בעניין:
עיזבון המנוחה מ. ג. ז"ל
המבקשים:
.1 ג. י.
.2 ז. י.
(הנתבעים בתמ"ש 15057-03-22)
נגד
המשיבים:
עיזבון המנוחה מ. ג. ז"ל
באמצעות מנהל העיזבון, עו"ד ארי סירקין
(התובע בתמ"ש 15057-03-22)
פסק דין
ההליך
1. שתי תובענות בפניי, האחת היא תובענה לסעד הצהרתי שהגישו שני בני זוג כנגד עיזבונה של מי שהייתה אשת אביה של בת הזוג (תמ"ש 65076-12-21)
2. התובענה עתרה למתן סעד הצהרתי, לפיו חפצים התובעים (להלן: גם "בני הזוג"), כי יקבע שכספי עיזבון בבנק … בחשבון …. אינם חלק מן העיזבון אלא לבני הזוג הם.
3. בתובענה השנייה (תמ"ש 15057-03-22) עתר עיזבון המנוחה (להלן: "העיזבון") באמצעות מנהל העיזבון, להורות לבני הזוג להשיב לעיזבון סך כ-2,000,000 ₪ (לצרכי אגרה) ובפעול כמעט 2,200,000 ₪, סכומים שגזלו כנטען בני הזוג מן המנוחה.
טענות העיזבון בתמצית
4. הפער הקיים בין הסכומים שצוותה המנוחה למצוי לעת פטירתה נובע מנטילה לא מוכחשת של כספים ע"י בני הזוג, אשר גם היום טוענים ומבקשים הצהרה, כי 2/3 מחשבונות המנוחה גם הם שלהם.
5. נטל הראיה להוכיח מה נעשה בכספים שנטלו על בני הזוג הוא.
6. במועד עריכת צוואת המנוחה (שנת 2011) וכפי שנכתב בצוואה, אחזה המנוחה במיליוני ₪ ביום 10.07.23 (ספרו כ- 713,000 ₪ בלבד), גם אליהם לוטשים בני הזוג עיניים בשיעור 2/3 מהם.
7. בזמן הרלוונטי הייתה המנוחה בשנת ה80 לחייה, שהתה במחלקה סיעודית של בית אבות ונזקקה למטפלת צמודה. בה בעת שלטו בני הזוג בכל אמצעיה הפיננסים.
8. למנוחה לא היה קשר משפחתי או משמעותי אחר זולת בני הזוג.
9. אין עורר, כי בני הזוג הצטרפו לחשבונות הבנק של המנוחה. אלו נפתחו ב- 1995 אך משנת 2014 החלו משיכות חריגות ע"י בני הזוג, ואלו מצטברים לסך 2,175,000 ₪
10. גם אם כספי המנוחה הגיעו אליה מבעלה, אבי בת הזוג, עדיין כספייה הם ואין לראותם ככספי בעלה או כשייכים לבני הזוג.
11. נכסי הבעל כלל לא הוכחו ולבני הזוג אין כל טענה זולת בשמו.
12. אין כל הוכחה כי כספי המנוחה היו "כספים משותפים"
13. לראיה בת הזוג קיבלה מאביה משק במושב ב… ולא ראתה בו נכס של אביה. גם לא הוכח מה ממסת הנכסים התקבל מהבעל המנוח.
14. בני הזוג טענו שיש לערוך חשבונות אך רק אצל המנוחה ולא בחשבונות הנוספים שלהם.
15. ייפוי הכוח שנתנה המנוחה בשנת 2011 לבני הזוג רק מעיד על אי בעלותם בחשבונות ואין הוא בגדר הצבעה על מתנה.
16. כספי פוליסת ביטוח שהועברו לחשבון העיזבון הם כספי חשבון השקעות ולא ביטוח חיים. מדובר בכספי המנוחה בלבד.
17. יתכן להכיר בסך 20,000 ₪ לחודש להוצאות המנוחה אלא שאסמכתאות אין ואין גם להסביר איך נעלמו 2,000,000 ₪.
18. בני הזוג נטלו חלק בעריכת הצוואה ולמרות זאת לא תיקנו את המנוחה כך שלא תצווה כספים שהם טוענים שהם שלהם.
19. בני הזוג נהגו כאפוטרופוסים בפועל וכנאמנים, המנוחה הייתה תלויה בהם ומכאן חובה מוגברת ליתן דין וחשבון כספי גם לנעשה בנכסי המנוחה.
טענות בני הזוג בתמצית
20. אין בנמצא חוו"ד או ראיות שיתמכו בתביעת העיזבון ולא הוכחו משיכות חריגות כנטען משנת 2014. טבלת המשיכות שערך מנהל העיזבון אינה אסמכתא מי משך ולשם מה.
21. המנוחה הייתה כשירה למשוך או להורות על משיכות כרצונה.
22. לא אבחנו כיאות בין משיכות לצרכי המנוחה לכאלה שאינן כאלה.
23. טבלת האקסל שערך מנהל העיזבון לוקה בחוסר דיוק, אין להסתמך עליה ולעיתים נמצא, כי העברות מחשבון לחשבון חושבו כמשיכות.
24. בן הזוג צורף לחשבון בשנת 2013.
25. תחשיב גס יגלה כי דבר לא חסר ורק הוצאות המנוחה ללא מתנות וכו' הגיעו לסך 1.3 מיליון ₪ וכך ולמעשה לא חסר דבר בכספי המנוחה.
26. בין השאר גם הוציאה המנוחה לקצבה לאחיינה בסך כ – 1,500 ₪ לחודש, ונפרעו חובות של המנוחה בכ – 100,000 ₪.
27. פוליסת הביטוח היא ביטוח חיים משולב חיסכון ומאפשר משיכות.
28. ייפוי הכוח לבני הזוג אינו מלמד שהכספים אינם גם שלהם. מקור הכספים מקורם בבעל ולא במנוחה והם נאספו מכספיו בחו"ל.
29. המנוחה הייתה כשירה להעניק כספה כרצונה גם לבני הזוג.
30. יש ליתן את הסעד ההצהרתי שכן מקור הכספים באביה המנוח של בת הזוג.
31. לאור יחסי המשפחה הטובים לא ביקשו בני הזוג לנתק את חלקם בכספים מחשבונות המנוחה.
32. שותפות בני הזוג בחשבונות מעצים את הוכחת המתנה.
33. כספי הפוליסה הם לבת הזוג כמוטבת בפוליסת ביטוח חיים.
34. מעמדם של בני הזוג לא הגיע לידי "מעין אפוטרופוס".
35. צרוף בני הזוג לחשבונות המנוחה הוא בבחינת מתנה להם.
חרף חלוף המועד הקבוע, סיכומי תשובה לא הוגשו.
דיון והכרעה
מעט על כללו של דין
36. אפתח אולי בפסק דין אותו נתתי ביום 04.09.23 בתמ"ש (ת"א) 4808-05-18 ובו כתבתי, בין השאר, כדלהלן:
"27. אמרתי כבר בעבר ואומר בשנית – הנוטל על עצמו טיפול באדם מוחלש, גם ללא מינוי רשמי, ועוסק הוא בכספיו של המוחלש (ואין עורר כי משך 20 שנה עשו הנתבעים בכספי התובעת כבשלהם), חב הוא חובת זהירות והגינות מוגברת, ובראש ובראשונה חב הוא בניהול חשבונות מסודר, מלווה באסמכתאות (וראה: ע"א 8888/00 נאמן הקרן לטיפול בחסויים נ' היועץ המשפטי לממשלה {פמ"מ – 15.11.2007}).
28. זה המערב עצמו בכספי החלש, גם אם מתוך כוונה טובה, עליו הנטל להוכיח כל תקבול והוצאה.
29. העובדה כי הנתבעים התמידו בטיפול ונתנו מכספי התובעת, אולי גם משלהם (בבחינת מתנה) לתובעת, אינה מפטירה אותם מניהול חשבונות מסודר.
30. ואומר, כי כאשר נותן קרובו של אדם ממון רעהו, אזי ללא הסכם ראוי, או ללא תובענה ספציפית להשבה ופסק דין בה, ייחשב הדבר כמתנה.
כללו של דין בנוסף
חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"), אינו רק חוק ספציפי, אלא הוא גם קו ומנחה ביחסים בין בני אדם, למשל לעניין עילת תום הלב (וראה: סעיפים 12 ו – 39 לחוק החוזים).
אומר סעיף 18 לחוק כך:
"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".
וצריך לזכור כי ביטול, משמעו גם חובת השבה (וראה: ע"א 672/81 עמיתי מלון ירושלים נ' טייק, מ(3), 169 {פמ"מ – 19.06.1986}) וכן ראה חוק עשיית עושר ולא במשפט.
משטענה התובעת ובצדק כי יש לראות בנתבעים בין נאמנים ובין מעין אפוטרופוסים, אפנה בכמה.
למעשה, אין סתירה בין קיומם של שני המנגנונים יחדיו, אפילו קיים מינוי רשמי (וראה: ת"ע (ת"א) 13019-03-12 ר. צ. נ' היועמ"ש {פמ"מ – 05.08.2012}, על האסמכתאות המובאות שם).
אגב תמ"ש (ת"א) 45938-05-12 ו- 35611-04-10 (לא פורסם), כתבתי כך:
"155. הנתבעים עצמם מתארים טיפולם בחסויה כאפוטרופסים בפועל אשר דאגו אולי ל"סכומים הקטנים" לאמור אפילו צרכי המחייה השוטפים.
156. על חובות אפוטרופוס עמדתי בין השאר בתמ"ש (ת"א) 17364-12-12) ואמרתי כך:
41. קובע חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962, כך:
"41. קנה מידה לאפוטרופסות במילוי תפקידיו חייב האפוטרופוס לנהוג לטובת החסוי כדרך שאדם מסור היה נוהג בנסיבות העניין".
"48. פעולות שיש בהן ניגוד אינטרסים בפעולה משפטית בין החסוי לבין האפוטרופוס, בן-זוגו או קרוביו של האפוטרופוס, זולת מתנות הניתנות לחסוי, ובפעולה משפטית בין החסוי לבין חסוי אחר של אותו אפוטרופוס, אין האפוטרופוס מוסמך לייצג את החסוי מבלי שבית-המשפט או אפוטרופוס אחר שנתמנה למטרה זו אישרן מראש".
"50. השקעות כספי החסוי, במידה שאינם דרושים לצרכיו השוטפים, חייב האפוטרופוס להחזיקם או להשקיעם כדרוש לשם שמירת הקרן והבטחת פירות באחד הדרכים שקבע לכך שר המשפטים בתקנות או בדרך שהורה בית-המשפט".
"57. אחריות האפוטרופוס האפוטרופוס אחראי לנזק שגרם לחסוי או לרכושו. בית המשפט רשאי לפטרו מאחריותו, כולה או מקצתה, אם פעל בתום לב ונתכוון לטובת החסוי. האפוטרופוס אינו נושא באחריות אם פעל בתום לב לפי הוראות בית המשפט או קיבל אישורו, אם מראש ואם למפרע".
42. אמור במפורש, כי אפוטרופוס כשלוחו של ביהמ"ש, אינו רשאי לשלוח יד בכספי החסויה, אין הוא רשאי, למעט החזר הוצאות שוטפות, להכניס כספים לכיסו ללא היתר ואז לתרץ את הגזל בהסברים שונים ומשונים. במילים אחרות בלא היתר מביהמ"ש כל נטילת כספים ע"י אפוטרופוס היא מעשה בלתי חוקי בשני אספקטים:
א. ראשית, ככל נטילת כספי זולת שלא כדין.
ב. שנית, בחומרה נוספת הנובעת מהפרת חובת הנאמנות שחב האפוטרופוס הן לחסוי והן לביהמ"ש".
157. ואם לא מכוח מנהגם של הנתבעים כאפוטרופסים בפועל לחסויה צומחת זעקת ההגינות, אזי צומחת הינה מכוח חובת ההגינות ותום הלב המוגברים שהייתה להם לחסויה כאם וחמות (וראה דברי בתמ"ש (ת"א) 5871-12-04 מ' נ' ב' (טרם פורסם)), שם אמרתי כך:
"161. עסקתי בעבר רבות במידת היושר וההגינות הנדרשת בין בני משפחה. דומה כי בעניינו הנתבע לא נהג כפי שהיה מצופה ממנו לנהוג בנסיבות העניין ואבהיר כוונתי להלן;
165. מאליו מובן כי התנהלות שכזו, על אחת כמה וכמה, תהא נוגדת בתכלית את מידת היושר וההגינות הנדרשת בין בני משפחה (וראה למשל פסק דיני בתמ"ש (ת"א) 33219-07-12 [לא פורסם] וכן ראה בע"מ 5939/04 [פורסם במאגרים המשפטיים]).
התנהלות הנתבע הייתה למעשה ניצול הסיטואציה אשר נוצרה לתועלתו.
166. אמרה נשיאת ביהמ"ש העליון (בדימוס), כב' השופטת ד' ביניש, בבג"צ 5918/07 פלונית נ' בית הדין הרבני [פורסם בנבו]:
"תחולתו של עקרון תום-הלב אינה מוגבלת לדיני החוזים והיא מתפרשת על כלל תחומי המשפט. בין היתר, חל עקרון – תום הלב בתחום סדרי הדין האזרחיים. מהותה של חובת תום-הלב בתחום הדיוני הינה על בעלי- הדין להפעיל את הזכויות והחיובים המעוגנים בכללי הפרוצדורה האזרחית בדרך מקובלת, ביושר ותוך הגינות בסיסית המתחייבת אף ביחסים שבין צדדים "יריבים" (ראו: אהרון ברק פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה כרך 1993) (להלן: ברק- פרשנות החקיקה; דודי שוורץ סדר דין אזרחי – 23) ב' 550 חידושים, תהליכים, ומגמות 73 ואילך (תשס"ז)). על בעלי – הדין לפעול בסבירות ובהגינות במסגרת ניהול הליכי המשפט וזאת בהתחשב במכלול נסיבות העניין (ראו: בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ (טרם פורסם, 15.1.2007) פס' 4 והאסמכתאות המובאות שם)…
ככלל, התפיסה הנמחה בהקשר זה הינה כי השמירה על האינטרס האישי של בעל דין צריכה להיעשות תוך התחשבות בציפיות הדיוניות המוצדקות של הצדדים האחרים להליך, ותוך מילוי חובותיו של בעל – דין כלפי בית-המשפט. יוער כי בדומה לעקרון תום-הלב, אף האיסור על ניצול לרעה של הליכי משפט מבוסס בעיקרו על אמת – מידה אובייקטיבית – הנגזרת מרמת ההתנהגות המצופה והראויה בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. כוונותיו הסובייקטיביות של בעל דין והשאלה האם פעל בזדון עשויה להשליך על המסקנה האם נעשה שימוש לרעה בהליכי משפט; עם זאת, אמת – המידה המרכזית בהקשר זה הינה סבירות והגינות, קרי – כיצד בעל דין סביר והגון היה נוהג בנסיבות המקרה".
167. כאמור, לא נסתר מעיני, בעניינו, הספק המתעורר באשר לדרך בה פעל הנתבע ובאשר לשאלה האם נהג כפי חובותיו הדיוניות; ביושר, תום לב ובהגינות דיונית. מהמתואר לעיל, נראה כי התנהלותו של הנתבע חסרה מידת סבירות והגינות עד כי יש בה כדי להשליך על המסקנה כי ייתכן ונעשה שימוש לרעה בהליכי משפט".
אומר ולא אבוש, כי המשפט חותר לנורמה של התנהגות הגונה כמצופה מאדם ביחס לאדם ובמילים אחרות מצופה מצאצא לבל ייטול מרכוש הורהו אם קיים ספק בכושרו להחליט בראי טובתו ולבל יציגו ככלי ריק לעת זקנתו ויפנה גבו אליו.
אם רוצים אנו להבין שיקולי צדק והגינות מהם, נאמר בבע"מ 5939/04 פלוני נ'
פלונית פ"ד נט(1) 665, מפי כב' השופט אליקים רובינשטיין, כך:
"בעיני, בצד כל אלה יש ביסוד הדברים ציפיה להגינות ביחסים בין בני אדם בכלל – נגזרת של תום לב החולש על המשפט הפרטי (ראו והשווה סעיפים 39 ו-61 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973), בבחינת "אדם לאדם – אדם" (הנשיא ברק, רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1)199). זו גם תמציתו הערכית של הכלל "ועשית הישר והטוב" (דברים ו', י"ח)".
159. ואם אין רצונך ללמוד על חובה זו מכוח חובת תום הלב וההגינות אנא למד אותה מחובת הזהירות וההתנהגות כאדם סביר לבל תמצא מעוול ברשלנות כלפי הוריך (וראה לעיל פס"ד בתמ"ש (ת"א) 17364-12-12 שם) די בכך כדי לקבל התובענה.
"52. גמירות הדעת של כל הצדדים להסכם הכרחית על מנת לשכלל הסכם מחייב (סעיפים 2 ו 5- לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן "חוק החוזים"). הבחינה היא, אם במועד החתימה על המסמכים, מנע הליקוי הנפשי ממנו סבלה החסויה את יכולתה לגבש גמירות דעת. זוהי שאלה עובדתית ביסודה (וראו ע"א 1109/99 ברקוביץ נ' ברקוביץ, ניתן ביום 14/7/99 , פורסם בתוכנות).
פרופ' גבריאלה שלו, מגדירה בספרה דיני חחים (מהדורה שניה-תשנ"ה), בעמ' 86 (להלן- "ספרה של שלו"), מהי גמירות דעת:
"רצון מגובש, כוונה רצינית להתקשר בחוזה והחלטיות. בניגוד לכוונה ליצור יחסים משפטיים שהיא מופשטת וכללית, גמירות-הדעת היא מוגדרת וצריכה להיות מכוונת להתקשרות מסוימת עם צד מסוים".
המבחן לקיומה של גמירות דעת הוא מבחן אובייקטיבי חיצוני, הבוחן את התנהגות הצדדים ואת נסיבות העניין לפני כריתת החוזה ולאחריו:
"קנה המידה האובייקטיבי אינו של אדם חיצוני, זר להתקשרות, אלא של המתקשרים עצמם, שאת מעשיהם, דבריהם, התנהגותם, יש להעביר במשקפת הסבירות, ולשאול אם מתקשר סביר במעמדם היה מסיק ממה שהתרחש ביניהם, כי הם אכן גמרו בדעתם לכרות חוזה" (ד' פרידמן, נ' כהן חוזים כרך א', עמ' 157 , להלן- "ספרם של פרידמן וכהן").
53. אצל הלקוי בדעתו, המימד האובייקטיבי של גמירות הדעת, אינו בהכרח הוכחה על גמירת הדעת:
"במיוחד כאשר מדובר בלקוי בדעתו, עלול להיווצר מצב שבו הגילוי החיצוני המתבטא בחתימה על מסמך אשר נראה על פי אמת-מידה אובייקטיבית, כמשקף את רצונו של המעניק, אינו מספיק כדי לבטא הצהרה של כוונה. בנסיבות שבהן המצהיר לקוי בדעתו, נחלשת ההנחה המבוססת על ניסיון החיים כי יש בחתימה משום הצהרה ברורה של כוונה" (ע"א 3601/96 בראשי ואח' נ' עזבון מנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2 ) 598 ,582 , להלן- "פס"ד בראשי").
הדברים נכתבו בפס"ד בראשי בהקשר של חוזה מתנה, ויש בהם כדי להשליך גם על ענייננו. עוד נכתב שם, שאמנם אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה הוא ראוי להגנה, וניתן להתייחס לגילוי חיצוני של כוונת המתקשר כאל גמירת דעת, אולם בחוזה מתנה ציפיות מקבל המתנה יוכרו כלגיטימיות רק כאשר "הנסיבות והתנהגות הצדדים מצביעות בצורה ברורה וחד משמעית על כוונתו של המעניק להתקשר בחוזה" (שם) (לעניין החתימה כגורם חיצוני, שלא בהכרח מעידה על גמירות דעת החותם, ראו ע"א 1932/90 פרץ בוני הנגב – אחים פרץ בע"מ ני בוחבוט, פ"ד מז (1) 357, להלן "פס"ד פרץ בוני הנגב").
בה"פ (חי') 86/06 מוזר נ' לוי, ניתן ביום 11/11/07 (להלן- "פרשת מוזר נ' לוי"),
סוכמה הסוגיה ע"י השופט גינת, בכותבו:
"המבחן לקיום גמירת הדעת במקרה של ליקוי דעת הינו מבחן מקל, המסתפק בתיאור התוצאה החיצונית של ליקוי הדעת, הנסיבות והתנהגות הצדדים, המונעים אדם מלהכריע באופן סביר בדבר עריכת עסקה, מבלי לדרוש קביעה שיפוטית בדבר פעולתה המדויקת של המחלה בתודעתו של אדם" (פסקה 52 לפסק הדין).
(לעיון נוסף ראו י' אנגלרד ומ' בס "פעולותיו המשפטיות של לקוי דעת בטרם יוכרז כפסול דין" משפטים ט 335 (תשל"ח – תשל"ט) ; ד' חן "כשרות משפטית של הלוקה בדעתו" רפואה ומשפט, גיליון 12 אפריל – 1995)".
55. הנשיא (דאז) שמגר הבהיר בפס"ד פרץ בוני הנגב, כי על מנת לבדוק את גמירת הדעת של צד לחוזה, יש לבחון גם את מודעותו של הצד השני למצבו של המתקשר:
"אין ספק כי מתקשר סביר במעמדה של המערערת לא היה מניח, כי המשיב גמר בדעתו לכרות חוזה. נציג המערערת צריך היה לדעת, כי אין ביכולתו של המשיב להבין משמעותה של החתימה, לא כל שכן לגבש גמירת דעת לעניין מכירת הדירה. לפיכך אין גם כל מקום להסתמך על קיומה של החתימה בהקשר זה. חתימה זו יכולה אולי ליצור מראית של גמירת-דעת בעיניו של זר המשקיף מהצד, אך לא בעיניו של המתקשר הספציפי".
56. המימד האובייקטיבי המיוחס למבחן גמירות הדעת, בא בין היתר להגן על אינטרס ההסתמכות של הצד השני. אינטרס הסתמכות זה לא התקיים אצל הנתבע, בנסיבות שתוארו. בעניין זה נכתב בספרם של פרידמן וכהן:
"הכלל הוא כי מתקשר החותם על החוזה או מקבלו בצורה אחרת, מביע הסכמה לתניותיו, הוא יוצר מצג של הסכמה, שעליו רשאי להסתמך הצד האחר. הסטיה מהחזקה ש'חתימה שווה הסכמה' תיעשה רק במקרים, שבהם הצד האחר אשם, במידה זו או אחרת, בכך שביטויה החיצוני של ההסכמה שונה מכוונתו של המתקשר האחר, שכן במקרה זה אין הוא מסתמך על מצג ההסכמה החיצוני.
במקרה זה עשויים בתי המשפט להתעלם מאשמתו של המתקשר הרשלן, שלא קרא את החוזה, ולסטות מהמבחן האובייקטיבי" (כרך א' עמ' 168-169).
…
בהסכמי מתנה, הבדיקה אם היתה גמירות דעת היא קפדנית יותר, וזאת בייחוד
כשמדובר במתנה במקרקעין (ע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי ני גולדברג (לא
פורסם)).
בע"א 236/84 מנהל עזבון המנוחה הלה יפה ז"ל נ' שוורץ, פ"ד מה(5) 13 (להלן –
"ע"א 236/84"), נכתב:
"…יש להתייחס למאפיין הרלוואנטי של הנספח, לאמור – העובדה שהוא מגלם הענקה חד צדדית של טובת הנאה. לכך יש חשיבות רבה, שכן בהענקה ממין זה, כמו בהענקה דומה בחוזה מתנה, '… יש משנה חשיבות לגמירת דעתו של נותן המתנה… יש לוודא מעל ומעבר ולכל ספק כי נותן המתנה אכן התכוון לתת מתנה וכי אין ליקוי רצון הפוגע בגמירת דעתו של הנותן' (א' ראבילו, "חוק המתנה, תשכ"ח – 1968' פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשל"ט) 21)".
37. אגב תמ"ש (ת"א) 11742-11-17 כתבתי, בין השאר, כך:
"חזקה היא כי בהינתן ישיש הסובל מחולשה, בין פיזית ובין קוגניטיבית, הנטל הינו על הנוטל מרכושו להוכיח קיום גמירות דעת אשר לא נפגעה – כך לא נעשה בכאן; לנוטל מן המוחלש, יש חובה מוגברת לנהוג יושר מוחלט בשימושו בנכסי הורהו הישיש; המתמרן עצמו לעמדת "אפוטרופוס בפועל" בלא מינוי, שעה שהישיש מתקשה להבין ו/או להתנייד, חב בחובות משפטיים לעניין מנהל במסירות ואיסור שליחת יד בכספי הנתון להשפעתו.
גזל הינו עוולה אזרחית אשר עניין וחובה לאפוטרופוס שלא לוותר עליו ועניין למדינה להתוות נורמה של "לחימה" בניצול חולשתם של ישישים והמתקשים להגן על עצמם".
38. עוד כתבתי שם כך:
"19. כאשר טען הנתבע בפתח טיעוניו כי לא היה מודע לחובותיו כ"אפוטרופוס למעשה", הבין הוא היטב כי מלכתחילה מיקם עצמו בפוזיציה משפטית המטילה עליו אחריות ביתר שאת לנהוג לא רק תום לב ודרך מקובלת, אלא אף הגינות ומסירות.
20. התובעת, כיום כבת 90 שנה, אושפזה בגיל 80, לערך.
21. כתבתי כבר בעבר כי למעשה ישנם בחברה ריבוי ישישים הסובלים מהחלשות הדרגתית גופנית, בריאותית ומנטאלית והניגש ליטול מרכושו של אותו מעמד ה"קשיש המוחלש", חב כלפיהם זהירות יתרה.
22. משטוען הנתבע כי את הזכות לעשות בכספי אמו המוחלשת כרצונו קיבל בידיעתה או אפילו בהסכמתה – עניין שלא הוכח – אפנה לדברים שכתבתי כבר בתמ"ש 45938-05-12 ובתמ"ש 35611-04-10, כאשר עקרונות אלו נבחנו בבית המשפט המחוזי והתקבלו – וכך כתבתי:
"טיבה של מתנה
150. איש אינו כופר בכך שאת אשר קיבלו הנתבעים, גם התובע 2, לא קיבלו הם כנגד מתן תמורה ממשית כלשהי. שהרי הנתבעים למרות הבטחתם לא התמידו בטיפולם בחסויה על כלות ימיה ושנותיה והפקידו הטיפול בה ובצרכיה, אפילו הבסיסיים, בידי העמותה.
151. נניח לרגע לטענה הנכונה ולפיה לא נתנו הנתבעים לחסויה "תמורת טיפול" אותה הבטיחו (ובכך הפרו את הסכם המתנה) ונדון בסוגיה שבפני על דרך בדיקת דיני המתנה.
152. אגב תמ"ש (ת"א) 1666-01-12 (פמ"מ)) סקרתי מעט מדיני המתנה וכך אמרתי:
"אין בפסיקה עוד עורר כי כאשר קיימות עדויות ברורות מהן ניתן ללמוד את כוונות הצדדים ניתן לסתור את חזקת המתנה (וראה תמ"ש (ת"א) 79133/97 כפי שהובא בפסק דינה של כב' השופטת גליק, שם)… כך גם סבר כב' סגן הנשיאה כב' השופט יעקב כהן אגב בש"א 1970/03 אותה הזכרתי קודם לכן, והדגיש אגב עמ' 2 להחלטתו כי חזקת המתנה "אינה חלה כאשר הקשר בין הצדדים, אף אם מדובר בקשרי משפחה, אינו יוצר הנחה, כי המעביר התכוון להעניק לנעבר מתנה" ".
52. הוכחת גמירות הדעת בהסכמי מתנה דורשת רמה גבוהה של הוכחה:
52.1. ראשית, יש לומר כי בכל הקשור להסכמי מתנה נדרשת רמה גבוהה ומוקפדת יותר של הוכחת גמירות הדעת של נותן המתנה.
52.2. על הוכחת גמירות הדעת בהסכמי מתנה אומר ביהמ"ש כדלקמן:
"ההבחנה בין החוזה הרגיל לחוזה החד-צדדי בעניין זה היא במישור הוכחת "גמירת-הדעת". בחוזה החד-צדדי מתחייבת רמה גבוהה יותר של הוכחת גמירת-דעת, משום שגובר האינטרס להגן על מעניק המתנה. יפים לעניין זה דבריו של כבוד הנשיא שמגר בע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' גולדברג [15]: "אכן, בהיות המתנה חוזה חד צדדי, ובפרט כאשר המדובר במתנה במקרקעין חייבת להיות הבדיקה לגבי גמירת דעתו של הנותן קפדנית במיוחד".
פני הדברים במקרה של הסכם מתנה בו לא נערך משא ומתן כלל מטילים נטל כבד על הטוען למתנה ואומר על כך הנשיא שמגר:
"כאשר התקיים בין הצדדים משא ומתן מסחרי כמקובל, אינני רואה לחשוש לפזיזות ולקלות דעת אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד. שונה המקרה בחוזה מתנה, אשר לא רק שנעדר אותה התמקחות, האופיינית לכל העסקות המסחריות, שיש בה כדי להעמיד את האדם הסביר על טיבה של ההתחייבות שנטל על עצמו, אלא גם טיבו ואופיו של אותו חוזה זה שונים מכל חוזה אחר, באשר יש הרואים אותו כ'חוזה חד-צדדי', שבו כלל לא נוצרות חובות הדדיות של המתקשרים".
53. מידת הגנה נמוכה יותר קיימת למקבל המתנה:
53.1. בעוד קיימת שאיפה ברורה ומובנת לתת הגנה לאינטרס ההסתמכות של המתקשר בחוזה דו- צדדי; לא כך הם פני הדברים ביחס למקבל המתנה. אומרים על כך המלומדים פרידמן כהן:
"ההבחנה החוזרת ונשנית בחקיקה בין עסקה בתמורה לבין עסקה שאיננה בתמורה איננה בכדי. הבחנה זו משרתת מטרה מועילה והיא תואמת את רגש הצדק. הדעת נותנת שההגנה אשר תינתן למקבל מתנה תיפול, במידה ניכרת, בעוצמתה מזו המוענקת למי שנתן תמורה. הטעם ברור. צד שלא תרם מצדו דבר לעסקה ושכל מה שניתן לו בחסד ניתן, איננו זכאי לאותה מידה של הגנה.
מתנה?
39. טענות בני הזוג כי כל סך שקיבלו, שותפותם בחשבון וכו' היו בבחינת מתנה, נתקלת בשני מכשולים.
40. האחד נוגע לכך שאלו צריכים היו להוכיח בדרך כזו או אחרת את גמירות דעת המנוחה ליתן מתנה או למצער, התחייבות ליתן מתנה וראיה לכך אין.
41. השני, עומדת להם לרועץ עדות בת הזוג, ואין אני מדבר רק בשאלות רבות שנענו ב"איני יודעת" כדי כך שהוסבר לבת הזוג הקושי במתן אמון בגרסתה.
42. בעמ' 15, בשורה 16 (וראה שאלת ביהמ"ש משורה זו), העידה בת הזוג כך:
"ש. לבית המשפט: את אומרת שקיבלתם ייפוי כוח וצורפתם לחשבון משותף ולכן הכל שלכם כי זו מתנה. איך זה מתחבר? אם אדם רוצה לתת מתנה אז הוא נותן מתנה, אבל כאן רק צורפתם.
ת. אני אמרתי שזו מתנה?
ש. לבית המשפט: כך בסעיף 43.
ת. תראה, אני בכלל לא מבינה, כל הכסף הזה ולכן סיפרתי לך את הסיפור קודם, הוא כסף שלנו ויש שם איזשהו שליש שהוא של …".
43. אם בת הזוג טוענת שרק חלק הוא מתנה או מכחישה כליל את טענת המתנה, נסתם הגולל על טענת המתנה.
44. ואומר עוד כי, משניתן ייפוי כח על ידי המנוחה למי מבני הזוג, נלמד מכך כי לא במתנה המעניקה בעלות עסקינן אלא באי גמירות דעת לעניין המתנה, שהרי אם סברה המנוחה, כי הכסף כבר ניתן לבני הזוג מה צורך היה בייפוי כוח. ללמדך, כי המנוחה סברה שהכסף עודנו כספה.
איזה רכוש היה למנוחה במועדים הרלוונטים?
45. מעדות בת הזוג (עמ' 16) תלמד שוב ושוב שזו עונה "איני יודעת".
46. אלא שעל מנת להכריע בתובענה צריכים אנו לדעת בין השאר בשניים:
מה בעצם הייתה "יתרת הפתיחה" קרי כספי המנוחה בשנת 2014
מה טיבה של פוליסת הביטוח (להלן: "360")
47. נפנה איפה לעדות בן הזוג מעמ' 18, וכך הועד:
"ש. האם התמנית כמנהל עיזבון במדינה מסוימת, חוץ ממדינת ישראל?
ת. לא. לא שידוע לי. מנהל על העיזבון ההוא? זה לא, זה לא.
ש. מדוע משכת כספים מהחשבון באי מאן לאחר הפטירה?
ת. היתה הוראה לאיי מאן של …, להעביר מדי חודש בחודשו 20,000 דולר.
ש. לבית המשפט: מי נתן את ההוראה?
ת. … ואנחנו ביחד.
ש. לבית המשפט: מי חתום על ההוראה?
ת. ….
ש. לבית המשפט: אדוני בטוח?
ת. כן.
ש. לבית המשפט: כי מצאתי באחד התצהירים שכתוב כי מכוח ייפוי הכוח מישהו משניכם נתן את ההוראה.
ת. אתה יודע מה, יכול להיות, אולי …. כל החתימות זה היה פעילות ש, כמובן שזה היה בהסכמתה ובידיעתה ונדמה לי שהיא גם חתמה על זה. מה ש… אמר לנו לעשות, כך עשינו, בהתאם למה שצריך.
ש. כספים שנמשכו מאיי מאן, מהתכנית RL-360 לאחר פטירה של …, מי נתן את ההוראה?
ת. אני לא מ, לא ניתנה הוראה כזאת.
ש. לבית המשפט: אלא מה? הכסף המשיך לזרום רגיל?
ת. כי היתה הוראת קבע.
ש. לבית המשפט: ומישהו הודיע לבנק שמי שנתנה את ההוראה כבר איננה עמנו?
ת. הודענו וביקשנו שיעבירו לנו את הכסף, לפי ה,
ש. לבית המשפט: מכוח ייפוי הכוח?
ת. לא. לפי מה שהיה כתוב בצוואה. לא בצוואה, סליחה, מה שכתוב בחוזה ביטוח חיים. או שאני לא הבנתי את השאלה. תשאל בבקשה שוב.
ש. נמשכו כספים לפני ולאחר פטירתה, אתה אומר הו"ק?
ת. כן, היתה הוראת קבע.
ש. בתכנית חיסכון?
ת. כן. זו לא תכנית חיסכון, אלא תכנית ביטוח חיים בה יש גם מרכיב חיסכון.
ש. יש לך טעות לוגית, כי אם אתה אומר שזה ביטוח חיים ועדיין בחייה ולא הודעתם על פטירתה,
ת. הודענו על פטירתה לכל מקום שצריך.
ש. ואחרי שהודעתם על פטירתה הכסף המשיך?
ת. לא. הכסף נעצר. אנחנו הודענו והכסף נעצר. אתה יכול להגיד לי עד מתי הגיע הכסף? זה לא נכון. זה נעצר, אולי היה עוד חודש או חודשיים, אבל הודענו בבנק ובכל מקום.
ש. לבית המשפט: כשמתמנה אדם לתפקיד מסוים, למשל מנהל עיזבון, אחד הדברים שהוא מאוד צריך להיזהר זה שלא להיכנס לניגוד עניינים. אם הבנק שילם לאחר פטירת המנוחה והכסף מגיע למנהל העיזבון, אז אנו כמשפטנים כאן חשים חוסר נוחות. דבר משותף לבנקים בכל העולם – הם אוהבים שכספו של הלקוח הוא אצלם ולא ההפך, זה נכון לכל הבנקים בעולם. לכן, נראה לי משונה לגמרי שאם כתבתם לבנק זר שבעלים בחשבון נפטר, שהוא שחרר אגורה בלי פסק דין, אצלו.
ת. אני מוניתי מנהל עיזבון שנה, אולי אפילו אחרי זה, מאז שהמנוחה נפטרה. אז אני לא הייתי בעל תפקיד בכלל.
ש. לבית המשפט: השאלה האם בשנה הזו המשיך הבנק להזרים כסף אליכם?
ת. על איזה בנק אתה מדבר?
ש. לבית המשפט: איזשהו בנק. המשיכו להיות משיכות מאיזשהו בנק?
ת. כן. משכתי בארץ והיתה גם העברה, אמרתי שזו היתה הו"ק עד שנעצרה.
ש. לבית המשפט: כמה משכת מהבנק בארץ?
ת. אני חושב 100,000 ₪, לצורכי משפחה, לצורכי דברים של המשפחה.
ש. לבית המשפט: כמה כסף הועבר בין פטירת המנוחה לבין זה שזה נעצר?
ת. עוד פעם בבקשה.
ש. לבית המשפט: אתה זוכר כמה כסף הועבר לאחר פטירת המנוחה, עד שזה נעצר?
ת. על איזה כסף אתה מדבר?
ש. לבית המשפט: על כסף מחו"ל.
ת. אמרתי קודם.
ש. לבית המשפט: זה בעשרות שקלים, מאות אלפי שקלים?
ת. סכומים של עשרות אלפי דולר לחודש.
ש. לבית המשפט: כ- 40,000 דולר קטנים. כמה חודשים, למיטב זיכרונך?
ת. אני מניח חודש-חודשיים, לא יותר.
ש. לבית המשפט: אנו מסכימים שלאחר פטירת המנוחה כבר לא שימשו ה- 40,000 דולר לצורכי המנוחה, כי לא היו לה צרכים, נכון?
ת. זה קודם כל לצורכי המנוחה.
ש. לבית המשפט: כשהולך אדם לבית עולמו אז צרכיו קטנים מאוד. אם קיבלנו תשלום או שניים, הם כבר לא הוצאו לצורכי המנוחה, נכון? או היו למנוחה צרכים לאחר מותה?
ת. היו, בוודאי – להשלים את כל הדברים, מצבה, כל הפעילויות.
ש. לבית המשפט: וזה 40,000 דולר?
ת. לא אמרתי. כל המשיכות שעשינו, זה הכל היה בנוי על חשבון אחד. הכסף הדולרי הגיע דולרי והעברנו אותו לחשבון השקלי וממנו נמשך הכסף.
ש. לגבי ייפוי הכוח שחתמו עבורך ועבור …. אתה ו… טענתם שהכספים שייכים לג…. למה צריך ייפוי כוח אם הכספים של … מלכתחילה?
ת. למה ייפוי כוח? כי היא כתבה שאנו מיופי כוח לכל הדברים שלה. ועוד דבר, … שטיפלה בכספים, … נתנה לה ייפוי כוח לטפל בכספים, על אותו משקל רצינו שדברים יהיו מסודרים ויהיה גם ייפוי כוח.
ש. אני מפנה לסעיף 40 לתצהירך, אתם מדברים על כספים שחלקתם יחד עם המנוחה. האם באותה העת היו לך, לאשתך, לשניכם יחד חשבון בנק אחר חוץ מחשבון בנק עם המנוחה?
ת. בוודאי. חשבון של … ושלי, בלי ….
ש. כמה כסף היה בו בשנת 2011?
ת. לא יודע.
ש. כמה כסף היה בו ב- 2013?
ת. לא יודע.
ש. וב- 2017?
ת. לא יודע. אתה יודע כמה יש לך היום בחשבון?
ש. כמה כספים במצטבר היו לכם מחסכונות אחרים, ביטוחי מנהלים, פנסיה?
ת. באותו הזמן לא ידעתי כי עבדתי שכיר וכל הפיצויים שלי היו בנויים בתוך קופות גמל וכאלה, אז אני לא יודע בדיוק את הסכום.
ש. אתם מדברים במצטבר, כמה יש בהיקף הכללי של הכספים שלך, של … ושל המנוחה …? אם אתם ביחד אז אתם ביחד, אז כמה כסף יש בכל החשבונות, דירות, ת. חסכון?
ת. באיזה תאריך? מתי?
ש. ב- 2011, כשהיא חתמה על הצוואה.
ת. כשאני התחלתי לטפל בנושאים שם, זה היה בשנת 2011?
ש. היא חתמה על הצוואה ב- 2011, ב- 2013 אתה ו… צורפתם לחשבון של המנוחה.
ת. לא. … צירפה מוקדם יותר, לפחות 10 שנים קודם.
ש. היה כתוב שאתה ואשתך ב- 2013, כך נכתב בבנק.
ת. רק אני צורפתי אז.
ש. ב- 2013 כשאתה צורפת, כמה כסף היה בסך הכל, כולל החשבונות שלכם, קופות גמל, דירות,
ת. היות ואני לא זוכר ואמרתי קודם שאני לא יודע כמה לי היה בחשבון שלי כי זה נזיל, זה כל יום משתנה. אם אני מקבל מחר כסף על זה שאני פרדסן, אז זה משתנה וזה יכול לעומת זאת גם להיות הפוך. אני אבל כן יכול להגיד כמה היה בחשבון המשותף.
ש. אני אפילו נותן לך את ההסבר למה אני שואל אותך את השאלה – אתה ואשתך, שניכם הצהרתם שהנכסים היו משותפים לשלושתכם ואפילו תבעתם בפסק דין הצהרתי. מהי מסת הנכסים, כולל נכסים שלכם ושל המנוחה, כמה ביחד יש?
ת. לא יודע. אתה יכול גם להכניס את הבית שלי. היות ואני לא יודע מה הנכסים שלי, לא יודע לכמת את הנכסים שלי. אני יודע מה היו הנכסים המשותפים שלנו, ששם התנהגנו ב"סיר". בנכסים שלי לא התנהגתי ב"סיר".
ש. אתם אומרים שהכספים משותפים בהכל, אבקש לחדד – אמרת שאתה לא יודע אנגלית טוב. אתה יודע אנגלית טוב?
ת. לא.
ש. ובכל זאת, אתה רואה שמדובר בצוואה ארוכה, מפותלת ורשומים בה הרבה מאוד זוכים, גופים נכבדים, אז האם לא שאלת את המנוחה, ניסית להבין איך יכול שהיא מחלקת כספים שלכם או של … לפחות?
ת. … שאלה אותה עד כמה שאני יודע, ובעצם המנוחה אמרה ש,
ש. אתה יודע את זה כי … או המנוחה אמרה לך, או שאלת את המנוחה?
ת. זה מידיעת זכרון. …אמרה לי.
ש. …לא זכרה?
ת. …, מה ששמעתי אותה קודם, היא הרבה דברים לא זכרה. כנראה אני זוכר יותר טוב.
ש. קיבלתם את הצוואה סמוך לעריכתה וחתימתה, אתם מסתכלים על הצוואה ורואים שמדובר בצוואה ארוכה ובשפה נגישה לכל אזרח בישראל פחות או יותר, אז שואלים. אתם רואים שהצוואה מפרטת זוכים שהם עמותות וגופים מאוד נכבדים, אתם רואים את זה ושותקים, לא אומרים שמישהו התבלבל ואיך מחלקים כסף שלכם?
ת. היא אמרה לה אחרי שראתה את הצוואה, אשתי שאלה את … ו… אמרה לה "אין לך מה לדאוג, הכל מסודר לפי ההסכמים האחרים שמחוץ לצוואה.
ש. אבל אתה לא שאלת את המנוחה?
ת. אני לא שאלתי.
ש. כמה כספים נכנסו ויצאו בכל חודש מחשבון המנוחה?
ת. נכנסו בדולרים מהרגע שבעצם כל המקורות האחרים נגמרו,
ש. באיזו שנה זה היה?
ת. אני לא, אני לא (מגמגם) זה פחות או יותר בזמן שאני שנה אחרי זה מ,
ש. 2013?
ת. סביב 2013. מתי בדיוק? לא יודע. המקור היחיד שהיו לנו כספים, שישרת את … ואותנו, זה היה RL-360.
ש. כמה כסף כל חודש?
ת. 20,000 דולר, אבל לא בצורה רציפה.
ש. מתי … עברה לבית האבות?
ת. כתוב, לא זוכר. תאריכים אני גרוע מאוד.
ש. באיזו שנה?
ת. (מעיין בתצהירו) ב- 2013-2014, לא? ב- 2013 אני חושב זה היה. אני בקושי זוכר את התאריך שנולדתי.
ש. באיזו שנה?
ת. אני חושב 2013, 2014. זה נכון?
ש. הכספים של הדירה שהושכרה לאיפה עברו?
ת. חלק מהכספים, היתה שם דיירת והיא העבירה במזומן ל….
ש. כמה כסף כל חודש היא נתנה לה במזומן?
ת. לא יודע. היה הסכם וזה היה כסף מצחיק.
ש. אנו מדברים על דירה במרכז …, השכירות שם גבוהה. דמי השכירות החודשיים, לאיזה חשבון עברו?
ת. דמי השכירות, היא נתנה את המקום לגור לחברה שלה ודמי השכירות היו דמי שכירות שהיא סגרה עם חברה, שחברה מביאה לה את זה לבית האבות.
ש. לבית המשפט: מתי פונתה הדירה?
ת. הדירה פונתה ממש עם פטירתה, אני חושב.
ש. ביום שהיא נפטרה העפתם את הדייר?
ת. לא היה דייר באותו זמן. כן, בזמן שהיא נפטרה הדירה פונתה.
ש. ומאז אתה מונית למנהל עיזבון, מי היה בדירה?
ת. היתה התארגנות למכור אותה.
ש. לבית המשפט: אבל מי היה בדירה?
ת. נדמה לי שהיו שוכרים איזו תקופה קצרה, זה נכנס לחשבון המשותף, אבל אני לא חושב שזה אפילו היה שנה.
ש. לבית המשפט: ודמי מכירת הדירה למה שמשו?
ת. זה כבר היה בתוך העיזבון. זה חשבון נפרד, זה היה בתוך העיזבון.
ש. כמה כספים יצאו כל חודש לטיפול במנוחה?
ת. באזור שלושים ומשהו אלף.
ש. זה סכום מאוד גדול. למה הסכום מאוד גדול?
ת. שני מרכיבים גדולים: בית האבות עלה באזור 16 פלוס, והיו לה שתי עובדות צמודות כל הזמן.
ש. למה צריך גם בית אבות וגם שתי עובדות צמודות, מה עוד ששתי העובדות, אחת לא הצהירה והשניה לא הגיעה להיחקר היום".
48. מה למדנו מן העדויות? בעצם, בשניים:
בין בכוונה (כנראה) ובין ברשלנות, איש מבני הזוג אינו מוכן לומר לא יתרת פתיחה ולא ליתן חשבון מסודר, למעט אמירה כללית בדבר הוצאות כ- 30,000 ₪ לחודש "לצרכי המנוחה" תוך שעלות בית האבות, לשיטתם לא הייתה אלא 16,000 ₪ בחודש.
כי בני הזוג המשיכו, לאחר פטירת המנוחה, על דרך השהיית ההודעה על מותה לקבל כספים מפוליסת "360" ובסכומים גדולים.
49. הסברתי כבר כי על פי דין, הנטל לנקוב ביתרות פתיחה, סיום ודו"ח הוצאות, על בני הזוג מוטל הוא ואלו ניסו לחמוק מכך ככל יכולתם.
50. בלית ברירה ובאין גרסה אמיתית לסתור, אין בידי אלא לקבל את גרסת מנהל העיזבון כאמור מסעיף 5 לסיכומיו. וכך כתב:
"5. מתוכן צוואת המנוחה עולה בבירור כי המצווה הייתה סבורה כי בבעלותה סכומים של מיליוני שקלים חדשים, וזאת מחישוב אריתמטי פשוט של הסכומים אותם ציוותה המנוחה. בפועל, וכפי העולה מהדו"ח הכספי שהוגש לאחרונה (10.7.2023), הסכום בחשבון הכללי של העיזבון, במאובחן מהכספים בחשבון הדירה שככל הנראה יועברו רובם ככולם לרשות זוכה אחד הוא קרית נוער, עומד על 713,178 ₪ (בעו"ש, השקעות וחסכונות) בלבד.
6. ודוק: סכומים בשיעור מיליוני ₪ אכן היו ברשות המנוחה במועד עריכת הצוואה בשנת 2011, וכספים נוספים נכנסו לחשבונות לאחר מכן. כך למשל, וכפי העולה מדפי החשבון שצורפו לדו"ח מנהל עיזבון המנוחה חלף תצהיר מטעם עיזבון המנוחה (להלן: "דו"ח מנהל העיזבון"), התקבלו בחשבון המנוחה במשך מספר שנים (לאחר שנת 2011) סכומים של 20,000 דולר ארה"ב (כ-70,000-80,000 ₪) מדי חודש בחודשו!
7. אליבא ד'תובעים הסכום הנקוב לעיל צריך להתחלק 2/3 אליהם ו-1/3 בלבד לשאר היורשים! לאמור, לטענת התובעים, היורשים יחדיו (לפי המפתח המפורט בצוואה) נדרשים להסתפק בסכום של כ-240,000 ₪.
ב. העובדות בתמצית
8. במועד האירועים הייתה המנוחה אישה קשישה, בת למעלה מ-80, החל מחודש ינואר 2005 שהתה המנוחה במחלקה הסיעודית של בית האבות ונזקקה לסיוע והשגחה של מטפלות 24/7. לתובעים הייתה שליטה מלאה על כל האמצעים הפיננסיים של המנוחה [חשבון הבנק של המנוחה היה מצוי בחדרה (לצד התובעים), ולא ב… – מקום מגוריה], והתובעים אף שלטו בביצוע הפעולות הבסיסיות בחייה כגון תשלומים לבית האבות ולמטפלות.
9. למנוחה לא היו צאצאים או קרובי משפחה אחרים, והתובעים היו הדמויות המרכזיות בחייה. כך למשל ביצעו התובעים עבור המנוחה את כל ההתנהלות למול המטפלות ובית האבות, וליוו אותה לבדיקות רפואיות ו"סידורים". עולה מהאמור כי בין הצדדים שררו יחסי תלות.
10. מכוח החלטת בית המשפט הנכבד המציא סניף … של בנק … בע"מ (להלן: "הבנק"), בסוף חודש אפריל 2021, את דפי החשבון בחשבונות המנוחה תדפיסים החל ממועד 1.1.2010 עותק דפי חשבונות המנוחה החל מיום 1.1.2010 צורף לדו"ח מנהל עיזבון וסומן נ/1.
11. בהתאם לפניות שביצע מנהל העיזבון לבנק, הוברר מעל לכל ספק כי חשבונות הבנק נפתחו ע"ש המנוחה בלבד, וכי התובעים הוספו לחשבונות רק במועד מאוחר יותר. עותק דוא"ל מאת הבנק מיום 30.3.2022 צורך וסומן נ/2.
12. דא עקא שהתובעים לא נכונו לאשר עובדה בסיסית זו, חרף פניות של מנהל העיזבון לבאת כוחם בכתב. גם תצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעם התובעים הותירו עובדה חשובה זו בערפל. עותק חליפת דוא"ל מסוף חודש יוני 2022 צורף וסומן נ/3.
13. לפיכך שב מנהל העיזבון לבנק ודרש כי הבנק יעשה מאמץ נוסף (גם אם הדבר כרוך בעלות כספית) ע"מ לקבל הבהרה אודות מיהות בעל החשבונות במועד פתיחתם. לאחר מאמץ נוסף, אשר ערך מספר שבועות, המציא הבנק מכתב מסודר ובו הבהיר (שוב) כי החשבונות המקורים נפתחו בשנת 1995 ע"ש המנוחה ועל שמה בלבד. עותק דוא"ל מאת הבנק מיום 11.7.2022 צורף וסומן נ/4.
14. בדיקת החשבונות העלתה כי בשנים הראשונות ההוצאות היו תואמות להוצאות מצופות למהלך חייה של המנוחה במצבה. החל משנת 2014 לערך, נצפו שינויים משמעותיים בפרופיל ניהול חשבונות המנוחה הדורשים את הסבר התובעים.
15. כמו כן, נצפו משיכות חריגות באשר לכספים שהתקבלו מחב' … (להלן: "חב' …") מכוח פוליסה נושאת השם RL360 (להלן: "הפוליסה").
16. כאמור לעיל, מהמסמכים והמידע אשר נאספו עולה כי התובעים משו כספים מחשבונות הבנק של המנוחה בסכומים גבוהים. לפי חישובים, המבוססים על דפי החשבון שהתקבלו, סכומים אלה עולים לשיעור מצטבר של 2,175,553 ₪.
*** עותק טבלת אקסל באשר להכנסות והוצאות מחשבונות המנוחה צורף נ/9".
60. טבלת האקסל שהביא מנהל העיזבון, לגביה טוענים איפוא בני הזוג כי היא אינה בבחינת ראיה אינה – אין. היא למעשה ריכוז וניתוח משיכת הסכומים מחשבונות המנוחה ע"י בני הזוג בזמנים הרלוונטיים כנובע מדיווחי הבנק. ושוב אזכיר כי מדובר בחשבונות המנוחה אליה הצטרף לראשונה בן הזוג, כ-18 שנה לאחר פתיחתם ואין הוא בגדר כתיבה סתם.
61. אמור מעתה כי הדעת נותנת שיש לקרוא את יתרת הפתיחה בסך 2,175,553 ₪.
62. באין הנהלת חשבונות מסודרת מגובה במסמכים, יכולנו לכאורה לחייב את בני הזוג במלוא הסכום ובכלל זאת להביא בחשבון כספים שגבו אחרי פטירת המנוחה מפוליסת "360"(סך כ-100,000 ₪ נוספים).
63. יחד עם זאת, מן הצדק להפחית סכומים סבירים ששימשו למחיית המנוחה החל מינואר 2014 ועד לפטירת המנוחה ביום 31.12.1997, ובסה"כ 48 חודשים.
64. השאלה הראשונה היא האם עלי לקבל את גרסת בני הזוג בעלמא לפיה הוציאו הם כ-30,000 ₪ בחודש עבור המנוחה.
65. כאן המקום לדחות ראשית את הטענה ולפיה לא צירף מנהל העיזבון חוו"ד חשבונאית.
66. ראשית אומר כי מי שצריך היה לעתור לצירוף חוו"ד כזו הם דווקא בני הזוג, שותפי החשבון שברשותם המידע, ושנית כי הסכימה של המשיכות היא פשוטה ואינה מחייבת כעניין אריתמטי גרידא חוו"ד כלשהי.
67. מסכים אני כי חיובים שנספרו פעמיים דורשים קיזוז ומוכן אני להפחית מחיובי בני הזוג את הנטען בסעיפים 24 ו-25 לסיכומיהם, קרי סך מצטבר של 50,000 ₪.
68. הבה נניח איפוא כי צודקים בני הזוג בטענתם, כי עלות בית האבות (סעיף 31 לסיכומיהם) הגיע לסך כ-16,000 ₪ בחודש, אלא שלא נמצא לי שום תיעוד או טיעון בדבר קיזוז העלות על ידי פנייה למשרד הבריאות שיש בה לממן כ-2/3 מן הסכום.
אכיר איפוא וברוחב יד בהוצאה בגובה של כ- 8,000 ₪ לחודש, ובסה"כ 384,000 ₪.
69. אשר למטפלות ובאין אסמכתא או קבלה, גם לא תיעוד אודות היקף שעות העבודה, אין אני מוכן להכיר בהוצאה זו אף כי יכול גם יכול, ומידי פעם מטפלת כזו או אחרת שהתה ליד המנוחה.
70. באין פירוט או אסמכתא, גם איני יכול להכיר במעין הוצאות שונות ל"מתנות", "מוניות", "אמבולנס" וכו'. הוא הדין לעניין טענות בדבר "פירעון חובות" לאחר פטירת המנוחה, כמפורט בסעיף 36 לסיכומי בני הזוג.
71. כבר אמרנו כי באין רישום מסודר או אסמכתאות אין להכיר בטענות בעלמא.
72. לפנים משורת הדין אכיר בהוצאות כלליות בגובה 50,000 ₪.
73. מכאן שחובם של בני הזוג לעיזבון עולה כדי 2,175,500 ₪, בניכוי 484,000 ₪ כמתואר לעיל, ובסה"כ חוב בסך 1,691,500 ₪.
74. שעה שדיון אודות ההחזר משתרע על פני כ- 4 שנים לכל היותר אכיר (סעיף 37 לסיכומי בני הזוג), במתן מתנה קבועה לאחיין על סך 84,000 ₪ ולא ל-5 שנים (105,000 ₪) כפי שנדרש, ומכאן שגובה החוב לעיזבון הוא 1,607,500 ₪.
פוליסת R360 ("360")
75. מאליו ברור כי סכומים קצובים שנפדו מן הפוליסה לחשבונות המנוחה, בין לפני ובין לאחר פטירתה, הם חלק מזכויות העיזבון ונכללו בדברי לעיל.
76. השאלה היא האם יתרת כספים שבפוליסה שטרם נפרעו, הם למוטבים, במקרה זה בת הזוג.
77. המעיין בסעיף 55 לסיכומי בני הזוג יגלה שהסכומים השוטפים בסך 20,000 $ לחודש נפרעו וניטלו בהוראת בני הזוג מכח ייפוי הכח בו החזיקו.
78. אך בכך עדיין אין כדי להכריע בשאלת טיבה של הפוליסה.
79. וכך כתבו בני הזוג מסעיף 43 לסיכומיהם:
"43. הנתבעים טוענים שמדובר בפוליסת ביטוח חיים משולבת חיסכון שמוטבת החיים בה היא הגב' … … וכי על פי הוראות הפוליסה לאחר פטירת המנוחה – הגב' … כמוטבת החיים בפוליסה, זכאית לקבל את יתרות הכספים הצבורים בה.
44. מעיון בפוליסה עצמה עולה באופן ברור שמדובר בפוליסת ביטוח חיים משולבת חסכון כפי שניתן לראות בסעיף ההגדרות אשר מגדיר את הפוליסה כ- "LIFE ASSURANCE" היינו "ביטוח חיים" ומשכך הכספים הינם כספי ביטוח חיים המוקנים למוטבים בהם – לגב' … ….
45. את המסקנה כי מדובר בפוליסת ביטוח חיים ולא בפוליסת השקעות ניתן למצוא בין היתר בהגדרת המונח "ביטוח חיים" בסעיף ההגדרות בפוליסה שעל פיו:
"ביטוח חיים" – "פירושו החיים את המבוטחים המוצגים במפרט הפוליסה".
46. במפרט הפוליסה הגב' … מופיעה "כמבוטחת חיים שנייה".
46. עוד ניתן ללמוד מסעיף ההגדרות כי הפוליסה דנא היא "פוליסה משולבת" היינו ביטוח חיים משולב חיסכון Pims"
"מקרה של ביטוח חיים וחסכון Pims" פירושו על פי הפוליסה באופן הבא:
אם יש ביטוח חיים של Pims, ביטוח חיים וחסכון אחד – מותו של אדם או
אם יש שני ביטוחי חיים המבוטחים בביטוח חיים וחסכון Pims ויש לשלם את גמלת המוות עם מותו של מבוטח החיים הראשון – עם מותו של המבוטח הראשון בביטוח החיים וחסכון Pims.
אם ישנם שני ביטוחי חיים המבוטחים בביטוח חיים וחסכון של Pims ויש לשלם את תגמולי המוות במות המבוטח האחרון – עם מותו של המבוטח הראשון בביטוח החיים וחסכון של Pims.
47. מעיון בפוליסה עצמה ניתן להיווכח שבכל מקום חוזר המונח "ביטוח חיים" כך שע"פ הוראות הפוליסה עצמה, הרי שמדובר בפוליסת ביטוח חיים משולבת חסכון שהגב' … היא מוטבת יחידה בכספים הללו.
מדובר בפוליסה אשר למרות היותה פוליסת ביטוח חיים משולבת חסכון, היא איפשרה משיכה סדירה של כספים כפי שניתן לראות בסעיף 4.8 לפוליסה וכך קובעת הפוליסה עצמה:
"4.8 תגמולים חלקיים ומשיכות סדירות
4.8.1 בהתאם להוראות סעיף 4.8 ובכפוף לכך שהבקשה תתבצע בהתאם לסעיף 5.1.3 להלן רשאי המבוטח לבקש –
א) תמלוגים חלקיים או-
ב) משיכות סדירות מהתיק מדי פרק זמן שתתיר החברה.
4.8.2 תגמולים חלקיים או משיכות סדירות כאמור יכולות להיות:
א) סכום קבוע או
ב) אחוז מערך התיק בתאריך הרבעוני שקדם לו…".
48. מדובר בפוליסה אשר למרות היותה פוליסת ביטוח חיים משולבת חסכון היא איפשרה משיכה סדירה של כספים כפי שניתן לראות בסעיף 4.8 לפוליסה וכך קובעת הפוליסה עצמה…".
80. אין זה משנה כלל מה מקור הכספים בפוליסה, אם עסקינן בפוליסת ביטוח חיים מגיעים הכספים הצבורים בפוליסה למוטבת – בת הזוג, ואין הם חלק מן העיזבון.
81. האם ייפוי הכוח מכוחו מעיד, כטענת העיזבון, כי הפוליסה אינה משולבת (חיים וחיסכון) אלא "חשבון השקעות"? התשובה היא בלאו, שכן ייפוי הכוח היה כלי והוראה למשיכת הכספים ולא עדות על טיב הפוליסה.
82. מסעיף 43 לסיכומי העיזבון מצאנו כך:
"43.2 ממייל אשר התקבל מאת … נציג חב' … ביום 22.4.2020, בו נרשם במפורש כי הפוליסה נשוא הדיון הינה הפוליסה הינה חשבון השקעה וחיסכון ולא פוליסת ביטוח (this was not an insurance policy). עותק מייל מנציג חב' … בישראל מיום 22.4.2020 צורף וסומן נ/6.
43.3 מתוכן חליפת המיילים עם עו"ד ארנון שגב ב"כ חב' …. עותק חליפת מיילים עם עו"ד ארנון שגב צורף וסומן נ/7.
43.4 כמו כן, העובדה כי המנוחה חתמה על יפוח כוח המייפה את כוחם של התובעים מעיד כי הכספים לא היו שייכים להם. אחרת למה נדרש יפוח הכוח? עותק יפוי כוח מיום 13.6.2011 על שם התובעים צורף וסומן נ/8.
44. העובדה כי התובעת אינה זכאית לסכומים כלשהם מהפוליסה, עלתה גם מתוכן תשובותיה במסגרת חקירתה בבית המשפט. כך למשל ניכר היה חוסר יכולת התובעת למקד העברת כספים אל תוך הפוליסה מכוחה טענה שהיא זכאית לכספים (עמ' 10, שורות 16-20):
ש. אני מדבר על התצהיר שחתמת, עמוד 8, סעיף 8 שמפנה לעמוד 88 לתצהירך. זאת אומרת, מה שכתבת הוא לא נכון, כתוב במפורש Morgan stanly"" וזה בשורה רביעית.
לבית המשפט: RL-360 בהיה רק מכספים שהיו מ- Morgan stanly""? עבברו דרכם?
ת. RL-360, איך נקרא לזה? היה לו כספים מכל מיני מקורות ולא רק Morgan stanly"".
… ניהלה את הדברים. כשאבא שלי מת, כחודשיים לפני שמת אמר לי, הוא בא לבקר מ, רק שניה (שתיקה – אוחזת בראשה).
45. בהמשך, ולשאלת בית המשפט, השיבה התובעת כך (עמ' 11, שורות 8-11):
"ת. אני לא באה הנה להגיד שאני לא יודעת, לא יודעת כי בא לי להגיד שלא יודעת.
ש. לבית המשפט: אני אאמין שאת לא יודעת, אך לא אוכל לבסס כל ממצא. כשאומרים לאדם "איני יוד", אז לא ניתן לקבוע ממצאים".
46. ולבסוף, עדות התובעת לא מותירה מקום לספק בדבר התנהלות התובעים לאורך חיי המנוחה, ולהלך הרוח ממנו נבעו מעשיהם (עמ' 14, שורות 18-27):
ש. לבית המשפט: את אומרת שייפוי הכוח ניתן כדי שתטוסי לפנמה ושהם יעשו מה שצריך לעשות. שאל עורך הדין למה ניתן ייפוי הכוח, מה היה הצורך ושילבת את זה בנסיעה עם חברים ושהמנוחה ביקשה. זה זכור לך?
ת. כן.
ש. לבית המשפט: כי אחר כך, בתצהיר את אומרת שמשכתם 20,000 דולר לחודש מכוח ייפוי הכוח הזה. אז אם נתנו ייפוי כוח לסדר משהו בפנמה, אין זה הופך למשיכת 20,000 דולר בחודש גם לצרכים שלכם, את מספרת שזה היה גן לצרכי המנוחה וגם לצרכיהם ומכוח זה קיבלתם את הכסף.
ת. הוא שאל אותי למה זה ניתן ואמרתי בפירוש שאני לא יודעת לשם מה. אולי זה היה סיפור של פנמה, כי יש כל מיני סיפורים כאלה ככה, אז אולי שלפתי את הסיפור של פנמה".
83. מסכים אני כי הכספים (חסכון) שבפוליסה יכול גם יכול ומקורם גם, ואולי בעיקר בכספי בעלה של המנוחה, אך אין בכך לשנות טיבם ככספי המנוחה.
84. בסופו של דבר סבור אני על פי כתב הפוליסה, כי אכן מדובר בפוליסת ביטוח חיים משולבת חיסכון ומאפשרת משיכה, והנותר בה אינו חלק מן העיזבון אלא למוטבת הוא.
סוף דבר
85. הנני מחייב את בני הזוג להשיב לעיזבון סך 1,607,500 ₪.
86. ניתן היתר לפרסום פסק דין זה ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.
87. אני מחייב את בני הזוג בהוצאות העיזבון בסך 100,000 ₪.
88. המזכירות תסגור את תיקי הצדדים.
ניתן היום, י"ג כסלו תשפ"ד, 26 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.
