בפני
כבוד השופט חננאל שרעבי
תובע
מ. כ
ע"י ב"כ עו"ד חאתם סעב
נגד
נתבע
הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל,
תאגיד לפי סעיף 14 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958 מספר 500701636
ע"י ב"כ עו"ד גילי שפר
פסק דין
1. התובע בתובענה זאת היה עד לחודש פברואר 2020, או סמוך לכך, תלמיד מן המנין בפקולטה לרפואה של הנתבע – הטכניון מכון טכנולוגי לישראל (להלן: "הטכניון").
לימודיו הופסקו אז על ידי הטכניון בנסיבות שיפורטו להלן.
2. להבהרת התובענה וההכרעה בה נקדים ונציין, כי בטכניון קיים "נוהל לבדיקת מחלה מגבילה אצל מועמדים וסטודנטים לתואר MD בפקולטה לרפואה בטכניון" (להלן: "הנוהל", צורף כנספח 7 לכתב ההגנה, וכנספח 9 לנ/8).
3. "מחלה מגבילה" הוגדרה בסעיף 2 לנוהל (סעיף ההגדרות) כך:
"מחלה או כושר לקוי העלולים, באופן זמני, חלקי, לצמיתות או לחלוטין:
1. לשלול ממועמד או מסטודנט את היכולת לקחת חלק בלימודים הקליניים בפקולטה לרפואה.
ו/או
2. לשלול ממועמד או מסטודנט את היכולת לעסוק בבוא העת ברפואה.
ו/או
3. לסכן בריאות של אנשים תוך כדי ועקב מילוי תפקידו של המועמד או הסטודנט במסגרת הלימודים בפקולטה לרפואה ו/או במסגרת עיסוקו בבוא העת ברפואה".
4. ביום 23.1.2020 ניתנה החלטה של ועדה ל"מחלה מגבילה" שהקים הטכניון לבחינת עניינו של התובע (להלן: "הוועדה"), במסגרתה נקבע כי התובע לוקה ב"מחלה מגבילה" במובן של "כושר לקוי" (ראו ההגדרה בסעיף 3 לעיל), והוחלט על הפסקת לימודיו בפקולטה לרפואה של הטכניון "לאלתר ובאופן סופי" (העתק ההחלטה צורף כנספח 29 ל/8) – (להלן: "הוועדה הראשונה").
החלטת הוועדה הראשונה אושרה כנדרש על ידי דיקן לימודי הסמכה בטכניון ביום 17.2.2020 (האישור צורף כנספח 30 לנ/8).
ועדה לבדיקה חוזרת שהקים הדיקן לפקולטה לרפואה (להלן: "הדיקן") בהתאם לנוהל, בפניה עמד גם אבחון פסיכודיאגנוסטי שנערך לתובע על ידי מכון טל ושלא עמד בפני הוועדה הראשונה (ונעמוד על כך להלן), אישרה למעשה בהחלטה מיום 6.4.2020 את ממצאיה וקביעותיה של הוועדה הראשונה (להלן: "הוועדה השניה").
החלטת הוועדה השניה צורפה כנספח 35 לנ/8.
5. נוכח החלטות הוועדות האמורות, שערעור עליהן לנשיא הטכניון נדחה (נספחים 36-37 לנ/8), הוגשה התובענה הנדונה, במסגרתה טוען התובע לביטול החלטות הוועדות בעניינו, כי הוא לוקה ב"מחלה מגבילה", המצדיקה את הפסקת לימודיו בפקולטה לרפואה בטכניון.
רקע
6. התובע הינו רופא שיניים בהכשרתו, והיה סטודנט לרפואה כללית (MD) בבית הספר לרפואה של הטכניון, עד החלטות הוועדות בעניינו.
7. במועד החלטות הוועדות בעניינו היה התובע בשנתו החמישית ללימודי הרפואה.
8. לטענת הטכניון, במהלך לימודי התובע, ובמיוחד בתחילת הלימודים הקליניים, התרחשו מספר אירועים אשר הצביעו לכאורה על התנהלות חריגה ובלתי נורמטיבית של התובע, אשר כללה דיווח על קשיים נפשיים ותפקודיים, פניות חריגות ובלתי מותאמות לחברי סגל, התנהלות בעייתית במחלקות, איומים על סטודנטים, היקלעות למספר רב של תאונות דרכים (7 לפחות), ועוד (האירועים פורטו בהרחבה בכתב ההגנה ובתצהיר העד מטעם הטכניון נ/8, כפי שיפורט להלן).
9. לאור דיווחים אלה, החליט הדיקן דאז להקים בעניינו של התובע ועדה לבחינת קיומה של "מחלה מגבילה" בהתאם לנוהל.
10. ביום 1.11.2018 ולפני שהוועדה התקדמה בבדיקתה, שוחח הדיקן עם התובע והודיע לו כי נשקל להפעיל את הנוהל בעניינו בשל התנהגותו החריגה. לאחר שמיעת דברי התובע והבטחתו לשפר את דרכיו (כך לדברי הטכניון כמפורט בכתב ההגנה וב-נ/8) הוסכם כי בשלב ההוא לא תתקדם הוועדה המקצועית בבדיקתה. עם זאת הובהר לתובע, כי ככל שיעלו תלונות נוספות יועלה עניינו בפני הוועדה לבחינת "מחלה מגבילה".
11. בהמשך לימודי התובע, כך לטענת הטכניון, שבו ועלו מקרים נוספים חריגים ולא נורמטיביים, בהתנהגותו של התובע, אליהם נתייחס להלן.
לא זו אף זו, התובע נכשל בלימודיו והתקיימה בעניינו ועדה אקדמית לבחינת המשך לימודיו בפקולטה לרפואה בטכניון.
12. לנוכח כך ביום 14.5.2019 התכנסה הוועדה לבחינת עניינו של התובע, בה הוחלט כי התובע יישלח למבדק פסיכודיאגנוסטי במרכז רפואי שאינו מסונף לפקולטה לרפואה של הטכניון. לאחר שהתובע סירב לחתום על טופס ויתור על סודיות רפואית (להלן: "וס"ר"), קיימה הוועדה ישיבה נוספת ביום 5.11.2019 בנוכחות התובע ובא כוחו, והפעם נתן התובע הסכמתו לחתימה על וס"ר.
13. בסופו של יום נשלח התובע למבדק פסיכודיאגנוסטי במכון שאיננו מסונף לנתבע (מכון טל בתל אביב) ובמימון הטכניון (להלן: "האבחון").
תוצאות האבחון שנערך ביום 25.12.2019 (דו"ח האבחון צורף כנספח 33 ל-נ/8) הצביעו, כך בתמצית, על תפקוד אינטלקטואלי גבוה; קושי פרקטי בהבנה חברתית, אשר נמצא בפער עצום מההבנה התיאורטית, כאשר מקור הקושי בתהליכי עיבוד מידע; התובע נמצא בהצפה רגשית כרונית תמידית ברמה מתונה; סובל ממחשבות טורדניות שפוגמות ביכולתו להתרכז ולתפקד; בוחן המציאות תקין, אין ביזאריות או הפרעות חשיבה גסות; גישה כללית חיובית כלפי אנשים אך קיים פחד; עלו תכני קנאה ותחרות, בקשרים בין אישיים עולים צרכי תלות עמוקים.
14. לטענת הטכניון, עם מסירת תוצאות האבחון לתובע, ובטרם נמסרו לטכניון, חזר בו התובע מכתב הוס"ר עליו חתם, ולכן נמנע מכון טל מלהעביר לטכניון את תוצאות האבחון.
15. במצב דברים זה התכנסה הוועדה הראשונה ביום 23.1.2020 והמליצה על הפסקת לימודיו של התובע לאלתר בפקולטה לרפואה מחמת "מחלה מגבילה" בהתאם לנוהל. זאת נוכח קביעת הוועדה כי קיים חשש אמיתי לכושר לקוי, אשר עלול לשלול מהתובע את היכולת לקחת חלק בלימודים הקליניים בפקולטה לרפואה, ואת היכולת לעסוק בבוא העת ברפואה.
החלטה זו אושרה כאמור, כנדרש בנוהל (ונעמוד על כך בהרחבה להלן) על ידי דיקן לימודי הסמכה בטכניון ביום 17.2.2020.
16. ביום 25.3.2020 הודיע התובע לטכניון כי ביטל את ביטול הוס"ר שנית למכון טל, דבר שאיפשר את שליחת דו"ח האבחון שנערך לתובע לטכניון.
בעקבות כך וכפי שמאפשר הנוהל (נעמוד על כך להלן), הוחלט ביום 6.4.2020 על ידי דיקן הפקולטה לרפואה בטכניון על קיום דיון חוזר, בוועדה לבדיקה חוזרת, בעניינו של התובע.
מכתבו של הדיקן לתובע מיום 6.4.2020 צורף כנספח 34 ל-נ/8.
17. ביום 6.4.2020 התכנסה הוועדה השניה, שהיתה ועדה לבדיקה חוזרת בהרכב חדש כפי שמתחייב מהנוהל, ודנה מחדש בעניינו של התובע. בפני הוועדה עמדו כלל החומרים שעמדו בפני הוועדה הקודמת, בתוספת תוצאות האבחון, שלא עמדו בפני הוועדה הראשונה.
הוועדה השניה החליטה, כי תוצאות האבחון עולות בקנה אחד עם החלטת הוועדה הראשונה. היינו – אצל התובע קיימים דפוסי התנהגות המלמדים על חשש אמיתי לכושר לקוי אשר עלול לשלול מהתובע את יכולתו לקחת חלק בלימודים הקליניים בפקולטה לרפואה, ואת היכולת לעסוק בבוא העת ברפואה.
לכן החליטה הוועדה על הפסקת לימודיו של התובע בפקולטה לרפואה בטכניון לאלתר, מחמת "מחלה מגבילה".
לשון אחרת – הוועדה השניה אישרה למעשה את ממצאיה והמלצותיה של הוועדה הראשונה.
18. על החלטות הוועדות בעניינו ערער התובע לנשיא הטכניון. ביום 13.12.2020 החליט נשיא הטכניון כי אין מקום לשנות את החלטת הוועדה להפסיק את לימודי התובע, וכי הערעור נדחה.
19. במצב דברים זה הוגשה כאמור התובענה הנדונה. במסגרת התובענה מבקש התובע לבטל את החלטות הוועדות בעניינו, כי הוא לוקה במחלה מגבילה, באופן המצדיק את הפסקת לימודיו בפקולטה לרפואה בטכניון.
טענות התובע בכתב התביעה ובתצהירו ת/1
20. להלן תמצית טענות התובע כעולה מכתב התביעה ותצהירו ת/1:
א. הנוהל חורג מסמכות ופוגע בעקרון שלטון החוק. לכן על בית המשפט להורות על בטלותו, ומכוח זה על החלטות הוועדות בענייננו, בהן נקבע כי התובע לוקה ב"מחלה מגבילה" המצדיקה את הפסקת לימודיו לאלתר בפקולטה לרפואה של הטכניון (להלן: "החלטות הוועדות");
ב. הטכניון פעל בניגוד להוראות אחרות של הנוהל ובכך חרג מהוראותיו. לכן דין החלטות הוועדות להתבטל.
בהקשר זה יצוין, כי בסעיף 7.2 לנוהל כתוב כי הוועדה המקצועית רשאית להמליץ על הפסקת לימודיו של סטודנט לרפואה בטכניון, לאחר שנקבע כי אכן קיים חשש סביר כי הוא לוקה במחלה מגבילה. דא עקא שבעניינו של התובע, הוועדות המקצועיות חרגו מסמכותן עת החליטו על הפסקת לימודי התובע, ולא רק המליצו לעשות כן. התנהלות זו מעידה על חוסר תום לב מצד הטכניון.
ג. החלטות הוועדות התקבלו לנוכח היותו של התובע דעתן במיוחד, וערבי מוסלמי (כאן אעיר כי טענה זאת "הובלעה" בסעיף 58 לכתב התביעה).
ד. לא הוכח לוועדות שדנו בענייננו, כי התובע חולה ב"מחלה מגבילה". לכן סעיף 7.3.2 לנוהל האמור, העוסק בהמלצת הוועדה על הפסקת לימודים עקב "מחלה מגבילה", לא חל לגביו;
ה. החלטות הוועדות נתונות לביקורת שיפוטית וכללי מנהל תקין, מאחר שהטכניון פועל מכח חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958.
במקרה דנן עולה חשש ממשי כי הטכניון גיבש עמדה מוקדמת בעניינו של התובע, לפיה יש צורך בתגובה מהירה והחלטית "למען יראו וייראו", על מנת שהתובע יציית להוראותיו. לכן יש הצדקה להתערבות בית המשפט בהחלטות הוועדות, וביטולן.
ו. העונש שהוטל על התובע – הפסקת לימודיו בפקולטה לרפואה בטכניון – אינו מידתי. הסנקציה של הפסקת לימודים היא גורפת ביותר, בלתי מידתית, לא מאוזנת ולא מעניקה משקל לנסיבות המקרה. הנזק שייגרם לתובע אם לא יוחזר ללימודיו עלול להיות בלתי הפיך.
טענות הנתבע בכתב ההגנה ובתצהיר העד מטעמו (ד"ר אייל פרוכטר) נ/8
21. להלן תמצית טענות הטכניון כעולה מכתב ההגנה ו-נ/8:
א. בפסיקה נקבע כי סמכות בית המשפט בכל הנוגע להחלטות אקדמיות דוגמת החלטות הוועדות, מתמצית בבחינה האם המוסד האקדמי פעל בסמכות; או האם הוכיח התובע אפליה או שיקולים זרים בעת קבלת ההחלטות בעניינו.
לכן גדר המחלוקת שצריכה לעמוד להכרעה בתיק דנן היא – האם בעניינו של התובע סטה הטכניון מהנוהל, והאם התנכל לתובע או נהג בו בחוסר שוויון.
ב. לא נפל כל דופי בהחלטות בעניינו של התובע, אשר התקבלו בוועדות מקצועיות מטעם הטכניון. החלטות הוועדות לא ניתנו בשרירותיות או תוך הפליית התובע. ההחלטות בעניין התובע ניתנו על פי הוראות הנוהל, במסגרת שיקול דעתן של הוועדות שדנו בעניינו של התובע וסמכותו הניהולית של הטכניון.
ג. החלטות הוועדות אושרו על ידי דיקן לימודי הסמכה כנדרש בנוהל, וערעור שהגיש עליהן התובע לנשיא הטכניון נדחה לאחר בדיקה מדוקדקת.
ד. כאמור, התובע נמצא על ידי הוועדות המקצועיות, כהגדרתן בנוהל, כבעל כושר לקוי ובלתי כשיר להיות סטודנט בפקולטה לרפואה ורופא בעתיד, והכל בהתאם להוראות הנוהל.
פרשנויות התובע לאירועים שקרו ושהתרחשותם אינה שנויה במחלוקת, מעידות כי הוא סובל מבוחן מציאות לקוי ביותר.
כך ניתן למצוא את בכתב התביעה את תיאור הדברים "במשקפי" התובע כדלקמן:
"רדיפה פוליטית" בלימודיו באוניברסיטה העברית, בעקבותיה הופסקו לימודיו במוסד אקדמי זה;
כישלונותיו האקדמאיים הם "הכשלות הזויות" ו-"הוראות מלמעלה";
ציוניו הנמוכים הם "הישגים טובים מאד" ועוד.
ה. במקביל לכישלונותיו האקדמיים, הבחין הטכניון כי במהלך לימודי התובע התרחשו מספר אירועים אשר הצביעו על התנהלות חריגה ובלתי נורמטיבית, או לא מותאמת למציאות, מצד התובע. אירועים אלה כללו, בין היתר, פניות חריגות ובלתי מותאמות לחברי סגל, התנהלות בעייתית במחלקות, איומים על סטודנטים, מעורבות במספר רב של תאונות דרכים, דיווח על קשיים נפשיים ותפקודיים והצגת עצמו כ-"ד"ר" בפני מטופלים בסבבי מחלקות, בהיותו סטודנט.
ו. לאור הדיווחים הרבים החליט דיקן הפקולטה לרפואה להקים בעניינו של התובע ועדה מקצועית בהתאם לנוהל, לאחר שנועץ ביום 6.9.2018 עם שני פסיכיאטריים חברי סגל, דיקן הסטודנטים ודיקן לימודי הסמכה. לפני כינוס הוועדה, התקיימה ביום 1.11.2018 שיחה של התובע עם הדיקן, שם הודיע הדיקן לתובע על ההתנהגות החריגה והבלתי נורמטיבית וכי נשקל להפעיל את הנוהל בעניינו.
לאחר שמיעת דברי התובע והבטחתו לשפר את דרכיו, הוסכם כי בשלב ההוא לא תתקדם הוועדה עם בדיקתה, וככל שיגיעו תלונות נוספות יועלה עניינו של התובע לדיון חוזר.
דא עקא, בהמשך לימודי התובע, שבו ועלו מקרים חריגים נוספים ובלתי נורמטיביים כגון דיווחי סטודנטים על איומים והתנהגות אגרסיבית כלפיהם; התנהגות אלימה ותוקפנית כלפי רופאים שבחנו את התובע בסבבים הקליניים; דיווחים מצד התובע כי הוא נרדף והודח מלימודיו באוניברסיטה העברית לאחר "רדיפה אישית ופוליטית"; העלאת תכנים על כישופים שחלו על התובע, מצוקה נפשית קשה ועוד.
נוכח התווספות מקרים אלו להתנהלותו החריגה ממילא של התובע, התכנסה הוועדה ביום 14.5.2019 לדיון בו הוחלט, כי התובע יישלח למבדק פסיכודיאגנוסטי (האבחון שהוגדר לעיל) במרכז רפואי שאיננו מסונף לנתבע.
ביום 6.1.2020 פנתה נציגת הוועדה המקצועית לקבלת תוצאות האבחון בהתאם לכתב ויתור הסודיות עליו חתם התובע (להלן: "וס"ר"). או אז נודע, כי תוצאות האבחון נמסרו לתובע שביקש לערוך שינויים; בהתאם פנה הטכניון למכון האבחון ודרש כי תוצאות האבחון יימסרו לו בהתאם לוס"ר ללא עריכת כל שינוי. התובע מצידו, בו ביום הודיע כי חוזר בו מהוס"ר והעלה טענות נגד תוצאות האבחון והמכון בו נערך.
לאור התנהלותו של התובע, התכנסה ביום 23.1.2020 הוועדה (היא הוועדה הראשונה, כהגדרתה לעיל) ללא תוצאות האבחון. הובהר כי התנהלות התובע המשיכה להיות חריגה ואף תואר כי הוא התעמת באופן בלתי מותאם עם חולה פסיכיאטרית המצויה בהתקף פסיכוטי חריף, במסגרת הסבב הקליני בפסיכיאטריה, באופן שמעיד כי הבנתו את המציאות לקויה ביותר.
לאחר עיון מעמיק ושקילת כלל החומרים שעמדו בפני הוועדה, התקבלה פה אחד החלטה, כי קיים חשש אמיתי למחלה או כושר לקוי אשר עלול לשלול מהתובע את היכולת לקחת חלק בלימודים הקליניים בפקולטה וכרופא בעתיד. לפיכך המליצה הוועדה על הפסקת לימודים לאלתר ובאופן סופי, ובהתאם הופסקו לימודי התובע לאחר אישור דיקן לימודי הסמכה.
ז. בהמשך, וכמתואר בפרק ה"רקע" לעיל, ביום 6.4.2020 התכנסה ועדה לבדיקה חוזרת (היא הוועדה השניה, כהגדרתה לעיל), בהרכב חדש, לדון בעניינו של התובע, ובשאלת קיומה של "מחלה מגבילה" אצלו.
הוועדה השניה עיינה בכלל החומרים שעמדו בפני הוועדה הראשונה, ובנוסף בממצאי האבחון שהגיעו לידי הוועדה, והחליטה כי ממצאי האבחון עולים בקנה אחד עם החלטת הוועדה הקודמת. היינו כי אצל התובע קיימים דפוסי התנהגות המלמדים על חשש אמיתי לכושר לקוי אשר עלול לשלול מהתובע את יכולתו לקחת חלק בלימודים הקליניים ולתפקד כרופא בעתיד, וכי יש להפסיק את לימודי התובע.
ח. על החלטות הוועדות ערער כאמור התובע לנשיא הטכניון. לאחר הליך היוועצות משמעותי, גם עם פסיכיאטר מומחה שאינו נמנה על סגל הפקולטה, החליט נשיא הטכניון ביום 13.12.2020 כי אין מקום לשנות את החלטות הוועדות, והערעור נדחה.
ט. השתלשלות הדברים לעיל מלמדת, כי עניינו של התובע בסוגיית ה"מחלה המגבילה", התנהל כדין, ולא נפל בהחלטות הוועדות כל פסול המצדיק את ביטולן, או סטיה מהמלצותיהן.
י. בכל מקרה, אף אם תביעתו של התובע תתקבל, התובע לא יוכל לחזור ללימודי רפואה בפקולטה לרפואה בטכניון, היות שצבר כישלונות אקדמאיים רבים, ובכלל זה כישלון אקדמאי שני בסבב פסיכיאטריה.
לכן אפילו היתה מבוטלת החלטת הוועדה מושא תובענה זו, עדיין צפוי דיון אקדמי משמעותי בעניינו של התובע, במסגרתו תדון ועדת ייעוץ ומעקב בצורך בהפסקת לימודיו על רקע כישלונותיו האקדמיים. במצב דברים זה קיים סיכון לא מבוטל כי יופסקו לימודי התובע על רקע אקדמי כאמור (סיכון זה התממש בפועל במהלך ניהול התובענה, כפי שנראה להלן בראש פרק "ועדת יעוץ ומעקב").
חוות דעת המומחים
22. כל אחד מהצדדים תמך טענותיו בתובענה דנן בחוות דעת מומחה רפואי מטעמו.
23. המומחה מטעם התובע, ד"ר צבי קירש, רופא פסיכיאטר (להלן: "המומחה קירש"), הגיש את חוות דעתו מיום 8.6.2021 (הוגשה וסומנה ת/2).
בפרק "בדיקה" נכתב, כי התובע "עונה על השאלות לעניין, מתמצא בכל המובנים, קשב, ריכוז וזיכרון שמורים, חשיבה מאורגנת. בתוכן החשיבה לא מגלה מחשבות שווא ולא מחשבות אובדניות, אין הזיות, שיפוט ותובנה שמורים, אפקט מעט נרגש כאשר מתאר את הקיפוח שנעשה כלפיו, לדבריו, שלא בצדק והניתוחים ותאונות הדרכים אותם עבר. אין סימנים למצב פסיכוטי ולא לדיכאון מג'ורי".
בפרק "סיכום ודיון" כתב המומחה קירש כי :
"מדובר בגבר יליד 1979, הסובל מהפרעה אובססיבית – OCD.
מומלץ טיפול בהתאם.
אין מניעה במצבו להמשך בלימודי רפואה".
24. המומחה מטעם הטכניון, ד"ר איגור ברש, רופא פסיכיאטר (להלן: "המומחה ברש"), הגיש את חוות דעתו מיום 6.12.2021 (הוגשה וסומנה נ/7).
בפרק "סיכום" ציין, כי "מדובר בגבר בן 42, בעל יכולות אינטלקטואליות גבוהות מאד, אשר הגיע להישגים אקדמיים משמעותיים בתחומים שונים… קשייו המשמעותיים של ד"ר כ' בלימודי רפואה הקליניים נובעים מקווי אישיות בעייתיים הפוגמים בכשרו לקיים יחסי אנוש תקינים ולקבל מרות. אני מעריך כי גם אם יעבוד כרופא, צפוי לו קושי משמעותי הן בעבודת צוות במחלקה בה יעבוד, והן בקשרים טיפוליים עם מטופליו. לאור הנ"ל הנני מסכים עם מסקנותיו של ד"ר איל פרוכטר לגבי קיומו של ליקוי בכושר של ד"ר כ' הגורם לאי התאמה אישיותית למקצוע רפואה כללית. חשוב לציין כי ד"ר צבי קירש, אשר הגיש חוות דעת מטעמו של ד"ר כ', לא נחשף למסמכים מתיקו האישי אשר מפרטים את קשייו הבין אישיים של ד"ר כ' במהלך שנות לימודיו בפקולטה לרפואה".
25. לחוות דעת מומחי הצדדים אתייחס בהרחבה להלן.
ועדת ייעוץ ומעקב
26. לאחר דיון שנערך בתיק זה ביום 3.10.2021 במעמד הצדדים ובאי כוחם, קבעתי בהחלטתי, לאחר הסכמה שהושגה בנדון, כדלקמן:
א. עניינו של התובע יועלה לדיון תוך 60 ימים מיום מתן ההחלטה, בפני ועדת ייעוץ ומעקב של הפקולטה לרפואה לצורך דיון במצבו האקדמי, בהתאם למה שנכתב בהחלטת אותה ועדה מיום 6.2.20 שצורפה כנספח 8 לתצהיר מטעם הנתבע.
ב. ועדת ייעוץ ומעקב תדון בעניינו של התובע בהתאם לסמכויותיה, בהתעלם מהחלטת הוועדה לבחינת מחלה מגבילה שעומדת במוקד התובענה דנן.
ג. התובע יהא רשאי להעלות את כל טענותיו בסוגיית הפן האקדמי בפני הוועדה.
ד. החלטת הוועדה האקדמית תועבר לעיונו של בית המשפט מיד לאחר הינתנה.
27. ביום 17.11.2021 הודיע ב"כ הטכניון לבית המשפט, כי התקיימה ועדת ייעוץ ומעקב בעניינו של התובע ביום 25.10.2021, וביום 7.11.2021 ניתנה החלטתה (צורפה אף היא להודעה בתיק). במסגרת החלטתה המליצה ועדת יעוץ ומעקב על הפסקת לימודיו של התובע לתואר MD על רקע אקדמי, בשל כשלון חוזר בסבב פסיכיאטריה.
להלן עיקרי החלטת ועדת יעוץ ומעקב מיום 7.11.2021:
א. הוועדה דנה במצבו האקדמי של התובע עקב כשלונו החוזר בסבב פסיכיאטריה (כישלון שני בסבב זה), בשנה החמישית ללימודים, בשנה"ל תש"פ 2019/2020.
קטלוג הלימודים הקליניים קובע כי כשלון שני באותו מקצוע יוביל להפסקת לימודים לתואר MD.
ב. במהלך הדיון צוינו הסיבות לכשלון בסבב הפסיכיאטריה, שלא על רקע קוגניטיבי – התנהגות שאינה הולמת רופא לעתיד; יחס לא מתאים כלפי מטופלים; יחס לא מתאים כלפי צוות המחלקה וסטודנטים עמיתים; היעדרויות ואיחורים רבים.
ג. חברי הוועדה התרשמו כי התובע איננו לוקח אחריות על מעשיו, מכחיש את כשלונו, מאשים את המערכת וכופר בכל הבסיס האקדמי ללימודי רפואה בפקולטה; היינו ביכולתם של רופאים בכירים לשפוט את יכולתו המקצועית ואת יחסו למטופלים של הסטודנט לרפואה במהלך הסבבים הקליניים.
ד. החלטת הוועדה התקבלה נוכח כשלונותיו החוזרים והמרובים של התובע, לאורך תקופת הלימודים הקליניים, הכוללים כשלון בקורס מר"ק בשנה הרביעית (בעקבותיו חזר התובע על שנה רביעית); כשלון במקצועות כירורגיה, פסיכיאטריה, נשים וילדים בשנה החמישית (בעקבותיהם חזר התובע על שנה חמישית); כשלונות חוזרים במקצועות כירורגיה ופסיכיאטריה בשנה החמישית, עליה חזר התובע; העדר כל שמץ של לקיחת אחריות או הפקת לקחים מצד התובע; חוסר הבנה קיצוני לגבי מהות מצב רפואי ומהותה של אחריות רפואית; אי תיקון המצב על ידי התובע חרף מתן אפשרויות חוזרות ונשנות לתקנו.
28. ביום 14.11.2021 הגיש התובע ערעור על החלטת ועדת ייעוץ ומעקב. ביום 26.11.2021 דחה דיקן לימודי ההסמכה, פרופ' חוסאם חאיק, את הערעור ונקבע כי החלטת ועדת ייעוץ ומעקב תיכנס לתוקף באופן מיידי.
29. בהחלטתי מיום 28.11.2021 התבקשו הצדדים להבהיר כיצד בדעתם להתקדם בתיק זה, נוכח החלטת ועדת ייעוץ ומעקב ודחיית ערעורו של התובע על ידי דיקן לימודי ההסמכה.
30. בהודעתו מיום 8.12.2021, הודיע הטכניון כי בנסיבות "אין טעם לדון בתביעה דנן, אשר הפכה תיאורטית גרידא" (ואף הרחיב על כך בסיכומיו בפרק ג').
בתגובתו מיום 20.12.2021, ביקש התובע להמשיך בבירור התובענה דנן ולדחות את הודעת הנתבע, מאחר שלדעתו החלטת ועדת ייעוץ ומעקב לא הוסיפה דבר ולא ייתרה את תביעת התובע. לטעמו של התובע, ועדת הייעוץ ומעקב ביזתה את החלטת בית משפט זה, כשקבע כי לא תהיה כל נגיעה או השפעה של הוועדה לבחינת לקיומה של מחלה מגבילה אצל התובע. ברם בדיוני הוועדה האמורה נכחה פרופ' צוקרמן שהיתה חברה בשתי הוועדות שדנו במחלה מגבילה אצל התובע.
כמו כן טען התובע, כי החלטתה של ועדת ייעוץ ומעקב היא התנכלות זדונית לתובע, ואין לתת להחלטתה כל משקל בתובענה דנן.
31. לנוכח עמדות הצדדים הנדונה, קבעתי בהחלטתי מיום 20.12.2021 את המשך בירור התובענה.
יחד עם זאת, לכאורה צודק הטכניון בטענתו, כי אף אם יזכה התובע בתביעתו הנדונה, לא יאפשר לו הדבר לחזור ללימודי רפואה בטכניון, לנוכח החלטת ועדת יעוץ ומעקב בעניינו, על הפסקת לימודיו בטכניון מבחינה אקדמית, להבדיל מכוחה של "מחלה מגבילה" (אלא אם כן, גם נגד החלטת ועדת יעוץ ומעקב הנדונה נקט התובע בהליך משפטי, עובדה שאינה ידועה לי).
בכל אופן, ומששמעתי את הראיות בתיק זה, ומשלא מצאתי פסיקה העוסקת בנוהל דנן והוראתו בדבר "מחלה מגבילה" (ואף הצדדים לא ציינו בסיכומיהם כל פסיקה בנדון), החלטתי לדון בתובענה לגופה.
לא מן הנמנע כי עסקינן בפסיקה ראשונה בנדון, וקיים אינטרס ציבורי מובהק במתן הכרעה עקרונית, מחדשת, גם מקום שהיא שוב אינה נדרשת להתדיינות הפרטנית שבפני, המכוונת לשלול "מחלה מגבילה" אצל התובע בכדי לאפשר החזרתו ללימודי רפואה בטכניון.
ראו לענין זה:
רע"א 10444/09 פחל נ' קצין התגמולים, פסקה 8 (5.5.2010);
רע"א 202/05 מנהל השירותים הוטרינריים נ' גולדשטיין (14.6.2005).
דיון והכרעה
32. אקדים ואציין, כי למרות טענותיו של התובע בכתבי טענותיו כמפורט בסעיף 20 לעיל, בסיכומיו צמצם התובע טענותיו לשתיים בלבד:
א. לא הוכח כי הוא לוקה ב"מחלה מגבילה", תוך שימת דגש על חוות מומחי הצדדים (בכך עוסק התובע במרבית דפי סיכומיו);
ב. הטכניון פעל בניגוד להוראות הנוהל כמפורט בסעיף 20(ב) לעיל.
33. יתר הטענות שטען התובע במסגרת כתבי טענותיו (ראו תמציתן בסעיף 20 לעיל) הושמטו בסיכומיו. כך לגבי הטענות לענין חוקיות הנוהל (סעיף 20(א) לעיל); החלטות הוועדה התקבלו לנוכח היותו דעתן במיוחד, וערבי מוסלמי (סעיף 20(ג) לעיל); גיבוש עמדה מוקדמת בעניינו של התובע תוך קבלת החלטה מהירה בענייננו "למען יראו וייראו", ובכדי לגרום לתובע לציית להוראות הטכניון (20(ה) לעיל); ענישה לא מידתית של התובע (סעיף 20(ו) לעיל).
עמד על כך אף הטכניון בסיכומיו, בסעיפים 36-37.
34. כידוע, טענה שנטענה בכתבי הטענות אך לא הועלתה בכתב הסיכומים, רואים בה כטענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה [ראו: ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט (2) 102, פסקה 4 (1995); ע"א 2950/07 יונס מוחמד סולימאן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 32 (26.10.2009)].
לטעמי טוב עשה התובע כשזנח את יתר טענותיו בסיכומיו, שלטעמי גם לא הוכחו.
בנדון טרח כאמור הטכניון בסיכומיו להתייחס בפרק נפרד לטענות התובע שלא מצאו ביטוי בסיכומיו. אני לא טרחתי לעשות כן לנוכח הפסיקה המוזכרת לעיל, כי טענה שנזנחה מייתרת התייחסות אליה. יחד עם זאת, אם יש קורא שיתעניין בכך, מופנה הוא לסעיפים 49-52 לסיכומי הטכניון.
לכן שתי הטענות שהוזכרו בסעיף 32 לעיל, הן שתי השאלות המרכזיות העומדות להכרעה בתובענה דנן:
א. האם אכן הוכח כי התובע לוקה ב"מחלה מגבילה" כהגדרתה בנוהל?
ב. אם התשובה לשאלה א' היא חיובית – האם לימודי הרפואה של התובע בפקולטה לרפואה של הטכניון הופסקו כדין?
35. למעשה בשתי השאלות הנ"ל גם מתמקדות טענות הטכניון בסיכומיו, תוך התעלמות מהתייחסות הטכניון לטענות שנזנחו כאמור על ידי התובע בסיכומיו, כמפורט בפרק ו' לסיכומים.
שאלה א' – האם הוכח כי התובע לוקה ב"מחלה מגבילה" כהגדרתה בנוהל?
36. כאמור בפרק "רקע" לעיל, שתי ועדות שהוקמו בהתאם לנוהל בתאריכים ובהרכבים שונים, קבעו כי התובע לוקה ב"מחלה מגבילה", כהגדרתה בנוהל.
37. מכאן עולה השאלה – מה צריכה להיות, אם בכלל, מידת התערבותו של בית המשפט בהחלטות אלה של הוועדות הנ"ל?
לכאורה שתי תשובות אפשריות לשאלה זאת:
א. מדובר בהחלטות שהתקבלו על ידי ועדות מקצועיות שהוקמו בהתאם להוראות הנוהל. לכן דינן צריך להיות כדין החלטה ועדה אקדמית מטעם מוסד אקדמי (המקרה דנן – הטכניון) שבהחלטתה בית משפט נוטה שלא להתערב; אלא אם כן יוכח, כי הוועדות, וממילא הטכניון שמינה הוועדות, שקלו שיקולים זרים, ו/או לא שקלו שיקולים רלוונטיים, ו/או פעלו בשרירות, אפליה או פגמים אחרים הפוגעים בשיקול דעתן. היינו שיקולים המקובלים במשפט המנהלי, להתערבות בשיקול הדעת של הגורם המנהלי המחליט (להלן: "אפשרות א'").
ראו לענין זה:
בג"ץ 3930/94 זוהדי ג'זמאוי נ' שר הבריאות, פ"ד מח(4) 778 (והאסמכתאות שם);
ה"פ (ת"א) 269/06 אוסדון נ' המכללה האקדמית (15.6.2006) – (והאסמכתאות שם;
ת"א (חי') 63348-01-23 יארא חמוד נ' הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל (1.3.2023) – (והאסמכתאות שם);
הפ (נצ') 50249-06-20 דניאל אפרים גרין נ' אוניברסיטת בר אילן (הפקולטה לרפואה ע"ש עזריאלי צפת) (19.5.2021) – (והאסמכתאות שם);
הפ (חי') 1682-04-20 אלון חנצ'ין נ' הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל (24.12.2020) – (והאסמכתאות שם);
פסיקה נוספת המצויינת בסעיף 31 לסיכומי הטכניון.
ב. עסקינן בהחלטה בענין שברפואה שניתנה על ידי הוועדות (קביעה כי התובע לוקה ב"מחלה מגבילה"), שתקיפתה אינה מוגבלת ל"תקיפה" של החלטה מנהלית (דוגמת החלטת ועדה אקדמית), אלא ניתן לתוקפה אף רפואית. למשל באמצעות הצגת חוות רפואית שתקבע, כי הסטודנט (ובמקרה דנן התובע) אינו לוקה ב"מחלה מגבילה", כהגדרתה בנוהל.
בהתאם לאפשרות זאת, שיקול דעתו של בית המשפט בבחינת החלטות הוועדות רחב יותר, ואינו מוגבל לביקורת מנהלית בלבד, כדין ביקורת על החלטת ועדה אקדמית בענין אקדמי טהור, שדוגמאות לגביו אציג להלן (להלן: "אפשרות ב'").
38. התובע מצדד באפשרות ב'. לכן אף הגיש חוות דעת רפואית לשלילת קיומה של "מחלה מגבילה" אצלו.
הטכניון מנגד מצדד באפשרות א' (ראו סעיפים 1-4 לכתב ההגנה; סעיפים 7 ו-24-40 לסיכומי הטכניון), הגם שהגיש חוות דעת רפואית מטעמו בעקבות הגשת חוות דעת רפואית מטעמו של התובע, בשאלת לקותו של התובע ב"מחלה מגבילה".
[כאן אציין, ואשלול, את טענת הטכניון בסיכומיו (סעיף 6), כי "תקיפת" התובע את ההחלטה בפן הרפואי באמצעות חוות דעת מומחה רפואי, היא בגדר הרחבת חזית. כאמור התובע בכתב תביעתו תקף אף את הפן הרפואי של החלטות הוועדה (ראו סעיפים 50-51 ו-55 לכתב התביעה). משכך אף ביקש, ונעתרתי לבקשתו, לצרף חוות דעת רפואית לתמיכה בטענותיו לשליית קיומה של "מחלה מגבילה" אצלו, כאמור בהחלטתי מיום 22.2.2021. במצב דברים זה לא ניתן לקבל את טענת הרחבת החזית שטוען לה הטכניון בסיכומיו].
39. כשלעצמי, ובכל הקשור להחלטת ועדה מקצועית שהוקמה על פי הנוהל לבחינת "מחלה מגבילה" אצל מועמד לפקולטה לרפואה או סטודנט בה, סבורני כי החלטתה של הוועדה שהוקמה מכוחו של הנוהל, אין דינה כדין החלטה אקדמית טהורה, אלא היא מכילה בקרבה אף רכיבים רפואיים. לכן לטעמי ניתן לראותה אף כהחלטה בענין שברפואה.
כך למשל סעיף 1 לנוהל, נושא כותרת "מטרת הנוהל" קובע כי:
"מטרת נוהל זה לאפשר לפקולטה לרפואה בטכניון לבדוק את מצבו הרפואי של מועמד או סטודנט לרפואה בטכניון, עת מתעורר חשש בדבר קיומה של מחלה מגבילה בקרבו, ובמידת הצורך, אם יימצא חולה במחלה מגבילה, להפסיק את לימודיו, וכל זאת תוך שמירה מרבית על סודיות רפואית, כבוד האדם ופרטיותו" (ההדגשות שלי – ח"ש).
הקווים שהוספתי בסעיף 1 לנוהל המצוטט לעיל, מלמדים בבירור כי עסקינן לכאורה בבירור גם בענין שברפואה הנוגע למועמד או לסטודנט בפקולטה לרפואה, ולא רק בענין אקדמי בלבד, דוגמת מחלוקת על ציון כזה או אחר באחד המבחנים; או על החלטה העוסקת בהפסקת לימודים עקב רמת ציונים נמוכה. לכן את החלטת הוועדה יש לראות גם כהחלטה בענין שברפואה.
בנוסף – גם הגדרת "מחלה מגבילה" שבנוהל, המפורטת בסעיף 2 להוראות נוהל (סעיף ההגדרות) כ- "מחלה או כושר לקוי העלולים, באופן זמני, חלקי, לצמיתות או לחלוטין…" (ראו ציטוט מלא של הסעיף בסעיף 3 לעיל), מלמדם כי עסקינן בהחלטת ועדה הנוגעת גם לענין שברפואה.
כך גם הרכב הוועדה המקצועית (ודוק – ועדה מקצועית, ולא סתם ועדה) הנדרש בסעיף 3 להוראות הנוהל מלמד כי עסקינן בוועדה מקצועית שצריכה לדון ולהכריע בענין שברפואה. סעיף 3 קובע כי הוועדה תכלול חמישה חברים שימונו על ידי הדיקן, שהרכבה כדלקמן:
הדיקן (יו"ר);
חבר סגל בכיר בפקולטה שהינו רופא;
חבר סגל בפקולטה שהינו רופא מומחה בתחום הנוגע לענין;
דיקן הסטודנטים בטכניון;
יועץ ראשי של הפקולטה.
עינינו הרואות כי עסקינן בוועדה בה יושבים לפחות שלושה רופאים (כולל הדיקן לפקולטה לרפואה, שמדרך הטבע הוא רופא), ולפחות אחד מהם רופא מומחה בתחום הנוגע ל"מחלה המגבילה";
מכאן כי עסקינן גם בהחלטה בענין שברפואה.
כך גם הוראות סעיפים 6 (זכויות הנבדק) ו-7 (החלטות הוועדה) ו-10.1 (הקמת ועדה לבדיקה חוזרת) מדברות על "מצב בריאות" ו-"מצב רפואי" של הנבדק. היינו עסקינן בבדיקת הוועדה ענין שברפואה הנוגע לנבדק.
אם בכך לא סגי ראו את החלטת הוועדה מיום 5.11.2019 והחלטות הביניים שקיבלה באותו יום בעניינו של התובע (נספח 10 ל-נ/8), לרבות הפנייתו לביצוע מבדק פסיכודיאנוסטי השלכתי ואישיותי, שעל תוצאותיו עמדנו בסעיף 13 לעיל. ודוק, בעניינו של התובע הוקמה ועדה לבדיקה חוזרת (הוועדה השניה) בהתאם להוראות סעיף 10 לנוהל. הוועדה הנ"ל התמקדה בבחינת ממצאי האבחון בעניינו של התובע, והאם יש בהם "מבחינה רפואית" כדי להשליך על החלטת הוועדה הקודמת שבדקה התובע (כרשום בסעיף 41 לכתב ההגנה). שוב, ענין שברפואה בהחלטת הוועדות;
לא זו אף זו – החלטות הוועדות דנן התקבלו גם בהסתמך על חומר רפואי בענייננו של התובע שעמד בפניהן, מעבר לדיווח על התנהגותו של התובע במהלך שלב הלימודים הקליניים במסגרת הפקולטה (ראו בהרחבה בפרק "רקע" לעיל).
כל אלה מלמדים, כי עסקינן בהחלטות של הוועדות, הכוללות רכיבים רפואיים, נפשיים, שאינם שוליים.
סבורני כי חוות דעת מומחי הצדדים שתמצית תוכנן צויינה לעיל, גם מובילים למסקנה כי החלטות הוועדות עוסקות גם בענין שברפואה.
40. בכדי להבין עמדתי זאת ביתר בהירות, אראה מהי החלטה אקדמית טהורה, להבדיל מהחלטת ועדה על קיומה של מחלה מגבילה אצל מועמד/סטודנט.
חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע בסעיף 33 כדלקמן:
"חוזה שלפיו יינתן ציון, תואר, פרס וכיוצא באלה על פי הכרעה או הערכה של אחד הצדדים או של אדם שלישי, אין ההכרעה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית משפט".
בהתייחס לסעיף זה נפסק, כי הסעיף מבטא את הרעיון המקובל במשפט המנהלי, לפיו בית-המשפט לא יחליף את שיקול-הדעת המקצועי של הרשות המוסמכת בשיקול הדעת שלו. ברם אין בסעיף זה כדי לשלול את סמכות בית-המשפט לבחון האם המוסד האקדמי פעל בסמכות, או לבחון האם הוכיח הסטודנט אפליה ו/או שיקולים זרים וכדומה בעת קבלת ההחלטה בעניינו.
מטרת סעיף 33 הנ"ל בחוק החוזים, הינה למנוע התערבות בית-המשפט בשיקול-הדעת המקצועי של מוסד הלימוד, בכל הקשור למתן התואר או למתן הציון בבחינה כזו או אחרת.
במילים אחרות – בית-המשפט אינו מתערב בהחלטת מוסד אקדמי, הסבור כי סטודנט אינו עומד בדרישות המוסד מבחינה אקדמית, ואינו מורה למוסד האקדמי לקבל את הסטודנט בחזרה ללימודים. זאת לאור תפקידו של המוסד האקדמי לשמור על רמה אקדמית נאותה, בהתאם לקריטריונים החלים באותו מוסד.
ראו לענין:
הפסיקה המצוינת בסעיף 37(א) לעיל;
ע"א 838/87 רחל שני נ' אוניברסיטת תל-אביב (12/8/88).
כך לדוגמא, לאור הוראת סעיף 33 לחוק החוזים נקבע כי:
בית-המשפט לא ידון בתביעה למתן ציון לעבודת דוקטורט;
אין מקום להתערב בהחלטה המורה על הפסקת לימודיו של סטודנט לרפואה עקב כשלון אקדמי (דוגמת ציונים ירודים);
אין מקום שבית-המשפט יקבע, כי יש להעניק לסטודנט תואר בוגר.
ראו לענין זה:
ע"א 4106/11 ד"ר יצחק רויזמן נ' הפקולטה לרפואה אוניברסיטת תל-אביב, והאסמכתאות שם (21/3/13).
פסיקה זאת הנוגעת לעניינים אקדמיים, עולה בקנה אחד עם סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958, קובע:
"מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל ענייניו האקדמיים והמנהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו.
בסעיף זה, 'עניינים אקדמיים ומנהליים' – לרבות קביעת תכנית מחקר והוראה, מינוי רשויות המוסד, מינוי מורים והעלאתם בדרגה, קביעת שיטות הוראה ולימוד, וכל פעולה מדעית, חינוכית או משקית אחרת"
סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה מעגן את עקרון החופש האקדמי, שהינו עקרון יסוד בפעולתם של המוסדות להשכלה גבוהה.
משמעות הדבר הינה כי בית-המשפט לא יתערב בפעולות של המוסד להשכלה גבוהה, הנוגעות באופן ישיר בתחומי המחקר וההוראה, וכאשר החופש האקדמי המוסדי כולל הן היבטים אקדמיים והן היבטים מנהליים.
בין העניינים האקדמיים, נכלל החופש של המוסד להשכלה גבוהה לקבוע מה הרמה האקדמית הנדרשת בו, וכן להחליט על הפסקת לימודו של סטודנט שאינו מגיע לרמת האקדמית הנדרשת.
41. לעומת ענין אקדמי טהור החלטת הוועדה המקצועית לבחינת קיומה של מחלה מגבילה אצל מועמד/סטודנט בפקולטה לרפואה אינה החלטה אקדמית בלבד, אלא כוללת בחלקה המשמעותי, כך לטעמי, גם רכיבים רפואיים שאינם שוליים. הרחבנו בכך לעיל.
לכן, ככל שמועמד/סטודנט "תוקף" בתביעתו לבית המשפט גם את הפן הרפואי בהחלטת הוועדה, ביקורתו של בית המשפט תהא אז לא רק בהתאם לאפשרות א' המפורטת בסעיף 37(א) לעיל (ביקורת מצומצמת כהחלטה אקדמית טהורה), אלא גם בהתאם לאפשרות ב' המפורטת בסעיף 37(ב) לעיל.
רק אישור בית המשפט של החלטת הוועדה על פי שתי האפשרויות, יכשירו החלטתה, ככל שהמועמד/הסטודנט חולק עליה גם בפן הרפואי ופונה בנדון לבית המשפט, כבמקרה דנן.
אקדים ואומר כי כך או כך, ובכל דרך בדיקה שנבחר, נמצא כי החלטות הוועדות התקבלו כדין בעניינו של התובע, בקובען כי לוקה ב"מחלה מגבילה", כהגדרתה בנוהל.
42. נתחיל בבחינת החלטות הוועדות דנן בהתאם לאפשרות הראשונה שבסעיף 37(א) לעיל.
43. לא מצאתי מתום בהתנהלות הוועדות בנדון בענייננו של התובע;
44. נתחיל בוועדה הראשונה מיום 23.1.2023:
א. הוועדה שנתנה החלטתה ביום 23.1.2023 החלה עבודתה ביום 14.5.2019 כמתואר במכתבו של דיקן הפקולטה לרפואה אל התובע מיום 28.7.2019 שצורף כנספח 14 ל-נ/8.
הוועדה כונסה פעם נוספת ביום 5.11.2019 (ראו השתלשלות הדברים בסעיף 12 לעיל).
ב. הוועדה היתה מורכבת מחברים (כאמור בסעיף 3.2 לנוהל) כדלקמן:
פרופ' אילון רוזנברג (דיקן הפקולטה לרפואה ויו"ר הוועדה);
פרופ' צילה צוקרמן (מרכזת שנים קליניות ויועצת ראשית של הפקולטה לרפואה);
פרופ' לאה בנטור (מרכזת השנים הקליניות לשעבר וחברת סגל בכירה שהינה רופאה);
פרופ' בני נתן (דיקן הסטודנטים בטכניון);
ד"ר אייל פרוכטר וד"ר ורד טל (פסיכיאטרים מומחים בתחום הנוגע לענין);
ג. בדיון בוועדה נכחו גם התובע ובא כוחו, עו"ד חאתם סעב, וכן עו"ד ניבי אטיאס (מטעם הטכניון);
ד. בדיון בוועדה נשמעו טענות התובע ובא כוחו ונרשם פרוטוקול (על ידי הגב' ליאת איינשטיין – רכזת סטודנטים).
ה. בוועדה זו הוחלט בהחלטות ביניים:
לקבל מהתובע, בהסכמתו, טופס ויתור על סודיות רפואית;
להפנותו למבדק פסיכודיאגנוסטי השלכתי ואישיותי, לצורך קביעת מצבו הבריאותי/נפשי;
לאפשר לתובע להציג בפני הוועדה ראיות נוספות הנוגעות למצבו הבריאותי עד ליום 22.12.2019.
[ראו לענין זה את מכתבו של הדיקן אל התובע מיום 1.12.2019, שצורף כנספח 19 ל-נ/8, המשקף את הדברים לעיל].
ו. התובע אכן ערך אבחון פסיכודיאגנוסטי במכון טל, אך לנוכח סאגת הדברים המתוארת בסעיף 14 לעיל, שבראשם חזרתו של התובע מכתב הוס"ר עליו חתם, דבר שמנע את העברת האבחון לוועדה, התכנסה הוועדה ביום 23.1.2020 והמליצה על הפסקת לימודיו לאלתר של התובע בפקולטה לרפואה מחמת "מחלה מגבילה" בהתאם לנוהל. זאת נוכח קביעת הוועדה כי קיים חשש אמיתי לכושר לקוי, אשר עלול לשלול מהתובע את היכולת לקחת חלק בלימודים הקליניים בפקולטה לרפואה, ואת היכולת לעסוק בבוא העת ברפואה.
החלטת הוועדה מיום 23.1.2020 צורפה כנספח 29 ל-נ/8.
45. נמשיך בוועדה השניה מיום 6.4.2020:
א. ביום 25.3.2020 הודיע התובע לטכניון במכתב שנשלח בדואר אלקטרוני (נספח 32 לנ/8) כי ביטל את ביטול הוס"ר שניתן למכון טל, דבר שאיפשר את שליחת דו"ח האיבחון הפסיכודיאגנוסטי שנערך לתובע לטכניון, והצגתו בפני הוועדה.
בעקבות כך הוחלט ביום 6.4.2020 על ידי הדיקן, על קיום דיון חוזר בעניינו של התובע בוועדה.
מכתבו של הדיקן לתובע מיום 6.4.2020 צורף כנספח 34 ל-נ/8.
ב. ודוק – בנדון פעל הדיקן בהתאם להוראות סעיף 10 לנוהל המאפשר "הקמת ועדה לבדיקה חוזרת".
תוכנו של סעיף 10 לנוהל הוא כדלקמן:
"10.1 הדיקן רשאי בכל עת, לאור מידע חדש שהגיע אליו, למנות ועדה לבדיקה חוזרת ולהטיל עליה את בדיקת בריאותו של אותו נבדק.
'מידע חדש' לענין סעיף זה: מידע שלא היה ידוע ולא יכול היה להיות ידוע עת דנה הוועדה בענין לראשונה, ואשר הדיקן סבור כי על יסודו קיימת אפשרות סבירה כי הוועדה לבדיקה חוזרת של מצב בריאותו של הנבדק תגיע למסקנות שונות מאשר המסקנות אליהן הגיעה הוועדה.
10.2 הרכב הוועדה לבדיקה חוזרת יקבע כאמור בסעיף 3.2 לנוהל זה (ראו סעיף 39 לעיל – ח"ש), ואולם , לפחות שלושה מבין חבריה לא יהיו חמשת חברי הוועדה שבדקה את עניינו של הנבדק לראשונה.
10.3 הוועדה לבדיקה חוזרת רשאית להסתמך על כל או חלק מחומר הראיות ו/או המסמכים אשר הוצגו בפני הוועדה שבדקה את ענינו של הנבדק לראשונה.
10.4 הוראות נוהל זה יחולו על עבודת הוועדה לבדיקה חוזרת בשינויים המחייבים כמתחייב מן האמור בסעיף זה.
ג. הוועדה השניה אמורה היתה לבחון האבחון כ"מידע חדש" (ראו סעיף 10.1 לנוהל), תוך התמקדות בשאלה, האם בממצאי האבחון יש כדי להשליך, מבחינה רפואית (ראו סעיף 41 לכתב ההגנה) על החלטת הוועדה הראשונה.
בסופו של דבר, בתאריך 6.4.2020 התכנסה הוועדה השניה בהרכב שונה כנדרש בנוהל (ראו סעיף 10.2 לנוהל), ודנה מחדש בעניינו של התובע. בפני הוועדה עמדו כלל החומרים שעמדו בפני הוועדה הקודמת, לרבות תוצאות האבחון.
ועדה (שניה) חוזרת זאת החליטה, כי תוצאות האבחון עולות בקנה אחד עם החלטת הוועדה הראשונה. היינו – גם היא מצאה כי אצל התובע קיימים דפוסי התנהגות המלמדים על חשש אמיתי לכושר לקוי אשר עלול לשלול מהתובע את יכולתו לקחת חלק בלימודים הקליניים בפקולטה לרפואה, ואת היכולת לעסוק בבוא העת ברפואה.
לכן החליטה הוועדה השניה גם להמליץ על הפסקת לימודיו של התובע בפקולטה לרפואה בטכניון לאלתר, מחמת "מחלה מגבילה".
(ראו בנדון החלטת הוועדה מיום 6.4.2020, שצורפה כנספח 35 ל-נ/8).
ד. על החלטות הוועדות ערער התובע לנשיא הטכניון, בהתאם לזכותו על פי סעיף 9 לנוהל. ביום 13.12.2020 החליט נשיא הטכניון כי אין מקום לשנות את החלטות הוועדות להמליץ על הפסקת לימודי התובע, והערעור נדחה.
החלטת נשיא הטכניון בערעור שהגיש התובע (נספח 37 לנ/8) כוללת שלושה פרקים כדלקמן:
1. "רקע" (פירוט הרקע שהובילו לקיומן של שתי הוועדות בעניינו של התובע – דומה לפרק ה"רקע" בפסק דין זה);
2. "הליך הערעור" (בפרק זה ציין נשיא הטכניון כי עיין בכל החומר שעמד בפני הוועדות, לרבות האבחון ופרוטוקולי הדיון בוועדות. מעבר לכך הביא נשיא הטכניון את כלל החומרים, לרבות כתב הערעור, בפני פסיכיאטר מומחה שאינו נמנה עם סגל הפקולטה לרפואה. כן קיים פגישה מקצועית בה השתתפו גורמי מקצוע מהפקולטה לרפואה וגם הפסיכיאטר החיצוני עמו נועץ).
3. "ההחלטה" (נימוקי ההחלטה בדבר דחיית הערעור – שיחה עם פסיכיאטר חיצוני; הכללת רופאים, חברי סגל ופסיכיאטריים מומחים בוועדות; לקיחה בחשבון את תוצאות האבחון; שמיעת טיעוני התובע באריכות בישיבת הוועדה הראשונה; אישור החלטת הוועדה הראשונה על ידי הגורם המוסמך, דיקן לימודי הסמכה, כנדרש).
46. עולה מכל הנ"ל, כי עבודת הוועדות בעניינו של התובע, הן מבחינת הרכבן והן מבחינת התנהלותן, עד קבלת החלטותיהן, התנהלו:
1. בשקיפות ובהתאם להוראות הנוהל;
2. ללא הפליה, שרירות או שיקולים זרים (טענותיו של התובע בנדון נזנחו כאמור בסיכומיו, וגם לא הוכחו כלל);
3. תוך מתן החלטות מנומקות, המבוססות על החומר שעמד בפניהם, לרבות תוצאות האבחון.
דברים דומים ציין הטכניון בסעיף 34 לסיכומיו, בו ציין, בין היתר, כי – "…ההליך שנוהל היה תקין והוועדה כונסה אף בשני הרכבים לאור התפניות בעמדותיו של התובע בענין המבחנים הפסיכו-דיאגנוסטים…".
בצדק אף ציין הטכניון בסעיף 36 לסיכומיו, כי – "עיון בסיכומי התובע מלמד כי אין בפי התובע טענה כי נפל פגם בהליך בו נקטה הוועדה במסגרת מי מהעילות אשר הוכרו בפסיקה כמאפשרות התערבות מצומצמת בהחלטת מוסד אקדמי כבעניינו".
ודוק – בסיכומיו זנח כאמור התובע כל טענה הנוגעת לחוקיות הנוהל כשלעצמו, הגם שטען כן בטיעוניו בכתב טענותיו (ראו סעיף 20(א) לעיל ; וראו דברינו בנדון בסעיפים 33-34 לעיל).
47. ד"ר אייל פרוכטר, פסיכיאטר מומחה, מנהל המערך הפסיכיאטרי ברמב"ם, מנהל בית החולים לבריאות הנפש "כרמל" וחבר סגל הפקולטה לרפואה בטכניון (כמפורט בסעיף 2.3 לתצהירו נ/8) – (להלן: "פרוכטר"), היה חבר בשתי הוועדות דנן, שבדקו קיומה של "מחלה מגבילה" אצל התובע.
הוא היה העד היחיד מטעם הטכניון שהעיד על ההליך שהתקיים על פי הנוהל, השיקולים וקבלת החלטות הוועדות מטעם הטכניון, כמפורט בתצהירו נ/8.
בתצהירו עמד על אירועים חריגים במהלך לימודיו של התובע בטכניון (פורטו בתמצית בפרקים "רקע" ו-"טענות הנתבע" לעיל), שהובילו להקמת הוועדות בהתאם לנוהל לבחינת קיומה של "מחלה מגבילה" אצל התובע.
בתצהירו נ/8 אף עמד פרוכטר על תהליך עבודות הוועדות וקבלת החלטותיהן בעניינו של התובע בדבר קיומה של מחלה מגבילה אצלו, שהובילה להמלצה על סיום לימודיו בפקולטה לרפואה שבטכניון לאלתר.
במילים אחרות – פרוכטר שיקף הליך תקין הנוגע לעניינו של התובע בנדון, מתחילת הדרך ועד סופה, כדלקמן:
א. אירועים חריגים בהתנהגות התובע במהלך הלימודים הקליניים שהובילו להקמת הוועדה בהתאם לנוהל (סעיפים 11-17 לנ/8);
ב. תהליך הקמת הוועדות בהתאם לנוהל בעניינו של התובע (סעיפים 19-36 לנ/8);
ג. מתן אפשרות לתובע להיות מיוצג בוועדה על ידי עו"ד מטעמו, ואפשרות צירוף מסמכים רפואיים, ואף מסמך מפסיכולוג (סעיף 17 לנ/7);
ד. שמיעת טענות התובע ובא כוחו בוועדה (סעיף 17 לנ/7);
ה. פירוט ההליכים בפני הוועדות לבדיקת קיומה של "מחלה מגבילה" אצל התובע (סעיפים 19-36).
48. פרוכטר נחקר ארוכות על תצהירו בישיבת יום 21.9.2022, ושיקוף תקינות הליך הוועדות שציין בתצהירו, כמפורט לעיל, לא נסתר.
כך, למשל, ציין פרוכטר בחקירתו, כי:
א. התובע נשמע במסגרת הוועדה בה הופיע (עמ' 107 לפרו' שו' 13-17);
ב. בחינת עניינו של התובע על ידי הוועדות נעשתה בכובד ראש ולא על "רגל אחת" (עמ' 107 לפרו' שו' 23-27);
ג. טרם קבלת החלטה בעניינו של התובע, מעבר לחומר הרפואי והאחר שהונח בפני הוועדה, גם על ידי התובע, ושמיעת התובע, נערך דיון ענייני בין חברי הוועדה באשר להתנהגותו החריגה של התובע במחלקות במהלך הלימודים הקליניים ומשמעותה של התנהגות זאת. כל זאת שכנע את חברי הוועדה לקבוע את קיומה של "מחלה מגבילה" אצל התובע (עמ' 110-109 לפרו');
ד. מצבו האקדמי העגום של התובע גם עלה בדיוני הוועדה מפי התובע עצמו, אך גם מהחומר הכתוב שעמד בפניה (עמ' 110 לפרו' שו' 25-32).
בנדון הבהיר פרוכטר, כי נקודה זאת עלתה לנוכח טענתו של התובע, כי הכשילו אותו במתכוון בבחינות בעל פה במהלך הלימודים הקליניים. הוועדה לא התעלמה מטענה זאת של התובע, אלא דנה בה ודחתה אותה כחסרת בסיס. דיון בנקודה זאת בוועדה היה רלוונטי, שכן היה גם בו בכדי ללמד על "כושר לקוי" אצל התובע. (עמ' 109 לפרו' שו' 21-35; עמ' 110 לפרו' שו' 1-22);
יחד עם זאת ובמענה לשאלה שמא מצבו האקדמי העגום (דבר שהוביל בסופו של דבר להחלטה על הפסקת לימודיו גם מטעם זה – ראו פרק "ועדת ייעוץ ומעקב" לעיל) ציין פרוכטר כי:
"ההישגים האקדמיים, היה לנו קל מאוד להגיד כוועדה, באמא שלכם תעזבו את הסיבוכים. ההישגים האקדמיים זה קונקרטי ועל פי ההישגים האקדמיים מזמן לא היה צריך להמשיך וללמוד. קיבל הקלה ועוד אפשרות ועוד הזדמנות וכשל שוב ושוב ושוב, ובאמת לא היה צריך להמשיך ללמוד. חשבנו כחברי ועדה שלאור האירועים, לא די להתעסק עם המצב האקדמי אלא צריך גם לעשות את הוועדה הזו, על אף שהיא יותר מסובכת, היא בוודאי יותר מסובכת, כיוון שהאירועים שקרו היו הרבה מעבר להישגים האקדמיים. ולכן לשאלתך, הוועדה בהחלטה התייחסה להישגים האקדמיים, אבל הם לחלוטין לא עמדו בבסיס ההחלטה" (עמ' 118 לפרו' שו' 31-36; עמ' 119 לפרו' שו' 1-3).
ה. במענה לשאלת בית המשפט, האם ידוע לו איזה צעדים מקדימים נקט הטכניון עד שהחליט להעמיד את התובע בפני ועדה בהתאם לנוהל, הפנה למצוין בסעיפים 12-14 לתצהירו; שם צוין, כי אף לאחר ההחלטה על הקמת הוועדה על ידי הדיקן אך טרם התכנסותה, נפגש הדיקן עם התובע ביום 1.11.2018. בשיחה זאת "הודיע הדיקן לתובע כי התנהגותו הינה חריגה ובלתי נורמטיבית וכי נשקל להפעיל את הנוהל בעניינו. לאחר שמיעת דברי התובע והבטחתו לשפר דרכיו, הוסכם כי בשלב זה לא תתקדם הוועדה עם בדיקתה, וככל שיועלו תלונות נוספות, יועלה התובע לדיון חוזר" (ציטוט מסעיף 13 ל-נ/8. כן ראו נספח 1 ל-נ/8, תמצית סיכום הפגישה האמורה בין הדיקן לתובע).
רק משהתברר כי התובע ממשיך בסורו מבחינת התנהגות חריגה (שפורטה בסעיף 16 ל-נ/8), חודשה עבודת הוועדה בעניינו.
בלשונו של פרוכטר בעדותו:
"… מה שידוע לי זה שהטכניון עשה מספר מאמצים לפני ההחלטה הסופית של סיום הלימודים, כיוון שהדיונים בעניינו של התובע החלו כבר ב-2018, ואז התייעץ הדיקן, וכבר אז עלתה האפשרות של ועדה, אני כותב את זה בסעיף 12 לתצהיר שלי…
על הסיפור של כושר לקוי התקיימה שיחה בין התובע לבין הדיקן, שם הודיע הדיקן לתובע כי התנהגותו היא חריגה ובלתי נורמטיבית. לאחר שמיעת דברי התובע והבטחתו לשנות את דרכיו, לשפר את דרכיו, הוסכם כי בשלב זה לא תתקיים הוועדה, כלומר דחו את ההחלטה על קיום הוועדה ואמרו, אוקיי, יש לך צ'אנס נוסף. נותנים לך מדרגה נוספת אתה יכול ללכת לטיפול. בנוסף, בתוך ההתכתבויות אני יודע גם שהוצע לו טיפול וגם שהוא נפגש אחר כך מספר פעמים או לפני זה, מספר פעמים עם דוקטור שמגר (פסיכיאטר – ח"ש) בעניין הזה…
ובנוסף, מן החומר הרפואי בעניינו שהגיע אלינו במסגרת הוויתור על הסודיות הרפואית, ניכר שאגב הומלץ לו טיפול פסיכולוגי ולשקול טיפול אחר, מרופא משפחה שלו…" (עמ' 112 לפרו' שו' 29-36; עמ' 113 לפרו' שו' 1-7 ושו' 21-23).
ו. פרוכטר שלל מכל וכל את טענת התובע כי הוועדות קיבלו החלטותיהן מראש בענייננו, עוד לפני שנדון עניינו בפניהן (עמ' 115 לפרו' שו' 27-28; עמ' 116 לפרו' שו' 9-13);
בנדון הרחיב פרוכטר וציין כי:
"הוועדה לאורך הדרך עסקה בתום לב מלא ונתנה הרבה מאוד מקום, אחרת לא היינו טורחים לשלוח אותו לטסטים פסיכו-דיאגנוסטיים, כדי לוודא באמת שאנחנו, לבסס את מה שאנחנו מרגישים, את האי נוחות המאוד גדול שאנחנו חשים. אחרת לא היינו ב-2018 אומרים, בשיחה אתו, בוא ניתן עוד צ'אנס, והדיקן אפילו סיכם שהוא התרשם שהתובע הפנים מה נאמר והולך לשנות את דרכיו, ומאז רק דרכיו החמירו, הקצינו. התשובה היא לא, זה נעשה לגמרי בתום לב וללא החלטה מראש" (עמ' 116 לפרו' שו' 13-19).
ז. לשאלה האם היו חילוקי דעות בין חברי הוועדות בקבלת ההחלטה בעניינו של התובע, השיב שההחלטה התקבלה פה אחד. כל חברי הוועדה השתכנעו, כל אחד מסיבותיו הוא, כי קיימת אצל התובע "מחלה מגבילה" (עמ' 118 לפרו' שו' 3-10).
בלשונו של פרוכטר:
"השתכנעו כן, על פי החומר והנתונים שהוצגו, שכושרו של [התובע] לקוי גם כסטודנט ובוודאי בעתיד כרופא, וזה חשיבותה של הוועדה הזו" ( עמ' 118 לפרו' שו' 10-11).
49. עדותו זאת של פרוכטר, שעשה עלי רושם מהימן, מלמדת על תקינות ההליך בהתאם לנוהל, ועל תקינות קבלת ההחלטות בעניינו של התובע על ידי הוועדה.
יותר מזה – הרושם שקיבלתי, מהאמור בתצהירו של פרוכטר ועדותו, כי הטכניון לא מיהר בעניינו של התובע ונתן לו הזדמנות לשפר דרכיו/התנהגותו בכדי להימנע מקבלת החלטה על "מחלה מגבילה" בעניינו, אך ללא הועיל.
תחת זאת, במהלך עדותו של פרוכטר הפריע התובע על ידי הערות ביניים, ולא הפסיק אף לאחר שהערתי לו על כך (עמ' 114 לפרו' שו' 11-25).
"הקש ששבר את גב הגמל" היה, כשהתובע התפרץ וצעק באולם בית המשפט (התפרצות שהתווספה להפרעות חוזרות ונשנות שלו במהלך עדותו של פרוכטר, ושבגינן אף הוריתי על הוצאתו מהאולם) כי:
"אבא שלי נפטר ביגון וצער בגלל ההתנהלות שלהם, התנהלות של פקולטה נאצית" (עמ' 114 לפרו' שו' 27-28).
סבורני כי התנהלות זאת של התובע מעוררת תמיהה רבה.
50. בהינתן כל זאת, לא מצאתי כי נפל פגם בעבודת הוועדות דנן, המחייב את התערבות בית המשפט בהחלטות אלה (בדיקה על פי אפשרות א').
51. נעבור כעת לבחינת החלטת הוועדות בהתאם לאפשרות השניה. קרי בחינת הפן הרפואי בקביעת החלטות הוועדות בדבר "כושרו הלקוי" של התובע, השולל ממנו את היכולת לקחת חלק בלימודים הקליניים בפקולטה לרפואה (ראו הגדרת "מחלה מגבילה" בנוהל, כמצוטט בסעיף 3 לעיל).
כך נעשה לנוכח "תקיפת" פן רפואי זה על ידי התובע באמצעות חוות דעת מומחה רפואי מטעמו.
52. כאמור התובע הגיש חוות דעת מומחה מטעמו, המומחה קירש, במסגרתה קבע כי אין מניעה שהתובע ימשיך בלימודי הרפואה בפקולטה לרפואה בטכניון (ראו סעיף 23 לעיל).
מנגד הטכניון הגיש חוות דעת מומחה מטעמו, המומחה ברש, בה נקבע כי התובע לוקה ב"מחלה מגבילה" כהגדרתה בנוהל במובן של "כושר לקוי" (ראו סעיף 24 לעיל).
53. בחינת חוות דעת הצדדים, עם יתר הראיות שעמדו בפני (כפי שאפרט להלן) הביאה אותי להעדיף בבירור את חוות דעתו של מומחה הטכניון, ד"ר ברש, על מסקנותיה, בדבר כושרו הלקוי של התובע, השולל ממנו את היכולת לקחת חלק בלימודים הקליניים בפקולטה לרפואה, ואף לתפקד בעתיד כרופא.
להלן אפרט נימוקי להעדפת חוות דעתו של המומחה ברש בנדון, שגם נתמכו ברורות על ידי פרוכטר, העד מטעם הטכניון שהינו גם פסיכיאטר מומחה, כפי שנעמוד על כך להלן בהרחבה.
54. אתחיל בכך שהמומחה קירש לא ידע בעצם, כי צריך לבחון קיומה של "מחלה מגבילה", כהגדרתה בנוהל, בקרב התובע. הוא סבר כי חוות דעתו צריכה להתייחס "להערכה פסיכיאטרית לגבי מצבו הנפשי" של התובע (עמ' 54 לפרו' שו' 4-9).
יותר מזה – הוא אף לא היה מודע, וממילא לא ראה, את הוראות הנוהל, על הגדרת "מחלה מגבילה" הקבועה בו עובר להכנת חוות דעתו (עמ' 40 לפרו' שו' 21-23).
בלשונו של המומחה קירש בעדותו:
"את המונח מחלה מגבילה לא הכרתי, הכרתי עכשיו לפני שהגעתי לדיון כי קראתי, זה לא עמד בפניי קודם…" (עמ' 45 שו' 5-6).
אם בכך לא סגי – המומחה קירש, עובר להכנת חוות דעתו, אף לא היה מודע להחלטת הוועדה השניה בדבר קיומה של "מחלה מגבילה" אצל התובע (עמ' 46 לפרו' שו' 16-25; עמ' 47 לפרו' שו' 1-6).
יותר מזה – אמנם בחוות דעתו מצויין כי עמדה בפניו החלטת הוועדה הראשונה מיום 23.1.2020 (מסמך 5), ברם ספק בעיניי אם עיין במסמך זה לעומק או הפנים תוכנו, משני טעמים עיקריים:
א. אם היה מעיין בכך – היה יודע ומכיר את המושג "מחלה מגבילה" שבנוהל, בעוד שהמומחה קירש בעדותו ציין כי רק עובר לעדותו התוודע למושג זה (ראו לעיל);
ב. בהמשך עדותו הודה המומחה קירש כי לא היה מודע כלל להחלטת הוועדה בדבר קיומה של מחלה מגבילה אצל התובע (עמ' 54 לפרו' שו' 23-26). מכאן המסקנה, שסביר כי גם לא עיין לעומק בהחלטת הוועדה הראשונה שקבעה קיומה של "מחלה מגבילה" אצל התובע.
לחֶסֶר זה אצל המומחה קירש חשיבות רבה, שכן הגדרת "מחלה מגבילה" בנוהל כוללת שתי אפשרויות/חלופות – "מחלה או כושר לקוי".
לכן העובדה כי המומחה קירש לא אבחן כל "מחלת נפש" אצל התובע שבאה לידי ביטוי במצבים פסיכוטיים או דיכאון מג'ורי (ראו מסקנות המומחה קירש בחוות דעתו המתומצתות בסעיף 23 לעיל), לא שוללת קיומו של "כושר לקוי" (שהינו חלק מהגדרת "מחלה מגבילה") אצל התובע, הנובעים מקווי אישיות בעייתיים הקיימים אצלו, הפוגמים בכושרו לקיים יחסי אנוש תקינים ולקבל מרות. הכל כמפורט בהרחבה בחוות דעתו של המומחה ברש מטעם הטכניון, שמסקנותיו בה מתומצתות בסעיף 24 לעיל.
ודוק – המומחה ברש, שחוות דעתו מלמדת, להבדיל מהמומחה קירש, כי היה מודע להוראות הנוהל ולהגדרת "מחלה מגבילה שבו (ואף אישר בעדותו כי ראה את הוראות הנוהל והגדרת "מחלה מגבילה" שבו – עמ' 87 לפרו' שו' 1-7), עמד בעדותו על שתי החלופות שבהגדרת "מחלה מגבילה" בנוהל (מחלה או כושר לקוי).
המומחה ברש ציין, כי לקותו של התובע ב"מחלה מגבילה" אינה על רקע של "מחלה" אלא על רקע של "כושר לקוי", כקביעות הוועדות שדנו בעניינו. הדגיש המומחה ברש, כי זאת הסיבה מדוע לא נתן אבחנה רשמית לממצאיו אצל התובע, שכן לא אבחן אצלו מחלה פסיכיאטרית (עדותו עמ' 87 לפרו' שו' 18-27; עמ' 88 לפרו' שו' 1-6). זאת במענה לטענת המומחה קירש בעדותו, כי ממצאי המומחה ברש לוקים בחסר, כיוון שלא כתב אבחנה פסיכיאטרית כמקובל בהתאם לספרי האבחנות הפסיכיאטריים (עמ' 72 לפרו' שו' 8-26).
פרוכטר, שהינו פסיכיאטר מומחה, ואפילו בכיר (ראו הרזומה שלו לעיל), גם העיד כי הבעיה אצל התובע אינה בגדר "מחלת נפש" אלא "כושר לקוי" (עמ' 110 לפרו' שו' 1-9).
בכל אופן – משהמומחה קירש לא הונחה על ידי התובע להגיש חוות דעת רפואית שתשלול, בפן הרפואי, את ממצאי הוועדות בעניינו, שעסקו בקיומה של "מחלה מגבילה" בעקבות כושר לקוי; ואף לא היה מודע למושג "מחלה מגבילה" או הגדרתה בנוהל; וכל שסבר היה כי עליו ליתן בחוות הדעת הערכה פסיכיאטרית בעניינו של התובע (ראו לעיל) – יש קושי של ממש להסתמך על ממצאי חוות דעתו ומסקנותיו בה, שכן "החמיץ את המטרה", שהינה שלילת מסקנות הוועדות בדבר קיומה של "מחלה מגבילה" אצל התובע במובן של "כושר לקוי".
זאת לעומת המומחה ברש – ש"כיוון חיציו למטרה", תוך הבנה והתייחסות להגדרת "מחלה מגבילה" בנוהל. לכן יש בממצאי חוות דעתו ומסקנותיו בה, בכדי לתמוך במסקנות הוועדות בעניינו של התובע, בדבר קיומה של מחלה מגבילה אצל התובע, במובן של "כושר לקוי".
55. היות שהתובע רצה לסתור את החלטות הוועדות בעניינו בדבר כושרו הלקוי לקחת חלק בלימודים קליניים, או לעסוק כרופא בעתיד (ראו הגדרת "מחלה מגבילה" בסעיף 3 לעיל) באמצעות חוות דעתו של המומחה קירש מטעמו, מצופה היה כי ימסור למומחה מטעמו את מלוא החומר הרפואי והאחר שהיה בפני הוועדות.
למרבה הפלא לא כך היה, כפי שעלה מחקירתו של המומחה קירש.
החומר שעמד בפני המומחה קירש פורט בעמ' 2 לחוות דעתו ת/2. המומחה קירש ציין בחקירתו הנגדית כי לא עמד בפניו חומר נוסף, מעבר למצוין בעמ' 2 לחוות דעתו (עמ' 40 לפרו' שו' 26; עמ' 41 לפרו' שו' 2).
עיון במסמכים אלה, שבעה במספר (כשמספר 7 הוא "ספרות מקצועית"), מלמד לכאורה כי עסקינן בחומר דל, ולא מלוא החומר שעמד בפני הוועדות (ראו להשוואה כמות המסמכים הרבה שצורפה לכתב ההגנה, לתצהירו של פרוכטר נ/8, לחוות דעתו של המומחה ברש נ/7 והמסמכים הרפואיים שהוגשו במסגרת חקירת התובע – נ/3, נ/4, נ/5, נ/6).
המומחה קירש ציין כי את המסמכים שפירט בחוות דעתו קיבל מהתובע או בא כוחו, והוא מאמין שאלה המסמכים הרלוונטיים לחוות דעתו. בכל אופן הוא תמיד מבקש מהצד לו עורך את חוות הדעת להעביר לו את כל המסמכים הרלוונטיים למקרה אותו הוא בוחן במסגרת חוות דעתו (עמ' 46 לפרו' שו' 3-15).
נקודה זאת חשובה בשקלול משקל חוות דעתו של המומחה קירש, שכן העיד שחוות דעתו התייחסה "לעובדות שעמדו בפניי" (עמ' 44 לפרו' שו' 26).
בנדון אף הודה המומחה קירש כי "ברור שרצוי היה שכל המסמכים יעמדו בפניי בעת כתיבת חוות הדעת, זה תמיד רצוי… חבל שזה לא קרה" (עמ' 47 לפרו' שו' 24-25; עמ' 48 לפרו' שו' 3);
כשנשאל האם לא הופתע לנוכח הפער בין כמות המסמכים הדלה שהושמה בפניו בעת שערך את חוות דעתו, לבין כמות המסמכים הרבה שהושמה בפניו לפני הדיון ושנדרש לעיין בהם, השיב – "רצוי היה שהכל יעמוד בפניי ביום כתיבת חוות הדעת" (עמ' 48 לפרו' שו' 14);
לכן סבורני, כי אם לאחר חקירתו מסתבר שלא הוצגו בפני המומחה קירש על ידי התובע מסמכים שיכולים לכאורה לבסס עובדות רלוונטיות לאישוש החלטות הוועדה בעניינו, יגרע משקלה הראייתי של חוות הדעת בעיניי.
בנקודה זאת ראוי לציין את דברי המומחה ברש מטעם הטכניון בשורות האחרונות לחוות דעתו נ/7, כדלקמן:
"חשוב לציין כי דר' צבי קירש, אשר הגיש חוות דעת מטעמו של [התובע], לא נחשף למסמכים מתיקו האישי אשר מפרטים את קשייו הבין אישיים של [התובע] במהלך שנות לימודיו בפקולטה לרפואה".
לגופם של דברים, מחקירתו הנגדית של המומחה קירש עולה, כי חומר רב ומשמעותי לא נמסר לו על ידי התובע, הגם שחומר זה רלוונטי לחוות דעתו, כדלקמן:
א. הוא לא קרא את כתב התביעה כלל. את כתב ההגנה, על נספחיו הרבים, קרא רק סמוך לפני עדותו. היינו בעת עריכת חוות דעתו לא היה מודע למלוא טענותיו של הטכניון בענין כושרו הלקוי של התובע. בכך למעשה "חי" מפיו של התובע בלבד, ללא אפשרות בקרה נוספת בנדון (עמ' 41 לפרו' שו' 7-14);
כך למשל לא היה מודע להתנהגויותיו החריגות של התובע כנטען על ידי הטכניון בכתב ההגנה (שאף הובילו לבחינת עניינו על ידי ועדה מקצועית בהתאם לנוהל), שאף המומחה קירש הודה כי היו רלוונטיות לחוות דעתו (עמ' 66-71 לפרו'; עמ' 75 לפרו' שו' 8-24);
ב. החלטת הוועדה השניה כלל לא עמדה בפניו (לא מצוינת בחוות דעתו בין המסמכים שעמדו בפניו), הגם שהיתה רלוונטית לחוות דעתו (עמ' 47 לפרו' שורות 1-4 ושו' 15);
ג. החלטת הערעור שהגיש התובע על החלטת הוועדות, כפי שניתנה על ידי נשיא הטכניון בפניו נדון הערעור, לא עמדה בפניו, הגם שהיתה רלוונטית לחוות דעתו (עמ' 47 לפרו' שו' 7-11 ושו' 15);
ד. כשהופנה למסמך רפואי שנרשם על ידי רופא משפחה (שצורף כחלק ממסמכי נספח 12 לנ/8, עמ' 47-48 לתצהיר זה) – שם נרשם כי "מזה מספר שנים, בעיקר לאחר תאונת דרכים, ריבוי של תלונות פסיכוסומטיות, כגון קשיי שינה …, קשיי ריכוז… ריבוי בעיות סוציאליות… שמחמירות את המצב הנפשי… רושם של מצוקה נפשית רבה אשר משפיעה על התפקוד היומיומי הן בחיי היומיום, הן בעבודה והן בלימודים… זקוק להערכה וטיפול פסיכולוגי. מומלץ להימנע ככל האפשר ממצבים מלחיצים" – השיב כי מסמך זה לא נרשם בין המסמכים שעמדו בפניו עובר לעריכת הדעת. לכן לא עמד בפניו, הגם שהוא חשוב מבחינה פסיכיאטרית, הגם שנרשם על ידי רופא משפחה (עמ' 49-50 לפרו');
ה. לשם הקיצור נציין, כי הוצגו בפני המומחה קירש במהלך חקירתו מסמכים נוספים שצורפו ל-נ/8 שלימדו על התנהגות חריגה של התובע ואף מסמכים רפואיים, והוא אישר כי לא עמדו בפניו (עמ' 65-71 לפרו'); הגם ש"כל דבר שהוא קשור… למקרה הספציפי שלנו שלשמו התכנסנו הוא חשוב" (עמ' 69 לפרו' שו' 12; כן ראו דברים דומים עמ' 67 לפרו' שו' 23). וכן – "אני חושב שכל התנהגות שהיא לא התנהגות מקובלת וסבירה בכלל ביחסי אנוש היא לא… תקינה" ( עמ' 69 לפרו' שו' 21);
חומר רלוונטי וחשוב זה (גם אליבא דהמומחה קירש, כפי שציינו לעיל) שלא הועמד לרשותו של המומחה קירש על ידי התובע עובר להכנת חוות דעתו, אמנם לא גרם למומחה קירש לשנות (במסגרת חקירתו הנגדית) את מסקנות חוות דעתו, מהטעם שחומר זה אינו מלמד על התנהגות פסיכוטית מסוכנת, עם בוחן מציאות לקוי (עמ' 71 לפרו' שו' 4-10);
יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מהעובדה שצויינה לעיל, שהמומחה קירש לא היה מודע, וכנראה "שכח" גם בזמן מתן עדותו, כי הגדרת "מחלה מגבילה" כוללת לא רק "מחלה" (דוגמת מחלת נפש) אלא אף "כושר לקוי" (באשר לאי ידיעתו של המומחה קירש את הגדרת "מחלה מגבילה" שבנוהל עמדנו לעיל). לכן לא בדק כלל "כושר לקוי" אצל התובע;
לא מן הנמנע, כי אם המומחה קירש היה מודע להגדרת "מחלה מגבילה" לאשורה, ומלוא המסמכים שעמדו בפני הוועדות, לרבות אלה החסרים, היו ניצבים בפניו עובר להכנת חוות דעתו, כך שהיה מתאפשר לו לבחון אותם לעומק ולתחקר התובע על אודותם (דבר שלא עשה עקב חסרונם), היה מגיע למסקנה שתאשש את קביעות הוועדות בעניינו של התובע, בדבר קיומה של "מחלה מגבילה" אצל התובע במובן של "כושר לקוי".
חיזוק למסקנה זאת אני מוצא בדבריו הבאים של המומחה קירש במסגרת עדותו, במענה לשאלות בית המשפט:
א. הוא מסכים כי הגם שהתובע אינו סובל ממחלת נפש יש לו נטייה לאישיות נרקיסיסטית פרנואידית וכפייתית בולטת (כקביעת המומחה ברש בחוות דעתו – (עמ' 73 לפרו' שו' 14-15);
ב. לשאלה האם הוא סבור שבעיה אישיותית זאת אצל התובע (עליה כאמור גם עמד המומחה ברש בחוות דעתו – כפי שנראה להלן) אמורה להגביל אותו מהמשך לימודי רפואה, השיב: "כן, אם הוא לא יקבל טיפול. אבל אם הוא יקבל טיפול זה יכול לעזור…" (עמ' 73 לפרו' שו' 16-18);
כפי שנראה להלן כשנבחן את עדותו של התובע, נראה כי לא רק שהתובע לא קיבל טיפול של ממש בבעייתו האישיותית שאפילו המומחה קירש מטעמו מודה בה, אלא אף מתכחש לבעיה זאת ומטיל את "האשם" להתנהגותו החריגה על אחרים.
הטיב לתאר את הדבר המומחה ברש בחקירתו במילים הבאות:
"בשביל שבנאדם יקבל טיפול הוא צריך להבין שיש לו בעיה… [התובע] חושב שבעיה לכולם, למרצה הזה ולרופא הזה ולמטופלת הזאת ולזה ולאישה הזאת ולגבר הזה, לו אין, זה דבר אחד. בדרך כלל הטיפול מתחיל מהבנת הבעיה זה דבר, שיש בעיה. דבר שני, בשביל לשנות אישיות, ביסוד צריך טיפול פסיכותרפיה שנים. אז צריך קודם כל להבין שיש בעיה, שזה לא כל העולם אשמים, הבעיה בו. ושתיים, אחרי ההבנה הזאת ללכת לטיפול פסיכותרפיה ולהתמיד בו כמה שנים טובות, זאת התשובה" (עמ' 101 לפרו' שו' 25-26; עמ' 1-2 לפרו' שו' 1-6).
משכך, וכמסקנה מסתברת, ניתן לומר, כי אף אליבא דהמומחה קירש, בעייתו האישיותית של התובע, הגם שאינה עולה כדי "מחלה" (מחלת נפש), יכולה לגרום לו ל"כושר לקוי" ("מחלה מגבילה" על פי ההגדרה), שישלול את המשך לימודיו בפקולטה לרפואה (עמד הטכניון בסעיף 44 לסיכומיו על נקודה זאת).
56. מעבר לחסרים בעבודת המומחה קירש המצויינים בסעיפים 54-55 לעיל, עיון בחוות דעתו תוך השוואתה לחוות דעתו של המומחה ברש, מלמד על רדידות מסוימת בחוות דעתו תוך החמצת מטרה שהיתה יכולה רלוונטית לעניינו של התובע, ככל שהיתה עוסקת בכושרו הלקוי הנטען. זאת תחת התעסקות בהערכה פסיכיאטרית לשלילת מחלת נפש, שלא נטענה כלל (על ידי הוועדות, הטכניון או המומחה ברש) כי קיימת אצל התובע (ראו עדותם המפורשת בנדון של המומחה ברש ופרוכטר – עמ' 83 לפרו' שו' 6; עמ' 86 לפרו' שו' 1-5 עמ' עמ' 110 לפרו' שו' 1-8; עמ' 125 לפרו' שו' 11).
אדגיש – איני קובע זאת רק על סמך התרשמותי לאחר עיון בשתי חוות הדעת וחקירות המומחים בפני, אלא גם תוך היאחזות בדבריו של פרוכטר בתצהירו נ/8 ובחקירתו הנגדית – ולכך אתייחס להלן.
נרחיב כעת בדברים האמורים;
חוות דעתו של המומחה קירש מכילה חמישה עמודים:
עמ' 1 – פרטי השכלה ונסיון של המומחה;
עמ' 2 – פירוט המסמכים שעמדו בפניו ופירוט מטרת הבדיקה בשתי מילים: "הערכהפסיכיאטרית" (כאמור מטרה שאינה מדויקת או מושלמת, שכן מתעלמת מאפשרות "כושר לקוי" הקיים אצל התובע, שגם יוביל לקביעת קיומה של "מחלה מגבילה" אצלו, בהתאם להגדרה מושג זה);
עמ' 3-4 ושלוש שורות בעמ' 5 – פירוט תולדות החיים של התובע;
עמ' 5 – ממצאי בדיקה שעשה לתובע (הכוללים חמש שורות: "בהכרה מלאה, משתף פעולה… אין סימנים למצב פסיכוטי ולא לדיכאון מג'ורי").
כן פורט בעמ' 5, תחת הכותרת "סיכום ודיון", בשלוש שורות קצרות כי:
"מדובר בגבר יליד 1979, הסובל מהפרעה אובססיבית – OCD.
מומלץ טיפול בהתאם.
אין מניעה במצבו להמשך בלימודי רפואה".
לעומת זאת, חוות דעתו של המומחה ברש מטעם הטכניון כוללת 10 עמודים, כדלקמן:
עמ' 1 – פרטי רקע והשכלה של המומחה;
עמ' 2-10 (ליתר דיוק חצי עמ' 10) – פירוט המסמכים שעמדו בפני המומחה, לרבות קובץ דוגמאות מתיקו האישי של התובע, ומדובר במספר מסמכים רב, לרבות חוות דעתו של המומחה קירש תוך פירוט מסקנותיה;
עמ' 10-11 – פירוט בדיקתו הפסיכיאטרית של התובע שנערכה ביום 6.12.2021;
עמ' 11-12 – תחת כותרת "סטטוס" נרשמו ממצאי הבדיקה הפסיכיאטרית שביצע המומחה ברש לתובע (בולטת היפרמנזיה – זוכר דברים מינוריים ביותר ולא מוותר על דקויות הכי קטנות; בולטת גישה חשדנית וגרנדיוזית בו זמנית; חי בעולם בו מרגיש נרדף ומושפל, אך מנגד בעל יכולות לא שגרתיות בתחום האינטלקטואלי; כשנעשה נסיון לעמת אותו על קווי אישיותו הבעייתיים, הפך מאדם נחמד, מחייך ומתבדח, לכעוּס, עוין, מאיים ועוד);
עמ' 12-13 – פרק הסיכום (בו נקבע כי התובע אינו סובל ממחלת נפש, אך אישיותו מאופיינת בקווי אישיות נרקיסיסטיים, פרנואידים וכפייתיים בולטים, אשר גורמים לקושי ניכר ביחסי האנוש שלו ולקבלת מרות ועוד, המלמדים על "כושר לקוי" כהגדרת המונח "מחלה מגבילה" בנוהל).
השוואת שתי חוות הדעת בעין לא מקצועית, מלמדת לכאורה, כי:
חוות דעתו של המומחה קירש מפורטת ומבוססת פחות, וכלל לא "קולעת למטרה" בבחינת קיומה של "מחלה מגבילה", אם לאו, במובן של "כושר לקוי" אצל התובע.
לעומת חוות דעתו של המומחה ברש, המבוססת ומפורטת היטב, כשמלוא החומר הרפואי מונח בפניה ותוך בחינת מצבו של התובע אל מול הגדרת "מחלה מגבילה", הכוללת אף "כושר לקוי".
בדברי אלה אני נאחז אף באמור בתצהירו של פרוכטר, פסיכיאטר מומחה, שם ציין כדלקמן (סעיפים 38-41 לנ/8):
א. מקריאת חוות הדעת של המומחה קירש, לא עולה על מה הסתמך המומחה בקביעתו כי התובע סובל מ-OCD;
אף לא ברור מדוע אין בחוות הדעת הערכה על אישיותו של התובע, כאשר השתלשלות חייו בוודאי שרחוקה מרגילה, אלא אם כן המומחה קירש לא ידע את ההיסטוריה החריגה של התובע, כפי שעלתה מתיקו האישי אצל הנתבע (עובדה שהתבררה כנכונה, כפי שעלה מחקירתו של המומחה קירש);
ב. במסגרת חוות הדעת של המומחה קירש, לא נערך מול התובע כל בירור על אודות תאונות הדרכים התכופות אשר אירעו לו והסיבה האפשרית להן; לא נערך בירור לגבי נסיבות נישואיו וגירושיו; מה עמד בבסיס הפסקת לימודיו באוניברסיטה העברית ותלונותיו השונות של התובע נגד מערכות;
ג. בחוות הדעת של המומחה קירש צוין כי התובע היה בטיפול נפשי – דבר שלא הובא לידיעת הטכניון ומעולם לא נטען על ידי התובע, למעט פגישותיו עם פסיכיאטר מטעם הטכניון, ד"ר שמגר, על רקע בקשת התובע להקלות בבחינות;
ה. הוא מעריך מקצועית את המומחה קירש, אך לטעמו חוות דעתו מתייחסת ברדידות לשאלה מהותית של הפרעות אישיות בקרב התובע, נוכח נתונים מורכבים במקרה שלו;
ו. נקבעה בחוות הדעת של המומחה קירש אבחנה נפשית אך ללא תיקוף בכל תסמין קליני מובהק.
פרוכטר אף עמד בחקירת הנגדית על רדידותה של חוות הדעת שנת המומחה קירש בעניינו של התובע, ונתמצת הדברים כדלקמן:
א. הוא חולק על אבחנתו של המומחה קירש בחוות דעתו כי קיים אצל התובע OCD, מהטעם כי כלל אינה מבוססת. מכאן כי עסקינן בבחינת חוות דעת רדודה, שטחית ולא מעמיקה.
בלשונו:
"בוא נעשה סדר. א' אין לו OCD, בסדר? אני כתבתי את זה בחוות הדעת, התייחסתי בתצהירי וזה שלא ברור לי, כי הוא (המומחה קירש – ח"ש) לא תיקף בשום מילה בתוך חוות הדעת שלו את האבחנה של OCD שמחייבת טקסים ומחשבות אובססיביות, טקסים קומפולסיביים והוא לא כתב על זה מילה אז לא ברור על מה זה התבסס וגם לא עלה בטסטים הפסיכו-דיאגנוסטיים שום דבר שמלמד על ה-OCD…
OCD זאת מחלה נפשית שפוגמת בתפקוד שלך, כי אתה כל הזמן עסוק בדברים מסוימים והם לא בהכרח העיקר, לוודא נעילה או לוודא כל מיני דברים אבל שזה פוגע בתפקוד… בהגדרה של אדם עם HO ברגע שאתה אומר מחלה הרי אתה מתייחס למשהו שפוגע בתפקודך, בשדות התפקוד החיוניים, אוקיי? אין מדובר בתכונה שמשפרת את העבודה שלך כרופא" (עמ' 123 לפרו' שו' 20-32);
וכן:
"…ה-OCD היא מחלה אחרת לחלוטין, היא היתה עד לאחרונה אחת מהפרעות החרדה, היום הוציאו את זה מסיבות אחרות, אבל היא מתאפיינת בזה שעולות לי מחשבות למשל הולך לקרות אסון נוראי, ואז אני חייב לעשות איזושהי פעולה כדי לבטל את המחשבה הנוראית הזאת. למשל לשטוף הרבה פעמים ידיים, לוודא שהדלת נעולה, לוודא שסגרתי את זה לוודא שעשיתי את זה…" (עמ' 124 לפרו' שו' 22-27);
וכן:
"…מכל החומרים שעלו ומכל המפגשים שזה, וגם מחוות הדעת של דוקטור קירש, היא מצערת מבחינתי כתבתי את זה. היא מאוד רדודה, שטחית, לא מעמיקה ולא אוספת פרטית, והוא כתב OCD אבל הוא לא תיקף את זה בשום מקום. ואני חיפשתי שוב ושוב בחוות הדעת שלו איפה שהוא כתב איזה טקסים יש. בשביל להגדיר OCD אני צריך לפחות שעה ביום של טקסים למשך לפחות חודש. טקס אחד לא מופיע שם בחוות הדעת, ולכן ברשותך אני לא אתייחס אפילו לאבחנה הזאת… הוא לא תיקף את מה שהוא כתב…אמרתי שמה שהוא כתב לא מסביר איך הוא הגיע…" (עמ' 124 לפרו' שו' 33-36; עמ' 125 לפרו' שו' 1-8).
ב. הדגיש פרוכטר (וכך משתמע מדבריו) כי המומחה קירש למעשה פספס את המטרה בחוות דעתו, כי הן הוועדות בהן היה חבר והן המומחה ברש לא עסקו כלל באבחון מחלות אצל התובע, אלא במציאת כושרו לקוי המלמד כי קיימת אצלו "מחלה מגבילה". על כך ("כושר לקוי") לא נתן המומחה קירש כל התייחסות במסגרת חוות דעתו (עמ' 125 לפרו' שו' 9-31).
למעשה אף המומחה ברש בחקירתו הנגדית סבר כי המומחה קירש "החטיא את המטרה" בבחינת השאלה אם התובע לוקה במחלה מגבילה במובן של "כושר לקוי", מטעמים כדלקמן:
א. המומחה קירש לא נחשף למלוא החומר שהיה בפני הוועדות ובפניו. ככל שחומר זה היה בפניו עובר לבדיקתו את התובע, הוא היה מהווה בסיס לשאלות רבות בבדיקה, ולהבנת קשייו של התובע בזמן לימודיו בפקולטה לרפואה (עמ' 92 לפרו' שו' 1-39);
ב. יש פער אדיר בין מה שסיפר התובע למומחה קירש בעת בדיקתו, כפי שמשתקף מחוות הדעת, לבין הנתונים העולים מהמסמכים הרבים שעמדו בפני הוועדות והמומחה ברש (אך לא בפני המומחה קירש). לכן לא ניתן, ולא יכול היה המומחה קירש במקרה דנן לבסס את חוות דעתו ללא ראיית המסמכים החסרים תוך הסתמכות על מסמכים דלים שהציג לו התובע ומסירת גרסתו בפניו (עמ' 92 לפרו' שו' 14-16);
ג. המומחה ברש אינו מסכים עם אבחנת המומחה קירש כי התובע סובל מ-OCD, המהווה הפרעה נפשית, שלא מצויה או נחזתה אצל התובע (עמ' 93 לפרו' שו' 6; עמ' 94 לפרו' שו' 6-10).
57. באופן כללי ניתן לומר כי התרשמתי הרבה יותר לחיוב, מבחינת הפירוט וביסוס המסקנות, מחוות דעתו של המומחה ברש וחקירתו בפניי, לעומת חוות דעתו וחקירתו בפניי של המומחה קירש.
סבורני כי עדותו של פרוכטר, ממנה גם התרשמתי לחיוב, עלתה בקנה אחד עם האמור בחוות דעתו של המומחה ברש.
יותר מזה וכפי שציינו לעיל – המומחה קירש אף אימץ את קביעתו של המומחה ברש, כי הגם שהתובע אינו סובל ממחלת נפש יש לו נטייה לאישיות נרקיסיסטית פרנואידית וכפייתית בולטת, אשר ללא קבלת טיפול מתאים, תשלול בעיה אישיותית זאת את יכולתו להמשיך בלימודי רפואה (עמ' 73 לפרו' שו' 14-18);
אם בכך לא סגי – אף ההתרשמות שלי מהתובע במהלך עדותו (אותה נתאר להלן) מלמדת על בעיה אישיותית שאינה פשוטה, שיכולה לעלות כדי "כושר לקוי" שתצדיק את קביעת הוועדות והמומחה ברש בדבר "מחלה מגבילה" הקיימת בו.
58. אעמוד כעת ביתר הרחבה על חוות דעתו של המומחה ברש (נ/7) וחקירתו בפניי, אותן העדפתי על פני חוות דעתו ועדותו של המומחה קירש.
כפי שציינו לעיל, חוות דעתו של המומחה ברש (נ/7) מפורטת, תוך ציון המסמכים הרבים שעמדו בפניו שכללו את מלוא החומר שעמד בפני הוועדות (להבדיל כאמור מהחומר הדליל והחסר שהוצג למומחה קירש); את המתואר בהם עימת מול התובע במהלך בדיקתו אותו (והקדיש לכך זמן ניכר מהפגישה); ומכאן חשיבות הימצאות מלוא המסמכים הרפואיים בפני הרופא הבודק, נתון שנעדר מעבודת המומחה קירש (עמ' 82 לפרו' שורות 16-20);
המומחה ברש תיאר בחוות דעתו את הבדיקה שעשה לתובע, שארכה כשעה וחצי, תוך הקלדת השיחה ביניהם על ידו שרוב תוכנה מצוי בחוות דעתו (עמ' 80 לפרו' שו' 1-7);
הדגיש המומחה ברש, כי זמן בדיקתו את התובע, כשעה וחצי, הוא מספיק לקביעות שקבע בחוות דעתו בדבר כושרו הלקוי, במיוחד כשעמדו בפניו מסמכים רבים שנגעו לתובע ולימדו על בעייתו, והיותו של התובע אדם אינטליגנטי שיודע מה הוא רוצה להשיג.
בלשונו:
"… פה מהמסמכים, כי בנאדם שהוא בא לבדיקה, בעיקר לבדיקה משפטית ובעיקר בנאדם אינטליגנטי, הוא מציג את מה שהוא רוצה להציג. הוא מציג את מה שהוא חושב שנכון מבחינתו להציג, יש לו שיפוט שבור, הוא מבין מצוין מה משרת אותו ומה לא משרת אותו. המסמכים פה חשובים בשביל להפנות את השיחה לכיוון שיכסה תחומים בעייתיים, שאולי העמקה בהם לא משרתת אותו. וכאן החשיבות" (עמ' 83 לפרו' שו' 19-26; עמ' 84 לפרו' שו' 1-2);
וכן:
"האבחון שלי זה, האבחון הכוונה זה סיכום, סיכום, שהוא עושה אינטגרציה של המידע מהמסמכים, מידע מהבדיקה, והוא, הוא בעצם מכיל האבחון. שהאבחון מורכב משני חלקים, מהמידע שקיבלתי לפני הבדיקה והמידע שקיבלתי בזמן הבדיקה" (עמ' 84 לפרו' שו' 9-12);
וכן:
"… לפעמים מספיק פגישה אחת וחומר, חומר מאוד עשיר שהיה לי מקודם. לפעמים כשאין חומר כזה עשיר צריך אולי עוד אבל, אבל מבחינתי, החומר שהיה לי ופגישה זה הספיק" (עמ' 85 לפרו' שורות 22-24).
המומחה ברש תיאר בחקירתו את בדיקתו של התובע ומסקנותיו, שתמציתם פורטו בסעיף 24 לעיל.
התובע בסיכומיו (סעיף 40) מבקש להמעיט בערך משקלה הראייתי של חוות דעתו של המומחה ברש, מהטעם כי התבססה על פגישה אחת עם התובע שארכה כשעה וחצי בלבד.
דא עקא שגם המומחה קירש מטעמו של התובע נפגש עמו פעם אחת בלבד, בתאריך 12.5.2021 (צוין בעמ' 2 לחוות הדעת ת/2). הגם שלא מצאתי בחקירתו של המומחה קירש את משך זמן הבדיקה, הרי שלנוכח רדידותה כאמור לעיל, ורדידות פרקי "תולדות חיים" (כשני עמודים) ו-"הבדיקה" (5 שורות), ניתן להניח בסבירות ראויה כי אורך הבדיקה לא עלה על שעה וחצי – שעתיים לכל היותר.
בכל אופן, וכפי שציין המומחה ברש בחקירתו, וכמצוין לעיל, חוות הדעת התבססה לא רק על השיחה שקיים עם התובע, אלא גם על החומר הרב שעמד בפניו, לעומת המומחה קירש.
על כן – לא מצאתי מתום באופן עבודתו של המומחה ברש עד להוצאת חוות דעתו הנוגעת לתובע, וסבורני כי היא כתובה וערוכה היטב, ומסקנותיה מבוססות היטב, תוך התאמתן להגדרת "מחלה מגבילה" בנוהל (והכוונה לרכיב "כושר לקוי" בהגדרה, ממנה התעלם, ולמעשה לא היה מודע לה, המומחה קירש, כדברינו לעיל).
59. בחקירתו הנגדית עמד המומחה ברש על הממצאים שראה או אבחן אצל התובע, שלימדו אותו כי הוא לוקה ב"כושר לקוי".
נצטט חלק מדבריו בנקודה זאת:
א. "התרשמתי מאדם מוכשר, אינטליגנטי, אבל מאוד בעייתי מבחינה אישיותית. התרשמתי מאדם שבעל קווים נרקיסיסטיים ופרנואידיים אובססיביים באישיות, שהקווים האלה עושים לו נזק אדיר בחיים. האיש למרות האינטליגנציה הגבוהה נפלט מאוניברסיטה עברית. האיש לא הצליח בחיי זוגיות ותשע שנים התגרש או התחתן עם אישה אחרי שהם חיו בזוגיות חצי שנה…
האיש הסתבך בטכניון עם המון אנשים, שהיה יכול לא להסתבך אתם. זאת אומרת יש פער אדיר בין אינטליגנציה גבוהה ויכולות מחד גיסא, ולקות אישיותית מאידך גיסא, זה מה שהתרשמתי" (עמ' 81 לפרו' שו' 15-26);
ב. הבהיר המומחה ברש, כי התרשמותו זאת מובילה למסקנה כי התובע בעל "כושר לקוי", במובן של "מחלה מגבילה", המונעת ממנו את המשך לימודי הרפואה ואף לתפקד בעתיד כרופא.
בלשונו:
"בעיניי כן (זאת במענה לשאלה האם הבעיה האישיותית מונעת ממנו את המשך לימודי הרפואה – ח"ש). בעיניי כן וזאת משני טעמים, אחד מהטעם הלימודי, גם בשנה רביעית וגם בשנה חמישית, היו הסתבכויות, כל הזמן דיברו על להשאיר שנה, כל הזמן היו גם בעיות בין אישיות וגם אקדמיות, זה דבר אחד. ודבר שני, אם אני רואה את [התובע] מבחינה אישיותית, אני לא חושב שהוא מתאים להיות רופא ברפואה כללית" (עמ' 82 לפרו' שו' 3-7);
וכן:
"לא מדובר במחלה, מחלה יש לבנאדם קו שבר והוא, והוא חולה, פה מדובר באדם בעייתי אישיותית, שהוא חי עם האישיות הזאת כל החיים. ולכן אני לא חושב שמדובר פה במחלה… אלא בקווי אישיות שהופכים אותו ללא כשיר למקצוע הזה. יכול להיות שלמקצועות אחרים הוא כשיר, אבל למקצוע להיות רופא כללי לא" (עמ' 86 לפרו' שו' 20-25);
ג. הבהיר המומחה ברש, כי העובדה שהתובע הוא רופא שיניים במקצועו, אין בה בכדי לסתור את קביעת כושרו הלקוי ברפואה כללית. זאת כיוון ש –
"רפואה כללית שונה מרפואת שיניים מבחינת הדרישות האישיותיות בתכלית… רופא שיניים עובד בקליניקה פרטית, והוא ומטופל. אין צוות רב מקצועי לידו, יש אולי סייעת אבל אין פה, אין מחלקה… אני יודע בדיוק מה אני מצפה מסטודנט ואני יודע בדיוק מה אני מצפה מרופא שבא להשתלב בצוות. עבודה בבית חולים היא, זה צוות רב מקצועי, זה השתלבות, זה אינטראקציה יומיומית עם המון אנשים" (עמ' 84 לפרו' שו' 23-25; עמ' 85 לפרו' שו' 4-8);
ד. הבהיר המומחה ברש כי לא ציין אבחנה של מחלה בחוות דעתו, שכן הלך לכיוון של אי התאמה מחמת כושר לקוי הנובע מבעיה אישיותית הקיימת אצל התובע. קביעה כזו של בעיה אישיותית אינה מחייבת פירוט אבחנה.
בלשונו:
"… כושר לקוי ואישיות קווי אישיות… מספיק בלי לכתוב אבחנה לפי ICD" (עמ' 86 לפרו' שו' 4-5; עמ' 88 לפרו' שו' 1-6);
(כאן נציין, והזכרנו זאת גם לעיל, שבתשובה זאת השיב המומחה ברש לטענות המומחה קירש והתובע בסיכומיו, בסעיף 40, כי אין בחוות דעתו כל אבחנה מוכרת של מחלת נפש אצל התובע).
ה. כשנשאל הכיצד הצליח התובע להתקבל ללימודי הרפואה מלכתחילה בטכניון, השיב: "אין לי מושג איך הוא התקבל" (עמ' 91 לפרו' שו' 6);
לטעמו האבחון, עובר לקבלת סטודנט ללימודים, אינו מצליח לגלות את כל המועמדים שאינם מתאימים מבחינה אישיותית, דוגמת התובע. יחד עם זאת גם מי שמצליח "להסתנן" ללימודים, ולצלוח את הליך הקבלה למרות "כושרו הלקוי" יש סיכוי סביר כי "יעוף" מהלימודים (עמ' 95 לפרו' שו' 8-23);
ו. הבהיר המומחה ברש, כי עיקר הקושי של התובע עקב אישיותו הבעייתית בא לידי ביטוי בשנים הקליניות בהן יש אינטראקציות עם אחרים (בוחנים בעל פה; חולים ועוד).
בלשונו:
"אני אגיד לך עוד משהו, יותר מזה, גם בשלוש שנים הראשונות התובע הסתדר, שזה, למה? כי לא היו שם אינטראקציות כמו במקצועות קליניים. איפה שצריך לענות מול המחשב הוא הסתדר, כי אינטליגנציה שלו גבוהה, הוא התחיל להסתבך איפה שצריך אינטראקציה בין אישית, שם התחילה ההסתבכות, וכנראה שהנקודה הזאת לא מספיק מוארת במנגנון קבלה" (עמ' 96 לפרו' שו' 3-7);
וכן:
"… אני יודע שאם הוא יגיע למחלקה ויתחיל להתווכח עם מטופלים, על זה הוא ערבי או לא ואיך מטופל רואה שהוא ערבי זה הסתבכות, הסתבכות טוטלית" (עמ' 99 לפרו' שו' 10-12);
בנדון ציין המומחה ברש, כי מהמסמכים שעמדו בפניו עולה כי התובע בשנותיו הקליניות הסתבך באינטראקציות עם אחרים.
כך הסתבך עם חולה פסיכוטית פרנואידית –
"והאישה הזאת שאלה את [התובע] תגיד אתה ערבי? ו[התובע] התחיל להתווכח אתה כן אבל זה לא ככה וזה כן ככה, והיה שם ויכוח סביב ערבי או לא ערבי ושהיא לא אוהבת ערבים" (עמ' 98 לפרו' שו' 8-11);
וכך הסתבך "באף אוזן גרון, והסתבך בכירורגיה, הסתבך בכמה מקומות, על ויכוחים בין אישיים. אם הוא בתור סטודנט מסתבך, תתאר לעצמך איך הוא יסתבך כשהוא יהיה רופא" (עמ' 99 לפרו' שו' 22-24).
ז. לשאלה האם אין טיפול שיכול להועיל לבעיה האישיותית של התובע, השיב המומחה ברש כך (ועמדנו על כך גם לעיל):
"בשביל שבנאדם יקבל טיפול הוא צריך להבין שיש לו בעיה… [התובע] חושב שבעיה לכולם, למרצה הזה ולרופא הזה ולמטופלת הזאת ולזה ולאישה הזאת ולגבר הזה, לו אין, זה דבר אחד. בדרך כלל הטיפול מתחיל מהבנת הבעיה זה דבר, שיש בעיה. דבר שני, בשביל לשנות אישיות, ביסוד צריך טיפול פסיכותרפיה שנים. אז צריך קודם כל להבין שיש בעיה, שזה לא כל העולם אשמים, הבעיה בו. ושתיים, אחרי ההבנה הזאת ללכת לטיפול פסיכותרפיה ולהתמיד בו כמה שנים טובות, זאת התשובה" (עמ' 101 לפרו' שו' 25-26; עמ' 1-2 לפרו' שו' 1-6).
60. תצהירו של פרוכטר (נ/8) וחקירתו הנגדית תומכים בהחלטות הוועדות בפן הרפואי שלהן (קיומו של "כושר לקוי" אצל התובע), ובממצאיו ומסקנותיו של המומחה ברש בחוות דעתו (תוך שלילת ממצאיו ומסקנותיו של המומחה קירש, ועל כך כבר עמדנו לעיל).
בנדון נפנה במיוחד לסעיפים 42-43 לתצהירו שם ציין פרוכטר כדלקמן:
"מהשתלשלות עניינו של התובע בפקולטה לרפואה בטכניון, כפי שעולה מהתיק האישי שלו שעיינתי בו ומכל המידע שהובא לידיעתי במסגרת ההחלטות שהייתי מעורב בהן, אני סבור באופן חד וחלק כי התובע סובל מכושר לקוי אשר יש בו כדי לשלול ממנו את היכולת לקחת חלק בלימודים הקליניים בפקולטה.
כענין שבעובדה, לימודיו הקליניים של התובע השתבשו לחלוטין כיוון שבשל כושרו הלקוי הוא מתקשה להבין את המציאות ולכן לתפקד בתוך מסגרת של לימודים קליניים, לבצע קבלות של מטופלים, להעריך את מצבם ולטפל בהם. הוא לא מבין את המוטל עליו בבחינות הקליניות ופעם אחר פעם נכשל בהן, תוך שהוא מאשים את כל הבוחנים ברדיפה".
בחקירתו הנגדית הרחיב פרוכטר, פסיכיאטר מומחה ובכיר במקצועו, על הממצאים שלימדו על כושרו הלקוי של התובע, שהוביל את הוועדות לקבוע כי קיימת אצלו "מחלה מגבילה", כדלקמן:
א. קביעת כושרו הלקוי של התובע על ידי הוועדות והמומחה ברש נבעה מהתנהלות אישית של התובע (כעולה גם מהחומר שעמד בפני הוועדות והמומחה ברש), ולא מפאת הישגיו הלימודיים הנמוכים.
בלשונו:
"ההתנהלות (של התובע – ח"ש) היא התנהלות אישית, היא לא רק מקצועית, לא רק הישגיו הנמוכים או הכישלונות שהוא עבר בבחינות שונות, אלא גם צורת ההתנהלות וצורת השיח. כל הדברים שהועלו בפני הוועדה ידועים לי. כמו כן ידוע לי הדוח של האבחון הפסיכו-דיאגנוסטי בעניינו כמובן, וההתרשמות האישית שלי מתוך המפגשים אתו" (עמ' 107 לפרו' שו' 6-10);
"ההתרשמות האישית שלי כאיש מקצוע היא, שמדובר באדם שמבטא תסמינים של הפרעת אישיות או עם קווים לפחות נרקיסיסטיים מאוד קיצוניים. שמתקשה מאוד לקחת אחריות, ונוטה להאשים את האחר בכל דבר שקורה לו, ושהוא מתקשה מאוד לעמוד במצבי לחץ" (עמ' 107 לפרו' שו' 19-22).
(כן ראו עדותו בנדון של פרוכטר עמ' 118 לפרו' שו' 31-36; עמ' 119 לפרו' שו' 1-3);
ב. הכושר הלקוי של התובע בא אף לידי ביטוי בכישלונותיו במבחנים בעל פה בשלב הקליני, תוך טענות שווא של התובע כי הכשלותיו היו מכוונות.
בלשונו:
"חשוב להגיד, הבחינות בעל פה משקפות ברפואה שני דברים משמעותיים. אחד את הדרך שלך להפנים וללמוד ואפשרות לנהל שיח קליני עם קולגות, עם עמיתים, ולהתלבט אתם באשר לאבחנה, וגם כמובן לאבחן אנשים, כי בסוף אתה מדבר עם אנשים. ואז אם יש בעיה פה זו בעיה מאוד גדולה כקלינאי, וזה בהחלט מלמד על כושר לקוי או על בעיה עתידית צפויה. והדבר השני הוא יום יום מול מיטת החולה. אין לנו בחינות בכתב יום יום מול מיטת החולה או מול החולה במיון. מול החולה בחיים אנחנו כל הזמן צריכים לדעת איך ליצור קשר מכבד, מאפשר, איך לאסוף אנמנזה בצורה ברורה ואיך לקבל החלטות רפואיות. על זה בעצם נשפט כושרו של הרופא. ולכן חשוב לי להגיד, אני שולל לחלוטין את האמירה שהכשילו מראש, קבעו מראש להכשיל, ואני שם מאוד חזק את החיוניות של בחינות בעל פה או צורת העבודה בעל פה, בחייו של רופא וסטודנט לרפואה" (עמ' 110 לפרו' שו' 34-36; עמ' 11 לפרו' שו' 1-9);
ג. פרוכטר הדגיש שהגם שהפקולטה לרפואה בטכניון מקבלת מועמדים עם קשיים מסוימים, דוגמת קושי בדיבור, שיתוק מוחין וכד', אצל התובע ההפרעה היא שונה (עמ' 120 לפרו' שו' 24-27);
פירט פרוכטר אמירתו זאת:
"אבל התשובה לשאלתך היא שהקושי הוא קושי אחר. כשאנחנו מקבלים את ההחלטה, אנחנו צריכים להחליט האם הבנאדם שמולנו יכול להיות רופא. זה שבנאדם מגמגם או סובל משיתוק מוחין או מבעיות אחרות, יכול להיות משותק לכיסא גלגלים, יכול גם לעבור דיכאון מג'ורי, יכול להיות לו הרבה דברים, ועדיין יכול להיות רופא לתפארת. לא הוא ייפגע ולא המטופלים ייפגעו. ברגע שעומד מולנו בנאדם שלא מסוגל, בצורה גורפת, רחבה, ליצור קשר ולייצר יכולת גם בבחינה בעל פה, וגם בשיח עם מטופלים שהוא שיח ראוי, וגם בשיח עם קולגות בין אם סטודנטים ובין עם מנהלי מחלקות, זאת אומרת זה ללא קשר, ללא שיפוט אפילו של הדרג, ליצור קשר כל כך בעייתי בכל כך הרבה הזדמנויות, בוודאי שהוועדה נדרשה לקבל את ההחלטה הזאת" (עמ' 121 לפרו' שו' 5-14);
כשנשאל פרוכטר, ככל שזה המצב, הכיצד התובע מתפקד כרופא שיניים, עשה הבחנה כדלקמן:
"אני חייב להגיש באמת, זאת שאלה מאוד משמעותית, זאת שאלה שהתלבטנו אתה הרבה. קודם כל אני מוריד את ה-20 שנות, כי בתוך ה-20 שנות יש שמונה שנים לפחות שהם עם כישלונות מהדהדים, בין אם זה הסיום העגום של הלימודים בירושלים ובין אם זה הסיום העגום אצלנו, אפשר להגיד הרבה שנים אבל צריך לבדוק מה הולם ומהם התעודות המשמעותיות באמת בתוך הדבר הזה. אבל בהחלט עבודה כרופא שיניים בקליניקה פרטית, בתוך, וזה התשובה שענינו לעצמנו, שאני עניתי לפחות לעצמי. עבודה בקליניקה פרטית כרופא שיניים, שהאינטראקציה עם המטופל היא מינימלית בתוך הדבר הזה. היא מתבססת על פעולה מנואלית מאוד פשוטה ובסיסית שנלמדה וסיים ואחר כך בחינות הכל בסדר. אבל זה בתוך הקליניקה, אז אם היום הוא לא במצב טוב או מישהו מרגיז אותו אז הוא לא מטפל בו ונגמר הסיפור. וגם אני לא יודע כמה באים אליו וכולי, אבל אם נגיד הקליניקה משגשגת וככה אז אני מפרגן לו מאוד. בין זה לבין הלחצים בתוך מערכת הרפואה, בתוך התמחויות.. למד רפואה, הלחצים הם לחצים אחרים לגמרי, קשים בהרבה, וזה לא אותו מקצוע. אז זאת התשובה ואני שמח שהוא מצא את מקומות ושיש לו מקום עבודה ואיך אומרים? ברוך השם" (עמ' 121 לפרו' שו' 21-36);
וכן:
"…רופא כללי או רופא משפחה, שהתמחה ברפואת משפחה, שזה הרופאים העיקריים שהיום מובילים את הקליניקות, בטח מנהל מרפאה בזה שבאים אליו לקוחות מטעם קופות או באופן פרטי, צריך גם לדעת איך לאסוף אנמנזה וצריך גם לדעת איך ליצור קשר עם המטופלים, מה ששוב אני אומר פחות רלוונטי לרופא שיניים. אם יש לו מזכירת קבלה שעושה את הקשר והוא קודח לו בשן ושם… אז בסדר גמור, אני לא מזלזל כמובן בקולגות, אני לא חושב שזו אותה עבודה. ואנחנו בהחלט התרשמנו על פי התנהלותו בתוך הפקולטה ובתוך הסבבים הקליניים בעיקר, שהתשובה היא חד משמעית שלא יעמוד בצורה כזאת, ושכושרו מוגבל בנושא הזה. כושרו לקוי" (עמ' 122 שו' 16-25);
61. כאמור עדויותיהם אלה של המומחה ברש (וחוות דעתו) ופרוכטר היו עדיפות בפניי על חוות דעתו ועדותו של המומחה קירש, בהיותן מפורטות ומבוססות טוב יותר לענין כושרו הלקוי של התובע, כהחלטות הוועדות, אותן "תוקף" התובע במסגרת התובענה דנן.
[כאן המקום גם לדחות את טענת התובע, שנטענה לראשונה בסיכומיו (סעיף 64), כי אין מקום לתת משקל כלשהו לחוות דעתו של המומחה ברש, מאחר שהמומחה האמור מכיר את השותף לספסל הלימודים של התובע באוניברסיטה העברית בירושלים (בתא המאבק) ואשר בגללו לא התאפשר לתובע לסיים את לימודי רפואת השיניים באוניברסיטה העברית בירושלים. היינו – כי חוות דעתו של המומחה ברש נגועה בשיקולים זרים שאינם נובעים ממצבו הנפשי של התובע. טענתו זו של התובע, מעבר לעובדה שעלתה לראשונה בסיכומיו, אינה מבוססת כלל ועיקר ונטענה בסתמיות. חוות דעתו המפורטת של המומחה ברש, כמו גם עדותו הנרחבת וחקירתו הנגדית, מלמדות אחרת].
62. מעבר לכל זאת, התבוננות מעמיקה בעדותו של התובע, ובמיוחד חקירתו הנגדית, מלמדת לכאורה על בעיה, שניתן להגדירה (לנוכח קביעותיהם של המומחה ברש ופרוכטר) כבעיה אישיותית אצל התובע, המלמדת על "כושר לקוי" הקיים אצלו, כהחלטות הוועדות בעניינו.
נמחיש הדברים:
א. בסעיף 32 לתצהירו ת/1 הביע התובע תמיהה על כינוס ועדה מקצועית על פי הנוהל בעניינו, הגם שהישגיו האקדמיים והלימודיים הם טובים.
תמיהה זאת אינה במקומה, ומלמדת לכאורה כי עד היום לא הבין ולא הפנים התובע את מטרת הקמת הוועדה בהתאם לנוהל, שבוחנת קיומה של "מחלה מגבילה", ללא קשר להישגים לימודיים. היינו יכול להיות סטודנט שציוניו בלימודים טובים, אך לוקה ב"מחלה מגבילה".
תמיהה זאת אינה במקומה מעוד טעם:
בתצהירו של פרוכטר (נ/8) יש פרק נושא כותרת "מצב אקדמי", סעיפים 8-10, המתאר בצורה מבוססת את כישלונותיו האקדמיים והלימודיים של התובע;
כך גם תוצאותיה של ועדת ייעוץ ומעקב מיום 25.10.2021 הדנה בכישלונותיו האקדמיים/הלימודים של התובע, שתמצית מסקנותיה מצויינים בסעיף 27 לעיל;
ב. התובע הוא רופא שיניים במקצועו. הוא החל בלימודי רפואת השיניים באוניברסיטה העברית (בהדסה עין כרם) אך לימודיו הופסקו שם על ידי האוניברסיטה. לטעמו של התובע "עקב פעילותי הפוליטית… ובאופן גזעני ונגוע בשיקולים זרים…" (סעיף 8 לת/1). בסופו של דבר התובע השלים את לימודי רפואת השיניים בקישינב, מולדובה.
נשאל התובע על הפסקת לימודיו באוניברסיטה העברית בחקירתו הנגדית והשיב כדלקמן:
"… בזמנו בשנת 2005 הקמתי עם הסטודנט דאז, ששמו דניאל דוקרוביץ, שהיה עתודאי ולמד רפואה מטעם הצבא, ומשנתו הייתה קומוניסטית, הקמנו יחד תא סטודנטיאלי שנקרא "מאבק" בעברית ובערבית 'נידאל'. הוצאנו גם תצהיר ופרסומים לכלל הסטודנטים באוניברסיטה באופן גלוי. בסופו של יום, נקראתי ע"י פרופ' חנה רחמימוב ופרופ' יונתן מן, הדיקן שלי בפקולטה לרפואת שיניים בין השנים 2002 עד 2005 וסוכם איתם שלא הייתה לי נגיעה להוצאת פרסומים לחו"ל ושאני פורש מפוליטיקה בתמורה לכך שלא יפגעו בי אקדמית. עליתי לשנה רביעית, אחרי מועד ג' בפרמקולוגיה. אז השתנה הדיקן. נכנס בנעליו של פרופ' מן, פרופ' שטבהולץ, שגם אשתו אילה לימדה אותי. הוא לא ראה אותי בעין יפה מהרגע הראשון. במקום אהבה ממבט ראשון, שנאה ממבט ראשון. ככה התגלגל העניין לפרופ', שאיננה בחיים, ששמה קטיה קופולוביץ, שהייתה רואה אותי ואז מדמיינת את השטן. סטודנטים מעלי אמרו שאולי הבן שלך נרצח בפיגוע. אז התחילה פרופ' קופולוביץ עם פרופ' אירווין וייס במסכת התעמרות והתחשבנות בסתירה ובניגוד למה שהוסכם עם פרופ' מן. אז זה אומר שהכשילו אותי, לא רק אני. אני ועוד 12 סטודנטים בבחינה מעשית במועד ב' בתחילת שנת 2006 ואז שינו את התקנון, למרבה ההפתעה. ככה שניתנה הזדמנות לכל ה-13 לעשות מועד ג', כשאני ועוד שניים לא עוברים כביכול את מועד ג' ו-10 אחרים כן עוברים את מועד ג'. לפי התקנון דאז, דינם של ה-13 היה אמור להיות שווה. לפי התקנון דאז, מי שלא מצליח במועד ב', חוזר על שנה (שנה רביעית). לתדהמתי הרבה, ה-10 שעברו במועד ג', ניתנה להם הודעה שהם עולים לשנה חמישית. אני, ולדי דבוייס ועוד סטודנט שאני לא זוכר את שמו, ניגשנו למועד ד', שדינו היה אמור להיות כמו מועד ג'. אז אני ואותו סטודנט עברנו את מועד ד' ואילו ולדי הגיע למצב שהוא נוטל תרופות פסיכיאטריות ואנטי דיכאוניות.
מה שעשתה הפקולטה לרופאת שיניים באוניברסיטה העברית, זה שהיא מנעה ממני לסיים את התואר, תוך נקיטת שתי חזיתות: חזית של ועדת משמעת, שקיבלתי בה זיכוי מלא, וחזית אקדמית. בדומה למה שהפקולטה לרפואה בטכניון מנסה לעשות. שיטת המצליח" (עמ' 10 לפרו' שו' 8-31);
כן הוסיף כי לא העלו אותו לשנה חמישית –
"בגלל שאני שחור מדי… זה שגוון העור שלי לא בהיר מספיק, אולי אני לא בלונדיני… אני אבהיר את התשובה – אם זה לא מתוך גזענות, אותה גברדיה, עושה דין שונה בין עגבניות שנראות שונות והכוונה לאנשים שונים" (עמ' 11 לפרו' שו' 5-13).
כשנשאל האם הוא חושב שהאוניברסיטה העברית הפסיקה את לימודיו בסוף שנה רביעית כיוון שהוא ערבי, השיב:
"אני חושב שלא מתוך היותי ערבי, אלא מתוך היותי מוסלמי קודם כל ונון-קונפורמיסט. בטכניון יותר חשוב הנון-קונפורמיסט" (עמ' 11 לפרו' שו' 16-17);
כשעומת עם העובדה שהוא לא היה הסטודנט הערבי המוסלמי היחיד באוניברסיטה העברית באותה תקופה, השיב כי הוא היה מטרה של האוניברסיטה כיוון שהיה "המנהיג הבלתי מעורער מבחינה חברתית-פוליטית" (עמ' 11 לפרו' שורות 19-20);
בסופו של דבר, ולאחר יעוץ משפטי שקיבל ובכדי לחסוך עלויות משפטיות יקרות, ככל שהיה מחליט לתבוע את האוניברסיטה העברית שהפסיקה את לימודיו, החליט לסיים את התואר בחו"ל (עמ' 11 לפרו' שו' 25-29);
ג. הוא הודה שמתחזק למרפאת השיניים שלו דף פייסבוק בו נרשם בסמוך לשמו כי הינו – "בעל תואר ברפואת שיניים מהדסה עין כרם – ירושלים" ו – "בוגר הדסה ע"כ – האונ' העברית" (צילום דף הפייסבוק הוגש וסומן נ/2).
כשנשאל הכיצד מציג עצמו כבוגר הדסה, אם לא סיים לימודיו שם, וכי הצגת דברים שכזו מהווה מצג מטעה לציבור, השיב, כי יש לו תואר ראשון, תואר "בוגר", שקיבל לאחר שלוש שנות לימודים באוניברסיטה העברית במסגרת לימודי רפואת שיניים שם. לכן הקפיד על הרישום כמצוטט לעיל ולא רשם "דוקטור ברפואת שיניים מהדסה עין כרם". כך עשה לאחר יעוץ משפטי שקיבל (עמ' 13 לפרו' שורות 1-21);
כשנשאל מדוע לא רשם כי הינו בעל תואר דוקטור לרפואת שיניים מאוניברסיטת קישינב, השיב כי לא הסתיר נתון זה אלא בחר "לא לנדב מידע שלא נשאלתי לגביו" (עמ' 13 לפרו' שו' 22-23);
הוסיף עוד התובע, כי ברושמו בדף הפייסבוק כי הוא בוגר הדסה, הוא ביקש לנקום באוניברסיטה העברית שלא נתנה לו לסיים דוקטורט אצלם (עמ' 13 לפרו' שורות 25-30);
לדבריו מדובר ב –
"נקמה אקדמית… נקמתי בפצצות האגו שהילכו שם והישרו משטר של טרור ופחד על כלל הסטודנטים הערבים והערביות, במיוחד המוסלמים… נקמתי את נקמתי המתוקה בצורה הכי אלגנטית ואקדמית שאפשר… נקמתי בפקולטה לרפואת שיניים, שעשתה לי עוול כמו שאתם (טכניון) מנסים לעשות לי, תוך חיקוי דפוס ההתנהגות של האוניברסיטה העברית…" (עמ' 13 לפרו' שו' 31-36; עמ' 14 לפרו' שו' 1-7);
ד. בסעיף 32 לתצהירו ציין כי "במהלך השנתיים האחרונות: באופן הזוי ביותר מכשילים אותי בבחינות בע"פ מבלי לבחול בכל אמצעי (בצורה שלטענתי מביישת את המסורת של הטכניון והפקולטה לרפואה)…".
הגדיל התובע וציין בחקירתו הנגדית כי "כל בחינה בעל פה שלא עברתי היא הכשלה ויש לי הוכחות וראיות" (עמ' 18 לפרו' שו' 27);
ודוק – התובע מודע לעובדה כי גם סטודנטים אחרים נכשלו בבחינות בעל פה ואינו שולל כי בדין נכשלו; אך לגביו המצב שונה, אותו הכשילו (עמ' 18 לפרו' שו' 31-35; עמ' 19 לפרו' שו' 1-2);
התובע הודה, אם כי לא בפה מלא, כי כישלונותיו האקדמיים באוניברסיטה העברית היו בבחינה בעל פה. בלשונו: "זו הייתה בחינה מעשית במשמרת. הציון ניתן בעל פה ע"י שניים-שלושה בודקים תחת פרופ' קטיה קופולוביץ" (עמ' 12 לפרו' שו' 5-9);
ה. בלימודיו בטכניון, בסוף הקורס הקליני "שילוב מערכות" נבחן התובע במבחן "אוסקי" (OSCE). הבחינה היתה בעל פה מול הבוחנים פרופ' זאהר עזאם וד"ר חגי בר יוסף. בבחינה זאת נבחנו התובע וסטודנטית ערביה נוספת. הוא נכשל וקיבל ציון 40 והסטודנטית האחרת עברה הבחינה.
התובע נימק כשלונו בבחינה כדלקמן:
"הבחינה נמשכה לעוד 40 דקות בניגוד לתקנון של הבחינה עצמה. במקום לשאול אותי 3 שאלות שאלו אותי רק שתיים. במקום לתת לי ציון 90 נתנו לי ציון 40" (עמ' 14 לפרו' שו' 28-29);
"… הבחינה של מועד ב', המדוברת ובה עסקינן, הייתה אמורה להתנהל מול מחשב ולא מול שני בוחנים בעל פה שיחליטו על פי גחמה או תחושת בטן, איזה ציון לתת לי" (עמ' 14 לפרו' שו' 32-33);
בנדון תיאר התובע את ד"ר חגי בר יוסף כמי ש"אהבה" (במרכאות, קרי – שנאה) "טפטפה מעיניו כלפיו" (עמ' 15 לפרו' שו' 25);
לכן הוא סבור, כי ד"ר בר יוסף קיבל הוראות מלמעלה להכשיל אותו במבחן זה (סעיף 28 לת/1; עמ' 15 לפרו' שו' 35-36);
לשאלה מי נתן לד"ר בר יוסף את ההוראה להכשילו השיב:
"ת. התותחים הכבדים של הפקולטה לרפואה, כמו פרופ' בראון, שהוא חבר הכי מכובד ומעוטר בוועדת לייעוץ ומעקב אקדמי. גם פרופ' זאהר עזאם שאולי נוטר לי טינה בגלל שאולי תפסתי את המקום של הבן שלו, שלא התקבל ללימודים בפקולטה ונאלץ ללמוד רפואה בחו"ל. אולי. אנחנו בספקולציות.
ש. אתה מצהיר שאין ספק בלבבך שהבוחן קיבל הוראות מלמעלה, אז איזה ספקולציות אלה?
ת. אין לי ספק שחגי בר יוסף שמהמבט הראשון לא צמחה בלבבו אהבה גדולה כלפי, בטח ובטח שלא היה רוצה שאני והוא נהיה על אי בודד.
ש. למה?
ת. כי הוא אולי יש לו רגשי נחיתות שרופאי שיניים ערבים מוסלמים גם יצליח ללמוד בהצלחה ולסיים שני תארים מהטכניון כדוקטור ברפואה ועוד תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה, זה יעשה לו בלבלה במושגי היסוד המעוותים שלו בכל מה שקשור לדמוקרטיה והשכלה גבוהה ואפשרויות ההשכלה הגבוהה לבני מיעוטים במשטר דמוקרטי.
ש. פרופ' זאהר עזאם, ערבי מוסלמי?
ת. ערבי נוצרי.
ש. זאת אומרת, מה שאתה בא ואומר שד"ר חגי בר יוסף לא מאמין שערבי מוסלמי יצליח מבחינה אקדמית, אבל ערבי נוצרי כן יצליח?
ת. הוא לא היה רוצה לראות הצלחה של ערבי מוסלמי, אבל בכיף היה מקבל ואפילו חוגג הצלחה של ערבי נוצרי אבל לא של ערבי מוסלמי.
ש. האם ההבדל זה בגלל הדת?
ת. יש הבדל גדול מבחינת איך שחלק מהיהודים מסתכלים על ערבי נוצרי לעומת ערבי מוסלמי.
ש. האם בטכניון יש פרופסורים שהם ערבים מוסלמים?
ת. יש. אחד מהם מונה להיות מנטור שלי. ראש מחלקת פנימית בבי"ח רמב"ם, מוריר' חמייסי. אבל אותו פרופ' הוא קונפורמיסט, שמונה להיות המנטור שלי. הוא אמר שלי שאם הטכניון הוא צבא ואני חייל זוטר, אם הצבא משתין על חייל לעומת חייל שמשתין על הצבא, אז מי יטבע בשתן? אמרתי לו (לפרופ' חיימסי) שעם כל הכבוד, הטכניון והפקולטה לרפואה אינם צבא ואני לא טוראי זוטר כ'.
ש. העדת קודם שאתה סבור ד"ר בר יוסף, לא היה רוצה לראות הצלחה של מוסלמי.
ת. במיוחד שלי.
ש. זה נכון גם על פרופ' זאהר עזאם, גם הוא לא היה רוצה לראות הצלחה של מוסלמי ובמיוחד שלך?
ת. כן, חד משמעית. פרופ' עזאם לא רוצה בהצלחת אף סטודנט ערבי, פחות משנה לו אם נוצרי או מוסלמי. כך עולה מעדויות של סטודנטים וסטודנטיות משנים מעלי. באנלוגיה למזרחיים שהגיעו לישראל עם קום המדינה ורצו להתחבב על האליטיסטים, אז עזאם מחשיב עצמו לאשכנזי שבערבים ו(התובע, אנוכי) מהשחורים שבחברה הערבית, לטעמו" (עמ' 16 לפרו'; עמ' 17 לפרו' שו' 1-5);
ו. כשנשאל על הסבב בכירורגיה בבית חולים כרמל שם נכשל, השיב שלא נכשל אלא "הוכשל" בבחינה בעל פה (עמ' 18 לפרו' שו' 12).
כשנשאל מדוע כשאדם אחר נכשל במבחן הוא בגדר "נכשל", ואילו הוא בגדר "מוכשל", השיב:
"יש לי הקלטות של כל הבחינות בעל פה מאז הפגישה שרצתה לנטוע בליבי טרור ופחד בפקולטה בקומה 14 מול משרד הדיקן, עם חזרתי מברזיל בחלופת סטודנטים. הודיעו לי בבהלה עצומה להגיע לפגישה דחופה עם הדיקן וכל הפמליה ואמרו לי שיש חשד למחלה מגבילה שיפתחו עלי עיניים ואזניים 24 שעות. זה היה באוקטובר 2018. אז התחלתי להקליט בחינות" (עמ' 18 לפרו' שו' 13-19);
כשבית המשפט הקשה על התובע, האם יש מבחן בו נכשל ובו מוכן להודות כי עסקינן בכישלון ולא בהכשלה, השיב:
" ת. בטח. כל בחינה שבה קיבלתי ציון פחות מעובר, שהיא בחינה של שאלות בכתב בין אם הן שאלות פתוחות ובין אם שאלות אמריקאיות, אין לי ויכוח עם הציון הזה.
ש. האם כל כישלון שלך בבחינות בעל פה במסגרת הטכניון, שלא עברת, הן בגדר הכשלה?
ת. כן. כל בחינה בעל פה שלא עברתי היא הכשלה ויש לי הוכחות וראיות.
ש. האם למיטב ידיעתך קרה שסטודנטים אחרים לרפואה, בשנים שלך, נכשלו בבחינות בעל פה?
ת. כן. בטח, כל שנה, כל סמסטר אפילו.
ש. האם לגבי הסטודנטים האחרים זה כישלון אמיתי או הכשלה?
ת. אינני יודע.
ש. זאת אומרת, אתה לא שולל שסטודנטים אחרים שנכשלו בבחינה בעל פה, בדין נכשלו, הייתה הצדקה לכישלון?
ת. לא שולל.
ש. אתה שולל רק בהתייחס לעצמך?
ת. נכון" (עמ' 18 לפרו' שו' 21-36; עמ' 19 לפרו' שו' 1-2);
ז. כשעומת עם העובדה שבסמסטר חורף תשע"ט ברפואת נשים בבית חולים כרמל הוא נכשל, השיב, שוב, כי הוכשל (עמ' 19 לפרו' שו' 18-20);
כשנשאל האם באותו מבחן התלוננה משגיחה על התנהגות לא נאותה והפרת הוראות מצידו בזמן מבחן, השיב:
"ת. לא מדוייק בכלל. אני לא יודע אם המשגיחה התלוננה אבל הייתה איתה תקרית. עמיתיי לספסל הלימודים קראו לכל משגיחה 'דודה'. אותה 'דודה' שאלה אותי בצורה לא מנומסת האם יש עלי מכשיר סלולרי. אולי עלה בראשה חשד. אני אמרתי לה 'תקשיבי, יש לך צו בית משפט לחיפוש עלי' ענתה לי 'לא' ובכך אמרתי לה שתם העניין ושתעביר את דבריי לממונים עליה. אפילו החזרתי את ראשת המחלקה לרמב"ם לאחר אותה בחינה.
ש. אני מפנה לתיעוד התלונה (עמ' 111 לתצהיר הטכניון) של אותה משגיחה. היא טענה שהוצאת דפים מהבחינה בשעה שהדבר אסור?
ת. אהה, התייחסתי בתשובתי הקודמת למשגיחה אחרת ולתקרית אמיתית אחרת. לגבי התקרית הזו, כמו שאני מקשקש כל מיני דברים תוך כדי דיון, אני מתעד הכל. יצאתי עם דף רשום שאלו התשובות שלי בעל פה, רציתי שיישאר איתי. היא אמרה לי שאסור לי, ביקשתי ממנה להעתיק כמה מילים ואת השאר אזכור, וכך היה.
ש. זאת אומרת שלא התנגדת להחזיר לה את הדפים?
ת. בהתחלה אמרתי למה אני צריך לתת לה, שתראה לי שזה בחוק, בתקנון. המוציא דבר מחברו, עליו נטל ההוכחה.
ש. היה לך ויכוח סוער עם המשגיחה הזו?
ת. לא הייתי אומרת סוער בכלל, אולי את רומזת לקולי ולנימה שלהם" (עמ' 19 לפרו' שו' 23-36; עמ'20 לפרו' שו' 1-2);
ח. באשר לבחינת סוף סבב במחלקת א.א.ג. בפברואר 2019 בה נכשל, שוב ציין כי לא נכשל אלא הוכשל "תוך נסיון לבזות אותי ולהשפיל אותי" (עמ' 20 לפרו' שו' 14-15);
בנדון הוסיף כי:
"… עשיתי א.א.ג רק פעם אחת אצל הפרופסורית הכי גזענית במזרח התיכון, שמאז שנכנסה לתפקיד לא קיבל אף בן מיעוטים. זה היה בבי"ח כרמל. לפרופסורית קוראים אילנה דואק, שניסתה ממרומי מעמדה, להשפיל אותי ולבזות אותי להנאתה הרבה של הסטודנטית המתנחלת רעות בוק, שמוזכרת גם בתצהירים שהוגשו, שכאילו איימתי עליה דרך הפייסבוק" (עמ' 20 לפרו' שו' 9-13);
"אופן השאלות ששאלה אותי אותה פרופ' דואק, שהתעמרה בי לאורך כל הסבב ובגללה חשבתי לתבוע אותה תביעה נזיקית כי היא עצרה לי את חיסוני האלרגיה שלי לקרדית אבק הבית. היא לא נתנה לי ללכת לקבל חיסון תוך כדי הסבב, בקופ"ח 'לין' אצל הרופא שלי. בשאלות עצמן, נימת השאלות, הטון, המבטים הצחקוקים להנאתה הרבה כאילו היא בסרט הכי טוב בחיים שלה, זו השפלה. בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. פניתי בסערת רוחות לפרופ' פליגלמן האגדי, שלימד אותי קרדיולוגיה באותו בית חולים. הוא אמר לי שידבר איתה ושיהיה לי מועד ב'. אמרתי לו שזו לו בחינה שהיא בכתב ואין עליה ציון ואף אחד לא נכשל בכזו בחינה, ולמה היא עושה לי זאת. אגב, הסגן שלה תוך כדי ניתוח אמר לי מאיפה כל הגינונים האלה ונימוסים האלה, למה לך כל החרא הזה, תמשיך ברפואת שיניים ותנסה להתקבל להתמחות בפה ולסת בדרך אחרת" (עמ' 20 לפרו' שו' 34-36; עמ' 21 לפרו' שו' 1-8);
כשנשאל אם פרופ' דואק היתה הבוחנת היחידה במבחן האמור בו טוען כי הוכשל, השיב שהיה גם הסגן שלה, ד"ר יואב יניר, ורופאה נוספת בשם אורית סמואל, אך היא היתה בניגוד עניינים. שכן היתה חברה של חברתו לשעבר (ד"ר דנה) ששונאת אותו עכשיו (עמ' 21 לפרו' שו' 10-13);
כשהוטחו בפני התובע הערותיו של ד"ר יואב יניר לגביו, כי העיר וענה במסגרת סבב זה במקום הרופא, השיא עצות כירורגיות במהלך ניתוח שהשתתף בו לראשונה ושהוא מוסיף משניות משלו במהלך הרצאה, השיב:
"זה מעוות ולא מדוייק. אותו ד"ר רצה שאני אדבר בניתוחים שלו, הייתי בשבילו כמעין 'שואו'. הוא רצה להשתעשע איתי ושאל אותי שאלות אנטומיות, איזה עצב עובר וכו' כי הוא ידע שאני רופא שיניים. בנוסף הוא גם אמר איזה גינוני נימוסים יש לך, אולי הבאת אותם מנורבגיה ואז אמר לי למה אתה צריך את כל החרא הזה, לך להתמחות פה ולסת ללא לימודי הרפואה אלא בדרך אחרת" (עמ' 21 לפרו' שו' 26-30);
ט. הוא טען להטרדה מינית על ידי ראש מחלקת ילדים בהלל יפה (סעיף 41 לתצהירו); עמ' 22 לפרו' שו' 33-35);
כשנשאל האם היא הטרידה אותו מינית כדי להכשיל אותו, או הכשילה אותו כדי להטריד אותו מינית, השיב:
"ת. השאלה לא מובנת ולא רלבנטית ואני אבהר לפי מיטב הבנתי. באותה בחינה בקיץ בהלל יפה, הגעתי להיבחן במחלקת ילדים והבחינה כללה 5 תחנות. אחרי שעברתי בהצלחה כבירה את התחנה הראשונה והשנייה ותוך הרעפת שבחים עלי, הגעתי לשתי התחנות האחרונות שזה ד"ר ערבי מהמשולש ד"ר מסאלחה נוירולוג ילדים, הוא היה התחנה האחרונה ולפניו הייתה התחנה שהיא גולת הכותרת, התחנה הרביעית, התחנה של ראש המחלקה ד"ר … האגדית ומהוללת. ד"ר … בשיא תפארתה וללא ידיעה שאני מקליט בטלפון שלי מלפני כניסתי לחדר, עם כניסתי לחדר הייתה בתנוחה שאני יכול להדגים בפני השופט, כשהיא בחצאית סופר מיני, וכשהיא רוכנת על הדלפק מאחורי שולחנה, כשהאחוריים שלה לעבר הדלת. מה שראיתי אין לי מילים לתאר, אבל ראיתי תחתונים מסוג חוט ולא ידעתי מה לעשות, אבל בגלל שהסתמכתי על התחנה הראשונה והשנייה שהיו מאד מרשימות, חייכתי חיוך של מבוכה וניגשתי לכיסא שלי.
ש. האם לדעתך היא עשתה זאת בכוונה?
ת. אני לא יודע, אבל תוך כדי השאלות ותוך כדי הבחינה והיא זה שהיא לא ידעה שאני מקליט אותה, הגענו למצב של ויכוח אקדמי על אותו עניין שהציגה בפניי כמקרה לבחינה של ילד כביכול שחסר לו גלוקוז בדם ואני לא זרקתי את התשובה הנכונה כאשר היא רצתה והאיצה בי ובסופו של דבר לאחר שהתגלעה מחלוקת אמרתי לה 'כבוד הרופאה, תקשיבי, אם את רוצה להכשיל אותי לפחות תכשילי אותי בצורה יפה, בואי נעשה דבר אחד את תשאלי אותי רק שאלה אחת, אם אני אענה נכון תרשמי לי עובר, אם אני אתן תשובה לא נכונה תכשילי אותי כמו שאמרת'. אני אתגרתי אותה. מה שקרה, עניתי נכון. מה עשתה? בסתירה להסכם הג'נטלמני בינינו המשיכה לשאלות לא רלבנטיות ומה אמרה לי תוך כדי שהיא אוכלת את ארוחת הבוקר שלה ומתענגת על המעדן שהיא אכלה שהיא חייבת להכשיל אותי. שאלתי למה, היא התחילה לחייך ולצחקק. יצאתי ממנה מהתחנה שלה, ממשרדה, זו הייתה התחנה לפני אחרונה, הלכתי לד"ר מסאלחה נוירולוג ילדים. האמת שביני לבינו הייתה תכתובת בהודעות לפני שהכרתי אותו אישית, הכרתי אותו אישית באותה תחנה ובסופו של דבר הוא הרגיע אותי ואמר שהכל יהיה בסדר.
ש. אמרת קודם שהיא הטרידה אותך מינית ושאלתי אותך אם היא עשתה זאת בכוונה או לא בכוונה.
ת. אני אומר שאומר שהיא בכוונה והיא הוציאה אותי מהריכוז.
ש. לדעתך היא עשתה זאת להוציא אותך מהריכוז?
ת. כן" (עמ' 23 לפרו');
י. בחורף תש"פ נכשל בסבב כירורגיה בבית חולים הלל במועד א'. לטענתו של התובע גם בבחינה זאת הוכשל ולא נכשל. לדבריו:
"היה שם בוחן רוסי ובוחנת יהודיה שהתעמתו והתווכחו עם אותו דוקטור לגבי הציון. הוא הרבה יותר בכיר משניהם ביחד…" (עמ' 24 לפרו' שו' 27-28);
יא. בסבב בפסיכיאטריה בבית חולים העמק הוא נכשל. גם לגבי בחינה זאת טען כי הוכשל (עמ' 24 לפרו' שו' 34);
לענין זה טען בסעיף 33 ל-ת/1 שהיה קרבן לתקרית מכוערת וגזענית מצד אחת המטופלות שם, שהיתה במהלכו של התקף פסיכוטי.
נשאל על כך בחקירתו הנגדית וציין, כי לא היה צריך לחשוף סטודנטים בפני מטופלים עם התקף פסיכוטי. לטעמו "זה לא חלק מהסבב… כי יש מסוכנות ויש ליקוי בתובנה ובשיפוט. איך יכול להיות שהרשו לעצמם שהיא, בידיעה שהיא בהתקף פסיכוטי חריף, לעמת אותי איתה" (עמ' 25 לפרו' שו' 1-6);
נצטט בנדון חלק מדבריו:
"ש. איך אתה רוצה ללמוד פסיכיאטריה אם לא דרך חולים פסיכיאטריים?
ת. אבל לא עם התקף פסיכוטי חריף? יש 90% שהם לא עם התקף פסיכוטי חריף. נגמרו למחלקה המהוללת פציינטים?
ש. בסעיף 35 לתצהירך אתה כותב שהיה ראיון שלא הרגשת בו נוח. זה הראיון עם הפציינטית הזאת?
ת. כן.
ש. מה היא עשתה. מה הייתה התקרית?
ת. קודם כל אדגים, היא שאלה 'תגיד לי אתה ערבי'. והיא אמרה: אני לא יכולה לדבר אתו, היא אמרה שהיא לא יכולה לדבר אתי והיא שונאת ערבים. ואז היא אמרה 'אתה מקליט אותי, איזה סוג ערבי אתה, אני שונאת ערבים'. לא הקלטתי אבל תיעדתי. לתדהמתי שני הסטודנטים שהיו נוכחים במקום להגיד לה שזה ראיון ויש חיסיון, וזה לא נאמר" (עמ' 25 לפרו' שו' 7-18);
כאן נציין, כי המומחה ברש נשאל על התנהגות זאת של התובע מול המטופלת הפסיכוטית, והשיב כי התנהגות זאת אינה תקינה ולא מקובלת, ומלמדת על פגם אישיותי משמעותי.
בלשונו:
"…אני גם הייתי סטודנט ומתמחה והכל, וכשהייתי מתמחה מיליון פעם חולים פסיכוטים אמרו, אתה רוסי? אני נעלבתי מחולה פסיכוטי שאומר לי אתה רוסי ומדבר במבטא רוסי? אני עד המוות אדבר במבטא רוסי, ומה?… זה צריך להיות פגם אישיותי משמעותי, שסטודנט לרפואה יתחיל להתווכח עם חולה פסיכוטית על זה שהיא אוהבת ערבים או לא אוהבת ערבים…" (עמ' 98 לפרו' שו' 16-23);
יב. כשנשאל על הכשלתו על ידי ד"ר בועז בלוך מפסיכיאטריה בית חולים העמק (ראו גם סעיף 33 לת/1), השיב:
"הרופא שהוזכר לפני רגע, ד"ר בועז בלוך, נחשב ל'ליצן' הפקולטה לדורותיה. עד כדי כך שסטודנטים שלמדו אתי רפואה הפיצו עליו סרטונים. אותו בועז בלוך שאוהב לעשות מופעי ליצנות, בפקולטה לפסיכיאטריה בבי"ח העמק, ונשוי באושר ועושר לד"ר סיון בלוך מהכרמל, שלתדהמתי אני מגלה היום שהיא הכשילה אותי למרות שעברתי, אותו ד"ר בועז בלוך ועוד רופאה מתמחה בפסיכיאטריה לא יודעים שהקלטתי את כל הבחינה מתחילתה עד סופה כולל 3 דקות באמצע לענות לטלפון בצורה מזלזלת ולא מכבדת. התקל היה שהוא גם לא יודע שהקלטתי אותו אומר לי 'אני חייב להכשיל אותך'. כך הוא אמר לי והכל מתועד ומתומלל. כשבית המשפט שואל אותי למה לא הבאתי לבית המשפט את ההקלטה כדי שביהמ"ש יתרשם במישרין, אני משיב שזה יעלה לי הון תועפות להביא את כל ההקלטות והתמלולים שהם. ביקשנו שניים להביא לביהמ"ש ולא אישרת" (עמ' 26 פרו' שו' 29-36; עמ' 27 לפרו' שו' 1-2);
יג. כשנשאל על סטודנטית בשם רעות בוק לגביה טען כי התנכלה לו, השיב שהתנכלה לו מאוד, ופירט מה עשתה לו:
"ת. רעות בוק היא סיפור 'אהבה' הכי גדול שנוצר אי פעם בפקולטה לרפואה בין סטודנטית יהודייה לבין סטודנט ערבי או בן מיעוט והסטודנט הערבי זה אני. עשיתי את 'האהבה' במרכאות כיוון שמאז שנחו עיניה עלי, התעוררו בה רגשי שנאה תהומיים וחרטה על דגלה עד סוף לימודיה להעלות אותי על צלב, או על אש במרומים. ולמה? כי הגיעו אליה ידיעות או שמועות על עברי בהדסה עין כרם, על העמדות הפוליטיות שלי והיינו היא ואני באותה קבוצה שנפגשת פעם בחודש תחת שרביטו של סגן מחלקת אף אוזן גרון בבי"ח העמק, חיפאי אוהד של הפועל חיפה אבל שכחתי את שמו, ובגולת הכותרת בשורה התחתונה לאחר הרבה פרובוקציות מאותה סטודנטית והסובבות אותה, העליתי בפייסבוק אמירות כלליות. אם אני מעלה אמירה כללית בפייסבוק נגיד 'הארנבות הסגולים בכרמל לא אוהבות גזר', האם ארנב לבן או שחור או סגול, צריך לפרש את הפירוש על עצמו ואם כן זה בהוכחה שעשה משהו לא טוב? או זדוני? אז זו התשובה לאותה רעות בוק, שהיא לקחה אמירות כלליות מהפייסבוק שלי, עשתה צילומי מסך, שלחה לאותו ד"ר חיפאי סגן המחלקה ושהוא המנטור שלנו בקבוצה שנפגשת פעם בחודש תחת שרביטו (הצילומים בעמ' 100-102). אני מאשר שאלו הצילומים. אני כתבתי 'תשחיזי את הסכינים שלך, אני הולך לחתוך אתם את הזדון המטפטף מעיניך', עם קריצה (אימוג'י).
ש. זה לא כוון אליה?
ת. לא. אבל היא לקחה את זה אליה. מה זה הוכיח לי? שבגלל שהיא מודעת לכל הפרובוקציות שלה היא לקחה את הפירוש אליה.
ש. למי כיוונת את האמירה הזאת?
ת. האמת שבאמת, כיוונתי לכל אחת מהסטודנטיות שהתעמרו לי שהלכו והלשינו למנהל במחלקה פנימית ג' בבי"ח העמק שכאילו אני מציג את עצמי בתואר דוקטור למטופלים של המחלקה. מחלקת פנימית ג'.
ש. בהנחה שאתה צודק, למה היית צריך להשתמש במילים 'תשחיזי את הסכינים, אני הולך לחתוך אתם את הזדון'.
ת. כבודו נולד במחוזותינו, בין הים לנהר? כשבית המשפט אומר לי שהוא נולד בישראל, אני משיב שכל הנוכחים נולדו בישראל וזה לא זר לאף אחד מכם שהשפה הזאת היא זאת שמוציאה את כל האמת מהביפנוכו של כל בן אדם ורק השפה הזאת במחוזות שלנו. אם תגיד לה לחתוך אבטיח או עגבניה, זה לא הולך" (עמ' 27 לפרו' שו' 10-36; עמ' 28 לפרו' שו' 1-2);
ציין התובע, כי אינו סבור שהיא חשה עצמה מאויימת ממנו, בניגוד לטענת הטכניון בנדון (עמ' 28 לפרו' שו' 12-13);
יד. הוא אישר כי טופל על ידי ד"ר שמגר עופר, מנהל מרפאת פסיכיאטרית ברמב"ם. זה היה לאחר תאונת דרכים בה היה מעורב בשנת 2016. הפנייתו לד"ר שמגר היתה לבקשת הפקולטה לרפואה (עמ' 28 לפרו' שו' 23-32);
כשהופנה התובע למכתב סיכום שכתב ד"ר שמגר מיום 28.3.2017 (נ/3) בו ציין, בין היתר, כי "רושם של משבר אמיתי סביב הקשיים עם גרושתו שמפריע בלימודים, גם עקב בעיות שינה", אישר את המכתב, אך ציין שיש בו אי דיוקים (עמ' 29 לפרו' שו' 3);
טו. הוא התכחש לאמיתות תוכן מכתב ששלח בשמו עו"ד שלומי בלומנפלד ביום 6.3.2019 (נספח 12 ל-ת/8), בו ציין כי יש לו קושי אמיתי ומשמעותי לייצג עצמו בפני הוועדה שהוקמה על פי הנוהל לבחון קיומה של מחלה מגבילה לגביו. לדבריו עו"ד בלומנפלד הטעה אותו הטעיה קשה, ואף גרם לו לקבל מכתב מרופא משפחה, שצורף למכתב של עו"ד בלומנפלד, בו צוינה לגביו "מצוקה נפשית רבה אשר משפיעה על התפקוד היומיומי… הן בעבודה והן בלימודים" (עמ' 31 לפרו' שו' 22-36; עמ' 32 לפרו' שו' 1-5);
בהתייחס לאותו מסמך רפואי מרופא המשפחה שצורף למכתבו של עו"ד בלומנפלד ציין התובע, כי רופא משפחה זה נתון בסכסוך משפחתי עימו, ולכן "שמח" לרשום את המכתב האמור, שהוא מפוברק רפואית, בבחינת שש על המציאה.
בנדון ראוי לצטט מדבריו של התובע, כדלקמן:
"ש. אותו מסמך רפואי שהפנתה אותך עו"ד שפר, הוא מסמך מוזמן ולא אמיתי?
ת. לא. הוא אמיתי, אבל אותו רופא משפחה ממש שש על המציאה, כי האח שלו הוא המתחרה העיקרי שלי מכיתה א' עד כיתה י'. זה אח שלו שהוא רופא בבלגיה, והסבתא שלו גם גרושתו של סבא שלי ובת דוד של סבתא שלי. אחרי הגירושין בין סבא שלי וסבתו, התחתן איתה סבא שלו, אז יש סכסוך משפחתי. יש קנאה מאותו רופא.
ש. לא שאלתי אותך על השושלת, אלא על המכתב.
ת. המכתב אמיתי, אבל הרופא שש על המציאה" (עמ' 32 לפרו' שו' 7-13);
(כן ראו עוד התייחסות ל"סכסוך המשפחתי" בהתייחס לרישום על ידי רופא המשפחה האמור במכתב אחר שרשם לגביו ביום 25.6.2015 (נ/4) כי "עבר משבר נפשי … בשנת 2000… " – עמ' 34 לפרו' שו' 27-31);
הוסיף התובע, כי כיום אותו רופא משפחה הוא "בגדר של אויב" (עמ' 33 לפרו' שו' 29-30);
בכל אופן הוא נאלץ להשתמש במכתב המפוברק רפואית בגלל שהיה "בסוג של מצוקה" (עמ' 34 לפרו' שו' 5-6);
טז. כשנשאל התובע על רשומות רפואיות לגביו בתיקו בקופת חולים (נ/5+נ/6) שלימדו, כי בשנת 2000 עבר בדיקה והערכה פסיכיאטרית, ואף קיבל תרופות פסיכיאטריות, השיב:
"אלו הרשומות שאני תובע את קופ"ח כי מעולם לא נטלתי את התרופות האלה" (עמ' 34 לפרו' שו' 32-35);
לדבריו אביו רצה שייטול את התרופות הפסיכיאטריות שרשמו לו והביא לו את הכדורים, אך הוא היה מרמה את אביו ולא נוטל הכדורים (עמ' 35 לפרו' שורות 23-28);
בנדון נציין, כי המומחה קירש מטעמו של התובע, הסתייג מתנהלות נטענת זאת של התובע. לטעמו כשרושם תרופות למטופל, הוא מצפה כי המטופל ייטול התרופות בפועל (עמ' 63 לפרו' שו' 17-24). אחרת – "הוא פוגע בטיפול שלו…" (עמ' 64 לפרו' שו' 12);
יז. התובע אישר כי ביום 25.7.2000 היה מאושפז במחלקה פסיכיאטרית סגורה בבית חולים הדסה עין כרם וזאת עד ליום 12.8.2000 (כשלושה שבועות), אך תירץ זאת שכך נעשה כיוון שלא נותרו מיטות פנויות באף מחלקה פנימית של בית החולים (עמ' 36 לפרו' שו' 1-2);
יצוין שנימוקו זה של התובע נשלל מכל וכל כלא סביר, על ידי המומחה קירש מטעמו (עמ' 59 לפרו' שו' 15-24);
יח. כשנשאל על פגישתו עם דיקן הפקולטה לרפואה פרופ' אייזנברג בגבולות החודשים 10-11/2018, בו העמיד אותו על התנהלותו הבעייתית, השיב:
"ת. הרגשתי שאני על תקן של סדאם חוסין או חסן נסראללה או מועמר קדאפי כי למה שהפקולטה המכובדת מאוד תרצה מעקב עליי 24/7. מה כבר עשיתי? האם אני פצצת אטום מהלכת?… זו היתה הנפת כרטיס צהוב ו-נו, נו, נו. אנחנו האח הגדול. אנחנו מכינים את הקרקע לבאות.
ש. יכול להיות שהכוונה בשיחה הזו היתה לטובתך? יכול להיות שהדיקן ניסה להגיד לך שמי שמסתכל עליך מבחוץ יכול חשוב שאתה יורד מהפסים, אולי תיקח את עצמך בידיים ותתחיל להתנהג בצורה נורמטיבית יותר?
ת. כב' השופט, האם יש איזו שהיא תשובה בעולם שמשהו שהוא נורמטיבי יותר ממה שאת מתארת? האם מה שנורמטיבי בעינייך, הוא בהכרח נורמטיבי בעיניו של עו"ד סעד או בעיניי? איך זה מתהלך או איך זה מסתדר עם החלום הישראלי באנלוגיה לחלום האמריקאי, של כור ההיתוך של הרבה דתות והרבה מנטליות במשטר דמוקרטי ונאור וחופש הביטוי, וכבוד האדם וחירותו, וחופש האקדמיה. גם אם אני נראה הכי פרובוקטור בעיני כולם, בואו תהיו אמיצים ותשימו הכל על השולחן ואם אני עונה שחור, אז תגידו שחור, אל תגידו לבן. לא בחלתם בשום אמצעי להכפיש את שמי הטוב, להיכנס לזוגיות שלי, לעניין של הגרושה שלי, הסדרי הראייה שלי" ((עמ' 37 לפרו' שו' 6-26);
63. בכוונה התייחסתי באריכות לחקירתו הנגדית של התובע. הדבר נעשה להמחיש את התנהלותו והתנהגותו החריגות בשנותיו הקליניות בפקולטה שתמכו במסקנות הוועדות, המומחה ברש ופרוכטר בדבר בעיית אישיות משמעותית הקיימת אצל התובע, שהובילו לקביעת כושרו הלקוי וללקותו ב"מחלה מגבילה" כהגדרתה בנוהל.
64. בהינתן כל זאת והמפורט לעיל במסגרת ראש פרק "שאלה א'" (שהוגדרה בסעיף 32(א) לעיל), אני קובע כי הוכח לי שהתובע לוקה ב"מחלה מגבילה" כהגדרתה בנוהל, כהחלטת הוועדות בעניינו.
שאלה ב' – האם הטכניון פעל בניגוד להוראות הנוהל
65. טענת התובע הנוגעת לשאלה ב' פורטה בסעיף 20(ב) לעיל, ונפנה לשם.
66. נציין כי אכן הוועדה, כהגדרתה בנוהל , יכולה להמליץ, כטענת התובע, ו"המלצות הוועדה טעונות אישור של סגן הפרובוסט ללימודי הסמכה" (סעיף 7.4 לנוהל).
בהתאם לטענת הטכניון בכתב ההגנה וב-נ/8, הגורם המאשר בטכניון הוא הדיקן ללימודי הסמכה (סעיף 38 לכתב ההגנה; סעיף 30 ל-נ/8).
בנדון נפנה להחלטת נשיא הטכניון בערעור שהגיש התובע (נספח 37 לנ/8), בה ציין בסעיף 3 כי:
"החלטת הוועדה על הפסקת לימודיך אושרה על ידי דיקן לימודי הסמכה בהתאם לסעיף 7.4 לנוהל (חלף סגן הפרובוסט – תואר אשר אינו קיים עוד בטכניון)".
התובע לא חלק בכתבי טענותיו, ואף לא בסיכומיו, על העובדה הנטענת על ידי הטכניון, כי הגורם המאשר של הוועדה המקצועית שהוקמה בהתאם לנוהל, הוא דיקן לימודי הסמכה.
67. נבחן את טענת התובע בנדון לגבי החלטות הוועדות נשוא התובענה:
א. הוועדה הראשונה המליצה בהחלטתה מיום 23.1.2020 (נספח 29 ל-נ/8), על הפסקת לימודי התובע לאלתר בפקולטה לרפואה בטכניון.
ודוק – הוועדה הראשונה המליצה ולא קבעה את הפסקת לימודיו של התובע עקב "מחלה מגבילה".
המלצה זאת אושרה על ידי דיקן לימודי הסמכה, פרופ' חוסאם חאיק בכתב ביום 17.2.2020 (נספח 30 לנ/8);
למעשה עם אישור ההמלצה הופסקו לימודי התובע בטכניון, כהמלצת הוועדה מיום 23.1.2020;
מכאן עולה כי התנהלות הוועדה הראשונה והטכניון מבחינת המלצה (בהחלטה) ואישור (לאחר מתן החלטה ולצורך יישומה) תואמת את הוראות הנוהל, שלא כטענת התובע בנדון.
ב. כעת נבחן את התנהלות הוועדה השניה והטכניון באשר להמלצה ואישור, הנדרשים בהתאם להוראות הנוהל;
בחודש אפריל 2020 החליט הדיקן על הקמת ועדה לבדיקה חוזרת בהרכב אחר (כדרישת סעיף 10.2 לנוהל, כפי שציין פרוכטר בסעיף 34 לתצהירו נ/8 וכפי שאף צויין בסעיף 16 לסיכומי הטכניון) בעניינו של התובע, לבחינה אם תוצאות האבחון אמורות לשנות את החלטת הוועדה הראשונה.
הדגיש דיקן הפקולטה לרפואה, פרופ' אילון איזנברג, במכתבו אל התובע מיום 6.4.2020 (נספח 34 לנ/8) כי:
"זאת הפעם תידון הוועדה (הוועדה לבדיקה חוזרת – ח"ש) במכלול החומר שעמד בפניה בפעם הקודמת, בצירוף תוצאות המבדקים, ובאלו בלבד. יובהר כי עצם קיומו של דיון חוזר אינו מבטל את החלטת הוועדה מיום 23.1.2020 וזו עומדת בעינה כל עוד לא תתקבל החלטה אחרת על ידי הוועדה החוזרת. לידיעתך, לאור הדיון החוזר, אין מקום לדון שהוגש על לידך לנשיא ביום 17.3.2020 – והוא לא יידון" (ההדגשה על ידי קו היא שלי – ח"ש).
במילים אחרות, ככל שהוועדה לבדיקה חוזרת תמצא כי אין מקום לסטות מהמלצות הוועדה מיום 23.1.2020 שכבר אושרה על ידי דיקן לימודי הסמכה, ממילא ההחלטה הקובעת היא ההחלטה מיום 23.1.2020 (כך למעשה גם נטען בסעיף 41 לכתב ההגנה).
בכל אופן על פי סעיף 10.4 לנוהל – "הוראות נוהל זה יחולו על עבודת הוועדה לבדיקה חוזרת בשינויים המחוייבים כמתחייב מן האמור בסעיף זה".
היינו – החלטת הוועדה לבדיקה חוזרת צריכה להיות בגדר "המלצה" שצריכה להיות מאושרת על ידי הגורם המוסמך, כהוראת סעיף 7.4 לנוהל (ראו סעיף 66 לעיל).
ודוק – הוועדה לבדיקה חוזרת היא בגדר ועדה עצמאית שאינה תלויה בראשונה. לכן דרישת הנוהל לגביה היא, כי תהא בהרכב אחר (כפי שציינו לעיל), והמלצותיה צריכות להיות מאושרות על ידי הגורם המוסמך בטכניון (ראו סעיף 10.4 לנוהל המצוטט לעיל), בדיוק כפי שהיה הדבר בהתייחס לוועדה הראשונה.
לכן טענת הטכניון בסיכומיו כי הוועדה לבדיקה חוזרת, הגם שהיא בהרכב שונה, היא המשך לוועדה הראשונה, והחלטתה מהווה החלטה סופית של הוועדה (סעיפים 16-17 לסיכומים), אינה מדויקת.
כל ועדה עומדת בפני עצמה כמפורט לעיל, וצריכה להיות מאושרת כדרישת הנוהל.
בענייננו הוועדה לבדיקה חוזרת (הוועדה השניה) התקיימה ביום 6.4.2020 (ראו החלטתה בנספח 35 ל-נ/8) והמלצתה היתה כהמלצת הוועדה מיום 23.1.2020. אמנם נכתב בהחלטה, כעולה מנספח 35 ל-נ/8, כי הוועדה לבדיקה חוזרת "החליטה" להפסיק את לימודי התובע בפקולטה לרפואה בטכניון, אך פשיטא בעיניי כי עסקינן בהמלצה הטעונה אישור הגורם המוסמך כהוראות הנוהל, ולא בהחלטה מוחלטת.
דא עקא – שלא הוצגה לי על ידי הטכניון החלטת הגורם המאשר את המלצת הוועדה השניה, כפי שנעשה הדבר לגבי המלצת הוועדה הראשונה (ראו ס"ק א' לעיל). היינו – לא הוכח על ידי הטכניון אישור החלטת הוועדה השניה, כנדרש בהוראות הנוהל.
מכאן לכאורה עולה, כי המלצת הוועדה השניה טרם אושרה על ידי הגורם המוסמך בטכניון (דיקן לימודי הסמכה), וטרם נכנסה לתוקף.
68. יחד עם זאת, כך לטעמי, אי אישור המלצת הוועדה השניה על ידי הגורם המוסמך בטכניון, אינה מועילה לתובע מהטעם הבא:
א. החלטת הוועדה הראשונה מיום 23.1.2020, בדבר הפסקת לימודיו של התובע בפקולטה לרפואה בטכניון לאלתר, אושרה על ידי הגורם המוסמך – דיקן לימודי הסמכה (כמתואר בסעיף 67(א) לעיל);
ב. הקמת ועדה (השניה) לבדיקה חוזרת אינה מפקיעה מיניה וביה את תוקפה של החלטת הוועדה הראשונה;
ג. ככל שהחלטת הוועדה השניה תואמת ו/או מאשרת את החלטת הוועדה הראשונה, ממילא אף ללא אישורה בהתאם לנוהל נותרה החלטת הוועדה הראשונה המאושרת על כנה, בדבר הפסקת לימודיו של התובע לאלתר בפקולטה לרפואה בטכניון מחמת "מחלה מגבילה".
כך אף עולה ממכתבו של דיקן הפקולטה לרפואה מיום 6.4.2020 אל התובע (נספח 34 ל-נ/8 המצוטט בסעיף 67(ב) לעיל) כי:
"יובהר כי עצם קיומו של דיון חוזר אינו מבטל את החלטת הוועדה מיום 23.1.2020 וזו עומדת בעינה כל עוד לא תתקבל החלטה אחרת על ידי הוועדה החוזרת".
זאת כנראה הסיבה מדוע הטכניון "לא טרח" עד כה לאשר את החלטת הוועדה השניה (הגם שמצופה כי כך ינהג, שכן כך מורה הנוהל, כדברינו לעיל).
69. במצב דברים זה, ולנוכח החלטת הוועדה הראשונה, שהיתה בגדר המלצה שאושרה כדין בהתאם להוראות הנוהל, שוכנעתי לדחות את טענת התובע במסגרת "שאלה ב'" כהגדרתה לעיל. הוכח כי בעניינו של התובע, ובהתייחס לוועדה הראשונה, שהיא הוועדה הקובעת (שכן החלטתה לא שונתה בוועדה השניה), הטכניון פעל בהתאם להוראות הנוהל.
אכן כדבריי לעיל, למען הסדר הטוב על הטכניון לדאוג לאישור הגורם המוסמך את החלטת הוועדה השניה מיום 6.4.2020, אך אין בכך כאמור בכדי להועיל לעניינו של התובע בתובענה זאת, כמוסבר לעיל.
סוף דבר
70. לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התובענה.
71. התובע יישא בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת באי-כוחו בסכום כולל של 20,000 ₪. סכום זה ישולם לידי הנתבע, באמצעות מי מבאי כוחו, תוך 30 ימים מיום מתן פסק דין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק דין זה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
72. פסק דין זה ייחתם כחסוי לציבור ופתוח לצדדים בלבד, לאור העובדה כי קיים בו מידע הנוגע לצנעת הפרט של התובע, לרבות חומר רפואי. יחד עם זאת אני מורה כי פסק דין זה יהיה מותר לפרסום תוך השמטת שם התובע וכל פרט מזהה אחר.
המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.
ניתן היום, ט' אייר תשפ"ג, 30 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.
