לפני יו”ר ועדה, כבוד השופטת בדימוס זיוה הרמן
חברת ועדה – גב’ יוספה קין, חינוך
חברת ועדה – גב’ גלית קרייזלר, עו”ס
נציגת שב”ס – רס”ר, מתן מרום
מזכירת הוועדה- גב’ סימונה גנץ
מבקש
פלוני (אסיר)
נגד
משיבה
מדינת ישראל
נוכחים:
ב”כ היועמ”ש עו”ד צור פלק
ב”כ האסיר עו”ד רונן זיו
האסיר בעצמו
פרוטוקול
ב”כ האסיר:
ביום 10.5.22 העלה ב”כ המשיב טענות כנגד הדוחות והוועדה נתנה החלטה שיוגשו חוות דעת לגבי עד כמה האסיר הצליח לתעתע בכל רשויות הטיפול ולגבי היחס שלו לעבירות כפי שמופיעות בכתב האישום. בתקופה מאז אותו דיון הוגשו חוות הדעת שלמעשה מב”ן כותבים שהוא מוכר היטב מהערכות קודמות, הם אימתו אותו באופן ישיר עם סעיפי ההרשעה וגם הסיבות של מעשיו וגם התיק הסגור נלקח בחשבון, הם מרגישים שהוא הפיק תועלת ממשית מהטיפול שעבר והם עומדים על כך שרמת המסוכנות המינית שלו נמוכה.
גורמי הטיפול בכלא חוזרים על כך שמדובר בגרסה עקבית שלו שהוא היה בן 17 בעת ביצוע העבירות והוא מודע היטב למשמעות של העמדה שלו שהוא היה בן 17, גם לגבי הגיל של המתלוננת באותו אירוע, הם מדגישים בצורה ברורה שהאסיר לא הונה את גורמי הטיפול. הוא אומת עם הפערים במחלקת “פסיפס”, מצטט.
הוא הודה בעבירות מאוד חמורות והם מציינים שהוא מאוד מעוניין להמשיך את ההליך השיקומי שלו ולהשתלב באגף השיקום.
רש”א שלחו הבהרה שהם חוזרים על ההמלצות לשלבו מחדש באגף השיקום.
לאחר שהתקבלו חוות הדעת שמשקפות את מה שבא כוח המשיב ציין בעמוד 2 לפרוטוקול בדיון הקודם שעל פי הגורמים בבית הסוהר מתברר שהוא עבר שיקום מדהים.
אני אחזור על הבקשה שלי מתחילת הדיון הקודם שצריך את עזרת הוועדה כדי לנסות לקדם את התהליך השיקומי שלו, המטרה היא לנסות לשלבו באגף השיקום שיהיה שם תקופה ארוכה, זה המתווה הטיפולי הנכון גם מבחינתו. אבקש דחייה והתייחסות לעניין השתלבותו באגף השיקום.
ב”כ היועמ”ש:
אני מציע שהאסיר יגיד לנו מה הוא עשה ומה לא.
ב”כ האסיר:
זה לא חקירה נגדית פה. יש את העמדות שלו, העמדה שלו היא שככל שמדובר בתיק הסגור לא היו דברים מעולם ולגבי האירוע נשוא כתב האישום הפרט היחיד ששונה זה שהוא היה בגיל 17 פלוס ולא בגיל 21.
ב”כ היועמ”ש:
אני מבקש שלפני שאני טוען שהוא יענה ויספר לנו מה הגרסה שלו.
האסיר:
בתחילת הדרך שהגעתי ונחקרתי הכחשתי את כל המעשים, את הכל, גם במהלך ניהול התיק הייתי בהכחשה מוחלטת, לא התייחסתי בשום צורה לכל טענה, מפה יצאו הפערים.
אני מואשם בשלושה סעיפים, אינוס, מעשה סדום ועוד משהו סעיף של אינוס.
בערך, אני לא נכנס לחודשים ולזמנים. באחת החופשות פגשתי בשכנה שהיא שכנה של ההורים בזמנו שהתגוררתי איתם, יצאתי מחבר הייתי בדרכי הביתה ועצרתי במעבר החציה ושאלתי אותה אם היא הולכת הביתה, אמרה לי כן ואמרתי לה בואי אני אקפיץ אותך. בדרך הביתה, מרחק בין המקום שאספתי אותה לבית הוא מאוד קצר, בדרך במקום לפנות לכיוון הבית המשכתי לחניה של בית הספר וביצעתי את המעשים בקורבן. הייתי בן 17 וקצת, הערכה גילאית לפי מראה הייתה בסביבות 8-9 היא הייתה וזאת עפ”י נראות בלבד. לא אמרתי אף פעם את הגיל הזה, תמיד אמרתי נכון לאותה תקופה מה שאני ראיתי היא הייתה בת 8-9 פלוס מינוס. חוץ מהאירוע הזה לא היו אירועים נוספים. היה אירוע אחד שנחקרתי בו במח”ש כשעבדתי במג”ב ומאז אין לי מושג מה קרה.
ב”כ היועמ”ש:
הוא אמר שהוא היה בן 17 וחצי כשהוא הוציא רישיון בגיל 18. הוא יליד 1978, לפי הנתונים היא הייתה בת 5. הוא סיפר על אירוע אחד שהוא לקח אותה עם הרכב, אנחנו מדברים על שלושה אירועים שונים. אני רוצה להגיש את העדות של הנפגעת מהאירוע בשנת 1995. הוא לקח אותה פעם אחת טרמפ עם אופניים אבל כל שאר הסיפור דומה לסיפור שהוא אמר. זה רק להראות שהוא עומד פה ולא אומר את האמת. הצער שלי שגם אחרי ההחלטה של הוועדה מהפעם הקודמת לא יורדים לגופו של עניין. האירוע שהוא סיפר עכשיו התיק נסגר מחוסר ראיות.
האסיר:
ביצעתי עבירות מין חמורות בקטינה, פעם אחת זה היה בתוך הרכב כשניסיתי להחדיר את איבר המין לפי הטבעת, אמרתי את זה לכל אורך הדרך, גם בקבוצות הטיפוליות וגם במב”ן.
ב”כ האסיר:
לא באמת ניתן לעבור תהליך בתוך מחלקות טיפוליות בלי להקריא את כתב האישום.
ב”כ היועמ”ש:
לצערי לא מתייחסים לתשתית העובדתית הנכונה. מב”ן אומר שאין פער כי זה אותם סעיפי עבירות וגם שני אירועים. בחוות הדעת של מב”ן מיום 28.3.22 יש לנו 6 פעמים שיש אזכור לנסיבות האירוע, שמדובר על חרם, שצחקו עליו שהוא בתול. על זה שמדובר על אירוע שהוא בן 17 מוזכר 6 פעמים. 4 פעמים מוזכר שהיא בכתה והוא הפסיק. על זה שמדובר באירוע מיני ראשון 5 פעמים, על זה שמדובר באירוע חד פעמי פעמיים.
שמעתי את דברי יו”ר הוועדה, אני חושב שמה שיש לנו ביד כרגע די והותר כדי לדחות את בקשתו.
בעדכון וועדת השחרורים כתוב, מצטט. זה לא נכון, הוא העלה את זה בגזר הדין כטענה חילופית לא כי הוא סיפר על אירוע אחר. כתוב בדוח מב”ן שבשנים2012- 2014 הוא הכחיש את האירועים, ורק בחוות הדעת מה-17.7.18 צוין שחל שינוי בעמדותיו. מדובר באדם שמ-2017 מספר לכולם סיפור שלצערי מתברר שקרה אבל לא עם הנאנסת שלנו. פעם ראשונה שאני רואה דוח מב”ן שמתייחס לסעיפים ולא לנסיבות. זו לא התנסות מינית ראשונה שלו, כל אמירה שלו לגבי זה זה שקר. זה לא אדם שצריך לחזור לאגף שיקום כשבקשתו באוויר. גם הדוח הסוציאלי מסתמך על אותם דברים ואין התייחסות לכך שמדובר באירוע אלים. זה בן אדם שמספר את הסיפור שכנראה קרה והוא ממשיך לא להודות ולא לקחת אחריות על שלושה אירועי אונס חמורים כשהיה בן 21 ולכן אנחנו מבקשים שבקשתו תדחה. בנוסף, הוא לא שילם את הפיצוי, הוא שילם 17,000 מתוך 60,000. הוא מגיע לפה היום ומשקר בוועדה עצמה כשנותנים לו את ההזדמנות. אנחנו חושבים שגם הנפגעות צריכות לדעת בתיק הזה… נפגעת שנאנסה 3 פעמים עם איומים בנשק, ניסתה להתאבד.
אני מפנה לסעיפים 3-6 באישום השני של כתב האישום, מקריא. כל האירוע שפירטתי לא מופיע במב”ן בשום צורה.
ב”כ האסיר:
יש הבדל בין אותה אחריות משפטית שחברי מתמקד בה שהיא חשובה, לבין העובדה שהוא הודה…
שמעתי את דברי יו”ר הוועדה, אני מבקש לדחות את הדיון בעניינו לעוד חצי שנה. המטרה של האסיר היא להשתלב באגף השיקום.
ב”כ היועמ”ש:
עמדתנו העקרונית היא לדחות על הסף, ירצה שיגיש בקשה חדשה.
ב”כ האסיר:
שוחחתי עם האסיר והוא הסכים שהוועדה תדחה את בקשתו לשחרור מוקדם בשלב זה והוא ימשיך לנסות להשתלב באגף השיקום והוא מקווה שבעוד שנה לאחר שיוגשו חוות הדעת העדכניות הוא יצליח לשכנע את הוועדה שהוא עבר שינוי משמעותי. הוא רוצה לציין שהוא הגיע להסדר ושילם פיצוי למתלוננת והמרכז לגביית קנסות הפסיק אותו. הוא הודה במעשים מיניים מאוד קשים במהלך התקופה.
ב”כ היועמ”ש:
אני מבקש מהוועדה היתר פרסום של הפרוטוקול וההחלטה.
ב”כ האסיר:
אין התנגדות שהפרוטוקול יעבור למתלוננות אבל יש התנגדות לפרסם את ההחלטה.
<#2#>
החלטה
על סמך האמור לעיל, הבקשה לשחרור מוקדם נמחקת.
אנו מחליטות על פרסום ההחלטה והפרוטוקול ללא ציון שם האסיר.
<#3#>
ניתנה והודעה היום כ”ט סיוון תשפ”ב, 28/06/2022 במעמד הנוכחים.
זיוה הרמן,
שופטת (בדימוס)
גברת יוספה קין,
חברת וועדה
גב’ גלית קרייזלר,
חברת וועדה
רס”ר, מתן מרום,
נציגת שב”ס
