לפני
כב' השופטת ירדנה סרוסי
מערערים
1. כנפי עטלף שירותי אבטחה בע"מ
2. גאנם פלאח
ע"י ב"כ עו"ד אייל אסעד
נגד
משיב
פקיד שומה יחידה ארצית לשומה
ע"י ב"כ עו"ד ערן פיירשטיין
פמת"א (אזרחי)
החלטה
לפניי בקשה לביטול פסק דין שהורה על מחיקת הערעור. אקדים ואציין כי אין בידי לקבל את הבקשה, אף ללא צורך בתשובה.
עניינו של ההליך בערעור על שומת מס הכנסה שיצאה למערערים. בתמצית שבתמצית, בעקבות הליך פלילי שנפתח, בין היתר, כנגד המערערים, המשיב ביטל הוצאות שניכתה המערערת על סמך חשבוניות פיקטיביות כנגד הכנסותיה וכן הוא קבע כי המערער, כבעל השליטה במערערת, משך את הכספים שהתקבלו ביתר.
לאחר שהצדדים הגישו את כתבי טענותיהם ותוך הגשת ראיות הצדדים, קבעתי ביום 10.1.2023 כי ההוכחות בהליך יישמעו בתאריך 30.4.2023.
ביום 23.3.2023 המערערים הודיעו על החלפת ייצוג בהליך.
ביום 20.4.2023, 10 ימים בלבד טרם מועד ההוכחות וכחודש לאחר ההודעה על החלפת הייצוג, ביקשו המערערים לדחות את מועד דיון ההוכחות לחודש יוני 2023. על אף הבקשה המאוחרת, עוד באותו היום נעתרתי לבקשה וקבעתי כי הדיון יידחה לתאריך 11.6.2023. כן קבעתי באותה החלטה כי "הצדדים יודיעו לא יאוחר מתאריך 24.5.2023 אם המועד הנדחה אינו תואם את יומנם".
עם זאת, רק ביום 4.6.2023, כשבוע בלבד טרם מועד ההוכחות הנדחה ולאחר המועד שנקבע בהחלטתי, ביקשו המערערים לדחות את מועד הדיון משום שב"כ המערערים "שכח לתעד ביומנו את המועד החדש. ורק לאחר שהח"מ [ב"כ המערערים – י"ס] הכין רשימת עבודה לימים הקרובים נדהם לגלות כי ישיבת ההוכחות בתיק שבכותרת נקבעה למועד שבו מתקיים דיון מקדים ישיבת ההוכחות בע"מ … שמתנהל בפני בית המשפט מחוזי בנצרת" (הטעות במקור).
המשיב לא הסכים לבקשת הדחייה.
יצוין, כי לבקשת הדחייה לא צורף טופס דחייה ייעודי כנדרש, לא הוסבר מתי אותו דיון מקביל נקבע, לא הוסבר מדוע לא התבקשה דחייה בדיון המקביל, שלכאורה הוא "דיון מקדים" (טיבו המדויק של הדיון המקביל אינו ברור מהבקשה), וכותרת הבקשה הייתה "בקשה מוסכמת" על אף שבגוף הבקשה צוין כי המשיב מתנגד לבקשה.
בנסיבות אלו, לא מצאתי להיעתר לבקשה ובהחלטה מיום 5.6.2023 דחיתי את הבקשה, כדלהלן: "שעה שמועד ההוכחות המקורי נדחה לפי בקשת המערערת (בהסכמת המשיב) ובהינתן התנגדות המשיב לדחייה המבוקשת ומאחר שהמערערת לא הציגה טעם מוצדק לבקשתה (לא הוגש הטופס הייעודי לבקשות מסוג זה וממילא לא הוברר מתי נקבע הדיון המקדים בתיק האחר ובכל מקרה גילו של ההליך שבכותרת וותיק יותר) – לא מצאתי להיעתר לבקשה ומועד ההוכחות יוותר על כנו וכך גם שאר ההנחיות שנקבעו".
המערערים לא אמרו נואש והגישו שנית בקשה לדחייה ביום 8.6.2023, כדלהלן: "בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת לדחות את מועד הדיון הקבוע בתיק שבכותרת, הכל כמפורט להלן. ואלו נימוקי הבקשה: בימים האחרונים התקיים מו"מ אינטנסיבי בין הצדדים אשר קרובים לסיום התיק בהסדר ובתקווה שלא יהיה עוד צורך בניהול הוכחות. בנוסף לעניין קריטי זה לח"מ קבוע דיון מקביל בבית המחוזי בנצרת באותו המועד הקבוע בתיק שבכותרת. אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד להורות כמבוקש, ולדחות את המועד הקבוע כעת". הא ותו לא.
כפי שניתן להיווכח גם הבקשה הנוספת הייתה לקונית, מבלי שצורף לה הטופס הייעודי ומבלי שהיא התייחסה לאמור בהחלטתי מיום 5.6.2023. משכך, עוד באותו היום דחיתי גם את הבקשה הזו תוך הפניה להחלטתי מתאריך 5.6.2023, כדלהלן: "הבקשה, שאינה בהסכמה, נדחית ואין לי אלא לחזור ולהפנות לנימוקים שבהחלטתי מתאריך 5.6.2023, שנצפתה על ידי ב"כ המערערת. אזכיר כי לצדדים הועמד סיפק נאות לניהול מו"מ, ומשלא צלח יש לקדם את שמיעת התיק. מועד ההוכחות ושאר ההנחיות יוותרו על כנם".
והנה ביום הדיון, המערערים עשו דין לעצמם ולא הגיעו לדיון ההוכחות. ב"כ המשיב ניסה לברר אצל משרד ב"כ המערערים האם המערערים או מי מטעמם מתכוונים להגיע לדיון ובשיחת טלפון נאמר לו שלא יגיע נציג מטעמם לדיון (עמ' 4, ש' 13 לפרוטוקול).
משכך, החלטתי למחוק את הערעורים בהתאם לתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 תוך חיוב המערערים בהוצאות המשיב בסך של 20,000 ש"ח. עוד ציינתי בהחלטתי כי מתצהירי העדות הראשית שהוגשו על ידי המערערים עולה כי סיכויי הערעור אינם מן המשופרים.
ביום 14.6.2023 המערערים הגישו בקשה לביטול פסק הדין ולפסילת המותב. הבקשה הייתה לקונית ולא נומקה כנדרש. עוד באותו היום קבעתי, בין היתר, "שהבקשה לביטול פסק הדין (כמו גם בקשת הפסלות) הוגשה ללא נימוקים ענייניים וללא פירוט מינימאלי שיכול לבסס דיון בה. כל שנטען הוא כי המערערים נכחו בדיון מקביל, כי נוהל מו"מ עם המשיב וכי עלתה הצעה להפקדת ערובה (יצוין כי המערערים טענו כי ההצעה עלתה מטעם שני הצדדים, אך בפרוטוקול הדיון אין זכר לכך). המערערים טוענים כי 'אין צורך להרחיב ולו במילה' מעבר לכך, אולם המערערים לא הסבירו מדוע יש בנסיבות אלו הצדקה לביטול פסק הדין. זאת בדומה להתעלמותם מהחלטתי מיום 5.6.2023. לפיכך, ועל מנת להעניק למערערים הזדמנות נוספת להשמיע את טענותיהם, המערערים יגישו בתוך 7 ימים בקשה מנומקת לפי הדין והפסיקה לביטול פסק הדין. אם תתקבל אותה בקשה, יהיה מקום לדון בבקשת הפסילה".
בהמשך להחלטתי, המערערים הגישו את הבקשה דנן בה נטען כי סוכם עם המשיב שהוא יסכים לדחיית הדיון בכפוף להפקדת ערובה על סך של 100,000 ש"ח ושב"כ המשיב יעלה את האמור במועד הדיון שכן ב"כ המערערים נכח בדיון אחר. לטענת המערערים, ב"כ המשיב שלח מסרון לב"כ המערערים בו ציין כי המתווה שסוכם בין הצדדים יוצג בדיון. לפיכך טוענים המערערים, שדבריו של ב"כ המשיב וסברתו של ב"כ המערערים כי ההסכם בין הצדדים להמשך המו"מ יובא לידיעת בית המשפט, לצד העובדה כי ב"כ המערערים נכח בדיון שהפרקליטות צד לו, מהווים טעם סביר להיעדר ההתייצבות.
כאמור לעיל, אין בידי לקבל את הבקשה.
כידוע, בהלכה הפסוקה "נקבעו שתי עילות אשר מאפשרות ביטול של פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות: האחת, ביטול מחובת הצדק, אשר תופעל במקרים בהם נפל בפסק הדין פגם היורד לשורש ההליך, ותגרור ביטול ללא קשר לגוף פסק הדין ולהצדקתו; והשנייה, ביטול לפי שיקול דעתו של בית המשפט, אשר אמות המידה להפעלתה נוגעות לסיבה שבגינה ניתן פסק הדין במעמד צד אחד (האם הדבר נבע מזלזול, מרשלנות, מתוך אי הבנה או בתום לב) וכן לסיכויי ההליך שעל הפרק" (רע"א 4740/22 איטח נ' פיינרו, פס' 7 (18.12.2022) (להלן: "עניין איטח")).
ענייננו בעילה השנייה – ביטול לפי שיקול דעתו של בית המשפט. על כן אבחן להלן את הסיבה להיעדרות המערערים ואת סיכויי ההליך שעל הפרק.
לא מצאתי טעם סביר להיעדרות המערערים ואני סבורה שאי-התייצבותם נבע מזלזול גרידא, ולא מתוך רשלנות, אי הבנה או תום לב. לא ייתכן כי המערערים יעשו דין לעצמם ולא יגיעו לדיון ההוכחות על דעתם תוך התעלמות מופגנת מהוראות בית המשפט. זאת בעיקר כאשר הסיבה לבקשת הדחייה הראשונית היא בכך שב"כ המערערים "שכח" לתעד ביומנו את מועד ההוכחות, וזאת לאחר שבית המשפט עמד במפורש בהחלטתו מיום 20.4.2023 כי על הצדדים להודיע אם המועד אינו תואם את יומנם. תקנה 75 הנ"ל מסמיכה את בית המשפט למחוק, ואף לדחות, את הערעור במצב עניינים שכזה, שכן לא מדובר ב"טעם סביר". אף אם ב"כ המערערים בחר להופיע בתיק אחר היה עליו לדאוג כי נציג מטעמו יגיע, ולכל הפחות, על המערערים עצמם היה להגיע לדיון.
כמו כן, הבקשה דנן לא נתמכה בתצהיר ואף לא הוצג המסרון שנטען לב"כ המשיב, וככלל, כל בקשות המערערים, לרבות בקשה זו, חסרות את האסמכתאות הנדרשות להצדקת התנהלותם ולקבלת בקשתם. לעניין זה משמעות רבה שכן גם לא הוברר טיבו של הדיון המקביל והתחושה היא כי רב הנסתר על הגלוי. מצופה מבעל דין שיבוא בידיים נקיות ויפרוש בפני בית המשפט את כלל העובדות והאסמכתאות הנדרשות לבקשותיו. למרבית הצער, המערערים זלזלו פעם אחר פעם בהחלטות בית המשפט ולא פעלו כפי הנדרש, הן בהתעלם מהחלטות בית המשפט והן בהתעלם מהדין וההלכה, לרבות אי-הגשת טפסים ואסמכתאות כנדרש.
יתרה מזו, גרסת ב"כ המערערים אינה תואמת את התרחשות הדברים בדיון עצמו. לא נטען ולו לרגע במהלך הדיון כי הצדדים הגיעו לסיכום על דחיית הדיון בכפוף להפקדת ערובה ואף ב"כ המשיב נדרש לטלפן למשרד ב"כ המערערים על מנת לברר האם בכוונת המערערים להגיע. מכל מקום, אף אם אניח כי התרחשות הדברים הייתה כפי הנטען, על ב"כ המערערים היה להגיש בקשה מוסכמת על דחיית מועד הדיון בכפוף להפקדת ערובה. קשה להלום כי על בית המשפט והמשיב להמתין למערערים ולבא-כוחם מכוח הסכמות עלומות שלא הובאו לידיעת בית המשפט כדין מבעוד מועד.
כלל האמור משדר זלזול עמוק בבית המשפט ובנסיבות אלו אין בידי לקבל את היעדרות המערערים ובא-כוחם.
על זאת יש להוסיף כי מסקירת תצהירי המערערים עולה כי סיכויי ההליך נמוכים ובכל מקרה אינם מצדיקים את ביטול פסק הדין. כידוע, הנטל בערעור מס כגון הערעור דנן מוטל כולו על המערערים. שעה שנפסלו ספרי המערערת, מדובר בנטל כבד במיוחד ואין די בטענות בעלמא על מנת להרימו (וראו למשל ע"א 8082/09 שקלים נ' פקיד שומה ירושלים 3, פס' 4 (27.11.2011)). דא עקא שהתצהירים שהוגשו מטעם המערערים נעדרים אסמכתאות הנוגעות ללב העניין והוא – האם החשבוניות שקיבלה המערערת מקבלני המשנה והתשלומים שלכאורה שילמה להם אכן שיקפו הוצאות אמת כנגד השירותים שהוענקו לה.
טענות המערערת בתצהיריה, כמו גם בהשגה שהגישה ושעל בסיסה נדון הערעור, מתרכזות בעבודתה שלה ובשירותים שהיא עצמה לכאורה העניקה ללקוחותיה, ולא בעבודות ובשירותים שלכאורה העניקו לה קבלני המשנה. מלבד תצהיר קצר ולקוני, בן שני סעיפים ושאינו נתמך באסמכתאות, של מר רביעה כמאל (שעל פי רישומי המשיב לא עבד אצל אף לא אחד מקבלני המשנה), המערערים לא סיפקו כל ראיה רלוונטית לשירותים שסיפקו קבלני המשנה, לא כל שכן ראיות מבוססות וחותכות. לא למותר גם לציין שחלק ניכר מטענות המערערים עומד בניגוד לכתבי אישום ולתמלילי החקירות וסותר פסקי דין והחלטות של מותבים אחרים (ע"מ 32145-06-19 (מחוזי מרכז) אבו גאמע נ' מנהל מע"מ – פשיעה חמורה (6.2.2022); ת"פ 45318-02-18 מדינת ישראל נ' אבו נאג'י (24.4.2018)).
מן הצד השני, המערערים אפילו לא התייחסו לסיכויי ההליך במסגרת הבקשה דנן ונדמה שלא בכדי.
סיכומם של דברים, על אף שהגישה הנוהגת בעת בחינת בקשות לביטול פסקי דין, שניתנו בהיעדר התייצבות, היא ליברלית (עניין איטח, פס' 7), מצאתי בעניין זה לחרוג מן האמור ואני סבורה שדין הבקשה להידחות.
לאור זאת, מתייתר הצורך לדון בבקשה לפסלות המותב. פסק הדין סיים את ההתדיינות בין הצדדים ובמקרים שכאלה על הטוען טענת פסלות להעלותה במסגרת ערכאת הערעור, ככל שימצא לנכון. בהקשר זה אפנה את תשומת הלב לפסקה האחרונה שבהחלטתי מתאריך 14.6.2023.
משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ב' תמוז תשפ"ג, 21 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
