בית משפט השלום בתל אביב – יפו
עש"א 10916-08-21 י.ש. שיאון (2010) בע"מ נ' הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן
לפני כבוד השופט עדי הדר
המערערת:
י.ש. שיאון (2010) בע"מ
נגר
המשיבה:
הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן
פסק דין
לפני ביהמ"יש ערעור בגין חיוב בעיצום עקב קביעת המשיבה כי המערערת הטעתה את הציבור
לגבי כמות האלכוהול במוצרי הניקוי ששיווקה.
החלטת המשיבה על הטלת עיצומים נגד המערערת
1. המשיבה החליטה ביום 30.12.20 מכח סמכותה לפי סעיף 22ז' לחוק הגנת הצרכן
התשמ"א 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") להטיל על המערערת שני עיצומים בסך של
45,000 ₪ בגין הפרת הוראה המנויה בסעיף 22ג(ב)(1) לחוק הגנת הצרכן. המשיבה קבעה
שהמערערת עשתה מעשה העלול להטעות את הצרכן עת שיווקה שני מוצרים שונים, אחד
באריזה של 4 ליטר (להלן: "המוצר הראשון") והשני באריזה של 500 מיליגרם (להלן :
ייהמוצר השני") במצג ששיעור האלכוהול במוצרים גבוה משיעורם במוצרים, בפועל.
המשיבה החליטה על תוספת עיצום עקב הפרה בנסיבות מחמירות" של 50% והפחיתה
מהסכום הכולל 20% לנוכח העדר הפרות קודמות, סה"כ הסך של 108,000 ₪.
האם המערערת הטעתה את ציבור הצרכנים ?
2. המערערת הגישה ביום 4.8.21 הודעת ערעור בה חלקה על קביעת המשיבה כי הטעתה
יימספר רב במיוחד של צרכנים" בעניין מהותי בעסקה. המשיבה הגישה תשובה ביום
4.10.21. המערערת לא הגישה תגובה לתשובה והיום התקיים הדיון בערעור.
3. המערערת טענה שהינה חברה משפחתית בעיימ ועיסוקה בייבוא ו/או ייצור ו/או שיווק
ו/או מכירה של מוצרי ניקיון וכימיקלים לשימוש ביתי. היא אישרה שייצרה תמרוק
לניקוי ידיים, בשני נפחים: 500 מייל, 4 ליטר.
1 מתוך 7
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
עש"א 10916-08-21 י.ש. שיאון (2010) בע"מ נ' הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן
4. המערערת טענה שהמשיבה ביצעה ביקורת למוצרים ומצאה הפרות לחוק, כך שלגבי
המוצר השני, הוצג הנתון של 70% אלכוהול על פני המוצר, בעוד בדיקת המשיבה מצאה
37% ולגבי המוצר הראשון הוצג הנתון 70% אלכוהול על פני המוצר, בעוד בדיקת
המשיבה מצאה 31%
5. המערערת טענה כי ביום 5.5.20 ביצעו משטרת ישראל, יחידת האכיפה והיחידה
לתמרוקים במשרד הבריאות, יחידת חומרים מסוכנים במשרד להגנת הסביבה ומנהל
הבטיחות במשרד העבודה, כבאות והצלה, פשיטה במפעלה באשקלון. נלקחו ממנה על ידי
המשטרה כל מוצרי אלכוג'ל שהיו במפעל, שנחשדו לכאורה ככאלה ייהעלולים להזיק
לבריאות הציבור".
6. המערערת טענה כי לא ייצרה, לא סיפקה ולא מכרה מעולם את המוצר הראשון, על כן גם
לא נלקח מוצר זה בפשיטה הנייל.
7. המערערת טענה כי כחלוף ימים מיום הפשיטה, משרד הבריאות העביר לבדיקה מטעמו
דגימות שנלקחו בפשיטה הנייל, והוא זה שפרסם כי קיים פער בין הרשום על המוצרים
ובין תוצאות בדיקתו.
8. המערערת טענה שהמשיבה ו/או מי מנציגיה לא היו כלל בפשיטה הנייל, הם לא לקחו כל
מוצרים ממפעלה, הם לא שלחו לבדיקת מעבדה כל מוצר מטעמם, ואין בידיהם כל מוצג,
אלא עדות צד ג', המצויה במחלוקת ולגביה אין כל הכרעה.
9. עוד טענה שהמשיבה אינה יכולה לבסס החלטתה להטיל עיצום כספי על ממצאי צד ג' וכי
משטרת ישראל השמידה את כל המוצר. עוד טענה שמשרד הבריאות לא נקט כל הליך
נגדה וגם לא ינקוט, בחלוף שנה וחצי מיום הפשיטה, ולאחר שימוע. עוד טענה שמשטרת
ישראל ופרקליטות מחוז דרום סגרו את תיק החקירה, ולא הוגש הליך פלילי, בהיעדר
ראיות. עוד טענה שתביעה ייצוגית שהוגשה נגדה הסתיימה בהסתלקות של התובע
והקבוצה. המערערת טענה שהיעדר תשתית ראייתית מצד כל גורמי החקירה וסגירת
התיק הפלילי על ידי הפרקליטות והמשטרה, מלמדים שגם למשיבה אין כל תשתית
ראייתית להטלת העיצום הכספי. עוד טענה לחוסר איזון וחוסר מידתיות בקביעת עיצום
כספי ללא אפשרות של שמיעת ראיות וחקירת עדים.
10. מעיון בהחלטת הממונה להטיל העיצום, שהממונה נתן לאחר שבחן טענות המערערת,
עולה שלפני המשיבה עמדה תשתית ראייתית המבוססת על פשיטת המשטרה, המוצרים
2 מתוך 7
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
עש"א 10916-08-21 י.ש. שיאון (2010) בע"מ נ' הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן
שנלקחו, תוצאות מעבדה של משרד הבריאות לגבי שני המוצרים, ותכתובות ועדויות של
עובדי המערערת המפורטות בסעיף 3 להחלטה.
11. כמו כן, אין בכך שההליך הפלילי לא מוצה, כדי לבסס המסקנה שאין בסיס ראייתי
מספק לעניין הליך זה שהינו מנהלי. הסמכות שהמחוקק הקנה למשיבה לעניין הטלת
עיצומים בהליך מנהלי, נועדה להשיג ציות ע"י הרתעה באמצעות אכיפה מהירה. די
בהתבססות על ראיה מנהלית לגבי ביצוע המעשה נשוא ההפרה, ללא קיום חקירות
נגדיות של העדים ואין צורך להדרש לבחינת היסוד הנפשי.
12. האיזון שיצר המחוקק הוא כלהלן: היכולת של מי שהוטל עליו עיצום להתמודד עם
הראיות בעניינו פחתה, ביחס להליך פלילי. אולם, בהליך מנהלי אין חשש שיוטל אות קין
עברייני על מצחו, או תוגבל חרותו.
13. למעלה מהדרוש יאמר שמקובלת על ביהמ"ש טענת המשיבה ש"אין זה המקרה המצדיק
חקירת עדים והמערערת מצידה לא נימקה מדוע לדידה זהו המקרה שמצדיק סטייה
מהכלל, שכן מדובר בעניין טכני ופשוט: תוצאות מעבדה של דגימות המוצרים שייצרה
ושיווקה המערערת שקבעו כי ריכוז האלכוהול במוצר אינו 70%, ואף רחוק מזה."
14. מכאן שדי לעניין הטעיה מכוח סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, הצגת מצג כוזב שאינו תואם
את המציאות. לכן, לעניין הדרישה למעשה ייהעלול להטעותיי- לא נדרשת הטעייה בפועל,
קרי העוולה הינה התנהגותית ולא תוצאתית.
15. לעניין התובענה הייצוגית, התברר היום בדיון שביהמ"ש באותו הליך אישר הסתלקות
מתוגמלת. מכאן שטענות התובע שם לא היו מופרכות וממילא אין בפסק הדין שם מעשה
בי דין.
16. המערערת טענה שהמשיבה מסתמכת על בדיקות מעבדה שנערכו למוצרים על ידי צד ג'.
עוד טענה שקביעתו של הממונה בדבר הטעיה אינה נכונה היות ובכדי ליצור הטעיה נדרש
פער בין המסר העולה מן הכתוב על התוויות לבין המציאות. המערערת טענה שלא הוכח
על ידי המשיבה שאחוז האלכוהול במוצר היה 37%, ולא ניתנה לה האפשרות לשלול
ממצא זה על ידי בדיקה משותפת.
17. המשיבה טענה שלא נדרשת שום מומחיות עיימ לאסוף מוצר ולהביאו לבדיקה במעבדה
לטוקסיקולוגיה ופרמקולוגיה קלינית של המרכז הרפואי שיבא בתל השומר. עוד טענה
3 מתוך 7
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
עש"א 10916-08-21 י.ש. שיאון (2010) בע"מ נ' הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן
שגוף רשמי של המדינה בדק ומצא כי אחוזי האלכוהול במוצר סוטים בצורה ניכרת
מהמצג שהוצג על גביו (70%) והמערערת לא סתרה זאת.
18. ביהמ"ש דוחה טענת המערערת שהמשיבה לא הייתה רשאית להסתמך על בדיקת מעבדה
של משרד הבריאות. גם לא הובאה חוות דעת המבססת כשלים כביכול בבדיקת המעבדה
הממשלתית. כמו כן, אין מקום להתנות קביעת ממצאי הרשות ייבבדיקה משותפתיי
כביכול.
19. המערערת טענה שמעולם לא ייצרה ולא שיווקה המוצר הראשון וכי אין כל ממצא בפני
הממונה לסתור עובדה זו. אולם, המשיבה פרטה בסעיף 3 להחלטה עדויות וראיות ולעניין
זה ראו לדוגמא בסעיף 3.2.3.
20. לפני ביהמייש מזכר חוקר המשיבה מר דקל לפיו ביום 13.5.20 קיבל מקצין המשטרה גיל
אדרי במשרדי הימייר המוצרים שהמשטרה תפסה בפשיטה ובקשת מר דקל מאותו יום
מהמעבדה של משרד הבריאות לבדוק שני מוצרים ייבגדלים שונים". ביום 25.6.20 מר
דקל כותב מזכר בו הוא מתעד שקיבל חוות הדעת של המעבדה הממשלתית. חוות הדעת
מתייחסת במפורש לשני המוצרים הראשון והשני וקובעת ששיעור האלכוהול בהם הינו
37% במוצר השני ו- 31 % במוצר הראשון. לכן, ביהמ"ש דוחה הטענה שהמוצר הראשון
לא נלקח ממפעלה ולא נבדק.
21. המערערת טענה שהמוצר השני נבחן על ידי מעבדה ומומחים, נמצא תקין לחלוטין, לא
היה בו כל הטעייה או סכנה לציבור, אחוז האלכוהול בו היה תקני, והוא פעל את פעולת
החיטוי באופן מיטבי. המערערת טענה כי בדיקת מוצר האלכוג'ל שלה, בזמן אמת,
במעבדה מספר אחת בישראל, כטענתה, מעלה כי אחוז האלכוהול הכולל במוצר שלה
שנבדק, הינו תקני לחלוטין, 63.7% ולא כפי שנטען על ידי משרד הבריאות, ואין בשימוש
בו כל חשש לנזק לציבור או הטעיה.
22. המשיבה טענה שלא מן הנמנע שמדובר במוצר אחר, בפרט שהבדיקה נעשתה כ- 3
חודשים לאחר שכל מוצריה של המערערת הושמדו. כמו כן הפנתה להערת אותה מעבדה
כי המוצר סופק על ידי המערערת.
23. ביהמ"ש קובע כי להבדיל משרשרת העברת המוצרים בזמן אמת כפי שתועדה עייי הרשות
מהמשטרה לרשות וממנה למעבדה, עולה ספק, בשים לב לפער הזמנים לגבי מועד בדיקת
4 מתוך 7
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
עש"א 10916-08-21 י.ש. שיאון (2010) בע"מ נ' הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן
המערערת, האם מדובר בתוצאות המעבדה שהציגה המערערת באותם מוצרים ולכן
ביהמ"ש מעדיף את ממצאי המעבדה הממשלתית.
24. אשר על כן, ביהמ"ש קובע כי המשיבה קבעה כדין שהמערערת עשתה מעשה העלול
להטעות הציבור לגבי שני המוצרים.
הטענה לעניין היקף ההפרה
25. המערערת טענה שתקופת ההפרה הנטענת הייתה מזערית, מיום 19.3.20 (המועד הראשון
שבו נכנס למפעלה המוצר) ועד ליום 5.5.21 (פשיטת המשטרה והחרמת כל המוצרים),
פחות מחודש אחד, בהתחשב בחג הפסח. עוד טענה שמאז יום 6.5.20 היא לא החזיקה,
לא ייבאה, לא רכשה, לא ייצרה, לא פרסמה ולא מכרה כל מוצר אלכוג'ל. מוצרי
האלכוג'ל נמכרו למספר קטן של סיטונאים, לא לצרכן הפרטי, אשר השמידו את המוצר
שרכשו. סך כל המכירות של מוצר האלכוג'ל, לאורך כל התקופה בה היה קיים הסתכם
בסך של 59,963 ₪ (כאשר מתוך סכום המכירות לסיטונאים בסך של 149,783 ₪ קוזזו
הזיכויים). עוד טענה שכמות המוצר שהגיעה לצרכן הייתה אפסית וכי למשיבה אין כל
נתון או ראייה להוכחת "מספר רב במיוחד של צרכנים". עוד טענה שנגרם לה הפסד כספי
משמעותי מעצם הפרסום על הפשיטה שנערכה במפעלה, ומעצם העובדה שלא הרוויחה
דבר מהמכירה עקב השמדת המוצר. לכן, טענה שטעה הממונה כשהטיל עליה עיצום כספי
ששיעורו ייפי אחד וחצי מסכום העיצום הכספי".
26. מעיון בפרוט העדויות והראיות בסעיף 3 להחלטה ובמזכרים שהכין החוקר דקל לגבי
איתור מכירות במרשתת ואצל סיטונאים שונים, עולה שבידי המשיבה ראיות לשיווק של
כעשרת אלפים מוצרים למספר רב של קונים, לרבות סיטונאים, ולכן ביהמייש דוחה גם
טענה זו.
הטענה שלא הייתה סכנה לציבור
27. המערערת טענה שהמוצר ששווק אינו עולה כדי ייהטעייה" כמובנו של מונח זה בחוק
והוא לא הווה סכנה לציבור.
28. ביהמ"ש קובע שהמשיבה לא הייתה אמורה להוכיח קיום סכנה לציבור עקב המצג של
המערערת לגבי שיעור האלכוהול במוצריה. למעלה מהדרוש יאמר שמרגע שביהמ"ש
אישר ממצאי המשיבה לפיה היה פער משמעותי בין שיעור האלכוהול המוצהר ובין שיעור
האלכוהול שקיים בפועל, אזי נפגעה הסתמכות הציבור על מצג המערערת לפיו שימוש
במוצרים ייגן עליו, בין היתר, ממחלה מדבקת.
,
5 מתוך 7
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
עש"א 10916-08-21 י.ש. שיאון (2010) בע"מ נ' הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן
הטענה לאכיפה בררנית
29. המערערת טענה לאכיפה בררנית- שכן מוצר אלכוג'ל יאקו רדיי שנרכש על ידי משטרת
ישראל ומשרדים ממשלתיים ובשימושם כיום, נמצא בריכוז פחות מ- 70% אלכוהול-
והוא מותר לשימוש על ידי משרד הבריאות היום. עוד טענה שהמוצר נרכש בחנויות רשת
עד היום בכל ישראל ונמצא נמוך מ-70% והכיל 65.2%.
30. עוד טענה, שכאשר משרד הבריאות מתיר שימוש במוצר אקור רד, שהוא פחות מ-70%
אלכוהול, והוא נרכש על ידי משטרת ישראל, משרדי ממשלה וכל רשתות השיווק, ברי כי
משרד הבריאות אינו יכול לשלול את מוצר האלכוג'ל שלה, שבו אחוזי אלכוהול דומים
למוצר אקו רד, והרשות טעתה, כשפעלה באופן בררני דווקא נגדה.
31. המשיבה טענה שפועלת בשוויון מוחלט באכיפת חוק הגנת הצרכן כלפי כל העוסקים וכי
טענת המערערת נטענת ללא כל ראיה עובדתית ממשית וללא כל טיעון לגופו של עניין. עוד
טענה שבדיקת המערערת לגבי המוצר של אקו רד לא בוצעה במעבדה מוסמכת מטעם
הרשות.
32. ביהמ"ש קובע כי לא הובאה תשתית ראייתית מספקת בעניין נתוני אותו מוצר נוסף
והטענה נותרה בגדר טענה בלבד ולכל היותר לאכיפה חלקית, להבדיל מבררנית. אולם,
גם אם ביהמ"ש יקבל הטענה לגבי שיעור האלכוהול באותו מוצר נוסף, אזי אין לגזור
גזרה שווה בין הממצאים בעניין מוצריה של המערערת לפיהם הנתון האמתי של שיעור
האלכוהול היה נמוך במחצית לעומת הפער הנטען במוצר הנוסף.
הבקשה להפחתות סכום העיצום בגין חשש מכיליון כלכלי ופעולות למניעת הישנות ההפרה
33. המערערת טענה שלביהמ"ש סמכות להפחית את העיצום הכספי לפי סעיף 22כ(ג).
34. ביהמ"ש קובע שהמערערת לא עומדת מבחינת מחזור הכנסותיה ברף הנדרש לצורך קבלת
הפטור על מנת למנוע כיליון כלכלי על פי תקנה 5 לתקנות הגנת הצרכן (הפחתה של סכומי
העיצום הכספי), תשעייה – 2014 (להלן: "תקנות ההפחתה") ולכן אינה זכאית להפחתה.
35. ביהמ"ש קובע כי המערערת לא הציגה פעולות שנועדו למנוע הפרה נוספת, כגון תחקיר
שערכה כדי לוודא שלא תכשל בעתיד שוב בייצור ושיווק מוצר שתוכנו שונה מהמצג
לצרכן. לא זו אף זו, היא כופרת בקיום ההפרה. לכן, ביהמ"ש דוחה הבקשה להפחתה לפי
תקנה 2(3) לתקנות ההפחתה.
6 מתוך 7
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
עש"א 10916-08-21 י.ש. שיאון (2010) בע"מ נ' הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן
סוף דבר
36. אשר על כן, ביהמ"ש דוחה הערעור ומחייב המערערת לשלם למשיבה שכייט בא כוחה,
בשים לב להיקף הטענות שחייבו הקדשת זמן ומשאבים לא מבוטלים לצורך הכנת
התשובה והערכות לדיון, בסך של 25,000 ₪.
ניתן היום, י' טבת תשפ"ב, 14 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.
עדי הדר, שופט
7 מתוך 7
