כאפוטרופסים על ש'. עורכת התסקיר אף התנגדה להחלפת העמותה והתרשמה שהעמותה מתפקדת כראוי ועושה מאמצים לסייע לש' חרף התנגדות וחבלה בטיפול מצד האם. נאמר גם בתסקיר, שהאם תתנגד לכל מינוי חיצוני אחר ולכן החלפת האפוטרופוס לא תועיל ולא תגרום לשיתוף פעולה של האם ומצבה של ש' לא ישתפר.
בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא העו"ס נחקרה ארוכות. בחקירתה, העו"ס התייחסה באופן מפורט לחוסר תובנתם של ההורים למצבה של ש' ולצרכיה וכן להתנהגותה השלילית של האם שחיבלה בניסיונות גורמי הטיפול לעזור לאם. העו"ס הדגישה שאין הלימה בין צרכיה של ש' למענים שההורים מציעים. ש' זקוקה למענים מתחום בריאות הנפש שכוללים טיפול פסיכיאטרי ותרופתי המותאם לאבחנה הפסיכיאטרית וכן לסל שיקום. לאורך עדותה, הביאה העו"ס דוגמאות לחוסר שיתוף פעולה מצד האם, למצבי סיכון שהיא גרמה לש' ולחוסר התובנה שלה את מצבה של ש' וצרכיה, לדחיית כל דרכי הטיפול שהוצעו ולחבלה אקטיבית שלה בטיפול בש'.
העו"ס הסבירה מדוע גם האב לא מתאים להיות אפוטרופוס וזאת מאחר שבמשך שנים רבות הוא בחר לא להיות בקשר עם ש', נמנע מקשר גם כשידע על האשפוזים הפסיכיאטרים שלה ולא ליווה אותה. האב "הוחזר לתמונה" על ידי האם במהלך ההליכים המשפטיים, על מנת שיתמוך בעמדתה כנגד שירותי הרווחה וגורמי הטיפול. האב חסר תובנה למצבה ולצרכיה של ש', הוא סבור שהיא אינה זקוקה לטיפול תרופתי ומאשים את שירותי הרווחה והרופאים במצבה. האב סבור שש' אינה זקוקה לפסיכיאטר וניתן להסתפק בהתנדבות שלה בחווה ובטיפולה בארנבים. שני ההורים נעדרי תובנה באופן מוחלט למצבה ולצרכיה של ש' ומכחישים את בעיותיה הנפשיות.
ההורים לא משתפים פעולה עם העמותה ואינם מאפשרים את ביקורה של בקרית מטעם העמותה. ש' אינה משולבת בתעסוקה וההורים לא פועלים לשלבה בפעילות חברתית מותאמת. ש' ממשיכה בטיפול אצל פסיכולוג חינוכי שתחום מומחיותו לא תואם למצבה ולצרכיה. גם האפוטרופוס לדין תמכה בהמלצות התסקיר. ההתקדמות במצבה של ש' שהוא מועט וחלקי, התאפשרה רק בזכות העמותה.
הטיפול של ההורים בש' אינו הולם את צרכיה ואת טובתה ואין לשנות מפסק הדין. במסגרת ההליך נשמעו שני ההורים, ש', עורכת התסקיר והאפוטרופוס לדין והתאפשרה אף חקירה ארוכה של עורכת התסקיר. פסק הדין ניתן לאחר הליך משפטי סדור ושלם שבמסגרתו ניתן למערערת יומה באופן מלא. בצדק לא התאפשרה עדותו של פלד, מאחר שהוא פסיכולוג חינוכי ואולם קשייה של ש' הם בתחום בריאות הנפש (קשיים התנהגותיים קשים, הפרעות אישיות, מצבים פסיכוטיים, אובדנות) והם אינם בגדר מומחיותו של פסיכולוג חינוכי. גם הליקויים בתפקוד ההורים אינם בתחום מומחיותו. לכן, תחום מומחיותו אינו רלוונטי, אין לו ערך מקצועי מוסף ותרומה להכרעה הנדרשת ולכן אף לו עדותו הייתה נשמעת, לא הייתה לה רלוונטיות.
רצונה של ש' נשקל לצד יתר העמדות שהובאו. צדק בית המשפט כשהעניק לעמדתה משקל מועט אל מול כובד משקלן של הראיות המעידות עד העדר ההתאמה של ההורים. אכן, לאחרונה חל שיפור במצבה של ש' אבל הוא אינו מספיק והאם ממשיכה להתעלם מרוב המלצות העו"ס למעט לגבי עריכת מעקב פסיכיאטרי. חוסר תובנה של האם הוא שיקול מרכזי וחשוב בקביעת העדר התאמה לשמש אפוטרופוס לש'. יש לזקוף את השיפור במצבה של ש' בין היתר לקיומו של ההליך המשפטי ולמעורבות העמותה כגורם פעיל, מבקר ומפקח.
ההורים אינם מתאימים לשמש אפוטרופסים מאחר שהם נעדרי תובנה לכשלי העבר, אינם מכירים באבחנות הנפשיות של ש', מכחישים את מצבה וקשייה, מחבלים בדרכי הטיפול אותם מנסים לקדם אנשי המקצוע, בוחרים בפתרונות שאינם מתאימים לה ואינם משתפים פעולה עם גורמי הטיפול. פסק הדין מבוסס על חומר ראייתי רב ועקבי המבסס את אי התאמת הוריה של ש' ולפיכך יש לדחות את הערעור. העמותה היא הגורם המתאים ביותר לשמש אפוטרופוס על ש' כפי שקבע ביהמ"ש קמא.
דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבור שאין כל עילה להתערב בפסק הדין אשר מבוסס היטב על התסקירים המפורטים שהוגשו וחקירת העו"ס, אשר מלמדים באופן חד משמעי ששני ההורים אינם מסוגלים לשמש אפוטרופסים על ש' ואין מנוס מהמשך מינויה של העמותה לתפקיד זה. יש לאשר את פסק הדין בהתאם לתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט- 2018. למעלה מן הצורך, יפורטו להלן תמצית הנימוקים.
לדאבון הלב, האם לא הפנימה את חומרת מצבה הנפשי של ש'. היא לא מסוגלת לבצע את הפעולות הנדרשות על מנת לקדם את ש' בכל המובנים והתנהלותה מחבלת במאמצי העמותה לשקם את ש' ולסייע לה.
האם מנעה את כניסתם של בקרים מטעם העמותה שהגיעו על מנת לסייע לש' ובחלק מהמקרים האם אף נהגה באלימות מילולית ופיזית כלפי הבקר (עמ' 6 לתסקיר מיום 21.2.22). חוסר האחריות של האם וחוסר הבנתה של האם אודות מצבה של ש', בא לידי ביטוי בין היתר בכך שש' לא הגיעה לטיפול סדיר במרפאה בין האשפוזים שהיא אושפזה לאחר שהייתה במצב פסיכוטי חריף והאם אף מנעה ממנה לקבל את התרופות שהיא זקוקה להם באופן רציף (שם בעמ' 7). כמו כן, כשנעשה ניסיון לשלב את ש' במסגרת מפעל מוגן, האם הייתה מגיעה למפעל ומטרידה את ש' ואף הייתה מתקשרת ללא הרף לעו"ס המפעל ומטרידה אותו בשעות לא מקובלות (שם בעמ' 8).
האב מכחיש את העובדה שש' חולת נפש. הוא חוזר ואומר שש' אינה זקוקה כלל לטיפול תרופתי ולטענתו כל האשפוזים שש' אושפזה הם "בשל רצון של המערכת להרוס לה ולהם את החיים" (שם בעמ' 8).
משהאם כלל לא מבינה את צרכיה האמיתיים של ש' ואת מצבה, ברור שהיא לא תוכל לתת לה את המענים שהיא זקוקה להם. ש' זקוקה לאפוטרופוס שיבין את מצבה לאשורו ויהיה נכון לסייע ביישום ההמלצות של גורמי הטיפול. ברם, האם מתנגחת בגורמי הטיפול, מסרבת לשתף עמם פעולה ובאופן זה מונעת מש' את הטיפולים והפעולות שכה נחוצים לצורך שיקומה.
העו"ס נחקרה ארוכות בבית המשפט קמא ועדותה ביחס להתנהלות ההורים הייתה ברורה וחד משמעית. העו"ס העידה כי "ש' לא קיבלה את הטיפול התרופתי כמו שצריך ובשיחות גם עם האימא וגם עם האבא הם חוזרים שוב ושוב על הטענה שש' אינה זקוקה לטיפול הפסיכיאטרי, אינה זקוקה לתרופות ומצבה הנפשי הוא נפלא ואם יש איזשהם קשיים הם בשל העובדה שגורמי הרווחה/האפוטרופסות גורמים לה נזק ויש להם רצון נסתר לפגוע בש' ובמשפחה שלה" (עמ' 10 שורות 25-30). ברור שאם זו עמדת ההורים, אשר מתכחשים באופן מלא למצבה של ש', הם לא יכולים לשמש אפוטרופסים ומינויים עלול רק לגרום נזק לש' (עמ' 11 שורות 7-13).
העו"ס העידה ביחס למערערת כי "מעולם לא הייתה נכונות ממנה לשתף פעולה עם איזושהי הצעה שמשהו מגורמי הטיפול הציע ומעולם היא לא הודתה שיש לש' בעיה…אומרת האם 'תקשיבי המצב שלה פשוט נפלא'…בשנים האחרונות ש' לא הייתה במעקב פסיכיאטרי מסודר…לא קיבלה את הטיפול התרופתי באופן סדיר, לא שולבה בתעסוקה באופן סדיר, לא היה שיתוף פעולה עם האפוטרופוס באופן סדיר" (עמ' 13 שורות 24-26)…"ש' החליפה אינספור פסיכיאטרים…הם רוצים להגיע למטפל שיאשר להם שאין לה בעיות. זו נקודת המוצא שלהם, שאין לה קשיים" (עמ' 18 שורות 25-26 וכן עמ' 30 שורות 8-15).
יש לדחות את טענת המערערת לפיה נפל פגם בהליך בבית המשפט קמא מאחר שלא נשמעה עדותו של פלד. שהרי, פלד אינו פסיכולוג קליני אלא פסיכולוג חינוכי שאינו בעל הידע לאבחן ולטפל בש'. בנוסף, אין בחוות דעתו (שכלל לא הוגשה בפורמט של חוות דעת ומדובר במכתב בלבד) כל התייחסות לשאלה העומדת להכרעה והיא מי הגורם המתאים להיות אפוטרופוס של ש'. פלד רק מציין שהוריה של ש' מטפלים בה במסירות וכי "החיים המשותפים עם משפחתה…והעידוד לעבודה תורמים רבות לשיקומה של ש'. הם עדיפים על השמתה במוסדות". ברם, עם כל החשיבות לכך שההורים דואגים ותומכים בש', הדבר לא מספיק על מנת לשמש אפוטרופוס לש', היות שש' זקוקה להרבה יותר מכך. היא זקוקה לאפוטרופוס שידאג לכך שהיא תהיה במעקב אצל פסיכיאטר, שתצא לעבודה מותאמת, שתבלה עם חברה המותאמת לה ושתהייה במעקב תרופתי מסודר. לאור התכחשות ההורים למצבה וסירובם העיקש להיות בקשר עם גורמי הטיפול ולפעול לפי המלצותיהם, הם לא יכולים לשמש כאפוטרופסים לש'. יצוין כי ב"כ המערערת כלל לא ביקש לחקור או להעיד אף אחד מהצדדים.
השאלה האם רצוי שש' תעבור למסגרת חוץ ביתית אינה רלוונטית להליך דנן. פסק הדין עסק בקביעת זהות האפוטרופוס בלבד ולא בדרכי הטיפול. שאלת מקום מגוריה של ש' לא נדונה בפסק הדין וטרם הוחלט דבר בשאלה זו.
העו"ס ציינה בתסקירים ואף בעדותה שהיא התרשמה ש"העמותה עשתה ככל שהיא יכולה על מנת להיות בקשר ולטפל בש'" (עמ' 20 שורות 29-30). ככל שלמערערת השגות או תלונות על פעילות העמותה כגון שהעמותה לא מעבירה לה או לש' די כספים מקצבתה, היא יכולה לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט קמא.
גם בתסקיר המעודכן מיום 15.3.23 עולה תמונה קשה אודות התנהלות המערערת. בתסקיר נאמר כי: "מאז הדיון ועד היום, אין כל שיתוף פעולה מצד ההורים עם תוכנית הטיפול שנבנתה עבור ש'….האם אינה מאפשרת לבקרית ולש' לצאת לבילוי מחוץ לבית… ההורים אינם מודעים לחומרת מצבה הנפשי של ש'". כפי שציינתי בתמ"ש (משפחה תל אביב-יפו) 45104-09-14 פלוני נ' אלמונית (28.10.2015):
"בפסיקה נקבע כי למרות שתסקיר עו"ס אינו חוות דעת מומחה כהגדרתו בסעיף 20 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א – 1970, יש ליתן לו משקל דומה (בע"מ 4259/06 פלוני נ' היועמ"ש (13.7.06), ע"מ 5072/10 פלוני נ' אלמונית (26.10.10). העובדים הסוציאליים הם אנשי מקצוע שחוות דעתם היא בעלת משקל רב ויש צורך בנימוקים כבדי משקל על מנת לסטות מהמלצתם".
גם האפוטרופוס לדין של ש' אימצה את המלצות התסקיר וברור שהמערערת, עם כל אהבתה ודאגתה לש', אינה מסוגלת לשמש אפוטרופוסית על ש' ולדאוג לצרכיה הרבים והמורכבים.
מכל הנימוקים המפורטים לעיל, אציע לדחות את הערעור. בנסיבות העניין ולאור מצבה של המערערת, אציע גם שלא יינתן צו להוצאות.
__________________
נפתלי שילה, שופט
השופט שאול שוחט, ס"נ – אב"ד:
אני מסכים.
__________________
שאול שוחט, שופט
סגן הנשיא, אב"ד
השופטת אורלי מור-אל:
אני מסכימה.
__________________
אורלי מור-אל, שופטת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נפתלי שילה.
פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.
ניתנה היום, י"ז תשרי תשפ"ד, 02 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.
שאול שוחט, שופט, סגן הנשיא
אב"ד
נפתלי שילה, שופט
אורלי מור-אל, שופטת
