מספר בקשה:6
לפני
כבוד השופטת דיאנה פסו-ואגו
מבקשת:
ס.ק.
נגד
משיב:
א.ד.
החלטה
בפניי בקשה למתן סעד דחוף, מזונות זמניים, במסגרת הליך י"ס, עבור הקטינה, א.ד., ילידת ____להלן: "הקטינה") בתם המשותפת של הצדדים.
המבקשת פנתה להליך יישוב סכסוך וביום 14.1.25 התקיימה פגישת מהו"ת. מדיווח יחידת הסיוע עולה כי הצדדים לא הגיעו להסכמות.
בהחלטה מיום 5.2.25 נקבע כי זמני השהות בין המשיב לקטינה יתקיימו בכל יום ב' ו-ד' מהשעה 17:00 עד 19:00. בנוסף בכל יום שבת לסירוגין החל מהשעה 10:00 עד השעה 14:00.
לטענת המבקשת, הצדדים ידועים בציבור, כאשר במהלך החיים המשותפים המשיב נהג כלפיה באלימות מילולית השפלות, קללות, ובילה את רוב שעות היום מחוץ לבית ומכאן שאין לו מסוגלות הורית.
המבקשת טוענת, כי בחודש נובמבר 2024 המשיב החליף את מנעול הבית המשותף וזו נאלצה לעבור עם הקטינה להתגורר בבית אמה. בבקשתה ציינה כי השתתפה בהוצאות אחזקת מדור אשר הועברו לידי אביה בסך 500 ₪ וביום 23.2.25 הגישה הסכם שכירות עדכני, לפיו עתידה לעבור להתגורר בשכירות ביום 1.3.25 ולשלם דמי שכירות בסך 2,000 ₪.
המבקשת מוסיפה, כי עבדה בעזרה לקשישים, אולם עם לידת הקטינה עזבה את עבודתה וכעת זכאית לקצבת אבטלה מטעם המוסד לביטוח לאומי, שעתידה להסתיים ונאלצת להיעזר בבני משפחתה. לדבריה, המשיב עובד כנהג משאית ושכרו החודשי כ – 15,000 ₪.
לדברי המבקשת, המשיב לא מקיים זמני שהות עם הקטינה ולא יצר עמה קשר מיום עזיבתה את בית הצדדים.
המבקשת עותרת לחיוב המשיב בדמי מזונות זמניים לקטינה, בסך 2,000 ₪, בהם: כלכלה 750 ₪, ביגוד והנעלה 500 ₪, היגיינה וטיטולים 450 ₪, נביעות 150 ₪, תרופות וקופ"ח 150 ₪. בנוסף עותרת לחיוב המשיב בגין אחזקת דמי מדור בסך 500 ₪, מחצית הוצאות חינוך ורפואה חריגות וכן מחצית תשלום בגין מסגרת חינוכית ודמי טיפול והכל ממועד הקרע, הוא 11/24.
המשיב בתגובתו טען שבין הצדדים לא התנהלה מערכת יחסים והם אינם בני זוג. לדבריו המבקשת עזבה את בית הצדדים בחודש נובמבר 2024 ומאותו מועד אינה מאפשרת לו להיפגש עם הקטינה וזאת על אף שניסה מספר פעמים באפיקים שונים, להיפגש עימה. לפיכך, לדבריו אין לחייבו בדמי מזונות עבור התקופה שלא פגש בקטינה.
המשיב טוען, כי הוא אדם נורמטיבי ואב מסור לביתו בעל מסוגלות הורית. לדבריו, עד מועד עזיבת המבקשת את בית הצדדים נשא בכלל הוצאות הקטינה והמבקשת.
המשיב מוסיף, כי שכרו החודשי כ – 11,500 ₪ ולמבקשת יכולת השתכרות של לפחות כ -9,000 ₪ , הואיל ומדובר באישה צעירה ובריאה שמחויבת לממש את פוטנציאל השתכרותה. בנוסף, בח"ן לאומי של המבקשת קיימת תוכנית חיסכון בה 332,386 ₪ ואינה "עניה מרודה" כפי שמציגה לבית המשפט.
לטענת המשיב, ברשותו דירה עליה משלם משכנתא בסך 1,300 ₪ לחודש ותשלומים נוספים, לעומת זאת המבקשת לא הציגה אסמכתאות להוצאות ולתשלומים בגין אחזקת מדור ולא ברור על מה ההוצאות הנטענות שעה שמדובר בדירה קטנה עם 6 נפשות. לדבריו, לא ברור כיצד המבקשת אינה עובדת ומקבלת קצבת אבטלה ומאידך משלמת מסגרת חינוך בסך 3,800 ₪. בנוסף, המבקשת הינה חד הורית ועליה לממש את זכאויותיה להטבות.
המשיב טוען, כי אין לחייבו בדמי טיפול שכן המבקשת מנעה ממנו לפגוש בקטינה ולקיים עמה זמני שהות, עת עזבה את הדירה עם הקטינה ללא הסכמתו ועל כן יש לחייבו בדמי מזונות זמניים בסך 1,500 ₪ בצירוף מחציות כאשר עם האם לממש את כלל ההטבות להן זכאית.
בבואי ליתן ההחלטה ולאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי לקבל התייחסות המבקשת לטענה בדבר הכספים המופקדים בחשבונה, כפי שהציג המשיב. המשיבה מסרה תגובתה היום, 26.02.254, וטענה כי אכן ברשותה סכומים אלו ( כ – 350,000 ₪), אך לדבריה עסקינן בצבר כספיי פיצויים מעבודות קודמות, כספי תגמולי מנזקי גוף מתאונה וכסף שסבה נתן לה למשמורת. לא הוגשה כל ראיה לתמוך טענות אלו ולא הובהר אילו סכומים משויכים לכל מקור נטען.
הכרעה
בהתאם לסעיף 3(ז) לחוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה (הוראת דעה) התשע"ה- 2014 ("החוק") ולפי תקנה 12(א)(3) לתקנות להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ה – 2014 "התקנות"). בעד זה ינתן ב"מקרים חריגים שבהם המתנה לפגישת המהו"ת הראשונה תגרום נזק של לצדדים או לילדיהם לפי העניין".
תכלית סעד זה עניינו שמירת על מצב קיים, במהלך תקופת עיכוב ההליכים, במסגרת ההליך ובהתאם לאופי ההליך, כך גם הדרישות בדין מהצדדים (ראה תקנות 12(ב) לתקנות להסדר התדיינות), כאשר הבסיס של הוראות חוק זה ותקנות אלו, הוא לסייע בידי הצדדים ליישב הסכסוך המשפחתי ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום, תוך צמצום הצורך בהתדיינות משפטית.
כאמור סעד דחוף בהליך ישוב סכסוך ינתן מקום בו המתנה לפגישת המהו"ת עלולה לגרום לנזק.
בעניינינו הבקשה ליישוב סכסוך הוגשה ביום 31.12.24 והפגשה התקיימה ביום 14.01.25. אך לאחריה, ביום 05.02.25, הוגשה הבקשה שלפני, כאשר המותב הקודם שטיפל בתיק נתן החלטה המורה למשיב למסור תגובתו ובמקביל ניתנה החלטה המורה על קיומם של זמני שהות.
על פניו הבקשה הוגשה שלא בהתאם לקבוע בדין, אך עם זאת, ומבלי לקבוע מסמרות באשר לפרשנות הוראות הדין בנסיבות אלו – מצאתי לדון בה, נוכח האמור ולאחר שניתנה החלטה ראשונית בבקשה והצדדים הגישו הנדרש מטעמם.
הכנסות הצדדים: המבקשת צרפה תלושי שכר עבור חודשים 10-12/23 ו-1/24, 1/24 מהם עולה כי שכרה החודשי 4,000 ₪ בעיגול (בקיזוז ניכויי חובה בלבד). בנוסף צרפה אישור זכאות דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי עבור חודשים 9-12/24 לפיהם הכנסתה החודשית 3,000 ₪ בעיגול לחודש. עוד הוגשו קבלות על תשלום למסגרת חינוכית של הקטינה בסך 3,813 ₪ והסכם שכירות.
המבקשת לא הגישה הרצאת פרטים מלאה, דפי עו"ש וכרטיסי אשראי, אישורים על העברות תשלומים בעבור אחזקת מדור, קבלות על הוצאות מהן ניתן לגזור הוצאות הקטינה וכיוצא בזה.
המשיב לא צרף טופס הרצאת פרטים בעניינו, תלושי שכר, דפי עו"ש כרטיסי אשראי, קבלות על הוצאות, תדפיס תשלום משכנתא, מהם ניתן ללמוד על מצבו הכלכלי וכיוצא בזה, כך ששאלת הכנסותיו והוצאותיו, בשלב זה, לא הוצגה כדבעי.
בעניינם של שני הצדדים רב הנסתר על הגלוי.
לאחר בחינת האמור ובנסיבות העניין מצאתי לדחות הבקשה וכך אני מורה. המבקשת לא הצליחה להוכיח את אחת מאבני הייסוד למתן הסעד הדחוף, במסגרת הליך יישוב סכסוך, היא דחיפותה. כן לא הרימה הנטל בדבר הנזק שעלול להיגרם, אם לא בהמתנה לישיבת המהות (שכן זו התקיימה קודם להגשת הבקשה), אזי בהמתנה לתום תקופת עיכוב ההליכים.
מעבר לכך ששני הצדדים לא חשפו כלל הנדרש לשם ברור טענותיהם, לכאורה הבקשה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, עת לא הציגה בפני בית המשפט כלל האמצעים הכלכליים שבידיה, ואף טענה ההיפך לחלוטין.
המבקשת הגישה אישור בדבר הכספים המצויים בחשבונה, העולים על סך של 330,000 ₪, ללא כל תימוכין בדבר מקורם, עת עניין זה לא צוין בבקשתה הדחופה שהוגשה, שם טענה כי "אין לאישה כל אמצעי לכלכלת הקטינה, והיא תלויה באופן מוחלט בחסדי משפחתה הקרובה, הן בפן הכספי והן בעניין קורת הגג".
אם כן אפשרויותיה הכלכליות של המבקשת לא פורטו במלואן ועל פניו, נדמה כי המבקשת הסתירה מבית המשפט כאלו.
אין באמור לקבוע כי המשיב אינו חב במזונות הקטינה. כלל לא. ככל הנראה חב הוא במזונותיה, לבטח נוכח גילה והדין החל על הצדדים. כמו כן אין באמור כדי לשלול בחינת מועד החיוב, ככל ובית המשפט יידרש לכך, בשלב המתאים.
החלטתי זו עניינה כי בשלב זה, במסגרת תקופת עיכוב ההליכים, לא מצאתי לקבל את הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד.
לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.
התיק יסגר ביום 02.03.25.
מתירה פרסום ההחלטה, ללא פרטים מזהים.
מובהר כי הפרסום יבוצע אך ורק באמצעות בית המשפט על ידי מערך הדוברות וההסברה של הרשות השופטת בישראל. אף אחד מהצדדים אינו רשאי לפרסם ההחלטה בעצמו.
ניתנה היום, כ"ח שבט תשפ"ה, 26 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
