בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עמיים 24991-01-22 טל כרמי ו-Modhavadiya Parbatbhai נ' רשות האוכלוסין וההגירה
לפני:
כבוד השופטת מיכל אגמון-גונן
המערערים:
1.טל כרמי
המשיבה:
Modhavadiya Deviben Parbatbhai.2
עייי בייך עוייד רון אובוז ממשרד אובוז בורלא ושות', עורכי דין
נגד
רשות האוכלוסין וההגירה
עייי בייכ עוייד עמיקם אשל מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)
פסק דין
מגיפת הקורונה הביאה למחסור במטפלים סיעודיים זרים. בשל הקורונה, הסגרים, וצמצום
התעופה האזרחית הגיעו לישראל פחות עובדים זרים בסיעוד מהנדרש, כך שמטופלים הזקוקים
לטיפול סיעודי נותרו ללא מטפלים. כדי להביא מזור לאותם מטופלים ובני משפחותיהם, הוחלט
במשרד הפנים על מתן תקופת היערכות ליציאתם מישראל של עובדי סיעוד זרים שבקשות לארכת
אשרת העבודה לגביהם נדחו ושהיה עליהם לצאת את ישראל. נקבע כי בתקופת הארכה זו לא
תיאכף הדרישה ליציאתם מישראל ושיתאפשר להם לעבוד אצל מטופלים סיעודיים שנותרו ללא
מטפל.
הערעור שלפניי עוסק בבקשה להסדרת מעמדה של המערערת כעובדת סיעוד עבור אמו של המערער
2. המערערת נתפסה על ידי פקחי רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות), ללא אשרה כדין,
לאחר שעזבה את מקום עבודתה האחרון כחמישה חודשים קודם לכן. המערערת לא ניסתה להסדיר
את מעמדה על ידי איתור מעסיק חילופי קודם למעצרה. טענתה המרכזית הינה כי הייתה בקשר
עם המערער 2 כדי להסדיר את מעמדה כעובדת סיעודית עבור אימו מספר ימים קודם למעצרה,
אלא שטרם השלימו את ההליכים הנדרשים, נעצרה המערערת. המערער מבקש לאפשר למערערת
להשתחרר ולטפל באימו הנמצאת במצב סיעודי מורכב.
הערעור שלפניי מעלה סוגיה מורכבת של עובדים זרים בענף הסיעוד בכלל, ובתקופת הקורונה בפרט.
מחד מטופלים רבים נזקקים לשירותיהם, ומאידך, יש לוודא כי אכן כל מי שהגיעו לעבוד בסיעוד,
אכן יעסקו בכך. בערעור זה מתעוררת השאלה האם לאפשר למערערת להישאר בישראל, ולטפל
באימו של המערער, על אף שבמהלך חמישה חודשים (מאז פוטרה או התפטרה מעבודתה המוסדרת
האחרונה), לא פנתה בכל בקשה להסדרת אשרתה, על אף האפשרות שניתנה לה לעשות כן.
1 מתוך 16
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
23
24
2222
22
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עמיים 24991-01-22 טל כרמי ו-Modhavadiya Parbatbhai נ' רשות האוכלוסין וההגירה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
רקע הדברים והעובדות שלעניין
.1
המערערת, Deviben Parbatbhai Modhavadiya, (להלן: המערערת), היא אזרחית הודו,
שנכנסה לישראל כדין כמטפלת בתחום הסיעוד ביום 7.9.13. למערערת הייתה אשרת עבודה בתוקף
בענף הסיעוד, שהוארכה מעת לעת עד ליום 3.5.21, עת פוטרה מתפקידה על ידי מעסיקתה האחרונה
(או התפטרה מעבודתה זו – על כך להלן).
.2
–
המערערת נעצרה ביום 20.12.21. היינו, היא הייתה ללא אשרה מעל חמישה חודשים,
ומעבר לתקופת 90 הימים בה רשאית הייתה למצוא מטופל סיעודי חלופי, ללא שהוגשה בעניינה כל
בקשה לעניין זה. בדויים הפעולה של פקחי רשות ההגירה (מיום 20.12.21 בשעה 06:30, בנתניה –
צורף כנספח לערעור), צוין כי פקחי הרשות ביצעו פעולות אכיפה בסמוך לשוק בנתניה, פנו
למערערת, שהציגה לבקשתם את דרכונה. כיוון שהתברר כי אין בידה אשרה בתוקף, התבקשה
להתלוות לפקחים לשימוע לפני הממונה על ביקורת משמורת.
כשהגיעה אכן נערך לה שימוע בפני הממונה על ביקורת משמורת (נספח 3 לערעור הראשון). בשימוע
ציינה המערערת, בתשובה לשאלה היכן היא עובדת, כי "אין לי עבודה כחמישה חודשים בערך"
(עמ' 2 לפרוטוקול השימוע). המערערת לא ציינה בשימוע כי היא עתידה להתחיל עבודה חדשה
בימים הקרובים וכי סיכמה עם מעסיק עתידי על כך. ביום 22.12.21 ניתנו צו משמורת וצו הרחקה
כנגד המערערת.
.3
ביום 22.12.21, יומיים לאחר מעצרה של המערערת, הוגשה בקשה הומניטרית מטעם
המטופלת, אמו של המערער, ליתן אשרת עבודה למערערת כדי שתוכל לטפל בה. כן הוגשה בקשה
לשחרור המערערת ממשמורת בה נטען כי למערערת יש מעסיקה (אמו של המערער), שסיכמה כי
המערערת, כשבוע לפני מעצרה, כי תועסק אצלה, אלא שטרם הושלמה ההתארגנות הבירוקרטית
בעניין זה. הבקשה נדחתה על הסף באותו היום ונומקה בכך שעברו למעלה מ-90 יום מתום תקופת
העסקתה החוקית, ומעל 8 שנים מיום כניסתה הראשונה לישראל.
.4
ביום 23.12.21 נערך למערערת דיון בבית הדין לביקורת משמורת על החלטת הממונה על
ביקורת משמורת לדחות את בקשת המערערת לשחרור ממשמורת (תיק 9170356 לפני כב' הדיין
רג'א מרזוק). לאור בקשת בייכ המערערת נדחה הדיון ליום 27.12.21. ביום 27.12.21 התקיים דיון
בערר, לפני כב' הדיינת רחל שרם פלדור. ב"כ המערערת ציין בדיון לראשונה כי המערערת מצאה
עבודה ייעוד לפני שנעצרה" וכי הדבר יילא צוין בשימוע". עוד טען כי פרוטוקול שמיעת הטענות אינן
משקף נכוחה את דבריה. בייכ הממונה ציין בדיון כי למערערת נקבעה טיסה ליום 28.12.21 בשעה
23:25, וביקש לאשר את צו המשמורת עד להרחקת המערערת מישראל.
2 מתוך 16
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עמיים 24991-01-22 טל כרמי ו-Modhavadiya Parbatbhai נ' רשות האוכלוסין וההגירה
הערר והורה על עזיבת המבקשת את ישראל, ניתן כבר ביום 28.12.22, ועל אף שהמערערת מצויה
במשמורת, טרם הגיש ערעור על החלטת בית הדין לעררים בתל אביב. בייכ המערערים הוסיף כי
יגיש ערעור כאמור: ייעוד היום ולכל היותר מחר". כב' השופטת פינק קבעה כי הדיון בעניין
המשמורת יתקיים לאחר הדיון בשאלת מתן האשרה וההרחקה לגופם, וקבעה כי הצו המונע
הרחקה יעמוד בעינו אך ורק בכדי לאפשר לב"כ המערערים להגיש ערעור על החלטת בית הדין
לעררים, ולהגיש בקשה מתאימה למניעת הרחקה בבית המשפט בתל אביב. בית המשפט המחוזי
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
מרכז הורה לצדדים להגיש עדכון בתוך 7 ימים מאותו מועד באשר למצב הדברים בהליכים האחרים
(שטרם הוגשו באותה עת).
.28
על אף דברי בייכ המערערים כי הערעור על החלטת בית הדין לעררים יוגש ביום הדיון בבית
המשפט מחוזי מרכז ביום 9.1.22 או ילכל היותר למחרת", כלשונו, הערעור שלפניי, עמיינ -24991
01-22 הוגש רק ביום 12.1.22. יש להדגיש עובדה זו לאור טיעוני ב"כ המערערים כי המערערת
נמצאת במשמורת זמן ארוך יתר על המידה, ובכן, בייכ המערערת הגיש את הערעור קרוב לחודש
מאז ניתן פסק דינו של בית הדין לעררים בתל אביב. אציין עוד כי על אף שבאותה עת היה בתוקף
הצו הארעי למניעת הליכי הרחקה שניתן בבית משפט מרכז בערעור הראשון, בפתח הערעור
המנהלי (אם כי לא כבקשה נפרדת) נאמר: "על מנת שיהיה ניתן לנהל דיון תועלתי, מבוקש בזאת
להורות על מתן צו לעיכוב הליכי הרחקה כנגד המערערת, עד לסיום הדיון בערעור דנן או עד לכל
מועד אחר, כפי שימצא כב' בית המשפט הנכבד לנכון.". בגוף הערעור מצוין שמצורף כנספח ערעור
שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז, אך אין פירוט של כל השתלשלות העניינים בבקשה לעיכוב
הרחקה עליה עמדתי לעיל.
.29
כיון שבגוף הערעור התבקש, כאמור, סעד זמני בערעור למניעת הרחקת המערערת,
בהחלטתי מיום 12.1.22 הוריתי למערערים להגיש בקשה לסעד זמני בערעור כבקשה נפרדת.
בהודעת המערערים מאותו יום נאמר כך: "כפי שפורט בערעור, בשעה זו מתנהל הליך מקביל בבית
משפט מחוזי מרכז בעמים 61746-12-21 במסגרתו ניתן צו לעיכוב הליכי הרחקה כנגד המערערת.
משכך על מנת למנוע כפל הליכים לא הוגשה בקשה לעיכוב הליכים בהליך דנן". זאת, מבלי
להזכיר, ולו ברמז כי החלטת כב' השופטת פינק הייתה ליתן סעד זמני, אך כדי לאפשר עיכוב הרחקה
עד להגשת הערעור בבית המשפט בתל אביב והגשת בקשה מתאימה במסגרתו. בייכ המערערים לא
הזכיר גם כי אותו ערעור החל בבית המשפט בתל אביב, ובמסגרתו נדחתה על ידי בקשה דומה
לגופה.
ביום 13.1.22 הבהרתי כי החלטתי ניתנה כיון שבניגוד לדברי ב"כ המערערים בגוף הערעור התבקש
סעד זמני של מניעת הרחקה, בפתח הערעור ובמודגש. עוד הוריתי לרשות להגיב לערעור גופו,
וקבעתי דיון בערעור ליום 9.2.22.
11 מתוך 16
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עמיים 24991-01-22 טל כרמי ו-Modhavadiya Parbatbhai נ' רשות האוכלוסין וההגירה
1
2
3
4
567890
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
.30
ביום 14.1.22 הגישו המערערים הודעה בבית המשפט המחוזי מרכז (על פי החלטתו מיום
9.1.22 בערעור הראשון בעניין המשמורת). בערעור ציינו כי הגישו ערעור על החלטת בית הדין
לעררים בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב וציינו כי דיון בערעור קבוע ליום 9.2.22. כך
ציין בייכ המערערים בבקשה:
22
23
24
25
26
27
"יצוין כי במקרים דומים המגיעים לפתחו של ביהמ"ש הנכבד בת"א דוחה בית
המשפט על הסף ערעורים כגון דא ואולם, במקרה דנן לא ראה לנכון בית המשפט
הנכבד לדחות על הסף את הערעור אלא להפך, בית המשפט ראה לנכון לקבוע דיון
לבירור הערעור, רוצה לומר, סיכויי הערעור אינם נמוכים".
דברים הסותרים את שאמרתי בהחלטתי הראשונה לדחות הליכי הרחקה שניתנה בערעור הראשון.
בייכ המערערים חזר וביקש מבית המשפט המחוזי מרכז להורות על שחרור המערערת ממשמורת
לביתה של המטופלת.
28
29
.31
ביום 18.1.22, על פי הוראת בית המשפט המחוזי מרכז, הגישה הרשות את תשובתה, בה
ביקשה מבית המשפט לבטל את הסעד הזמני המונע הרחקה, שכן סעד זה אינו בסמכות בית המשפט
המחוזי מרכז, הדן רק בעניין המשמורת, אלא בסמכות בית המשפט המחוזי בתל אביב, הדן בשאלת
המעמד, לרבות בהליכי הרחקה.
30
31
32
33
34
35
37
554
36
ביום 19.1.22 הורתה כב' השופטת אפרת פינק למערערים להגיב לתגובת הרשות ועוד קבעה:
יובפרט יבהירו מדוע לא פנו וביקשו, במסגרת ערעורם על בית הדין לעררים, בקשה למנוע
הרחקה, ואם בדעתם לעשות כן".
.32
באותו יום עצמו, 19.1.22, לאור החלטת כב' השופטת פינק בערעור המשמורת, הגיש בייך
המערערים בבית משפט זה בקשה למניעת הליכי הרחקה של המערערת. בבקשה לא צוין ולו ברמז,
ההליך המקביל בבית המשפט לעניינים מנהליים מרכז, ולא צוין דבר על ההחלטות הקודמות
שניתנו בעניין מניעת הרחקה. כן לא הובהר מדוע חוזר בייכ המערערים ומבקש צו למניעת הליכי
הרחקה, לאחר שהוריתי לו להגיש בקשה כאמור כבקשה נפרדת, ולאחר שטען כי קיים צו כזה
בהליך המקביל. הבקשה הגיעה לפני כב' השופטת נחליאלי חיאט, במסגרת תורנות, וניתן על ידה
צו ארעי למניעת הליכי הרחקה.
.33
ביום 20.1.22 הוגשה תגובת המערערים לבית משפט מחוזי מרכז על פי החלטתו. בסעיף 1
לתגובה ציין בייכ המערערים כך: "לעניין הערת בית המשפט הנכבד בנוגע לפנייה למניעת הרחקה
לבית המשפט הנכבד שלערעור בת"א, כי הח"מ סבר כי פנייה בעניין זה למתן צו תהווה כפל
הליכים מיותר שעה שבית משפט נכבד זה [מרכז] כבר נתן צו למניעת הרחקת המערערת ומשכך
לא הוגשה בקשה בד בבד עם הגשת הערעור לת"איי. עוד הוסיף כי בעקבות החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז להבהרה בעניין זה, אכן הוגשה בקשה למניעת הרחקת המערערת, וניתן צו ארעי.
12 מתוך 16
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עמיים 24991-01-22 טל כרמי ו-Modhavadiya Parbatbhai נ' רשות האוכלוסין וההגירה
.34
ביום 23.1.22 ניתנה החלת כב' השופט פינק בזו הלשון:
"הבהרתי בדיון כי ההחלטה בדבר מניעת הרחקה בתיק שלפניי ניתנה אך לצורך דיון
בערעור, והיא נותרה בעינה על מנת לאפשר ערעור בערכאה המתאימה.
הואיל והוגשה בקשה לערכאה המוסמכת לדון בהרחקה, וניתן צו ארעי שם, הרי הצו
שניתן בהליך שלפניי מבוטל."
עוד הורתה השופטת פינק כי כיון ששאלת המשמורת קשורה לשאלת המעמד וההרחקה, יודיעו
הצדדים באשר להליכי הערעור כאן.
.35
ביום 24.1.22, לאור החלטת השופטת פינק שלא ראתה במועד הדיון לפניי נימוק לשחרור
המערערת ממשמורת, ומבלי להתייחס לעובדה שערר על החלטת בית הדין מיום 28.12.21 הוגש רק
ביום 12.1.22, הגיש בייכ המערערים בקשה להקדמת מועד דיון. בהחלטתי מאותו יום הוקדם הדיון
ליום 6.2.22. עוד קבעתי בהחלטתי כי בהודעת המערער מיום 12.1.22 צוין כי לא נדרש צו לעיכוב
הליכי הרחקת המערערת, והוריתי לב"כ המערערים להבהיר מדוע כעת נדרש צו כאמור. בהחלטתי
מיום 25.1.22 הוספתי וקבעתי כי אם לא יופקד הפקדון להבטחת הוצאות המשיבה בערעור, יבוטל
1234567∞
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
23
24
25
26
27
28
× 222222222222
29
30
31
32
33
34
35
36
37
38
40
88 8
39
הדיון שנקבע.
.36
ביום 25.1.22 הוגשה תגובת ב"כ המערערים במסגרת בקשה לפטור מאגרה שהתנהלה
בתיק זה לפני כב' הרשמת טל לוי-מיכאלי. וכך כותב ב"כ המערערים בתגובה (סעיפים 3 ו-4):
ייבעניינם של המערערים מתנהל הליך מקביל בבית המשפט המחוזי מרכז, במסגרת
עמיינ 61746-12-21 שם הופקדה על ידי המערערים אגרה בסך של 1,399 ₪.
מהותם של הליך זה ומהותו של ההליך המקביל הינם בעניינים הקשורים זה בזה
ונובעים מאותן נסיבות, המערערים והמשיבים הם אותם המערערים והמשיבים בשני
ההליכים. יחד עם זאת, בהתאם לסעיף 13(כא)(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-
1952, הסמכות המקומית לדון בערעורים אלו (לאחר שהוגש ההליך דנן לבית
המשפט המחוזי בת"א) נתונה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בלבד ולכן ממילא
יש להורות על איחוד הליכים אלו כך שיתנהלו בבית המשפט המחוזי בתל אביב ועל
כן אין צורך לשלם שוב אגרה"
.37
אין צורך להדגיש את הבעייתיות בדברים אלו מפי ב"כ המערערים שטען לפניי באריכות
להעדר סמכות מקומית לאחר שנדחתה בקשתו הראשונה למניעת הרחקה, וחזר על הדברים בבית
המשפט המחוזי מרכז. משנדחתה בקשתו בראשונית לסעד ארעי בערעור על ידי, וב"כ המערערים
היה מעונין להביא את הבקשה לפני מותב חילופי, סבר כי אין סמכות מקומית לבית משפט זה
בעניין המשמורת, כפי שאכן המצב, אך המשיך וביקש צו למניעת הליכי הרחקה בבית משפט מחוזי
מרכז שלו אין הסמכות לדון בכך. משקיבל סעד ארעי אך כדי להגיש ערעור בתל אביב, נמנע מהגשת
בקשה למניעת הליכי הרחקה בבית המשפט בתל אביב, ולא ביקש איחוד הדיון. כאשר התבקש
לשלם אגרה, אותו בייכ טוען כי הסמכות המקומית היא לבית המשפט בתל אביב. בדיון בערעור
לגופו לפניי שוב שינה עוייד אובוז את טעמו וחזר על כך שהסמכות לדון בערעור בעניין המשמורת
נתונה לבית המשפט המחוזי מרכז (עמ' 3 לפר' ש' 16-15). נראה שאין צורך להוסיף על העולה בבירור
מהדברים.
13 מתוך 16
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עמיים 24991-01-22 טל כרמי ו-Modhavadiya Parbatbhai נ' רשות האוכלוסין וההגירה
1
2
3456789
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
ביום 26.1.22 הגיש ב"כ המערערים הבהרה, בהתאם להחלטתי, בנוגע לצורך במניעת צו
.38
הרחקה. וציין כך:
"הח"מ סבר כי פניה למתן צו תהווה כפל הליכים מיותר שעה שממילא ניתן צו עיכוב
הליכי הרחקה בד בבד עם הגשת הערעור לת"א.
יחד עם זאת ביום 19.1.22 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד בלוד,
במסגרתה נתבקשה הבהרה מטעם המערערים מדוע לא הגישו בקשה למניעת
הרחקה מבית המשפט המחוזי בתל אביב.
מיד עם מתן ההחלטה הנ"ל ובעקבותיה, הגישו המערערים לבית משפט נכבד זה
בקשה למניעת ה הרחקת המערערת"
גם הפעם נמנע בייכ המערערת מלציין כי הסעד הארעי בבית משפט מחוזי מרכז ניתן כדי
שהמערערים יגישו ערעור ובמסגרתו בקשה חדשה למניעת הרחקה, וכן לא ציין כי בית משפט מחוזי
מרכז, לאור האמור, ביטל את הצו למניעת הרחקה.
בתגובה זו חזר ב"כ המערערים על כך שהסמכות המקומית לדון בשני הערעורים הינה בתל אביב,
וביקש כי אורה למחוק את ההליך בבית המשפט המחוזי מרכז. בהחלטתי מאותו מועד קבעתי כי
בקשה למחיקת ההליך בבית משפט מחוזי מרכז, יש להגיש לבית המשפט בו מתנהל התיק (בקשה
שלא הוגשה עד עצם היום הזה). עוד קבעתי כי כיון שהדיון קבוע ליום 6.2.22, ינתן צו למניעת
הרחקה עד לדיון בערעור.
.39
כפי שניתן לראות בייכ המערער חוזר ומגיש בקשות מבלי לציין כלל, או מבלי לפרט כנדרש
בדבר הליכים קודמים והחלטות קודמות, התנהלות בעייתית כשלעצמה, ולא אוסיף מעבר לכך, שכן
הדברים מדברים בעד עצמם. על אלו יש להוסיף את הבקשה להעברת מקום דיון לכאורה בשל
הגשתן בטעות בתל אביב, רק לאחר שהתקבלה החלטה לדחות בקשה לעיכוב הרחקת המערערת,
ולאחר מכן, טענה לפיה הסמכות אכן נתונה לבית המשפט בתל אביב, כדי להימנע מכפל הליכים
ולחסוך באגרה.
.40
העלאת טענות עובדתיות המעלות קושי
בנוסף, נטענו טענות עובדתיות שלמצער אינן עולות בקנה אחד זו עם זו. כך, בשימוע לפני
הממונה על ביקורת גבולות נשאלה המערערת מפורשות: "היכן את עובדת היום" והשיבה: "אין לי
עבודה חמישה חודשים בערך". רק בדיון לפני ועדת הערר טען בייכ המערערים כי אכן סיכמו על
העסקת המערערת אולם הדבר יילא צוין בשימוע". בערעור לפניי, הנתמך בתצהיר המערערים נאמר
כי השניים סיכמו על העסקת המערערת כשבוע קודם למעצרה, אך לא נאמר כי הדבר לא צוין
בשימוע. כל שנאמר לעניין זה בסעיף 7 הינו: "לטענת המערערת הדברים שנרשמו במהלך השימוע
שנערך לה הינם בלתי מדויקים וחסרים ונרשנו דברים חלקיים בלבד מהדברים שאמרה…." היינו,
המערערת אינה תומכת בתצהיר את האמירה לפיה טענה בשימוע כי סיכמה על העסקה אצל
מטופלת חלופית וכי הדברים לא נרשמו, ויש חשש כי הדברים אינם מדויקים.
14 מתוך 16
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
37
38
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עמיים 24991-01-22 טל כרמי ו-Modhavadiya Parbatbhai נ' רשות האוכלוסין וההגירה
1
2
3456780
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
.41
קושי נוסף עולה בכל הנוגע למעסיקתה הקודמת של המערערת. אחד ההסברים לעיכוב
בתחילת העסקת המערערת, עולה לראשונה בערעור הראשון (בסעיף 5):
"כשבוע בלבד לפני מעצרה של המערערת סוכם עם בני משפחתה של המטופלת כי
המטפלת תתחיל את עבודה מייד עם סיום ההתארגנות להעסקתה ואולם המערערת
נעצרה בטרם הספיקה להתחיל את עבודתה החדשה. לשם עבודתה אצל המוטפלת,
בנה של המטופלת, מר כרמי, פנה למעסיקתה הקודמת של המטפלת על מנת לקבל
המלצות ולבחון את התאמתה לטיפול באימו. השניים ניהלו שיחה ביניהם אשר
שיכנעה את מר כרמי כי המטפלת אכן מתאימה לעבודה".
לערעור הראשון צורף, כנספח 2, מכתב המלצה, על פי האמור בערעור של מעסיקתה הקודמת של
המערערת". גם בדיון לפניי ציין עוייד אובוז כי למערערת יש המלצה מהמטופל האחרון שעבדה
אצלו ארבע וחצי שנים (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 18). אולם, ממכתב ההמלצה שצורף עולה כי
המערערת הגיע לאותה מעסיקה שכתבה את מכתב ההמלצה, היישר מהודו, והייתה זו המטופלת
הראשונה בה טיפלה. מכתב ההמלצה כתוב ללא תאריך, ולא ברור מתי נכתב ומתי נמסר למערערת.
ייתכן כי המערער אכן שוחח עם אותה מעסיקה שנתנה את מכתב ההמלצה וסבר כי זו המעסיקה
האחרונה, אולם, לא כך הם פני הדברים, והמערערת וודאי מודעת לכך.
.42
כעולה ממסמכי הרשות (וכמפורט בסעיף 3 לכתב התשובה לערר שצורף כנספח 2 לתגובת
הרשות לערעור), עבדה המערערת אצל שתי מעסיקות, האחרונה מיום 9.8.18 עד 3.5.21, עבודה
ממנה פוטרה על ידי מעסיקתה (כך עולה גם מהדיון בביקורת משמורת). בניגוד לכך, בבקשה
להארכת תוקף אשרה למערערת, שהוגשה לאחר שנעצרה ויוצגה ע"י בייכ המערערים, ציינה
המערערת כי התפטרה מעבודתה האחרונה. מעבר לשאלה באילו נסיבות הפסיקה את העסקתה
האחרונה, שאלה שיש לה חשיבות לעניין אמינותה, עולה מכך כי בניגוד לאמור בערעור, ההמלצה
אינה של מעסיקתה האחרונה. אמנם אין לכך חשיבות לעצם הערעור, אך הדבר מעלה תהיות באשר
לאמינות המערערת גם ביחס לדברים אחרים שאמרה או שצויינו בערעור.
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
37
38
סוף דבר
על אף ההבנה למצוקתו של מר כרמי, ובעיקר למצוקתה של אמו, כפי שאמרתי, לא ניתן לאפשר
למערערת להשתחרר ממשמורת ולטפל בה, הן בשל העובדה שקשה להבטיח כי אכן תתמיד בעבודה
זו, אך בעיקר, כיון שאין מקום לכך שעה שפנתה למצוא מטופלת חלופית רק עם מעצרה, ומכל
מקום לא נעשה כל ניסיון להסדיר את מעמדה קודם למועד זה.
לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה, הסעד הארעי המונע הרחקת המערערת מבוטל.
15 מתוך 16
ראל
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עמיים 24991-01-22 טל כרמי ו-Modhavadiya Parbatbhai נ' רשות האוכלוסין וההגירה
אשר להוצאות, אני סבורה כי יש להטיל במקרה זה הוצאות על המערערת בלבד, לאור עשיית הדין
העצמי. אין להטיל על המערער הוצאות בשל ניסיונו הנואש לאתר עבור אימו מטפלת סיעודית.
המערערת תישא בהוצאות הרשות ושכ"ט עוייד בסכום כולל של 5,000 שקלים. הערבון שהופקד
יחולט לטובת הרשות.
1
2
3
4
5
ניתן והודע לצדדים היום, י"ד אדר א' תשפייב, 15 פברואר 2022.
لله
מיכל אגמון-גונן, שופטת
10
11
12
13
21 22
6789
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עמיים 24991-01-22 טל כרמי ו-Modhavadiya Parbatbhai נ' רשות האוכלוסין וההגירה
כבי הדיינת שרם פלדור דחתה את הערר וקבעה כי הנוהל לעניין הארכת אשרות לעובדים זרים
בתקופת הקורונה עוסק בעובדים המועסקים באופן חוקי בישראל, ומתבקשת הארכת רישיונם
במקרים שאינם עומדים בתנאי הסף, ולא במקרה דוגמת זה של המערערת. עוד קבעה הדיינת כי
אין מקום לשחרורה של המערערת ממשמורת.
.5
ביום 28.12.21 ניתן פסק דינו של בית הדין לעררים (ערר (ת"א) 4657-21 לפני כב' הדיין
אסף נועם), בערר שהוגש על החלטת הרשות לדחות את בקשת אמו של המערער להעסיק את
המערערת כעובדת סיעודית עבורה. זהו הערר עליו הוגש הערעור שלפניי. בערר נדונה גם בקשה
למניעת הרחקת העוררת בטיסה שתואמה לה לאותו יום לשעה 23:30. לאור הדחיפות נדון הערר
על סמך כתבי הטענות בלבד. הערר נדחה כמו גם הבקשה לעיכוב הליכי הרחקה, הן בשל עשיית דין
עצמי, הן לגופה, מאחר שהבקשה להארכת אשרת העבודה של המערערת הוגשה רק לאחר שזו
נעצרה.
.6
על הליכים אלו הוגשו שני ערעורים. הערעור הראשון בנושא משמורת, עמיינ 61746-12-21,
התלוי ועומד לפני בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז (ושהוגש תחילה בתל אביב), והערעור לפניי
על החלטת בית הדין לעררים (מיום 28.12.21, שהוגש ביום 12.1.22), שאישר את החלטת הרשות
לדחות את בקשת אמו של המערער למתן אישור למערערת להישאר בישראל ולטפל בה.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
תמצית טיעוני הצדדים
טיעוני המערערים
.7
טענתם המרכזית של המערערים הינה כי על פי נהלי הרשות שהותקנו בשל מגיפת הקורונה,
ניתן להאריך את האשרות של עובדים ששהו בישראל גם מעבר לזמן המקסימלי שהיה מותר ערב
המגפה, בשל הצורך להקל על המטופלים לאור המחסור שנותר בעובדי סיעוד זרים, וזאת עד לסוף
חודש יוני 2022. לדבריו, עצם הימצאותה של המערערת במשמורת אינו שולל את האפשרות להסדיר
את מעמדה באופן זה.
המערערים טוענים עוד כי מעצרה של המערערת נעשה בניגוד לחוק, כיון שבדוח הפעולה, במסגרתו
תואר עיכוב המערערת בידי פקחי הרשות נכתב: "זיהינו נתינה ממוצא הודי הולכת בשוק". לדברי
בייכ המערערים מוצאה ההודי היווה את הסיבה לעיכובה ועל כן מדובר בעיכוב ולאחר מכן מעצר
שלא כדין.
עוד טוען בייכ המערערים כי בשימוע לפני הממונה על ביקורת גבולות ציינה המערערת כי היא עומדת
להתחיל עבודה אצל מטופלת חדשה, אם כי הדברים לא נרשמו בפרוטוקול (יש לציין כי טענה זו
עלתה לראשונה בדיון בערר על ההחלטה לסרב הארכת אשרה). לדבריו (בפרוטוקול הדיון לפניי),
יום אחרי שנעצרה הוגשה הבקשה, מה שמעיד על כך שהייתה בקשר עם המשפחה עוד קודם
למעצרה.
3 מתוך 16
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עמיים 24991-01-22 טל כרמי ו-Modhavadiya Parbatbhai נ' רשות האוכלוסין וההגירה
המערער 2 מוסיף וטוען כי זכותה של המטופלת, אמו הקשישה, לזכות בטיפולה המיטיב של
המערערת, וכי זכותה זו, של אזרחית ישראלית, מטה את הכף לטובת הסדרת מעמדה של
המערערת. המערער 2, בנה של המטופלת ביקש מבית המשפט לאפשר למערערת להשתחרר ולטפל
באימו, טיפול סיעודי מורכב, שלדבריו לא נמצא מי שהיה מוכן לעסוק בכך, על אף ניסיונותיו הרבים
לאתר עובדת מתאימה.
בייכ המערערים הפנה לעניין זה להחלטתי בעמיין 37014-12-21 בו הוריתי על מתן ארכה לעובדת
זרה להישאר בישראל, בשל מצוקה של המטופלת בה טיפלה.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
טיעוני הרשות
.8
הרשות טוענת כי הנהלים שהותקנו בתקופת הקורונה מאפשרים הארכת תוקף אשרות
העבודה של עובדים זרים שעבדו בישראל כדין, או ששהו בה בתקופה בה היו רשאים להסדיר את
מעמדם, ואלולא הארכות שניתנו לא היו רשאים להאריך את שהותם בישראל. לטענת הרשות,
הנהלים לא נועדו ליתן רישיון למי, שכדוגמת העותרת, נותר בישראל שלא כדין ולא עשה כל ניסיון
לאתר מטופל סיעודי ולהאריך באמצעותו את אשרת העבודה שלו.
עוד טוענת הרשות כי התנהלות בייכ המערערים, תוך הסתרת הליכים מקבילים מבתי המשפט, בשני
הערעורים שנוהלו במקביל, בניסיון לקבל צו למניעת הרחקת העותרת היה שלא כדין, ודחיית
הערעור מתבקשת בראש ובראשונה מסיבה זו.
דיון והכרעה
אפתח ואדון בשאלות העקרוניות המתעוררות בערעור זה ובמרכזן השאלה מה דינה של עובדת זרה
בענף הסיעוד שמוגשת לגביה בקשה למת רישיון לצורך טיפול סיעודי, רק לאחר מעצרה. בהמשך
אדון בטיעונים נוספים שהעלו המערערים, וכן בהתנהלות בייכ המערערים בערעור שלפניי.
נוהל הארכת שהייה של עובדים זרים בתקופת הקורונה
.9
הטיעון המרכזי של ב"כ המערערים הינו כי על פי נהלי הרשות, לו המערערת לא הייתה
נתפשת ומושמת במשמורת, היו מאשרים את בקשת המטופלת להעסיקה, והייתה ניתנת לה אשרת
עבודה, או מוארכת תקופת שהייתה בישראל לצרכי עבודה, עד יוני 22. לטענתו, אין להחריג את
המערערת מהארכות שניתנו, רק בשל העובדה שנעצרה.
ההפך הוא הנכון. דווקא המחסור בעובדים זרים, בעיקר בענף הסיעוד, שהביא את רשויות המדינה
להכרה בצורך להקל עם המטופלים הזקוקים לטיפול סיעודי, מחייבת כי יאפשרו לעובדים זרים
להאריך את שהייתם בישראל, רק אם עשו כל מה שביכולתם ובמהירות האפשרית, לאתר מטופל
סיעודי חלופי, ואפרט.
4 מתוך 16
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עמיים 24991-01-22 טל כרמי ו-Modhavadiya Parbatbhai נ' רשות האוכלוסין וההגירה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
הוראות חוק הכניסה לישראל והנהלים מכוחו, קובעים הגבלות שונות על משך תקופת
.10
–
עבודתו של עובד סיעודי זר בישראל. מטרת ההוראות הללו לאזן בין הצורך בטיפול סיעודי ארוך
טווח, לבין הרצון שלא לעודד עובדים זרים להשתקע בישראל. כך, סעיף 2 לחוק קובע כי רישיון
לישיבת ביקור יינתן לשלושה חודשים, וסעיף 3א(א) לחוק קובע כי אם הרישיון ניתן לעובד זר
רשאי שר הפנים להאריכו לתקופות נוספות של עד חמש שנים. סעיף 3א(ב) לחוק קובע כי אם רישיון
לישיבת ביקור ניתן לעובד סיעוד זר – רשאי שר הפנים להאריכו מעבר לחמש שנים ושלושה חודשים,
אצל מטופל שלפי חוות דעת מקצועית הפסקת הטיפול תפגע בו. בשנת 2011 תוקן החוק וניתנה
אפשרות לשר הפנים להאריך את תקופת ההעסקה גם לצורך טיפול במטופל חדש בתנאים הקבועים
בסעיף 3א(ב1), ביניהם כי מדובר בטיפול במטופלים סיעודיים בעלי מוגבלויות קשות במיוחד, שהיה
קשה לאתר עבורם מטפלים בענף הסיעוד.
.11
מגיפת הקורונה והמחסור בעובדי סיעוד זרים שנוצר בעקבותיה, הביאה לצורך למצוא
פתרונות למטופלים סיעודיים שנותרו ללא עובדים זרים בענף הסיעוד. לצורך כך ניתנו פתרונות
שונים, ובהם הארכה אוטומטית של אשרות של מי שהועסקו כדין (שאינם מענייננו במקרה זה).
בנוסף, כאמור, הוחלט במשרד הפנים, החל מחודש מרס 2020, שהוא המועד שבו החלו עיקר
ההגבלות, על מתן תקופת היערכות ליציאתם מישראל של עובדי סיעוד זרים שבקשות הארכת
רישיונות העבודה שלהם נדחו. תקופת היערכות שבה לא תיאכף הדרישה ליציאתם מישראל. מזמן
לזמן פרסמה הרשות הודעות המאריכות את תקופת ההיערכות. לאחרונה, בדיון שנערך בוועדה
המיוחדת לעובדים זרים בכנסת ביום 29.11.21, הודיעה ראש מינהל עובדים זרים ברשות, גב' ענבל
משש, כי שרת הפנים איילת שקד, החליטה להאריך את תקופת ההתארגנות לתקופה נוספת, עד
לסום חודש יוני 2022.
תכלית ההארכות האמורות הייתה לאפשר לעובדים זרים בענף הסיעוד, הנמצאים בישראל לאחר
שאשרתם הסתיימה בנסיבות מסוימות (עברו את מכסת העבודה המאפשרת שהייה בישראל,
מצויים בתקופת התארגנות לקראת עזיבה מכוח החלטת בימ"ש וכיו"ב), לפנות ולאתר מטופל
סיעודי שיגיש בקשה לאשרה בעניינם.
.12
–
כפתרון נוסף, שגם הוא אינו חל בעניינו, אך חשוב למען שלמות התמונה, חוקקה הכנסת
את חוק הכניסה לישראל (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א-2021 (החוקק נחקק ביום
21.7.21, להלן: חוק הוראת השעה). החוק מאפשר למטפלים סיעודיים שמצאו עבודה עם מטופל
סיעודי כתוצאה מהארכות שניתנו, להאריך, בתנאים מסוימים, את המשך העבודה עם אותו מטופל.
אין מחלוקת כי חוק הוראת השעה אינו חל בענייננו, אך מדברי ההסבר עולה כי מטרת ההארכות
הייתה מתן אפשרות למטופלים סיעודיים למצוא מטפל סיעודי לאור מגיפת הקורונה, ולהאריך את
שהייתי של עובד זר כאמור. כפי שהובהר בדברי ההסבר לחוק הוראת השעה (הצעת חוק הכניסה
לישראל (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א-2021, הייח 1425 מיום 5 ביולי 2021, כייה
5 מתוך 16
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עמיים 24991-01-22 טל כרמי ו-Modhavadiya Parbatbhai נ' רשות האוכלוסין וההגירה
בתמוז התשפ"א, הייח עמ' 546): "צמצום מספרם של עובדי הסיעוד הזרים החדשים בשל מגפת
הקורונה כאמור, יצר צורך חריג ובלתי צפוי לתת פתרונות טיפול זמניים לאוכלוסיית המטופלים
הסיעודיים בישראל המחזיקים בהיתר להעסקת עובד זר לסיעודי.
.13
כפי שעלה מדיון בועדת הכנסת, מטרת ההארכות הייתה, לאפשר לעובדים זרים בסיעוד,
שאשרתם אמנם הסתיימה, אך נמצאים בישראל בתקופת התארגנות לעזיבה, כי תקופה זו תוארך,
כך שמטופלים סיעודיים יוכלו להעסיקם, לפחות עד לסיום המחסור שנותר בשל המגפה. המטרה
היא שעבדים זרים בענף הסיעוד המצויים במצב זה ינסו לאתר במהירות מטופל סיעודי חלופי
שיגיש בקשה בעניינם. יודגש, כי בתקופת ההתארגנות, לפני עזיבתם, ולפני תיקון הנוהל והארכות
שניתנו, עובדים זרים בענף הסיעוד לא היו רשאים לעבוד בישראל בכל עבודה שהיא, לרבות בסיעוד.
עוד יודגש כי ככלל, מי שמגיעה לארץ כעובדת זרה בענף הסיעוד, רשאית לעבוד בסיעוד בלבד.
המערערת, סיימה את עבודתה בסיעוד, ובמהלך חמישה חודשים לא איתרה מטפל סיעודי חלופי.
לאור המחסור המשמעותי בעובדים זרים בענף הסיעוד החל מפרוץ המגיפה, יש להניח כי לו הייתה
המערערת מחפשת עבודה חלופית בסיעוד, הייתה מוצאת עבודה כזו.
.14
טענת המערערים היא, כאמור, שלו לא הייתה המערערת נעצרת, היא הייתה עומדת בתנאי
ההארכות שנתנו, והייתה רשאית לעבוד כמטפלת סיעודית לפחות עד סוף יוני 2022 (מועד הארכה
האחרונה שניתנה). לטענתם, אין לזקוף לחובתה את העובדה שנעצרה.
לטעמי, ההיפך הוא הנכון. אכן ההודעות על הארכות שניתנו אינן מחריגות במפורש עובדים זרים
בסיעוד שנעצרו כתוצאה מכך ששהו באופן לא חוקי בישראל. אולם, אם תתקבל טענת המערערים
לפיה אין משמעות למעצר המערערת, טרם עשתה ניסיון לאתר מטופל סיעודי ולהסדיר את מעמדה,
הרי יש חשש כי עובדים זרים בענף הסיעוד, הנמצאים בישראל, ינסו לעבוד בעבודות קלות ומכניסות
יותר, תחת חיפוש מטופל סיעודי, ויידעו כי ככל שיעצרו, יוכלו אז לפנות ולטעון כי הם מבקשים
להשתחרר לצורך טיפול במטופל סיעודי. החלטה כזו, לו הייתה מתקבלת, הייתה מהווה תמריץ
שלילי לנסות ולאתר מטופל סיעודי הנדרש לעובד זר, והייתה משיגה מטרה הפוכה מזו לשמה ניתנו
אותן ארכות. בפרוטוקולים מהדיונים בועדת הכנסת עולה קושי במציאת עובדי סיעוד, בעיקר
למטופלים במצבים מורכבים. דווקא דאגה לאותם מטופלים מחייבת לעשות הכל כי העובדים בענף
הסיעוד המצויים בישראל, ינצלו את תקופת ההארכה למצוא מטופלים הנדרשים להם ולעבוד
בסיעוד, המטרה לשמה הגיעו וניתנה להם אשרתם המקורית.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
7822222
21
23
24
25
26
27
28
29
30
.15
גם לו הייתי מקבלת את טענת המערערת כי לולא מעצרה הייתה עומדת בתנאי הנוהל, הרי
שקבלת טענות ב"כ המערער במקרה זה אולי הייתה מועילה למערער ולאימו (וגם בכך אין להיות
בטוחים כיוון שיתכן שהמערערת הייתה עוזבת את המטופלת מספר ימים מאוחר יותר), אך תפגע
בכלל המטופלים הסיעודיים הזקוקים לעובדי סיעוד. על עובדי הסיעוד להיות ערים לכך שאם
6 מתוך 16
31
32
33
34
35
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עמיים 24991-01-22 טל כרמי ו-Modhavadiya Parbatbhai נ' רשות האוכלוסין וההגירה
ברצונם להישאר לעבוד בישראל, הם רשאים לעשות כן רק כעובדים בענף הסיעוד, ועליהם לעשות
כל מאמץ ואתר מטופל סיעודי מוקדם ככל האפשר.
זאת ועוד, כפי שיפורט בהמשך, נסיבות הפסקת העסקתה של המערערת אצל מעסיקתה האחרונה
לא הובררו. אולם, דווקא אם נקבל את טענת ב"כ המערערים כי מדובר בעובדת טובה, ודווקא אם
מסתמכים על ההמלצה שקיבלה ממעסיקתה הראשונה, הרי שיש לעודד עובדים בענף הסיעוד, שיש
להם המלצות למהר ולמצוא מעסיק חלופי, ולא לעשות כן רק אם ייתפסו, באקראי, עייי פקחי
הרשות.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
ניתן היה לסיים כאן את פסק הדין ולהורות על דחיית הערעור, אולם, ברצוני לעמוד על טיעונים
נוספים שהועלו בערעור זה ולהבהיר, שגם בהם אין כדי לסייע למערערים.
החלטות אחרות במקרים דומים
.16
בייכ המערערת הפנה לשתי החלטות שניתנו על ידי בהקשרים דומים, בהם ייצג עוייד אובוז,
בייכ המערערת כאן, את המערערות. הראשונה, בעמייך 36997-12-21 Tatiana Holodnic נ' רשות
האוכלוסין וההגירה (החלטתי מיום 7.1.22), שם ניתן צו ארעי בעניינה של מערערת שנעצרה כשאין
בידה אשרה כדין, על אף שלא הגישה בקשה מתאימה קודם למעצרה. אולם, באותו עניין, לאחר
שהתקבלה תגובת הרשות נדחתה הבקשה לסעד זמני בערעור, לאור העובדה שהמערערת באותו
עניין עשתה דין לעצמה ונותרה בארץ שמונה חודשים לאחר שסיימה את העסקתה החוקית מבלי
שהוגשה בקשה מתאימה להעסקתה כמטפלת סיעודית. בקשת רשות ערעור שהוגשה בעניין זה לבית
המשפט העליון נדחתה (בריים 456/22 החלטתו של כב' השופט ע' פוגלמן מיום 18.1.22) תוך שכבי
השופט פוגלמן מציין בהחלטתו שהתנהלות המערערת מהווה שיקול שלא לדון בבקשתה בגלגול
שלישי.
.17
,
עוד הפנה ב"כ המערערים להחלטתי בעמיין (ת"א) 37014-12-21,Olimpiada Dobinda
נ' רשות האוכלוסין וההגירה (החלטתי מיום 22.12.21). באותו עניין אכן ניתן למערערת רישיון
העסקה כמטפלת סיעודית, על אף שהבקשה הוגשה לאחר מעצרה, אך זאת בנסיבות שונות לחלוטין.
באותו עניין העובדת הזרה הייתה מועסקת בפועל כמטפלת סיעודית זמן ממושך אצל המטופלת,
שהייתה זכאית להעסיק עובדת זרה, אלא שמבחינה פורמלית לא טרחו השתיים להסדיר את
מעמדה של העובדת. במקרה כזה הבסיס הרעיוני של הארכות תקף – העובדת הזרה בפועל עבדה
בסיעוד עם מטופלת סיעודית שהיה בידה אישור להעסיקה. עוד אציין כי באותו מקרה, ובשל
הנסיבות הייחודיות ניתנה ההחלטה בהסכמת הרשות.
בנוסף ובעיקר, באותו מקרה קבעתי מפורשות, אם כי לאור הסכמת הרשות מעבר לנדרש, כי
הארכות אינן חלות על מי שעושים דין לעצמם ונשארים בארץ בצורה בלתי חוקית. זאת ועוד, למרות
שכאמור, באותו מקרה העובדת הזרה הועסקה אצל המטופלת קודם למעצרה, לא אפשרתי לעובדת
7 מתוך 16
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עמיים 24991-01-22 טל כרמי ו-Modhavadiya Parbatbhai נ' רשות האוכלוסין וההגירה
הזרה שם, להמשיך ולעבוד אצל המטופלת ללא הגבלת זמן, ואף לא עד לתום התקופה שהוארכה
עייי שרת הפנים, אלא אפשרתי לה להישאר לצורך מציאת עובדת חילופית חדשה על ידי המשפחה,
עד סוף חודש אפריל. היינו, על אף שהבסיס הרעיוני התקיים, והעובדת עבדה בענף הסיעוד, סברתי
,
כי לא יהיה זה ראוי לנהוג במי שלא טרחה להסדיר את מעמדה, ועשה כן רק לאחר מעצרה, למי
שפעלה כדין, אתרה מטופל סיעודי חלופי שהסדיר את העסקתה.
המצב בערעור לפניי שונה לחלוטין. המערערת נעצרה על ידי פקחי הרשות וציינה כי אינה עובדת
מזה חמישה חודשים. הטיעונים על העובדה שלכאורה סיכמה עם בנה של המטופלת שבוע קודם
למעצרה, הועלו באיחור ללא כל בסיס או אסמכתא מתאימים, ומכל מקום לא הוגשה כל בקשה
מתאימה בעניין.
.18
עניין שלישי, גם בו ייצג עוייד אובוז את המערערת, היה בעמיין (מינהליים תייא) -49029-06
21 Padonga Desiree Ann נ' רשות האוכלוסין וההגירה (נבו 11.07.2021), והוא מעיד יותר מהכל
על החשש עליו עמדתי מקבלת עמדת המערערים. באותו עניין נעצרה המערערת שם כשהיא עובדת
במאפיה בניגוד לרישיונה שהיה מוגבל לעבודה בענף הסיעוד. בהיותה במשמורת נוצר קשר בינה
לבין מעסיקה פוטנציאלית באמצעות בא כוחה, וניתן על ידי צו למניעת הרחקה. בסופו של יום
המעסיקה הפוטנציאלית לא התייצבה בבית המשפט, ועל כן הערעור נדחה אך מטעם זה שלא הוכח
כי יש מי שנזקק למערערת שם.
קבלת עמדת בייכ המערערים תעודד בדיוק התנהלות כזו – עבודה בלתי חוקית שלא בסיעוד, וככל
שהעובדת תיעצר, תמיד תוכל למצוא מעסיקה פוטנציאלית ולבקש אז להסדיר את מעמדה בענף
הסיעוד. במצב דברים זה לא יהיה תמריץ לעובדים זרים בענף הסיעוד לאתר מטופלים סיעודיים
הנזקקים לטיפול סיעודי. זאת אין לאפשר. דווקא ערעור קודם זה מעיד על התממשות החשש
האמור. ייתכן ובדיעבד, ולאור הבקשות הדומות שהוגשו בערעורים עליהם עמדתי, כי גם שם לא
היה מקום לדון בערעור כאשר המערערת סיכמה על העסקתה רק לאחר שנעצרה.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
מעצרה של המערערת
.19
טיעון נוסף שהעלה בייכ המערערת הוא שמעצרה לא היה חוקי, כיון שעל פי דוח הפעולה,
הפקחים פנו אליה כיון שהיא בעלת חזות הודית. ובכן, מדובר ביחידת האכיפה של רשות האוכלוסין
וההגירה, הרשאים על פי החוק לפנות למי שנחזה שנדרשים להחזיק אשרה ולבדוק את זהותם.
ככלל, מי שהם בעלי חזות זרה, נחזים להיות כאלה הזקוקים לאשרה. בהחלט ייתכן כי מדובר במי
שמחזיקים אשרה כחוק, ואף באזרחים ישראלים, שאז עם הצגת התעודה ישוחררו מיידית. שונים
הם פני הדברים במקרה בהם זקוקים אותם אלו לאשרה, ואין בידם אשרה כאמור.
.20
חוק החזקת תעודת זהות והצגתה, תשמ"ג-1982, קובע בסעיף 2 את החובה להציג תעודת
זהות, ובסעיף 3 מרחיב חובה זו על מי שאינו תושב וקובע כי: "מי שאינו תושב ומלאו לו 16 שנים
8 מתוך 16
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עמיים 24991-01-22 טל כרמי ו-Modhavadiya Parbatbhai נ' רשות האוכלוסין וההגירה
ישא עמו תעודה רשמית המעידה על זהותו והנושאת את תצלומו, והוא חייב להציגה לפי דרישה
כאמור בסעיף 2. חוק הכניסה לישראל מרחיב עניין זה וקובע:
13ה. (א) לשם ביצוע הוראות פרק זה, רשאי פקח או שוטר –
(1) לדרוש מאדם שיש יסוד להניח כי שהייתו בישראל מחייבת רישיון ישיבה לפי
חוק זה, לזהות את עצמו ולהציג לפניו את המסמכים הנוגעים לשהייתו וכן למסור לו
ידיעות הנוגעות לשהייתו"
במקרה זה הדרישה להציג תעודה מזהה (שבעקבותיה התברר כי המערערת שוהה בישראל שלא
כחוק, ומכן עיכובה והשמתה במשמורת בהמשך), נעשתה על פי חוק הכניסה לישראל הקובע כי
ניתן להציג דרישה כאמור לאדם ישיש יסוד להניח כי שהייתו בישראל מחייבת רישיון ישיבה
לפי חוק זה" (ראו והשוו לדברי כב' הנשיאה אסתר חיות בבג"ץ 4455/19 עמותת טבקה – צדק
ושוויון ליוצאי אתיופיה נ' משטרת ישראל, פסקה 16 לפסק דינה (נבו 25.01.2021).
1
234567 80
9
10
11
12
13
.21
היינו, במקרה כמו זה שלפניי בו פקחי הרשות מבצעים פעולות אכיפה יזומות ופונים לבעלי
חזות זרה, שיש יסוד להניח שנדרשים לרישיון ישיבה, הם פועלים על פי סמכותם כדין. האמור לעיל
אינו מתייחס להמשך הפעולות הננקטות בנסיבות כל מקרה ומקרה. במקרה שלפניי, משהתברר כי
המערערת שוהה בישראל שלא כחוק, עיכובה ולאחר מכן השמתה במשמורת נעשו כדין.
אופן ניהול ההליכים והעלאת טיעונים עובדתיים שונים
.22
עד כה התייחסתי לסוגיות שונות שהתעוררו במקרה שלפניי, אך ישימות למקרים רבים
אחרים. חלק זה מוקד להתנהלות בייכ המערערים בהליכים השונים בהקשר למערערים, כשטענת
הרשות הינה כי רק בשל התנהלותו זה היה מקום לדחות את הערעור. אני סבורה כי, כפי שפרטתי
לעיל, היה מקום לדחות את הערעור לגופו, מטעמים עקרוניים. עם זאת, יש מקום לעמוד על
התנהלות בייכ המערערים במקרה זה, ולו בכדי שהתנהלות כזו לא תישנה.
.23
ההתנהלות בהליכים המקבילים
אסקור להלן את השתלשלות העניינים על פי סדר כרונולוגי בשני ההליכים שהתנהלו
במקביל בעניינם של המערערים. תחילה הוגש ערעור בשאלת המשמורת (עמיין 61746-12-21,
שהוגש ביום 28.12.21, תחילה בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, ולאחר שניתנה החלטה
בבקשה לסעד זמני בערעור, הועבר לבית המשפט לעניינים מנהלים מרכז, להלן: הערעור הראשון),
ובסמוך, ביום 21.1.22 הוגש הערעור שלפניי, שהוא ערעור על החלטת בית הדין לעררים שאישר את
החלטת הרשות, לדחות את בקשת אמו של המערער, המטופלת, שהוגשה יומיים לאחר שהמערערת
נעצרה, להעסיק את המערערת כמטפלת סיעודית עבורה. יש להדגיש כי ההחלטה ניתנה ביום
28.12.22 והערר הוגש מעט פחות מחודש לאחר מכן.
.24
ביום 28.12.21 הגישו המערערים ערעור על החלטת בית הדין לביקורת משמורת להותיר
את המערערת במשמורת (עמיין 61746-12-21, להלן: הערעור הראשון). על אף ההחלטה שניתנה
9 מתוך 16
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
37
334
36
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עמיים 24991-01-22 טל כרמי ו-Modhavadiya Parbatbhai נ' רשות האוכלוסין וההגירה
בגבעון וערעור עליה הוא בתחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים במחוז מרכז, הוגש
הערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לצד הערעור הגיש ב"כ המערערים בקשה שהוכתרה:
בקשה בהולה למתו צו לעיכוב הליכי הרחקה", שנקבעה, כך לפי הבקשה, לאותו יום עצמו
.(28.12.21)
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
באותו יום ניתנה החלטתי בבקשה למניעת הרחקת המערערת, שנדחתה אף מבלי להיזקק לתגובת
המשיבה. בהחלטה קבעתי כי כיון שהמערערת עשתה דין לעצמה ולא פנתה להסדרת מעמדה קודם
למעצרה, אין מקום למניעת הרחקתה, בעיקר כך כאשר טרם הסדירה העסקתה אצל המטופלת
וטרם החלה בעבודתה שם. בסיום ההחלטה קבעתי כי הרשות רשאית להרחיק את המערערת עוד
באותו הלילה. החלטתי ניתנה בשעה 21:09.
למחרת, ביום 29.12.21 הודיע בייכ המערערים לבית המשפט כי המערערת לא הורחקה מישראל,
וביקשו לקבוע דיון דחוף בערעור. כן התבקש בית המשפט לשקול שנית את החלטתו לעניין הרחקת
המערערת, באם ייקבע דיון דחוף כפי שהתבקש. ביום 30.12.21 הוריתי על הגשת תגובת הרשות
לבקשה.
.25
ביום 3.1.22, בטרם היה סיפק בידי הרשות להגיב לבקשה, הגיש ב"כ המערערים בקשה
דחופה נוספת, להעביר את הדיון בערעור לבית המשפט המחוזי מרכז, שכן הסמכות המקומית לדון
בערעורים על החלטות בית הדין לביקורת משמורת בגבעון, נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים
במחוז מרכז. באותו יום, וכיון שאכן הסמכות המקומית נתונה לבימ"ש במרכז, העברתי את הדיון
בערעור גופו לבית המשפט לעניינים מנהליים במחוז מרכז.
.26
ביום 4.12.22, על אף החלטתי בבקשה לסעד זמני בערעור שנדחתה קודם להעברת הדיון,
הגיש בייכ המערערים לבית משפט מחוזי מרכז, אליו הועבר הדיון בערעור גופו, בקשה בהולה למתן
החלטה לעיכוב הליכי הרחקה לטיסה שנייה שתואמה למערערת, הפעם לאותו יום, 4.12.22 בשעה
23:25. בפתח הבקשה לא צוין כי בקשה דומה נדחתה על ידי לגופה, אלא צוין אך כי הערעור
ובקשה לעיכוב הליכי הרחקה הוגשה בבית המשפט בתל אביב בשל שגגה והועברו רק היום לבית
משפט זה".
בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת אפרת פינק) ציינה אמנם כי בקשה דומה נדחתה על ידי
בשעתו, אך כיון שהוריתי על הגשת תגובת הרשות וזו לא הוגשה, ניתן צו המונע הרחקה, ונקבע דיון
בערעור גופו ליום 9.1.22.
.27
ביום 9.1.22 התקיים דיון בערעור הראשון בעניין המשמורת. בית המשפט הבהיר לצדדים
כי בסמכותו לדון אך בעניין המשמורת, ולא בעניין ההרחקה, שנדונה במסגרת ערר בבית הדין
לעררים בתל אביב. ב"כ המערערים הבהיר שעל אף שפסק דינו של בית הדין לעררים שדחה את
10 מתוך 16
