בימ”ש מחוזי ת”א, השופטת מיכל אגמון-גונן: פס”ד בעתירות מאוחדות כנגד אישור תכנית בניה של כ- 23,000 יחידות דיוק במתחם תעש השרון בין הרצליה, רמת השרון והוד השרון (עת”מ 33460-04-17)

TR

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה

הארצית לתו”ב ואח’

לפני: כבוד השופטת מיכל אגמון-גונן

העותרות בעת”מ 14073-04-17 1. עיריית רמת השרון ואח’

ע”י ב”כ עוה”ד תמר מגדל, גידי פרישטיק, ליאור לוי, ורה
יקואל, ודביר וקנין ממשרד מיתר, עורכי דין

2. עיריית הרצליה ואח’
עייי בייכ עוייד אילנה בראף-שניר ממשרד הררי, טויסטר ושותי

העותרת בעת”מ 33460-04-17 3. החברה להגנת הטבע
עייי בייכ עוהייד טל צפריר ונועה יאיון

העותרת בעת”מ 34093-04-17 4. עמותת אחל”ה – איכות חיים לתושבי השרון
עייי בייכ דניאל אברבנאל ואידן רגב ממשרד יגאל ארנון ושות’

המשיבות:

העותרת בעת”מ 41622-04-17 5. עמותת ריביה – ריאה ירוקה בתע”ש השרון ואח’
עייי בייכ ישראל כספי ויעל כספי

העותרת בעת”מ 39904-05-17 6. ועדה מקומית לתו”ב הוד השרון
עייי בייכ עוייד עזרא קוקיא ממשרד הרטבי-בורנשטיין-בסון

העותרת בעת”מ 16654-06-17 7. אדם טבע ודין
עייי בייכ עוייד אלי בן ארי

נגד

1. ועדת משנה לעררים של המועצה הארצית לתו”ב
2. הוועדה המחוזית המשותפת לתו”ב מתחם תע”ש
השרון

3. רשות מקרקעי ישראל

ע”י ב”כ עוה”ד תמי ברעם ושירי פלד מפרקליטות מחוז תייא

(אזרחי)

פסק דין

חלק ממפעלי התעשייה הבטחונית הביאו בעבר לזיהומי קרקע קשים. חלק מהמפעלים מוקמו
באזורים שהיום נמצאים במרכז אזורי הביקוש היקרים ביותר בארץ. ניקוי הקרקע, במקרים רבים
הוא תהליך ארוך ויקר. לאור מצב דברים זה, מנסה המדינה, על זרועותיה השונות להביא לניקוי
אותן קרקעות כך שניתן יהיה לשווקן לצרכי בניה, בעיקר, כאמור, באזורים עתירי ביקוש. השאלה
המרכזית, המתעוררת במקרה שלפניי, והתעוררה באזורים אחרים, האם התכנון המוצע לוקח
בחשבון כראוי את הזיהום הקיים בקרקע, וניתן להמשיך בהליכי התכנון, אם לאו.

אזור תעייש השרון, הנקרא יימתחם קדמת השרון”, הינו אחת מעתודות הקרקע האחרונות באזור
המרכז, בין הרצליה, רמת השרון והוד השרון. מדובר בתכנית המקיפה שטח נרחב של כ-7,500 דונם.
התכנית מייעדת שטחים לשימושים שונים, לרבות למגורים (כ-23,000 יחידות דיור), לתעסוקה,

1 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

TR

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

לשירותים, לתעשייה ולשטחים ציבוריים, חלקם פתוחים. בעבר שכנו במקום תעשיות צבאיות ועל
כן הקרקע במקום מזוהמת בחלקה, ברמות שונות. לאחר סקר מדגמי לעניין הזיהום, אישרה
הוועדה המחוזית המשותפת לתכנון ובניה מתחם תעייש השרון, תכנית מתארית מקומית נרחבת

לאזור זה.

העתירות שלפניי (להלן כולן יחד: העתירות) מכוונות נגד אישור תכנית מש/1 יימתחם קדמת
השרון” המוכרת גם כתכנית ייתעייש השרון” (להלן: התכנית או תכנית תע”ש השרון). העתירות
תוקפות את החלטת וועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה (להלן: ועדת
המשנה לעררים) לדחות את העררים שהוגשו על החלטת הוועדה המחוזית המשותפת לתכנון ובניה
מתחם תעייש השרון (להלן: הוועדה המחוזית) לאשר את תכנית תעייש השרון.

פסק הדין ניתן במאוחד בשש עתירות, ששתיים מהן הוגשו מטעם הרשויות המקומיות בעת”מ
14073-04-17 (להלן: עתירת רמת השרון והרצליה), ובעתיים 39904-05-17 (להלן: עתירת הוד
השרון); וארבע הוגשו על-ידי עמותות שעיסוקן איכות החיים והגנת הסביבה בעתיימ 34093-04-17
(להלן : עתירת אחל”ה), בעת”מ 33460-04-17 (להלן: עתירת החברה להגנת הטבע), בעתיים -16654
06-17 (להלן: עתירת אדם טבע ודין) ובעתיים 41622-04-17 (להלן: עתירת ריב”ה). שתי עתירות
נוספות שהוגשו על-ידי תושבי האזור – עתיימ 17282-04-17 ועתיימ 16507-06-17 – נמחקו במהלך
ניהולן בפניי לבקשת העותרים לל צו להוצאות.

השאלה המשותפת המתעוררת בעתירות נוגעת לאישור התכנית טרם ביצוע סקר קרקע מקיף
למיפוי זיהום המים והקרקע בשטח התכנית והצפי לטיהורה, תסקיר השפעה על הסביבה ובחינת
ההשפעות התחבורתיות של התכנית. העותרות טוענות כי בהעדר התשתית העובדתית המלאה
המצויה בתוצאות בדיקות אלה, נפלו פגמים מהותיים בהחלטות וועדת המשנה לעררים והוועדה
המחוזית, אשר הופכים אותן לבלתי סבירות ובלתי חוקיות ומצדיקים את ביטולן. בנוסף ובנפרד
הועלו טענות גם לגבי תמהיל ייעוד הקרקע למגורים ולתעשייה, לגבי תפקוד החוקר מר זאב עמית
זייל, ולגבי פגיעת התכנית בטבע ובנוף הייחודיים למתחם התכנית, ובמיוחד לצמחייה.

בפסק הדין אדון בשאלות אלה, הקשורות ברובן לתשתית העובדתית הנדרשת לביסוס החלטות של
מוסדות התכנון לאשר תכנית מתארית מקומית רחבת היקף, שמטרותיה משלבות טיפול בזיהום
סביבתי ובטיחותי נרחב ומסוכן מאד בקרקע ובמי התהום יחד עם תכנון מתארי של מרקם עירוני
מודרני במרכז הארץ. בתוך כך אתייחס לגבולות הביקורת השיפוטית על מוסדות התכנון כרשות
מנהלית, ולמידע הנדרש לצורך תשתית עובדתית הולמת למוסדות התכנון של תכנית בקנה מידה
של תכנית תעייש השרון לפי סוג ומהות ההחלטה להפקיד ולאשר אותה.

2 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

35

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

TR

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

שהתכנית קובעת שימוש לקרקע פנויה, ושנית בהעדר הבחנה בין התכנית נשוא העתירה לבין תכניות
מפורטות שניתן להגיש ולקבל לפיהן היתרי בניה.

.23

לגבי אופי הקרקע טוענות המשיבות כי בניגוד לתכניות המתייחסות לקרקע פנויה, הקרקע
שאליה מתייחסת תכנית תעייש השרון תפוסה על ידי מפעל ומזוהמת, ולכן הצורך העומד בבסיסה
הוא בראש ובראשונה פינוי וטיהור הקרקע, ובהתאם נקבעים שימושי הקרקע והתכנון שחייבים
לאפשר זאת. לטענתן התכנית מאוזנת, שקולה ורצינית, ודואגת לאינטרס הציבורי הכולל, בהתאם
לתכנון הארצי ולחוקי התכנון והבניה שתכליתם לאזן בין זכויות בעלי הקניין לבין רווחת הציבור,
איכות חייו, בטחונו, שלומו וקידום יעדים חברתיים שונים עבורו. המשיבות טוענות כי בעתירות
חסרה הבחנה הכרחית בין סוגי הזיהומים השונים: זיהום מי התהום שלגביו נערך סקר מקיף
ונחתם הסכם הבנות שמתקצב את הטיפול בו ב-600 מליון ; זיהום מגזי קרקע שמוסכם על כל
הצדדים כי יטופלו באמצעות הוראות בניה שיקפידו על איטום חללים תת קרקעיים, השייכות
מהותית לשלב התכנוני של היתרי הבניה; וזיהום פני הקרקע והחלק העליון של תת הקרקע שבו
חופרים את תשתיות המבנים וקומות הקרקע, שלטענתן רק הוא רלוונטי לעתירות.

המשיבות טוענות כי בהתאם למתווה לטיפול בזיהום קרקע שגיבש המשרד להגנת הסביבה (נספח
ג’ לתגובה המקדמית של המשיבות), סקר קרקע מקיף הוא תנאי למתן היתרי בניה בלבד ואינו נדרש
בשלב התכנון המפורט, ובמובן זה התכנית מחמירה יותר מהתקן בכך שקבעה כי הסקר יבוצע
כתנאי להפקדת התכנית המפורטת, אך וודאי שאין זה תנאי בשלב התכנון המתארי. עוד טוענות
המשיבות כי יש בידיהן מידע מספיק המבטיח כי כל הזיהום המצוי בתחום התכנית ניתן לטיפול
בטכנולוגיות מוכרות ובעזרת חברות מתמחות מחו”ל, וכי התכנית נותנת מענה ראוי גם לחשש
העותרות בדבר “זליגהיי של זיהום מחלקת משנה מזוהמת לחלקה סמוכה שכבר טוהרה. יתרה מכך,
המשיבות טוענות כי נכון וראוי לקדם את התכנית מבלי להתייחס לזיהום הספציפי בכל נקודה
ונקודה, ויתרה מכך כי ביצוע סקר מקיף בשלב התכנון המתארי יגרום לבזבוז משאבים ניכר כי
בחלוף השנים הצפויות עד לשלב התכנון המפורט ממצאיו ייתיישנו, ויהיה צורך לחזור עליו.

.24

לגבי שלב התכנון – טוענות המשיבות כי תכנית תעייש השרון היא תכנית מתארית, המהווה
שלב ביניים על הרצף שבין תכנון ארצי (תמ”א 35 בהמשך לתמ”א 31) ומחוזי (תמיימ 5 ותמיימ
68/3), לבין התכניות המפורטות שיאושרו בעתיד לפי תנאיה, ואינה בעצמה תכנית מפורטת שניתן
להוציא מכוחה היתרים, למעט לעניין הטיהור. לטענתן העתירות מגלות בהקשר זה חוסר הבנה של
המדרג התכנוני, בכך שהן מייחסות לתכנית תע”ש השרון מאפיינים ותנאים הנדרשים מתכניות
מפורטות שניתן להוציא מכוחן היתרי בניה, בעוד שהיא תכנית מתארית שנועדה לקבוע את
המסגרת התכנונית ועם זאת להותיר גמישות לשלב התכנון המפורט.

11 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

TR

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

המשיבות טוענות כי התכנית היא ראויה ומאוזנת, ומבוססת על תשתית נתונים רחבה המספיקה,
לכל הפחות לשלב התכנוני הנוכחי. בתוך כך טוענות המשיבות כי ועדת המשנה לעררים הכניסה
בהחלטת הוועדה המחוזית שינויים ותוספות, שגם מהם אפשר ללמוד כי ההחלטה נשוא העתירה
התקבלה בתשומת לב מתוך הכרות עם המידע הנדרש בשלב זה, לרבות התחלת טיהור מוקדי
הזיהום בהיתרים מכח התכנית באישור המשרד להגנת הסביבה, המלצה על ביצוע סקר מפורט לפני
תחילת התכנון המפורט וקביעה כי הטיהור יהווה תנאי לאישור התכניות המפורטות (כהצעת

העותרות).

.25

העדר תסקיר – בתגובה לטענות העותרות לגבי העדר תסקיר השפעה על הסביבה, טוענות
המשיבות כי נושא זה הועלה בפני החוקר, נדון על ידו ונדחה לגופו, והוועדה המחוזית שקלה את
המלצותיו בעניין ואימצה אותן. המשיבות טוענות כי אף אם היה פגם בהתנהלות הוועדה המחוזית
בכך שלא דנה בעצמה בטענות אלה, הרי שהפגם נרפא בדיון שקיימה בהן וועדת המשנה לעררים
בהתאם לסמכותה כמוסד תכנון הרשאי להיכנס בנעלי הוועדה המחוזית, ומכל מקום אין בו כדי
לגרום לבטלות ההליך, על בסיס דוקטרינת הבטלות היחסית.

המשיבות מוסיפות וטוענות כי למוסדות התכנון יש סמכות לדחות את עריכת התסקיר לשלב
התכנון המפורט, וכי החלטת וועדת המשנה לעררים התקבלה בסמכות ובסבירות ואין להתערב בה.
בנוסף טוענות המשיבות כי ועדת המשנה לעררים לא קיבלה את עמדתן כי אין צורך בהכנת תסקיר,
וקבעה כי התכנית נכנסת בגדרן של התקנות ככזו הדורשת הכנת תסקיר, אך יחד עם זאת מצאה כי
ניתן להחיל בעניינו את הוראות הפטור לצירוף תסקיר בשלב המתארי וכי המועד הנכון לצירופו
הינו שלב התוכניות המפורטות, וזאת נוכח הנימוקים שהובאו בפניה ונמצאו ראויים. בין נימוקים
אלה ניתן למנות את חשיבות בחינת החלופות הטכנולוגיות לטיפול בזיהום בשלב תכנון עתידי
מפורט יותר, שיאפשר הערכה ממוקדת ומדויקת שלהן לפי הצורך האמיתי בתנאי ודאות ונתונים

מספיקים שיתבררו בשטח.

.26

העדר תכנון תעבורתי – בתגובה לטענות לגבי העדר בהיית טוענות המשיבות כי טענות אלה
הועלו, נבחנו לעומקן והוכרעו לגופן, הן על-ידי הוועדה המחוזית, הן בערעור בפני ועדת המשנה
לעררים, ובהחלטות כל הגורמים לא נפל כל פגם. לגופו של עניין טוענות המשיבות כי הוועדה
המחוזית אימצה את החלטת החוקר שקיבלה בחלקה את טענת העותרות, וקבעה שלא ניתן יהיה
לבצע דרכים ללא תכנית מפורטת, ובנוסף הוכן נספח תחבורה מקיף לתכנית המתארית, המסתמך
על תשתית עובדתית רחבה ומהימנה למעלה מהדרוש בשלב התכנון המתארי.

בנוסף טוענות המשיבות כי נערכה בדיקת השפעה תחבורתית בהתאם להנחיות משרד התחבורה
ולשכת התכנון לכל אזור צפון המחוז. לטענתן, בדיקה מקיפה זו נערכה על בסיס הנחיות מפורטות
של המשרד ואינה נופלת בהיקפה מהבהיית והעמידה לרשות המתכננים נתונים מפורטים

12 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

35

TR

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

שמספיקים לשלב התכנון המתארי, במיוחד כשידוע שכל תכנית מפורטת תכלול גם בהיית. לטענת
המשיבות, ועדת המשנה לעררים דחתה את טענות העותרות לגופן, ומצאה כי התשתית העובדתית
שעמדה בפני החוקר והוועדה המחוזית היתה מספיקה, וכי בהיית אינה מתאימה לשלב התכנון
המתארי, אלא מקומה הוא בשלב התכנון המפורט הביצועי שבמסגרתו ניתן להתנות את פיתוח
השכונה בפיתוח מערכות תחבורה. המשיבות מוסיפות כי לא בכדי, כל הדוגמאות שאליהן הפנו
העותרות מתייחסות לתכניות מפורטות, שלגביהן הבהיית אכן רלוונטית לקביעת התניות
התחבורתיות להוצאת היתרי הבנייה מכוחן, אך הן אינן דומות לענייננו.

המשיבות טוענות, כי גם טיעוני העותרות לגבי הכשלים הנוגעים להעמסה תחבורתית על התשתיות
הקיימות ולהעדר מענה ראוי לנפחי התנועה הצפויים נדונה והוכרעה לגופה. בתוך כך הדגישו
המשיבות את עקרון היסוד בתכנית של הישענות על תחבורה ציבורית עתירת נוסעים כמו רכבת
כבדה וקלה, ועל חיבורים תחבורתיים למערכת הדרכים הארצית והמטרופולינית ולא על דרכים
מקומיות. המשיבות טוענות כי החלטות אלה הן מקצועיות גרידא, הנמצאות מחוץ לגדר ההתערבות
השיפוטית. לגבי הטענה שהבהיית אינה מעודכנת טוענות המשיבות כי זוהי טענה חדשה שלא נטענה

בפני ועדת המשנה לעררים, וכי לגופו של עניין הבהיית אכן הוגשה ואושרה בשנת 2008, אך בחנה
שנות יעד עתידיות, האחת בשנת 2020 כייטווח ביניים” והשניה בשנת 2050 כמערכת המקסימלית
שתידרש. המשיבות מוסיפות כי הגודש בכבישים אינו תוצאה של פיתוח מתחם התכנית, והוא צפוי
להתקיים גם ללא קשר אליה, אלא מהפיתוח הטבעי המתבקש שאין למנוע אותו. לטענתן, התכנית
דווקא מציגה פתרונות למצב, כמו תוואי מסילת הרכבת והקלה, פיזור התנועה על פני צירים רבים
בחיבורים חדשים למערכת הארצית, ועידוד השימוש באופניים והולכי-רגל במרחב.

לטענת המשיבות, גם הטענה בדבר המטרדים הצפויים מהכביש הסואן לשטחי המגורים שבסמוך
אליו בגבול השכונה, והדרישה להסיט את תוואי הדרך מאות מטרים מזרחה ליצירת רצועה ירוקה
משמעותית, אשר ממילא כבר קיימת בשטח ועומדת בסכנת הכחדה – נטענו והוכרעו לגופן כדין,
ואל לבית המשפט להתערב בהן בהיותן טענות תכנוניות מובהקות. המשיבות מוסיפות כי החוקר
קיבל התנגדות זו בחלקה, ולאורך הכביש הוסף סימון ציר ירוק שירכך את התפר שבין הכביש לבין
המגורים. רוחבו ומיקומו של הציר ייקבע בתכניות המפורטות.

.27

פגיעה בטבע בתגובה לטיעוני העותרות לגבי התחשבות בערכי טבע ונוף, טוענות
המשיבות כי התכנית מתחשבת בערכים אלה במידה ההולמת את אופיה כתכנית מתארית שאינה
מפורטת, העוסקת בקרקע בשטח אלפי דונמים, ובכלל זה התחשבות בנחלים המרכזיים החוצים
את המתחם. לטענה כי יש לקבוע את שטח המתחם כולו כפארק לאומי או מטרופוליני עונות
המשיבות כי הרעיון אינו נכון מבחינה תכנונית ומנוגד לתכנון המאושר בתכניות הארציות
והמחוזיות הרלוונטיות (תמייא 35 ותמיימ 5), וכמו כן אינו ניתן ליישום מבחינה כלכלית בשל העלות
הקיצונית של הטיפול בקרקע המזוהמת שמחייבת פיתוח שלה גם לשימושים מסחריים ולמגורים.

13 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

35

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

TR

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

בנוסף טוענות המשיבות כי על מוסדות התכנון להביט אל האופק התכנוני ככזה שייתן מענה לצרכי
הציבור לשימושים חיוניים מגוונים, לרבות פתרונות דיור ותעסוקה בהתחשב צרכי הפיתוח
המתרבים ומהתמעטות עתודות הקרקע לבנייה במרכז הארץ. המשיבות מוסיפות וטוענות כי
התכנית מייעדת שטח של כ-1,300 דונם לשצ’יפ ברמת פיתוח אינטנסיבית ועוד כ-1,100 דונם לשצ’יפ
ברמת פיתוח אקסטנסיבית, בהתאמה לתכניות המחוזיות וככל הניתן ברצף אחד עם כל השטחים
הפתוחים בתכנית ובסביבתה, ומכאן שאין ממש בטענות העותרות גם לגופו של עניין.

אשר לטיעונים לגבי הצמחייה הייחודית לאזור טוענות המשיבות כי התכנון תואם את קנה המידה
הגדול של תכנית תעייש השרון, המתחשבת בתוואי השטח, ערוצי הנחלים ומקבצי עצים
משמעותיים. לטענתן, תכנית מתארית בקנה מידה כזה אינה מתאימה להתייחסות לצמחייה
עשבונית חד שנתית האופיינית למקום, אשר נמצאת מעל פני הקרקע וממילא יהיה צורך לפנותה
במסגרת טיהור הזיהום שעל הקרקע ובתת הקרקע. המשיבות טוענות כי לא תהיה מניעה לשלב את
האתרים שיש בהם צמחייה ראויה לשימור בכלל השטחים הפתוחים הרבים המתוכננים באיזורים
שאינם מזוהמים. לטענת המשיבות זו היתה גם גישת וועדת המשנה לעררים, ובהתאם נכלל בתכנית
תנאי כי סקר טבע מעודכן המתייחס לכל תחום התכנית יצורף לתכניות המפורטות, וההגנה על ערכי

הטבע תישמר.

.28

טיעונים הנוגעים לחוקר – לטיעונים לגבי ניגוד העניינים של החוקר ותפקודו בהליכי אישור
התכנית עונות המשיבות כי הן נטענו רק לאחר קבלת המלצותיו ואישור התכנית על תיקוניה, ונדחו
אחת לאחת לגופן בהחלטה מפורטת של הוועדה. בתוך כך קיבלה וועדת המשנה לעררים באופן
חלקי את הטענה כי הקשר בין החוקר לבין אדריכל התכנית מר לייטרסדורף מקים חשש לניגוד
עניינים שאפשר שהיה מביא לאי-העסקתו מלכתחילה אילו היה מובא כנדרש לידיעת משרד הפנים,
אך יישמה את עקרון הבטלות היחסית בהתחשב בגורמים נוספים המעורבים בתכנון; בהכרעות
הענייניות בהתנגדויות; בשלב התכנוני; במשאבים שהושקעו ובאינטרס הציבורי לאור המועד
המאוחר של העלאת הטענות לאחר שהמלצות החוקר כבר ניתנו ויושמו בחלקן. המשיבות טוענות
כי החלטת הוועדה מרפאת את הפגם שנובע מניגוד העניינים האפשרי של החוקר, והיא שקולה
ומאזנת בין מכלול השיקולים הרלוונטיים בצורה סבירה כך שלא מוצדק לפסול משום כך את

ההליך התכנוני כולו.

.29

שטחי מגורים ותעסוקה בהוד השרון והכללת תע”ש מזרח בתכנית – לטיעון לגבי אי
הכללת תעייש מזרח בתחום התכנית עונות המשיבות כי גבולות התכנית נקבעו בהתאם למרחב
התכנון של הוועדה המחוזית המשותפת, שסמכותה מוגבלת לתחום התכנית והיא אינה מוסמכת
לחרוג מחוץ לגבולות אלה; ובנוסף כי גם מבחינה תכנונית מהותית ההפרדה ראויה, שכן שטח תעייש
מזרח מנותק משטח תעייש השרון ושטחיו מתוכננים להיות חלק מפארק הירקון.

14 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

A

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

TR

להתנגדות בעתירת הוד השרון להקצאת שטחי מגורים והבקשה להמירם בשטחי תעסוקה טוענות
המשיבות כי התכנית תואמה עם כל הרשויות שהיא נכללת בשטחן, לרבות הוד השרון. לטענתן,
התייחסותה לא הייתה חד משמעית ולא עקבית בין ייעודי הקרקע שהתבקשו, ויש ללמוד מכך בין
היתר גם על הגמישות הראויה לתכנית המתארית הצופה פני עתיד לרבות בהמרה בין מגורים לבין
תעסוקה, תוך הכוונה להעדפה ביניהם במקומות שלגביהם כבר קיים הידע הנדרש לפיזור
השימושים המטרופוליני, דוגמת העדפת שטחי תעסוקה בסמוך לתחנת הרכבת. המשיבות מוסיפות
כי התכנית אינה תכנית לאיחוד וחלוקה מוניציפלית, ועוצבה מתוך שיקולים תכנוניים בראיה
כוללת של מרחב תעייש השרון ולא משיקולים מוניציפליים כלכליים או אחרים, המניעים לטענתה
את הוד השרון. יחד עם זאת טוענות המשיבות כי צרכיה של הוד השרון נשקלו והוקצו לה שטחים
נכבדים לפיתוח בהתאם לתכנית הארצית החלה בתחומה.

דיון והכרעה

לטיעונים נוספים של המשיבות בנוגע לטענות שעלו רק בחלק מהעתירות או בצורה נקודתית
אתייחס במסגרת הדיון בהמשך, ובתוך כך גם לטענות בקשר לתכנית הצל, בכפוף להחלטותיי
הקודמות בעתירות.

.30

גדר הביקורת השיפוטית על מוסדות התכנון

נקודת הפתיחה לדיון בעתירות שלפניי היא המחלוקת בין הצדדים לעניין גדר הביקורת
השיפוטית במקרה זה. העותרות טוענות כי בהחלטות וועדת המשנה לעררים והוועדה המחוזית
נפלו פגמים מהותיים, אשר הופכים אותן לבלתי סבירות ובלתי חוקיות ומצדיקים את ביטולן.
המשיבות טוענות כי תפקיד בית המשפט מצומצם לקביעה האם הוועדה פעלה כדין בהתאם לכללי
המשפט המנהלי, ולא להידרש להחלטות התכנוניות שבמומחיות מוסדות התכנון. אקדים ואסכם,
כי אין מחלוקת אמיתית בין הצדדים לגבי הכלל הנוגע להתערבות בית המשפט המנהלי בהחלטות
מוסדות התכנון, אלא הם חלוקים לגבי תוצאות יישומו במקרה זה. לאחר שהשתכנעתי כי בהליכי
התכנון והאישור של תכנית תעייש השרון התבצעה עבודה יסודית ומקיפה על ידי מוסדות התכנון,
הן לביסוס התשתית העובדתית הנדרשת בהחלטה מסוג זה לוועדות ולציבור, הן להעדר פגמים של
ניגוד עניינים וסבירות הפעלת שיקול הדעת – לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטות התכנוניות לגופן.

.31

הלכה ידועה היא, כי בית המשפט יתערב בהחלטה שקיבל מוסד תכנון רק במקרים חריגים,
ובאחת העילות המובהקות מתחום המשפט המנהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום לב או חוסר

סבירות קיצוני.

15 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

TR

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

כך, למשל, בעעיימ 2418/05 צ’רלס מילגרום נ’ הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (נבו, 24.11.05), קבעה
כב’ השופטת, לימים הנשיאה, אסתר חיות בקשר להליכי האישור של תכנית מיתאר מקומית

לירושלים, וכנגד החלטות וועדות התכנון בעניינה, כי (בפסקה 9 לפסק הדין בערעור):
“כלל נקוט הוא בידינו כי בית-המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התכנון
ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעתן המקצועי של אותן רשויות.
התערבותו של בית-המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות
מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תוםלב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות….”

: (1996)

וכאמור גם בפסק דינו של כב’ השופט (כתוארו אז) חשין בבג”צ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה
ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ’ המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פייד נ (3) 441

“נזכור, בראש ובראשונה, כי אין אנו יושבים לדין כטריבונל עליון לתכנון. הסמכות
לתכנון הופקדה בידיהם של גופי התכנון המנויים בחוק, ובמרחב שיקול הדעת הניתן
להם, ועל יסוד הנחה שפועלים הם בתום-לב ובמידה ראויה של סבירות, רשאים
ומוסמכים הם אותם גופים לנוע כרצונם ועל-פי שיקול דעתם. אנו, כבית-משפט,
לא נתערב בפעילותם של גופי התכנון אלא אם תימצא בה סירכה מאלו סירכות
המצדיקות התערבותנו, כעשייה שלא כחוק, שלא בסמכות, שלא בתום-לב או שלא
בסבירות ראויה”.

זו היתה נקודת המוצא גם בפסקי הדין שניתנו לאחרונה בעניין אפולוניה לגבי תמייל 1004/א, אשר
נדונו בהרחבה בסיכומי הצדדים בעתירות שבפניי. כב’ השופט יוסף אלרון, שכתב את פסק הדין
בדעת הרוב בערעור בעניין זה, קבע בפסקה 16 לפסק דינו:

“יודגש, כי נקודת המוצא לדיון זה היא כי בית משפט זה לא ייטה להתערב בשיקול
דעתן של רשויות התכנון, וזאת בין היתר מאחר שאין זה תחום מומחיותו…”

.((26.06.19

(ראו עעמ 9403/17 הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור נ’ אלון צבי כרמלי ואח’ (נבו,

:

גם כב’ השופט פוגלמן, שכתב את פסק הדין בדעת הרוב בדיון הנוסף בעניין אפולוניה, אשר הפך את
תוצאת הערעור בעניין זה, יצא מאותה נקודת מוצא שלפיה: “אכן, הלכה עמנו כי בית משפט זה
אינו “מתכנן עליי ולא ממיר את שיקול דעתו של מוסד התכנון בשיקול דעתו שלויי ((ראו דניימ
4753/19 עיריית הרצליה נ’ הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור (נבו, 06.05.21, להלן: דניים

אפולוניה).

32. עם זאת, כפי שהזכרתי לאחרונה בפסק הדין בעתמ (ת”א) 46940-09-17 דן אלוני נ’ ועדת
המשנה לעררים שליד המועצה הארצית לתכנון ובניה (נבו, 04.10.20, להלן: עניין אלוני), חוק
התכנון והבנייה אינו קובע מהן מטרות התכנון באופן מפורש (לניתוח מטרות התכנון בחוק התכנון
והבנייה ראו: שרית דנה ושלום זינגר, דיני תכנון ובנייה, פרק א’ עמ’ 34 (2015, להלן: דנה וזינגר,

16 מתוך 41

1

2

3 456789

9

10

11

2 B456!

12

13
14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

35

36

37

38

39

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

TR

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

תכנון ובנייה). חוק התכנון והבנייה קובע תכנון תכניות מהרמה הארצית, לתכנון מקומי מפורט.
חוק התכנון והבנייה אינו מתייחס לשאלה מה אמורה תכנית להסדיר ואיך היא אמורה לאזן בין
אינטרסים שונים (זאת למעט בנוגע לקרקע חקלאית ולסביבה החופית, ראו: דנה וזינגר, תכנון
ובנייה, בעמ’ 41). היינו, החוק אינו כולל הנחיה למוסדות התכנון בדבר השיקולים התכנוניים שיש
לשקול, עקרונות התכנון והתפישות התכנוניות.

גם בפסיקה, שנדרשה לא אחת לשאלות אלו, לצד הכלל בדבר אי ההתערבות בשיקולים התכנוניים,
נקבע כי לתכנון מטרות רחבות היקף. מגמה זו החלה עוד בבג”ץ 440/80 מ’ טייג ושות’ בע”מ נ’
הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז חיפה, לו(3) 85 (1982), שם נקבע כי יש עדיפות לתכניות
שיקבעו עקרונות, על פני שרטוט מפות שאין בהן גמישות. כב’ השופט יעקב טירקל ציין לעניין זה
(בעמ’ 91) כי :

.33

“בעשרות השנים האחרונות חלה התפתחות בתכנון העירוני ונפרצה הדרך לקראת
מושגים חדשים ורחבים יותר. העיר החלה נתפשת לא רק במערכת פיסית אלא
כמערכת חברתית-כלכלית-פיסית, והתכנון העירוני המודרני בא לשרת גם מטרות
חברתיות, כלכליות, אסתטיות ואקולוגיות, מבלי להיות צמוד דווקא לנושאים

פיסיים מובהקים.”
(הדגשה שלי – מי אי ג’).

עוד נקבע שתכנון אינו נוגע רק להיבטים פיזיים אלא מהווה גם הכרעה ערכית (ראו: דנה
וזינגר, תכנון ובנייה, עמ’ 52). בעעיימ 4881/08 אלמוג אילת 2000 (מ.ד.ע.) בע”מ נ’ הועדה המקומית
לתכנון ולבניה אילת (נבו, 10.02.10), קבע כב’ השופט אלייקים רובינשטיין (בפסקה יייז לפסק דינו)

כי :

“בניגוד לתפישה בעבר, לפיה התכנון התמקד בהיבטים הפיזיים של הקרקע והבנוי
עליה, התכנון כיום כולל מגוון רחב של שיקולים, בהם אינטרסים כלכליים,
חברתיים וסביבתיים… הליך התכנון והתכנית הנובעת ממנו, משקפים את שקילתם
של מכלול האינטרסים הקיימים במרחב ואת האיזון ביניהם.”.

כן עמד על הדברים כב’ השופט פוגלמן בעע”מ 241-12 ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום
נ’ פז בית זיקוק אשדוד בע”מ (נבו, 09.08.12 בפסקה 12 לפסק דינו), בהתייחסו לתכלית תכנית
המתאר, המהווה את המטרות, הערכים, המדיניות והפונקציות החברתיות שהתכנית מבקשת
להגשים, כפי שהם נלמדים ממכלול הוראותיה, נספחיה והקשרה התכנוני :

נספחיה והקשרה התכנוני.”
(הדגשה שלי – מי אי ג’)

“תכליתה של תכנית המתאר היא המטרות, הערכים, המדיניות והפונקציות
החברתיות שהתכנית מבקשת להגשים, כפי שהם נלמדים ממכלול הוראותיה,

17 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

= ^I91 4 2 8 5 8 88 4 8 – 48

12

13
14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24
25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

35

36

37

A

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

TR

היינו, ככל שרשויות התכנון לוקחות בחשבון את כלל השיקולים הללו, לרבות שיקולים כלכליים
וחברתיים, הן עדיין מצויות במסגרת תפקידן כרשויות תכנון, ועל בית המשפט למעט מלהתערב
בהכרעותיהן, ככל שבוצעו כדין.

.34

אומר כבר עתה כי בעתירות שלפניי שוכנעתי כי נעשתה עבודה מקצועית, מאומצת ויסודית
על ידי מוסדות התכנון, ולא מצאתי בהליכים ובהחלטות משום חוסר סבירות, חריגה מסמכות או
חוסר תום לב. הדברים נכונים הן לגבי הטענות הנוגעות לתשתית העובדתית ולמינוי החוקר, שבוצעו
כדין; הן לגבי הטענות התכנוניות באשר לפיזור הפארקים ולתמהיל המגורים והתעסוקה בתכנית,
שממילא אין מקומו של בית המשפט לבקר. ומכאן אפרט.

.35

ריאה ירוקה או עיר בנויה

כאמור לעיל, העותרות מעלות טיעונים שונים בנוגע לשימור הטבע במתחם תעייש השרון,
שניתן לחלקם לשלוש קבוצות: דרישה לאיזון אחר מזה שנקבע בתכנית בין צרכי הפיתוח והבינוי
לבין צרכי הסביבה והתושבים המקומיים לריאה ירוקה; דרישה להוסיף לבסיס העובדתי ההכרחי
לקבלת ההחלטות נשוא העתירות סקר עדכני שלם של ערכי הטבע המצויים בשטח, וסקר עצים
מלא ופרטני; ודרישה כי בית המשפט יקבע שהמתחם כולו ישמר כשטח ירוק מטרופוליני – “סנטרל

פארק של גוש דן”.

המשיבות טוענות כי על מוסדות התכנון להביט אל האופק התכנוני ככזה שייתן מענה לצרכי הציבור
לשימושים חיוניים מגוונים, לרבות פתרונות דיור ותעסוקה בהתחשב בצרכי הפיתוח המתרבים
ובהתמעטות עתודות הקרקע לבנייה במרכז הארץ; כי התכנית מאזנת בין ערכי השימור לבין צרכי
הפיתוח במידה ההולמת את אופיה כתכנית מתארית שאינה מפורטת בהתאם לקנה המידה הגדול
של תכנית תע”ש השרון, וסקר טבע מעודכן המתייחס לכל תחום התכנית יצורף לתכניות המפורטות
בעתיד; וכי הרעיון לקבוע את שטח המתחם כולו כפארק אינו נכון מבחינה תכנונית ומנוגד לתכנון
המאושר בתכניות הארציות והמחוזיות הרלוונטיות (תמ”א 35 ותמיימ 5), וממילא אינו ניתן ליישום
בשל העלות החריגה של הטיפול בקרקע המזוהמת שמחייבת פיתוח שלה גם לשימושים מסחריים

ולמגורים.

.36

הדין עם המשיבות, ולו מהסיבה שאופי המתחם שעליו חלה תכנית תעייש השרון, כמו גם
שילוב המטרות של הטיהור עם הפיתוח, לא נקבעו בתכנית זו, ואינם עומדים לביקורת שיפוטית
כאן. הבחירה בין תכנון עירוני, כפרי או שמורת טבע, נעשתה זה מכבר במסגרת התכנון הארצי
והמחוזי, וממילא אלו החלטות תכנוניות בטיבן, שבית המשפט לא יבחן לגופן, אלא יבחן האם
ההחלטות נשוא העתירות התקבלו בהתאם לכללי המשפט המנהלי. הדין עם המשיבות גם לגופו של
עניין, הן בשל שיקולי העקביות התכנון הארצי והמחוזי הלכה למעשה; הן בשל האיזון המידתי

18 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

TR

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

שנשמר בתכנית בין שיקולי השימור לבין שיקולי הפיתוח, בהתחשב במאפייני האיזור ובהיתכנות
ביצוע הפרויקט המורכב. להלן אפרט את הנימוקים להחלטתי בעניין זה.

.37

בעתיימ (מינהליים ת”א) 50776-04-15 עופר לזובסקי נ’ ועדת ערר מחוזית לתכנון ולבניה
מחוז תל אביב (נבו, 21.10.2015) (להלן: עניין לזובסקי), נדונה עתירת דיירי שיכון דן בתל-אביב,
כנגד החלטת ועדות התכנון והבניה להתיר מימוש זכויות בנייה מכוח תמ”א 38 בנכס נשוא העתירה,
בטענה שהבניין שאושר חורג משמעותית מהבנייה המאפיינת את צביון השכונה. בעניין אלוני נדונו
עתירות שהוגשו כנגד אישורה של תכנית יישכונת שתיל רמת השרון’, בין היתר בטענה כי יש לשמור
על ייחודה של רמת השרון כעיר-מושבה ולא לאפשר בה בנייה רוויה. אמנם, שני המקרים עסקו
בסוגיית ציפוף הבניה בשכונות קיימות, ואילו העתירות בענייננו עוסקות בתכנון מתחם שכולו עדין
ריק מתושבים, אבל למרות זאת יש ביניהם מן המשותף בנושא היחס שבין שימור לבין פיתוח, ולכן
הדיון להלן יישען בחלקו על שנכתב ונדון שם, אך בדגש על השיקולים בקביעת אופי מתחם התכנית

כמרקם עירוני.

.38

מהפרחת השממה לציפוף עירוני

בעניין לזובסקי עמדתי על כך שמאז שנות ה-90, מהווה קידום העירוניות מטרה מרכזית
מוסכמת בעולם התכנון בישראל. זאת בהתאם למגמות עולמיות המעידות על כך שתופעת הייעוריי
הולכת ומתרחבת, ולעיסוק העולמי בשאלות הנובעות ממצב זה. על ההיגיון המנחה גישה תכנונית
זו, עמדתי שם :

“הבסיס הרעיוני לכך הוא תכנון תוך שמירה על שטחים ירוקים ועתודות פיתוח
לדורות הבאים, במטרה לנצל את הקרקע באופן יעיל, כמו גם תשתיות, מבני ציבור
ושירותים עירוניים. בנוסף, עומדת בבסיס המגמה הציפיה כי תוספת בניה כזו תביא
להתחדשות מלאי הדירות והמשרדים בערים ותמנע שכונות מלהתרוקן ולהתדרדר
פיזית וחברתית.”

ציפוף עירוני – הרוויית הבנייה והגדלת מספר התושבים בעיר – מהווה את המסלול העיקרי לשמירה
על איזון מרבי בין שטחים פתוחים לבין שטחים לפיתוח. מודל זה זונח את עיקרון ייהפרחת
השממה”, אשר אפיין את מדיניות התכנון בישראל מאז הקמתה, ומקדם את המגמה שלפיה חלק
גדול מהבינוי העתידי בישראל צפוי להתבצע במסגרת שטחים בנויים. במקביל וכתוצאה מכך אנו
רואים בתכניות ברמות השונות עלייה בצפיפות העירונית – לאחר שבעבר המגמה הייתה הפוכה

(וראו הדוגמאות שהבאתי לכך בעניין לזובסקי, בעמ’ 15).

תמ”א 31, תכנית מתאר ארצית משולבת לבניה, פיתוח וקליטת עלייה (להלן: תמ”א 31), אושרה
בהחלטת ממשלה 674 ב-17 בינואר 1993, ונוסחה שונה ב-1998. תכנית זו הייתה הראשונה שהחלה
במימוש המגמה של חידוש וציפוף עירוני, כשבעבר התכניות היו במגמה הפוכה של כיבוש השממה”י
(כך, למשל, תמייא 6 משנת 1975– תחזית התמורות בחלוקת האוכלוסייה במדינה, הכוללת יעד של

19 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

35

36

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

TR

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

הגדלת האוכלוסייה בגליל ובנגב). תמ”א 31 קובעת תנאים שמטרתם צמצום הקמת יישובים
חדשים והגדרת אזורי בנייה חדשים בסמוך ליישובים קיימים. בסעיף 14.3 לתמייא נקבע :
“הועדות המחוזיות יעודדו הכנת תכניות עבור מרכזים עירוניים קיימים. בתכניות
אלו תיקבענה הוראות שיאפשרו הגדלת ניצולת הקרקע, שיפור הסביבה למגורים,
פינוי והריסת אזורים המתאימים לשיקום או חלקם, תוך שמירה על ערכים
הסטוריים ואחרים הראויים לשימור, ובנייה חדשה במקומה ותוך ניצול מירבי של
הקרקע ע”י הגדלת הצפיפות, וכן ניצול תת הקרקע”.
(ההדגשות שלי מי אי ג’).

.39

על מטרות התכנית עמד כב’ השופט יצחק אנגלרד בע”א 8116/99 אדם טבע ודין – אגודה
ישראלית להגנת הסביבה נ’ הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה שומרון, פייד נייה(5) 196, 198

(2001), בזו הלשון :

“תמ”א 31 היוותה סימן דרך בהגברת המודעות לצורך בשימור מרחבים פתוחים
במדינת ישראל, מודעות שהלכה והתחזקה בעשור האחרון. תמ”א 31 באה לעולם על
רקע גלי העלייה הגדולים מברית המועצות בתחילת שנות ה-90 אשר חייבו בנייה
ופיתוח מהירים ונרחבים של אזורי מגורים ומערכות תשתית עבור כמיליון עולים.
לצד הצורך בבנייה ופיתוח עמדו מתכנני התמ”א, לראשונה, גם על הצורך ב”שמירת
שטחים פתוחים, משאבי טבע וערכי נוף, ושטחים שישארו בטבעם, וזאת על מנת
למנוע פגיעה בערכים אלו תוך כדי פיתוח מואץ” (סעיף 2.8 לתמ”א 31). תמ”א 31
הכירה בחבלי ארץ נרחבים כבעלי ערכי נוף וטבע, אשר היחס אליהם ראוי שיהיה
מבוקר ויונחה לא רק משיקולי פיתוח אלא גם משיקולי שימור.”

השפעתה של תמ”א 31 חרגה הרבה מעבר לעיצוב המרחב. ” היא סייעה להפנים את ההכרה
שישראל זקוקה לתכנון ארצי וסללה את הדרך לתכנון ארצי ארוך טווח” (ראו לעניין זה: דינה
רצ’בסקי, יימאריה לאריה – הקונטקסט של התכנון הישראלי” 85 בתוך: תכנון ארצי, מחוזי
ומטרופוליני בישראל (לזכר אריה שחר, בעריכת ערן רזין, 2010, להלן: רזין, תכנון ארצי).

.40

בעקבות תמ”א 31, הוכנה תכנית מתאר ארצית משולבת לבנייה, לפיתוח ולשימור, מס’
35 (תמ”א 35) שאושרה בשנת 2005 והמשיכה את המגמות עליהן עמדתי, שהחלו בתמייא 31 לאופק
תכנוני ארוך טווח. מטרת תמ”א 35 הייתה להגדיר את עקרונות התכנון הפיזי, הפיתוח והבינוי
בישראל עד שנת 2020. על-פי נתוני התכנית, הצפי היה כי אוכלוסיית ישראל תגיע ל-8.8 מיליון נפש
בשנת 2020, ולפיכך יהיה צורך בגידול ניכר של שטחי המגורים (כ-50,000 יחידות דיור בשנה)
ותוספת שטחים למוסדות, מסחר ותעסוקה. על פי התכנית, יש להוסיף 600 קמייר עד שנת 2020,
כאשר צפוי כי 73% משטח זה יוקצה במתחמים עירוניים. השאלה שהציבה לה תמייא 35 הייתה:
” כיצד אנחנו בונים על הקיים ויוצרים מתוכו מרחב מובנה יותר, ברור יותר, איכותי יותר. היכן
להוסיף וכיצד והיכן להגביל פיתוח, לשמר ולטפח”י (ראו שמאי אסיף, ייתמייא 35
המעשה
המוסדי, השיח הציבורי והעיסוק האקדמייי, בתוך: רזין, תכנון ארצי, 129, 135).

20 מתוך 41

123456789

9

10

8
8
8
8
8
8
49-8868
א
–
9

11

12

13
14

15

16

17
18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

35

36

37

38

TR

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

מטרת התכנית הייתה לבסס תפיסת פיתוח כוללת וארוכת טווח, המאזנת בין ייצרכי הפיתוח
הצפויים בטווח התכנון מחד, ושמירה על שטחים פתוחים, ערכי טבע, חקלאות, נוף ומורשת
מאידך’ בין השאר על-ידי ייהכוונת עיקר הפיתוח למרקמים העירוניים וצמצום תופעת הפרבורי.

בסעיף 3ז’ בתכנית נקבע, כי בין מטרותיה:
“שיפור המרחב העירוני תוך חידוש הדרגתי שלו, שימור מכלולים ערכיים, בניה
בצפיפויות גבוהות יחסית ופיתוח מערכות תשתית ובייחוד תחבורה ציבורית –
המובילה את הפיתוח העירוני.”

ובסעיף 3ח’ :

ייצמצום נזקים סביבתיים והשפעות של מטרדים, על פי עקרונות של פיתוח ברקיימא.”

.41

אחד החידושים החשובים בתמ”א 35 הרלוונטי לענייננו, הוא שינוי השפה התכנונית עלידי השימוש במושג “מרקמים”. כתב על כך פרופ’ אריה שחר, מהוגי התכנית, במאמרו אריה שחר

“תמ”א 35 – מדינת ארבעה המטרופולינים” פנים- תרבות חברה וחינוך 13 (מאי 2010):
“במצב הקיים יש מתח מתמיד בין הצורך לתת מענה יעיל לביקושים הגדולים
לבנייה למגורים ולתעסוקה, לבין החשש ההולך ומחמיר לפגיעה בשטחים הפתוחים
ובמשאבי הנוף והטבע. המתח הזה מוליך להגדרת התפיסה המרחבית הראשית של
תמ”א 35. התכנית קובעת שיש לאתר איתור ברור של אזורים שבתחומם ניתן
להוסיף בינוי ופיתוח עתידי, תוך שמירה קפדנית על שטחים פתוחים ועל ערכי נוף
וטבע ותרבות. הוראות תמ”א 35 מגדירות בפירוט את כללי המשחק אשר מאפשרים
ומעודדים את תהליך הפיתוח במרקמי הפיתוח, ולעומת זאת מגבילים ומצמצמים
את היקף הפיתוח במרקמי השימור.

כדי לאפשר את האבחנה הבסיסית בין אזורים מוטי פיתוח לבין אזורים שהם מוטישימור, נדרשה תמ”א 35 לפתח שפת תכנון חדשה, המבוססת על אבחנה בין
“מרקמים”. המרקמים הם אזורי תכנון מתוחמים הכוללים כמה ייעודי קרקע
במסגרת המרקם. כל מרקם כולל בתוכו שטחים מבונים למגורים ולתעסוקה,
שטחים פתוחים ומערכות תשתית. המרקמים שונים זה מזה ביחסים הכמותיים בין
שימושי וייעודי הקרקע בתוכם, ובכללי המשחק המסדירים ומכוונים יחסים אלה
בתוכם.

תשריט והוראות תמ”א 35 מחלקים את שטח המדינה בין ששה טיפוסי מרקמים:
מרקם עירוני, מרקם עירוני-כפרי, מרקם כפרי, מרקם שמור משולב, מרקם שמור
ארצי ומרקם חופי. לכל מרקם הוראות סטטוטוריות לגבי גודל יישוב מקסימלי,
שיעור הרחבה של יישובים כפריים, צפיפות מינימום מוצעת לבנייה, שיעור שטחים
פתוחים בין-יישוביים, תכליות ושימושים בשטחים הבין-יישוביים, ועקרונות
השילוב של מערכות שטחים פתוחים עם מערכות תשתית ותחבורה. הוראות אלה הן
היוצרות הבחנה ברורה בין המרקמים.”
(ההדגשות שלי מי אי ג’).

על פי תמ”א 35, המקרקעין נשוא התכנית מצויים בתוך תחום מרקם עירוני.

21 מתוך 41

1

2

3

0 + 0 on 0 2 -0 + 4 9 2858888888888888888+ + + + +

4567

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17
18

19

20

21

22

23

24

26

27

29

30

31

32

33

34

35

36

37

38

39

40

41

42

43

44

.42

A

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

TR

מחוזית למחוז תל אביבי, הועדה המחוזית לתכנון ובניה תל אביב-יפו (15.4.10)):
“להבטיח את המשך תפקודו היעיל של מטרופולין תל אביב ומחוז תל אביב בכללו –
כמוליך הכלכלה הלאומית וכמרכז תרבות, תוך פיתוח וטיפוח איכות חיים עירונית
גבוהה לכל תושביו ושימת דגש מיוחדת לפיתוח וטיפוח דרום המחוז.”

.43

תמיימ 5 אושרה ביום 15.4.10. מטרת העל של התכנית הוגדרה כך (תמיימ 5, ייתכנית מתאר

בין מטרותיה של תמיימ 5, ניתן למצוא מטרות כגון ייעוד שטחים לפיתוח אזורים עירוניים, בדגש
על שילוב שימושים; קביעת התנאים והתמריצים לחידוש הערים ומרקמים עירוניים בנויים; קידום
פעולות שיקום ובינוי מחדש, לצורך העלאת איכות החיים העירונית; קביעת ההנחיות, ההוראות
והתנאים לעריכה ולאישור של תכניות מתאר מקומיות, ועוד.

תמיימ 5 קובעת כי השטח הנדון בענייננו מיועד ליאזור עירוני בדגש מגורים”, המוגדר
במסגרת סעיף 3.1 לתכנית כך: “שטח המיועד ברובו למגורים עירוניים וכולל בנוסף שירותים

נלווים להם”.

.44

סעיף 4.2.2 לתמיימ 5, מבאר כי ליאזור עירוני בדגש מגורים” ישנם “שימושים ראשיים”: מגורים,
מוסדות ציבור ושטחים פתוחים; וכן שימושים נוספים כגון: מסחר, משרדים, מתקני ספורט
ונופש, מרכזי תחבורה ועוד. משמע, אמנם הדגש הוא על כך שמדובר באזור למגורים, אך אין האזור
מיועד רק להם ואין כל מניעה לקבוע לו גם את אחד השימושים הנוספים. ואכן, כך עושה תכנית
תעייש השרון, בקבעה כי על השטח יקומו הן בנייני מגורים, הן בנייני ציבור (בנוסף לדרכים ושטחים

פתוחים(.

מהכלל אל הפרט

החוקר דחה את טיעוני העותרות לעניין שמירת השטח כפארק מטרופוליני ענק, וקבע

בסעיף 1 להמלצותיו (סעיף 181 לתגובה המקדמית של המשיבות), כי:

“מקומה ועיתויה של טענה בסיסית זו בעשור הקודם במסגרת התכנון הארצי
והמחוזי. תמא/35 שאושרה בממשלה בשנת 2005 קבעה כי שטח התכנית יהיה
במרקם עירוני ותממ/5 שאושרה ב-2007 קבעה כי במרקם עירוני ספציפי זה יהיה
שטח התכנית ככל שהוא בתחום מרחב תכנון מחוזי מחוז תל אביב אזור עירוני בדגש
מגורים. תממ/68/3 ייעדה את השטח לאזור משולב פיתוח פתוח.
הממשלה אישרה את תמא/35 והמועצה הארצית אישרה את תממ/5 ותממ/68/3
דהיינו מקומה ועיתויה של טענה מהותית זו צריכה הייתה להיות, אם בכלל,
במסגרת הדיונים על תמא/35 ובמסגרת ההתנגדויות לתממ/5 ותממ/68/3 ומעת
שתוכניות אלה אושרו כדין אין מש/1 אלא תכנית מיתאר מקומית המפרטת
ומיישמת את התכנון הארצי והמחוזי.
קבלת הטענה תגרום למגמה ההפוכה ממגמות התכנון המחוזי והארצי. המקרקעין
הכלולים בתכנית מש/1 מהווים חטיבת קרקע הכלואה בין מרקמים עירוניים
קיימים ופיתוחה בד בבד עם יצירת שטחים פתוחים רציפים ואיכותיים בתוכה
ישביחו וישדרגו את המרקמים הקיימים, יצרו מסגרת תכנונית להיקף יחידות דיור
חסר תקדים במטרופולין תל אביב, ויהווה מנוף לטיהור הקרקע והשמשתה לטובת

22 מתוך 41

123456

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33
34
35
36
37
38

39

40

34567

A

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

.45

TR

.46

הציבור. מאידך, קבלת הטענה תגרום ללחצים הולכים וגוברים על זחילה וגלישה של
מרקמים עירוניים לשטחים פתוחים, בעיקר במחוז המרכז, שהם במהותם רציפים,
דהיינו – קבלת הטענה תאיץ את מגמת הזחילה וההתפרשות של ערי מחוז המרכז
לעבר השטחים הפתוחים (בדרך כלל הקבועים כאזור חקלאי/נוף כפרי פתוח
בתממ/21/3) מגמה הפוכה למדיניות המועצה הארצית והוועדה המחוזית לתכנון

ולבניה מחוז מרכז כפי שבאה לידי ביטוי תמא/35 ותממ/21/3.

המלצת החוקר אומצה על-ידי הוועדה המחוזית, וועדת המשנה לעררים דחתה בצדק את
טיעוני העותרות בהקשר זה, מהטעם שהצעתן לקבוע פארק מטרופוליני ייאינה תואמת את
המדיניות התכנונית, לשמר מספר פארקים מטרופוליניים (וכאלה כבר נקבעו במקומות אחרים),
וליצר מענה לצרכי הבנייה בבינוי צמוד דופן לאזורים מבונים, תוך קיום גנים מפוזרים באזור
המבונה”. (ראו ס’ 362 להחלטת ועדת המשנה לעררים).

קביעת הפארקים המטרופוליניים והפארקים העירוניים הראשיים המאופיינים
בעוצמה, היקף ובעיקר רצף של שטח פתוח הוא עניין מהותי וחשוב לתפקוד
מטרופולין ולאיכות החיים של תושביו ומטבע הדברים קביעה זו מקומה בראייה
מחוזית כוללת. לראייה תממ/5 כמו גם תממ/21/3 קבעו, במינוח כזה או אחר,
פארקים מטרופוליניים, פארקים עירוניים ראשיים, ואזורי נופש מטרופוליני, ….
הפארקים העירוניים הראשיים של הרצליה ורמת השרון נקבעו ממערב למרקם
העירוני הקיים והמתוכנן ומזרחית לדרך מס’ 20 ואילו הפארק המטרופוליני
הרלוונטי לצפון המחוז נקבע בשטח הידוע כרצועת הנופש. קבלת הטענה משמעה
הגברת לחצי הפיתוח והבינוי בשטחים פתוחים רציפים ואיכותיים.
מהמקובץ עולה כי יש לדחות את הטענה במלואה ובכך להותיר על כנן את תמא/35,
תממ/5, ותממ/68/3 וכמתבקש כפירוט להלן – להותיר על כנה את מש/1″.
(ההדגשות שלי מי אי ג’).

כפי שקבעתי הן בעניין לזובסקי הן בעניין אלוני, דרך המלך לתכנון הינה פעולה בהתאם
ולאורו של תכנון כולל. בבג”ץ 1027/04 פורום הערים העצמאיות נ’ מועצת מקרקעי ישראל (נבו,
09.06.2011), ציינה כב’ השופטת עדנה ארבל (בפס’ 99 לפסק דינה):

11

יידבר זה נושא עימו חשיבות, שכן הגם שבמקרים מסוימים סטייה מתכנית הינה
כורח המציאות, להסדרה תכנונית וקיום תנאיה של תכנית קבועה נודעים יתרונות
על-פני סטייה ממנה בדרך של היתר. בין יתרונות אלה מנויים העובדה שהליך
תכנוני שיטתי נעשה תוך ראייה רחבה וכוללת של הצרכים התכנוניים לטווח ארוך,
ולא על-פי דרישה המתעוררת באופן נקודתי (…) פעולה על-פי תוכנית יוצרת וודאות
(…); היא מקדמת שוויון; והיא מפחיתה חשש מפני לחצים ומפני שיקול דעת לא
ענייני…
(ההדגשה שלי מי אי ג’).

ניכר, כי הן המלצת החוקר, הן החלטות הוועדות בהתאם לה, הלכו בדרך המלך בהתאמה לתכנון
המחוזי והארצי בתמא/35 ובתממ/3, ומיישמות את הבסיס הרעיוני העומד מאחוריהן לגבי היחס
הראוי בין שימור לבין פיתוח, בקרקע ששטחה גדול במיוחד הממוקמת במרקם עירוני במרכז הארץ.

23 מתוך 41

1

-NotwoFoo-N^I49

2

3

5

6

8

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

35

36

37

38

39

40

41

A

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

.47

TR

כמו כן צדקו המשיבות גם בהחלטתן לדחות את טיעוני העותרות לגבי שימור מלא של
הפרחים והצמחייה העשבונית שבמתחם התכנית. בהקשר זה ראוי להדגיש כי אין המדובר בענייננו
בהרס שמורת טבע או בהדרת רגלי הציבור מהטבע הפתוח לטובת בנייה רוויה, אלא השטח במצבו
הנוכחי הוא לא נגיש ואף מסוכן להימצא בו, כל עוד לא בוצע לכל הפחות טיהור של הזיהום שעל
פני הקרקע ובתת הקרקע מחומרים רעילים ומחומרי נפץ. במצב זה, אף אם צודקות העותרות
בטענתן כי על המדינה כבעלת הקרקע והמפעל שגרם לזיהום החמור מוטל לשאת בעלויות הטיהור,
הדרישה המשולבת לשמר את הצמחייה במצבה הנוכחי, וגם לטהר את הקרקע ולהשאירה במצב
של פארק מטרופוליני דוגמת סנטראל פארק, היא חסרת היתכנות מעשית. המשיבות צודקות כי
הטיפול בזיהום יחייב לכל הפחות פינוי של שכבת הקרקע העליונה במקומות המזוהמים, ואילו
באיזורים הראויים לשימור שבהם הזיהום אינו חמור הצמחייה ממילא לא תינזק. באיזורים
המיועדים לבנייה למגורים ולתעסוקה ניתן פתרון ראוי ומידתי, בהתניית הגשת התכנית המפורטת
הראשונה בהשלמת נספח נופי סביבתי שיתבסס על סקר טבע עדכני ביחס לכל תחום תכנית תעייש

השרון.

.48

בטרם סיום הדיון בעניין שמירת הטבע, אדרש לטענת העותרות כי מימון סקר הקרקע
וטיהור הזיהום צריכים לחול על המדינה כבעלים של הקרקע ושל המפעל שייצר את הזיהום
הקיצוני, ללא קשר לתכנון המתארי העתידי לשימוש במתחם. אמנם, טענה זו נטענה ברובה בקשר
להחלטה לדחות את ביצוע סקר הקרקע לשלב התכניות המפורטות, שבה אדון להלן, אך היא חזרה
על עצמה במספר הזדמנויות והקשרים, וראויה לדיון כאן לאור טענת המשיבות כי הרעיון לתכנן
בכל המתחם פארק ענק אינו ניתן ליישום גם בשל העלות החריגה בגובהה של הטיפול בקרקע
המזוהמת שמחייבת הקצאת חלק מהשטח לשימושים מסחריים ומגורים.

אין מקום להתערב בהחלטת המשיבות לעניין זה. הטענה במהותה היא ביקורת על מטרות תכנית
תעייש השרון ועל המדיניות שנקבעה לכתחילה עוד בשנות התשעים של המאה הקודמת, הקושרות
לכדי מכלול אחד את הטיפול בזיהום החמור והקיצוני, עם פיתוח המתחם ויישובו. בדומה לקביעתי
לגבי האופי התכנוני של הטענות לגבי ייעוד הקרקע לפארק או למרקם עירוני משולב, גם לגבי טענה
זו אין מקום להתערבות, בהיותה תוצר של שיקולי מדיניות והחלטות תכנוניות. בשולי הדברים
אעיר, כי גם לגופו של עניין אני מוצאת את שילוב המטרות בתכנית תעייש השרון כפתרון מושכל,
המשקף מדיניות מטיבה המקדמת אינטרסים מגוונים במקביל.

.49

משכך אני דוחה את טענות העותרות בנוגע לקביעת איזון אחר בתכנית בין הפיתוח לבין
השימור, בנוגע לעריכת סקר טבע ועצים מלא טרם אישור התכנית המתארית ובנוגע לדרישה
שהמתחם כולו ישמר כפארק מטרופוליני; וכן בנוגע לביקורת על ההחלטה לקשור בין טיהור
הזיהום לבין התקדמות פית הקרקע ליישוב.

24 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

TR

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

המידע הנדרש לצורך אישור תכנית תע”ש השרון
המסגרת הנורמטיבית

.50

לאחרונה ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון בדנים אפולוניה, אשר הצדדים חלוקים
לגבי השלכתו על העתירות שלפניי. העותרות טוענות כי בענייננו יש לקבוע כפי שנקבע שם, כי טרם
קבלת ההחלטה על אישור תכנית תעייש השרון, לא עמדו בפני מוסדות התכנון המסמכים והמידע
הנדרשים לצורך אישורה (סקר קרקע, סקר טבע, תסקיר השפעה על הסביבה ובהיית), וכי שיתוף
הציבור נפגע גם משום כך. לטענתן כפי שנקבע בדניים אפולוניה, גם בענייננו יש להחזיר את התכנית
למוסדות התכנון לשם השלמת המידע החסר.

המשיבות טוענות כי יש לאבחן בין עניין אפולוניה שעסק בתכנית שניתן לקבל מכוחה היתרי בניה
(בהיותה תכנית מועדפת לדיור בהתאם לחוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה),
תשע”ד – 2014); לבין תכנית תעייש השרון שהיא תכנית מתארית בהיקף נרחב, אשר בינה לבין
היתרי בניה נדרשות תכניות מפורטות לפי הדין הכללי, למעט היתרים להקמת מתקנים לטיפול
בזיהום. לפיכך, לטענתן יש לדחות את העתירות משום שהמידע שעמד בפני מוסדות התכנון בענייננו
הולם את השלב התכנוני ואת קנה המידה של התכנית.

בעניין זה הדין עם המשיבות, הן משום ההבדלים בשלב התכנוני של התכניות העומדות לבחינה
בעניין אפולוניה ובענייננו; הן משום ההבדלים במידע שעמד בפני מוסדות התכנון, שהיה חסר בעניין
אפולוניה ובענייננו הינו מקיף והולם והן משום שיתוף הציבור הלכה למעשה בהליך התכנוני כראוי.

ואפרט.

.51

בדניים אפולוניה עמד בית המשפט העליון שוב על ההלכה הידועה, שלפיה רשויות התכנון,
ככל רשות מנהלית, ייחייבות להפעיל את סמכויותיהן על בסיס תשתית עובדתית מבוססת
ובדוקה”, ובתוך כך כי תהליך קבלת ההחלטה יכלול ייאיסוף וסיכום הנתונים (לרבות חוות דעת
מקצועיות נוגדות, אם ישנן), בדיקת המשמעויות של הנתונים וסיכום ההחלטה” (ראו בדניים
אפולוניה בפסקה 29 לפסק דינו של כב’ השופט פוגלמן (עוד ראו בפסק דינו של כבי מיימ הנשיא,
לימים הנשיא שמגר בבג”ץ 297/82 ברגר נ’ שר הפנים, פייד לז(3) 29, 49 (1983), על אף שלגופו של
עניין נותר בדעת מיעוט באותו עניין, אך ההלכה לפיו בנושא ההחלטות המנהליות היא המקובלת).

בית המשפט בדניים אפולוניה עמד על כך שבית המשפט אינו מבקר את תוכן ההחלטה שהתקבלה,
אלא בודק האם הליך קבלתה התבסס על תשתית ראייתית מספיקה על פי מהותה, בהתחשב בסוג
ההחלטה ובטיבו של הגוף המחליט, ובלשונו, בפסקה 30 :

רישה כי הרשות תבסס החלטותיה על תשתית עובדתית סבירה אין עניינה אפוא
בבחינת תוכנה של ההחלטה שהתקבלה על ידי הרשות, כי אם בבדיקת הליך

25 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34
35

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

TR

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

.52

בנוסף לפגם בהליך התכנוני בעניין אפולוניה כשלעצמו בשל החוסר בתשתית העובדתית המספיקה
לפי הנושא והנסיבות של תכנית שניתן להוציא מכוחה היתרי בניה, חסרון המידע בזמן הרלוונטי
לקבלת ההחלטה יצר, באותו עניין, שני פגמים נוספים: האחד בהעברת סמכויות הוועדה ושיקול
דעתה לצוות המלווה בניגוד לדין; והשני בשיתוף הציבור שנפגע בהעדר מידע רלוונטי להתנגדויות.

קבלתה, ובכלל זאת אם התקיים מהלך מסודר של איסוף נתונים ובדיקתם כך
שההחלטה נתמכת בתשתית ראייתית מבוססת במידה מספקת, על פי מהותה
בכלל זאת, ובבואו לבחון את שאלת תקינות הליך קבלת ההחלטות על ידי הרשות, על
בית המשפט לשקול את סוג ההחלטה וטיבו של הגוף המחליט ….”
(ההדגשה שלי מי אי ג’).

החובה להשלים סקר קרקע מלא טרם הפקדת התכנית

החוסר בתשתית עובדתית מספיקה בדנים אפולוניה נקשר לסקר הסיכונים שהמדינה
התייחסה אליו לכתחילה כאל “הליך רשותיי, אך חסרונו הביא לקביעה בדעת רוב כי ההחלטה על
הפקדת התכנית שם “לא התקבלה על בסיס המידע והנתונים המינימליים הנדרשים לקבלת
החלטה מן הסוג דנן, על משמעויותיה”. התשתית העובדתית שהוצגה לוועדה שם, כללה סקר
קרקע משנת 1996 שבוצע במתחם בסמוך לאחר הפסקת פעילות המפעל וגילה המצאות חומרים
מזהמים, אך הדיגומים שעליהם התבסס לא כללו את כל הקרקע החשודה כמזוהמת, ולא את מי
התהום. באותו מקרה נותרו להשלמה עתידית מחוץ לגדרי ההליך התכנוני ייסקר סיכונים שיכלול
את מיקומם המדויק של השטחים המזוהמים, סוג המזהמים, הערכת הסיכון מהם (לתושבים,
לחוף הים ולים), היקפם ואופן הטיפול בהם”, בתוספת תנאי שלפיו יילא יינתנו היתרי בניה לקרקע
שאינה נקיה מזיהום, על פי תנאי סף שייקבעו” (שם, בפסקה 34). בנוסף נקבע כי גם עמדת המדינה
שלפיה כל הזיהום בקרקע ניתן “לשיקום ל”ערכים המחמירים ביותר” ועל כן סקר הסיכונים
והנתונים שייאספו בו ממילא לא צפויים להוביל לשינוי התכנית כי אם ל”ביצועה האופטימלייייי
לא עמדה בפני הוועדה במועד הרלוונטי לקבלת ההחלטה. עניין זה השפיע הן על הקביעה כי המידע
שהוצג לוועדה במועד הרלוונטי היה חסר, הן לחשיבות הסתמכות הציבור על המידע המוצג בשלבים
התכנוניים, שמגדיר את התמריצים הכלכליים הנדרשים לצורך שיקום הקרקע המזוהמת (שם,

בפסקאות 38-40).

.53

בנוסף לפגם שנגרם מקבלת החלטה ללא תשתית עובדתית מספיקה כשלעצמה, נגרם בעניין
אפולוניה פגם גם בהעברת ההחלטות התכנוניות לצוות המלווה לפי מידע שיתקבל בעתיד, אשר
מבטיח כי שיקול הדעת שיופעל יהיה של הצוות המלווה ולא של הוועדה, ולכן לא מקיים את הפעלת

שיקול דעת הרשות כדין (שם, פסקה 47):

יידחיית שלב קבלת הנתונים על הזיהומים במתחם לאחר אישור התכנית והפנמתם
בהוראות רלוונטיות שיינתנו על ידי הצוות המלווה מבטאת לא רק את הפגמים בהליך
איסוף הנתונים אשר צריכים היו לעמוד לפני הוותמ”ל בהחלטותיה על התכנית.
העברת ההכרעות התכנוניות לידי הצוות, כתוצאה מהוצאת שלב קבלת הנתונים

26 מתוך 41

123456

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

35

36

37

TR

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

.54

האמורים מן ההליך התכנוני, משמעה התפרקות הוותמ”ל מחובתה להפעיל שיקול
דעת לגבי ההכרעות התכנוניות הנדרשות בגדרי הדיון בתמ”ל 1004/א (ראו דנה
וזינגר, בעמ’ 484). הסמכות להפקיד (ולאשר) את התכנית, על ההכרעות התכנוניות
הפרטניות הכרוכות בכך, נמסרה לוותמ”ל, שהיא גוף קולגיאלי, המורכב נציגים
המייצגים אינטרסים שונים, אשר לא כולם נמנים על המגזר הממשלתי (ראו והשוו
עניין עיריית קריית אתא, פסקה ה(2)). על הוועדה בתור רשות התכנון המוסמכת
היה להפעיל שיקול דעת עצמאי ומקצועי ביחס לתכנית שהונחה לפתחה, ולא ניתן
היה להעביר סמכויות אלו לגורם אחר ללא הסמכה לכך בדין מעבר לכך, כעולה
גם מחוות דעתו של יועץ הסביבה של הוועדה, משמעות הוראות התכנית לגבי
סמכויותיו של הצוות המלווה וההכרעות שהונחו לפתחו לאחר קבלת סקר הסיכונים
היא הוצאתן מגדרי ההליך הסטטוטורי, קרי: הכרעות הצוות לא נתונות לאישורה
של הוותמ”ל, אף לא לפיקוחה ….”
(ההדגשות שלי מי אי ג’).

והמסקנה המפורשת בהמשך (בפסקה 48):

“אין מנוס אפוא מהמסקנה כי ההסתמכות על כך שבעתיד יועברו לצוות המלווה
נתונים ומידע שלא הוצגו לוועדה, ושעל בסיסם יקבל הצוות הכרעות תכנוניות
משמעה כי הותמ”ל לא הפעילה את שיקול דעת לפי הסמכויות שנמסרו לה בדין

(ההדגשה שלי מי אי ג’).

בית המשפט העליון הדגיש, כי התשתית הראייתית שעליה הסתמך מוסד התכנון, נבחנת
ביחס למועד קבלת ההחלטה להפקיד תכנית ולא ביחס למועד אישורה, משום שייבהחלטתו להפקיד
תכנית מביע מוסד התכנון את עמדתו כי זו ראויה להתאשר ולקבל תוקף”. מוסד התכנון אינו רשאי
להסתמך על ההתנגדויות הצפויות שיוגשו לתכנית כחלק מאיסוף וסיכום המידע המוקדם, שמא
לא יוגשו התנגדויות, בין היתר בהעדר מידע מספיק, מאחר שיימסמכי התכנית בשלב זה תוחמים
במידה רבה את השתתפותו של הציבור בהליך התכנוני, ומגבילים את גדר הטיעונים אשר
באפשרותו להעלות לגבי התכנית ואת זכותו להביע עמדה לגבי הנושאים המוסדרים בהיי.
המסקנה אליה הגיע בית המשפט היא (שם, בפסקה 32):

“הפועל היוצא של דברים אלה הוא כי על התכנית המוצגת למוסד התכנון טרם
החלטה על הפקדתה להיות מפורטת ובשלה במידה הנדרשת מתכנית מופקדת. בעת
ההפקדה, על התכנית להיות שלמה ומגובשת, ולקיים אחר דרישות הוודאות
והבהירות הנדרשות מתכנית מאושרת (דנה וזינגר, בעמ’ 485-484). בהתאם,
ההחלטה על הפקדת תכנית צריכה לבטא, מבחינת המוסד התכנוני, הכרעה מבוססת
בשאלות התכנוניות העומדות על הפרק. לשם כך נדרשת בדיקה יסודית של התכנית
על כל היבטיה והשלכותיה, לאחר איסוף מלוא המידע הרלוונטי…..”
(ההדגשות שלי מי א’ ג’).

ובהתאם נקבע בדניים אפולוניה כי החוסר בתשתית עובדתית מספיקה למועד קבלת ההחלטה גרם
גם לפגיעה בשיתוף הציבור: “החוסר המשמעותי בתשתית עובדתית רלוונטית שעליו עמדנו לעיל
במסמכי התכנית המופקדת ובנתונים שעליהם זו התבססה פגעו גם בכוחו וביכולתו של הציבור
להשתתף בהליך התכנוני שקדם לאישור התכנית, וגרעו מזכות הטיעון המוקנית לו בגדרי הליך

ההתנגדות.” (שם, פסקה 51).

27 מתוך 41

א
א
א
18
4
1^Notwo-w00-0

1

2

4

6

8

9

11

12

13

14

15

16

17

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

35

36

37

38

39

40

41

42

43

A

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

.55

TR

העתירות שלפניי מעלות תמונה שונה לחלוטין, כפי שעולה מהתיאור העובדתי בעניין
שלפניי גם עובר להגשת העתירות, אך גם בעקבותיהן. ראשית, מקובלת עלי עמדת המשיבות, כי
ההבדל במעמד ובשלב התכנוני בין שתי התכניות הוא מהותי, ומחייב מידת פירוט וודאות שונה של
התשתיות העובדתיות הנדרשות לצורך קבלת ההחלטות לגבי כל תכנית. שנית, וממילא, התשתית
העובדתית שעמדה בפני הוועדה המחוזית וועדת המשנה לעררים בענייננו היתה עשירה ומפורטת
בהרבה כמותית ואיכותית מזו שפורטה בדניים אפולוניה, וניכר כי התבצעה עבודת הכנה יסודית
ומקיפה על ידי מוסדות התכנון, למעלה מן הנדרש מתכנית מתארית בסדר גודל חריג מסוג זה.
בנוסף, אף בעקבות הגשת העתירות נעשו פעולות בחינה נוספות בשיתוף מומחים מטעם העותרות.

.56

שיתוף הציבור בעניינו היה גם הוא מלא ויעיל, הן בשקילת ההתנגדויות המרובות שהוגשו

טרם הגשת העתירות ובקבלת חלק מהן ותיקון התכנית בהתאם, הן בקשר לתכנית הצל והדיונים
שהתקיימו לפי המתווה בהשתתפות המומחים מטעם כל הצדדים באריכות ובפירוט כמתואר
בסעיף 9 לפסק הדין לעיל. ואפרט.

.57

מתחם תכנית אפולוניה משתרע על שטח של כ-1,000 דונם והיא נועדה להסדיר הקמת
שכונת מגורים בהיקף של כ-3,000 יחידות דיור ומבנים נוספים לצד פיתוח הגן הלאומי אפולוניה.
התכנית מוגדרת “תכנית מועדפת לדיור” כהגדרתה בסעיף 4(א) בחוק לקידום הבנייה במתחמים
מועדפים (הוראת שעה), תשעייד – 2014 “המאפשרת להוציא מכוחה היתר לבנייה או לשימוש בלא
צורך באישורה של תכנית נוספת”, והכל בהתאם למטרת החוק להגדיל במהירות את היצע הדיור
באמצעות הוראת שעה. ציר הזמנים העולה מעניין אפולוניה מלמד כי התכנית אכן טופלה במהלך
מהיר, ולמשל ממועד ההכרזה על מתחם אפולוניה כמתחם מועדף לדיור ועד פרסום התכנית
להפקדה חלפה כשנה בלבד, ולאחר כשלושה חודשים נוספים שבהם נדונו 260 התנגדויות, החליטה
וועדת המשנה להתנגדויות לאשר את התכנית, בשינויים קלים (ראו פסקאות 1-3 לדניים אפולוניה).

לעומת זאת, תכנית תעייש השרון חלה על מתחם בשטח של כ -7,430 דונם, ומייעדת שטחים לכ23,000 יחידות דיור, לתעסוקה, לשירותים, לתעשייה, לשטחים ציבוריים ועוד, ובהתאם לשטחה
הגדול כמעט פי 8 בערך משטח תכנית אפולוניה ולמספר יחידות הדיור המתוכנן בה בהתאמה לכך,
היא מחלקת את המתחם שעליו היא חלה ל-8 מתחמי משנה, שלכל אחד מהם צפויה להיות מוגשת
תכנית מפורטת, שמכוחה ניתן יהיה לקבל היתרי בנייה למגורים. תכנית תעייש השרון היא תכנית
מתארית מקומית שתוכננה משך שני עשורים בדרך המלך של הליך תכנוני רגיל, ומטרותיה הוגדרו
כסדרן: לסלק את המפגע הבטיחותי והסביבתי; לפתח מוקד תעסוקה ושירותים מטרופוליני משני
ולהוסיף מגורים; לקבוע תנאים והנחיות לתכניות מפורטות; לייעד שטחים ולקבוע זכויות בנייה
לאיזורים בשימושים שונים; לשפר את מגוון סוגי המגורים ולתרום לשיפור איכות החיים ביישובים

28 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

TR

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

הגובלים; לקבוע תנאים והנחיות לשמירה על איכות הסביבה ונכסי נוף; ולקבוע איזורי תכנון (ראו
ס’ 1.8 לתכנית, נספח 2 לעתירת רמת השרון והרצליה). ציר הזמנים הרלוונטי לתכנית זו ארוך
בהתאמה להיקפה ולמטרותיה המורכבות, החל מההחלטה לפנות את מפעל תעייש בסוף שנות ה90 של המאה הקודמת, דרך ההחלטה הראשונה על הפקדת התכנית בשנת 2005, הליכים משפטיים
שונים שהתמשכו מאז ועד 2012 שאז הופקדה בשנית, ועד 27.02.2017 שאז ניתנה החלטת וועדת
המשנה לעררים לאשר את התכנית תוך שאימצה את המלצות החוקר שדן והכריע בלמעלה מ-600
התנגדויות, בכפוף למספר שינויים שהוכנסו בתכנית.

.58

מפירוט זה עולה כי קיימים הבדלים מהותיים בין שתי התכניות, לגבי שטחן והשלב
התכנוני השונה בהתאם; לגבי אופיין ומטרותיהן השונות; ולגבי הזמן שהושקע בהכנתן. הבדלים
אלו באו לידי ביטוי בכך, שבניגוד לתכנית אפולוניה שהוכנה במהירות יחסית כדי לייצר שכונת
מגורים בתהליך מזורז, תכנית תעייש השרון מבוססת על חזון תכנוני ארוך טווח למטרות משולבות
איכות סביבה וציפוף הדיור, שהתקדם בדרך המלך לקראת ביצוע עתידי תוך איסוף מידע בתהליך
אינדוקטיבי, דמוי משפך מהרחב והכללי אל המדוייק והספציפי. התמשכות הזמנים לא נוצרה
במקרה זה מסחבת וגרירת רגלים של המדינה, אלא ממורכבות התכנון במובני גודל השטח,
המטרות המשולבות של טיפול בזיהום ויישוב הקרקע, ואופק התכנון ארוך הטווח; ממעורבות רבה
של הציבור, שבוטאה במאות התנגדויות שנשמעו והוכרעו לגופן בכל שלב, ובהליכים משפטיים בכל
הערכאות הרלוונטיות; ומהפעולות שהתבצעו במשך השנים בתהליך ספיראלי של היזון חוזר תוך
התחשבות במידע שממשיך להצטבר עם התקדמות התכנון, כגון סקרים מעודכנים לזיהום ולנוף,
דיונים ארוכים ומרובים לשמיעת מומחים מכל הצדדים, וכל הכרוך בהכנת תכנית הצל.

;

בנוסף ראוי להתייחס בהקשר זה לדבריו של כב’ השופט (בדימוס) מ’ מזוז, שהצטרף לפסק דין הרוב
של כב’ השופט פוגלמן בדניים אפולוניה, ולפיהם (בפסקה 5 לפסק דינו):

“אין מדובר בענייננו גם באישור תכנית מתאר המחייבת אישור תכנית מפורטת,
כתנאי למתן היתרים, שאז ניתן היה לכאורה לבחון את תוצאות סקר הסיכונים
במסגרת הליכי אישור התכנית המפורטת”.

שזהו בדיוק מצב הדברים בתכנית שלפניי: תכנית מתאר, המחייבת אישור תכנית מפורטת כתנאי
למתן היתרים, במסגרת אותן תכניות ניתן יהיה לבחון את כל הנדרש. גם מכאן עולה כי הדין עם
המשיבות וכי ראוי לאבחן את עניין אפולוניה מענייננו, ולקבוע כי המידע שהוצג לוועדה המחוזית
ולאחריה לוועדת המשנה לעררים היה מתאים ומספק לשלב התכנוני שבו נשקלה ההחלטה, שהוא
שלב מתארי שבינו לבין הבניה צפוי שלב נוסף של תכניות מפורטות, ולא נפל פגם בביסוסה עליו
ובדחיית סקר הקרקע לתחילת השלב התכנוני הבא.

29 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

TR

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

.59

זאת ועוד, בענייננו, בניגוד לעניין אפולוניה, השתמשו הוועדות בסמכויותיהן בעצמן ולא
מינו צוות מלווה שיקבל את ההחלטות במקומן בהתחשב במידע עתידי שלא היה קיים במועד קבלת
ההחלטות. גם הבדל זה נובע משלב התכנון המוקדם יותר בהשוואה לשלב התכנון בעניין אפולוניה,
ומאופי ההליך המקוצר שם, לעומת ההליך הרגיל ארוך הטווח בענייננו.

.60

בנוסף, יש לייחס משקל לעמדת המדינה השונה באשר לחשיבות ביצוע הסקרים בשני
המקרים, ולהשפעתם על כל אחת מהתכניות. בעוד שבעניין אפולוניה המדינה לא ייחסה משקל רב
לסקר הסיכונים במועד הרלוונטי להחלטה לאשר את התכנית, בענייננו מוסדות התכנון ייחסו
משקל רב בתכנון לסקרי הקרקע והנוף לפי העניין והושקעו בהם משאבים רבים ומחשבה מעמיקה.
המדינה הלכה כברת דרך ארוכה הן בהתייחסותה לסקר הקרקע ולחשיבותו לביסוס התשתית
העובדתית הרלוונטית, הן לגבי יכולות הטיפול בזיהום והיתכנות הטיהור המלא שלו לאחר בדיקות.

ניתן להדגים זאת מתוך סקירת הקרקע והגז שהגישו המשיבות ביום 20.08.20 שנערכה כפיילוט
במתחם המסומן 2 ומכונה יימתחם אליהו”י, ששטחו כ-1,600 דונם, הגדול מהיקף תכנית אפולוניה.
מתחם אליהו הוא המתחם הראשון שבו מתוכנן להתחיל את השלב הבא בתכנון – הכנת סקר קרקע
וגז מלא לקראת הגשת התכנית המפורטת וטיהור הזיהום בפועל כתנאי לאישורה. וכל זאת, כמובן,
טרם שניתן לבקש, וודאי טרם שניתן לקבל היתרי בנייה למגורים. בין מסקנות הסקר נקבע כי
קיימת התאמה טובה בין סוגי החומרים שנדגמו בסקר לבין הצפי שנלמד מהסקר ההיסטורי, וגם
החריגות שנמצאו בריכוזי זיהום הגבוהים מערכי הסף המוגדרים כבטוחים והמחמירים ביותר היו
צפויות ונמצאו מתאימות לשימושי הקרקע הקודמים (במובן זה שבמתקני מפעל הכימיה כמות וסוג
המזהמים היו גבוהים מאשר באיזורים אחרים).

תוכן הסקר מצוי בתחום המומחיות של מוסדות התכנון, אך ניתן בהחלט ללמוד ממנו על הרצינות
שבה לוקחים מוסדות התכנון בעניין זה את איסוף המידע וההסתמכות עליו בתהליך התכנון.
בהמשך לסקר זה התקבלו המסקנות כי אכן קיימת היתכנות, באמצעים הקיימים היום, לטהר את
כל הזיהום בקרקע (ראו פירוט בס’ 9 לעיל ובפרוטוקול הדיון מיום 13.09.20 מעמ’ 33 בשורה 14
ועד עמי 34 בשורה 5, וכן בסקר קרקע וגז ובתקציר הנלווה שהגישו המשיבות ביום 20.08.20).
בנוסף, גם האפשרות כי בסופו של דבר לא ניתן יהיה לטפל בכל הזיהום נלקחה בחשבון, למרות
ההערכה המבוססת כי היתכנות הטיהור המלא גבוהה, והמשיבות הבהירות כי במקרה כזה יותאם
התכנון המפורט לשימושים המותרים לפי העניין, לרבות האפשרות שהשטח ישאר בחלקו במצב
מזוהם ולא ניתן ליישוב. לפיכך, בניגוד לרושם שקיבל בית המשפט בעניין אפולוניה, אינני סבורה
כי בענייננו המדינה מתייחסת בזלזול לסיכונים או מתעלמת מהם בהליך התכנוני, אלא ההיפך הוא
הנכון, וביצוע הסקר המדובר הוא דוגמא לרצינות וליסודיות איסוף המידע בהקשר זה, הן בהתחשב

בשלב התכנון המתארי שלא ניתן לבקש או לקבל בו היתרי בניה למגורים, הן לגופו של עניין.

30 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34
35

רקע הדברים

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ
34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

A

.1

TR

תכנית תעייש השרון היא תכנית מתארית מקומית רחבת היקף, החלה על מתחם בשטח

של כ-7,430 דונם, שגבולותיו הם כביש 4 והוד השרון במזרח, דרום השרון בצפון, הרצליה בצפון
מערב ורמת השרון בדרום מערב. שטח התכנית נמצא בתחום המוניציפאלי של הרצליה, הוד השרון,
רמת השרון ומועצה אזורית דרום השרון, וכלול בו גם שטח מסוים ללא שיפוט מוניציפאלי. התכנית
מייעדת שטחים לשימושים שונים, לרבות למגורים (כ-23,000 יחידות דיור), לתעסוקה, לשירותים,
לתעשייה, לשטחים ציבוריים ועוד (העתקי מסמכי התכנית וצו התכנון והבניה תעייש השרון צורפו
לעתירת העיריות כנספחים 2-3 בהתאמה). התכנית מגדירה שמונה מתחמי תכנון, שבשלב מאוחר
יותר יתוכננו בנפרד או בקבוצות כתכניות מפורטות, אשר מכוחן ניתן יהיה להגיש בקשות להיתרי
בניה. התכנית מגדירה שמונה מתחמי תכנון, שבשלב מאוחר יותר יתוכננו בנפרד או בקבוצות
כתכניות מפורטות, אשר מכוחן ניתן יהיה להגיש בקשות להיתרי בניה.

.2

במתחם התכנית פעלו משך עשרות שנים מפעלי התעשייה הצבאית אשר גרמו לזיהום,
לרבות חומרי נפץ, חומרים מסוכנים לבריאות שהוטמנו בקרקע ושפכים שנוקזו מהמפעלים
והוזרמו לקרקע במהלך השנים. הזיהום כולל פסולת מוצקה הנמצאת מעל ומתחת לפני הקרקע,
נוזלים שונים שנספגו בה וגזים מסוכנים הכלואים בתת הקרקע. כמו כן ידוע שמי התהום מזוהמים
אף הם בחומרים שונים. מוסכם על הצדדים, כי הזיהום הוא חריג בהיקפו ובחומרתו, הן מבחינת
הרכב החומרים המסוכנים וכמותם, הן מבחינת עומק ושטח התפשטותו. בנוסף, מוסכם על
הצדדים כי הטיפול בזיהום מחייב השקעת סכומים גבוהים ביותר, שמחייבים תכנון כולל תוך גיבוי
ותמיכה ברמת המדינה ולא רק ברמה המקומית.

.3

לאור מורכבות התכנית, נמשכו הליכי התכנון שנים רבות, וניכרת העבודה הרבה והיסודית
שהושקעה בה על ידי כל הצדדים והמעורבים. התכנון החל בתחילת שנות התשעים של המאה
הקודמת, בקבלת החלטת ממשלה בדבר העברת מפעלי תעייש רמת השרון לנגב ופינוי המתחם.
כעשור לאחר מכן הגיש מנהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל, להלן: רמ”י) את
התכנית לוועדה המחוזית המשותפת תעייש השרון. מטרתה המרכזית של התכנית הוגדרה על ידי
המשיבות, ועדת המשנה לעררים, הוועדה המחוזית, הוועדה המקומית ורמייי (להלן יחד: המשיבות
או המדינה): “להניח את התשתית התכנונית והסטטוטורית, שתאפשר לטפל בזיהום ולפתח את
המתחם שיפונה על ידי מפעל תע”ש באופן מושכל באמצעות תכניות מפורטות שיוכנו בשלב הבא”י
(ראו ס’ 27 לתגובה המקדמית מטעם המשיבות). בתוך כך הוחלט לדחות את ביצוע סקר זיהום
הקרקע המלא לשלב שלאחר פינוי מפעל תעייש בפועל, ולבצע אותו בשלבים וסמוך ככל הניתן למועד
טיהור הקרקע. הרעיון שבבסיס התכנית היה חלוקת המתחם לשמונה מתחמי המשנה, והתקדמות
הדרגתית כך שהטיפול בזיהום והפיתוח של מתחם משנה אחד, יביא את המשאבים הכספיים
הנדרשים לצורך הטיפול והפיתוח של המתחם הבא, וכך הלאה. מימון הביניים הראשוני הוסדר

3 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

TR

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

באמצעות הסכם הבנות והסכם בינמשרדי בין משרדי האוצר, הגנת הסביבה ורמייי (ראו ס’ 28-9
לתגובה המקדמית מטעם המשיבות. העתקי ההסכמים צורפו כנספחים אי5 ו-אי10 לתגובה זו).

במהלך התכנון עלו והתבררו סוגיות תכנוניות בסיסיות, החל בצורך בתכנון תחבורתי כוללני; דרך
תכנון מימונו וביצועו של טיהור הקרקע בשלבים; ועד התיאום ושיתוף הפעולה הנדרשים בפרויקט
בקנה מידה כה גדול, בין גורמים רבים ברמות המינהל המקומי, המחוזי והארצי, לצורך התכנון
והמימון כאחד. התיאום כלל קשר בין הרשויות המקומיות שבשטחן נמצא מתחם התכנית כמתואר
לעיל; בין מחוזות תל אביב והמרכז; בין משרדי האוצר, הפנים, התחבורה, האנרגיה והמים
והמשרד להגנת הסביבה; ובין רשויות וגורמי ביצוע שונים כגון מעייצ (לימים חברת נתיבי ישראל),
חברת רכבת ישראל, חברת נתיבי תחבורה עירוניים (נתייע), נציבות המים (לימים רשות המים),
השירות ההידרולוגי ועוד. לפיכך הוקם לצורך התכנון מחוז תכנוני משותף תעייש השרון, בהתאמה
הוקמו ועדה מקומית משותפת וועדה מחוזית משותפת, ובהמשך הוקמה וועדה מקצועית
בהשתתפות נציגי כל הגורמים הרלוונטיים (ראו ס’ 32-7 לתגובה המקדמית מטעם המשיבות).

.4

ההחלטה הראשונה על הפקדת התכנית התקבלה בשנת 2005, ובעקבות זאת התנהל הליך
משפטי, לרבות בבית המשפט העליון (עע”מ 2141-09 הועדה המחוזית המשותפת לתכנון ולבניה נ’
אחל”ה איכות חיים לתושבי השרון (נבו, 13.12.09)) ואף כי לבסוף נקבע שמקומן של הטענות
להישמע בפני מוסדות התכנון וההליך המשפטי הקדים את זמנו, נגרם עיכוב של מספר שנים בהליך

התכנוני.

תכנית מתוקנת ומעודכנת בהתאם לשינויים שחלו בה הופקדה במחצית שנת 2012, היא התכנית
נשוא העתירות שלפניי. לתכנית זו הוגשו למעלה מ-600 התנגדויות, ומונה חוקר שקיים 10 ישיבות
לשמיעתן והגיש דו”ח מפורט ומנומק לוועדת המשנה. הוועדה שמעה את החוקר בשתי ישיבות
והחליטה לאשר את התכנית ולאמץ את המלצותיו בכפוף לשינויים. בנוסף הוכנה תכנית צל, שאף
שהיא חסרת מעמד רשמי בהליכי התכנון, נועדה לדמות את התכנית הרשמית ולאפשר התקדמות

למרות האילוצים.

העותרות הגישו התנגדויות לתכנית, ובהמשך הגישו עררים לוועדת המשנה לעררים על החלטת
הוועדה המחוזית. ועדת המשנה לעררים קיימה 5 ישיבות, שלאחריהן דחתה את ההתנגדויות
בהחלטתה מיום 27.02.2017, ומשכך הוגשו העתירות שבפניי.

.5

עיקר ההליכים בעתירות

לכתחילה הוגשו ארבע מבין העתירות לבית המשפט המחוזי בתל אביב וארבע נוספות לבית
המשפט המחוזי במחוז מרכז. הדיון בעתירות אוחד בהסכמת הצדדים, ובהתאם למיקום מרבית

4 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

A

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

TR

על רצינות כוונות המדינה בעניין טיהור הקרקע ניתן ללמוד גם מההליכים שהיו לפניי. אמנם, אין
מדובר במידע שהיה לפני הוועדות את קיבלו את החלטותיהן, אולם, המדינה, כחלק מההליך לפניי
ביצעה בדיקות נוספות של זיהום הקרקע תוך שיתוף פעולה עם מומחים מטעם העותרים, שהגיעו,
בסופו של יום, למסקנות דומות.

.61

באותו אופן השפיעו התהליך התכנוני הרגיל ארוך הטווח והיסודיות של הנחת התשתית
העובדתית הנדרשת, גם על שיתוף הציבור שהיה מלא ומקיף לכל אורך הדרך, והתמשך באותה
צורה גם במהלך ניהול ההליך הנוכחי לפניי. ניתן ללמוד זאת ממספר ההתנגדויות הגדול שהוגשו
(למעלה מ-600), מהדיונים המפורטים והארוכים שהתנהלו בהן, ומההכרעות לגופן – חלק לדחיה
וחלק להטמעה בתכנית (לרבות במהלך יישום מתווה הפשרה בנוגע לשיתוף הציבור בהכנת תכנית
הצל, ראו בס’ 6-9 לעיל). בניגוד לתכנית אפולוניה, שהתקבלה בהליך מזורז והשתתפות הציבור בה
הוגבלה בשל המידע החסר והשארתו לשלב שלאחר ההתנגדויות לתכנית האחרונה טרם קבלת
היתרי הבניה וביצועם, בענייננו נשמעו התנגדויות בהתאמה לשלב התכנון המוקדם, ובהתאם למידע
הרלוונטי לאותו שלב. בנוסף, בין תכנית תעייש השרון לבין שלב הבנייה צפוי שלב תכנוני נוסף של
הכנת התכניות המפורטות לכל אחד משמונת מתחמי המשנה, וכבר נקבע בה כי תנאי להפקדת
התכנית הראשונה נקבע הוא ביצוע סקר מושלם, ותנאי לאישורה הוא טיהור מלא בפועל.

.62

מהאמור לעיל עולה המסקנה כי תכנית תע”ש השרון עומדת בתנאים שנקבעו בדניים
אפולוניה, ונבחנת מהמקרה הפרטי שנדון שם. הכללים שנקבעו בדנים אפולוניה, קובעים כי
התשתית העובדתית שעליה מתבססות החלטות מוסדות התכנון צריכה להיות מספיקה והולמת
בהתאם לסוג ההחלטה ולאופי מוסד התכנון שקיבל אותה; כי הוועדה צריכה להפעיל את שיקול
דעתה המקצועי בהתאם למידע הקיים למועד ההחלטה ולא להאציל את סמכותה לצוות מלווה
שישקול מידע עתידי ללא מעורבות ופיקוח נוסף; וכי שיתוף הציבור צריך להתבסס על מלוא המידע
הנדרש לצורך מימוש אפקטיבי של זכות הטיעון שלו. תכנית תעייש השרון עומדת בתנאים אלו.
הסקרים שבוצעו מספיקים לשלב התכנון המתארי; הוועדות קיימו הליך מסודר והפעילו את שיקול
דעתן בעצמן לפי המידע המספיק שעמד לפניהן; והציבור שותף הלכה למעשה בהליך הארוך
והמורכב בשקיפות ובמקצועיות, לרבות הכנסת שינויים בתכנית בהתאם לחלק מההתנגדויות ועל
אף התמשכות הזמנים שנגרמה כתוצאה מכך.

.63

החובה להגיש תסקיר השפעה על הסביבה והתנאים לפטור מהגשתר

הכלל שקובע באילו תנאים על מגיש תכנית להגיש תסקיר השפעה על הסביבה, קבוע
בתקנה 2 לתקנות התכנון והבניה (תסקירי השפעה על הסביבה) תשס”ג – 2003 (להלן: תקנות
התסקירים). תקנה 2 קובעת כי תסקיר יוגש כחובה של מגיש התכנית בתכניות העוסקות באחד
הנושאים הקבועים בתקנה 2(1): “תחנת כוח […], שדה תעופה, נמל, מעגנה, בית זיקוק, אתר

31 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

TR

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

לטיפול או לסילוק פסולת מסוכנת, ייבוש שטחים בים או בימה”; או לפי תקנות 2(2) או 2(3) כאשר
לדעת מוסד התכנון, יש בביצוע התכנית כדי לגרום להשפעה ניכרת על הסביבהי בנסיבות

המתוארות שם, ובתוך כך יאזור בעל רגישות סביבתית גבוהה בשל משאבי טבע או נוף” לפי תקנה
2(2)(ב), או יאזור החשוף למפגעים סביבתיים העלולים לסכל את ביצועה של התכנית או להשפיע
השפעה ניכרת על פעילות המוצעת בהיי לפי תקנה 2(2)(ג) (ההדגשות שלי מי אי ג’).

בהמשך קובעת תקנה 3(ב)(2) לתקנות התסקירים, כי על אף האמור בתקנה 2, מוסד תכנון רשאי
לפטור מחובת עריכת תסקיר, כולו או חלקו, בין היתר:

.64

העותרות טוענות כי בענייננו היה על מוסדות התכנון לקבוע כי נדרש תסקיר בשל ההשפעה
הניכרת על הסביבה והזיהום הן מכח תקנה 2(1), משום שניתן יהיה להקים לפי התכנית מתקנים
לסילוק פסולת מסוכנת; הן מכח תקנה 2(2) בשל ערכי הנוף והטבע הראויים להגנה גם לשיטת

המשיבות ובשל הזיהום החמור שעלול לסכל את ביצוע התכנית והאפשרות לפגיעה בבריאות תושבי
הסביבה והתושבים העתידיים במתחם.

.65

“לגבי תכנית שאופייה, מהותה או רמת הפירוט שבה, אינם מתאימים לביצוע
הליך הערכת השפעה על הסביבה, ולא ניתן ליתן היתר בניה או הרשאה
מכוחה, ובלבד שתצוין בתכנית חובה לערוך תסקיר לפי תקנות אלה או
להשלימו, כתנאי להפקדתה של תכנית מאוחרת, שתיערך על פיה ואשר מכוחה
ניתן היתר הבניה או ההרשאה.”

המשיבות טוענות כי אין חובה על המתכננים להגיש תסקיר בענייננו משום שלא חלה כאן
תקנה 2(1) כיוון שהתכנית אינה עוסקת בהקמת אתר שפסולת מסוכנת מגיעה אליו דרך קבע
ושמטרתו היא לטפל בפסולת זו, אלא המדובר בשטח שנועד לפיתוח אשר יש בו פסולת מזוהמת
שנדרש לטפל בה. לטענתן, אף כי הזיהום במתחם תעייש השרון הוא חריג בהיקפו ובחומרתו, אין
מדובר בהקמת אתר לסילוק פסולת מסוכנת, אלא בטיפול בפסולת כשלב בתכנית הכוללת
שבסיומה יהיה המתחם מיושב באיזורי מגורים, תעסוקה, תעשיה ועוד. קבלת טענת העותרות
בהקשר זה תביא, כך לטענת המשיבות, לתוצאה אבסורדית לפיה כל הקמה של מתקן לפינוי פסולת
מאתר המיועד לבנייה למגורים או אחר, תחשב לאתר לסילוק פסולת המחייב בתסקיר השפעה על
הסביבה. המשיבות מוסיפות, כי המשך תקנה 2 וגם תקנה 3 מותירות בסמכות מוסד התכנון את
שיקול הדעת אם לדרוש תסקיר או לדחות את ביצועו לשלב התכניות המפורטות, אף אם היה מדובר
באתר לסילוק פסולת לפי תקנה 2(1), וודאי כשלא כך הוא. המשיבות טוענות כי מוסדות התכנון
העבירו כדין את ביצוע התסקיר לשלב התכניות המפורטות, כיוון שלא ניתן להוציא היתרי בניה
מכח תכנית תעייש השרון, אלא מכוחן בלבד. בהקשר זה שבה המחלוקת שבין הצדדים וחוזרת
לשאלת הוצאת היתרי הבניה למתקני סילוק הפסולת שכן אפשרית מכח התכנית.

32 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

35

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

TR

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

.66

המשיבות מפרטות כי הוועדה המחוזית סברה שדי בהוראות הסביבתיות הרבות הכלולות
בתכנית תעייש השרון ברמת פירוט גבוהה מהנהוג בתכנית מתארית בקנה מידה גדול שכזה, לרבות
נספח נופי ותשריט “מפת מרכיבים נופיים בתכנון” שכולל מיפוי הצמחיה, העצים והטבע
והתייחסות לשימורם כחלק מהתכנית. לכן אימצה את המלצות החוקר שלפיהן כל תכנית מפורטת
תכלול נספח נופי-סביבתי שיכלול בין היתר נספח שיקום צמחיה שיתבסס על סקר ערכי טבע ונוף
עדכני, הן את ממצאי סקר הקרקע והמים וכולל מנגנון למעקב, ניטור ובקרה על הסוגיות שיפורטו
בו. המשיבות מוסיפות כי וועדת המשנה לעררים דנה בהרחבה ובצורה מאוזנת בטענות העותרים
לגופן, ולאחר שקילתן קבעה כי אכן ראוי לפי טיב התכנית לדרוש הכנת תסקיר, אך על אף הערך
הנוסף שבביצועו, מכלול השיקולים מצדיק לדחות את עריכתו ולהסתפק בצירופו בשלב התכניות
המפורטות (ראו ס’ 288 להחלטת ועדת המשנה לעררים, בעמ’ 50 לנספח 1 לעתירת רמת השרון
והרצליה וס’ 282 להחלטתה בעמ’ 49 לנספח זה). עוד קיבלה ועדת המשנה לעררים את טענות
העותרות כי עובר להפקדת התכנית, היה על הוועדה המחוזית לדון בשאלת הפטור מעריכת תסקיר
לפי חוות דעת אנשי המשרד להגנת הסביבה, וכי אימוץ המלצת החוקר ללא דיון מהווה פגם
בהחלטתה. יחד עם זאת קבעה ועדת המשנה לעררים כי נוכח החלטתה כי ראוי לדחות את ביצוע
התסקיר לשלב התכנוני הבא, ממילא לא נגרמה פגיעה מעשית בהליך וניתן לראות בדיון לפניה
כתחליף לדיון שלא התקיים בוועדה המחוזית (ראו ס’ 290 להחלטת ועדת המשנה לעררים, בעמ’ 50
לנספח 1 הנייל). לטענת המשיבות יש בכך כדי להראות כי הן הוועדה המחוזית, הן וועדת המשנה
לעררים, השתמשו בסמכותן כדין והפעילו שיקול דעת באופן סביר וראוי, וכי אל לבית המשפט
להתערב בהחלטותיהן התכנוניות המקצועיות לגופן.

בדומה לקביעתי לעיל לעניין סקר הקרקע, גם לגבי תסקיר ההשפעה על הסביבה צודקות המשיבות
בטענתן, הן כלשון התקנות, הן כהלכת דניים אפולוניה, ודין העתירות להידחות בשל כך.

.67

בית המשפט העליון פסק בדניים אפולוניה (פסקה 58), כי בהתאם לתקנה 3 לתקנות

התסקירים, מגיש התכנית יהיה פטור מעריכת התסקיר בין היתר כאשר :

תקנה 3 לתקנות התסקירים מסדירה מצבים שבהם חרף חובת הכנת תסקיר, יהיה
מגיש התכנית פטור מהגשתו. בתקנה 3(ב)(2) נקבע כי מוסד התכנון רשאי לפטור
מחובת עריכת תסקיר (כולו או חלקו) לגבי תכנית שאופייה, מהותה או רמת הפירוט
שבה, אינם מתאימים לביצוע הליך הערכת השפעה על הסביבה, ולא ניתן ליתן היתר
בניה או הרשאה מכוחה, ובלבד שתצוין בתכנית החובה לערוך תסקיר או להשלימו,
כתנאי להפקדתה של תכנית מאוחרת, שתיערך על פיה ואשר מכוחה ניתן היתר
הבניה או ההרשאה. תחולת הפטור לפי תקנה זו מותנית בקיום שני תנאים: האחד,
כי מאפיינים מסוימים בתכנית מביאים לכך שאין זה מתאים לבצע לגביה הליך
הערכת השפעה על הסביבה; והשני כי לא ניתן לתת היתר בניה או הרשאה מכוח
התכנית. אם מתקיימים שני תנאים אלה, רשאי מוסד התכנון לפטור מחובת עריכת
התסקיר ובלבד שבתכנית “הפטורה” תיקבע הוראה המחייבת עריכת תסקיר בשלב
התכנון המפורט, קרי: השלב האחרון במדרג הנורמות התכנוניות, שממנו ניתן
להוציא היתר. הפטור מעריכת תסקיר השפעה על הסביבה בתקנה 3(ב)(2) משקף
אפוא את התפיסה כי מקום שבו הנושאים המוסדרים בתכנית מחייבים ככלל הגשת

33 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34
35
36
37

38

39

14567

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

TR

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עתיימ
34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

ובהמשך קבע כי שני התנאים לא מתקיימים באופן נקודתי לגבי עניין אפולוניה. לגבי התנאי
הראשון נקבע בפסקה 52 לפסק הדין :

“בענייננו אין ולא היה בנמצא קושי אובייקטיבי לאסוף את הנתונים הרלוונטיים
הנדרשים לבחינת הסוגיות התכנוניות שפורטו עובר למועד ההחלטה, והיא לא
ניתנה בתנאים של חוסר ודאות מובנית בשל התפתחויות עתידיות לא צפויות….
דומה שההפך הוא הנכון”.

תסקיר השפעה על הסביבה, יש להבטיח הגשתו למצער במסגרת הדיון בתוצר
התכנוני שמכוחו ניתן להוציא היתרי בניה. הסדר זה מתיישב עם ההלכה הכללית
שלפיה היתר הבניה ניתן מכוח תכנית שהתקבלה בהליך תכנוני פומבי, סדור ומבוקר
שבו תתקבלנה ההכרעות העקרוניות לגבי השימוש בקרקע ….”
(ההדגשות שלי מי אי ג’).

ולגבי התנאי השני נקבע בפסקה 59 :

יתמייל 1004/א מאפשרת הוצאת היתרי בניה מכוחה ולכן לא ניתן להחיל לגביה את
הפטור הקבוע בתקנה 3(ב)(2) לתקנות התסקירים …”.

.68

משכך קבע בית המשפט העליון כי התסקיר, כמו סקר הסיכונים, חסר למועד קבלת ההחלטה על
הפקדת התכנית בעניין אפולוניה, וגם אותו לא ניתן היה לדחות לשלב ביצוע הבניה בפועל. לא כך

המצב בענייננו.

ראשית, בניגוד לעניין אפולוניה, שם כאמור לעיל ניתן היה להוציא היתרי בנייה מכח
התכנית בשל מעמדה המיוחד ומטרתה לזרז את ההליך התכנוני, בענייננו לא זו בלבד שלא ניתן
להוציא היתרי בנייה מכח התכנית שבכך הסתפקה הוועדה המחוזית, אלא שוועדת המשנה לעררים
החמירה את התנאים עוד יותר וקבעה כי התסקיר יושלם כתנאי להפקדת התכניות המפורטות
העתידיות, ושיקום הקרקע יהיה תנאי לאישורן. אדגיש עוד, כי בניגוד להתרשמות בית המשפט
העליון בדניים אפולוניה, לעניין היכולת המסופקת להתמודד עם הזיהום וההצהרות הסותרות של
המדינה שם בהקשר תפקידו של סקר הסיכונים וחשיבות התסקיר בהקשרו (ראו בדנים אפולוניה
בפסקה 63), בענייננו ברור כי המדינה מודעת לקושי לטהר את המתחם ולפחות את חלקו, ולקחה
בחשבון גם אפשרות כי חלק מהתכנית לא תתאפשר ליישום. אינני רואה בכך חסרון מידע רלוונטי
לקבלת החלטות, אלא מידע מספיק לשלב זה של התכנון, הצופה פני עתיד רחוק ואשר יש בינו לבין
הבניה שלב מהותי וקריטי של תכניות מפורטות, אשר התנאים להפקדתן כוללים כבר עתה הוראות
לעניין סקר קרקע ותסקיר השפעה על הסביבה כאחד.

.69

שנית, בניגוד לעניין אפולוניה, שם סמיכות הזמנים בין הכנת התכנית לבין הוצאת היתרי
הבניה מכוחה, והעדר כל שלב תכנוני ביניהן, הפכה את ביצוע התסקיר כמו גם את ביצוע סקר
הסיכונים להכרחיים ולאפשריים כאחד, בענייננו לא זו בלבד שניתן היה לדחות את ביצועו לשלב
התכנון האופרטיבי של התכניות המפורטות, אלא שראוי היה לעשות כן. ואזכיר כי תכנית אפולוניה

34 מתוך 41

1234567

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

35

36

37

38

A

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

TR

עסקה במתחם בגודל דומה לאחד מבין שמונת מתחמי המשנה במתחם תעייש השרון, ומכאן שלא
רק סמיכות הזמנים מהותית בהקשר זה, אלא גם היכולת לבצע סקר נקודתי רלוונטי ואפקטיבי
למתחם המתוכנן. לא כך הדבר בתכנית תעייש השרון אשר גודלה החריג, יחד עם התכנון ארוך
הטווח והמצאותנו בשלב ביניים שאינו סמוך להוצאת היתרי בניה – כל אלה יחדיו מצדיקים את
המסקנה כי יש לאבחן בין שני המקרים ולקבוע כי בעניין תכנית תעייש השרון, בניגוד לעניין
אפולוניה, ההחלטה לדחות את תסקיר ההשפעה הסביבתית לשלב התכנון של התכניות המפורטות
היא החלטה סבירה וראויה ושהתקבלה כדין בהתאם לסמכות מוסדות התכנון. לכן אין בסמכות
בית משפט זה להתערב בהחלטות ודין העתירות גם בהקשר זה להידחות.

.70

בחינת השלכות היבטי תחבורה

העותרות טוענות כי התכנית אושרה מבלי שנערכה בחינה להשלכות התחבורתיות (בהיית)

של התכנית כנדרש לפי הנחיות משרד התחבורה, ולטענתן מידע זה הכרחי כחלק מבירור העובדות
שעליו מתבססת התכנית. העותרות טוענות כי התכנית מעמיסה על התשתיות התחבורתיות
הקיימות, שעמוסות ממילא כבר היום, ושהתכנית מתעלמת מההשפעות התחבורתיות ואינה
מספקת פתרון לוויסות עומסי התנועה העתידיים.

.71

המשיבות טוענות כי הטענות בנוגע לתכנון התחבורתי הן טענות תכנוניות מובהקות,
שנבחנו בצורה יסודית והוכרעו לגופן בכל מוסדות התכנון המקצועיים, החל בחוקר שדן
בהתנגדויות, דרך החלטת ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית המשותפת, ולבסוף גם
בוועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית. המשיבות מפרטות לגופו של עניין, כי נושא התחבורה
היה נושא מרכזי בתכנון, שהוחלט לבססו על העקרון של העדפת פתרונות של תחבורה ציבורית עלפני תחבורה פרטית, ולכן הוחלט, למשל, להקים בתוך המתחם מערכת כבישי אורך ורוחב,

שיאפשרו חיבור לכביש 531 דרומה ומכביש 4 מערבה ולהפחית ממספר המחלפים המרכזיים
שתוכנן לכתחילה, לטובת שילוב קו רכבת כבדה מכביש 531 לכיוון תל-אביב וקידום תכניות למערך
תחבורה עתירת נוסעים (רכבות קלות ואוטובוסים רבי קיבולת), לרבות ייהקו הצהוביי שיעבור בלב
המתחם לפי תמייא 23/א/4. המשיבות טוענות כי התכנון התנועתי נבחן בעריכת בדיקה תחבורתית
כוללת לצפון מחוז תל-אביב, תואם מול מע”צ (בהמשך נטייי) ומשרד התחבורה בנוגע לחיבור
לכבישים הארציים, תואם עם רכבת ישראל בקשר לשילוב רכבת כבדה, ושולב בעבודה תכנונית מול
חברה נטייע לגבי מיקום הרכבת הקלה או אוטובוס רב-קיבולת במתחם.

.72

בנוסף נערכה בדיקה תחבורתית מקיפה עתידית שהראתה כי מערך הדרכים המתוכנן
בצפון המחוז בכלל ובמתחם תע”ש השרון בפרט, יכולים לעמוד בעומסים הצפויים גם בשנת יעד
קרובה (2020) וגם בשנת יעד רחוקה (2050). עוד טענו המשיבות כי המדריך להכנת הבהיית של משרד
התחבורה הוא ספר הנחיות שאינו מחייב, וכי ממילא הבדיקה שבוצעה אושרה גם בוועדת ההיגוי

35 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

A

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

TR

המשותפת ללשכת התכנון ומשרד התחבורה לפרוייקט זה וכללה את כל המרכיבים הנדרשים
מבהיית, לרבות הכנת תחזיות תנועה; ניתוחים תנועתיים; בדיקת מערכות תחייצ וכו’. המשיבות
חוזרות על טענתן כי התכנית היא תכנית מתארית שלא ניתן להוציא מכוחה היתרי בנייה ולא
קובעת שלבי ביצוע, וכי לכל תכנית מפורטת לפיה תדרש בדיקה עדכנית של ההשלכות התחבורתיות
הקשורות לפיתוח אותו מתחם כדי להתנות את פיתוח השכונה בפיתוח הולם של התחבורה, כי כך
ראוי לעשות, בדומה לתכנון עיר שלמה.

.73

קביעותיי לעיל לעניין מגמת ציפוף הדיור ולעניין המידע העובדתי והתכנוני שעמד בפני
מוסדות התכנון בכלל וועדת המשנה לעררים בפרט, רלוונטיות גם לעניין התחבורתי ומביאות
לקבלת עמדת המשיבות גם בנושא זה. ראשית, אכן כטענתן, המדובר בטענות בעלות אופי תכנוני
ששוכנעתי כי התקבלו בהתאם לכללי המנהל התקין בסמכות ובסבירות ואף למעלה מהדרוש,
ומשכך אין מקום כי בית המשפט יתערב בתוכנן שנקבע בהתאם לשיקול הדעת המקצועי שהופעל

כדין.

שנית, מבחינה עקרונית תכנון מתחם תעייש השרון כמקרם עירוני מחייב תכנון תחבורתי בהיקף
נרחב הצופה פני עתיד לטווח ארוך ושוכנעתי כי כך בדיוק נעשה בענייננו. ולבסוף, גם לגופו של עניין
שוכנעתי כי מוסדות התכנון היו מודעים כנדרש בזמן קבלת ההחלטות לאשר את תכנית תעייש
השרון לצרכים התחבורתיים הצפויים בטווח הקצר והארוך כאחד, וכי עקרונות התכנון
המתבססים על תיעדוף תחבורה ציבורית מגוונת יחד עם שילוב חיבורי הכבישים הארציים למערכת
הכבישים הפנימית במתחם, נותנים מענה הולם לצרכים אלה, בעקביות עם מטרות התכנית ואופי
המרקם העירוני. יש להדגיש כי ראוי יהיה להתאים את התכנית התחבורתית למצב שיהיה רלוונטי
כאשר יגשו לתכנון המפורט של כל אחד מהמתחמים.

.74

עניינים נוספים: החוקר, תמהיל ייעודי הקרקע ותכנית הצל

לקראת סיום נדרש להתייחס לשלוש סוגיות נוספות שהועלו בעתירות: הטענות כלפי
החוקר זאב עמית זייל, הטענות בעתירה הוד השרון לעניין השטחים הנכללים בתכנית ותמהיל
השימושים שנקבע בה למגורים ולתעסוקה, והטענות לגבי תכנית הצל.

.75

החוקר – העותרות טענו באשר לזהותו ולתפקודו של החוקר, ובמיוחד ריבייה שהרחיבה
בסיכומיה באופן ניכר בעניין זה. ריבייה מייחסת לחוקר ולמשיבות התנהלות בשקרים והסתרה,
אשר עולים מעל התנהלות רשלנית לשיטתה, ומגיעים לכדי התנהגות מכוונת חמורה יהדורסת ברגל
גסה את כללי המנהל התקין”, כלשונה, שאינה בתום לב ואינה ראויה, הגונה ושקופה, ומשום כך
מבקשת שבית המשפט יחייב את המשיבות לפעול עפ”י נורמות ההתנהגות המקובלות, החוקיות
והערכיות לשיטתה. לטענתה, לחוקר היו ייקשרי עבודה אמיצים” עם רמייי שיזמה את התכנית, עד

36 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

TR

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

סמוך לביצוע החקירה בקשר אליה; ועם מתכננה אדריכל לייסדורף, שעמו עבד בעבר במשך 14
שנים. ריבייה מבקשת לראות בייקשריו העסקיים הענפים עם הגורמים הבכירים המקדמים את
התכנית, יזם התכנית ומתכנן התכנית, ומעורבותו האישית בקידום וטיפול בתכנית” ניגוד עניינים
חמור ביותר, והגישה בהתאם ארבע בקשות לוועדת המשנה לפסול את החוקר, שנדחו. בנוסף טוענת
ריבייה כי החוקר התנהל באופן פסול במהלך החקירה שניהל ופעל בחוסר שוויון ובאופן מוטה,
לרבות בנקיטת עמדה בזכות התכנית במקום שמירה על נייטרליות; הגבלת זכות הטיעון של בייכ
העותרים ללא נימוק והצדקה; אי אמירת אמת מצידו בקשר לזכות הטיעון ומגבלות שהטיל על
צדדים וגורמים אחרים שאינם ריבייה; וקביעת עמדתו כעמדת המשיבות והמדינה טרם סיום הליכי

החקירה.

יש להעיר, כי טענות אלה, כמו גם טענות אחרות שהועלו בכתבי בי דין ובדיונים מטעמה של ריבייה,
נטענו בלשון בוטה ובהתנסחות פוגענית, שאין לה מקום, במיוחד כשהיא מופנית כלפי חוקר שאינו

עוד בין החיים. עם זאת, אתעלם מהניסוח הבוטה והבלתי ראוי, ואתייחס לטיעונים לגופם.

.76

המשיבות טענו כי טענות אלה נטענו רק לאחר קבלת המלצותיו של החוקר, ולאחר
שהתכנית אושרה על תיקוניה, ולא בהזדמנות הראשונה כנדרש, ופירטו בהרחבה כיצד נדונו טענות
אלה בוועדה עד מיצויין, ונדחו אחת לאחת לגופן בהחלטה מפורטת. בתוך כך קיבלה וועדת המשנה
לעררים באופן חלקי את הטענה כי הקשר בין החוקר לבין אדריכל התכנית מר לייטרסדורף מקים
חשש לניגוד עניינים שאפשר שהיה מביא לאי-העסקתו מלכתחילה אילו היה מובא כנדרש לידיעת
משרד הפנים. עם זאת, הוועדה קבעה כי אין בפגם כדי להביא לבטלות ההחלטה להפקדת התכנית,
בהתחשב בגורמים נוספים המעורבים בבחינת התכנית ובקבלת ההחלטות שמדללים את האינטרס
הנוגד האפשרי של החוקר, ומשום שהטענות נבחנו לגופן והוכרעו לעתים לכאן ולעתים לכאן באופן
ענייני ולא כחטיבה אחת, הן על-ידי החוקר עצמו, הן על ידי הוועדה המחוזית וועדת המשנה לעררים
אשר לא נפל בהחלטותיהן פסול כלשהו.

המשיבות טוענות כי ועדת המשנה לעררים קבעה בצדק כי יש ליישם את עקרון הבטלות היחסית,
בהתחשב בשלב התכנוני אליו הגיעה התכנית, במשאבים שהושקעו בה ובאינטרס הציבורי, שעה
שעובר להגשת העררים כבר נשמעו מכלול הטענות התכנוניות בפני החוקר, ניתנו המלצותיו ויושמו
בחלקן. לטענתן, החלטת הוועדה מרפאת את הפגם שנובע מניגוד העניינים האפשרי של החוקר,
והיא שקולה ומאזנת בין מכלול השיקולים הרלוונטיים, וממילא לא ניתן לומר עליה כי היא חורגת
באופן קיצוני ממתחם הסבירות, עד כדי הצורך להתערב בה בביקורת שיפוטית ולפסול את ההליך

התכנוני כולו.

37 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

TR

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

.77

אינני מוצאת ממש בטענות העותרות בעניין זה. הכלל בדבר איסור על ניגוד עניינים נדון
לאחרונה בעעיימ 3405-19 הוועדה הארצית לתכנון ובניה של מתחמים מועדפים לדיור נ’ קיבוץ
אושה (נבו, 20.02.20, להלן: עניין אושה). בית המשפט העליון חזר על ההלכה הידועה, שלפיה:
“אדם הממלא תפקיד ציבורי אינו רשאי להימצא בניגוד עניינים בין האינטרס
הציבורי שעליו הוא אמון במסגרת תפקידו, לבין אינטרס אחר שעמו הוא קשור
אישי או ציבורי. מדובר בכלל רחב החולש על כל פעולתו של המינהל הציבורי, גם
בהיעדר הוראת חוק מפורשת. ביסוד האיסור על ניגוד עניינים ניצבות שתי תכליות
מרכזיות. האחת קשורה בטבורה לחובות האמון וההגינות, ועניינה להבטיח כי
סמכות שלטונית תופעל על בסיס שיקולים ענייניים בלבד, ללא הטיה או דעה
קדומה. השנייה היא נראותו התקינה של ההליך המינהלי וחיזוק אמון הציבור
ברשות המינהלית. חשיבות מראיתו התקינה של ההליך המינהלי היא גם הסיבה
לכך שהמבחן המוחל בהקשר זה הוא אובייקטיבי וצופה פני עתיד. כלומר, השאלה
אינה אם יתקיים ניגוד עניינים בפועל, אלא אם אדם סביר הבקי בפרטי המקרה
יסבור כי ישנו ניגוד עניינים, כשלעניין זה מוסכם כי אין די בחשש רחוק ותיאורטי
…. האיסור על ניגוד עניינים חל גם על גורם מייעץ או ממליץ לרשות המוסמכת, ולא

רק על הרשות המוסמכת עצמה ….”
(ההדגשות שלי מי אי ג’, שם בפסקה 12).

: (13

בית המשפט העליון הדגיש כי ההלכה חלה גם על חוקר כדוגמת החוקר בענייננו (עניין אושה בפסקה

“מובן כי האיסור על הימצאות בניגוד עניינים חל גם על חוקר המתמנה לשמיעת
התנגדויות לתכנית שהופקדה (ראו גם סעיף 47(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ”ה1965 (להלן: חוק התכנון והבניה)), ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים. מדובר במומחה
המתמנה על ידי מוסד התכנון לסייע בידו במלאכת שמיעת ההתנגדויות. החוקר
שומע את ההתנגדויות במקום מוסד התכנון ובנעליו, ומשמש כזרועו הארוכה לעניין
זה (השוו לבג”ץ 5770/05 ויזל נ’ מפכ”ל המשטרה, [פורסם בנבו] פסקה 23
(23.8.2006)). בסופו של תהליך השמיעה החוקר מגבש המלצותיו ומעבירן לעיון
מוסד התכנון, שהוא הגורם המוסמך להכריע בהן לגופן (ראו למשל סעיפים 107א
(א)-(ד)-108(א) לחוק התכנון והבניה). כך בכלל וכך בפרט לגבי חוקר המתמנה לפי
חוק הוותמ”ל (סעיף 19(א)-(ד) לחוק הוותמ”ל).”

בית המשפט העליון עמד על גבולות האיסור בנוגע לחוקרים הממונים על-ידי מוסדות התכנון

בישראל (שם, בפסקה 36) :

“מן האמור עולה כי אין להרחיב יתר על המידה את היקפו של האיסור בדבר ניגוד
עניינים בהקשר דנן. פסילת אדם מלשמש כחוקר אך מחמת קבלת תשלום קודמת
ממינהל התכנון בקשר לשירות תכנוני שסיפק במסגרת הכנתה של תכנית אחרת,
עלולה לשבש באורח מהותי את יכולתם של מוסדות התכנון למנות חוקרים לשמיעת
התנגדויות. יש לזכור כי מדובר בקהילה מקצועית מוגבלת בהיקפה, וכי התחום כולו
מוסדר על ידי המדינה ומוסדותיה הרלוונטיים, ובכלל זה מינהל התכנון. על כן, יש
להניח כי מדובר בשוק המתאפיין ב”שחקנים חוזרים” לא מעטים. פסילת אדם
מלשמש כחוקר אך בשל מתן שירות מקצועי קודם למינהל התכנון מותחת לטעמי
את גדרותיו של האיסור על ניגוד עניינים מעבר לנדרש. ויודגש. אין באמור כדי לגרוע
מחשיבות ההקפדה על האיסור בדבר ניגוד עניינים גם בהקשר דנן. אולם הבחינה
צריכה להיות קונקרטית ונקודתית”.
(ההדגשה שלי מי אי ג’).

38 מתוך 41

1

No tworw09-8f9;

2

3

4

5

6

7

10

11

12

13

14

15

16

17

2 2 8 848488484 4 4 48583++4+4%

18

19

20

21
22

23

24

25
26
27

28

29
30

31

32

33

34

36

37

39

40

41

42

46

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

TR

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

כלל נוסף הקשור לעניין זה, הוא הכלל בדבר תוצאות הפגם של ניגוד העניינים בעזרת דוקטרינת
הבטלות היחסית, כפי שנקבע, למשל, בבג”ץ 9485/08 דרור עזרא נ’ ועדת המשנה לנושאים

תכנוניים עקרוניים (ולנת”ע) (נבו, 30.01.2012, להלן: עניין עזרא, בפסקה 21):
ילא כל פגם הנופל בהחלטה מינהלית, ובכלל זה פגם של ניגוד עניינים, יש בו בהכרח
כדי להוביל לבטלות ההחלטה. תוצאותיו של הפגם הן יחסיות ונגזרות מעוצמת
הפגם, מחומרתו וממכלול נסיבות העניין ….במקרה שבפנינו נראה לי כי הפגם שנפל
בהחלטת ההטמעה כאמור אין בו כדי להצדיק את ביטולה”.

.78

החלת הכללים שנקבעו בעניין אושה ובעניין עזרא, על העניין שלפניי, מביאה למסקנה לפיה
קשריו בעבר של מר עמית זייל עם אדריכל התכנית, ועבודתו בעבר עבור רמייי אינם מגיעים לכדי
ניגוד עניינים ממשי, ואף אילו היו מגיעים לכדי כך, צודקות המשיבות כי אין בפגם זה כדי להביא
לבטלות ההחלטה לאשר את תכנית תעייש השרון.

בעניין אושה נקבע כי מתן שירות לרשות מקרקעי ישראל בעבר, וקבלת תשלום שכר לחוקר על-ידי
מינהל התכנון, בנסיבות שבהן כבר קיבל בעבר תשלום עבור שירותיו בקשר לתכנית אחרת, אינו
מהווה ניגוד עניינים המונע את מינויו כחוקר. בעניין עזרא נקבע כי השתתפות האדריכל שהיה שותף
במשרד אדריכלים פרטי שערך תכנית מתאר מקומית בקבלת ההחלטה להטמיע את אותה תכנית
בתכנית המתאר המחוזית פגמה בהליך, אך לא עד כדי הצדקת ביטולו, בין היתר בשל מעורבות של
גורמים נוספים בהליך, והטמעת תוכניות נוספות.

בענייננו, בדומה לעניין אושה, הקשר המקצועי בעבר בין החוקר לבין רמייי אינו מעלה חשש מהותי
לניגוד עניינים, הן לכשעצמו, הן לאור האמור שם לגבי מאגר החוקרים המצומצם שאף כי ראוי
להגדילו אין הוא גדל רטרואקטיבית למועד מינוי החוקר או קבלת החלטת ועדת המשנה לעררים.
בנוסף, בדומה לעניין זה, גם בענייננו החשד לניגוד העניינים לא עלה מהשאלון שמילא החוקר (ראו
ס’ 270-2 לתגובה המקדמית מטעם המשיבות), ובדומה לקביעה שם, נראה כי למועד המינוי לא נפל
פגם בהסתמך על תשובות החוקר לשאלון. יתרה מכך, וועדת המשנה לעררים לא התעלמה מהחשש
לניגוד עניינים הקשור בהכרות המוקדמת של החוקר עם אדריכל התכנית, אלא הכירה בו ככזה
שעלול היה להביא לאי-העסקתו מלכתחילה. אלא, שבהתאם לדוקטרינת הבטלות היחסית קבעה
כי הכרות מוקדמת זו אינה מצדיקה לבטל בדיעבד את כל הפעולות שנעשו, ובמיוחד שבהליך
התכנוני היו מעורבים גורמים רבים נוספים ושההתנגדויות התקבלו בחלקן ונדחו בחלקן לפי העניין.

.79

משכך, אני קובעת כי הקשר הקודם בין החוקר לבין רמייר לא הקים ניגוד עניינים, וכי
הקשר בינו לבין אדריכל התכנית לא גרם לפגם בעוצמה גבוהה דיה באופן יחסי ליתר הנסיבות

הרלוונטיות כדי שיצדיק את ביטול ההחלטה.

39 מתוך 41

1

234567∞

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

35

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

TR

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

בשולי הדברים אתייחס לשיתוף המרשים של המומחים מטעם העותרות בהליכי התכנון שהתמשכו
במהלך ניהול העתירות בפניי, אשר אף כי המועד לבחינתו קודם להגשת העתירות, אני למדה ממנו
על כנות המאמצים, על החשיבות שרואה המדינה לקיום הליך גלוי ומקצועי, ועל הוגנות ההליכים

גם בדיעבד.

.80

התמהיל בין מגורים ותעסוקה – כמתואר לעיל, בעתירת הוד השרון בלבד נטען לגבי סך
שטחי התעסוקה בתחומי העיר, וכי יש להחזיר את הדיון לוועדה כדי להמיר ייעודי שטחים
ממגורים לתעסוקה; עוד נטען שם כי יש לכלול בתחום תכנית תעייש השרון גם את שטח תעייש
מזרח הנמצא מצידו השני של כביש 4 ופינויו מהווה חלק אינטגרלי ממטרות התכנית, בדיוק כמו
צדו המערבי של המתחם. שתי טענות אלה הן תכנוניות במהותן, ואינני רואה צורך להידרש
לביקורת לגבי תוכן ההחלטות או התכנית, בעקביות עם קביעותיי לעיל. לפיכך אני דוחה טענות

אלה.

.81

תכנית הצל – לסיום אדרש בקצרה לתכנית הצל. כמתואר לעיל בס’ 5 לפסק הדין, במהלך
פברואר 2021 הוגשו בקשות מטעם חלק מהעותרות בעקבות אישור תכנית הצל, להתיר להן לתקן
את העתירות או להגיש עתירות חדשות, להאריך את מועד להגשת הסיכומים ולאפשר לצדדים
להתייחס בהם גם לתכנית הצל. בהחלטותיי בבקשות אלה קבעתי כי ניתן לציין עובדתית בסיכומים
שאושרה תכנית צל אך לא מעבר לכך, משום שמדובר בשינויים מהותיים בעתירות שהוגשו עוד
בשנת 2017, ויש מקום להכריע בהן על בסיס התשתית העובדתית הקיימת, ללא תיקון העתירות
שהיה נדרש כדי לכלול בהן טענות חדשות ולהרחיב את חזית המחלוקת.

אין מחלוקת כי תכנית הצל לא מהווה מסמך סטטוטורי, ואין צורך להרחיב בעניין זה. אין בכוונתי
להעמיק בנושא על אף שחלק מהעותרות פעלו בניגוד להחלטותיי וטענו בסיכומיהן בהרחבה לגבי
תוכנה. עם זאת, ראוי להתחשב בקיומה של תכנית הצל בהיותה מסמך המתווה מדיניות, ולכן
משיקולים פרגמטיים של נסיון לקדם הסכמה בין הצדדים, הצעתי מתווה לפשרה שלפיו תכנית
הצל תושלם תוך שיתוף הציבור למעלה מן הדרוש בשלב זה של ההליך התכנוני (ראו ס’ 6-9 לפסק
הדין לעיל). מדיווחי הצדדים למדתי כי העותרות אכן נשמעו ע”י המשיבות והמומחים מטעמן

השתתפו בדרך
דיונים ארוכים ומשמעותיים שהתקיימו בהתאם למתווה הפשרה, ואף כי הליך זה לא

התכנס לכדי הסכמה, אני רואה משמעות בעצם קיומו ובתוצאותיו כפי שתוארו על-ידי בייכ
המשיבות בדיון שהתקיים בפניי ביום 13.09.20 (ראו ס’ 9 לעיל). בשולי הדברים ולאור כל האמור
בפסק הדין לעיל, איני רואה צורך להרחיב לעניין הטענות שהועלו נגד תכנית הצל, אשר אף אם
אינה מקובלת על העותרות במלואה, הכנתה נעשתה באופן מקצועי ורציני, תוך שיתוף ראוי של
נציגי העותרות והטמעת חלק מהערותיהם בתכנית.

40 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

35

TR

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

סוף דבר

לאור האמור לעיל כל העתירות נדחות במלואן.

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

רשויות

בחרתי שלא להטיל צו להוצאות משני טעמים. האחד, העותרות הן גופים ציבוריים
מקומיות גובלות, ועמותות הפועלות לטובת הציבור, שפעלו כשטובת הציבור לנגד עיניהן. שנית
ובעיקר לאור ההתקדמות המשמעותית שנעשתה במהלך ניהול העתירות. הרשויות נענו לרבות
מדרישות העותרות בעתירות, מה שהביא לטיוב העבודה התכנונית.

ניתן והודע לצדדים, היום, ג’ ניסן תשפייב, 04 אפריל 2022.

M

מיכל אגמון-גונן, שופטת

41 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

A

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

TR

שטח התכנית ומרבית התושבים שיושפעו ממנה, הועבר בהסכמתם לתל אביב בהתאם (ראו החלטת
כב’ השופט ג’ורג’ קרא מיום 12.07.17).

.6

ביום 07.03.18 התקיים דיון מקדמי בעתירות, שבו הציגו הצדדים את התכנית בצורה
מפורטת, תיארו את המידע הרלוונטי הקיים והחסר, והשלימו את טיעוניהם בהרחבה. בסיום הדיון
קבעתי כי כניסת התכנית לתוקף לא צריכה להיות תנאי לטיפול בזיהומים פעילים הדורשים פינוי
מיידי מקרקע שבבעלותה, וכי על המדינה לדאוג לכך או להסביר מדוע העניין לא מטופל. עוד קבעתי
כי המשיבות ישקלו שלושה נושאים שעלו בעתירות וינסו להגיע להסדר בהקשרם: קביעת מתחם
החיץ בין האזורים המתוכננים, ברוחב שיוסכם, שייבדק לגבי זיהומים מעבר למתחם הספציפי כך
שניתן יהיה למנוע “זליגהיי של זיהומים בין המתחמים השונים; קביעת מתווה מפורט לשיתוף
הציבור בהכנת תכנית הצל; וביצוע מוקדם של סקר מלא במתחם הראשון שבו יש כוונה להוציא
תכנית מפורטת (המסומן 2 ומכונה “מתחם אליהו”י) כפיילוט לבחינת התאמת התכנון לנקיון

הזיהומים במתחם כולו.

.7

ביום 26.06.19 התקיים דיון שני בעתירות, ובו תיארה באת כח המשיבות את הפעולות
שנעשו מאז הדיון הקודם, ובכלל זה הכנת מתווה פשרה בהמשך לדיונים בין הצדדים; קיום סיורים
בשטח; הכנת מסמך נופי סביבתי בהתבסס על סקר טבע עדכני, ואישורו לאחר יום עיון בוועדה
בהשתתפות העותרות וקבלת הערותיהן בכתב; והתחלת פיילוט טיפול בזיהום חמור במיוחד בחלק
ממתחם אליהו שנמצא במתחם המשנה הראשון המיועד לפיתוח, לרבות סקר קרקע, טיהור בפועל
של חלק מבורות ההטמנה ותכנון עתידי של הטיפול בבריכות שפכים ושל פינוי מוקשים וחומרי נפץ

ממחפורות בשטח.

.8

נציגי העותרות השיבו כי למרות ההערכה לפעולות שנעשו, אין בהן מענה מספיק לטיעוניהן,
ואף כי הנושאים המקצועיים אינם עומדים לביקורת שיפוטית, ישנה מחלוקת יסודית לגבי הפגם
המהותי שבאישור התכנית בהעדר מידע מספיק, הן לגבי סקר הקרקע, הן לגבי תסקירי ההשפעה
על הסביבה והתכנון התחבורתי. בתוך כך, הצדדים טענו גם לעניין תכנית הצל, ובמיוחד לגבי
השיתוף המוגבל של הציבור, והעדר פתרון לקושי להכין תכניות מפורטות ללא המידע החסר בה
כמו בתכנית המקורית. בייכ עמותת ריבייה שב והדגיש את חשיבות שימור הטבע במתחם ואת
ייחודיות המרחבים הירוקים והפרחים בשטחו, וחזר על הטענה כי התכנית חסרת היתכנות
ומבוססת על נתונים שגויים. בנוסף ביקשו העותרות לקיים ביקור של בית המשפט במקום לצורך
התרשמות, ולאפשר סיור לאוטובוס שיכלול 20-30 נציגים ואנשי תקשורת למען השקיפות

והאינטרס הציבורי.

5 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

TR

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

בסיום הדיון אישרתי ביקור במקום ל-5 אנשים, בכפוף לתיאום ולקבלת סיווג בטחוני. בנוסף
החלטתי כי הוועדה המחוזית תשלים את תכנית הצל, ותדאג לכך שנציגי העותרות ישתתפו בתהליך
והערותיהן יובאו לפניה, והיא תתייחס לכולן גם אם לא תקבל אותן, וכן תתייחס לכל הנושאים
שעלו בדיון לגבי תכנית הצל. עוד קבעתי כי כיוון שסקרי הקרקע במתחם אליהו טרם הושלמו
והוברר שהצפי להשלמתם לא ברור, תעדכן המדינה ותודיע בתוך שנה מה מצב הדברים בשים דגש
על השלמת הסקרים במתחם זה (להבדיל מהניקוי בפועל).

.9

ביום 13.09.20 התקיים הדיון השלישי בעתירות. באת כח המשיבות תיארה במפורט את
הפעולות שנעשו מאז הדיון הקודם. בתוך כך ציינה כי הוגש מתווה שלקח בחשבון גם את הערות
המומחים מטעם העותרות; תוארה ההתקדמות בתכנית הצל כתכנית מתכללת בשיתוף הציבור על
בסיס גילוי מלוא המידע הקיים, התחשבות בכל הערות הנציגים בדיונים ותגובותיהם בכתב
והטמעת מירב ההערות בתכנית; דווח על הסכמות שהושגו וקויימו בנוגע לפגישות חודשיות עם דייר
ברנר, המומחה מטעם העותרות, ועל היענות ל-3 מתוך 4 הערות לגבי תכנון סקר דיגום הקרקע, הן
בהיקף קריטריון, הן בהיקף המלא שנדרש לבצע; ונמסר עדכון לגבי תוצאות הסקר החלקי שבוצע,
שאישר כי כל החומרים הנמצאים בקרקע מוכרים וכי כל הזיהום ניתן לטיהור מלא. באת כח
המשיבות שבה והדגישה כי התכנית מתנה את פרסום התכניות המפורטות בביצוע סקר קרקע מלא
ואת אישורן בטיהור מלא בפועל. באי כח הצדדים שבו ודנו לעומק גם בתכנית הצל, וחזרו על

טיעוניהם המרכזיים.

בסיום הדיון הצעתי לצדדים עקרונות למתווה פשרה, שלפיהם ככל שהמדינה תתחייב לדאוג לכך
שמתחם אליהם יהיה נקי, לרבות אזורי חיץ, תוך המשך שיתוף הציבור והמומחים לעניין הטיפול
בזיהום ותכנית הצל, העתירות יימחקו. המלצתי לקדם את המתווה כך שמתחם אליהו יטוהר
בשלושה שלבים, שבכל אחד מהם יהיו נוכחים מומחים מטעם העותרים: הראשון לאחר הסקר
המצומצם; השני לאחר הסקר המלא של מתחם אליהו, שבהתאם לתוצאותיו יתקיים דיון עם כל
הצדדים האם נדרש שינוי של אזור החיץ; והשלישי לאחר הטיהור, וככל שיימצאו חומרים גם
באזור החיץ יהיה דיון נוסף. בנוסף תתחייב המדינה שהכנת תוכניות במתחמים אחרים בתוך מתחם
התכנית תיעשה באותו מתווה הכולל סקר, טיהור ובדיקה שתוודא שאין השפעה של הזיהום
ממתחמים סמוכים. משהצדדים לא הגיעו להבנות, בין לפי המתווה שהוצע ובין בדרך אחרת, נדרש

ליתן פסק דין בעתירות.

.10

שני אירועים נוספים התרחשו לאחר הדיון האחרון בעתירות, המצדיקים התייחסות :
האחד הוא אישור תכנית הצל ביום 20.1.21 על-ידי הועדה המחוזית המשותפת, בהתאם להוראות
ס’ 6.1 לתוכנית תעייש השרון; והשני הוא מתן פסק הדין של בית המשפט העליון בדניים 4753/19;
4852/19; ו-4856/19 עיריית הרצליה ואח’ נ’ הועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור ואח’ (נבו

6 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

A

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

TR

06.05.21) שעסק בשאלת הפקדתה ואישורה של תכנית המתייחסת למתחם הכולל קרקעות ומי
תהום מזוהמים באזור אחר, בטרם ביצוע סקר סיכונים סביבתי (להלן: עניין אפולוניה).

.11

במהלך פברואר 2021 הוגשו בקשות מטעם חלק מהעותרות בעקבות אישור תכנית הצל,
להתיר להן לתקן את העתירות או להגיש עתירות חדשות, להאריך את מועד להגשת הסיכומים
ולאפשר לצדדים להתייחס בהם גם לתכנית הצל. בהחלטותיי בבקשות אלה קבעתי כי ניתן לציין
עובדתית בסיכומים שאושרה תכנית צל אך לא מעבר לכך, משום שמדובר בשינויים מהותיים
בעתירות שהוגשו עוד בשנת 2017, ויש מקום להכריע בהן על בסיס התשתית העובדתית הקיימת,
ללא תיקון העתירות שהיה נדרש כדי לכלול בהן טענות חדשות ולהרחיב את חזית המחלוקת,
ובמיוחד שתכנית הצל ממילא אינה תכנית סטטוטורית. בהתאם להחלטה זו אתייחס לטענות
שפורטו בסיכומי הצדדים, שחלקם פעלו בניגוד להחלטה זו.

.12

טרם פרסום פסק הדין בעניין אפולוניה ולאחריו, הגישו הצדדים בקשות שונות בנוגע לאופן
ניהול ההליך שלפניי, לרבות בקשות חוזרות לקיום ביקור במתחם התכנית, לקיום דיון נוסף לפניי,
ולמתן החלטה על הגשת סיכומים ומתן פסק דין. דחיתי את הבקשות לביקור במקום ולקיום דיונים
נוספים לפניי, וקבעתי כי יוגשו סיכומים בכתב, ללא הגבלת היקף כדי לאפשר לצדדים למצות את
טיעוניהם. עוד קבעתי כי הצדדים יתייחסו המסגרת הסיכומים גם לפסק הדין בעניין אפולוניה ככל
שהם מעוניינים לעשות כן (ראו החלטות מ-09.03.21, מ-13.05.21 ומ-14.07.21). על ההחלטה מיום
14.07.21, שדחתה את הבקשה לביקור במקום, הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון
(ראו בריים 5178/21 עמותת ריביה ריאה ירוקה בתעש השרון ואח’ נ’ ועדת המשנה לעררים של
המועצה הארצית לתכנון ובניה (נבו, 26.07.21)) שנדחתה על-ידי כב’ השופט ע’ פוגלמן מבלי

שנתבקשה לה תשובה.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב ומי שהיה מעונין הגיש גם סיכומי תשובה, ללא מגבלת היקף

ובהרחבה יתרה.

.13

בקשה נוספת הוגשה לפני מספר ימים, ביום 23.3.22, לאחר שהוגשו כלל הסיכומים,
ושכתיבת פסק הדין הייתה בעיצומה, להוספת ראייה, מכתב של מר עמיר אשד, סגן מנהל המחוז
במשרד להגנת הסביבה במחוז ת”א, מיום 24.1.22 שעל פי האמור בו, בפארק הנצח, המצוי בגדרי
התכנית נתגלו מוקדים ובהם פסולת שעלולה להיות מזוהמת בחומרים נפיצים, כתוצאה ממדידה
עדכנית של הרשות לפינוי מוקשים. עם זאת, ביום 9.3.22 עדכנה הרשות לפינוי מוקשים את
העותרות כי ניתן להמשיך בפעילות בפארק. דחיתי את הבקשה, כמו גם בקשה לעיון חוזר, בעיקר
לאור השלב המתקדם בו נמצא התיק, ולאור העובדה שהשאלה האם די בסקרים שנעשו כדי
להתקדם בשלב התכנוני הנוכחי, נדונה בהרחבה בעתירות על כל שלביהן, כמו גם בסיכומי הצדדים.

7 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

אפנה כעת למתן פסק הדין בעתירות כולן.

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

טיעוני הצדדים בתמצית
טיעוני העותרות

A

.14

TR

מטבע הדברים, בשל רוחב היריעה המאפיין את העתירות המתנהלות במאוחד, מירב טענות
העותרות משותפות וחוזרות על עצמן, ולפיכך אמנה אותן כאן בקצרה ובמאוחד ככל הניתן, ואפרטן
בהמשך במסגרת הדיון בכל אחת מהן. בתמצית, הפגמים העיקריים שנטען בעתירות כי נפלו בתכנית
ובהליך אישורה הם: העדרו של סקר קרקע מקיף למיפוי זיהום המים והקרקע בשטח התכנית
והצפי לטיהורה (להלן: סקר הקרקע); העדר תסקיר השפעה על הסביבה (להלן: התסקיר); העדר
בחינת ההשפעות התחבורתיות (להלן: בהית) של התכנית; טיעוני העמותות לגבי פגיעת התכנית
בטבע ובנוף הייחודיים, ובמיוחד בצמחייה; טיעוני עתירת הוד השרון לגבי תמהיל ייעוד הקרקע
למגורים ולתעסוקה, ולגבי החלת התכנית גם על מתחם תעייש מזרח; וטיעונים לגבי זהותו ותפקודו
של החוקר שבחן את ההתנגדויות. העותרות טוענות כי פגמים אלו בהחלטות וועדת המשנה לעררים
והוועדה המחוזית הם מהותיים, ומצדיקים את ביטולן בהיותן בלתי סבירות ובלתי חוקיות.

.15

–

העדר סקר קרקע העותרות טוענות כי הזיהום בקרקע ובמים הוא אחד הזיהומים
החמורים בתולדות המדינה, אם לא החמור מכולם. לטענתן, לא ברור אם רשימת כל סוגי המזהמים
והחומרים אותרו, ונסיון העבר מלמד כי ישנו חשש ממשי כי קיימים בהם חומרים מסוכנים,
רעילים ומסרטנים שלא כולם ידועים, דוגמת דלק טילים (פרכלורט) שהתפשט וזיהם חלק ניכר
מאקוויפר החוף. העותרות טוענות כי העדר ביצוע הסקר טרם אישור התכנית, גרם לקבלת החלטת
הוועדה המחוזית מבלי שעמדה בפניה התמונה העובדתית המלאה המתחייבת לצורך כך. לטענת
העותרות, קבלת ההחלטה בהיעדר מידע מלא בדבר החומרים המסוכנים בקרקע ובמים, מיקומם,
ריכוזם, מסוכנותם והאפשרות לטהרם, מקימה חשש ממשי לסיכון סביבתי ובריאותי לציבור.
לטענתן אישור התכנית מבלי שנערך סקר קרקע מהווה פגם חמור המחייב את ביטול ההחלטה.

העותרות טוענות כי דחיית הסקר לשלב המאוחר יותר של התכנון המפורט עלולה לגרום לפגיעה
קשה בבריאות הציבור, בין היתר משום שכבר עתה ניתן להוציא מכוחה היתרים לבניית מתקני
טיהור ולצורך כך לא נדרש להכין ולאשר תכנית מפורטת. אישור התכנית בנסיבות אלו סותר את
עקרון הזהירות המונעת, שלטענתן מחייב את הרשות לנקוט פעולות מניעה מראש כדי לצמצם את
פוטנציאל הנזק הגדול הצפוי. בהקשר זה טוענות העותרות כי מימון הסקר, ולמעשה גם מימון
טיהור הזיהום, צריך להיות מוטל על המדינה כבעלים של הקרקע ושל המפעל שייצר את הזיהום
הקיצוני, ללא קשר לתכנון המתארי העתידי למגורים ולתעסוקה, וכי השיקולים התקציביים
העומדים בבסיס התכנית לממן את טיהור הזיהום באופן הדרגתי עם התקדמות התכנון המפורט
אינם ענייניים ואינם ראויים. לטענתן, השיקול המרכזי של המדינה באישור התכנית הוא קיבוע

8 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

35

A

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

TR

מציאות תכנונית שתאפשר ודאות שטיהור הקרקע ישתלם לה מבחינה כלכלית. לכן העותרות
טוענות כי יש לדחות את נסיון המשיבות ליצור תלות בין התכנית לבין טיהור הקרקע.

.16

העדר תםקיר העותרות טוענות כי היה על הוועדה המחוזית לקבל תסקיר השפעה על
הסביבה טרם אישור התכנית. לטענתן, קביעת וועדת המשנה לעררים כי הוועדה המחוזית היתה
רשאית לפטור מעריכת תסקיר מהטעם שהמדובר בתכנית מתארית אינה סבירה, ממספר סיבות:
משום שדחיית התסקיר לשלב הפקדת התכניות המפורטות תגרום לביצוע תסקירים נקודתיים לכל
מתחם משנה ולא ייערך תסקיר שיבחן את המתחם כולו בראיה כוללת, מה שעלול לגרום לאבדן
נתונים או להשפעות מטיהור מתחם אחד על השני; משום שקביעת עקרונות תכנית המתאר תלויה
בתסקיר שינתח את ההשלכות הסביבתיות שלה לרבות חלופות תכנוניות; משום שמתקנים ואתרים
לסילוק פסולת מסוכנת יוקמו מכח התכנית הנוכחית, ודחיית התסקיר לשלב התכניות המפורטות
תגרום להקמתם ללא ביצוע כל תסקיר בניגוד לדין; משום שוועדת המשנה לא היתה מוסמכת
להיכנס בנעלי הוועדה המחוזית ולהורות בדיעבד על פטור מעריכת התסקיר, ולא היתה רשאית
לפטור מחובה זו מבלי שהתקיים דיון בוועדה המחוזית ולא נתקיימה חובת ההיוועצות כדין, כפי
שגם הוועדה המחוזית לא היתה רשאית לפטור מעריכתו ללא דיון והיוועצות כדין.

.17

העדר תכנון תעבורתי העותרות טוענות כי מוסדות התכנון נמנעו מלהורות על עריכת
בהיית בהתאם להנחיות משרד התחבורה, ואישרו את התכנית בלי המידע והנתונים הרלוונטיים
ובלי פתרונות תחבורה כלשהם. העותרות טוענות כי תכנית מתארית המסדירה מתחם גדול כל כך
שעתיד להיות מאוכלס בצפיפות רבה, הממוקם בלב איזור צפוף הסובל כבר עתה מבעיות תחבורה
קשות, שמחריפות והולכות לאור הגידול בתנועה ובמספר כלי הרכב, מחייבת תכנון מוקדם ומעמיק
של מערך התחבורה במתחם ובממשק שלו עם הסביבה. גם לגבי הבהיית טוענות העותרות כי יש
לתכנן בראיה כוללנית ולא ניתן לדחותה לשלב הבא כתנאי להפקדת התכניות המפורטות.

.18

פגיעה בטבע העותרות טוענות כי השטח הנכלל בתכנית הוא בעל חשיבות אקולוגית
וסביבתית גבוהה, ומהווה “ריאה ירוקהיי נדירה באיזור המרכז, אשר עד כה היתה סגורה לציבור
בשל הפעילות הבטחונית שהתקיימה בה. העותרות בקבוצה זו נחלקות ביניהן באשר להשלכת טענה
זו על התכנית והליך אישורה. החברה להגנת הטבע טוענת כי על התכנית לאזן בין צרכי הפיתוח
והבינוי לבין צרכי הסביבה והתושבים המקומיים המשוועים לריאה ירוקה. אדם, טבע ודין טוענת
כי נדרש להוסיף לבסיס העובדתי ההכרחי לקבלת ההחלטות המנהליות בקשר לתכנית, סקר עדכני
ופרטני שלם של ערכי הטבע המצויים בשטח, וסקר עצים מלא שיתייחס למספר ולמיקום עשרות
אלפי העצים הקיימים בו. הוד השרון וריבייה טוענות כי התכנית לוקה בחוסר סבירות קיצוני
המתבטא בהרס ריאה ירוקה ומתחם טבע, נוף וסביבה נדיר באיכותו ובחשיבותו למליוני התושבים

9 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

עת”מ 33460-04-17; עת”מ 16654-06-17; עת”מ 39904-05-17; עת”מ -41622-04
17;עת”מ 34093-04-17; עת”מ 14073-04-17 עיריית רמת השרון ואח’ נ’ המועצה
הארצית לתו”ב ואח’

A

בגוש דן ובמרכז הארץ, וביקשו כי בית המשפט יקבע כי המתחם ישמר כשטח ירוק מטרופוליני –

ייסנטרל פארק של גוש דו’י.

.19

TR

טיעונים הנוגעים לחוקר – אף כי בחלק מהעתירות הועלו לכתחילה טענות באשר לזהותו
ולתפקודו של החוקר שמונה לבדיקת ההתנגדויות שהוגשו לתכנית, מר זאב עמית זייל, בשלב
הסיכומים הועלו טיעונים אלה רק מטעם ריבייה, שפירטה אותן בהרחבה. לטענתה, ניגוד עניינים
חמור שנבע מהכרות קודמת ומקשרים אמיצים של החוקר עם רמייי ועם מתכנן התכנית אדריכל
לייסדורף גרמו לניהול החקירה בצורה מוטה ופסולה, שגובתה על-ידי המשיבות תוך דריסת כללי
המנהל התקין, כלשונה. לפיכך ביקשה עמותת ריבייה לפסול את פעולת החוקר כולה, ולהורות על
השבת הטיפול בתכנית לוועדה המחוזית ועל מינוי חוקר חדש.

.20

שטחי מגורים ותעסוקה בהוד השרון והכללת תע”ש מזרח בתכנית – בעתירת הוד השרון
בלבד הועלו שני טיעונים נוספים האחד כי קיימת אי בהירות לגבי סך שטחי התעסוקה בתחומי
העיר, וסתירות בין מסמכי התכנית השונים בעניין זה לרבות תכנית הצל, וכי יש להחזיר את הדיון
לוועדה כדי להמיר ייעודי שטחים ממגורים לתעסוקה; והשני, כי יש לכלול בתחום תכנית תעייש
השרון גם את שטח תעייש מזרח הנמצא מצידו השני של כביש 4 ופינויו מהווה חלק אינטגרלי
ממטרות התכנית, בדיוק כמו צדו המערבי של המתחם.

.21

טיעוני המשיבות

גדר הביקורת השיפוטית על החלטות מוסדות התכנון – המשיבות הדגישו את מורכבותה
הייחודית של התכנית, ואת העבודה המקצועית החריגה בהיקפה שהושקעה בה לאורך שנים
ארוכות. המשיבות טוענות כי התכנית מביאה בחשבון את כל הפרמטרים, האינטרסים והצרכים
הרלוונטיים לצורך הטיפול בזיהום הקרקע הקיצוני ומימונו, בד בבד עם מתן פתרונות דיור
המתאימים למיקום הקרקע ולמאפייני האיזור העירוני הצפוף. לטענת המשיבות, בית המשפט
לעניינים מנהליים אינו יושב כערכאת ערעור תכנונית, ואינו מחליף את שיקול דעת מוסד התכנון
בשיקול הדעת שלו, אלא בוחן את ההחלטה נשוא העתירה בראי המשפט המנהלי ובודק האם נפל
פגם מהותי או קיצוני בשיקול הדעת או בסבירות החלטת מוסד התכנון כתנאי לבחינתה. לטענת
המשיבות, משום שבעניין הנדון מדובר במוסד תכנון ברמה הארצית, יש לצמצם את בחינת
ההחלטה נשוא העתירה לפגם מסוג עשייה שלא כחוק, שלא בסמכות, שלא בתום לב או שלא
בסבירות ראויה, ואלה אינם מתקיימים במקרה זה.

.22

העדר סקר קרקע – בתגובה לטענות לגבי העדר סקר קרקע, טוענות המשיבות כי נקודת
המוצא של העותרות בנוגע לאופיה של התכנית ומהותה שגויה בשני מובנים: ראשית בהנחה

10 מתוך 41

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33