כבוד השופטת ליאת דהן חיון
תובעת
ד.ט
ע"י ב"כ עוה"ד סיגל אלון
נגד
נתבע
א.ט
ע"י ב"כ עוה"ד אורנה גלזן גונן
פסק דין
עניינו של פס"ד זה בתביעות מאוחדות בשאלת מזונות; משמורת וזמני שהות; איזון משאבים, פירוק שיתוף וחיוב בדמי שימוש.
רקע:
התובעת (להלן: "התובעת" או "האם") והנתבע (להלן: "הנתבע " או "האב") יהודים, תושבי ואזרחי מדינת ישראל, נישאו זל"ז כדמו"י ביום 16.9.97 והתגרשו בגט פיטורין ביום 10.3.21. מנישואין אלה נולדו ארבעת ילדיהם, א' יליד 19.8.98, ב' יליד 2.1.01, ג' ילידת 25.7.04 (כולם בגירים), והקטין ד' יליד 28.5.08.
בין הצדדים התנהלו 6 הליכים הכוללים בקשה לצו הגנה; תביעה רכושית; תביעה כספית; תביעות לעניין קטינים ותביעת מזונות. במסגרת פס"ד זה תלויות להכרעה 4 תובענות, כדלקמן:
תלה"מ 28285-03-20 תביעת האם לחיוב האב במזונות.
תלה"מ 28307-03-20 תביעת האם לקביעת משמורת הקטין וזמני שהות.
תלה"מ 28357-03-20 תביעת האם לאיזון משאבים, פירוק שיתוף ודמי שימוש.
תלה"מ 45591-12-20 תביעת האב לקביעה שהאם מנכרת ומסיתה את הקטין
תמצית החלטות ופירוט ההליכים;
ביום 21.6.20 מונתה אפוטרופוס לדין עבור הקטינים (להלן:"אפוט' לדין").
ביום 13.8.20 ניתן פס"ד (תלה"מ 58819-06-20) מסגרתו הותר מעבר מגורי הקטין ד' והבת ג', שדאז הייתה קטינה, ל****, בכפוף לסידורי הסעות שנקבעו.
ביום 13.4.20 ניתנה החלטה במסגרתה נפסקו דמי מזונות זמניים, ובהתאם לה חויב הנתבע לשלם לידי התובעת את מזונות הילדים ג' ו ד' (להלן: "הקטינים/ הילדים או ג' / ד' ")בסך של 1,300 ₪ עבור כל אחד מהם, ועבור הבן ב' שהיה אז חייל, 350 ₪. התובעת עתרה להגדלת דמי המזונות, ובהחלטה מיום 19.5.20, אלה הוגדלו עבור הבן ב' לסך של 600 ₪ לחודש.
לאחר החלטה זו, נוכח העתקת מקום המגורים, עתרה התובעת פעם נוספת להגדלת דמי המזונות. בהחלטה מיום 8.9.20 הוגדלו דמי המזונות הזמניים, כך שנקבעו בסך של 1,950 ₪ עבור כל קטין וסך של 750 ₪ עבור הבן החייל ב' (להלן: "המזונות הזמניים").
ביום 14.10.20 ניתן תוקף של החלטה להמלצות העו"ס מיום 30.9.20, ונקבע שהקטינים ישהו עם הנתבע בכל יום שני ורביעי בין השעות 16:30 ועד 21:30, כאשר באפשרות הבן ד' להישאר ללון כרצונו. עוד נקבע שהקטינים ישהו עם הנתבע בכל סופ"ש שני מיום שישי ועד מוצ"ש, לא יאוחר מהשעה 21:00.
ביום 13.12.20 התקיים דיון בנוכחות עו"ס לס"ד ואפוט' לדין בסופו נקבע בין היתר, כדלקמן:
הקטין ד' ישתלב באופן מידי בטיפול כמפורט בתסקיר עו"ס מיום 30.9.20.
הנתבע ישתלב באופן מידי בטיפול אותו החל והפסיק.
באחריות הנתבע לאסוף את הקטינים מהמסגרת החינוכית או מבית התובעת החל מהשעה 16:30 ועד השעה 20:00, וזאת על מנת למנוע שיגיעו לביתו כשאיננו נוכח.
ביום 27.6.21 ולאור דיווחים על אירוע בין הנתבע לקטין בעקבותיהם הורחק הנתבע מהקטין ע"י המשטרה, הופסקו המפגשים ביניהם עד לבירור האפוט' לדין אודות האירוע. ביום 29.6.21, אושרה המלצת האפוט' לדין בהתאם לה נקבע שהמפגשים עם הקטין יהיו בפיקוח ויתקיימו בימים שני ורביעי בין השעות 18:00 – 19:00 בקניון ** ב*** בליווי אחיה של התובעת, וזאת עד למתן החלטה אחרת.
בהמשך להמלצות העו"ס מיום 12.7.21 ניתנה באותו היום החלטה, לפיה טובת הקטין הינה בקיום מפגשים במקום ציבורי ובליווי בלבד.
ביום 18.7.21 ו- 26.7.21 הגיש התובע הודעות במסגרתן ציין שמוותר על זכותו להיפגש עם הקטין לפי החלטה מיום 29.6.21 ואינו מעוניין לפגוש בו בליווי כלשהו. ביום 18.7.21 ו- 27.7.21 ניתנו החלטות לפיהן זמני השהות ימשיכו להתקיים בנוכחות אחיה של התובעת בלבד.
ביום 24.10.21 ניתנה החלטה בהמשך לדיווח חסוי שהוגש לתיק בית המשפט מטעם האפוט' לדין בצירוף עדכון חסוי מטעם המטפלת הרגשית של הקטין, מסגרתה קבעתי שעל אף השלב הדיוני מוצע שההליך המשפטי לעניין הקטין יוותר פתוח, ובתנאי שהנתבע ישתף פעולה באופן מלא עם גורמי הטיפול. ביום 3.11.22 הגיש הנתבע תגובתו מסגרתה חזר על טענותיו משך ההליך, והודיע שיהיה נכון לשתף פעולה באופן מלא, ברם מבקש לבחור מטפלת בהסכמת הצדדים ואת דרך הטיפול.
ביום 5.12.21 ניתנה החלטה נוספת לעניין זמני השהות מסגרתה נקבע שמפגשים ימשיכו ויתקיימו בפיקוח בלבד וזאת בהמשך לדיווח חסוי נוסף שהוגש מטעם האפוט' לדין בצירוף עדכון חסוי מטעם המטפל במכון עוצמות.
ביום 14.6.20 הוריתי על פירוק השיתוף ברכב, מסוג ***, ש.י 000 מ.ר 0000 (להלן:"הרכב") שהיה רשום ע"ש התובעת, אגב מכירתו. ביום 5.9.20 אושרה בקשת התובעת לפירוק השיתוף ורכישת הזכויות, וקבעתי שעליה לשלם לנתבע את חלקו ברכב תוך 30 ימים שאם לא כן, יימכר בשוק החופשי. כן נקבע שאין בהחלטה לפגוע בטענות מי מהצדדים לעניין דמי השימוש; ביום 18.10.20 ולבקשת התובעת ניתנה החלטה לפיה מכל סכום שיהיה על הנתבע לשלם לתובעת בתום הליך זה, יקוזז חלקו ברכב המשותף כאמור בסעיף 13 להחלטה מיום 5.9.20.
ביום 11.10.20 ניתנה החלטה לעניין תכולת הבית בו התגוררו הצדדים מסגרתה נקבע שמחלקה של התובעת בתשלומי איזון המשאבים, יופחת סכום של 2,500 ₪ בעבור המיטלטלין שנטלה שלא בהתאם לרשימה שאושרה. ככל ולא יחויב הנתבע בתשלום לזכותה, ישולם הסכום תוך 15 ימים מיום מתן פס"ד בתביעה הרכושית.
ביום 13.12.20 ניתן צו לפירוק שיתוף ביחס לזכויות הצדדים במגרש ב*** הידוע כגוש 10111 חלקה 283. לצורך מכירת הנכס מונה כונס הנכסים עוה"ד ש'. בסופו של יום, וכאמור בדיווח הכונס מיום 21.2.21, הנתבע רכש את זכויות התובעת. בנוסף, ניתן צו לבנק *** סניף 00 ב***, לחלק את הכספים הנזילים בחשבונם המשותף של הצדדים בחלקים שווים, כקבוע בסעיף 6, ביאור 3 לחוות דעת האקטואר מיום 30/9/20, בסך כולל של 382,046 ₪.
חוות דעת המומחים שמונו בהליך:
נוכח המחלוקות בין הצדדים ולאור הסעדים המבוקשים, הוריתי על מינוי שמאי מקרקעין, מר גל בירמן (להלן: "השמאי"). השמאי נתבקש לשום את שווי הנכסים שהיו בבעלות הצדדים, (הדירה ברחוב *** ב**** והמגרש ב*****) ואת דמי השימוש הראויים בדירה ב****.
באותה החלטה מונה רו"ח ירון ואקנין (להלן:"האקטואר או המומחה") וזה נתבקש לערוך חוות דעת להערכת כלל הזכויות והחובות שצברו הצדדים מיום נישואיהם 16.9.97 ועד למועד האיזון 12.1.20 (להלן: "תקופת השיתוף").
ביום 23.7.20 הוגשה חוות דעת שמאי המקרקעין, מר גל בירמן, שעיקרה כדלקמן:
דירת המגורים הידועה כגוש 000 חלקה 0 תת חלקה 0 המצויה ברח' **** 0 ב**** (להלן: "הדירה") הוערכה בסך של 1,950,000 ₪ .
דמי השימוש הראויים, עבור הדירה נקבעו בסך של 5,000 ₪ לחודש.
הקרקע ב*** הידועה כגוש 000 חלקה 000 (להלן: "הקרקע") הוערכה בסך של 130,000 ₪.
ביום 1.10.20 הוגשה חוות דעת האקטואר מסגרתה הציע 2 חלופות לאיזון, כדלקמן:
איזון הזכויות לפי חלופה א': הנתבע יעביר לתובעת סך של 878,445 ₪ לאיזון כולל של עודף זכויותיו.
איזון הזכויות לפי חלופה ב':
איזון נוכחי: הנתבע יעביר לתובעת סך של 306,928 ₪.
תשלומי פיצוי בגין פערי השכר: החל מחודש 10/2020 עד וכולל חודש 9/2025, יעביר הנתבע לתובעת מידי חודש את הסכומים המגיעים לה בהתאם לתקופות המפורטות 10/2020 עד וכולל 9/2025 לפי פירוט בסעיף 2 ב' לחוות הדעת.
לאיזון החסכונות הפנסיוניים של התובע (מסלול צבירת כספים) לפי חוק חלוקת חיסכון פנסיוני תרשם הערה בקרן הפנסיה של מנורה בדבר שיעור ההעברה שנקבע ל- 50%. כן תרשם הערה בביטוח מנורה, בדבר שיעור ההעברה שנקבע ל- 42.49% שיעור להעברה.
עיקר טענות הצדדים בתובענות לפניי;
טענות התובעת:
הנתבע עיגן ועיכב בכל יכולתו את מתן הגט. רק לאחר שערעוריו בבית הדין הרבני הגדול ובג"ץ נדחו, וערב נסיעתו לחו"ל, עת היה זקוק לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, הסכים לתת לה את גטה. מעבר לאישומו כלפיה בביה"ד הרבני לזנות ונוכלות, פגע בה ובקטינים כאשר ביקש שלום בית בכדי למנוע את הגט, ובאותה נשימה טען שיעשה זאת רק בכפוף לחתימתה על הסכם ממון בתנאי גזל.
לעניין דמי השימוש ופירוק השיתוף בדירה סבורה שחקירתו הנגדית של השמאי שמונה על ידי בית המשפט, לרבות שאלות ההבהרה שנשלחו ע"י הנתבע כלל לא נסובו בשאלת דמי השימוש הראויים אלא בעניין שווי הדירה. לפיכך יש לראות בשיעור דמי השימוש כשיעור סופי ומחייב. כמו כן, השמאי לא ביקש לשנות מקביעותיו במסגרת חוות הדעת, בה לא נפלה כל שגגה, אף לאחר שנחקר. השמאי העיד שמדובר בנכס מבוקש וסביר שהמחירים אף עלו ממועד מתן השמאות. על כן השוק יקבע את מחיר הדירה, אגב זכותו של כל צד למימוש זכות הראשונים.
התובעת מתארת שהצדדים חיים בנפרד מיום 12.1.20 (מועד הפירוד) אז עברה להתגורר בבית הוריה עם ילדיהם המשותפים, ומאותו מועד, הנתבע מחזיק בדירה באופן בלעדי. לדבריה, לא נותרה לה ברירה אלא לעזוב את הבית ואף עו"ס לס"ד העידה שהפירוד היה בלתי נמנע וחבל שלא נעשה קודם לכן, שכן התובעת תיארה פחד, חרדה, חיה באיומים, קללות והקטנות. כמו כן, האפוט' לדין העידה שבבית היה כאוס, צעקות וריבים, מאבקים, סחיטה רגשית מצד הנתבע כלפיה וכלפי הילדים והיה צריך להיפרד לפני כן. (מפנה לעדותה עמ' 9-11 לפרוטוקול). לגרסתה, הצטברו עדויות המלמדות על מסוכנות הנתבע, לרבות בתסקירי גורמי הטיפול והדיווחים, וכל אלה תומכים בטענתה שלא ניתן היה להמשיך לקיים חיים תחת אותה קורת גג וזאת לטובת הקטינים ושלומם.
עוד סבורה התובעת שמעדותה התחזקה גרסתה, כמו גם לא עלה בידי הנתבע לסתור אותה. למצב הדברים היו מודעים גם גורמי החינוך של הקטינים והמטפל של ד'. כך גם אף מעדות הנתבע בעצמו, בשלושת החודשים שקדמו לפרידה היו "יחסים מתוחים". נוסף על כך, במסרון ששלח לעו"ד ** שגישר בין הצדדים, דיווח הנתבע על המצב בו היו נתונים.
התובעת מציינת שביום 24.2.20 עתרה במסגרת תיק המזונות לקבל צו המאפשר לה ולילדים לשוב להתגורר בדירה, ולמנוע את השימוש של הנתבע, אך הוא התנגד נמרצות, חרף העובדה שהוכח שאינו מתגורר בה כלל. כמו כן, בחקירתו הודה הנתבע שמתגורר בשכירות ב*** תמורת שכ"ד 6,000 ₪ והדירה משמשת אותו רק לצורכי זמני השהות עם הקטינים. וחרף זאת, גם בימים אלה , כדיווחי העו"ס והאפוט' לדין אינו עושה בה שימוש. מכאן, הנתבע השתמש בהליך בחוסר תום לב, באופן בו התעקש על ניהולו ודחה את הקץ תוך שהוא מסרב לכל הסדר שהוצע, ובשל כך שבה ועתרה לפירוק שיתוף עוד ביום 13.12.20.
לעניין חוו"ד האקטואר סבורה שזו לא נסתרה ולא הופרכה בחקירתו או בשאלות ההבהרה. לו חפץ הנתבע בעריכת תחשיב נוסף היה עליו להגיש בקשה בעניין, ברם זנח טענתו זו, כעולה מהחלטת בימ"ש מיום 27.12.20, במסגרת הדיון.
לעניין הקטינים טוענת שאלה במשמורתה הפיסית, בהשגחתה, אחריותה וטיפולה הבלעדי, תוך שנתבע נעדר מחייהם ומסרב לאמץ את החלטות גורמי הטיפול ועו"ס ממונה. לדבריה, הטיפול הבלעדי בקטינים מצריך ממנה תעצומות נפש רבות בפרט לאור התנהלות הנתבע. עוד מתארת שהנתבע לא קיים את זמני השהות כמפורט בתסקיר מיום 30.9.20 אליהם הגיעו בהסכמה, ודרך ברגל גסה על אחריותו ההורית ועל הגורמים הממונים, תוך שהרהיב עוז להעיד שהעו"ס אינה אדם ישר ותסקיריה מעוותים, כל זאת שעה שכלל לא זימן אותה לחקירה. כשנשאל בחקירתו מדוע חרף טענותיו כנגד תפקודה לא זימן אותה ענה "טעות שלי". התובעת סבורה שהנתבע שיקר בעדותו כשטען שהיא מונעת ממנו את המפגשים עם הקטינים לרבות בערבי חג, כאשר הוא בעצמו ויתר על שהותו לצדם.
התובעת סבורה שלנתבע בוחן מציאות לקוי ומונע מרצון לנקום בה אגב שימוש בקטינים, ללא רחם. כך גם התנגד למגורי הקטינים עמה בדירתם חרף כך שאינו מתגורר שם, ובמקביל התנגד למעברם ל****. עוד התנגד ליציאתם לטיולים, לקיום בר מצווה לקטין, לליווי הנחוץ למפגשים עם הקטין והכל לרעת הילדים. כך גם הודה בחקירתו שהקליט את הקטינים באופן בלתי ראוי ופוגעני, כל זאת, בהיעדר יכולת להבחין בין צרכיו והאינטרסים שלו לבין צורכיהם. בנסיבות אלה, ללא ספק היא ההורה המרכזי, ולמרבה הצער, היחידה שמתפקדת כהורה מיטיב, נוכח ופעיל בחיי הילדים.
התובעת סבורה שדין טענות הנתבע כלפיה ולפיהן מנכרת את הילדים, להידחות; זמני השהות חדלו מאז 06/2021 ערב חקירת מעשיו הפליליים. כך גם לא הגיע למפגשים עם הקטין ד' בנוכחות המלווה אגב הפרת החלטות שיפוטיות ופגיעה בקטין. צו להפסקת המפגשים עם הקטין ניתן ביום 27.6.21 ובימ"ש ביקש להודיע תוך יומיים על זהות המלווה למפגשי הקטין בשל הנסיבות, ולהחלטה זו הנתבע לא הגיב. ביום 12.7.21 ניתנה החלטה נוספת אשר פתחה שעריה לנתבע להציע מלווה מטעמו, אך הוא לא הגיב. יתרה מכך, ביום 27.7.21 הודיע שלא יאפשר קיום מפגשים עם בנו בליווי אדם נוסף ולכן אלו הופסקו. בנסיבות אלה, העברת המפגשים לפיקוח נעשתה בשל עוולותיו של הנתבע ולאחר שהמשטרה הרחיקה אותו מבנו הקטין למשך 14 ימים. כך גם עו"ס המליצה על טיפול לקטין ד' ומטפלת ביקשה לשתף הנתבע בטיפול עם הקטין. אולם, נוכח התנהלות הנתבע ולאחר שהתקבל דיווח חסוי, התקיימו רק שני מפגשים, כאמור בהחלטה מיום 5.12.21.
בשאלת דמי המזונות; טוענת שנקבעו פערי ההשתכרות בין הצדדים, כמפורט בחו"ד האקטואר שלא נסתרה. הנתבע אישר בחקירתו שנותן יעוץ לחברות בתחומי נדל"ן ואיכות הסביבה וכן שביצע רכישת מניות. האקטואר בחקירתו הנגדית הדגיש שהמוניטין של הנתבע הוערך על ידו בהפחתה של 25% מהמצב בפועל. לעניין החברה "Z" שהייתה רשומה על שמה, טוענת שזו נפתחה לצורכי פעילות עסקית של הנתבע בלבד. מעדות המומחה עולה שעיקר הפעילות של החברה הייתה מהכנסות הנתבע, תוך שהכנסותיה היו בהיקף מינורי.
לדידה, הנתבע טוען ליכולת השתכרותו נמוכה מהקבוע בחו"ד אך לא הוכיח זאת ולא הציג נתוני הכנסות המוכיחות אחרת. כאשר נשאל על כך השיב שלא ידע שנדרש לעשות זאת ויעשה זאת בסיכומיו, וזאת בניגוד לצו האוסר על צירוף מסמכים שלא הוגשו.
את צרכי הקטינים אומדת התובעת בסך של 2,000 ₪ לחודש, ואלה כוללים מזון, מוצרי היגיינה, ביגוד, הנעלה, דמי כיס, צורכי יומיום ודמי טיפול ; לדבריה, עותרת למזונות על הצד הנמוך חרף היותם בגיל ההתבגרות כמו גם מורגלים לרמת חיים גבוהה, בהתחשב בקיום זמני שהות עתידיים בבית הנתבע. את דמי המדור ואחזקתו אומדת בסך של 1,000 ₪ לחודש לכל קטין, ואלה כוללים שכ"ד בסך 4,300 ₪ לחודש, חשמל, כבלים, גז, ניקיון ועוד. עוד טוענת שבשל כך שהנתבע איש עסקים בכיר שלא חולק בנטל גידול הקטינים והוצאותיהם, יש לחייבו לשאת במלוא הוצאות החינוך והבריאות החריגות עבורם. לחיזוק טענתה מציינת שהנתבע בעצמו הצהיר בתגובתו למזונות הזמניים שהוצאות דמי אירוח הקטינים אצלו במהלך 68 ימים עולים לכדי סך של 9,730 ₪ לחודש ובחקירתו הנגדית אף אישר טענה זו.
סיכום טענות ועתירות התובעת:
לחייב את הנתבע בדמי שימוש – החל מיום הפירוד 12.1.20 ועד לפירוק השיתוף בפועל או מועד מסירת החזקה לידי כונס נכסים, בשווי מחצית מדמי שהשימוש שנקבעו ע"י השמאי, קרי 2,500 ₪ לחודש. את הסכום הנ"ל יש לקזז מחלקו של הנתבע בעת מכירת הנכס.
פירוק שיתוף בדירה בדרך של מכר בשוק החופשי אגב מינוי ב"כ הצדדים ככונס נכסים. כן ליתן צו המורה לנתבע להעביר את החזקה בנכס לידי כונס הנכסים בתוך ימים בודדים לטובת מכר מהיר שהרי ממילא אינו מתגורר בדירה.
איזון זכויות הצדדים לפי חו"ד האקטואר באופן בו יינתן תוקף של פס"ד לחלופה השנייה, ולהורות שהסכום הקבוע יישא הפרשי ריבית והצמדה עד התשלום בפועל. כמו כן להורות שגם התשלומים העיתיים כאמור בסעיף 2 ב' לחו"ד יקוזזו מתוך חלקו של הנתבע בדירה אגב הליך פירוק השיתוף. כן מבוקש לאשר את הפסיקתות לחלוקת חיסכון הפנסיוני לצורך רישומן כחוק.
לאיזון סופי של שווי התכולה והרכב יש לקזז מהסכומים המגיעים לה, כקבוע בחוות הדעת, מחצית משווי הרכב נכון לחודש 6/2020 וכן סך של 2,500 ₪ שנקבעו בהחלטת בית המשפט.
להורות על דחיית תביעת הנתבע לניכור הורי אגב חיובו בהוצאות כבדות שכן אינו משתף פעולה ופועל כהחלטות בימ"ש.
לחייב את הנתבע בדמי מזונות בסך 6,000 ₪ לחודש כולל מדור ואחזקתו החל ממועד פתיחת תיק י"ס. כן לחייבו במלוא הוצאות החינוך והבריאות החריגות, לרבות שכ"ל הקטין ע"ס 1,100 ₪ החל מיום 1.9.20 ובגין שכ"ל במועדון הנוער ב***** – "***" ע"ס 590 ₪ לחודש החל מיום 1.7.21 ואילך עליה הסכים בחקירתו וגרס "אני בעד" (עמ' 69 שו' 21).
טענות הנתבע:
התובעת מעלה טענות שקריות וכוזבות והוא מתנגד לשלם לה דמי שימוש; הצדדים חיו עם ילדיהם בדירתם באהבה ואושר עד למחצית שנת 2019, אז החליטה לפרק את התא המשפחתי. הוא ניסה לשכנע אותה להישאר וזאת עד חודש 01/20 אז החליטה על דעת עצמה לעזוב את הדירה ולקחה איתה את שני הקטינים, כמו גם נטלה מיטלטלין רבים ללא ידיעתו והסכמתו. יומיים לאחר עזיבתה פנה לבנק ** ב** וביקש שבני החשבונות המשותפים (הפרטי ושל החברה) תידרש חתימה משותפת על מנת שיוכלו לשלם חשבונות הבית והמשפחה עד שיגיעו להסדר. ואולם, התובעת השתלטה מיד על החברה שהחזיקה במניותיה ולא הסכימה להשתתף בתשלומים מחשבונה הפרטי, ומאז נאלץ לממן על חשבונו את עלויות אחזקת הדירה בנוסף לביטוח הרפואי ששילם עבור הקטינים.
לצערו, מאז שעזבה, התובעת מסיתה את הילדים ומונעת את המפגשים ביניהם באמצעות שקרים והטיות. כך גם "פוצצה" כל הסכם אליו ניסו להגיע באופן מכובד, כגון ניסיון הגישור ע"י המגשר, גישור בביה"ד הרבני, הסכמות עם הפסיכולוג D והסכמות אליהן הגיעו עם העו"ס.
לגרסתו, השקר המרכזי בו נאחזת התובעת הינו שהוא אדם אלים ומסוכן לילדים, שעה שמעולם לא הואשם באלימות למעט תלונת השווא שהגישה כנגדו, ולאחר מכן הודתה בפגישת יעוץ זוגי מחודש 11/19 כי "מעולם הבעל לא הרים עליה יד". הנתבע מעיד על עצמו שהינו רו"ח במקצועו *** בהשכלתו, וכיהן שנים רבות בתפקידים בכירים, *** ב*** בדימוס ומעולם לא נאמר עליו שהוא אלים. בטרם הפרידה, מעולם לא הלינה התובעת בפני אף גורם רשמי ומשפחתי על אלימות מצדו, וכל מקור טענותיה אסטרטגיה להרחקתו מילדיו.
במשך שנתיים התובעת פועלת להרחיקו מילדיו ומונעת בכל דרך אפשרית מפגשים ביניהם. כך מגיעה לבית משפט עם דמעות תנין בבקשה לכסף וטוענת שמגדלת את הילדים לבדה. כעת מבקשת להגדיל את דמי המזונות בטענה והצהרה שהכנסותיה אפס, בעוד שבחקירתה הנגדית התברר שעבדה בחנות **** ובמקביל, קיבלה חל"ת.
בידיו ראיות רבות להוכחת תביעתו לניכור הורי, אך לצערו בית משפט לא התייחס אליהן. על כן מבקש לקיים דיון ענייני בנושא הקשה הזה. כך לדוגמא, תחילה טענה התובעת שלילדים אסור לפגוש בו מאחר והוא מסוכן, לאחר מכן שינתה גרסתה באפריל 2020 וטענה שאסור להם לפגוש בו מחשש להדבקה בקורונה, שכן בכך יסכנו את הוריה, וזאת חרף חשיפתם לבן החייל אשר היווה סכנת הדבקה אמתית; כך באופן קבוע הפרה את זמני השהות עם הקטינים.
זאת ועוד, התובעת מערבת את הקטינים בכל נושא, כך לדוגמא באפריל 2020 כשהבינה שתלונת השווא שלה כנגדו, "נופלת", לקחה גם את הבת ג' להעיד כנגדו במשטרה שאיים לשרוף את הבית. גם הבן ד' מפחד לדבר עמו כדי שהתובעת לא תדע, תכעס עליו ותיקח לו את הטלפון כפי שתיעד בהקלטות. עוד לטענתו, התובעת נתנה לקטין כדורים פסיכיאטריים מסוכנים בשם "לוסטרול" בהמלצת פסיכיאטרית בשם ***, ושיקרה שפנתה אליה מטעם שני ההורים. פנייתה זו נעשתה ללא ידיעתו, ללא ידיעת בית הספר והפסיכולוג של הקטין דאז , ד"ר D. למזלו, הבן שיתף אותו, ובכך הציל אותו מנטילת התרופה.
לעניין הרחקתו מהקטין ד', טוען שהמשטרה הורתה על הרחקתו למשך 14 ימים וזאת בכדי שלא תשובש החקירה. מאז, מונעים ממנו לפגוש בבנו שמתגעגע אליו מאוד. משלא נחשד בכל אלימות כלפי בנו, יש להתיר לו לפגוש את ילדיו באופן חופשי. לדבריו, לא הסכים שאחיה של האם ילווה את המפגש והציע מלווים אחרים אולם התובעת התנגדה והתעקשה על אחיה האלים שתקף אותו פעמיים. כך גם התובעת הנכלולית ניצלה את ההרחקה המשטרתית שניתנה מטעמים טכניים, על מנת להרחיקו עוד יותר מבנו.
לעניין תביעת איזון המשאבים עותר שבית המשפט יאזן את העוולות הכספיות שנגרמו לו במהלך תקופת הנישואין; לטענתו, מאז חודש 10/2020 אז רו"ח ואקנין האקטואר הציג את חישוביו לאיזון השתכרות הצדדים עפ"י נתוני העבר, הוא, בליווי המומחה מטעמו, פרופ' R, מנסים להעלות טענותיהם לפני האקטואר כנגד חישוביו. כך לדוגמא האקטואר קבע העברה בסך של 300,000 ₪ לתובעת לאיזון הפרשי השכר, והתבסס על תקופה שקדמה לפרידה, כאשר בשנתיים האחרונות עסק התובע בעיקר בהשקעה בחברת "****", ולכן הרוויח סכומים זניחים ומצבו הכלכלי הורע בהתאם. כיום, לחובתו הלוואות ע"ס 500,000 ₪ בעוד התובעת עובדת במשרה חלקית בחנות *** ומשתכרת שכר מכובד, ובנוסף, מקדמת את עבודתה הפרטית כ****. מכאן, שהחישוב של האקטואר מנותק מהמציאות.
עוד טוען כנגד חוות הדעת אותה ערך האקטואר, שלא ברור מדוע נוטה לצד התובעת ומבקש לתת לה פרס שעה שהייתה תקופה שהרוויחה יותר ממנו וקיבלה מזונות. כך גם נמנע ליתן הסבר ראוי לחישובים אותם ערך, וסירב בניגוד לחוק להעביר אליו את ניירות העבודה על בסיסם ערך את החישובים. בנוסף, האקטואר לא התייחס למכתביו הרבים שם הסביר את טעויותיו. מכאן, יש לתקן את העוול שנגרם לו ע"י האקטואר בחוות הדעת, ולהורות על תיקונה בהתאם למכתבו של פרופ' R בשאלות ההבהרה מיום 1.12.20.
לגרסתו, משך 10 שנים התובעת אוחזת בנכס לא מוחשי בשם "Z", פורום "******" מוביל ב*** המונה 530 חברים ומניב לה קשרים ענפים לספקים ונותני שירותים בתחום. החברה אומנם נסגרה אך הנכס הלא מוחשי נותר, ובהתאם לחישוביו, הבהרותיו ויועצו פרופ' R, זכאי לפיצוי ע"ס 300,000 ₪ בגין מחצית משווי הנכס הלא מוחשי.
סיכום טענות ועתירות הנתבע:
להורות על תיקון חו"ד האקטואר, כך שיקבע שעל התובעת לשלם לידיו סך של 136,480 ₪.
להורות שהתובעת תשיב לו כספים שנטלה ללא רשותו מהחברה המשותפת בסך של 58,000 ₪.
להורות לתובעת להשיב לו סך של 300,000 ₪ הנובעים מחישוב האקטואר להפרשי ההשתכרות.
להורות לתובעת לשלם לו מחצית שווי המוניטין בנכס הלא מוחשי שלה בסך 300,000 ₪.
להורות שהתובעת תשיב את חלקו ברכב המשותף, בסך 73,000 ₪.
להורות לתובעת להשיב את חלקו בכספים ששילם עבור הקטינים בסך 14,000 ₪.
להורות לתובעת להשיב לו את המיטלטלין שלקחה מהדירה ללא רשותו בחודש 02/20 ושאינם כלולים ברשימה ולחייבה להשיב לידיו את הכסף שלקחה ביום 14.9.20 ע"ס 3,000 דולר ו- 13,000 ₪. חיוב זה יהיה שלא כקבוע בהחלטה מיום 11.10.20.
לקבוע שהקטין ד' ישהה במחיצתו שווה בשווה לרבות בסופי השבוע וחגים.
דיון והכרעה;
תביעת הקטין תלה"מ 28307-03-20:
לאחר שנתתי דעתי לתסקירי עו"ס לס"ד והמלצותיה ושמעתי עמדתה במסגרת הדיון לפניי, לדיווחי האפוט' לדין ועמדתה במסגרת הדיון לפניי, לטענות הצדדים במסגרת הבקשות השונות שהוגשו משך ההליך ובדיונים לפניי, מצאתי שיש מקום לקבל את תביעת האם, ובנסיבות תיק זה לקבוע את משמורת הקטין בידיה, תוך אימוץ המלצות גורמי הטיפול הקובעות שמפגשים בין הנתבע לקטין יתקיימו תחת פיקוח בני משפחה בלבד. אנמק;
כידוע, השיקול המנחה בקביעת משמורת הנו עקרון טובת הקטין, שכן "עקרון על הוא זה והוא ניצב כעקרון מנחה בודד בסוגיות משמורת ילדים, מבלי שישקלו לצדו באופן עצמאי שיקולים אחרים" (ראו: בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית [פורסם במאגרים]). יסודות עקרון טובת הילד נקבעו בהוראות סעיפים 15 ו-17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962. עת נדרש בית המשפט לסוגיות הכרוכות במשמורת קטינים, ישקול כל מקרה לנסיבותיו ויכריע ביחס לטובת הילד הספציפי אשר בעניינו הוא דן ולפי טובתו הקונקרטית [ראו בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים פ"ד נה (1) 453 (1998)].
השיקולים המנחים את בית המשפט בקביעת המשמורת רבים הם, ושורטטו בשורה של פסקי דין, אלה כוללים בין היתר; מסוגלות הורית טובה דומה או שווה של שני ההורים; רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים וטיב התקשורת ביניהם; רצון הילד; מעורבות רבה של שני ההורים בחיי הילדים; קיומו של קשר טוב ותקין בין שני ההורים לבין כל אחד מהילדים; מגורי ההורים בסמיכות זה לזו, ותפיסת הילדים את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייהם [ראו למשל: בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית ואח' (פורסם במאגרים, 19.7.17) סעיפים 134 ואילך לחוות דעתו של כבוד השופט פוגלמן; ע"מ (חי') 384/06 ו.א. נ' ו.מ (פורסם במאגרים, 27.3.07); תמ"ש (ראשל"צ) 28951/09 א.ג.ג. נ' ת.ג. (פורסם במאגרים, 7.1.10), תמ"ש (טב') 12148-04-10 ס.ג. נ' ע.ג. (פורסם במאגרים, 28.4.11)].
בפסיקה הובעה לא אחת הדעה שספק אם יש משמעות מעשית להגדרת המשמורת במיוחד כאשר ישנה חלוקת זמני שהות רחבה בין שני ההורים. ניתן ללמוד על העדר המשמעות המעשית להגדרת המשמורת גם מהוראות סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הקובעות את חובות וזכויות שני ההורים כלפי ילדם הקטין כאפוטרופוסים משותפים שלו, ומהעובדה שלשון החוק נעדר המונח "משמורת", וכי המונח "הורה משמורן" משמעו בעיקר "ההורה בעל ההחזקה הפיזית", קרי מי שהקטין שוהה עמו מרבית מהזמן, וזאת מבלי לגרוע מאפטרופסותו של ההורה האחר [תמ"ש (ת"א) 11418-07-15 פלוני נ' אלמונית, (פורסם במאגרים,15.8.16); תמ"ש 56808-12-13 האב נ' האם (פורסם במאגרים 27.7.15); תמ"ש 22141-07-11 ח' (קטין) ואח' נ' ח' (פורסם במאגרים, 22.1.16)]. החובה על ההורים לפעול במשותף בכל נושא הקשור לקטינים נובעת מכך ששניהם אפוטרופוסים משותפים על ילדיהם הקטינים וזאת בהתאם להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הקובע שבכל עניין הנתון לאפוטרופסותם, על שני ההורים לפעול בהסכמה. כפי שנזכר לעיל, המונח משמורן מתאר רק מצב עובדתי: היכן מקום מגוריו העיקרי של הקטין.
בעניינו, למרבה הצער אין כך פני הדברים, תוך שלא ניתן לקבוע שמתקיימת אחריות הורית משותפת ועל כן קיימת משמעות להגדרת התובעת כמשמורנית עבור הקטין ד' (הבת ג' בגרה למן המועד בו הוגשה התביעה); כפי שעלה באופן ברור מכלל הדיווחים שהוגשו, בין הצדדים קונפליקט עצום, תוך שאינם יכולים לשוחח באופן ראוי האחד עם האחר, וברירת המחדל לאי הסכמה. כבר במסגרת התסקיר הראשון אופיינה המשפחה כמשפחה בקונפליקט וזוהה דפוס של האשמות הדדיות קשות, כשילדיהם מצויים בתווך. עם זאת, יש להבחין בין התנהלות ההורים ככל שהתקדם ההליך ועם התערבות גורמי הרווחה והטיפול באופן שבו התובעת התגייסה באופן מלא לטובת ילדיהם, שיתפה פעולה עם גורמי הטיפול, הסכימה להצעות והמלצות שהועלו בפניה ופעלה בהתאם להחלטות בית המשפט. מנגד, הנתבע התמיד בסירובו לשתף פעולה עם גורמי הטיפול, לא פעל בהתאם להחלטות בית המשפט, לא עמד בקשר רציף עם הקטין, כיום אינו מעורב בחייו כלל, ואינו בקשר עם גורמי הטיפול והחינוך. יתרה מזאת, הנתבע לא חדל מלערב את הילדים בסכסוך בין הצדדים ופעל להעברת מסרים לתובעת באמצעותם מבלי ליתן דעתו לפגיעה הממשית בהם, נוכח התנהגותו.
הלכה למעשה, למצער למן היום בו נפתחו ההליכים לפניי, התובעת היא ההורה הפעיל בחיי הקטין ואחראית למלא אחר כלל צרכיו ועליה מוטל מלוא נטל גידולו. התובעת לבדה אחראית לבריאותו הנפשית והגופנית, רווחתו, חינוכו, שלומו ולכל הנדרש לו. הנתבע אינו ממלא תפקידו כראוי בחיי הקטין, ומזה כשנה וחצי אף אינו פוגש בו. מכאן, בהתאם למבחנים שנקבעו לעיל, ובעיקרם, מעורבות ההורים לצורך הגדרת "אחריות משותפת", במקרה עסקינן, ברור שלא ניתן לקבוע כי זו מתקיימת, ויש לקבוע את משמורת הקטין בידי התובעת.
התנהלותו החריגה של הנתבע מקבלת משנה תוקף מקום בו אין חולק שהוא מודע למצבו של הקטין והקשיים שחווה נוכח המשבר המשפחתי, אולם במקום לפעול מתוך אחריות הורית, קרי, לקחת חלק פעיל בחיי הקטין, לשתף פעולה עם כל הליך טיפולי שיידרש ולהיות קשוב לצרכיו ומצוקותיו, בוחר להתנער מכל אחריות, להטיל דופי בכלל גורמי הטיפול, להטיל אשמה על התובעת ולייחס לה ניכור והסתה. לעניין זה אפנה לדברי עו"ס לס.ד בפרוטוקול הדיון מיום 13.12.20: "חשוב לי מאוד לציין, במספר שיחות שאני ניסיתי לנהל עם אבא אני תמיד מקבלת ריקושטים על חוסר מקצועיות, על תגובות חיוביות לצד אמא ואני לוקחת צד של אמא. בעצם כל אנשי מקצוע שקשורים למקרה הזה מכורים לאמא, נותנים צד לאמא ולא לוקחים בחשבון רצון של אבא ולא מתייחסים, כולל בית המשפט, כך לדברי האב." . ובהמשך: "האב אמר לי שהוא מתנגד להיות בקשר, אומר שהוא לא מכיר את האפוטרופוס לדין, שהוא לא ידבר איתה כי היא נגדו, שכל המערכת שאני עובדת היא רק לטובת נשים וכמובן לטובת האמא." (עמ' 20 לפרוטוקול הדיון מיום 13.12.20 שו' 28-35).
גם מדברי האפוט' לדין עולה שהנתבע סירב לשוחח עמה. לעניין זה אפנה לדבריה בפרוטוקול הדיון מיום 13.12.20:"הניסיון עם האב לא צלח – ניסיתי מהפלאפון האישי שלי, אבל אני לא מכריחה אף אחד, אני לא האפוטרופוס של האב." (עמ' 21 שו' 1-5).
כאשר נשאל הנתבע מדוע הפסיק את הטיפולים ואינו משתף פעולה עם גורמי הטיפול, תשובותיו היו מתחמקות ולא ענייניות: (ראו פרוטוקול הדיון מיום 13.12.20 עמ' 23 שו' 9-21). וכך הצהיר.
"ש. יש סיבה שהפסקת את הטיפולים?
ת. כן, ב 13/1 קבענו גישור אצל עו"ד שהוא חבר שלנו.
ש. איך זה קשור לזה שהפסקת את הטיפול שנתתי החלטה שאתה צריך לקבל? על סמך מה הפסקת את הטיפול?
ת. אני מבקש שיהיה לי בן אדם אחד, שזה יהיה מטעם בית המשפט, שאני יכול לשבת איתו בצורה פתוחה ולהראות לו את הצד שלי.
אני אלך לטיפול אבל אני רוצה טיפול שיהיה אפקטיבי.
ש. יש סיבה לזה שהגב' שולחת הודעות והאדון לא עונה לה?
ת. כן. כל פעם כל ההודעות שלה מניפולטיביות.
ש. אם יש הודעות שהן אינפורמטיביות וקשורות לזמני שהות, יש סיבה שאתה לא תענה?
ת. אני לא אפרט את הסיבה אבל אפרט לגבר."
הנתבע טוען שהתובעת פועלת לעירוב אינטנסיבי של הקטינים בסכסוך, ברם מתעלם מהתנהלותו הפסולה בהקלטתם, חשיפתם לתכנים לא מותאמים ועירובם בהליכים בניגוד לרצונם, תוך שכל אלה, בין היתר, הביאו כולם לפגיעה בקשר עם ילדיו. בתסקירים שהוגשו, דווח רבות על כך שהבת ג' חוותה סחיטה רגשית מצדו תוך שהיא מתקשה לתקשר עמו שכן אינו קשוב לצרכיה. לעניין זה אפנה לדברי העו"ס בפרוטוקול הדיון מיום 13.12.20; "שוחחתי עם המטפלת של הילדה, שאומרת שהילדה משתפת, מביעה את רגשותיה והכעסים שלה, שהיא נמצאת בין שני ההורים, שהיא מרגישה צורך לבחור ביניהם והיא הולכת לכיוון האם, האם בשבילה דמות מרכזית, מביעה המון כעס כלפי אבא, שמבחינתה הוא לא מחובר ל צרכים שלה, לא מתעניין בה, מבחינתה הוא משתמש בה כחפץ שצריך להילחם בעזרתה לדברים שלצערי עכשיו שמעתי שקשורים ברכוש". (עמ' 21 שו' 1-5). "משהו קורה שם בתוך הבית שאני מקבלת מידע שהילדים חשופים לכל מיני נשים. (עמ' 21 שו' 14-15).
כך גם דיווחה האפוט' לדין בדיון מיום 13.12.20: "…יש אצל האב תכנים לא מותאמים בעיקר ש ד' נחשף אליהם, דברים מיניים. ..השימוש לרעה שנעשה באמצעות הילדים הוא קטסטרופלי".(עמ' 22 שו' 31-5).
במהלך השנים הנתבע לא קיים את זמני השהות כסדרם, והתנהלותו פגעה באופן ממשי בנפשם ובשלומם של הקטינים. לעניין זה אפנה לדברי האפוט' לדין מדיווחה ביום 28.2.21: "עלה מדבריו של ד' אירוע ביום שישי בו הגיע לבית האב, אולם האב לא פתח את הבית, וכעבור זמן "די הרבה.." לאחר שהתקשר אליו וצלצל, פתח האב את דלת הבית, ובבית נכחה "החברה שלו…", מצב שלא כל כך היה נעים ל ד' בלשון המעטה. בזמן בו היה על אביו לקחת אותו בזמני השהות, אולם לא הגיע האב בזמן. כי אז יצר קשר עם האב, שהשיב לו כי נמצא בפגישה חשובה ב***, ולכן לא יוכל להגיע. ד' ביטא כאב ואכזבה לצד תסכול מאירוע זה, בו ממתין לאב, אשר אף לא "התאמץ" מבעוד מועד לעדכן אותו כי לא יגיע".
כמו כן, בהתמדה, הנתבע סירב להשתתף בטיפול אשר יקנה לו את הכלים להתאים את התנהלותו ויעניק לו מעטפת להתמודדות עם הקשיים הכרוכים בפירוק התא המשפחתי ובאלה אותם חווה הקטין. לעניין זה אפנה לדברי העו"ס לס.ד בפרו' הדיון מיום 13.2.20 (עמ' 22 שורות 22-23): "האב היה בשני מפגשים והפסיק, אמר שלא מתאים לו. זה היה במרכז למניעה וטיפול באלימות במשפחה."
ביום 12.7.21 הוגש תסקיר עו"ס לס"ד במסגרתו דיווחה מדברי המטפלת של הקטין, שמאז החלטת בימ"ש מיום 29.6.21, התייצב הקטין ד' עם דודו בקניון בכל ימי שני ורביעי אך הנתבע לא הגיע. בשל כך הביע הקטין אכזבה גדולה וקושי רב לדבר על האב. אציין שבעקבות דיווח זה, ניתנה ביום 12.7.21 החלטה לפיה המפגשים ימשיכו להתקיים בליווי, תוך שהובהר לנתבע שמצופה ממנו "שינהג באחריות כלפי הקטין המבקש לראותו ולקיים עמו זמני שהות קבועים, ויגיע למפגשים במועדים שנקבעו".
למרבה הצער, ובהמשך לאותו דיווח ולהחלטתי, ביום 18.7.21 הודיע הנתבע שמוותר על זכותו לפגוש את בנו כאמור בהחלטה מיום 29.6.21 והוסיף כי "לאם מפריע שהקטין ד' אוהב אותו מאוד ולכן במשך שנה וחצי עושה כל שביכולתה להרחיקו מהקטינים והיא הגורם לבעיותיו הרגשיות של הקטין". בו ביום ניתנה החלטה הקובעת כדלקמן:
"צר לי על החלטתו של האב הפוגעת באופן ממשי בקטין. עד למתן החלטה אחרת מפגשים כאמור יתקיימו רק בהתאם להחלטה מיום 29.6.21. …האב מופנה שוב לשיחה עם העו"ס לצורך השתלבות בטיפול כממולץ על -ידה, כמו גם יוכל לשוחח עם האפוט' לדין אשר תסייע בידיו לעשות כן."
לאחר שהוגש דיווח חסוי מטעם האפוט' לדין בצירוף עדכון חסוי מטעם המטפלת הרגשית בקטין, ניתנה ביום 24.10.21 החלטתי מסגרתה נקבע שחרף השלב הדיוני, מוצע שהליך בעניינו של הקטין יוותר פתוח וזאת בתנאי שהנתבע ישתף פעולה באופן מלא עם גורמי הטיפול. למרבה הצער, הנתבע בחר להמשיך ולא לשתף פעולה כך שבתגובתו מיום 3.11.21 הודיע שמסכים לשתף פעולה "באופן מלא" באם יוכל לבחור את המטפלת ואת דרך הטיפול. אם לא די בכך, ביום 5.12.21 ניתנה החלטה נוספת לעניין זמני השהות, וזאת בהמשך לדיווח חסוי שהוגש לתיק מטעם האפוט' לדין בצירוף עדכון חסוי מטעם המטפל במכון עוצמות, מהם עלה באופן ברור שלא ניתן להורות על קיום מפגשים שלא אגב פיקוח מי מבני המשפחה וזאת נוכח חשש ממשי לפגיעה בשלומו של הקטין ומסוכנות הנתבע כלפיו וכלפי גורמי הטיפול, ואשר בעטיה אף הופסק הטיפול.
משך כל ההליך, הנתבע בחר שלא לקחת אחריות על התנהלותו הוא, תוך שהטיל דופי בהתנהלות כלל הגורמים המעורבים בהליך. אביא מספר דוגמאות מעדותו, כמצוין בפרוטוקול הדיון מיום 20.10.21;
"..העו"ס שלימים גיליתי שהיא מוטה.."
"אמרתי שגיליתי העו"ס אדם לא ישר, ואני מבקש שזה ייכתב לפרוטוקול."
"אני מבקש לחזור על האירועים, וכתבתי על זה. דברי העו"ס לא מדוייקים, הבת ג' לא אמרה הכל. …יש הקלטה שלה מיום 17.1.20"
"העו"ס הזו , האמת לא נר לרגליה, ולכן התסקיר שגוי ומעוות."
". ..יש דברים נכונים ויש שקר. דברים שהיא סילפה. התסקיר גם חסר."
ש. "אם אתה סבור שהאפוטרופסית לדין אומרת דברים שלא אמת, וכך העו"ס.
ת. אני בטוח שכן."
אציין, שחרף הטענות הקשות כנגד גורמי הטיפול והמלצותיהן, בחר הנתבע שלא לזמנן לדיון שנקבע, כך שיוכל לפרוס לפניהן את הכשלים להם טוען, ולשכנע בטענתו הכוללת והעקבית לפיה נפל פגם בהתנהלותן ובהמלצותיהן. כאשר נשאל מדוע לא זימן אותן לדיון השיב; "חשבתי שהן כן יהיו בחקירה. טעות שלי."
את טענת הנתבע ולפיה התובעת נקטה בניכור הורי ובשל כך נותק הקשר עם הקטין, מצאתי לדחות במלואה, תוך שהתרשמתי שהתנהלותו כלפי הקטין היא זו שיצרה אצלו פגיעה עמוקה, תחושת תסכול, אכזבה וחוסר יציבות, ובשל כך נוצר הנתק; עוד התרשמתי שהנתבע מרבה להשתמש במונח "ניכור הורי" בכלל כתבי טענות והדיונים באופן שאינו מתיישב עם הנסיבות העובדתיות בתיק זה. לעניין המונח עצמו אפנה לדברי בית המשפט בעמ"ש 60592-03-15 ק' ל' נ' י' פ', (פורסם במאגרים, 8.6.15) היפים לעניינו: "…לטעמי, פעילות מכוונת של המערערת לשלילה או הגבלה של האפוטרופסות הטבעית שיש למשיב על ילדיו. פעילות שכזו, מטרתה אחת, למחוק את דמותו של האב מעולמם של הילדים ולמצב בתודעתם משפחה גרעינית ללא דמות אב בתוכה. קיומה של פעילות כזו, ללא הצדקה, מטה את הכף לקביעה בדבר קיומה של "תסמונת ניכור הורי" ולטעמי בדרגתה החמורה." לשמחתי, הנתבעת לא פעלה בכל צורה אשר היה בה בכדי לחבל בקשר בין הנתבע לקטינים, לא הסיתה, שיתפה פעולה באופן מלא עם גורמי הטיפול וביקשה להבטיח קשר יציב ועקבי בין הנתבע לקטין. למעלה מן הצורך, ואף בהיעדר תשתית ראייתית המלמדות על כך, טענות אלה של הנתבע נבחנו ולא נמצא להם כל ביסוס. אפנה לשם הדוגמא לדיווח האפוט' לדין מיום 8.8.21 שם פירטה שהתקבלו דיווחים מגורמי הטיפול השונים על התנהגות מדאיגה מצד הנתבע, שלא מתקיימים מפגשים עמו מאז הרחקתו ע"י המשטרה למעט שיחת טלפון מחודש 07/21 ומסרון ביום הולדתה של ג'. האפוט' דווחה שהיעדר הקשר אינו תולדה של ניכור הורי או הסתה, ואף הפוך מכך, שהתובעת מעודדת את הקטינים לקשר עם הנתבע ולצד זאת מאוד מגויסת לטובתם.
מכל הדיווחים עולה שהנתבע לא הסכים לזמני שהות מצומצמים מקום בו זו הייתה המלצה, ועל אף שהובהר לו שחלה עליו החובה לקיים את המפגשים, בחר שלא לעשות כן ובכך קטע את הקשר עם בנו; הנתבע לא שיתף פעולה עם גורמי הרווחה והצעותיהם; לא הגיע לטיפולים וכשהגיע הביע כעס וחוסר אמון; תקף את גורמי המקצוע לרבות עו"ס לס"ד, אפוט' לדין וב"כ האם; סרבל וניצל את ההליכים לצורך ניהול המאבק בתובעת תוך פגיעה בקטינים, עירובם וגרימת חוסר אונים מצדם.
בנסיבות אלה, ומכל המפורט לעיל התרשמתי שבניגוד לטענות הנתבע, התנהלותו היא שהביאה בסופו של יום להיעדר הקשר עם הקטין. הנתבע לא ידע לייצר נפרדות בין הקונפליקט עם התובעת לבין הקטינים וטובתם, מיקד את כל כוחותיו בסכסוך המתמשך והתנגחות בכלל גורמי המקצוע ולא שיתף פעולה עמם משך השנים. משכך, אני מוצאת שיש חשיבות בהגדרת משמורת הקטין, וקובעת אותה בידי התובעת. כמו כן, לאור הדיווחים מהם עולה שקיימת מסוכנות מצדו של הנתבע כלפי הקטין, היעדר מותאמות ובכלל זה עירוב מאסיבי בקונפליקט העולה בכדי פגיעה ממשית בקטין, לא מצאתי שניתן להגדיר זמני שהות קבועים, כמו גם שיש הכרח שכל מפגש בינו לבין הקטין יתקיים במקום ציבורי ובפיקוח בני משפחת התובעת, כאמור בהחלטתי מיום 12.7.21. ככל והנתבע יבקש לפגוש בקטין, יוכל לפנות לתובעת, לתיאום.
תביעת המזונות (תמ"ש 30406-07-16);
המתווה הנורמטיבי;
החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות),תשי"ט- 1959 (להלן: "החוק") קובע את חובת ההורים במזונות הקטינים בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא, כקבוע בסעיף 3א לחוק;
"(א) אביו ואימו של קטין חייבים במזונותיו.
(ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא".
היקפו של החיוב הוסדר בהוראת סעיף 6 לחוק, הקובע :
"היקף המזונות, מידתם ודרכי סיפוקם ייקבעו, באין הסכם בין הצדדים, על ידי בית המשפט בשים לב לנסיבות, ופרט למזונות על פי סע' 3 לפי מחסורו של הזכאי ויכולתו של החייב".
ההלכה בבע"מ 919/15 פלונית נ' פלוני ואח' [פורסם במאגרים] (19.7.17) (להלן: "פרשת פלונית" או "בע"מ 919/15") השוותה את המצב המשפטי וחובת האב במזונות קטינים בגילאי 6-15, וסיפוק צרכי קטינים שגילם למעלה מגיל 15. כיום, החל מגיל 6, שני ההורים חבים מדין צדקה, בסיפוק צרכי הקטינים עד כדי רמת החיים בה הורגלו ערב הפירוד באופן יחסי להכנסותיהם מכל מקור העומד לרשותם [בע"מ 919/15 ועמ"ש 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב (פורסם במאגרים) (20.12.17)].
בעניינו, הדיון הינו בשאלת דמי מזונות עבור הבת ג' לה מלאו 18 בחודש 07/22 ולקטין ד', בן כ- 14.5 שנים. משכך, חלות הוראות סעיף 3(א) לחוק המזונות הקובעות שחיוב במזונות של יהודים בישראל הינו על פי דינם האישי, הוא הדין העברי, אותו יש ליישם בראי ההלכה שנקבעה בבע"מ 919/15, ולפסיקה שבעקבותיה. משמעות הדבר ששני ההורים חבים במזונות ילדיהם, בשים לב לצרכיהם הספציפיים, לחלוקת זמני השהות וליחס שבין הכנסותיהם הפנויות. אלה ייקבעו על פי הכנסותיהם השוטפות, הנכסים שברשותם והוצאותיהם הבסיסיות למדור ולמחיה.
בנוגע לחבות נשיאת מזונות מ"דין צדקה" נקבע שתהא שוויונית בין שני בני הזוג, וכושר השתכרותם של ההורים ויכולתם הכלכלית הינו נתון בעל חשיבות רבה [ ראה (עמ"ש (ת"א) 41769-10-13 פלוני נ' מ.כ.פ (פורסם במאגרים) (27.8.2015); עמ"ש (ת"א) 59072-02-15 ע' מ' נ' ע' ג' (פורסם במאגרים) (3.7.2016)]. עוד נקבע שהחלוקה בין שני ההורים תהא שוויונית, להבדיל מחלוקה שווה, כלומר על פי היחס בין הכנסתו הפנויה של כל אחד מהם [(ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר, לח (2) 14 (פורסם במאגרים) (25.3.1984)].
כידוע, עת נדרש בית המשפט לפסוק מזונות עליו להתחשב גם בפערי הרכוש שבין הצדדים וכפי שנקבע בפסקה 24 לפסק דינו של כב' השופט ע' פוגלמן בבע"מ 919/15 : "…יובהר כי "ההכנסה הפנויה" הרלוונטית לצורך קביעת חיובו של הורה במזונות נקבעת תוך הערכת יכולתו הכלכלית הכוללת ב"ראיה רחבה", כך שלא רק משכורת ה"נטו" מובאת בחשבון, אלא סך כל המקורות הכלכליים העומדים לרשות משלם המזונות, כולל נכסים, חסכונות, ואף פוטנציאל ההשתכרות". [עיינו בנוסף: בע"ם 3432/09 פלוני נ' פלונית, פסקה יח (23.6.2009) (פורסם במאגרים) ; ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור פ"ד מ(1) 147, 154-152 (1986); ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(1) 721, 727- 725 ].
לצד החיוב השוויוני העקרוני של שני ההורים במזונות ילדיהם, כקבוע בהלכת בע"מ 919/15, נעלם מהשיח המשפטי דבר צרכים הכרחיים ובמקומו נקבע שיש לקבוע צרכים תלויי שהות וצרכים שאינם תלויי שהות. מכאן, בית המשפט נדרש לקבוע את נטל הנשיאה בכל מקרה לגופו כך שצרכים שאינם תלויי שהות יתחלקו לפי יחס ההכנסות הפנויות. על דרך של חזקה ניתן לאמוד את גובה הצרכים תלויי השהות (מזון, צרכי היגיינה והוצאות אחזקת בית שבחלקם הינם תלויי שהות) וכן את גובה הצרכים ההכרחיים של כל הורה אותם יש להפחית מההכנסה נטו לרבות צרכים ייחודיים של כל הורה (רפואיים למשל) כדי להגיע להכנסה הפנויה האמתית [(ראו עמ"ש (מחוזי – ת"א) 32172-11-17 ע.ש. נ' נ.ש. (10/1/2019) (פורסם במאגרים) ].
לעניין האבחנה בין הוצאות תלויות שהות להוצאות שאינן תלויות שהות נקבע בעמ"ש12792-10-19 (מחוזי מרכז, פורסם במאגרים) מפי כבוד השופט שוחט כי "בהתאם להלכת 919 יש לערוך אבחנה בין צרכים תלויי שהות שלצורך קביעתם יש לבחון כמה זמן שוהים הקטינים אצל כל אחד מההורים לבין צרכים שאינם תלויי שהות שלצורך קביעתם יש לבחון רק את יחס ההכנסות. במילים אחרות: לצורך קביעת שיעור המזונות של רכיבים כמו מזון ומוצרי היגיינה יש לבחון בנוסף ליחס הכנסות של כל אחד מההורים, גם את יחס זמני השהות, היות שעלות רכיבים אלו היא פונקציה של משך השהות שהקטין נמצא בביתו של כל אחד מהוריו. אולם, ביחס להוצאות כגון תספורת, תשלום לטלפון נייד, קניית ילקוט, צורכי לימוד – המשתנה היחיד הוא יחס ההכנסות ולא זמני השהות, היות שאין קשר בין עלות רכישת מוצרים אלו לבין זמני השהות שהקטין נמצא אצל כל אחד מההורים".
אציין לעניינו, שבהיעדר זמני שהות, כמפורט לעיל, מתייתר הדיון בבחינת הוצאות תלויות שהות ושאינן תלויות שהות.
בפסק דינו של כבוד השופט שוחט שניתן לאחר בע"מ 919/15, נקבע שעת בית המשפט נדרש לבחינת שיעור מזונות, יידרש לשאלות הבאות [ראה עמ"ש (מחוזי ת"א) 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב. (20/12/17) (פורסם במאגרים)]:
הערכת וקביעת צרכי הילדים לפי רמת החיים שהורגלו ערב הפירוד (צרכים תלויי שהות ובכללם מדור והחזקתו, צרכים שאינם תלויי שהות וצרכים חריגים).
יכולתם הכלכלית של ההורים (לא רק הכנסותיהם הפנויות אלא קביעת יכולת כלכלית מכל המקורות העומדים לרשותם לרבות שכר עבודה).
קביעת יחסיות ביכולת הכלכלית של ההורים זה מול זה.
חלוקת משמורת בפועל (שקלול הוצאות תלויות שהות ביחס היכולת הכלכלית של שני ההורים וקביעת גובה החיוב בהתאם).
בשאלת אופן חישוב המזונות כל ערכאה נוהגת באופן שונה; יש המעדיפים שימוש בנוסחאות מתמטיות שמהן ייגזרו החיובים במזונות [ראו למשל בעמ"ש (מחוזי ת"א) 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב. (20/12/17), פורסם במאגרים], ויש הרואים בנוסחה המתמטית בבחינת נקודת מוצא בלבד שאינה בבחינת סוף פסוק וניתן לשנות ממנה לפי שיקול דעת שיפוטי [ראו: עמ"ש (מחוזי-ת"א) 14612-10-16 פ. ב. נ' א. ב. ניתן ביום 17/12/2020 (פורסם במאגרים); עמ"ש (מחוזי – ת"א) 56050-06-17 ש.י. נ' ש.י. 7/10/18 (פורסם במאגרים)]. כן, יש הסבורים שאין מקום לשימוש בנוסחה מתמטית אלא יש להעריך את המזונות בהתאם לשיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית [ראו עמ"ש (מחוזי-חיפה) 17309-50-17 ג.ט. נ' א.ק פס' 38 לפסק הדין (15/6/2018); עמ"ש (מחוזי חיפה) 20634-04-18 פלוני נ' פלונית (7/2/2019)].
הנוקטים בגישה האחרונה ולפיה יש להותיר שיקול דעת לערכאה הדיונית, ביקשו להזהיר מפני עריכת תחשיבים מתמטיים מדויקים שמתבססים על האחוז המדויק של זמני השהות ועל ההכנסות הפנויות במדויק שכן החיים, מטבעם, אינם מתנהלים על פי תכנון מדויק אותו ניתן לחזות מראש חודשים ושנים קדימה ומתחייבת לעיתים גמישות בזמני השהות, מתוך התחשבות בתכניות ובאילוצים של בני המשפחה. גם יכולתם הכלכלית המדויקת של ההורים מושפעת מגורמים שונים ולא צפויים וכך גם צרכי הקטינים הנתונים להשפעות ושינויים לפי צרכי השעה. לכן נקבע כי נוסחה המשקללת את ההכנסות הפנויות, חלוקת זמני השהות וצרכי הקטינים היא אמנם כלי עבודה שימושי לקביעת סכום המזונות, אך יש להתייחס אליה בערבון מוגבל, בשל חוסר היכולת לחשב במדויק ובמיוחד חוסר היכולת לנבא במדויק את הערכים המוצבים בנוסחה [ראו: השופטת גאולה לוין בעמ"ש (ב"ש) 30516-10-18 ר. נ' ר. (2/6/2019) (פורסם במאגרים): השופטת שבח בעמ"ש (ת"א) 32172-11-17 ש. נ' ש. (10/1/2019)(פורסם במאגרים); השופט ג'יוסי בעמ"ש (חי) 20634-04-18 פלוני נ' פלונית (7/2/2019) (פורסם במאגרים)]. לצד הנוסחה, על בית המשפט להעריך את מכלול הנסיבות, ולקבוע את המזונות גם על סמך התרשמות כללית מהצדדים והערכתו מי מההורים עתיד לשאת בהוצאות שאינן תלויות שהות.
בהתאמה, אדרש לבחון יכולותיהם הכלכליות של הצדדים ובכלל זה הכנסתם הפנויה, זמני השהות וצרכי הילדים:
הכנסות הצדדים:
בחוות דעת האקטואר מיום 1.10.20 נבחנה יכולתו הכלכלית של כל צד; את חוות דעת האקטואר מצאתי לאמץ במלואה, ובכלל זה את קביעותיו ביחס להכנסות הצדדים, כפי שיפורט. בנספח הביאורים והחישובים לחוות הדעת (עמוד 10), ציין האקטואר את רשימת המסמכים עליהם ביסס קביעותיו ומסקנותיו, וקבע שהכנסתה החודשית הממוצעת של התובעת הינה 10,000 ₪, בערכי נטו; הכנסתו החודשית הממוצעת של הנתבע נקבעה בסך של 28,875 ₪ בערכי נטו. האקטואר מפרט שאמד את כושר השתכרותו של האב ב- 75% מרמת הכנסתו החודשית, והפער בין הכנסות הצדדים הינו על 18,875 ₪.
הנתבע טען כנגד תחשיב האקטואר להשתכרות הצדדים, וגרס שהוא מבוסס על התקופה שקדמה לפרידה, כאשר בשנתיים האחרונות מצבו הכלכלי הורע מאחר ועסק בעיקר בהשקעה בחברת "***" והרוויח סכומים זניחים. בנוסף, כיום לחובתו הלוואות בסך 500,000 ₪ בעוד התובעת עובדת במשרה חלקית בחנות *** ומשתכרת שכר מכובד תוך שהיא מקדמת עבודתה הפרטית כ****. מכאן, סבור שהחישוב אותו ערך האקטואר מנותק מהמציאות. טענותיו אלה מצאתי לדחות; נימוק עיקרי להחלטתי נעוץ בכך שהנתבע לא צירף כל ראייה להוכחת טענותיו או מסמכים המאמתים טענות אלה, וזולת העלאת הטענה, כמו גם טענה ולפיה בבדיקת מומחה מטעמו נפלה שגגה בחישובים, לא עלה בידו להוכיח הטענה.
לאחר שעיינתי בחוות הדעת, בתשובות לשאלות ההבהרה ושמעתי את תשובות האקטואר בחקירתו, התרשמתי שחוות הדעת וקביעותיו ניתנו באופן מקצועי כשהן מבוססות בדין ובאסמכתאות, כמו גם על הנתונים שהיו לפניו. שנשאל המומחה אודות המסמכים עליהם התבסס וכן לעניין אופן ביצוע החישוב אותו ערך, הפנה לפירוט נרחב בנספח ביאורים וחישובים לחוות הדעת. מעיון בהם, מצאתי שכדבריו, מצאו את מקומם "חישובים וביאורים לכל אחד מהחישובים בחוות הדעת. ..כל המסמכים שהסתמכתי עליהם מצורפים לחוות הדעת, יש רשימה מפורטת וקיבלתם עותק סרוק." (ראו פרוטוקול הדיון מיום 13.10.21 עמ' 33).
הנתבע חלק גם על קביעות המומחה לעניין אחוזי המשרה של התובעת. מחקירת המומחה ועיון חוות הדעת עולה שגם בעניין זה לא נפלה כל שגגה; כפי שהבהיר המומחה וכקבוע בחוות הדעת, שכרה חושב עפ"י תלושי השכר שהמציאה. המומחה בעדותו הבהיר שככל והנתבע ימציא נתונים ומסמכים הסותרים את ממצאי החישובים שבוצעו, אלה יבחנו. ברם, כמפורט, הדבר לא נעשה.
לעניין אופן חישוב הכנסת הנתבע, פירט המומחה בחקירתו כי "את ההיקף משרה של הבעל אמדתי בהתאם לתפקיד שלו, לא בדקתי את שעות עבודתו. ההכנסה שלו היתה עקבית לא בשנה אחת, בדקתי את הכנסתו לאורך כל השנים ואני חושב שזו האינדיקציה הנכונה. לגבי האישה, לקחתי את השכר שלה כפי שהוא. אין שום מסמך שמראה שהיא עובדת 3/4 משרה. אדגיש נקודה מסוימת, אצל הבעל לקחתי כושר השתכרות בפועל והפחתתי ב 25% וזו נקודה חשובה. לא לקחתי אותו ב 100%, גם אם עבד יותר ממשרה מלאה כשיטתך יש פה גילום." (פרוטוקול הדיון מיום 13.10.21 עמ' 34-35). גם קביעתו זו של המומחה לא עלה בידי הנתבע לסתור, שכן בבדיקתו התייחס לטענות הנתבע, גם לעניין שכרה של האישה בשנתיים האחרונות.
עוד טען הנתבע שהמומחה לא חישב את שווי הנכס הבלתי מוחשי בחברה שהייתה רשומה על שם התובעת בלבד. גם את קביעתו זו ביסס המומחה, והבהיר שהחברה הפסיקה את פעילותה, ובכל מקרה, מהמסמכים שהוצגו עולה שעיקר פעילותה הייתה הכנסות הנתבע, תוך שהכנסות התובעת היו מינוריות. בנוסף ציין המומחה כי "נכס בלתי מוחשי כשמו כן הוא, נכס שיש לו ערך ולא מרגישים אותו. זה יכול להיות מוניטין, פטנט, זכויות יוצרים. לשאלת בית המשפט, אם היה לחברה נכס מוחשי היא היתה צריכה לקבל תמורה. לא היתה תמורה, לא התקבל ערך כלכלי. אם היה נכס כזה, לא מאמין שמישהו שיש לו משהו ששווה כסף יאבד אותו לטמיון." (פרוטוקול הדיון מיום 13.10.21 עמ' 35). כמו כן, בנספח הביאורים הבהיר המומחה שלאחר המועד הקובע, הפסיקה החברה את פעילותה וביום 30.6.20 נסגרו תיקי החברה במס הכנסה ומע"מ עקב אי פעילות. בנסיבות אלה, מצא המומחה שלא נותר לאזן את שווי החברה ביום הפירוד.
כמו כן, המומחה התייחס והעריך את המוניטין שצברו הצדדים משך התקופה המשותפת. בחוות הדעת פירט את הכנסות הצדדים והפערים ביניהם, וקבע שפער זה מסתכם בסך של 18,875 ₪. כן קבע שגובה הפיצוי נאמד על פי גישת צמצום פער ההכנסות שאומצה בפסיקה ומשכך, גובה הפיצוי החודשי יעמוד על סכום השווה למכפלת הפרשי השכר בשיעור המתקבל ממכפלת שנות הנישואין ב- 1%, ובעניינו, לפי משך הנישואים יעמוד השיעור על 22.33%. עוד קבע, שבקיזוז דמי המזונות שעל הנתבע לשלם לתובעת עבור הבן החייל (דאז) ב' ועבור ג' ו ד', הסכום המהוון לכל תקופת הפיצוי הינו 199,030 ₪. בקביעתו זו התייחס האקטואר לדמי המזונות כפי שנפסקו בהחלטות הראשונות, ולא בהחלטה המאוחרת, בהתאם להן הוגדל הסכום בו חויב הנתבע.
מכל האמור, לא מצאתי שעלה בידי הנתבע לסתור את קביעות האקטואר בחוות דעתו, לעניין הכנסות הצדדים, ומצאתי לאמצן. מכאן, ולשאלת ההכנסה הפנויה כעולה מטענות הצדדים ועדותם, התובעת נושאת בשכ"ד בשיעור 4,300 ₪ עבור הנכס אותו שוכרת בקיבוץ גשר הזיו. הנתבע משלם דמי שכירות עבור דירתו בת"א בסך של 6,000 ₪. מכאן, הכנסתה הפנויה של התובעת הינה 5,700 ₪, והכנסתו הפנויה של הנתבע הינה 22,875 ₪. יחס ההכנסות בין הצדדים הינו 80% לנתבע; 20% לתובעת.
זמני השהות:
כידוע, בחינת זמני השהות צריכה לעניין פסיקת מזונות קטינים, אולם, לא בכל מקרה יש ליתן לה משקל ועל כן יש לבחון כל מקרה לגופו בראייה כוללת ותוך בחינת טובת הקטינים. לעניין זה אפנה לדברי בית המשפט בעמ"ש 42513-09-14 א. ש. נ' י. ש (מחוזי חיפה), שם נקבע: "נדמה כי התחשבות בהוצאות ההורים בעת שהות הקטינים אצל כל אחד מהם מתיישבת עם תכלית הוראות סעיף 3א(ב) לחוק הקובע כי המזונות יחולו על ההורים בשיעור יחסי להכנסותיהם, קרי הכנסה לאחר ניכוי הוצאות שהיית הילדים במשמורתם (ראו בעניין זה HYPERLINK "http://www.nevo.co.il/case/16913536" t "blank" בע"ם 2783/14 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] סעיף 9 לפסק דינה של כב' השופטת ד' ברק-ארז (8.6.14).עם זאת, אבקש להסתייג ולהדגיש בקצרה כי יכול ומודל זה אינו מתאים ליישום בכל מקרה ומקרה".
ובהמשך:
"לפיכך, שומה על בית המשפט לבחון את הדברים בראייה כוללת, בשים לב לשיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בקביעת טובתו של הקטין, ובכלל זה קביעת גובה המזונות. השימוש בנוסחאות לצורך חישוב המזונות יהווה אם כן את ברירת המחדל, ממנה ראוי יהיה לסטות במקרים המתאימים וככל שתמצא לכך הצדקה. כך לדוגמה, במקרי קיצון של פערים גדולים בהכנסות כל אחד מהצדדים או במשך שהיית הקטינים אצל מי מההורים".
כיום לא מתקיימים זמני שהות עם ד' ו ג'. לצורך הדיון אציין שאף באם זמני השהות שנקבעו היו מתקיימים, הרי שמדובר בזמני שהות מצומצמים שאינם כוללים לינה, תוך שאף בתקופת החופשים והחגים אלה נמצאים מרבית מהזמן בבית התובעת; על כן, לא היה בהם בכדי להפחית מהנטל המונח לפתחה של התובעת, או מההוצאות להן נדרשת, ובכלל זה הוצאות תלויות שהות (ראו לעניין זה תלה"מ 20877-07-20, פורסם במאגרים).
בהתאמה לאמור, אין מקום לערוך אבחנה בין הוצאות תלויות שהות להוצאות שאינן תלויות שהות.
צרכי הקטינים;
על פי הפסיקה הנהוגה כיום, סכום המזונות המינימליים גבוה יותר מהסכום שנקבע בעבר בשל מציאות החיים המתפתחת תוך שיש להוסיף לצרכים ההכרחיים גם צרכים הקשורים באמצעי התקשורת והמחשוב השונים [ראו עמ"ש 46291-01-16 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים 9.10.17 סעיף 16; עמ"ש 1057/09 ש.ת. ואח' נ' ד.ב. (פורסם במאגרים 17.10.10)]. עוד נקבע שבהעדר הוכחה את הוצאות הקטינים וצרכיהם, נהוג להעריך את צרכיו של כל קטין בסך של 2,500 ₪ לחודש לכל הפחות ומקרים של רמת חיים גבוהה אף נאמדו צרכי הקטין בסך של 3,000 ₪ לחודש לקטין [ראו: עמ"ש (מרכז) 5121-05-20; עמ"ש 65692-11-19 ועמ"ש 5121-05-20 ].
עוד נפסק לא אחת, שעת צדדים נפרדים יש להבטיח שתשמר רמת החיים של הקטינים. יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט זגורי בתלה"מ (משפחה נצרת) 52191-08-21 ל.ד נ' א.ד (פורסם במאגרים 08.12.2021) שם קבע:
"השיקולים המרכזיים העולים מהפסיקה לעיל נוגעים למיהות ההורה המרכז של צרכים שוטפים של הילדים, הצורך ביצירת או שימור שוויון בין ההורים בעקבות הפירוד וחרף פער בין ההכנסות, שימור רמת החיים של הילדים ומניעת מצב שרמה זו תיפגע בשל הסכסוך וסירוב צד אחד להעביר כספים לצד אחר והבטחת זכותו של הורה שמבקש לספק צרכי מזונות שוטפים במישרין לילדיו לעשות כן, גם אם יחויב במזונות (פרמטר המתאים למקרה זה בו גם לאחר חיוב במזונות יוכל האב לספק צרכים של הילדים אם יחפוץ בכך). …מקום שמדובר במשפחה והיא חיה באיכות ורמת חיים גבוהה, בהחלט נפתח פתח לחרוג מסכומי מזונות סף שנקבעו בפסיקה כזו או אחרת ובלבד שהדבר יוכח בראיות וככל שהדבר לא מוכח יופעל שיקול הדעת השיפוטי של בית המשפט בהתאם לרמת החיים המוכחת לפניו כעולה מטענות הצדדים, דפי כרטיסי אשראי, דפי עו"ש, קבלות ואסמכתאות ו/או ראיות אחרות. אך מקום שאלה לא מצורפים ואין די ראיות אל יתפלא מי שמבקש מזונות מופרזים שאלה לא ייפסקו, שהרי מדובר בתביעה כספית הצריכה הוכחה ובמקרה שכזה ייתכן שלא תהיה מניעה אלא להישען על נתונים סטטיסטיים כגון הוצאות ממוצעות למשפחה בעשירון הרלבנטי (לפי ההכנסות)."
התובעת טענה שעת התנהלה המשפחה כתא אחד, נהנו מרמת חיים גבוהה. יחד עם זאת, לגרסתה, ביקשה לקבוע את סכום המזונות בסכום נמוך ובסיסי ע"ס של 6,000 ₪ בחודש, כולל מדור ואחזקתו, עבור הקטין ד' והבת ג' (אשר דאז הייתה קטינה). התובעת לא פירטה את מרכיבי הסכום ורק ציינה שזה כולל מזון, מוצרי היגיינה, ביגוד, הנעלה, דמי כיס, צורכי יומיום ודמי טיפול, חשמל, כבלים, גז, ניקיון ועוד. אזכיר שגם מקום בו לא מוכחים צרכי הקטינים, בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לפסוק מזונות ולקבוע את גובה צורכיהם, על דרך האומדנה ומבלי להיזקק להוכחה מדויקת זאת בהתבסס על ניסיון חייו וידיעתו השיפוטית. (ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29, עמ' 33 (15.7.1984); ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 822 עמ' 828 (31.10.1985)). יפים לעניין זה דברי בית המשפט בעמ"ש 32385-11-18 ג' נ' ג' עמ' 6-7 [פורסם במאגרים] (22.5.19):
"נזכיר כי כעקרון, המזונות הבסיסיים אינם דורשים הוכחה והם מצויים בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. לאחר בחינה סבורני כי הסכום שנפסק – 1,600 ₪ אינו חורג מהמקובל. ראו למשל עמ"ש (חי') 41465-10-17 ש' נ' ש' [פורסם במאגרים המקוונים] עמ' 17 (25.10.2018) שם ציינו כי "המזונות ההכרחיים של קטין ללא צרכים מיוחדים נעים על המנעד שבין 1,300 לבין 1,400 לפחות ולעיתים אף מעבר לכך…" כאשר במסגרת זו לא נכללות הוצאות בריאות או חינוך, הוצאות עבור פעילות פנאי, בילויים לרבות נסיעות וטיולים, בהתאם לרמת החיים לה הורגלו הקטינים במהלך החיים המשותפים והוצאות מדור…למעלה מן הצורך נפנה לפסיקת בתי המשפט המחוזיים מהשנים האחרונות המצדדת בהעלאת הרף שאינו דורש הוכחה לכדי 1,600 – 1,700 ₪. בכגון דא הפנה בית משפט קמא לעמ"ש (ת"א) 46291-01-16 פלונית נ' פלוני [פורסם במאגרים המקוונים] עמ' 10 (9.10.2017). ראו גם: עמ"ש (ת"א) 32172-11-17 ע.ש (קטינה) נ' נ.ש [פורסם במאגרים המקוונים] עמ' 10-11 (10.1.2019) – עמדת כב' השופטת שבח לפיה הסך של 1,400 ₪ הנוהג מזה שנים קפא על שמריו למרות העלייה ביוקר המחיה והגידול בשכר הממוצע במשק, ועל כן הגיעה העת להעלות את הרף המינימלי שאינו דרוש הוכחה לכדי סך של 1,600 עד 1,700 ₪".
למשמע טענות הצדדים ולאחר שעיינתי באסמכתאות שהוצגו לעיוני ושקלתי את הנסיבות הספציפיות הצריכות במקרה זה, לא מצאתי לקבוע את צרכי הקטינים בהתאם לרף המינימלי שנקבע בפסיקה שכן התרשמתי שלאור רמת ההכנסות של הצדדים, הילדים הורגלו לרמת חיים שאינה כוללת צרכים בסיסיים גרידא, ודומה שעל כך גם הנתבע אינו חולק. כמו כן, הכנסות הצדדים משך השנים גבוהות מן הממוצע ולא אחת נקבע באשר להורים אמידים שיש לפסוק מזונות "בנחת ולא בצער, ברווח ולא בצמצום" [ראו: תיק מעמד אישי (חי') 663/92 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים ביום 26.6.9); עמ"ש (מחוזי חיפה) 56000-10-18 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים 31.01.2019)]. נוכח פערי ההכנסות בין הצדדים המהותיים בין הצדדים כמפורט לעיל (18,875 ₪), אין סיבה שבשל הפירוד, לא תוכל התובעת עמה שוהים הילדים להמשיך ולספק להם את אותה רמת חיים לה הורגלו [ראה לעניין זה תלה"מ (משפחה נצרת) 52191-08-21 ל.ד נ' א.ד פורסם במאגרים 08.12.2021].
לאחר ששקלתי את פירוט צרכי הילדים כפי שנטען ע"י התובעת, מצאתי את הסכום הנטען כמשקף בקירוב את צרכיהם בפועל, בפרט שהורגלו לרמת חיים גבוהה מהממוצע. מכאן, אני קובעת את צרכיו של כל ילד בסך של 2,200 ₪ .
הוצאות המדור ואחזקתו;
התובעת מתגוררת עם שני ילדיה בדירה שכורה בקיבוץ לוחמי הגטאות ונושאת בתשלומי שכ"ד חודשיים בסך של כ – 4,300 ₪ בהתאם לאסמכתאות שצורפו.
על כן; לאחר שנתתי דעתי לעלויות אחזקת המדור הצריכות בכל בית והכוללות בין היתר; חשמל, מים, כבלים, ארנונה, גז, תקשורת, ארנונה ומיסי יישוב , ושקלתי את סביבת המגורים הנוכחית וגודל הבית בו מתגוררים הקטינים, מצאתי לקבוע את עלויות אחזקת המדור החודשיות הכוללות בבית התובעת בסך של 1,500 ₪.
התוצאה;
כידוע, הנוסחה שנקבעה בהלכת בע"מ 919/15 מהווה כלי עזר המסייע לביהמ"ש, ובנוסף עליו להפעיל שיקול דעת שיפוטי בכדי מנת להגיע לשיווין מהותי לרווחת הקטין והוריו, ולא בהכרח לדבוק בנוסחה מתמטית. במסגרת פסיקת שיעור המזונות, אין בית המשפט מחויב לעמוד בחישוב אריתמטי טכני גרידא, שכן מן הראוי לקחת בחשבון את מכלול נסיבותיו של כל מקרה ומקרה לצורך קביעת החיוב הראוי בהתאם ליכולת הצדדים, זמני השהות והדין. לעניין זה נפסק מפי כבוד השופט פוגלמן כדלקמן:
"הנוסחה מציעה כלי עזר בלבד, תוך שמודגש כי גם לאחר הצבת הנתונים בה, על בית המשפט להפעיל שיקול דעת פרטני אשר לחיוב גופו בשים לב למכלול נסיבות העניין".
…
"אין מדובר בקביעת נוסחות אריתמטיות נוקשות הקושרות בין הכנסות ההורים והיקף המשמורת הפיזית המסורה לכל אחד מהם לבין שיעור המזונות. פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על "המספרים היבשים"- אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר בתנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים".
עוד נקבע כי " על אף השאיפה החשובה ליצירת דרך אחידה ופשוטה לקביעת המזונות, יתכנו מקרים, גם אם חריגים הם, בהם אין בכוחו של חישוב מתמטי מדויק להכיל ולהביא לידי ביטוי את נסיבותיו הייחודיות של המקרה העומד לפתחו של בית המשפט. זאת יש לזכור – החיים אינם מדע מדויק, במיוחד כאשר עסקינן בגידולם ובצרכיהם המשתנים כל העת של קטינים". (ראה עמ"ש 42513-09-14 א. ש. נ' י. ש, פורסם במאגרים).
מכל האמור, ולאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות הצריכות בתיק זה, והכוללות בין היתר היעדר זמני השהות, הכנסות הצדדים, פוטנציאל השתכרות, הכנסה פנויה, נכסים וזכויות, גיל הילדים (הקטין ד' והבת ג'), צורכיהם באופן המותאם לרמת החיים לה הורגלו, הוצאת המדור ואחזקתו, אני קובעת כדלקמן:
האב יישא במזונות הילדים ד' ו ג' בסך של 2,750 ₪ לכל אחד מהם, ובסה"כ 5,500 ₪. התשלום יבוצע לידי התובעת בכל 1 לכל חודש קלנדרי, עד הגיע כל אחד מהם לגיל 18 או עד לסיום לימודי התיכון, לפי המאוחר מבין שני המועדים.
החל מהמועד הקבוע בסעיף א לעיל, וככל וישרתו בצה"ל ו/או בשירות הלאומי/שנת שירות, ימשיך הנתבע לשלם את מזונותיהם לידי התובעת עד לתום תקופת שירות החובה ו/או השירות הלאומי/שנת שירות, כשהסכום יעמוד על שליש מהסכום הנקוב בסעיף א, בערכו הצמוד כאמור בס"ק ג' להלן.
הסכום הנקוב לעיל יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעם בשנה, במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים וללא מדד שלילי.
קצבה ומענק המשולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין הקטין, ישולמו בנוסף לדמי המזונות.
הוצאות רפואה
החל מיום הגשת התביעה (12.3.20) יישאו הצדדים בחלקים שווים ביניהם בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים, כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אבחונים בכלל זה, אבחונים בגין לקות למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר אינה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופת החולים. בתוך כך גם הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור, אלא אם ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן על ידי הורה אחד בלבד, או אז רק ההורה המממן ייהנה מהחזר זה.
בכל צורך רפואי על הצדדים לפנות לרפואה הציבורית בלבד, אלא אם קיימת מניעה לעשות כן. פנייה לרפואה פרטית מבלי שקיימת מניעה לקבלת הטיפול ברפואה הציבורית, לא תחייב את הצד השני אלא עד לגובה העלות ברפואה הציבורית.
כל הוצאה רפואית חריגה כאמור לעיל, תעשה על יסוד אסמכתה מגורם רלוונטי המאשר את נחיצות ההוצאה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת המתועדת טרם הוצאת ההוצאה/קבלת הטיפול, על מנת לאפשר להורה השני לבדוק עלויות ונחיצות בתוך 10 ימים ממועד משלוח האסמכתה. הוראה זו אינה חלה במקרה שבו יתעורר צורך רפואי דחוף.
במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה הרפואית החריגה, יכריע במחלוקת רופא המשפחה או רופא הילדים המטפל בקטין או רופא מומחה רלוונטי. במחלוקת בעניין הטיפול הרגשי, תכריע יועצת בית הספר. לחלופין, יוצאו ההוצאות בהתאם להמלצת מומחה בתחום הדרוש המוסכם על הצדדים.
הוצאות חינוך
החל מיום הגשת התביעה (12.3.20) יישאו הצדדים בחלקים שווים ביניהם בהוצאות החינוך על פי דרישת מערכת החינוך ו/או המסגרת החינוכית ובכלל זה, אגרות חינוך, שכר לימוד, סל תרבות, ועד כיתה, ועד הורים וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוך ו/או למסגרת החינוכית, בקיזוז מענק חינוך, ככל שישולם כזה, ולאחר מיצוי כל הנחה.
הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות חוגים (עד שני חוגים לכל קטין בעלות מתנ"ס ובכל מקרה עלות שני החוגים לא תעלה על 400 ₪ לחודש. הוצאה זו בגין החוגים כוללת ביגוד מיוחד, ציוד, מימון תחרויות ואירועים וכל אשר נדרש במסגרת החוג), שיעורי עזר (באופן המוגבל לשלושה שיעורים פרטיים לכל קטין בשבוע. התשלום יהיה על בסיס רישום מהמורה הפרטי אשר יישלח לצדדים אחת לחודש), תנועת נוער (ההוצאה תכלול תשלום שנתי, ביגוד, מחנות, טיולים וכל אשר נדרש), אבחונים דידקטיים, תשלומים למערכת החינוך הקיבוצית בעבור חינוך בלתי פורמאלי ובכלל זה טיולים ופעילויות.
כל החלטה על הוצאה חינוכית מהותית תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם. במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה, תכריע במחלוקת יועצת בית הספר או מחנכת הכיתה או גורם חינוכי אחר המוסכם על הצדדים.
כל הוצאה חריגה אחרת שלא נכללת לעיל, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששניהם הסכימו להוצאה זו בכתה באמצעות תקשורת מתועדת.
הוראות כלליות
כל הודעה ו/או מידע לרבות מסמכים, בכל הקשור לחיובי המזונות, שעל הורה אחד להעביר להורה השני, יועבר באחד מאופני התקשורת הבאים (להלן-תקשורת מתועדת): תקשורת סלולרית (כגון: WhatsApp) / דוא"ל / דואר רשום.
ההורה השולח אינו מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע/מסמכים.
הורה אשר יישא במלוא הסכומים בגין ההוצאות המפורטות לעיל (להלן-ההורה המשלם) יקבל מהורה השני (להלן-ההורה החייב) את חלקו כאמור וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב בתקשורת מתועדת דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית בדבר התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה.
לחלופין, רשאי ההורה החייב להודיע להורה המשלם בתקשורת מתועדת בתוך עשרת הימים דלעיל, כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.
חיוב המזונות המפורט בכל הסעיפים לעיל, כולל את השתתפותו של האב בכל צרכי הקטין, מכל מין וסוג שהוא, לרבות מדור. על כן, מתחייבת האם להשלים את כל יתר צרכי הקטין, מכל מין וסוג שהוא, לרבות – ולא למעט: מזון, כלכלה שוטפת, ביגוד והנעלה, רכישת ציוד למסגרת החינוכית, הוצאות רפואיות שוטפות ועוד.
לאור התוצאה אליה הגעתי, ולאחר שנתתי דעתי להוראות החלטת המזונות הזמניים ולפערים בסכומים, אני קובעת שהחיוב יחול באופן רטרואקטיבי מיום הגשת התביעה ( 03/20). לעניין זה אפנה ע"א 542/68 בן סירה נ' בן סירה, פ"ד כג(1) 169, 170 שם נקבע; "כאשר קיים פער משמעותי ביותר בין המזונות הזמניים למזונות הקבועים, עולה מאליה ההנחה כי המצג שהוצג בפני בית המשפט מעיקרא לא היה מצג אמת, מצד זה או מצד זה, וכשם שכאשר המדובר במזונות ששולמו בחסר יוטל על הנתבע להשלימם, כך אין סיבה שלא לחייב את הצד התובע בהשבה במקרה ההפוך. הדברים ייעשו, עם זאת, מתוך זהירות אנושית וחברתית. נפסק, כי "המזונות הזמניים אינם אלא אחת מצורותיו של סעד זמני". את חוב העבר שמקורו בפער בין החלטות המזונות הזמניים לחיוב בהתאם לפס"ד, ישלם הנתבע יחד עם תשלומי האיזון, כפי שיפורט במסגרת הכרעתי בתביעת איזון המשאבים.
תביעה לאיזון משאבים, פירוק שיתוף וחיוב בדמי שימוש ( תלה"מ 28357-03-20);
הצדדים נישאו זל"ז בשנת 1997 ומשכך, חל עליהם משטר איזון משאבים בהתאם להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן : "חוק יחסי ממון"); הוראות סעיף 3 (א) לחוק יחסי ממון קובעות תחולת הסדר איזון המשאבים:"3. (א) לא עשו בני הזוג הסדר ממון, ואם עשו – במידה שההסכם אינו קובע אחרת, יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה, ויראו הסדר זה כמוסכם בהסכם ממון בעל תוקף שנתמלאו בו הוראות סעיף 2."
בהתאם לסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון הכלל הוא שעם פקיעת הנישואין, זכאי כל אחד מבני הזוג, ל"מחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג", למעט נכסים מסוימים המוצאים "מבסיס האיזון".
באשר למועד לאיזון המשאבים, קובע סעיף 5א לחוק יחסי ממון כדלקמן:
"5א.(א) הזכות לאיזון משאבים לפי סעיף 5 תהיה לכל אחד מבני הזוג אף בטרם פקיעת הנישואין אם הוגשה בקשה לביצועו של הסדר איזון משאבים לפי פרק זה והתקיים אחד מהתנאים המפורטים להלן:
(1)חלפה שנה מיום שנפתח אחד מההליכים האלה:
(א)הליך להתרת נישואין;
(ב)תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג, לרבות תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין המשותפים לבני הזוג לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות בני הזוג ברכוש, בקשה לביצוע הסדר איזון משאבים לפי פרק זה או בקשה לפי סעיף 11;
(2)קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה…"
הצדדים לא חלקו על מועד הקרע וזה נקבע ליום 12.1.20, המועד בו עזבה התובעת את בית הצדדים. בהתאמה תקופת השיתוף הינה החל מיום נישואי הצדדים, 16.9.97 ועד ליום 12.1.20 (להלן: "תקופת השיתוף").
באשר לאופן שבו יש לערוך את איזון המשאבים, קובע סעיף 6(ג) לחוק יחסי ממון כדלקמן:
"6.(א) לצורך איזון המשאבים לפי סעיף 5 יש לשום את נכסי כל אחד מבני הזוג, פרט לנכסים שאין לאזן שוויים; משווי הנכסים האמורים של כל בן-זוג יש לנכות את סכום החובות המגיעים ממנו, למעט חובות בקשר לנכסים שאין לאזן שוויים.
(ב) היה שוויים של נכסי בן הזוג האחד עולה על שוויים של נכסי השני, חייב האחד לתת לשני את מחצית ההפרש, אם בעין ואם בכסף או בשווה כסף.
(ג)באין הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה מגיע מהאחד לשני או באיזו דרך יבוצע האיזון, יחליט בית המשפט או בית הדין לפי הנסיבות, ורשאי הא לקבוע מועדי הביצוע, הבטחתו ושאר תנאיו, לרבות תוספת ריבית במקרה של ארכה או סילוק בשיעורים…"
על פי פסיקת בית המשפט העליון, יישום הסדר איזון המשאבים הינו כדלהלן:
"האיזון בעת פקיעת הנישואין נערך איפוא תוך קביעת שוויים של כלל נכסי בני הזוג. הווי אומר, אין נוטלים כל חשבון בנק או כל נכס בנפרד ומחלקים אותם לשניים כדי לקבוע שווייה של המחצית בחשבון שהיא חלקו של כל אחד מבני-זוג, אלא מצרפים את כלל המשאבים בהערכה מקיפה וכוללת, וכלל המשאבים הוא שמחולק בין בני הזוג. אין צריך לומר, שזו גם הדרך ההגיונית, שהרי איזון שייערך בשלבים, ובנפרד לגבי פרטים קנייניים נבחרים (להבדיל מכלל הנכסים), עלול להביא להיפוכה של התוצאה המבוקשת, היינו לאי-איזון בכלל הנכסים" (ע"א 1229/90 חנוך נ' חנוך, פ"ד מה(5) 584 (1991)).
מן הכלל אל הפרט:
חוות דעת האקטואר:
100. כמפורט בריישא לפס"ד, ביום 4.5.20 מונה מומחה מטעם בית המשפט שערך חוות דעת מסגרתה בחן ואמד את כלל החובות והזכויות שצברו הצדדים בתקופת השיתוף. חוות הדעת קבעה שתי חלופות אפשריות לאיזון.
101. במסגרת חוות הדעת (ביאור 9) נדרש המומחה לשווי שימוש ברכב המשותף שנמצא בחזקת ושימוש התובעת מאז המועד הקובע ועד היום. לפי קביעתו, הזקיפה בגינו הינה ע"ס 2,660 ₪ לחודש (נכון לשנת 2020). כמפורט, ביום 14.6.20 ניתנה החלטתי לעניין הרכב מסגרתה הוריתי על פירוק השיתוף ומכירתו. עוד נקבע שטענות הנתבע לעניין דמי שימוש ברכב, יבחנו לגופן מסגרת ההליך לגופו. משך ההליך לרבות בסיכומים, הנתבע זנח טענתו זו. למעלה מן הצורך וחרף זאת, בחנתי את הנסיבות, ובכלל זה, מועד הקרע והמועד בו הוגשה בקשתו למכור את הרכב, והסכמת התובעת לפירוק השיתוף. לאחר שעשיתי כן, מצאתי שלא לחייבה בדמי שימוש, ולו לאור הודעתה על הסכמתה לפירוק השיתוף ובקשתה לרכוש את הרכב, בסמוך למועד הקרע. עוד יש לזכור שממועד הקרע הילדים מתגוררים עם התובעת, ומשכך, הרכב שימש גם לצורכיהם. בהתאמה לכך; וקבוע בסעיף 13 להחלטה מיום 5.9.20, על התובעת לשלם לנתבע מחצית משווי הרכב, נכון ליום 14.6.20. בהתאם להחלטתי מיום 18.10.20, ללא דמי שימוש, ותשלום חלקו של הנתבע יעשה במסגרת האיזון הכולל.
102. כפי שפורט בדיון בתביעת המזונות, הנתבע העלה שלל טענות כנגד קביעות המומחה בחוות דעתו, ואלו נדונו לעיל, ונדחו. מעבר לכך, ראוי לציין שביום 1.12.20 השיב האקטואר לשאלות ב"כ הנתבע והבהיר שבדיקת טענותיו דורשת זמן רב, וככל ועומד על טענותיו, יצטרך לשאת בתשלום נוסף. בהחלטתי מיום 17.12.20 קבעתי שלאחר עיון בקשה ובתגובה מצאתי שהאקטואר השיב על שאלות ההבהרה שנשלחו אליו, וככל וקיימת מחלוקת נוספות או השגה אחרת על חוות הדעת, שמורה לנתבע הזכות לחקור את המומחה במסגרת דיון ההוכחות. עוד באותה החלטה התרתי לנתבע לפנות למומחה לבדיקה נוספת בכפוף לכך שיישא בעלות שכר טרחתו ויציג לעיונו כל מסמך שיידרש, ובלבד, שיעשה כן תוך 15 ימים, שאם לא כן יחשב כמי שיוותר על זכותו ולא תשמע כל טענה לעניין זה. הנתבע לא מימש זכותו ולא פנה לאקטואר לבדיקה נוספת.
103. מבלי לפגוע באמור, ועל אף שהנתבע לא טען לעניין זה, מצאתי שנפלה שגגה ספציפית בחוות דעת האקטואר בנתונים העובדתיים שעמדו בבסיס החישוב שנערך לפיצוי בעבור מוניטין ופערי כושר השתכרות, כמפורט בביאור מספר 7. מאלה עולה שהחישוב נערך בהתבסס על החלטת המזונות הזמניים מיום 13.4.20. ואולם, כמפורט, ביום 19.5.20 ניתנה החלטה נוספת בהתאם לה הוגדלו מזונות החייל ב' לסך של 600 ₪; ולאחר מכן, ביום 8.9.20 ניתנה החלטה נוספת בהתאם לה הוגדלו מזונות הילדים ד' ו ג' לסך של 1,950 ₪ עבור כל ילד וכן סך של 750 ₪ עבור הבן החייל ב'. עיון בנספח ההבהרות מעלה שהאקטואר ערך חישוב ביחס לתשלומים עתידיים, ובכלל זה גם לעניין הקטנת דמי המזונות לאחר שימלאו לבן ב' 21 ולבת ג' 18, ברם הבסיס לחישוב הינו דמי המזונות שנקבעו בהחלטה הראשונה, קרי סך 350 ₪ לבן החייל ב', וסך של 1,350 ₪ עבור ד' ו ג'. מכאן, על האקטואר לתקן רכיב זה בחוות הדעת, בהתאם לדרך החישוב הקבועה, ביחס לדמי המזונות הזמניים שנפסקו.
104. מכל האמור לעיל, מצאתי שלא עלה בידי הנתבע להוכיח שנפל פגם בחוות דעת המומחה, זולת האמור בסעיף 103 לעיל, ומכאן, אני מאשרת אותה, כקבוע בחלופה השנייה ונותנת לה תוקף של של פס"ד.
חוות דעת השמאי:
105. ביום 4.5.20 מונה שמאי המקרקעין מר גל בירמן כמומחה מטעם בימ"ש לשום את שווי הדירה, לרבות דמי השימוש הראויים; השמאי ערך חוות דעתו ביום 23.7.20 במסגרתה נקבעה שומת דירת המגורים בסך של 1,950,000 ₪, ודמי השימוש הראויים הוערכו בסך של 5,000 ₪ לחודש.
106. עובר לדיון ההוכחות, הנתבע העלה שלל טענות כנגד חוות דעת ופנה אליו בשאלות הבהרה. בין היתר סבר הנתבע שנפלה טעות ביחס לשטח הנכס, אי בהירות ביחס לנפקות שטח המחסן שנסגר ללא היתר, גיל הנכס, נפקות מקומו הפיסי בקו עימות, מיקומו ביחס לקו הים, נכסים סמוכים, השפעות מגפת הקורונה על המחיר, נפקות שתי קומות אל מול נכס חד קומתי, מצבו הפיסי של הנכס, שיפוצים, בדיקה מול מתווכים גודל ממוצע של נכסים באזור וההבדל בין דירות 4 ל- 5 חדרים.
107. ביום 30.9.22 השיב השמאי לכל שאלות הנתבע והתייחס לכל הסוגיות אותן העלה הנתבע. השמאי פירט, הבהיר ותמך חוות דעתו, כמו גם הסביר את אופן ביצוע תחשיב שטח הנכס, את התייחסותו לבניית המחסן והנפקות לעניין זה ביחס לשמאות שנערכת לצורך מטרות שונות, ובכלל זה שאין נפקות ללגליזציה, את ההפחתה שנעשתה לאור גיל הנכס והכוללת גם את רכיב הקרקע, הקרבה לשטחים ציבוריים במבנה, השפעת הנוף על שווי הדירה, תוך הפנייה להחלטת וועדת ערר, וכן השפעת מגפית הקורונה על שווי הנכס.
108. בנוסף, השמאי נחקר ארוכות, וגם בחקירתו, השיב באופן מפורט, מקצועי וענייני אודות השיקולים שהנחו אותו, ובפרט ביחס לטענות הנתבע. לאחר שעיינתי בחוות הדעת, בתשובות לשאלות ההבהרה ושמעתי את תשובות השמאי במסגרת החקירה, לא מצאתי שעלה בידי הנתבע להוכיח שנפלה כל שגגה, פגם או חוסר בחוות הדעת. כמו כן מצאתי שהשמאי תמך את חוות הדעת ומסקנתו אף מתיישבת עם שומה של נכסים אחרים, כפי שהציג. בנסיבות אלה, אני מאשרת את קביעות השמאי בחוות דעתו, במלואן. בשים לב לפרק הזמן שחלף למן המועד בו נערכה השמאות, מצאתי שיש מקום להורות לשמאי לעדכן חוות דעתו נכון להיום.
עתירת התובעת לחייב את הנתבע בדמי שימוש;
109. סעיף 33 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 קובע: "שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב ליתר השותפים, לפי חלקיהם במקרקעין, שכר ראוי בעד השימוש". סעיף זה במהותו נועד למנוע עשיית עושר ולא במשפט של מי מהשותפים במקרקעין (ע"א 891/95 זידאני נ' אבו אחמד, פ"ד נג(4) 769, 778). בהתאם להלכה הפסוקה, החובה לשלם דמי שימוש ראויים קיימת "כאשר השותף האחד השתמש במקרקעין באופן בלעדי, באופן שנמנע מיתר השותפים להשתמש אף הם באותם מקרקעין" (ר': ע"א 1492/90 זרקא נ' פארס [פורסם במאגרים] (20.1.1993). בהמשך להלכת זרקא נפסק לא אחת שככלל, בן זוג העוזב את דירת המגורים מרצונו אינו זכאי לדמי שימוש ראויים, שכן אינו יכול להפוך את בן הזוג האחר ל"שוכר בעל כורחו" (ר': בע"מ 9881/05 פלוני נ' פלונית [פורסם במאגרים] (9.4.2006) ע"מ (ירושלים) 320/02 ורדה עפל-רפאלי נ' עמיחי עפל [פורסם במאגרים] (13.10.2002) ).
110. הפסיקה הכירה בעובדה שאין בעזיבת בן זוג את הבית המשותף בתקופת משבר בין בני הזוג, כדי להוות ויתור לעתיד או בכדי לשלול ממנו דמי שימוש בתקופה מאוחרת יותר וכי "המועד שממנו ואילך יהיה זכאי המשיב לדמי שימוש ראויים נתון לקביעתו של בית המשפט לענייני משפחה" [ר': בע"מ 9126/05 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים)]. עוד נקבע שיש בהגשת תביעה לפירוק שיתוף כדי להצביע על כך שבן הזוג העוזב אינו מסכים לשימוש ייחודי ואינו מוותר על דמי שימוש ראויים [ר': כב' השופט שנלר בעמ"ש (ת"א) 7396-12-09 21.4.2013 וכב' השופטת שטמר בעמ"ש (חיפה) 29522-05-13; תמ"ש(ב"ש) 18489-02-12 ר.ח. נ' מ.ח.]. באשר לשיקולים המנחים בעניין חיוב בדמי שימוש ראויים בתביעות בין בני זוג, ר' תמ"ש 64531-11-15 (פורסם במאגרים).
111. ביחס לתקופה שלאחר הגירושין, נקבע הכלל ע"י בית המשפט העליון מפי כב' השופט א. רובינשטיין ב-בע"מ 5357/06 פלוני נ' פלוני [פורסם במאגרים] ולפיו "ביחס לתקופה שאחרי הגירושין הכלל הוא פסיקת דמי שימוש, והחריג הוא פטור – שיינתן רק בנסיבות של ויתור מפורש", כאשר "כלל זה מהווה גם תמריץ לבן הזוג הגר בדירת המגורים לפעול לפירוק השיתוף".
112. בתמ"ש (ת"א) 22245/95 פלוני נ' אלמונית (פורסם במאגרים) נקבע שעל מנת לחייב בדמי שימוש ראויים יש צורך בקיומם של שני יסודות מצטברים: האחד, קיומה של מניעות למגורי התובע בדירה, והשני, שהמניעה הינה מחמת המתגורר בדירה. עוד נקבע שיש לשקול כל מקרה לנסיבותיו, וכן "יש להשקיף על הסכסוך בין הצדדים ממעוף הציפור ולבחון אותו על כל היבטיו ובראי העובדות הקונקרטיות שבבסיסו, על מנת לקבוע אם אכן זכאי התובע לדמי שימוש ראויים, וככל שכן, מהי תקופת החיוב ומה יהיה גובהו". עוד נקבע שהוכח שלא קיימת הסכמה של אחד מבני הזוג לשימוש בבית המגורים המשותף על ידי בן הזוג האחר או לוויתור על דמי שימוש, לא יהא בקביעות אשר נקבעו בפרשת זרקא כדי לשלול את הזכות העקרונית לדרישת דמי שימוש ראויים. רוצה לומר, לא יהיה בעזיבה ההיסטורית של בן הזוג כדי לשלול ממנו דמי שימוש בתקופה מאוחרת יותר.
113. באשר למועד תחילת החיוב נפסק שככלל לא יוקדם אלא מעת שבא הגילוי בדבר העדר הסכמה או ויתור, והכל לפי נסיבותיו של כל מקרה. תביעה לפירוק שיתוף מלמדת על העדר הסכמה לשימוש בלעדי של שותף מסוים בנכס, והיא גם דרך המלך לבקש את דמי השימוש הראויים עבור ההנאה שצמחה באין הסכמה שכן "מעת שבן הזוג שעזב את הדירה הגיש תביעה לפירוק שיתוף, הרי גילה דעתו שאין הוא מסכים לא לשימוש הייחודי ולא לוויתור על דמי שימוש ראויים" [עמ"ש (מחוזי ת"א) 7396-12-09 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] (21.4.13)]. ברוח דומה נפסק כי "הגשת התביעה לפירוק השיתוף היא ביטוי ראוי ומוצדק לרצונו של בן הזוג להפסיק את מגורי החינם" [עמ"ש (מחוזי חיפה) 29522-05-13 מ.ח.ל. נ' ל.א. [פורסם בנבו] (9.3.13)].
114. התובעת גרסה שלא נותרה לה ברירה אלא לעזוב את הבית, ואף גורמי הטיפול העידו שהדבר היה בלתי נמנע וחבל שלא נעשה קודם לכן. כן לדבריה, הצטברו עדויות אודות מסוכנות הנתבע. מנגד, הנתבע גרס שטענות התובעת שקריות וכוזבות, כך שהצדדים חיו באהבה ואושר עד שהחליטה התובעת לפרק את התא המשפחתי ולעזוב את הדירה על דעת עצמה. את טענות הנתבע מצאתי לדחות; תחילה אציין שאף מטענותיו הוא, כפי שהובאו בסיכומיו, כחצי שנה לפני שהתובעת עזבה את בית הצדדים, היו בהליכי פרידה עקב סכסוך ובוצע ניסיון גישור ע"י מגשר. משכך, לא ברור, באם הצדדים חיו באהבה ואושר, לשם מה נדרשו להליך גישור.
115. זאת ועוד; התובעת נחקרה אודות הנסיבות שהביאו אותה לעזוב את בית הצדדים וגרסתה לא נסתרה. את עדותה מצאתי כאמינה, קוהרנטית, סדורה ונתמכת בראיות שהונחו לפניי; התובעת גרסה שגורמי החינוך של הקטינים והמטפל של הקטין היו מודעים למצב ומעורבים בסכסוך (ראה עדותה בעמ' 42 לפרוטוקול). מעיון בתסקירים ועדויות גורמי הטיפול בתיק, התרשמתי שאכן התובעת חיה בפחד וחרדה, ובבית הצדדים שררה אווירה של ריב, מאבק וסחיטה רגשית שאף הביאה להידרדרות במצבו הנפשי של הקטין ד'. כמו כן, צוין בתסקירים שבמצב כפי שהתקיים לא ניתן היה להמשיך לקיים חיים תקינים תחת אותה קורת גג, והמגורים המשותפים פגעו בטובת הקטינים. חיזוק לכך מצאתי במסרון אותו שלח הנתבע למגשר מסגרתו פירט את מצבם הרגשי של הקטינים. מכל האמור, מצאתי שכטענת התובעת, נאלצה לעזוב את דירת הצדדים בשל התנהלות הנתבע ומכאן, יש לקבל את תביעתה ולהורות על חיוב הנתבע בדמי שימוש ראויים.
116. משכך, אדרש למועדי החיוב הצריכים; התובעת עזבה את בית הצדדים ביום 12.1.20 והגישה תביעתה מסגרתה עתרה לדמי שימוש ראויים כבר ביום 12.3.20. על פי הפסיקה, כמפורט, באותו מועד יש לראות בה כמי שגילתה דעתה לכך שאינה נותנת את הסכמתה לשימוש בלעדי בנכס ע"י הנתבע, וחרף זאת, הוא המשיך והחזיק בו, וכך עושה עד ליום זה. זאת ועוד; ביום 21.7.20 עתרה התובעת לפירוק השיתוף בדירת המגורים, ברם הנתבע סירב לבקשה, וזו נדחתה כמפורט בהוראות החלטתי מיום 5.9.20. בבקשתה זו, שבה התובעת וגילתה דעתה. יתר על כן, הצדדים התגרשו זה מזו עוד ביום 10.3.21, וחרף זאת, הנתבע לא קידם את הליך פירוק השיתוף. עוד מצאתי את התנהלותו בחוסר תום לב שכן כפי שהצהיר, שכר דירה ב***, דבר המלמד על כך שלא עשה שימוש קבוע בנכס, וחרף זאת, גם לאחר שהצדדים התגרשו, ועל אף שהתובעת גילתה דעתה באופן ברור, לא פעל לקידום פירוק שיתוף, וחמור מכך, סירב לעתירת התבעת לפירוק שיתוף.
117. מכל האמור, מצאתי שהנתבע חייב בתשלום דמי שימוש ראויים בגובה מחצית מדמי השימוש שנקבעו ע"י השמאי בחוות דעתו, וזאת החל מיום 12.3.20 ועד למועד בו יפנה את הנכס, לרבות באמצעות מכירתו והעברת החזקה לקונה, בשיעור מחצית מגובה דמי השימוש שנקבעו ע"י השמאי בחוות דעתו.
סוף דבר בכלל התביעות :
הנני קובעת את משמורתו של הקטין ד' בידי התובעת. נוכח כל המפורט לעיל, המפגשים בין הנתבע לקטין ד' יתקיימו במקום ציבורי ובאופן מפוקח ע"י מי מבני משפחתה של התובעת. בהמשך להודעת הנתבע ולפיה אינו מעוניין לפגוש בקטין באופן בו נקבעו המפגשים, ככל ויבקש לפגוש בו, יודיע לתובעת מראשו ובכתב. כמו כן, לנתבע שמורה הזכות לפתוח בהליך לחידוש הקשר עם בנו, בכל מקום בו יהיה נכון לשתף פעולה עם גורמי הטיפול.
הנני מחייבת את הנתבע בתשלום דמי מזונות עבור הקטינים בסך של 5,500 ₪ מידי חודש (2,750 ₪ עבור כל קטין), בתוספת מחצית מהוצאות הבריאות והחינוך, והכל כמפורט בסעיף 92 לעיל; את חוב העבר, כקבוע בסעיף 93 ישלם הנתבע באמצעות קיזוז מחלקו בתשלום הראשון שיתקבל עבור מכירת הנכס, בהתאם להוראות שיינתנו כמפורט בסעיף ו.
הנני נותנת תוקף של פסק דין לחוות דעת האקטואר מיום 1.10.20 כשהאיזון יבוצע עפ"י החלופה השנייה, כמפורט בסעיף 3.2 לחו"ד. האקטואר יפעל לתיקון חוות הדעת ביחס למפורט בסעיף 103 לעיל, כמו גם יערוך פסיקתות מעודכנות, וזאת תוך 15 ימים מיום קבלת פס"ד בידיו. בעלות שכרו, ככל ותחול יישאו הצדדים בחלקים שווים.
הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים כמפורט בחוות הדעת המתוקנת וזאת תוך 30 ימים מיום קבלתה. לא יעשה כן, תוכל התובעת לפעול לגביית הסכומים בלשכת הוצאה לפועל, ולחילופין לפעול לקיזוזם מחלקו של הנתבע בתמורה שתתקבל ממכירת הנכס.
מחלקה של התובעת בכספים הקבועים בחוות הדעת, יקוזז חלקו של הנתבע בעבור שווי הרכב, כמפורט בסעיף 101 לעיל. ככל ולא יגיעו הצדדים להסכמה לעניין שווי הרכב, ימונה השמאי הילל יעקוב ( ממושב לימן) כשמאי בתיק זה, והוא יקבע את שווי הרכב נכון ליום 14.6.20. בעלות שכרו יישאו הצדדים בחלקים שווים. בנוסף, מחלקה של התובעת יקוזז סך של 2,500 ₪ עבור המיטלטלין, כאמור בהחלטה מיום 11.10.20.
ניתן בזאת צו לפירוק שיתוף זכויות הצדדים בנכס הידוע כגוש 18171 חלקה 7 תת חלקה 2 והנמצא ברחוב שביל השקמה 4 נהריה, בדרך של מכירה, וניתנות הוראות כדלקמן:
ו .1. השמאי, מר גל בירמן יעדכן את חוות הדעת וזאת תוך 15 ימים מיום שיומצא לידיו פס"ד. בשכר טרחתו יישאו הצדדים בחלקים שווים.
ו.2 לשני הצדדים זכות ראשונים לרכוש את זכות הצד אחר; צד המבקש לעשות כן יודיע לצד האחר בהודעה כתובה וזאת תוך 15 ימים מיום קבלת חוות הדעת השמאי שאם לא כן יחשב כמי שוויתר על זכותו. ככל ושני הצדדים יבקשו לרכוש את הזכויות, תיערך ביניהם התמחרות וזאת תוך 15 ימים מהיום שנקבע למשלוח ההודעה. הצד שיציע את ההצעה הגבוהה ביותר, יזכה בהתמחרות. התמורה תשולם בהתאם לתנאים שיקבעו בהסכם המכר שיחתם בין הצדדים וזאת תוך 10 ימים מיום סיום ההתמחרות.
ו.3 ככל ורק צד אחד יבקש לרכוש את זכויות הצד השני, יעשה כן בהתאם לשווי הנכס, שכפי שיקבע ע"י השמאי בחוות דעתו המעודכנת. התמורה תשולם בהתאם להסכם המכר שיחתם בין הצדדים וזאת תוך 10 ימים, מתום מניין 15 הימים כקבוע בסעיף ו.2 לעיל.
ו.4 ככל ושני הצדדים לא יבקשו לרכוש את הזכויות בנכס, יימכר בשוק החופשי. באם לא יעלה בידי הצדדים למוכרו באופן עצמאי וזאת תוך 60 ימים מהיום שנקבע בסעיף ו.2 לעיל, ימונה כונס נכסים למכירת הזכויות. הליך כינוס הנכסים יבוצע בלשכת ההוצל"פ ובהתאם להוראות רשם ההוצל"פ, אשר בין היתר יורה על זהות כונס הנכסים.
ו.5 שני הצדדים ישתפו פעולה באופן מלא לצורך מכירת הנכס ובכלל זה יאפשרו ביקור רוכשים פוטנציאלים, ויחתמו על כל מסמך שיידרש.
ו.6 עד למכירת הנכס, יוכל הנתבע להמשיך ולהחזיק בו, ובלבד שיישא בכלל עלויות אחזקתו, וישלם לתובעת מחצית מדמי השימוש הראויים כפי שנקבעו ע"י השמאי; ככל ויבחר הנתבע לעזוב את הנכס, יודיע לתובעת בהודעה כתובה לפחות 15 ימים עובר למועד עזיבתו את הנכס, דאז תוכל התובעת להחזיק בנכס, עד למועד מכירתו, כקבוע בסעיף זה. באם שני הצדדים לא יתגוררו בנכס, יישאו בעלויות האחזקה בחלקים שווים. כן, שמורה להם הזכות בהסכמה בלבד, להשכיר את הנכס לצד ג'.
ו.7 הצדדים יישאו בחלקים שווים בכל עלויות המכירה ובכלל זה ולא רק; פרסום, תיווך, אגרות, ושכ"ט עו"ד. עלות העברת הזכויות ע"ש אחד מהצדדים, תשולם על ידי הצד שעל שמו נרשמות הזכויות.
ו.8 תמורת המכירה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים לאחר תשלום עלויות כירה וקיזוז תשלומי האיזון כקבוע בפס"ד זה.
אני מחייבת את הנתבע בדמי שימוש ראויים החל מיום 12.3.20 ועד למסירת החזקה בנכס, בין אם בעזיבתו ובין אם נוכח מכירתו, בסך מחצית מדמי השימוש הראויים שנקבעו ע"י השמאי, קרי סך של 2,500 ₪ לחודש. הסכום הכולל בגין דמי השימוש יופחת מחלקו של הנתבע מהתשלום הראשון שיתקבל ממכירת הזכויות בדירה.
ככל ותחויב התובעת בכל חוב הקשור באחזקת הנכס וזאת החל מיום עזיבתה, 12.1.20 ועד למועד שבו יעזוב הנתבע את הנכס, ישפה אותה הנתבע במלוא החיוב וזאת תוך 7 ימים מיום קבלת דרישתה. לא יעשה כן תוכל התובעת לפעול לגביית הסכום מהנתבע, באמצעות הליכי הוצאה- לפועל.
פסק הדין ניתן לביצוע בלשכת הוצאה לפועל.
לאחר שנתתי דעתי להליכים לפניי, אני מחייבת את הנתבע בהוצאות לטובת התובעת בסך 12,500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים שאם לא כן תוכל התובעת לפעול לגבייתו בלשכת הוצאה לפועל, תוך שהסכום יישא הפרשי ריבית והצמדה על פי כל דין, החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
בזאת תמו כלל המחלוקות לפניי; מכאן, אני מורה על ביטול מינוי עו"ס לס"ד ואפוט' לדין, ומודה להן על עבודתן.
המזכירות תמציא פס"ד ותסגור את כלל התיקים.
