בנימין שריג,באמצעות ב"כ י. פלק, בנק דיסקונט לישראל בע"מ,באמצעות ב"כ עוה"ד משה קיירה, פסק דין

בפני

בפני כב' השופט הבכיר, רמזי חדיד

תובע

בנימין שריג

באמצעות ב"כ י. פלק

נגד

נתבע

בנק דיסקונט לישראל בע"מ

באמצעות ב"כ עוה"ד משה קיירה

פסק דין

מבוא ועובדות מוסכמות:

בפניי תביעה כספית בהליך של סדר דין מהיר, לפיה התובע מבקש לחייב את הנתבע בתשלום סך של 35,312 ₪.

התובע הוא אחיהן של גב' חוה לזר והמנוחה עדיה גרינשטיין ז"ל, ואשר הלכה לבית עולמה ביום 18.03.2020 (להלן: "חוה" ו-"עדיה" בהתאם. שתיהן יחד תקראנה להלן: "אחיות התובע").

הנתבע הינו מוסד בנקאי ולו סניפים בפריסה ארצית לרבות בעיר חיפה.

ביום 03.05.2013 מכרו התובע ואחיותיו את זכויותיהם בדירת מגורים ברח' כספרי בחיפה וב"כ התובע, עו"ד יהודה פלק, ייצג אותם בעסקה הנ"ל (להלן: "עסקת כספרי" ו-"הנאמן" בהתאם).

ביום 03.09.2013 פתח הנאמן אצל הנתבע חשבון נאמנות מספר 162306 בו נרשמו התובע ואחיותיו כנהנים, ולצורך כך הוא חתם על מסמכי פתיחת חשבון (להלן: "חשבון הנאמנות" ו-"מסמכי פתיחת החשבון" בהתאם). סמוך לאחר מכן הפקיד הנאמן בחשבון הנאמנות סך של 225,000 ₪ אשר הגיעו לידיו מעסקת כספרי ומהסכום הנ"ל שולם מס שבח עבור העסקה (יתרת הסכום תיקרא להלן: "פיקדון כספרי"). בהמשך, ביום 04.08.2014, פנה הנאמן במכתב לנתבע בו נרשם "הנדון: סגירת חשבון 162306", לפיו הוא ביקש להעביר שני שליש מפיקדון כספרי לעדיה, שליש לתובע ושליש לחוה. הנתבע פעל בהתאם, אף כי הוא לא סגר את חשבון הנאמנות והוא נותר פתוח.

ביום 31.01.2018 נערך ונחתם חוזה לפיו מכר התובע את זכויותיו בדירת מגורים שברח' אמנון ותמר בחיפה, וחלק מתמורת העסקה בסך של 180,000 ₪ הופקד באמצעות המחאה בנקאית בחשבון הנאמנות (להלן: "עסקת אמנון ותמר" ו-"פיקדון אמנון ותמר" בהתאם). יצויין, כי לאחיות התובע לא היו זכויות בדירה הנ"ל ובתמורה שהתקבלה מעסקת אמנון ותמר וכי הנאמן ייצג את התובע גם כן באותה עסקה.

לאחר תשלום סך של כ- 29,000 ₪ מפיקדון אמנון ותמר, פנה הנאמן לנתבע במכתבו מיום 15.10.2018 בו הוא ביקש להעביר את היתרה בסך של כ- 151,000 ₪ לתובע. בהמשך, לבקשת נציג הנתבע בשם אלעד (להלן: "אלעד"), המציא הנאמן לנתבע את חוזה המכר בעסקת אמנון ותמר, העתק ההמחאה הבנקאית אשר באמצעותה הופקד פיקדון אמנון ותמר לחשבון הנאמנות וכן אישורים בחתימת אחיותיו של התובע המאומתים על ידי הנאמן, לפיהם אין להן חלק בעסקת אמנון ותמר ובפיקדון אמנון ותמר וכי התובע רשאי לעשות בו כראות עיניו.

עם קבלת המסמכים לעיל, הנתבע העביר לתובע ביום 26.10.2018 את יתרת פיקדון אמנון ותמר בסך של 151,000 ₪ והחשבון נותר פתוח.

ביום 26.07.2018 התקשר התובע בחוזה לפיו הוא מכר את זכויותיו בנכס מקרקעין ביבנה וביום 13.01.2019, או בסמוך לכך, הופקד בחשבון הנאמנות מתוך תמורת העסקה הנ"ל סך של 315,000 ₪ (להלן: "עסקת יבנה" ו-"פקדון יבנה" בהתאם). יובהר, כי לאחיותיו של התובע אין כל זכויות באותו נכס ובפיקדון יבנה שהתקבל בעקבות מכירתו.

ביום 02.07.2019 פנה הנאמן, אשר ייצג את התובע גם כן בעסקת יבנה, לנתבע במכתב דרישה להעברת פיקדון יבנה במלואו לתובע. בנדון פעל הנאמן כפי שפעל לשחרור פיקדון אמנון ותמר והוא צירף למכתבו הנ"ל את חוזה המכר בעסקת יבנה, כמו גם אישורים בחתימת אחיותיו של התובע המאומתים על ידו, לפיהם פיקדון יבנה שייך במלואו לתובע והוא רשאי לפעול בו כראות עיניו, לרבות העברתו במלואו לתובע.

הנתבע סירב לשחרר את פיקדון יבנה, כבקשת הנאמן, ובנדון התנהלה חליפת מכתבים ממושכת בין הצדדים. באותה התכתבות טען הנתבע, בין היתר, כי על פי דין יש לפתוח חשבון נאמנות ספציפי לכל עסקת מקרקעין, כי חשבון הנאמנות נפתח באופן ייחודי עבור עסקת כספרי ולפיכך חל איסור בדין להעביר אליו וממנו כספים אשר התקבלו עבור עסקאות אחרות, מה גם ואין הלימה בין הנהנים בחשבון הנאמנות לבין הדרישה להעביר את מלוא פיקדון יבנה לתובע. לצורך שחרור פיקדון יבנה הנתבע דרש כי התובע ואחיותיו יגיעו יחדיו לאחד מסניפיו לצורך פתיחת חשבון משותף (דרישה זו רוככה בהמשך כך שהתובע ואחיותיו יוכלו להגיע באופן נפרד לכל אחד מסניפי הנתבע על פי נוחיותם). בהמשך העלה הנתבע הצעה נוספת, לפיה התובע ואחיותיו יאשרו בחתימתם באחד מסניפיו את הסכמתם להעברת פיקדון יבנה במלואו לתובע.

הנאמן דחה את דרישת הבנק כי התובע ואחיותיו יגיעו יחדיו לנתבע לצורך פתיחת חשבון משותף, ומשרוככה דרישה זו והנתבע הציע כי כל אחד מהם יגיע לסניף הנוח לו, שב הנאמן ופנה לנתבע על מנת לברר פרטים שונים ביחס לאופן קיום ההצעה הנ"ל. דא עקא, בין לבין, ובעקבות מחלה קשה ממנה סבלה, עדיה הלכה לבית עולמה ביום 18.03.2020.

ביום 13.08.2020 ניתן צו קיום צוואה ביחס לעיזבון המנוחה עדיה ובהמשך, התובע וחוה חתמו בפני פקידי הנתבע על אישורים להעברת פיקדון יבנה לתובע והוא הועבר ביום 16.09.2020.

טענות הצדדים בתמצית:

התובע חולק על טענת הנתבע כאילו חשבון הנאמנות נפתח באופן ייחודי עבור עסקת כספרי או כי בהתאם לדין חובה לפתוח חשבון נאמנות לכל עסקה, מה גם והטענה לא נתמכה בהוראות הדין וכן לאור העובדה כי חשבון הנאמנות לא נסגר לאחר העברת פיקדון כספרי או פיקדון אמנון ותמר. התובע מדגיש כי חשבון נאמנות הוא חשבונו של עורך הדין שעל שמו הוא נפתח ולא של הנהנה וכי לפי הדין, האחריות העיקרית כלפי הנהנים רובצת על בעל החשבון – הנאמן, בעוד כי אחריות הבנק כלפיהם מצומצמת ולא מוטלת עליו החובה לוודא כי הכספים המופקדים בחשבון הנאמנות יועברו לכל הנהנים. על אף האמור לעיל, התובע המציא לנתבע את כל האסמכתאות הדרושות להעברת פיקדון יבנה לידיו, כפי שעשה לצורך העברת פיקדון אמנון ותמר ולפיכך לא היה כל טעם בהתנגדות הנתבע לפעול בהתאם.

התובע מפנה לעובדה כי הנתבע לא העלה כל טענה ולא נקט בכל פעולה כאשר פיקדון יבנה הופקד בחשבון, אלא רק כאשר הוא ביקש להעבירו לידיו. כמו כן, התובע מכחיש טענה שהעלה הנתבע כאילו הובהר לו בעקבות שחרור פיקדון אמנון ותמר כי אין להפקיד בחשבון הנאמנות כספים שמקורם אינו בעסקת כספרי.

הוסיף התובע והבהיר כי לאור גילן המתקדם ומצבן הבריאותי הרופף של אחיות התובע, היה קושי לקיים את הצעת הנתבע, לפיה התובע ואחיותיו יסורו יחדיו לנתבע לצורך פתיחת חשבון משותף, מה גם ולנתבע אין סמכות לתת הוראות כיצד לפעול בחשבון הנאמנות. כן הצביע התובע על הקושי האפשרי להסביר לפקיד הנתבע את מקור הכספים, הסיבה להפקדתם והאפשרות כי שוב יידרש אישור אחיות התובע למשיכת פיקדון יבנה מהחשבון המשותף שייפתח על פי הצעת הנתבע.

ביחס לסכום התביעה, התובע טען כי הוא התכוון להשקיע את פיקדון יבנה בקרן "אלפא אופורטיוניטי" (להלן: "קרן אלפא"), זאת בדומה להשקעת סך של 1,000,000 ₪ אשר קיבל מעסקת יבנה. אותה השקעה הניבה לתובע בתקופה הרלוונטית לתביעה (01.07.2019 – 31.08.2020) רווח בשיעור של 9.623%, המהווים 30,312 ₪ (315,000 X 9.623%). כן מבקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 5,000 ₪.

לטענת הנתבע, חשבון הנאמנות נפתח באופן ספציפי בקשר לעסקת כספרי וזאת עבור 3 נהנים – התובע ואחיותיו. ולפיכך חל איסור להעביר לאותו חשבון כספים מעסקאות אחרות. לראייה, במכתבו של הנאמן מיום 04.08.2014 הוא ביקש להעביר את פיקדון כספרי לתובע ולסגור את החשבון, אף כי בפועל, בנסיבות שלא היה ניתן לברר אותן, החשבון לא נסגר.

הוסיף הנתבע וטען כי העברת פיקדון אמנון ותמר ופיקדון יבנה לחשבון מנוגדת להוראות בנק ישראל, לניהול בנקאי תקין וכן לסעיפים 2א' ו-4 לצו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון או מימון טרור), תשס"א-2001 (להלן: "צו איסור הלבנת הון"), זאת לאור העדר התאמה מלאה בין זהות הנהנים בחשבון הנאמנות לבין פרטי הצד בעסקאות מהם התקבל פיקדון אמנון ותמר ופיקדון יבנה. עניין זה הובהר לנאמן בעקבות העברת פיקדון אמנון ותמר לחשבון הנאמנות, אולם משנחה דעתו של הנתבע כי הנאמן ביצע "עבירה" בתום לב והוא התחייב כי המעשה לא יישנה, הוא התיר העברת מלוא הסכום לתובע לאחר קבלת אסמכתאות לפיהן נחה דעתו כי הוא זכאי לכך. בפועל, הנאמן שב וביצע אותה "עבירה" משהעביר לחשבון הנאמנות את פיקדון יבנה. בנסיבות העניין, מכוח חובת הזהירות המוטלת עליו בדין, הנתבע לא הסתפק באישור אחיותיו של התובע להעברת פיקדון יבנה לתובע ובדין הוא דרש פתיחת חשבון משותף על שם שלושת הנהנים אליו יועבר הפיקדון וממנו יוכל התובע למשוך את מלוא הסכום. יוצא אפוא, כך לטענת הנתבע, כי בדין ומטעמים סבירים הוא סירב להעניק לתובע את השירות שהתבקש.

הוסיף הנתבע וטען כי הוא לא היה זכאי לסגור את חשבון הנאמנות באופן יזום עם העברת פיקדון כספרי או פיקדון אמנון ותמר, שכן בהתאם להלכה הפסוקה הדבר אינו עניין של מה בכך והוא יעשה אך בהתקיים נסיבות מיוחדות – חשש ממשי להלבנת הון או פעולות טרור – ואשר אינן מתקיימות במקרה דנן. מנגד, מאחר והנאמן הפר בשנית את צו איסור הלבנת הון ופעל בניגוד להוראות בנק ישראל משהעביר לחשבון הנאמנות את פיקדון יבנה אז ורק אז הנתבע היה מחויב לסגור את החשבון לאחר העברת כספי הפיקדון הנ"ל.

כן טען הנתבע כי הוא הציע לנאמן שלוש הצעות חלופיות על מנת לפתור את ההפרות אשר הפר, כל זאת בהתחשב בחובת הזהירות המוטלת על הבנק בניהול חשבון נאמנות, אולם הנאמן התעקש שלא כדין לדחות אותן הצעות. ואלה הן ההצעות: הראשונה, פתיחת חשבון בנק על שם כל הנהנים – התובע ואחיותיו – אליו יועבר פיקדון יבנה ובו יפעלו בעלי החשבון כאוות נפשם. השנייה, אחיותיו של התובע תחתומנה בפני נוטריון על הסכמתן להעברת פיקדון יבנה לתובע. השלישית, אחיותיו של התובע תחתומנה בפני נציג הנתבע על הסכמתן להעברת פיקדון יבנה לתובע. והנה, תחת קבלת אחת מההצעות הנ"ל, הנאמן פעל באופן טרחני ובמקום למצוא פתרון ל"עבירות" אשר עבר, הוא פנה לנתבע בשאלות ובירורים חסרי טעם.

ביחס לפיצוי שהתבקש, הנתבע לא חזר בסיכומיו על טענה אשר העלה בכתב הגנתו, לפיה על התובע לתמוך את טענתו לעניין ההפסד שנגרם לו בעקבות אי השקעת פיקדון יבנה בקרן אלפא בחוות דעת מומחה. בנסיבות העניין, כבר כעת יובהר כי יש לראות בנתבע כמי שזנח טענה זו. תחת זאת, כל שנטען בסעיף 91 לסיכומי הנתבע הוא "….. באותה מידה יכול היה התובע לטעון, כי רצה להשקיע באופציות, בזהב או בביטקוין, מכאן הרי שיש לדחות את בקשתו על הסף". לחילופין, ככל ותוטל אחריות על הנתבע, הוא מבקש לפסוק לתובע הפרשי הצמדה וריבית כחוק עבור העיכוב בשחרור פיקדון יבנה.

דיון:

על מנת לעמוד על המחלוקת האמיתית בין בעלי הדין, ראוי להפנות להתכתבות שהיתה ביניהם בזמן אמת, כמו גם לטענות המפורטות בכתב ההגנה. אולם, טרם ייעשה הדבר, יש להבהיר כי בכתב ההגנה נפלה טעות כאשר הנתבע התייחס במסגרתו לעסקת אמנון ותמר כאילו מדובר בעסקת יבנה ולעסקת יבנה הוא התייחס כאילו מדובר בעסקת אמנון תמר. בחקירתו הנגדית נשאל מנהל סניף מרכז הכרמל של הנתבע, מר פרדי אוביץ (להלן: "מנהל הסניף") לעניין זה, והיא אישר את הטעות בנדון (שם, עמ' 14 שורה 24 ועמוד 18 שורה 1 לפרוטוקול הדיון).

התובע צירף לכתב התביעה את חליפת המכתבים בין הצדדים טרם הגשת התביעה, לרבות פניותיו לנתבע להעברת פיקדון יבנה לחשבונו. בסעיפים 1-2 למכתבו מיום 10.07.2019, נספח 20 לכתב התביעה, השיב הנתבע לאותה פניה באומרו:

"1. בחודש אוקטובר 2018 הועברו כספי הנאמנות של מר שריג בנימין אל חשבון נאמנות שפתחת בעבר הרחוק (בו הוגדר הוא כ-'נהנה' יחד עם נהנות נוספות), כשלא הייתה כל זיקה בין הכספים המועברים לנסיבות בגינן נפתח אותו חשבון. פעולה זו בוצעה בניגוד לדין ולכללי הבנק…

2.באותה עת, הבהיר לך הבנק חזור ושנה שאין ביכולתך להעביר הכספים אל חשבון נאמנות מהעבר הרחוק, שלא נפתח במיוחד בעבור העברה זו (ובוודאי כאשר בחשבון קיימים נהנים נוספים שאינם קשורים לעסקה החדשה בגינה הועברו הכספים)…".

יתרה מכך, משפנה הנאמן לנתבע בבקשה להבהיר מספר טיעונים שעלו במכתבו לעיל, השיב האחרון במכתבו מיום 18.07.2019, נספח 22 לכתב התביעה, ובסעיף 2 לאותו מכתב, נטען כדלקמן:

"יחד עם זאת ובמענה לשאלותיך, ישיב הבנק כי בהתאם (בין היתר) לסעיפים 3ג' ו-7 לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979, כמו גם סעיפים 2א' ו-4 לצו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), תשס"א-2001, מחויב הנאמן לייחד חשבון נאמנות לכל עסקה בגינה יחזיק בכספי נאמנות".

הנה אם כן, טיעון הנתבע ולפיו חובה לייחד חשבון נאמנות לכל עסקה, עלה ברחל בתך הקטנה בהתכתבויות אשר קדמו להגשת התביעה. יתרה מכך, טיעון זה עלה לכל אורכו ורוחבו של כתב ההגנה. כך לדוגמא, בס"ק 4(ו) סיפא לכתב ההגנה, טען הנתבע באומרו:

"יחד עם זאת, טרח הבנק והבהיר לעו"ד פלק כי הפקדות לחשבון נאמנות ספציפי שהסתיימה, בגין עסקה אחרת הינן בניגוד לדין, בוודאי ובמיוחד כאשר בחשבון הנאמנות הספציפי קיימים נהנים נוספים שאינם קשורים לעסקה נשוא ההעברה החדשה ועל עוה"ד לפתוח חשבון נאמנות ספציפי בגין עסקה חדשה ככל שקיימת, ולדווח לחשבון הנאמנות החדש מיהם הנהנים בקשר עם העסקה הספציפית".

והנה, טענתו הנחרצת של הנתבע כאילו יש לפתוח חשבון נאמנות ייחודי לכל עסקה, כמצוטט לעיל, השתכללה ורוככה בסעיף 29 לסיכומיו, שם נאמר כדלקמן:

"יאמר כבר כאן באופן מפורש. אין כל חובה לייחד חשבון נאמנות נפרד לכל עסקת מקרקעין וניתן לעשות שימוש בחשבון הנאמנות לצורך מספר עסקאות ואולם אפשרות זו קיימת רק מקום בו קיימת זהות מוחלטת ומלאה בין הצד הרלוונטי לעסקת המקרקעין לבין הנהנים בחשבון הנאמנות".

מעבר לחוסר הרצינות בהעלאת טענה נחרצת, וריכוכה בהמשך, נראה להלן כי הנתבע אינו מצביע על כל הוראה בדין לתמיכה בעמדתו החדשה.

לתמיכה בטענתו "המרוככת" כמצוטט לעיל, הפנה הנתבע לסעיפים 2א' ו-4 לצו איסור הלבנת הון, בהם נקבע כדלקמן:

"2א(א) לא יפתח תאגיד בנקאי חשבון ולא יבצע פעולה שאינה נרשמת בחשבון, בלא שזיהה את מקבל השירות ובלא שביצע לגביו 'הליך של הכרת הלקוח' לפי מידת הסיכון שלו להלבנת הון ומימון טרור; לעניין זה, 'הליך של הכרת הלקוח' – בין השאר בירור מקור הכספים, עיסוקו, מטרת פתיחת החשבון או ביצוע הפעולה, הפעילות המתוכננת בחשבון, ואם סורב מבקש השירות למתן שירותים בתאגיד בנקאי מסיבות הקשורות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור; לגבי תושב חוץ – גם בירור זיקתו לישראל ואם הוא איש ציבור זר; לגבי מי שהוא בעל עסק – גם סוג עסקיו; תאגיד בנקאי יערוך רישומים של פרטים אלה.

(ב) תאגיד בנקאי יקיים בקרה שוטפת בהתייחס להליך של הכרת הלקוח שביצע

עם תחילת ההתקשרות לפי מידת הסיכון של מקבל השירות להלבנת הון ומימון טרור, ויעדכן את רישומיו לפי זה; התעורר ספק ביחס לזהות מקבל השירות או לאמיתות מסמכי הזיהוי שנמסרו לתאגיד הבנקאי, יבצע התאגיד הבנקאי הליך של הכרת הלקוח פעם נוספת.

(ג) בחשבון ממוספר, ינקוט התאגיד הבנקאי פעולות מוגברות להכרת הלקוח; לעניין זה, 'חשבון ממוספר' – חשבון שזהות בעליו ידועה לתאגיד הבנקאי, ואולם תחת הפרטים המזהים מופיעים מספרים או שמות קוד בחלק מרישומי התאגיד הבנקאי.

(ד) ליישום סעיף זה, יפעל התאגיד הבנקאי כאמור בהוראות המפקח על הבנקים לפי סעיף 5(ג1) לפקודת הבנקאות, 1941.

……….

4 (א)בעת פתיחת חשבון ידרוש התאגיד הבנקאי מהמבקש לפתוח חשבון הצהרה בחתימת מקור אם קיים נהנה בחשבון; הצהיר המבקש לפתוח חשבון כי קיים נהנה בחשבון – תכלול ההצהרה את הפרטים כאמור בסעיף 2(ב) לגבי כל אחד מן הנהנים; נפתח החשבון שלא בידי בעל החשבון, ידרוש התאגיד הבנקאי גם מבעל החשבון הצהרה כאמור טרם ביצוע פעולה בחשבון; ואולם –

(1)היה הנהנה בלתי ידוע, כאמור בסעיף 2(ב)(1) – יצהיר על כך המבקש לפתוח חשבון;

(2) התבקש התאגיד הבנקאי לפתוח חשבון כאמור בסעיף 2(ב)(2), ישמור העתק מן האסמכתה לכך.

(ב) בעת פתיחת חשבון בעבור תאגיד, ידרוש התאגיד הבנקאי הצהרה מן התאגיד בחתימת מקור על פרטי הזיהוי כאמור בסעיף 2(ג) לגבי בעל שליטה בתאגיד.

(ב1) בעת ביצוע פעולה כמפורט בסעיף 8, אם נעשתה שלא באמצעות חשבון כלשהו של בעל חשבון, ידרוש התאגיד הבנקאי ממקבל השירות, הצהרה בחתימת מקור אם הוא פועל בעבור עצמו או בעבור אחר; הצהיר מקבל השירות כי הוא פועל בעבור אחר, תכלול ההצהרה את הפרטים כאמור בסעיף 2(ב) לגבי כל אחד מן הנהנים.

(ג) הצהרות כאמור בסעיפים קטנים (א) עד (ב1) ייעשו לפי הטופס שבתוספת הראשונה או לפי טופס אחר שאישר המפקח על הבנקים לאחר התייעצות עם ראש הרשות המוסמכת.

(ד) תאגיד בנקאי יבדוק את סבירות ההצהרה, כאמור בסעיפים קטנים (א) עד (ב1),

על פניה.

(ה)תאגיד בנקאי ינקוט אמצעים סבירים, בהתייחס לסיכון הלבנת הון ומימון טרור, לאימות זהותם של הנהנים ובעלי השליטה כאמור בסעיפים קטנים (א) עד (ב1), תוך שימוש במידע רלוונטי או בנתונים שהתקבלו ממקור מהימן המניחים את דעתו; לצורך כך רשאי התאגיד הבנקאי לאמת את פרטי הזיהוי כאמור עם מרשם האוכלוסין ולשם כך הוא רשאי לרשום גם את פרטי הזיהוי שבסעיף 2(א)(3)".

סתם הנתבע ולא פירט הכיצד הוראות הדין לעיל תומכות בטענתו כאילו בהעדר זהות בין הנהנים בעסקאות השונות חובה, לפתוח חשבון נאמנות ייחודי לכל עסקה, שאם לא כן השימוש באותו חשבון להעברת כספים מעסקאות שונות אינו כדין. זאת יודגש, למעט ציטוט הוראות הדין לעיל, הנתבע לא הפנה לפסיקה כלשהי התומכת בטענתו בנדון.

בסעיף 31 לסיכומיו, טען הנתבע באומרו:

"יתרה מזאת יטען הבנק כי מאחר ומדובר בחשבון נאמנות ספציפי וקביעת נהנים ספציפיים הרי בהתאם להוראות בנק ישראל ולניהול בנקאי תקין לאור אי ההתאמה המוחלטת בין זהות הנהנים בחשבון הנאמנות לבין המוכר בעסקת אמנון ותמר (צ"ל עסקת יבנה –ר.ח.), הרי שביצוע עסקאות נוספות במסגרת חשבון הנאמנות והעברת כספים רק לנהנה אחד מתוך השלושה, נחשבת כ'העברה אסורה' המנוגדת לדין, ומכאן בקשתו של הנאמן להעברת הכספים לתובע בעסקת אמנון ותמר (צ"ל עסקת יבנה – ר.ח.) הינה פעולה לא תקינה" (ההדגשה לא במקור – ר.ח.).

גם בטיעון לעיל סתם הנתבע ולא פירט מהן הוראות בנק ישראל וכללי ניהול בנקאי תקין אליהם הוא מכוון והוא לא טרח לצרף אותם כחלק מראיותיו בתביעה. שוב אפוא בפנינו טיעון סתמי וכללי שאין בו לשנות מהתוצאה המתחייבת במשפט.

מעבר לעובדה שהנתבע העלה טענות בעלמא ללא פירוט או אסמכתא, הרי אותן טענות אינן מתיישבות עם הראיות שהוגשו במשפט ועם ההתנהלות שלו. אפרט להלן.

חשבון הנאמנות נפתח בעקבות מכתב הנאמן לנתבע מיום 02.09.2013, נספח 1 לכתב התביעה, בו נרשם תחת הכותרת "הנדון: חשבון נאמנות – חוה לזר ואח'" ובגוף המכתב התבקש הנתבע לפתוח חשבון נאמנות על שם הנאמן, נרשמו פרטי הנהנים וצורפו צילומי תעודת זהותם. הנה אם כן, אין בפנייה הנ"ל כל התייחסות, ולו ברמז, לעסקת כספרי. יתרה מכך, גם במסמכי פתיחת החשבון עליהם חתם הנאמן, נספחים 2-5 לכתב התביעה, אין כל זכר, ולו ברמז, לעסקת כספרי או לייחוד חשבון הנאמנות לאותה עסקה.

אמנם נכון, במסמך אשר כותרתו "שיחת הכרות עם הלקוח", נספח 6 לכתב התביעה, נרשם בכתב יד תחת הכותרת "התרשמות ראשונית": "מכירת דירה ברח' כספרי 28 סה"כ 250,000 ₪". דא עקא, המסמך הנ"ל חתום על ידי נציג הנתבע בלבד ולא על ידי הנאמן ומכל מקום הרישום בכתב יד, כמצוטט לעיל, אינו מחייב את המסקנה כאילו חשבון הנאמנות נפתח באופן בלעדי לצורך עסקת כספרי או כי הנאמן מנוע מלהשתמש בו לצורך עסקאות עתידיות. אדרבא ואדרבא, בסעיף 1 למסמך הנ"ל, תחת הכותרת "שאלות מנחות", מוצגת השאלה מהי מטרת פתיחת חשבון הנאמנות ובסעיף 3 למסמך מוצגת השאלה מהי הפעילות המתוכננת בחשבון. והנה, נציג הנתבע לא השיב לשאלות הנ"ל, ללמדך כי גם הוא לא סבר בזמן אמת כי חשבון הנאמנות נפתח באופן ייחודי לעסקת כספרי.

זאת יודגש, הנתבע, וטעמיו עמו, לא הציג כל ראיה ממועד פתיחת חשבון הנאמנות לתמיכה בטענתו כאילו הוא נפתח באופן ייחודי לצורך עסקת כספרי או כי בהעדר זהות בין הנהנים באותו חשבון לבין מבצע העסקה העתידית, לא ניתן לעשות בו שימוש אלא לצורך העסקה המקורית אשר בעטיה הוא נפתח.

אף התנהלות הנתבע לאחר העברת פיקדון כספרי לתובע ואחיותיו מחשבון הנאמנות, אינה עולה בקנה אחד עם הטענה בדבר ייחוד החשבון הנ"ל לאותה עסקה או בהתקיים זהות מוחלטת בין הנהנים שבו לבין מבצע העסקאות העתידיות.

כזכור, ביום 04.08.2014 פנה הנאמן לנתבע במכתב אשר כותרתו "סגירת חשבון 162306" בו הוא ביקש לחלק את פיקדון יבנה בין הנהנים השונים. בס"ק (4) לכתב ההגנה ו-1(ג) לסיכומיו טען הנתבע כי מכתב זה הוא בבחינת בקשה לסגירת חשבון הנאמנות.

באם אכן חשבון הנאמנות נפתח באופן ייחודי עבור עסקת כספרי, כטענת הנתבע, ומאחר וממילא הנתבע סבור כי במכתב הנאמן לעיל, הוא התבקש לסגור אותו חשבון לאחר חלוקת פיקדון כספרי בין הנהנים השונים, מצופה היה כי הוא יפעל בהתאם לאותה בקשה ויסגור את חשבון הנאמנות. בפועל, לא כך פעל הנתבע ובניסיון לתרץ התנהלות זו, הוא העלה בסעיף 4(ד) לכתב ההגנה טענה כללית, סתמית ובלתי משכנעת כאילו "מסיבות שלא ניתן לבררן נכון למועד כתב ההגנה" חשבון הנאמנות לא נסגר וכי בעקבות שינויים מנהליים שערך הנתבע, אשר כללו סגירת סניף ראשי חיפה בו נפתח חשבון הנאמנות, הוא הועבר לסניף מרכז הכרמל.

גם טענתו לעיל שיכלל הנתבע בס"ק 1(ג) סיפא לסיכומיו, באומרו:

"לאור ההוראות שניתנו בפקס (מכתב הנאמן מיום 04.08.2014 – ר.ח.) הסכום חולק בין הנהנים, ואולם חרף פניות הסניף לנאמן לסור לסניף לשם חתימה על מסמכי סגירת החשבון, הנאמן לא עשה כן ועל כן חשבון הנאמנות נותר פתוח".

למותר לציין כי משקל טענתו "המשוכללת" של הנתבע לעיל הינו כמשקל קליפת השום ומוטב היה לולא עלתה הטענה מאשר עלתה. המדובר בטענה כבושה שאינה נתמכת בראיה כלשהי או בעדויות שהיו במשפט. אני דוחה אפוא, בשתי ידיים, טענה זו המלמדת על ניסיון עקר של הנתבע להמציא יש מאין טענות הגנה שהקשר בינן לבין האמת הינו מקרי בלבד.

תאמר אפוא מעתה כי לו אכן אמת בטענת הנתבע כאילו חשבון הנאמנות נפתח באופן ייחודי עבור עיסקת כספרי, מצופה היה כי הוא יפעל לסגירתו בעקבות קבלת מכתב הנאמן מיום 04.08.2014 והעברת פיקדון כספרי לנהנים השונים. משלא כך פעל הנתבע, שוב מתחייבת המסקנה כי חשבון הנאמנות לא נפתח באופן ייחודי עבור עסקת כספרי.

לנתבע היתה הזדמנות נוספת לסגור את חשבון הנאמנות, וזאת לאחר העברת פיקדון אמנון ותמר אשר הופקד בו לתובע, אולם הוא לא עשה זאת והותיר את החשבון פתוח. בחקירתו הנגדית השיב מנהל הסניף לעניין זה, באומרו:

"ש. מפנה לעסקת אמנון ותמר, שם היה צריך לשחרר כ-150,000 ₪. למה אחרי שבוצעה הפעולה הזו וכל הכסף נמשך, לא הוריתם לסגור את החשבון? אם באמת אסור לעשות עסקאות נוספות.

ת. עורך דין הנאמן הוא בעל החשבון והוא צריך לסגור את החשבון אחרי שסיים את העסקה. זו אחריות שלך.

ש. תראה מכתב של הבנק מאיזושהי תקופה שהוריתם לי בגמר עסקת כספרי או אמנון ותמר או עסקת יבנה לסגור את החשבון.

ת. אני לא יכול להורות לך לסגור חשבון" (שם, עמ' 17 שורה 1 לפרוטוקול הדיון).

תירוץ מנהל הסניף, כמצוטט לעיל, כמו גם טענת הנתבע בסיכומיו כאילו בהתאם להלכה הפסוקה לא בנקל בנק יסגור מיוזמתו חשבון המתנהל אצלו, חפים מכל היגיון הרי לגישת הנתבע עצמו בפניית הנאמן אליו מיום 04.08.2014, הוא התבקש לסגור את חשבון הנאמנות. בנסיבות העניין, אין מדובר בסגירת חשבון יזומה על ידי הנתבע אלא בקיום בקשת הלקוח. לפיכך, השיקולים שנקבעו בהלכה הפסוקה לעניין סגירת חשבון באופן יזום על ידי הבנק, אליה הפנה הנתבע בסיכומיו, אינה רלוונטית לענייננו.

על מידת רצינות טענות ההגנה של הנתבע, ניתן ללמוד מעניין אחר.

בס"ק 4(ו) לכתב ההגנה נימק הנתבע את סירובו להעברת פיקדון יבנה לתובע, אותו ייחס בטעות לעסקת אמנון ותמר, באומרו:

"בשלב זה סירב הבנק לבקשת עו"ד פלק והתובע להעביר הכספים לתובע בלבד על בסיס מסמכים שנערכו שנה קודם לכן לצורך שחרור כספי עסקת יבנה (צ"ל: עסקת אמנון ותמר – ר.ח.) מחשבון הנאמנות לתובע" (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

טיעון הנתבע כאילו הנאמן ביקש להעביר את פיקדון יבנה לתובע על בסיס מסמכים שנערכו בעבר לצורך העברת פיקדון אמנון ותמר, פשוט אינו נכון עובדתית. פניית הנאמן לנתבע להעברת פיקדון יבנה לתובע צורפה כנספח 16 לכתב התביעה ואליה צורפו, בין היתר, אישורים עדכניים בחתימת אחיותיו של התובע ובאישור הנאמן המתייחסים לפיקדון יבנה ולא לפיקדון אמנון ותמר (נספחים 18-19 לכתב התביעה).

בחקירתו הנגדית, נשאל מנהל הסניף לנטען בסעיף 4(ו) לכתב ההגנה, והוא השיב באומרו:

"ש. בהמשך הסעיף 'סירב הבנק לבקשת פאלק להעביר כספים לתובע על בסיס מסמכים שנערכו שנה קודם'. המצאתי לך אישורים ביום 2.7, נספחים 18-19, אישורים מ-13.6.19. לאיזה אישורים משנה קודם אתה מתכוון?

ת. זו הסיבה העיקרית, כי זו הפרה שניה שאתה מבקש לעשות באותו חשבון. כתבת שאותם מסמכים של אותם העברות ובאותה חתימה על ידך.

ש. כתבת לי שמסמכים שנערכו שנה קודם והבנק דרש מחדש אישור הנהנות.

ת. נכון.

ש. אתה דרשת דבר כזה? הרי המצאתי לך אישורים מ-13.6, שבוע קודם. כל המשפט הזה שקר אחד גדול.

ת. שוב – כבנק, בגלל חשדות שעלו על התנהלות לא תקינה, לא הסכמנו לקבל….

ש. איפה כתוב פה חשדות? איפה הדרישה של הבנק? איפה אישורים מלפני שנה?

ת. חשדות שעלו על התנהלותך, הפרה נוספת באותו חשבון שהיה צריך להסגר ולא נסגר. כדי להימנע מטעויות שלא לפגוע בנהנים לא הסכמנו לקבל הצהרות כאלה" (שם, עמ' 18, שורה 9 לפרוטוקול הדיון)(ההדגשות אינן במקור – ר.ח.).

מהמצוטט לעיל מתגנב החשד שמא המחלוקת בין הצדדים מקורה בטעות הנתבע אשר סבר, ייתכן בהיסח הדעת, כי הנאמן ביקש להעביר את פיקדון יבנה לתובע על סמך האישורים עליהם חתמו אחיותיו לצורך העברת פיקדון אמנון ותמר.

הצעות הנתבע לפתרון המחלוקת שהוא עצמו יצר ללא כל הצדקה בדין, אין בהן לרפא את הפגם שנפל בהתנהלותו. אנמק להלן.

בסעיף 4 למכתב הנתבע לנאמן מיום 10.07.2019, נספח 20 לכתב התביעה, נאמר כדלקמן:

"משמבקש אתה לבצע העברה אסורה בפעם השנייה ומשום שאין ביכולת הבנק לוודא כי אכן הנהנים הנוספים בחשבון נותנים הסכמתם לביצוע העברה הכספית (מהחשבון שבנדון אל מר בנימין שריג): נדרשים שלושת הנהנים בחשבון הנאמנות, מר בנימין שריג, הגב' חוה לזר והגב' עדיה גרינשטיין, לסור אל מי מסניפנו יחדוה (צ"ל: יחדיו – ר.ח.) כדי לפתוח חשבון משותף לשלושתם לשם יועברו הכספים מחשבון הנאמנות שבנדון ומשם יוכלו להעביר הכספים בהתאם להוראותם" (ההדגשות אינן במקור – ר.ח.).

לא ברור מדוע לגישת הנתבע לא ניתן לוודא כי אחיות התובע נותנות את הסכמתן להעברת פיקדון יבנה במלואו לתובע, מה גם ובפניית הנאמן לנתבע בנדון הוא המציא אישורים בחתימתן המאומתים על ידי הנאמן (או שמא תאמר כי הנתבע סבר בטעות כי האישורים מתייחסים לפיקדון אמנון ותמר, כאמור לעיל). וגם זאת, הנתבע לא חלק על טענת התובע כי אחיותיו הינן נשים מבוגרות שאינן בקו הבריאות, במיוחד המנוחה עדיה ז"ל אשר חלתה במחלה קשה ונפטרה בחלוף מספר חודשים. כן לא חלק הנתבע על טענת התובע כי הוא ואחיותיו כל אחד מהם מתגורר במקום אחר ברחבי הארץ, ולפיכך, הצעת הנתבע כי הם יגיעו יחדיו לסניף של הנתבע כדי לפתוח חשבון משותף, כרוכה בטרחה מרובה ומיותרת לחלוטין.

רק בחלוף 4 חודשים נוספים, בעקבות פניות הנאמן לנציבות תלונות הציבור אצל הנתבע, העלה האחרון במכתבו מיום 04.12.2019, נספח 28 לכתב התביעה, הצעה חלופית ו"מרוככת" לפיה התובע ואחיותיו אינם נדרשים להגיע יחדיו לסניף של הנתבע והם רשאים להגיע במועדים שונים לסניפים הנוחים להם לאחר תיאום מראש. בנסיבות העניין, לאור ניסיון העבר, גילן ומצבן הבריאותי של אחיות התובע, אין לבוא בטרוניה לנאמן אשר ביקש לברר עם הנתבע פרטים מפרטים שונים טרם הוא יטריח אותן להגיע לסניפי הנתבע. דא עקא, ולמצער, טרם ניתן היה ליישם את הצעתו המרוככת של הנתבע, כאמור לעיל, עדיה ז"ל הלכה לבית עולמה, ובכך נגרם עיכוב נוסף בהעברת פיקדון יבנה לתובע, כל זאת בשל התעקשות שלא כדין מצד הנתבע שלא להעביר את הפיקדון הנ"ל לתובע ישירות מחשבון הנאמנות.

בס"ק 4(ו) לכתב ההגנה טען הנתבע כאילו הוא הציע לנאמן פתרון נוסף, לפיו אחיותיו של התובע יחתמו בפני נוטריון על הסכמתן להעביר את פיקדון יבנה לחשבון התובע. לטיעון הנ"ל אין זכר בחלופת המכתבים הממושכת שהיתה בין הצדדים, ולפיכך הוא לא הוכח כדבעי.

גם טענת הנתבע כאילו לאחר העברת פיקדון אמנון ותמר לתובע הוא הבהיר לנאמן שעליו להימנע מהעברת כספים מעסקאות עתידיות לחשבון הנאמנות, טענה זו לא נתמכה בכל ראיה ולפיכך אין לקבלה. אדרבא ואדרבא, הנתבע, וטעמיו עמו, נמנע מהזמנתו של אלעד אשר טיפל בהעברת פיקדון אמנון ותמר לתובע על מנת לתמוך בטענתו בנדון. בנסיבות העניין, מתקיימת החזקה שנקבעה בהלכה הפסוקה, לפיה לו נשמעה עדותו של אלעד במשפט, היא היתה תומכת בגרסה הנגדית של התובע, לפיה לא ניתן לנאמן הסבר כאמור.

בסיכומיהם הפנו שני הצדדים לאחריות המוטלת על הבנק ביחס לחשבונות המתנהלים אצלו, לרבות חשבון נאמנות כבמקרה דנן. בנדון, אין אלא להפנות ל-ע"א 8068/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה חיה אופליגר ז"ח (פורסם בנבו), בו נפסק כדלקמן:

"…… ברוח המגמה המרחיבה את חובת הזהירות המוטלת על הבנקים, כפי שפורטה לעיל, קבע בית-משפט קמא כי בנק פאג"י ובנק דיסקונט חבים בחובת זהירות ליורשים אף כי אלה לא היו לקוחותיהם בחשבון העיזבון או בחשבון הפיקדונות. גישה זו מקובלת עליי, ואולם נראה לי כי ככל שעסקינן בחובת זהירות כלפי מי שאיננו לקוח הבנק, מן הראוי הוא כי גבולותיה של החובה יהיו מצומצמים מאוד. במילים אחרות, ככלל אין להטיל על הבנק חובה לבלוש, לדרוש, לחקור ולפשפש בפעולות השונות שמבצע מנהל עיזבון בחשבון העיזבון, או שמבצע עורך-דין בחשבון פיקדונות, אפילו אם מקום שהיה חוקר כך ומפשפש היה יכול לגלות כי הנציג, בעל החשבון, מבצע בו פעולות שלא כדין ביחסיו עם בעל העניין בחשבון. בעיניי יש לצמצם את חובתו של הבנק לדעת כי הנציג כבעל החשבון עושה בו פעולות המהוות הפרה של חובות האמון כלפי בעל עניין בו רק מקום שמתקיימות נסיבות מחשידות, חריגות ויוצאות דופן במידה כזו שהבנק אינו רשאי להישאר אדיש אליהן ולהעלים מהן עין. במקרים כאלה קמה חובה על הבנק לדרוש בדבר, ובלבד שהאמצעים שיידרש הבנק לנקוט בנסיבות אלה כ'בנק סביר' יהיו פשוטים וברורים. כל גישה אחרת יש בה כדי להרחיב את היקף האחריות הנזיקית המוטלת על בנקים מעבר למידה הראויה, מכוח הסטנדרטים האובייקטיביים הקבועים בעוולת הרשלנות. הרחבה כזו אינה רצויה בעיניי ככל שהדבר נוגע לחובת זהירות כלפי מי שאינו לקוח של הבנק, מכמה טעמים: ראשית, בין הבנק ובין לקוחותיו מתקיימת מערכת יחסים חוזית היוצרת יחסי קירבה הדוקים שאינם מתקיימים בין הבנק ובין מי שאינם לקוחותיו. יחסי קירבה אלה משליכים, מטבע הדברים, על היקף חובת הזהירות שצריך הבנק, ויכול, לשאת בה כלפי לקוחותיו, ובין היתר מוטלת עליו מכוחה חובת פיקוח למניעת פעולות של שליחת יד או גניבת כספים שהפקיד הלקוח בידי הבנק. חובה זו מוטלת על הבנק הן בכל הנוגע למעשים בלתי כשרים שעלולים לבצע עובדים או הפועלים מטעמו …… הן, במידה מצומצמת יותר, בכל הנוגע למעשים בלתי כשרים שעלולים לבצע מי שמורשים מטעם הלקוח לפעול בחשבונו …. החובה לנקוט אמצעי זהירות ופיקוח לשמירה על אינטרסים של בעלי עניין בכספים המופקדים בחשבונות מקום שהחשבונות מתנהלים בבנק על-ידי נציג שהוא בעל החשבון, היא מעצם טיבה חובה בעייתית ומורכבת יותר. חובת הפיקוח על חשבונות ממין זה תצריך במקרים רבים נתונים שאינם בידי הבנק, ושאותם אין הוא אמור לקבל באופן שוטף לצורך ניהולם של חשבונות אלה. ….. טעם נוסף שלא להטיל חובת פיקוח הדוקה מדי לשמירה על אינטרסים של צד שלישי שאיננו הלקוח נעוץ בכך שחובה כזו עלולה לעמוד במתח עם החובות המוטלות על הבנק כלפי לקוחו-הנציג, שהוא בעל חשבון, ושכלפיו בראש ובראשונה חב הבנק חובות חוזיות וכן חובות זהירות ואמון. שיקול נוסף הפועל לצמצום חובת הפיקוח שיש להטיל על הבנק כלפי בעלי עניין בחשבון שאינם לקוחותיו הוא שמידת הסתמכותו של הלקוח על פיקוח מצד הבנק לגבי הנעשה בחשבון היא, מטבע הדברים, רבה מזו של צד שלישי, שאין לו כל שיג ושיח עם הבנק. אכן, ניתן לצפות כי צד שלישי כזה יפעיל בעצמו רמת פיקוח לגבי הנעשה בחשבון שהוא מעוניין בו, שתהא גבוהה מזו שהלקוח מפעיל בהסתמכו על הבנק. לבסוף, הטלת חובה רחבה מדי על הבנק כלפי מי שאינם לקוחותיו תתרגם את עצמה קרוב לוודאי לתוספת עלויות עבור שירותי הבנקים. יתר-על-כן, היא עלולה לתרגם את עצמה למעורבות בלתי רצויה מצד הבנק בפעילות המתנהלת בחשבונות בשל חששם של הבנקים להיחשף לאחריות נזיקית. מעורבות כזו פוגעת באוטונומיה של הלקוח, כל לקוח, ואפילו הוא נציג, לנהל את ענייני החשבון לפי ראות עיניו בלא שהבנק 'ינשוף בעורפו' ויתחקה אחר מעשיו. על אחת כמה וכמה נכון הדבר מקום שהחשבון הנוגע בדבר הוא חשבון קרדיטורי המכיל פיקדונות ….. לגבי חשבונות כאלה הבנק אמור לשמש בדרך-כלל פלטפורמה ניטרלית לפעולות פיננסיות. עם זאת כאשר מתרחשות לנגד עיני הבנק פעולות חריגות שיש בהן כדי לעורר חשד ממשי באשר לתקינותן או לכשרותן, אין הבנק יכול לשמש זירה שותקת לפעולות כאלה, ועליו כאמור לעורר שאלות, לבצע בדיקות ולנקוט אמצעים סבירים המתבקשים בנסיבות העניין" (שם, פסקה 15 לפסק הדין)(ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

במקרה דנן הנתבע לא טען וממילא לא הוכיח קיומן של נסיבות מחשידות, חריגות ויוצאות דופן המחייבות אותו לדרוש בדבר ולנקוט אמצעי זהירות ופיקוח לשמירה על האינטרס של בעלי עניין פוטנציאליים בפיקדון יבנה – הלא הן אחיותיו של התובע – כמצוות ההלכה הפסוקה לעיל. שוב אפוא עולה ומתחייבת המסקנה כי סירוב הנתבע להעברת פיקדון יבנה לתובע, הערמת קשיים והצבת תנאים מתנאים שונים לכך, לא היתה בדין יסודה.

כאמור, בסיכומיו העלה הנתבע טענה אחת ויחידה כנגד סכום התביעה, לפיה, באותה מידה שהתובע טען כי הוא התכוון להשקיע את כספי הפיקדון בקרן אלפא, הוא יכול היה לטעון כי בכוונתו היה להשקיע אותו פיקדון באפיק השקעה אחר.

טענת הנתבע לעיל אינה מחזיקה מים. גרסת התובע כי הוא התכוון להשקיע את פיקדון יבנה בקרן אלפא לא עלתה בעלמא אלא היא נתמכת בטענה כי הוא השקיע 1,000,000 ₪ מתוך התמורה שקיבל בעסקת יבנה באותה קרן והתשואה שקיבל עבור אותה השקעה. ודוק, טענות התובע בנדון נתמכו בראיות המעידות על אמיתותן (נספח A לכתב התביעה ונספחים B1 ו-C לכתב התשובה שהוגש מפני כתב ההגנה). לא זאת אלא זאת, התובע לא נשאל בחקירתו הנגדית לעניין זה, ובכלל ביחס לנזקיו המפורטים בתביעה, ולפיכך טענותיו לא הופרכו.

לאור האמור לעיל, יש לקבל את דרישת התובע ולחייב את הנתבע בהפסד שנגרם לו בשל העיכוב בהעברת פיקדון יבנה לידיו.

לאור מכלול נסיבות המקרה, לרבות העובדה כי סירוב הנתבע להעביר את פיקדון יבנה לתובע אינו בדין יסודו, פרק הזמן שחלף ממועד הדרישה להעברת הפיקדון ועד לשחרורו בפועל, ריבוי פניות התובע לנתבע בנדון, כמו גם התעקשות האחרון לנהל את ההליך עד תום, לאור כל אלה התובע בהחלט זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש בסכום הצנוע שהתבקש בסך של 5,000 ₪.

לסיכום, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע, באמצעות בא כוחו, את מלוא סכום התביעה בסך של 35,312 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 24.02.2021, ועד התשלום המלא בפועל ובסה"כ 40,295 ₪.

כן ישלם הנתבע לתובע, באמצעות בא כוחו, הוצאות האגרה ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות האגרה מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מלוא הסכומים לעיל ישולמו עד ליום 11.09.2023.

ניתן היום, כ"ג אב תשפ"ג, 10 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.