בפני
כב’ השופטת עפרה גיא
תובע
התובע
ע”י ב”כ עו”ד שרית ישר
נגד
נתבעת
הנתבעת,
ע”י ב”כ עו”ד הילה הולנדר
פסק דין
לפניי תביעת התובע לביטול פסק-דין, אשר ניתן על ידי בדיון אשר התקיים ביום 02.12.21 בתלה”מ 73829-06-20, במסגרתו ניתן תוקף של פסק-דין להסכמות אליהן הגיעו הצדדים, באמצעות באי כוחם.
להלן: ‘פסק-הדין’.
רקע ועובדות אשר אינן שנויות במחלוקת
1. הצדדים שבפני הם בני-זוג לשעבר, אשר נישאו זה לזה כדמו”י ביום 07.09.1992 והתגרשו זה מזה כדמו”י ביום 27.06.21.
מנישואיהם נולדו לצדדים שני ילדים, בגירים כיום ובמועד ניהול ההליכים בין הצדדים, והם אינם צד לעניין.
2. תחילת ההליכים המשפטיים בין הצדדים בהליך ישוב סכסוך, אשר נפתח ע”י הנתבעת במסגרת י”ס 24686-04-20 ואשר נסגר בתום תקופת עיכוב ההליכים בהחלטה מיום 07.06.20.
התביעה רכושית אשר התנהלה במסגרת תלה”מ 73829-06-20
3. המשכם של ההליכים המשפטיים בין הצדדים התנהלו במסגרת תביעה ‘לסעד הצהרתי, לנקיטת אמצעים לשמירת זכויות, פירוק שיתוף ואיזון משאבים’, אותה הגישה הנתבעת כנגד התובע ביום 30.06.23 במסגרת תלה”מ 73829-06-20.
להלן: ‘התביעה הרכושית’.
4. בהחלטה אשר ניתנה בישיבת קדם משפט אשר התקיימה ביום 05.01.21 בתביעה הרכושית, לאחר שמצאתי כי אין מחלוקת עניינית באשר לזכויות בנכסים והמחלוקת הינה ביחס לאופן חלוקת הרכוש בינם לבין עצמם והאם קיימת הצדקה לחלוקה לא שוויונית, מצאתי לנכון להציע לצדדים הצעה ביחס לאופן בו יאוזן רכושם. כמו כן, הוריתי בהחלטה הנ”ל על האופן בו יפורק השיתוף בנכסי המקרקעין שהיו בבעלות הצדדים ועל מינוי אקטואר לצורך הערכת שוויין של הזכויות הסוציאליות שנצברו על שם הצדדים והעסק שהוקם במהלך שנות הנישואין.
כך גם חזרתי על הצעתי להפנות את הצדדים להליך של גישור.
5.ברשימת פלוגתאות ומוסכמות שהגישו הצדדים במסגרת התביעה הרכושית, חזרו השניים על כך שאין מחלוקת רבה ביחס להיקף נכסי הצדדים וכי המחלוקת העיקרית נסבה סביב שאלת אופן חלוקתם וזאת על רקע עתירת כל אחד מהם לחלוקה לא שוויונית בנכסים.
ביחס לאמור, טענה הנתבעת כי עתירתה לביצוע חלוקה לא שוויונית בנכסי הצדדים מוצדקת על רקע פיטוריה מהעסק המשפחתי בסמוך למועד הקרע בנישואי הצדדים והותרתה עם אמצעים דלים וכפועל יוצא הפערים שנוצרו עקב כך בהכנסות הצדדים; על רקע סילוקה מהבית המשותף והשימוש הבלעדי שעשה התובע בו ובמיטלטלין המשותפים, בעוד היא נאלצת לחפש לעצמה מדור חלופי מזדמן ולרהטו מבראשית, טענות בהן כפר התובע.
כך גם כפר התובע בטענת הנתבעת לפיה יש להורות על חלוקת כספים במזומן בגובה חצי מיליון ₪ שהיו בביתם המשותף של הצדדים.
6. ביום 17.02.21 מיניתי כמומחה מטעם בית המשפט את השמאי, מר עופר עמיאל, לצורך הערכת שווים של שלושת נכסי המקרקעין שהיו בבעלות הצדדים.
חוות דעת השמאי הוגשה ביום 18.03.21.
7. חוות דעת האקטואר אשר מונה מטעם בית המשפט, רואה החשבון מר יניב בוכניק, הוגשה לתיק ביום 01.12.21.
במסגרת חוות דעתו התייחס האקטואר, בין היתר, ליתרה בגובה 242,936 ₪ שהיתה מצויה בחשבון הבנק המשותף של הצדדים, ביחס אליה הבהיר כי היתרה כאמור כוללת פיצוי בסך 165,929 ₪ שקיבל התובע בשנת 2015 מתביעת נזקי גוף כתוצאה מתאונת הדרכים בה היה מעורב בשנת 2009, תוך שבעניין זה ציין המומחה כי: ‘השאלה אם לכלול סכום זה במסגרת האיזון בין הצדדים הינה סוגיה משפטית ונתונה להכרעת בית המשפט הנכבד’.
8. הצדדים לא העבירו שאלות הבהרה למי מהמומחים טרם פסק הדין וחוות דעתם לא נסתרה.
בעניין זה יוער כי לאחר חתימת התביעה הרכושית בפסק דין, הפנו הצדדים, בהסכמה, שאלת הבהרה לאקטואר וזאת אך ביחס לשאלת שווי העסק המשפחתי לאחר ניכוי מס רווחי הון וביחס לשאלה זו בלבד.
9. בהחלטה אשר ניתנה ביום 13.06.21 הוריתי על פירוק השיתוף בשלוש הדירות שהיו בבעלות הצדדים.
על החלטה זו השיג התובע במסגרת בקשה מיום 17.06.21, במסגרתה עתר התובע לשנות ההחלטה המורה על פירוק השיתוף בנכסי המקרקעין ושזה יתבצע לאחר שיקבע אופן חלוקת הרכוש בין הצדדים שכן, לטענתו: ‘יוזכר כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים בהליך דנא עוסקת באופן חלוקת הרכוש בין הצדדים . . . על כן קביעתו של בית המשפט באשר לאופן חלוקת הרכוש בין הצדדים, הכרחית בבואו לקבל את ההחלטה האם יש באפשרותו הכלכלית לרכוש את זכויותיה של המשיבה בנכסים’ – ההדגשות אינן במקור – (ה.ש. – ע.ג).
בקשת התובע כאמור נדחתה במסגרת החלטה מיום 29.06.21.
10. ביום 09.11.21 הודיעה הנתבעת כי הצדדים מכרו את דירת המגורים ברחוב ב’ באופן עצמאי תמורת הסך של 1,080,000 ₪; כי השניים מצויים בהליכי משא ומתן מתקדמים ביחס למכירת הדירה הנוספת שברחוב א’ וכי היא צפויה להימכר בימים הקרובים למועד הגשת הודעתה.
עוד הודיעה הנתבעת, במסגרת הודעתה כאמור, כי התובע מעוניין לרכוש את חלקה בוילה שברחוב ת’ בהתאם לשווי ההצעה שהתקבלה מטעם צד ג’ בסך 2,825,000 ₪.
בתגובה שהגיש התובע ביום 24.11.21 הציע התובע לחלק את נכסי המקרקעין בין הצדדים, באופן שהוא ירכוש את חלקה של הנתבעת בוילה שברחוב ת’ ומנגד הנתבעת תקבל את חלקו בדירה שברחוב ב’ וברחוב א’ ואת יתרת הסכום שתיוותר מהפרשי הפערים בתמורה שהתקבלה בגין מכירת הדירות ב’ ו-א’, בסך של 337,500 ₪, תקבל הנתבעת בתום בירור ההליך המשפטי.
11. ההליך בתביעה הרכושית הסתיים בפסק-דין, אשר אישר את הסכמות הצדדים אליהן הגיעו באמצעות באי כוחם במסגרת ישיבת קדם משפט שהתקיימה בתביעה הרכושית, ביום 02.12.21, במהלכה התנהל משא ומתן בין הצדדים בתוך כותלי בית המשפט ומחוצה לו, ולאחר שהצדדים נועצו בבאי כוחם. בתום התייעצויות כאמור הגיעו הצדדים להסכמות אשר חתמו את כלל המחלוקות שנתגלעו ביניהם במסגרת התביעה הרכושית, הסכמות אשר קיבלו תוקף פסק דין וכאמור והובילו לסיום בירורה של התביעה הרכושית.
12. מפאת חשיבותן יובאו להלן ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת ישיבת קדם המשפט אשר התקיימה ביום 02.12.21 בתביעה הרכושית, ככתבן וכלשונן:
“הצדדים:
הגענו להסכמה כדלקמן:
1. הנתבע ירכוש את חלקה של התובעת בדירה ברחוב ת’ בסך של 2,835,000 ₪.
2. מוסכם שהסכום ישולם באופן הבא:
א. התובעת תקבל תשלום ראשון ממכירת הנכס של הצדדים בעיר ב’ בסך 1,070,000 ₪
(על חשבון חלקו של הנתבע 535,000 ₪). כאשר 125,000 ₪ מחלקו של הנתבע יועברו לידי התובעת באופן מיידי ויתרת חלקו תועבר לה בהתאם לחוזה המכר עד ליום 31.12.21.
3. הצדדים מציינים כי הכספים מתקבלים בחשבון הבנק של הבת שכן הדירה רשומה על שמה ובהסכמתה יועברו הכספים בהתאם להסכמות הצדדים.
4. התובעת תקבל את התשלום ממכירת הנכס של הצדדים ברחוב ב’ בסך 1,080,000 ₪(על חשבון חלקו של הנתבע סך של 540,000 ₪) . כאשר סך של 50,000 ₪ מחלקו של הנתבע יועבר באופן מיידי לידי התובעת ויתרת הסכום תועבר בהתאם לחוזה המכר עד ליום 17.5.2022.
5. יתרת הסכום הנותר בסך של 337,500 ₪ תועבר לידי התובעת עד ליום 17.5.2022.
6. מוסכם שעד ליום 17.5.20222 או עד למועד סילוק יתרת החוב בסעיף 5, יעביר הנתבע לתובעת בכל חודש ביום 10 לחודש, סך של 2,200 ₪ על חשבון דמי השכירות.
7. מוסכם שהצדדים יערכו ביניהם חוזה מכר תוך 15 יום ויציגו אותו לבית המשפט בחלוף המועד.
מבוקש לתת תוקף של החלטה להסכמה.
<#3#>
החלטה
ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.”
בהמשך הדיון הושגו גם ההסכמות להלן:
“הצדדים:
מוסכם שהמס שיחול על חלקו של הנתבע בעסק מ’ יחול על שני הצדדים בחלקים שווים.
הצדדים רשאים לפנות בשאלת הבהרה למומחה תוך 15 יום בנוגע לגובה המס שאמור לחול על מכירת חלקו של הנתבע בעסק ( האם 11% כטענת התובעת או 30% כטענת הנתבע).
<#5#>
החלטה
ניתן תוקף של החלטה להסכמה”.
עוד הגיעו הצדדים גם להסכמות אלו:
“הצדדים:
הגענו להסכמה כדלקמן:
1. הצדדים יחלקו את הכספים ביניהם בהתאם לחוות דעת האקטואר כאשר מוסכם שלצדדים עומדת הזכות לפנות לאקטואר בנוגע לגובה המס בלבד.
2. מוסכם שבהתאם לחוות דעת האקטואר ייקבע שיעור המס שיחול על התובעת ומוסכם שהצדדים יישאו בשווי המס בחלקים שווים.
3. יתר הכספים והזכויות יתחלקו כאמור בהתאם לחוות דעת האקטואר.
4. מוסכם שהנתבע ישלם לתובעת סך של 100,000 ₪ כאשר מוסכם שככל שהכספים שנמצאים בילין לפידות נזילים, הם ישולמו בתוך 30 יום וככל שהכספים אינם נזילים הסכום ישולם לכל המאוחר עד ליום 15.5.2022.
5. יתרת הכספים אותם זכאית לקבל התובעת לפי חוות דעת האקטואר ישולמו לתובעת עד ליום 15.5.2022.
6. התובעת תמציא לנתבע רשימה של המיטלטלין אותם מבקשת לקחת מדירת המגורים, תוך 7 ימים. הנתבע יודיע לה תוך 7 ימים האם הרשימה מוסכמת וככל שאין הסכמה יערוך הנתבע שתי רשימות של כלל הרכוש בדירת הצדדים 7 ימים לאחר מכן והתובעת תבחר את הרשימה אותה מבקשת לקחת מתוך שתי הרשימות.
7. ב”כ הצדדים יגישו לבית המשפט תוך 7 ימים מיום קבלת ההבהרה מהאקטואר, פסיקתאות לחתימה בנוגע לזכויות הסוציאליות של הצדדים.
8. הצדדים מוותרים על יתר טענותיהם בכל הנוגע לרכוש הצדדים לטענות נוספות הנובעות ממהלך חייהם המשותפים של הצדדים.
9. מבוקש לתת תוקף שלפסק דין להסכמת הצדדים.
<#8#>
פסק דין
ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים.
מורה על סגירת התיק”.
13. ביום 03.01.22 הוגשה התובענה דנן, שעניינה ביטול פסק-הדין שניתן כמפורט לעיל בהסכמה במסגרת התביעה הרכושית.
תמצית טענות הצדדים
טענות התובע
14. התובע טוען כי בעת מתן פסק הדין כמפורט לעיל, הוא היה נתון תחת לחצים ולא הבין את מהות ההליך.
15. במהלך הדיון אשר התנהל ביום 02.12.21 בתביעה הרכושית הצדדים הגיעו להסכמות על חלק מהמחלוקות ביניהם ובית המשפט הציע הצעה לצדדים על מנת לסיים את המחלוקות שנותרו ביניהם. בעקבות הצעת בית המשפט יצאו הצדדים מחוץ לאולם על מנת לנהל משא ומתן בסופו נאותה הנתבעת לקבל את ההצעה, בעוד הוא סירב בתוקף להצעה מאחר וחש מקופח ולכן ביקש לקבוע את התובענה לשמיעת הראיות.
16. כתגובה לעמדה שהציג, הודיע לו בית המשפט כי ככל שלא יאות לקבל את הצעת בית המשפט ויעמוד על ניהול הוכחות, יהיו לכך השלכות משפטיות וכלכליות ומצבו יהיה גרוע יותר ממצבו במועד מתן פסק הדין.
הוא חש פחד, חרדה, לחץ, השפלה עמוקה, מועקה עמוקה, ואיומים מצד הסובבים אותו. הוא לא האמין למשמע אוזניו, הבין כי נשללה ממנו הזכות הבסיסית למשפט הוגן וצודק וכי תוצאות ההליך המשפטי ידועות מראש.
על כן לא נותרה בידו הברירה אלא לקבל את ההצעה.
17. מדובר בתיק מורכב ויש לו השלכות להמשך חייו.
18. פסק הדין התבסס על הסכמות הצדדים, כאשר הוא נעדר גמירות דעת.
19. בית המשפט נעדר סמכות לדון בטענת הנתבעת בדבר זכאותה לקבלת פיצויי פיטורין בעקבות פיטוריה מעבודתה בעסק שבבעלותו והנתבעת אף לא זכאית לקבלת פיצויי שיקום בהינתן שעסקינן בזוג יהודי שהתחתן כדמו”י.
20. בנוסף, הוא ציין כי בקרן ‘ילין לפידות’ ובקרן ‘מיטב דש’ הופקדו פיצויים אותם קיבל בגין נזקי גוף שנגרמו לו בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב ולכן יש להוציא כספים אלה מאיזון המשאבים.
ככל שהיה מודע ו/או מעודכן בסעיפי החוק וההלכות בנושא ומכיר בזכויותיו, לא היה מסכים להסכמות אליהן הגיעו הצדדים.
21. כך גם עתר התובע לביטול ההסכם לאור מצבו הרפואי הרעוע, שראשיתו בשנת 1994 והמשכו בפציעה בקרסול אשר נגרמה לו בתאונת דרכים בה היה מעורב בשנת 2009, בגינה נקבעה לו נכות לצמיתות בשיעור 10%.
מיום התאונה ועד לימים אלה הוא סובל מלחץ דם גבוה בעקבותיו שהה מספר פעמים בבתי חולים וכיום הוא נוטל כדורים באופן יומיומי ומצוי תחת פיקוח רפואי.
22. בעקבות הברגים והקיבועים שיש בגופו, בכל שינוי מזג אויר הוא חש כאבים איומים ובכל בוקר הוא אינו מצליח לדרוך על רגליו ולוקח לו זמן להתאושש, מה שמשפיע באופן יומיומי על עבודתו ולא בכדי קיבל פיצויים.
23. בשנים האחרונות חלה החמרה במצבו הרפואי אשר ערער את מצבו הנפשי ופגע ביכולת השיפוט שלו והוביל אותו להסכמות לא מוצדקות וללא כל סיבה.
24. אם לא די בכך, הוא נאלץ להתמודד עם הליכים משפטיים בבית המשפט ובבית הדין הרבני, הליכים בהם הוא אינו מורגל, והוא חש חוסר אונים, לחץ ובעיקר פחד והסכמתו ניתנה ללא כל שיקול דעת או הבנה של ההסכמה.
25. הנתבעת הכירה במצבו הנפשי והרגשי, הוליכה אותו שולל משך כל השנים ונהגה בו כבובה על חוטים.
26. מטעמים אלה הוא עותר לביטול פסק הדין מחמת פגמים שנפלו בעת כריתת ההסכם מחמת הטעיה; כפיה; עושק ומשיקולי צדק.
טענות הנתבעת
27. כתב התביעה, מעבר להיותו רצוף טענות החוטאות לאמת, בלשון המעטה, הינו עיוות גס ובוטה של מהלך ההליך המשפטי שהתנהל בין הצדדים ושבסיומו הסכימו הצדדים, מתוך רצון חופשי, הבנה מוחלטת וגמירות דעת, כששניהם מיוצגים, לסיימו בפשרה.
איש באולם בית המשפט לא איים, השפיל או הפחיד את התובע והמדובר בטענה שקרית, חסרת בסיס, שמוטב אילו לא היתה באה לעולם כלל.
28. פסק הדין שניתן הינו כשר וללא רבב ותביעתו של התובע, מעבר להיותה קנטרנית, טורדנית וחסר בסיס, מסבה לה נזקים קשים ולפיכך, יש לדחותה על הסף, תוך חיוב התובע בהוצאות מוגדלות.
29. התובע הבין גם הבין את מהות ההליך המשפטי מראשיתו ועד סופו; היה דעתן ודומיננטי וכשרצה להתנגד, ידע לעשות זאת. כל הנוכחים באולם, לרבות בא כוח התובע ובית המשפט, התרשמו כי התובע אכן מבין את ההליך, את ההצעה ואת ההסכמה שאושרה בתוקף פסק דין.
מתוך מטרה לסייע לצדדים הציע בית המשפט הצעה לצדדים והסביר להם את משמעותה. היה להם ברור כי זכותם להמשיך ולנהל את ההליך, לרבות קביעתו לשמיעת הראיות.
30. היא נתנה הסכמתה להצעת בית המשפט, הגם שמדובר בפשרה משמעותית מצידה והכל על מנת לסיים את ההליכים המשפטיים עם התובע ולהמשיך בחייה בשקט ובשלווה נפשית.
היא הסתמכה על פסק הדין ופעלה על פי האמור בו, בין היתר, רכשה דירה למגוריה, תוך הסתמכות על קבלת הכספים אותם חב לה התובע מכוח ההסכמות אשר הושגו בפסק הדין. אי קיום פסק הדין יסב לה נזקים כבדים, שכן לא יהיו בידה הכספים הנדרשים לה לצורך השלמת רכישת דירתה והיא עשויה להימצא תחת הפרת הסכם הרכישה.
31. התובע מנצל את זכות הפניה לערכאות ועושה שימוש לרעה בהליכי משפט, תוך ניסיון לערוך מקצה שיפורים בחלק מפסק הדין, זאת לאחר שניתן לו יומו ולאחר כשנתיים של הליכים משפטיים ולאחר שאימץ את חלקו האחר של פסק הדין לנוחיותו ואף פועל על פיו.
32. מאז ניתן פסק הדין שהושג בהסכמת הצדדים, פסק הדין מבוצע הלכה למעשה ובוצע בעיקרו ולכן הסעד לו עותר התובע אינו אפשרי.
לפיכך, אין המדובר בתובענה לביטול פסק דין אלא בתובענה לשפר חלק מפסק הדין, שכן חלקו האחר בוצע ומבוצע והתביעה באה כתחליף לביצוע תשלומים בפועל שהיה על התובע להעביר לה בהתאם לפסק הדין ומתוך מטרה להימנע מהם או לדחותם.
33. התובע אימץ את פסק הדין לפי נוחיותו ועותר לביטול בלתי אפשרי של חלקים מפסק הדין.
34. טענות התובע לפגמים שנפלו בחוזה מופנות כלפי בית המשפט ולא כלפיה ולכן אין תחולה להוראותיו של חוק החוזים.
35. כך גם אין כל רלוונטיות בין מצבו הרפואי של התובע, הידוע לו עוד משנת 1994 ומשנת 2009, לבין מתן הסכמותיו עובר לפסק הדין וטענה זו מועלית על ידו לראשונה בתביעה זו ולא הועלתה על ידו קודם למועד זה. כך גם המסמכים הרפואיים שצרף התובע נולדו על רקע התביעה, כאשר במשך שנים שקדמו למועד הנפקת האישורים הרפואיים העדכניים, לא הוצגו ביקורים ו/או טיפולים רפואיים כתוצאה מהשבר בקרסול ממנו סובל ולמעט אלה שצורפו ושהונפקו בסמוך לשנת 2009.
התובע הוא אדם פעיל ובריא העובד בין 12 ל-14 שעות ביממה והפיצוי שקיבל נוכח הפגיעה בתאונת הדרכים לא נועד למימון טיפולים רפואיים או שיקום ממושך.
36. ביחס לכספים שקיבל התובע בגין נזקי גוף, טוענת הנתבעת כי הכספים הופקדו בחשבון הבנק המשותף של הצדדים וכי המדובר בכספים שנטמעו בחייהם המשותפים והופקדו בהמשך בקופה המתנהלת ב’ילין לפידות’ לצורך הבטחת עתידם ולא שימשו את התובע באופן בלעדי.
37. לאחר שהעמקתי בטענות הצדדים ובעדות שמסרו בפניי וכן בכל החומר הראייתי אשר הוגש בתביעה שבפני ובמסגרת התביעה הרכושית, הגעתי לכלל מסקנה כי דין תביעת התובע לביטול פסק הדין אשר ניתן במסגרת התביעה הרכושית להידחות.
להלן אנמק קביעתי.
הדין החל ויישומו
דחיית טענות התובע המופנות כלפי התנהלות בית המשפט עובר למסירת הסכמותיו בתביעה הרכושית
38. התובע הגיש תובענה לביטול פסק הדין שניתן בתביעה הרכושית, בין היתר, בשל טענות לתחולתן של עילות חוזיות שבוצע כלפיו מצד בית המשפט, ואשר הובילו אותו לקבלת אותן הסכמות אשר אושרו וקיבלו תוקף פסק-דין.
לטענת התובע פגמים ברצון בעת כריתת ההסכמות, הם שהובילו לאותן הסכמות.
39. אין חולק כי ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בדיון אשר התקיים ביום 02.12.21 בתביעה הרכושית הינו הסכם פשרה מהותי, שכן ההסכמות חתמו באופן סופי ומוחלט את כלל המחלוקות הרכושיות שבין הצדדים והתייחסו בצורה מפורטת ומקיפה לכלל הסוגיות והמחלוקות הרכושיות שנתגלעו ביניהם. משכך, ובהתאם להלכה הפסוקה, הרי שביטולו של הסכם פשרה שקיבל תוקף פסק דין יתאפשר רק במקרים נדירים ונוכח חשיבותו של עקרון סופיות הדיון.
40. לפסק דין בהסכמה שני מאפיינים: הצד ההסכמי, שהוא הבסיס לפסק הדין; והצד השיפוטי, המאשר את פסק הדין.
‘פסק דין שניתן בהסכמה נתון לתקיפה בשתי דרכים. אם התקיפה מתייחסת לפגמים בהסכם עצמו, הרי שעל הצד העותר לביטול פסק הדין לנקוט את הדרך, שבה עותרים לביטול חוזה על פי דיני החוזים. אם התקיפה מתייחסת להליך השיפוטי של אישור פסק הדין, כגון מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי דין, יש לנקוט דרך של ערעור. המבקש לבטל פסק דין, המושתת על הסכם, חייב להצביע על פגם מהותי שנפל בהסכם – פגם העשוי להביא לביטולו של הסכם על פי משפט החוזים, כגון תרמית, טעות, הטעיה, כפייה וכיוצא באלה.
פסק דין בהסכמה הוא הסכם מחייב שהוראותיו נוצרו ועוצבו בידי הצדדים. המסגרת הנורמטיבית לבירורה של טענת פגם בכריתת ההסכם העומד בבסיסו של פסק הדין נמצאת בדיני החוזים, העוסקים בביטול חוזים בשל פגמים שונים בכריתתם. על כן, חלותם של דיני החוזים נובעת מן האופי החוזי המובהק של פסקי דין בהסכמה. בהתאם לכך, נקבע בפסיקה כי הסכמים שקיבלו תוקף של פסק דין ניתנים לביטול אם נפל פגם בכריתתם.
בעל דין המבקש לבטל פסק דין שניתן בהסכמה מחמת פגם בכריתתו או בשל הפרתו על ידי בעל הדין האחר, חייב להגיש תובענה עצמאית לבית המשפט המוסמך, אשר נתן את פסק הדין, ואין הוא יכול להסתפק במתן הודעת ביטול בלבד. כל עוד לא בוטל פסק הדין, הוא שריר וקיים ואין כוחו נופל מכוחו של פסק דין אחר. תקיפת החלק ההסכמי נעשית בדרך של הגשת תובענה נפרדת, על דרך של תביעה מקורית שתוגש לערכאה השיפוטית שנתנה את פסק הדין הראשון”.
ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, 2013, בעמ’ 646-647.
41. כפועל יוצא מהאמור, הרי שדין כל הטענות אותן מפנה התובע בכתב התביעה, שעילתן בחוק החוזים והמופנות כלפי התנהלות בית המשפט כלפי התובע עובר למועד אישור ההסכם, דינן להידחות ומשעה כי טענות אלה חוסות תחת פגמים שנפלו בהליך השיפוטי של אישור פסק הדין ודין טענות כאמור להתברר במסגרת ערעור על פסק הדין ולא במסגרת בקשה לביטולו.
42. בעניין זה נקבע בפסיקה לא אחת כי לחץ מצד בית משפט הינה טענה בהיבט השיפוטי של ההליך ומשכך, עליה להתברר בערכאת הערעור.
בעניין זה נקבע בע”א 116/82 עמיקם לבנת נ’ יצחק טולידאנו פ”ד לט (2) 729,732 כי:
“כאמור לעיל, פסק הדין שאושר בהסכמה בין בעלי הדין נושא עמו אופי של הסכם ואופי של פסק דין. הוא מורכב משני מרכיבים, והם ההסכם בין הצדדים וכן האישור שניתן לו על ידי השופט. אם צד טוען, שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות סדרי הדין או בפסק הדין (כולל מקרה בו נטען כי פסק הדין ניתן רק בלחצו של בית המשפט) יגיש ערעור לערכאה גבוהה יותר”.
43. על אף האמור, לא אעשה מלאכתי קלה יותר בכך שאמנע מלדון בטענה זו ואדרש לטענת התובע לפיה הודיע לו בית משפט שככל שלא יסכים להצעת בית משפט יהיו לכך השלכות משפטיות וכלכליות והוא חש פחד, השפלה, לחץ ואיומים מהסובבים אותו.
44. עוד אציין שהגם שהתובע עותר לבטל את פסק הדין כולו, בפועל, טרוניותו מתייחסת אך לאמור בסעיף 4 לפסק הדין עת נקבע כי ישלם לנתבעת סך של 100,000 ₪ ואין לו כל טענות על יתר ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת פסק הדין.
45. האם הופעל לחץ פסול על התובע
בפסיקה נקבע כי:
“אומנם השופט רשאי להציע פשרה ואף להשפיע במידת מה על הצדדים על מנת שיקבלוה, אך עליו להישמר מהטלת לחץ פסול על הצדדים כדי שיגיעו להסדר”
ראו בע”מ 6832/15, פורסם ביום 04/01/2016).
בעניין זה טען התובע בעדותו כי נאמר לו בעת הדיון כי מצבו יהיה יותר קשה ויותר חמור אם לא יסכים להצעת בית המשפט ויעלה לו יותר, אלא שגרסה זו אינה נתמכת בראיות ואף לא עולה מעדותו של בא כוחו דאז אשר העיד כי בדיון שהתקיים בתיק במסגרת ההליך הקודם, נאמר לתובע על ידי בית משפט:
“שככל שנגיע להוכחות, ובמידה ולא יוכיח את הטענות, יושתו עליו הוצאות”
(עמוד 6 לפרוטוקול מיום 27/04/2023, שורות 30-31).
לא מצאתי מקום להעדיף גרסתו של התובע באשר לאמירות בית משפט שאינן נתמכות בראיות אובייקטיביות ועדיפה בעיני גרסת בא כוחו כפי שצוינה לעיל. מגרסת בא כוחו עולה כי לא הופעל לחץ על ידי בית משפט. בעניין זה אציין כי אומנם עורך הדין העיד לפניי כי להבנתו הסכמת התובע ניתנה בעת הדיון מתוך לחץ כפי שציין בפניו התובע בדיעבד ולאחר מתן פסק הדין, אלא שאין לקבל זאת. התובע היה מיוצג בהליך, ידע לעמוד על זכויותיו וכאמור, אין בשיקוף המצב המשפטי באותה העת ותוצאותיו, ככל שבסופו של יום טענותיו יידחו, בכדי להוות לחץ בלתי סביר או איום מצד בית המשפט.
אכן, סביר כי כל דיון בבית המשפט יש בו אלמנט של חשש ולחץ ובמיוחד כאשר בית משפט משקף את המצב המשפטי ואת הסיכונים של המשך ניהול ההליך, אלא שאין בכך בכדי לפגוע ברצונו החופשי של האדם לשקול ולהבין את שנאמר לו.
46. התובע, כזכור, טען בכתב התביעה כי במועד מתן ההסכמות היה נתון תחת לחצים ולא הבין את מהות ההליך, כאשר באותה הנשימה טען באותה התביעה כי הוא סירב בתוקף להצעה שהעלה בית המשפט מאחר שחש מקופח ולכן ביקש לקבוע את התובענה לשמיעת הראיות.
כך גם טענתו ביחס לאי ידיעתו את מצבו המשפטי, באשר לזכויותיו שלא לשתף את הנתבעת בפיצויים שקיבל בגין נזקי גוף וכי אם ידע זכויותיו לא היה מסכים לך, עומדת בסתירה לטענה כי נשללה ממנו גמירות הדעת. לא ברור כיצד טענת התובע כי אילו ידע את מצבו המשפטי היה עומד איתן על דעתו עם טענותיו על פיהן חש מועקה, חרדה ופחד משתק שהובילו אותו לאותן ההסכמות.
מה גם שעניין זה הובא באופן מפורש בחוות דעתו של האקטואר ואפילו אם לא, חזקה על בא כוחו כי הסביר לו את האמור בה ואת המצב המשפטי בעניין זו וכפי שהורחב בעניין זה לעיל.
כך גם טענת התובע כי מצבו הרפואי הוא הגורם לקבלת ההסכמות אינה מתיישבת עם יתר טענותיו וסותרת אותן.
47. אשר על כן, הגעתי למסקנה כי התובע היה מודע היטב למשמעות הסכמתו ותוצאותיהן וכי אלה התקבלו בדעה צלולה ובנפש חפצה, ולא מתוך כורח, אילוץ, חרדה, פחד וכל יתר טענותיו על פגמים שנפלו בעת כריתת ההסכמות ואישורן בתוקף פסק דין.
דחיית התובענה מחמת עקרון סופיות הדיון
48. הלכה היא כי בקשה לביטול פסק-דין אזרחי תוגש על דרך העיקרון, לאותו בית המשפט שנתן את פסק-הדין, אף שערכאת הערעור מוסמכת לדון בבקשה מעין זו ומסור לה שיקול הדעת לעשות כן.
לבית במשפט סמכות טבועה לשוב ולדון בעניין בו הכריע בעבר, מקום בו מתקיימים מקרים חריגים ומיוחדים המעוררים מתח בין שני ערכים מתחרים והמחייבים העדפת שיקולים של צדק והגעה לחקר האמת על פני עיקרון סופיות הדיון.
בקשה לביטול פסק דין יוצרת התנגשות בין שני עקרונות משפטיים, עקרון סופיות הדיון אל מול עיקרון של עשיית משפט צדק והגעה לחקר האמת. לפיכך, על מנת לאזן בין שני עקרונות יסוד אלה, על התובע את ביטול פסק הדין לעמוד בכללים ובתנאים לביסוס עילתו, וגם אז בקשתו תישקל במשורה ובכפוף לתנאים מחמירים.
ראו: ע”א 3788/10 ינון בנין נ’ אפרים הניג (פורסם במאגרים האלקטרוניים).
ע”א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז”ל נ’ בית טלטש בע”מ (פורסם במאגריםהאלקטרוניים).
49. על חשיבות עקרון סופיות הדיון, עמדה כב’ השופטת עדנה ארבל בע”א 6019/07 משה טורג’מן נ’ אחים עופר (ניהול) בע”מ, פ”ד סג(3) 612, 623:
‘עיקרון סופיות הדיון עיקרון מושרש הוא במשפטנו ואין להפחית בערכו. מגולמים בו צרכיה של מערכת המשפט שלהבטחת יעילותה נדרש לשים סוף לדיון ולא לאפשר פתיחת דיונים מחדש. אינטרס זה אינו רק מערכתי אלא אינטרס של כל פרט הזקוק למערכת המשפט וממתין לבירור עניינו במצב בו משאביה של המערכת מוגבלים (ראו מ”ח 7929/96 כוזלי נ’ מדינת ישראל, פ”ד נג(1) 529, 559 (1999) (להלן: עניין כוזלי); ע”א 10564/05 גת נ’ מתיתיהו, פסקה 8 ([פורסם בנבו], 19.9.07) (להלן: עניין גת)). האינטרס החברתי ליצירת כלל של סופיות הדין נוגע גם לצורך בוודאות ויציבות של פסק הדין, וכנגזר מכך גם לאמון הציבור במערכת המשפט (זלצמן, בעמ’ 14). לצד זאת מגולם בעיקרון זה הצורך להגן על המתדיין שכנגד שלא יוטרד יותר מפעם אחת בשל אותה עילה או פלוגתא. עיקרון זה מאפשר לצד שכנגד לכלכל את צעדיו בעתיד הן באשר לענייניו הכספיים והן באשר לענייניו האישיים ללא חשש כי יוטרד פעם נוספת באותו עניין בו הוכרע הדין’.
ובעמ’ 627 לפסק-הדין של כב’ השופטת ארבל הנ”ל:
‘כאמור, העקרונות המתנגשים בסוגיה הינם סופיות הדיון אל מול עיקרון של צדק וחקר האמת. לכאורה, כאשר מוכחת טענת מרמה על-ידי אחד הצדדים היה נכון, צודק וראוי לאפשר לו לפתוח את ההליך מחדש ולשנות את תוצאתו שעוותה בשל מרמת הצד השני או מי מטעמו, וזאת ללא קשר לרשלנותו של אותו צד בגילוי המרמה בעת ההליך או לאחריו. עם זאת, שיטת המשפט שלנו, על מגבלותיה ומשאביה המצומצמים, אינה יכולה לאפשר כלל כזה כמות שהוא, שכן כלל זה משמעותו דיונים חוזרים רבים בהליכים שנסתיימו וזאת על חשבון יעילות המערכת ודיון בתיקים חדשים המובאים לבית המשפט. מחיר זה מוצדק כאשר התגלתה מרמה שלא היה ניתן לגלותה במהלך ניהול ההליך עצמו, אך הוא מוצדק במידה פחותה כאשר היתה לבעל הדין המרומה אפשרות לגלות את המרמה בשקדנות סבירה עוד במהלך ההתדיינות הראשונה בין הצדדים. השלכה נוספת יש לכלל כזה גם על זכותו של הצד השני לא להיות מוטרד שנית באותו עניין לאחר שהסתיימו ההליכים בין הצדדים, וכן לא לחייבו לשמור את ראיותיו לעד. מובן כי אם המרמה נעוצה בהתנהגותו של הצד שכנגד הרי שמשקלו של שיקול זה אינו רב. למרות זאת יש לזכור כי בקשת ביטול יכולה להיות מוגשת גם כאשר לא היתה בהכרח מרמה על-ידי הצד השני, ולפיכך אותו צד נאלץ להיות מוטרד פעם נוספת ללא הצדקה ולהוכיח כי לא רימה. כמו כן תיתכן מרמה שלא בידיעתו של הצד שכנגד, שאז פוחתת עוד יותר ההצדקה לפתוח את ההליך בשל מרמה שהיתה יכולה להתגלות בעת ניהול ההליך המקורי. לבסוף, ולא פחות חשוב, יש לציין כי כלל כזה אף יתמרץ את בעלי הדין מלכתחילה לעשות את כל המאמצים הנדרשים למיצוי טענותיהם וראיותיהם בעת ההליך עצמו’.
50. בית המשפט העליון אף הכיר באפשרות לבטל פסק דין חלוט בשל ראיות או עובדות חדשות שנתגלו שלא ניתן היה בשקדנות סבירה להשיגן במהלך ההתדיינות הראשונה, כאשר גם בעניין זה נקבע כי יש להותיר פתח לסטייה מתנאי זה במקרים בעלי חשיבות ציבורית או בהתקיים עוול משמעותי לאחד מהצדדים.
ראו: ע”א 238/58 משה ירמיצקי נ’ יהודה מעייני, פ”ד יג, 1497;
דנ”א 79/01 עין-גב- קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע”מ נ’ מקורות חברת מיםבע”מ (פורסם במאגרים האלקטרוניים);
ע”א משה טורג’מן נ’ אחים עופר (ניהול) בע”מ, פ”ד סג(3) 612.
51. לענייננו, התובע היה מיוצג בתביעה הרכושית ע”י עו”ד א’, אשר העיד כי ייצג נאמנה את התובע – ראו, עדותו בישיבת ההוכחות אעשר התקיימה בתובענה בעמ’ 6 שורות 2-3 בעמ’ שורה ולפיכך, חזקה עליו כי קיבל הסבר משפטי בדבר החוק והפסיקה החלים על טענותיו המשפטיות.
הנתבע היה מעורב פעיל בהליך המשפטי, ידע להביע עמדותיו כשרצה בכך ואף העלה לא מעט הצעות להביא לסיומו של ההליך המשפטי, זאת בניגוד לטענותיו כי נעדר גמירות דעת עובר לקבלת ההסכמות או לכל אחת מטענותיו ביחס לפגמים שנפלו בעת כריתת ההסכמות וההתרשמות היא דווקא שהתובע היה דומיננטי, חד ובקיא בסוגיות שהובאו בפניי.
בתביעתו כאמור, מלין התובע בייחוד ובעיקר ביחס לחיוב הקבוע כי עליו לשתף את הנתבעת בפיצויים שקיבל בגין נזקי גוף והגם שעותר לביטולו המלא של פסק-הדין, הרי שלעתירה זו אין כל אחיזה במציאות שעה שההסכמות כבדות המשקל של פסק-הדין יושמו זה מכבר על ידי הצדדים ולא ניתן עוד לחזור בהן או לבטלן, בין היתר, בהינתן כי נכסי המקרקעין שהיו בבעלות הצדדים נמכרו זה מכבר.
היעתרות לבקשת התובע יש בה, בנסיבות אלה, כדי להביא לפגיעה אנושה באינטרס ההסתמכות של התובעת ושלילת יכולתה להוכיח טענותיה ביחס לזכויות להן טענה במסגרת התביעה הרכושית. בנסיבות אלה מצאתי כי העיקרון של וודאות ויציבות פסק הדין והגנה על זכותה של הנתבעת נוטה באופן מובהק לטובת הנתבעת והבטחת זכותה שלא תוטרד פעם נוספת בגין אותן פלוגתאות שבאו לידי ביטוי בהליך הקודם.
52. ביחס לטענת התובע על פיה במועד קבלת ההסכמות לא ידע את זכויותיו מכוח החוק, בהתאם אליהן אין הנתבעת זכאית לחלוק עימו בכספי הפיצויים שקיבל בגין נזקי גוף, לא זו בלבד שעניין זה בא לידי ביטוי באופן מפורש בחוות דעתו של האקטואר, אלא אף בא לידי ביטוי בדיון אשר התקיים ביום 02.12.21, במהלכו טען בא כוח התובע כי: ביחס לפיצויים שהנתבע קיבל בגין תאונת דרכים שעבר, הכספים נכנסו לחשבון המשותף’ – עמ’ 12 שורה 27 ואילו התובע עצמו טען בעניין זה בעמ’ 13 שורה 2 לדיון הנ”ל כי: ‘הכסף הועבר מהחשבון המשותף בילין לפידות שזה על שמי בלבד. יש פסיקה על זה’ – ההדגשה אינן במקור (ה”ש-ע.ג.).
כך גם בדיון הנ”ל עמד ב”כ התובע על הטענה שהנתבעת ‘לא תקבל פיצוי’ – עמ’ 13 שורה 26.
לפיכך, ומשעה שטענות התובע אינן מתבססות על ראיות או עובדות חדשות שנתגלו לאחר מתן פסק הדין ובהינתן כי לא מצאתי כי המקרה שבפני חוסה תחת אותם מקרים בעלי חשיבות ציבורית או כי נעשה עוול לתובע, המצדיקים סטייה מעקרון סופיות הדיון, דין התביעה להידחות.
53. חשוב לחזור ולציין בעניין זה כי טענתו העיקרית וכמעט בלעדית של התובע מופנית אך ביחס להסכמה לשתף את הנתבעת בפיצויים בגין נזקי גוף שקיבל בגין תאונת דרכים בה היה מעורב בשנת 2009.
המדובר בסכום שהוערך בחוות דעת האקטואר שמונה על ידי בית המשפט על סך של 165,929 ₪, כך שחלקה היחסי של הנתבעת בכספים אלה, העומד על מחצית, הוא כ-83,000 ₪ בלבד.
גם סיבה זו מכריעה את הכף לטובת עקרון סופיות הדיון, שכן לא מצאתי כי חלוקת הכספים בסכומים הנ”ל, אליהם הגיעו הצדדים בהסכמות כוללות, יש בהם כדי לגרום לעוול או לעיוות דין לתובע ולהצדיק פתיחתו של ההליך מראשיתו.
54. כך גם יש לקחת בחשבון שבהסכמות אלה עשתה גם הנתבעת ויתורים מצידה, עת זנחה טענותיה, בין היתר, לחלוקת הכספים במזומן השמורים בבית הצדדים, בסך כולל של חצי מיליון ₪; על ביצוע איזון לא שיוויוני ברכוש הצדדים; על טענותיה ביחס לזכותה לקבלת דמי שימוש בגין השימוש הבלעדי שעשה התובע בבית המגורים המשותף ובמיטלטלין שבו.
מצאתי כי כל אחד מהצדדים עשה ויתורים על טענה כזו או אחרת שהציב במסגרת התביעה הרכושית, לאחר ששקלו את הסיכויים והסיכונים הקיימים ביחס לכל אחת ואחת מטענותיהם, ולאחר שקילת הדברים בחרו להגיע לאותן הסכמות אליהן הגיעו בדיון 02.12.21 ואשר קיבלו תוקף פסק דין.
עניין זה מוצא חיזוק בדברי בא כוח התובע בתביעה הרכושית שם טען כי: ‘אני מציע שכל אחד יקבל 50%, שהכל יתחלק בצורה מכובדת ויפה ונסיים – ההדגשות אינן במקור (ה.ש-ע.ג) – עמ’ 13 שורה 31, בעוד שאת טענת הנתבעת לקבלת פיצוי מהתובע הוא הודף – עמ’ 13 שורה 26, והגם שבהמשך טען כי: ‘מבחינתו אין כרגע הסכמה לעניין נזקי הגוף’ – עמ’ 14 שורה 10.
ואולם, מיד לאחר אמירה זו של ב”כ התובע טענה הנתבעת כי היא מוותרת על טענתה לבעלות בלעדית ברכב שברשותה וכי היא מבינה שמדובר בנכס משותף, התובע המשיך כי הוא מבקש להקל בעניין חלוקת המיטלטלין והעלה הצעה על אופן חלוקתם, תוך שהוסיף כי ‘אנחנו נדון ונשתדל להגיע להסכמות’ והנתבעת אף הציעה כי את חלקה, בסך 250,000 ₪, בכספים במזומן המצויים בבית היא תתן לילדי בני הזוג – עמ’ 14 שורות 13-20.
מיד לאחר העלאת הצעות כאמור של הצדדים נרשמה הסכמתם ביחס לאופן בו יחלקו את כלל המיטלטלין, הכספים והזכויות שצברו במהלך הנישואין ולרבות מתן הסכמה על העברת סך של 100,000 ₪ לתובעת מחוץ לכספים אותם תהא זכאית לקבל בהתאם למסקנות חוות דעת האקטואר והסכמה נוספת על פיה: ‘הצדדים מוותרים על יתר טענותיהם בכל הנוגע לרכוש הצדדים לטענות נוספות הנובעות ממהלך חייהם המשותפים של הצדדים’ – ראו בעמ’ 13 שורות 25-31 ובעמ’ 14 שורות 1-18.
55. יוצא אם כן, בהינתן מגבלותיה ומשאביה המצומצמים של מערכת המשפט ולשם יעילותה, נדרש לשים סוף לאפשרות פתיחתם מחדש של הליכים משפטיים שהסתיימו. אין המדובר באינטרס מערכתי בלבד אלא גם בשמירה על האינטרס של כלל ציבור המתדיינים הזקוקים לקבלת שירותיה של מערכת המשפט במצב בו משאביה של המערכת מוגבלים. כך גם יש לשמור על עקרון הוודאות והיציבות של פסקי הדין.
אינטרס נוסף שיש להגן עליו הוא האינטרס של הצד שכנגד, שלא יוטרד יותר מפעם אחת בשל אותה עילה או פלוגתא ויאפשר לו לכלכל צעדיו בעתיד וללא חשש כי יוטרד פעם נוספת באותו עניין בו הוכרע הדין.
מכאן הדרישה להגבלת המקרים בהם יתאפשר להורות על ביטולם של פסקי דין ולאפשר זאת במשורה ובמקרים חריגים, שאם לא כן, פתיחתם המחודשת עשויה לבוא על חשבון יעילותה של המערכת השיפוטית ופגיעה בכלל ציבור המתדיינים ופגיעה בעקרון סופיות הדיון.
56. לא מצאתי וכאמור כי המקרה שבפני נופל על אחד מהמקרים החריגים בגינם יש לאפשר פתיחתו מחדש של ההליך המשפטי בין הצדדים.
57. ביחס לטענת התובע על כי בית המשפט דן בחוסר סמכות בעניינים המסורים לבית הדין לעבודה, הרי שלא כך הוא. בדיון 02.12.21 טען בא כוח התובע כנגד טענת הנתבעת על פיטוריה מהעסק, שנעשו לשיטתה שלא כדין, כי הסמכות לדון בשאלה זו מסורה לבית הדין לעבודה– עמ’ 13 שורות 7-8.
שאלת חוקיות פיטוריה לא הונחה בפני בית המשפט, לא נבחנה על ידו ואף לא באה לידי ביטוי בהצעה שהניח לפתחם של הצדדים. בהקשר לטענה זו שמע בית המשפט את טענת הנתבעת כי היא זכאית לביצוע איזון לא שוויוני בנכסי הצדדים, על רקע הפערים הכלכליים שנוצרו בין הצדדים לאחר הפרידה ובהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973, מכוחו שואב בית המשפט את סמכותו להידרש לעניין.
סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון מאפשר לבית משפט לענייני משפחה, בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת:
‘לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג’.
אם כן, בית המשפט לא דן בפיצויי הפיטורים שקיבלה הנתבעת עם פיטוריה מהעסק שבבעלות התובע ואף לא בזכות הנתבעת לקבל פיצויי שיקום, אלא בפני עמדה בפני בית המשפט השאלה האם נוכח פיטורי הנתבעת מהעסק המשפחתי בסמוך למועד הקרע והפערים שנוצרו עקב כך ביכולתם הכלכלית של הצדדים, לאחר שהנתבעת, לטענתה, נותרה ללא עבודה קבועה, משכורת ותנאים סוציאליים ובייחוד על רקע גילה המתקדם של הנתבעת (בת 58 במועד מתן פסק הדין), מצדיקים היעתרות לבקשתה לחלוקה לא שוויונית בנכסי הצדדים – ראו, בדיון מיום 05.01.21 שהתקיים בתביעה הרכושית בעמ’ 1 שורות 7-10.
לא זו אף זו, בדיון אשר התקיים ביום 05.01.21 בתביעה הרכושית טען ב”כ התובע כי הנתבעת קיבלה פיצויים אותם הפקידה בחשבון הבנק המתנהל על שמה בלבד – עמ’ 6 שורה 2.
התובעת ובאת כוחה אישרו קבלת פיצויי פיטורין בגובה 32,000 ₪ – עמ’ 6 שורות 6 ו-9.
כך שלא ברורה טענת התובע על כי עניין זה הוסתר מהמומחה שמונה על ידי בית המשפט – ראו, בין היתר, סעיף 30 לסיכומי התובע.
58. ביחס לטענה כי מצבו הרפואי של התובע הוא ששיבש את יכולתו לקבלת החלטה מודעת ומושכלת, לא זו בלבד שהיא סותרת את טענותיו האחרות לביטול פסק הדין מחמת העילות הקיימות בחוק החוזים ומחמת לחץ ואיום שהפעיל עליו בית המשפט, הרי שטענה זו לא הועלתה במסגרת התביעה הרכושית, לא הוכחה בפני, והגם שהפגיעה עליה תולה התובע יהבו התרחשה אי שם בשנת 2009. כך גם בחקירתו בתביעה שבפני טען התובע כי אין בידיו אסמכתאות רפואיות התומכות בטענה זו – ראו, בעמ’ 10 שורה 1.
לא זו אף זו, התובע עצמו העיד בחקירתו כי הפיצויים שקיבל בעקבות התאונה בה היה מעורב בשנת 2009 לא שימשו אותו במהלך השנים למימון טיפולים רפואיים, רכישת תרופות או למטרות שיקום – עמ’ 8 שורה 31. מחקירתו בתביעה שבפני אף עלה הרושם כי מצבו הרפואי הנטען לא פגע כהוא זה או השפיע על סדר יומו, המתנהל, כדבריו, באופן הבא: ‘יוצא לעבודה, 30 שנה ברציפות, אני עובד קשה, קם בשעה 05:15 בבוקר . . . אני נוסע ברכבת, יורד בתחנת השלום והולך ברגל, ובכוונה אני הולך ברגל כי זה הוראות של הרופא, כי יש לי סכרת ומבקש שאעשה את זה גם אם קשה. אני חוזר בשעה 18:30 הביתה, עובד קצת בבית עוד כמה שעות במחשב. פעם בכמה זמן אם אני יכול לפי מצבי אני קצת הולך חצי שעה, זה מה שאני עושה’ – ראו, בעמ’ 9 שורות 12-16.
59. ביחס לטענתו בדבר מצבו הכלכלי המושפע ממצבו הרפואי וגילו המתקדם, הרי שעניין זה בא לידי ביטוי ונלקח בחשבון קודם השתכללותן של ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, ובעניין זה ראו טענתו של בא כוח התובע בדיון אשר התקיים ביום 02.12.21 בתביעה הרכושית בעמ’ 13 שורות 8-9: ‘שני הצדדים יוצאים פה עם מספיק כסף לדאוג לעצמם. הוא בן אדם בן 60, הוא לא יודע כמה שנים יהיה במעגל העבודה . . . ‘.
כך גם מצבו הרפואי של הנתבע ידוע לו עוד משנת 2009, קודם למועד מתן פסק הדין, ואין המדובר בעובדה חדשה שנודעה לו רק בשלב זה.
דחיית התביעה מחמת יעילות דיונית ויישום עקרונות היסוד הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018 ובתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ”א-2020
60. ‘פשרה היא הסכם לישוב סכסוך בין בעלי דין, בתנאים שהם רואים אותם כהוגנים, אשר נעשה מתוך מודעות לאי-ודאות עובדתית או משפטית ואשר יש בו ויתורים הדדיים של כל אחד מהם על חלק מטענותיו. אחת ממטרותיה העיקריות של פשרה היא למנוע תביעות נוספות בעתיד בקשר לעניין נושא הפשרה, מנקודת מבטם של הצדדים להסכם הפשרה. מנקודת מבטם של הצדדים תכונת הסופיות היא חיונית. ההגנה על הערך בדבר סופיותן של פשרות היא חיונית כדי להגשים את הציפיות הסבירות של הצדדים להסכמי פשרה. יש לאפשר פגיעה בסופיותן של פשרות, בשל התגלותן של עובדות בשלב מאוחר יותר, רק במצב שבו קיימים טעמים כבדי משקל במיוחד.
בפשרה יש משום “קניית סיכון”, או “קניית דין”. הסיכון יכול שיתייחס לעובדה השנויה במחלוקת, להלכה משפטית או להתפתחות אפשרית . . . דרכם של הסכמי פשרה כי הם מבקשים להיות כוללניים וסופיים ולא חלקיים וזמניים . . . יש צורך לייחס משקל רב לסופיות של הסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין על מנת להגשים את ציפיותיהם הסבירות של בעלי הדין לגבי אותם הסכמים . . . כדי להצדיק את ביטולו של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין יש צורך בטעמים מיוחדים וכבדי משקל . . . בהעדר טעם מיוחד, כבד משקל ומשכנע, לא יתקבלו טענות נגד פסק דין המעניק תוקף לפשרה, שניתן מתוך הבנת הצדדים באשר לוויתוריהם ההדדיים ובהסכמתם’.
ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, 2013, בעמ’ 648-650:
61. בתקנה 2(א) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ”א-2020 נקבעו עקרונות היסוד של סדרי הדין הכלליים הנוהגים בבית המשפט לענייני משפחה, וזו לשונה:
‘בית המשפט לענייני משפחה אחראי על ניהול ההליך השיפוטי גם לשם צמצום ההתדיינות השיפוטית בין בעלי דין שהם בני משפחה במטרה להגיע לסיום הסכסוך ביניהם וכן ליישובו בדרכי שלום אם ניתן, ותוך התחשבות במכלול ההיבטים הקשורים לסכסוך המשפחתי’.
62. תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018, קובעת כדלקמן:
(א) ‘בית המשפט אחראי על ניהול ההליך השיפוטי לשם הגשמת המטרות שביסוד תקנות אלה; לשם כך עליו ליזום, אם נדרש, ולהחליט כל החלטה לפי תקנות אלה במטרה לקדם את התנהלותו של הליך ראוי והוגן.
(ב) חובת בעלי הדין ובאי כוחם היא לסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו לפי תקנות אלה, וכן לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית תוך שהם מסייעים במימוש התכלית הדיונית, ובכלל זה העמדת הפלוגתות האמיתיות שבמחלוקת בין בעלי הדין, מיקודן, בירורן והכרעה בהן’.
תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018, קובעת כדלקמן:
‘בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; לעניין זה ‘אינטרס ציבורי’ – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי’.
תקנה 5(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018, קובעת כך:
‘עקרונות היסוד שבחלק זה ישמשו את בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו לפי תקנות אלה או לפי כל חיקוק אחר המפנה אליהן’.
63. עולה אם כן, כי מטרתן של תקנות סדר הדין האזרחי ותקנות בית משפט לענייני משפחה, הינה לנתב את האחריות המוטלת על שכמו של בית המשפט ושכמם של בעלי הדין לצורך ניהול הליך משפטי ראוי והוגן.
64. בית המשפט לא העלה הצעותיו לצדדים בחלל ריק, אלא לאחר ששמע ארוכות את הצדדים במסגרת שתי ישיבות קדם משפט ולאחר שהונחו בפניו חוות דעת מומחים שמונו מטעם בית המשפט אשר סיפקו לו את הכלים הדרושים לקדם הבנות בין הצדדים ולסיים בירורה של התביעה הרכושית בהסכמה. לא זו אף זו, הסכמת הצדדים ניתנה לאחר שניתנה להם שהות להתייעץ עם באי כוחם מחוץ לכותלי בית המשפט ולאחר שהוסברה להם משמעות ההצעה מחד, ואת הדרך האחרת האפשרית, היא קביעת התביעה הרכושית לישיבת הוכחות. כך גם הוסבר לתובע כי ככל שתתקיים ישיבת הוכחות ותביעתו תידחה יכול ויחויב בהוצאות גדולות. ראו כאמור לעיל, בעניין זה גם עדותו של עו”ד א’, מי שייצג את התובע במסגרת התביעה הרכושית, במענה לשאלת בית המשפט שהופנתה אליו במסגרת ישיבת ההוכחות שהתקיימה בתובענה, בעמ’ 6 שורות 30-31.
דברים דומים נאמרו גם בעדות התובע בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתובענה – ראו, בעמ’ 18 שורות 9-11.
אי ניסיון מצד בית המשפט להשיג הסכמות בין הצדדים חוטאת לתפקידו של בית המשפט ומנוגדות להוראות התקנות וכאמור.
דחיית התובענה מחמת העדר תום לב
65. הגם שבתביעה עותר התובע לביטול מלא של פסק הדין, הרי שעיון בכתב התביעה מעלה כי טענותיו מופנות בעיקר לשאלת זכאות הנתבעת בקבלת מחצית הכספים שקיבל בגין נזקי גוף. בנוסף, טען בקצרה ביחס לסמכותו של בית המשפט להידרש לתובענה המסורה לבית הדין לעבודה ולעניינים אלה נדרשתי זה מכבר בפסק דין זה וראו לעיל.
66. אם לא די באמור, הרי שלא ניתן לבטל את חלקו הארי של פסק הדין, שכן מרביתו יושם זה מכבר על ידי הצדדים ולא ניתן לחזור מביצועו המלא, בין היתר, בהינתן כי נכסי המקרקעין שהיו בבעלות שני הצדדים נמכרו זה מכבר.
67. יישום התובע חלק מהוראות פסק הדין בהן חפץ אל מול בקשתו לבטל את אלה שלא מטיבות עימו, לשיטתו, מעיד על חוסר תום ליבו של התובע ואפילו רק בכך יש כדי להורות על דחיית התובענה.
68. כך גם הסתירות הרבות שעלו בגרסת התובע עצמו מעידות על חוסר תום ליבו וכי הוא איננו מסוגל לדבוק בגרסה אחת איתנה בגינה הוא מבקש את ביטולו של פסק הדין.
סוף דבר,
69. מכל המקובץ לעיל, אני מורה על דחיית התובענה.
70. התובע יישא בהוצאות הנתבעת ושכ”ט עו”ד בגובה של 10,000 ₪, כשסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ככל שלא ישולם בתוך 30 יום ממועד מתן פסק דין זה.
71. המזכירות מתבקשת לשלוח עותק מפסק הדין לב”כ הצדדים ולסגור את ההליך.
פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים ובשינוי תיקוני עריכה ונוסח בלבד.
ניתן היום, י”ד טבת תשפ”ד, 26 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.
