תקציר פסק-דין
פר”ק 54454-12-17 (מנהל מיוחד) ואח’ נ’ אמ.איי.אס.ווי נכסים והשקעות בע”מ ואח’
כבוד השופטת איריס לושי-עבודי
ביהמ”ש ביטל הסכם בין חברה פרטית לבעל-השליטה בה בשל ליקויים בממשל התאגידי ואי-הקפדה על הפרדה ראויה בין החברה לבעל-השליטה.
השופטת איריס לושי-עבודי מבית-המשפט המחוזי בתל-אביב קבעה בפסק-דין כי יש לבטל הסכם שעשתה בעבר חברה הנמצאת היום בפירוק עם בעל-השליטה שלה (בשרשור). עניינה של העסקה היה במכירת דירה בתל-אביב שהייתה בבעלות החברה לבעל-השליטה.
מדובר בהסתעפות נוספת של פרשת קריסתו הכלכלית של עו”ד יורם יוסיפוף ז”ל, שנפטר במפתיע בשנת 2016. חברת MASY נכסים והשקעות בע”מ הייתה בבעלותו של עו”ד יוסיפוף ז”ל, ולחברה עצמה הייתה דירה בבעלותה. בשלב מסוים, לווה עו”ד יוסיפוף ז”ל כספים ושיעבד את הדירה לבנק מרכנתיל דיסקונט ולמלווה חוץ-בנקאי נוסף. כספי ההלוואות הועברו לשימושו הפרטי של עו”ד יוסיפוף ז”ל ולא לחברה, שלה כלל לא הייתה פעילות עסקית מלבד הבעלות בדירה ובנכסים נוספים.
לימים מכר עו”ד יוסיפוף ז”ל את החברה לחברה אחרת בשליטתו של מר דניאל אזוגי. לאחר רכישת החברה ערך אזוגי עסקת קיזוז עם החברה. בעסקה זו הוסכם בין אזוגי לחברה כי הוא יפרע את החובות של החברה למשעבדי הדירה וחובות נוספים, חובות אלה של החברה יוסבו אליו וכנגד אותם חובות תעביר החברה את הדירה לבעלות בתו של אזוגי, וזאת באמצעות נאמן.
לאחר פטירתו של עו”ד יוסיפוף ז”ל מונו לעיזבונו מנהלי עזבון בפשיטת-רגל. מנהלי העיזבון הגישו בקשה לפירוק החברה ומונו כמנהלים המיוחדים של החברה. לאחר מינוים כמנהלים המיוחדים עתרו מנהלי העיזבון בבקשה לבטל את ההסכם בין אזוגי לבין החברה בטענה כי חוזה זה נעשה למראית-עין ונועד להבריח את נכסי החברה מנושיה.
כאמור, השופטת לושי-עבודי קיבלה את הבקשה, אך מטעמים אחרים. לעניין הטענה בדבר חוזה למראית-עין קבעה השופטת כי המנהלים המיוחדים לא הוכיחו כי התקיים במקרה זה חוזה נסתר, שהחוזה הגלוי נעשה רק למראית-עין וכדי להסתירו. אדרבא, החוזה הגלוי במקרה זה דן בריש גלי (אף אם באמצעות נאמן) בהעברת הנכס לבתו של אזוגי.
עם זאת, השופטת לושי-עבודי קבעה כי במקרה זה עסקת הקיזוז כולה – וההסכם למכירת הדירה לנאמן שניצב במרכזה – היא עסקה פסולה וכי מדובר בהסכם בלתי-חוקי שאף נוגד את תקנת הציבור, שיש לבטלו. השופטת ציינה כי מדובר בשרשרת של פעולות ונקיטת עמדות משפטיות וכלכליות שאינן חוקיות ואינן תקינות, הנוגדות את הכללים הבסיסיים ביותר של ניהול חברות ואת העקרונות היסודיים של ממשל תאגידי תקין.
בית-המשפט קבע כי רצף בעייתי זה החל בעצם יצירת חובות לחברה, שכלל לא היו חובות שלה ולא שירתו אותה בדרך כלשהי. הרצף הבעייתי המשיך בהחלטה של החברה להעביר את הנכס לידיו של אזוגי באמצעות עסקת הקיזוז וחתימה על ההסכם למכירת הדירה לנאמן, וזאת מבלי שמחירו של הנכס נקבע בדרך אובייקטיבית כלשהי (כגון הערכת שמאי). בהמשך מחיר הדירה לא עודכן אף שביצוע העסקה התעכב בכשנתיים ומחירי הדירות בתל-אביב עלו באופן משמעותי באותה תקופה. לבסוף קבעה השופטת לושי-עבודי כי גם אופן ביצועו של ההסכם אינו מתקבל על הדעת. שכן, אזוגי אמנם הראה כי פרע חלק מחובות החברה ואיפשר לשחרר את השעבודים על הדירה, אך לא הראה כי פרע חובות של החברה במלוא השווי שנקבע לדירה, בפרט חובות שאזוגי טען כי פרע במזומן אך לא הביא אסמכתא לכך.
השופטת לושי-עבודי הדגישה כי החלטה זו יש לקרוא על רקע העובדה שהחברה נכנסה להליכי פירוק ויש לה נושים חיצוניים, כך שאזוגי הפך עצמו לנושה של החברה ולמעשה העדיף את החוב כלפיו על פני החוב לנושים אחרים. השופטת סיכמה ואמרה כי: “אני ערה כמובן לטענתו של אזוגי לפיה ייתכן כי במהלך השוטף הדברים היו ‘מסתדרים’ וממשיכים ‘להתגלגל’ וכי מותו של המנוח קטע למעשה את רצף ‘הגלגול’. ברם, בדומה למשחק ‘כסאות מוזיקליים’, בו כאשר המוזיקה פוסקת תמיד יחסר כיסא לאחד המשתתפים, כך גם כאשר מתרחש אירוע חיצוני בחיי חברה (כגון הפיכתה לחדלות-פירעון ומותו של המנוח אשר גרם לכך במקרה זה, לטענת אזוגי), ‘הגלגול’ נפסק, הדברים נבדקים לאחור והם צריכים לעמוד בכללים הבסיסיים של ניהול חברות, הפרדת נכסים והתחייבויות וממשל תאגידי. משנמצא באותה בדיקה לאחור כי לא כך התנהלו הדברים וכי מדובר היה בעירוב מוחלט וב’גלגול’ מתמשך, הרי שבדרך כלל מי שאחראי לאותם עירוב ו’גלגול’ הוא שנוטל על עצמו את הסיכון העלול להתממש והוא שיימצא, למרבה הצער, ללא כיסא כאשר המוזיקה תיפסק. אכן, בכך אין כל חידוש, ודברים אלה מתרחשים חדשות לבקרים במצבים של חדלות-פירעון, ומכאן הצורך להקפיד על כללי ממשל תאגידי נאותים ועל ההפרדות הדרושות, כך שאם המוזיקה תיפסק חלילה, הדברים יהיו סדורים תוך צמצום היקף הפגיעה”.
התקציר אינו בא להחליף את פסק-הדין, הנוסח המחייב הוא זה של פסק-הדין המלא.
