מספר פל"א 210292/2020
לפני כבוד השופטת – נשיאה רות לורך, שופטת דבורה עטר, שופט עמי קובו
המאשימה
מדינת ישראל
נגד
הנאשם
מחמד רישה (עציר) ת"ז 405597915
<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה עוה"ד קרן לוי
ב"כ הנאשם עוה"ד תילאווי ועוה"ד אמיר עאזם
נפגעת העבירה וב"כ עוה"ד בליכר
הנאשם הובא באמצעות שב"ס
גזר דין
רקע
גב' בתיה לבל, ילידת 1958, הגיעה לתחנת אוטובוס בעיר כפר סבא, בסמוך לקניון G, כאשר לפתע הבחין בה הנאשם, תושב טול כרם, אשר גמלה בלבו החלטה להיות "שאהיד" באמצעות ביצוע פיגוע דקירה בליבה של מדינת ישראל. הוא ווידא כי מדובר בישראלית ויהודייה, שלף סכין, הסתער עליה ודקר אותה עד אשר נשברה ידית האחיזה של הסכין. אף לאחר מכן המשיך הנאשם לדקור אותה, כשהוא אוחז בלהב הסכין שנותר בידו. היא החלה להימלט מפניו ולזעוק לעזרה, בעוד הנאשם לא חדל ממעשיו, עד אשר אזרח אשר נושא נשק כחוק, שלף את נשקו וירה לעבר הנאשם שתי יריות.
הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות של ניסיון לרצח בנסיבות של מעשה טרור, לפי סעיף 305(1) בחוק העונשין, תשל"ז-1977 יחד עם סעיף 37(א) בחוק המאבק בטרור, תשע"ו-2016, וכניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.
על פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם תושב טול כרם, נכנס לישראל ביום 28.4.20 על אף שלא היה בידו היתר כניסה כדין לצורך ביצוע מעשה טרור, זאת לאחר שגמלה בליבו החלטה להיות "שאהיד" על ידי ביצוע פיגוע בישראל, לרבות בכך שיביא למותו של יהודי ישראלי באשר הוא. הנאשם החליט להגשים את מטרתו באמצעות ביצוע פיגוע דקירה בישראל.
לשם ביצוע מעשה הטרור, הצטייד הנאשם בשעת בוקר בסכין בעלת להב באורך של כ-15 ס"מ, יצא מביתו בטול כרם ועשה דרכו לתוך שטח ישראל. לאחר כניסתו לשטח ישראל, עלה לאוטובוס במטרה להגיע לעיר תל אביב, ובשל חוסר התמצאות ירד בתחנה הממוקמת בכפר סבא בשעת צהריים. בתכוף לכך הגיעה אל התחנה גב' בתיה לבל (להלן: "נפגעת העבירה"). לאחר שיחה קצרה בין נפגעת העבירה לבין הנאשם ולאחר שווידא כי היא ישראלית ויהודייה, הוציא הנאשם את הסכין, הסתער עליה ובעודה עם גבה אליו, הניף את הסכין ודקר אותה בראשה, בגבה, בכתפה השמאלית, בירכה השמאלית ובידה השמאלית. הנאשם המשיך לדקור אותה גם לאחר שידית האחיזה של הסכין נשברה, תוך שהוא אוחז בלהב הסכין שנותר בידו. בתגובה בשארית כוחותיה וחרף פציעותיה היא נמלטה מהנאשם, הניפה את ידיה וזעקה לעזרה תוך שהיא יורדת אל הכביש הסמוך לתחנה בעוד הנאשם רודף אחריה במטרה להשלים את מעשה הטרור ולהביא למותה. הנאשם לא חדל ממעשיו אלא לאחר שאזרח שנשא נשק כדין, ואשר הזדמן למקום באותה עת, הבחין במתרחש, עצר את רכבו וירה לעבר הנאשם שתי יריות. עוברי אורח נוספים שהבחינו במתרחש, הזעיקו את כוחות הביטחון. בהמשך פונתה נפגעת העבירה באמבולנס לבית החולים שם טופלה בחדר ההלם בשתי מנות דם עקב איבוד דם רב. במהלך אשפוזה אובחנה נפגעת העבירה כסובלת מפגיעות מרובות והועברה לחדר ניתוח שם טופלה.
הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשם הודה והורשע בכתב האישום המתוקן והוגש תסקיר נפגעת עבירה. בין הצדדים לא הייתה הסכמה לעניין העונש.
תסקיר נפגעת העבירה
נפגעת העבירה, בת 64 נשואה, אם לשתי בנות וסבתא לנכדים, נתונה מאז אירוע הפגיעה במשבר מתמשך כאשר ניכרת הדרדרות במצבה הרגשי והתפקודי וחווית האירוע הטראומטי נמצאת במודעות אצלה ומציפה אותה בתכנים קשים וכואבים.
היא תיארה את אירוע תקיפתה, וניכר כי גם בחלוף שנתיים, היא עדיין מתקשה לעכל רגשית וקוגניטיבית כי צעיר שאינה מכירה ביקש לרצוח אותה. ביום הפגיעה היא פונתה לבית החולים שם טופלה במנות דם נוכח איבוד דם רב ועברה ניתוח עקב חתכים ופגיעות מרובות ברקמות רכות. תיארה כי מאז הפגיעה כוחותיה הפיזיים נחלשו מאוד, היא מותשת ומרבה לישון, סובלת מכאבים בצלקות שנותרו מדקירות הסכין בגבה, בכתפה וברגלה ומכאבי ראש עזים. כמו כן תיארה כי המערכת החיסונית שלה נחלשה ומחלת הסכרת ממנה סובלת אינה מאוזנת. ממסמך רפואי ממרפאה נוירולוגית עלה כי מאז הפגיעה היא מתלוננת על כאבי ראש מדי יום בעטיים אינה מצליחה לתפקד ולעבוד כבעבר, וההתרשמות היא שמדובר בכאב ראש כרוני משני לטראומה של הפיגוע.
נפגעת העבירה שיתפה כי בשל מצבה הכלכלי הקשה, שבה לעבודתה כחודש לאחר האירוע למרות מצבה הפיזי הירוד, אך תיארה פגיעה ביכולה לעבוד בהיקף העבודה ולבצע מטלות בבית. בשל הירידה בהיקף עבודתה שכרה נפגע. נוכח קשייה הכלכליים, מצב הדחק בו נתונה מועצם.
מוקד נזק נוסף עמו מתמודדת נפגעת העבירה קשור במפגש עם סכנת חיים. אימת המוות עימתה אותה עם מצב קיצוני של חוסר ישע והיעדר שליטה כאשר פגיעתה בצהרי היום במקום מרכזי בעיר מגוריה מחמירים את נזקיה. כיום היא חווה את העולם כמקום מסוכן ובלתי בטוח, והדבר בא לידי ביטוי בתופעות פוסט-טראומטיות מובהקות הכוללות שחזור האירוע ודריכות, האירוע נחווה על ידה שוב ושוב באמצעות זיכרונות חודרניים ללא שליטה, דווחים בתקשורת אודות פיגועי טרור מהווים טריגר ל"פלשבקים" ומגבירים את מצוקתה. כן דווחה על סימפטומים של דריכות ועוררות יתר, חרדה, אי שקט ומתח.
נפגעת העבירה נעזרת בעמותה הנותנת סיוע לנפגעי טרור, משתתפת בקבוצות תמיכה, טיפולים אלטרנטיביים ובטיפול פסיכולוגי. הפסיכולוג מסר כי היא סובלת מכאבי ראש עזים, חוסר שיווי משקל, קושי בהליכה בשל חוסר יציבות וקשיי ריכוז. בנוסף סובלת מפלשבקים, מחשבות חודרניות וטורדניות, תנודות במצב הרוח, חרדה וקשיי שינה. היא מותשת נפשית ופיזית וגופה מגיב לטראומה באופן פסיכוסומטי. נזקי הטראומה רבים והתסמינים מעידים על התפתחות פוסט-טראומה חריפה.
נפגעת העבירה מגיעה לדיונים בבית המשפט אך מעורבותה בהליך גורמת לה למצוקה רגשית משמעותית. היא הביעה תקווה כי הטלת ענישה מחמירה על הנאשם, שתשקף את הסבל והמצוקה שנגרמו לה, תרתיע פוגעים אחרים ותציל חיים.
בסיכום צוין כי נפגעת העבירה משקיעה מאמצים לשוב לשגרת חייה, היא נעזרת בגורמי תמיכה ובטיפול רגשי ככל יכולתה. עם זאת, אירוע הפגיעה עדיין מאוד מוחשי עבורה, היא חיה בחרדה וסובלת מהשלכות פיזיות של פציעתה, מהדרדרות במצבה הבריאותי והתפקודי ומתסמינים פוסט-טראומטיים. לאור תמונת הנזקים הקשה, הומלץ להטיל על הנאשם פיצוי כספי משמעותי כמסר של הכרה בפגיעת הנאשם בה, וכדי שתוכל להטיב את מצבה.
ראיות לעונש
עדות נפגעת העבירה הגב' בתיה לבל – חוותה על בשרה את הפציעות, מכות על הראש שכמעט פרקו את גולגולתה. העובדה שנותרה בחיים היא בגדר נס. היא המתינה לאוטובוס ביום ההולדת של בתה, ואדם זר שלא עשתה לו כל רע, רדף אחריה עם סכין. היא רצה לכביש וזעקה לעזרה. היא עמדה בפני המוות, התמוטטה על הכביש זבת דם, והנאשם המשיך לדקור אותה, עד אשר ברגע האחרון אזרח שעבר במקום ירה שני כדורים, ובכך מנע את מעשה הרצח. היא עברה טראומה פיזית ונפשית וכך גם כל משפחתה. המכות הקשות בראשה גרמו לה לשינה מרובה, טראומה גדולה, מטלטלת וקשה לעיכול. סובלת מפוסט-טראומה.
טיעוני הצדדים
לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד נתנאל בוז'ו, הפגיעה בערכים המוגנים היא ברף הגבוה ביותר כאשר מטרתו המוצהרת של הנאשם היתה נטילת חיים. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כוללות את הגעת הנאשם מיוזמתו כמפגע בודד, תופעה שכיחה בימים אלה. הנאשם לא חדל ממעשיו ביוזמתו, אלא חייה של נפגעת העבירה ניצלו רק בזכות תושייתו של עובר אורח שהצליח לנטרל את הנאשם. קיים תכנון מוקדם לעבירה בכך שהנאשם הצטייד בסכין מבעוד מועד, נכנס לישראל, עלה על אוטובוס ומצא את נפגעת העבירה שהיא אישה מבוגרת שעמדה בגפה בתחנת אוטובוס ובה בחר הנאשם לפגוע. הוא ווידא שמדובר באישה יהודייה ופעל. הסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירה הן רצונו להביא למותו של יהודי-ישראלי על רקע אידיאולוגי ולמות כשאהיד. הנזק שנגרם עולה מתסקיר נפגעת העבירה, והפגיעה מלווה אותה ואת משפחתה עד היום בכל מישורי חייה. כך גם הצלקות הפיזיות והנפשיות שנותרו אשר יש חשש שימשיכו ללוות אותה. אימת המוות הפכה להיות חלק משגרת יומה. מדובר בנזק מתמשך והחשש שלה שמותה עלול להגיח בכל רקע, מממש את מטרת הטרור המבקש לזרוע פחד בליבו של כל אחד במדינת ישראל. הנזק שהיה צפוי להיגרם, הוא מותה של נפגעת העבירה.
לאחר כניסתו לתוקף של חוק המאבק בטרור הבא להחמיר בעבירות המבוצעות בנסיבות טרור, העונש המרבי לעבירה הוחמר ל-25 שנות מאסר. בהתאם לכך ולפסיקה הנוהגת, עתרה המאשימה למתחם עונש הנע בין 20 ל-25 שנות מאסר בפועל.
מדובר בנאשם צעיר ללא עבר פלילי, אך אלו מאפיינים שכיחים בעבירות מסוג זה. בית המשפט העליון קבע כי בעבירות אלה המבוצעות על רקע אידיאולוגי, שיקולים אלה כמו גם שיקולי שיקום, נדחים מול אינטרס ההרתעה. הנאשם אמנם הודה, אך עשה כן בשלב מאוחר יחסית של ההליך לאחר שנשמעה עדותה של נפגעת העבירה ולכן יש לתת להודאתו משקל נמוך. אין כל אינדיקציה לכך שהנאשם זנח את האידיאולוגיה שהובילה אותו לביצוע העבירה. יש לתת את הדעת לשיקולי ההרתעה ובפרט כאשר מאז ביצוע הפיגוע מדינת ישראל נתונה במתקפה של פיגועים מסוג זה והמסר צריך להיות שמבצע עבירות אלה יידון לשנים ארוכות מאחורי סורג ובריח. לפיכך עתרה המאשימה למקם את הנאשם בחלקו העליון של מתחם העונש ולהשית עליו עונש של 23 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעת העבירה על סך של 200,000 ₪.
לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד עלא תילאווי, אכן מדובר באירוע חמור ואין ספק שנפגעת העבירה חוותה אירוע קשה וטראומטי. כתב האישום תוקן כך שכוונתו של הנאשם היתה למות כשאהיד ומבחינתו אין זה משנה אם היו יורים בו בשל כניסה שלא כדין לישראל או בשל כל סיבה אחרת. המטרה להביא למותו של יהודי לא היתה מטרתו העיקרית, אלא מטרה משנית שתוביל אותו למות כשאהיד. אף שנסיבה של טרור היא נסיבה חמורה, הערך המוגן הוא קדושת החיים ואין מקום לתת דגש על קדושת החיים של יהודי שנפגע על ידי פלסטיני, אלא קדושת החיים באשר הם.
מבחינת נסיבות העבירה – הנזק הפיזי שנגרם אינו חמור במיוחד, הנפגעת פונתה לבית החולים בהכרה מלאה, קיבלה טיפול ושוחררה. לא הוכח שנגרמה לה נכות צמיתה. היא הגיעה לכלל הדיונים ולאחר כל דיון היא התראיינה וביקשה שקולה ישמע. אין מקום לטענה שהגעתה לבית המשפט גרמה לה סבל, שכן היא הגיע מרצונה.
אין טענה שהנאשם משויך לארגון טרור כלשהו, כאשר השתייכות לארגון מעלה את רף המסוכנות. אין זכר בכתב האישום לגבי מניע אידיאולוגי. מדובר במעשה אינדיווידואלי של מפגע בודד שפעל לבדו ובכך יש להפחית מחומרת העבירה. במקרה זה אין תכנון ממשי, הנאשם תכנן לנסוע לתל אביב והגיע לכפר סבא. ההגנה עתרה למתחם עונש הנע בין 8 ל-12 שנות מאסר.
בעת ביצוע העבירה הנאשם היה כבן 19 וחצי, צעיר בתחילת דרכו, הודה בחקירותיו בשב"כ ובמשטרה והודה בבית המשפט בהזדמנות הראשונה לאחר תיקון כתב האישום, ויש לזקוף לזכותו את אי ניהול התיק. נראה שנפגעת העבירה היתה מעוניינת להעיד והעדות היטיבה עמה. למרות שהנפגעת טענה שהיא מקבלת טיפול פסיכולוגי, בתסקיר צוין כי הטיפול החל בפברואר 22', זמן רב לאחר האירוע. נוכח גילו של הנאשם, הודאתו והנזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מריצוי עונש מאסר ממושך, יש לקבוע את עונשו בתחתית מתחם העונש. הנאשם מוחזק בכלא בתנאים קשים, לא זוכה לביקורים, ואין לו יכולת להתקשר למשפחתו. הוא לא יקבל קיצור שליש או מנהלי בשל סיווגו, כך שכל עונש שיוטל עליו ירוצה במלואו.
הנאשם בדבריו האחרונים לעונש, טען כי הוא מעוניין לעבור לכלא "עופר".
דיון והכרעה
קביעת מתחם העונש ההולם
כתב האישום מתאר אירוע אחד, ומכאן שיש לקבוע בגינו מתחם עונש הולם אחד.
הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה הם ההגנה על חיי אדם, שלמות הגוף והביטחון האישי המוגנים בעבירת ניסיון הרצח. זאת לצד ביטחון המדינה, ביטחון הציבור, תחושת הביטחון והשמירה על שגרת החיים במרחב הציבורי אשר מוגנים בחוק המאבק בטרור.
העונש המרבי אשר קבוע לצד העבירה של ניסיון רצח בנסיבות של מעשה טרור עומד על 25 שנות מאסר. זאת לאור העונש הקבוע בגין עבירה של ניסיון רצח אשר עומד על 20 שנות מאסר, ביחד עם הוראת סעיף 37 בחוק המאבק בטרור הקובע כי על העובר עבירה שהיא מעשה טרור, יוטל כפל עונש, אך לא יותר מ-25 שנים. המחוקק הביע את דעתו בדבר חומרת העבירה בחקיקת חוק המאבק בטרור בשנת 2016 אשר החמיר את הענישה במקרים כגון זה מ-20 ל-25 שנות מאסר.
הענישה בעבירות שהן בגדר מעשה טרור צריכה לבטא את סלידתה של החברה ממעשים אלה, בפרט על רקע הנסיבות הביטחוניות שבהן מצויה מדינת ישראל מזה שנים ארוכות. דברי ההסבר להצעת חוק המאבק בטרור, תשע"ה-2015 (הצ"ח הממשלה, 949, בעמ' 1066, 1104) מבהירים כי בעבירות אשר מהוות מעשה טרור, עוצמת הפגיעה היא מעבר לפגיעה הישירה שהיא מסבה לחיי אדם ולשלמות גופו, אלא הטרור יוצר אפקט פסיכולוגי של פחד ותחושת איום בקרב הציבור כולו ומערער את שגרת חייו. עוד נקבע בהצעת החוק, כי נוכח מאפייני הטרור, חומרתו המיוחדת, והשלכותיו על כל תחומי החיים האזרחיים בישראל, ביצועה של עבירה המהווה "מעשה טרור" יהווה נסיבה מחמירה אינהרנטית, וישליך על העונש המרבי הקבוע לעבירה. בעבירות מסוג זה, יש מקום להדגשה מיוחדת של עקרון הגמול. זאת נוכח המניע האידיאולוגי שבבסיסן, והנזק שעבריינות זו גורמת לכלל האוכלוסייה בישראל.
בע"פ 1466/20 מדינת ישראל נ' פלוני (22.7.20) בית המשפט העליון, מפי כב' השופט נ' סולברג, נתן דעתו להחמרה בענישה בעקבות חוק המאבק בטרור כדלקמן:
"ביום 23.6.2016, פורסם ברשומות חוק המאבק בטרור… החוק נועד להרחיב ולחדד את ארגז הכלים של רשויות החוק במלחמת החורמה שמנהלת מדינת ישראל נגד תופעת הטרור, על מורכבותה ופניה הרבות והמסוכנות. יחד עם הכלים השונים שנוספו לארגז, ביקש המחוקק להתוות מדיניות ענישה מחמירה בעבירות טרור… התפיסה שביסוד החמרת הענישה, היא שהיותה של עבירה מסוימת 'מעשה טרור' כהגדרתו בחוק, הריהי "נסיבה מחמירה אינהרנטית"; יחודן של עבירות אלו מצדיק "הדגשה מיוחדת הן של תכלית ההרתעה בענישה, והן של עיקרון הגמול" …
הנה כי כן, המחוקק הורה על החמרת הענישה ועל עליית מדרגה במאבק בטרור במישור המשפט הפלילי. ואם זוהי מצוות המחוקק, הרי שתפקידו של בית המשפט – ליישמה. לא נוכל אפוא להנחות את עצמנו עוד לפי מדיניות הענישה שנהגה עובר לכניסתו של חוק המאבק בטרור לתוקף, ולהותיר את הוראות החוק בבחינת משפט עלי ספר…"
ככלל, בעבריינות על רקע לאומני – שבה נפגע העבירה נבחר אך ורק בשל השתייכותו הלאומית והדתית – על בתי המשפט להעביר מסר חד משמעי ונוקב בדמות ענישה מחמירה. בעבירות אלה, ככלל יש לבכר את שיקולי ההגנה על שלומו ובטחונו של הציבור, ושיקולי הגמול וההרתעה, על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם ויתר שיקולי הענישה (ראו ע"פ 2826/15 עביד נ' מדינת ישראל [7.6.16]).
ניסיון לרצח בנסיבות של מעשה טרור אינו פוגע רק בקורבן, אלא בחברה כולה. כוונת המחבל, אינה לפגוע באדם היחיד, קורבן העבירה, אלא בחברה הישראלית כולה, להטיל מורא ופחד, ולשבש את סדרי החיים במדינה כולה. לפיכך, נדרשת ענישה מחמירה בגין מעשים אלה, כמצוות המחוקק (ראו ע"פ 10111/16 יחיא נ' מדינת ישראל [15.2.18]). דברים אלה נכונים הן לגבי מפגע אשר שייך לארגון טרור, והן לגבי "מפגע יחיד" אשר אינו משתייך לארגון כלשהו, ופועל באופן עצמאי.
בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי הפגיעה היא ברף גבוה, וזאת נוכח חומרת האלימות וריבוי הדקירות שביצע הנאשם כלפי נפגעת עבירה שנבחרה אך בשל היותה יהודייה וישראלית. הנאשם חדל ממעשיו רק בשל תושייתו הראויה לשבח של אזרח עובר אורח אשר החזיק בנשק ברישיון, ואשר ירה שני כדורים לעבר הנאשם, ובכך מנע תוצאה קטלנית. הנזק שנגרם לנפגעת העבירה מחמיר את הפגיעה בערך המוגן.
במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, יש לתת את הדעת לכך שהנאשם תושב טול כרם, נכנס לישראל שלא כדין, לאחר שגמלה בליבו החלטה להיות שאהיד באמצעות ביצוע פיגוע בישראל לרבות בכך שיביא למותו של יהודי ישראלי בפיגוע דקירה. התכנון שקדם לביצוע העבירה נלמד מכך שהנאשם הצטייד בסכין והטמינה בכיס מכנסיו, נכנס לישראל ובהמשך אף ווידא שנפגעת העבירה היא יהודייה וישראלית, בטרם תקף אותה.
הנאשם הגיע באוטובוס לעיר כפר סבא וירד בתחנת אוטובוס. בתכוף לאחר מכן הגיעה לתחנה נפגעת העבירה. לאחר שיחה קצרה ביניהם, שבה הנאשם ווידא כי מדובר בישראלית ויהודייה, הוציא את הסכין, הסתער עליה בעודה בגבה אליו ודקר אותה בראשה, בגבה, בכתפה, בירכה ובידה. הנאשם המשיך לדקור אותה גם לאחר שנשברה ידית האחיזה של הסכין תוך שהוא אוחז בלהב הסכין. חרף פציעותיה של נפגעת העבירה ובשארית כוחותיה, נמלטה מהנאשם כאשר היא ירדה לכביש וזעקה לעזרה, בעוד הנאשם רודף אחריה. כל אלה מלמדים על נחישותו של הנאשם להשלים את מעשה הטרור ולהביא למותה.
הנאשם פעל בנחישות ולא חדל ממעשיו אלא לאחר שאזרח שנשא נשק כדין, הבחין במתרחש וירה לעבר הנאשם שתי יריות, ועוברי אורח הזעיקו את כוחות ההצלה. הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה הוא מותה של נפגעת העבירה, אשר נמנע אך בזכות תושייתו של אזרח אשר נחלץ לעזרתה.
מעשיו של הנאשם מאופיינים באכזריות שבאה לידי ביטוי בדקירות החוזרות ונשנות של נפגעת העבירה גם לאחר שידית האחיזה בסכין נשברה וכאשר נפגעת העבירה ניסתה להימלט מפניו בשארית כוחותיה וחרף פציעותיה. הסיבה שהביאה את הנאשם לביצוע העבירה היא כמיהתו להפוך ל"שאהיד", לרבות באמצעות ביצוע רצח של אזרח ישראלי יהודי בתחומי מדינת ישראל. אין בעובדה שהנאשם פעל כמפגע בודד, ללא שיוך ארגוני, משום נסיבה לקולה.
הנזק שנגרם לנפגעת העבירה במישור הפיזי כולל פגיעות מרובות, שדרשו טיפול ותפירה בחדר הניתוח ומנות דם בשל איבוד דם רב. זאת הגם שהיא לא נדרשה לאשפוז בבית החולים. במישור הרגשי והתפקודי התרשמה עורכת תסקיר נפגעת העבירה כי זו נתונה במצב של משבר מתמשך מאז אירוע הפגיעה. נפגעת העבירה סובלת מכאבים כרוניים בראשה הפוגעים בתפקודה וביכולתה לעבוד כבעבר והיא מטופלת במרפאה נוירולוגית. שכרה נפגע בשל הפגיעה ביכולתה לעבוד כבעבר. בנוסף, נוכח הפגיעה בה, נפגעת העבירה חווה את העולם כמקום בלתי בטוח, וקיימות תופעות פוסט-טראומטיות מובהקות בעיקר של שחזור האירוע, עוררות יתר ודריכות. בנוסף לכך היא חווה חרדה, אי שקט וחוסר ריכוז. נפגעת העבירה משתתפת בקבוצת תמיכה, בסדנאות והחלה בטיפול פסיכולוגי. להערכת הפסיכולוג, נזקי הטראומה רבים ויומיומיים והתסמינים הכוללים קשיים בשינה, תגובות פסיכוסומטיות, קשיי ריכוז, חרדה, ועוד, מעידים על התפתחות של פוסט טראומה חריפה.
בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי מאסר במנעד רחב כמפורט להלן:
בע"פ 3002/19 פלוני נ' מדינת ישראל (19.12.19), נדחה ערעור נאשם לאחר שחזר בו מהערעור בהמלצת בית המשפט. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של ניסיון רצח בנסיבות טרור וכניסה לישראל שלא כדין. הנאשם תושב שכם, החליט לבצע פיגוע דקירה ולרצוח יהודים בישראל. לצורך כך, רכש סכין מטבח, הגיע לתחנת המרכזית בירושלים וכאשר נבדק על ידי מאבטחים במקום, שלף את הסכין, נעץ אותה בחזהו של המאבטח ונמלט מהמקום עד שנעצר על ידי מאבטחים ועברי אורח. בית המשפט קבע מתחם עונש הנע בין 20 ל-24 שנות מאסר בפועל. הנאשם צעיר ללא עבר פלילי, לא הביע חרטה על מעשיו, נדון בין היתר לעונש של 22 שנות מאסר בפועל ולפיצוי בסך 200,000 ₪. (לגזר הדין בבית המשפט המחוזי, ראו תפ"ח (מחוזי י-ם) 59601-12-17 מדינת ישראל אבו אלקרעה [18.3.19]).
בתפ"ח (מחוזי נצ') 66356-06-18 מדינת ישראל נ' שינאוי (20.6.22), הורשע נאשם לאחר ניהול הוכחות בעבירת ניסיון לרצח בנסיבות מעשה טרור, החזקת סכין וריבוי עבירות של כניסה שלא כדין לישראל. הנאשם תושב ג'נין אשר גמלה בליבו החלטה לרצוח אדם יהודי דתי ולצורך כך הצטייד בשתי סכינים. הנאשם הבחין בצעירה בת 18 בעלת חזות דתית בתחנת אוטובוס, שלף את הסכין ודקר אותה באזור הצוואר. נפגעת העבירה החלה לברוח ולזעוק והנאשם דקר אותה 8 פעמים נוספות בגבה. הנאשם נמלט בריצה מהמקום וכאשר השוטרים שדלקו אחריו התקרבו הוא הניף את הסכין ואיים על השוטרים. בית המשפט קבע מתחם עונש הנע בין 20 ל-26 שנות מאסר בפועל. הנאשם צעיר ללא עבר פלילי, ללא שיוך ארגוני, שלא הביע חרטה על מעשיו, נדון בין היתר לעונש של 23 שנות מאסר בפועל ולפיצוי בסך 150,000 ₪.
בתפ"ח (מחוזי מר') 52132-08-17 מדינת ישראל נ' אבו עראם (19.6.18) הורשע נאשם על פי הודאתו בעבירות של ניסיון לרצח בנסיבות טרור. הנאשם החליט לרצוח יהודי ישראלי בפיגוע דקירה בתוך ישראל, לשם כך הצטייד בגז פלפל ונכנס למרכול כדי לגנוב סכין. הנאשם נטל סכין והסליקה במכנסיו, איתר עובד במרכול, הוציא את הסכין ממכנסיו ודקר אותו באמצעות הסכין בצווארו, בחזהו, בבטנו ובראשו. הקורבן נאבק בנאשם למרות פציעותיו הקשות, והסכין נשמטה מידי הנאשם. הנאשם ריסס את פניו של המתלונן בגז פלפל ונמלט מהמקום. עוברי אורח לכדו את הנאשם. לקורבן נותרה נכות של 100%. בית המשפט בדעת רוב קבע מתחם עונש הנע בין 18 ל-25 שנות מאסר בפועל. הנאשם צעיר ללא עבר פלילי שלא הביע חרטה על מעשיו, נדון בין היתר לעונש של 22.5 שנות מאסר בפועל ולפיצוי בסך 200,000 ₪.
בהקשר זה יצוין כי לאור העלאת העונש המרבי על-ידי המחוקק במסגרת חוק המאבק בטרור משנת 2016, והחמרת הענישה בעקבותיה, יש להתייחס בזהירות לפסיקה אשר הייתה נוהגת קודם לחקיקת החוק כמשקפת את מדיניות הענישה הנוהגת כיום לצורך קביעת מתחם העונש הולם. ואכן, בטרם התיקון לחוק נקבעו מתחמים ועונשים נמוכים יותר, כמפורט להלן:
בע"פ 10111/16 יחיא נ' מדינת ישראל (15.2.18), נדחה ערעור נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירות של ניסיון לרצח, החזקת סכין וכניסה לישראל שלא כדין. באותו מקרה דובר בפיגוע דקירה כלפי חייל. בגין עבירת ניסיון הרצח קבע בית המשפט המחוזי מתחם עונש הנע בין 13 ל-19 שנות מאסר בפועל, ומתחם נפרד בגין עבירות הכניסה לישראל. הנאשם צעיר ללא עבר פלילי, נדון לעונש של 17.5 שנות מאסר בפועל.
בע"פ 9552-16 קומבוז נ' מדינת ישראל (22.1.18), נדחה ערעור נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירות של ניסיון לרצח והחזקת סכין, בנסיבות דומות למקרה הנוכחי, ובעבירה אשר בוצעה נגד חייל. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין 12 ל-19 שנות מאסר בפועל והטיל עליו עונש של 17 שנות מאסר בפועל. בית המשפט העליון אישר את מתחם העונש ההולם ואת העונש שהוטל עליו ודחה את הערעור.
בע"פ 8933/17 דוויק נ' מדינת ישראל (31.10.18) התקבל ערעור נאשם אשר הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של ניסיון לרצח. הנאשם דקר באמצעות סכין את המתלונן מספר פעמים כדי לגרום למותו. בית המשפט המחוזי קבע מתחם הנע בין 15 ל-19 שנות מאסר, וגזר על הנאשם 17 שנות מאסר. בית-המשפט העליון הקל בעונשו, בפרט בשל לקיחת האחריות בשלב הערעור, והעמידו על 16 שנות מאסר בפועל (תפ"ח (מחוזי מר') 31231-11-15 מדינת ישראל נ' דוויק [2.10.17]).
בתפ"ח (מחוזי מר') 63711-10-15 מדינת ישראל נ' ורידאת (28.11.16), הורשע נאשם על פי הודאתו בעבירות של ניסיון לרצח וכניסה לישראל שלא כדין, בנסיבות הדומות למקרה הנוכחי. באותו מקרה בית המשפט קבע מתחם עונש הנע בין 15 ל-20 שנות מאסר בפועל, וגזר על הנאשם, צעיר ללא עבר פלילי שהביע חרטה על מעשיו, עונש של 16.5 שנות מאסר בפועל.
כאמור לעיל, לאחר חקיקת חוק המאבק בטרור אשר החמיר את העונש המרבי, הרי שאף מתחמי הענישה הועלו בהתאמה.
בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), אנו קובעים כי מתחם העונש ההולם הוא החל מ-19 ועד ל-24 שנות מאסר בפועל.
במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים חריגה מהמתחם, לחומרה או לקולה.
גזירת העונש המתאים לנאשם
בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. במסגרת זו מן הראוי לתת את הדעת לכך שהנאשם צעיר בן 22, ללא עבר פלילי. הנאשם הודה באשמה בעת חקירותיו, וכן הודה בבית המשפט, הגם שעשה כן לאחר שנשמעו חלק מראיות התביעה, לרבות עדות נפגעת העבירה ועדותו של האזרח אשר נחלץ לעזרתה וירה לעבר הנאשם. הנאשם לא הביע חרטה על מעשיו ולא אמר דבר שיכול להצביע על כך שחזר בו מהמניע האידיאולוגי שעמד בבסיס העבירה.
מובן שעונש מאסר ממושך יקשה על הנאשם בהיותו מאסר ראשון ולנוכח תנאי המאסר המורכבים יותר של אסירים שביצעו עבירות ביטחוניות. כמו כן נתנו דעתנו לתקופה שבה שוהה במעצר מזה שנתיים ומחצה.
עוד יש לתת את הדעת לשיקול הרתעת היחיד וזאת נוכח אי הבעת חרטה מצד הנאשם או אינדיקציה כלשהי לכך שזנח את רצונו להיות "שאהיד" באמצעות ביצוע פיגוע טרור נגד יהודים ישראליים. כמו כן יש לתת את הדעת לשיקול הרתעת הרבים בגדרו של המתחם, וזאת בשים לב לקביעות החוזרות ונשנות של בית המשפט העליון בצורך בהרתעת הרבים בעבירות שבוצעו בנסיבות טרור על רקע לאומני-אידיאולוגי, לרבות במקרים של פיגועי דקירה אשר בוצעו על-ידי מפגעים יחידים ובודדים.
באיזון בין השיקולים השונים, אנו סבורים כי יש לגזור על הנאשם עונש בחלקו המרכזי של מתחם העונש ההולם, לצד עונש מאסר מותנה ופיצוי משמעותי לנפגעת העבירה בגין נזקיה.
סוף דבר
אשר על-כן, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:
21 שנות מאסר בפועל אשר מניינן מיום מעצרו 28.4.20.
18 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירת אלימות מסוג פשע או עבירה לפי חוק המאבק בטרור.
5 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה לפי חוק הכניסה לישראל או החזקת סכין שלא כדין.
פיצוי בסך 180,000 ₪ לנפגעת העבירה. הפיצוי יופקד במזכירות בית המשפט ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון שבהם ביום 1.10.22. אם לא ישולם תשלום כלשהו במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מיידי.
זכות ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 ימים.
<#4#>
ניתן והודע היום כ"ג אלול תשפ"ב, 19/09/2022 במעמד הנוכחים.
רות לורך, שופטת – נשיאה
דבורה עטר, שופטת
עמי קובו, שופט
הוקלד על ידי ליאת קחלון
