מספר בקשה:1
לפני
כבוד השופטת עידית בן-דב ג'וליאן
מבקשות
1. נ. ש.
2. ד. ש.
ע"י ב"כ עו"ד ד"ר אייל כהן
נגד
משיבים
1. א. ש.
2. עו"ד איתן סגל – כונס נכסים
החלטה
בבקשה לביטול חובת הפקדת עירבון
המסגרת הדיונית שלפני הנה ערעור המבקשות על החלטת רשמת הוצאה לפועל.
בהחלטה מיום 26.10.23 חויבו המבקשות בהפקדת ערבון בסך 3,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים בערעור.
המבקשות הגישו בקשתן שלפני לבטל את חיובן בהפקדת עירבון, בנימוק כי על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סדרי הדין הכלליות"), בהפנייה לתקנה 135(ב) שם ולתוספת השלישית לתקנות – בימ"ש אינו מוסמך לקבוע חיוב בעירבון כתנאי לבחינת הערעור.
המבקשות נסמכות על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א ברמ"ש 31279-05-23 מ'פ' נ' ר'א' ואח' אשר ניתן על ידי כב' השופט נפתלי שילה ביום 16.6.23.
שם, לאחר בחינת: לשון תקנה 135(ב) לתקנות סדרי הדין הכלליות; פריט 79 לתוספת השלישית לתקנות הקובע פטור מהפקדת עירבון בערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר; ולשון ופרשנות הפסיקה לתקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (התקנות הישנות) –
נקבע כי בימ"ש הדן בערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר אינו מוסמך לסטות מהפטור הסטטוטורי מהפקדת עירבון הקבוע בתוספת השלישית. עוד נקבע כי לשון תקנה 135(ב) לתקנות סדרי הדין הכלליות, המאפשרת לבימ"ש להורות על פטור ממתן ערובה או שינוי סכומה אינה מסמיכה את בימ"ש להטיל ערובה.
מתוך כך, שם, התקבל הערעור על החלטת בימ"ש לענייני משפחה שהטיל ערבון בהליך ע"ר ובוטלה ההחלטה שהורתה על הפקדת עירבון.
לאחר שנדרשתי לבקשה והמצורף לה, ולהוראות התקנות הרלוונטיות, דין הבקשה להידחות.
ואנמק.
התקנות הרלוונטיות במסגרת הדיונית שלפני, הן תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן: "תקנות סדרי הדין במשפחה") ותקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצל"פ") שהן תקנות ספציפיות להליכים המתנהלים בבימ"ש לענייני משפחה בערעור על החלטות רשמי ההוצל"פ.
באופן כללי, תקנות סדרי הדין הכלליות יחולו על הליכים בבימ"ש לענייני משפחה, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות סדרי הדין במשפחה (תקנה 1 בתקנות סדרי הדין במשפחה).
באופן ספציפי להליכי ערעור הנדונים בבימ"ש לענייני משפחה על פי סימן ז' בתקנות סדרי הדין במשפחה, פרק י"ז בתקנות סדרי הדין הכלליות (הכולל את תקנה 135(ב)) יחול אם הוראותיו אינן סותרות את הוראות סימן ז' (תקנה 44 בתקנות סדרי הדין במשפחה).
בכל הנוגע להבטחת הוצאות משיב בערעור, חלה תקנה 47 בתקנות סדרי הדין במשפחה אשר לשונה (הדגשה לא במקור – ע'ב'ג'):
(א). כל עוד לא נקבע אחרת בכל דין, עם הגשת ערעור יפקיד המערער ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסכום הנקוב בתוספת השלישית לתקנות סדר הדין האזרחי וימציא להם הודעה על כך.
(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), בית המשפט רשאי להורות על פטור ממתן ערובה או על שינוי סכומה.
(ג) לא קיים המערער הוראה בדבר הערובה, רשאי בית המשפט להורות על מחיקת הערעור או על דחיית המועד להפקדתה"
לשון תקנה 47 לעיל דומה ללשון תקנה 135(ב) בתקנות סדרי הדין הכלליות, בשינוי אחד ברישא ס"ק (א) והוא, כל עוד לא נקבע אחרת בכל דין.
בעניינינו, קבוע אחרת בתקנה 120(ז) בתקנות ההוצל"פ, המתייחסת ספציפית לערעורים על החלטות רשם הוצל"פ, ומסמיכה את בימ"ש הדן בערעור על החלטות רשם הוצל"פ לחייב את המערער להפקיד ערובה, ולשונה (הדגשה שלי – ע'ב'ג'):
בית המשפט שלערעור רשאי להורות למערער להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב, תוך מועד שקבע; לא קיים המערער את ההוראה בדבר הערובה, יירשם הערעור לדחיה ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין.
יש לאבחן את תוצאת פסק דינו המנחה של כב' השופט נ. שילה אשר צורף לבקשה מעניינינו בשניים:
האחד – פסק דינו של כב' השופט נ. שילה דן בערעור על החלטת בימ"ש לענייני משפחה בה חויב מערער בהפקדת עירבון בהליך ערעור על החלטת רשמת בימ"ש לענייני משפחה ולא על החלטת רשם הוצל"פ, כך שלא חלה תקנה 120(ז) לתקנות ההוצל"פ בנסיבות שם.
השני – החלטת רשמת בימ"ש לענייני משפחה נשוא הערעור שם ניתנה בבקשה לפטור מתשלום אגרה. אכן, כפי שנקבע בפסק הדין, כאשר מוגש לבימ"ש לענייני משפחה ערעור על דחיית בקשה לפטור מאגרה, חיוב בעירבון כתנאי לערעור עלול לסכל את זכות הערעור של מערער נעדר יכולת כלכלית.
לא כך בעניין שלפני.
על יסוד כל האמור נקבע, כי בימ"ש לענייני משפחה מוסמך לחייב מערער בערעור על החלטת רשם הוצל"פ, בהפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיב בערעור.
אשר על כן, הבקשה לביטול חיוב המבקשות בהפקדת ערבון מטעמי הבקשה – נדחית.
בשים לב כי לא התבקשה תגובת המשיבים לבקשה, וכי מדובר בהחלטה משפטית עקרונית בשאלה העולה מדי פעם בבקשות המוגשות בתיקי ע"ר, לא נמצא לחייב את המבקשות בהוצאות הבקשה.
ההחלטה ניתנת לפרסום ללא פרטים מזהים
ניתנה היום, ט"ז חשוון תשפ"ד, 31 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.