לפני כבוד השופטת אספרנצה אלון
המערער
היועץ המשפטי לממשלה
ע"י פרקליטות מחוז חיפה (פלילי)
נגד
המשיבים
1. א'
ע"י עו"ד דקלה ויסוצקי (מטעם הסנגוריה הציבורית)
2. המרכז לבריאות הנפש מזרע (מזור)
פסק דין
לפניי ערעור שהגיש ב"כ היועמ"ש (מחוז צפון – פלילי) על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית שהתכנסה ביום 05.11.2023 בבית החולים "מזרע" (להלן: "הוועדה הפסיכיאטרית", "בית החולים" בהתאמה) מכוח סעיף 28א' לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 (להלן: "החוק"), בה הוחלט לאשר למשיב חופשות של עד 72 שעות, אחת לשבוע, ללא ליווי (להלן: "החלטת הוועדה הפסיכיאטרית").
ברקע יצוין כי ביום 01.11.2020 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין וכן החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, לבית המשפט המחוזי בנצרת, ת"פ 516-11-20. בכתב האישום תואר כיצד המשיב איים על אדם שכלבו נבח עליו, ולאחר מכן דלק אחריו ותקף אותו באלימות חמורה באמצעות מוט ברזל. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן שבר בלסת וחבלות נוספות. בעת מעצרו נתפסה על גופו של המשיב סכין.
ביום 25.11.2020 התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של המשיב שקבעה כי זה אינו כשיר לעמוד לדין ואינו אחראי למעשיו. ביום 10.12.2020 הורה בית המשפט המחוזי בנצרת על הפסקת ההליכים המשפטיים בעניינו של המשיב עקב היותו בלתי כשיר לעמוד לדין ובהתאם הוצא כנגדו צו אשפוז מכוח סעיף 15(א) לחוק המורה על אשפוזו לתקופה מרבית של 20 שנים.
תמצית טענות ב"כ היועמ"ש
עסקינן במשיב שהואשם בכתב אישום חמור הכולל עבירת אלימות קשה ואכזרית כלפי קורבן חף מפשע, אשר נגרם לו נזק כבד. כעולה מחוות הדעת בעניינו, עוד קודם לאשפוזו הנוכחי היה המשיב מוכר למערכת עקב אשפוזים קודמים, אירועים אובדניים ואירועי אלימות. גם במהלך אשפוזו הנוכחי חלו עליות ומורדות במצבו הנפשי. בחודש פברואר 2023 התרשמות המחלקה הייתה כי המשיב היה במצב פסיכוטי פעיל, וגם עובר לוועדה ביום 23.07.2023 עדיין הייתה התרשמות למחשבות שווא.
לגרסת ב"כ היועמ"ש, החלטת הועדה הפסיכיאטרית להאריך את משך חופשותיו של המשיב וגם לאפשר לו חופשות ללא ליווי הינה החלטה שגויה שאינה מביאה בחשבון את כלל השיקולים הצריכים לעניין, אינה סבירה ואין בה איזון הולם בין האינטרס הציבורי והדאגה לשלום הציבור לבין האינטרס הפרטי של המשיב. עוד טוען ב"כ היועמ"ש כי החלטת הוועדה הפסיכיאטרית ועומדת בניגוד להחלטת הוועדה הפסיכיאטרית מיום 23.07.2023. הוועדה הפסיכיאטרית לא נימקה מדוע החליטה 4 חודשים בלבד, לאשר למשיב חופשות בנות 72 שעות, ללא ליווי בעוד שוועדה פסיכיאטרית קודמת, דחתה את המלצת המחלקה לאפשר למשיב חופשות בנות 48 שעות ללא ליווי (והותירה את דרישת הליווי על כנה). לטענתו, הוועדה הפסיכיאטרית לא נימקה כיצד הגיעה למסקנה כי יש ליתן המשיב הקלה כה משמעותית למשיב אשר מצוי ברמיסיה. ב"כ היועמ"ש טוען כי מדובר בהקלה בלתי סבירה בצורה קיצונית, "חדה", שאינה הולמת את נתוני המשיב. זאת ובנוסף נטען כי, הוועדה הפסיכיאטרית לא הביאה בחשבון את המצב הביטחוני השורר בארץ, את השפעתו האפשרית על המשיב, ואת הדרישה המוגברת להגן על שלום הציבור בעת הזו. נוכח האמור, מבקש ב"כ היועמ"ש מבית המשפט לבטל את החלטת הוועדה הפסיכיאטרית ולהותיר את סטטוס המשיב על כנו, קרי חופשות למשך 48 שעות אחת לשבוע, בליווי.
תמצית טענות ב"כ המשיב
על אף חומרת כתב האישום, אסור לשכוח כי המעשים נעשו כשהמשיב היה במצב פסיכוטי חריף, לא היה אחראי למעשיו, לא היה כשיר לעמוד לדין ועל לכן ניתן צו אשפוז, המסוכנות שניתן היה לייחס אז למשיב לא ניתן ליחסה כיום לאחר שנים של אשפוז, טיפול ואיזון תרופתי.
לאור המצב הביטחוני השורר במדינה, חלק רחב מהמטופלים בבית החולים הועברו יחד עם הצוות הרפואי ללב השרון. היום המשיב מאושפז בלב השרון ולא בבית החולים "מזרע" וכתוצאה מכך הוא לא יוצא כמעט לחופשות, כיוון ומשפחתו מתגוררת בטבריה, על כן מלוויו, בתו ובנו, אינם יכולים לנסוע מטבריה ללב השרון נוכח העובדה שהם צריכים לטפל בילדיהם הקטנים, נוכח המרחק הרב, נוכח היעדר רכב פרטי ובעיית תחבורה ציבורית. כתוצאה מכך המשיב אינו יוצא לחופשות.
ב"כ המשיב סבורה כי המלצת מחלקת בית החולים מדברת בעד עצמה. מצבו של המשיב מאוזן זה זמן רב, הוא יוצא לחופשות של 48 שעות בליווי וזאת כחלק ממגמת הרחבה של חופשות וטענה כי מדובר בהקלה בלתי סבירה באופן קיצוני אינה הולמת את נתוניו האישיים של המשיב, בדיקות הוועדה הפסיכיאטרית וכן וועדות קודמות. עמדת המחלקה שמטפלת במשיב יום ביומו הינה סבירה, תוך שהיא לוקחת את המרחק מלב השרון לטבריה, את מרחק הנסיעה וכיו"ב. נוכח כל הנתונים של המשיב יש מקום לדחות את עמדת הפרקליטות ולאפשר לו חופשות ללא ליווי.
דיון והכרעה:
טרם דבריי, אציין כי לאחר ששמעתי את עמדות הצדדים ועיינתי בחומר הרפואי, הצעתי כי הצדדים יסכימו למתווה של פשרה, לפיו 3 חודשים יהיו חופשות המשיב במתכונת של 48 שעות ללא ליווי, ולאחר מכן 72 שעות ללא ליווי, כפוף להמלצת מנהל המחלקה מעת לעת. ב"כ היועמ"ש התנגדה ולא הסכימה למתווה המוצע, בעוד שב"כ המשיב הסכימה להצעת בית המשפט.
ועתה לפסק הדין.
נימוקי הוועדה הפסיכיאטרית היו כדלקמן:
"מדובר במטופל המוכר למערכת הפסיכיאטרית ומאובחן כלוקה בסכיזופרניה ושימוש בסמים. מאושפז בתוקף צו שניתן בתאריך 10.12.20 לתקופה מירבית של עד 20 שנים, בגין עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, איומים והחזקת סכין שלא כדין. המטופל שוהה במחלקה פתוחה, נמצא בסטאטוס חופשות עד 48 שעות בליווי. היום בקשת המחלקה לאשר מתן חופשות עד 72 שעות, ללא ליווי. על פי דיווח מהמחלקה עם הטיפול התרופתי חל שיפור משמעותי במצבו הנפשי. שולל שימוש בסמים ולא נראה תחת השפעת חומרים פסיכואקטיביים. יוצא לחופשות בליווי ללא חריג. כעת ללא עדות למצב פסיכוטי פעיל, לא אובדני, ללא כוונות לפגוע בזולת. משתף פעולה עם תכנית הטיפול. יוצא לחופשות בליווי ללא אירועים חריגים.
עמדת הפרקליטות התקבלה ונכתב בה שאין לראות את השיפור במצבו במשך זמן ממושך מספיק וכי לאור המצב הביטחוני, לכן לא ניתן לערוך כעת ניסיונות להרחבת החופשות והם מתנגדים להמלצה.
בהתאם לממצאי הבדיקה והמלצת המחלקה, הועדה נעתרת והחלטתה בהתאם."
סעיף 28ג(ג) לחוק מורה כי "ועדה מיוחדת תאשר לחולה חופשה לפי סעיף זה, רק אם סברה כי חל שינוי יסודי, בסיסי ורציף, לאורך זמן, במצבו הנפשי של החולה, וכי יש בו – בשים לב לתנאי השחרור והפיקוח – כדי לשלול ברמת ודאות גבוהה את מסוכנותו של הנאשם לשלום הציבור, לאנשים מסוימים או לעצמו.". סעיף 28ג(ג) אינו חל על עניינו של המערער, שכן סעיף זה מתייחס לסמכויותיה של וועדה מיוחדת, היא וועדה המוסמכת במקום הוועדה הפסיכיאטרית בעניינו של מי שהואשם בעבירה על סעיפים 300 או 305 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והוטל עליו צו לפי סעיף 15.
על אף האמור, עיקרון סעיף 28ג(ג) לחוק יפה גם לעניינו של המערער, כדלקמן:
"העיקרון הכתוב בס' 28ג(ג) של החוק, כוחו יפה גם לגבי חולה רגיל, אך בשינויים ובהתאמות הדרושים. ניתן איפה לנסח פרפראזה המתייחסת לסעיף האמור, אשר תאמר כי "הוועדה הפסיכיאטרית הרגילה תאשר לחולה (שלא ביצע מעשה רצח ושלא ניסה לרצוח) חופשה, רק אם סברה כי חל בו, לאורך זמן מספיק, אותו שינוי מיטיב במצב הנפשי אשר יש בו, בשים לב לתנאי השחרור והפיקוח, כדי לשלול ברמת וודאות נאותה, את מסוכנותו של אותו חולה לשלום הציבור, לאנשים מסוימים או לעצמו. […] עולה אם כן השאלה, כיצד יימדד אותו "אורך זמן" מספיק או סביר או נדרש, שיש לבחון לאורך תקופת הימשכותו, את מצבו של החולה, על מנת לאפשר לוועדה להגיע למסקנה מושכלת אם ניתן להוציאו, נוכח תמונת מצבו הכוללת, לחופשה, בלא לסכן את הציבור, או מי מבין הציבור, סיכון שאין זה ראוי להעמיד לפתחם. […] אורך התקופה ייגזר על כן על פי היותו מספק, כדי להביא בפני הוועדה נתונים ומסכת דברים כזו, שאינה רגעית, אלא בעלת עומק, יציבה ומתמשכת, המאשרת את שלילת המסוכנות שבחולה, במידה מספקת ומבוססת, כנדרש. (עיינו דברי כבוד השופט ש' ברלינר, ע"ו (מחוזי חיפה) 21852-01-20 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (נבו 13.02.2020).
כידוע, חולה המאושפז בבית החולים מכוחו של צו אשפוז, אינו זכאי לצאת לחופשה כל עוד לא אישרה זאת הוועדה הפסיכיאטרית. אישור זה יכול שיינתן אך ורק בתנאי שזו תשתכנע כי אין בכך כדי לסכן את שלומו ובטחונו של הציבור מעבר למידה מינימלית בה ניתן לשאת בהתחשב תנאי הפיקוח וההשגחה בחופשה ובשיקולים נוספים ככתוב בחוק. על המשיב לעמוד בתנאי הסף בדבר יציבות והטבה ממושכים במצבו הנפשי שעל בסיסם תסיק הוועדה הפסיכיאטרית כי הושגה רמת וודאות גבוהה שלא תארע תקלה בעת יצא לחופשה בהתחשב בתנאיה. הדגש מושם על הצורך לשמור על שלום הציבור או מי מבין הציבור (עיינו דברי כבוד השופט ש' ברלינר, ע"ו (מחוזי חיפה) 17640-06-19 פלוני – נפגע העבירה נ' אלמוני (נבו 30.07.2019)).
החלטת הוועדה הפסיכיאטרית הינה החלטה שבשיקול דעת, רפואית ביסודה, של גוף מקצועי הנושא באחריות רבה, בין היתר לאור הרכב מותבו. בהחלטה כמעין החלטה זו אין בית המשפט מתערב אלא במקרים חריגים, כגון אם נפל פגם חמור בהליך קבלת הממצא הרפואי או בהכרעה הרפואית שניתנה על ידי הוועדה, כגון שההחלטה התקבלה תוך סטייה ברורה וקיצונית ממתחם הסבירות, כגון מצב בו כללי הצדק הטבעי נפגעו, כאשר ההליך היה בלתי תקין, כאשר ההחלטה אינה משתלבת עם התמונה הכללית המתגבשת לגבי אותו חולה וכיו"ב (עיינו החלטתי בע"ו (מחוזי חיפה) 39469-01-22 א' ה' נ' מרכז בריאות הנפש מזרע (מזור) (נבו 06.02.2022)).
לצורך בחינת החלטת הוועדה הפסיכיאטרית יש לבחון את התמונה הכללית בעניינו של המשיב, ממנה ניתן יהיה להסיק האם נפל פגם חמור בהכרעה הרפואית שהתקבלה, ולכך אפנה עתה.
באשר למשיב ויציאתו לחופשות, נלמד כי בימים 06.06.2021 ו-15.8.2021 התכנסה הוועדה הפסיכיאטרית לדון בהמלצת בית החולים לאפשר למשיב לצאת לחופשות, והחליטה שלא לאפשר למערער יציאה לחופשות כלל.
ביום 16.01.2022 החליטה הוועדה הפסיכיאטרית לאפשר למשיב לצאת לחופשות של עד 4 שעות בליווי. מסוכנותו העצמית ולאחרים הוערכה ברמה נמוכה.
ביום 10.04.2022 החליטה הוועדה הפסיכיאטרית להרחיב את משך חופשותיו של המשיב ל-12 שעות, בליווי. מסוכנותו העצמית ולאחרים הוערכה גם אז – ברמה נמוכה.
ביום 19.06.2022 החליטה הוועדה הפסיכיאטרית להרחיב את משך חופשותיו של המשיב ל-24 שעות, בליווי. מסוכנותו העצמית ולאחרים הוערכה גם אז – ברמה נמוכה.
ביום 25.12.2022 החליטה הוועדה הפסיכיאטרית להותיר הסטטוס על כנו, ודחתה את המלצת בית החולים לאשר חופשות של עד 48 שעות בליווי. מסוכנותו העצמית ולאחרים הוערכה גם אז – ברמה נמוכה.
ביום 02.04.2023 החליטה הוועדה הפסיכיאטרית להרחיב את משך חופשותיו של המשיב ל-48 שעות, בליווי. מסוכנותו העצמית ולאחרים הוערכה גם אז – ברמה נמוכה.
ביום 23.07.2023 התקיים דיון בוועדה בעניינו של המשיב. המלצת המחלקה הייתה לאפשר לו לצאת לחופשות של עד 48 שעות ללא ליווי. הוועדה לא קיבלה את המלצת בית המחלקה. הוועדה הפסיכיאטרית החליטה על יציאה לחופשות של עד 48 שעות, בליווי, אחת לשבוע. בנימוקי ההחלטה כתבה הוועדה הפסיכיאטרית כדלקמן: "לאור ממצאי הבדיקה לדעת הוועדה טרם בשלו התנאים למתן חופשות ללא ליווי. המטופל מוכר שנים רבות, רצידיוויסט באשפוזיו, ורק חלפו שלושה חודשים מאז הועדה הקודמת, שאישרה חופשות עד 48 שעות בליווי, לאור חומרת העבירות וגם בהתחשב בעמדת הפרקליטות, הוועדה דוחה את הבקשה".
יודגש כי על אף אי היעתרות לבקשה והותרת סטטוס החופשות על כנו, מסוכנותו העצמית ולאחרים הוערכה גם אז – ברמה נמוכה.
ביום 05.11.2023 שבה הוועדה הפסיכיאטרית והתכנסה בעניינו של המשיב. המלצת בית החולים הייתה לאפשר למשיב יציאה לחופשות עד 72 שעות ללא ליווי. ב"כ היועמ"ש התנגד להמלצת בית החולים וטענותיו היו כפי טענותיו היום בערעור. היינו, כי המשיב הגם שמצוי הוא ברמיסיה, אין מדובר בפרק זמן ממושך כדרישת הפסיקה. עוד טען כי לא ברור כיצד הגיע בית החולים למסקנה שיש לאפשר למשיב חופשות של עד 72 שעות כשהמלצתם לוועדה הפסיכיאטרית הקודמת הייתה לחופשות בנות 48 שעות בלבד, וגם זו נדחתה. עוד טען כי יש לתת את הדעת גם למצב הביטחוני השורר בארץ, ולהשפעתו האפשרית על מצבו הנפשי של המשיב. הוועדה הפסיכיאטרית קיבלה החלטתה כאמור לעיל, היא מושא הערעור לפניי.
ממצאי בדיקת המערער בפני הוועדה הפסיכיאטרית היו כדלקמן: "המטופל מוסר שחש בטוב. אין עדות במהלך הבדיקה לתכנים פסיכוטים פעילים. מוסר שבנו ובתו לא יכולים כיום ללוות אותו בחופשות. מבקש לצאת לחופשות ללא ליווי."
בבקשת בית החולים נכתב: "[…] עם טיפול תרופתי חל שיפור משמעותי במצבו הנפשי שולל שימוש בסמים ולא נראה תחת השפעת חומרים פסיכואקטיביים יוצא לחופשות בליווי ללא חריג . כעת ללא עדות למצב פסיכוטי פעיל, לא אובדני, ללא כוונות לפגוע בזולת משתף פעולה עם תכנית טיפול. יוצא לחופשות עד 48 שעות בליווי ללא אירועים חריגים אנו פונים בבקשה חוזרת לאשר חופשות עד 72 שעות ללא ליווי."
מסוכנותו העצמית ולאחרים הוערכה שוב פעם – ברמה נמוכה.
כאמור לעיל, המשיב נושא עמו עבר חיובי של יציאה לחופשות משך שנתיים, "עקב בצד אגודל", שהחלו מ-4 שעות בליווי, והתפתחו אט אט ל-12 שעות בליווי, 24 שעות בליווי, 48 שעות בליווי. משך שנתיים אלה מסוכנותו לעצמו ואחרים הוערכה ברמה נמוכה, ואכן מבחן המציאות מלמד כי חופשות אלה כולם התבצעו בהצלחה ובהיעדר אירועים חריגים. בית החולים העריך כי חל שיפור משמעותי במצבו הנפשי של המשיב, שאין עדויות למצבים פסיכוטיים פעילים מצדו, לרבות סימני אובדנות, כוונות לפגוע באחרים וכן כי המשיב משתף פעולה עם תכנית הטיפול. סבורני כי שנתיים אלה הינן בגדר תקופה זמן מספקת שיש בה כדי להוות עדות שאינה רגעית, בעלת עומק ויציבות מתמשכת, המאשרת את שלילת מסוכנות של המשיב במידה מספקת ומבוססת.
אכן אנו נמצאים כיום במצב חירום מיוחד, המצב הביטחוני אליה נקלעה מדינת ישראל וכלל תושביה הינה בגדר מציאות חדשה, מתוחה יותר, מלחמתית, ארוכה, שיש בה להשפיע על כולם, אנשים בריאים ומתמודדי נפש כאחד, ולענייננו דגש על הפן הנפשי הבא לידי ביטוי בלחץ מוגבר, חשש, תחושות חרדה, חוסר אונים וכיו"ב. חלקים נרחבים מחבלי הארץ נתונים תחת מתקפות טילים. אין ספק כי הדבר משפיע על תפקוד הנפש. יש לבחון את מידת ההשפעה של המצב הביטחוני המיוחד אל מול שמירת אינטרס המשיב לצאת לחופשות אל מול חובת השמירה על שלום הציבור. ומהכלל אל הפרט האם בשל המצב הביטחוני יש להורות על הותרת סטטוס החופשות כמחייב ליווי, שבפועל משמעות הדבר היא שהמשיב לא יוכל לצאת לחופשות בטווח 48 שעות, בשל מגבלת ילדיו במפורט בסעיף 7 לעיל.
לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים אני דוחה את עמדת ב"כ היועמ"ש כי יש להורות על חופשות בליווי. החלטת הוועדה הפסיכיאטרית לחופשות ללא ליווי היא החלטה התואמת את מצבו הנפשי והמשפחתי של המשיב. עולה בקנה אחד עם שמירה עם אינטרס הפרט ועם אינטרס החברה.
סוגיה נוספת עליה איתן את דעתי היא באשר למשך החופשות. האם ההרחבה בחופשות שקבעה הוועדה הפסיכיאטרית, מחופשות בנות 48 שעות בליווי לחופשות בנות 72 שעות ללא ליווי, הינה הרחבה מידתית וסבירה או שיש להתערב בהחלטה ולצמצם את משך שעות החופשה.
לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים מצאתי כי יש טעם בדברי ב"כ היועמ"ש ויש לקבוע מעין "תחנת ביניים" בין המצב הקודם- 48 שעות בלווי לבין החלטת הוועדה הפסיכיאטרית- 72 שעות ללא ליווי.
לאחר כל אלה, אני מורה כי במשך שלושה חודשים מהיום יוכל המשיב לצאת לחופשות בנות 48 שעות ללא ליווי. בתום התקופה של שלושה חודשים, ככל שיתרשם מנהל המחלקה כי ניתן להרחיב את החופשות, יצא המשיב לחופשה בנות 72 שעות ללא ליווי.
"אמור לי כיצד מטפלת חברה בחולי הנפש שלה ואומר לך מהי מידת מחוייבותה של אותה חברה לזכויות הפרט ולשלום הציבור" (רע"פ 2060/97 פלונית נ' הפסיכיאטר המחוזי-תל אביב (נבו 11.03.1998)).
הערעור מתקבל בחלקו, כמפורט בסעיף 32 לעיל.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמצא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, א' כסלו תשפ"ד, 14 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.