לפני
כבוד השופטת, סגנית הנשיא חגית מטלין
תובע
ר.ה.
ע"י ב"כ עוה"ד מורן גוהר
נגד
נתבעת
מ.ל.ה.
ע"י ב"כ עוה"ד אמיר קוזקוב
פסק דין
לפני תביעה למזונות קטינים אשר הוגשה ע"י התובע (להלן: "התובע" או "האב") כנגד הנתבעת (להלן: "הנתבעת" או "האם") ביום 13.8.2023.
רקע:
הצדדים נישאו זל"ז בשנת 2015 והתגרשו ביום 24.4.22.
מנישואיהם נולדו שלושת הקטינים: א. יליד 2016 (כבן 8 שנים ו-11 חודשים), ע. יליד 2017 (כבן 7 שנים ו- 4 חודשים) ו-ג. ילידת 2020 (כבת 4 שנים ו- 10 חודשים).
ביום 10.2.22 חתמו הצדדים על הסכם גירושין כולל אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 3.3.22 (להלן: "הסכם הגירושין", צורף כנספח 5 לכתב התביעה).
יצוין כי בעת אישור ההסכם הקטין א. היה בן 6 שנים והקטינים ע. ו- ג. היו מתחת לגיל 6.
במסגרת הסכם הגירושין הסכימו הצדדים בין השאר כי משמורת הקטינים תהיה בידי האם עד הגיע הקטינים לגיל 18 שנים (ראה: סעיף 1 להסכם).
כן הוסכם כי חלוקת זמני השהות של האב עם הקטינים תהא פעמיים בשבוע ללא לינה מסיום המסגרות החינוכיות עד לשעה 20:00, וכן בכל סופ"ש שני, ביום שישי מסיום המסגרות החינוכיות ועד מוצאי השבת בשעה 20:00.
לעניין מזונות הקטינים הוסכם בין הצדדים כי, האב ישלם לידי האם בעבור מזונות הקטינים סך של 1,500 ₪ עבור כל אחד מהקטינים ובסה"כ 4,500 ₪ לשלושת הקטינים יחד, כשהסכום כולל את חלקם של הקטינים המדור ובהוצאות המדור.
בנוסף, הוסכם כי הוצאות החינוך והוצאות רפואיות חריגות של הקטינים ישולמו ע"י הצדדים בחלקים שווים.
ביום 6.6.23 הגיש התובע בקשה לצו הגנה במסגרתה טען כי יש להרחיק את האם מהקטינים נוכח ניסיון התאבדות של האם, אותה מצא מחוסרת הכרה בביתה, וחשש שהקטינים ייחשפו לניסיון התאבדות נוסף. בהחלטה מאותו היום ניתן צו הגנה בו נאסר על המשיבה ליצור קשר עם הקטינים והתבקש עדכון מטעם העו"ס לסדרי דין .
ביום 8.6.23 התקיים דיון במעמד שני הצדדים בבקשה לצו הגנה, בו נשמעו טענות הצדדים.
בהחלטה בדיון ניתן תוקף של החלטה להמלצות העו"סית מיום 7.6.23, אשר התקבלו על דעת שני ההורים ובהסכמתם, לפיהן:
שלושת הקטינים יתגוררו בשלב זה עם אביהם.
הקטינים ישהו עם אמם בשבוע אחד בימים ראשון ורביעי בין השעות 16:00- 19:00 בשבוע השני ביום ראשון בין השעות 16:00- 19:00 וביום שישי בין השעות 18:00- 22:30.
בימי אמצע השבוע האם אחראית להוציא את שלושת הילדים מהמסגרות ולהשיבם לבית האב בתום 3 שעות… אחריות על מקלחות וארוחת ערב תהיה על האב.
בימי שישי המפגש יכלול ארוחת ערב בבית הסב (אביה של האם) בפ., האם תיקח את הילדים מבית האב ותשיבם לבית האב.
מידי יום בשעה 19:00 ( למעט ימי המפגשים) יתאפשר לאם ולילדים לקיים שיחת טלפון רגילה או שיחת ווידאו צ'אט.
(להלן: "הסדרי השהות").
האב הגיש תביעה לאחריות הורית בלעדית וקיבוע הסדרי השהות עם האם, וכן לקביעתו כמשמורן בפני הרשויות ביום 13.8.23 בתלה"מ 32056-08-23.
בתסקיר שהוגש בתיק זה ביום 30.7.24 הומלץ להותיר את הסדרי השהות כפי שהיה נהוג עד עתה (כמפורט בסעיף 3 לעיל) .
ביום 12.9.24 ניתן תוקף של החלטה להמלצות העו"ס בתסקיר (להלן: "ההחלטה מיום 12.9.24)".
בדיון בתיק זה ביום 23.9.24 הגיעו הצדדים להסכמות ולפיהן:
"1. האחריות ההורית לקטינים תהא משותפת לשני ההורים.
הסדרי השהות שקיבלו תוקף של החלטה ביום 12.9.24 יוותרו על כנם.
סמכויות העו"ס לשינוי הסדרי השהות יוותרו על כנם למשך שנתיים נוספות.
האב יהא משמורן לצורך קבלת כל הטבה וסבסוד הקשורים לקטינים.
ההורים ישתפו פעולה כאפוטרופסים משותפים לקטינים ויקבלו החלטות משותפות קשורות לרווחתם, בריאותם וחינוכם של הקטינים".
הסכמות אלו קבלו תוקף של החלטה באותו יום (23.9.24) והתיק נסגר.
ביום 13.8.23 הגיש האב כאמור, תביעת מזונות במסגרתה עתר לחייב את האם במזונות הקטינים, נשוא דיונינו.
יצוין, כי כתב התביעה אשר הוגש כשנה וחצי לאחר אישור הסכם הגירושין בין הצדדים, היה בנסיבות בהן הקטינים הועברו אליו בעקבות משבר אליו נקלעה האם, ראה בסעיף 3 לעיל, וכמפורט גם בקצרה להלן.
האב דיווח על ניסיון אובדני של האם, בעקבותיו פונתה לבית חולים והקטינים הועברו אליו. האב הביע חשש כי הקטינים יוחזרו לאם כיוון שהמשמורת בהתאם להסכם הגירושין נקבעה אצלה.
האם מצידה טענה כי בעקבות מצוקה כלכלית ורגשית שחוותה, נוכח חובות רבים אשר לטענתה צברה, ובכדי לנסות לחלץ את עצמה ביקשה את עזרתו של האב וסוכם לטענתה עם האב שהקטינים יועברו אליו לתקופה מסוימת והאם תתראה עימם בזמנים בהם לא תעבוד. כאשר לדבריה אין לה כוונות אובדניות ומעוניינת להמשיך לחיות לצד ילדיהם ולראותם גדלים ומתפתחים (ראה: דו"ח יחידת הסיוע מיום 7.6.23 ותסקיר עו"ס מיום 7.6.23 שהוגש בתיק 11997-06-23).
חודשיים לאחר האירוע המתואר לעיל הגיש האב תביעתו למזונות כנגד האם.
במסגרתה עתר האב לחייב האם בסכום של 2,300 ₪ לחודש לכל קטין ובסה"כ 6,900 ₪ לחודש לשלושת הקטינים יחד, כן עתר לחייבה במחצית הוצאות חינוך הקטינים ובמחצית הוצאות רפואיות חריגות.
לגבי הקטינה ג. אשר הינה מתחת לגיל 6, ביקש כי החיוב במזונותיה יהיה צופה פני עתיד לאחר הגיעה לגיל 6.
בנוסף, ביקש להורות כי כל מענק ו/או סבסוד לו זכאית האם יועבר לידיו כך שהתובע יוגדר כמשמורן בפני הרשויות.
בדיון ביום 26.11.23 ציין התובע כי:
"לפני הניסיון, ההורים שלנו נפגשו בעקבות הקריסה הכלכלית שלה – כשהיא הצהירה שהיא באובדן כלכלי, סוכם בין ההורים שהילדים יעברו אלי. בטיוטה שערכנו זה היה ל- 12 חודשים וגם ברווחה היום זה ל- 12 חודשים על מנת לאפשר לה להשתקם כלכלית. אבא שלה אמר שכל הוצאה כספית – עליו. הוא לא שם כלום ודי נעלם מהשטח מרגע שנכנסנו לבית משפט. בטיוטה הזו הסכמתי לקבל אותם אלי. זה אומר שאטפל בהם, הם ילונו אצלי, אבא שלה יעזור כלכלית, כספים שהיא צריכה לשלם – מחצית, כל תשלום לילדים…" (ראה: עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 26.11.23, שורות 5-10).
למרות דברי התובע בדיון זה, ובטרם חלפה השנה בהתאם לטיוטת ההסכם בין הצדדים, הגיש התובע את תביעת המזונות דנן.
בסיכומי התובע בדיון ההוכחות ביום 2.2.25 טען לעניין זה, כי על אף שאבי הנתבעת הצהיר כי הוא זה שיישא בצרכי הקטינים במקום הנתבעת, הסכמה זו נגדעה עת הנתבעת ניתקה קשר עם אביה, לכן לא הייתה באפשרותו הכלכלית של התובע לשאת בצרכי הקטינים לבדו ומשכך הגיש התביעה בעת שהוגשה (ראה: עמ' 27 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורות 20-23).
ביום 15.8.23 הגיש האב בקשה למזונות זמניים עבור שלושת הקטינים בסך 2,300 ₪ לכל אחד מהם. בנוסף, ביקש כי המענקים והקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי יעברו לידיו.
בהחלטה מיום 29.10.23 נקבע:
"… בשים לב כי האמא משתכרת לטענתה בשלב זה 5,000 ₪ והאב מקבל לטענתו דמי אבטלה בסכום של 7,500 ₪ לחודש ומתגורר אצל הוריו, כשממוצע הכנסתיו נטו עת עבד היה כ- 12,000 – 13,000 ₪ לחודש, לא מצאתי לחייב אותה בשלב זה במזונות זמניים עבור הקטינים מעל גיל 6, ואולם מצאתי להורות כי קצבת הילדים שמקבלת האם תועבר בשלב זה לאב. תוקף החיוב מיום 1.9.23, כמו כן מענק החינוך שקבלה האם מהמל"ל בתחילת שנה תועבר אף היא לאב.
לעניין תשלום המחציות – חינוך והוצאות רפואיות חריגות – על האם להשתתף במחציות בהתאם להסכם כפי שחויבה בעבר (מחצית הוצאות חינוך בקיזוז המענק)".
(להלן: "ההחלטה למזונות זמניים").
בהחלטה בדיון מיום 26.11.23 שב בית המשפט על החלטתו ולפיה קצבת הילדים תועבר לידי האב וכן נקבע כי על האם להשיב לו הסכומים שקיבלה מיום 1.9.23. כמו כן נקבע כי מענק החינוך יועבר אף הוא לידי האב.
משכך, לסעד שהתבקש בכתב התביעה לעניין העברת מענקים/קצבאות לידי האב נעתר בית המשפט כבר בתחילת ההליך.
מאחר ולמרבה הצער ניסיונות בית המשפט להביא הצדדים להסכמות לעניין המזונות לא צלחו, התקיים הליך הוכחות בדיון ביום 2.2.25, ונשמעו בדיון זה סיכומים בעל פה (להלן: "הדיון מיום 2.2.25").
דיון:
שניים מהקטינים הינם כיום כאמור מעל גיל 6 (בני 8 שנים ו-11 חודשים, 7 שנים ו- 4 חודשים), והקטינה הינה מתחת לגיל 6 (כבת 4 שנים ו- 10 חודשים).
בעניין בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, פורסם בנבו (19.7.17), נדונה סוגיית חלוקת נטל חיוב המזונות בין הורים יהודים במקרה של משמורת משותפת.
בפסק הדין נקבעה הלכה לפיה בגילאי 6-15 שנים החיוב במזונות הוא מדין צדקה והוא חל במידה שווה על שני ההורים, תוך שחלוקת החיוב ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, לרבות הכנסה משכר עבודה. בכך למעשה הושווה הדין החל בגילאים 6-15 שנים לזה החל בגילאי 15-18 שנים, שגם אז החיוב על פי הדין העברי הוא מדין צדקה והוא מוטל על שני ההורים על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות (ר' פסקה 20 לפסק דינו של כבוד השופט פוגלמן, והאסמכתאות שם).
בפסק הדין נקבע ברוב דעות, בהתאם לפסק דינו של כב' השופט פוגלמן, כי "בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה" (פסקה אחרונה לפסק הדין).
אשר לקטינים עד גיל 6 – יש להמשיך ליישם את הדין האישי החל והלכת בע"מ 919/15 אינה חלה לגביהם (ראה: רמ"ש (מחוזי מרכז) 14655-06-17 ר.ק נ' ד.ק., פורסם בנבו, 26.9.17).
יצוין כי ההלכה שנקבעה בעניין 919/15 לא סויגה רק למקרים של משמורת פיזית משותפת והורים בעלי יכולת כלכלית שווה (ראה: בע"מ 919/15, דברי כב' השופט פוגלמן בפסקה 77 סיפא לפסק הדין וכן עמ"ש (מחוזי ת"א) 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב., פורסם בנבו, (20.12.17), סעיף 7 לפסק הדין).
בכתב התביעה סקר האב בין השאר את הדין והפסיקה ובסעיף 40 לכתב התביעה ביקש כי בבוא בית המשפט להכריע בשאלת נטל חלוקת הנשיאה של הורים במזונות ילדים על בית המשפט לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לפרמטרים שנקבעו בעמ"ש 14612-10-16.
אכן כפי שציין האב, בעמ"ש 14612-10-16 פ.ב נ' א.ב. שלעיל, נקבע כי בבואו של ביהמ"ש לפסוק את מזונותיו של קטין בגילאי 6-15 שנים, אזי בהתאם לכללים שנקבעו בבע"מ 919/15 יש לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לפרמטרים הבאים:
צרכי הקטינים – גובה הצרכים תלויי השהות ובכללם מדור והוצאות מדור; צרכים שאינם תלויי שהות; צרכים והוצאות חריגות, ללא הבחנה בין צרכים הכרחיים ללא הכרחיים.
יכולותיהם הכלכליות של ההורים – מכלל המקורות שעומדים לרשותם, כולל שכר עבודה.
קביעת היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים, האחד מול רעהו – נתון זה רלבנטי ביחס לצרכים שאינם תלויי שהות ולצרכים החריגים.
חלוקת המשמורת בפועל – נתון המכוון לחלוקת זמני השהות, יילקח בחשבון בעת קביעת חלוקת הנטל בין שני ההורים ביחס לצרכים תלויי השהות, יחד עם הנתון של היכולות הכלכליות של ההורים.
עוד נקבע כי פסיקת המזונות נעשית באמצעות איזון כולל של הכנסות המשפחה מכלל המקורות. בעת בחינת יכולתם הכלכלית של ההורים, יתחשב בית המשפט הן בגובה הכנסתם בפועל של ההורים, הן בפוטנציאל השתכרותם והן ברכושם (ראה: בע"מ 5750/03 אוחנה נ' אוחנה, פסק דין מיום 8.6.05, פיסקה 5 לפסק הדין; בע"מ 2433/04 צינובוי נ' צינובוי, פסק דין מיום 2.10.05; ע"א 250/09 פלוני נ' פלונים, פורסם באתר הרשות השופטת ביום 2.6.09, פיסקה 5 לפסק הדין).
לאור האמור, אבחן להלן את התא המשפחתי הספציפי שלפני, את צרכי הקטינים, את חלוקת הנטל בין שני ההורים במימון אותם צרכים בשים לב להשתכרות של כל הורה, לפוטנציאל השתכרותו, לרכושו, ובהתאם לחלוקת זמני השהות של כל אחד מההורים עם הקטינים.
צרכי הקטינים:
כאמור בהסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 3.3.22 הסכימו הצדדים כי האב ישלם לידי האם בעבור מזונות הקטינים סך של 1,500 ₪ עבור כל אחד מהקטינים ובסה"כ 4,500 ₪ לשלושת הקטינים יחד, כשהסכום כולל את חלקם של הקטינים המדור ובהוצאות המדור. בנוסף, הוסכם כי הוצאות החינוך והוצאות רפואיות חריגות של הקטינים ישולמו ע"י הצדדים בחלקים שווים (ראה: סעיף 2 לעיל).
יצוין כי במסגרת ההסכם הסדרי השהות של האב עם הקטינים היו מצומצמים, פעמיים בשבוע ללא לינה מסיום המסגרות ועד לשעה 20:00 בערב, ובכל סופ"ש עד מוצאי שבת (בשעה 20:00) (ראה: סעיף 2 דלעיל).
עוד יצוין כי בעת אישור ההסכם היו הקטינים, האחד בן 6 שנים, ושני הקטינים הנוספים מתחת לגיל 6 (בני כ- 4 שנים ושנתיים). וממילא כידוע, עד גיל 6 מחויב האב על פי הדין האישי הנוהג לשאת בצרכים ההכרחיים של כל קטין.
בסעיף 33 לכתב התביעה טען האב כי במסגרת הסכם הגירושין סוכמו בין הצדדים זמני שהות שכללו את לינת הקטינים בביתו (למרות שכאמור מהסכם הגירושין עולה כי הסדרי השהות היו פעמיים בשבוע ללא לינה ולילה אחד בלבד בכל סופ"ש שני (שישי עד מוצ"ש), אולם כיום ולנוכח מצבה הבריאותי והנפשי של הנתבעת, הקטינים שוהים עמה למס' שעות בודדות בלבד, כך שמלוא נטל הגידול והטיפול בקטינים מוטל עליו בלבד.
כשנשאל התובע ע"י בית המשפט בדיון מיום 26.11.23 מדוע הוא שילם למזונות 4,500 ₪ פלוס מחציות והאם צריכה לשלם לו בהתאם לתביעה כ-7,000 ₪ פלוס מחציות, השיב: "אין לי תשובה לתת. אני חושב שזה לא עניין של יותר עשירה, אין לי משהו ספציפי להגיד. 2,300 או 2,100 ₪, אין לי משהו מדויק להגיד לך למה" (ראה: עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 26.11.23, שורות 20-18).
בכתב התביעה עתר האב כאמור לחייב האם בסכום של 2,300 ₪ לחודש לכל קטין, הכוללים בין השאר 1,000 ₪ עבור מזון, 400 ₪ עבור ביגוד והנעלה, 400 ₪ עבור תרבות פנאי, 300 ₪ עבור צעצועים ומוצרי העשרה לכל קטין ו- 200 ₪ עבור היגיינה. וכן עתר לחייבה במחצית הוצאות חינוך הקטינים ובמחצית הוצאות רפואיות חריגות.
בכתב ההגנה טענה האם כי האב פירט בכתב התביעה סכומי מזונות לא מבוססים, שנקבעו על בסיס אומדן מצדו של התובע בלבד ומשכך יש לדחותם (ראה: סעיפים 34-33 לכתב ההגנה).
בנוסף טענה האם כי התובע מתגורר בבית הוריו ומשכך אין לו הוצאות מדור ולמעשה כל הכנסתו פנויה, להבדיל ממנה אשר שוכרת דירה ומשלמת דמי שכירות.
בסיכומים בדיון ביום 2.2.25, טען התובע כי על אף שהתבקש בכתב התביעה כי בית המשפט יקבע ממצאים עובדתיים לגבי הכנסות ההורים (אותם העמיד על 9,000 ₪ האב, ו- 10,000 ₪ האם כפי שיפורט להלן), לגבי היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים לגבי צרכי הקטינים, ולגבי חלוקת זמני השהות, ובהתאם לחלק את הנטל בין שני ההורים ביחס לצרכי הילדים (ראה: סעיף 40 לכתב התביעה), חזר על טענתו כי יש לחייב האם במזונות הקטינים בסכום של 2,200- 2,300 ₪ לכל אחד מהם, מבלי לחלק הנטל בין ההורים בנשיאה בצרכי הילדים, לאור היחס בין הכנסות הצדדים ויחס זמני השהות, כפי שעתר בתביעה שבית משפט יעשה. עוד טען כי סכום המזונות המבוקש במסגרת כתב התביעה מגלם את צרכי הקטינים בצורה נאמנה (ראה: עמ' 28 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורות 4-13).
בנוסף עתר התובע בכתב התביעה כי יש להטיל חיוב במזונות צופה פני עתיד לקטינה ג. לאחר הגיעה לגיל 6 (ראה: סעיף 41 לכתב התביעה).
מאחר הקטינה ג. הינה מתחת לגיל 6 ובע"מ 919/15 אינו חל בשלב זה, בהתאם להלכה פסוקה, אף בהתאם לסעד שהתבקש ע"י האב בעניין הקטינה ג. (כמפורט בסעיף 24 לעיל) על האב לשאת בצרכיה ההכרחיים, וביתרת הצרכים – ההוצאות החינוכיות וההוצאות הרפואיות החריגות אשר אינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי ו/או הביטוח הרפואי המשלים, יישאו ההורים בחלקים שווים, וזאת כפי שנקבע בהחלטתי מיום 29.10.23 והיא תיוותר על כנה.
לעניין הצרכים תלויי השהות של הקטינים א. ו- ע., אשר הינם מעל גיל 6, ושל הקטינה ג. לאחר הגיעה לגיל 6 :
ברמ"ש 59188-10-18 נ. נ' נ. (פורסם בנבו, 25.10.18) נקבע ע"י כב' השופט ויצמן כי "…מאז שניתנה הלכת 919/15 אין מקום לחלק בין צרכים הכרחיים לאלו שאינם הכרחיים ויש לאמוד את הצרכים בכללותם. עוד יש לציין כי צרכיו של קטין המתגורר בשני בתים עולים על צרכיו של קטין המתגורר בבית אחד נוכח הכפילויות הנדרשות מטבעם של דברים בחלק מהוצאותיו, להערכתי ומבלי לקבוע מסמרות בדבר ראוי שהערכה זו תעלה, למצער, על סך של 2,250 ₪ לחודש לקטין".
לאחר עיון במכלול החומר בתיק ולאחר ששמעתי עדויות הצדדים, אף לאחר עיון בגובה הצרכים המפורטים בכתב התביעה בסכום של 2,300 ₪ לכל אחד מהקטינים, ומבלי להתעלם מכך שאין חלוקת זמני שהות נרחבת של הקטינים עם האם, והם אינם מתגוררים בשלב זה בשני בתים, ומשכך אינם נדרשים לכפל בחלק מצרכיהם בהתאם לפסיקה המפורטת לעיל, אני רואה לנכון בנסיבות תיק זה להעמיד את הצרכים תלויי השהות של הקטינים א. ו- ע. ושל הקטינה ג. לאחר הגיעה לגיל 6- בסכום של 2,250 ₪ לחודש לכל אחד מהם.
הוצאות מדור כל עוד האב מתגורר בבית הוריו:
אקדים ואציין כי בכתב התביעה לא נתבע חלקם של הקטינים בהוצאות המדור.
למרות זאת, בסיכומי התובע בדיון ביום 2.2.25 טען בין השאר, כי בבוא בית המשפט להכריע, עליו להתחשב במדור רעיוני צפוי לתובע שכן הוא חפץ לאפשר לקטינים את התנאים הנוחים להתגורר עמו בדירה שכורה וכן בהוצאות אשר ידרשו לאחזקת מדור. לעניין זה טענה הנתבעת בסיכומים כי יש לדחות עניין זה עד לאחר שהאב ישכור דירה בפועל. כמו כן ביקש התובע, שבית המשפט יפסוק את מזונות הקטינים רטרואקטיבית מיום העברת הקטינים לחזקת האב (ראה: עמ' 27 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורות 11-12, 13-17; עמ' 28, שורה 20).
למרות שהתובע כאמור לא עתר לפסיקת הוצאות מדור בכתב התביעה אלא רק בסיכומיו ומכוח סמכותי בהתאם לסעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, מצאתי להידרש במסגרת פסק הדין לחלקם של הקטינים בהוצאות המדור עם יציאת האב והקטינים להתגורר בשכירות, כמפורט להלן.
יצוין, כי לא מצאתי לכלול בצרכי הקטינים את חלקם במדור בבית האם וזאת נוכח זמני השהות המצומצמים עמה אשר אינם כוללים כלל לינה בשלב זה.
האם בשלב זה אינה מבקשת ואינה מסכימה להרחבת הסדרי השהות עם הקטינים כך שיכללו לינה, שכן אין לטענתה באפשרותה להלינם. כשנשאלה בחקירתה מדוע אם כך שוכרת דירת 4 חדרים ולא דירה קטנה יותר השיבה "כי הכרחתם אותי. טענתם שהבית לא ראוי למגורים ולכן עברתי דירה" (ראה: עמ' 25 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורות 4-6). בסיפא של עמוד 6 ובתחילת עמ' 7 לתסקיר מיום 30.7.24 ציינה העו"ס לעניין זה כי סבורה שלא ניתן לעשות שינויים בשלב זה בזמני השהות של האם, אשר מצבה הכלכלי והרגשי אינם מאפשרים בשלב זה עריכה של שינויים.
האב מתגורר עם שלושת הקטינים בבית הוריו, משכך בשלב זה אין לו הוצאות מדור.
האם שכרה דירה ב-******* מיום 15.11.22 ועד ליום 15.11.23 בגינה שילמה דמי שכירות חודשיים בגובה של 4,000 ₪ (ראה: נספח 6 לכתב ההגנה).
החל מיום 15.12.23 עברה לדירה שכורה אחרת, אף היא ב-*******, בגינה משלמת דמי שכירות חודשיים בגובה של 3,500 ₪ לחודש (ראה: נספח 3 למסמכים מיום 3.11.24)
תחילה קיבלה האם סיוע בשכר דירה בסך של 1,170 ₪ לחודש, ואולם בדיון ביום 2.2.25 צוין כי הסיוע בשכר דירה שקבלה האם בסך של 1,170 ₪ לחודש, הועבר לאב מעת שקבל את משמורת הקטינים ויינתן לו בפועל כשישכור דירה, כך שהאם אינה מקבלת סיוע בשכר דירה (ראה: עמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורה 9), והאב יקבלו כשישכור דירה.
מאחר והתובע מתגורר עם הקטינים בבית הוריו לא מצאתי בשלב זה לכלול בצרכי הקטינים את חלקם בהוצאות המדור אלא רק בשלב בו יצא עם הקטינים להתגורר בשכירות.
הוצאות מדור עם יציאת האב והקטינים להתגורר בשכירות:
אני מקבלת כאמור טענת האב כי יש להתחשב במדור רעיוני צפוי לכשיצא להתגורר בשכירות עם הקטינים.
אני מעריכה מדור רעיוני סביר לקטינים בבית האב בסכום של 3,500 ₪ לחודש, הוא הסכום המשולם גם על ידי האם כדמי שכירות עבור דירה בת 4 חדרים אותה שוכרת ב-***** כפי שהעידה (ראה: עמ' 25 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורות 3-4).
יש לקחת בחשבון כי כשהאב ישכור דירה, יקבל כאמור את הסיוע בשכר דירה ממשרד השיכון (אשר הועבר אליו מהאם) בסך של 1,170 ₪, כך שאני מעמידה את הוצאות המדור הרעיוני על סך של 2,330 ₪ לחודש (ראה: סעיף 31 לעיל).
עם יציאת התובע והקטינים להתגורר בשכירות, חלקם של שני הקטינים שמעל גיל 6 במדור, הינו – 40% מהוצאות השכירות, ועם הגיע הקטינה ג. לגיל 6 –יהא חלקם של 3 הקטינים – 50% מהוצאות השכירות, וזאת בהתאם להלכה הפסוקה.
צרכי שני הקטינים שמעל גיל 6 כולל חלקם בהוצאות המדור בבית האב עם יציאתם להתגורר בשכירות:
בנוסף לצרכי שני הקטינים שמעל גיל 6, אותם העמדתי על סך של 2,250 ₪ לכל אחד מהם, יתווסף אף חלקם בהוצאות המדור בבית האב בסכום של (40% משכר דירה בכפוף להצגת חוזה שכירות בפני האם, שלא יעלה על 3,500 ₪ לחודש ובקיזוז הסיוע בשכר דירה שיקבל התובע על סך של 1,170 ₪ (2,330 ₪ * 40%)= 932 ₪ לחודש לשני הקטינים יחד, וסך של 466 ₪ לכל אחד מהם ולמען הנוחות יעוגל הסכום ל- 470 ₪ לכל אחד מהם.
דהיינו צרכי כל אחד משני הקטינים שמעל גיל 6 כולל חלקם בהוצאות המדור בבית האב עם יציאתם להתגורר בשכירות, הינו: 2,250+ 470 = 2,720 ₪.
צרכי 3 הקטינים (שניים שמעל גיל 6 וצרכי הקטינה ג. מעת הגיעה לגיל 6), כולל חלקם בהוצאות המדור בבית האב עם יציאתם להתגורר בשכירות:
בעת הגיעה של הקטינה ג. לגיל 6, יתווסף לצרכי הקטינים אותם העמדתי כאמור על סך של 2,250 ₪ לכל אחד מהם, אף חלקם של 3 הקטינים בהוצאות המדור בבית האב בסכום של (50% משכר דירה בכפוף להצגת חוזה שכירות בפני האם, שלא יעלה על 3,500 ₪ לחודש ובקיזוז הסיוע בשכר דירה שיקבל התובע על סך של 1,170 ₪ (2,330 ₪ *50%)= 1,165 ₪ לשלושתם יחד, וסך של 388 ₪ לכל אחד מהם, ולמען הנוחות יעוגל הסכום ל- 390 ₪ לכל אחד מהקטינים.
דהיינו, צרכי כל אחד מ-3 הקטינים (שמעל גיל 6 לאחר שהקטינה ג. תגיע לגיל 6), כולל חלקם בהוצאות המדור בבית האב עם יציאתם להתגורר בשכירות הינו:
2,250+ 390 ₪= 2,640 ₪.
יכולותיהם הכלכליות של ההורים ופוטנציאל השתכרותם:
הכנסת האב ופוטנציאל השתכרותו:
בכתב התביעה טען האב כי ביום 8.5.23 פוטר מעבודתו בחברת "ב. בע"מ" ומקבל דמי אבטלה בסך של 7,500 ₪ ונוכח העובדה כי הקטינים מצויים בחזקתו והוא המטפל העיקרי בהם, אינו מוצא מקום עבודה חלופי אשר מקבל ומבין את צרכי עבודתו (ראה: סעיף 16 לכתב התביעה).
לטענת האם בכתב ההגנה, האב הגיש את התביעה בניגוד לדין, תוך השמטה מכוונת של מידע, לא הציג אסמכתאות לפוטנציאל ההשתכרות שלו ופטר עצמו מעבודה בטענה כי הוא צריך לגדל את הקטינים, כאשר בעצמו דרש מהאם לעבוד בזמן שגידלה אותם בעצמה, תוך הצנעת העובדה כי עבד במשך תקופה ארוכה בשכר חודשי ממוצע של כ- 12,404 ₪ נטו בחודש, המעיד על פוטנציאל השתכרותו.
בחקירתו בדיון מיום 2.2.25 העיד האב כי בעת אישור הסכם הגירושין עבד אצל "א. ט." יבואני …בישראל. ומעריך, כי יחד עם שעות נוספות כשיצא לעבודה בשעה 6 בבוקר, השתכר בערך 10,000 – 10,500 ₪ נטו.
עוד העיד כי עבד שם עד חודש אחרי הגירושין ואז התחיל לעבוד ב"ב. בע"מ ", שם קיבל בונוס חודשי ובונוס רבעוני וממוצע שכרו הגיע לסכום של 12,000- 13,000 ₪ נטו ובחודש מאי 23 פוטר מעבודה זו.
לאחר פיטוריו החל לקבל דמי אבטלה בסכום של כ- 7,700 ₪ לחודש (ראה: עמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורות 14-29).
מעיון בדפי עו"ש מחשבונו אשר צורפו (כנספח 4 לבקשה למזונות זמניים) עולה כי ממוצע הסכומים שנכנסו לחשבון הבנק מעבודתו בחברת "ב. בע"מ" ל- 4 חודשים 03-06/23 היה סך של 13,479 ₪.
(בחודש יוני 23- 13,958 ₪; בחודש מאי 2023 – 13,928 ₪; בחודש אפריל 23 – 12,780 ₪ ובחודש מרץ 23 – 13,249 ₪).
החל מיום 1.2.24 החל האב לעבוד בחב' "פ." – ****. בחקירתו בדיון מיום 2.2.25 העיד, כי משתכר מעבודה זו בין 8,000 ל- 8,500 ₪ תלוי בבונוס, וכי הכול מוצג בתלושים.
עוד העיד כי עובד כל יום עד השעה 16:00 וכי בפעמיים בשבוע בהם האם לוקחת את הקטינים הסכים כי יש אופציה לעבוד יותר (ראה: עמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורה 31, עמ' 19, שורות 9-13).
מחישוב ממוצע נטו של תלושי השכר שצירף האב לחודשים 2/24- 12/24 עולה כי השתכרותו הינה 9,121 ₪ לחודש בניכוי ניכויי חובה בלבד (ראה: הסכמת הצדדים בדיון מיום 2.2.25, שורות 24-25).
יצוין כי התובע טען בדיון מיום 2.2.25 כי מצוי בהליך חדל"פ ומונה לו נאמן שיודע על ההליך (ראה: עמ' 24 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורה 31).
נתון זה הובא לראשונה לידיעת בית המשפט במהלך דיון ההוכחות ביום 2.2.25.
בחקירתו העיד התובע כי מקבל רכב מעבודה ומשלם על הגילום רכב מס כיוון שזו הכנסה נוספת ואינו נושא בהוצאות דלק, ביטוחים, טסט, טיפולים ותיקונים (ראה: עמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורות 18-36).
בסיכומיה בדיון מיום 2.2.25 טענה הנתבעת כי יש להעמיד את הכנסת האב על סך של 13,206 ₪ כאשר יש להוסיף להשתכרות הממוצעת המוסכמת בסך של 9,121 ₪, סכום של 426 ₪ קצבת ילדים , 190 ₪ מענק חינוך ועוד 3,400 ₪ עבור גילום רכב. עוד טענה כי ההכנסה הפנויה שלו בניכוי שכר דירה רעיוני תגיע ל- 10,000 ₪ (ראה: עמ' 28 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורות 21-24, עמ' 29 שורות 2-3).
האב טען בסיכומיו בדיון מיום 2.2.25 כי "…השתכרותו ממקום עבודתו עתה, הינה לאחר שהוא החליף מספר מקומות עבודה כולי תקווה כי יצליח להמשיך להחזיק מעמד שכן, מדובר ב- 3 קטינים… כאשר מי מהם חולה, רק הוא נדרש להימצא עמם. חופשות, חגים, שביתות, מלחמות – רק הוא נדרש להימצא איתם.
זו הסיבה שלא זכה להחזיק באותו מקום עבודה בתקופת ההליכים המשפטיים, משמע, יש להתחשב בעובדה שיכול ושכרו גם ירד בעתים בהם לא יוכלו הקטינים להשתתף במסגרות החינוך (ראה: עמ' 27 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורות 5-10).
משכך טען כי יש להעמיד את הכנסתו לצורך חיוב המזונות על סך של 9,000 ₪ לחודש.
בהרצאת הפרטים שצירף האב ביום 28.10.24 ציין כי ברשותו רכב חברה.
מעיון בתלושי השכר שצירף התובע למסמכים מיום 28.10.24 עולה כי רכיב שווי השימוש ברכב חברה חדש בתלוש השכר שצירף לחודש 03/24 הינו בסך של 4,338 ₪ ובחודשים 04/24 עד 09/24 הינו בסך של 3,400 ₪.
יובהר כי משמעות שווי השימוש ברכב (כפי שמופיע בתלושי השכר של התובע) הינה כי לצורכי מס רואים את הכנסת התובע כגבוהה יותר בסכום של כ- 3,400 ₪, אך אין משמעות הדבר, כי הכנסתו בפועל גבוהה מזו המצוינת בתלוש השכר. על אף האמור לעיל לא ניתן להתעלם מהעובדה כי בפועל שכר הנטו של התובע נמוך יותר נוכח הטבה זו, שעה שגובה המס המנוכה משכרו גבוה יותר ובנוסף יש להביא בחשבון כי אין לו הוצאות אחזקת רכב והוצאות נסיעה (ראה לעניין זה תלה"מ (תל אביב-יפו) 11016-04-17 א.ר.א. נ' א.ז, [פורסם בנבו] (12.3.2018); תלה"מ (ק' גת) 45007-07-19 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (9.5.2021)).
בכל הנוגע להחזקת רכב נקבע בעמ"ש (חי') -36735-10-17 י.ב. נ' ו.ב. [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] (5.10.2018):
"באשר לתוספת עבור החזקת רכב, אכן, בדרך כלל, אין לראות בה כחלק מהמשכורת המשולמת, שכן לא מדובר בתוספת שמשתלמת לשכר אלא ניתנת בדמות טובת הנאה – הרכב. יחד עם זאת, אין להתעלם באופן מוחלט מטובת הנאה זו, ולו משום שהיא מאפשרת למערער להתנייד ביתר קלות וחוסכת ממנו הוצאה אפשרית בגין החזקת רכב לרבות רכישת רכב מכספו… מוכן אני כאמור, לקבל חלקית, את טענת האב ביחס לתוספת המשולמת לו בגין רכב, ולהפחית כמחצית ממנה…"(ההדגשות שלי, ח.מ.) .
לאור האמור, לא מצאתי להתעלם באופן מוחלט מטובת הנאה זו החוסכת לתובע רכישת רכב מכספו, הוצאות בגין החזקתו והוצאות נסיעה (לרבות דלק, ביטוחים, טסט, טיפולים ותיקונים), ומצאתי לקבוע כי יש להוסיף לשכר הנטו של האב (לאחר ניכוי ניכויי חובה) מחצית משווי גילום הרכב, דהיינו 1,700 ₪, כך שאני מעמידה את שכרו על סך של 10,821 ₪ לחודש (9,121 +1,700) (ראה לעניין זה גם תלה"מ 4564-02-24 ח.נ. נ' נ., פורסם בנבו 7.5.24).
לאחר עיון במכלול החומר שבתיק ולאחר ששמעתי עדויות הצדדים, ולמרות עדותו של האב כי בחברת "ב. בע"מ" השתכר בין 12,000 ₪ – 13,000 ₪ נטו לחודש, מה שמעיד על פוטנציאל השתכרותו של האב, ואולם נוכח זמני השהות המצומצמים של האם עם הקטינים כשנטל גידול הקטינים מוטל ברובו על כתפי האב, אני מעמידה את השתכרותו של האב לצורך חישוב המזונות על סך של 11,000 ₪ לחודש.
בשלב זה האב אינו נושא בעלויות שכירות משכך הכנסתו הפנויה לצורך חישוב המזונות הינה 11,000 ₪.
מעת שיעבור האב להתגורר בשכירות עם הקטינים יישא גם הוא כאמור בעלויות שכירות, משכך הכנסתו הפנויה בהפחתת המדור הרעיוני שנקבע בסעיף 33 לעיל (בקיזוז מענק הסיוע בשכר דירה בסכום של 1,170 ₪) , הינה 11,000- 2,330 = 8,670 ₪ לחודש.
הכנסות האם, פוטנציאל השתכרותה:
בכתב ההגנה טענה האם כי החלה לעבוד כ-*** ב-***** ומשתכרת לכל היותר כ-5,000 ₪ בחודש, ואולם אין בידה תלושי שכר ממקום עבודה זה (ראה: סע' 16 לכתב ההגנה).
בחודש מרץ 2023 החלה האם לטענתה לעבוד בחברת "נ. ש.", והחל מחודש דצמבר 2023 החלה לעבוד בחברת "ג.א.מ. בע"מ".
לטענת האב בכתב התביעה ובבקשה למזונות זמניים, האם עובדת ב-**** והן ב-**** ומקבלת שכר במזומן ובאופן שאינו מוצהר.
בדיון מיום 26.11.23 טענה ב"כ התובע לעניין זה כי: "האם הפכה את חדר השינה של הילדים לקליניקה ל-**** אצלה בבית" (ראה: עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 26.11.23, שורה 22).
ב"כ הנתבעת טען לעניין זה בדיון מיום 26.11.23: "היא החלה לעבוד כסייעת. הקליניקה בבית זה לא באמת. זה לא עולה ולא יורד" (ראה: עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 26.11.23, שורה 34).
בחקירתה בדיון מיום 2.2.25 העידה: "יש לי חדר ל-*** ואני עובדת אך ורק לעצמי. יש לי פינה בבית. יש לי גם חדר. הוא מיועד לילדים, ללא כלי מיטה. אין לי כריות, שמיכות, מזרנים. לכן, מאחר ואני לא מסוגלת, אני מחפשת לעבור ליחידת דיור שתכלול את כל ההוצאות בסכום כולל שלא יעלה על 3,500 – 4,000 ₪" (ראה: עמ' 25 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורות 10-8).
בחקירתה בדיון מיום 2.2.25 העידה האם כי בעת אישור הסכם הגירושין עבדה כ-**** בחברה שהיא מכללה בחב' א.א. (AI), עסקה בכל הקשור לחשבונות, הייתה לה אחריות גדולה שם, עבדה שם כל יום משעה 8:30 עד 15:30 – 16:00 וזאת במשך כשנה וחצי. בסמוך לאחר הסכם הגירושין עזבה את עבודתה זו, ממנה השתכרה כ- 8,500 ₪ נטו לחודש. לאחר מכן עבדה בעבודות נוספות בשכר נמוך יותר על מנת לאפשר לה גמישות עם הקטינים.
עוד העידה כי החל מ12/23 החלה לעבוד במקום עבודתה הנוכחי שם מתאמת פגישות, עובדת מ8:30- 16:00, פעמיים בשבוע משעה 9:00 – 15:00 ובימי שישי משעה 9:00- 13:00 ולעיתים עד 14:00.
כמו כן העידה כי אינה יכולה לעשות שעות נוספות, אך יש בונוסים לפי המכירות ולפי תיאומי פגישות ומקבלת כל חודש עמלת סוכן משתנה (ראה: עמ' 21 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורות 13-36, עמ' 22, שורות 1-27).
מעיון בתלושי שכר שצירפה האם לכתב ההגנה לחודשים מרץ 2023 ועד אוגוסט 2023 עולה כי ממוצע הכנסתה החודשי עמד על סך של 3,819 ₪ נטו לחודש, בניכוי ניכויי חובה בלבד.
מחישוב ממוצע נטו של תלושי השכר שצירפה האם לחודשים 2/24-09/24 עולה כי השתכרותה הינה 5,784 ₪ לחודש בניכוי ניכויי חובה בלבד (ראה: הסכמת הצדדים בדיון מיום 2.2.25, שורות 22-23).
מעיון בתלושי השכר של האם עולה כי היקף המשרה שלה הוא 25 ימים, ו- 182 שעות חודשיות (ראה גם עדות האם בעמ' 23 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורות 29-32).
למרות זאת עולה מתלושי השכר כי עובדת פחות ימים ופחות שעות חודשיות מהיקף המשרה שיש לה.
כשנשאלה האם בחקירתה למה באף אחד מהחודשים אינה מגיעה למשרה מלאה כעולה מהתלוש? "למשל 02/2024 עבדת 118 שעות, 19 יום. אפריל 2024, עבדת 16 יום, 124 שעות. מאי 2024 – עבדת 28 יום וגם 124 שעות. יוני 2024, עבדת 17 יום, 114 שעות. את עובדת חצי משרה. בכל מקרה, את לא מגיעה למשרה מלאה בהתאם להיקף שנתנו לך".
השיבה: "אני לא משרה מלאה כי אני במשרת אם".
וכשנשאלה: "ש. תסבירי איך בינואר 2024 הצלחת לעשות 160 שעות. זה כמעט משרה מלאה".
השיבה: " דצמבר וינואר אלה חודשים מאד עמוסים בתחום הרכב, לכן השכר גבוה יותר" (ראה: עמ' 24 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורות 17-23).
בסיכומיו בדיון מיום 2.2.25 טען האב:
"כשעושים שקלול של השעות מגיעים ל- 152 שעות חודשיות. חרף האמור, למעט בחודש ינואר 2024 לא עבדה מעולם הנתבעת בשעות שציינה בפני בימ"ש. בינואר 2024 עבדה 160 שעות והגיעה לשכר של 8,317 מתוכם 2,684 מהווה עמלת סוכן. לפי תלושי שכר יכולה המשיבה לעבודת 182 שעות בחודש, קרי, משרה מלאה". עוד טען כי בניגוע לנטען על ידה לפיו אינה יכולה לעשות שעות נוספות, הפנה את בית המשפט למספר תלושים מהם עולה כי יש לה אפשרות לשעות נוספות.
בנוסף טען התובע בסיכומיו, כי האם "בוחרת שלא לעבוד בהיקף השעות הנטען על ידה ולא במשרה מלאה רק מפאת העובדה שכלכלי לה יותר לעבוד באופן שהוצהר על ידה. אילו היה ברצון הנתבעת למצות את פוטנציאל השתכרותה מובן מאליו שהייתה עובדת לכל הפחות בהיקף השעות שטענה לו קרי – 152 שעות חודשיות ובטח שהייתה עושה מאמץ לשעות נוספות או מציאת עבודה נוספת או פועלת לפגוש בקטינים זמן נוסף. לכל הפחות יכולה להשתכר כפי שהשתכרה בינואר כשגם בינואר עבדה 22 שעות פחות ויומיים פחות באותו חודש".
עוד טען האב בסיכומים, כי הנתבעת מרוויחה כספים שאינם מוצהרים מהקליניקה שבביתה וזאת מאחר והכנסתה הנטענת המגיעה לכ- 5,784 ₪ אינה מספקת להוצאותיה הכוללות דמי שכירות של 3,500 ₪ לחודש וכן הוצאות ארנונה ויתר הוצאות החזקת הבית. ומשכך לטענתו אין מנוס מלהגיע למסקנה כי יש לנתבעת הכנסות שלא מוצהרות.
התובע ביקש בסיכומיו להעמיד את הכנסתה של הנתבעת על סך של 10,000 ₪ לחודש, או לפחות לקחת את שכר חודש 1/24 במסגרתו גם לא עבדה האם משרה מלאה אלא 160 שעות כשכר האם לחישוב מזונות הקטינים (ראה: עמ' 25 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורות 36-28; עמ' 26, שורות 1-21).
בסיכומיה בדיון מיום 2.2.25 טענה האם כי יש להעמיד את הכנסותיה על סך ממוצע נטו של 5,733 ₪. לטענתה הציגה בצורה כנה את כל התלאות שעברה ואת ניסיונה לשקם את עצמה. עוד טענה כי מנסה לצמצם בהוצאות ולהגדיל הכנסות וממצה את כושר השתכרותה ואף אם ביהמ"ש יקבע הכנסה גבוהה יותר לצורך חישוב המזונות, עליו להתחשב בהוצאותיה ובחובותיה הרבים ובכל מקרה, הכנסתה הפנויה היא אפסית נוכח הוצאות השכירות שמשלמת, הוצאות החזקת השכירות וחובות (ראה: עמ' 25 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורות 35-25).
נוכח זמני השהות המצומצמים של האם עם הקטינים, אף מאחר ובשנה וחצי שחלפה עשתה הנתבעת דרך וניסיון כן להשתקם, חזרה למעגל העבודה, ונעמדת על רגליה, סבורני כי יכולה האם לעשות מאמץ נוסף על מנת להגדיל הכנסתה, לעבוד שעות נוספות, או לעבוד לפחות את היקף השעות שעבדה בחודש 1/24 כפי שטען האב, ולהגיע לשכר חודשי לפחות כפי שהשתכרה בחודש 1/24 בסך של 8,300 ₪ לחודש.
טענת האב כי בנוסף לעבודתה בחב' "ג.א.מ. בע"מ" האם עוסקת בתחום ה-*** בדירתה, או כי קיימות לה הכנסות נוספות לא מוצהרות לא הוכחה, ומשכך דין טענת התובע בעניין זה להידחות.
לטענת האם בכתב ההגנה יש לה חובות גבוהים, ביניהם לבנק הבינלאומי בסך של 87,000 ₪, לישראכרט בסך של 16,292 ש"ח ולסלקום בסך של 1,764 ₪.
יצוין כי בדיון ההוכחות מיום 2.2.25 טענה הנתבעת כי נמצאת בהליך חדל"פ ויש לה כבר נאמן (ראה: עמ' 24 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורות 28-27).
אף נתון זה באשר לנתבעת כמו גם באשר להימצאותו של התובע בהליך חדל"פ כמפורט לעיל, הובא לראשונה לידיעת בית המשפט במהלך דיון ההוכחות.
לא נעלם מעיני כי הנתבעת העבירה מחשבונה סכומים יחסית גבוהים בשני מועדים שונים. מעיון בדפי החשבון שצירפה ביום 3.11.24 לחודשים 07/23 עד 07/24 עולה כי:
ביום 20.5.24 משכה כספים מקופת הפנסיה ע"ס של 22,657 ₪, ביום 30.5.24 הועבר על ידה סכום של 19,000 ₪. לעניין סכום זה העידה הנתבעת כי שילמה את הסכום לחוב שהיה לה בהוצל"פ.
ביום 6.6.24 משכה סכום נוסף מקופת הפנסיה ע"ס של 43,942 ₪ והעבירה באותו יום לאביה, מר ….., סכום של 32,000 ₪. בחקירתה העידה לעניין סכום זה כי משכה אותו מקופת הפנסיה והעבירה אותו לאביה כי הייתה חייבת לו כסף.
עוד עולה מעיון בדפי החשבון כי ביום 9.6.24 כי הנתבעת העבירה סכום של 3,500 ₪ לגב' …. לעניין סכום זה העידה כי הועבר לבעלת הדירה החדשה שלה, וכן העבירה סכום של 1,300 ₪ למר …. (ראה: עמ' 24 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורות 24-36; עמ' 25, שורות 1-2).
מהאמור עולה כי הנתבעת השיבה חלק מהחובות הכספיים אשר חבה בהם לטענתה.
לסיכום כל האמור לעיל, ולאחר ששמעתי עדויות הצדדים, אף נוכח עדותה של הנתבעת כי עבדה בעת חתימת הסכם הגירושין כ-****, עם אחריות גדולה והשתכרה כ-8,500 ₪ נטו לחודש, אף מאחר והחלה לעמוד על רגליה ומצליחה בניסיון שיקומה, ונוכח חזרתה למעגל העבודה כשהחל מחודש 12/23 עובדת בחברת "ג.א. מ. בע"מ" כמתאמת פגישות עם אופציה לקבלת בונוסים ועמלת סוכן (בחודש 01/24 השתכרה כ-8,317 ₪), אני מעמידה את השתכרותה של האם לצורך חישוב המזונות על סך של 8,500 ₪ לחודש.
מאחר והאם נושאת כבר עתה בעלויות שכירות, הכנסתה הפנויה בהפחתת דמי השכירות החודשיים אשר משלמת הינה : 8,500 ₪- 3,500 ₪ = 5,000 ₪ לחודש.
יחס ההכנסות בין הצדדים כאשר לאב אין הוצאות שכירות :
לסיכום כל האמור, אני מעמידה את הכנסות הצדדים לצורך חישוב המזונות בשלב הראשון בו לאב אין הוצאות שכירות בסך של 11,000 ₪ לאב ו -5,000 ₪ לאם.
היחס בין ההכנסות הינו – לאם- 31% – לאב- 69%.
יחס ההכנסות בין הצדדים כאשר האב יצא להתגורר בשכירות:
כשיישא האב בעלויות שכירות, הכנסתו הפנויה תהיה 11,000- 2,330 ₪ (כמפורט בסעיף 51 לעיל) ותעמוד על סך של 8,670 ₪, והכנסת האם הפנויה כאמור עומדת על סך של 5,000 ₪.
היחס בין ההכנסות הינו – לאם- 37% – לאב- 63%.
יחס זמני השהות:
באי כוח הצדדים הסכימו בדיון מיום 2.2.25 כי זמני השהות של האם עם הקטינים הינם פעמיים בשבוע ללא לינה, וכי יש לחשב את שהות הקטינים אצל האם כ- 2 מתוך 14 לילות, ואצל האב 12 מתוך 14, דהיינו היחס הינו 14% אצל האם ו- 86% אצל האב (ראה: עמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורות 8-7).
יצוין כי שני ימי שהייה ללא לינה שווים בערכם ליום עם לינה מבחינת הוצאות הקטינים (ראה: עמ"ש מרכז 29755-02-23 צ.י. ב. נ' א.ב. פורסם בנבו, 9.2.24, תלה"מ (ראשון לציון) 32384-07-24 ס.פ נ' ש.פ, פורסם בנבו, 21.11.24).
לסיכום – מזונות הקטינה ג. עד הגיעה לגיל 6:
כפי שנקבע בסעיף 25 לעיל, האם תישא במחצית הוצאות חינוך הקטינה ג. בגן, צהרון, ובמחצית ההוצאות הרפואיות החריגות אשר אינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי ו/או הביטוח הרפואי המשלים, בכפוף להצגת קבלות.
ההחלטה מיום 29.10.23 תיוותר על כנה בעניינה.
חישוב מזונות הקטינים מעל גיל 6 ושל הקטינה ג. לאחר הגיעה לגיל 6, בהתאם להכנסות ההורים וזמני השהות בתקופה בה לאב אין הוצאות שכירות :
יחס הכנסות הצדדים לצורך חישוב מזונות הקטינים בתקופה בה לאב אין הוצאות שכירות ומתגורר אצל הוריו הינו כאמור בסעיף 65 לעיל: 31% האם – 69% האב.
יחס זמני השהות כאמור בסעיף 67 לעיל הוא: 14% לאם – 86% לאב
צרכי הקטינים תלויי השהות של כל אחד מהקטינים מעל גיל 6 (ללא הוצאות מדור) הועמדו על סך של : 2,250 ₪ (ראה: סעיף 27 לעיל).
משכך, על האם לשאת במזונות כל אחד מהקטינים לפי יחס ההכנסות:
2,250 * 31% = 698 ₪.
על האם לשאת במזונות לפי יחס זמני השהות:
2,250 * 14% = 315 ₪.
לסיכום, על האם לשאת במזונות כל קטין מעל גיל 6 בתקופה בה לאב אין הוצאות שכירות בסכום של 698 – 315 = 383 ₪ (ללא מדור).
חישוב מזונות הקטינים מעל גיל 6 כשהקטינה ג. הינה מתחת לגיל 6, בהתאם להכנסות ההורים וזמני השהות, בתקופה בה לאב יש הוצאות שכירות:
יחס הכנסות הצדדים הפנויות לצורך חישוב מזונות הקטינים בתקופה בה האב ישכור דירה ויישא בהוצאות שכירות הינו כאמור בסעיף 66 לעיל הינו: 37% לאם – 63% לאב.
צרכי כל אחד משני הקטינים שמעל גיל 6 כולל חלקם בהוצאות המדור בבית האב עם יציאתם להתגורר בשכירות הועמדו על סך של 2,720 ₪ (ראה: סעיף 35 לעיל).
משכך, על האם לשאת במזונות כל אחד מהקטינים לפי יחס ההכנסות:
2,720 * 37% = 1,006 ₪.
על האם לשאת במזונות לפי יחס זמני השהות:
2,720 * 14% = 381 ₪.
לסיכום, על האם לשאת במזונות כל אחד משני הקטינים מעל גיל 6 (כשהקטינה ג. הינה מתחת לגיל 6) בתקופה בה לאב יש הוצאות שכירות,
בסכום של 1,006 – 381 = 625 ₪ לכל קטין.
חישוב מזונות הקטינים מעל גיל 6 ושל הקטינה ג. לאחר הגיעה לגיל 6, בהתאם להכנסות ההורים וזמני השהות, בתקופה בה לאב יש הוצאות שכירות:
צרכי כל אחד מהקטינים שמעל גיל 6 ושל הקטינה ג. עם הגיעה לגיל 6 כולל חלקם בהוצאות המדור בבית האב עם יציאתם להתגורר בשכירות הועמדו על סך של 2,640 ₪ (ראה: סעיף 36 לעיל).
משכך, על האם לשאת במזונות כל אחד מהקטינים לפי יחס ההכנסות:
2,640 * 37% = 977 ₪.
על האם לשאת במזונות לפי יחס זמני השהות:
2,640 * 14% = 370 ₪.
לסיכום, על האם לשאת במזונות כל אחד שלושת הקטינים מעל גיל 6 בתקופה בה לאב יש הוצאות שכירות, בסכום של 977 – 370 = 607 ₪ לכל קטין.
הוצאות שאינן תלויות שהות – הורה מרכז:
פרט לצרכים תלויי השהות כפי שפורטו לעיל של כל אחד מהקטינים (בין בתקופה בה לאב אין הוצאות שכירות ובין בתקופה בה יש לו הוצאות שכירות), לקטינים הוצאות בגין צרכים נוספים שאינם תלויי שהות.
בבע"מ 919/15 שלעיל, נקבע כי גם כאשר זמני השהות של הקטין אצל הורה שווים, שאז חייב כל הורה לשאת במלוא הוצאות הקיום השוטפות של הילד בעת שהותו אצלו (לרבות מדור), אזי לגבי ההוצאות שאינן תלויות שהות ואינן הוצאות קיום שוטפות, על בית המשפט לשקול האם לקבוע את אחד ההורים כ"הורה מרכז" אליו יעביר ההורה השני את חלקו (מחצית) בהוצאות. ההורה המרכז יקבל לידיו מחצית תשלום ההוצאות שאינן תלויות שהות וידאג לביצוע התשלומים והרכישות לגורמים השונים (ראה: סעיפים 50-49 לפסק דינה של כב' השופטת ברק-ארז וכן ראה עמ"ש (מחוזי-ים) 45464-02-18 פלוני נ' פלונית, פורסם בנבו, 17.5.20).
בין הצרכים שאינם תלויי שהות אכלול בנסיבות תיק זה, תשלומי בית ספר, תשלומי וועד לבי"ס, תלבושת אחידה, ספרי לימוד ומכשירי כתיבה, בניכוי מענק החינוך שמקבל האב בתחילת שנה, קייטנה מחזור אחד בתקופת הקיץ בתעריף רגיל של עירייה/מתנ"ס, צהרון עד סוף כתה ג' של כל קטין, חוג אחד לכל קטין בתעריף רגיל של עירייה/מתנ"ס, תחפושת בחג פורים, מתנות לימי הולדת לחברים בכתה, תספורת.
אין מחלוקת כי נטל גידול הקטינים מוטל בשלב זה רובו ככולו על כתפי האב. הסדרי השהות של הקטינים עם האם מצומצמים ואינם כוללים כלל לינה. האב העיד בחקירתו: "… כשהילד חולה הוא אצלי, כי לטענת האם הוא צריך להיות אצלה מ- 16:30 (ראה: עמ' 21 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורות 8-9).
בסיכומי התובע בדיון ביום 2.2.25 טען כי בחלוף הזמן בו האם גם לא הרחיבה את זמני השהות אלא פוגשת בקטינים באופן מצומצם, הגיע לכדי פשיטת רגל בהיעדר יכולת לעמוד בצרכי הקטינים, במלוא החבות שהוטלה עליו לגדלם כמעט באופן מלא לרבות איסוף והגעה, חופשות ומחלות. האב טען אף בדיון: "הוצאתי כל החיים שלי על הילדים כסף, באהבה. שנה וכמה חודשים, שקל לא הוציאה" (ראה: עמ' 26 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.25, שורות 27-31, עמ' 29, שורה 10).
בהחלטה למזונות זמניים חויבה האם במחצית הוצאות חינוכיות ורפואיות בניכוי קצבת החינוך ואולם אין מחלוקת כי לא השתתפה כלל בהוצאות אלו, ולא שילמה לאב את מחצית ההוצאות כפי שנקבע, ואילו חובות כספיים לאביה ולאחרים מצאה לנכון להשיב (ראה: סעיף 62 לפסק הדין).
לאור כל האמור, לאחר שעיינתי במכלול החומר שבתיק ולאחר ששמעתי טענות ועדויות הצדדים אני מעריכה את הצרכים שאינם תלויי שהות כמפורט בסעיף 74 לעיל, בסך של 500 ₪ לכל קטין.
אני רואה לנכון לקבוע כי האב יהא ההורה המרכז עבור ההוצאות המפורטות לעיל שאינן תלויות שהות.
בהתאם ליחס ההכנסות אותו אני מעמידה בממוצע התקופות השונות (כשלאב אין הוצאות שכירות וכשיש לו הוצאות שכירות ראה סעיפים 65-66 לפסק הדין) ביחס של 35% האם – 65% האב, על האם להשתתף בסכום של 175 ₪ לחודש עבור כל אחד מהקטינים א. ו- ע., ובאותו סכום גם עבור הקטינה ג' לאחר הגיעה לגיל 6.
האם תעביר לידי האב מידי חודש סך של 175 ₪ לחודש עבור כל קטין ובסה"כ 350 ₪ עבור שני הקטינים א. ו-ע, ולאחר הגיעה של הקטינה ג. לגיל 6, 525₪ (לשלושתם יחד), למימון חלקה בהוצאות שפורטו בסעיף 74 לעיל אשר יתווספו לסכומי המזונות כמפורט בפסק הדין ולהלן.
האב ידאג לביצוע התשלומים הנ"ל עבור הקטינים.
אשר להוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים אשר אינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי ו/או הביטוח הרפואי המשלים, לרבות טיפולים רגשיים, טיפולי שיניים, אורתודנט, משקפיים, יישאו ההורים בהתאם ליחס ההכנסות הממוצע של 35% (האם) ו- 65% (האב) לכל אחד מהקטינים א. ו- ע., וכן עבור הקטינה ג. לאחר גיל 6, בכפוף להצגת קבלות.
אשר על כן נפסק כדלקמן:
האם תישא במחצית הוצאות חינוך הקטינה ג. (עד הגיעה לגיל 6) בגן, צהרון, ובמחצית ההוצאות הרפואיות החריגות אשר אינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי ו/או הביטוח הרפואי המשלים, בכפוף להצגת קבלות (כמפורט בסעיף 25 לעיל).
ההחלטה למזונות זמניים מיום 29.10.23 תיוותר על כנה בעניינה.
האם תישא במזונות כל קטין מעל גיל 6 בתקופה בה לאב אין הוצאות שכירות בסכום 383 ₪ (ללא מדור) (כמפורט בסעיף 69 לעיל).
בנוסף לסכום המזונות תישא בסכום של 175 ₪ עבור הצרכים שאינם תלויי שהות של כל קטין כמפורט בסעיף 76 לעיל, ובסה"כ בסכום של 558 ₪ לכל אחד מהקטינים – למען הנוחות יעוגל הסכום ל 560 ₪ לכל אחד מהקטינים.
בשלב זה מאחר ורק שניים מהקטינים הינם מעל גיל 6 תשלם לאב סכום של 1,120 ₪ עבור שני הקטינים.
עם הגיעה של הקטינה ג. לגיל 6, תשלם סכום זה של 560 ₪ לחודש גם עבורה.
מצאתי לקבל טענת האב בחיוב האם בסכום האמור רטרואקטיבית ואולם רק מיום הגשת התביעה (ולא מיום מעבר הקטינים אל האב כפי שעתר), שעה שהאם לא השתתפה במחציות שנפסקו לה בהחלטה למזונות זמניים מיום 29.10.23, ומעת שהשיבה חובות כספיים אף בסכומים גבוהים לאביה ואחרים כמפורט בסעיף 62 לפסק הדין.
משכך, תוקף החיוב יהא מיום 13.8.23 (ההחלטה למזונות זמניים מיום 29.10.23 בעניינם של הקטינים א. ו- ע. מבוטלת).
הפרשים שנוצרו ישולמו ב-20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים יחד עם תשלום המזונות השוטף.
האם תישא במזונות כל אחד משני הקטינים מעל גיל 6 א. ו-ע. (כל עוד הקטינה ג. הינה מתחת לגיל 6) ובתקופה בה לאב יש הוצאות שכירות, בסכום 625 ₪ לכל אחד מהקטינים (ראה: סעיף 70 לפסק הדין לעיל).
בנוסף תישא בסכום של 175 ₪ עבור הצרכים שאינם תלויי שהות כמפורט בסעיף 76 לעיל, ובסה"כ תשלם לאב סכום של 800 ₪ לכל אחד מהקטינים, וסכום של 1,600 ₪ לחודש לשניהם יחד.
תוקף החיוב הינו מיום בו האב ייצא להתגורר עם הקטינים בשכירות, בכפוף להצגת חוזה שכירות תקף במועדיו עם צד ג'.
עם הגיעה של הקטינה ג. לגיל 6, האם תישא במזונות כל אחד משלושת הקטינים בתקופה בה לאב יש הוצאות שכירות, בסכום של 607 ₪ לכל קטין (ראה: סעיף 71 לפסק הדין). כמו כן תישא בסכום של 175 ₪ עבור הצרכים שאינם תלויי שהות כמפורט בסעיף 76 לעיל, ובסה"כ תשלם לאב סכום של 782 ₪ לכל קטין (למען הנוחות יעוגל הסכום ל- 780 ₪ לכל אחד מהקטינים, ובסה"כ 2,340 ₪ לשלושתם יחד.
תוקף החיוב הינו מיום בו האב יצא להתגורר בשכירות עם הקטינים, בכפוף להצגת חוזה שכירות תקף במועדיו עם צד ג', והקטינה ג. הגיעה אף היא לגיל 6.
דמי המזונות ישולמו בכל 20 לחודש עבור כל חודש מראש. תשלום ראשון של דמי המזונות השוטפים (בצירוף התשלום הראשון של ההפרשים כמפורט בסעיף 78 (3) לעיל) ישולם בתאריך 20.2.25.
דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן הידוע לחודש 12/24 והם יעודכנו מדי 3 חודשים ללא תשלום הפרשים למפרע בהתאם למדד האחרון הידוע ביום העדכון.
הסכומים ישולמו עד הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18 או עד סיום לימודיו בבית הספר התיכון על פי המאוחר מבין השניים.
מאחר ולא נתבעו מזונות הקטינים בתקופת השירות הצבאי לא מצאתי לפסוק לתקופה זו.
קצבת הילדים מהמל"ל וקצבת החינוך מהמל"ל יועברו לידי האב כפי שנקבע בהחלטה למזונות זמניים ובהחלטה מיום 26.11.23.
בנסיבות העניין לא מצאתי לעשות צו להוצאות.
פסק הדין ניתן לפרסום תוך השמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, י"א שבט תשפ"ה, 09 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
