מדינת ישראל, פלוני (קטין), גזר דין

בית משפט לנוער בבית המשפט המחוזי בבאר שבע

ת"פ 53431-02-22 מדינת ישראל פלוני (קטין)

לפני כבוד השופט יואב עטר

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשם

פלוני (קטין)

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד עמית חומרי

הנאשם וב"כ – עו"ד רחאל מוחמד

המתורגמן מטעם בית המשפט – מר סוהיל זידאני

אמו של הנאשם

גזר דין

כתב האישום

הנאשם (קטין יליד 06) נמצא אשם על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן בביצוע שתי עבירות של התפרעות (שתי עבירות לפי סעיף 152 לחוק העונשין התשל"ז 1977), נשיאה והובלת נשק (עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק הנ"ל), שתי עבירות של הצתה (שתי עבירות לפי סעיף 448(א) סיפא לחוק הנ"ל), שתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה (שתי עבירות לפי סעיף 329(א)(2), היזק בזדון (עבירה לפי סעיף 453(ב)(1) לחוק הנ"ל, שיבוש מהלכי משפט (עבירה לפי סעיף 244 לחוק הנ"ל) והיזק בזדון מתוך מניע גזעני (עבירה לפי סעיף 452+144ו(א) לחוק הנ"ל).

כתב האישום המתוקן שבו הודה הנאשם אוחז שני אישומים.

על פי המפורט בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן, בעקבות עבודות נטיעה של עצים על ידי הקרן הקיימת לישראל במקומות שונים בנגב, החלו מתאריך 11.1.22 להתפתח הפרות סדר רבות והפגנות אלימות ברחבי הנגב בתגובה לאותן נטיעות.

הנאשם סמוך לתאריך 13.1.22, על רקע עבודות הנטיעות הנ"ל, פתח קבוצה באמצעות יישומון "וואטסאפ" אליה צורפו שלושה קטינים שפורטו בכתב האישום המתוקן ואשר בינם לבין הנאשם היכרות מוקדמת וכן צורפו קטינים נוספים. מטרת קבוצת ה"וואטסאפ" שפתח הנאשם היתה לקרוא להתארגנות מהירה של חברי הקבוצה להפגנות אלימות כנגד סמלי שלטון במדינה ובעיקר כנגד משטרת ישראל.

עוד צוין בחלק הכללי של כתב האישום כי תחנת משטרת ישראל בישוב תל שבע היא נכס של המדינה המשמש את הציבור ומספק לו שירותים חיוניים וכי המדובר בתחנת משטרה פעילה המאויישת 24 שעות ביממה.

אישום ראשון

על פי המפורט באישום הראשון בתאריך 13.1.22 החל מהשעה 15:41 החלו חברי קבוצת ה"וואטסאפ" להתארגן לקראת הפגנה אלימה בסמוך לתחנת המשטרה בתל שבע, תוך שבהתכתבויות בקבוצה הביעו כוונה לפגוע בתחנת המשטרה וביושביה ובין השאר נשלחו בקבוצה הודעות בהן היה כתוב כאמור: "היום אזיין את המשטרה", "היום זיון", "הלילה דאגה הלילה שריפה".

חברי הקבוצה קבעו להיפגש באזור תחנת המשטרה כשהם רעולי פנים ואף ביקשו מחברי הקבוצה האחרים להימנע מהגעה למקום עם מכשירי טלפון נייד על מנת שלא ניתן יהא לאתר את מיקומם. בין השאר שלח אחד הקטינים הודעה בקבוצה בה הודיע לחברה הקבוצה כי השיגו בקבוקי תבערה וחברי הקבוצה נתבקשו להגיע אל מקום המפגש בסמוך לתחנת המשטרה.

הנאשם הגיע ביחד עם קטינים אחרים למקום המפגש בהתאם לאותו סיכום מוקדם ובמקום התקבצו מתפרעים נוספים ובהם קטינים שזהותם אינה ידועה אשר הביאו עמם בקבוקי תבערה.

במהלך האירוע נטלו מי מהמתפרעים את בקבוקי התבערה שהיו במקום, הדליקו אותם וזרקו אותם כשהם בוערים לעבר תחנת המשטרה, מתוך מניע לאומני ואידיאולוגי ויידו בקבוקי תבערה בוערים נוספים לעבר בית ספר הנמצא בקרבת תחנת המשטרה והכל על מנת לשלח אש בבית הספר ובתחנת המשטרה ולגרום ליושבי תחנת המשטרה לחבלה חמורה מתוך מניע לאומני ואידיאולוגי.

בנוסף, הנאשם והמתפרעים האחרים גם יידו אבנים לעבר תחנת המשטרה, הבעירו במקום צמיגים וכן השחיתו מעקות בטיחות שהיו בקרבת התחנה.

בכתב האישום המתוקן צוין כי בקבוק התבערה הוא כלי שמסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם וכי כתוצאה ממעשה הנאשם והמתפרעים האחרים התלקחו שריפות בבית הספר ובתחנת המשטרה שחלקן כובו על ידי שוטרי התחנה.

אישום שני

בהמשך לתכנית שפורטה באישום הראשון, לאחר האירועים מושא האישום הראשון, סמוך לשעה 22:00, התקהלו הנאשם ומתפרעים אחרים במעגל תנועה הסמוך לתחנת המשטרה תוך שכמפורט בכתב האישום המתוקן מטרת ההתקהלות האסורה הייתה בין השאר לצורך המשך הפרת השלום וכדי להטיל אימה על הציבור היהודי ולפגוע בו.

במסגרת ההתקהלות האסורה, חסמו מי מהמתפרעים את המעבר במעגל התנועה באמצעות המעקות וסלעים.

סמוך לשעה 22:30 הגיע למקום, ברכבואשר עבד כמאבטח בתחנת המשטרה ונהג ברכבו לעבר תחנת המשטרה בבאר שבע.

עם הגיעו אל מעגל התנועה, הבחין המתלונן כי נהג הרכב שלפניו נעצר בסמוך להתקהלות, שוחח עם המתפרעים בערבית ומיד לאחר מכן, בהסכמת ובהכוונת המתפרעים, עקף נהג אותו הרכב את המחסום והמשיך בנסיעתו.

לאחר האמור, התקדם המתלונן עם רכבו לעבר המחסום שיצרו המתפרעים, פתח את חלון הנהג ועצר בסמיכות למתפרעים ובהם הנאשם. מי מהמתפרעים שוחחו עם המתלונן בשפה הערבית, אך המתלונן לא הבין את הנאמר ואז מי מהמתפרעים שנכחו במקום שאלו את המתלונן בשפה העברית לאן מועדות פניו וזה השיב להם בשפה העברית כי הוא בדרכו לעבודה.

לאחר שהמתלונן ענה למתפרעים בשפה העברית, ובשל היותו יהודי, תקף מי מהמתפרעים את המתלונן בכך שחבט באגרופו בפניו של המתלונן ואחר מבין המתפרעים פתח את דלת הנהג של רכבו של המתלונן.

המתלונן בתגובה, החל בנסיעה על מנת למלט את נפשו.

בשלב זה החלו חלק מהמתפרעים להמטיר מטר של אבנים ולבנים גדולות, מכל עבר, לעבר רכבו של המתלונן וזאת בכוונה לגרום לו לחבלה חמורה או לנכות או למום מתוך מניע אידיאולוגי ולאומני ואך בשל היותו יהודי.

בזמן שהמתלונן ניסה להימלט על נפשו מבין ההמונים בנסיעה עם רכבו, נופצו שמשות רכבו, מראת צד נעקרה ממקומה ושתי לבנים חדרו לרכב וחלפו מול פניו של המתלונן.

לאחר מספר מטרים כבה מנוע רכבו של המתלונן וזה עצר את הרכב ונמלט על נפשו בריצה לכיוון תחנת המשטרה.

מיד לאחר מכן, חלק מהמתפרעים המשיכו בהשחתת רכבו של המתלונן בכך שידו אבנים לעברו וחלק מהמתפרעים הבעירו צמיג וקרטון והכניסו אותם אל המושב האחורי של רכבו של המתלונן מתוך מניע גזעני ושלחו אש ברכב.

בזמן שרכבו של המתלונן החל לעלות בלהבות, נעמדו הנאשם ומתפרעים נוספים על הרכב וקפצו בצהלות שמחה.

צוין בכתב האישום המתוקן כי כתוצאה מהאמור, רכבו של המתלונן הושחת כליל מתוך מניע גזעני והועלם מהמקום, למקום שאינו ידוע למאשימה.

בהמשך לאירועים הנ"ל, כשלושה ימים לאחריהם, שוחח הנאשם עם אדם שזהותו אינה ידועה למאשימה וביקשו למחוק סרטון הנוגע לאירוע הצתת רכבו של המתלונן ואשר בו נצפים הנאשם והאחרים כשפניהם גלויות, מהרשת החברתית "טיקטוק" בה פרסם אותו אחר את הסרטון, והכל בכוונה להכשיל הליך שיפוטי.

הסדר הטיעון

ביום 20.3.23 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון לפיו כתב האישום יתוקן והנאשם יודה ויורשע במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. בנוסף הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמות עונשיות חלקיות במסגרתן המאשימה תעתור לעונש מאסר בפועל למשך 24 חודשים וההגנה תטען באופן פתוח ביחס לרכיב זה. הוסכם כי הנאשם יחויב בפיצוי מוסכם בסך 15,000 ₪ (אשר על פי ההסדר, אמור היה להיות מופקד עד למועד הטיעונים לעונש בקופת בית המשפט ומשטרם הופקד הסכימה ההגנה כי יקוזז מהפיקדון בתיק המעצר) וכי ביחס לרכיבי הענישה הנוספים יטענו הצדדים באופן פתוח על פי שיקול דעתם.

הצדדים הבהירו כי נוכח גילו של הנאשם קיימת חובת תסקיר והסכימו כי הטיעונים לעונש יידחו עד לאחר קבלתו, תוך שהבהירו כי אינם מחויבים להמלצות שירות המבחן. בנוסף הבהירה המאשימה כי תבקש שיוגש תסקיר נפגע עבירה ביחס למתלונן.

להשלמת התמונה יצוין כי במסגרת הראיות לעונש, הגישה המאשימה את כתב האישום המתוקן, טופס הודעה על הסדר טיעון וגזר הדין בעניינו של הקטיןשהיה מעורב באירוע מושא האישום השני ואשר נגדו הוגש כתב אישום בת.פ. 21058-02-22. הקטיןנדון בגין חלקו ל- 10 חודשי מאסר בפועל. בנוסף הוגש כתב האישום המתוקן והפרוטוקול בעניינו של הקטיןבמסגרת אותו תיק שבו נדון הקטיןעניינו של הקטיןקבוע לטיעונים לעונש ודינו טרם נגזר.

תסקירי שירות המבחן לנוער

בעניינו של הנאשם הוגשו 3 תסקירים.

מהתסקיר הראשון (מיום 20.6.23) עולה כי .מצבה הכלכלי של משפחתו של הנאשם הורע מאז האירועים הלבביים שעבר אביו וכי המשפחה מוכרת לגורמי הרווחה אך אינה זכאית לסיוע כלכלי. עוד עולה מהתסקיר כי עובר לביצוע העבירות חיו בני המשפחה תחת איומים ואלימות המכוונת אליהם בשל סכסוך קרקעות במשפחת האב. מהתסקיר עולה כי עד כיתה י', תפקד הנאשם באופן תקין בבית הספר, אך באותה שנה החל הנאשם לבחור לעצמו סביבה חברתית שלילית ולהיעדר מבית הספר. צוין כי במסגרת שהותו במעצר בפיקוח אלקטרונינעשה ניסיון לשלבו במסגרת חינוכית בעיר אך ללא הצלחה, ובהמשך לאחר שהועבר למעצר בפיקוח אלקטרוני, שולב בלימודים בבית ספר. צוין כי קליטתו של הנאשם במסגרת הלימודית היתה קשה, ולאחר עליות ומורדות דווח על הדרדרות התנהגותית מצד הנאשם ועל התנהלות בעייתית.

באשר לעבירות בהן נמצא אשם, בתחילה הכחיש הנאשם בפני שירות המבחן את ביצוען באופן גורף, טען כי נגרם לו עוול והדגיש את הקשיים שחווה במהלך החקירות ובמעצר תוך שהתקשה להודות במעשיו ולקבל אחריות עליהם. שירות המבחן עמד על כך שהוריו של הנאשם גיבו את תפיסתו כקורבן של הסיטואציה. בהמשך הסביר הנאשם לשירות המבחן כי הכחיש בשל החשש שייאסר באופן מידי וכי שיתף את הוריו בכך שביצע את העבירות רק בעת הכרעת הדין, נטל אחריות חלקית הביע רצון לסיים את ההליך המשפטי. עיון בגרסה העובדתית שמסר הנאשם לשירות המבחן מלמד כי גם כאשר הודה בפני שירות המבחן בביצוע העבירות, נקט בגישה מצמצמת מאד ביחס לחלקו ולמעשיו באירועים, אל מול העובדות בהן הודה בכתב האישום המתוקן והכחיש את המניע הגזעני.

מהתסקיר עולה כי הנאשם הביע בפני שירות המבחן טענות רבות על היותו קורבן לגזענות בכל הנוגע למעצרו ולכתב האישום שהוגש נגדו, הביע כעס על הממסד בשל אופן חקירתו ותנאי המעצר כמו גם היותו בחלופת מעצר. הנאשם הביע בפני שירות המבחן חרטה על מעשיו ושירות המבחן ציין כי הצליח לגלות תובנה ראשונית ביחס לכך שהעבירות פגעו באחרים, אך שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה לזהות באופן מלא את הפוגעניות שבמעשיו, מתקשה להביע אמפטיה כלפי נפגע העבירה, רואה עצמו כנפגע העיקרי של העבירות שביצע ואוחז בעמדה קורבנית תוך התמקדות במחירים בהם הוא נושא והשלכת האחריות על אחרים שנכחו באירוע.

שירות המבחן התרשם כי האחריות שנטל הנאשם הינה חלקית וראשונית וכי הנאשם מחזיק בטעויות חשיבה רבות ופועל בריכוז עצמי רב תוך קושי להכיר בחומרת מעשיו ובהשלכותיהם.

שירות המבחן התרשם כי ניכר שהנאשם נמצא בשלב ראשוני מאד של השח אודות העבירות וכי החרטה שמביע נובעת מחרדה מההליך הפלילי. מהתסקיר עולה כי בתחילה הוריו של הנאשם גיבו את הכחשתו וטענו לגזענות כלפי הנאשם והחמרה כלפיו וראו בו כקורבן של הנסיבות. שירות המבחן ציין כי גם לאחר הכרעת הדין וגם לאחר שהצליחו ההורים לקיים שיח משמעותי יותר אודות העבירות שביצע הנאשם, על אף שגינו את העבירות, המשיכו הוריו של הנאשם לנקוט בעמדות מגוננות כלפי הנאשם ולהפחית ממידת אחריותו. שירות המבחן התרשם כי אף שהוריו של הנאשם מגנים את העבירות הם אוחזים בטעויות חשיבה רבות, מתקשים לראות את החלקים הפוגעניים בבנם, מצמצמים את אחריותו לעבירות, ומתקשים לגלות תובנה ביחס למצבו. הנאשם והוריו תיארו בפני שירות המבחן כי הנאשם חווה באופן טראומתי את החקירות ותנאי המעצר. הוריו של הנאשם כאבו את יחס המדינה כלפיו כאל מחבל וסברו כי מחמירים עם הנאשם יתר על המידה.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם מרבה להתמקם בעמדה קורבנית, מתקשה במתן אמון בגורמי הטיפול ומתקשה לזהות דאגות במצבו. יחד עם זאת התרשם שירות המבחן כי הנאשם נתרם מהשתתפותו בקבוצת פיקוח מעצרים. צוין בתסקיר כי על אף עליות ומורדות, מאז ינואר 23 תפקודו של הנאשם בבית הספר היה תקין. צוין בתסקיר כי הנאשם שולב בתכנית "סיכויים" אך לא הגיע באופן סדיר למפגשים הקבוצתיים ובהמשך אף חדל להיפגש עם החונכת שלו. שירות המבחן התרשם כי הנאשם נרתע מההליך המשפטי ומכבד את סמכות שירות המבחן ומשתף פעולה לרוב ברמה התפקודית אך מתקשה להבין לעומק את חשיבות ומטרת הקשר עם שירות המבחן. שירות המבחן התרשם מקיומם של גורמי סיכוי ובעיקרם הרתיעה מההליך הפלילי, קיומה של משפחה תומכת, יכולת קוגניטיבית גבוהה, קבלת גבולות חיצוניים והבעת תובנה ראשונית ביחס למצבו. מנגד התרשם שירות המבחן גם מקיומם של גורמי סיכון רבים ובהם קושי להביע תובנות משמעותיות בנוגע לחומרת העבירות, אחריותו והנזקים שגרם. עוד עמד שירות המבחן על גורמי סיכון נוספים הקשורים במערכת היחסים במשפחה, בסמכות ההורית ובמצב המשפחה.

שירות המבחן התרשם מקיומה של רמת סיכון להישנות ביצוע העבירות בעתיד ככל שהנאשם לא יקבל טיפול הולם והמליץ על דחייה.

בתסקיר השני (מיום 6.9.23) ציין שירות המבחן כי הוריו של הנאשם התקשו להביע תובנה ביחס לקשיי הנאשם להירתם לטיפול משמעותי בשירות המבחן. שירות המבחן ציין כי במהלך תקופת הדחייה, השיח עם הנאשם אודות העבירות העמיק רק מעט וכי הנאשם היה עסוק בחששותיו מההליך המשפטי והביע תובנות ראשוניות תוך קושי להעמיק השיח ביחס אליהן. שירות המבחן התרשם כי במהלך תקופת הדחיה לא חל שינוי במידת האחריות החלקית שהנאשם נטל על מעשיו או ביחס לתובנותיו אודות השלכות וחומרת מעשיו ומתקשה לתת אמון בגורמי הטיפול וממשיך להחזיק בטעויות חשיבה. במהלך תקופת הדחייה, שולב הנאשם בקבוצה טיפולית ייעודית והתקשה להקפיד על התנהגות מותאמת תוך שבחן גבולות. באשר לתוכנית "סיכויים" צוין כי הנאשם לא הגיע למרבית המפגשים הקבוצתיים אך שב להיפגש עם החונכת שלו באופן קבוע. שירות המבחן התרשם כי הנאשם משתף פעולה ברמה התפקודית אך מתקשה לזהות דאגות במצבו, להבין לעומק את חשיבות ומטרת הקשר עם שירות המבחן ויכולתו לנהל שיח אודות העבירות מצומצמת. שירות המבחן ציין כי לא חל שינוי משמעותי בקשר עם הנאשם במהלך תקופת הדחייה, וכי זה ממשיך להימצא בשלבים ראשוניים של שיח אודות העבירה תוך נטילת אחריות חלקית.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם הינו נער מורכב בעל צרכים טיפוליים רבים, עמד על קיומם של גורמי סיכון רבים להישנות מעורבות בביצוע עבירות בעתיד ככל שלא יקבל טיפול הולם וכי הנאשם מתקשה לגלות מוטיבציה רציפה לטיפול ותובנות ביחס לצרכיו. שירות המבחן ציין כי נדרש עוד זמן להמשיך את השיח עם הנאשם, כי ההליך הטיפולי נמצא בראשיתו וכי טרם בשלה העת לבוא בהמלצה סופית בעניינו.

בתסקיר השלישי (מיום 03.01.24) ציין שירות המבחן כי הנאשם אינו מגיע באופן רציף וקבוע לבית הספר אך כאשר מגיע, מתנהג באופן חיובי וממושמע. הנאשם הביע בפני שירות המבחן שאיפות ללמוד נהיגה ולעבוד בעתיד כנהג משאית. שירות המבחן ציין כי ניסה להמשיך ולהעמיק את השיח עם הנאשם אודות העבירות וכי זה התקשה מאד לזהות את הפגיעות והנפגעים ממעשיו ורק בהמשך הצליח לגלות יותר תובנות בנוגע לנזקים שגרם.

שירות המבחן התרשם כי על אף ההתפתחות בתובנותיו של הנאשם, זה עדיין התקשה להביע אמפתיה כלפי נפגעי העבירות ונראה כי ממשיך לראות את עצמו כנפגע העיקרי. שירות המבחן התרשם כי במהלך תקופת הדחיה לא חל שינוי משמעותי במידת האחריות של הנאשם על מעשיו וביכולתו לזהות ולהבין את מחוללי המעשים. שירות המבחן התרשם כי התובנות שגיבש הנאשם ראשוניות מאד וכי הנאשם עדין מתקשה לתת אמון בגורמי הטיפול, אוחז בטעויות חשיבה ועסוק בקורבנותו שלו ובמחירים בהם הוא נושא. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה לנהל שיח טיפולי משמעותי, כי לא חל שינוי משמעותי במידת האחריות החלקית שנוטל על מעשיו וכי ניכר שעל אף שמביע יותר תובנות ביחס להשלכות מעשיו עדיין נמצא במקום ראשוני בשיח אודות העבירה ומתקשה להעמיקו.

שירות המבחן העריך כי מדובר בנער מורכב בעל צרכים טיפוליים רבים, עמד על קיומה של רמת סיכון והישנות ביצוע עבירות ככל שהנאשם לא יקבל טיפול הולם וציין כי על אף הזמן הממושך שבו הנאשם מצוי בקשר עם שירות המבחן הוא למעשה מתקשה להתקדם באופן משמעותי בהליך הטיפולי, מתקשה לגלות מוטיבציה רציפה לטיפול ותובנות ביחס לצרכיו וכי ההתקדמות שעשה הנאשם אינה מספקת. שירות המבחן ציין כי עולה ספק ביחס ליכולת הנאשם לערוך התקדמות משמעותית גם בהמשך הטיפול ועל כן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו.

תסקיר נפגע העבירה

מהתסקיר עולה כי המתלונן.

עורכת התסקיר ציינה כי בלט שאירוע הפגיעה הטראומטי מאיים לפגוע בתפיסת עולמו של המתלונן, בתחושת האמון שנושא מול אחרים ובנוגע לתחושת המוגנות הבסיסית ולהערכה כי יש לו שליטה על חייו וגורלו.

צוין, בתסקיר, כי תחושת האימה שחש המתלונן מוסיפה לתת את אותותיה עד היום ובאה לידי ביטוי בתחושת דריכות וחרדה שנושא. המתלונן ציין כי היה בדרכו לעבודתו. ונסע נסיעה שגרתית, וכי לא היה ער להפרות הסדר שהתרחשו באותה עת, וכי כאשר הבחין במדורות בצד הכביש סבר שמדובר ביום חג במגזר הערבי. המתלונן ציין כי עובר לתקיפתו על ידי המתפרעים באותו מחסום היה רגוע ולא חשד כלל באפשרות של סכנה וכי לאחר שהותקף הבין שנקלע לסיטואציה הכוללת איום ממשי על חייו וחש הלם והפתעה לצד חוויה של בהלה ובלבול, פחד, חרדה ותחושת חוסר אונים עמוקה. לאחר שריפת רכבו על ידי המתפרעים נפגעה יכולת הניידות של המתלונן אשר משך 6 חודשים לאחר מכן היה ללא רכב ונאלץ להתבסס על תחבורה ציבורית באופן שפגע בתחושת העצמאות שלו ובפרט על רקע צרכיה הבריאותיים של אימו מקום בולסייע לה רבות, ולהסיעה לבדיקות ומעקבים רפואיים ברחבי הארץ. המתלונן ציין כי בשל אופי העבירה לא היה זכאי לקבל כסף מחברת הביטוח על הרכב שהוצת ומס רכוש נמנע תחילה מלהכיר בו עד לאחר שנאלץ לשכור שירותי עו"ד לצורך הגשת ערעורים. המתלונן שיתף כי לצד הקשיים הנוספים שחווה, הצורך להתמודד עם קשיי הבירוקרטיה על רקע מצבו הרגשי הרעוע בעקבות תקיפתו אך הקשו עליו. המתלונן אף ציין כי פגיעה נוספת שחווה נבעה משריפת מחשבו האישי וחומרים לימודיים שהיו ברכב והקושי לשחזר לאחר מכן את החומר הלימודי שנשרף, וכי בשל השילוב של אלו עם הקשיים הנוספים שחווה לאחר תקיפתו לא הצליח לעמוד במטלות הלימודיות, לא היה פנוי ללמידה, נפגע בציוניו וסיום לימודיו נדחה בסמסטר.

עורכת תסקיר נפגע העבירה העריכה קיומם של מספר תחומי נזק.

צויין כי מאז האירוע מתמודד המתלונן עם תחושות של העדר שליטה, פגיעה באמון בסובבים אותו, מתח, חרדה ודריכות וכי אף חווה התקף חרדה במהלך חופשה בחו"ל עם בת זוגו כאשר היה מוקף באנשים זרים. המתלונן ציין כי התקף החרדה בא לידי ביטוי ברעידות בגופו ובקשיי נשימה ודיבור. המתלונן אף נאלץ לפנות לקבלת טיפול פסיכולוגי.

עורכת התסקיר התרשמה כי אירוע הפגיעה סדק את תפיסותיו של המתלונן והפגיעה נותרה עבורו כחוויה קשה אשר פגעה במתלונן במספר רבדים.

טענות הצדדים

המאשימה בטיעוניה לעונש עמדה בהרחבה על הערכים המוגנים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם. המאשימה הפנתה לפסיקה רבה לרבות פסיקה בה הושתו עונשי מאסר בפועל על קטינים במקרים קלים מעניינו של הנאשם דנן. המאשימה עמדה על כך שהנאשם למעשה לא התקדם בהליך הטיפולי ועל הנלמד מהתסקיר שהוגשו אודותיו ועתרה לכבד את הסדר הטיעון ולהשית על הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי, קנס, התחייבות והפיצוי המוסכם בסך 15,000 ₪. המאשימה אף הפנתה לעניינם של מעורבים נוספים באותו אירוע כאשר דינו של אחד מהם נגזר במסגרת הסדר ל-10 חודשי מאסר בפועל תוך שעמדה בהרחבה על האבחנות בין עניינו של אותו קטין לבין עניינו של הנאשם דנן.

ב"כ הנאשם עמד על כך שמדובר בקטין נעדר עבר פלילי. ב"כ הנאשם הדגיש כי אין להקל ראש בחומרת העבירות, טען כי אין מקום לאבחנה משמעותית אל מול הקטין הנוסף שנדון ל-10 חודשי מאסר בפועל, עמד על פרק הזמן שבו שהה הנאשם בתנאים מגבילים ובמעצר בפיקוח אלקטרוני, על שיתוף הפעולה של הנאשם עם גורמי הטיפול, ביקש להימנע מהחזרתו של הנאשם אל מאחורי סורג ובריח ולהשית על הנאשם ענישה שלא תכלול את החזרתו אל מאחורי סורג ובריח.

הנאשם בדברו לעונש הביע צער וביקש את רחמי בית המשפט.

דיון והכרעה

משהנאשם הינו קטין ובעת ביצוע העבירות היה בן פחות מ- 16 שנים , הרי שבאשר לענישת קטינים, סעיף 40טו(א) לחוק העונשין קובע כי על ענישת קטינים יחולו הוראות חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971. סעיף קטן (ב) מאפשר לבית המשפט, הדן בענישת קטין, להתחשב בעקרונות ובשיקולים המנחים לפי תיקון 113 לחוק העונשין, "תוך התאמתם לענישת הקטין…".

חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 והפסיקה, מקנים מעמד בכורה לשיקולי השיקום בענישת קטין, בעוד שלפי תיקון 113 לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישת בגירים הוא עקרון ההלימה. בתי המשפט עמדו, לא אחת, על הפער שבין שיקולי הענישה הנ"ל בענישת קטינים.

כך למשל, בע"פ 7416/15 פלוני נ' מדינת ישראל (22.5.16) צוין "…אמנם ענישתו של קטין נשלטת ככלל על ידי הוראות חוק הנוער ולא על ידי עקרונות תיקון 113 לחוק העונשין, ואולם בהתאם לסעיף 40טו(ב) לחוק העונשין, "בית המשפט רשאי להתחשב בעקרונות ובשיקולים המנחים בענישה המנויים בסימן זה, תוך התאמתם לענישת הקטין, ככל שסבר שראוי לתת להם משקל בנסיבות המקרה […] יש לזכור, כי גם כשבענישת קטינים "רגילה" עסקינן, ושיקול השיקום מקבל על פי רוב את הבכורה, אין שיקול זה ניצב לבדו; וידועה בהקשר זה האמרה כי "קטינות אינה מקנה חסינות" מפני ענישה הולמת, לרבות בדרך של עונשי מאסר לריצוי בפועל […] ואכן, לא אחת מוצא בית המשפט כי בנסיבות מסוימות נכון לתת משקל יתר לשיקולי גמול והרתעה גם אם קיים אופק שיקומי מסוים. לעתים גם השיקול השיקומי אינו רלוונטי בנסיבות המקרה …" (ההדגשה אינה במקור – י.ע).

כך למשל, בתפ"ח 47273-03-13 פלוני נ' מדינת ישראל (14.05.2014) צויין בעניין זה: "שוב בפנינו מקרה המעיד על ה'מתח' שבין הרצון לגמול לנאשם כרשעתו […] לבין הצורך בשיקומו, שהוא עצמו קטין…" מנגד, נפסק כי : "…קטינות אינה מעניקה חסינות מפני ענישה ראויה, לרבות בכליאה ממשית, כאשר מדובר במי שביצע פשע חמור…"(ע"פ 8863/15 פלוני ואח' נגד מדינת ישראל (7.6.2016).

ר' גם ע"פ 4150/09 פלוני נגד מדינת ישראל ( 05/08/09): "בגזירת עונשו של מי שהיה קטין בעת ביצוע העבירה, יש ליתן משקל יתר להיבט השיקומי. התייחסות ייחודית זו לקטינים שעברו עבירות נגזרת מהוראותיו של סעיף 25 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 ומבטאת את הצורך לפעול בעניינם של אלה, ככל הניתן, באפיק טיפולי על מנת לשקמם ולהחזירם לתפקוד נורמטיבי בחברה. עם זאת נפסק לא אחת כי אין לקטינים חסינות מפני ענישה ממשית וכי ייתכנו מקרים שבהם ייסוג השיקול השיקומי מפני שיקולים של הרתעה, מניעה ותגמול…".

המחוקק כאמור, הותיר לבית המשפט שיקול דעת להתחשב בעקרונות והשיקולים שבתיקון 113 תוך התאמתם לענישת קטינים, ככל שסבר שבמקרה הניצב בפניו ראוי לעשות כן. ודוק: בע"פ 5982/15 מדינת ישראל נגד פלוני (24.7.2016) צויין: "ככל שקטין קרוב לבגירות בעת ביצוע המעשים, כך משקלם של השיקולים הקבועים בחוק העונשין-ובעיקרם עיקרון ההלימה בין חומרת המעשה ומידת האשם לבין חומרת העונש-גובר".

משמצינו את מושכלות היסוד בנוגע לשיקולים הנוגעים לענישת קטינים, ראוי להידרש לשיקולים הנוגעים בעניינו של הנאשם דנן.

באשר לאישום השני, יפים הדברים שציין כב' השופט י. ליבדרו באירוע דומה באופיו בת.פ. 65070-08-21 מ"י נ' אלאסד ואח' (29.1.24): "… תמונה שבה המון חוסם אוטוסטרדה בשעת ליל. ההמון מקים נקודת מחסום מאולתרת על האוטוסטרדה. בנקודת המחסום נערכת סלקציה. נהג שאיננו יהודי משוחרר לדרכו. לעומת זאת, אם התברר כי הנהג הוא יהודי או שמא רק נחשד הוא ככזה, אזי ההמון צועק בהשתלהבות 'יהודי יהודי' ומחל לבצע בו לינץ' או כמעט לינץ'. ההמון פורץ בפרץ אלימות קשה במסגרתו הוא מיידה אבנים על היהודי הישוב ברכבו. לעיתים היהודי נחבל קשות ברכבו, לעיתים מנסים לפגוע בו ומעלים באש את רכבו […] והמביט בתמונה קשה וקודרת זו עלול בטעות לחשוב שמדובר בתמונה מימים אפלים של המאה שעברה באירופה ולא היא…". הדברים יפים בהתאמה גם כאן. הקורא את האישום השני בדבר הסלקציה במחסום המאולתר בכניסה לתל שבע, וההתנפלות האלימה והקשה על המתלונן לאחר שרכב שנסע לפניו עבר ללא פגע, והכל בשל העובדה שהמתלונן הוא ממוצא יהודי, יכול להתרשם כי מדובר בסלקציה המתרחשת בימים אפלים של המאה שעברה באירופה ולא היא. המדובר במאה 21 בחודש ינואר 2022, בכביש ראשי בטבורו של יישוב בלב מדינת ישראל ובלב הנגב.

העבירות בהן הודה הנאשם חמורות ונסיבות ביצוען מלמדות על חומרה יתרה. אין המדובר במי שהשתתף במחאה אזרחית לא אלימה, אלא במי אשר בעוד באזור הנגב מתרחשות הפרות סדר אלימות נרחבות, שכללו חסימת צירים ופגיעה בשוטרים, בחר, תחילה להקים קבוצת וואטסאפ שכללה קטינים נוספים ואשר ייעודה היה להתארגן לצורך ביצוע הפגנות אלימות כנגד סמלי שלטון במדינה ובעיקר כנגד משטרת ישראל, בהמשך, במסגרת אותה התארגנות בקבוצת הוואטסאפ, שכללה גם התייחסות להצטיידות בבקבוקי תבערה, ואף ניסיון להקשות על גורמי החקירה בהמשך תוך הוריה שלא להצטייד בטלפונים ניידים, בחר להגיע אל סמוך לתחנת המשטרה בתל שבע להשתתף בהתפרעות שכללה הבערת צמיגים ויידוי אבנים ובקבוקי תבערה לעבר שוטרי תחנת המשטרה ובית ספר סמוך בכוונה לגרום ליושבי התחנה לחבלה חמורה והכל מתוך מניע לאומני ואידיאולוגי. בשל מעשים אלו נגרמו דליקות, הן בבית הספר והן בתחנת המשטרה אשר בתוכה היו נצורים שוטרים. דיואות רבים נשפכו על כך שהמתחיל בדליקה, לעולם אינו יודע כיצד תסתיים, ודומה כי העובדה שבסופו של דבר, בזכות יד המזל והגורל, האש ששולחה בתחנת המשטרה לא גרמה לפגיעות בגוף ובנפש, אינה מפחיתה מהסיכון הפוטנציאלי. הנאשם לא הסתפק רק במעשים החמורים הנ"ל אלא בחר בהמשך להצטרף לאירוע נוסף, חמור הרבה יותר מושא האישום השני.

לא ניתן לנתק את מעשי הנאשם והמתפרעים שהיו עמו, ואת אותה התפרעות נקודתית מושא האישום הראשון ובהמשך ההתפרעות מושא האישום השני בהן השתתף ממכלול האירועים וההתרחשויות ברחבי הנגב באותה עת כמפורט בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן. באזור הנגב, התרחשו אותה עת התפרעויות רבות, הנאשם במעשיו בחר למעשה להצטרף לאותם פורעים, במסגרת אותן הפרות סדר המוניות, ואין מקום לנתק את האירועים שבהן נטל חלק מההקשר הכללי.

עוד יש להוסיף בעניין זה, כי להקשר הכללי נפקות גם בהבדל שבין התפרעות נקודתית המתרחשת כתוצאה ממחאה כזו או אחרת, עת משטרת ישראל יכולה להקצות כוחות לשם ריסונה או אבטחת הנוסעים בציר, אל מול התפרעות כזו בה נטל חלק הנאשם, בתקופה בה התרחשו הפרות סדר המוניות נוספות עת משטרת ישראל וכוחות הביטחון נמתחו עד קצה גבול היכולת ונבצר מהם לתת מענה הולם לכל אחד מהאירועים.

מקום בו הפרות סדר המוניות אלו התרחשו כחצי שנה בלבד לאחר ההתפרעויות ההמוניות בימי מבצע "שומר החומות" הרי שיש טעם גם בטענה, כי לא היה בצעדי האכיפה שננקטו לאחר אירועי "שומר החומות" בכדי להרתיע או למצער ללמד על החומרה שיש בהשתתפות בהפרות סדר המוניות ואלימות. בנוסף, מעשים אלו נעשו אך כחצי שנה לאחר שתחושת הביטחון האישי של אזרחי הנגב נפגעה באופן קשה בשל אותם אירועים שהותירו חותם ממשי והשפיעו על תחושת הביטחון לנסוע בכבישים הבין עירוניים בנגב. תחת שיהיה באותו פרק זמן בכדי לנסות ולהשיב את תחושת הביטחון האישי, של תושבי הנגב לקדמותה, היה בהתפרצות האירועים ברחבי הנגב בכדי לגרד את הגלד מעל הפצעים, לערער את תחושת הביטחון האישי ולהעצים את התחושה שהשקט שהשתרר לאחר אירועי מבצע "שומר החומות" הינו שקט ארעי ושברירי.

לא זאת אף זו, שלא ניתן להתעלם מכך שחלק בלתי נפרד מעובדות כתב האישום כולל גם את המניע למעשיו של הנאשם כך בסעיף 5 בפרק העובדות של האישום הראשון צוין כי הנאשם ביצע ביחד עם אחרים את המעשים: " מתוך מניע לאומני ואידיאולוגי.", כך באישום השני מקום בו בסעיף 1 צוין כי הנאשם והאחרים התקהלו התקהלות אסורה: "שמטרתה היתה בין היתר, המשך הפרת השלום כדי להטיל אימה על הציבור היהודי ולפגוע בו". כך בסעיף 8 מפורט כי תקיפת המתלונן תוך המטרת מטר של אבנים ולבנים גדולות עליו ועל רכבו היתה: "…מתוך מניע אידיאולוגי ולאומני אך בשל היותו יהודי". כך בסעיף 12 צוין כי הצתת רכבו של המתלונן היתה מתוך מניע גזעני ובסעיף 17 צוין כי הנאשם והאחרים שלחו אש ברכבו של המתלונן: "וזאת בשל היותו יהודי".

בע"פ 3982/22 מדינת ישראל נ' חג'וג' (27.10.22) ציין בית המשפט העליון כי: "… בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הגלומה בעבירות התפרעויות המונים, ועל הצורך לנקוט במדיניות ענישה אשר תרתיע ותרסן התפרעויות שעלולות לדחוף המון רב לצאת מגדר שליטה ולסכן חיי אדם…".

בע"פ 4585/22 מדינת ישראל נ' ערדאת ואח' (25.7.22) שב בית המשפט העליון וציין כי: "חומרה רבה נודעת לעבירות התפרעויות המונים, אשר מסכנות באופן ישיר וממשי חיי אדם, בריאותו וגופו, ואף עלולות להביא לפגיעות ברכוש וקניין. אי לזאת, בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה אשר תרסן ותמנע השתתפות בהתפרעויות אלימות הסוחפות את ההמון ומסבות נזק רב…".

באשר למשקל שיש לתת לתקופה בה בוצעו העבירות, והקשרן הכללי, על רקע הפרות סדר נרחבות ברחבי הנגב, יפים, בהתאמות הנדרשות, הדברים שציין בית המשפט העליון, בע"פ 901/22 מדינת ישראל נ' אסווד (24.2.22) ביחס לעבירות שבוצעו בימי מבצע "שומר החומות": "…יש מקום ליתן משקל מתאים גם לפרק הזמן שבו נעברו העבירות במהלכו היתה האוכלוסיה האזרחית נתונה למתקפה של אלפי רקטות […] ובמקביל התעורר גל של הפרות סדר והתפרעויות אלימות שכלל תקיפת כוחות הביטחון, כמו גם תקיפת אזרחים…".

מעבר לפגיעה בערכים המוגנים הנוגעים לשמירה על הסדר, ולהבטחת בטחון הציבור בכללותו כמו גם תחושת הביטחון האישי של הציבור, הנאשם במעשיו פגע פגיעה של ממש בערכים המוגנים הנוגעים לשמירה על שלומם הפיזי ועל ביטחונם של שלוחי מערכת אכיפת החוק. לעניין זה יפים גם הדברים שצויינו בע.פ. 5214/13 ‏ ‏ מחמוד סירחאן נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים):"…אכן, יש להביע סלידה ושאט נפש ממעשי תקיפה המכוונים כלפי העוסקים במלאכת השמירה על בטחונו של הציבור ועל אכיפת החוק. מעשי תקיפה ואיומים כלפי שוטרי משטרת ישראל, רק מפני שהם ממלאים את תפקידם כחוק, מערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים. חברה המכבדת את שלטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה בנציגי החוק, וכל פגיעה שכזו צריכה להיתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות […] אינטרס הציבור מחייב אפוא ששוטרים יוכלו למלא את תפקידם ללא מורא ופחד […] מדיניות של ענישה מכבידה ומרתיעה בגין עבירות אלימות נגד שוטרים משרתת אינטרס זה ועל כן היא ראויה.

ביידוי האבנים ובקבוקי התבערה כלפי השוטרים ותחנת המשטרה, יש בכדי לפגוע ביכולתם של השוטרים לבצע את מלאכתם ללא חשש מפני פגיעה פיזית וללא מורא מפני פורעי חוק. ביהמ"ש העליון ציין בע.פ. 9878/09 מדינת ישראל נ' מוסא (פורסם במאגרים) כי:

"משטרת ישראל היא הלכה למעשה הגילוי היום יומי של שלטון החוק במדינת ישראל […] מחויבים אנו לעשות ככל שניתן על מנת להגן עליהם מפני מי שמנסים להלך עליהם אימים ולפגוע בעבודתם החשובה, אשר נעשית למען כלל הציבור ולהבטחת ביטחונו האישי. ללא הגנה ראויה על אוכפי החוק לא תוכל המדינה להבטיח לציבור הרחב אכיפה יעילה של החוק והבטחת הסדר הציבור".

אודות הסכנות הרבות הנלוות לשימוש באבנים צוין ע"י בית המשפט העליון כי: " …אבן הפוגעת בראשו של אדם עלולה להרגו נפש או להפכו נכה לכל חייו […] גם גילו הצעיר של המשיב אין די בו שהרי כפי שנאמר […] אבן אשר יידה אותה נער בן חמש עשרה פגיעתה רעה לא פחות מאשר יידה אותה איש מבוגר…" [בש"פ 7171/00 מדינת ישראל נ' מוחמד מחמוד חאמד (פורסם במאגרים)].

בעפ"ג 30191-02-15 מדינת ישראל נ' אגרוף (31.3.15) ציין בית המשפט המחוזי בירושלים, כי : "… כבר נפסק לא אחת כי הסיכון הנשקף לביטחון הציבור מאירועי אלימות קשים, ובכלל זה, יידוי אבנים וחפצים לעבר גורמי אכיפת החוק, מחייב הטלת ענישה מחמירה. בהקשר זה, נפסק, כי אבן מהווה נשק קר ופגיעתה עלולה לגבות מחיר דמים. משנה חומרה יש לראות בביצוע העבירות האמורות כלפי אנשי אכיפת החוק, אגב התפרעויות רבות משתתפים, שכן באירועים אלו, מתווסף גורם של התרסה נגד שלטון החוק ומרות המדינה, מוגבר החשש מהסלמת האלימות עד כדי סיכון בפגיעות בגוף או בנפש וגורמי אכיפת החוק נתקלים בקושי של ממש בהשלטת הסדר הציבורי. על כן, נדרש, כי בעבירות אלו תוטל ענישה מחמירה, זאת הן משיקולי גמול והוקעת המעשים, הן מטעמים של הגנה על ביטחון הציבור מפני הסיכון הממשי הנשקף ממבצעי המעשים והן מטעמים של הרתעה אפקטיבית…".

הדברים האמורים מתייחסים לאישום הראשון ובמידת מה לאישום השני החמור הרבה יותר. באישום השני, מעבר לכל הדברים האמורים לעיל, זועקת החומרה הנלמדת מעצם הקמתו של אותו מחסום בכניסה ליישוב בלב מדינת ישראל, עצירת כלי רכב לביקורת, מתן אפשרות מעבר ללא פגע לרכב שהגיע לפני רכבו של המתלונן, לאחר שהתברר כי נהגו דובר ערבית ואילו תקיפה אלימה קשה ומסוכנת של המתלונן, לאחר שהוברר שהוא ממוצא יהודי אך ורק על רקע מוצאו היהודי. מכתב האישום המתוקן עולה כי ההמון עליו נמנה הנאשם בחר לעשות שפטים במתלונן וברכבו, ללא כל התגרות מצד המתלונן, אך בשל יהדותו של המתלונן תוך הכאתו, יידוי אבנים, לרבות לבנים גדולות לעבר רכבו, ואלמלא הצליח המתלונן, ברוב תושייה להימלט על נפשו בריצה אל תחנת המשטרה הנצורה, סופו של האירוע מי ישורנו.

דומה כי כל הקורא את כתב האישום המתוקן, יכול לעצום את עיניו ולדמיין את תחושת האימה, חוסר האונים, והחשש הממשי לחיים שחש כל אדם סביר אשר היה נקלע לאותה סיטואציה קשה אליה נקלע המתלונן ואשר בה השתתף הנאשם.

מדיניות הענישה

הענישה לעולם אינדיבידואלית, ועל כן את הפסיקה שתובא להלן, יש לבחון בהתאמות הנדרשות, בהינתן האבחנות אל מול עניינו של הנאשם דנן ובפרט בשים לב לבגירותם של חלק מהנאשמים/מערערים שיובאו להלן אל מול קטינותו של הנאשם. חלק מפסקי הדין שיובאו להלן מתייחסים לאירועים הדומים באופיים לאישום הראשון וחלק מפסקי הדין מתייחסים לאירועים הדומים באופיים לאירוע מושא האישום השני.

בת.פ. 28246-06-21 מדינת ישראל נ' עמראני (12.7.22) הושת על נאשם, בגיר, שהשתתף בהתפרעות בימי מבצע שומר החומות בצומת הכניסה לשגב שלום, מאסר בפועל למשך 9 שנים. נסיבות ביצוע העבירות שם דומות לנסיבות ביצוע העבירות מושא האישום השני הגם שקמה אבחנה ביחס להוראות החיקוק מששם בוצעו העבירות בנסיבות של מעשה טרור עפ"י חוק המאבק בטרור. באותו מקרה, הפורעים גם הצליחו לחבול בנהג שנקלע למחסום שיצרו.

בתפ"ח 55524-06-21 מדינת ישראל נ' עבאס (28.11.22) נדון נאשם 2 (בגיר) שהשתתף בהתפרעות בעכו בימי מבצע שומר החומות ל- 10 שנות מאסר בפועל. נסיבות ביצוע העבירות שם דומות לנסיבות ביצוע העבירות מושא האישום השני, מקום בו אותו נאשם השתתף בהתפרעות ולאחר שנקלע לאותו מקום נהג רכב והמתפרעים זיהו כי מדובר ביהודי, החלו לרגום את הרכב באבנים ולתקוף את נהג הרכב (אחרים שחבלו בנהג הרכב נדונו לעונשי מאסר ממושכים יותר, אותו נאשם אשר לא חבל בנהג הרכב הורשע ונדון כאמור).

בת"פ 65070-08-21 מדינת ישראל נ' אל אסד ואח' (29.1.24) נדון נאשם 5 שהינו קטין לשלוש שנות מאסר בפועל לאחר שהורשע בעבירות של יידוי אבן, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה בנסיבות של מעשה טרור, מעשה פזיזות ורשלנות ממניע גזעני, חבלה במזיד ברכב ממניע גזעני ושתי עבירות של התפרעות שעניינן בכך שהשתתף באירוע אחד הדומה במאפייניו לאירוע מושא האישום השני (הנאשמים הנוספים באותו כתב אישום שהיו בגירים נדונו לעונשי מאסר בפועל של 10 שנים [נאשם 1] ו- 7.5 שנים [נאשמים 2,3,4] בגין חלקם באותם מעשים).

בת"פ 8416-07-21 מדינת ישראל נ' סלם (28.9.23) נדון למאסר בפועל בן 9.5 שנים נאשם שהורשע בעבירות של מעשה טרור של ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, חבלה במזיד ברכב ממניע של גזענות, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, התפרעות, היזק בזדון ועבירות בנשק שעניינן בכך שבמסגרת הפרות הסדר שהתרחשו בימי מבצע "שומר החומות" השתתף בהתפרעות בסמוך לצומת הכניסה לכפר קרע במסגרתה הוצתו צמיגים ויודו אבנים לעבר מכוניות שנסעו בכביש ושוטרים ונורו זיקוקים כלפי כוחות המשטרה. הנאשם היה רעול פנים ויידה אבנים באותה התפרעות. בהמשך אותו לילה נקלע רכב ובו בני משפחה ממוצא יהודי למקום, לאחר שהפורעים זיהו את יושבי הרכב כיהודים התגודדו סביבם, יידו אבנים ממרחק קרוב על הרכב וחבטו ברכב ואף ניסו לפתוח דלתותיו על מנת להוציא את בני המשפחה ממנו. אותו נאשם יידה ארבע אבנים לעבר הרכב, ואף תקף בידו את אחת מנוסעות הרכב. בהמשך אותו נאשם הגיע עם אחרים למרכז השיטור הקהילתי בכפר ויידה ביחד עם האחרים אבנים לעבר חלונות התחנה ובהמשך ייצר מספר בקבוקי תבערה והובילם ביחד עם אחרים על מנת ליידותם לעבר עמודי תקשורת.

בת"פ 30837-06-21 מדינת ישראל נ' עוואד (18.6.23) נדון ל-8 שנות מאסר בפועל צעיר נעדר עבר פלילי שהיה בן 19 בעת ביצוע העבירות ואשר הורשע בעבירות של מעשה טרור, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, חבלה במזיד ברכב ממניע של גזענות, ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ומעשי פזיזות ורשלנות שעניינן בכך שהשתתף בהתפרעות בכניסה ליישוב טמרה במהלך ימי מבצע "שומר החומות" וכאשר נקלע למקום נהג רכב שמוצאו יהודי, התגודד ביחד עם המתפרעים הנוספים סביב הרכב. המתפרעים הנוספים יידו אבנים לעבר הרכב וחבטו בנהגו וחבלו בו תוך ניסיון להוציאו מהרכב ואותו נאשם חבט ברכב, תקף את המתלונן באמצעות ידיו ובשלב מוקדם יותר באותה התפרעות יידה בקבוק תבערה לעבר שוטרים.

בת.פ. 30684-06-21 מדינת ישראל נ' מוריח (24.11.22) הושתו על נאשמים נעדרי עבר פלילי שהשתתפו בהתפרעות הנ"ל בימי מבצע "שומר החומות", בכניסה לעיר טמרה עונשי מאסר בפועל הנעים בין 5 שנים (נאשם 1) ל- 7 שנים (נאשמים 2, 3, 4). נסיבות ביצוע העבירות שם דומות לנסיבות ביצוע העבירות מושא האישום השני.

בע"פ 5124/23 פלוני נ' מדינת ישראל (31.10.23). דחה בית המשפט העליון ערעור של קטין על עונש שכלל, בין השאר, 22 חודשי מאסר בפועל. באותו ערעור מדובר היה בקטין נעדר עבר פלילי אשר השתתף בהתפרעות בימי מבצע "שומר החומות" והורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן המאובחן באופן ממשי לקולא לעומת עניינו של הנאשם דנן. אותו קטין הורשע בעבירות של יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה והתפרעות לאחר שיידה ביחד עם אחרים אבנים אל עבר כביש 6 ואל עבר כלי רכב שנסעו בו. גם בעניינו של אותו קטין צוין בכתב האישום המתוקן כי העבירות בוצעו ממניע אידיאולוגי לאומני. בניגוד לנאשם דנן, בעניינו של אותו קטין הוגש תסקיר אשר בא בהמלצה למאסר על תנאי, של"צ וקנס, לאור האופק הטיפולי. בדחותו את הערעור ציין בית המשפט העליון כי: "המעשים המיוחסים למערער חמורים – המערער נטל חלק פעיל בהתפרעות המונית שכללה יידוי אבנים והצתת רכבים, וזאת, תוך יצירת סיכון ממשי לביטחון הציבור ולשלמות הגוף. התנהגות מעין זו, מבטאת זלזול בחיי אדם ובשלטון החוק. בהתאם, לא פעם עמד בית משפט זה על אמת המידה המחמירה שבה יש לנקוט ביחס לעבירות של יידוי אבנים והתפרעות, בייחוד כשאלו נעשות על רקע לאומני ותוך הצטרפות לאירועים המוניים, כבמקרנו […] לא בכדי, אפוא, נקבע כי בנסיבות הנ"ל "יש לנקוט במדיניות ענישה אשר תרתיע ותרסן התפרעויות העלולות לסחוף המון רב ולצאת מגדר שליטה" […] וכי התנהגויות אלו "צריכות לזכות בתגובה עונשית קשה וכואבת, ויהיה מוצאם של המתפרעים אשר יהיה. כך נוהגת מדינת חוק. כך זכאים לצפות כל הבאים בשעריו של בית המשפט" […] לא זו אף זו – התקופה הטעונה שבה בוצעו המעשים, עת הייתה המדינה נתונה תחת מתקפה של אלפי רקטות אל עבר האוכלוסייה האזרחית, לצד גאייתם של התפרעויות אלימות והפרעות סדר, מהווה נסיבה נוספת אותה יש לשקול לחומרה […] המערער טוען עוד כי היה על בית המשפט המחוזי לתת דגש משמעותי יותר לשיקולי השיקום. ואכן, יש ליתן לשיקולים אלו משקל, בייחוד בעניינם של קטינים; ואולם, שיקולים אלה אינם חזות הכל […] בענייננו, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי אין להעניק משקל משמעותי לשיקולי השיקום, וזאת לנוכח חומרת העבירות ותסקירי שירות המבחן שמהם עולה ספק ביחס לפוטנציאל שיקומו של המערער […] המערער מוסיף וטוען, כאמור, כי היה על בית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן […] ואולם, כידוע, תסקיר שירות המבחן משמש כידו הארוכה של בית המשפט, וזאת לשם בירור מסוכנותו של הנאשם וסיכויי שיקומו, לאור נסיבותיו האישיות, עברו, ויתר הנתונים הרלוונטיים. לצד החשיבות הרבה הנודעת להערכה זו, ברי כי היא אינה מחייבת את בית המשפט, אשר מערך שיקוליו בעת גזירת העונש אינו זהה בהכרח לשיקולים העומדים בפני שירות המבחן […] אשר לטענת המערער כי בית המשפט המחוזי חרג ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, אציין כי לא שוכנעתי כי העונש שנגזר על המערער סוטה מהמדיניות הנוהגת והראויה, ובייחוד על רקע הנסיבות המפורטות לעיל".

בת.פ. 23280-07-21 מדינת ישראל נ' פלוני ואח' (7.12.23), הושת עונש שכלל 22 חודשי מאסר בפועל על קטין שבימי מבצע "שומר החומות" השתתף בהתפרעות שכללה חסימת כביש ראשי ויידוי אבנים לעבר כלי רכב שנסעו בו והורשע בעבירות של יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה והתפרעות. עניינו של אותו קטין מאובחן לקולא מעניינו של הנאשם דנן בשים לב לפער המשמעותי בין נסיבות ביצוע העבירות שם, והעבירות בהן הורשע אותו קטין, אל מול העבירות בהן הודה הנאשם דנן ועובדות כתב האישום המתוקן בעניינו של הנאשם דנן. בעניינו של אותו קטין הוגש תסקיר אשר בא בהמלצה לצו מבחן, של"צ, מאסר על תנאי ופיצוי.

בתפ"ח 24949-06-21 מדינת ישראל נ' פלוני ואח' (20.12.23) הושת על כל אחד מהקטינים שם עונש שכלל 22 חודשי מאסר בפועל לאחר שהורשעו בעבירות של יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה והתפרעות שעניינן בכך שבימי מבצע "שומר החומות" השתתפו בהתפרעות שכללה חסימת כביש ראשי ויידוי אבנים כלפי כלי רכב באותו כביש.

בת.פ. 30623-05-21 מדינת ישראל נ' עמרני (3.7.21) הושת מאסר בפועל למשך 38 חודשים על צעיר בן 19 נעדר הרשעות קודמות אשר הורשע בעבירות של התפרעות, יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה ושימוש פחזני באש, שעניינן בכך שבמהלך אירועי "שומר החומות" השתתף בהתפרעות שכללה הבערת צמיגים ויידה שתי אבנים לעבר ניידת משטרה (תלוי ועומד ערעור – ע"פ 6106/23).

בת.פ. 46760-06-21 מ"י נ' אלעמראני ואח' (9.2.23) בעניינם של נאשמים שהורשעו על פי הודאתם בעבירות של יידוי אבן לעבר כלי תחבורה והתפרעות, שעניינם בכך שהשתתפו בהפרות סדר בצומת הכניסה ליישוב שגב שלום, שבוצעו באותה תקופה של ימי מבצע "שומר החומות" כאשר כל הנאשמים שם השתתפו בהפרות הסדר בכך שיידו אבנים לעבר ניידות משטרה, נקבעו מתחמי עונש בהתאם לחלקם של כל אחד מהנאשמים תוך שביחס לנאשם 3 אשר אמנם נכח באירועים אך לא יידה אבנים (והורשע רק בעבירה של התפרעות) נקבע מתחם הנע בין 16 ל- 30 חודשי מאסר בפועל, וביחס לאחרים נקבע מתחם הנע בין 24 ל- 40 חודשי מאסר בפועל. בעניינם של כל הנאשמים שם הוגשו תסקירים אשר המליצו על ענישה שיקומית טיפולית בדמות של"צ לחלקם ובדמות מאסר בדרך של עבודות שירות בחלקם. לאחר שבית המשפט נתן משקל להודאתם המגלמת נטילת אחריות לצד חסכון בזמן שיפוטי, גילם, נסיבותיהם האישיות, העדר כל עבר פלילי (למעט אחד מהם שעברו לא היה מכביד) והמלצות שירות המבחן בעניינם עמד בית המשפט על חשיבות שיקולי הרתעת היחיד והרתעת הרבים, הגמול וההלימה ביחס לשיקולי השיקום והשית על מרבית הנאשמים 30 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים. בערעור שהוגש (ע"פ 2111/23 אלעמראני ואח' נ' מדינת ישראל [21.9.23]) הועמד העונש על 25 חודשי מאסר בפועל חלף 30 חודשים שהושתו בבית המשפט המחוזי.

בעפ"ג 26998-04-22 מ"י נ' אבו היג'א (9.5.22), התקבל ערעור המדינה על קולת עונש של 8 חודשי מאסר בפועל שהושת על ידי בית משפט השלום בחיפה, על נאשם אשר הורשע בעבירות של התפרעות, ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות היזק בזדון ואיומים שבוצעו במהלך ימי מבצע "שומר החומות". הערעור נדון לאחר שאותו נאשם סיים לרצות את עונשו ושוחרר מבית הסוהר. אותו נאשם הורשע בעבירות קלות יותר מהעבירות בהן הורשע הנאשם דנן (ועניינו נדון בבית משפט השלום) אם כי מאידך יש לזכור כי המדובר בבגיר. נקבע בערעור כי: "אין למצוא הלימה בין העונש שנגזר על המשיב דכאן לבין המעשים החמורים שבגינם נתן את הדין לפני בית המשפט קמא על רקע התקופה שבה נעשו המעשים ומכלול ההתרחשויות ברחבי המדינה באותה עת […] אין מקום להקל עם מי שתוך קריאת תיגר על ריבונות המדינה…". בית המשפט המחוזי בחיפה אף ציין כי: "ערים אנו לכך שהמונים השתתפו בהתפרעויות ההמוניות בתקופת מבצע 'שומר החומות', מעטים מתוכם נעצרו, מעטים עוד יותר הובאו לדין בגין מעשיהם. הרתעת המוני המשתתפים (ואחרים העלולים בעתיד להשתתף) בהתפרעויות, צריך אפוא, שתושג בין היתר, על ידי החמרה ממשית בענישתם של אותם אלו שהובאו לדין". בית המשפט המחוזי בחיפה עמד על הקושי שבהחזרתו של נאשם אל מאחורי סורג ובריח לאחר שסיים לרצות את העונש שנגזר עליו, ולאחר שעמד על הכלל לפיו ערכאת הערעור לא תמהר להשיב אדם שהשלים נשיאת עונשו אל מאחורי סורג ובריח, כמו גם העובדה שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, העמיד את העונש על 16 חודשי מאסר בפועל.

ומן הכלל אל הפרט

בעניינו של הנאשם יש לזכור כי כעולה מכתב האישום המתוקן זה למעשה השתתף בשני אירועים שונים ונפרדים, תוך שהאירוע הראשון החמור בפני עצמו מאובחן לחומרא במאפייניו מעניינו של המערער הקטין בע"פ 5124/23 פלוני נ' מדינת ישראל (31.10.23), שם אושר כאמור לעיל עונש מאסר בפועל למשך 22 חודשים בעניינו של קטין נעדר עבר פלילי, אשר שירות המבחן המליץ בעניינו על של"צ, מאסר על תנאי וקנס. הדברים יפים מקל וחומר מקום בו בעניינו של הנאשם דנן, זה לא הסתפק במעשיו החמורים באישום הראשון והגדיל והמשיך והשתתף באירוע מושא האישום השני, החמור הרבה יותר.

שיקול של ממש לחומרה נלמד מהעובדה שבעניינו של הנאשם דנן המדובר בהשתתפות מתוכננת במקום בו הנאשם הקים קבוצת ווטסאפ לצורך גיוס מתפרעים וביצוע התיאומים הנדרשים. לא זאת אף זו אלא שכמפורט בכתב האישום המתוקן דובר בקבוצת הווטסאפ על הבאת בקבוקי תבערה למקום ההתפרעות מושא האישום הראשון עוד טרם הגיע הנאשם למקום, ולא זאת אף זו אלא שמהאמירה בקבוצת הווטסאפ לחברי הקבוצה להגיע למקום ההתפרעות מושא האישום הראשון כשהם רעולי פנים וללא מכשירי הטלפון הניידים שלהם, ניתן ללמוד כי הגם שמדובר בקטינים, המדובר בקבוצה מתוחכמת שלקחה בחשבון את החשש כי יזוהו או יאוכנו באמצעות מכשירי הטלפון הניידים שלהם. למעשה, יכול והלקח היחיד שהפיקו הנאשם והקטינים האחרים מפעולות האכיפה שנעשו לאחר ההתפרעויות בימי מבצע "שומר החומות", לא היה "חלילה", רתיעה מהשתתפות במקרים דומים, אלא אותן אמירות בקבוצת הווטסאפ להותיר את מכשירי הטלפון הניידים בבית ולהגיע רעולי פנים.

עוד ולחומרה בעניין זה יש ליתן הדעת לכך, שגם בחלוף ימים מביצוע מעשיו החמורים, דומה כי הנאשם לא הפנים את חומרת מעשיו והיה טרוד יותר בחשש מפני ההשלכות עליו, מקום בו טרח להתקשר לאדם אחר שהעלה סרטון המתעד את הנאשם ברשת החברתית "טיק טוק" ולבקשו למחוק את הסרטון, על מנת להקשות על איתורו ולהכשיל הליך שיפוטי.

באשר לאירוע מושא האישום השני, אכן, בסופו של יום, בזכות תושייתו של המתלונן אשר הצליח להימלט על נפשו מאותו "לינץ" שביצעו בו וברכבו הנאשם והאחרים, לא נגרמו למתלונן חבלות גופניות חמורות, אך אין בכך כדי להקהות מחומרתו הזועקת של האירוע מושא האישום השני.

בבחינת הנזק שנגרם, הרי שמעבר לנזק החומרי שנגרם למתלונן כפועל יוצא משריפת רכבו והנזקים הנוספים שנגרמו לו, תסקיר נפגע העבירה מלמד בראש ובראשונה על פגיעה קשה וממשית בתחושת הביטחון האישי של המתלונן ועל נזק ארוך טווח בכל הקשור להשלכות אותה פגיעה בתחושת הביטחון האישי. בנוסף, נלמדת מתסקיר נפגע העבירה גם פגיעה שבאה לידי ביטוי בלימודיו (תוך שנאלץ אף לחזור על סמסטר שלם), ובאיכות חייו, תוך שחודשים ארוכים, המתלונן שנדרש לרכב הן לצרכיו והן להסעת אמו לטיפולים, נותר ללא רכב.

לקולת הנאשם, בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, נתתי משקל לכך שהנאשם לא יידה במו ידיו בקבוקי תעברה לעבר תחנת המשטרה או בית הספר באישום הראשון, ולא תקף במו ידיו את המתלונן או יידה במו ידיו אבנים לעבר המתלונן באישום השני, וכי אחריותו למעשים אלו נלמדת מדיני השותפות.

בבחינת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, נתתי משקל לצורך בהכללת שיקולי הרתעת היחיד משכעולה מתסקירי שירות המבחן לנוער, גם לאחר תקופה ארוכה בה עמד בקשר עם שירות המבחן לנוער, עדיין עסוק הנאשם, בעיקר במחירים בהם נושא ואוחז בתפיסה קורבנית, ועדיין מתקשה לזהות את הפגיעה שנגרמה ממעשיו, מתקשה לקחת אחריות מלאה על מעשיו, אוחז בטעויות חשיבה ועדיין מתקשה להביע אמפתיה כלפי נפגעי העבירות תוך שרואה עצמו כנפגע העיקרי מהסיטואציה. צורך זה מתעצם מקום בו שירות המבחן התרשם מחד ממסוכנות להישנות ביצוע עבירות בעתיד ככל שלא יקבל טיפול הולם, ומאידך, נמנע מהמלצה טיפולית לאור ההתרשמות בדבר יכולת הנאשם להתקדם באפיק הטיפולי. הגם כך, מנגד, נתתי משקל לכך ששירות המבחן לנוער התרשם כי ההליך המשפטי מהווה עבור הנאשם גורם מרתיע.

מקום בו הנאשם נטל חלק באירועים קשים אשר התאפיינו בכך שסחפו אחריהם המונים ברחבי הנגב, מקום בו החשש מהישנות התפרעויות והפרות סדר שכאלו, אינו חשש מבוטל, ומקום בו אירועים אלו הותירו חותם של ממש בתחושת הביטחון האישי של ציבור תושבי הנגב, החוששים מהישנות אירועים שכאלו, בפרט, הרי שיש מקום, בגדר שיקולי הענישה בתוך המתחם, לתת משקל של ממש לשיקולי הרתעת הרבים, על מנת להעביר מסר חד משמעי לציבור הרחב שאולי יהא בו בכדי להרתיע פורעים פוטנציאליים, לבל יהינו ליטול חלק באירועים דומים בעתיד. בעניין זה יש לקחת בחשבון את העובדה כי לאור מאפייני מרבית הנאשמים שהובאו לדין בגין אירועים אלו, כצעירים וקטינים נעדרי עבר פלילי, הרי ששיקולי הרתעת הרבים אמורים לקחת בחשבון את הצורך להרתיע גם את ציבור הצעירים והקטינים נעדרי העבר הפלילי.

לקולת הנאשם נתתי משקל לקטינותו.

לקולת הנאשם נתתי משקל לשאיפות הנורמטיביות שהביע בפני שירות המבחן, ולכך שזו לו מעורבותו הפלילית הראשונה והיחידה.

לקולת הנאשם נתתי משקל להודאתו המגלמת נטילת אחריות (גם אם כעולה מהתסקירים זו אינה מלאה), לצד חיסכון בזמן שיפוטי.

לקולת הנאשם נתתי משקל משמעותי לכך שבהודאתו חסך מן המתלונן את הכורח להעיד בבית המשפט ולחוות מחדש את אותו אירוע טראומתי שעבר.

לקולת הנאשם נתתי משקל להסכמה להפקיד את הפיצוי המוסכם, באופן בו יש בכך ניסיון במעש לצמצם את הנזק שגרם ולפעול לתיקונו, וללמד על נטילת אחריות במעש.

לקולת הנאשם נתתי משקל לפרק הזמן הרב ששהה במעצר בפיקוח אלקטרוני, ולאחריו בתנאים מגבילים.

עקרון אחידות הענישה

מקום בו הנאשם קטין, הרי שממילא מתחדד עקרון האינדיווידואליות שבענישה. הגם כך, לא ניתן להתעלם מהעובדה שבמסגרת הראיות לעונש הוצג בפני גזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לנוער, בעניינו של הנאשם 2 בת"פ 21058-02-22 אשר, במסגרת הסדר טיעון, נדון בגין חלקו באירועים הנ"ל ל-10 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים. עיון בכתב האישום המתוקן בעניינו של אותו קטין מלמד כי זה השתתף באירועים מושא האישום השני, אך הורשע רק בחלק מהעבירות בהן הודה הנאשם דנן. אותו קטין לא השתתף באירוע מושא האישום הראשון.

מקום בו המדובר בהסדר טיעון הרי שנשאלת השאלה האם אכן יש מקום לגזור גזירה שווה בין עניינו של אותו קטין לבין עניינו של הנאשם דנן אשר בעניינו הוצג הסדר טיעון שונה הכולל הסכמה עונשית לפיה המאשימה תעתור ל-24 חודשי מאסר בפועל. עיון בגזר הדין שניתן בעניינו של הקטין האחר מלמד כי נקבע שם, כי הסדר הטיעון אינו משקף את רמת הענישה הראויה, ונבע מהשיקולים שפורטו שם. כך צוין בגזר הדין כי: "הצדדים נימקו ההסדר בתיקון כתב האישום לקולא שנבע מקושי ראייתי משמעותי שהתגלה במהלך ניהול ההוכחות בתיק, חלקו המינורי של הנאשם בביצוע העבירות […] ונסיבותיו האישיות הקשות שפורטו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן […] מדובר באירוע חריג בחומרתו […] נדמה כי ההסכמה לעונש מאסר בן 10 חודשים, איננו עונש שעונה על האינטרסים הציבוריים ו/או עומד במטרות של ההליך הפלילי. אינני מתעלמת מהעובדה כי מדובר בקטין נעדר עבר פלילי שנסיבותיו האישיות הן קשות וחריגות גם בנוף התסקירים השונים המוגשים בבתי המשפט. עם זאת, ככל שלא היה מדובר בהסדר טיעון שעיקרו מבוסס על קושי ראייתי […] אני סבורה שלא היה מקום לאמץ את הסכמת הצדדים לעונש והיה מקום להטיל ענישה מחמירה מזו. עם זאת, כיוון שההסדר נעוץ בבסיסו בקושי ראייתי, ובשים לב למדיניות בתי המשפט ככל שהדבר נוגע לכיבוד הסדרי טיעון, במקרה דנן לא אסטה מהסדר הטיעון… ". דומה, אם כן, כי בית המשפט בעניינו של הקטין האחר הבהיר באופן חד וברור כי אותו גזר דין אינו משקף את רמת הענישה הראויה, וכי מצא לכבד את הסדר הטיעון אך ורק בשל הקושי הראייתי שעמד בבסיסו, ומשכך, בהינתן ההבחנות כנלמד מהפער בין כתבי האישום המתוקנים של הנאשם דנן אל מול אותו קטין, ובהינתן ההנמקה הנ"ל מועם במידה ניכרת המשקל שיש לתת לעיקרון אחידות הענישה.

גזירת הדין

על פני הדברים, הסדר הטיעון לפיו הוגבלה עתירת המאשימה ל- 24 חודשי מאסר בפועל, מקל ביותר עם הנאשם בשים לב לחומרת העבירות ונסיבות ביצוען כנלמד מכתב האישום המתוקן (ובשים לב להבחנה המשמעותית לחומרה אל מול עניינו של המערער בע"פ 5124/23 פלוני נ' מדינת ישראל). הגם כך, ההלכה היא כי בית המשפט אינו רשאי להחליף בשיקול דעתו את שיקול דעתם של הצדדים, והמבחן לקבלת הסדר טיעון הינו מבחן הסבירות.

הגם שההסדר מקל, בהינתן קטינותו של הנאשם, הודאתו בבית המשפט המגלמת נטילת אחריות (גם אם כעולה מהתסקירים זו אינה מלאה) לצד חסכון בזמן שיפוטי והעדר העבר הפלילי, ובהינתן המשקל המסוים שיש לתת לגזר הדין שהושת על המעורב האחר (בהתאמות הנדרשות בהינתן ההבחנות), ובשים לב לפרק הזמן הממושך שבו שהה במעצר בפיקוח אלקטרוני (שיש בו בכדי לאזן במידת מה את קולת ההסדר ביחס לרכיב המאסר), דומה כי לא ניתן לקבוע שהסדר הטיעון חורג ממתחם הסבירות באופן המאפשר התערבות בו ומשכך הדין הוא לכבד את הסדר הטיעון.

באשר לענישה בתוך מנעד העונש המוסכם, סבורני כי הסדר הטיעון מגלם ממילא את מכלול שיקולי הקולא בעניינו של הנאשם, לרבות המשקל הרב שיש לתת לקטינותו, הודאתו, נסיבותיו האישיות והיעדר העבר הפלילי, ובנסיבות אלה, וקל וחומר בשים לב לתמונה העולה מהתסקירים, אין מקום לגזור את דינו של הנאשם ברף נמוך יותר מהרף העליון של מנעד העונש המוסכם בין הצדדים.

לאור האמור לעיל, ובאמצי את הסדר הטיעון חרף קולתו, אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן ודן אותו לעונשים הבאים:

24 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, במעצר של ממש, בתיק זה בלבד על פי רישומי שב"ס.

10 חודשי מאסר, וזאת על תנאי שלא יעבור משך 3 שנים מיום שחרורו, כל עבירת אלימות מסוג פשע, ו/או כל עבירת התפרעות ו/או כל עבירת נשק, ו/או כל עבירת הצתה.

5 חודשי מאסר וזאת על תנאי שלא יעבור משך 3 שנים מיום שחרורו כל עבירת אלימות מסוג עוון ו/או כל עבירה של שיבוש מהלכי משפט ו/או כל עבירת רכוש.

פיצוי לנפגע העבירה (על פי פרטים שיועברו למזכירות על ידי המאשימה בתוך 30 ימים) בסך של 15,000 ₪.בהסכמת הצדדים, הפיצוי יקוזז מהפיקדון שהופקד במסגרת תיק המעצר הקשור בתיק זה, והיתרה ככל שתיוותר תשולם עד ליום 1.6.24.

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום לבית המשפט העליון.

ניתן והודע היום ח' אדר ב' תשפ"ד, 18/03/2024 במעמד הנוכחים.

יואב עטר, שופט

שם הקלדנית: +מיכל וקנין