בפני כב' השופטת הבכירה מאיה לוי
התובעת
ח' כ' ט' ג' ת"ז *********
ע"י עו"ד שירן בכר ו/או עידן יוחאי אדרי
נגד
הנתבע
א' ג' ת"ז *********
ע"י עו"ד בן לולו קלי לירז ו/או עו"ד זמירה צדוק
פסק דין
תיק זה נסוב ברובו על מנייה בודדת של חברת "***" אותה רכשו הצדדים – בני זוג לשעבר, במהלך החיים המשותפים, כאשר הנתבע עובד עד היום בחברת "***".
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשתי סוגיות:
שיעור זכאות התובעת לפירות המניה.
זכאותה של התובעת ל- 100 מניות נוספות אותן קיבל הנתבע מחברת "***", לאחר המועד הקובע. התובעת טוענת כי 100 המניות הללו הן תולדה של אותה מניה בודדת.
ואילו הנתבע טוען כי מדובר בזכות נוספת וחדשה שלא הייתה קיימת קודם לכן, הנובעת אך משינוי במבנה התאגידי של "***" – מ**** ****** ל**** ***.
כדי לבאר את הרקע מאחורי המחלוקת, אין מנוס מפירוט ההליכים ההיסטוריים בין הצדדים.
ביום 29.12.2012 נחתם בין הצדדים הסכם גירושין (שאושר על-ידי בית משפט זה ביום 31.1.2012).
בסעיף 5 (ב) להסכם נכתב כדלקמן: "בתוך חמישה עשר ימים מיום אישור הסכם זה ע"י בימ"ש המוסמך ומתן תוקף של פסק דין, הצדדים ימנו אקטואר ו/או איש מקצוע מתאים (להלן: "המומחה")… המומחה יערוך איזון מלא בין זכויות הבעל ממקום עבודתו (****** ***) לרבות ובפרט זכויותיו במניית *** שרכשו הצדדים וזכויותיו בפירות שתניב (אך למעט זכויות הבעל לפדיון ימי חופשה ודמי הבראה, עליהם ויתרה האישה כאמור לעיל כנגד קבלת מלוא תכולת הדירה) לבין זכויות האישה במקום עבודתה (**** ***** ***). כן יאזן המומחה בין זכויות הבעל לפי כל דין בכל גוף ו /או מוסד שהוא לרבות קופת גמל ובפרט קופ"ג *****, קרנות השתלמות וכיו"ב…".
נכון למועד חוות הדעת, עמד שווי מניית "***" על 410,000 ₪, וכיום היא שווה סך של 450,000 ₪ ברוטו (לפני ניכוי מיסים).
הצדדים פנו למומחה, רואה חשבון מר נתן שטרנפלד, לעריכת חוות הדעת בקשר עם איזון הזכויות.
המומחה הגיש את חוות הדעת הראשונה ביום 29.12.2015.
בהמשך עדכן המומחה את חוות דעתו, ביום 30.6.2016.
לאחר מכן, השיב המומחה לשאלות הבהרה ביום 17.5.2020 וביום 15.12.2020.
המומחה קבע בחוות דעתו שתי חלופות:
א. איזון זכויות על בסיס ערכן הנוכחי.
ב. איזון זכויות על בסיס מימושן וקבלתן בפועל.
מאחר והצדדים בחרו בחלופה ב', יצוינו להלן פרטי החלופה הנ"ל בלבד, כדלקמן:
בעת פדיון מניית *** ע"י הנתבע, יהיה עליו להעביר לתובעת סך של 73,818 ₪ או סך של 205,000 ₪ וסך זה יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן החל מיום חוה"ד (על בסיס המדד הידוע לחודש 11/2015) ועד ליום התשלום.
הסך בגובה 73,818 ₪ אמור להשתלם לתובעת במקרה בו ההלוואות המשותפות לרבות לצורך רכישת מניית *** (סך ההלוואות לרכישת מניית *** הינן בגובה 262,765 ₪) שולמו באופן בלעדי על-ידי הנתבע.
מאחר ולתובעת אין מקורות למימון החזר חלקה בהלוואות אלו ולשם הקלה בהליך האיזון, בוצע קיזוז חלקה של הנתבעת בחובות, מחלקה במניית ***.
מנגד, הסך בגובה 205,000 ₪ ישתלם לתובעת במקרה בו בית המשפט יקבל את הגרסה כי ההלוואות ממקום עבודתו של הנתבע ב"***" אוזנו מקבלת תמורת הדירה, בהתאם להסכמות הצדדים.
ביום פרישת הנתבע מעבודתו ב"***", יהיה עליו להעביר לתובעת סך של 27,562 ₪ (בחוות הדעת המקורית צוין 33,159 ₪ אולם הסכום התעדכן בעקבות תשובות המומחה לשאלות ההבהרה), כאשר הסכום הנ"ל יעודכן בהתאם לשיעור עליית שכרו הבסיסי של הנתבע במסגרת עבודתו ב"***", החל מיום חו"ד ועד ליום התשלום.
חתימה על פסיקתות של הנתבע לטובת התובעת.
לאחר המועד הקובע ועריכת חוות הדעת, נחתם הסכם בין **** ה**** לבין "***" – הסכם הפרטה והכנסת שותף חדש להפעלת **** ה***** **** ***** והבין ***** של "***".
כתוצאה מההסכם החדש נקבע כי חברי "***" יהיו זכאים להטבות שונות.
ביום 12.11.2018 אישרה מזכירות "***" הענקת מענק חד פעמי בסך 25,000 ₪ ברוטו לכל מי שהינו חבר ב**** בתאריך 17.11.2018, למעט חברים המצויים בחל"ת או השעיה.
היועצת המשפטית של "***" ציינה במכתב מיום 3.3.2019 ביחס למענק כי: "התשלום שהתקבל אצל החברים אינו דיבידנד (פירות המנייה)".
באופן דומה, ציין המומחה (במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה ביום 17.5.2020 וביום 15.12.2020), כי המענק החד פעמי בסך של 25,000 ₪ ששולם לחברי "***", אינו שייך לפירות על המניה ולכן לעמדתו, אינו משותף לשני הצדדים.
לאור עמדתו הנחרצת של המומחה וכן המסמך מאת המחלקה המשפטית של "*** ****", ניתנה ביום 16.2.2021 החלטה אשר הורתה על שחרור מענק העבודה של המבקש בסך25,000 ₪ והעברתו באופן בלעדי לידיו.
ביום 21.7.2021 נחתמה פסיקתה מוסכמת, אשר הורתה על שחרור הכספים שהתקבלו עד כה בעבור המניה הבודדת בסך של 350,000 ₪, כאשר התובעת תקבל סך של 73,817 ₪, ואילו היתרה בסך 276,183 ₪ תועבר לידי הנתבע.
ביום 5.10.2021 נערך דיון במסגרתו נחקר המומחה – רו"ח נתן שטרנפלד.
ביום 24.5.2022 הופנתה שאילתה לחברת "***":
האם 100 המניות הרגילות אשר הוענקו למשיב הספציפי – א' ג', בשנת 2019, נובעות מהמנייה המקורית שהייתה בבעלותו ב"*** **** ******"?
האם התשלום אשר הוענק לא' ג' בסכום השווה לערך פדיון המניה (450,000 ₪) מהווה התחייבות מלאה וסופית לערך פדיון המניה אשר הייתה ברשותו ב*** **** *****, או שלחילופין, האם תשלום ה- 450,000 ₪ וכן 100 המניות הרגילות של חברת "*** **** ל**** ********", ניתנו במשותף לא' ג',תמורתאותה "מניההיסטורית" ב*** **** *****?
יועמ"ש "***" השיבה באופן נרחב ביום 28.6.2022. מפאת חשיבות הדברים, יובאו דבריה במלואם:
"בשנת 2019 עברה *** **** ***** ל***** **** **** (להלן "*****") שינוי מבנה תאגידי והפכה ל**** *** (*** **** ****** ****) כפי שנדרשה לעשות על ידי ***** ***** במסגרת הסכם ההפעלה שנחתם בינה לבין *** ביום 2018.**.**
המועד הקובע לעניין הזכות לקבלת מניות של החברה היה מועד כינוס אספת בעלי המניות של ה*****, ביום 2019.**.** ("המועד הקובע") היינו, רק מי שהיה חבר ב**** במועד הקובע, היה זכאי לפדיון מניית ה**** על פי שווי של 450,000 ₪ ובנוסף היה זכאי להקצאת 100 מניות של ה****.
הסכום שמר א' ג' היה זכאי לקבל בסך 450,000 ₪ (אשר השתלם ב- 3 פעימות שהאחרונה בהן טרם שולמה במלואה) מהווה התחייבות מלאה וסופית לערך פדיון המניה אשר הייתה ברשותו ב*****.
קבלת 100 מניות של החברה היא זכות נוספת, שלא הייתה קיימת קודם לכן ונוצרה רק עם שינוי במבנה התאגידי והקמת ה****. יובהר כי ב***** ******, בעת פקיעת החברות נפדית מניית ה***** ה****** ולא ניתן להמשיך להחזיק בה לאחר הפקיעה".
התובעת ביקשה לזמן את יועמ"ש "***" לחקירה, ובקשתה אושרה ביום 20.7.2022.
חקירת יועמ"ש "***" ומזכירת חברת "***" נערכה ביום 3.4.2023.
בתום החקירה הוריתי על הגשת סיכומים קצרים.
סיכומי הנתבע הוגשו ביום 9.5.2023 וסיכומי התובעת ביום 11.5.2023.
יאמר כבר כעת, כי לאחר עיון בכלל החומר הקיים בתיק ובטענות הצדדים, לא שוכנעתי כי התובעת זכאית ל-100 המניות הנוספות אשר התקבלו מ"***". שוכנעתי, כי אותן 100 המניות אינן תולדה של רכישת המנייה הבודדת המשותפת.
מנגד, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת זכאית לסכום של 225,000 ₪ בקיזוז ה- 73,817 ₪ אשר שולמו לה עד כה, שכן אין מקום לקזז את ההלוואות מהסכומים אשר יתקבלו מהמנייה.
אם כן, הנתבע ישלם לתובעת באופן מידי 101,183 ₪ (מחצית מ-350,000 ₪ אשר נתקבלו עד כה ( 175,000 ₪), בהפחתת הסכום אשר שולם לתובעת בפועל בסך 73,817 ₪.
היתרה, עד לגובה 225,000 ₪, תשתלם לאישה עם פירעון מלוא המניה בגובה 450,000 ₪.
אנמק להלן את החלטתי.
לא עלה בידי הצדדים לסתור את הדברים אשר נכתבו בעמדתה של יועמ"ש "***" –עוה"ד **** *****, לפיה 100 המניות נשוא ההליך, אינן תולדה של אותה מניה בודדת אשר נרכשה במשותף על-ידי הצדדים.
לצד האמור, ראוי לציין כי הרושם האמיתי והמשמעותי ביותר התקבל מהדברים עליהם הצהירה ונחקרה מזכירת חברת "***" עוה"ד **** *****, אשר ליוותה את כל התהליך של המעבר ל****, הקצאת מניות וליווי של כל בעלי המניות ובשלב המאוחר יותר של כניסת משקיע ל****.
ראה לעניין זה הדברים אשר נאמרו ע"י עוה"ד ***** ******:
"אבקש לחדד מספר נקודות שהועלו בחקירתה של היועצת המשפטית שיסייעו להבנת הנושא. כדי שבעל מניות יהיה זכאי לאותם 100 מניות היו צריכים להתקיים שני תנאים – האחד, שיהיה חבר ***** ***** לשעבר, כלומר היה חבר *** לשעבר. השני, שהוא ייבחר להישאר חבר פעיל במאי 2019. כלומר, חבר **** ***** שפרש ב- 4/2019 מכל מיני שיקולים, לא יכול היה לקבל את המניות.
הסוגיה היא האם הקשר ביניהם לפני מס' שנים משליך על הבחירה שלו להמשיך לעבוד ב- 2019. זה שהוא היה חבר והיתה לו מניה ב**** ***** זה משהו שקשור לאותו סעיף של הזכאות שלה לקבל חצי מהמניה. הבחירה שלו לעבוד עד 2019 ביהמ"ש צריך להגיד האם זה פירות של אותה **** *****, זה בלי ספק פירות של אותה מניה. נניח ב- 2019 המניה ב**** ה****** היתה שווה 350 אלף ₪ וב- 2019 היה שווה מעל 400 אלף ₪. זה הגידול וזה פירות. המניות בחברה הוקצו בגלל הבחירה שלו להמשיך לעבוד בחברה. כלומר, אם היה בוחר מכל מיני שיקולים לעזוב את ה***** ה******, לא היה זכאי ל- 100 מניות החדשות בחברה. זו היתה זכות , הוא היה יכול לעזוב את ה***** ***** לאורך השנים. הרבה מאוד אנשים עזבו את *** ופדו להם את המניה ב**** ה***** לפי השווי של המניה.
זו הקצאה חדשה שניתנה למי שבחר להמשיך לעבוד בחברה. ברור שהזכות לקבלת מניות בחברה ב- 2019 נולדה רק למי שהיה בסטטוס של חבר, אבל הוא היה צריך את התנאי הנוסף של בחירה לא לעזוב את ***. זאת נקודה שביהמ"ש יצטרך להחליט האם היא נפרדת מהבעלות במניה ב***** ה******, האם זו בחירה שלו או בחירה משותפת של שניהם או מה החלק שלה בבחירה שלו להישאר שם.
לגבי התהליך של המעבר לחברה, *** לאורך שנים, בטח בשנים האחרונות לפני המעבר לחברה, *** הגיע למצב של כמעט חדלות פירעון. חלוקת המשאבים בשנים של עד 2019 בוודאי לא היתה משאירה שום ערך נוסף מעבר למניה ב***** ******* שלא ברור אם היו מחלקים את המשאבים ב- 2017 , 2018 מה היה נשאר שם. ב- 2018 עקב המצב של ***, נחתם הסכם עם ***** שחייב את *** בשתי מחויבויות – האחת, להפוך ל**** *****, שניים – להכניס שותף בשיעור של 50 אחוז ומעלה לחברה. התהליך הזה היה תהליך מאוד מורכב מבחינת ה***** ******. הוא דרש אסיפה של בעלי מניות וקבלת החלטות מאוד קשות…".
ראוי לומר, למען הסדר הטוב, כי בית המשפט הזהיר את עצמו בטרם מתן הכרעה בתיק זה, נוכח השווי המשמעותי של אותן 100 מניות, ונערכה בדיקה מדוקדקת על מנת לשלול ולו את הספק הקל ביותר.
ברם, מהדברים האמורים, עולה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי הקצאת 100 המניות, זמן רב לאחר המועד הקובע, נובעת אך משום שהנתבע הינו חבר פעיל ב"***" וממשיך לעבוד שם, באופן שהוא הפך מחבר ***** לעובד בחברת *** תחת הסכם קיבוצי.
ככל שלא היה נחתם הסכם עם משקיע בשנת 2019, לא רק שהאיש לא היה זכאי ל-100 המניות הנוספות, אלא יש להניח כי שווי המניה הבודדת היה אפסי כיום.
יחסיהם המשותפים של הצדדים בעבר, לא היו אלו אשר גרמו בלעדית לנתבע להמשיך ולעבוד בחברת "***". על כן, התובעת אינה זכאית למחצית מזכות אשר צמחה אך מעצם המשך עבודתו של הנתבע בחברת "***".
ככל שהנתבע היה מקבל את 100 המניות בעת תקופת החיים המשותפים, מובן כי היה מדובר בנכס משותף בר חלוקה. אולם הסכם הגירושין נערך ביום 29.12.2012 ואושר ביום 31.1.2012 ואילו הזכות לקבלת 100 המניות צמחה רק בשנת 2019.
כאמור, ככל שהנתבע לא היה ממשיך לעבוד בחברת "***", הוא לא היה זכאי לאותן 100 מניות, וככל שהוא היה עובר לעבוד בעסק אחר ומקבל שם מניות כתוצאה מהמעבר, האם גם אז הייתה טוענת התובעת לזכויות באותן מניות במקום העבודה החדש? נדמה כי התשובה לכך הינה שלילית.
רק כדי לחדד מצאתי להביא דוגמה נוספת – בני זוג נפרדים, כאשר בבעלות האיש חברה. בעת הפירוד משלם האיש לאישה את השווי והמוניטין של מחצית החברה. בחלוף מספר שנים ממועד הפירוד, נמצא משקיע זר הרוכש את החברה או חלק ממנה בסכומים נכבדים המעלים את שווי החברה ומניותיה. האם יעלה על הדעת שהאישה תטען, כי היא זכאית לשווי העדכני של החברה בחלוף שנים מאז מועד הפירוד? מובן כי התשובה לכך הינה שלילית.
אם כן, מהחקירה של נציגי "***" עלתה הבחנה ברורה המפרידה בין המנייה הבודדת לבין אותם 100 מניות. האחד אינו קשור בשני. רוצה לומר, אין המדובר במקשה אחת, כפי שניסתה התובעת לטעון.
בשונה מכך, אותם 40,000 ₪ אשר התווספו לשווי המנייה (באופן אשר העלה את שוויה מ- 410,000 ₪ ל- 450,000 ₪), כתוצאה מחתימת הסכם כזה או אחר הינם משותפים במלואם, שכן מדובר בחלק מפירות המניה, קרי שווי המניה החדש במועד הפירעון.
אין לקבל את טענת הנתבע לפיה "המנייה הספציפית הזו היא נכס קנייני מוגמר אשר שוויו ביום הקרע ידוע מראש וזאת להבדיל מאופציה שיכולה להתפתח או להישחק".
המדובר בטענה שאינה נכונה.
אין לתחום באופן מלאכותי את מושג ה"פירות" שתניב המניה, עד למועד עריכת חוות הדעת של המומחה, ולא עד למועד פירעונה בהתאם לסכומים אשר יתקבלו בפועל בעת מימושה.
אם נקבל את עמדתו של הנתבע, יכול היה זה אף להרחיק לכת ולטעון באותה מידה של הגיון כי היה מקום לקבוע את חלקה של התובעת בשווי המניה במועד בו "***" הייתה על סף חדלות פירעון ושווי המניה היה כמעט אפסי.
כעת נעבור לדון בכספים אותם זכאים הצדדים לקבל מפירעון המניה.
בהסכם הגירושין נכתב במפורש, כי ההלוואות, לרבות אלו אשר הבעל נטל ממקום עבודתו ב"***", נפרעו עם מכירת הדירה.
מפאת חשיבות הדברים, להלן ציטוט של סעיף 12 (1) להסכם הגירושין:
"הצדדים מצהירים כי ביום 8.2.11 חתמו על הסכם למכירת הדירה שהיתה בבעלותם ונכון ליום חתימת הסכם זה מלוא התמורה התקבלה ובאמצעותה, לאחר פירעון מלוא יתרת המשכנתא, שילמו הצדדים את כל החובות המשותפים שהיו חבים בהם בחשבון המשותף – שנסגר עם תשלום מלוא יתרות החובה בו, בחשבונות הצדדים ולרבות הלוואות שהבעל נטל ממקום עבודתו "***"…".
טענת האיש לפיה האישה אינה זכאית למחצית מפירעון המנייה, שכן הוא נשא לכאורה בחלק גדול יותר מפירעון ההלוואות, אינה יכולה לעמוד, נוכח הנוסח הברור בסעיף 5(ב) להסכם, ומשתנאי הסכם הגירושין שלובים האחד בשני, ולא ניתן לבטל סעיף בודד מבלי לפתוח את כלל ההסכם.
אם כן, על אף טענות הנתבע, כי כספי ההלוואה שנלקחה בעבור רכישת מניית "***" לא קוזזה ממכירת דירת הצדדים, על אף האמור בהסכם, הרי בזיקה לנוסחו של הסכם הגירושין המאשר (בהתאם להצהרת הצדדים), נוכו ההלוואות מתמורת מכירת הדירה.
ככל שהיה מדובר בנוסח כללי, לפיו כלל החובות המשותפים נסגרו עם מכירת הדירה המשותפת, אולי היה מקום לחקור אחר החובות אשר שולמו בפועל. עם זאת, משצוין במפורש כי מדובר במלוא החובות "לרבות הלוואות שהבעל נטל ממקום עבודתו ב"***", אין מקום להרהר אחד הכתוב בהסכם.
כפועל יוצא, כלל השאלות אותן נשאל המומחה בחקירתו הנגדית ביחס לחלק אותו כל אחד מהשותפים צריך לקבל במכירה, כאשר הם לא השקיעו את אותו סכום בקנייה, אינן רלוונטיות, נוכח נוסח ההסכם הברור בין הצדדים.
על כן אני מורה על אימוץ האופציה השנייה בחוות דעת המומחה אשר לא נסתרה, בשים לב לקביעות הבאות אותן הותיר המומחה לשיקול דעת בית המשפט:
הנתבע ישלם לתובעת באופן מידי 101,183 ₪ (מחצית מ-350,000 ₪ אשר נתקבלו עד כה מפירעון מניית *** הינם 175,000 ₪. בהפחתת הסכום אשר שולם לתובעת בפועל בסך
73,817 ₪, נקבל סך של 101,183 ₪).
היתרה, עד לגובה 225,000 ₪, תשתלם לאישה עם פירעון מלוא המניה בגובה 450,000 ₪.
לאור התוצאה אליה הגעתי, הצורך בפתיחת הליך נפרד מצד התובעת לאחר שהנתבע לא שילם את חלקה בהתאם לחוות הדעת האקטוארית, החלטתי לחייב את הנתבע בהוצאות משפט בסך 15,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד תשלומם המלא בפועל.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, י"ז סיוון תשפ"ג, 06 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
