לפני
כבוד השופטת אספרנצה אלון
המערער
היועץ המשפטי לממשלה
ע”י פרקליטות מחוז חיפה – פלילי
נגד
המשיב
ש’
ע”י ב”כ עוה”ד שרית גולן (סנגוריה ציבורית)
פסק דין
לפניי ערעור שהגיש ב”כ היועמ”ש (פרקליטות מחוז חיפה – פלילי) על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת שהתכנסה ביום 28.11.2023 בבית החולים “שער מנשה” (להלן: “הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת”, “בית החולים” בהתאמה) מכוח סעיף 28א’ לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ”א-1991 (להלן: “החוק”), בה הוחלט לאפשר למשיב חופשות של עד 3 שעות, אחת בחודש, בליווי צמוד של בן משפחה. (להלן: “החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת”). ביצוע ההחלטה עוכב עד להכרעה בערעור.
ברקע יצוין כי כנגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 03.06.2022, כתב אישום המייחס לו עבירת רצח בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 301א(א)(7) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן: “חוק העונשין”) ת”פ XXX(להלן: “התיק הפלילי”). בכתב האישום תואר כיצד המשיב דקר את אמו באמצעות סכין דקירות מרובות בגופה בכוונה לגרום למותה מחוץ לדירתה וליד מבואת כניסה למעליות, סך הכל למעלה מעשרים דקירות וחתכים, ולאחר מכן גרר אותה לפתח הכניסה לדירה והותירה שם מתבוססת בדמה. כתוצאה מהדקירות והחתכים נגרם מותה של האם.
כנגד המשיב ניתן ביום 21.11.2022 צו אשפוז לפי סעיף 15(ב) לחוק במסגרת התיק הפלילי, וזאת למשך התקופה המרבית התואמת לסעיף האישום (25 שנים). נקבע כי התקופה תחל ממועד אשפוזו של המשיב, היינו מיום 08.05.2022 (ועד יום 08.05.2047).
לטענת ב”כ היועמ”ש, המערער, שגתה הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת בהחלטתה, לאפשר חופשה של מספר שעות בליווי. החלטה זו חורגת ממתחם הסבירות ואינה עומדת בדרישות החוק. הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת לא נתנה את המשקל הראוי להתנהלות המשיב, למידת הרמיסיה במצבו ולנסיבות העניין בכללותן. במקרה דנן, מאז שניתן צו אשפוז בעניינו של המשיב חלפו 11 חודשים בלבד, מדובר בתקופה קצרה, בשים לב למעשה החמור והאכזרי שהמשיב ביצע, המעיד על רמת מסוכנות גבוהה ביותר. ב”כ היועמ”ש טענה כי גם אם חל שיפור במצבו של המשיב מאז ניתן צו האשפוז, אין מדובר ברמיסיה יציבה וממושכת הנדרשת לאורך זמן. על פי הפסיקה על התקופה להימדד בשנה או שנים ולא בחודשים, וכן יש לעמוד מול כמה החלטות רצופות של הוועדה המאשרות כי למשיב רמה נמוכה של מסוכנות. בענייננו עולה מהמסמכים הרפואיים כי עד לא מזמן היה המשיב במצב פסיכוטי, בעל שיפוט לקוי ותובנה לקויה. הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת היא השנייה במספר בעניינו של המשיב והראשונה אשר העריכה את מסוכנותו ברמה נמוכה. רוצה לומר, וועדה קודמת העריכה כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב לעצמו הינה ברמה בינונית, משכך, נטען כי אין רצף החלטות המאשרות רמת מסוכנות נמוכה ולאורך תקופה ארוכה. עוד נטען כי למשיב עבר של אי הקפדה של נטילת טיפול תרופתי והתנהגותו מעידה על חוסר הבנה אמיתי ביחס למצבו. אבי המשיב סיפר בפני הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת כי למשיב יכולת טובה להסתיר את מצבו הנפשי והתנהגותו מתעתעת. זאת ועוד, מעשה הרצח בגינו הוצא צו האשפוז בוצע כחודשיים בלבד לאחר שהמערער שוחרר מאשפוזו הקודם, דבר המעלה חשש כי למשיב יש יכולת להסתיר את מצבו הנפשי האמיתי והוא בעל יכולת ליצור רושם, שמצבו הנפשי טוב ממה שהוא בפועל. עוד נטען כי נדרשת רמת זהירות גבוהה יותר בטרם תגיע הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת למסקנה שניתן לקבוע ברמת וודאות גבוהה כי לא נשקפת מהמשיב מסוכנות לאחרים ולאשר לו חופשות. כל האמור, בצירוף השיקול של אמון הציבור במערכת השלטון, מורים כי יש לבטל את ההחלטה ולא לאשר למשיב את יציאתו לחופשות.
מנגד טענה ב”כ המשיב עו”ד שרית גולן מהסניגוריה הציבורית, כי אין להתערב בהחלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת המושתתת על אדנים יציבים. מדובר במשיב שמצוי באשפוז קודם למתן צו האשפוז. פרוטוקול הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת נושא 10 עמודים, הוועדה נמשכה זמן רב, נעשתה בדיקה ושיחה עמוקה ויסודית של חברי הוועדה עם המשיב שנבדק “מלפני ומלפנים”. הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת מצאה כי לא קיימים סימנים פסיכוטיים חיוביים לאורך זמן מצד המשיב. המשיב מתפקד, למרות שהוא במחלקה סגורה הוא מצא לעצמו תעסוקה, עובד במחשבים, מעוניין לעבור למחלקה השיקומית. הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת שיקללה עניין זה וכן הטיפול הפסיכולוגי שעובר המשיב. להפסקת הטיפול התרופתי ניתן מענה. המשיב הפסיק את הטיפול בשל תופעות לוואי ועלייה במשקל. מדובר על חופשה אחת לחודש ל-3 שעות בלבד, בליווי אביו שתומך בו. בנוסף טענה כי יש לזכור שהמשיב אינו מרצה עונש אלא נמצא בבית החולים לצורך קבלת טיפול. חופשות מסייעות לטיפול ושיקום, החופשה תעזור למשיב בהיבט הטיפולי להתמודד עם מצבו הדיכאוני. יש לבחון את השינוי שחל במטופל לא רק מבחינת הזמן אלא גם מבחינת איכות השינוי.
בדיון שנערך בפני ביום 26.12.2023, טען כל צד את טענותיו. מצאתי לנכון לבחון את סוגיית מעברו של המשיב למחלקה השיקומית. במכתב מנהל המחלקה מיום 02.01.2024 נרשם:
“כי במצבו הנוכחי של המטופל לא ניתן להעבירו למחלקה שיקומית לפחות בחצי השנה הקרובה. מצבו הנפשי אמנם השתפר באופן ניכר מיום קבלתו, אך סימנים שליליים של מחלתו עדיין בולטים מאוד, מעדיף להתבודד, לא יוצר קשרים חברתיים עם מטופלים אחרים, בקבוצות המחלקה אינו משתף פעולה, בבדיקות הרופאים מרבה לשתוק, מאוד פסיבי, לא מגלה שום רצון להתקדם, על כן טרם הוצג בפני המחלקה השיקומית.
עיינתי בחומר הרפואי בעניינו של המשיב, לרבות בעדכון מנהל המחלקה מיום 02.01.2024, בפרוטוקול הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת, בנימוקי הוועדה, בהוראות החוק ובפסיקה הרלוונטית והגעתי למסקנה כי טרם בשלה השעה להתיר למשיב לצאת לחופשות, בנות שעות ספורות ובליווי. מצאתי כי אין מנוס אלא להתערב בהחלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת. אנמק בקצרה.
נימוקי הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת היו כדלקמן:
“מקובלת עלינו המלצת מנהלת המחלקה כי יש לאשר למטופל חופשות שכן לדבריה המדובר ב”מהלך טיפולי” משמעותי כנותן תקווה, מחזק קשר עם משפחתו ומשפר שיתוף פעולה מצידו”.
אכן התרשמנו כי חופשות קצרות עשויות לשפר את מצבו הדיכאוני. לא התעלמנו מכך כי למטופל אפקט דכאוני מהורהר אך הוא שולל כוונות אובדניות. במהלך הבדיקה התרשמנו כי גרסתו אמינה.
לאחר מועד הוועדה הקודמת החל המטופל בטיפול פסיכולוגי שבו מעובד הנושא הרגשי ויש בכך כדי לקדם את מצבו ולשפר את ההשלכות כתוצאה מאפקט דכאוני.
למטופל אין הפרעה בתפיסה וחשיבתו מאורגנת ללא תכנים פסיכוטיים ונראה כי הרמיסיה במצבו הייתה מהירה יחסית.
זו הפעם השנייה שמנהלת המחלקה ממליצה לאשר למטופל חופשות וכאמור הפעם החלטנו להיעתר לבקשה.
לא התעלמנו מכך שבאפריל 2023 נמנע המטופל מלקבל טיפול רפואי והסתיר זאת במשך 3 ימים אך נראה כי מדובר באפיזודה חולפת והיום המטופל מודע לחשיבות נטילת הטיפול התרופתי.”
הסעיף מכוחו אישרה הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת חופשות למשיב הינו סעיף 28ג(ג) לחוק, המורה כי :
“ועדה מיוחדת תאשר לחולה חופשה לפי סעיף זה, רק אם סברה כי חל שינוי יסודי, בסיסי ורציף, לאורך זמן, במצבו הנפשי של החולה, וכי יש בו – בשים לב לתנאי השחרור והפיקוח – כדי לשלול ברמת ודאות גבוהה את מסוכנותו של הנאשם לשלום הציבור, לאנשים מסוימים או לעצמו.”.
כידוע, חולה המאושפז בבית החולים מכוחו של צו אשפוז אינו זכאי לצאת לחופשה כל עוד לא אישרה זאת הוועדה הפסיכיאטרית. אישור זה יכול שיינתן אך ורק בתנאי שזו תשתכנע כי אין בכך כדי לסכן את שלומו ובטחונו של הציבור מעבר למידה מינימלית בה ניתן לשאת בהתחשב תנאי הפיקוח וההשגחה בחופשה ובשיקולים נוספים ככתוב בחוק. על המשיב לעמוד בתנאי הסף בדבר יציבות והטבה ממושכים במצבו הנפשי שעל בסיסם תסיק הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת כי הושגה רמת וודאות גבוהה שלא תארע תקלה בעת יצא לחופשה.
הדגש מושם על הצורך לשמור על שלום הציבור או מי מבין הציבור (עיינו דברי כבוד השופט ש’ ברלינר, ע”ו (מחוזי חיפה) 17640-06-19 פלוני – נפגע העבירה נ’ אלמוני (נבו 30.07.2019)).
יישומו של העיקרון הכללי המחמיר בדבר מתן חופשה למי שביצע, מחמת מחלת הנפש בה לקה מעשה רצח, מצריך באשר לתקופה אשר צריכה לחלוף ממועד תחילת האשפוז ועד לתחילת מתן חופשות כי יחלוף זמן ארוך, הצריך להימדד לאורך זמן ניכר, אשר במהלכו יחול בחולה “שינוי יסודי ובסיסי” אשר ישלול ברמת וודאות גבוהה את מסוכנותו לשלום הציבור. שחרור לחופשות קודם לכן פוגע באמון הציבור במערכת המשפט ובשלטון החוק מחד, ומסכן את שלומו של הציבור יתר על המידה, מאידך. (עיינו ע”ו (מחוזי חיפה) 36193-12-10 היועץ המשפטי לממשלה נ’ פלוני (נבו 09.01.2011)). אך ברור כי חומרת מעשי החולה אשר בגינם הוצא לו צו אשפוז, משפיעים באופן ישיר לרמת הוודאות הנדרשת לשלילת מסוכנותו, לעצמו ולאחרים. אורך זמן הרמיסיה הנדרש מחולה שהוצא לו צו אשפוז בשל עבירות פעוטות, אינו דומה לרף הנדרש מחולה שהוצא לו צו אשפוז בגין מעשה רצח.
בענייננו, מצאתי להתערב בהחלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת מאחר ואין מדובר ברמיסיה ממושכת, יסודית ויציבה, המפחיתה את מסוכנותו לאחרים ברמה גבוהה של וודאות, כנדרש בפסיקה.
למסקנה זו הגעתי על יסוד הנתונים הבאים:
הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת העריכה לראשונה את רמת המסוכנות למשיב לעצמו ולאחרים כנמוכה, היא מועד התכנסות הוועדה – 28.11.2023. על אף שלגרסת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת “הרמיסיה במצבו [של המשיב – א.א.] הייתה מהירה יחסית”, אין מדובר בהערכה המתמשכת על פני תקופה ארוכה ויציבה כנדרש על פי סעיף החוק האמור.
ביום 07.08.2023 נכתב בביקור המשיב כי הוא “נמצא במצב פסיכוטי אך שקט, […] שיפוט ובוחן מציאות פגומים”
הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת הקודמת (30.05.2023) העריכה את רמת המסוכנות העצמית ברמה בינונית.
מנהל בית החולים הבהיר כי מצבו הנוכחי של המערער אינו מאפשר העברה למחלקה שיקומית וכי הסימנים השליליים של מחלתו עדיין בולטים מאד.
צו האשפוז למשיב הוצא לפני כשנה. תקופת האשפוז המירבית של המערער היא עד לחודש מאי 2047, היינו עוד למעלה מ- 20 שנה.
מערכת השיקולים לבחינת חופשות למי שהוגש נגדו כתב אישום בגין רצח הינה רחבה, היא מורכבת משיקולים פרטניים ומשיקולים ציבוריים, משיקולים רפואיים ומשיקולים לבר רפואיים כגון אינטרס הציבור, שלטון החוק ואמון הציבור. הקריטריון באשר להוצאה לחופשה של מי שביצע מעשה רצח הוא נוקשה ודווקני, וכך ראוי שיהיה. (עיינו ע”ו 12961-07-09 היועץ המשפטי לממשלה ואח’ נ’ כרמי [לא פורסם, 26.07.2009]).
סוף דבר, ערעור ב”כ היועמ”ש מתקבל – טרם בשלה השעה להתיר למשיב יציאה לחופשות. החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת בטלה.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיק.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, ב’ אדר א תשפ”ד, יום ראשון 11 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.
