לפני
כבוד השופט חננאל שרעבי
מבקשים
1. מ. ח
2. מ. ח
על ידי ב"כ עו"ד אושר הרוש
נגד
משיבים
עזבון המנוח ס. פ. ע שנשא בחייו ת.ז 000000000
באמצעות יורשיו:
1. פ. ס. ע
2. פ. ס. ע
עזבון המנוח פ. ס. ח שנשא בחייו ת.ז 00000000
באמצעות יורשיו:
3. ד. ס. ח
4. ס. פ. ח
עזבון המנוחה פ. ע שנשאה בחייה ת.ז 00000000
באמצעות יורשיה:
5. פ. ס. ע
כולם ע"י ב"כ עוה"ד ס. סמור
פסק דין
1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת רויטל באום) בתיק תמ"ש 26634-06-23 (להלן: "התיק קמא") מתאריך 12.10.23 (להלן: "ההחלטה קמא").
במסגרת ההחלטה קמא נדחתה בקשת המבקשים כאן, לפסיקת פיצויים מאת המשיבים, בגין נזק שנגרם להם, לטענתם, עקב מתן צו המניעה בתקופה שבין 10.7.23 לבין 23.7.23, הכל כפי שיפורט להלן.
רקע בזעיר אנפין
2. הרקע לסכסוך בין הצדדים פורט בהרחבה בפסק דיני בתיק רמ"ש 72198-07-23. בקצרה ייאמר, כי ביום 12.6.23, כשבוע טרם הגשת כתב התביעה בתיק קמא, הגישו המשיבים (כאן) בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד, במסגרתו התבקש בית משפט קמא ליתן צו זמני המורה למבקשים להפסיק ביצוע עבודות המבוצעות על ידם במקרקעין, הידועים כחלקה 00 בגוש 00000 מאדמות היישוב … (להלן: "המקרקעין"); וכן צו שימנע ביצוע עבודת בניה ו/או חפירה ו/או חציבה במקרקעין עד למתן פסק הדין בתובענה קמא.
המשיבים הבהירו בבקשתם, כי עסקינן בסעד זמני דחוף שימנע שינוי המצב הקיים במקרקעין כיום, באופן העלול לפגוע בזכויותיהם במקרקעין.
3. בית משפט קמא, בהחלטותיו מתאריכים 20.6.23 ו- 4.7.23, דחה את הבקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד.
רמ"ש שהוגש על ההחלטות האמורות (רמ"ש 18795-07-23 – להלן: "הרמ"ש הראשון") התקבל (החלטה מיום 10.7.23 במעמד צד אחד), בעיקר עקב העובדה כי לא התקיים דיון בבקשה בבית משפט קמא במעמד הצדדים. ניתן צו מניעה ארעי עד לקיום דיון בבקשה (להלן: "הצו הארעי הראשון"), תוך הדגשה כי לאחר קיום במעמד הצדדים, יחליט בית משפט קמא, על פי שיקול דעתו, האם להותיר את הצו הארעי כצו זמני עד למתן פסק דין בתובענה קמא, או לבטלו.
יוער כי במסגרת הצו הארעי הראשון, חייבתי את המבקשים (המשיבים כאן) להפקיד בקופת בית משפט קמא סך של 15,000 ₪ כערובה לפי תקנה 96(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, וסכום זה הופקד.
4. בעקבות ההחלטה ברמ"ש הראשון, התקיים דיון במעמד הצדדים ביום 19.7.2023 במסגרת התיק קמא, שלאחריו, ולאחר השלמת מסמכים וטיעונים בכתב, ניתנה החלטת בית המשפט קמא ביום 23.7.23, לפיה בוטל הצו הארעי הראשון; על החלטה זו ביקשו המשיבים (כאן) לערער במסגרת תיק רמ"ש 72198-07-23 (להלן: "הרמ"ש השני").
5. במסגרת הרמ"ש השני, הוגשה בקשת המשיבים לקבל בשנית צו ארעי במעמד צד אחד, והיות שהוגשה בתקופת הפגרה, הועברה הבקשה לעיון ולהכרעת כב' השופטת אספרנצה אלון במסגרת תורנות. כב' השופטת אלון נעתרה לבקשת הצו הארעי בהחלטה מיום 3.8.23, בכפוף להפקדת סך של 50,000 ₪, שהופקד (להלן: "הצו הארעי השני").
6. בפסק דיני מיום 18.8.23 דחיתי את הרמ"ש השני שהגישו המשיבים (כאן) והוריתי על ביטול הצו הארעי השני, מיום 3.8.23.
7. מספר ימים לאחר מתן פסק דיני הנ"ל, ביום 21.8.23, הגישו המבקשים (הם המשיבים בבקשת רשות הערעור) בקשה לפסיקת פיצויים מאת המשיבים, עקב נזק שנגרם להם לטענתם, עקב מתן הצו הארעי השני, מתאריך 3.8.23 ועד שבוטל ביום 18.8.23.
8. בהחלטתי המפורטת מיום 3.9.23, ולאחר קבלת תשובת המשיבים, החלטתי לדחות את הבקשה לאחר שלא שוכנעתי כי הוכחו לי הנזקים אשר נגרמו לכאורה למבקשים בתקופת הצו הארעי השני, כנטען בבקשתם.
כן הוריתי, במסגרת החלטתי הנ"ל, כי הערובה בסך 50,000 ₪, שהפקידו המשיבים (כאן) במסגרת הבקשה לצו המניעה השני, תושב לידיהם.
הבקשה והחלטה קמא
9. ביום 11.9.23 הגישו המבקשים בקשה בתיק קמא, לפסיקת פיצויים מאת המשיבים, בגין נזק שנגרם להם, לטענתם, עקב מתן צו המניעה הראשון, בתקופה שבין 10.7.23 לבין 23.7.23. לטענת המבקשים, הצו הארעי הראשון ניתן על סמך מצג עובדתי שגוי שהציגו המשיבים, תוך הסתרת עובדות קריטיות מבית המשפט המחוזי.
עוד לטענת המבקשים, הצו הארעי הראשון עמד בתקפו למשך 13 ימים, אשר במהלכם הופסקו עבודות חפירה, הופסקה עבודתם של קבלני ביצוע, מהנדסים ואדריכלים – דבר שגרם למבקשים נזקים כספיים גבוהים שהוערכו בעשרות אלפי ₪.
מתן הצו הארעי הראשון גרם, מחד גיסא, להתארכות ועיכוב בביצוע העבודות של למעלה מ-14 ימים, היות שנוצר חוסר ודאות בקרב אנשי המקצוע הנ"ל, אשר העדיפו לבצע עבודות אצל לקוחות אחרים ולא להמתין בחוסר הוודאות באתר העבודות במקרקעין; מאידך גיסא נגרם למבקשים נזק כספי גדול כאשר הם נשאו בעלויות היומיות של שכירת הציוד והכלים הכבדים, וכן תשלומים נלווים נוספים, על אף שבפועל העבודות הופסקו והפרויקט הוקפא.
10. המשיבים, בתשובתם מיום 12.10.23, טענו כי דין הבקשה להידחות על הסף. בין היתר טענו כי המבקשים לא צירפו כלל חשבוניות מס או קבלות המעידות על התשלומים שנטען כי בוצעו, ו"הסתפקו" בצירוף חשבוניות רגילות בלבד; וכן כי המבקשים פועלים בחוסר תום לב עת הם דורשים פיצוי לאחר שרימו את המשיב המנוח ס'.
עוד הוסיפו המשיבים, כי המבקשים הסתירו מבית משפט קמא את העובדה, כי בית המשפט המחוזי התייחס בהרחבה לכל טענות הצדדים, דחה את בקשת המבקשים במסגרת הרמ"ש השני והורה על שחרור הפקדון במלואו לידי המשיבים.
11. ביום 12.10.23 ניתנה החלטת בית המשפט קמא, כהאי לישנא:
"עיינתי בבקשת הנתבעים ובתגובת התובעים.
מתגובת המשיבים עולה כי הוגשה בקשה דומה לבית המשפט המחוזי והיא נדחתה בהחלטה מיום 3.9.23, אף בית המשפט המחוזי הורה על השבת הפקדון לתובעים.
מלכתחילה ניתנו הצווים הארעיים ע"י בית המשפט המחוזי, ולא ע"י בית משפט זה.
משכך, ומאחר ובית משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי (אלא להפך), דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.
אני מחייבת את הנתבעים בהוצאות התובעים בגין הבקשה בסכום של 2,500 ש"ח. הסכום ישולם בתוך 30 יום לאחר סיום מצב החירום, שאם לא כן – יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל".
טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור
12. במסגרת בקשתם, טענו המבקשים כדלקמן:
א. ההחלטה קמא בבקשה לפסיקת פיצויים, מבוססת על הנחה ו/או הבנה שגויה של בית משפט קמא לפיה בית המשפט המחוזי הכריע לכאורה בבקשה לפסיקת פיצויים בגין הצו הארעי הראשון, שעה שהכרעת בית המשפט המחוזי התייחסה לצו הארעי השני בלבד.
ב. מדובר בשתי בקשות שונות ונפרדות; כל אחת מהן הוגשה לערכאה שונה ובשתיהן הודגש מפורשות כי הוגשו שתי בקשות נפרדות, לשתי תקופות הצווים הארעיים שניתנו. בית המשפט המחוזי דחה אמנם את הבקשה שהתייחסה לצו הארעי השני, אך אין ההחלטה רלוונטית או משליכה לעניין פיצוי הנזקים בגין הצו הארעי הראשון שניתן.
ג. ההחלטה קמא נשוא בקשת רשות ערעור זו, דחתה את הבקשה הנוגעת לפיצויים בגין הצו הארעי הראשון, בנימוק ובהסתמך על הכרעת בית המשפט המחוזי, הנוגעת לצו הארעי השני. ההתייחסות לבקשה קמא כ"ערעור עקיף" על החלטת בית המשפט המחוזי לא ראויה, ונוגדת את הכתוב בבקשות עצמן ובהחלטת בית המשפט המחוזי.
ד. נימוקי ההחלטה קמא מעידים, כי הבקשה לא נבחנה באופן מהותי ולגופו של עניין. בית משפט קמא התבסס על פרשנותם של המשיבים לצורך מתן החלטתו, במקום להתרשם ישירות משתי הבקשות ומהחלטת בית המשפט המחוזי בעצמו.
ה. במסגרת ההחלטה על ביטול הצו הארעי הראשון מיום 23.7.23, מתח בית משפט זה ביקורת על התנהלות וחוסר תום לבם של המשיבים, והוטלו עליהם הוצאות משפט. אף בפסק הדין ברמ"ש השני, נקבע כי מדובר בתביעה חסרת תום לב, חסרת בסיס משפטי ועובדתי, שהוכרעה בשורת פסקי דין בעשור הקודם. הביקורת והקביעות העובדתיות שקבע בית משפט זה במסגרת פסה"ד ברמ"ש השני גרמו למשיבים למחוק את תביעתם קמא באופן חד צדדי, עוד בטרם הגישו המבקשים כאן כתב הגנה.
ו. לאור כל האמור, מתבקש בית המשפט ליתן רשות ערעור, לקבל את הערעור ולבטל את ההחלטה קמא; כן מתבקש בית המשפט לדון בבקשה לפסיקת פיצויים בגין הנזק שנגרם למבקשים כתוצאה מהצו הארעי הראשון.
13. ביקשתי, וקיבלתי, את תגובת המשיבים לבקשת רשות הערעור. במסגרת תגובתם, טענו המשיבים כדלקמן:
א. דין הבקשה להידחות, משצדק בית משפט קמא בהחלטתו לדחות את הבקשה לחילוט ערובה וכן חייב את המבקשים בהוצאות על סך 2500 ₪.
ב. ערכאת הערעור אינה מתערבת, בשגרה, בשיקולי הערכאה הדיונית בבואה לפסוק הוצאות, אשר לדידה של הערכאה הדיונית נחזות להיות צודקות בהתאם לשיקוליה.
ג. בכל הנוגע לבקשה גופה, דחיית עתירת המבקשים לתשלום נזקיהם לכאורה באמצעות כספי הערובה שהופקדו, יטענו המשיבים כי חילוט ערובה מותנה, במשמעות הלשונית, בעצם קיומה של ערובה; דא עקא כי במקרה דנן לא קיימת ערובה משזו הושבה לידי המשיבים בהתאם להחלטה שיפוטית חלוטה.
ד. קיומה של ערובה איננה בבחינת עילה בפני עצמה לצורך הצדקת פסיקת פיצויים; הערובה היא אמצעי גביה נוח אשר מקל על הניזוק לגבות את הפיצוי מהמזיק; אולם דרושים שני תנאים מצטברים לשם כך: הוכחה כי עצם הגשת הבקשה לסעד זמני בוצעה שלא בתום לב ושלא בצדק, וכי אכן נגרם נזק שגולגל לפתחו של נשוא הצו.
ה. במקרה דנן, מדובר בצו שעבר שני גלגולי ערעורים ועצם מתן הצו הארעי מעולם לא נחשד כצו נפסד, כך שלא קמה כל הצדקה לחילוט. כמו כן, לא עלה בידי המבקשים להוכיח, ולו ראשית ראייה, נזקים (נטענים ומוכחשים) שנגרמו להם על רקע מתן צו מניעה ארעי שבוטל בסופו של יום.
דיון והכרעה
14. לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתיק קמא, החלטתי ליתן רשות ערעור, לדון בערעור לגופו ולקבלו בחלקו, הכל כפי שיפורט להלן. זאת מכוח סמכותי על פי סעיפים 138(א)(2)+(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
15. למקרא ההחלטה קמא וכן תשובת המשיבים בבקשת רשות הערעור, נוצר הרושם כי במהלך העניינים נפלה אי הבנה שגרמה לבלבול בין שני צווי המניעה הארעיים בקרב המשיבים והערכאה קמא, כפי שאבהר להלן.
המבקשים הגישו לבית משפט קמא, בקשה לפסיקת פיצויים מאת המשיבים, בגין נזק שנגרם להם, לטענתם, עקב מתן הצו הארעי הראשון. בהחלטתו קמא, נימק בית משפט קמא בין היתר, כי "הוגשה בקשה דומה לבית המשפט המחוזי והיא נדחתה בהחלטה מיום 3.9.23…". אולם ה"בקשה הדומה" שהוגשה לבית משפט זה (שאכן נדחתה בהחלטתי מיום 3.9.23) עסקה בנזקיהם הנטענים של המבקשים בכל הקשור לתקופת הצו הארעי השני.
16. סבורני כי בכך שגה בית משפט קמא עת דחה את בקשת המבקשים, ללא קיום דיון והכרעה לגוף הבקשה.
17. אף המשיבים התייחסו בתשובתם לבקשת רשות הערעור, לעובדה כי הוריתי בהחלטתי מיום 3.9.23 על השבת כספי הערובה לידם, ומשכך הערובה לא קיימת יותר, והמשיבים לא יוכלו להיפרע ממנה; אולם הבקשה קמא מתייחסת כאמור לצו הארעי הראשון, במסגרתו הופקדה ערובה בגובה של 15,000 ₪. בדיקה בתיק הכספי מלמדת כי ערובה זו עודנה קיימת בתיק קמא, כמו גם כתב התחייבות עצמית החתומה על ידי המשיבים, כתנאי למתן הצו הארעי הראשון.
18. בהערת אגב אוסיף, כי אף אם לא היו קיימות ערובות כלל בתיק קמא (לשיטת המשיבים כאמור), הרי שאף במקרה כגון זה לא היו נמנעים הדיון וההכרעה בבקשת המבקשים, לפסוק להם פיצויים בגין נזקיהם הנטענים הנובעים מהצו הארעי הראשון. ככל שהיו המבקשים זוכים בפיצויים כאמור בבקשתם, הרי שהיו יכולים לגבות את הפיצויים גם ללא קיומה של ערובה, בדרכים המקובלות בדין.
בדיוק כפי המצב שהיה נוצר, ככל שהיו זוכים המבקשים בפיצויים העולים על שווי הערובה הכספית המופקדת בתיק קמא, יוכלו אז לגבות את החלק שיוותר – בדרכי הגביה העומדים לזכותם מכח הדין, ומכח ההתחייבות העצמית שהפקידו המשיבים כתנאי למתן הצו הארעי הראשון.
19. לאור האמור לעיל אני קובע כי ההחלטה קמא מיום 12.10.23 מבוטלת על כל רכיביה.
בית משפט קמא ידון בבקשת המבקשים קמא ויכריע בה כחוכמתו.
20. המשיבים יישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות המבקשים בגין בקשת רשות ערעור זו, בסך כולל של 3,500 ₪. סך זה ישולם למבקשים תוך 30 ימים ממועד מתן פסק דין זה, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.
21. ערבון שהופקד בהליך זה יוחזר למבקשים באמצעות בא כוחם.
המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, כ"ד כסלו תשפ"ד, 07 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.
