לפני כב’ השופטת מיכל דוידי, סגנית נשיאה
המבקשת
בני חליל סלימאן בע”מ חברות 511910440
נגד
המשיבה
מדינת ישראל
הושמט הפרוטוקול
החלטה
לפניי בקשה להורות על ביטול הודעת איסור שימוש שהוטלה לתקופה של 30 ימים על ידי קצין משטרה, במסגרת שימוע שנערך ביום 24.10.22.
לפי המיוחס, הנהג שנהג ברכב מושא הבקשה איננו מורשה לנהיגה בסוג הרכב על גביו נתפס, ומשכך הרכב שבבעלות המבקשת הושבת למשך 30 ימים.
מעיון בטופס השימוע עולה כי המדובר בשימוע מנומק, במסגרתו נשמעו כל טיעוני הנהג, ולאחר שמיעתם נתקבלה החלטתו של הקצין, כאמור.
ב”כ המבקשת טען בדיון כי הנהג מורשה לנהיגה בסוג הרכב על גביו נתפס, ומשכך יש לקבל את הבקשה ולהורות על השבת הרכב לאלתר.
ב”כ המשיבה, במסגרת הפסקה שניתנה בדיון לשם כך, בדקה את הטיעון לעומק, ולאחר שהתחדש הדיון מסרה כי הנהג איננו מורשה לנהיגה בסוג הרכב שהושבת.
לציין, כי הרף הראייתי עליו המשיבה צריכה להצביע בשלב זה הינו ראיות לכאוריות, וסבורני כי רף זה מתקיים, שעה שבתיק שהוצג לעיוני מצויה תעודת עובד ציבור. מעבר לכך, גם הקצין הפוסל בדק בשעת השימוע את הטיעון שהועלה גם באולם בית המשפט היום, כך שבנימוקי השימוע צוין כי הדברים נבדקו בכל מערכות המשטרה ומשרד הרישוי.
לפיכך, כאמור, קיימות ראיות לכאורה המספקות לצורך השלב בו אנו נתונים, תוך שייאמר כי הנושא ייבחן לעומק במסגרת שמיעת התיק העיקרי.
שימוע מתקיים במסגרת הדין המנהלי, ומשכך עליו להיות מנומק, סביר ומידתי ולבחון את כל השיקולים הצריכים להישקל. מבחינת השימוע שנערך, מדובר בשימוע מנומק, בו נלקחו בחשבון כל טיעוני הנהג, והתוצאה אליה הגיע הקצין הינה מנומקת.
עוד יש לציין, כי מעיון בתיק החקירה עולה כי לא יוחסו לנהג עבירות נוספת של מדבקה כהה על חלון הנהג וכן צוין בחומר כי לנהג פסילה מטעם המכון הרפואי מיום 04.07.21.
תמהה אני, כיצד הבעלים של המבקשת, שהינו אביו של הנהג, איננו מודע לכל הנתונים הללו, ומכל מקום בהיותו בעלים של חברה העושה שימוש ברכבים כבדים, ששעה שאין עושים בהם שימוש מושכל, יכולים לסכן מאוד את משתמשי הדרך, אינו נוקט זהירות מוגברת, והדבר, כאמור, נכון שבעתיים שעה שהמדובר בנהג שהוא גם בנו, וברי כי עליו להיות בקיא בנתוני רישיונו וסטטוס הרישיון שלו.
סעיף 57ב’ לפקודת התעבורה מקנה לבית המשפט את האפשרות לבטל או לקצר מניין ימי השבתה שהוטלו על ידי קצין משטרה. נראה כי ב”כ המבקשת סומך ידיו על החלופות הנקובות בסעיף 57ב(ב)(2) ו57ב(ג), ואולם החלופות הללו אינן מתקיימות, ואנמק מדוע.
ראשית- החלופה הנקובה בסעיף 57ב(ב)(2) לפיה נדרש הבעלים של רכב לעשות כל שלעיל ידו על מנת למנוע ביצוע עבירות ברכביו, חלופה זו איננה מתקיימת שכן מבעלים של חברה, להבדיל ממשתמש פרטי, נדרשת חובת זהירות מוגברת וחובת בחינה מדוקדקת של הנהגים העושים שימוש ברכביו, וכאמור הדבר נכון שבעתיים שעה שמדובר בבנו.
שנית- החלופה הנקובה בסעיף 57ב(ג) גם היא אינה מתקיימת, שכן אינני סבורה כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות היעתרות לבקשה, ולעניין זה ייאמר כי סעיף זה מחייב בדיקה של הזיקה בין הבעלים ובין הנהג, ובמקרה דנן המדובר בבן ואב, וגם אם נתעלם מנתון זה, הרי שלא מתקיימות נסיבות המצדיקות השבת הרכב.
שמעתי את טיעוני ב”כ המבקשת המלומד, ואולם ייאמר כי הרציונל של הסעיף הינו העדפת האינטרס הציבורי על פני שיקולי פרנסה ועל פני שיקולי קניין, למען ידעו בעלי רכבים, ובמיוחד בעלי רכבים כבדים, כי עליהם למנוע בכל דרך ביצוע עבירות ברכביהם, וזו הייתה מטרתו של המחוקק, שעה שהטיל סנקציה המופנית לבעלי רכבים ולא רק לנהגים.
לפיכך, ולנוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.
<#3#>
ניתנה והודעה היום י”ט חשוון תשפ”ג, 13/11/2022 במעמד הנוכחים.
מיכל דוידי, שופטת, סגנית הנשיאה
הוקלד על ידי ספיר רוזנטל
