בפני
כב' השופטת אורית בן דור ליבל
מבקש
כונס הנכסים
נגד
משיבים
1. פלוני
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל שטרית
2. פלונית
ע"י עו"ד מיכל מזל גולדשטיין
החלטה
בפני בקשת כונס הנכסים (להלן: "הכונס") לפסיקת שכר טרחתו.
כונס הנכסים מונה ביום 26.9.23 לשם ביצוע פסק דין שניתן בתמ"ש 53380-04-23 לפירוק שיתוף זכויות הצדדים בבית מגורים הבנוי בנחלה במושב Z (ולהלן: "הנכס"). הצדדים השהו את כניסת מינויו לתוקף עד ליום 7.11.23 בעקבות מו"מ שניהלו. לאחר שנכשל המו"מ החל הכונס בתפקידו, אך מינויו הופסק ביום 11.7.24, ובטרם ממוש הנכס, אז ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפירוק השיתוף בנכס והפסקת הליך הכינוס (ולהלן: "פסק הדין").
הכונס עותר לפסיקת שכרו בסך של 40,000 ₪ והחזר תשלום האגרה בעד הבקשה.
לדבריו עד שהופסק מינויו, ונוכח מורכבות הנכס הן מבחינת משפטית והן מבחינת מצבו הפיסי, נדרש לערוך בירורים וביקורים בנכס, לקיים פגישות ברמ"י, עם האדריכלית, עם שמאי ועם גורמים שונים, ולקבל הצעות מחיר מהאדריכלית להליכי התכנון ולהליכי הרישוי, וכן לקבל הצעת מחיר משמאי מקרקעין. מורכבות זו לא אפשרה את מכירת הנכס למרבה במחיר ועל כן, ובהסכמת המשיבים, הרחיב בית המשפט ביום 8.1.24 את סמכויותיו להשכיר את הנכס. המבקש השכיר את הנכס, טיפל בתיקון צנרת המים, טיפל בהפרת הסכם השכירות על ידי השוכרים (גם מול הערבים) בגין שימוש בנכס שלא למטרת השכירות ובתשלומים שלא נפרעו במועד. לדבריו שווי הנכס לאחר שיושלמו הליכי התכנון והפיצול מוערך (באופן גס) בסך של 4-5 מיליון ₪ ועל כן פעל למציאת מתווה למכירת הנכס בזמן סביר ובמחיר ראוי על אף המורכבות המשפטית.
לטענת המשיב 1 גובה השכר המבוקש מופרז ביחס לפעולות שנעשו על ידי הכונס ויש להעמידו על סך של 10,000 ₪. לדבריו הכונס ביצע שש פעולות בלבד: חתם על הסכם שכירות אך מי שמצאה את השוכרים הייתה פלונית שפנתה אליו; שילם את תשלום תיקון הנזילה לאחר שהשוכרים התקשרו בעצמם עם בעל המקצוע; כתב מכתב התראה לשוכרים בגין הפרת הסכם השכירות רק לאחר שפנו אליו פעמים רבות ביחס להפרת הסכם השכירות; קיבל הצעת מחיר "מופקעת" בגין הליכי הפיצול שבעה חודשים לאחר המינוי; ניסח "לכאורה" מתווה למכירת הנכס, שכן המתווה הוצע על ידיו; קיבל הצעת מחיר "מופקעת" לשמאות 9 חודשים לאחר המינוי ושילם אותה. לדבריו כינוס הנכסים גרם נזק למשיבים, שהפרוטה לא מצויה בכיסם, אשר השכילו להגיע להסכמות שייתרו את המשך הליך הכינוס.
לטענת המשיבה 2 יש לדחות את הבקשה, "לפסוק שעל הכונס לשאת באחריות אישית על הנזקים אשר נגרמו מרשלנותו בנכס", לחייב את הכונס להמשיך ולפעול מול השוכרים עד תום תקופת השכירות (31.12.24), לגבות את דמי השכירות ולהעבירם למשיבים וכן לוודא שהם יחזירו את הנכס במצב תקין. לדבריה הכונס לא ביצע את עבודתו כמצופה מכונס נכסים וכזרועו הארוכה של בית המשפט, הוא לא פעל למקסם את הרווחים לצדדים, פעל באיטיות והשכיר את הנכס אך בחודש 1/24 הגם שמינויו נכנס לתוקף כבר בחודש 8/11, ופעל בחוסר אחריות כלפי הצדדים שעה שהשכיר את הנכס לשוכרים שלימים נמצאו "מפוקפקים", ולא פיקח על השוכרים שחרגו ממטרת השכירות בשימוש שעשו בנכס וגרמו לנזקים בנכס, ולא התערב באופן מידי אלא לאחר שהפנתה את תשומת לבו לכך.
בתשובתו עמד הכונס על חוסר הדיוק בתגובות המשיבים ועל חוסר ההגינות בטענותיהם בניסיון למזער את פעולותיו על מנת להימנע מתשלום שכרו. הכונס הדגיש שגיבש את מתווה מכירת הנכס בעצמו במטרה להשיג את התשואה המקסימאלית לצדדים. כן לדבריו השכיר את הנכס בעצמו ולאחר שערך ביקורים במקום, ושהעבודה מול השוכרים הייתה בעייתית ודרשה תשומות רבות שכן השוכרים הפרו את הסכם השכירות וביקשו לעשות בו שימוש אחר (השכרתו לאירועים) ולא פרעו את התשלומים במועד. לדבריו פעולותיו הפסיקו את ההפרה והביאו לכך שמלוא דמי השכירות שולמו (גם אם באיחור). לטענתו פניה ראשונה נעשתה אליו ביחס להפרת הסכם השכירות ביום 6.3.24 וכבר ביום 11.3.24, ולאחר בדיקות שביצע, פנה לשוכרים במכתב התראה. לאחר שנעשתה אליו פניה נוספת ביחס לכך ביום 2.4.24 ביקר בנכס ובעקבות כך נפסקה ההפרה וכבר במחצית השנייה של חודש 4/24 נמחקו כל הפרסומים של השוכרים להשכרת הנכס לאירועים. כן הדגיש שמצב התחזוקה של הנכס היה ירוד ועל כן בין היתר נקבע סכום השכירות הנמוך, וכי בביקור שערך בנכס עם השמאי זמן קצר לפני פסק הדין מצא שמצב התחזוקה בנכס טוב משמעותית מזה שהיה עובר להשכרתו ולא נצפתה כל נזילה או תקלה בנכס כנטען על ידי המשיבה.
ראשית, יש לדחות את טענות המשיבה 2 לדחיית הבקשה. נקודת המוצא היא שכונס נכסים שהשקיע מזמנו, ממרצו ומכישוריו במילוי תפקידו זכאי לתמורה נאותה עבור טרחתו [ע"א 9355/03 עו"ד צבי הדסי כונס נכסים נ' קואופ צפון אגודה שיתופית לשרותים בע"מ, (פורסם בנבו, 23.12.2004)]. אמנם בסופו של דבר הסכימו המשיבים על אופן פירוק השיתוף באופן שייתר את המשך עבודת הכונס, ואולם לכתחילה מינויו היה הכרחי לאור העדר שיתוף הפעולה והמחלוקות המרובות ביניהם. ניכר שאף המשיבה 2 סברה שהכונס זכאי לתמורה בעד טרחתו שכן בסעיף 2(ה) להסכם שקיבל תוקף של פסק הדין הסכימו המשיבים "הליכי כינוס הנכסים אשר החלו יעצרו ויבוטלו. שכר הטרחה של כונס הנכסים והוצאותיו ישולמו שווה בשווה על ידי הצדדים. הסכום שנצבר בקופת הכינוס ככל ונצבר יועבר תחילה לכונס הנכסים עבור כיסוי שכר טרחתו והוצאותיו ואילו יתר הסכומים ככל שיוותרו יועברו שווה בשווה לידי הצדדים".
יש לדחות גם את טענת המשיבה 2 "לפסוק שעל הכונס לשאת באחריות אישית על הנזקים אשר נגרמו מרשלנותו בנכס". לא שוכנעתי בטענות המשיבה שהכונס התרשל באופן כלשהו במילוי תפקידו, או שנגרמו למשיבים נזקים כלשהם. זאת אף מבלי להידרש לכך שספק אם בכגון דא ניתן להסתפק בכריכת טענות כבדות משקל אלו במסגרת תגובה לבקשה לפסיקת שכר טרחת כונס הנכסים.
כך גם יש לדחות את טענת המשיבה 2 להמשך אחריות הכונס להשכרת הנכס וקבלת החזקה בו מידי השוכרים בתום תקופת השכירות, טענה המנוגדת לפסק הדין לביטול הליכי הכינוס שמשמעותם למעשה הפסקת מינויו ממועד פסק הדין.
אשר לגובה השכר שיפסק. תקנה 36(ב) לתקנות בית המשפט לעניני משפחה (סדרי דין) התשפ"א-2020 קובעת ששכר כונס נכסים "לא יעלה על 4 אחוזים מתקבולי מימוש בדרך של מכירה, ולגבי ניהול נכס אחר, שאינו כרוך במכירה, לא יעלה על 2 אחוזים מתקבולי הכנסה". לבית המשפט ניתנה סמכות ושיקול דעת לקבוע את השכר ובפסיקה נקבע שהקריטריונים שינחו את בית המשפט בבואו לפסוק את שכר הכונס הם ערך המקרקעין שנמכרו; תקופת פעילות הכונס; הפעולות שנעשו ע"י הכונס; היקף הפעולות ומידת המאמץ והטרחה של הכונס; ההוצאות שהוציא הכונס במהלך מילוי תפקידו; התוצאות הכלכליות שהושגו בהליך הכינוס וכן המומחיות והמוניטין של הכונס [תמ"ש (ת"א) 5680/98 עו"ד הנריק נ' אביהו שחר (פורסם בנבו, 14.6.99) והשווה ע"א 778/81 עו"ד סלומון וולף נ' בנג'מין פ"ד מ(1) 365].
בענייננו הופסק הליך הכינוס 9 חודשים לאחר שהחל למעשה. כעולה מהבקשה והתשובה על צורפותיהן, הכונס החל בביצוע פעולות וגיבוש מתווה שיאפשרו את מימוש הנכס בדרך של מכירה אך מינויו הופסק בטרם נעשה כן. בנוסף, פעל הכונס להשכרת הנכס, ופעל מול השוכרים על מנת להשיא את התמורה מהנכס עד למימושו. בנסיבות אלו גובה השכר שיפסק ייגזר מהיקף הפעולות שנעשו, היקף הזמן והיקף מעורבות הכונס בביצוען. קרי, היקף העבודה בפועל שהשקיע הכונס בתפקידו, תוך התחשבות בשווי הנכס כביטוי להיקף האחריות שהוטלה על שכמו.
הכונס פירט את המאפיינים המיוחדים של הנכס, המורכבות המשפטית ומצב התחזוקה הירוד שהצריכו נקיטת פעולות מצדו שפורטו על ידיו בבקשה. אינני מקבלת את טענות המשיבים בתגובותיהם שניסו לגמד פעולות אלו ואת היקף העבודה שהשקיע הכונס ביחס אליהן על מנת להקטין את גובה השכר. לא הובאה כל ראיה לכך שהנכס הושכר על ידי פלונית ולא על ידי הכונס, וכך גם לא הוכחה הטענה שהכונס אינו מי שגיבש את מתווה המכר. גם טענות הכונס ביחס לפגישות שקיים עם גורמים שונים, לביקורים שערך בנכס ולפעולות שנעשו על ידיו אל מול השוכרים לא הופרכו ולא נסתרו.
גם בטענת המשיבה לפיה פעל הכונס באיטיות להשכרת הנכס לא מצאתי ממש. מינוי הכונס נכנס לתוקפו למעשה רק ביום 8.11.23, וכבר בחודש 1/24 הושכר הנכס לאחר שלמד הכונס את המורכבות והמאפיינים המיוחדים של הנכס ואת משך הזמן והעלויות שיידרשו לצורך מימושו בדרך של מכר, ולאחר שהשיג את הסכמת הצדדים להשכרתו בתקופת הביניים ובית המשפט אישר את הרחבת סמכויותיו בצו המינוי.
טענות המשיב לפיהן קיבל הכונס הצעות מחיר מהאדריכלית רק בחלוף שבעה חודשים ממועד מינויו לא נמצאה מדויקת, שכן מינוי הכונס נכס למעשה לתוקף רק בחודש 11/23 והצעת המחיר מהאדריכלית התקבלה כבר בחודש 3/23. גם הצגת הדברים כאילו הצעת המחיר מהשמאי התקבלה רק בחלוף 9 חודשים מהמינוי אינה משקפת את הדברים כהווייתם, ומתעלמת מהעובדה שהצעת המחיר נדרשה רק לאחר שאישרו המשיבים את מתווה המכר המוצע בחודש 5/24.
השתכנעתי אפוא שהכונס ביצע מלאכתו נאמנה ופעל במקצועיות וביעילות, הן לגיבוש מתווה לצורך מימוש הנכס בדרך של מכירה והן בהשכרתו בתקופת הביניים על מנת להשיא את התשואה למשיבים.
הכונס לא פירט את אופן חישוב השכר המבוקש, ואת היקף שעות העבודה שנדרשו לעבודת הכינוס באופן שיכל להקל על בירור גובה השכר. מאידך, קביעת שכר בסך של 10,000 ₪, כפי שמציע המשיב 1, אינו ריאלי ביחס להיקף הפעולות שנעשו על ידי הכונס, ומורכבות כינוס הנכסים בנכס הנדון, ואינו משקף את אותו צורך של תגמול הולם של בעל תפקידו בשכרו.
יש לזכור שעל בית המשפט לוודא שבעל תפקיד לא ימצא מקופח בשכרו, לתמרץ עורכי דין מוכשרים ומיומנים לכהן בתפקיד זה ולתגמלם בהתאם למילוי תפקידם כהלכה.
אין בידי גם לקבל את הטענה (המרומזת) של המשיב לפיה מצבם הכלכלי של המשיבים מצדיק פסיקת שכר מופחת לכונס. גם אם היה מוכח שמצבם הכלכלי קשה כנטען (ולא הוכח) הרי שלא הונחה תשתית למסקנה שמצבם הכלכלי של בעלי הזכויות נמנה על השיקולים שעל בית המשפט לשקול לצורך קביעת גובה שכר הטרחה של כונס הנכסים.
הליך הכינוס ארך כתשעה חודשים והסתיים בטרם מומש הנכס בדרך של מכר. עם זאת, לאור המאפיינים המיוחדים של הנכס במשך תקופה זו עשה כונס הנכסים פעולות לצורך קביעת מתווה שיאפשר את מימוש הנכס בדרך של מכר תוך השאת התמורה לצדדים, וכן השכיר את הנכס לצורך קבלת פירות עד למימושו. בנסיבות העניין המוכרות לי היטב, בהתחשב בשווי המוערך של הנכס, בעובדה שהמשך ניהול הנכס אל מול השוכרים מאז פסק הדין הוא באחריות המשיבים כנטען על ידי הכונס, ובמכלול השיקולים שפורטו לעיל הגעתי לכלל מסקנה שהכונס זכאי לשכר טרחה בסך של 35,000 ₪ בתוספת מע"מ, ולהחזר בגין האגרה ששילם בעד הגשת הבקשה.
בהתחשב בכך ששכר הכונס ישולם מכספי השכירות המוחזקים בידיו ובעובדה שתקופת השכירות צפויה להסתיים בחודש הבא, אני מורה שתשלומי השכירות ימשיכו להיות מופקדים לקופת השכירות עד לחודש 12/24. לאחר שיופקד התשלום בעד חודש 12/24 ויגבה תשלום שכר הכונס תועבר היתרה, אם תהיה, לידי המשיבים בחלקים שווים.
סופם של דברים הוא:
המבקש זכאי לשכרו בסך של 35,000 ₪ (בתוספת מע"מ), וכן להחזר הוצאות בסך של 543 ₪ שישולמו על ידי המשיבים בחלקים שווים.
המבקש רשאי לגבות את שכר הטרחה והחזר ההוצאות מתוך כספי המשיבים בתמורת השכירות המוחזקים בידיו.
ההחלטה מותרת בפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, ב' חשוון תשפ"ה, 03 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
