ד., ג., פסק דין

בפני

כב' השופטת לורן אקוקה

מערער

1. ד.

נגד

משיבה

1. ג.

פסק דין

לפני ערעור על החלטתה של כב' רשמת ההוצאה לפועל, הגב' אורלי אוחנה מיום 21.12.23 (להלן: "ההחלטה") בתיק הוצאה לפועל מספרו 5092131023 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל").

המערער הוא החייב בתיק ההוצאה לפועל והמשיבה היא הזוכה.

התיק עניינו גביית חוב מזונות בהתאם להוראות פסק הדין מיום 20.11.2023, המאשר את ההסכם שבין הצדדים באשר לפירעון חיובי מזונות בנם המשותף של הצדדים.

זה המקום לציין כי הוראות פסק הדין קובעות תשלום חיובי המזונות העתידיים שלא במסגרת תשלום עתיים חודשיים אלא נקבע שם כך:

"6. מוסכם כי האב ישלם לאם בגין מזונות הקטין סכום חד פעמי בסך של 460,000 ₪. סכום המזונות הנ"ל הינו סופי ובלתי חוזר אשר ישולם באופן ובמועדים כדלהלן (להלן- דמי המזונות ו/או סכום המזונות) ובאופן הבא:

5.1 סך של 200,000 ₪ תוך 7 מיום אישור הסכם זה בתוקף פסק דין.

5.2 סך של 80,000 ₪ תוך 12 חודשים מיום אישור הסכם זה בתוקף פסק דין.

5.3 סך של 80,000 ₪ תוך 24 חודשים מיום אישור הסכם זה בתוקף פסק דין.

5.4 סך של 100,000 ₪ תוך 48 חודשים מיום אישור הסכם זה בתוף פסק דין.

[…]

9. אי ביצוע מי מהתשלום במועד יהווה הפרה יסודית של ההסכם ויתרת התשלום שנותרה מסכום המזונות כהגדרתו בסעיף 5 לעיל, בקיזוז כל התשלומים ששולמו ע"י …תועמד לפירעון מיידי."

יצוין כי במצוטט לעיל טעויות באשר להפניה לסעיפים וכך גם הושמטה המילה "ימים" בסעיף 5.1 כמצוטט לעיל והכל יבואר עוד בהרחבה.

המערער טען כי ביום 28.11.2023 הגישה המשיבה בקשה ללשכת ההוצאה לפועל להחייאת תיק ההוצאה לפועל עת נסגר בהתאם להוראות פסק הדין וביקשה להעמיד לפירעון מיידי את הסך הפסוק המלא של 460,000 ₪. בקשה זו נדחתה על ידי כב' רשמת ההוצל"פ ביום 30.11.2023. יש לציין כי בבקשה להחייאת תיק ההוצאה לפועל ציינה המשיבה בצד תאריך ערך החוב את יום 28.11.2023 והוסיפה בנימוקי הבקשה כי המועד האחרון לתשלום הוא יום 27.11.2023 ומועד זה חלף.

בהתאם להחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 30.11.2023 הסבירה המשיבה את נסיבות סגירת התיק ומתוך מחווה של רצון טוב על אף הוראות ההסכם בהקשר של סגירת התיק כפוף לפירעון התשלום הראשון. בתגובתה ציינה המשיבה כי נכון למועד הגשת תגובתה, 30.11.2023, כבר נפרע תשלום בסך של 200,000 ₪ הוא התשלום הראשון כקבוע בפסק הדין וביקשה כי ההפחתה תבוצע לפי תאריך ערך 29.11.2023.

בתגובה לאמור צירפה המשיבה לעיונה של כב' רשמת ההוצל"פ תדפיס תנועות חשבון בנק נכון ליום 28.11.2023 בשעה 12:27 ובו ביקשה להצביע על העדר תשלום מאותו היום וכן תדפיס נוסף מיום 4.12.2023 בשעה 18:41 ממנו ביקשה ללמד את רשמת ההוצאה לפועל על פירעון התשלום רק ביום 29.11.2023. עם זאת, בתדפיס זה מופיע התשלום עם תאריך ערך ליום 28.11.2023.

ביום 7.12.2023 הוציאה כב' הרשמת תחת ידה החלטה המתייחסת לבקשת המשיבה בזיקה להחלטה קודמת מיום 5.12.2023. ההחלטה מיום 5.12.2023 לא הובאה לעיוני ועם זאת למדתי כי גם לשיטת כב' רשמת ההוצאה לפועל באותה החלטה מיום 7.12.2023 ראתה כב' הרשמת כי מדובר באיחור של יום אחד בלבד בתשלום כפי תדפיס תנועות חשבון הבנק שהציגה המשיבה.

המערער נדרש להגיש תגובתו לבקשה להחייאת התיק וזו הוגשה על ידו ובה נטען לפני כב' רשמת ההוצאה לפועל כי כבר ביום 27.11.2023 נתן הוראת ביצוע להעברת הכספים לחשבונה של המשיבה אולם בשל בירוקרטיה שאינה תלויה בו הכסף נראה בחשבונה של המשיבה ביום 29.11.2023 כטענתה. בתמיכה לתגובתו הוצג אישור ביצוע העברה מיום 27.11.2023 בשעה 19:57.

בתגובה לטענות המערער, השיבה המשיבה לפני כב' רשמת ההוצאה לפועל כי המערער בחר להפר את פסק הדין ברגל גסה כשללא הסכם או סיבה מוצדקת איחר בתשלום.

בקצרה, לטענת המערער טעתה כב' רשמת ההוצאה לפועל , בין היתר, עת קבעה כי התשלום התקבל בחשבונה של המשיבה רק ביום 29.11.2023 כאשר מהתדפיס עולה כי התשלום מופיע בחשבון הבנק של המשיבה כבר ביום 28.11.2023. עוד נטען כי טעתה כב' הרשמת עת הוסיפה את המילה "ימים" בהוראת סעיף 5.1 לפסק הדין וכי אין די בהוראת הביצוע לצורך עמידה בהוראות פסק הדין.

עוד נטען כי טעתה כב' רשמת ההוצאה לפועל בקביעותיה אחר הסכמות הצדדים ובאשר להודאות בעל דין הואיל ולטענת המערער סבר כי די בהוראת הביצוע במועד הקבוע בפסק הדין על מנת לעמוד בהוראות פסק הדין. על כן, לטענת המערער, לא צפה שצריך לבקש ארכה בביצוע התשלום.

המשיבה הגישה כתב תשובה ולטענתה בצדק ובסמכותה של כב' רשמת ההוצאה לפועל נקבע כי הופר ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין וכי המערער הוא מי שנהג בחוסר תום לב עת הפר את הוראות פסק הדין.

לטענת המשיבה המערער מרחיב את החזית ומשפץ גרסתו לפי נוחותו.

לטענת המשיבה, הטענה כי הכסף הופיע בחשבון הבנק של המשיבה עוד ביום 28.11.2023 מהווה הטעיה וזאת מבלי לפגוע בטענתה כי ממילא פירעון ביום 28.11.2023 מהווה גם כן איחור בתשלום שהיה אמור להיפרע כבר ביום קודם, 27.11.2023.

לטענת המשיבה לא הייתה למערער כל מניעה לבצע את התשלום במועדו נוכח הכספים שבהם מחזיק ולוודא קבלת הכספים אצל המשיבה במועד. אולם זה בחר לנהוג שלא בתום לב והמתין עד לרגע האחרון עד לביצוע העברה.

עוד התייחסה המשיבה לכך שמוסכם בין כולם כי מאשר ומסכים המערער כי את התשלום הראשון היה עליו לשלם בתוך 7 ימים ואין למערער להשעין ערעורו על טיעון בדבר מועד הפירעון בהקשר לכך.

עיקר טענת המשיבה כי בזכות פנתה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה להחייאת התיק עת המערער לא פרע חיובו כפי הוראות פסק הדין ובפרט כאשר מדובר בחיובי מזונות קטין.

על אף בקשותיה של המשיבה להכרעה על בסיס הכתובים, סברתי כי ראוי לקיים דיון בעניין ולשמוע את הצדדים בעל פה. המשיבה ביקשה ונעתרתי לבקשה לפטור אותה מהתייצבות ואולם שמעתי את ב"כ הצדדים שהשלימו טענותיהם.

דיון והכרעה:

חלוקים הצדדים באשר לביצוע הוראות פסק הדין ולקביעת כב' רשמת ההוצאה לפועל כי התשלום הראשון שנפרע בהתאם להוראות פסק הדין בוצע באיחור המצדיק את גביית יתרת החוב הפסוק במלואו בתשלום מיידי על אף ההסכמה לתשלומו בפעימות.

לאחר ששמעתי את הצדדים, אני סבורה כי דין הערעור להתקבל. ולהלן נימוקי בהרחבה.

בהחלטתה קבעה כב' רשמת ההוצאה לפועל קביעות עובדתיות מהן הסיקה כי הופר ההסכם הפרה יסודית המצדיק את האכיפה כבקשת המשיבה. מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת כב' הרשמת בהקשר לאמור. כך למשל טעתה כב' הרשמת עת קבעה בסעיף 15 להחלטתה כי אין מחלוקת "באשר לפן העובדתי" אלא רק באשר לשאלה האם מדובר בהפרה אם לאו. ראשית, מחלוקת עובדתית היא באשר לשאלה האם הפירעון בוצע ביום 28.11.2023 או שמא רק ביום 29.11.2023. היינו האם מדובר באיחור של יום או שמא באיחור של יומיים ולעניין זה יש לראות את הנטען בתגובת המערער כפי שהוגשה בתיק ההוצאה לפועל שם השיב לטענת המשיבה והתייחס לכך ש"הכסף נראה בחשבונה רק ביום 29.11.2023" מטעמים שאינם תלויים בו ובסעיף 7 הסביר כי לטענתו מדובר לכל היותר ב"איחור ביום". מכאן שכבר לפני כב' רשמת ההוצאה לפועל עמדה הטענה של המערער כי לכל היותר איחר ביום אחד בלבד ולא ביומיים כטענת המשיבה ומכאן כי שלא כפי שנקבע בהחלטה, קיימת מחלוקת באשר לפן העובדתי.

חשוב לציין כי המשיבה הסתפקה בהצגת שני תדפיסי חשבון בנק, זה מיום 28.11.2023 וזה מיום 4.12.2023. ויודגש, כי התדפיס מיום 28.11.2023 הוא נכון לשעות הצהריים של אותו היום ואינו מלמד על כך שבאותו היום ועד סוף יום הפעילות לא התקבלו הכספים כפי הוראת המערער עוד מיום 27.11.2023. ייתכן כי חל עיכוב בהעברת הכספים עוד באותו היום ואולם לא ניתן להסתמך על תדפיס מאוחר יותר ומיום 4.12.2023, בו מופיע תקבול מיום 28.11.2023, ולא היה על רשמת ההוצאה לפועל לקבל את גרסת המשיבה שלא נתמכה בדבר מעבר לאמירתה בנדון כי התשלום התקבל בחשבונה רק ביום המחרת ביום 29.11.2023 עם תאריך ערך ליום קודם, 28.11.2023. לכל הפחות היה ניתן להציג אישור מהתאגיד הבנקאי באשר לאמור. וודאי כשברור לכל כי יש מחלוקת באשר לאמור.

עניין זה בעל משמעות הואיל וטענה המשיבה כי התשלום נפרע בפועל רק ביום 29.11.2023 ועל כן עמדה על כך שמדובר באיחור של יומיים ואולם לשיטתה גם לו תתקבל הטענה כי הפירעון בוצע ביום 28.11.2023, עדיין מדובר באיחור של יום המצדיק את אכיפת יתר הוראות פסק הדין וגביית התשלום המלא.

לו הייתי מוצאת ממש בטענת המשיבה באשר ליכולתו הכלכלית של המערער לבצע את התשלום במועדו ורק בשל חוסר תום לב ביצע את התשלום באיחור, הרי אם כך, בנקל היה יכול המערער לפרוע את החיוב הראשון במועד ולהימנע מחיובו בתשלום מלוא החוב הפסוק ללא פריסתו כקבוע בפסק הדין. לא קיבלתי הסבר מדוע זה יסתכן בפירעון החיוב המלא.

כמו טעתה כב' הרשמת כאשר קבעה כי הוראות ההסכם קובעות כי הסכום נדרש להגיע ליעדו ואין די במתן הוראת העברת התשלום בתוך המועד המוסכם כדי לעמוד בהוראות ההסכם שכן הכרעתה למעשה קובעת כי ההפרה דנן מהווה הפרה יסודית והרי אין זה כך.

עוד טענתה כב' הרשמת עת דחתה את טענת המערער באשר להתנהגותה חסרת תום הלב של המשיבה. המשיבה טענה כי סמכותה של רשמת ההוצאה לפועל מצומצמת באשר לביצועו של פסק הדין וההלכה בעניין זה היא כי רשם ההוצאה לפועל מוסמך לבצע ולאכוף את הוראות פסק הדין כלשונו וככתבו ללא שהוא מוסמך לצמצם או להרחיב על האמור בו ועם זאת, הרי סמכותו של רשם ההוצאה לפועל לבחון גם את תום לבם של הצדדים להליך.

כב' רשמת ההוצאה לפועל קבעה כי הצדדים השלימו את עריכת ההסכם ועל כן אין לראות בטענת המערער כי עמידתה של המשיבה על קיום הוראות ההסכם כלשונן תחשב כחוסר תום לב מצדה גם אם מדובר באיחור של יום שכן איחור בן יום הוא איחור כאשר קבועים מועדים.

בהקשר זה יש להדגיש את מהותו של ההסכם שעוסק בפירעון חיובי מזונות של קטין ובשונה מהכלל, החיוב נקבע בהסכמת הצדדים כתשלום אחד הגם שנקבע כי ישולם ב – 4 פעימות. על כן ראוי היה להתחשב גם במסגרת המשפחתית של הצדדים על מנת שלא להפוך את לשכת ההוצאה לפועל לזירת ההתקוטטות הבאה שבן הצדדים.

אמנם לו יש לקבל את גרסת המערער כי סבר שדי במתן הוראת תשלום לבנק, לאחר סיום שעות הפעילות, כדי לעמוד בהוראות ההסכם, בפועל התשלום בוצע באיחור ומכאן שהבחינה שעל רשמת ההוצאה לפועל היה לבצע האם בנסיבות אלו של איחור ביום בשל מתן הוראת ביצוע ביום האחרון של התשלום מהווה הפרה יסודית.

הכלל הנהוג הוא וכפי שנקבע בפסיקה עקבית בהקשר זה, כי על בעל דין לנהוג בתום לב בנקיטת הליכים משפטיים. הדבר נכון הוא באשר לניהול הליכים לפני ערכאות משפטיות כפי הקבוע בתקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 הקובעת כי "לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו" והדבר נכון בהקשר של הליכי הוצאה לפועל (ראו עא (ת"א) 2836/03‏ ‏ עיריית תל אביב נ' מור תמר, פורסם במאגרים משפטיים, 24.1.2006).

עסקינן הלכה למעשה בביצוע פסק דין המאשר את הסכם הפשרה בין הצדדים ועל כן על רשמת ההוצאה לפועל היה בסמכות לבחון האם הופר ההסכם, כפי שעשתה בפועל, אך היה עליה לבחון האם ההפרה היא הפרה יסודית אם לאו.

בחינת תום לבה של המשיבה בשניים היא – הגשת בקשת הביצוע עוד ביום 28.11.2023, מיד עם ההפרה ועוד טרם חלפו 24 שעות מרגע ההפרה הנטענת של ביצוע התשלום; הגשת הבקשה לאחר ההבהרות להחייאת התיק על מלוא גובה החוב והקטנת קרן החוב לאחר ביצוע התשלום שנפרע זה מכבר. הלכה למעשה, עם קבלת התשלום בפועל ולאחר שנדחתה בקשתה מיום 28.11.2023 ולאחר שכב' הרשמת כבר קבעה כי אם מדובר באיחור לכל היותר באיחור של יום (ראו החלטתה של כב' רשמת ההוצל"פ מיום 7.12.2023), יכלה המשיבה להימנע מהגשת הבקשה להחייאת תיק.

במהלך הדיון שהתקיים לפני התרכזו באי כוח הצדדים, בעיקר ב"כ המשיבה, בשאלת סמכותה של רשמת ההוצאה לפועל והאם בסמכותה היה לקבל את עמדת המערער ולדחות את הבקשה להחייאת התיק נוכח זאת שהלכה למעשה הופר פסק הדין וזה ממילא קובע כי כל איחור מהווה הפרה יסודית.

בפסיקה עקבית של בתי המשפט נקבע כאמור כי גם על זוכה חובה לנהוג בתום לב עת פונה הוא להליכי הוצאה לפועל. בענייננו עסקינן בפירעון החוב שנפרע בפועל באיחור ואף אם מדובר באיחור של יום או באיחור של יומיים, הרי מדובר בתשלום שנפרע בפועל כשהעיכוב באופן חלקי לא היה בשליטתו של המערער אלא בשל נהלי התאגיד הבנקאי. בסמכות רשמת ההוצאה לפועל היה לבחון את תום לבה של הזוכה בהקשר של ההפרה והאם ההפרה זניחה או שמא יסודית, וודאי כאשר פנתה המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל לאחר פירעון החיוב בפועל.

ובעניין זה, באשר להפרה מזערית בזיקה לחובת תום לבו של זוכה, אני מפנה לפסק הדין שניתן בעשא (ת"א) 1621-09‏ ‏ יעקב סדן נ' לב אביר הנדסת חשמל בע"מ, פורסם במאגרים משפטיים, 11.04.2010:

"הסוגיה שעמדה בפני ראש ההוצל"פ ועתה עומדת בפניי, היא האם גם איחור פעוט וזניח מביא בהכרח לדחיית טענת 'פרעתי' ולהפעלת סנקציה מכבידה על המערער.

לא שנוי במחלוקת, כי חיובים שקיבלו על עצמם צדדים להסכם יש לקיים כלשונם ובמועדם. הלכה פסוקה היא כי עצם עמידתו של צד על זכותו החוזית המפורשת ודרישת החיובים העולים ממנה, אינן מהוות, כשלעצמן, חוסר תום לב.

ברם, פתיחה בהליכי הוצל"פ בגין מלוא סכום החוב, לאור ניסוחו של הסדר הפשרה, כפופה ככל הסכם אחר לבחינת תום הלב, אם מדובר בהפרה מזערית.

(ראה לעניין זה ע"א 3543/06 טרם פורסם מיום 28.5.07, ע"א (ת"א) 1029/06 יחיא אברהם נ' קיבוץ המעפיל, לא פורסם מיום 18.4.07).

סבורה אני כי בענייננו נהגה המשיבה בחוסר תום לב, משהמתינה שנה בטרם חדשה את הליכי ההוצל"פ, אולם חידשה את הליכי ההוצל"פ בגין מלוא החוב למרות הפרה מזערית, כאמור.

לעניין זה יפים הדברים שנאמרו ברע"א 5682/07 ר' הנדסה ופיתוח בע"מ נ' דנים השקעות (מיום 10.3.08) לא פורסם (בר"ע על פסה"ד בע"א 3543/06), מפי כב' השופט ס' ג'ובראן:

"סבורני כי לאחר שנים של התדיינות ומשהגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פשרה ע"י בימ"ש זה, צדק ביהמ"ש המחוזי בקובעו כי זוכה הפותח תיק הוצאה לפועל בגין מלוא הסנקציה הקבועה בהסכם, צריך לעמוד במבחן תום הלב, במיוחד במקרה בו עסקינן בהפרה מזערית" (עמ' 3 לפסה"ד).

גם בענייננו, המדובר בהפרה מזערית ותו לא.

פתיחת תיק ההוצל"פ על מלוא סכום החוב, בגין איחור בפרעון השיק האחרון בסדרת תשלומים, איננה עומדת, כאמור, במבחן תום הלב, במיוחד כך משהליכי ההוצל"פ נפתחו מחדש ע"י המשיבה כשנה לאחר קבלת התשלום."

בענייננו ברור הוא כי מדובר באיחור של יום שנובע בשל האופן שבו מכבד התאגיד הבנקאי את הוראת הביצוע שנתן המערער. המערער נתן את ההוראה ביום האחרון לביצוע ולאחר שעות הפעילות ולכן ברור הוא כי הביצוע לא תוכנן להיות מושלם באותו היום ועל כן מקובלת עלי גם קביעת כב' רשמת ההוצל"פ כי התשלום נפרע באיחור ועל אף זאת, אין אני יכולה להתעלם מנסיבות הוראות ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין שנועד לסיים את המחלוקות בין הצדדים ועניינו תשלום מזונות של קטין והגם שמדובר במזונותיו, עסקינן בתשלום שיפרע כסכום חד פעמי ולא תשלום חודשי עתי כמקובל. עוד ברור לי כי הליכי הוצאה לפועל לא יאפשרו לצדדים להמשיך ולהתנהל בעניינו של הקטין ללא המשקעים שיווצרו בין הצדדים בשל אותם הליכי ביצוע לפירעון החוב במלואו. אף אם לרשמת ההוצאה לפועל אין הסמכות לשקול שיקולים מאלו, בית המשפט כבית משפט לענייני משפחה אינו יכול להתעלם מהאמור. אני ערה לכך שהתנהגות ראויה מחייבת גם את החייב בהליכי הוצאה לפועל, ובענייננו המערער, לוודא כי פירעון החיוב מבוצע במועדו ולצפות את האפשרות של עיכובים בתשלום. לכל הפחות ליידע את המשיבה ככל שעיכוב כזה חל והרי ידע על העיכוב עת נעשתה אליו פניה מסניף הבנק על מנת לאשר את ביצוע ההעברה.

נוכח האמור דינו של הערעור להתקבל.

על אף התוצאה, עת בכל זאת הייתה הפרה מצד המערער בפירעון החיוב במועדו, הגם שאינה עולה לכדי הפרה יסודית, אין אני מוצאת לקבוע חיוב בהוצאות.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

פסק הדין מותר לפרסום תוך השמטת כל פרט מזהה.

ניתן היום, ז' ניסן תשפ"ד, 15 אפריל 2024, בהעדר הצדדים.