עו”ד … (מנהל עיזבון), עו”ד … (מנהל עיזבון), אלמונית,באמצעות ב”כ עו”ד רוני יצחקי, החלטה

רמ”ש 46026-10-23 פלונים נ’ אלמונים

לפני

כבוד השופטת פאני גילת כהן

המבקשים

1. עו”ד … (מנהל עיזבון)

2. עו”ד … (מנהל עיזבון)

המשיבים

1. אלמונית

באמצעות ב”כ עו”ד רוני יצחקי

2. אלמונית

3. אלמונית

4. ב”כ היועץ המשפטי לממשלה

ובעניין המנוחים:

גב’ … ז”ל

מר … ז”ל

החלטה

בקשת רשות הערעור שלפנינו מכוונת כנגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה באשדוד מיום 23.10.2023 שניתנה ב-ת”ע 23409-05-14 בגדרה הורה בית המשפט למבקשים להעביר לידי משיבה 1 סך של 95,487 ₪ המתקבל מן הסך שהייתה זכאית לקבל בגין חלקה בעיזבון המנוחים בהפחתת חלקה בשכר טרחת המבקשים שהועמד על 1,513 ₪ עפ”י החלטה קודמת שניתנה ביום 08.08.2023.

רקע כללי והשתלשלות ההליכים

המשיבות 1-3 הן שלוש מתוך תשעת ילדי המנוחים, שהיו בעליה של דירת מגורים ברח’ … בעיר … (להלן: “הנכס”).

מעיון בתיק המתנהל בבית המשפט קמא עולה, כי המנוחים הלכו לעולמם בשנות התשעים של המאה הקודמת, ולאחר פטירתם הסתלקו שישה מתוך תשעת ילדיהם מחלקם בעיזבונם לטובת המשיבות 1-3.

האם המנוחה נפטרה לבית עולמה לאחר האב המנוח וביום 31.07.2011 ניתן צו ירושה אחר עיזבונה לפיו המשיבות 1-3 הן יורשותיה בחלקים שווים.

בפועל, החזיקה בנכס המשיבה 1 מאז ראשית שנת 1998, והתגוררה בו יחד עם ארבעת ילדיה הבגירים.

ראשיתו של ההליך בבית המשפט קמא ביום 14.05.2014, עת עתרה עיריית … (להלן: “הנושה”) למינוי מנהל לעיזבון המנוחים לשם גביית חוב ארנונה שרבץ על הנכס וניתן לגביו פסק דין כנגד היורשים (ב-ת.א …), תוך שנטען על ידה, כי נכון למועד הגשת הבקשה עמד סך החוב על 242,159 ₪.

ביום 14.02.2015 מונה למשיבה 1 אפוטרופוס לדין לשם מימוש זכויותיה לקבלת הנחה בחיוב הארנונה ולמציאת דיור חלופי עבורה.

ביום 11.05.2015 מינה בית המשפט קמא את המבקש 2 כמנהל עיזבון זמני לכינוס נכסי המנוחים, לפירעון חובות העיזבון לאחר בירור האפשרות להפחתת החובות כלפי הנושה ולחלוקת העיזבון בין היורשים.

לבקשת הנושה מונה ביום 16.11.2015 בא כוחה, המבקש 1, כמנהל עיזבון נוסף לנכסי המנוחים, תוך שבית חייבו לפעול, בין השאר, למיצוי זכויות כלל הצדדים לקבלת הנחות ממרשתו.

לאחר שנתקבלה בתיק בית המשפט חוות דעת שמאי בעניין שווי הנכס, פנו המבקשים בבקשה למתן הוראות שעניינה מכירת הנכס ופינויו, בעוד המשיבה 1 התנגדה לפינוי.

בהחלטתו מיום 30.06.2017 הורה בית המשפט קמא למשיבה 1 לפנות את הנכס תוך חודש ימים, ובהמשך נדחה מועד הפינוי לחודש אפריל 2018.

המשיבה 1 הגישה בקשה לקבלת רשות ערעור על ההחלטה (עמ”ש 32226-06-18) והוחלט על בירורה בפני מותב תלתא. ביום 22.05.2019 ניתן פסק דין בערעור, הנשען על הסכמת הצדדים, לפיו פינוי המשיבה 1 מהנכס יושעה לצורך בירור מצבת חובות העיזבון וחלקה המדויק של כל אחת מן היורשות בו.

בהעדר הסכמה בין הצדדים בעניין, נדרש בית המשפט קמא לטענותיהם וביום 19.06.2022 הוציא תחת ידו החלטה ובה פירוט חובות העיזבון לנושה בגין אי תשלום הארנונה ויתרת המשכנתא שרבצה על הנכס לסילוק כלפי חברת עידוד בסך כולל של 380,000 ₪. כן נקבע, כי למשיבה 1 חוב לעיריית … בסך 66,000 ₪ ולתאגיד המים העירוני בסך 14,000 ₪ (בגין השימוש שעשתה בנכס).

כפועל יוצא מכך נקבע, כי מתוך תמורת המכר של הנכס זכאית כל אחת מן היורשות לסך של 245,000 ₪ ומחלקה של משיבה 1 יש לנכות 80,000 ₪ בגין חובותיה האמורים לעיריית … ולתאגיד המים. בנוסף נקבע, כי על המשיבה 1 לפנות הנכס עד לא יאוחר מיום 30.07.2022 אלא אם תשכור אותו למגוריה מן הרוכשת שזכתה בהתמחרות שקיימו מנהלי העיזבון.

ביום 06.07.2023 פנו המבקשים לבית המשפט בבקשה (הנושאת כותרת “הודעה”) ובה עתרו להותרת סכום בשיעור 4% בצירוף מע”מ מגובה תמורת המכר של הנכס על מנת להבטיח שכרם לאחר שתוגש על ידם בקשה מפורטת ובה היקף פעילותם בהליך.

בית המשפט נעתר למבוקש.

המשיבה 1 הגישה בקשת רשות לערער על ההחלטה מיום 19.06.2022 (רמ”ש 60088-07-22). שהתבררה כערעור, נדונה בפני מותב תלתא והוכרעה בפסק דין מיום 22.02.2023 שניתן בהסכמה, לפיו הקביעה בדבר ניכוי הסך של 80,000 ₪ מחלקה של המשיבה 1 בתמורת המכר תבוטל ואילו יתר רכיבי ההחלטה נושא הערעור יוותרו על כנם.

בהתאם, ניתנה ביום 31.05.2023 החלטת בית המשפט קמא בגדרה הורה למבקשים להעביר למשיבה 1 היתרה לה היא זכאית מתוך תמורת המכר בסך 97,000 ₪ (103,000 ₪ בניכוי 6,000 ₪ בגין האיחור במסירת הנכס).

בעקבות זאת פנו המבקשים לבית המשפט קמא בבקשה הנסובה סביב שימוש בכספי תמורת המכר שבידם, לרבות תשלום חוב העיזבון לנושה, הותרת חלקה של משיבה 1 בשכר טרחתם (בסך 16,146 ₪) בקופת העיזבון והעברת סך של כ- 80,000 ₪ מתוך חלקה של משיבה 1 בתמורת המכר לתיק הוצל”פ בהתאם לצו העיקול שהוטל ע”י עיריית … בגין חובה כלפיה.

ביום 08.08.2023 ניתנה החלטה בבקשה ובה נקבע לאמור: “לאור החלטתי מיום 31.05.2023, מובהר כי מתוך הסכום המגיע לכל אחת משלוש היורשות, רשאים מנהלי העזבון לנכות 1/3 מתוך 4% בצירוף מע”מ. מובהר כי לאור החלטתו המפורשת של בית המשפט המחוזי, אין כל מקום לקיזוז תשלומי ארנונה ו/או מים. הואיל וזכאית לקבל 97,000 ₪, ניתן לקזז מחלקה שכ”ט בסך 1,513 ₪. מנהלי העזבון יעבירו לגב’ …(משיבה 1 – פ.ג.כ) את היתרה בגובה 95,487 ₪, כאשר ימי הפגרה יבואו במניין הימים”.

למחרת היום הוגשה ע”י המבקשים בקשה שהוגדרה כדחופה בגדרה עתרו לקיום דיון נוכח ההחלטות השונות שניתנו וכדי למנוע סתירה ביניהן.

לאחר שהוגשו תגובות הדדיות מטעם הצדדים, ניתנה ביום 23.10.2023 ההחלטה נושא הבקשה שלפניי בגדרה נקבע, בין היתר, לאמור: “… בהחלטה מפורטת מיום 31/5/23 נקבע כי הואיל והגב’ …(משיבה 1 – פ.ג.כ) קיבלה עד כה 142,000 ₪, מהם יקוזזו 6,000 ₪ בשל העיכוב במסירה הדירה (כך במקור – פ.ג.כ.), תקבל 97,000 ₪. בהחלטה מיום 8/8/23 נקבע כי לאחר הפחתת שכ”ט מנהלי העזבון, יעבירו לה חלקה בגובה 95,487 ₪. מהודעת מנהלי העזבון עולה כי חרף דברים מפורשים אלה, עשו דין לעצמם וביום 12/9/23 העבירו לקופת ההוצל”פ 80,854 ₪, במסגרת תיק הוצל”פ …. אותו פתחה העירייה עצמה (המיוצגת ע”י … (מבקש 1 – פ.ג.כ) המשמש מנהל עזבון מטעמה) כאשר החוב בגינו נפתח תיק זה הוא החוב שאין לגבות לפי החלטת בית המשפט המחוזי… לפיכך אני מורה כי מנהלי העזבון ידאגו לכך שהגב’ … (משיבה 1 – פ.ג.כ) תקבל חלקה בגובה 95,487 ₪ עד ליום 30/10/23…”.

המבקשים לא השלימו עם ההחלטה והגישו בקשת רשות לערער עליה, ובד בבד עמה עתרו לעיכוב הביצוע שלה.

לאחר שהוגשה תגובת המשיבה 1 נדחתה ביום 05.11.2023 הבקשה לעיכוב הביצוע בהתבסס, בין השאר, על השיהוי בהגשת בקשת רשות הערעור וגם על כך שהיא מכוונת כנגד החלטה שעניינה חיוב כספי נוכח ההלכה הפסוקה שנתגבשה בכגון דא.

על יסוד האמור הועבר סך של 95,487 ₪ לחשבון הבנק של משיבה 1, ובקשתה לעיון מחדש בהחלטה המורה כן (שהוגשה לאחר העברת הכספים לחשבונה) נדחתה.

אף שבקשת רשות הערעור וההחלטה המורה למשיבים להגיב עליה נמסרה להם, לא הוגש על ידם מאום, ולכן עתרו המבקשים להכרעה בבקשה גופה.

תמצית טענות המבקשים

לטענת המבקשים, בית המשפט קמא שגה בהבנת פסק דינו של בית משפט זה מיום 22.02.2023 ובהתעלמו מצווי העיקול שהוטלו ע”י עיריית … על חלקה של המשיבה 1 בתמורת המכר; כן שגה בקבעו (במסגרת ההחלטה מיום 08.08.2023) כי מחלקה של המשיבה 1 יש לקזז סך של 1,513 ₪ בלבד, שהוא חלקה היחסי בשכר טרחתם, עת עסקינן בשני פרקליטים שמונו כמנהלי עיזבון ומשמשים בתפקידם משך כ – 8 שנים; שעה שהחלטה זו עומדת בסתירה להחלטה החלוטה מיום 15.07.2022 בגדרה נקבע, כי יש להותיר בקופת העיזבון 4% מתמורת המכר של הנכס (שעמדה על 1,035,000 ₪), תוך הותרת האפשרות להגשת בקשה נוספת על ידם לפסיקת תוספת שכר בגין מאמץ מיוחד נוכח היקף עבודתם בהליך; לדידם, הושקעה על ידם עבודה רבה אגב מילוי תפקידם שהשתרע על פני תקופה בת 8 שנים, ולווה בקשיים שהערימה המשיבה 1 על פינוי הנכס, השיא תמורה נאה עבור הנכס העולה על שוויו באשר נקבע ע”י השמאי מטעם בית המשפט, ניהול שני הליכי ערעור שכללו שלושה דיונים בבית משפט זה – כל אלה מצדיקים, לשיטתם, פסיקת שכר נוסף בגין מאמץ מיוחד, כפי עתירתם בפני בית המשפט קמא ממנה התעלם ולא נדרש לה.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי טענות הצדדים ועיינתי בתיק המתנהל בבית המשפט קמא ובתיקים שהתנהלו בעניינם בבית משפט זה, ועל יסוד תקנה 138(א)(5) ותקנה 149(2)(א) ו-(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018 מצאתי, מהנימוקים שיובאו להלן, לדחות הבקשה בכל הנוגע להוראה על העברת חלקה של המשיבה 1 ביתרת תמורת המכר לידיה, אך לקבלה בכל הנוגע לקביעה בעניין שכר טרחת מנהלי העיזבון ולדון בה כבערעור וליתן ההוראות שתובאנה להלן.

ראשית ובאשר לקביעה כי המשיבה 1 זכאית לקבלת היתרה בסך 103,000 ₪ מתוך חלקה בתמורת המכר בהפחתת הסך של 6,000 ₪ בגין האיחור במסירת הנכס ולפני הפחתת חלקה בשכר הטרחה של מנהלי העיזבון – עניין לנו בהחלטה מיום 31.05.2023, אשר המועד האחרון להשיג עליה היה ביום 02.07.2023.

בקשת רשות הערעור הוגשה אך ביום 26.10.2023 ובחלוף המועד הקבוע לכך בדין, ודי בכך כדי לדחותה ככל שהיא נוגעת להוראה זו.

למעלה מן הצורך וגם לגוף העניין דינה להידחות, היות שמעיון בכתבי הטענות של הצדדים בכלל ומפסק דינו של בית משפט זה בערעור המשיבה 1 (שניתן, כאמור, בהסכמה, ביום 22.02.2023) בפרט, עולה בבירור, כי הרציונל שבבסיסו הוא הבחנה ברורה בין חובות המשיבה 1 (נוכח השימוש שעשתה בנכס) ובין חובות העיזבון ומניעת טשטוש הגבול שנוצר ביניהם ועבר כחוט השני לאורך ההליך ועד להכרעה בערעור המאוחר מבין השניים שהתבררו בבית משפט זה, כאמור.

נזכיר, כי עניינו של ההליך בבית המשפט קמא הוא עתירת נושה העיזבון – עיריית … למינוי מנהל עיזבון על מנת להיפרע מן העיזבון בגין חובות שצברו המנוחים כלפיה בימי חייהם, וכי ההליך ננקט על ידה; ונזכיר עוד, כי אחד ממנהלי העיזבון הוא ב”כ הנושה שמונה לבקשתה לצד מנהל העיזבון שמונה ע”י בית המשפט בראשיתו של ההליך.

לא בכדי, אפוא, שורטט גבול ברור בין חובות העיזבון כלפי הנושה ובין חובות המשיבה 1 כלפיה.

משעניין לנו, כאמור, בהליך שעניינו ניהול העיזבון וחובותיו נפרעו, נמצא, כי אין מקום לביצוע הפחתות וקיזוזים מחלקה של המשיבה 1 בתמורת המכר לטובת חובותיה כלפי עיריית … ותאגיד המים העירוני.

השימוש שביקשה הנושה לעשות בהליך על מנת לגבות גם חובות המשיבה 1 כלפיה איננו ראוי, ולו מטעמים של מראית פני הצדק, ובדין הושגה ההסכמה בין הצדדים במסגרת ההליך הערעורי, שקיבלה, כאמור, תוקף של פסק דין.

ברי, כי אין משמעות הדבר שהמשיבה 1 פטורה מתשלום חובותיה כלפי מי מנושיה ככל שישנם ו/או שיש בהחלטת בית המשפט כדי לבטל צווי העיקול שהוטלו על ידם או להתעלם מהם, אך הפורום הנאות לפעול לגבייתם הוא בלשכת ההוצאה לפועל ולא בהליך שעניינו ניהול עיזבונות הוריה המנוחים.

עם זאת ובכל הנוגע לפסיקת שכרם של מנהלי העיזבון מצאתי, כאמור, כי יש מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

המסגרת הנורמטיבית הנוגעת לסוגיה שלפנינו מצויה בתקנה 45ב לתקנות הירושה, תשנ”ח – 1998 המעגנת סמכותו של בית המשפט לפסוק שכר טרחתו של מנהל עיזבון, תקרת השכר שהוא מוסמך לפסוק ואמות המידה לפסיקתו:

“45ב. (א) בית המשפט יקבע למנהל העיזבון שכר בעד מילוי תפקידיו כמנהל עיזבון ועשיית הפעולות שבסמכותו, שלא יעלה על 3% משווי העיזבון; השכר ייקבע בהתחשב, בין השאר, בשווי הכולל של נכסי העיזבון, בסוג הנכסים שבעיזבון, בטיב הפעולות שביצע מנהל העיזבון ובהיקפן, וכן בהתחשב בפעולות שביצע מנהל העיזבון שקדם לו, אם היה כזה, ובשכר שנפסק לו.

(ב) כלל ניהול העיזבון פעולות חריגות או שנדרש מאמץ מיוחד לביצוע תפקידיו הרגילים של מנהל העיזבון, רשאי בית המשפט להגדיל את שכרו ובלבד שהשכר שייקבע לא יעלה על 4% משווי העיזבון.

(ג) לשכר הטרחה שיקבע בית המשפט לפי תקנות אלה ייווסף מס ערך מוסף”.

בהלכה הפסוקה נקבע, כי ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לפסיקת שכרם של בעלי תפקיד שמונו על ידה אלא במקרים בהם חריגים בהם יצאה תחת ידה שגגה בקביעת העקרונות על פיהם נפסק השכר או באופן יישומם (ראו למשל: ע”א 2886/00 הקרן לטיפול בחסויים נ’ היועמ”ש, פ”ד נה(5) 62, 70), וראו גם את שנקבע ב- ע”א 6166/07 צחי פלדמן עו”ד נ’ א.י.ע יובלים השקעות בע”מ (פורסם במאגרים האלקטרוניים):

“…מטבע הדברים, מירב המידע בנוגע למאמצים שהושקעו, הטרחה שנדרשה והמהלכים שננקטו על ידי בעל התפקיד, מצוי בדרך כלל בידי הערכאה הדיונית… חזקה על ערכאה זו כי היא יודעת טוב יותר מערכאת הערעור מה גודל המאמץ שנדרש מבעל התפקיד והאם אכן מדובר במאמץ חריג המצדיק פסיקת תוספת לשכרו. רק במקרים חריגים, למשל אם התברר כי הערכאה הדיונית התעלמה מנתונים מסוימים או כאשר פסיקתה חורגת מהסביר, תתערב ערכאת הערעור בקביעותיה של הערכאה הדיונית בעניין שכרו של בעל התפקיד”.

בהתאם לעקרונות שהותוו בחקיקה ובפסיקה קביעת שכרו של מנהל העיזבון תיעשה על דרך בחינת נתונים שונים הרלוונטיים לעניין ובראשם היקף העיזבון ושוויו ומורכבות הניהול, דהיינו היקף וטיב הפעולות אותן ביצע מנהל העיזבון.

יתר על כן, בפסיקת בית המשפט העליון נקבע, כי מעמד הבכורה בכגון דא נתון לשיקול של מורכבות ניהול העיזבון והיקף הפעולות שבוצעו ע”י מנהל העיזבון (בע”מ 1243/07 אלמוני, עו”ד נ’ פלוני, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

ומדברים כלליים אלה נשוב לענייננו.

שוכנעתי, כי נסיבות המקרה דנא באות בגדר המקרים החריגים בהם מוצדקת התערבות ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית הן באשר לגובה השכר שנפסק למנהלי העיזבון והן באשר לאופן בו הוא נפסק.

יוער, כי הגם שבית המשפט הורה בחודש יולי אשתקד על הותרת סכום בשיעור 4% מתמורת המכר בקופת העיזבון עד אשר יפסק שכר הטרחה של מנהלי העיזבון, אין בכך סתירה לרישת ההחלטה מיום 08.08.2023 כי אם לסיפא שלה, ועל פניו נראה, כי מדובר בטעות חישוב של בית המשפט קמא, אשר הפכה טעות נגררת, משהוא שב עליה בהחלטתו מיום 23.10.2023.

ודוק, נראה כי מרישת ההחלטה מיום 08.08.2023 עולה, ששכר טרחת מנהלי העיזבון הועמד על 4%, אלא שבית המשפט לא ביאר שיטת החישוב שלו ולא נימק כיצד מצא ששליש משכר הטרחה שנפסק למנהלי העיזבון עומד על 1,513 ₪.

לית מאן דפליג, כי היקף עבודתם של מנהלי העיזבון במקרה דנא היה נרחב, מסועף ומורכב. מעיון בתיק המתנהל בבית המשפט קמא עולה, כי הוא חריג בהיקפו, מתנהל לאורך שנים ארוכות, הוגשו בו מאות כתבי בי דין, ניתנו במסגרתו למעלה מ-130 החלטות, הליך המכירה של הנכס כרוך היה בקשיים, בפרט בכל הכרוך בפינוי המשיבה 1 ממנו, הוא עוכב משמעותית, ובנוסף לכל זאת שני הליכי ערעור התקיימו בבית משפט זה תוך כדי ניהול ההליך, ובתוך כך גם מספר לא מבוטל של דיונים בשתי הערכאות.

בנסיבות אלו נהיר, כי פסיקת שכר טרחה למנהלי העיזבון בסכום כולל של כ-4,500 ₪ הוא בלתי הגיוני ובלתי צודק בעליל.

מנהלי העיזבון אמנם עתרו לפסיקת שכר בגין מאמץ מיוחד אלא שלא ניתנה החלטה בעניין.

על יסוד האמור לעיל באתי למסקנה, כי יש לבטל רכיב ההחלטה בעניין גובה שכר טרחת מנהלי העיזבון באשר נפסק ולהשיב ההליך לבית המשפט קמא על מנת שיקבע אחת משתיים: ככל שכוונתו הייתה כי מנהלי העיזבון זכאים לשכר טרחה בשיעור המקסימלי, הכולל גם תשלום עבור מאמץ מיוחד ועומד על 4% משווי העיזבון, יבצע החישוב הנכון ויבהיר הסכום לו הם זכאים תוך מתן הוראות מתאימות; ככל שכוונתו הייתה לפסיקת שכרם בשיעור אחר, יידרש לבקשת מנהלי העיזבון, ייתן החלטה מתאימה ומנומקת המלווה גם בתחשיב עליו היא מבוססת – הכל בהתאם לשיקול דעתו.

בראי כלל הנסיבות, בהעדר תגובה מטעם המשיבים או מי מהם ונוכח התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. העירבון שהופקד, על פירותיו, יושב לידי המבקשים.

המזכירות תסגור התיק ותמציא ההחלטה לצדדים.

החלטה זו ניתנת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים.

ניתנה היום, ט’ טבת תשפ”ד, 21 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.