לפני כבוד השופט שמאי בקר
המאשימה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד יניב זוסמן, תביעות תל אביב
הנאשם
נגד
עומר הררי (עציר)
עייי בייכ עוייד דן באומן, הסנגוריה הציבורית
גזר דין
ניתן בזאת צו איסור פרסום על שמות המתלוננות בתיק, לרבות הקטינה הנזכרת בכתב האישום.
השתלשלות העניינים העובדתית
כתב האישום המתוקן
.1
הנאשם עומר הררי (להלן: הררי, או הנאשם) הורשע על פי הודאתו בעובדותיו של כתב אישום
מתוקן, בכך שעבר עבירות של תקיפה סתם – בן זוג לפי סעיף 382 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז-
1977 (להלן: חוק העונשין) (16 עבירות), איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין (5 עבירות), היזק
לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין, תקיפה הגורמת חבלה של ממש – בן זוג לפי סעיף
382 (ג) לחוק העונשין (2 עבירות), ועשיית מעשה העלול להפיץ מחלה בזדון לפי סעיף 218 סיפא
לחוק העונשין (2 עבירות).
סך הכל, איפוא, ביצע הררי 25 עבירות שונות.
2. על פי עובדות החלק הכללי, הנאשם והמתלוננת ז.א (להלן: אי) ניהלו מערכת יחסים זוגית
מחודש יוני 2020 ועד חודש ספטמבר 2020; אי התגוררה בנפרד מהנאשם.
עוד על פי החלק הכללי, הנאשם המתלוננת השניה בתיק, ע.א (להלן: ע') ניהלו מערכת יחסים
זוגית החל מחודש דצמבר 2019 ועד חודש אפריל 2020; גם ע' התגוררה בנפרד מהנאשם, ייחד
עם בתה הקטינה בת ה-13 ” (להלן : הבת).
"1
עמוד 1 מתוך 30
כתב האישום מספר כי במהלך הקשר הזוגי בין הנאשם לשתי המתלוננות, סיפר להן הררי כי
הוא בנו של ייעבריין מוכרי (יוסי הררי), יובכך הטיל עליהן מורא ופחד". עוד מתואר, כי בחודש
ספטמבר 2014 אובחן הנאשם כנשא של מחלת HIV, הידועה גם כמחלת האיידס.
העבירות נגד המתלוננת אי
3. על פי אישום 1, ביום 16.7.2020 הנאשם ואי יינסעו לצימרי; כשהגיעו, ביקשה אי מהנאשם
ישיביא לה את המפתחות לחדרי, אז השיב לה הררי ייבואי צאי צאייי, והיא השיבה: "לא
דיברת איתי כל הדרך עכשיו אתה מדבר איתי?". בתגובה, סטר הנאשם בפניה של אי יואחז
אותה בזרועה הימנית".
–
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת בת זוג.
4. על פי אישום 2, כשבוע לאחר מכן – ביום 23.7.2020, ישבו הררי ואי לאכול יחדיו, ואז יינטל
הנאשם את הטלפון של המתלוננת 1 ואמר לה שתפתח את הטלפון באמצעות קוד"; הררי החל
לקרוא הודעות שקיבלה א' בשנת 2012-2013, "התעצבן עליה", וסטר בפניה בחוזקה, ואז אמר
לה: ייתרשמי את זה בעומר הררי לא בוגדים"; לאחר מכן, אחז את ידה בחוזקה, ודחף אותה
עד שנפלה על הרצפה.
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת בת זוג.
5. אישום 3 מספר כי בחלוף שבוע נוסף, ביום 30.7.2020, עבד הררי בדירה פלונית, במתן שירותי
ניקיון; אי שהתה עמו שם, ושוחחה עם בעל הדירה. בהמשך, "לאחר שהנאשם והמתלוננת 1
יצאו מן הדירה, ברכב, התעצבן הנאשם על המתלוננת על כך ששוחחה עם בעל הדירה, אמר לה
עופי מפה עופי מפה יא זונה', הוציא אותה מהרכב, סטר בפניה חנק אותה, אחז בחוזקה
בזרועה, והיא נפלה על הרצפה".
.6
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת בת זוג.
באישום 4 מתואר כי בחודש יולי 2020 (אותו החודש בו התרחשו האירועים דלעיל) – ישבו הררי
ואי ברכבו, והוא יירצה לראות עם מי המתלוננת 1 מדברת, לקח את הטלפון שלה, ונכנס
ליישומון 'פייסבוק', כאשר באותה עת קיבלה המתלוננת 1 הודעה ממכר שתוכנה היה: היי מה
קורה"'.
1
למותר לציין, כי אין באיזכור שמו של מר יוסי הררי אישרור לדברים ו/או למצג שהציג הנאשם בפני המתלוננות,
ביחס ליימעמדו" של הראשון. אגב, השם המפורש לא מופיע בכתב האישום, אולם בעת ניהול ההוכחות התבררה זהות
הייאביי, ואין על כך מחלוקת.
עמוד 2 מתוך 30
הסניגור הוסיף כי מרשו לקח אחריות על מעשיו, "בשלב מסוים בתהליך המשפטי החליט לשנות
את הכיוון, במקום הכפירה והשלכת הבוץ על הצד האחר, החליט לקחת אחריות על עצמו,
ומגלה נכונות לשאת באחריות למעשיו…".
'
עוד טען הסניגור, כי הררי ייעשה מעשים בשטח כדי לטפל בעצמו", והוא השתלב בייסדנת
שליטה בכעסים" בהיותו עצור; הסניגור הוסיף: "הנאשם מאוד מעוניין שבית המשפט ימליץ
על המשך שילובו בטיפול בשבייס. מטרתו להגיע לכלא חרמון, הוא יודע ששם זה בית סוהר
טיפולי, יש שם תכנית לטיפול באלימות במשפחה וזו שאיפתו".
הסניגור פירט את נסיבות חייו הקשות של הנאשם: אמו נטשה אותו כשהיה בן 12, והוא
ייהתגלגל ממסגרת למסגרתי בכל שנות נערותו. אביו של הררי היה אלים כלפי אמו, והוא ראה
אלימות בבית בילדותו, "וזה הרקע שיצר את התשתית הנפשית הפסיכולוגית שיוצרת את
העבירות הללו". הסניגור ציין כי הנאשם לא נמצא בקשר עם הוריו, עד היום, אמו לא מעוניינת
בקשר עמו, ועם האב אין קשר.
ההגנה חתמה ואמרה כי להררי נערך כבר יימשפט שדה" בתקשורת, יישמו התקלקל לעולם ועד,
ואני מניח שנשים יתרחקו ממנו בעתיד".
34. הנאשם בדברו ביחס לעונש אמר, לאקונית, כך: "אין לי מה להוסיף. לשאלת בית המשפט האם
אני רוצה להתנצל בפני המתלוננות (שנכחו באולם – ש.ב.) אני משיב שלאיי.
דיון והכרעה
מתחם העונש ההולם
35. הצדדים הסכימו כי יש לקבוע מתחם עונש אחד, כולל, לכלל האירועים מושא כתב האישום.
ממילא, על פי מבחן הקשר ההדוק, שנקבע בעייפ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014)
ניתן להשקיף על כל העבירות בהן הורשע הנאשם כאירוע אחד; מדובר על מעשי אלימות
שהתבצעו ברצף ובסמיכות זמנים, כלפי שתי מתלוננות, והם מגלמים חלק מפרשה אחת.
36. הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הררי ברורים, אין עליהם מחלוקת. הלה פגע
בביטחונן האישי של המתלוננות, רמס את ערך השמירה על שלמות גופן, נפשן וכבודן.
על החומרה הייחודית של עבירות אלימות ואיומים בתוך המשפחה (במובן של בני זוג) ראו,
לדוגמה, את קביעת בית המשפט העליון במסגרת עייפ 4875/11 מדינת ישראל נ' פלוני
4
התובע אמנם טען כי "יש פה שני אירועים עם שתי מתלוננות", אולם בפועל עתר למתחם ענישה אחד.
עמוד 11 מתוך 30
–
יפן
תייפ 18994-11-20 מדינת ישראל נ' הררי(עציר)
(26.1.2012) (להלן: פלוני), שם קיבל בית המשפט העליון את ערעור המדינה נגד קולת גזר הדין
שניתן בעניינו של המשיב, וקבע, בין היתר, כך:
י… על חומרת עבירות שכאלה בנסיבות זוגיות – משפחתיות, עמדנו בעבר:
מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים
העוסקים בעבירות אלימות. (…) יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב
בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם הגדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי
בת זוג…; (…) לא אחת, קיימת תלות כלכלית ורגשית של בת הזוג המוכה בבן הזוג המכה,
ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד
מחמיר לעבירות אלימות במשפחה". (ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם,
.((11.10.2007
…אין צורך להרחיב על ההשלכות הנפשיות מרחיקות הלכת של מעשי אלימות במשפחה, אשר
במקרים רבים ממשיכות להשפיע על חייה של הקורבן לאורך זמן. כך, במקרה בו תקף אדם את
זוגתו מספר פעמים, נקבע כי האלימות והאכזריות שנלוו למעשיו של המערער, הגם שלא גרמו
לפגיעות קשות בגופה של המתלוננת, הצדיקו מלכתחילה התייחסות עונשית חמורה….5. (ראו
עייפ 7085/07 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 5.5.2008) ההדגשה הוספה)".
ובהמשך :
"…כידוע, המחוקק בחר להחמיר את העונשים בגין עבירות המבוצעות במסגרת התא
המשפחתי … להחמרה זו יש לתת משקל, ולשם כך לא די ברטוריקה שאינה מגובה בתוצאה
אופרטיבית (ראו פירסט ואגמון-גונן, בעמוד 580). במקרים מן הסוג הנדון לפנינו, על בית
המשפט להציב נורמה ברורה וחד משמעית, שלפיה אדם הנוטל לעצמו את החירות לנקוט
בדרכי אלימות כלפי אשתו ישלם על מעשיו בשלילת חירותו (ראו עייפ 4732/10 מדינת ישראל
ני פלוני (טרם פורסם, 2.1.2012))".
37. על חשיבות השמירה על כבודן של המתלוננות, ראו למשל את קביעת בית המשפט העליון,
במסגרת עייפ 5458/09 פלוני נ' מדינת ישראל (22.2.2010), כך:
–
"…מה שנותר הוא פגום פלילית, מוסרית וערכית במידה רבה בגדרי כבוד האדם השפלת
הנשים המתלוננות, ופגיעה פיסית ונפשית בהן באופן מחפיר ומכוער. משיכת השיער וגזירתו,
המכות והבעיטות, הכליאה, גזירת הבגדים, האיומים. האם באדם מן היישוב עסקינן, שכך
יעשה בבנות זוגו? רוב דברים אך למותר, שכן הדברים נמצאים בבסיס האלמנטרי של כבוד
הזולת בגדרי יחסי זוגיות קצרים או ממושכים, מה שמחמיר ומייחד אל מול עבירות פליליות
ההדגשה כאן, ובכל מקום אחר בגזר הדין – אינה במקור, אלא של החיימ.
עמוד 12 מתוך 30
אחרות באותם סעיפים. דברינו אינם "רטוריקה של כבוד", אלא זיהוי מציאות כואבת של אי
כבוד המתבטא באלימות ובהשפלות (ראו גם אורית קמיר, שאלה של כבוד – ישראליות וכבוד
האדם, תשס"ה-2004; אי קמיר, כבוד אדם וחוה (תשס"ז-2007); ע' פירסט ומי אגמון גונן,
ייהמכונית שווה יותר? הענישה בעבירות אלימות נגד בנות זוגיי, עיונים במשפט, מגדר ופמיניזם
(בעריכת ד' ברק-ארז, שי יניסקי רביד, י' ביטון, די פוגץ', אי מרגלית) (תשס"ז-2007), 545). על
בתי המשפט ליתן לכך ביטוי, כדי שימלאו חובתם אל נכון. בית המשפט הוא שומר כבוד
הבריות גם באכיפה הפלילית ועליו ליתן ביטוי, משקל וממד ערכי ליחס לזולת, ובמקרה דנא
– לבנות זוג, ועל כן אין כל חומרה יתרה בעונש שהושת".
38. מעבר לפגיעה בערכים המוגנים ה"רגילים" במסגרת עבירות האלימות במשפחה, פגע הררי,
באופן מיוחד וקיצוני, בשלוות נפשן של המתלוננות, וגרם לסיכון לשלמות גופן, לנוכח העובדה
שקיים עימן יחסי מין בלתי מוגנים בעוד הוא נשא של נגיף האיידס. אמנם המתלוננות לא נדבקו
במחלה (לא בשל מאמץ מיוחד מאת הררי, אלא רק הודות למזלן הטוב, יחסית כמובן), אולם
אין בכך כדי להפחית מהשפל המוסרי הכרוך בהתנהגות מסוג זה.
בית המשפט העליון קבע כי מדובר בעבירה הנושאת ייכשל מוסרי רב עוצמה", גם במקרים בהם
לא נדבק הקרבן במחלה; כך נפסק, בין היתר, במסגרת עייפ 2932/06 פלוני נ' מדינת ישראל
:(6.11.2008)
י… לא למותר לציין כי לצורך התגבשותה של העבירה… אין צורך שהמחלה תופץ בפועל, אלא
די בעשיית מעשה אשר יש בו משום סיכון להפצתה (עייפ (בייש) 560/96 פלנסיה נ' מדינת ישראל
כדברי השופט גרוניס בעייפ 1538/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פייד נח(3) 590,
604. עבירה זו עצמה יש בה כשל מוסרי רב-עוצמה. למרבה המזל לא נדבקה המתלוננת
במחלה".
((26.11.1997)
39. על הסלידה ממעשים כגון דא ועל הפגיעה בערכים החברתיים אגב ביצוע עבירה של עשיית
מעשה העלול להפיץ מחלה בזדון עמד בית המשפט המחוזי במסגרת עייפ (ת"א) 70834/08 הגשי
נ' מדינת ישראל (15.7.2009), כך:
יימעשיו של המערער חמורים ביותר, ראויים לגינוי ולענישה ממשית, אשר תרתיע את המערער
ואחרים שכמותו מללכת בדרכו. אי הפנמת חובתו ואחריותו של המערער לפעול למניעת
הסיכון להידבקות במחלה והזלזול באפשרות הדבקתה של המתלוננת לאורך זמן, על-ידי קיום
יחסי מין בלתי-מוגנים שוב ושוב מחייבים תגובה עונשית מחמירה. על בית המשפט
להעביר מסר ברור המדגיש את החשיבות הטמונה בהתנהלות מינית אחראית ומתחשבת
בזולת, ואת ההשלכות הקשות שעשויות להיות לחריגה מנורמות ההתנהגות הראויה בהקשר
זה' (עניין סרפו, פיסקה 10)".
עמוד 13 מתוך 30
40. מידת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה דנא היא גבוהה.
משך שלושה חודשים נוראיים חוותה אי התעללות מצד הררי, שכללה רדיפה אובססיבית
כלפיה, אלימות פיזית, ואיומים קשים.
אזכיר, בקצרה: התקיפה הראשונה שתוארה בכתב האישום היתה בעת שהגיעו השניים
לחופשה בצימר (!), אז סטר לה הררי; רק כשבוע לאחר מכן, בעת אכילה משותפת, חיטט
הנאשם בטלפון שלה, סטר לה, שוב, אמר לה שיילא בוגדים" בו, ודחף אותה על הרצפה. קנאתו
ואלימותו של הררי באה לידי ביטוי גם כשבוע לאחר מכן, לאחר שראה את אי משוחחת עם
פלוני, קילל אותה, וסטר לה, שוב.
בכך לא די: במקרה אחר סטר הררי בפניה של אי על רקע הודעה שקיבלה בטלפון שלה; ברם,
הררי לא הסתפק בסטירה, והוא חנק אותה (יאחז אותה בצווארה בחוזקהיי, בלשון כתב
האישום); א' בכתה וניסתה לדבר על ליבו, ולכן אמרה לו שיש לה ילדה בבית.
גילוי נוסף של קנאה ואלימות היה בכך שהררי קילל את אי, ירק בפניה, ובעט בישבנה, וזאת
רק בשל העובדה כי הבחין בה משוחחת עם אלמונים שהיו בסמוך אליה.
אי ניסתה להיפרד מהררי. אולם, בעומר הררי לא בוגדים", כידוע, ומתברר שגם לא נפרדים
ממנו בנקל.
כאשר אי העזה לומר להררי שהקשר ביניהם "כבר לא מתאים להיי הלה הגיב באלימות קשה:
הוא סטר לה, חנק אותה (יאחז אותה בצווארהיי), תוך שהיא בכתה, וצעקה, והתחננה על חייה
ממש: יידי מה אתה עושה, אתה לא מבין שיש לי ילדה בבית אל תרצח אותייי.
זמן קצר לאחר מכן, נסעו השניים לצימר (פעם שניה), ושם תקף אותה הררי, שוב, תקיפה קשה:
הוא חנק את אי, והכה אותה במכת אגרוף בבטנה.
לאחר התקיפות הפיזיות החוזרות ונשנות, וגילויי הקנאה הקשים, החל הררי לאיים על חייה
של אי, באיומים מן הרף הגבוה ביותר; "… ביום שאראה אותך… את מתה… הבטחה של
עומר…"; ובמועד אחר: "… אנחנו נביא אותך לאיזה כיפה אדומה את תזכרי את זה טוב טוביי.
איום נוסף, ברף הגבוה, היה לאחר שאי אזרה אומץ ושאלה את הררי האם הוא נשא איידס;
האחרון אמר לה, בין היתר: "… ברגע שאני יוצא שלילי ואת שלילית אני חותך לך את הראש
אני חותך לך".
עמוד 14 מתוך 30
41. גם המתלוננת השניה, ע', סבלה כאמור, משך חמישה חודשים לערך, מהשפלות, גילויי קנאה
קשים, ובעיקר מנחת זרועו של הנאשם; אלימותו גרמה לה, לא אחת, לחבלות וכאבים; גם
עליה איים הנאשם איומים קשים, ברף הגבוה ביותר.
הקשר האלים שניהל הנאשם עם עי החל בכך שבמשך שבועיים, בחודש ינואר 2020, הוא יישהה
בדירתה באמתלה שלאור המצב הכלכלי במשק הוא אינו עובדי. ע' החציפה פנים וביקשה ממנו
לעזוב את דירתה; התגובה היתה חדה וכואבת: הררי סטר לה בפניה בחוזקה, משך בשערותיה,
הצמיד אותה לארון ואמר לה : "יתדברי אלי בכבודיי; רק כשבוע לאחר מכן, בעת ארוחה בביתה
של ע', ירק עליה הררי, העיף בקבוקים מהשולחן, והכה אותה במכות אגרוף בבטנה ובשפתיה.
בין לבין האירועים האלימים שתוארו לעיל, הנאשם הכה את עי באמצעות מרפקו בבית החזה
שלה, וזאת בתגובה לכך שעי הניחה עליו את ידה ברוך (!); בהמשך, הוא הכה אותה, שוב, במכת
אגרוף בבטנה, ומשך בשערות ראשה.
לאחר התקיפות שתוארו לעיל, ניסתה עי לגרום לכך שהררי יעזוב את דירתה, ועל כן ארזה את
בגדיו וחפציו; האורח הבלתי קרוא הגיב, שוב, באלימות, והפעם אלימות קשה יותר מהתקיפות
הקודמות: הוא דחף אותה והיא נפלה על הרצפה, ואז חנק אותה באמצעות כבל סלולר; ע'
נאבקה על חייה, אז נטל הררי כבל אחר, של מדפסת, וחנק את ע' בשנית ייעד שחשה כי היא
מאבדת את הכרתה"; היא צעקה עליו "שהוא יהרוג אותה".
כבר ביום למחרת, לאחר שעי לא קיבלה את "התנצלותו" של הררי (ייכפוית הטובהיי לא העריכה
כיאות את סלסלת השוקולד שהביא לה הררי), ואמרה לו שהיא רוצה לסיים את הקשר עמו,
הוא תקף אותה, שוב, בכך שדחף אותה, סטר לה וגם קילל אותה. בהמשך אותו הלילה הררי
אף שבר את הטלפון הנייד של ע'.
במועדים אחרים משך הררי בשערותיה של ע' והפילה על הרצפה, בשל גילוי קנאה מצידו. זמן
מה לאחר מכן, תקף הררי את ע' במכת אגרוף לפניה, ייזרק אותה על הרצפה"י, ובעט ברגלה;
בהמשך הוא גם זרק לעברה כורסא.
כשבועיים וחצי לאחר המתואר לעיל, שוב הכה הררי את ע' באגרוף לפניה, והפעם פגע בפיה,
בשיניה העליונות, והיא דיממה מפיה.
רק יומיים לאחר מכן, הצמיד הנאשם את המתלוננת 2 לקיר, הטיח את ראשה בקיר, פעמיים,
עד שהיא חשה שהיא מאבדת את הכרתה; בהמשך הוא הכה אותה במכת אגרוף לבטנה; חרף
תחינותיה המשיך הררי ותקפה במכת אגרוף לבית החזה שלה. ע' קרסה על הרצפה כתוצאה
מתקיפותיו של הנאשם, ייולא יכלה לקום"; הנאשם, מצידו, שבר את הטלפון הנייד שלה. לעי
נגרמו חבלות כתוצאה מתקיפה זו, בחזה ובצלעות, והיא נזקקה לטיפול במשככי כאבים.
;
עמוד 15 מתוך 30
רק חמישה ימים עברו, והררי בשלו: שוב תקף את ע', בעט ברגלה; למחרת, הכה אותה במכת
אגרוף בבית החזה שלה (שוב); בתה הקטינה (ששמעה את הצעקות) שאלה אותו "מה אתה
עושה לאמא שלי?יי.
מסכת ההתעללות הקשה הסתיימה באיומים על חייה של ע', בהתאם לדפוס הפעולה המוכר;
כך כתב לה הררי, בין היתר: "… הבטחה שלי ברגע שאני יראה אותך מולי… זה יהיה יום
האחרון שלך… הכל טוב… אני אתן למישהו אחר שיפתח אותך… לא יתלכלך".
42. עינינו הרואות: הגם שהתקיפה הפיזית בה הורשע הררי היתה, ברובה, עבירה מסוג תקיפה
שאינה חבלנית, אלא מה שהחוק היבש קורא ייתקיפה סתם", הרי אין המדובר כאן בתקיפה
סתם, בלשון בני האדם, כלל ועיקר.
,
כל התקיפות, רובן ככולן, הן מן הרף הגבוה של תקיפות מסוג זה, כאשר משקיפים על התקיפות
עצמן (הטחת ראש בקיר, חניקה ביד או באמצעות כבל, סטירות, משיכות בשיער, אגרופים),
ועל הכאב שהסבו למתלוננות, גם במקרים בהם לא נדרשו לטיפול רופא. כך גם בוודאי לנוכח
הנסיבות: הררי שלט במתלוננות על ידי הפחדתן (ואין נפקא מינה שאי ידעה תוך זמן קצר
שהררי איננו ייבן שליי), וכל אימת שניסו לסיים עמו את הקשר הזוגי – "יזכויי לתקיפה אכזרית
ואלימה.
אגב: גם כאשר הונחה יד אוהבת על הררי, היתה לעיתים התגובה כואבת. במילים אחרות,
המתלוננות לא יכלו לדעת מאיפה ולמה תבוא התקיפה הבאה. דיברת עם פלוני? סטירה. קיבלת
הודעה בטלפון הנייד? סטירה. הנחת יד על האיש? מרפק לחזה, ועוד ועוד, ללא הרף.
עי סיפרה שפחדה מהררי היה כה רב, כי הוא סיפר לה שאביו הוא יעבריין מוכר". עדות לפחד
המשתק שהיה מנת חלקה ניתן ללמוד מאישום 22, שם היתה קרבן לאלימות קשה מאוד מצידו
של הנאשם, לאחר שהוא הטיח (פעמיים) את ראשה בקיר, והכה אותו במכות אגרוף בבטנה
ובחזה; כתוצאה מכך, היא סבלה מכאבים והזמינה אמבולנס. למרות זאת, עקב העובדה שהיא
ייחשה מאוימת מהנאשם", היא סירבה להתפנות על מנת לקבל טיפול רפואי. רק לפנות בוקר,
בשעה 05:00, לאחר שלא יכלה עוד לשאת את הכאב, פונתה באמבולנס לבית חולים.
43. למותר לציין, כי הררי לא רק הילך אימים על המתלוננות, אלא גם השפילן, רמס את כבודן עד
דק; כך למשל, לא כיבד את פרטיותן, חיטט בתוכן הטלפון הנייד שלהן, דרש דין וחשבון על
שיחות שניהלו, ירק בפניהן, וקילל אותן.
44. חמורה במיוחד לטעמי, היא מסכת ההתעללות בע' (מבלי למעט, כהוא זה, מהטראומה שעברה
אי). הררי כפה את נוכחותו על ע', בביתה שלה, עת שהתגוררה עמה גם בתה הקטינה.
עמוד 16 מתוך 30
רוצה לומר, כי לפחות למשך תקופה מסוימת, לעי האומללה אפילו לא היה לאן לברוח, לא היה
לה מקלט או פינה משלה, שם יכלה לחבוש את פצעיה ולהצטנף להפוגה בפינה שקטה וחמה.
כתב האישום אף מתאר כי הקטינה, בתה של ע', היתה עדה, לפחות פעם אחת, לייצעקותיי בעת
שהררי תקף את אמה, והיא שאלה אותו – "מה אתה עושה לאמא שלייי.
במעשיו אלה פגע הררי גם בשמירה על בטחונה האישי והנפשי של הקטינה, אשר אולצה (גם
היא) להתגורר, ממש, ייעם האויביי, הלוא הוא הררי, ולהיות עדה למצוקת אמה.
45. אסכם: שתי המתלוננות גם יחד חוו מסכת התעללות בת מספר חודשים מצד הררי; הלה הפיל
חיתתו עליהן, נהג בהם כחפצים לסיפוק צרכיו, מדיור ועד מין, תוך גילויי אלימות פיזית
אימפולסיביים, בחלק מן הפעמים – ללא כל רמז או אזהרה, לצד גילויי קנאה ואובססיה קשים,
בתוספת איומים ברף הגבוה ביותר.
על כל אלה, יש להוסיף את הסיכון להידבק ממנו
=
ממי שמפליא בהן את מכותיו – גם במחלת
האיידס.
חוסר האכפתיות של הררי, אם מי מהנשים בהן חבט, עליהן ירק והילך אימים, גם תדבק
במחלת האיידס הקשה בעת שהוא מספק את צרכיו המיניים – היא מקוממת, מזעזעת ממש.
העובדה כי כך נהג כלפי שתי נשים, מעצימה כפליים את התחושות הללו.
–
כן תחלינה במחלה, לא תחלינה במחלה, מה אכפת? מה להררי ולדאגה זאת, בכלל? כל עוד כל
אחת מהנשים הללו משמשות לו כשק חבטות, מספקות את מאוויו המיניים, ואחת מהן גם
מספקת לו דיור חינם – מה זה משנה בכלל, אם תידבק במחלה, אם לאו? הררי נהג בשתי הנשים
הללו, שכל חטאן הסתכם בכך שחיפשו אהבה, כחפצים למימוש צרכיו. וחפצים הם חפצים;
אין להם עולם משלהם, אין להם רגשות או צרכים. אם כן, למי אכפת אם חפץ ייתקלקליי,
יחטוף איידס? כך הררי.
חומרה מיוחדת מצאתי בכך שהררי קיים יחסי מין בלתי מוגנים עם שתי המתלוננות פעם אחר
פעם, לא פעם ולא פעמיים, ללמדך שבאמת ובתמים לא היה אכפת לו אם ידביק את א' או את
עי במחלה. ולא זו אף זאת: כאשר עומת על ידי אי בענין היותו נשא, לא רק שהכחיש, אלא אף
ייהבטיחי לבצע בדיקה הדדית תוך שהוא מוסיף איום: "ברגע שאני יוצא שלילי ואת שלילית
אני חותך לך את הראש, אני חותך לך".
על התנהגות זו, על השילוב של אלימות אכזרית וברוטאלית יחד עם מה שהחוק היבש קורא
ייעשיית מעשה העלול להפיץ מחלה בזדון", באופן שתואר לעיל – תוך פגיעה בערכים המוגנים
ברף הגבוה ביותר – יש לגמול להררי בעונש הולם.
עמוד 17 מתוך 30
46. אשר לנזקים שנגרמו למתלוננות כתוצאה ממעשיו של הררי. לעי נגרמו נזקים פיזיים, לא ברמה
נמוכה, בעקבות התקיפות האלימות שביצע בה הנאשם; נגרמו לה פצע מדמם ונפיחות בשפה
התחתונה, בשל מכת אגרוף שהלם בה הנאשם. בנוסף נגרמו לה חבלות בחזה ובצלעות, וכאבים,
וזאת בעקבות מכות ואגרופים שהפליא הנאשם בגופה.
לעי נגרם גם נזק כלכלי; מעבר לכך שהררי כפה את נוכחותו בדירתה למשך כשבועיים, לפחות,
הוא שבר לה, פעמיים, את מכשיר הטלפון הנייד שלה.
47. ואולם, ברי כי לא הנזקים הכלכליים ואפילו לא הפיזיים הם העיקר כאן. חוות דעת של מומחה
מיותרת כאן, בוודאי לאור דברי המתלוננות בבית המשפט בעת הטיעון לעונש: נקל לקבוע כי
עיקר הנזק שנגרם למתלוננות – מבלי להמעיט מהאלימות שספגו – הוא הנזק הנפשי, והוא הדין
גם ביחס לבתה הקטינה של עי.
יפים לענין זה קביעותיו של בית המשפט העליון בעניין פלוני, שם נקבע כך: "…פצעים נפשיים
נוטים להגליד באיטיות, בניגוד לעיתים – לפצעים גופניים, ויש שאינם מגלידים לעולם. הנזק
הנפשי, אם כן, עשוי להיות חמור ועוצמתי ואין כל מקום להקל בעונשו של מי שבמעשיו גרם
אך (או בעיקר) לנזק כזה".
,
48. אי העידה, כאמור, בבית המשפט, אודות הנזק שנגרם לה כתוצאה ממעשיו של הררי; היא
סיפרה, בין היתר, כי "החיים שלי נהרסויי, ומערכת היחסים עם הנאשם יהרסה לה את
הנפש". אי סיפרה שהיא נאלצה להמשיך בקשר עם הררי כי "פחדתי על הילדה הקטנה שלי,
נשאבתי לזה כדי להגן עליה".
גם ע' העידה בבית המשפט אודות הנזקים שנגרמו לה, ולבתה הקטינה, כתוצאה ממעשיו של
הררי; היא סיפרה כי בתה סבלה סבל רב בעת הרלוונטית, וכי ייעד היום היא סובלת מחרדות
קשות ומטופלת בטיפול פסיכולוגי. מאז האירועים מצבה החמיר בלימודים ובאישיות שלה".
עי שיתפה את בית המשפט בסבל שהיא חוותה כתוצאה מכך שהיא גילתה שהנאשם נושא
איידס, והיתה בחרדה שמא הדביק אותה; לדבריה: "… זה סבל שאי אפשר לתאר במילים…
רק האי-וודאות משך 4 ימים אני חושבת שזה מוות בפני עצמו".
49. הנזק שצפוי היה להיגרם למתלוננות כתוצאה ממעשיו של הנאשם אינו ברף הנמוך אף הוא,
והדגש כמובן על כך שהררי קיים עמן יחסי מין לא מוגנים כשהוא נשא איידס, מבלי שגילה להן
אודות מחלתו; ביחס לאי במספר הזדמנויות, ולגבי ע' במספר רב של הזדמנויות.
הררי סיכן לא רק את אי ו – ע' בהידבקות במחלה, אלא, מכיוון שלא שיתף אותן בכך שהוא
עמוד 18 מתוך 30
נשא, עלולות היו השתיים להדביק גם אחרים, ללא ידיעתן, בעתיד לבוא, ומי יודע היכן היתה
נפסקת השרשרת?
ההגנה הגישה מסמך מאת מרפאת לווינסקי, ממנו עלה, בין היתר, כי כיום מחלת האיידס
נחשבת מחלה כרונית", דהיינו בת טיפול, שניתן לחיות איתה, הגם ש- "טרם נמצאה תרופה
או חיסון אשר ביכולתם למגר את המחלה באופן סופייי.
הדברים ידועים. ברם, אין בכך כדי להקהות את חומרת המעשה מצד הררי, או כדי להמעיט
מהסיכון הרב שנשקף ממעשיו. כפי שהבהרתי לעיל, להררי לא היה אכפת כלל אם תדבקנה
המתלוננות במחלה הקשה הזו, אם לאו.
50. בית המשפט העליון, במסגרת עייפ 11699/05 סרפו נ' מדינת ישראל (23.6.2008) (להלן : סרפו)
עמד על חומרת המחלה דנא, שממנה ניתן גם להסיק על חומרת הסיכון בהן עמדו המתלוננות
כתוצאה ממעשיו של הנאשם; נקבע שם, בין היתר, כי: "מדובר במחלה הגוזרת על קורבנותיה
סבל, יסורים וקשיים רבים, אשר בכללם טיפולים קשים וממושכים, להתמודד עם תופעות
לוואי פיזיות ונפשיות ופגיעה באיכות החיים ובמהלך החיים התקין והטבעיי; ובהמשך, שיקף
בית המשפט העליון את עמדת הוועד למלחמה באיידס, שלפיה: "על אף הסיכונים הכרוכים
במחלה זו, על אף הקשיים שהיא מסבה לסובלים ממנה ועל אף הפגיעה באיכות החיים הנובעת
מן ההידבקות בנגיף, באמצעות טיפול ומעקב נכונים ומתאימים ולמצער במדינות שבהן יש
נגישות לשירותים רפואיים ולטיפול התרופתי המשולב ('הקוקטיילי) הקיים כיום – ניתן כיום
להגיע לתוחלת חיים דומה לזו של רוב האוכלוסייה ואף לאיכות חיים תקינהיי.
–
הגם שהכל מסכימים כיום כי ניתן לחיות עם איידס, לעיתים לצד ייסורים וטיפולים, הרי שברי
כי אין שום סיבה להדביק אחרים במחלה זו, ויש לעשות הכל כדי להימנע מכך. לא יכולה להיות
מחלוקת כי הדבקה במחלה היא טראומתית, והיא משנה פני חייו של אדם. רק למשל, נקל
לשער את הקושי של מציאת בן זוג (או בת זוג) לחיים, או בכלל, כאשר המחפש לוקה במחלה.
51. אשר למדיניות הענישה הנהוגה, ביחס למעשה העלול להפיץ מחלה במזיד, ראיתי להפנות
לפרשות סרפו, חגשי ו- פלנסיה, אליהן הפנתה גם התביעה בטיעוניה.
52. בעניין סרפו היה מדובר על נאשם אשר הורשע, בבית המשפט המחוזי במסגרת פייח 1137/03
מדינת ישראל נ' סרפו (8.11.2005)), בעבירות של אינוס, מעשה העלול להפיץ מחלה במזיד,
איומים, ותקיפה בנסיבות מחמירות. רלוונטי לעניינו כאן הוא האישום הרביעי.
במסגרת האישום הרביעי הורשע סרפו בכך שקיים יחסי מין בלתי מוגנים, פעם אחת, עם
מתלוננת, שנה וחצי לאחר שאובחן כחולה איידס. המתלוננת לא נדבקה במחלה מהנאשם, והיא
עמוד 19 מתוך 30
סיפרה בבית המשפט כי גילתה במקרה, בטלוויזיה, כי הנאשם חולה איידס, נבדקה, וחיכתה
"שלושה ימים ארוכים מאודי, ואז נתבשרה, למזלה, שהיא לא נושאת את הנגיף.
בית המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי הוא מצא להתחשב בנאשם ייבחסד ולא בדיו", על ידי
הקלת מה בעונשו המתייחס למתלוננת דלעיל, "בשל התוצאה הפחות חמורה של מעשיו (הגם
שכאמור – לא בעטיו של הנאשם), וחפיפת חלק מהעונשים בגין העבירות הנוספות…".
בסופו של יום, השית בית המשפט המחוזי על הנאשם ביחס לעבירת הפצת מחלה במזיד
במסגרת האישום הרביעי, חמש שנות מאסר לריצוי בפועל (על הנאשם נגזר עונש כולל בגין כל
העבירות בהן הורשע – שאינן רלוונטיות למקרה כאן – של 25 שנות מאסר).
בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של אותו סרפו, ביחס לחומרת העונש; בית המשפט העליון
קבע כי קבלת הערעור התבססת על שיקולים אלה: "ראשית, העובדה כי בגזירת הדין הונחה
בית המשפט המחוזי על-ידי תפיסה חמורה מזו המקובלת כיום של מחלת האיידס – על
חומרתה והשלכותיה; שנית, העובדה כי העונשים שהוטלו על המערער בגין האישומים שעניינם
מעשיו להפצת המחלה נוטים באופן משמעותי לחומרה בהשוואה לעונשים שהוטלו בגין מקרים
קודמים ודומים בפסיקה. ושלישית, הצורך ליתן משקל מסוים, גם אם קל בלבד, לנסיבותיו
האישיות של המערעריי.
בהמשך קבע בית המשפט העליון:
יימעשיו של המערער חמורים הם ביותר והפגיעה שהסבו למתלוננות קשה וכואבת – קשה
וכואבת עד מאוד. המעשים ראויים לגינוי ברור וחד-משמעי ובהתאם לכך מחייבים ענישה
מחמירה, שיהיה בה כדי לגמול למערער על מעשיו ועל הנזק שהסבו, למנוע ממנו לבצע מעשים
דומים בעתיד, להרתיע אחרים מללכת בדרכו, ואף מעבר לכך, להעביר לציבור מסר המדגיש
את החשיבות הטמונה בהתנהלות מינית אחראית ומתחשבת בזולת, ואת ההשלכות הקשות
שעשויות להיות לחריגה מנורמת ההתנהגות הראויה בהקשר זה. בהיבטים אלו כולם, ברי כי
אין בכל האמור לעיל כדי להצדיק את המערער או את התנהגותו הנלוזה, ואין בו אף כדי להוות
נקודות כלשהן לזכותו של המערער. יחד עם זאת, בנסיבות העניין אני סבורה כאמור כי באיזון
בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין ראוי היה ליתן את הדעת אף לשלושת השיקולים
שתוארו, ובפרט לרף הענישה שננקט בפסיקה במקרים קודמים, ומכאן שגם היה מקום ליתן
להם ביטוי בקביעת העונש הראוי למערער על מעשיו. משהדבר לא נעשה, מצאתי כי יש להיעתר
במידת-מה לערעורו על חומרת העונש שהושת עליו".
בסופו של יום הפחית בית המשפט העליון את עונשו הכולל של המערער ל- 22 שנות מאסר.
53. בעניין חגשי הורשע הנאשם על ידי בית משפט השלום (ת"פ (ת"א) 3447/07 מדינת ישראל נ'
חגשי (2.12.2009)) בעבירות של הפצת מחלה במזיד, ותקיפה. על פי העובדות בהן הורשע
עמוד 20 מתוך 30
,
הנאשם, בהיותו נשא איידס, הוא קיים יחסי מין עם המתלוננת, קטינה, במשך שנתיים, ללא
שימוש באמצעי מניעה, מספר רב של פעמים. הנאשם עשה כן במזיד, "ביודעו כי הוא חולה
במחלת האיידס… מבלי ליידע את המתלוננת, תוך יצירת סיכון ממשי לחייה. יצוין כי למרבה
המזל לא נדבקה המתלוננת במחלה". בנוסף, הורשע הנאשם בכך שהכה את המתלוננת
בראשה.
בית משפט השלום השית על הנאשם 5 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, ומאסר
על תנאי; יוער כי בגזר הדין נתן בית המשפט משקל לכך שהמתלוננת ייהעלילה על הנאשם שהוא
ביצע בה מעשה אונס שהביאו למעצרו הבלתי מוצדק של הנאשם", ועל כן הוחלט "לנהוג בו
לפנים משורת הדין ולהטיל עליו עונש מקליי.
הן ההגנה והן התביעה הגישו ערעור נגד גזר הדין; בית המשפט המחוזי (עפ"ג (תייא) 70834/08
מדינת ישראל נ' חגשי (15.7.2009)) קיבל את ערעור המדינה, ודחה את ערעור ההגנה; כך קבע,
בין היתר, בית המשפט המחוזי :
ייש ממש בערעור המדינה על קולת העונש שהוטל על המערער. מעשיו של המערער חמורים
ביותר, ראויים לגינוי ולענישה ממשית, אשר תרתיע את המערער ואחרים שכמותו מללכת
בדרכו. אי הפנמת חובתו ואחריותו של המערער לפעול למניעת הסיכון להידבקות במחלה
והזלזול באפשרות הדבקתה של המתלוננת לאורך זמן, על-ידי קיום יחסי מין בלתי-מוגנים
שוב ושוב – מחייבים תגובה עונשית מחמירה. על בית המשפט להעביר מסר ברור "המדגיש
את החשיבות הטמונה בהתנהלות מינית אחראית ומתחשבת בזולת, ואת ההשלכות הקשות
שעשויות להיות לחריגה מנורמות ההתנהגות הראויה בהקשר זהיי (עניין סרפו, פיסקה 10)".
בסופו של יום, קבע בית המשפט המחוזי: "לפיכך, מתוך איזון כל השיקולים ובהיותנו ערכאת
ערעור שאינה ממצה את הדין, אציע לחבריי לקבל את ערעור המדינה ולהשית על המערער 12
חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן 10 חודשי מאסר מותנה, שלא יעבור במשך 3 שנים עבירה על-
פי סעיף 218 לחוק העונשין. יתר רכיבי הענישה יעמדו בעינם".
בית המשפט העליון, במסגרת רעייפ 6136/09 חגשי נ' מדינת ישראל (12.4.2010) דחה את ערעור
ההגנה; הערעור נגד פסק הדין של בית המשפט המחוזי ביחס לעונש נדחה ללא דיון בערעור
לגופו, אלא נדחתה הבקשה לערער על העונש.
|
54. בפרשת פלנסיה היה מדובר על נאשם אשר הורשע על ידי בית משפט השלום בעבירה של מעשה
העלול להפיץ מחלה במזיד, בכך שקיים יחסי מין עם קטינה, לא נקט אמצעי זהירות (חרף
העובדה שהוא ידע כי הוא חלה באיידס), ובכך הדביק אותה במחלה.
בית המשפט השלום השית על הנאשם מאסר בפועל למשך 30 חודשים, ומאסר מותנה.
עמוד 21 מתוך 30
בית המשפט המחוזי בעניין פלנסיה דחה את ערעור הנאשם נגד פסק הדין, ונקבע, בין היתר,
כי "אין מקום להתערב במלאכת גזר הדין של בית המשפט קמאיי.
55. אשר למדיניות הענישה הנהוגה בעבירות של אלימות במשפחה; ידוע כי ביחס לעבירות מסוג
זה מנעד הענישה הוא רחב, וכל מקרה מוכרע לפי נסיבותיו; לפי העובדות, אופי האירועים,
ומהות המקרה הנדון.
בית המשפט העליון עמד על מנעד הענישה הרחב בעבירות אלימות במשפחה, במסגרת עייפ
2358/14 פלוני נ' מדינת ישראל (21.5.2014), כדלקמן :
"בעבירות שעניינן אלימות בתוך המשפחה, קיים מנעד רחב ביותר של עונשים, מהם עונשים
קלים יחסית, כעולה מהפסיקה שהוצגה על-ידי בא כוחו של המערער, ומהם עונשים חמורים
בהרבה מאלו שהושתו על המערער…".
56. הגם שכך, אפנה למספר פסקי דין, אל רובם הפנו הצדדים בטיעוניהם, והם רלוונטיים במידה
מסוימת, למקרה שלפנינו.
57. בעניין פלוני דלעיל (עייפ 2358/14) שהוגש על ידי ההגנה, היה מדובר על דחיית ערעור ההגנה נגד
גזר הדין שניתן נגד אותו פלוני. הנאשם הורשע בעבירות אלימות רבות נגד בת זוגו, על רקע
חשדו שהיא אינה נאמנה לו. בין היתר, הורשע הנאשם בכך שלאחר שעיין בהתכתבות
בייפייסבוקי של המתלוננת, איים עליה, דחף אותה, תפס אותה בידה בחוזקה וסטר לה. במועד
אחר ביצע הנאשם עבירות אלימות נוספות נגד המתלוננת, ובין היתר, סטר לה, הפילה לרצפה,
הכה אותה "מספר רב של פעמים", דחף אותה וטלטל אותה. במקרה אחר הכה הנאשם את
המתלוננת באמצעות קביים וגם לה לחבלה, ובמקרה נוסף שפך עליה כוס קפה. הנאשם גם
איים על המתלוננת שירצח אותה.
בית משפט המחוזי קבע מתחמי ענישה נפרדים לכל אירוע המופיע בכתב האישום "בצד הנמוך
של אותם מתחמים, מצוי מבחן ללא הטלת עונש מאסר, ובצד הגבוה מדובר ב-15 חודשי מאסר
לריצוי בפועליי. על הנאשם הושתו 15 חודשי מאסר בפועל, בהתאם לנסיבותיו האישיות.
בית המשפט העליון דחה את ערעור הנאשם נגד גזר הדין בעניינו, וקבע, בין היתר, כי ייעונשו
של המערער אינו מבטא כל סטייה מרמת הענישה הנוהגת, ולטעמנו הוא אף נוטה לקולא,
ולפיכך דין הערעור להידחותיי.
עמוד 22 מתוך 30
58. במסגרת רעייפ 7887/20 עאבדין נ' מדינת ישראל (10.1.2021) נדחתה בקשת רשות ערעור מאת
ההגנה נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שקיבל את ערעור המדינה נגד גזר דינו של בית
משפט השלום.
הנאשם הורשע בשלוש עבירות של תקיפה סתם של בת זוג, תקיפה חבלנית של בת זוג, ואיומים.
על פי העובדות בהן הורשע הנאשם, בין היתר, הוא צבט את בת זוגו, המתלוננת, בעת שישנה,
ייהכניס ידו לחזה ולחץ עליו בחוזקה, הכה אותה בגבה ושרט את ידיה"; בהמשך, הוא אחז בה,
השליך אותה על הרצפה, הכה אותה בסטירות לפניה ובעט עם רגלו ברגליה. בהמשך, איים
הנאשם על המתלוננת כי יהרוג אותה, השליך אותה לעבר ספה בחדר, הכה אותה בסטירות
לפניה, בעט ברגלה, נשך אותה בידה, וכשניסתה להימלט, משך אותה בכוח והשליך אותה על
הספה, הכה בפניה ובעט ברגלה; המתלוננת הצליחה לברוח לחדר השירותים, והנאשם דפק
בחוזקה על הדלת ואיים כי אם לא תפתח את הדלת יהרוג אותה ואת בתם התינוקת; בהמשך,
הנאשם לקח את התינוקת מידיה של המתלוננת, והשליך אותה על המיטה; כשהיא נגשה
להרימה, תפס אותה, השליך אותה על הרצפה, בעט ברגליה וסטר בפניה. בגין התקיפות נגרמו
למתלוננות חבלות. כשבועיים לפני כן, צבט הנאשם את המתלוננת, תפס בשערות ראשה, אמר
לה שיגזור אותו, ואז תלש שערות מראשה. כשלושה חודשים לפני כן, שבר הנאשם למתלוננת
כלי איפור וארון זכוכית; באירוע אחר, שקדם לכך, סטר לה.
בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר שניתן לרצותם בדרך
של עבודות שירות, ועד 18 חודשי מאסר, והשית על הנאשם 11 חודשי מאסר בפועל.
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה נגד גזר הדין, וקבע, בין היתר, כי "… מתחם
העונש שבית המשפט השלום קבע, בנסיבות העבירות בהן הורשע המשיב, אינו משקף את
המתחם ההולם בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו, ובמידת הפגיעה בהם. בית המשפט עמד
על חשיבותם של הערכים שנפגעו ועל עוצמת הפגיעה בהם בנסיבות העניין. דומה כי מתחם
הענישה נקבע על ידי בית המשפט קמא תוך מתן משקל רב למידת הענישה הנוהגת, על פי
הפסיקה שאוזכרה בפסק הדין, ומשקל נמוך מידי ליתר השיקולים הקבועים בדין".
בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם הענישה נע בין 12 חודשי מאסר ועד 36 חודשי מאסר. בית
המשפט המחוזי השית על הנאשם 20 חודשי מאסר בפועל, בין היתר בשים לב לכך שערכאת
הערעור אינה ממצה את מלא חומרת הדין עם הנאשם.
בית המשפט העליון דחה, כאמור, את בקשת רשות הערעור נגד פסק הדין של בת המשפט
המחוזי, תוך שהוא מאשר את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה המתחם שנקבע בבית המשפט
השלום אינו משקף מתן משקל ראוי לעקרון ההלימה ומידת הפגיעה בערכים המוגנים; כך קבע,
בין היתר, בית המשפט העליון :
עמוד 23 מתוך 30
–
יפו
תייפ 18994-11-20 מדינת ישראל נ' הררי(עציר)
ייבדין פסק בית המשפט המחוזי כי בית משפט השלום שגה כשקבע מתחם ענישה מקל שאינו
משקף מתן משקל ראוי לעקרון ההלימה ולמידת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים. יפים
לעניין זה הדברים הבאים:
יקשה להלום כי בישראל של המאה העשרים ואחת, עדיין רווחת התופעה של אלימות במשפחה,
ובמיוחד אלימות נגד בת זוג, משל הייתה רכושו וקניינו של הבעל. כל זאת, תוך ניצול פערי
כוחות פיזיים, לעתים תוך ניצול תלות כלכלית ורגשית של בת הזוג, ותוך ניצול העובדה
שהדברים מתרחשים בין כתלי הבית כשהם סמויים מן העין. התופעה מעוררת שאט נפש
וסלידה, והענישה בעבירות אלה צריכה לשקף את המימד המחמיר של עבירות אלימות
במשפחה, תוך הכרה בעוול ובנזק הנפשי או הפיזי שנגרם לבת הזוג ובפגיעה בכבודה. (עייפ
669/12 עמיאל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (19.4.2012).
בנוסף, וכפי שציין בית המשפט קמא, הענישה הנוהגת היא שיקול אחד מבין שיקולי הענישה
בקביעת מתחם העונש ההולם, שקביעתו משמיעה קביעה ערכית (כעולה מהוראת סעיף 40ג
לחוק) (עייפ 3698/20 מחאמיד נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 11 (2.11.2020); עייפ
322/16 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 5 (9.10.2016))".
59. במסגרת רע"פ 3116/15 פלוני נ' מדינת ישראל (6.5.2015) דחה בית המשפט העליון בקשת
רשות ערעור נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
הנאשם הורשע בבית משפט השלום בחמישה אישומים שבוצעו במשך שנה, כלפי מי שהיתה
אשתו. בית המשפט קבע כי יש לקבוע שלושה מתחמי ענישה נפרדים לכל ייקבוצתיי אישומים.
אשר לאישום הראשון השני והשלישי, במסגרתם, בין היתר, השליך הנאשם לעבר המתלוננת
מגש, ובמקרה אחר הכה אותה בשתי מכות אגרוף לפניה (אחת לעיניה), ומספר דקות לאחר
מכן המתלוננת התעלפה. במקרה אחר סטר הנאשם למתלוננת עד שהיא נפלה, ובמקרה נוסף
משך בשערה והשליך לעברה קומקום עם מים רותחים (לא פגע בה) – בית המשפט קבע מתחם
הנע בין 8 חודשי מאסר בפועל, ועד 18 חודשי מאסר בפועל.
אשר לאישום הרביעי, במסגרתו, בין היתר, משך הנאשם בשערותיה של המתלוננת, סטר בפניה,
הכה אותה באגרופים בגופה, פניה וידיה, עיקם את ידה וחבט את ראשה ברצפה, ואיים עליה
באמצעות מספריים; למתלוננת נגרמו חבלות כתוצאה מהתקיפה, ובין היתר נשברה לה שן –
בית המשפט קבע מתחם הנע בין 10 ועד 24 חודשי מאסר בפועל.
עמוד 24 מתוך 30
אשר לאישום החמישי, במסגרתו, איים הנאשם על אחיה של המתלוננת, באמצעות סכין,
יישישחט" אותו, נקבע מתחם הנע בין 6 ועד 18 חודשי מאסר בפועל.
בסופו של יום, השית בית המשפט השלום על הנאשם עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, בהתאם
לנסיבותיו האישיות.
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של הנאשם ביחס לגזר הדין, לאור העובדה שהוא ייעלה
כרגע על פסים מסוימים של טיפוליי, והפחית את עונשו ל- 18 חודשי מאסר בפועל; בית המשפט
קבע כי מתחמי הענישה שנקבעו על ידי בית משפט השלום הם ייראויים ונכונים".
רשות הערעור שהוגשה נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, נדחתה, כאמור, על ידי בית
המשפט העליון.
60. במסגרת עייפ 5458/09 פלוני נ' מדינת ישראל (22.2.2010) נדחה ערעורו של הנאשם נגד גזר דינו
של בית המשפט המחוזי. הנאשם הורשע בעבירות אלימות רבות נגד שלוש מתלוננות, עמן ניהל
קשר זוגי במשך מספר חודשים.
בין היתר הורשע הנאשם שהיכה את המתלוננת קילל אותה, השפיל אותה, הילך עליה אימים,
גזר את בגדיה ושערה, נעל אותה בדירתו מספר פעמים, והכפיף אותה לרצונותיו; "בין היתר,
חבט באפה עד זוב דם, חנק אותה בצווארה, משך בשערה, בעט בגבה ובבטנה, והטיח את ראשה
באמבטיה ובקיריי.
אשר למתלוננת השנייה, הורשע הנאשם בכך במשך כשלושה חודשים הוא ייהרבה להכותה,
לקלל אותה, לתפוס בשערה ולסטור לה. כך, היכה אותה בידיו ורגליו וגרם לה לשטפי דם, בעט
בבטנה בעת היותה בהריון ממנו, משך בשערה, סובב את ידיה ובעט בה ברגליה, נעל אותה
בדירתו, ובחלק מהמקרים גם החזיק את חפציה האישיים ברשותו על מנת למנוע ממנה ללכת.
ביחס למתלוננת השלישית, הוא מנע ממנה לשוב לביתה, כשהיתה בביתו, תוך שהוא משליך
את נעליה מהחלון, תופס וקורע את חולצתה ודוחף אותה למיטה. לבסוף, שיחרר אותה בתנאי
שתשאיר אצלו מסמכים אישיים כפיקדון. במקרה אחר קיים עמה יחסי מין לאחר שבעט בה,
ונעל אותה באמבטיה. במקרה אחר היכה באגרופו בבטנהיי.
בית המשפט המחוזי השית העל הנאשם 3 שנות מאסר בפועל, והפעיל מאסרים מותנים שעמדו
לחובתו, כך שהיה על הנאשם לרצות 4 שנות מאסר.
בית המשפט העליון דחה, כאמור, את ערעורו נגד העונש, וקבע, בין היתר, כי "איננו סבורים כי
העונש שהוטל חמור בנסיבות התיקיי.
עמוד 25 מתוך 30
61. במסגרת תייפ (רמ') 57763-10-17 מדינת ישראל נ' פלוני (18.10.20216) הורשע הנאשם בחמישה
כתבי אישום, במסגרתם 8 אישומים בעבירות אלימות במשפחה, ועוד אישום בעבירת סמים.
בין היתר, הנאשם הורשע בכך שדחף את בת זוגו, המתלוננת, הפילה על הרצפה, הטיח ראשה
ברצפה, סטר לה וחנק אותה; היא בתגובה, נשכה את ידו, ואז הוא בעט בגופה; כתוצאה
מהתקיפה נגרמו לה חבלות. במקרה אחר, נטל סכין פלסטיק, הצמיד אותו לצווארה של
המתלוננת, ופנה לילדיהם הקטינים ואמר להם ייתראו איך אני אהרוג את אמא שלכם".
במקרה נוסף הורשע הנאשם בכך שהכה את המתלוננת, בנוכחות ילדיהם, בכתפה, השליך
לעברה כבל טלפון, ואמר לה "אם תתקשרי למשטרה אז אני אקח סכין ואדקור לך את
הפרצוף".
במקרה אחר הנאשם חנק את המתלוננת ונשך אותה בכף ידה, ולאחר מכן נעל אותה בבית
במשך מספר שעות. במקרה נוסף סטר למתלוננת, ובהזדמנות נוספת הכה בה במכת אגרוף,
עיקם את ידה, והטיח את ראשה בקיר והיא נפלה על הרצפה; בגין תקיפה זו נגרמו לה חבלות.
במקרה אחר הטיח ייסל אמבטיה" של תינוק על המתלוננת, ודחף אותה. במקרה אחר דחף את
המתלוננת, הכה אותה באמצעות מפתח, וצבט אותה; בגין תקיפה זו נגרמו לה חבלות. במקרה
נוסף הכה הנאשם את המתלוננת במכת אגרוף בפניה, חנק אותה, ועיקם את ידה, וכתוצאה
מכך נגרמו לה חבלות; בגין אישום זה הנאשם הורשע גם בהפרת הוראה חוקית.
בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם ביחס לעבירות האלימות במשפחה בהן הורשע
הנאשם נע בין 18 חודשי מאסר ועד 40 חודשי מאסר.
בסופו של יום, השית בית המשפט עונש של 27 חודשי מאסר, ועונשים נלווים, על פי נסיבותיו
האישיות; הנאשם היה במשך זמן ממושך בהליך של בית משפט קהילתי (שלא צלח), וכן הוא
חירש אילם, ובית המשפט נתן משקל משמעותי לעובדה זו במקמו את עונשו של הנאשם בגדרי
המתחם.
62. במסגרת תייפ (רמ') 68753-07-18 מדינת ישראל נ' עואד (10.2.2019) הורשע הנאשם בתקיפה
חבלנית ואיומים נגד בת זוגו; בין היתר, הוא איים עליה בכך שאמר לה: "אם אני לא יעלים
אותך… אם אני לא יעשה לך דבר שתסבלי עליו כל החיים"; בהמשך הוא תקף אותה בכך שמשך
בשערותיה, גרר אותה לאורך הרחוב, הכה בפניה במכות אגרוף, בעט בה, ואמר לה יילא אכפת
לי להיות בכלא בגללךיי. בנוסף הנאשם נשך את המתלוננת בכתפה, בזרועה, והיא זעקה לעזרה
והתנגדה; למתלוננת נגרמו חבלות כתוצאה ממעשיו של הנאשם. בהמשך איים הנאשם על
המתלוננת בנוכחות שוטרים "אם את מדברת איתו אני גומר אותך", וכן איים על השוטרים.
6
לא חלוט.
עמוד 26 מתוך 30
בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 12 ועד 30 חודשי מאסר בפועל, והשית על
הנאשם עונש של 24 חודשי מאסר, בהתאם לנסיבותיו האישיות.
63. לאור כל האמור לעיל, נוכח הפגיעה בערכים, רמת הפגיעה בהם, הנזק שנגרם בפועל וזה שהיה
עלול להיגרם, הפסיקה הנוהגת, וגם לאור העובדה שמדובר כאן בלא פחות מעשרים ושלוש (23)
עבירות אלימות נגד גוף ורכוש, ועוד שתי עבירות של עשיית מעשה העלול להפיץ מחלה (איידס)
בזדון, כלפי שתי נשים שונות, במהלך מספר חודשים (בחייהן של כל אחת מהן)
אני קובע
מתחם עונשי כולל של רף תחתון בן 3.5 שנות מאסר בפועל ועד רף עליון של 6.5 שנים כאמור.
מן הכלל והמתחם אל העונש המתאים לנאשם
64. הררי אינו זר לעולם הפלילי או לבתי הסוהר; עברו הפלילי כולל 7 הרשעות קודמות.
בשנת 2009 הורשע הררי בעבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב, ובתיק נוסף בשנה זו הורשע
בעבירה של גניבה. בשנת 2010 הורשע בעבירות רבות, במסגרת 2 תיקי חקירה, בין היתר
בהתפרצות למגורים, קשירת קשר לביצוע פשעה, גניבה, איומים, תקיפה כדי לגנוב, ועוד. בגין
הרשעה זו הושתו עליו, בין היתר, 30 חודשי מאסר בפועל. עוד בשנת 2010, הורשע הנאשם
בעבירה של גניבה, והושת עליו מאסר בפועל למשך חודש. בשנת 2015 הורשע הנאשם בעבירה
של תקיפה סתם של בת זוג, והושת עליו מאסר מותנה. בשנת 2021 הורשע הנאשם בעבירה של
תקיפה חבלנית של בת זוג, והושת עליו עונש של 8 חודשי מאסר בפועל.
ראוי לציין, אף לקחת בחשבון לעת עונש, כי זו היא הפעם השלישית במספר, ברצף, בה נותן
הררי את הדין על אלימות נגד בנות זוג.
65. ההגנה הגישה מסמכים משירות בתי הסוהר שהצביעו על תחילת השתלבותו של הררי בטיפול
בכלא; ממסמך שהוגש מאת בית סוהר רימונים, מיום 30.9.2021 עלה כי הוא השתתף בקבוצה
ראשונית לשליטה בכעסים.
כך נכתב שם, בין היתר: "הנייל נכח ב 8 מפגשים מתוך 10, לקראת המפגשים האחרונים
התקשה להקפיד על הגעה בזמן, לקח חלק פעיל במשימות הקבוצתיות ושיתף פעולה בדיונים
הקבוצתיים. ניכר כי במפגשים הראשונים לא התחבר לתכני הקבוצה והביא עימו חלקים
המוכרים לו מעולם התוכן של קבוצות להתמכרויות. בהמשך החל להתחבר באופן ראשוני,
הראה נכונות להעמיק בתכנים אם כי ניכר קושי בהעמקתם ובהפנמתם. כמו כן נראה כי היה
עסוק בביסוס יחסי אמון עם מנחות וחברי הקבוצה וכן עיסוק בניהול רושם. הנייל נחווה
כוורבלי ועם מוטיבציה לערוך שינוי בחייו ובחלקים האלימים בו… מומלץ על המשך שילובו
בטיפול בתחום האלימות והעמקה בנוגע לחלקיו האלימים".
עמוד 27 מתוך 30
–
יפו
תייפ 18994-11-20 מדינת ישראל נ' הררי(עציר)
מסמך נוסף מבית הסוהר רימונים, מחודש פברואר 2021 העלה כי הנאשם השתתף ב-2 מפגשים
מתוך 8 בקבוצת הכנה לטיפול בתחום האלימות, שם החל להתחבר לתכני הקבוצה והגיע
לתובנה הראשונה לגבי החלקים האלימים שבו, ראה עצמו כאובססיבי כלפי בנות זוג.
מההתרשמות עולה כי מדובר באדם בעל חלקים אלימים המצריכים העמקה… מומלץ על
המשך שילובו בטיפול בתחום האלימות והעמקה בנוגע לחלקיו האלימים".
66. כזכור, ההגנה הצביעה על כך כי הנאשם "מאוד מעוניין שבית המשפט ימליץ על המשך שילובו
בטיפול בשבייס. מטרתו להגיע לכלא חרמון, הוא יודע ששם זה בית סוהר טיפולי, יש שם
תכניות לטיפול באלימות במשפחה וזו שאיפתו".
67. ראיתי לנגד עיני גם את כל אלה. אמנם, יש לקוות כי המוטיבציה שהביע הנאשם בקבוצה
הטיפולית במסגרת בית הסוהר אכן תוביל לטיפול משמעותי ואמיתי. דא עקא, שהפתגם הסיני
העתיק לפיו יימסע בן אלף פרסה מתחיל תמיד בצעד ראשון" יפה כאן, ולאו דווקא במשמעותו
הנוהגת, אלא ככלי תיאורי גרידא. יש לעודד, אף לברך, את הררי, על מה שנראה כהחלטתו
לטפל בעצמו ולשנות מאורחותיו, אולם ברור לכל שהוא נמצא בראשית תחילת הדרך, ועוד
ארוכה היא, עוד רבה מאד.
הגם שאיני זקוק לראיה לכך, כי רבה היא עוד הדרך, די להפנות הקורא למעמד הטיעון לעונש,
או אז הגיעו המתלוננות לבית המשפט, סיפרו מדם ליבן על שעבר עליהן, ובתום הדברים
הנוגעים ללב, כאשר נשאל הררי, במפורש, אם ירצה לנצל ההזדמנות ולהתנצל בפניהן, השיב
בשלילה.
לא אוכל, איפוא, לתת משקל של ממש (אלא אך קמעה) להליך הטיפול בו החל הררי.
68. שיקול משמעותי לקולא מצאתי בעובדה שהררי כן הודה בעובדותיו של כתב האישום המתוקן,
הגם שעשה כן רק לאחר שהחל המשפט ונשמעה – משך שעות רבות המתלוננת ע', ובעיקר
ועוד קודם לכן, בתה הקטינה, בהליך מיוחד, מחוץ לכותלי בית המשפט, על פי המלצת חוקר
ילדים, בבית ייעודי בחיפה.
הררי כן חסך, עם זאת, את שמיעת יתר העדים בבית המשפט, בדגש על המתלוננת אי.
לקיחת האחריות, ההודאה, הגם שבלא בקשת סליחה, והחסכון בזמן שיפוטי – כל אלה
מביאים לכך שהררי לא ימוקם ברף הגבוה של המתחם העונשי (כפי ראוי היה לולא ההודאה
והוויתור על עדות ארוכה וכואבת של המתלוננת אי), אלא אך בבסיס השליש העליון של אותו
המתחם.
עמוד 28 מתוך 30
69. הסניגור הרחיב בטיעוניו על נסיבות חייו הקשות של הנאשם, שחווה אלימות בין הוריו בבית,
אמו נטשה אותו, והוא התגלגלי בין מסגרות כל חייו, וייזה הרקע שיצר את התשתית
שיוצרת את העבירות האלויי.
האמת – ללא שמץ של ציניות – שהלב כואב למשמע קורות חייו של הררי, כילד. ברור לי כי יש
קשר בין ילדותו הקשה לבין מי שצמח להיות. אבל, טיעון זה כוחו יפה לעבירה הראשונה, גם
השניה, אולי אף השלישית, שמבצע אדם בחייו. ככל שמונה העבירות יידופקיי, וכך גם חולפות
השנים מן הילדות, לא ניתן עוד להישען על אותה הילדות, ולבקש הקלה בעטיה. מצופה מאדם
שיתבגר, יצמח, יפיק לקחים, ויחדל מלהטיל את מוראות ילדותו והשלכותיה על הזולת.
70. אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
א.
מאסר בפועל למשך 5.5 שנים, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה (ובתנאי שלא חפפו מאסר
בתיק אחר).
ב.
ג.
מאסר למשך 9 חודשים, אולם הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור עבירת
אלימות נגד הגוף תוך 3 שנים מיום שחרורו.
מאסר למשך 4 חודשים, אולם הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור עבירת
איומים, תוך 3 שנים מיום שחרורו.
ד.
מאסר למשך חודשיים, אולם הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור עבירת היזק
לרכוש במזיד, תוך 3 שנים מיום שחרורו.
ה.
מאסר למשך 18 חודשים אולם הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור עברה לפי
סעיף 218 לחוק העונשין, תוך 3 שנים מיום שחרורו. אני מודע בהחלט לעונש המותנה
החריג כאן, אולם הוא מתחייב ממש, לטעמי, ככלי הרתעתי ובכדי להגן על הציבור:
בל יעז הנאשם להעלות עוד על דעתו להפיץ מחלתו, אם בכלל ובוודאי שבאופן זדוני.
ו.
פיצוי לכל אחת מן המתלוננות בסך 25,000 ₪, כל אחת; הפיצוי ישולם תוך 6 חודשים
מהיום.
בשולי גזר הדין, אני מבקש להודות לתובע, עוייד יניב זוסמן, שבתום עשור תביעתי, חלק נכבד
מתוכו – באולמי, תלה את גלימת התובע וייעבר את הכביש", אל ספסלי הסנגוריה. אני מאחל
לו בהצלחה.
עמוד 29 מתוך 30
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 45 ימים.
ניתן היום, י"ח כסלו תשפ"ב, 22 נובמבר 2021, במעמד הצדדים.
שמאי בקר, שופט
עמוד 30 מתוך 30
כתב האישום מספר כי הררי יהבחין בהודעה, "החל לקלליי את אי וסטר לה בפניה; אי יצאה
מהרכב, והלכה לכיוון הכביש. הררי יצא בעקבותיה של אי ואמר לה: "לאן את חושבת שאת
הולכת", והיא השיבה שהיא הולכת להתלונן עליו במשטרה".
בתגובה לדברי אי קילל אותה הררי, סטר בפניה, ואחז אותה בצווארה ייעד שחשה כי היא
נחנקתי; א' בכתה ואמרה לנאשם שיש לה ילדה בביתי. אז, חדל הררי ממעשיו, בכה, ואמר
לאי יישהוא מאוד מצטער, שהוא לא יודע מה יש לו ושהיא מטריפה אותו".
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת בת זוג.
7. על פי אישום 6 (אישום 5 נמחק במסגרת הסדר הטיעון), ביום 19.8.2020 פרץ ויכוח בין הררי
לאי, בעת שישבו בפארק ציבורי; ייהנאשם טען שהמתלוננת כל הזמן גולשת ביישומון פייסבוק,
והיא אמרה לו שהקשר ביניהם כבר לא מתאים להיי. באותן הנסיבות, סטר הררי בפניה של א'
יואחז אותה בצווארה תוך שהיא צועקת ובוכה ידי מה אתה עושה, אתה לא מבין שיש לי ילדה
בבית אל תרצח אותיייי. על פי כתב האישום, שתי עוברות אורח שעברו במקום הבחינו בהררי,
והוא חדל ממעשיו.
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת בת זוג.
8. אישום 7 מספר כי בחודש אוגוסט 2020, המתינה אי להררי ברחוב, עת הלך לקנות סיגריות
בחנות סמוכה; ליד אי יינכחו מספר בחורים שישבו מחוץ לחנות". הררי יצא מהחנות והבחין
במתלוננת 1 שישבה סמוך לבחורים"; על פי כתב האישום, "בנסיבות אלה, לאחר שהנאשם
סבר כי המתלוננת 1 שוחחה עם הבחורים, החל לקלל אותה באומרו "מה ישרמוטה לכי
שרמוטה זונה', וירק בפניה".
בהמשך אותו היום, בעט הנאשם באי, בישבנה.
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת בת זוג.
9. אישום 8 מתאר כי בין התאריכים 27.9.2020-10.9.2020, אחז הררי בצווארה של אי, חנק אותה
והכה בבטנה במכת אגרוף. הרקע לתקיפה: אי שוחחה בטלפון עם חברתה ייוהנאשם כעס עליה
שהיא משוחחת ארוכות בטלפון"; לאחר שאי ניתקה את השיחה, תקף אותה הררי כמתואר
לעיל.
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת בת זוג.
2 כתב האישום לא מפרט את שנת ביצוע המעשים, אולם נראה כי אין מחלוקת שהם בוצעו בשנת 2020.
עמוד 3 מתוך 30
10. על פי אישום 9, בחלוף עוד כעשרה ימים, ביום 21.9.2020, שלח הררי לאי, הודעות מאיימות
באמצעות יישומון "וואטסאפ"י, כדלקמן: "ישרמוטה… ביום שאראה אותך… את מתה…
הבטחה של עומר… יאלה עכשיו עופי לי מהמסך… זבלה… אחת… שאגמור את משימה גם זה
יגיע…"; לאחר כעשרים דקות שלח הררי הודעה נוספת: "הכל טוב אני מגיע יהיה לך הפתעה
נעימה ולכל מי שיהיה איתך".
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של איומים.
11. אישום 10 מספר כי ביום 24.9.2020, במהלך שיחת טלפון בין הנאשם למתלוננת 1, הוא איים
עליה בכך שאמר לה: "הבנת אבל אל תדאגי כפרה הכל טוב אנחנו נביא אותך לאיזה כיפה
אדומה את תזכרי את זה טוב טוב".
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של איומים.
12. על פי אישום 11, שלושה ימים אחר כך, ביום 21.9.2020, במהלך שיחת טלפון בין הררי לאי,
שאלה אותו אי האם הוא חולה במחלת האיידס; ייהנאשם הכחיש זאת ואיים על המתלוננת
בכך שאמר לה: 'אני מחכה לרגע, להגיע לאותו בן אדם (שאמר את זה), באמת, ואז לקחת לו
גם את הלשון ואת האצבעותיי. בהמשך השיחה הטלפונית, הציע הררי לאי ייששניהם ילכו
להיבדק יחדיי, ואז איים עליה בכך שאמר לה: "אבל ברגע שאני יוצא שלילי ואת שלילית אני
חותך לך את הראש אני חותך לך".
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של איומים.
13. אישום 27 מתאר כי "בהמשך למתואר בחלק הכללי של כתב האישום, במהלך הקשר הזוגי בין
הנאשם למתלוננת 1 במספר הזדמנויות, קיים הנאשם יחסי מין עם המתלוננת 1, וזאת ללא
אמצעי הגנה, בהיותו חולה במחלה, ביודעין שהוא חולה במחלה ומבלי שעדכן את המתלוננת
במצבו הרפואי".
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של עשיית מעשה העלול להפיץ מחלה בזדון.
העבירות נגד המתלוננת ע'
14. על פי אישום 12, החל מתחילת חודש ינואר 2020, ועד אמצע חודש זה, ישהה הנאשם בדירתה
של המתלוננת 2 (להלן : הדירה) באמתלה שלאור המצב הכלכלי במשק הוא אינו עובדיי.
עמוד 4 מתוך 30
באמצע חודש ינואר, פרץ ויכוח בין הררי לעי על רקע רצונה שהוא יעזוב את דירתה; במהלך
הויכוח סטר הררי בחוזקה בפניה של ע', משך בשיערותיה ו – ייהצמיד אותה לארון תוך שאמר
לה: 'תדברי אלי בכבודייי.
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת בת זוג.
15. אישום 13 מספר כי שבוע ימים לפני המתואר באישום 12, העירה המתלוננת 2 לנאשם אשר לא
מזג לבתה כוס שתייה (בעת שישבו שלושתם לסעוד); בהמשך הערב, כך כתב האישום, לאחר
שהבת יצאה מהדירה, והנאשם והמתלוננת 2 נותרו ישובים סביב השולחן, התעצבן הנאשם
על המתלוננת 2 ואמר לה שלא תדבר ככה ליד הבת שלה"; באותן הנסיבות, ייקם הנאשם
מהשולחן, החל לצעוק ולקלל את המתלוננת 2, ירק עליה והעיף בקבוקים מהשולחן". על פי
כתב האישום בהמשך, הנאשם רץ לעבר המתלוננת 2, והכה אותה במכות אגרוף בבטנה, בפניה
ובשפתה.
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת בת זוג.
16. על פי אישום 14, במהלך חודש ינואר 2020, ישבו הררי וע' בדירה וצפו בטלוויזיה; אז, ע' יירכנה
לעבר הנאשם והניחה עליו את ידה"; הררי, בתגובה, הכה אותה באמצעות מרפקו בבית החזה
שלה. ע' שאלה את הררי מדוע עשה זאת, והוא השיב ישאינו אוהב שנוגעים לו במקומות
האלהיי. בהמשך לנסיבות אלו אמרה ע' להררי יישהוא אלים וכי אף אקס בחיים שלה לא התנהג
אליה כך"; בתגובה, הררי רץ לעברה, הכה אותה במכת אגרוף בבטנה, ומשך בשערות ראשה.
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת בת זוג.
17. אישום 15 מתאר כי ביומיים שבין 10.2.2020-11.2.2020, הכניסה ע' את בגדיו וחפציו של הררי
לתיק, לאור רצונה שהוא יעזוב את הדירה. הררי הבחין בכך, התעצבן ודחף את ע' מהספה,
והיא נפלה על הרצפה.
בהמשך, כך כתב האישום, "התרוממה המתלוננת 2 מהרצפה והתיישבה על כורסא בסלון";
אז, נטל הררי כבל סלולר שהיה מחובר לשקע החשמל בסלון וחנק אותה באמצעותו ייתוך שהוא
מקלל אותה"; ע' נאבקה בו וצעקה עליו יישיעוף לה מהבית".
בנסיבות אלה, יינטל הנאשם את הכבל של המדפסת, וחנק את המתלוננת פעם נוספת
באמצעותו, עד שחשה כי היא מאבדת את הכרתה"; עי החלה להיאבק בו, וצעקה עליו יישהוא
יהרוג אותה", והוא חדל ממעשיו.
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת בת זוג.
עמוד 5 מתוך 30
18. על פי אישום 16, ייבהמשך לנסיבות המתוארות באישום הקודם", יום למחרת, שלח הררי לעי
סלסלת פרחים ושוקולד, ולאחר מכן הגיע לדירה, שם שהתה ע' במחיצת בתה. ע' אמרה להררי
ייתודה אבל לא היית צריך", והוסיפה שהיא מעוניינת לסיים את הקשר ביניהם. בתגובה לכך
ירק הררי על ע', קילל אותה זונה שרמוטה זונה חסרת הערכה", דחף אותה על הספה וסטר
בפניה.
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת בת זוג.
19. אישום 17 מתאר כי "בהמשך למתואר באישום הקודם", באותו לילה, הסתכלה המתלוננת 2
בטלפון שלה, וראתה תמונה של אישה אחרת בפרופיל של הנאשם"; היא פנתה אל הררי, שישן
בחדר אחר בדירה, יישאלה אותו מי זאת הבחורה, ואמרה לו שיעזוב את הבית". בתגובה לכך,
חטף הררי את הטלפון של עי והטיח אותו לרצפה; הטלפון נשבר כתוצאה מכך. אז, הרים הררי
את הטלפון, והטיח אותו שוב על הרצפה.
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של היזק לרכוש במזיד.
20. אישום 18 מספר כי במהלך חודש פברואר 32020 שוחחה ע' בטלפון עם מכר, תוך שהיא החמיאה
לו ; בתגובה לכך, משך הררי בחוזקה בשערות ראשה של ע' והפילה על הרצפה (עוד בטרם ניתקה
את השיחה). בהמשך, ניתקה ע' את השיחה, ואז בעט בה הררי ואמר לה "אליו את מתייחסת
יפה ןממני את מתעלמת"י.
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת בת זוג.
21. על פי אישום 19, ביום 7.3.2020 פרץ ויכוח בין הררי לע', במסגרתו אמרה לו כי הוא גרם נזק
לטלפון שלה ובגד בה; בתגובה הכה אותה הררי במכת אגרוף לפניה, זרק אותה על הרצפה,
ובעט ברגלה. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו לע' פצע מדמם ונפיחות בשפה התחתונה.
לאחר מכן הניף הנאשם כורסא שהיתה מונחת בדירה, וזרק אותה לעבר ע', שהתחמקה מפגיעת
הכורסא.
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה חבלנית בבת זוג.
22. אישום 21 מתאר (אישום 20 נמחק בהתאם להסדר הטיעון) כיצד ביום 27.3.2020 אמרה ע'
להררי, בעת שערכו קניות, "שהיא לא רוצה לעשות איתו קניות", יצאה מהחנות והתיישבה
ברכב, שהיה בחניון. באותן הנסיבות, הגיע הררי לרכב ושאל את ע' יימה הבעיה שלך?";
3 גם כאן, ביחס למתלוננת עי, לא מצוינת בכתב האישום שנת ביצוע העבירה, אולם אין חולק שמדובר בשנת 2020.
עמוד 6 מתוך 30
האחרונה השיבה לו שהוא עסוק בטלפון ולא מתחשק לה לעשות איתו קניותיי. בתגובה,
ייהכניס הנאשם את ראשו לתוך הרכב, רכן לעברה של המתלוננת 2, והכה אותה במכת אגרוף
בפיה, בשיניה העליונותיי. כתוצאה ממעשיו, דיממה המתלוננת מפיה.
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת בת זוג.
23. על פי אישום 22, יומיים לאחר מכן, בצהרי יום 29.3.2020, פרץ ויכוח בין ע' להררי, והיא אמרה
לו כי הוא אלים כלפיה וכי הוא בוגד בה. בתגובה, הצמיד הררי את עי לקיר, הטיח את ראשה
בקיר, פעמיים, ייעד שחשה המתלוננת כי היא מאבדת את הכרתה"; בהמשך, הכה אותה הררי
במכת אגרוף בבטנה התחתונה בצד ימין, תוך שהיא צועקת-שואלת, האם הוא רוצה להורגה?
לאחר מכן, הכה הררי את ע' במכת אגרוף בבית החזה שלה מצד שמאל. כתוצאה ממעשים אלה
נפלה ע' על הרצפה, ולא הצליחה לקום.
כתב האישום מספר כי הררי – המשיך לצעוק ולקלל את המתלוננת 2, נטל את הטלפון שלה,
שבר אותו באמצעות ידיו, וזרק אותו; בהמשך, היא רצה לחדר של בתה, הנאשם רדף אחריה,
והיא נשכבה, בוכה, על מיטת הבתי.
כתוצאה ממעשיו של הררי התקשתה עי לעמוד ולנשום, ועל כן הזעיקה אמבולנס לדירה;
החובשים שהגיעו למקום המליצו לה להתפנות לבית החולים, אך כתב האישום מתאר כי היא
– ייחשה מאוימת מהנאשם, סירבה להתפנות ונשארה בדירה".
עוד על פי אישום זה, בשעה 05:00 (ביום 30.3.2020), סבלה ע' מכאבים עזים, עקב התקיפה
המתוארת לעיל, והזעיקה שוב אמבולנס, ואזי פונתה למרכז הרפואי כרמל.
כתוצאה ממעשיו של הררי נגרמו לעי "קונטוזיה בחזה ורגישות במישוש בצלעות משמאליי,
והיא טופלה בתרופות נגד כאבים.
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה חבלנית בבת זוג.
24. אישום 23 מספר כי מספר ימים לאחר מכן, ביום 4.4.2020, פנה הררי אל ע', אולם היא לא
השיבה לו, משום שהתפללה באותה עת; כתב האישום מתאר את תגובת הררי כך: "אז אמר
לה הנאשם את שומעת מפגרת?, היא השיבה לו: 'למה אתה קורא לי מפגרת?'. בתגובה, בעט
הנאשם ברגלה של המתלוננת, בשוק ימין".
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת בן זוג.
עמוד 7 מתוך 30
25. אישום 24 מספר כי יום אחד למחרת, ביום 5.4.2020, הורידה בתו של ע' את בגדיו של הררי
מחבל התלייה לייבוש, והכניסה אותם לתיק. "הנאשם שהבחין בתיק עם הבגדים, החל לצעוק
למתלוננת 2 שתתלה אותם מחדש"; באותה עת, שוחחה ע' בטלפון עם מכרה. בנסיבות אלה,
בנוכחות בתה של ע', רץ הררי לעברה והכה אותה במכת אגרוף בבית החזה. בתה של ע' שמעה
את זעקות אמה, וצעקה על הררי יימה אתה עושה לאמא שלייי; ע' ביקשה מבתה שתלך לסלון,
והיא עשתה כן.
או אז איים הררי על ע' בכך שאמר לה: "בעומר ההררי לא בוגדים".
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של תקיפת בת זוג ובאיומים.
26. על פי אישום 25, כחודשיים ומחצה לאחר מכן, ביום 24.6.2020, שלח הררי לעי מסרון מאיים
באמצעות "וואטסאפ"י כדלקמן: "אבל הבטחה שלי ברגע שאני יראה אותך מולי… זה יהיה
היום האחרון שלך… הכל טוב… חחחח… אני אתן למישהו שיפתח אותך… לא יתלכלך".
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של איומים.
27. אישום 28 (אישום 26 נמחק בהסדר הטיעון, אישום 27 מפורט לעיל) מתאר כי "בהמשך
למתואר בחלק הכללי של כתב האישום, במהלך הקשר הזוגי בין הנאשם למתלוננת 2, במספר
רב של הזדמנויות קיים הנאשם יחסי מין עמה, וזאת ללא אמצעי הגנה, בהיותו חולה במחלה,
ביודעין שהוא חולה במחלה, ומבלי שעדכן את המתלוננת במצבו הרפואייי.
בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של עשיית מעשה העלול להפיץ מחלה בזדון.
המשפט, הסדר הטיעון והטיעונים לעונש
28. בתחילת המשפט כפר הררי באשמתו. על כן, נשמעה עדות בתה הקטינה של ע' (במרכז להגנת
הילד, בחיפה), וזמן מה לאחר מכן עלתה גם ע' על דוכן העדים ומסרה עדות מפורטת על הקורות
אותה עם הררי.
29. ביום 25.8.2021 הודה הררי בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע בביצוע העבירות שפורטו
לעיל.
במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי יישתי המתלוננת בתיק נבדקו והן לא נדבקו בשום מחלה
מהנאשם"; כן הוסכם, עובדתית, ביחס למתלוננת ז', כי
עמוד 8 מתוך 30
–
ייכבר בפגישה השנייה בינה לבין
הנאשם היא עיינה בתעודת הזהות שלו היא ראתה שם את שם אביו בתעודת הזהות, והיא ידעה
שאביו אינו עבריין מפורסם, ועל כן אם היה רושם כזה – הוא התפוגג באותה פגישה".
30. ביום 26.10.2021 נפתחו הטיעונים לעונש בשמיעת המתלוננות.
תחילה העידה המתלוננת 2, ע'; היא סיפרה על הנזק שנגרם לבתה כתוצאה מהאירועים מושא
כתב האישום, בין היתר, כך:
"…ואני פה בגללה ושבית המשפט לא ישכח את הסבל שהיא עברה ועד היום היא סובלת
מחרדות קשות ומטופלת בטיפול פסיכולוגי. מאז האירועים מצבה החמיר בלימודים ובאישיות
שלה…".
בהמשך, סיפרה ע' על הסבל שידעה כאשר גילתה כי הררי נשא איידס, בין היתר, כך: "זה סבל
שאי אפשר לתאר במילים. אתה מגלה זאת ביום בהיר. אתה בטוח שאתה חולה וכמו שהסברתי
זה קרה בחג שלא היה ניתן לערוך בדיקה, ורק אי הוודאות משך 4 ימים אני חושבת שזה מוות
בפני עצמו… שלא לדבר על הסבל של הבת שלי הקטנה, שאיתי בבית ומרגישה, בטוחה שההורה
שלו עומד למותיי.
בהמשך פנתה ע' אל בית המשפט, ואמרה כך: "שיהיה ברור שהיא (הבת) חווה אותו כל יום.
אני מבקשת מבית המשפט הנכבד אפילו מתחננת, ומצטרפת הקורבן השניה, אני מבקשת שבית
המשפט יעשה צדק ראוי, שיקח בחשבון את כל הסבל שחווינו אני והבת הקטנה שלי, לא מדובר
פה באדם שנמנה עם ליין צדיקים ולא ארחיב. וזהו. אני מקווה שבית המשפט יעשה היום צדקיי.
עי השיבה לשאלות הסניגור, בין היתר, כך: "… אני רוצה שבית המשפט לא ישכח שהוא נתן לי
סבל של 15 שעות עדות, הוא נתן לבת שלי הקטנה להיחשף כלפי אנשים והיא סובלת מפחד
קהל, אי אפשר לתאר את הסבל הזה…".
31. המתלוננת 1, א', העידה אף היא מטעם התביעה לעונש, כך:
"אני מאוד מתרגשת להיות כאן ואני מתנצלת אם יהיה לי קשה… אני עד היום עוברת טיפול
פסיכולוגי מאוד קשה בעקבות מה שהיה, עשיתי טעות, אני יודעת שעשיתי טעות שהייתי איתו
בקשר, הייתי במערכת רגשית מאוד קשה שעד היום אני עוברת אותה, אני בטיפול פסיכולוגי,
החיים שלי נהרסו, הזוגיות שהיתה לי, כאשר הכרתי את עומר, נהרסה, אמנם באשמתי אבל
אני חווה כל יום את כל מה שעברתי איתו. מאוד קשה לי לדבר על זה. הגיע אלי בזמן הנכון
ובמקום הלא נכון, פשוט הוביל אותי לתוך מערכת יחסים הרסנית שהרסה את הנפש שלי. אני
לא יכולה להמשיך…".
עמוד 9 מתוך 30
לשאלת התובע מה היא חוותה, השיבה אי: " השפלות, מכות, מכות מאוד קשות, פחד, הייתי
תחת מרות של פחד. איומים, שאני לא יודעת אם ראיתם, איומים שהיו לי בטלפון, פחדתי על
הילדה הקטנה שלי, נשאבתי לזה כדי להגן עליה"; לשאלה מדוע לא עזבה את הררי ענתה:
"פחדתי. פשוט פחדתי. היה לי פשוט פחדיי.
32. התביעה בטיעוניה לעונש ביקשה מבית המשפט לקבוע כי מתחם העונש ההולם במקרה זה נע
בין 8 שנות מאסר, ועד 12 שנות מאסר. התביעה ביקשה למקם את עונשו של הררי ברף העליון
של המתחם, ולפסוק פיצוי יימשמעותי לשתי המתלוננות.
המאשימה עמדה בטיעוניה על הנסיבות החריגות ויוצאות הדופן, לשיטתה, של המקרה דנא;
התובע טען כי מעשיו של הררי גילמו אכזריות, זלזול, אדנות וברוטליות, והיה מדובר ביימסכת
אלימות מחרידה, מזעזעת, משפילה", שכללה יישליטה אובססיבית קשה" במתלוננות. התובע
הוסיף כי הנאשם התייחס למתלוננות כאל חפץ, וכן שלט בהן על ידי הפחדתן. בנוסף עמד
התובע על החומרה היתרה בכך שלכל עבירות האלימות והאיומים כלפי המתלוננות, הצטרפו
גם עבירות של הפצת מחלה במזיד.
התובע, עו"ד יניב זוסמן, טען כי אמנם כותרתן של חלק מהעבירות בהן הורשע הנאשם היא
"תקיפה סתם", אולם יש ליתן משקל לעובדות ביצוע העבירות, שהן לא קלות, והוא עמד על
חלק מן האישומים אשר המחישו, לשיטתו, את החומרה בהן.
אשר למיקום עונשו של הררי בגדרי מתחם העונש ההולם, ביקש התובע להשית על הנאשם
ענישה "חריגה", והפנה, בין היתר, אל רישומו הפלילי של הנאשם, ולכך שבעברו כבר הורשע
בעבירות רבות, כולל עבירות אלימות במשפחה.
התובע הגיש פסיקה שהיה בה כדי לתמוך, לשיטתו, בעתירתו העונשית.
33. ההגנה ביקשה, מצידה, לקבוע כי מתחם העונש ההולם במקרה דנא נע בין 18 חודשי מאסר
בפועל, ועד 36 חודשי מאסר, וביקשה להשית על הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל.
הסניגור, עוייד דן באומן, טען תחילה, כי עתירת התביעה לעונש היא ייחריגה, מופרכת
וקיצונית", והוסיף שהיא אף איננה מגובה בפסיקה מתאימה; ההגנה הגישה פסיקה מטעמה,
אשר לשיטתה התאימה יותר למקרה זה, ותמכה בעתירתה העונשית. ביחס לעבירת הפצת
מחלה במזיד הדגיש הסניגור כי המתלוננות לא נדבקו במחלה, ו – "זה כמעט כמו ההבדל לעבור
בקו לבן בכביש מבלי שתהיה תוצאה לבין התוצאה שעלולה להתרחש"י.
עמוד 10 מתוך 30
