בפני
כבוד השופטת ענבל קרן
בעניין –
המבקש
המנוחה
עו"ד ט'– מנהל עיזבון
נגד
המשיבים
1. פלונית
2. היורשת
3. היורש
4. היורש
5. היורש
6. היורשת
7. היורשת
8. היורשת
9. העמותה
10. היועץ המשפטי לממשלה
החלטה
בפני בקשת מנהל העיזבון מיום 9.8.2022, לחייב המשיבה1 (מנהלת העיזבון הקודמת) להשיב לקופת העיזבון סך של 3,272,372 ₪.
בהחלטתי מיום 26.10.22 הוריתי על קיום דיון בבקשה במעמד מנהל העיזבון הנוכחי, המשיבה1, נציג ב"כ היועמ"ש, וכן היורשים – המשיבה 2 והמשיב 5.
באשר ליתר היורשים, נקבע כי יהיו רשאים להתייצב לדיון וככל שלא יתייצבו ו/או תוגש הודעתם בכתב לתיק טרם מועד הדיון, ייראו כמסכימים לכל החלטה שתינתן.
עוד הוריתי בהחלטתי, כי טרם מועד הדיון, יערוך ב"כ היועמ"ש בדיקת הדוחות שהוגשו ע"י המשיבה1 ויגיש תוצאות בדיקתו ועמדתו המשלימה למבוקש ע"י מנהל העיזבון.
עמדת המשיבה 2 – היורשת
ביום 3.11.22, וטרם המועד שנקבע לדיון, הוגשה עמדת המשיבה 2, לבקשת מנה"ע להשבת כספים – לטענתה, הנכס שירשה ברח'A לא הועבר על שמה וכלל לא ברור באיזו דירה זכתה, ואף אין מסמכים המוכיחים כי המנוחה ו/או מי מבני משפחתה רכשו הדירה. לטענתה, בירור זכויותיה של המנוחה בדירה והעברתן על שמה (לרבות תשלומים ככל שיידרשו עבור מס, אגרות, עלות חוקרים פרטיים במידת הצורך וכו') דורש "עבודה אבל גם ממון", ועל כן יש הכרח כי המשיבה1 תשיב לקופת העיזבון כספים שגבתה, שאחרת רצון המנוחה לא יקוים. עוד לטענתה, בהתאם להוראות המנוחה בצוואתה לא היתה רשאית המשיבה1 לגבות לעצמה כספים טרם יקבלו כל היורשים את שלהם.
עמדת ב"כ היועמ"ש
ביום 13.2.2023 הוגשה עמדת ב"כ היועמ"ש.
ב"כ היועמ"ש הבהיר, כי הואיל והאפ' כללי פטור מבדיקת דיווחים כספיים – הפיקוח לא נערך מתחילת מינוי מנהלת העיזבון, אלא בדיעבד, ועל יסוד הדיווחים שהגישה המשיבה1, (קרי. פרטת העיזבון ודו"ח כספי המתייחסים לתקופה 23.11.21 ועד 9.5.22).
לעניין דירות הנכללות בעיזבון– כל הדירות אשר דווחו בפרטה הועברו ע"ש היורשים, למעט הדירות ברח' Aוברח' B ע"ש היורשים המשיבים 2 ו-5, לגביהן ציינה המשיבה1 כי אינן רשומות ע"ש המנוחה.
לעניין הכספים הכלולים בעיזבון –
הפרטה אינה משקפת את נכסי העיזבון ויתרות הכספים נכון ליום הפטירה (6.3.20) שכן המשיבה1 הציגה מסמכים ליום 31.3.20 על אף שהתבקשה להמציא מסמכים ליום הפטירה.
מעיון בדפי החשבון עולה כי למנוחה היו לפחות 2 חשבונות הינם משותפים לה, לבעלה ז"ל ולבתם ז"ל.
המנוחה הינה הזוכה בעזבונו של בעלה ז"ל כאמור בצו קיום צוואה.
ואולם, המנוחה ובעלה הינם היורשים של מחצית עזבון בתם ז"ל, כאשר בן הזוג ד' יורש המחצית השניה. בין יורשי הבת ז"ל נערך הסכם חלוקת עיזבון שניתן לו תוקף של פס"ד ביום 10.3.15.
לעמדת ב"כ היועמ"ש, משהבעלות בחשבונות הבנק נותרה משותפת ל- 3 המנוחים, לא ברור האם הסכם חלוקת העיזבון יצא לפועל וחולקו הכספים המשותפים, וכפועל יוצא האם הכספים בחשבונות המשותפים שייכים למנוחה בלבד. לעמדת ב"כ היועמ"ש, יש להבהיר עניין זה באסמכתאות ולקבל עמדת בן הזוג ד'.
כן התייחס ב"כ היועמ"ש ליתרות המפורטות בכל אחד מהדיווחים שהגישה המשיבה 1:
יתרת הכספים בהתאם לדיווח בפרטה
יתרת הכספים בהתאם לדיווח הכספי (יתרות פתיחה נכון לחודש 12/2021)
יתרת הכספים ע"פ דוח סופי בתיק האפוטרופסות
כספי המנוחה
שפורטו בדו"ח
7,344,627.33 ₪
177,596.77 דולר
589,674.49 אירו
9,928,994.07 ₪
31,851.52 דולר
818,455.67 אירו
9,757,281.71 ₪
8,608.86 דולר
230,924.97 אירו
התייחסות ב"כ היועמ"ש
הסכומים אינם מגובים באסמכתאות, כאשר קיימים פערים בין סכומים הנקובים בפרטה לבין האסמכתאות/מסמכי בנק שהוצגו.
לא צורפו אסמכתאות/ תדפיסי בנק לחלק גדול מההכנסות, ולחלקן צורפו תדפיסים שאינם ליום הפטירה – דבר הגורם לחוסר שקיפות לכלל הסכומים בפרטה. ולא ברור על מה הסתמכה המשיבה1 בדיווחיה.
אין די שקיפות בדוח הכספי שהוגש והסכומים אינם מגובים באסמכתאות.
הוצאות בסך של כ- 19,000 ₪ לא גובו באסמכתאות
אין דיווח על תקבולי שכירות ככל שהתקבלו מדירות המנוחה (כך גם אין דיווח על הוצאות אחזקה של הדירות) ומכאן שאין שקיפות מלאה בנוגע לנכסים אלו, מיום פטירת המנוחה עד להעברתם ע"ש הזוכים לפי הצוואה.
עוד פרט ב"כ היועמ"ש, כי לאחר חלוקת העיזבון, נותרו בחשבון 2 מיליון ₪ המיועדים להקדש עבור העמותה.
כן לעמדת ב"כ היועמ"ש ככל והצדדים מעוניינים בהמשך בירור עניין יש למנות רו"ח מומחה מטעם ביהמ"ש.
בהחלטתי מיום 19.2.2023 הוריתי למשיבה1 אשר הגישה הדו"חות – להשלים את הפרטים הנדרשים בהתאם לדו"ח ב"כ היועמ"ש לרבות יתרת הכספים המעודכנת ליום הפטירה והאסמכתאות הנדרשות. וכן על הגשת דיווח משלים מטעם ב"כ היועמ"ש טרם הדיון.
דיון מיום 15.3.2023
ביום 15.3.2023 התקיים דיון, אליו התייצבה בנוסף המפקחת מטעם האפ' הכללי אשר בדקה את דיווחיה של המשיבה1.
כן התייצב לדיון עוה"ד אשר נשכר ע"י היורש המשיב 5, לטפל ברישום הדירה ברח' B על שמו. לדבריו, התברר כי המדובר בדירה שנרכשה ע"ש בתה של המנוחה ז"ל, וכי כעת יש להסדיר את שרשרת ההעברות מהבת, להוריה, וליורש, הגם כי לדבריו דירה זו אינה נכללת בהסכם חלוקת העיזבון בין יורשי הבת (הוריה ובן זוגה) וכי על בן הזוג להסתלק מחלקו (והוא מעריך כי כך יעשה) שאחרת יהא זכאי למחצית משווי הדירה.
עוה"ד התקשה להעריך האם יחול חיוב במס ו/או את שיעורו המירבי.
כן לטענתו, החל בבירור לגבי הזכויות בדירה ברח' A (שציוותה המנוחה למשיבה 2) – אך הטיפול הופסק בטרם עלה בידו להתחקות אחר עקבות לעסקה.
שכר טרחתו הנקוב עבור טיפול בכל אחת מהדירות היה 12,000 ₪ + מע"מ.
לטענת ב"כ היועמ"ש קיים פער של מאות אלפי ₪ בין דיווח העמותה "גג לחוסה ולנזקק" אשר מונתה בתחילת ההליכים, לבין הפרטה/דיווח שהגישה המשיבה1, על אף שהמדובר בפער של 24 ימים בלבד.
הצעת ביהמ"ש לצדדים בדיון היתה כי המשיבה1 תפקיד בידי מנהל העיזבון סך של 1,000,000 ₪ להבטחת הוצאות ניהול העיזבון, לרבות הטיפול בדירות ברח' A וברח' B, בכפוף להפקדת הסך כאמור, לא יידרש המשך הפיקוח של ב"כ היועמ"ש על ניהול העיזבון ע"י המשיבה1.
המשיבה1 ביקשה שהות להשיב על הצעת ביהמ"ש.
יוסף עוד, כי ביום 26.1.2023 עתר מנהל העיזבון, להורות למשיבה1 להשיב בנוסף גם סך של 1,544 אירו, נוכח דרישת תשלום שהתקבלה מהגורם המבטח בגרמניה, בשל תשלומי יתר של ביטוח סוציאלי שבוצעו למנוחה.
ביום 28.3.2023 הודיעה המשיבה1 כי העבירה הסך האמור במט"ח לחשבון מנהל העיזבון, וכי הועבר הסך של 2 מיליון ₪ לעמותה בהתאם להוראות הצוואה.
תגובת המשיבה1 להצעת ביהמ"ש מיום 22.3.2023
לטענתה, אין הצדקה להתעמק בדוחות הכספיים שהגישה כאשר כל היורשים קיבלו את מנתם, לא נמצאו חובות לעיזבון, והיתרה מעבר למנות ליורשים מגיעה לה לפי הצוואה, ועוברת אליה בכל מקרה.
כן הסכימה לממן את שכר טרחתו של עוה"ד, בגין הטיפול בדירות ברח' A ורח' B.
לטענתה, מר ד' (בן הזוג של הבת ז"ל) אינו זכאי לכל חלק מהעיזבון, לא צפוי חיוב כספי למדינה ואם כן – המדובר בחיוב בסכומים נמוכים.
באשר לדירה ברח'A – לטענתה, הציעה ליורשת המשיבה 2 לקבל את החזקה בדירה ולהשכירה, אך זו סירבה ומאז הדירה עומדת ריקה. לטענתה המדובר בדירה בה התגוררה המנוחה עם עלייתה ארצה, לא אותר רישום בטאבו אודות דירה זו, ולא נמצא חיוב במס בגינה.
המשיבה1 מפנה לסע' 51 (ג) לחוק הירושה הקובע כי "אין הזוכה זכאי לפיצוי מן היורשים האחרים אם במות המצווה לא היה הנכס בין נכסיו".
לטענתה, אין הצדקה להפקדת 1 מיליון ₪ , והשבת סכום כאמור תגרום לה לנזק מיותר וללא הצדקה, וכי תישא בכל חיוב שיוטל עליה ע"פ כל פסיקה חלוטה של ביהמ"ש.
כן עתרה המשיבה1 להמתין לקבלת תעודת עובדת ציבור רמ"י אודות הדירה ברח' A.
מנהל העיזבון בתגובתו מיום 23.3.23
לטענתו המשיבה1 מבקשת "למשוך העניינים" עד אין קץ. לטענתו עמדתה של המשיבה1 אינה מאפשרת את סיום הליכי חלוקת העיזבון שכן בחשבון נותרו כיום 127 ₪ בלבד. לטענתו, כל סכום שתשיב המשיבה1 יוחזר לה בסיום ההליך, אם יתברר כי המדובר ביתרת עיזבון שאין לה זוכים.
באשר לסע' 51(ג) לחוק הירושה, יש להביא בחשבון את כוונת המוריש (ר' שילה), ובמקרה דנן אומד דעתה של המנוחה היה כי היורשת המשיבה 2 לא תצא בלא כלום.
לטענתו, ההוראה בסע' 8 בצוואה בה מצווה המנוחה את יתרת עזבונה ככל שיישאר למשיבה1 – כפופה לרצונה להוריש הנכסים ליתר היורשים.
לטענתו, המשיבה1 עשתה מעשה שלא יעשה כאשר העבירה לעצמה שלא כדין 3 מיליון ₪ מבלי שתדאג כי כל היורשים יקבלו את חלקם, והוא עומד על בקשתו להשבת הכספים.
תעודת עובד ציבור מיום 23.3.2023
עובר למועד הדיון עתר מנהל העיזבון לקבלת תעודת עובד ציבור מאת רמ"י, לצורך בירור הזכויות בדירה ברח' A .
תעודת עובד ציבור כאמור הוגשה ביום 23.3.23, וממנה עולה כי אין כל תיעוד לרישום הזכויות בדירת A ע"ש המנוחה ו/או בעלה.
נמצא תיעוד ברמ"י אודות זכויות בדירה ברח'— (אשר רשומה בלשכת רישום המקרקעין).
לצדדים ניתנה האפשרות להשלים עמדתם נוכח האמור בתעודת עובד הציבור.
עמדתו המשלימה של מנהל העיזבון – לאור תעודת רמ"י אין עוד ספק כי המשיבה2 לא קיבלה את הרכוש ע"פ הצוואה, ועל כן המשיבה1 לא היתה רשאית לקחת לעצמה את יתרת העיזבון, המגיעה לה רק אם היורשים מקבלים את המגיע להם.
מנהל העיזבון הפנה ל- ע"א 4377/04 גל גורן הלצברג נ' אביבה מירז [שם הורה ביהמ"ש לאפ' המנוחה להשיב כספים לעיזבון שכן אסור היה לה לקבל כספי קופ"ג של המנוחה ללא אישור מוקדם של ביהמ"ש] לפיו הבקשה אפשרית מבחינה משפטית.
לטענתו, המשיבה1 "נהגה בחוצפה חריגה", לקחה לעצמה את שלא מגיע לה, תוך ניצול היותה מנהלת עיזבון, דאגה לעמותה ולא לכלל היורשים, ודאגה כי מנהל העיזבון החדש לא יוכל לבצע התפקיד כאשר רוקנה את הקופה.
לטענתה, המשיבה1 אף מסרה לעיריה העתק הצוואה, והיורשת המשיבה2 חויבה בתשלום ארנונה בסך 6000 ₪ עבור דירה שבינתיים לא זכתה בה.
עמדתה המשלימה של המשיבה1 – המשיבה1 שבה והפנתה לסע' 51 לחוק הירושה, כאשר לטענתה המנוחה חלקה את עזבונה למנות מסויימות מוגדרות ובלתי שוויוניות, ואין לייצר צוואה חדשה ולהעביר ליורשת המשיבה 2 מעבר למה שחפצה המנוחה להעביר לה.
דיון והכרעה:
המשיבה1 מונתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 22.10.21 (עמ"ש 27682-06-21) בהסכמת הצדדים, כמנהלת עיזבון המנוחה לתקופה של שלושה חודשים. בהתאם לפסה"ד בתום תקופה זו ככל שהעיזבון לא יחולק, בין אם כולו ובין אם חלקו, היה אמור להיכנס לתוקף מינויים של עוה"ד ג' ועו"ד ט' ביחס ליתרת העיזבון שלא חולק.
עו"ד ג' ביקש שלא להתמנות (עמדתו מיום 28.3.22), וביום 9.5.22 נוכח התנגדות המשיבה1 ועו"ד ג' שבתי והוריתי על מינוי עו"ד ט' כאמור (ר' החלטה מיום 9.5.22 והנימוקים שם).
התנהלותה של המשיבה1 בתפקידה כמנהלת עיזבון מעוררת אי נוחות וקושי, וזאת בלשון המעטה. נדמה, כי אצה לה דרכה של המשיבה1 להעביר לידיה כספים מתוך העיזבון מבלי שהשלימה חובותיה ו/או התברר כי פעלה בשקידה הראויה על מנת לעשות כן.
אמנם, בהתאם להוראות הצוואה, המשיבה1 הינה היורשת של המנה השיורית (קרי. לאחר חלוקת הכספים והנכסים כמפורט בצוואה), ועם זאת היה עליה לנקוט בזהירות המתחייבת, ולכל הפחות ליידע את בית המשפט אודות הקושי בהשלמת פעולותיה בכל הנוגע לדירות ברח' A וברח' B- מבעוד מועד, לבקש הוראותיו בעניין, ולא בדיעבד ולאחר שכבר העבירה את הכספים שבעיזבון לידיה (ר' גם החלטתי מיום 9.5.2022).
בעייתיות נוספת בהתנהלותה של המשיבה1 התגלתה בכל הנוגע לדיווחיה לאפוטרופוס הכללי, שהתברר כי הינם חסרים, הוגשו ללא אסמכתאות רלוונטיות ו/או ללא אסמכתאות כלל, כאשר אין התאמה בין הסכומים המדווחים.
המשיבה1 אף נמנעה מלפעול בהתאם להחלטת ביהמ"ש מיום 19.2.2023 ולהשלים הפרטים הנדרשים כעולה מעמדת ב"כ היועמ"ש.
כפי שהבהיר ב"כ היועמ"ש, בהתאם לתקנה 4א(1) לתקנות הירושה (בדיקת פרטה ודוחות כספיים של מנהלי עזבונות) תשמ"ט – 1988 הינו פטור מבדיקת הדוחות הכספיים במקרה דנן. ועל אף האמור, אין בכך משום היתר למנהל עיזבון באשר הוא, להגיש דיווחים חלקיים ו/או לא מדויקים ו/או ללא אסמכתאות, בהנחה כי איש לא יתפוס אותו בקלקלתו, וכי לא יידרש ליתן דין וחשבון על כך לאיש.
בהערת אגב, אוסיף כי לדידי, קיימת בעייתיות בהוראת התקנות הפוטרת את האפוטרופוס הכללי מבדיקות דוחות כספיים אשר חלה חובה ע"פ חוק להגישם, וזו עלולה לפתוח פתח לאי סדרים בהתנהלות מנהלי עיזבון, אם לא חמור מכך. ואולם, סוגייה זו יש להביא לפתחו של המחוקק.
נוכח הודעת מנהל העיזבון, כי בחשבון העיזבון נותר סך של כ- 127 ₪ בלבד, ושטרם הושלם הטיפול בחלוקת העיזבון – אין חולק כי על המשיבה1 להשיב כספים שנטלה, לחשבון העיזבון.
סבורני, כי את הסכום שעל המשיבה1 להשיב לחשבון העיזבון, יש לגזור מהערכת הפעולות שנותרו לשם השלמת חלוקת העיזבון.
ע"פ הנתונים שהובאו עד כה בפני ביהמ"ש:
דירה ברח' B – הטיפול ברישום הזכויות בדירה נמסר לעוה"ד, כאשר המשיבה1 הודיעה על הסכמתה לשאת בעלויות שכר טרחתו. כאמור, חיוב המס, ככל שיחול, אינו ברור בשלב זה, כך גם הצורך בפיצוי בן הזוג מר ד' (אם קיים).
דירה ברח' A – כעולה מתעודת עובד ציבור רמ"י לא רשומות זכויות ע"ש המנוחה ו/או בעלה, ומאידך המדובר בנכס שנכלל בצוואה (ולעניין זה ראה גם טענת המשיבה 1 עצמה, כי המנוחה ערכה צוואתה "מתוך מחשבה מעמיקה"), ולטענת המשיבה1 אף הוצע ליורשת לתפוס בו חזקה ולהשכירו לצ"ג, הגם כי לא הובהר האם הנכס היה מושכר עובר לפטירתה של המנוחה, ועל יסוד מה הוצע ליורשת לתפוס בו חזקה. לטענת מנה"ע אף התקבלה אצל היורשת דרישת חוב ארנונה בגין נכס זה. בנסיבות, יש להשלים הבירור לגבי הזכויות בו.
כמו כן, יש להותיר כספים לצורך תשלום שכ"ט מנהל העיזבון (ר' החלטתי מיום 9.5.2022).
אדגיש, כי לא מצאתי מהו אותו "נזק" אשר לטענת המשיבה1 ייגרם לה בהשבת כספים לחשבון (בין אם המדובר בסכום המבוקש ע"י מנה"ע ו/או בסכום בהתאם להצעת ביהמ"ש) – כאשר כעולה מדברי בעלה בדיון מיום 15.3.2023 קיבלה המשיבה1 לידיה סכום של למעלה מ- 9 מיליון ₪ בהתאם לצוואה (לא כולל נכס מקרקעין) וכאשר (כפי שציין אף מנהל העיזבון), כספים ככל שיוותרו בקופת העיזבון לאחר כיסוי ההוצאות, יושבו לידיה.
מאידך, סבורני כי עתירת מנהל העיזבון הנוכחי כי המשיבה1 תשיב כ- 3.2 מיליון ₪ לחשבון העיזבון, אינה פרופורציונאלית לכיסוי עלות הפעולות שנותרו להשלמת חלוקת העיזבון, כעולה מטענות הצדדים.
סבורני, כי גם אם תחשיב ההוצאות הצפויות (חיובי מס לכ"א מהדירות, פיצוי אפשרי לבן הזוג מר ד', עלויות הכרוכות בחקר הזכויות בדירה ברח' A וכו'), בצירוף שכ"ט מנה"ע ייערך על הצד הגבוה – לא יגיע זה כדי הסך של 3 מיליון ₪, וחוששני כי אין מאחורי דרישה זו צורך כספי של ממש, אלא רצון בסנקציה עונשית.
על כן, לאחר ששקלתי עמדות הצדדים וכן חובות מנה"ע, הוראות הצוואה, הוראות הדין ובהינתן הצורך להשלים את חלוקת העיזבון במלואו ותשלום חובותיו – אני מורה למשיבה1 להשיב בשלב זה לחשבון העיזבון את הסך של 1,500,000 ₪ .
הסך האמור יועבר לחשבון העיזבון תוך 14 יום מהיום.
אישור אודות העברת הכספים יוגש לתיק ביהמ"ש.
ככל שיתברר למנהל העיזבון, כי קיימות עלויות נוספות שלא נלקחו בחשבון ו/או כי העלויות עולות על הסכום שהופקד – תוגש בקשה מתאימה בצירוף אסמכתאות, ואשקול להורות למשיבה1 להוסיף על הסך האמור.
על מנהל העיזבון לפעול בשקידה הראויה, בניסיון להתחקות אחר זכויותיה של המנוחה בנכס ברח' A, והוא רשאי להיעזר לשם כך בעו"ד כמו גם בחוקר.
ככל שהוצאות המוערכות לשם כך צפויות לחרוג מהסך של 10,000 ₪ – 5,000 ₪ – על מנהל העזבון לקבל את אישור ביהמ"ש לכך מבעוד מועד, תוך צירוף אסמכתאות מתאימות.
נוכח טענת המשיבה1 כי הציעה ליורשת המשיבה 2 לתפוס חזקה בדירה – תעביר המשיבה1 למנה"ע כל מידע המצוי בידיה אודות שוכרים קודמים של הנכס, זהותם ו/או הסכמי שכירות ככל שמצויים בידיה.
אציין עוד, כי כל עוד לא הובהר סופית כי למנוחה אין זכויות בנכס ברח' A – לא מצאתי כי יש לדון בטענות מי מהצדדים באשר לחלותו של סע' 51 לחוק הירושה ו/או פרשנותו במקרה דנן.
כן לא מצאתי, כי יש להורות בשלב זה, על הפקדת כספים לפיצוי בגין שווי נכס זה (כאשר ממילא לא הונחה בפני ביהמ"ש הערכה ו/או אומדן משוער בדבר שוויו), בהינתן עתירה עתידית ככל שתוגש.
כמו כן, ונוכח התוצאה אליה הגעתי, אינני מורה בשלב זה על המשך חקירת ההתנהלות הכספית של המשיבה1.
יחד עם זאת בהינתן האמור לעיל – הנני מחייבת את המשיבה1 בהוצאות בסך של 2,000 ₪ שיושלמו אף הם בתוך 14 ימים כאמור לטובת אוצר המדינה.
מנה"ע יגיש דיווח בדבר פעולותיו בכל הנוגע לחלוקת העיזבון בעוד כ- 90 ימים.
המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.
ניתנה היום, ה' אייר תשפ"ג, 26 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.
