לפני
כבוד השופט חננאל שרעבי
מבקשת
מ. מ
ע"י ב"כ עו"ד מתת פלסנר
נגד
משיב
הקטין
ע. מ
ע"י ב"כ עו"ד קרן וינברג
ר. נ. מ יליד 2020
פסק דין
1. לפני ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת יפעת שקדי שץ) מיום 5.9.2023 בתיק תה"ס 45118-03-23 (להלן: "ההחלטה קמא" ו – "התיק קמא", בהתאמה), במסגרתה הורה בית משפט קמא למבקשת לשוב ולהתגורר עם הקטין בסביבות העיר X, והכל כפי שיפורט להלן.
רקע בקליפת אגוז
2. המבקשת והמשיב (להלן גם "האם" ו-"האב" בהתאמה; וביחד יכונו "הצדדים") נישאו ביום …, במסגרת נישואיהם הביאו לעולם את הקטין אשר פרטיו בכותרת.
יוער כי אלה נישואיהם השניים של שני הצדדים. למבקשת ילדה מנישואיה הקודמים, ולמשיב ילד מנישואיו הקודמים.
3. יחסי הצדדים עלו על שרטון וביום 19.6.2022 חתמו על הסכם שלום בית ולחילופין גירושין, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין ביום 31.7.2022 (להלן: "ההסכם"). שלום הבית לא צלח והצדדים נפרדו ביום 25.2.2023, כך נטען בכתב התביעה קמא.
יצוין כי במסגרת ההסכם נקבע סכום המזונות החודשי שעל המשיב לשלם למבקשת עבור הקטין, בסך כולל של 1700 ₪.
4. ביום 20.3.2023 הגיש המשיב את התובענה בתיק קמא, לאכיפת ההסכם למעט החלק הקובע את האחריות ההורית; במסגרת התובענה קמא ביקש המשיב להורות, כי האחריות ההורית על הקטין תינתן למשיב באופן בלעדי, ויינתנו לו מלוא הסמכויות לרבות בענייני רפואה וחינוך.
5. להשלמת התמונה ייאמר, כי המבקשת הגישה תביעה למזונות ומדור (תלה"מ 37907-03-23) וכן תביעה בעניינו של קטין (תלה"מ 11529-03-23), שתי התביעות נמחקו במסגרת החלטת בית המשפט קמא, מהנימוקים שפורטו שם; כן נוסיף, כי לצד התביעה קמא תלויה ועומדת תביעתה של המבקשת לביטול ההסכם (תה"ס 21782-04-23).
6. כפי שפורט בהחלטה קמא, סעיף 38 להסכם קובע כי הקטין ימשיך להתגורר במרכז חייו בעיר X. בסעיף 45 להסכם הוסכם כי כל אחד מהצדדים רשאי להתגורר בתחום שבין הערים X – Y. סעיף 46 להסכם קובע כי מעבר למקום מגורים מחוץ לתחום זה, טעון אישור ההורה האחר.
7. ביום 28.2.2023 המבקשת עברה להתגורר בבית הוריה במושב, המצוי מחוץ לתחום שהוסכם עליו בין הצדדים (היינו, לא בתחום X – Y). הקטין אף החל לפקוד את הגן במושב בתחילת שנת הלימודים הנוכחית.
עוד פורט בהחלטה קמא, כי המשיב טען שלצדדים הייתה בעיה כלכלית והוא לא יכול היה להמשיך ולהתחייב לשכור דירה, והמבקשת סירבה לעבור להתגורר בבית אמו. לטענתו, הוא הסכים שהמבקשת תעבור להתגורר עם הקטין במושב עד סוף שנת הלימודים הקודמת, כאשר הם היו בזוגיות, בלית ברירה, ועל מנת לנסות לפתור את המצב הכלכלי אליו נקלעו.
8. בהחלטה קמא נקבע, כי לא ניתן ללמוד על הסכמתו של המשיב למעבר קבוע של הקטין למושב, שעה שבאותו מועד הצדדים היו עדיין בזוגיות; כאשר מי מהצדדים ביקש להיפרד, הרי שאז, כך נקבע בהחלטה קמא, חלות הוראות ההסכם כמפורט לעיל.
9. ביום 4.4.2023 ניתנה החלטת בית המשפט קמא, בעניין בקשת המשיב למתן צו עשה המורה על השבת הקטין ל- X, ובעניין צו מניעה האוסר על העתקת מקום מגורי הקטין ורישומו למסגרת חינוכית. בהחלטה זו הורה בית משפט קמא, כי עד למתן החלטה שיפוטית אחרת על המבקשת לשוב ולהתגורר בטווח המגורים הקבוע בהסכם.
10. ערעור שהוגש לבית משפט זה ברמ"ש 33176-05-23 (כב' השופט סארי ג'יוסי) התקבל באופן חלקי (להלן: "פסק הדין של ערכאת הערעור").
11. בית המשפט לערעור הורה על עיכוב ביצוע ההחלטה מיום 4.4.2023 עד למתן החלטות ברורות וזמניות בעניין מזונות הקטין והסדרת סוגיית מגוריו ב-X, בשים לב לגילו (סעיף 22 לפסק הדין).
בית המשפט המחוזי הבהיר ש"על בית משפט קמא ליתן את דעתו טרם מתן הוראה על השבת הקטין ל-X, על אודות יכולתה של המבקשת לשכור דירה מתאימה עבור מגוריה עם הקטין ב-X, בהתאם להסכם, וכי יהא באפשרותה לכלכלו בכבוד, וגם לכלכל את עצמה, בכפוף לתשלום המזונות להם התחייב המשיב, וללא אותה עזרה המתקבלת מהוריה במגוריה אצלם. ככל שהדבר אינו מתאפשר, יבחן בית משפט קמא מהי הדרך המתאימה, אם בכלל, בה ניתן לקיים את ההסכם, האם ניתן לראות בו בנסיבות דנן כהסכם שצודק לאכפו וכיצד, והאם הדבר עולה בקנה אחד עם טובת הקטין וכן יתן דעתו לשאלות נוספות וקשורות שיתעוררו" (סעיף 23 לפסק הדין).
12. כאמור בהחלטה קמא, לאחר שהגישו הצדדים אסמכתאות לעניין יכולתם הכלכלית, בחן בית משפט קמא את הנדרש בהתאם לפסק הדין של ערכאת הערעור, והכריע במסגרת ההחלטה קמא בשאלה, האם ביכולתה של המבקשת לשכור דירה מתאימה עבור מגוריה עם הקטין ב-X, וכן לכלכל את הקטין ואותה בכבוד, בכפוף לתשלום המזונות להם התחייב המשיב, וללא אותה עזרה המתקבלת מהוריה במגוריה אצלם.
13. להלן נפרט את עיקרי קביעותיו של בית משפט קמא כפי שהובאו בהחלטה קמא, נשוא בקשת רשות הערעור.
בכל הקשור להכנסותיה של המבקשת – המבקשת טענה כי אינה עובדת. לטענתה, שעות הנסיעה לצורך קיום זמני השהות מונעות ממנה למצוא מקום עבודה; אין לה הכשרה ומשך חייה לא עבדה ולא למדה.
פוטנציאל השתכרות – בהחלטה קמא נקבע כי בהתאם לתלושים שצירפה המבקשת, בחודשים 12/2022-11/2022 שכרה הממוצע של המבקשת עמד על סך של כ- 5,100 ש"ח נטו בחודש (לאחר הפחתת ניכויי חובה וקופות גמל).
עוד נקבע כי המבקשת ילידת 1991, בת כ-32 שנים, לא הציגה תשתית ראיית כלשהי המבססת את העדר יכולתה לצאת ולהתפרנס, לכל הפחות בהתאם לשכר המינימום במשק.
נוכח חלוקת זמני השהות, ולאור הכנסותיה בעבר ויכולתה להשתכר לכל הפחות בהתאם לשכר המינימום במשק, העריך בית משפט קמא את יכולת השתכרותה בסך 5,571.75 ש"ח נטו לחודש.
מקורות ההכנסה של המבקשת – נקבע כי המבקשת מקבלת עבור בתה (מנישואיה הראשונים) קצבת שארים בסך 1,232 ש"ח לחודש וכן זכאית לתשלום קצבת ילדים מהמוסד לביטוח לאומי.
בהתאם להסכם, על המשיב לשלם למבקשת סך של 1,700 ש"ח לחודש בגין דמי מזונות עבור הקטין.
בית משפט קמא העריך את סך הכנסותיה של המבקשת בשיעור 8,500 ש"ח נטו לחודש (הכולל סכומים שתפקידם למלא את צרכי הקטינים) ובתוספת קצבת הילדים.
הכנסות נוספות ממקורות אחרים – בבקשה לתיקון כתב התביעה למזונות, ובבקשה לפסיקת מזונות זמניים עבור הקטין, טענה המבקשת כי נטלה מהוריה הלוואה בסך של כ-250,000 ₪. לטענת המבקשת, הוריה מסייעים לה ומממנים את כל הוצאותיה, לרבות הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד, הוצאות גן עבור הקטין, הוצאות דלק, מוצרי פארם, ביגוד והוצאות נוספות.
לטענתה, הוריה נטלו הלוואות כדי לסייע לה, וההסכם עמם הוא שעליה לפרוע בעתיד את ההלוואה, וכי עליה להשיב להוריה את הסכומים ששילמו עבורה בגין כל הוצאותיה.
בהחלטה קמא נקבע כי המבקשת לא צרפה אסמכתא לטענה בדבר הסכם עם הוריה או לעניין הסכום הנטען שקיבלה מהוריה בהלוואה.
עוד נקבע, כי לאור טענות המשיב, בשלב זה לא ברור האם הסכום הנטען הוא הלוואה כטענת המבקשת.
14. קביעות בכל הקשור להוצאותיה של המבקשת –
חובות של המבקשת – לטענת המבקשת, סך חובותיה הינו בשיעור של 102,788 ש"ח אשר אינו כולל את הריביות שיצטברו עד למועד התשלום בפועל. לטענתה, סכום החזר ההלוואות בסך 1,825 ש"ח בחודש; המבקשת לא פרטה את אופן ושיעור החזר ההלוואה הנטענת מהוריה.
הוצאותיה השוטפות של המבקשת – המבקשת צרפה פירוט של הוצאות דלק בסך 2,105.74 ש"ח לחודש. לטענתה, הוצאותיו של הקטין בגין צרכים תלויי שהות הן בסך 2,650 ש"ח בחודש.
בהחלטה קמא נקבע כי נראה שההוצאות הנטענות עבור הקטין כיום (2,650 ש"ח לחודש, לא כולל מדור ואחזקתו) חורגות מהסכומים בהם נשאו הצדדים במשותף בעבר.
15. בשקלול הנתונים, קבע בית משפט קמא לגבי יכולתה הכלכלית של המבקשת, אף ללא ההלוואה הנטענת בסך 250,000 ש"ח מהורי המבקשת למבקשת (לגביה נקבע כי נדרש בירור נוסף), כי יש ביכולת המבקשת לשכור דירה מתאימה עבור מגוריה עם הקטין ב-X, וכן לכלכל את הקטין ואותה בכבוד, בכפוף לתשלום המזונות להם התחייב המשיב, וללא אותה עזרה המתקבלת מהוריה במגוריה אצלם.
16. בית משפט קמא העריך את הכנסותיה של המבקשת בסך 8,500 ₪ בחודש (הכוללים דמי מזונות עבור הקטין, קצבת שארים עבור הקטינה ושכר עבודה בתעריף מינימום במשק, ולא כוללים קצבת ילדים מהמוסד לביטוח לאומי והכנסה בגין הלוואה נטענת מהוריה של המבקשת), ואת הוצאותיה בסך של כ-3,525 ש"ח (הוצאות דלק בסך מוערך של 1,700 ש"ח בחודש והחזר הלוואות בסך של 1,825 ש"ח בחודש), כך שהכנסתה הפנויה בסך 4,975 ש"ח (ללא הוצאות מדור ואחזקתו).
במסגרת ההחלטה קמא נקבע, כי במצב הקיים שבו המבקשת אינה עובדת, ונוכח חלוקת זמני השהות הקיימת ונטל ההסעות, אשר יש בהם כדי להשפיע על יכולתה של המבקשת להתפרנס, אין מקום לשנות מהחלטת בית משפט קמא, בעניין מעבר מקום המגורים ל-X.
נקבע כי יש להשהות מעבר זה לתקופה זמנית של שלושה חודשים עד להתייצבות המבקשת מבחינה כלכלית באופן עצמאי ובכדי לאפשר את ההיערכות הנדרשת למעבר (מציאת עבודה, מציאת דירה, רישום למסגרות היערכות כלכלית ותכנון נדרש) (סע' 31 להחלטה קמא).
17. במסגרת השיקולים שנשקלו בהחלטה קמא, נכללו אף הכנסותיו והוצאותיו של המשיב:
יכולת השתכרותו של המשיב הועמדה על סך 12,000 ₪ נטו לחודש;
הכנסתו הפנויה של המשיב הוערכה בסך 3,300 ₪ לחודש;
מכאן כי אף לאחר בחינת מצבו הכלכלי של המשיב, לא סבר בית משפט קמא, כלשונו, כי יש לשנות מהמסקנה (סע' 32 להחלטה קמא).
כן נבחנה טובת הקטין בעניין חינוכו, ובית משפט קמא התיר למבקשת לרשום את הקטין לגן טרום-טרום חובה במושב החל מחודש ספטמבר 2023.
18. לעניין זמני השהות של הקטין עם המשיב, נקבע כי נוכח העובדה כי אחיו למחצה של הקטין שוהה עם האב בימים רביעי – שבת, קיים ערך מוסף לקיום זמני השהות בזמנים המשותפים.
בנסיבות אלו העדיף בית משפט קמא את הרחבת קיומם של זמני השהות במהלך סופי השבוע, חלף חיוב האב בזמני שהות במהלך אמצע השבוע.
על כן נקבע כי בשלב זה ובאופן זמני עד למעבר המבקשת ל-X, יתקיימו זמני שהות הקטין עם אביו כדלקמן:
שבוע 1: בימים חמישי – מוצ"ש – המבקשת תסיע את הקטין לביתו של המשיב עד השעה 18:00, ותאסוף את הקטין מביתו של המשיב עד שעתיים וחצי לאחר צאת השבת;
שבוע 2: בימים חמישי – שישי – המבקשת תסיע את הקטין לביתו של המשיב עד השעה 18:00, ותאסוף את הקטין ביום שישי בשעה 12:00 מביתו של המשיב.
כן נקבע, כי כדי לאזן במקצת את נטל ההסעות, מידי שבועיים נסיעה אחת תבוצע על ידי המשיב במקום על ידי המבקשת.
19. בקשת רשות הערעור דנן הוגשה בגין הקביעות המתוארות בסעיפים 15-16 לעיל.
טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור
20. להלן תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור:
א. בקשת רשות הערעור מופנית בעיקר כלפי שורת קביעות שגויות בהחלטה קמא, שאינן מחוברות, כך לגרסת המבקשת, למציאות חייה של המבקשת ובנה, ויש בהן כדי למוטט ולהטיל חורבן עליה ועל ילדיה.
ב. שגה בית משפט קמא, עת העריך את סך הכנסות המבקשת בשיעור של 8,500 ₪ לחודש, ואת הכנסתה הפנויה בסך של 4,975 ₪. המבקשת אינה עובדת מזה זמן רב ואין לה כל מקור הכנסה נוכח כל האירועים המאתגרים שבחייה. כיום אין לה כל מקור פרנסה.
סכום המזונות עבור הקטין, בסך 1700 ₪ לחודש, לא מספיק ולו לצרכיו הבסיסיים.
כן שגה בית משפט קמא, עת כלל את קצבת השארים שמקבלת המבקשת עבור בתה, בסך של 1,232 ₪ לחודש. אין לראות בקצבה זו הכנסה של המבקשת עצמה, ו/או בנה הקטין, מאחר שמיועדת לכיסוי, גם אם חלקי בלבד, של הוצאות הבת.
ג. המבקשת היתה תלויה באופן מוחלט במשיב, שסירב ליציאתה לעבודה. למבקשת אין כל פוטנציאל השתכרות; היא לא למדה ולא התמקצעה בתחום כלשהו בעוד שהמשיב בעל מומחיות בתחומו ובעל אופק קידום ופוטנציאל השתכרות גבוה ומשמעותי.
ד. שגה בית משפט קמא בקביעתו כי יש ביכולתה של המבקשת לשכור דירה מתאימה למגורים עם הקטין ב-X, וכן לכלכל אותם בכבוד, ללא עזרה המתקבלת מהוריה במגורים אצלם. גם לו תמצא המבקשת עבודה, הרי שלא תוכל לשאת לבדה בעלות השכירות, הוצאות אחזקת הבית וכלכלה. חיוב המבקשת לשוב להתגורר ב-X יגרום לה ולקטין נזקים משמעותיים, אשר עתידיים להותירם ברחוב בתת תנאים.
לא ניתן לבצע את המעבר ל-X, בנסיבות הקשות שנוצרו בעטיו של המשיב ונוכח שינוי הנסיבות המהותי שאירע, מהם התעלם בית משפט קמא בהחלטתו.
ה. הגם שהדין והפסיקה קובעים, כי מעבר מגורים של מי מהצדדים למקום מגורים מרוחק, יש לעשות בהסכמה, הרי שישנם מקרים בהם מתיר בית המשפט מעבר מגורים מטעמים מיוחדים, החלים במקרה דנן. בפרידת הצדדים דנן, העתיקה המבקשת בלית ברירה את מקום מגוריה למושב המרוחק מהטווח שנקבע בהסכם, מטעמים אישיים וכלכליים שפורטו בבקשתה והובאו לעיל. יש להכיר במקרה זה כטעם מוצדק למעבר מקום מגורים.
21. ביקשתי, וקיבלתי את תשובת המשיב לבקשת רשות הערעור, כדלקמן:
א. בהחלטה קמא נקבעו קביעות עובדתיות בהערכת הכנסת המבקשת, כ- 8,500 ₪. המבקשת צירפה תלושי שכר מהם ניתן ללמוד כי משכורתה צפויה לעמוד על 7,440 ₪ לחודש, היינו יותר ממה שהעריך בית משפט קמא (שכר ממוצע במשק, 5571 ₪). אין כל סיבה שהמבקשת לא תצא לעבוד, כעת המבקשת איננה עובדת כי נוח לה לטעון שהיא מחוסרת עבודה.
ב. בשנה שעברה, הסכימו הצדדים על פתרון זמני ועל מנת להקל על מצבם הכלכלי שלא איפשר להם להמשיך ולשכור דירה ב-X, כי המבקשת והקטין יעברו לתקופה מוגבלת עד סוף שנת הלימודים הקודמת לבית הורי המבקשת במושב, ואח"כ ישובו להתגורר ב-X. המשיב מעולם לא נתן הסכמתו לכך שהמבקשת תשנה את מרכז חיי הקטין למושב לצמיתות.
ג. המבקשת טוענת כי היא חסרת כל ומצויה בחובות כבדים, אלא שלמעלה משמונה חודשים היא גרה בבית הוריה ומקבלת מהם עזרה, ואף במצב זה לא טורחת לצאת לעבוד ולהתפרנס. ברי כי יום לאחר סיום ההליכים המשפטיים היא תצא לעבוד. כן טוענת המבקשת כי היא מתעתדת לשכור דירה במושב ולצאת מבית הוריה. מחירי השכירות ב-X זולים ממחירי השכירות במושב. אם יש למבקשת יכולת כלכלית לשכור דירה במושב – יש לה יכולת כלכלית לשכור דירה ב-X ולהתקיים עם שני הקטינים.
ד. אישור מעבר מגורי קבע של המבקשת והקטין למושב משמעותו צמצום ניכר בזמני השהות של המשיב עם הקטין; לא ניתן להשוות בין זמני השהות המתקיימים בבית המשיב לזמני השהות המתקיימים בסביבה חיצונית כגון פארק או גן שעשועים. קיימת עדיפות לכך שזמני השהות של הקטין עם אחיו (בנו של המשיב מנישואיו הקודמים) יהיו מתואמים כדי שיוכלו לבלות יחדיו. המשיב אף לא מסוגל לעמוד מבחינה בריאותית בנסיעות למושב, הוא סובל מבעיות גב ובעל 19% נכות צמיתה מהמל"ל בגין כך.
ה. המבקשת בוחרת להתעלם מההסכם ולעשות ככל העולה על רוחה אבל רוצה ליהנות מסעיפי ההסכם אשר מיטיבים עמה. יש להתייחס אל ההסכם כאל מקשה אחת. סעיפי ההסכם שלובים – זמני השהות, מזונות הקטין ומקום המגורים.
ו. המבקשת לא רואה לנגד עיניה את טובת הקטין. מיום מעבר המבקשת והקטין למושב, המבקשת ניתקה לחלוטין את הקטין מאביו למשך חודש וחצי, ורק לאחר התערבות בית משפט קמא החל האב לראות את בנו. רצון המבקשת הוא למדר את המשיב מחיי הקטין ולהפכו לכספומט בלבד, לצמצם את זמני השהות של הקטין עם אביו ואף לקבל זכות חתימה בלעדית בענייני חינוך ורפואה של הקטין.
דיון והכרעה
22. לאחר עיון בבקשה ובתשובה ובתיק קמא, החלטתי ליתן רשות ערעור, לדון בערעור לגופו ולקבלו, והכל כפי שיפורט להלן. זאת מכוח סמכותי על פי סעיפים 138(א)(2)+(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
23. עיון בתשובת המשיב מלמד, כי המשיב רואה, משום מה, את בקשת רשות הערעור של המבקשת כמכוונת להסדר קבע של שהות הקטין במושב – ואין הדבר כך.
כפי שפורט בפתח פסק דין זה, בבית משפט קמא תלויות ועומדות הן תביעתה של המבקשת לביטול ההסכם (תה"ס 21782-04-23), והן תביעתו של המשיב לאכיפתו (תה"ס 45118-03-23).
על כן, עסקינן בהחלטת ביניים.
אכן כלל ידוע בפסיקה, כי ערכאת הערעור תתערב בהחלטת ביניים רק כאשר להחלטה נשוא הערעור השפעה רבה על זכויות הצדדים ואם יהיה קשה להביא לתיקון הפגם או שהוא בעל השפעה מכרעת על הדיון.
ראו לעניין זה:
רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח נ' חיים אלוש (25.6.07).
עם זאת במקרה דנן סבורני כי אין לדחות את בירור הסוגיה דנן לשלב הערעור על פסק הדין, מאחר שעסקינן בחיי קטין, פעוט כבן שלוש שנים שכבר מצוי במושב עם אימו מחודש 2/23, כתשעה חודשים, ואף החל את שנת הלימודים הנוכחית במוסד חינוכי שם;
אינני רואה טעם או הצדקה להורות על מעבר הקטין לעיר X בטרם הכרעה סופית בהליכים הנ"ל, שייתכן שתאשרר את מקום מגוריו הנוכחי במושב.
עם זאת, ככל שבמסגרת פסק הדין בהליכים התלויים בין הצדדים יאכף ההסכם אף לענין מקום מגורי הקטין, תהיה הצדקה למעבר זה, על אי הנוחות שעלולה להיגרם עקב כך לקטין.
24. לא זו אף זו – החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין, ולפיכך ניתן לשוב ולדון בה ואף לשנותה. הכרעה בבקשת רשות הערעור כאן, לא תקבע ולא תשפיע על התוצאה הסופית בתיקים העיקריים הנ"ל, הנתונה לשיקול דעתו של בית משפט קמא.
ראו לעניין זה:
ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508;
רע"א 5560/20 מתן דור נ' חוף שלוותה (2002) בע"מ (26.11.2020).
25. על ההחלטה בשאלת מקום מגורי הקטין, לעלות בקנה אחד עם טובת הקטין וזו הפריזמה דרכה יש לבחון את העניין שבפנינו.
ראו לעניין זה:
רמ"ש (ת"א) 63553-08-21 ע' א' א' (קטינה) נ' א' א' (04.10.2021) סעיפים 5-7 והפסיקה שם;
עמ"ש (חי') 43787-07-22 א' נ' ב' (22.8.2022), פסקה 15.
26. אכן, קיים הסכם בין הצדדים והוא אף אושר בבית משפט קמא, אולם כעת שאלת אכיפת ההסכם או ביטולו עומדת בפני בית משפט קמא; בינתיים המבקשת והקטין עברו לבית הורי המבקשת במושב, למצער באישורו הראשוני של המשיב, והם מתגוררים שם כאמור כתשעה חודשים. הקטין אף נרשם לגן במושב בפתח שנת הלימודים הנוכחית; לטעמי מעבר כעת לגן חדש ולדירה חדשה יקשו על הקטין שלא לצורך.
27. בפסק הדין של ערכאת הערעור (ראו סעיף 11 לעיל), עמד השופט ג'יוסי על החזרת העניין לבית משפט קמא, על מנת שזה יבדוק את מצבה הכלכלי של המבקשת, מחמת ספקות שעלו בקרבו, האם תהיה מסוגלת המבקשת לשוב ל-X.
השופטת קמא אכן התייחסה לאמור בפסק דינו של השופט ג'יוסי, וערכה בדיקה באשר ליכולתה הכלכלית (אם כי תיאורטית-מה, כל עוד המבקשת איננה עובדת בפועל) של המבקשת, אולם לא שוכנעתי עד תום מקביעותיו של בית משפט קמא, כי אכן יתאפשר למבקשת לחיות ולהתקיים בתנאים מינימליים בעיר X, ללא תמיכת משפחתה, ואף בשים לב כי היא מגדלת לבדה קטינה נוספת.
28. ודוק – ציין השופט ג'יוסי בפסק דינו, ברחל בתך הקטנה, כי על בית משפט קמא ליתן דעתו אף על האפשרות של המבקשת לכלכל עצמה ב-X "ללא אותה עזרה המתקבלת מהוריה במגוריה אצלם". וכן לבחון "האם הדבר עולה בקנה אחד עם טובת הקטין וכן יתן דעתו לשאלות נוספות וקשורות שיתעוררו" (סעיף 23 לפסק הדין).
מעבר לעניין הכלכלי, שעליו להוסיף ולהתברר לעומק וביתר שאת (אף לנוכח טענות המבקשת בנושא זה), סבורני כי קיים עניין התמיכה המשפחתית שתילקח מהמבקשת, עורף איתן שיסייע לה לגדל את הקטין בביטחון ולצאת לשוק העבודה – לא ראיתי כל התייחסות בהחלטה קמא לנקודה זו, שיש בה "להטות הכף" לכיוון הישארות המבקשת והקטין במושב, לפחות בשלב ביניים זה של ההליכים התלויים ועומדים בין הצדדים.
29. לטעמי זמני השהות שנקבעו בהחלטה קמא מתאימים ומסתדרים עם המשך מגורי המבקשת והקטין במושב. לא ראיתי כי מי מהצדדים ביקש לערער על רכיב זה בהחלטה קמא, ואני מניח כי הקביעות בעניין זמני השהות (המרוכזים סביב סופי השבוע) מקובלות על שני הצדדים, ויטיבו עמם ועם והקטין.
סוף דבר
30. במצב דברים זה, החלטתי לקבל הערעור ולהורות על ביטול חיוב המבקשת לעבור לגור בעיר X, עד להכרעה בהליכים קמא התלויים ועומדים בין הצדדים כמפורט בסעיפים 4-5 לעיל, שישפיעו במישרין על הענין.
31. אין באמור בפסק דין זה להביע משום דעה באשר לתוצאותיהם הסופיות של ההליכים קמא.
מצופה כי לנוכח הנסיבות, יעשה בית משפט קמא מאמץ לשמוע את התיקים התויים ועומדים בין הצדדים בהקדם.
32. בנסיבות העניין ולנוכח העובדה כי גם התנהלותה של המבקשת בנדון אינה נקייה מספקות, איני עושה צו להוצאות.
הערבון שהופקד על ידי המבקשת יוחזר לידיה, באמצעות באת כוחה.
המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.
פסק דין זה מותר לפרסום לאחר השמטת שמות הצדדים, וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, כ"ב חשוון תשפ"ד, 06 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.
