האם, האב, פסק דין

בפני

כב' השופטת איריס ארבל-אסל

תובעים

1. האם

נגד

נתבעים

1. האב

פסק דין

הצדדים, בני זוג לשעבר, הורים לילדה אחת משותפת, ילידת 12.9.199 (להלן – "הילדה").

המבקשת בעלת אזרחות זרה והיא מתגוררת במדינת X, המשיב אזרח ותושב ישראל.

ביום 30.6.2009 נתן בית המשפט לענייני משפחה במדינת X פסק דין למזונות הילדה (להלן – "פסק הדין הזר"), הקובע כי הילדה זכאית למזונות בסכום כפי שנקצב בפסק הדין הזר, מבלי שנקבע בפסק הדין הזר מועד לסיום החיוב במזונות.

ביום 10.6.2014 ועל פי הסכמת הצדדים, נתן בית משפט זה פסק דין לאכיפת פסק הדין הזר מכוח הוראות חוק לאכיפת פסקי חוץ, התשי"ח-1958 (אפי"ח 43102-04-14).

במסגרת ההליך שבכותרת, נדרש בית המשפט להכריע במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים לעניין מועד תום החיוב במזונות על פי פסק הדין הזר: לטענת התובעת, הדין במדינת X מורה כי ילד זכאי למזונות עד לסיום לימודיו במוסד להשכלה גבוהה, בעוד הנתבע טוען כי החיוב הסתיים ביום הולדתה ה-18 של הילדה.

על פי ההלכה, פסק חוץ ייאכף על פי דין המקום בו הוא ניתן והעובדה שהוכרז כאכיף בישראל, איננה מוסיפה או גורעת ממנו דבר. כך נאמר לעניין זה בע"א 3459/94 I.P. Enterprises Inc. נ' מילוזן בע"מ, נב(1) 273 (1998):

"המסקנה העולה מאלה היא שכל פועלה של הכרזת פסק-חוץ אכיף הוא שהפסק נעשה ראוי לבוא בשעריה של המדינה. זאת ותו לא. כאותו אביר שניתן לו היתר להיכנס למצודה, שכניסתו אינה עוטה עליו שריון נוסף או נותנת בידיו נשק שלא היה בידיו לפני כניסתו. הכרזתו של פסק-החוץ אכיף אינה מוסיפה לו דבר, אין היא גורעת ממנו ואין היא משנה אותו בדרך אחרת. הוא נשאר פסק-חוץ – שניתן אמנם להוציאו לפועל בישראל – אולם אין הוא משנה את פניו והופך להיות פסק-דין ישראלי, כמו פסק-דין שניתן על-פי תובענה שהוגשה בישראל. הכרזתו של פסק-החוץ אכיף אינה משנה אפוא את פניו ואינה הופכת אותו להיות פסק-דין ישראלי, כמו פסק-דין שניתן על-פי תובענה שהוגשה בישראל."

כלומר, עצם ההכרזה על פסק חוץ כבר-אכיפה בישראל, איננה מחילה עליו את הדין הישראלי והוא נותר פסק חוץ, הכפוף לחוקי המדינה בה ניתן. מכיוון שמדובר בפסק דין שניתן במדינת X, הדין הרלוונטי החל על פסק הדין הוא הדין במדינת X ולכן יש לבחון מתי מסתיים חיוב במזונות ילדים על פי הדין במדינת X.

לבקשת בית המשפט, פנתה התובעת אל הרשות המרכזית במדינת X על מנת שתבהיר עמדתה לעניין החיוב במזונות לאחר גיל 18 שנים. הרשות המרכזית במדינת X הודיעה כי על פי הדין במדינת X, החיוב במזונות איננו מוגבל בזמן וחל גם לאחר שמלאו לילד 18 שנים ועד לסיום הלימודים הגבוהים. כן הודיעה הרשות המרכזית במדינת X שככל שהחיוב במזונות לאחר גיל 18 שנים לא ייאכף על ידי בית המשפט בישראל, הדבר יהווה הפרה של האמנה משנת 1977 בנוגע להכרה ואכיפה של החלטות בנושאים אזרחיים.

מאחר שמדובר בדין מדינת X ועל פי הסכמת הצדדים, מינה בית המשפט את עו"ד ______ כמומחה לדין במדינת X (להלן – "המומחה") לצורך הגשת חוו"ד לעניין תוקף והיקף החבות במזונות ילדים בגירים מכוח הדין במדינת X, כאשר השאלות עליהן נדרש המומחה לענות נוסחו על ידי הצדדים עצמם.

בחוות דעתו מיום 15.5.22 קבע המומחה כדלקמן:

המשיב מימש את זכותו להגיש למומחה שאלות הבהרה והגיש למומחה את שאלות ההבהרה הבאות:

ביום 28.2.23 הגיש המומחה את התשובות לשאלות ההבהרה, כדלקמן:

יצוין כי אישור על לימודים של הילדה במוסד להשכלה גבוהה צורף והוצג לבית המשפט.

הנתבע הודיע כי הוא עומד על התנגדותו להחלת החיוב במזונות לאחר גיל 18 שנים ועל כן נקבע ההליך לדיון אשר התקיים בפניי ביום 23.11.23.

ביום 22.11.23, ערב הדיון, הגיש הנתבע הודעה שכותרתה "מידע רלוונטי לעניין זכאות הבת" ובה טען כי מכיוון שלא הוצגה תשתית ברורה באשר לזכאות הילדה למזונות לאחר גיל 18 שנים, נאלץ לפנות לעו"ד במדינת X אשר בדק ומצא כי הילדה מקבלת סיוע כלכלי מהרשויות במדינת X. הנתבע טען כי בהתאם לחוו"ד המומחה, יש לנכות את הסיוע הכלכלי מסכום המזונות שכן מדובר בהכנסה של הילדה, אותה יש לקחת בחשבון בפסיקת המזונות. כן טען הנתבע כי לפי המידע שהתקבל הילדה איננה זכאית למזונות כלל, שכן הפסיקה את לימודיה לפרק זמן העולה על 6 חודשים ובכך איבדה את זכאותה למזונות על פי הדין במדינת X בשל איסור עיכוב לימודים והיעדר מאמץ לסיום הלימודים בזמן סביר.

בדיון שהתקיים בפניי טען הנתבע כי חוו"ד לא ברורה שכן היא לא מסבירה מה הכללים ומה התנאים להמשך החיוב במזונות עבור ילד בגיר. כן טען הנתבע כי חוו"ד איננה מתייחסת לחובת ההורים לשאת במזונות באופן שווה וכי אין בה התייחסות לחובה של הילד להראות מאמץ ונכונות כנה ולא לעכב את סיום הלימודים.

מנגד, התובעת טענה כי משעה שהוגשה חוו"ד מומחה מטעם בית המשפט והנתבע הגיש שאלות הבהרה, אין מקום להמשיך את הדיון שכן לא מדובר בתביעה למזונות אלא בתביעה לאכיפת פסק חוץ. התובעת טוענת כי בנסיבות בהן כבר קיים פסק דין של בית המשפט במדינת X, אין מקום לבחון בפני בית המשפט בישראל את הכנסות הצדדים ולמעשה, בעלת הדין בהליך היא הרשות במדינת X, אשר מצדדת באכיפת החיוב גם לאחר שמלאו לילדה 18 שנים.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובתשתית הראייתית והעובדתית שהונחה בפניי, מצאתי כי משעה שפסק הדין הזר הוכרז כבר-אכיפה בישראל, יש להמשיך את החיוב במזונות מכוח פסק הדין הזר גם לאחר שמלאו לילדה 18 שנים ועד שתסיים את לימודיה הגבוהים.

פסק הדין הזר קובע באופן ברור מהו סכום המזונות בו חויב הנתבע ואין זה מקומו של בית משפט להתערב בפסיקתו של בית הדין במדינת X, על דרך של בחינת הכנסות הצדדים או הכנסותיה של הילדה שכן, כפי שציינה התובעת, ההליך שבפניי איננו תביעה לפסיקת מזונות אלא תביעה לאכיפת פסק חוץ בלבד.

משעה שהן המומחה מטעם בית המשפט והן הרשות המרכזית במדינת X הבהירו שניהם באופן חד משמעי כי על פי הדין במדינת X, החיוב במזונות חל גם לאחר שמלאו לילדה 18 שנים ועד לסיום הלימודים הגבוהים, ובהתאם לאישור שהוגש לפיו הילדה אכן לומדת לימודים גבוהים, הרי שיש לאכוף את החיוב בהתאם לדין במדינת X ולקבוע כי החיוב של הנתבע במזונות הילדה איננו מסתיים עם הגעתה של הילדה לגיל בגרות אלא נמשך עד אשר תסיים הילדה את לימודיה הגבוהים.

ככל שהתובע סבור כי לשנות את סכום המזונות אשר נקבע בפסק הדין הזר, מכל טעם שהוא לרבות סיוע כלכלי שהילדה מקבלת מהרשויות במדינת X, עליו לפנות אל בית המשפט במדינת X בהליך מתאים בהתאם לדין מדינת X. בית משפט זה איננו שם עצמו בנעליו של בית המשפט במדינת X ובוודאי שאיננו יושב כערכאת ערעור על פסיקת המזונות של בית המשפט במדינת X, אשר קבע סכום ברור בו יחויב הנתבע בעבור מזונות הילדה.

טענותיו של הנתבע כנגד חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט אינן יכולות לעמוד שכן זהותו של המומחה נקבעה בהסכמה על ידי הצדדים, השאלות עליהן נדרש המומחה לענות נוסחו על ידי הצדדים ובנוסף, הנתבע שלח למומחה שאלות הבהרה אשר נענו במלואן.

נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומורה כי החיוב של הנתבע במזונות מכוח פסק הדין הזר, אשר הוכרז כאכיף על פי חוק, ממשיך לעמוד בתוקפו עד שהילדה תסיים את לימודיה הגבוהים.

מאחר וחלפו מעל לשנתיים בהם התקיים ההליך בפניי וכאשר כל משך זמן ניהול ההליך לא היתה התובעת יכולה, באופן מעשי, לגבות את תשלום המזונות בהוצאה לפועל, למען הסדר הטוב ניתן בזאת כבר עתה היתר לגביית המזונות בהוצאה לפועל באופן רטרואקטיבי גם למשך התקופה שמעל לשנתיים.

מאחר שהתובעת יוצגה במסגרת ההליך על ידי הסיוע המשפטי, אני מורה כי הנתבע יישא בהוצאות התובעת בגין ההליך בסך מינימלי וסמלי בלבד של 2,000 ₪.

המזכירות תודיע ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ג כסלו תשפ"ד, 26 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.