לפני:
כבוד השופט גיא אבנון
המאשימה:
מדינת ישראל – תביעות להב 433
נגד
הנאשמים:
1. עאמר סנוקרט
2. מוחמד סנוקרט
3. סעד סנוקרט
4. עודי סנוקרט
בשם המאשימה:
בשם הנאשמים 1 ו-2 :
עוייד יוסף בן יהונתן
עוייד יוסי זילברברג, עוייד ווליד כבוב
גזר דין
נאשמים 1 ו-2
.1
עניננו בכתב אישום (מתוקן) רחב יריעה ומרובה אישומים, בו הודו הנאשמים (כולם)
לאחר הליך גישור ממושך שהתפרש על פני מספר דיונים. בלב האישומים – מערכת עבריינית
מסועפת במסגרתה קשרו הנאשמים שהם אחים (להלן: האחים סנוקרט) קשר בינם לבין עצמם
ועם אחרים, במטרה לקבל במרמה תשלומים עבור אספקת כוח אדם מקצועי להפעלת עגורני
צריח. הנאשמים סיפקו עובדים מתחזים, נעדרי הסמכה ורישיונות כדין, כשלשם כך פעלו בצוותא
לזיוף תעודות זהות ורישיונות, ושידלו את עובדיהם להתחזות ולהציג עצמם כבעלי רישיונות
מתאימים. במעשיהם סיכנו הנאשמים את חייהם של מפעילי העגורנים עצמם (העובדים
המתחזים) וגורמים בסביבתם, בריבוי אירועים. כחלק מההסדר טענו הצדדים במשותף לענישה
מוסכמת באשר לנאשמים 3 ו-4 (אשר חלקם בעבירות נמוך במידה ניכרת מזה של הנאשמים 1 ו-
2), והללו נדונו בהתאם למאסר בפועל למשך 9 חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות (נאשם
3), ומאסר על תנאי (נאשם 4), בתוספת רכיבי ענישה נלווים. באשר לנאשם 1 הודיעו הצדדים כי
הוסכם שהמאשימה תעתור לעונש מאסר בפועל בן 32 חודשים, מאסר על תנאי וקנס, ואילו
ההגנה תהא חופשית בטיעוניה, ואילו באשר לנאשם 2 לא הגיעו הצדדים להסכמות עונשיות.
לבקשת ההגנה נדחה הדיון בענינם של הנאשמים 1 ו-2 לצורך קבלת תסקירי מבחן.
בחלקו הכללי של כתב האישום מתואר תהליך ההסמכה המורכב הנדרש לקבלת רישיון
להפעלת עגורן צריח (מפעיל בעל רישיון כדין יכונה להלן: עגורנאי מוסמך), ופירוט הרישיון
וההיתר המיוחד הדרושים לקבלן כוח אדם המספק עגורנאים מוסמכים. באישומים עצמם (9
במספר) מתוארים מעשי העבירה שביצעו הנאשמים, במסגרתם סיפקו לאתרי בנייה שונים פועלים
שהתחזו לעגורנאים מוסמכים. אותם מתחזים פעלו מטעמם של הנאשמים במשך חודשים
עמוד 1 מתוך 11
ארוכים, תוך סיכון מתמשך לחיי אדם, והנאשמים הפיקו רווחים כתוצאה מעבודתם. בחלק מן
המקרים הגיעו שוטרים ופקחים לאתרי הבנייה, והנאשמים פעלו בדרכים שונות להברחת
הפועלים המתחזים תוך שיבוש מהלכי חקירה והפרעה לשוטרים במילוי תפקידם. בגין מעשיהם
הורשעו הנאשמים בעבירות הבאות:
(-)
(-)
(-)
קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977
(להלן: חוק העונשין). נאשם 1 – 8 עבירות. נאשם 2 – 8 עבירות.
שידול להתחזות כבעל תעודה, עבירה לפי סעיפים 443 ו- 30 לחוק העונשין. נאשם 1 –
7 עבירות. נאשם 2 – 5 עבירות.
שידול להתחזות לאדם אחר במטרה להונות, עבירה לפי סעיפים 441 רישא ו- 30 לחוק
העונשין. נאשם 1 – 7 עבירות. נאשם 2 – 4 עבירות.
מעשה פזיזות ורשלנות (שימוש לא זהיר במכונה) בצוותא חדא, עבירה לפי סעיפים
338(א)(4) ו-29(א) לחוק העונשין. נאשם 1 – 8 עבירות. נאשם 2 – 8 עבירות.
קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בצוותא חדא, עבירה לפי סעיפים 415 סיפא ו-
29(א) לחוק העונשין. נאשם 1 – 7 עבירות. נאשם 2 6 עבירות.
שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין. נאשם 1 – 3 עבירות. נאשם
(-)
(-)
(-)
2 – עבירה אחת.
(-)
זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות בצוותא חדא, עבירה לפי סעיפים 418 סיפא ו-
29(א) לחוק העונשין. נאשם 1 – 3 עבירות. נאשם 2 – 4 עבירות.
הפרעה לשוטר במילוי תפקידו בצוותא חדא, עבירה לפי סעיפים 275 ו-29(א) לחוק
העונשין. נאשם 1 – 2 עבירות. נאשם 2 – 2 עבירות.
(-)
.2
בישיבת הטיעונים לעונש מיום 20.10.21 הותר לכל אחד מהנאשמים לצרף כתב אישום
נוסף. הנאשם 1 הורשע בת"פ (פ"ת) 21163-01-20 בעבירות קבלת דבר במרמה (2 אישומים) לפי
סעיף 415 רישא לחוק העונשין, ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, זאת בגין
עבירות דומות של אספקת שני עובדים מתחזים לאתרי בניה. הנאשם 2 הורשע בת"פ (ראשל"צ)
35967-02-21 בהפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, בגין הפרת תנאי השחרור
שנקבעו בענינו בהליך המעצר הקשור בתיק דנן. הצדדים הודיעו על עדכון ההסכמות העונשיות
באשר לנאשם 1, כשהוסכם כי בגין התיק שצירף יטענו במשותף לעונש מאסר בפועל בן 10
חודשים, מתוכו 3.5 חודשים במצטבר לעונש שייגזר עליו בתיק העיקרי, ורכיבים נלווים.
עמוד 2 מתוך 11
ג.
קנס בסך 150,000 ₪ או 8 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-15 תשלומים
חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 10.1.22 ובכל 10 בחודש לאחריו. לא ישולם
איזה מהתשלומים במועדו, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מידי.
נאשם 2
א.
ג.
18 חודשי מאסר בפועל – בגין התיק העיקרי.
3 חודשי מאסר בפועל – בגין התיק המצורף (ת"פ 35967-02-21). חודש
במצטבר לתיק העיקרי ושניים בחופף.
אני מורה על הפעלת 3 חודשי מאסר מותנה (ת"פ 44555-01-20, גזר דין מיום
16.12.20). חודש במצטבר ושניים בחופף.
–
סך הכל ירצה הנאשם 2 עונש מאסר בפועל בן 20 חודשים בניכוי תקופות
מעצרו מיום 23.10.19 – 1.11.19 ומיום 10.12.19 – 11.12.19.
8 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים איזו
מהעבירות בהן הורשע מסוג פשע, או כל עבירת רכוש מסוג פשע.
4 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים איזו
מהעבירות בהן הורשע מסוג עוון, או כל עבירת רכוש מסוג עוון.
קנס בסך 80,000 ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-10 תשלומים
חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 10.1.22 ובכל 10 בחודש לאחריו. לא ישולם
איזה מהתשלומים במועדו, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מידי.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.
המזכירות תעביר עותק מגזר הדין לשירות המבחן.
ניתן היום, ה' כסלו תשפ"ב, 09 נובמבר 2021, במעמד הצדדים.
עמוד 11 מתוך 11
גיא אבנון, שופט
.3
לא ראיתי לפרט בנפרד את תוכנם של תסקירי המבחן, ואלו יובאו בהמשך במידת הצורך.
ב"כ המאשימה עמד על האופן השיטתי והמתוחכם בו סיפקו הנאשמים פועלים מתחזים שעבדו
כמפעילי עגורן צריח באתרי בנייה שונים במהלך תקופה כוללת בת כ-10 חודשים; על כך
שהמפעילים שודלו על ידי הנאשמים להתחזות; על זיוף מסמכים בידי הנאשמים, והכל כמובן
מתוך בצע כסף, במטרה להשיא רווחיהם, תוך הצגת מצגי שווא כלפי חברות בנייה, ויצירת סיכון
לחיי אדם. ב"כ המאשימה הפנה לאישומים מהם ניתן ללמוד כיצד פעלו הנאשמים על מנת
לטשטש את פועלם העברייני, התנהגותם הבריונית כשהתברר להם שהמשטרה בעקבותיהם, והכל
כאמור תוך התעלמות מופגנת מהוראות הבטיחות ומהסיכון העצום לו גרמו. ב"כ המאשימה עמד
על פגיעתם הרעה של הנאשמים במגוון ערכים מוגנים: פגיעה באפשרות לאמת מסמכים רשמיים,
יכולתה של המדינה לבקר ולסנן את הבאים בשערי המקצוע, כשבראש הערכים שנפגעו עומדת
החובה להגן על שלומו ובריאותו של הציבור בכלל, וחייהם של פועלי הבנין באתרים השונים
בפרט. לטענתו, פוטנציאל הנזק והסיכון עצומים, ואך בדרך מזל לא הסתיים איזה מהאירועים
בפגיעה בנפש.
ב"כ המאשימה הרחיב באשר לייחודיותו של כתב האישום, הראשון מסוגו בעבירות אלו,
אשר לדבריו "מהווה תולדה של הצורך של רשויות החוק, המחוקק, מערכות האכיפה ובתי
המשפט להתמודד עם תופעת תאונות העבודה שעלתה ב- 4 שנים האחרונות והפכה לתופעה רעה
במחוזותינו שגובה מספר רב של חיי אדם בשנה. דברים אלה הביאו בשנת 2018 להקמת יחידה
יעודית בלהב 433 בשם 'פלס – היחידה לחקירות תאונות עבודה', כאשר יעודה הוא מימוש
האחריות הפלילית בתיקי תאונות עבודה לשם צמצום תאונות עבודה, הגברת האכיפה, המניעה
וההרתעה". ב"כ המאשימה הסביר כי בהיעדר מדיניות ענישה נוהגת, הסכימה המאשימה לעתור
לעונש מקל בן 32 חודשי מאסר בפועל בלבד לנאשם 1, עונש המצוי לשיטתה של המאשימה
מתחת לרף התחתון של מתחם הענישה הראוי.
=
· ת״פ -29060-04
לשם השוואה הפנה לגזר הדין היחיד שניתן עד היום באישום דומה
19 מדינת ישראל נ' עטאונה (16.3.20, להלן: ענין עטאונה), בענינו של שוהה בלתי חוקי
שהתחזה במשך חודשים רבים ובמהלך עשרות אירועים לעגורנאי מוסמך, ועשה זאת על דעת
עצמו תוך ביצוע מגוון עבירות, לרבות שימוש לא זהיר במכונות, קבלת דבר במרמה, התחזות,
זיוף, ועוד. בית המשפט עמד על הנסיבות המחמירות במסגרתן בוצעו העבירות, הפעלת עגורן
צריח על ידי הנאשם עשרות פעמים לאורך תקופה ממושכת, לאחר שטרח להכין מבעוד מועד
תעודות מזויפות, ונתן משקל רב לאופן המסוכן בו הפעיל הנאשם את העגורנים, כשלפחות בשני
עמוד 3 מתוך 11
מקרים אך בנס נמנעו תאונות עבודה שתוצאותיהן עלולות היו להיות קשות ביותר. בית המשפט
קבע מתחם ענישה בין 36-24 חודשי מאסר, ודן את הנאשם שלחובתו הרשעות קודמות ל- 27
חודשי מאסר, עליהם הפעיל במצטבר מאסר על תנאי בן 3 חודשים. כן נגזרו עונשים נלווים
בדמות מאסר על תנאי, קנס בסך 2,000 ₪, התחייבות והפעלת התחייבות קודמת.
ב"כ המאשימה ביקש לאבחן לחומרה את נסיבות כתב האישום דנן אל מול ענין עטאונה.
שם דובר בנאשם יחיד, שוהה בלתי חוקי שביצע את העבירות בעצמו למטרות פרנסה, והפעיל
מנוף במהלך 37 פעמים שונות. כאן, לעומת זאת, מדובר בנאשמים שפעלו באמצעות חברה
ממוסדת אל מול חברות קבלן שונות, סיפקו 8 מנופאים מתחזים אשר עבדו במהלך 10 חודשים
באתרי בנייה שונים, ובמילותיו: "מדובר במחוללי פשיעה". ב"כ המאשימה ביקש ללמוד על
העונש הראוי גם מענינו של הנאשם 3 (בהליך דנן), אשר נדון בהסכמה למאסר בפועל בן 9
חודשים (בעבודות שירות) בגין הרשעתו בכתב האישום המתוקן בשני אישומים בלבד, אל מול
8 אישומים בהם הורשעו הנאשמים 1 ו-2.
לזכותם של הנאשמים ביקש לשקול את הודייתם בכתב אישום שתוקן לקולה באופן
משמעותי לאחר הליך גישור ארוך ומורכב, במסגרתו התייחסו הצדדים הן לקשיים בראיות והן
לסוגיית העונש. כתב האישום המקורי החזיק 17 אישומים ולמעלה מ- 165 עדים. ב"כ המאשימה
עמד על "החיסכון העצום" בזמן שיפוטי, וכדבריו "נתון זה נתון קריטי וזאת בשים לב למורכבות
הראייתית של התיק, צפי רב של העדת עדים והימשכות הליכים בפרט נוכח משבר נגיף הקורונה,
ובכך משקל רב לעתירה המקלה".
אשר לנאשם 1, הגיש גיליון רישום פלילי ממנו עולה כי לחובתו 3 הרשעות קודמות בגינן
ריצה עונשי מאסר, האחרונה בהן משנת 2015. הפנה לתסקיר המבחן שעמד על אדם בעל קווי
אישיות מרמתיים, המתקשה בהפנמת גבולות והשלכות מעשיו, ולא בא בהמלצה טיפולית.
לנאשם 2 הרשעה קודמת אחת בגין הפרת הוראה חוקית שהוטלה עליו במסגרת הליכי המעצר
הקשורים בתיק דנן, בגינה תלוי כנגדו מאסר על תנאי בן 3 חודשים. גם בענינו לא בא שירות
המבחן בהמלצה טיפולית.
מפאת ראשוניות ותקדימיות ההליך לא הציע ב"כ המאשימה מתחם ענישה (כאמור,
לשיטתו העונש לו הוא עותר מצוי מתחת לרף התחתון של המתחם הראוי), ועתר לגזור את עונשם
של הנאשמים כדלקמן: לנאשם 1 – 32 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו, 10 חודשי
עמוד 4 מתוך 11
מאסר מתוכם 3.5 במצטבר בגין התיק המצורף, מאסר על תנאי וקנס כספי משמעותי שלא יפחת
מסך של 200,000 ₪. לנאשם 2 – 32 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו (בגין התיק
העיקרי והתיק המצורף בצוותא), הפעלת 3 חודשי מאסר על תנאי במצטבר, מאסר על תנאי וקנס
כספי זהה.
.4
ב"כ הנאשמים מצדם הצטרפו לדבריו של ב"כ המאשימה בכל הנוגע לתקדימיות שבכתב
האישום, למעשה, התיק הגדול והמורכב ביותר עד כה של יחידת "פלס". הם ביקשו להדגיש את
ההחלטה האמיצה שלקחו הנאשמים בהסכמתם להודות במיוחס להם בכתב האישום המתוקן,
תוך נטילת אחריות והבעת חרטה, ומנגד תוך ויתור על טענות מקדמיות רבות שלא הגיעו לכדי
דיון וליבון לגופן בהליך משפטי. ב"כ הנאשמים עמדו על הזהירות בה יש לגזור את עונשם של
הנאשמים, כשלשיטתם החמרה בענישה יש לבצע במתינות משל היינו אוחזים בעדינות באזמל
מנתחים ולא בגרזן קצבים.
ב"כ הנאשמים עמדו על נסיבות ביצוע העבירות, על כך שאין מדובר במי שפעלו באופן
עקבי ורציף אך כדי לבצע עבירות, אלא במי שעבדו באופן לגיטימי באספקת עובדים חוקיים
וראויים לאתרי בנייה, ובצד זאת ביצעו את העבירות עליהן הם נותנים את הדין. המדובר במי
שקמו לעבודתם מדי יום בשעות הבוקר המוקדמות, שבו בלילה לביתם, לא גנבו, לא סחרו
בסמים, ופעלו על מנת להתפרנס ולפרנס את משפחותיהם.
ב"כ הנאשמים הצביעו על כך שסופו של יום לא נפגע איש כתוצאה ממעשיהם, לא בגוף
ולא ברכוש. אשר לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, הרשעותיו הקודמות של הנאשם 1 רחוקות
בזמן, בגין אירועים שהתרחשו לפני שנים רבות, כשהיה צעיר ופוחז. מאז התבגר, השלים 12
שנות לימוד, בעל תעודת בגרות, עובד כל חייו ובעל רצף תעסוקתי מרשים. הוא נשוי, אב
לשלושה ילדים קטנים, אדם עובד ומפרנס את משפחתו, איננו בעל דפוסי עבריינות או מסוכנות
גבוהה. לאחרונה נדון בבית המשפט לתעבורה לעונש מאסר בפועל בן 8 חודשים אותו נאלץ
לרצות במאסר ממש (ולא בעבודות שירות), בשל התנגדות המדינה על רקע היותו נתון במעצר
בפיקוח אלקטרוני בהליך דנן. מכאן, ביקשו לקחת בחשבון תקופה זו ולקזזה מן המאסר.
אשר לנאשם 2, ההגנה ביקשה לראות את נקודות האור בתסקיר, היותו אדם צעיר בתחילת
דרכו בחיים, ללא הרשעות קודמות משמעותיות. שירות המבחן לא בא אמנם בהמלצה טיפולית,
אך המליץ כי ככל שיידון למאסר בפועל, יהיה זה לתקופה קצרה ככל הניתן, על מנת לצמצם את
עמוד 5 מתוך 11
חשיפתו לאוכלוסיית האסירים בין כותלי הכלא, תוך מתן משקל לגילו הצעיר, רצונו לשוב לאורח
חיים תקין, והעובדה כי זהו מאסרו הראשון.
ב"כ הנאשמים ביקשו לגזור את עונשו של הנאשם 1 למאסר קצר ככל הניתן, בניכוי
תקופת מעצרו, תוך התחשבות בתקופה בה היה נתון במעצר בפיקוח אלקטרוני, וככל הניתן
בקיזוז תקופת המאסר שריצה בגין הרשעתו בבית המשפט לתעבורה. לנאשם 2 ביקשו לגזור
מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות.
הנאשם 1 בדברו האחרון דיבר באופן גלוי וכן, קיבל אחריות על מעשיו, והביע חרטה.
הוא הסביר כי ביצע את מעשיו "לא בגלל הפשע, בגלל עבודה, בגלל שנביא את הפרנסה שלנו,
פרנסה של המשפחה ונתקדם בחיים". לדבריו, הוא למד מהטעויות שביצע, ולא יחזור על מעשיו.
הוא מודע לכך שראוי לגזור את עונשו למאסר ממש, "אני כן יודע ומאמין שאני צריך להיכנס
[לבית הסוהר – ג"א] אבל צריך לקבל את העונש. את האמת שלא יהרוס לי את החיים וייתן לי
להיכנס, רק ללמוד ולצאת ולהמשיך את החיים שלי ולחזור למשפחה שלי ולילדים". הוא דיבר
בנימוס, ביקש סליחה, והתנצל גם בפני הוריו ומשפחתו שנאלצים לסבול בגללו. הנאשם 2 הביע
צער על מעשיו, ביקש סליחה, סיפר כי לאחרונה נישא מחדש וכי רעייתו בהריון, כי הוא מפחד
להיכנס לבית הסוהר, וביקש מבית המשפט להימנע מלגזור את עונשו למאסר ממש.
דיון
קביעת מתחם העונש
.5
עובדות כתב האישום המתוקן מלמדות על מערכת עבריינית מתוכננת במסגרתה סיפקו
הנאשמים פועלים ללא היתרים מתאימים לאתרי בנייה שונים ברחבי הארץ, זאת תוך זיוף מסמכים
ושידול הפועלים להתחזות ולהציג עצמם כעגורנאים מוסמכים. פעילותם של האחים סנוקרט
בוצעה בהובלתו של הנאשם 1 אשר נחזה להיות הרוח החיה במרבית האישומים. חלקו של
הנאשם 2 אף הוא מרכזי ומהותי, אך ברי כי מעמדו נמוך יותר מזה של הנאשם 1. במובן זה היקפן
הדומה של הוראות החיקוק הזהות בהן הורשעו שני הנאשמים, יש בו כדי לתעתע, וראוי לקרוא
את כתב האישום המתוקן ביסודיות על מנת "לצלול" לתוך האירועים עצמם ולהבחין בשוני בין
השניים.
עמוד 6 מתוך 11
דומני שלא צריך להכביר מילים באשר לחומרתן של העבירות ועוצמת הפגיעה בערכים
המוגנים, ובראשם, הסיכון העצום שגרמו הנאשמים במעשיהם לבריאותם ואף לחייהם של
העובדים באתרי הבנייה, לרבות של אותם פועלים ממש שסיפקו הנאשמים כמפעילים מתחזים
של עגורני צריח. היקף הפעילות שהתפרס על פני מספר לא מבוטל של אתרי בנייה, מול קבלנים
שונים ולאורך תקופה בת כשמונה חודשים, מקים משנה חומרה לפעילותם העבריינית של
הנאשמים, אשר למטרת בצע כסף הקלו ראש בתוצאות הקשות שעלולות היו להיגרם כתוצאה
ממעשיהם. הנאשמים לא נרתעו והמשיכו לפעול כבשגרה גם לאחר שבחלק מהאירועים הוזעקה
משטרה לאתרי הבנייה. ראו למשל: ביום 28.8.19 הנחה הנאשם 1 פועל מתחזה שזוהה ככזה
להימלט מאתר בנייה בטרם הגיעה משטרה למקום (אישום 3), אך גם לאחר מכן המשיכו
הנאשמים בעיסוקיהם תוך הפעלת פועלים מתחזים (אישום 4, אישום 5 ועוד). דוגמא נוספת:
ביום 9.9.21 הגיעו שוטרים לאתר בנייה ותפסו תיעוד מזויף (אישום 4), הנאשמים 1 ו-2 שוחחו
על כך ביניהם, ובכל זאת המשיכו כבשגרה (אישום 5, אישום 7 ועוד). משמע, ליבם של הנאשמים
היה גס בסיכון העצום שגרמו לסביבתם, באופן מתוכנן ולאורך תקופה משמעותית.
לזכותם של הנאשמים ייאמר כי חרף התקופה הממושכת בה פעלו, לא מיוחסת להם
עבירה של גרימת תאונה בפועל, משמע הסיכונים לא התממשו ולא הביאו לכדי פגיעה בנפש,
בגוף או ברכוש. אמנם, ברי כי אך במזל מדובר, וכי על הנאשמים להיענש בגין עוצמת הסיכון
המתמשך, אך במסגרת שיקולי הענישה לא ניתן להתעלם מכך שבפועל לא נגרם נזק.
.6
סוגיה מרכזית בגזר הדין כרוכה בשאלה כיצד על בית המשפט לאזן במסגרת שיקולי
הענישה את העובדה שאך לאחרונה החלה משטרת ישראל להפעיל את מכבש ההליך הפלילי על
עבירות מסוג זה. מחד גיסא, אין חולק על כך שהמדינה רשאית (שמא נאמר מחויבת) לבחון את
צורכי האכיפה ולהתאימם לנסיבות המשתנות. "התביעה הכללית – ככל רשות ציבורית אחרת
– רשאית לשנות ממדיניותה או מהנחיות שאימצה, ככל שלדבר טעמים ראויים. לאיש אין
זכות קנויה, כי מדיניות פלונית תיוותר על כנה אף בנסיבות בהן מוצדק לשנות ממנה" (ע"פ
4596/05 רוזנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(3) 353, 374 (2005)). כזכור, יחידת פלס בלהב 433
הוקמה על מנת להתמודד עם התופעה הקשה של תאונות עבודה, בניסיון לצמצם את הפגיעה
בחיי אדם, בין השאר בדרך של אכיפה פלילית.
מאידך גיסא, ברי כי שינוי המדיניות צריך לקבל ביטוי, לפחות בתחילת הדרך, בענישה
זהירה, מתונה והדרגתית. ראו, מבין רבים, ע"פ 4603/17 דוד אדרי נ' מדינת ישראל (16.7.19):
"ברי כי החמרת העונשים בגין עבירה פלונית צריכה להיעשות בהדרגה, ביחס לעבירה
עמוד 7 מתוך 11
הקונקרטית העומדת על הפרק ותוך התחשבות בעקרון אחידות הענישה" (מתוך פרק הערעור
על גזר הדין, פס' 15).
ב"כ המאשימה ביקש להיבנות מגזר הדין בענין עטאונה, בטענה כי חומרת מעשיהם של
הנאשמים גבוהה במידה ניכרת. לכאורה הצדק עמו. בענין עטאונה דובר על נאשם יחיד, שהפעיל
בעצמו עגורנים משך עשרות פעמים, ואילו בעניננו מדובר על מי שפעלו באופן מאורגן ובצוותא
להפעלת מספר רב של פועלים מתחזים לאורך תקופה של חודשים רבים.
אלא שבמקרה דנן נאספו להם יחדיו שני שיקולים מרכזיים אשר בהצטברותם "מושכים"
את מתחם הענישה כלפי מטה. האחד, כאמור לעיל, העובדה כי מדובר בכתב אישום ראשון
מסוגו. האחר, ההסדר אליו הגיעו הצדדים לאחר הליך גישור ממושך איננו מאפשר לבית המשפט
לקבוע את מתחם העונש במנותק מעצם ההגעה להסדר ומהשיקולים שהובילו את הצדדים לכך,
ובראשם השיקול הראייתי. ב"כ המאשימה, בהגינותו, ביקש מבית המשפט לתת את הדעת
לשיקול זה, ובמילותיו: "[הנאשמים הודו בכתב אישום שתוקן לקולא, וחסכו זמן שיפוטי עצום
בשים לב לכך שכתב אישום כנגד 4 נאשמים מנה מעל 165 עדי תביעה. נתון זה קריטי וזאת בשים
לב למורכבות הראייתית של התיק, צפי רב של העדת עדים והימשכות הליכים, בפרט נוכח משבר
נגיף הקורונה, ובכך משקל רב לעתירה המקלה". ב"כ המאשימה הסביר כי לשיטתו, בנסיבות
אלה העונש לו עותרת המאשימה מצוי מתחת לרף המינימום שראוי היה לקבוע. עמדתו זו
מקובלת עליי. במצב דברים רגיל, בהתעלם מראשוניותו של כתב האישום ומן הקשיים
הראייתיים עמם התמודדה המאשימה, נכון היה לקבוע מתחם עונש שתחתיתו לא תפחת מ-
42 חודשי מאסר בפועל לנאשם 1, ו-32 חודשי מאסר בפועל לנאשם 2.
ואולם בנסיבות הענין, ובשל האופן בו הוצג ההסדר, חובה על בית המשפט לשקול את
הקשיים הראייתיים כחלק ממנגנון ההסדר, קרי, כחלק מהשיקולים הנזקפים לזכות הנאשמים
בקביעת המתחם. נתון רלוונטי נוסף לקביעת המתחם – שיקולי אחידות בענישה באותו כתב
אישום ממש – ענינו של הנאשם 3 אשר נדון בהסכמה למאסר בפועל בן 9 חודשים שמרוצה בדרך
של עבודות שירות. הנאשם 3 הורשע באישומים 5-4 בריבוי עבירות, בחלקן בצוותא עם
הנאשמים 2-1, לרבות קשירת קשר לפשע, זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, שידול
להתחזות כבעל תעודה ושידול להתחזות כאחר במטרה להונות, מעשי פזיזות ורשלנות (שימוש
לא זהיר במכונה) וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. על עונשו של הנאשם 3 להילקח
בחשבון, אך ברי כי בית המשפט איננו מבצע חישוב אריתמטי קר של העונש כנגזרת של כמות
עמוד 8 מתוך 11
האישומים. באיזון השיקולים עליהם עמדתי לעיל מצאתי לקבוע לנאשם 1 מתחם עונש בין
48-24 חודשי מאסר בפועל, ולנאשם 2 בין 36-18 חודשי מאסר בפועל.
גזירת העונש בתוך המתחם
.7
כאמור, לזכות הנאשמים עומדת הודייתם בשלב מוקדם מאוד של המשפט, בטרם החלו
להישמע העדים (הרבים). פועל יוצא מכך – נטילת אחריות, הבעת חרטה והכאה על חטא. עברו
הפלילי של הנאשם 1 מכביד אמנם, ואולם מדובר בהרשעות ישנות, האחרונה בהן בגין מעשיו
בשנת 2012. הרשעתו האחרונה בעבירות תעבורה בגינה ריצה אך לאחרונה מאסר בפועל, כלל
לא הוגשה על ידי מי מהצדדים, וממילא מובן מכך כי המאשימה לא ביקשה לתלות בה רלוונטיות
להחמרת העונש בהליך דנן. התסקיר שהוגש בענינו של הנאשם 1, אין בו כדי לסייע בידו. קצינת
המבחן התרשמה מנאשם (בן 37) אינטליגנט בעל יכולת תפקודית גבוהה, אשר מתקשה בהפנמת
גבולות ובגילוי אמפתיה לקורבנות פוטנציאליים של מעשיו, בעל קווי אישיות מרמתיים המציג
פסאדה חיובית באשר למהלך חייו. קצינת המבחן לא באה בענינו בהמלצה טיפולית.
אשר לנאשם 2, לחובתו הרשעה קודמת יחידה, בעבירה של הפרת הוראה חוקית, בגינה
תלוי כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה. בענינו התרשמה קצינת המבחן כי מדובר בצעיר (בן 29)
בעל מערכת ערכים נורמטיבית בבסיסה, הנוטה לנהל אורח חיים תקין ומסוגל להפנים את
הלקחים המתאימים ממעשיו. היא התרשמה כי ההליך המשפטי היווה עבורו גורם מחדד גבולות
ומפחית סיכון כלפי הבאות, בפרט לנוכח גילו הצעיר והעובדה כי נישא לאחרונה ועסוק בהקמת
משפחתו הגרעינית. גם הוא לא גילה תובנה לנזקקות טיפולית, ומשכך לא באה קצינת המבחן
בהמלצה שיקומית. מנגד המליצה כי ככל שייגזר עליו עונש מאסר בפועל, יהיה זה לתקופה קצרה
ככל הניתן, על מנת לצמצם את חשיפתו לאוכלוסיית האסירים בין כותלי הכלא. כן המליצה
להימנע מהשתת קנס כספי.
כזכור, הנאשם 1 הודה בכתב אישום נוסף באשר אליו עתרו הצדדים במשותף למאסר
בפועל בן 10 חודשים, מתוכם 3.5 חודשים במצטבר לעונש שייגזר בגין ההליך העיקרי. גם
הנאשם 2 הודה בכתב אישום נוסף בעבירה של הפרת הוראה חוקית, בגינו יש להפעיל מאסר על
תנאי בן 3 חודשים.
עמוד 9 מתוך 11
.8
ב"כ המאשימה ביקש לגזור על הנאשמים קנסות כבדים בסך 200,000 ₪ כל אחד.
מקובלת עליי עמדת המאשימה באשר לצורך להטיל על הנאשמים קנסות משמעותיים, כאלו
שיהלמו את האינטרס הכלכלי המובהק העומד מאחורי מעשי העבירה שביצעו.
"לצד הטלת עונשי מאסר בעבירות כלכליות ישנה
חשיבות רבה לפגיעה בכיסו של העבריין שהורשע
בעבירות כלכליות, שכן למען התפחתו' של כיס זה
בוצעו העבירות לכתחילה. מכאן, שככלל על הקנס להיות
גבוה יותר מכפי הסכום שגרף העבריין, או התכוון לגרוף,
לכיסו, שאחרת נמצאנו אך משיבים את פירות העבירה אך
ללא עונש של ממש" (ע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מדינת
ישראל, פס' 342 (31.12.2008)).
בצד זאת, גם כאן לא ניתן להתעלם מהשיקולים עליהם עמדנו בקביעת עונשי המאסר,
כמו גם לכך שהנאשמים עתידים לרצות תקופות מאסר משמעותיות מאחורי סורג ובריח, הנאשם
2 לראשונה (ובתקווה שהאחרונה) בחייו. אשר לשיקולי אחידות הענישה – אלו אינם רלוונטיים.
הנאשם 3 לא נדון לקנס לאחר שבמסגרת הצגת ההסדר נשמט הרכיב מלפני המאשימה (תוך
שנקבע כי ברגיל ראוי היה להשית עליו קנס משמעותי), ואילו בענינו של עטאונה שנדון לקנס
מזערי בסך 2,000 ₪, דובר כאמור במי שביצע לבדו את העבירות, ולא במסגרת מאורגנת כפי
הנאשמים בהליך שלפניי.
.9
לנוכח המקובץ מצאתי לגזור על הנאשמים את העונשים הבאים:
נאשם 1
א.
27 חודשי מאסר בפועל – בגין התיק העיקרי.
10 חודשי מאסר בפועל – בגין התיק המצורף (ת"פ 21163-01-20), מתוכם 3.5
חודשים במצטבר והיתרה בחופף.
סך הכל ירצה הנאשם 1 עונש מאסר בפועל בן 30.5 חודשי מאסר בניכוי
תקופת מעצרו מיום 23.10.19 – 5.12.19.
למען הסר ספק, אין לקזז תקופת מאסר שריצה הנאשם בגין הרשעה אחרת.
8 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים איזו
מהעבירות בהן הורשע מסוג פשע, או כל עבירת רכוש מסוג פשע.
4 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים איזו
מהעבירות בהן הורשע מסוג עוון, או כל עבירת רכוש מסוג עוון.
עמוד 10 מתוך 11
