בפני
כבוד השופטת הילה גורביץ עובדיה
בעניין:
התובעת:
ג.ח. ת"ז ——– (ילידת xx.xx.2012)
א.ח. 2 ת"ז ——–
ע"י ב"כ עו"ד ג'קלין סוויד כרכבי
נגד
הנתבע:
א.ח. 2 ת"ז ——–
ע"י ב"כ עוה"ד פרח חלב
פסק דין
הצדדים וטענותיהם:
1. הצדדים, בני זוג לשעבר, בני העדה הדרוזית, נישאו ביום 30.09.2011 ולהם קטינה משותפת, ג' ילידת xx.xx.2012.
2. ביום 07.08.2014 נפגע הנתבע בתאונת דרכים ונותר עם מגבלות פיזיות ועם פגיעה קוגניטיבית אשר חומרתה השתנתה ופחתה בחלוף הזמן.
3. בשל הפגיעה הקוגניטיבית של הנתבע, מונתה התובעת כאפוטרופא עבורו, בתקופה שמיום 04.05.2015 עד ליום 05.04.2017. ראו ההחלטות בהליך א"פ 35888-02-15.
4. נוסף על כך, נוכח המגבלות הפיזיות של הנתבע הצדדים עזבו את הדירה בה התגוררו עובר לתאונה, וביצעו עבודות התאמה לדירה בה התגוררו על-מנת להתאימהּ לצרכיו הפיזיים החדשים של הנתבע שנותר מרותק לכיסא גלגלים. עבודות ההתאמה הסתיימו בחודש יולי 2017 והצדדים שבו להתגורר בדירה הנ"ל.
5. כחצי שנה לאחר מכן, ביום 28.02.2018, עזבה התובעת את הדירה בה התגוררו הצדדים יחד עם הקטינה המשותפת לצדדים – ומאותו מועד הצדדים מתגוררים בנפרד.
6. התובעת טענה כי היא נאלצה לעזוב את המגורים המשותפים בשל התקפות זעם ואלימות פיזית של הנתבע כלפיה וכלפי הקטינה ואילו הנתבע הכחיש את הטענות וטען כי יש לראות בתובעת כמי שאינה זכאית למזונותיה בשל עזיבתה.
7. ביום 21.10.2018 נפסק על חשבון מזונות זמניים ומדור הקטינה סך 1,700 ₪ לחודש ועל חשבון מזונות זמניים ומדור התובעת סך 1,200 ₪ לחודש.
8. בהמשך ניתנו פסקי דין בהעדר הגנה, פסקי הדין בוטלו, כפוף לתשלום הוצאות, משעלתה טענה בדבר העדר כשרות של התובע לטפל בענייניו. לאחר ביטול פסה"ד, חויב הנתבע בהמשך תשלום התשלומים שנפסקו על חשבון המזונות כפי החלטתי מיום 21.10.2018.
9. הצדדים התגרשו ביום 27.10.2021.
דיון והכרעה:
10. בהתאם לסעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט-1959, אדם חב במזונות ילדיו הקטינים ובמזונות בן זוגו, על פי הדין האישי החל עליו.
11. מאחר והצדדים בני הזוג משתייכים לעדה הדרוזית, הדין האישי הוא הדין הדרוזי המעוגן בחוק המעמד האישי לעדה הדרוזית בישראל. ראו אשנב למשפט הדרוזי ומדריך לדיני המעמד האישי בעדה הדרוזית (בשפה העברית), עמוד 255.
12. בעניין מזונות הקטינה, רלוונטי לעניינו הפרק העשירי בחוק המעמד האישי לעדה הדרוזית בישראל, שכותרתו "דמי המזונות המוטלים על האבות לטובת הבנים", סעיפים 67-70 שתמציתם:
12.1. סעיף 67 לחוק קובע את חובת האב בכל מזונות הקטינים, לבניו עד שיפרנסו עצמם, ולבנותיו עד שתינשאנה: "האב חייב במזונות, על שלושת סוגיהם, לילדו הקטן והעני, בין זכר ובין נקבה: ביחס לבן- עד אשר יגיע ליכולת לפרנס את עצמו, וביחס לבת- עד שתינשא".
12.2. סעיף 68 לחוק קובע חבות במזונות לגבי ילדים בגירים: "האב חייב בדמי מזונות, על שלושת סוגיהם, לילד הגדול והעני שאינו מסוגל להתפרנס מחמת מום המונע ממנו להתפרנס, וכן בדמי מזונותיה של הילדה הגדולה הענייה, כל עוד שהיא אינה נשואה".
12.3. סעיף 69 לחוק קובע כי החובה מוטלת על האב בלבד, אלא אם הוא חסר אמצעים ואינו יכול לפרנס עצמו: "אין איש משתתף במזונות הילד החלים על אביו, אלא אם כן האב חסר אמצעים ונבצר ממנו לפרנס את עצמו שאז הוא חשוב כמת ואין חובת המזונות חלה עליו: חובת המזונות תחול אז על מי שחייב במזונותיו בהעדר אב".
12.4. סעיף 70 לחוק מוסיף על כך וקובע כי במצב בו האב חסר אמצעים, מוטלת חובה גם על האֵם: "כאשר האב חסר אמצעים, חייבת האם, לפני כל קרוב אחר, במזונות ילדה. אם שני ההורים חסרי אמצעים, ויש להם ילדים הזכאים למזונות, מחייבים בהם את הקרוב ביותר בדרגה ביחס לילדים, ובלבד שיש לו אמצעים. הוצאותיו של הקרוב- בין שהוא האם, בין שהוא הסב או זולתם- הם בבחינת חוב של האב חסר האמצעים שניתן לתובעו ממנו כאשר ירווח לו".
13. אשר למזונות האישה, רלוונטי לענייננו הפרק השישי שכותרתו "המזונות", סעיפים 28,30,31,36 שתמציתם:
13.1 סעיף 28 קובע: "מזונות הם ההוצאות שהבעל מוציא על בני משפחתו ואשתו, לרבות מזון, כסות, מגורים, ריפוי ושירות העוזרת הניתן לאישה בעלת כבוד או נכה או חולה".
13.2 סעיף 30 קובע: "סרב הבעל הנוכח לזון את אשתו, יקבע הקאדי, על פי בקשתה, דמי מזונות לפי מצב הצדדים החל מיום הבקשה, והוא רשאי לצוות על מתן מקדמה עבור תקופה שתיקבע".
13.3. סעיף 31 קובע: במקרה של בעל מחוסר אמצעים, "קצרה ידו של הבעל מלפרנס את אשתו, יקבע הקאדי, על פי בקשתה, דמי מזונות החל מיום הבקשה שייחשבו כחוב על הבעל, וירשה לאישה ללוות כספים בשמו של הבעל".
13.4. סעיף 36 קובע: "האישה נטשה את בית בעלה ללא סיבה חוקית או שמנעה מבעלי להיכנס לביתה לפני שדרשה להעבירה אל בית אחר, תפקע זכותה בדמי מזונות עבור תקופת מרידתה זו".
14. מהאמור עולה כי מועד החיוב הוא במזונות הקטינה "עד למועד נישואיה" ובמזונות התובעת עד מועד הגירושין, אלא אם התקיימו נסיבות המפקיעות חיובו זה. סכום המזונות נקבע בהתאם לעושרו של הבעל.
15. התובעת טוענת כי הכנסתו החודשית הממוצעת של הנתבע היא סך 18,504-19,334 ₪ נטו לחודש. סכומים אלו מורכבים מקִצבאות המוסד לביטוח לאומי: קִצבת נכות, קִצבת שירותים מיוחדים וקִצבת ניידוּת יחד עם קִצבת נכות מחברת ביטוח הראל (2,687 ₪ לחודש) ועולים לטענת התובעת מדפי החשבון שהוגשו. עוד נטען כי התובע בעל זכויות בשני נכסי מקרקעין שאינם משועבדים להבטחת התחייבויות אחרות. נטען כי הנתבע יכול להגדיל הכנסתו מנכסים אלו ויש להביאם בחשבון בעת פסיקת יכולתו לשלם מזונותיה. התובעת עתרה בתביעתה לתשלום סך 5,090 ₪ לחודש עבור מזונות הקטינה ומדורהּ (הסכום כולל סך 600 ₪ עבור מדור) וסך 9,400 ₪ לחודש עבור מזונותיה ומדורהּ (הסכום כולל 1,400 ₪ עבור מדור). בסיכומיה עתרה התובעת כי יפסק סך 3,500 ₪ לחודש עבור מזונותיה, מיום הגשת התביעה ועד מועד הגירושין. נטען גם כי אין להורות על השבת מזונות ששולמו ביתר, אם שולמו ביתר, מאחר ולא נפסק מדור, וגם מאחר ולא היה בתשלומים ששולמו בכדי לכסות את ההוצאות בפועל ביחס לרמת החיים אליה הורגלה הקטינה, וכאשר התובע מתנער לחלוטין מאחריותו ההורית. עוד נטען כי התובעת הותירה בדירת הצדדים את כל המיטלטלין. אשר להכנסות התובעת, התובעת טענה כי איבדה לחלוטין את כושר עבודתהּ ומוכרת במוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור 100% וזאת לאחר שחלתה במחלות קשות נטען כי התובעת מתקיימת מקִצבת נכות ומקִצבת שירותים מיוחדים. בתביעתה טענה כי הסכום הכולל של קִצבאות המוסד לביטוח שהיא מקבל הוא סך 4,211 ₪ לחודש, אך בסיכומיה לא פרטה סכומי קִצבאותיה, וטענה בעלמא כי הקִצבאות המשולמות אינן מותירות בידהּ הכנסה פנויה. עוד טענה כי היא נושאת בשכר דירה חודשי עבור יחידת דיור ששוכרת מהוריה בסך 2,000 ₪, וכן בהוצאות אחזקת מדור. מעבר לכך, התובעת לא פירטה הוצאות אחרות ואסמכתאות שצורפו לתצהיר עדותה נגעו אך ורק לשאלת המדור והוצאותיו. ביחס להוצאות הקטינה, התובעת הפנתה בכלליות לטבלה שבסעיף 52 לתצהיר עדותה הראשית, על אף שהמצורפים שם נוגעים, על פי הנטען בתצהיר גופו, להוצאות שהתובעת טוענת שהוציאה עבור חיי הצדדים – וזאת במענה לטענת הנתבע כי בהונאה התובעת גזלה 3.5 מיליון ₪ מכספי פיצויו.
16. הנתבע טען כי הגיש תביעת גירושין ביום 01.05.2018 ולאחר "מסע מפרך וקשה" התגרשו הצדדים בבית הדין ביום 27.10.2021. הנתבע טען כי התובעת הבריחה במִרמה מחשבונו, לכל הפחות, 3.5 מיליון ₪ מתוך כספי פיצויים ששולמו לנתבע בשל התאונה בה נפגע. נטען כי התובעת מינתה עצמה כאפוטרופוס ולאחר מכן ביטלה את המינוי ללא מעורבות או ידיעת הנתבע, וכל זאת על-מנת למשוך כספים ללא בקרה ופיקוח של האפוטרופוס הכללי. נטען כי סכום המזונות שנתבע גבוה ומופרז וכולל גם צרכים והוצאות חריגות. בית המשפט התבקש להעמיד את מזונות הקטינה על סך 1,250 ₪ לחודש בתוספת מחצית הוצאות חריגות. אשר למזונות האישה, הנתבע חזר על טענותיו בעניין ריקון כספי הפיצויים והברחתם. עוד טען כי התובעת אינה זכאית למזונות מאחר והיא נטשה את בית הצדדים והיא אישה מורדת (נאשז). נטען גם כי התובעת סירבה להליך הגירושין והיא הכשילה סיומו בטענת סרק כי היא רוצה בשלום בית, על אף טענותיה שבהליכים כאן. הנתבע לא פירט דבר אשר להכנסותיו הוצאותיו או הכנסות והוצאות התובעת – למעט הטענה הכללית כי הסכומים הנתבעים מופרזים. כך גם בסיכומיו במסגרתם טען גם כי יש להורות על השבת מזונות האישה ששולמו הואיל והתובעת דחתה את מועד הגירושין וגרמה לסחבת בהליך שם ועל כן, חויב במזונות אישה ביתר.
17. לשם הכרעה בתביעת מזונות יש לדון בצרכי הזכאי למזונות, הכנסותיו והכנסות החייב במזונות. במקרה של קטין יש לבחון את יכולת הוריו, את יחס הכנסותיהם, את זמני השהות, את חלוקת האחריות ההורית ואת שאר נסיבות העניין. אין מדובר בנוסחה מתמטית. ראו עמ"ש 1180-05-14 א.א. נ' מ.א., מיום 26.03.2015 עמוד 4 לפסק דינו של השופט שאול שוחט וגם עמ"ש (חיפה) 4208-01-19 ד' ב' נ' א' א' ב' מיום 21.07.2019.
18. מהמפורט עולה כי שני הצדדים לא הניחו בפני בית המשפט תשתית מספיקה לקביעת צרכי הקטינה לשם קביעת מזונותיה ומדורה וכך גם בנוגע למזונות התובעת. התובעת עתרה לתשלום סך 5,000 ₪ לחודש עבור מזונות הקטינה ומדורהּ. סכום זה מורכב מסך 800 ₪ עבור מזון, סך 800 ₪ עבור ביגוד והנעלה, סך 600 ₪ עבור מדור, סך 500 ₪ עבור אחזקת מדור, סך 150 ₪ עבור הוצאות רפואיות, סך 200 ₪ עבור תרבות ופנאי, סך 100 ₪ עבור מספרה, סך 200 ₪ עבור מוצרי היגיינה וניקוי, סך 150 ₪ עבור ביטוח בריאות כללית, סך 700 ₪ עבור טיפולים רִגשיים, סך 200 ₪ עבור הוצאות חינוך, סך 500 ₪ עבור חוגים, סך 500 ₪ עבור שיעורים פרטיים, סך 400 ₪ עבור רכיבה טיפולית.
19. כבר כעת ניתן לראו כי הסכומים הנתבעים כוללים הוצאות חריגות שאין לכלולן במזונות השוטפים ויש להפחיתם. הפחתת תשלומים אלו והמדור, מעמידה את תביעת התובעת עבור מזונות הקטינה על סך 2,100 ₪ לא כולל מדור כשסכום זה כולל 800 ₪ לחודש עבור ביגוד ו-200 ₪ עבור מוצרי היגיינה. סכומים אלו מופרזים. העמדת שני רכיבים אלו – ביגוד ומוצרי היגיינה על סכומים סבירים – 300 ₪ עבור ביגוד ו-100 ₪ עבור מוצרי היגיינה משמעם כי תביעת התובעת למזונות שוטפים היא סך 1,500 ₪ לחודש.
20. מנגד, המשיב, ללא פירוט ביקש להעמיד את מזונות הקטינה ומדורה על סך 1,250 ₪. סכום זה הוא נמוך ואינו מייצג מזונות סבירים שיש בהם למלא אחר צרכי קטין בעל צרכים "רגילים".
21. תביעת מזונות היא תביעה כספית שיש להוכיח ככל תביעה אחרת. כאשר העובדות אינן שלמות, יאמוד בית המשפט את הצרכים על פי נִסיון החיים. ראו: ע"א 680/82 נחום נ' נחום, פ"ד לז(4)667; ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29, 33; ע"א 130/85 ניסים סבן כהן נ' שמעון כהן, פ"ד מ(1) 69; ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3)822, 825, 828 ועוד.
22. צרכי סף מינימליים לקטין נפסקו בסך 1,300-1,700 ₪ לחודש כולל לא כולל מדור. ראו עמ"ש 46291-01-16 פלונית נ' פלוני מיום 09.10.2017; עמ"ש 44496-10-20 א.נ' ב. מיום 11.8.20. הסכומים נפסקו לאחר שנלקחו בחשבון התמורות במהלך השנים, עליית מחירים, רמת שכר שעלתה, שכר המינימום שעלה וכיוצ"ב. סכומים אלו כוללים את כל צרכי הקטין ההכרחיים.
23. סכומים דומים נפסקו בפסקי דין נוספים שעסקו בקטין שהורגל לרמת חיים "רגילה" ושאינו מתגורר בשני בתים. ראו בין היתר, עמ"ש 12792-10-19 (ת"א) ע.נ. נ' ע.ע.נ. מיום 27.10.2020; עמ"ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ' ל.צ.ס., סעיפים 22-23 לפסה"ד מיום 22.09.2022; עמ"ש (חי) 56000-10-18 פלוני נ' פלונית סעיף 47 לפסה"ד מיום 31.01.2019. בעמ"ש (ת"א) 1180-05-14 א.א. נ' מ.א., מיום 26.3.2015 עמוד 4 לפסה"ד נאמר כי:
"הסכומים עליהם הועמדו הצרכים ההכרחיים לא נקבעו על בסיס מחקרי או כלכלי כלשהו… ומהווים חזקה שניתנת לסתירה בהתקיים נסיבות מיוחדות/חריגות בהקשר לתא המשפחתי הספציפי והקטינים במסגרתו, שעניינם עומד לדיון. ייתכנו בהחלט מקרים בהם מוכח (והנטל על מי שטוען זאת), כי הצרכים ההכרחיים של משק הבית שעניינו עומד לדיון נמוכים יותר מהסכומים שנקבעו ככאלה, מה שמשפיע על גובה צרכי הקטנים כלפי מטה…".
24. נפסק כי על ההורים, לספק לילדיהם את רמת החיים אליה הורגלו. ראו רע"א 324/88 אדר נ' אדר, פד"י מב(3) 347, 351.
25. נוסף על כך, המדיניות המשפטית הרצויה היא ליישם את עִקרון השוויון המגדרי כך שיימצא ביטויו גם בחיוב דמי מזונות על פי הדין האישי – תוך ראיית התא המשפחתי בכללותו, הכנסות שני ההורים, זמני השהות ורמת חיים אליה הורגלה הקטינה – על ידי צמצום הצרכים בהם יחויב החייב במזונות, צמצום שכזה עולה בקנה אחד עם ערך השוויון ותיושם מדיניות עִקרון שוויון מגדרי. ראו 44496-10-20 א נ' ב מיום 11.8.21, פסה"ד של השופט סילמן שם המפנה לסעיף 27 בעמ"ש חיפה 12752-03-19 פלוני נ' אלמונית, מיום 09.07.19. עוד נאמר שם "לעתים תחשיב המהווה חיבור של צרכים, גם אם כולם 'הכרחיים', יביא תוצאות בלתי אפשריות ויותיר החייב במזונות ללא אמצעי מחיה סבירים". ראו גם פסק דיני בתלה"מ (חיפה) 34699-10-20 ס.ל נ' ס.א מיום 30.8.22.
26. חרף טענות התובעת לרמת חיים גבוהה, לא הוכח בפני כי הקטינה הורגלה לרמת חיים נטענת שכזו. למעשה ההגיון אומר כי בהינתן שהתאונה בה היה מעורב האב אירעה עת הקטינה היתה כבת שנתיים, ומאותה עת, משך כשנתיים, לפי טענות התובעת עצמה, הנתבע היה מאושפז ומרותק למיטתו ולאחר מכן נאבק יחד עם התובעת במגבלות והקטינה "…גודלת בבית הוריה של התובעת…" ואילו התובעת ליד מיטתו, ורק באפריל 2017 שבה המשפחה לבית מגוריה, ההגיון אומר שההפך הוא הנכון. ראו סעיפים 6-9 לסיכומי התובעת.
27. הרף המינימלי שנקבע בפסיקה אינו משתנה בין בני הדתות שכן מדובר תבחשיב ממוצע של צרכי קיום מינימלים. ראו תמ"ש (ב"ש) 32288-04-10 פלונים נ' אלמוני, מיום 19.11.2012, תמ"ש 50191-03-16 פלונית נ' אלמוני, מיום 21.01.2018 פסקה 29 לפסה"ד.
28. וגם נפסק, כי בית המשפט אינו מחויב לסף מינימלי של מזונות ועליו לפסוק בהתאם לנסיבות כל מקרה, לנסיבותיו. ראו רמ"ש (חי) 53234-12-20 פלונית נ' אלמוני, סעיף 21 לפסה"ד מיום 14.1.2021 וגם תמ"ש 50191-03-16 פלונית נ' אלמוני, הנ"ל, סעיף 30 לפסה"ד.
29. לאור המפורט לעיל והסכומים שפורטו בסעיף 19 לעיל, אני אומדת את כלל צרכי הקטינה סך 1,500 ₪ לחודש לא כולל מדור.
30. ומהי יכולתם של ההורים?
כמפורט לעיל שני ההורים בעלי נכות ומתקיימם מקִצבאות המוסד לביטוח לאומי. הנתבע לא טען כי הוא חסר אמצעים ואין בנכותו כדי לפטור אותו מחובתו לשאת במזונות הקטינה או התובעת – שהרי קבלת קִצבת נכות אינה "חזות הכל" ולעיתים באפשרות האדם שהוכרה נכותו גם לצאת ולהתפרנס. עם זאת, התרשמתי ישירות מהנתבע ואיני סבורה כי באפשרותו לצאת ולהתפרנס. התרשמתי כי המגבלות עימן נותר הנתבע, מונעות ממנו באופן מוחלט לצאת ולהתפרנס על-מנת להגדיל הכנסותיו.
טענות התובעת לנכסים נוספים של הנתבע, שיש בהם להוסיף על הכנסתו לא הוכחו.
31. לכאורה, חובתו של הנתבע לשאת במזונות הקטינה היא חובה אבסולוטית (סעיף 67 לחוק המעמד האישי לעדה הדרוזית), ואין משקל להכנסות האם אך בהינתן הוראת סעיף 70 לחוק המעמד האישי לעדה הדרוזית בישראל, לפיה אם אין באפשרות האב לעמוד במלוא חובתו זו, בשל היותו חסר אמצעים, האֵם, "חייבת, לפני יתר הקרובים, בהוצאות ילדה". ומדיניות משפטית רצויה לפיה אין להבחין בין צרכי קטינים ונטל הנשיאם בהם על בסיס אפליה מגדרית, יש לשקול גם הכנסתה של האם ולהחיל את העקרונות הכללים שנפסקו בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, מיום 19.07.2017, תוך התחשבות בדין האישי החל על הצדדים. ראו בהקשר זה רמ"ש (חי) 18027-01-22 פלונית נ' אלמוני, עמוד 8 לפסה"ד מיום 30.01.2022, שם נדון חיוב בני העדה הנוצרית אורתודוכסית.
32. על כן לכאורה יש להביא בחשבון נטל חלקי, גם אם נמוך מאוד – על כתפי התובעת, בכל הנוגע לצרכי הקטינה.
33. כמפורט לעיל, בסיכומיה, התובעת לא פירטה את סכום הכנסתה אך אין ספק כי קיים פער הכנסות משמעותי בינה ובין הנתבע – לאור כך מצד אחד ולאר פער יכולות אובייקטיביות ופיזיות בין הצדדים מצד שני, אך שהות הקטינה אצל התובעת ללא זמני שהות קבועים, אני מחייבת את הנתבע בתשלום סך 1,400 ₪ לחודש עבור מזונות הקטינה.
34. נוסף על כך, בהוצאות חריגות של הקטינה שהן הוצאות חינוך או בריאות, ישאו ההורים בחלקים שאינם שווים. התובעת תישא בשיעור של 25% והנתבע בשיעור של 75%. התשלום יחולק לאחר קיזוז קצבאות המוסד לביטוח לאומי אם ישולמו עבור הקטינה (לרבות קצבת הילדים) ולאחר קיזוז הטבות להם תהא זכאית האם מצדדי ג'.
35. אשר למדור, מאחר והתובעת מתגוררת עם הקטינה ביחידה שהיא בבית הוריה, ולא הוכח תשלום בפועל עבור מגוריה, איני מחייבת הנתבע במדור בשלב זה. עם זאת, אם התובעת תציג הסכם שכירות תקף ומחייב וגם ביצוע תשלומים בפועל – יתווסף למזונות שיעור השווה ל25% מדמי השכירות או המשכנתא שתשולם על ידי התובעת למגורי הקטינה, ולא יותר מסך 500 ₪ לחודש.
36. אשר למזונות התובעת, גם בעניין זה הצדדים לא הוכיחו צרכי התובעת.
לא זו אף זו אלא שהתובעת גם לא הוכיחה כי הכנסתה אין בה די לסיפוק צרכיה וגם לא הוכיחה כי אין באפשרותה להשתכר. אמנם נטען כי התובעת בעלת נכות בשל עבר של מחלה קשה, אך המסמכים הרפואים שצורפו הם משנת 2018-2017 וכפי שציינתי לעיל, קבלת קִצבת נכות אינה חזות הכל – יש להוכיח בראיות ממשיות חוסר יכולת להתפרנס.
37. נוסף על כך, בנסיבות דומות כבמקרה כאן, נפסק כי אין מדובר בצרכים גבוהים מאחר והיא מתגוררת בבית הוריה. ראו תמ"ז (חי) 54/69 ג'מילה סאלח שוואח נ' נואף מוחמד חלבי, פס"מ ע"ג (1) 58, פסקה 12. עוד אוסיף כי הצרכים שפורטו בכתב התביעה, לטעמי מופרזים ומוגזים ולראיה, בסיכומיה עתרה התובעת לסכום השווה לשיעור כ-1/3 מהסכום הנתבע. די בפער זה בכדי להעיד על חולשת הטענות.
38. משהתובעת לא הוכיחה את צרכיה בכלל או צרכיה החסרים, והכנסתה לא פורטה, יש לדחות תביעתה למזונות. ראו בהקשר זה תמ"ש (קריות) 13983/01 סעיף 20 לפסה"ד של השופט סילמן מיום 27.04.2009 – בעניין בני העדה הנוצרית קתולית.
39. כך או כך, בנסיבות המקרה כאן מצאתי כי יש לדחות תביעת התובעת למזונותיה גם בגין עזיבתהּ את בית המגורים המשותף. על פי חוק המעמד האישי של העדה הדרוזית סעיף 36, חובת סיפוק מזונות לאישה שעל הבעל פוקעת אם נטשה האישה את בית המגורים המשותף ללא "סיבה חוקית". ראו תמ"ז (חי) 54/69 ג'מילה סאלח שוואח נ' נואף מוחמד חלבי לעיל.
40. בין הצדדים מחלוקת; התובעת טוענת כי בחודש ינואר 2018 החל הנתבע לסבול מהזיות ודימיונות שהובילו להתקפות זעם פתאומיות בעטין השליך עליה ועל הקטינה חפצים ונהג כלפיהן האלימות. התובעת טענה כי ביום 27.02.2018 ניסה הנתבע להתאבד ולמחרת היום ביום 28.2.2018 עת הנתבע היה מאושפז בעקבות ניסיון אובדני זה, עזבה התובעת את הבית יחד עם הקטינה. התובעת לא הוכיחה כי עזבה את הבית בשל אלימות שננקטה כנגדה.
בסיכום ביקור רפואי מיום 04.01.2018 לא מוזכרות טענות התובעת. להיפך, נכתב שם בסיכום רפ"ע כי התובעת מסרה כי הנתבע "עירני וענייני, הקשיים השפתיים דומיננטים יותר מהקוגניטיבים, אך הא מצליח להעביר מסר, בעיקר בערבית ובג'סטות". בסיכום תקשורת נכתב בין הצדדים "מערכת יחסים זוגית קרובה ותומכת ביותר…מתואר כאדם אדיב, עומד על שלו, אהוב על כולם בעיר…". גם בתסקירים שצורפו, מהליך א"פ שהתנהל, לא מוזכרות טענות כדומת טענות התובעת. אמנם נטען כי האירועים החלו בינואר 2018 במועד מאוחר לתסקירים, אך יש להניח כי "רמז" או ניצוץ" של טענות מעין אלו היה נכלל בתסקירים או במסמכים הרפואים הרבים שהוגשו. לאור כך, אין די בטענת התובעת לבדה להוכחת הנטען. ראו לעניין זה סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. ראו תמ"ש (חי) 15310-09-20 ק.מ. נ' ה.מ. סעיף 19 לפסה"ד מיום 11.12.2022.
לא זו אף זו אלא שבעדותהּ טענה התובעת כי עזבה את הבית המשותף בגלל מחלוקת כלכלית בינה ובין אחות הנתבע. ראו עמוד 22 שורות 23-27 לעדותה. כאשר עומתה התובעת עם כך שעדותה סותרת את תצהירהּ, שם טענה לאלימות ולאירועים שפורטו לעיל, תיקנה עדותה וטענה כי שני הדברים הביאו לעזיבתהּ. ראו עמוד 23 שורות 15-32.
טענתה כי שיתפה בכך צד ג', ד"ר סחר מנהל מחלקת השיקום, לא נתמכה בעדות אותו צד ג' שלא זומן על ידה לעדות וגם לא נתתי אמון בעדותה בדבר אירועי האלימות.
41. על כן, אני דוחה תביעת התובעת למזונותיה – לאור תוצאה זו איני דנה בטענה מי מבין הצדדים עיכב את גירושי הצדדים.
42. עם זאת איני מורה על השבת סכומים ששולמו עבור מזונות זמניים או על חשבון מזונות על פי ההחלטות שניתנו עד כה. מדובר במזונות שנאכלו. ראו לעניין זה בע"מ 3243/11 פלוני נ' פלונית, מיום 30.05.2011. בשיקולי הבאתי בחשבון את הצורך לשמור על ביטחון כלכלי של התובעת אשר הקטינה מתגוררת עימה ללא שמתקיימים זמני שהות ואת חיובו של האב בחלוקה בהוצאות החריגות כמפורט להלן, רק ממועד פסה"ד וגם כי הייתה תקופה בה התביעה נמחקה ולא שולמו תשלומים עד החייאתה. עוד אוסיף כי בין הצדדים מתנהל הליך נוספי, כספי, במסגרתו טוען הנתבע כי על התובעת להשיב לו כספי פיצויי שהוצאו על ידה, לטענתו במרמה. ככול שיפסקו בהליך שם הוצאות או שכר טרחה לחובת הנתבע, וזאת מבלי להביע עמדה בנוגע לטענות שם, אביא בחשבון בשיקולי שם כי לא הוריתי על השבת המזונות ששולמו לתובעת עבור מזונותיה, ביתר.
43. נפסק:
43.1. ממועד הגשת התביעה ישלם התובע ישלם למזונות הקטינה, באמצעות התובעת, סך 1,400 ₪ לחודש. התשלום ישולם ב- 10 לכל חודש מראש, עד הגעת הקטינה לגיל 18 או סיום לימודי התיכון לפי המאוחר מבין השניים. ממועד זה ובתקופת שירות צבאי (חובה) או שירות הלאומי יפחת התשלום לשיעור 1/3 מגובהו ערב תשלומו.
43.2. נוסף על כך, כפוף להצגת הסכם שכירות תקף, תשלומים בפועל ומגורים בפועל של התובעת עם הקטינה בדירה מושא ההסכם, הנתבע יישא בתשלום שיעור של 25% משכר הדירה/משכנתא ולא יותר מסך 500 ₪. אם יתגורר בדירה גם צד ג', יפחת התשלום המוטל על הנתבע לשיעור 1/3.
43.3. דמי המזונות צמודים למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעם בשנה – במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים.
43.4. קִצבת הילדים וכל קצבה המשולמת ע"י המוסד לביטוח לאומי עבור הקטינים תשולם לתובעת נוסף לעל המזונות.
43.5 ממועד פסק הדין, יישאו הצדדים בחלוקה בשיעור 25% התובעת ו-75% הנתבע בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים / רגשיים, אִבחונים לרבות איבחוני ליקויי למידה וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופ"ח ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא אם ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן ע"י הורה אחד בלבד שאז רק ההורה המממן זכאי להנות מהחזר זה. כל הוצאה רפואית תעשה על יסוד אסמכתא מגורם רלוונטי המאשר את נחיצותה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת מתועדת טרם הוצאת ההוצאה / קבלת הטיפול, על-מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 10 ימים מיום משלוח האסמכתא.
43.6. ממועד פסק הדין יישאו הצדדים, בחלוקה שיעור 25% התובעת ו-75% הנתבע בהוצאות החינוך כדלקמן: אגרות חינוך, שכר לימוד וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת/מסגרת חינוכית לרבות ועד הורים, 2 חוגים, שיעורי עזר (ע"פ המלצת הגורם הרלוונטי), תנועת נוער ותוכנית מצויינות, בקיזוז הטבה/ הקִצבה שתשולם מהמל"ל או מצד השלישי. הצדדים יישאו בעלות מחזור קייטנה אחת בחופשת הקיץ. בטרם רישום לקייטנה על הצדדים להסכים לעלותהּ של הקייטנה ובהעדר הסכמה התשלום יהא בהתאם לעלות קייטנה עירונית / מתנ"ס.
43.7. הוצאה חריגה אחרת שלא נכללה לעיל, יישאו בה ההורים בחלקים שווים ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו באופן מתועד (לרבות בתקשורת המתועדת).
43.8. הורה ששילם סכום העולה על חלקו בגין ההוצאות לעיל ("ההורה המשלם") ישיב ההורה השני ("ההורה החייב") את חלקו, בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב בתקשורת המתועדת דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה. לחילופין רשאי ההורה החייב להודיע להורה השני בתקשורת המתועדת בתוך עשרת הימים דלעיל, כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.
43.9. כל הודעה ו/או מידע לרבות מסמכים, בכל הקשור לחיובי המזונות, שעל הורה אחד להעביר להורה השני, יועבר באחד מאופני התקשורת הבאים – להלן: "תקשורת מתועדת": דוא"ל / תקשורת סלולרית (כגון: WhatsApp) / דואר רשום, כאשר ההורה השולח איננו מחוייב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע/מסמכים.
43.10. חוב עבר – ממועד הגשת התביעה ועד למועד פסה"ד, ככול ששולמו מזונות זמניים ביתר המזונות לא יושבו וככול שקים חוב עבר לחובת הנתבע, ישולם חוב העבר בתשלומים חודשיים שווים בסך 200 ₪ לחודש עד לפירעון מלוא חוב העבר.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני הגהה ועריכה.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליך.
ניתן היום, י"ח סיוון תשפ"ג, 07 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
