מ.נ. נגד נ.ג

בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תלה"מ 42953 – 02 – 18 מ.נ. נ' נ.ג.
בפני
כב' סגן נהשיא, השופט אסף זגורי
תובע
מ.נ. ע"י ב"כ עוה"ד יעקב מלכא
נגד
נתבעת
ע"י ב"כ עוהייד מ. אבראהים
בעניין הילדים הקטינים: ה., ב. ע.
פסק דין
האם יש לבטל או להפחית תשלומי מזונות שהאב משלם לאם בגין הילדים, בשל הטיעון שהוא נושא בהוצאות אלה במישרין ?
הרקע הרלבנטי התובע והנתבעת הינם בני זוג לשעבר שלהם 4 ילדים משותפים, מהם אחד בגיר כיום, אחת בגיל 17 שנים (ה. תלמידת כיתה י"א), אחד בגיל 14 שנים (ב. תלמיד כיתה ח') והצעיר בגיל 11 שנים (ע. תלמיד כיתה הי). הצדדים מתדיינים בענייני מזונות בבית משפט זה בפעם השלישית ולכן חשוב להביא תמצית קביעות שיפוטיות חלוטות קודמות:
6 7 8
12
13
14 15
16

במסגרת תמ"ש 7545 – 01 – 10 ניתן פסק דין למזונות הילדים ביום 8 / 2 / 12 שעיקריו היו אלה : בית המשפט מתחשב בהסדר זמני השהות של הילדים בשני מישורים: ראשית, קביעת הצרכים של הילדים כפי שישולמו לאם נקבעה על הצד הנמוך הואיל והאב משלם עבור חלק מהצרכים תלויי השהות במישרין לרבות צרכי ביגוד והנעלה, בילוי ופנאי. שנית, בענין הבן מ. (בגיר כיום), האב נושא בכל צרכיו שעה שהוא שוהה אצל האב רוב מוחלט של הזמן ועל כן הושת חיוב בסך 200 ₪ בחודש בלבד בעניינו כתשלום בגין צרכיו בזמני שהות אצל האם (סעיף 29 . 3 . לפסק הדין). עבור הילדים ה. וב. הושת חיוב חודשי בשיעור של 1 , 350 ₪ בחודש (כל אחד) ועבור ע. חיוב בסך 1050 ₪ בחודש, כאשר החיוב יפחת ל-850 ₪ כאשר הוא יגיע לגיל 10 ותשלום מלוא הוצאות החינוך שלו על ידי האב. הושת חיוב בסך 600 ₪ בחודש בגין הוצאות החזקת דירה. ד. החיובים הינם מעבר לקצבאות ילדים וקצבאות אחרות מהמלייל שהאם זכאית לקבל.
1
1 מתוך 7
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תלה"מ 42953 – 02 – 18 מ.נ. נ' נ.ג.
5 6 7
9 10
11
12
13
14

תמצית טענות האם בהגנה ובתשובה לטענות האב: האם הכחישה כל טענותיו של האב וטענה, כי הוא מבקש להטעות את בית המשפט בכל הנוגע להצגת המצגים כאילו הוא זה שמספק צרכי הילדים ו/או כי מתקיימים זמני שהות שוויוניים. לשיטתה, האב עובד בדרום ים המלח, שוהה בביתו בכפר * * * רק בסופי שבוע ומספר שעות באמצע השבוע (אותן מבלה גם בבילויים אישיים, אירועים וישיבות מועצה) ועל כן כלל לא מדובר על הסדר משמורת משותפת והוא כלל אינו יודע או מודע לצרכי הילדים ו/או לאופן סיפוקם על ידה בפועל. האם טענה כי היא האחראית להגעת הילדים באופן סדיר למוסדות חינוך, היא מסיעה אותם לחוגים והאב אינו יכול לעשות כן בשלט רחוק מהדרום בו הוא שוהה רוב זמנו. האם דוחה כל הטענות כאילו צרכי ביגוד והנעלה לא מסופקים לילדים ברמה ניאותה וטענה, כי האב הוציא מהקשרה הודעת מסרון שהעבירה לו בה התכוונה שמן הסתם נעליים יכולות להיקרע והוא מוזמן לרכוש נעליים שלא נקרעות. גם בעניין החוגים טענה האם, כי היא דואגת לממן ולרשום הילדים לחוגים, לקחתם לשם ולהבטיח שהילדים יקבלו כל הדרוש להתפתחותם. בעניין החינוך האם טענה, כי יש להותירה כגורם האחראי בין ההורים לסוגיית החינוך וכי התערבות האב אך מביאה להידרדרות לימודים של הבנים (ראה מעבר בית ספר של הבן ב.). לכן טוענת האם, כי היא זו שנושאת בפועל בכל הוצאות הילדים, ואין כל שינוי נסיבות המצדיק שינוי החיוב במזונותיהם. האם הוסיפה כי הדין השרעי מטיל חובה מוחלטת במזונות כלפי הילדים לפתחו של האב והלכת בעיימ 919 / 15 אינה חלה עליהם. כן טענה כי ביניהם חילוקי דעות מהותיים בתחומי החינוך ועל כן אין מדובר במשמורת משותפת. עוד נטען, כי בניגוד לפסק הדין המקורי השתכרותו של האב כיום מגעת כדי 10 , 000 ₪ נטו ולפיכך חל שינוי לטובה במצבו הכלכלי ולא שינוי המצדיק הפחתת המזונות.
15
16
19
21
22
צמצום הפלוגתאות: בגדרה של ישיבת קדם המשפט ובהמלצת בית המשפט הושגו ההסכמות הבאות :
1.
30
31
הפלוגתא המרכזית שצריכה בירור והוא למעשה בירור עובדתי וראייתי הינה ביחס לשאלה היכן שוהים הילדים במהלך ימות השבוע ומי הגורם מבין ההורים או מי מטעמם המספק את צרכיהם ובאיזה היקף. לא תידונה הטענות המשפטיות האחרות של התובע מאחר ומדובר בתביעה שלישית בעניין המזונות ונדרש להוכיח שינוי נסיבות מהותי כמשמעות דיבור זה בפסיקה. כן לא יידון עניין 'המדור הרעיוני' שחוייב בו התובע בהליך קודם.
32 33
3 מתוך 7
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תלה"מ 42953 – 02 – 18 מ.נ. נ' נ.ג.
1
7 , 000 ₪ בשנה (פי 2 יותר ממה שנקבע בפסק הדין למזונות!). גם בתחום הבריאות, אין חולק וספק כי האם נושאת בתשלומי הוצאות בריאות של הילדים.
כך גם בתחום הבילוי והפנאי יש בידי בית המשפט די ראיות לכך שהילדים כולם מקבלים דמי כיס ומבלים עם שני ההורים ואין כל עילה להפחית רכיב זה מתשלומי המזונות. הוא הדין לעניין טלפון סלולרי, גם אם היה שינוי כזה או אחר במהלך השנים האחרונות.
4 5
10 11
14
15 16 17
18
19
21

שני רכיבי מזונות שאכן יש לגביהם מחלוקת אם מסופקים במלואם על ידי האם הינם רכיב הכלכלה/מזון ורכיב הביגוד וההנעלה. רכיב הכלכלה הוא המשמעותי יותר מבין השניים מבחינת גובה הסכום, שכן בפסק הדין למזונות נקבע כי עבור ב. רכיב זה יוערך בכ-700 ₪ לחודש ועבור ע. בסך 500 ₪ בחודש (סעיף 27 . 6 לפסק הדין – טבלת הצרכים). רכיב הביגוד הוא בשיעור של 200 ₪ לכל אחד מהילדים. בכל הנוגע לביגוד, עברתי על כל הקבלות שצורפו לכתב ההגנה וקשה לראות מהן קבלות עבור רכישות ביגוד והנעלה לילדים ב. וע.. אין לי ספק כי עבור ה. האם רוכשת מוצרים אלה, ברם עבור ע. וב., מהראיות שבידי בית המשפט עולה, כי האב הוא זה שרוכש מצרכים אלה. אין בכך לומר כי האם אינה רוכשת כלל והרי לא מצופה מנה לשמור על קבלות משך שנים ארוכות כהכנה לתביעה שאולי בוא תבוא. עם זאת בית המשפט מתרשם מהמסמכים שבפניו כי רכישות האם עבור ביגוד והנעלה של הילדים הינן מינוריות וכי האב רוכש בעיקר מוצרים אלה. בנסיבות העניין נראה נכון, כי בגין ביגוד והנעלה, יש לקבוע שהאב נושא במישרין ב-50 % מעלויות אלו ועל כן התשלום בגין רכיבים אלה שאמור להיות משולם לאם הינו 200 ₪ עבור שני הילדים בחודש כאשר ביתרת ה-200 האב נושא במישרין (אשוב ואציין כי מראש בפסק הדין נקבעו סכומים ורכיבים נמוכים מהרגיל בהתחשב בכך שהאב מספק צרכי הילדים במישרין – סעיף 27 . 7.א לפסק הדין, אך ביחס לשני רכיבים אלה עלה כי כיום, אכן חלק ניכר יותר מסופק על ידי האב). בכל הנוגע לכלכלה, לא ניתן לקבל טענת האב, כי הילדים אינם שוהים כלל בבית האם, כלל אינם אוכלים אצלה ואין לה כל הוצאות בגין כלכלה. ראשית, מהמסמכים שבפניי אין ספק שהילדים לנים בבית האם ובבית אמה, ומוציאים עליהם הוצאות בגין כלכלה, בין אם סבתם מבשלת ובין אם ישנם מוצרי כלכלה אחרים שמסופקים בבית האם. אין כל התרשמות, כי הילדים כלל אינם אוכלים בבית האם כפי שניסה האב לצייר בפני בית המשפט. גם אם הילדים מגיעים לאכול צהריים מדי יום או חלק ניכר מימות השבוע בבית האב (גם כאשר הוא אינו נוכח), אין בכך כדי לומר שיש להפחית מצרכי הכלכלה של הילדים באופן משמעותי. כאמור בגין ע., רכיב הכלכלה נקבע מראש בשיעור מופחת של 500 ₪ שלא ברור לבית המשפט כיצד ניתן להפחית ממנו, אף אם היו מתקבלות כל טענות האב כאמת צרופה. מדובר בסכום נמוך ביותר שבית המשפט משוכנע שהאם מוציאה (ואף יותר) בגין מצרכי כלכלה עבורו. ביחס לבן ב., הרכיב הוא בשיעור של 700 ₪ בחודש ואף הוא לא על הצד הגבוה, אך מהראיות מתרשם בית המשפט, כי עיקר צרכיו מסופקים בבית האב ולכן יש להפחית בגין רכיב זה כ-300 ₪.
25
27 28
0
32
33
5 מתוך 7
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תלה"מ 42953 – 02 – 18 מ.נ. נ' נ.ג.
1
2

ייההפחתהיי קשורת נסיבות כפי שנקבעו בפסק הדין ואין בה כדי לומר שחל פיחות בצרכי הילדים, אלא שינוי באופן סיפוק צרכי רכיבי מזונות אלה, כך שהאב הופך להיות הורה מרכז של 75 % מהוצאות הביגוד ולכן התשלום לאם בגין רכישות ביגוד והנעלה מצדה יהיה בשיעור מופחת של 100 ₪ לחודש לכל ילד וכן הפחתה ברכיב הכלכלה של הבן ב. בלבד שכן רכיב זה ביחס לע. מלכתחילה מופחת ולא ניתן להפחית ממנו בנסיבות (גם אם הילדים שוהים בשעות היום כל יום אצל האב ובת זוגו).
o va a Aw
בכל הנוגע להוצאות חינוך, בריאות, בילוי פנאי, נסיעות אין כל מקום להפחתה ובית המשפט לוקח בחשבון כי כל הפחתה נוספת תגרום להרעה משמעותית ביותר במצבה הכלכלי של האם להבדיל מהאב שכפי הצהרתו ייאינו מתלונן. על כן ומראש נקבע גם בפסק הדין המקורי, כי קצבאות, הטבות ותשלומי מלייל או החזרי הסעות מהמועצה ישולמו לאם ולא יהוו הפחתה מדמי המזונות, כאשר בהקשר זה יש לזכור, כי ישנן הוצאות רבות שקשה לכמת באופן מספרי ממוצע או מדוייק והנובעות מהטיפול של האם בילדים ומהעובדה שהיא שוהה בכפר כל ימות השבוע וזמינה לילדים להבדיל מהאב. כן יש לזכור ההרעה במצבה הכלכלי בשל רכישת הזכויות של האב בדירה ושכרה שהינו נמוך משמעותית מזה של האב.
8 9 10 11
12 13
בנסיבות העניין לא ראיתי מקום ליתן צו להוצאות.
המזכירות תסגור את התיק ותמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן לפרסום לבקשת האפוטי לדין מיום 23 / 7 / 19 והחלטתי מיום 19 / 8 / 19 . ניתן היום, ד' כסלו תשע'יט, 12 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.
אסף זגורי, סגן נשיא
7 מתוך 7